מהי הפרעת חרדה מוכללת (GAD)?

 

הפרעת חרדה מוכללת (Generalized Anxiety Disorder),  היא הפרעת החרדה השכיחה ביותר, שמאופיינת בדאגה מוגזמת, בלתי נשלטת ולעתים קרובות לא רציונלית לגבי אירועים או פעילויות.

חרדה זו נקראת ״כללית / מוכללת״ משום שאינה מתייחסת לגורם או מצב ספציפי שמפחיד או גורם לדאגות.  

אנשים הסובלים מהפרעת חרדה כללית מעלים בתודעתם את התוצאה השלילית ביותר שיכולה להתרחש בכל סיטואציה ומוצאים את עצמם מודאגים כל הזמן לגבי כמעט הכל.

  

 

גליה כץ, MSW, מטפלת CBT בחרדה כללית, באר יעקב

 

 

מהם הסימפטומים של הפרעת חרדה כללית?

 

GAD מתאפיינת בדאגנות קבועה וממושכת סביב נושאים מגוונים.

התסמינים האופייניים להפרעת חרדה מוכללת כוללים סימפטומים גופניים ופסיכולוגיים:

חוסר מנוחה ותחושה של המצאות כרונית ״על הקצה״, דאגה בלתי נשלטת, עצבנות מוגברת, קשיי ריכוז והפרעות בשינה (למשל, קושי להירדם או שינה לא רציפה).

כל אלה הם סימפטומים שאנשים עשויים לחוות באופן נורמלי בחיי היומיום, אך הסובלים מהפרעת חרדה כללית יחוו אותם באופן מתמשך או קיצוני.

 

  

 

לכל אחד מאיתנו יש הגדרה שונה ל"חרדה", והיא אכן רבת-גוונים. 

עקרונית, ניתן להמשיג חרדה בכל מיני מובנים:

רגשית, גופנית, קוגניטיבית וגם רוחנית.

 

הסיבה שההגדרה כל כך מורכבת ברמה הסובייקיטיבית היא שאנחנו מתייחסים הרבה פעמים אל הפעולות שלנו בעקבות המפגש עם החרדה, ולא אל החרדה עצמה. 

כולנו חשים לחוצים ואף חרדים ממצבים מסוימים בחיינו, בין אם זו חרדה לקראת בחינה מאוד קשה שאנו צפויים לעבור, ראיון עבודה או אפילו הרצאה מול קולגות. רמת חרדה מסוימת במצבים מסוימים עשויה לתרום ליעילות הביצוע, על ידי מיקוד כל תשומת ליבנו ביעד חשוב שדורש משאבים נפשיים להתמודדות.

אך מה קורה כאשר הלחצים משתלטים עלינו כל יום, בסיטואציות רבות, ללא קשר למציאות ופוגעות במהלך החיים התקין שלנו?

 

טובה בן צבי מרק, פסיכולוגית קלינית מדריכה

ומטפלת CBT בחרדה כללית, מכון טמיר ת״א

 

מה כל כך מפחיד בעתיד אתם שואלים?

 

מספיק אם תחשבו לרגע על כמה סרטים שוברי קופות על נסיעה בזמן:

איך נראה העתיד בתודעה התרבותית האנושית?

 

בדיוק, התקף חרדה אפוקליפטי...

 

מתמודדים עם GAD תמיד מדמיינים את התרחיש הגרוע ביותר לכל התרחשות, והדאגות הכרוניות הללו מכרסמות בכל חלקה טובה בחייהם האישיים, מה שכמובן מפריע לסובבים וגורמת למצוקה.

 

אישה מבוגרת שבנה נוסע מדי פעם לירושלים. לקראת היום בו בנה מתוכנן לצאת לדרכים, היא מוטרדת כבר משעות הלילה, לא ישנה ובמהלך כל היום מנסה להסיח את דעתה מהמחשבה האיומה שתהיה תאונה ובנה ייהרג. היא תהיה מודאגת עד שישוב הביתה, ולכן לוחצת על הבן להתקשר שלוש פעמים במהלך היום, אחת לכמה שעות, כדי לדווח שהכל בסדר.

 

פעמים רבות לדאגות של המתמודדים אין בסיס של ממש אך כל חשש מחזק חשש נוסף ומוביל למעגל אינסופי של דאגות. יש אין סוף סיבות לחרדות, תמיד עם מידה של אמת.

 

למשל, חרדה שפסיכולוגים פוגשים יותר ויותר בשנים האחרונות נקראת חרדה אקולוגית (Eco-anxiety) .

אין ספק שאסונות אקולוגיים מטרידים את מרבית יושבי הכדור, אך אנשים עם GAD עסוקים בה באופן מופרז. 

 

דר׳ נאווה צביאלי, מטפלת CBT בחרדה כללית, נאות אפקה, מכון טמיר ת״א

 

 

קריטריונים לאבחון הפרעת חרדה מוכללת

 

התמונה הקלינית של המתמודדים לפי DSM-5: 

 

1. חרדה ודאגה לגבי אירועי חיים, גם חיוביים וגם שליליים.

2. קושי בשליטה על דאגות וחששות.

3. החרדה והדאגה מקושרים ל- 3 או יותר מהסימפטומים הבאים ונמשכים לפחות שישה חודשים (אצל ילדים מספיק סימפטום אחד):

• חוסר מנוחה ותחושת מתח 

• עייפות

• קשיי ריכוז ומיקוד

• רגזנות

• מתח שרירי - חוסר שקט בדרך כלל

• הפרעות שינה

 

4. החרדה גורמת למצוקה קלינית משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי או התעסוקתי (קריטריון שמופיע במרבית ההפרעות הנפשיות). 

5. לא ניתן לייחס את החרדה להשפעות פיזיולוגיות של חומרים (שימוש לרעה בסמים, תרופות) או מצב רפואי אחר.

6. אבחנה מבדלת של GAD - ההפרעה אינה יכולה להיות מוסברת ע״י הפרעה נפשית אחרת  (כמו חרדת ציפייה מהתקפי חרדה), הערכה שלילית הנובעת מחרדה חברתית, פחד מזיהום או הידבקות , אובססיות ב-OCD , עוררות ופלאשבקים לאירועים מחרידים בהפרעה פוסט-טראומטית, עליה במשקל, הפרעה פסיכוסומטית / סומאטפורמית, תפיסה פגומה של ההופעה החיצונית כמו בהפרעת BDD- body dysmorphic disorder , פוביות או דלוזיות.

 

מעניין לראות כי דופק גבוה איננו אחד הקריטריונים האבחנתיים של הפרעה זו, בניגוד לאופן שבו בדרך כלל חושבים על חרדה.

מטה-אנליזה מ-2023 מצאה כי בהפרעת חרדה מוכללת השתנות דופק הלב הייתה נמוכה באופן מובהק ביחס לאוכלוסייה בריאה. דפוס הדופק היה גם שונה בין אבחנה זו לבין הפרעת פאניקה, בה דופק מהיר היא כן אחת הקריטריונים האבחנתיים (Wang et al, 2023).

 

 

פרוגנוזה של GAD

 

התוכנית לחקר חרדה בהרווארד בראון דיווחה על נתוני מעקב שנערך במשך חמש שנים, אחר מצבם הנפשי של 167 מתמודדים/ות עם GAD.

 

צפי ההחלמה של GAD מוערך ב-25% אצל מבוגרים, שמראים על הפוגה מלאה אחרי שנתיים מקבלת האבחנה.

אצל 38% תיראה הפוגה בחלוף 5 שנים.

 

חופית ויצמן בבאי, מטפלת CBT בחרדה, עמיתת מכון טמיר ברמת גן

 

 

האבחון עצמו מתקיים על ידי פסיכולוגית קלינית או פסיכיאטרית, תוך התבססות על אבחון אישיות (אבחון פסיכודיאגנוסטי) שלם, או על שאלונים ספציפיים להערכת חרדה כללית, כמו שאלון GAD-7. 

 

בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, מתמודדים/ות עם GAD סובלים מהרבה יותר מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות. נתון שבולט במיוחד בקרב נשים ובתחלואה נלווית של דיכאון מג'ורי (Cougle et al., 2009).

 

 

האם אני סובל מהפרעת חרדה כללית? 

 

איך יודעים?

 

הנה מדריך קצרצר ובו כמה נקודות שיתנו לכם כיוון לגבי ההיתכנות להפרעת חרדה כללית:

 

 

עצמת החרדה חמורה

 

למרות שרובנו יודעים שחרדה יכולה להיות די אינטנסיבית, GAD מאופיינת בכך שלרוב החרדה תהיה עזה וממושכת יותר. 

 

 

אני ביחס לאחרים

 

אפשר גם להשוות נורמטיבית:

אם אתם סובלים מחרדה חמורה יותר מאחרים שאתם מכירים, יתכן ומדובר ביותר מחרדה נורמטיבית. 

 

 

החרדה חסרת פרופורציה

 

אצל רוב האנשים החרדה מידתית ומותאמת לעוצמת הסיטואציה, אבל המתמודדים/ות עם חרדה כללית נוטים להיות חרדים יותר ממה שנראה סביר ביחס לסיטואציה. אם אתם חווים חרדה חמורה יותר מדברים שהם לא ״סיפור גדול״, ייתכן ומדובר ביותר מחרדה רגילה. 

 

יעל אלמוג, MA, פסיכותרפיסטית ומטפלת בחרדות, מכון טמיר ביהוד

 

 

החרדה מתעוררת מכל דבר קטן

 

כשאנשים חווים חרדה רגילה, הם נוטים לדאוג מדברים הקשורים למצב שעורר את החרדה או מכמה דברים אחרים שמפחידים אותם. לעומת זאת, אנשים עם GAD מתוארים לרוב ככאלה ש״דואגים מכל דבר כל הזמן״.

 

 

אין שליטה בחרדה

 

רוב האנשים יכולים להפחית ולשלוט בחרדה באמצעות טכניקות התמודדות שונות ולהרגיע את עצמם. אבל לאנשים עם הפרעת חרדה כללית יש קושי משמעותי להירגע ולמצוא מקום וזמן חופשיים מדאגות.

 

 

התנהגויות ביטחון 

 

התנהגויות ביטחון שכיחות בהפרעות חרדה. במקרה של GAD הן כוללות פעילויות שתכליתן להפחית חרדה או למנוע דאגות.

 

הנה כמה דוגמאות אופייניות:

 

 

 

 

מהי הפרעת חרדה כללית עמידה לטיפול?

 

GAD עמידה לטיפול מוגדרת ככישלון בהפחתת התסמינים בלפחות ניסוי אחד של טיפול נוגד דיכאון במינון ומשך זמן נאותים. 

הפרעות חרדה כללית שאיננה מטופלת עלולה לגרום להשלכות שליליות ביותר שיכולות להשפיע לרעה על חיי היומיום של המתמודד/ת. עד כדי אי-יכולת לעבוד, ללכת לבית הספר או לקיים יחסים חברתיים תקינים.

  

 

איך גורמים סביבתיים משפיעים על GAD?

 

טראומה ומאורעות מלחיצים, כמו ניצול והתעללות, מוות של אדם אהוב, גירושים ושינוי מקום עבודה או בית ספר, עשויים לתרום ל-GAD.

ההפרעה יכולה להחמיר גם במהלך תקופות של סטרס.

שימוש וגמילה מחומרים ממכרים, כולל אלכוהול, קפאין וניקוטין, יכולים אף הם להחריף חרדה.

 

 

האם ניתן למנוע הפרעת חרדה מוכללת (GAD)?

 

לא ממש, אבל ניתן לשלוט בה או לפחות להפחית את השפעת הסימפטומים על ידי הפסקת או הפחתת צריכת קפאין, התייעצות עם רופא או אחות לפני נטילת תרופות ללא מרשם (שרבות מהן מכילות כימיקלים המגבירים תסמיני חרדה), פעילות גופנית יומיומית, אכילה בריאה ומאוזנת, קבלת ייעוץ או תמיכה לאחר התנסות טראומטית או מטרידה ותרגול טכניקות לניהול מתח, כמו יוגה או מדיטציה.

 

 

איך GAD מתבטאת אצל ילדים ומתבגרים?

 

ילדים ובני נוער הסובלים מהפרעת חרדה כללית (GAD) מתמודדים, כמו מבוגרים, עם דאגה מופרזת ועצמתית עם מגוון היבטים בחייהם, שבכולם ניכרת מידה נמוכה של שליטה.

 

להבדיל ממבוגרים עם חרדה מוכללת, בהפרעת GAD אצל ילדים ובני נוער ממוקדות הדאגות בעיקר בחשש לגבי יכולות אישיות, שכוללות התמודדויות שמאפיינות את השלב ההתפתחותי בו הם נמצאים.

 

בחרדה כזו, בה עסוקים ילדינו בהגשמה אינדיבידואלית ובכיבוש הישגים שהגדיר עבורם עולם המבוגרים,  נוכל לראות שינויים בתפאורה, בשחקנים ובעלילה, אך הדרמה הפנימית שמעוררת דאגות וחרדות תישאר דומה (העניין הזה חשוב להבנה עבור הורים שנדרשים מבחינתם להמציא כל פעם פתרונות חדשים להפחתת הלחץ).

 

ריטה רוזמרין, MSW, מטפלת בהפרעות חרדה בתל אביב, מכון טמיר

 

הבדל נוסף בין מבוגרים לילדים מתבטא באופן הטיפול: כאשר מטפל קוגניטיבי התנהגותי פוגש מטופל, הוא מתמודד עם קשייו האישיים, ובמקרים מסוימים גם עם ההשלכות על קרוביו.

לעומת זאת, מטפל CBT לילדים נדרש לבנות תשתית מערכתית עם ההורים, שהם בעצם אלה שמטמיעים את השינוי הטיפולי בחיי היום יום.

בנוסף להורים, מטפלים נדרשים לעיתים ליצור ברית עם מורים, יועצין, חונכים, אחאים ובני משפחה אחרים.

המטפל מלמד את ההורים לשחרר דפוסים של גוננות יתר שעלולה להאפיל על ייחוס ההצלחה של הילד למקורותיו הפנימיים.

כאשר ההורים מתמודדים בעצמם עם נטיות חרדתיות, חשוב להבהיר אותן ולהמחיש את ההבחנה המציאותית בינן ההתמודדות שלהם לבין זו של ילדם. 

לכן, טיפול כזה נחשב תובעני יותר שמחייב מיומנויות מעמיקות יותר.

עוד הבדל טיפולי: העבודה עם ילד מחייבת לעיתים שימוש בחיזוקים חיוביים מיידיים שייתרמו להעצמת המוטיבציה להמשיך בטיפול ולתרגל את שיעורי הבית בין המפגשים. 

 

  

מה גורם להפרעת חרדה כללית?

 

יש הרבה גורמים אפשריים לחרדה מוכללת.

 

היא יכולה לנבוע ממספר מצבי חיים כמו אירועים חברתיים, טראומה, דאגנות יתר ומחשבות חזרתיות (רומינציות), ולעיתים נדירות קשה לשים את האצבע על מקור הבעיה והסיבות להופעת החרדה וסיבותיה.

כמו ברוב הפרעות החרדה, גם אצל המתמודדים עם GAD קיימת מראש פגיעות ביולוגית כללית (מה שתומך בתרומה גנטית ל- GAD). 

 

גורמים רבים יכולים להוות טריגר להפרעת חרדה מוכללת, ביניהם מתח, סיבות גופניות (למשל בעיה רפואית בבלוטת התריס), קשיים בסביבת הילדות, נטיות גנטיות ו/או חוסר איזון ביוכימי במוח. 

 

הבנת הסיבות לחרדה אינה עוזרת ישירות להתמודד עם הבעיות היומיומיות שהיא גוררת, אך עצם ההבנה שיש לחרדה גורמים ידועים, וברור כי חלק מהגורמים הללו אינם בשליטתו של הלוקה בה, עשויה להיות מעודדת ומעוררת תקווה להמשך עזרה עצמית או טיפול פסיכולוגי. 

 

ההשערות האטיולוגיות להפרעת חרדה מוכללת הן בעיקר גנטיקה ותורשה, חוויה טראומטית מהעבר או משבר שחווה אדם, תופעות לוואי הנגרמת כתוצאה משימוש בתרופות מסוימות, שימוש יתר באלכוהול/סמים או אף כתסמין להפרעה נפשית ממנה סובל האדם.

  

 

הסברים פסיכולוגיים 

 

הגורמים המשותפים למודלים הפסיכולוגיים שמנסים להסביר GAD הם:

 

• תגובתיות יתר.

• פחד מתמיד משינויים שליליים במצב הרגשי.

• דאגה כמנגנון הגנה מפני קונטרסטים רגשיים בלתי נסבלים.

 

 

קושי בקבלת החלטות

 

למתמודדים עם GAD יש קושי בקבלת החלטות שכרוך בליקוי מובנה בתהליך ניבוי תוצאות של אירועים והתנהגויות.

קשה להם יותר לחזות הסתברותית את העתיד ולראות את הנולד, יכולת שמגיעה אצל רובנו באופן אינטואיטיבי, עם הצלחה די גבוהה.

בנוסף, קשה יותר לסובלים מ-GAD להעריך תכנים של משוב בין-אישי ולהפיק לקחים באמצעות למידה מניסיון. 

 

 

 

רגישות גבוהה לאיומים

 

הסובלים מ-GAD מתאפיינים גם ברגישות גבוהה לאיומים: 

 

ממצאי מחקרים מראים שנבדקים עם GAD רגישים מאד לאיומים סביבתיים ובייחוד לאיומים בעלי שיש בהם פוטנציאל לסיכון אישי.

הם נוטים להפנות באופן אוטומטי את הקשב למקורות האיום במהירות רבה יותר בהשוואה לאנשים שאינם חרדים.

הרגישות הגבוהה נובעת מחוויות לחץ מוקדמות בהן למדו שהעולם הוא מקום מסוכן ומחוץ לשליטתם, ושכנראה הם אינם מסוגלים להתמודד איתו ביעילות. 

 

  

הסברים ביולוגיים   

 

עוררות פיזיולוגית נמוכה

 

המתמודדים עם הפרעת חרדה מוכללת מגיבים בעוצמה פיזיולוגית הרבה יותר נמוכה (כגון קצב הלב, לחץ דם ועוד), בהשוואה למטופלים עם הפרעות חרדה אחרות (ודאי בהשוואה למתמודדים עם הפרעת פאניקה). 

המאפיין הגופני שמבחין באופן קבוע בין GAD ליתר הפרעות החרדה הוא מתח שרירי כרוני, שמאפיין אותם באופן תמידי.  

 

 

עוררות-יתר של אזורי מוח הקשורים לדאגות

 

עדויות מתפתחות מצביעות על כך שמתמודדים עם GAD חווים הפעלה מתמשכת של אזורי מוח הקשורים לפעילות מנטלית של חשיבה אינטרוספקטיבית בעקבות גירויים מעוררי דאגות. 

 

 

 

טיפול פסיכולוגי בהפרעת חרדה כללית 

 

מה הטיפול הפסיכולוגי המומלץ לחרדה מוכללת?

 

הטיפול המומלץ ביותר לחרדה כללית (GAD) הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). בטיפול זה המטפל מסייע למטופל לזהות מחשבות טורדניות ודפוסי חשיבה לא פונקציונליים, לעבור חשיפה הדרגתית לחרדה וללמוד אסטרטגיות התמודדות יעילות המפחיתות סטרס ודאגנות. CBT מעניק כלים מעשיים לשליטה במחשבות מטרידות ובפיתוח גמישות מחשבתית.

 

מחקר שפורסם ב-2020 מלמד כי פסיכותרפיה אינטגרטיבית, המשלבת CBT יחד עם טיפול פסיכודינמי, יעילה יותר לטיפול ב- GAD, בהשוואה לטיפול CBT בלבד. 

 

  

טיפול קוגניטיבי התנהגותי 

 

החל מתחילת שנות ה-90, טיפול CBT הוא טיפול הקו הראשון ב-GAD.

 

בטיפול CBT מאותגרים כל רכיבי החרדה והדאגה, כאשר במהלך המפגש הטיפולי מעודד המטפל חשיפה ועימות הדרגתיים עם דימויים מעוררי חרדה ומחשבות לא פונקציונליות. 

טיפול CBT הוא לרוב קצר מועד - המטפל עוזר למטופל לקבוע מטרה מוסכמת, ולאחר מכן עובדים שניהם יחד כדי לעזור לווסת רגש ולפתח אסטרטגיות התמודדות אישיות שיחליפו את שמסבות קשיים וחרדות.

 

שיטת CBT מתאימה להמון סוגי בעיות, אך היא יעילה במיוחד לטיפול בחרדה ודיכאון.

המחשבות השליליות, הקטסטרופליות ועיוותי החשיבה נבחנים לעומק במטרה להחליפן במחשבות גמישות ומאוזנות יותר; התחושות הקשות נבחנות היטב ועוברות סידרה של חשיפות במטרה להפחית את ועוצמתן; התנהגויות שנחוות כמאיימות, כיוון שקושרו למושא החרדה, רואות אור ונבחנות בראי המציאות;  השימוש המופרז והמגביל באסטרטגיות הימנעות נבחן היטב ומבדיל בין פחדים מציאותיים לבין חרדה שמגבילה מאוד את איכות החיים. 

 

טיפול CBT מקנה גם כלים יישומיים וטכניקות קליניות מעשיות להתמודדות עצמית עם התקפי החרדה  המלווים את ההפרעה, תוך מתן דגש לשליטה במחשבות מטרידות  המניעות לעיתים קרובות את ההתנהגות. שליטה כזאת מושגת באמצעות זיהוי המחשבות השליליות והחלפתן במחשבות מציאותיות ותורמות. הטיפול בוחן גם התנהגויות שנקשרו לדאגה ומחליף את אלו שאינן אדפטיביות בהתנהגויות יעילות ובריאות יותר.

מהלך הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בנוי באופן הדרגתי, שלב אחר שלב, בקצב האישי של המטופל, כשהמטרה המרכזית היא להעניק לו את הידע והכלים שיאפשרו לשלוט ברגשות ובמחשבות (במקום המצב העכשווי, בו הן שולטות בו). 

 

הטיפול עוסק גם בהדרכת פסיכו-חינוכית של המטופל, במטרה לאזן עיוותי חשיבה  ולבסס הערכה יותר ריאלית של הסכנות במגוון רחב של מצבים קיימים, כמו גם לחיזוק היכולת להתמודד עם סיטואציות חדשות. בשנים האחרונות ניכרת מגמה חיובית של הכשרת מטפלים פרא-מקצועיים, כמו רופאי משפחה ואחיות בקופות החולים, במיומנויות CBT בעצימות נמוכה, שמאפשרת להקנות למטופלים כלים בסיסיים להתמודדות ועזרה עצמית ברוח ה-CBT.

 

טיפול CBT ב-GAD ניתן לקיים גם בטיפול פרטני וגם בטיפול קבוצתי. 

מחקר שפורסם ב- JAMA Psychiatry באוגוסט 2020 מלמד כי יוגה עשויה לסייע בהקלת הסימפטומים אצל מטופלים עם הפרעת חרדה כללית, אולם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי קבוצתי (CBT) יעיל יותר וצריך להישאר טיפול קו ראשון. 

 

 

טיפול מטה-קוגניטיבי 

 

לפי המודל המטה-קוגניטיבי (Wells, 1995, 1997) המתמודדים עם GAD, כמו כולנו, סבורים כי מידה מסוימת של דאגה היא אמצעי יעיל (גם אם לא נעים) שמעניק שליטה כאשר מתעורר איום. 

 

אצל המתמודדים עם GAD ההנחה הזו דומיננטית מאוד -

הדאגה משמשת כאסטרטגיה לא יעילה ולא גמישה והופכת לבעיה של ממש כאשר מתפתחות אמונות שליליות לגבי חוסר שליטה באשר למושא הדאגה.

 כל התהליך הזה מוביל למגוון אסטרטגיות שליטה לא יעילות ולהעצמה של החרדה הנתפסת.

 

בטיפול מטה-קוגניטיבי מבחינים בין שני תתי-סוגים של דאגה: 

 

• דאגה סוג 1 - מתייחסת לדאגה מאירועים חיצוניים מעוררי חרדה, כמו אסונות אפשריים והיא מתבטאת בתסמינים גופניים.

• דאגה סוג  2 -  דאגה מהדאגה - הערכות שליליות של עצם הדאגה, מחריפות את הדאגה מהסוג הראשון. 

 

הטיפול מתמקד בדאגה מהסוג השני, שהיא מעין ״מטה-חרדה״, עמדה שיפוטית וביקורתית מאוד של המטופל כלפי עצמו. 

 

הנחת העבודה של המטפל/ת היא שדאגה משמשת כאמצעי לא אדפטיבי בהתמודדות עם חרדת ציפייה.

 

טיפול MCT ב-GAD מועבר באופן פרטני, או בקבוצה טיפולית (gMCT).

 

למעשה טיפול מטה-קוגניטיבי נמצא יעיל יותר לטיפול ב-GAD, בהשוואה לטיפול CBT:

מטה-אנליזה שניתחה 3 מחקרים השוואתיים (Rawat et al, 2023) מראה כי מטופלים חרדים שטופלו ב-MCT חוו ירידה גדולה יותר בתסמיני החרדה, גם מיידית בתום הטיפול וגם שנתיים אחרי שהסתיים. בנוסף, מטופלים ב-MCT הראו שיעורי החלמה גבוהים יותר בהשוואה למי שטופלו ב-CBT.

 

 

טיפול דינמי

 

טיפול דינמי בהפרעת חרדה מוכללת מתמקד בחוויות מוקדמות שהכתיבו דפוסים רגשיים והתנהגותיים בחיי המטופל  - טראומות, משברים וקונפליקטים לא מעובדים שבנו את האדם שהוא בהווה - וביחסיו של המטופל עם דמויות משמעותיות בחייו.

 

טיפול פסיכודינמי בדרך כלל ממושך יותר מטיפול CBT, אך מטרותיו נרחבות יותר מפתרון הסימפטומים של הפרעת החרדה. 

 

המטפל והמטופל יוצאים למסע משותף במטרה להגיע לתובנות מעמיקות שמחזקות את האדם ועוזרות לו להתמודד עם הקשיים אותם הוא חווה, לגבי החרדה ומעבר לה. 

 

 

טיפול דיגיטלי 

 

יותר ויותר מחקרים מצעידים את עולם הטיפול בחרדה כללית לעבר חידושי הטכנולוגיה. 

למשל, במחקר שפורסם בקיץ 2020 נבחנה היעילות של אפליקציה חדשה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי דיגיטלי (CBT), שנקראת Daylight, עבור מטופלים שמתמודדים עם הפרעת חרדה כללית (GAD).

המטרה, כצפוי, הייתה לבחון הפחתה של תסמינים מדידים שמאפיינים חרדה, דאגה, תסמינים דיכאוניים, קשיים בשינה, רווחה ואיכות חיים של נבדקים.

 

בניסוי מקוון מבוקר אקראי (RCT) בוצעה השוואה בתוצאות בין קבוצה שקיבלה CBT דיגיטלי לבין קבוצת ביקורת שנבדקיה פשוט חיכו ברשימת המתנה.

סה״כ לקחו חלק 256 משתתפים/ות שאובחנו כמתמודדים עם תסמינים בינוניים עד חמורים של GAD.

כלי המחקר, כמה נוח, היו מכשירי הסמארטפון של המשתתפים עצמם, ששימשו כאמצעי ניסויי להעברת ה-CBT הדיגיטלי. התוצאות הראו שתרגול באפליקציית Daylight הוביל להפחתה משמעותית בכל התסמיני שנמדדו, בהשוואה למשתתפי קבוצת ההמתנה.  המסקנות העלו גם ש- CBT דיגיטלי, לפחות זה שמתבצע עם אפליקציה ספציפית זו, הוא בטוח ויעיל להקלה על תסמיני חרדה, דאגה ומדדים נוספים בבריאות הנפש בהשוואה לקבוצת ביקורת אצל מטופלים עם GAD

 

 

טיפול תרופתי בהפרעת חרדה כללית

 

תרופות נוגדות דיכאון מועדפות בדרך כלל לטיפול ב-GAD, אבל גם תרופות נוגדות-חרדה (כמו בנזודיאזפינים) מועילות, למרות תופעות הלוואי והסכנה האורבת בפיתוח תלות בחומר:

בנזודיאזפינים גורמים בטווח הזמן הקצר להקלה סימפטומטית בקרב המתמודדים עם הפרעת חרדה מוכללת. 

 

השימוש בהן אמור להימשך לפרק זמן מוגבל עקב סיכונים הכרוכים בשימוש קבוע:

 

מעבר להתמכרות לתרופה (בעיקר לקסנקס), השימוש בתרופות פוגע בתפקוד הקוגניטיבי והמוטורי, בחדות ובעירנות, בנהיגה ובתשומת לב לפרטים, מה שעלול לתרום לפציעות, נפילות ותאונות.

 

תרופות ממשפחות אחרות, המוכרות לטיפול בחרדה מוכללת, הן סורבון (בוספירון) וחוסמי-ביתא (תרופות שמתאימות יותר לטיפול נקודתי באספקטים הפיזיולוגיים של התקפי חרדה).

 

 

LSD כטיפול בחרדה - על MM120

 

חוקרים בדקו תרופה חדשה בשם MM120, המבוססת על LSD, לטיפול בחרדה מוכללת. 

הם נתנו מנה בודדת לאנשים עם חרדה בינונית עד חמורה ועקבו אחריהם במשך תריסר שבועות. התוצאות היו די מרשימות:

מטופלים שנטלו MM120 הראו שיפורים גבוהים בתסמיני החרדה שלהם, כבר ביום השני לאחר נטילתו.

עם סיום המחקר, נמצא כי אצל 65% מהמטופלים שנטלו את מנת ה-100 מיקרוגרם, פחתה החרדה ב-50% או יותר.

מה שבאמת מעניין הוא שההשפעות החזיקה זמן רב - לפחות 12 שבועות - על בסיס מנה אחת בלבד. 

נראה שהתרופה עוזרת גם בהפחתת תסמיני דיכאון. עוד נמצא כי תופעות הלוואי קלות וזמניות.

 

 

טיפול עצמי בהפרעת חרדה כללית

 

איך להשתחרר מהחרדה? 

 

להתמודדות עם חרדה, שלבו טיפול מקצועי כמו פסיכותרפיה עם תרגילי הרגעה כמו נשימה סרעפתית ומיינדפולנס. הקפידו על אורח חיים בריא - פעילות גופנית, שינה סדירה ותזונה מאוזנת. הימנעו מקפאין ואלכוהול. אתגרו מחשבות שליליות, נהלו יומן חרדה והיעזרו בתמיכה חברתית. הקדישו זמן לטיפול עצמי ולפעילויות מהנות שמעניקות אנרגיה חיובית.

 

חרדה יכולה להיות עקשנית, אבל יש הרבה דרכים להתמודד איתה ולהפחית את השפעתה על עם החיים.

 

הנה 15 אסטרטגיות ללא תרופות: 

 

1. פסיכותרפיה - טיפול מקצועי כמו CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי) יכול לספק כלים יעילים להתמודדות עם חרדה.
   
   

2. נשימה דיאפרגמטית - נשימות עמוקות ואיטיות מהסרעפת (מהבטן ולא מהחזה) מפעילות את מערכת העצבים הפאראסימפתטית ומורידות חרדה.
   
   

3. פעילות גופנית קבועה - אימון גופני משחרר אנדורפינים ומפחית מתח ותסמיני חרדה.
   
   

4. הימנעות מקפאין - קפאין יכול להגביר תסמיני חרדה, הפחתת צריכה עשויה לעזור.
   
   

5. אתגור מחשבות לא מועילות - זיהוי ושינוי דפוסי חשיבה שליליים שמזינים חרדה.
   
   

6. טיפול תרופתי - לטווח קצר, תרופות בפיקוח רפואי יכולות לעזור בניהול תסמיני חרדה.
   
   

7. מיינדפולנס ומדיטציה - תרגול קשיבות למצב הנוכחי מבלי לשפוט.
   
   

8. שינה סדירה ואיכותית - הקפדה על שעות שינה קבועות ומספיקות.
   
   

9. טכניקות הרפיה - כגון הרפיית שרירים הדרגתית, דמיון מודרך או יוגה.
   
   

10. תמיכה חברתית - שיחה עם חברים, משפחה או קבוצות תמיכה יכולה להפחית בדידות.
    
    

11. תזונה בריאה - הקפדה על מזונות מאוזנים ועשירים תומכת בבריאות הנפשית.
    
    

12. הימנעות מאלכוהול - אלכוהול יכול להחמיר חרדה, במיוחד לאחר שהשפעתו המרגיעה המיידית חולפת.
    
    

13. יומן חרדה - תיעוד מחשבות, רגשות וטריגרים מעוררי חרדה לזיהוי דפוסים.
    
    

14. טיפוח עצמי (Self care) - הקדשת זמן לפעילויות מהנות ומרגיעות שמעניקות לך אנרגיה.
    
    

15. הפחתת דחיינות - טיפול במשימות בהדרגה במקום לדחות אותן, מה שיכול להפחית חרדה הקשורה ללחץ.

 

  

אם אתם מרגישים שנכון לכם להתייעץ, אנא צרו עמנו קשר לשיחת הכוונה טלפונית אישית, בה תוכלו לקבל המלצה על טיפול CBT בחרדות, לילדים, בני נוער ומבוגרים בתל אביב, בטיפול פסיכותרפי באינטרנט או עם המטפלים העמיתים בכל הארץ.

   

 

  

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

מקורות:

 

Bandelow, B., Boerner J, R., Kasper, S., Linden, M., Wittchen, H.-U., & Möller, H.-J. (2013). The Diagnosis and Treatment of Generalized Anxiety Disorder. Deutsches Ärzteblatt International, 110(17), 300–310

  

Brannon, N., & Schuyler, D. (2000). Comorbid Generalized Anxiety Disorder, Phobia, and Panic Disorder. Primary Care Companion to The Journal of Clinical Psychiatry, 2(4), 141–142 

 

Brawman-Mintzer O., Knapp R. G., Rynn M., Carter R. E., Rickels K. (2006). Sertraline treatment for generalized anxiety disorder: a randomized, double-blind, placebo controlled study. J. Clin. Psychiatry 67, 874–881

 

Brooks, M. (2024, May 7). One dose of LSD-based medication yields rapid, durable response for GAD. Medscape Medical News. Retrieved from https://www.medscape.com/viewarticle/lsd-based-medication-yields-rapid-durable-response-2024a10008tg

  

Cougle JR, Keough ME, Riccardi CJ, Sachs-Ericsson N. Anxiety disorders and suicidality in the National Comorbidity Survey-Replication. J Psychiatr Res. 2009 Jun;43(9):825-9. doi: 10.1016/j.jpsychires.2008.12.004. Epub 2009 Jan 14. PMID: 19147159.

  

Generalized Anxiety Disorder: Advances in Research and Practice. Edited by Richard G. Heimberg, Cynthia L. Turk, and Douglas S. Mennin , 2004 . Guilford press

 

Haseth, S., Solem, S., Sørø, G. B., Bjørnstad, E., Grøtte, T., & Fisher, P. (2019). Group Metacognitive Therapy for Generalized Anxiety Disorder: A Pilot Feasibility Trial. Frontiers in psychology, 10, 290. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2019.00290

 

Juergen Hoyer, Andrew T. Gloster. (2009) Psychotherapy for Generalized Anxiety Disorder: Don't Worry, It Works!. Psychiatric Clinics of North America 32:3, pages 629-640

 

Krzikalla, C., Morina, N., Andor, T., Nohr, L., & Buhlmann, U. (2023). Psychological interventions for generalized anxiety disorder: Effects and predictors in a naturalistic outpatient setting. PloS one, 18(3), e0282902. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0282902https://doi.org/10.1371/journal.pone.0282902

 

Munir, S., et al. (2022). Generalised anxiety disorder. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK441870/

 

Generalised Anxiety Disorder in Adults: Management in Primary, Secondary and Community Care. NICE Clinical Guidelines, No. 113. National Collaborating Centre for Mental Health (UK). Leicester (UK): British Psychological Society; 2011

 

Orvati Aziz M, Mehrinejad SA, Hashemian K, Paivastegar M. Integrative therapy (short-term psychodynamic psychotherapy & cognitive-behavioral therapy) and cognitive-behavioral therapy in the treatment of generalized anxiety disorder: A randomized controlled trial. Complement Ther Clin Pract. 2020 May;39:101122. doi: 10.1016/j.ctcp.2020.101122. Epub 2020 Feb 22. PMID: 32379661.

 

Allison J. Ouimet, Roger Covin, David J. A. Dozois. 2012. Generalized Anxiety Disorder. Handbook of Evidence-Based Practice in Clinical Psychology

 

Prediction Error Representation in Individuals With Generalized Anxiety Disorder During Passive Avoidanceץ Stuart F. White, Marilla Geraci, Elizabeth Lewis, Joseph Leshin, Cindy Teng, Bruno Averbeck, Harma Meffert, Monique Ernst, James R. Blair, Christian Grillon, and Karina S. Blair. American Journal of Psychiatry 2017 174:2, 110-117

 

Rawat A, Sangroula N, Khan A, et al. (May 20, 2023) Comparison of Metacognitive Therapy Versus Cognitive Behavioral Therapy for Generalized Anxiety Disorder: A Meta-Analysis of Randomized Control Trials. Cureus 15(5): e39252. doi:10.7759/cureus.39252

 

Wang Z, Luo Y, Zhang Y, Chen L, Zou Y, Xiao J, Min W, Yuan C, Ye Y, Li M, Tu M, Hu J, Zou Z. Heart rate variability in generalized anxiety disorder, major depressive disorder and panic disorder: A network meta-analysis and systematic review. J Affect Disord. 2023 Jun 1;330:259-266. doi: 10.1016/j.jad.2023.03.018. Epub 2023 Mar 11. PMID: 36914118.

 

Wells A, King P. Metacognitive therapy for generalized anxiety disorder: an open trial. J Behav Ther Exp Psychiatry. 2006 Sep;37(3):206-12. doi: 10.1016/j.jbtep.2005.07.002. Epub 2005 Aug 25. PMID: 16125666.

  

http://www.cbc.ca/news/canada/manitoba/eco-anxiety-inspiring-change-plastics-1.4630037

 

 

 

מהי הקרחה?

 

אובדן שיער, או התקרחות, הוא מצב דרמטולוגי נפוץ שמשפיע על גברים ונשים בכל גיל.

 

הקרחה יכולה לנבוע ממגוון סיבות ולמרות שאינה מצב מסכן חיים, יש לה השלכות פסיכולוגיות משמעותיות על איכות החיים. 

 

השיער הוא רכיב חשוב בהופעה החיצונית ופגיעה בו עלולה לפגוע גם בדימוי העצמי ולתרום לבעיות נפשיות. 

 

עם עלייתה המחודשת של התרופה פרופסיה (פינסטריד) לכותרות, לצד הקשר המשוער שלה עם התנהגות אובדנית, אנו מתבוננים כאן על מה שידוע לגבי החיבור בין המצב הנפשי לקרקפתי.

 

אבל לפני שנתחיל, הנה סרטון מצוין של ״כאן מכירים״

על אנשים שמספרים על החיים עם קרחת:

 

 

 

בעיות עור וקשיים נפשיים

 

ככלל, ידוע כי מחלות עור ובעיות פסיכולוגיות קשורות זו בזו.  

הפרעות פסיכולוגיות קשורות ותורמות לבעיות עור, ולהפך.  

הפרעות נפשיות נצפו בשיעור של עד 60% אצל מטופלי עור מאושפזים ואצל 30% ממטופלי העור הלא מאושפזים. 

 

 

הנה תמיר בר,

הולך לחקור את מקורות הקרחת,

בסרטון מצוין של בר סמכא ב״כאן״:

 

 

 

האם התקרחות קשורה ללחץ נפשי?

 

המחקרים מלמדים עם שכיחות גבוהה יותר של הפרעות נפשיות בקרב מתמודדים ומתמודדות עם התקרחות: 

 

חרדה, דיכאון, חרדה חברתית, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), קושי בניהול כעסים, קשיי שינה, הערכה עצמית נמוכה, מבוכה ובושה, אי-נוחות ביחס למראה החיצוני (עד כדי הפרעת גוף דיסמורפית) מודעות גופנית מופרזת, פעילות מינית מופחתת, ירידה בציונים בלימודים, התבודדות ואפילו מחשבות התאבדות.

 

למשל, מחקר ישראלי מ-2022 מצא קשר בין התקרחות על רקע מחלה לבין מגוון הפרעות נפשיות.

 

מחקר מ-2019 מלמד כי מתקרחים מצויים בסיכון גבוה יותר לחרדה ודיכאון. 

 

 

הקשר הזה עובד לשני הכיוונים: 

התקרחות מתגברת לעתים קרובות עם התפתחות הפרעות פסיכולוגיות.  

עם זאת, חשוב לציין כי מתח ונשירת שיער אינם חייבים להיות קבועים. אם אתה מחזיר שליטה על מידת הלחץ, השיער עשוי לצמוח בחזרה.

תפקידו של שיער בריא מקושר כננראה לתפיסת  כוח, משיכה וקסם אישי.

שיער בריא הוא רכיב חשוב לרווחה פיזית, ולכן אובדן שיער עלול לגרום לבעיות פסיכולוגיות משמעותיות, לא משנה מהי הפתופיזיולוגיה שגורמת לו.  

 

אחרי שני מפגשי האינטייק עם צביקה, הערכתי שמדובר בהפרעת דיכאון מז׳ורי. אבל ממש בדלת, בסיום המפגש השני, צביקה שיתף :״אני צריך לומר לך שהסיבה האמיתית שאני כאן היא בגלל השיער שלי״. צביקה סבל מאובססיות קשות לגבי נשירת שיער. בהתרשמות חיצונית, היה לו שיער מלא ושופע אבל לטענתו, האימה מפני אובדן הבלורית היא הסיבה המרכזית להיות כל כך מדוכא. בגללה פנה לטיפול פסיכולוגי, עם תחושה שהוא לא מסוגל לעבוד...

 

מחקרים מהעשור האחרון הראו שרמות המתח שנחוו ע״י מטופלים עם התקרחות דומות לכאלה שנחוות במחלות חמורות, כרוניות ומסכנות חיים רבות.

גורמים כמו מחלות אוטואימוניות ודלקתיות, זיהומים, גורמים הורמונליים, פיזיים או כימיים, גידולים ומחלות מולדות יכולים לגרום להתקרחות. 

 

התקרחות נחלקת לשני סוגים – צלקתית ולא-צלקתית.

במאמר זה נסקור את מרבית סוגי ההקרחה ועל הדרך ננסה להסתכל יחד על מעבר אפשרי בין מחשבות על השתלה לבין נכונות לקבלה. 

 

כ-50% מהגברים והנשים יחוו התקרחות בשלב כלשהו, שתמיד מצויה על גבי ספקטרום שמושפע מנתונים אינדיבידואליים. 

רוב הגברים מתחילים להבחין בשיער דליל או בקו שיער נסוג בשנות העשרים לחייהם.

אך למרות שנשירת שיער גברית שכיחה מאוד, היא יכולה להיות מטרידה ולהשפיע לרעה על ההערכה העצמית.

 

התקרחות מופיעה בכמה סוגים: 

 1. התקרחות אנדרוגנטית (אובדן שיער תורשתי).

 2. אנגן אפלוביום או טלוגן אפלוביום.

 3. אלופציה אראטה.

 

כל אלה מתפתחים כתוצאה ממנגנונים פתופיזיולוגיים שונים. נוסף עליהם מתוארים מצבים ספציפיים אחרים של התקרחות. 

 

חשוב לציין שבניגוד לנשירת שיער נרחבת, שיער דליל או דק אינו בהכרח גורם להתקרחות.

עם זאת, דלדול שיער נותן מראה של כתמי שיער דקים יותר על הראש. שיער דליל מתרחש בהדרגה, מה שאומר שיש זמן לאתר את הגורמים ולהבין את אמצעי הטיפול הטובים ביותר.

 

 

הקרחה אצל גברים 

 

הקרחה אנדרוגנטית היא זו שרווחת יותר בקרב גברים.

למעשה, הדבר נחשב לחלק טבעי מגיל המעבר בקרב גברים.

 

זו ההקרחה המוכרת ביותר, שמתחילה בדרך כלל בשיער מקליש, ובהדרגה מתקדם לאובדן שיער בקודקוד ובמפרצים במצח. 

גורמים גנטיים והורמונליים משחקים תפקיד חשוב בהתפתחותה והיא נצפית לרוב אצל גברים בגיל העמידה.

בקרב גברים יסבלו ממנה כ-30% מבני ה-30, 50% מבני ה-50 ו-80% מבין בני ה-70.

אלא שבמחקרים דיווחו גברים רבים שהדבר מפריע לדימוי הגוף שלהם וגורם להם למתח, ללא אובדן משמעותי של תפקודים פסיכולוגים.

למשל, הקרחה מובילה לרמות גבוהות יותר של בעיות פסיכולוגיות, שמתגברות עם החמרת ההתקרחות. התופעה שכיחה בעיקר אצל גברים צעירים ללא קשר רומנטי, שתופסים הופעה חיצונית כחיונית ביותר להערכה העצמית ושהפגינו חוסר ביטחון עוד בטרם התפתחות ההתקרחות.

 

זאת ועוד, התקרחות אנדרוגנטית שמתחילה מוקדם יותר, אצל בוגריםצתעירים סביב שנות ה-20, גורמת במיוחד להשוואה של המקריח אל בני גילו ומובילה בהדרגה לחוסר הערכה עצמית.

מתקרחים צעירים נוטים לעיתים להיות אובססיביים כלפי ההתקרחות ומשקיעים זמן וכסף רבים בטיפול בה, למשל טיפול תרופתי למניעת התקרחות או ניתוח השתלת שיער (הזכרנו בתהחלה פרופסיה, יש גם את התרופה דוסטסטריד או AVODART, שנועדה לטפל בערמונית מוגדלת, אך נמצאה יעילה גם למניעה של נשירת שיער).

 

המתקרחים אינם מדמיינים, הסביבה באמת מאוד שיפוטית:

נבדקים בעלי שיער מלא שהתבקשו במחקר להעריך אנשים עם התקרחות אנדרוגנטית מצאו אותם מבוגרים יותר, פחות גבריים ופחות מושכים פיזית וחברתית, ביחס לגברים שאינם מקריחים.

צעירים עם התקרחת אנדרוגנטית, שמודעים לתפיסה הזו בקהילה, סובלים ממתח פסיכולוגי מוגבר, כפי שמשתקף בדרישה הגוברת לטיפול אסתטיים ולהשתלות שיער.

למרות זאת, התקרחות אצל גברים לרוב גורמת להשפעות פסיכולוגיות פחות חמורות ביחס לסוגי התקרחות אחרים.

 

 

הקרחה אצל נשים 

 

המתח הפסיכולוגי אצל נשים הוא לרוב חמור יותר.

שיער הוא אחד הרכיבים הכי חשובים בהופעה החיצונית של נשים.

מחקר בנושא הראה ש-52% מהנשים ו-28% מהגברים היו מאוד לא מרוצים/ות מההתקרחות האנדרוגנטית.

בהשוואה בין נשים עם התקרחות אנדרוגנטית לנשים עם מחלת עור אחרת - הקבוצה הראשונה סבלה מיותר דחק נפשי, יותר חרדה חברתית ופחות ביטחון עצמי, לצד ירידה ניכרת באיכות החיים שלהן.

יחד עם זאת, חשוב לזכור שהתקרחות אנדרוגנטית משפיעה פסיכולוגית על כל מתמודדת במידה שונה.

 

 

מה גורם לנשירת שיער אצל נשים?

 

• גנטיקה: הגנים שעוברים במשפחה יכולים לגרום לדילול שיער בחלק העליון של הראש.

• הזדקנות: שינויים הורמונליים ככל שנשים מתבגרות עלולים לגרום להתקרחות.

• גיל המעבר: סוג זה של נשירת שיער מחמיר לעיתים קרובות כאשר ניכרת ירידה באסטרוגן במהלך גיל המעבר.

 

 

הקרחה אחרי לידה

 

אמהות חדשות רבות חוות נשירת שיער מוגזמת לאחר ההריון.

נשירת שיער מגיעה לרוב לשיאה כ-4 חודשים אחרי הלידה.

ביום ההולדת השנה הראשון של התינוק, השיער חוזר לצמוח כרגיל אצל רוב הנשים. אם השיער לא שב לקצב הצמיחה הרגיל בחלוף שנה מהלידה, מומלץ לפנות לרופא עור.

 

 

נשירה בעקבות אירועי חיים

 

נשירת שיער, שנקראת גם טלוגן אפלוביום, מתפתחת בעיקר בשל אירועים, מחלות והפרעות שמקורן בחום גבוה, ניתוח, תאונות, דיאטות קיצוניות, הפרעות בבלוטת התריס, הפרעות אכילה, מחסור בוויטמינים ומינרלים, מתח רגשי חמור וטיפול בתרופות מסוימות.

 

בהתקרחות זו לרוב ינשור פחות מ-50% מהשיער, ועל מנת להבחין בהתקרחות צריך שיותר מ-50% מהשיער ינשור.

לכן, לרוב זה נחשב תהליך שפיר שנמשך פחות מ-6 חודשים.

עדיין, האובדן של יותר מ-300 שיערות ליום יכול לגרום למתמודדים/ות למתח רגשי ולפגוע באיכות החיים.

 

מתח אקוטי או כרוני יכול אף הוא לגרום להתפתחות התקרחות מסוג זה, וההתקרחות עצמה יכולה לגרום למתח משני, במעין מעגל קסמים, ולהוביל לחרדה ותסמיני דיכאון, בעיקר אצל נשים. 

 

 

הקרחה בזמן צמיחת השיער

 

אנגן אפלוביום היא התקרחות בשלב הצמיחה, ובניגוד לטלוגן אפלוביום במקרה זה האדם מבחין עד מהרה באובדן השיער האינטנסיבי, כי רק 10-20% מהשיער נשאר.

סוג התקרחות זה מתפתח הרבה פעמים כתוצאה מכימותרפיה, כמו גם בעקבות רדיותרפיה, תזונה לקויה בהיעדר, הרעלת מתכות כבדות, מחלת רקמת חיבור ועוד. 

 

 

התקרחות שנגרמת על ידי כימותרפיה

 

לא עלינו כמובן, אבל סרטן הוא מחלה שכיחה.

למעוניינים/ות, מוזמנים לקרוא על פסיכואונקולוגיה.

 

התקרחות על רקע טיפולים כימותרפיים יוצרת השפעות פסיכו-חברתיות משמעותיות, כמו חרדה, דיכאון והערכה עצמית נמוכה שפוגעים באיכות החיים.

אפילו עצם הרעיון על התקרחות עתידית לאחר קבלת אבחנה אונקולוגית, די בה כדי לגרום לפחד טראומטי וחרדה.

התקרחות זו היא אחד מ-3 גורמים למצוקה בקרב מטופלי כימותרפיה, באופן משמעותי יותר אצל נשים, ומחקר מצא שהיא תופעת הלוואי המכבידה ביותר על נשים בשלבים מוקדמים של סרטן השד.   

לעתים הדבר יגרום למצוקה נפשית גדולה אף יותר מכריתת השד עצמה.

תופעות לוואי נפשיות דווחו גם במקרים של התקרחות נשים בעקבות טיפולים בסרטן הריאות ובסרטן בשחלות.

 

התקרחות כתוצאה מכימותרפיה היא אחד ממקורות המצוקה הרגשית המשמעותיים ביותר בגלל שהיא מהווה סימן בולט להתמודדות עם מחלת הסרטן, של הצורך בטיפול ושל חרדה מפני המוות, שנוכחת אצל כולנו.

תופעת לוואי זו של הטיפולים משפיעה אחרת על כל מטופל, ויש כאלה שכחלק מהמאבק במחלה מתאמצים להיראות כרגיל, צוחקים על ההתקרחות, מגלחים את שיערן מבלי להמתין לאובדן שיער מלא, משתפים את הפדחת במדיה החברתית או מסתירים אותה עם פיאה איכותית.

מנגד, חולים רבים בוחרים לסגת חברתית במהלך התקופה הזו. הבעיה יכולה לגרום גם לבעיות פסיכולוגיות במשפחה, למשל בושה להשתתף באירועים בקרב ילדים ונכדים של מטופלי כימותרפיה שהתקרחו.

כל תגובה היא לגיטימית ומהווה מנגנון התמודדות מול אתגר בריאותי קיצוני זה. 

חשוב שכבר לפני הכימותרפיה המטופל יקיים שיחות עם פסיכולוג/ית על חשיבות השיער ועל התגובה הנפשית הצפויה להתקרחות. חשוב שאונקולוגים ומטפלים יבהירו, בעיקר למטופלות, שהשיער יצמח שוב בתום הטיפול.

 

 

תרופות שתורמות להקרחה

 

מחקר שסקר 22 מאמרים שפורסמו עד ינואר 2024, מצא שיש יותר בעיות עם העור באנשים שמטופלים בתרופה אוזמפיק (סמגלוטיד) ביחס לאנשים שלא מטופלים.

הבעיות כוללות שינוי בתחושות העור ונשירת שיער. 

 

 

הקרחה פתאומית

 

אלופציה אראטה (alopecia areata) היא מחלה כרונית שמתחילה בפתאומיות וגורמת לאובדן עיגולי שיער עם גבולות חדים.

למרות שהגורם להתפתחותה אינו ידוע,  שמשחקים בה תפקיד גורמים גנטיים, סביבתיים, זיהומיים ופסיכולוגיים.

עם זאת, קיימת כיום הסכמה שהמחלה היא אוטו-אימונית. 

 

 

איך התקרחות פתאומית ממוקדת משפיעה על איכות החיים?

 

 

סקירה מחקרית שפורסמה ב-2018 בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology מצאה כי מתמודדים עם הקרחה פתאומית מצויים בסיכון לפתח כמה הפרעות נפשיות:

 

• הפרעות חרדה - כמו PTSD, הפרעת חרדה כללית, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD), הפרעת פאניקה או פוביה חברתית.

• הפרעת קשב וריכוז.

• דמנציה.

• הפרעות מצב רוח (כמו דיכאון).

• הפרעות אישיות.

• הפרעת הסתגלות.

• התאבדות או פגיעה עצמית מכוונת. 

 

בנוסף, שינויים באופי ובהתנהגות, ירידה בהערכה העצמית, כאב נפשי, הפרעות במצב הרוח, הערכה  עצמית, הפחתה בהערכת האטרקטיביות הבין-אישית, רגישות ביחסים עם אחרים, חשיבה ודיבור אובססיבים על ההתקרחות, השוואת שיער עם אחרים, אי-נוחות עם קבוצת השווים, כעס, עוינות, מתח, חרדתיות, נסיגה חברתית או תלות ובכלל איכות חיים מופחתת.  

 

החוקרים חלוקים בדעותיהם בשאלת הגורמים הפסיכולוגיים להתפתחות המחלה, ובעוד שמחקר אחד דיווח על קיומה של הפרעה פסיכולוגית בקרב 93% מהלוקים באלופציה אראטה, מחקרים אחרים לא מצאו כל גורמים פסיכולוגיים הקשורים להתפתחותה. 

 

עם זאת, הדעה הרווחת היא שלעתים קרובות יש קשר בין התקרחות זו להפרעה פסיכולוגית. 

הקרחה פתאומית נקשרה להפרעות פסיכולוגיות רבות כתוצאה מירידה באיכות החיים.

באבחון המחלה, יש לשים לב לקשר שקיים בין המחלה לבין נטיה אישיותית לאלקסיתימיה - הפרעה קוגניטיבית בזיהוי וביטוי רגשות. 

 

מעניין שהקרחה פתאומית פחות נפוצה בקרב מתמודדים עם סכיזופרניה, ביחס להפרעות פסיכיאטריות אחרות.

נמצא שיותר ילדים, מתבגרים ונשים סובלים מחרדה ודיכאון בקרב הלוקים בהקרחה פתאומית ושלפחות 78% מהם יסבלו מלפחות הפרעה פסיכיאטרית אחת – 50% מדיכאון קליני ו-35.7% מ-OCD.

אם המחלה מתפתחת בילדות, היא עלולה לגרום לבעיות ריכוז ולהוביל לירידה בביצועים בביה״ס.

 

מבחינת הפרעות נפשיות כטריגר להתקרחות זו, נמצא שהן נמצאו בשיעור גבוה יותר אצל הלוקים בה לפני שהיא החלה, או במספרים – בקרב 50%.

באותו מחקר דיווח כי 1 מכל 4 משתתפים כי הוא ״חי חיים מלאי מתח לפני הופעת ההתקרחות״.

בשל הקשר הדדי בין התקרחות פתאומית לבין הפרעות נפשיות, והשאלה איזה מהמצבים מופיע קודם, מומלץ לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים לטפל במקרים כאלה בשיתוף עם רופא עור. 

עוד שני מצבי התקרחות ספציפיים שכדאי להתעכב עליהם הם טריכוטילומניה ופסבדו-אפלוביום פסיכוגנטי:

 

 

תלישת שיער כפיייתית (טריכוטילומניה)

 

טריכוטילומניה היא הפרעת שליטה בדחפים המאופיינת בתלישת שיער כרונית ויש לה השלכות שליליות על איכות החיים של מטופלים ומשפחותיהם.

המתמודדים מורטים שיער בראש, בגבות, בריסים, בזקן, בשפם, בזרועות ואפילו במפשעה, בהיקף נמוך יותר.

ההפרעה מתחילה לרוב בילדות ונפוצה יותר אצל נשים.

היא נחשבת לכזו שנלמדת כהקניית הרגל וצצה כמנגנון התמודדות עם לחץ.

המאפיין העיקרי שלה היא תלישת שיער באופן שיכול להוביל להתקרחות. 

 

 

פסבדו-אפלוביום פסיכוגנטי 

 

הוא מצב בו אנשים עם שיער קרקפת רגיל וללא סימני התקרחות מתלוננים על התקרחות. הדבר מזוהה כאובדן שיער מדומיין ועשוי להיות סימפטום של הפרעה פסיכולוגית אחרת. 

 

 

התקרחות צלקתית

 

מצב המאופיין באובדן שיער כתוצאה מהחלפה של המבנה הזקיקי ע״י רקמה סיבית, ונפוץ יותר אצל נשים.

התקרחות צלקתית היא בעלת השפעה פסיכולוגית רבה יותר מזו הלא-צלקתית:

מחקר מצא שכמעט 75% מהמטופלים הסובלים ממנה חווים מתח פסיכו-חברתי בינוני עד חמור. 

למרות שדאגה בנוגע למראה החיצוני נפוץ יותר בקרב מטופלות, ההשפעה הפסיכולוגית של התקרחות צלקתית הייתה שווה בקרב שני המינים, וגבוהה יותר בקרב צעירים, שדיווחו שהם מרגישים מבוגרים יותר בשל הבעיה.

סוג זה של התקרחות מוביל לתחושת המטופל שהוא אינו מושך פיזית, לאובדן ביטחון עצמי ולמבוכה בקרב קבוצת הגיל.

 

עם זאת, הודגם שמשך המחלה לא היה פרופורציונלי להשפעה הפסיכו-חברתית שלה, ושהמתח הפסיכולוגי לא פוחת גם במצבים בהם המחלה הופכת כרונית.

לא נצפה הבדל ברמות המתח בין רווקים לנשואים.

 

אבחנה וטיפול בשלב מוקדם של המחלה חיוניים למניעת אובדן שיער בלתי הפיך בסוג זה של התקרחות, והתחלה מוקדמת של טיפול פסיכולוגי חיונית גם היא במונחים של גישה טיפולית הוליסטית.

 

לסיכום, בשל הקשר הדו-כיווני בין סימפטומים של הפרעות נפשיות ואובדן שיער, הדבר מזוהה כיום כהפרעות פסיכוטריכולוגיות.

 

  

 

 

 

 

 

 

מקורות:

 

 

Bhattacharya, S. (2024, April 04). Review Describes Skin Effects Associated With Semaglutide. Medscape Medical News. Retrieved from https://www.medscape.com/viewarticle/review-describes-skin-effects-associated-semaglutide-2024a10006er

 

Gokalp, H. (2017, May 3). Psychosocial Aspects of Hair Loss. In Z. Kutlubay & S. Serdaroglu (Eds.), Hair and Scalp Disorders. IntechOpen. https://doi.org/10.5772/66156

 

Okhovat JP, Marks DH, Manatis-Lornell A, Hagigeorges D, Locascio JJ, Senna MM. Association between alopecia areata, anxiety, and depression: A systematic review and meta-analysis. J Am Acad Dermatol. 2023 May;88(5):1040-1050. doi: 10.1016/j.jaad.2019.05.086. Epub 2019 Jun 1. PMID: 31163237.

 

Singam V, Patel KR, Lee HH, Rastogi S, Silverberg JI. Association of alopecia areata with hospitalization for mental health disorders in US adults. J Am Acad Dermatol. 2019 Mar;80(3):792-794. doi: 10.1016/j.jaad.2018.07.044. Epub 2018 Aug 6. PMID: 30092332.

 

מי היה אריך פרום?

 

אריך פרום היה פסיכואנליטיקאי, פסיכולוג חברתי, פילוסוף וסוצוילוג גרמני ממוצא יהודי.

 

פרום נודע בפיתוח הרעיון לפיו חופש הוא חלק בסיסי מטבע האדם וכי לחברה ולתרבות יש תפקיד משמעותי בהתפתחות הנפשית. בכך קרא תיגר על הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד. 

 

הוא נחשב לאחד הפסיכואנליטיקאים החשובים ביותר במאה ה-20 ועבודתו מזוהה חלקית עם אסכולת פרנקפורט.

 

 

חייו האישיים של פרום 

 

פרום היה בן יחיד להורים יהודים אורתודוקסים.  

הוא נולד בפרנקפורט ב-1900, ומאוחר יותר יתאר את משפחתו כ״נוירוטית ביותר״. 

 

בגיל 14 הושפע עמוקות מפרוץ מלחמת העולם הראשונה ופיתח עניין גדול בהתנהגות של קבוצות. 

 

ב-1926 נישא לפסיכיאטרית פרידה פרום-רייכמן, המבוגרת ממנו ב-10 שנים והייתה גם הפסיכואנליטיקאית שלו. הקשר לא כל כך הסתייע והשניים התגרשו אחרי 4 שנים. 

 

פרום התחתן שוב ב-1944, הפך לאזרח אמריקאי ונסע למקסיקו בתקווה לטפל במחלתה של אשתו.  הוא החל ללמד באוניברסיטה הלאומית העצמאית של מקסיקו ב-1949 והמשיך בעבודתו שם עד 1965. לאחר מות אשתו השניה ב-1952 הקים פרום את המכון המקסיקני לפסיכואנליזה, אותו גם ניהל עד 1976.

 

הוא התחתן בשלישית ב-1953 ולימד גם במוסדות אחרים, כולל אוניברסיטת מישיגן ואוניברסיטת ניו יורק.

ב-1974 עבר ממקסיקו סיטי למוראלטו שבשווייץ, שם חי עד מותו ב-1980. 

 

 

דרכו המקצועית

 

כאדם צעיר וסקרן, פרום החל לחפש תשובות לשאלותיו בכתבי הוגים בני זמנו, כמו זיגמונד פרויד וקארל מרקס, מה שהוביל בהמשך הדרך ליצירת סינתזה תיאורטית ייחודית. 

 

הוא החל ללמוד סוציולוגיה באוניברסיטת היידלברג.

 

את הדוקטורט חקר וכתב הנחייתו של אלפרד וובר וקיבל את התואר ב-1922, במקביל ללימודי תלמוד אצל מייסד חב״ד. 

 

ב-1924 התקבל כקנדידט לפסיכואנליזה באוניברסיטת פרנקפורט, לפני שעבר לברלין, בה החל לעבוד במכון לפסיכואנליזה. 

הוא תרם את חלקו בהקמת המכון הפסיכואנליטי בפרנקפורט, בו הרצה בשנים 1929-1932.

 

במהלך חייו פרום פיתח ותחזק קריירה עמוסה ופוריה, שכללה משרות הוראה, ניהול קליניקה פרטית ופרסום מאמרים וספרים, שהידוע בהם הוא אמנות האהבה. 

 

לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון, עבר המכון הפסיכואנליטי הגרמני מברלין לז׳נבה ומאוחר יותר לאוניברסיטת קולומביה בניו יורק.

 

בארה״ב, לימד בכמה מוסדות אקדמיים, בהם אוניברסיטת ייל ובית הספר החדש למחקר חברתי באוניברסיטת קולומביה.

 

 

מה הייתה הביקורת של פרום על פרויד? 

 

בעוד שבתחילת הדרך פרום הושפע מאוד מפרויד, מאוחר יותר חבר לקבוצה תיאורטית שנודעה כניאו-פרוידיאנים, שכללה את קארן הורני, אלפרד אדלר וקארל יונג. 

 

פרום היה ביקורתי כלפי רבים מרעיונותיו של פרויד, בהם תסביך אדיפוס ותיאוריית הליבידו. פרום ניסח מחודש את הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים של בני אדם - במקום דחף מיני, הציע אחדות ואהבה. 

 

הביקורת של פרום על הפסיכואנליזה הקימה עליו פסיכואנליטיקאים אחרים. הביקורת זו הפכה למרד של ממש  ב-1944, כאשר פרום הושעה מהנחיית סטודנטים במכון הפסיכואנליטי של ניו יורק. 

 

 

״משימתו העיקרית של אדם בחייו

היא להוליד את עצמו,

להפוך למה שהוא באופן פוטנציאלי.

התוצר החשוב ביותר של מאמץ

זה הוא האישיות שלו עצמו.״

 

אדם לעצמו, 1947, אריך פרום

 

 

איך השפיע פרום על הפסיכולוגיה ההומניסטית?

 

פרום השפיע עמוקות על התפתחות הפסיכולוגיה ההומניסטית. 

 

הוא האמין שהחיים הם סתירה מאחר שבני האדם הם גם חלק מהטבע וגם נבדלים ממנו. 

 

מהקונפליקט הזה, לדידו, עולים צרכים קיומיים בסיסיים, כולל שייכות, יצירתיות, שורשיות, זהות ומסגרת להתמצאות.

 

פרום גם זכה ב-1966 בפרס הומניסט השנה.

הנה ציטוט מאוחר משלהי הקריירה של פרום: 

 

״רציתי להבין את החוקים המושלים בחיי האינדיבידואל,

ואת חוקי החברה – כלומר, של בני האדם בקיומם החברתי.

ניסיתי לראות את האמת הקבועה

ברעיונותיו של פרויד כנגד אותן הנחות שדרשו רביזיה.

ניסיתי לעשות את אותו הדבר ביחס לתיאוריה של מרקס,

ולבסוף ניסיתי להגיע לסינתזה

שנבעה מההבנה והביקורת של שני ההוגים״

 

מעבר לאזיקי האשליה, 1962,

אריך פרום

 

אמנות האהבה

 

אריך פרום הציג בספרו אמנות האהבה (1956) את האהבה כאמנות, מיומנות הניתנת ללימוד ופיתוח.

את מיומנות האהבה כדאי ללמד תאורטית ולהתאמן עליה מעשית, ממש, כמו כל אומנות אחרת.

פרום  דחה את הרעיון לפיה אהבה היא תופעה קסומה ומסתורית.

לדידו, המנוע שלנו הוא אהבה.

בניגוד לפרויד, שראה אהבה כסובלימציה (עידון) של דחף המין, פרום התנגד ואטען שאהבה היא התשובה לבעיית הקיום האנושי.

האהבה יכולה לפתור את המכאובים ולהרוס את המחיצות של ניכור ובדידות בין בני האדם.

 

 

מאפייני אהבת אמת לפי פרום

 

אכפתיות, אחריות, כבוד וידיעת מושא האהבה.

אין בה רכושנות סדיסטית או התמזגות מזוכיסטית בה מאבדים את הגבולות בין האני לאחר, אלא אישור ספונטני של הזולת תוך שמירה על הצביון האישי - שתי נפשות הופכות לאחת ועדיין נשארות שתיים.

 

 

איך חיבר פרום בין פסיכולוגיה ליהדות?

 

הסניטריום הפסיכואנליטי (Therapeutikum), שהקימו פרידה פרום-רייכמן ואריך פרום פעל בשנים 1924-1928 בהיידלברג. 

 

המרכז שילב דבקות במסורת היהודית יחד עם פרקטיקה פסיכואנליטית ופוליטיקה רדיקלית. קהל היעד של ה-Therapeutikum היה יהודים גרמנים שבנו מחדש את זהותם היהודית האורתודוכסית, באינטרגציה עם זרמים אינטלקטואליים ופוליטיים חדשים. 

 

האגודה הבינלאומית ע״ש אריך פרום (International Erich Fromm Society) פועלת כיום במטרה לשמר, לחקור, להעמיק ולהעביר לדורות הבאים את הרעיונות התיאורטיים של אריך פרום, כהמשך ראוי לעבודתו וכהכרה במשמעות הבינלאומית של תרומותיו.

 

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

  

 

 

 

מספריו של פרום

 

״מנוס מחופש״ (1941)

״פסיכואנליזה ודת״ (1950)

״החברה השפויה״ (1955)

 

 

 

מקורות:

 

Funk, R. Important dates in Erich Fromm’s life. The International Erich Fromm Society. Updated 2011.

 

Paul Lerner, German Jews between Freud, Marx, and Halakha: Frieda Fromm-Reichmann, Erich Fromm, and the Psychoanalysis of Jewish Ritual in 1920s Heidelberg, The Leo Baeck Institute Year Book, Volume 64, Issue 1, 2019, Pages 219–238, https://doi.org/10.1093/leobaeck/ybz008

 

 

 

מהי חרדת טווח ברכב חשמלי?

 

חרדת טווח מתייחסת לדאגותיו של נהג ברכב חשמלי (EV) כאשר הבטריה אוזלת והמקורות לטעינת חשמל עלולים לא להיות זמינים.

התרחיש מצית הפחד למצוא את עצמך נטוש בשום מקום, עם רכב מרוקן מאנרגיה, מה שיוסיף לנסיעה עוד זמן, אי-שקט, כעס, תסכול וחרדה.

 

אז מה חזק יותר?

חרדה להיתקע בצד הדרך או חרדת אקלים?

 

מחקרים מראים שטווח הנהיגה ומחסור בתשתיות טעינה הם הסיבות העיקריות שבגללן נהגים בוחרים לא לרכוש רכב חשמלי, אפילו כאשר הם קונים רכב חדש. 

 

לרוב, חרדת טווח היא תוצאה של מצב לא צפוי אליו עלול להיקלע בעל הרכב, למשל כאשר מישהו מבקש ממנו לעשות משהו ברגע האחרון, אך הרכב אינו טעון במלואו. 

המצב יכול לדרוש מבעל הרכב לאתר עמדת טעינה פתוחה, להשקיע זמן בטעינת הבטרייה ואז לתת מענה למשימה. 

אם המשימה דחופה, צריך רק לקוות שהרכב טעון מספיק להשלמתה ואז למצוא תחנת טעינה, בתקווה שלא להיתקע בצדי הכביש. 

 

 

היום שאחרי בטר פלייס

 

אפשר לחוות חרדת טווח גם בנהיגה ברכב הממונע בדלק פוסילי. הדבר קורה כשנותנים למיכל להתרוקן ולא מוצאים תחנה לתדלוק. 

זוהי תחושה די מאיימת, אך ההבדל הוא שהרבה יותר קל למצוא תחנת דלק מאשר עמדת טעינה. 

טכנולוגיית הרכבים החשמליים שועטת כצונאמי אל תוך חיינו, כאשר מרבית ההיצע הוא של רכבי יוקרה שמיועדים לבעלי הבנה טכנולוגית, אשר מתגוררים בבתים בהם ניתן להתקין תחנת טעינה נוחה. 

 

 

איך מרגיעים את חרדת הטעינה?

 

נהגים רחוקים מהבית יכוליםכבר היום להשתמש באפליקציה שמכוונת את הנהג לתחנות טעינה פתוחות, כולל תשלום דיגיטלי עבור החשמל. 

זאת ועוד, משתמשי Tesla בארה״ב יכולים כבר להשתמש ב-Tesla Supercharger, רשת תחנות טעינה לאומית, ייחודית לרכבי טסלה, שמספקת טעינה מהירה ונוחה ביותר מ-1,100 תחנות בצפון אמריקה (נכון למרץ 2021).

 

אבל אפילו עבור חובבי המכוניות החשמליות, חרדת טווח עדיין מהווה בעיה. 

מי שרוצה לתרום למאמץ לשמור על הכדור ולהיכנס לקהילת הנהגים ברכבים חשמליים, צריך לדעת שלפעמים עניין הטעינה עלול להיות סבוך. לפעמים הוא פשוט ואך טבעי לצפות שככל שיגדל שוק המכוניות החשמליות, כך תיבנינה יותר תחנות טעינה בצידי הכבישים. 

 

ביולי 2022 פורסמה בגיקטיים כתבה מעודדת, על פיתוח ישראלי שנועד לפתור את חרדת הטווח: 

הטכנולוגיה נקראת CATL או Contemporary Amperex Technology. 

 

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

 

עדכון אחרון:

 

2 ביולי 2022

 

איך דיכאון וחוסר עבודה כרוכים זה בזה?

זיגמונד פרויד דיבר על חשיבותן של עבודה ואהבה. 

באופן לא מפתיע, דיכאון הולך יד ביד עם אבטלה וביצועים ירודים בעבודה, מה שיוצר מעגל קסמים: 

דיכאון מגביר את הסיכון לאבטלה ואבטלה מגבירה את הסיכון לדיכאון.

 

דיכאון שקשור לאבטלה הוא מצב בו אדם מובטל, או ׳בין עבודות׳, חווה השפעה שלילית על בריאות הנפש כתוצאה מכך. 

סקר אמריקאי של מכון גאלופ, שפורסם ב- 2014, מראה ששיעור הדיכאון מאמיר ככל שחולף זמן רב יותר בלי שהאדם המובטל מוצא עבודה. 

מחקר שנערך בשנת 2017 באוניברסיטת לייפציג בגרמניה, הגיע הרחיבו את מסקנת הסקר:

עובדים מבוגרים שסובלים מאבטלה ארוכת טווח נוטים יותר לדיכאון בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.

 

בעוד שאבטלה עלולה לגרום לדיכאון, שעלול להקשות על השתלבות בחיי העבודה, גם מי שעובד וסובל מדיכאון מתמודד עם פגיעה בתפוקות וביעילות, מה שבאופן עקיף פוגע במסלול הקריירה שלו. 

דיכאון קשור לאבטלה דרך אובדן סטטוס חברתי ולחץ נפשי שקשור לאובדן הכנסה.

כולנו מכירים את הנרטיב התרבותי הזה, שמה שאתה עושה בקריירה מגדיר אותך. 

גם מה שאתה לא עושה. 

רובנו מתחילים שיחה בארוחת ערב עם אנשים חדשים בשאלות מתעניינות לגבי חיי הקריירה.

ככה זה. 

 

לבסוף, יש גם את בעיית הבדידות:

עבור נשים וגברים רבים, בייחוד אצל רווקים ומי שחיים בגפם, אין הרבה קשרים משמעותיים מספקים עם בני אדם מחוץ לעבודה.

 

(מבחינה שפתית, מאוד מעניין שמשמעות המילה Depression באנגלית היא שפל כלכלי ודיכאון נפשי). 

 

 

טיפול בדיכאון בחיי העבודה 

טיפול בדיכאון עשוי לשפר את מצבם הנפשי גם אצל מועסקים, עובדים ומנהלים כאחד.

חשוב לזכור:

תקופת הקורונה יצרה שיעורי אבטלה חסרי תקדים, שמשפיעים לא רק על מובטלים, אלא גם על מועסקים במהלך המגיפה, שמתמודדים עם חוסר ביטחון בעבודה ודאגות  כלכליות, שמגבירים מצבים של דיכאון וחרדה, כך על פי מחקר שפורסם בסוף 2020.

מי שנמצא בדרג הניהולי, מוטב שיסייע לעובדיו לגשת לטיפול אפקטיבי ומי שסובל מדיכאון יכול לנסות למצוא סיוע אצל מעסיקו או בדרכים אחרות. 

התגייסות לעזרה עצמית היא הפעולה החשובה ביותר שאדם יכול לנקוט במצב כזה.  

חשוב לקחת הפסקה זמנית ולצאת מהעבודה כדי למלא מצברים ולאפשר לרעיונות גולמיים להירקם, כי דווקא ברגעים הללו, שנראים לפעמים ריקים וחסרי תכלית, אסטרטגיות ופתרונות שמצויים ברקע מקבלים חיים וממשות משלהם. 

 

 

דיכאון, עובדים ומנהלים

דיכאון הוא מצב מתיש, שמתבטא בין היתר בחוסר יכולת לתפקד כרגיל.

לכן מומלץ לחשוב על הדרך הנכונה והמתאימה ביותר לשתף את המנהל האחראי, כדי לגייסו כפרטנר להתמודד עם האפיזודה הנפשית המאתגרת. 

מצד אחד, אין מי שרוצה שחייו האישיים יהיו פרושים בפני מנהליו, מה שעלול להועיל לירידה בביצועים המקצועיים.

מצד שני, לא פחות בעייתי לחיות בצלו של דיכאון סמוי, שעה שההנהלה סבורה שהעובד אינו נותן ״דליברי״ ומממש את דרישות התפקיד.

החיים האישיים הם פרטיים, אך הבנת המנהל ותמיכתו יכולות להיות הקלה עצומה.

יתכן שהסיבות לדיכאון קשורות לתפקיד, מה שמחייבה מנהלים להבין ולשאוף לתמוך בהתמודדות עם הקושי.

למרות ששיתוף בפרטי החיים האישיים עם המעסיק יכול לעורר חששות, הרווחה האישית שלך היא בעדיפות עליונה.  

 

הפיתוי להישאר לבד עם מאפייני המצב די גדול, בעיקר בגלל בושה וחשש, אבל המחיר הפסיכולוגי של לא להתחבר לאחרים גבוה יותר. 

 

אם את/ה או מישהו/י שאתה מכיר ואוהב מתמודד/ת עם דיכאון, ואולי  אפילו מדבר על לפגוע בעצמו ולהתאבד, פנו לער״ן - 1201.

ער״ן הוא קו סיוע טלפוני אנונימי למתמודדים עם מצוקה נפשית, שמציע עזרה נפשית מיידית במצבי משבר.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

 

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

  

 

 

 

מהי פרנולוגיה (Phrenology)?

 

פְרוֹנוֹלוֹגְיָה היא תחום פסאדו-מדעי, שניסה לקשר בין מיקומים של בליטות בגולגולת לבין תכונות ספציפיות באישיות. 

לפי גישה זו, שהופרכה זה מכבר, בליטות במיקומים ספציפיים בגולגולת עשויות לרמז על היבטים מסוימים באופי האדם.

מקור הפרנולוגיה בתחום ידע שנקראה אורגנולוגיה, חקר האיברים, אותה הגה ופרסם הרופא הגרמני פראנץ יוזף גאל במאה ה-18 בווינה.

עוזרו של גאל, הרופא הגרמני יוהאן גספר שפורצהיים, הפך אותה מאוחר יותר לפופולרית ומוכרת תחת השם פרנולוגיה. 

 

 

מה טענו הפרונולוגים?

 

גאל הבחין שקליפת המוח, הקורטקס, של בני אנוש גדולה הרבה יותר מזו של בעלי חיים. 

הוא השתכנע שהתכונות הפיזיות של קליפת המוח יכולת להיראות גם בצורת ובגודל הגולגולת וכי הבדלי הגודל מסבירים את העליונות האינטלקטואלית של המין האנושי. 

גאל האמין שניתן לאתר בליטות על פני השטח של המוח ע״י מישוש הבליטות על פני השטח של הראש, והציע שאותם בליטות, חריצים והצורה הכללית של הגולגולת יכולים להיות קשורים להיבטים שונים של אישיות, תכונות ויכולות האדם.

 

לאחר שבחן ראשים של כייסים צעירים, גאל טען שלרבים מהם היו בליטות בגולגולת, ממש מעל האוזניים.

הוא הציע שבליטות אלה קשורות ל״תאווה לרכוש״ או לנטייה לגנוב, לאגור או להפגין חמדנות.

בספרו על פרנולוגיה, הציע הרופא שכישורים מוסריים ואינטלקטואליים הם מולדים.

לפי תפיסה זו, אם אדם הוא גנב, זה מכיוון שיש לו נטיה מולדת לרמאות.

גאל סבר שהמוח שולט בכל הנטיות, הרגשות והכישורים ושהוא מורכב מאיברים רבים שלכל אחד מהם יכולות, נטיות וסנטימנטים שונים.

לדעתו, צורת הגולגולת מייצגת ומשקפת את הצורה וההתפתחות של איברי המוח. 

בניסיונו למצוא תמיכה לרעיונותיו, גאל מדד את גולגולותיהם של אנשים בבתי כלא, בבתי חולים ובמוסדות פסיכיאטריים, בעיקר כאלה עם ראשים בעלי צורה משונה, ובהתבסס על ממצאיו פיתח מערכת בת 27 ״יכולות״ שונות, כל אחת מהן, האמין, מתאימה לאזור מסוים בראש. 

 

 

איך עבד אבחון פרנולוגי?

 

במהלך קריאת גולגולת, הפרנולוג מישש בזהירות את ראשו של הנבדק ורשם מיקומים של בליטות.  לאחר מכן השווה ממצאים אלו עם הנתונים הפרנולוגיים הקיימים במטרה לקבוע מה ניתן ללמוד מהטופוגרפיה של פני הגולגולת על יכולתו הטבעית של האדם, אופיו ונטיותיו.

 ואולם שיטתו של גאל חסרה אמפיריות מדעית בסיסית, כאשר בחר להתעלם מכל ראיה שסתרה את רעיונותיו.

 

למרות זאת, אולי בזכות האינטאיטיביות של הרעיון, הפרנולוגיה צברה פופולריות החל מהמאה ה-19 ועד לתחילת המאה ה-20.

בתקופה הוויקטוריאנית, בחינת הראש אצל פרנולוג היתה פופולרית, ונותרה נפוצה יחסית גם אחרי שנצברו ראיות מדעיות שסתרו את רעיונותיו של גאל. 

הרעיונות הללו משכו אחריהם רבים, אך גם ביקורת רבה ממדענים וקבוצות אחרות.

הכנסייה הקתולית האמינה שהצעתו של גאל לפיה יש במוח ״איבר דת״ הוא רעיון אתאיסטי, וב-1802 אסרה עליו לקיים הרצאות בביתו.

לאחר מותו ב-1828, כמה ממשיכיו המשיכו לפתח את הפרנולוגיה, והיא החלה לחלחל אל תוך הזרם המרכזי של התרבות הפופולרית. 

אך למרות הפופולריות הקצרה של הפרנולוגיה, נתקבעה לבסוף כפסבדו-מדע, ממש כמו אסטרולוגיה, הומאופתיה, נומרולוגיה וקריאה בכף היד. 

בכך שיחקו תפקיד מפתח ביקורות מצד חוקרי מוח ידועים.

בתחילת ואמצע המאה ה-19, הרופא הצרפתי הידוע ז׳אן מארי פייר פלורנס, חלוץ בחקר המוח בכלל ובאזור הקורטקס בפרט, מצא שההנחה הבסיסית של הפרנולוגיה, לפיה המתאר של הגולגולת מתאים לצורת המוח, היא שגויה. 

 

ב-1844 סיכם הפיזיולוג והרופא הצרפתי פרנסואה מגנדי את התנגדותו לגישה במילים אלו:

״פרנולוגיה, פסבדו-מדע של ימינו; כמו אסטרולוגיה, העלאה באוב ואלכימיה בימים עברו, מתיימרת למקם במוח את סוגי הזיכרון השונים. אבל מאמציה אינם אלא הנחות בלבד, שלא יעמדו במבחן הניסיון״. 

 

למרות שניתוח אישיות על בסיס מאפיינים גופניים הופרך זה מכבר, נראה שבני אדם מתקשים לוותר על הניסיון להבין מה קורה אצל האחר על בסיס מראה.

למשל, מחקר מצא כי אנשים מניחים הנחות לגבי תכונות אישיות והתנהגויות של גברים על בסיס תמונות של איברי המין שלהם (Brooks and Reysen, 2022).

המחקר מצב דפוס הסקות מעניין -

תכונות אישיות חיוביות נוטות להיות מיוחסות לפין רחב וארוך יותר.

פין צר וקצר יותר, לעומת זאת, קשור נתפס כמאפיין של נוירוטיות.

 

 

איך פרנולוגיה עזרה בכל זאת לנוירולוגיה?

 

למרות שזוהתה כפסבדו-מדע,  הפרנולוגיה סייעה לתרומות חשובות בתחום הנוירולוגיה. 

הודות לה, חוקרים התעניינו יותר ברעיון שפונקציות מנטליות מסוימות ממוקמות באזורים ספציפיים במוח. 

בעוד שגאל ופרנולוגים אחרים האמינו בטעות שהבליטות בראש מתאימות לאישיות וליכולות, הם צדקו בכך שיכולות שונות של המוח קשורות לאזורים שונים שלו.

שיטות מחקר מודרניות מאפשרות לחוקרי מוח להשתמש בכלים מתוחכמים כמו סריקות MRI ו-PET ע״מ ללמוד יותר על המיקומים והקשרים של פונקציות המוח.

 

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

מקורות:

 

Brooks, T.R., Reysen, S. Personality and Sexual Perceptions of Penises: Digital Impression Formation. Sexuality & Culture (2022). https://doi.org/10.1007/s12119-022-10000-y

 

 

 

 

 

מהו חלום צלול (Lucid dream)?

 

חלימה צלולה היא מצב תודעתי בו החולם מודע להיותו שרוי בחלום. 

לרוב, כשאנחנו חולמים, החלום נחווה כמציאות, אך יש מי שיכולים לחלום כשהם מודעים לחלוטין לכך שמדובר במצב מנטלי של חלימה ולעיתים לשלוט בחלק מהעלילה וגם בנוף שמופיע בחלום. 

 

 

מתי התגלתה החלימה הצלולה?

 

נראה שהתיעוד הראשון של חלימה מודעת מצוי כבר במסה ״על החלומות״ שכתב הפילוסוף היווני אריסטו, בה הוא מתאר חלום במצב של צלילות מלאה. 

בעת החדשה, היה זה פסיכיאטר הולנדי בשם פרדריק ואן אדן, שטבע ב-1913 את המונח חלום צלול, תוך שהוא מתעד חלק מחלומותיו. הוא טען שישנם 9 סוגי חלומות מובחנים, למשל חלומות רגילים, סימבוליים וחדים. 

 

 

כמה אנשים חווים חלימה צלולה?

 

היקף התופעה אינו ברור לגמרי, אך מחקרים מלמדים כי בערך מחצית מבני האדם יחוו חלום צלול בשלב זה או אחר בחיים וכ-11% חווים חלום צלול או שניים כל חודש.  

ממחקר שנערך בברזיל, בו תושאלו 3427 נבדקים שגילם הממוצע 25, עלה כי 77% מהם חוו חלום מודע לפחות פעם אחת.

 

לא קיימות עדויות מדעיות לגבי השלכה אסטראלית (Astral Projection), שמתוארת בסידרה.

 

 

מתוך המחברת האדומה

של רוב (Behind Her Eyes):

 

״לצבוט את עצמי

ולהגיד פעם בשעה:

״אני ער״,

להסתכל על הידיים,

לספור את האצבעות,

להסתכל על השעון,

בקיר או על היד,

להביט למרחק,

להביט לאחור 

להישאר רגוע ומרוכז,

לחשוב על דלת״.

 

 

באיזה שלב בשינה ניתן לחלום בצלילות?

 

כמו רוב החלומות, גם חלומות צלולים מתרחשים בד״כ במהלך שנת ה-REM.  

יש מי שחולם חלומות צלולים באופן ספונטני, בעוד אחרים מאמנים את עצמם ומתרגלים חלומות צלולים.  

הנתונים המחקריים המבוססים על מכשירי הדמיה עדיין די מוגבלים, אבל תוצאות ראשוניות מצביעות על כך שאזורים פרה-פרונטליים ופריאטליים מעורבים בחלימה צלולה.

 

  

האם ניתן להשפיע על חלום צלול?

 

המידה בה אדם יכול להשפיע על החלומות שלו משתנה:  

יש מי שפשוט מתעוררים ברגע בו הם קולטים שהם בחלום, אחרים עשויים להשפיע על ההתנהגות שלהם בחלום, על חלקים מעלילת החלום עצמו, על מהלכו וכמו שראינו בסדרה, גם על התפאורה סביב.  

חלימה צלולה היא אפשרות מושכת כדרך לחקור את העולמות הפנימיים שלנו במצב של מודעות חלקית או מלאה ולתרום ליצירתיות ועידוד הדימיון, אבל מעבר לכך יכולים להיות לה גם יישומים תרפויטיים.  

 

אחד ממוקדי המחקר העכשוויים הוא לפתח שיטות לעורר חלומות צלולים.

 

 

כיצד ניתן להיעזר בחלימה צלולה כאמצעי טיפולי?

 

תרגול חלימה צלולה למניעת סיוטים נקרא ״טיפול בחלימה מודעת״, כאשר הרעיון הוא לסייע למטופל לפתח מודעות בזמן אמת, כך שיוכל לשלוט ולווסת את החוויה הרגשית.

היישום העיקרי של חלימה צלולה הוא מתן מענה קליני לסיוטים, בעיקר סיוטים חוזרים שמעוררים התקפי חרדה בשינה. 

יש גם פוטנציאל לסייע גם בטיפול בפוביות, למשל פחד מטיסה או חרדה מזריקת חיסון לקורונה. 

לדוגמה, מחקר עכשווי מציע ראיות לכך שחלום צלול עשוי להיות כלי יעיל להתגברות על פוביות. החוקרים מצאו כי כ-50% מהמשתתפים שהתעמתו עם פחד באמצעות חלום צלול דיווחו על ירידה בפחד לאחר היקיצה. 

 

החלום הוא אזור של פנטזיה.

חלק מהמטופלים יכולים לנכס לעצמם כוחות-על או יכולות מיוחדות במהלך החלום, כך שיוכלו להיאבק באובייקט מאיים, לברוח ע״י תעופה דימיונית או פשוט ללמוד איך להתעורר באופן מודע.  

למשל, כאשר אדם אם מותקף במהלך סיוט, החולם יכול לנסות לדבר עם התוקף ולשאול אותו מדוע הוא מופיע בסיוט או מה נדרש כדי לפתור את הקונפליקט איתו. 

עבור אדם שמתמודד עם פוביה ספציפית עשויה סביבת החלום הצלול לספק הזדמנות ייחודית לטיפול בחשיפה, או במילים אחרות להיחשף באופן הדרגתי למצב או לאובייקט המאיים, בניסיון להתגבר על הפחד.

הרציונל של חשיפה עובד מצוין בטיפול CBT ואפשרי גם במהלך חלום צלול, כאשר המטופל אינו בעולם האמיתי ויכול להרשות לעצמו לחקור בבטחה את החרדה מבלי להרגיש מאוים. 

 

חלימה צלולה יכולה להיות מקבילה גם  לחוויית מציאות מדומה (VR), רק שפה היא נוצרת טבעי, בלי טכנולוגיה...

הצולל המנוסה יכול ״לצאת להרפתקאה״ ולתקשר בדרכים שייתכן ואינן אפשריות בעולם האמיתי. 

 

 

טכניקות לתרגול חלימה צלולה 

 

יש טכניקות רבות עבור אנשים שרוצים להתנסות או לשפר את יכולותיהם בחלימה מודעת. 

 

 

מחקר מ-2017 סקר 3 טכניקות נפוצות:

 

 

בדיקת מציאות 

 

טכניקה שכוללת בדיקה ווידוא – בין אם בחלום ובין אם בעירות - האם האדם מצוי במצב חלימה.

למשל, במהלך היום הוא בודק האם הוא חולם ע״י ניסיון להעביר יד דרך קיר, או לצבוט את עצמו פעם בשעה.

בעוד שהקיר המציאותי יישאר מוצק, בחלום היד תוכל לחצות אותו בקלות. 

 

עוד אפשרות של בדיקת מציאות היא קריאת טקסט.

אם נקרא את אותה שורה שוב ושוב, היא תישאר זהה, בעוד שבחלום אי אפשר לקרוא, לפחות לא בצורה מהימנה. 

כמו רוב ואדל בסידרה, כאשר מבצעים את הניסויים הללו במהלך היום, קל יותר לזכור לבצע אותם בחלום ובכך להשיג צלילות במהלכו.

 

 

טכניקת ״להתעורר בשביל לחזור לישון״

 

טכניקה שדורשת כיוון שעון מעורר כדי שיצלצל 5-6 שעות אחרי שנרדמים.

 ברגע שמתעוררים, צריך לנסות להישאר ערים זמן מה לפני שחוזרים לישון. הטכניקה נועדה להכניס את הישן ב-REM באופן מיידי, שלב השינה בו יש את הסיכוי הגדול ביותר לחלימה צלולה. 

 

  

השראה מנמונית (mnemonic induction)

 

בדומה לתרגול זכירה שיטתית,, טכניקה זו דורשת הרבה תרגול ומוטיבציה.

הרעיון הוא שממש לפני השינה האדם חוזר שוב ושוב על משפטים כמו ״הלילה אשים לב שאני חולם״ כדי ׳לתכנת׳ את עצמו להגיע לחלום צלול (כן, ממש כמו שכתוב במחברת של רוב).

 

גם נטפליקס אירלנד

מציעה הסבר לתופעה ודרכים ללמוד אותה:

 

 

 

יומני חלומות ומדיטיציה

 

נראה שמי שחווים חלימה צלולה בלי מאמץ, הם גם אנשים שאינם מתקשים לזכור את החלומות בקביעות. 

למעשה, המנבא החזק ביותר להתרחשות של חלימה מודעת הוא השאלה האם האדם זוכר או לא זוכר את החלומות הרגילים שלו.

לכן רבים מהמעוניינים לבחון את חלומותיהם במודעות מלאה ינהלו יומן חלימה, בו יתעדו בקביעות את תוכן החלומות בצורה המפורטת ביותר האפשרית. 

 

גם תרגול מדיטציה או מיינדפולנס יכולים לעזור להשגת חלימה צלולה, משום שהם ״מאמנים״ אותנו להיות מודעים יותר לעצמנו ולסביבה ברגע הנוכחי.

הרעיון הוא שיותר מודעות במהלך הערות מגבירה את הסבירות לכך שאדם יבחין שהוא חולם במהלך השינה. 

 

 

מתי חלימה צלולה אינה מומלצת?

 

חלומות צלולים יכולים להיות חוויה מרגשת, יעילה ולרוב בטוחה.

עם זאת, חשוב להבין מהן המוטיבציה והציפיות לפני שמנסים אותה.

 

 

האם חלימה צלולה עלולה להיות מסוכנת או לא בריאה? 

 

ובכן, עניין מטריד אחד, שנפריך מייד, הוא היתקעות בחלום וקושי להתעורר, קצת כמו החשש לגבי היפנוזה או הליכה בשינה.

 

אולי אפשר לשקוע למצב של קומה?

 

במציאות, גם אם ממש נרצה, לא ניתן לישון מעבר למספר מוגבל של שעות עד שמתעוררים.

 

עניין אחר הוא שחלימה צלולה תדרוש מיקוד ומאמץ, באופן שיגרום לכך שהאדם לא יצבור את האנרגיה הנטענת בשינה. 

למעשה, מאמר מ-2019 מביע חשש מכך שחלימה מודעת קבועה עלולה לתרום להפרעות שינה, וידוע כי היא קשורה לעיתים בחוויה של שיתוק בשינה (Vallat and Ruby, 2019).

מומחים אחרים טוענים שאין דיווחים על עייפות במהלך היום או איכות שינה ירודה בעקבות חלימה צלולה, גם לא בקרב מתרגלים קבועים. 

 

מחקר אורך מעניין מתקופת הקורונה מלמד על זינוק בדיווחים לגבי חלימה צלולה במהלך הסגרים בהשוואה לתקופה שאחרי הסגר (Scarpelli et al, 2021).

 

מומלץ שלא לפנות לחלימה מודעת במקרה של אנשים עם הפרעות נפשיות כרוניות. 

לאנשים עם סכיזופרניה, למשל, עלול להופיע קושי בהבחנה בין הלוצינציה לבין אירוע מציאותי, ובמקרים מסוימים חלימה צלולה עלולה להחריף את המצב. 

 

חוקרים שמעלים את השאלה האם עידוד חלימה מודעת עשוי לטשטש את קו הגבול בין מצב התודעה של ערות לבין מצב שינה וקוראים למחקר נוסף סביב שאלת ההשפעה של חלימה צלולה על אוכלוסיות פגיעות נפשית, כולל מי שחווים שחווים דיסוציאציה, וחלימה בלתי מסתגלת בהקיץ בפרט.

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

1

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

  

 

 

 

 

מקורות:

 

Aspy, D. J., Delfabbro, P., Proeve, M., & Mohr, P. (2017). Reality testing and the mnemonic induction of lucid dreams: Findings from the national Australian lucid dream induction study. Dreaming, 27(3), 206–231. https://doi.org/10.1037/drm0000059

 

Baird B, Mota-Rolim SA, Dresler M. The cognitive neuroscience of lucid dreaming. Neurosci Biobehav Rev. 2019 May;100:305-323. doi: 10.1016/j.neubiorev.2019.03.008. Epub 2019 Mar 14. PMID: 30880167; PMCID: PMC6451677.

 

Baird, B., Castelnovo, A., Gosseries, O. et al. Frequent lucid dreaming associated with increased functional connectivity between frontopolar cortex and temporoparietal association areas. Sci Rep 8, 17798 (2018). https://doi.org/10.1038/s41598-018-36190-w

 

Deirdre Barrett (2001). The Committee of Sleep: How Artists, Scientists, and Athletes Use Dreams for Creative Problem-Solving—and How You Can, Too. 

 

Mota-Rolim SA, Targino ZH, Souza BC, Blanco W, Araujo JF, Ribeiro S. Dream characteristics in a Brazilian sample: an online survey focusing on lucid dreaming. Front Hum Neurosci. 2013 Dec 10;7:836. doi: 10.3389/fnhum.2013.00836. PMID: 24368900; PMCID: PMC3857923.

 

Scarpelli S, Gorgoni M, Alfonsi V, et al. The impact of the end of COVID confinement on pandemic dreams, as assessed by a weekly sleep diary: a longitudinal investigation in Italy. J Sleep Res. 2021:e13429. doi:10.1111/jsr.13429

 

Soffer-Dudek N. (2020). Are Lucid Dreams Good for Us? Are We Asking the Right Question? A Call for Caution in Lucid Dream Research. Frontiers in neuroscience, 13, 1423. https://doi.org/10.3389/fnins.2019.01423 

 

Vallat, R., & Ruby, P. M. (2019). Is It a Good Idea to Cultivate Lucid Dreaming?. Frontiers in psychology, 10, 2585. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2019.02585

 

Zhunusova, Z., Raduga, M., & Shashkov, A. (2022). Overcoming phobias by lucid dreaming. Psychology of Consciousness: Theory, Research, and Practice. Advance online publication. https://doi.org/10.1037/cns0000331

 

 

 

מהם הגורמים להפרעת אישיות גבולית?

 

הסיבתיות המדויקת להפרעת אישיות גבולית עדיין אינה ברורה, אולם מחקרים מצביעים על כך שגנטיקה, מבנה ותפקוד המוח, לצד גורמים סביבתיים, תרבותיים וחברתיים משחקים תפקיד ומגבירים את הסיכון להתפתחות הפרעת אישיות גבולית.

 

 

מילה על מקורותיה של הפרעת אישיות גבולית 

 

מבחינה היסטורית, ההגדרה של הפרעת אישיות גבולית תיארה עמדת ביניים בין נוירוזה לפסיכוזה, נקודת אמצע בין מצב נוירוטי בו ניתן לטפל לעומת מצב פסיכוטי שאינו בר-טיפול. 

בהמשך, טבעה מליטה שמידברג, פסיכואנליטיקאית ובתה של מלאני קליין, את המושג "אישיות יציבה באי-יציבותה" Stable Unstable Personality.

האטיולוגיה של האישיות הגבולית נותרה במידה רבה חידתית, כנראה בעידוד התוקף המטושטש של קטגוריה אבחונית זו. 

 

 

איש נבון מספר על איך זה לגדול עם אמא שמתמודדת

עם הפרעת אישיות גבולית:

 

 

 

גורמים סביבתיים

 

ההסתברות להופעתה של הפרעת אישיות גבולית גוברת כאשר האדם נפגע מהתעללות רגשית, פיזית או מינית.

גם תנאי חיים מתמשכים עם חשיפה לפחד או מצוקה ארוכת-טווח בילדות, הזנחה על ידי אחד ההורים או שניהם, גדילה בבית לצד בן/ת משפחה שסבל ממצב בריאותי או נפשי קשה, כמו הפרעה דו-קוטבית, אלכוהוליזם או שימוש לרעה בחומרים אחרים.

  

  

בורדרליין וטראומה מתמשכת

 

יותר מ -71% מהסובלים/ות מ- BPD חוו בעברם סוג של טראומה והם בעלי סיכוי גבוה פי 13 לדווח על טראומת ילדות בהשוואה לאנשים ללא בעיות נפשיות. 

טראומות הן חוויות עזות, מכאיבות ולעיתים ממושכות, של הזנחה, אלימות והתעללות בילדות (מינית, פיזית, מילולית).

חוויות אלו, אליהן נהוג להתייחס כיום כטראומה מורכבת (CPTSD), תורמות להתפתחות התקשרות לא בטוחה עם הדמויות ההוריות ומובילות לקשיים התפתחותיים ברכישת היכולת לוויסות עצמי של רגשות.

 

מחקר שנערך על אוכלוסיית נבדקים שאובחנו עם BPD, מלמד על השכיחות הגבוהה של טראומה בילדות אצל מתמודדים ומתמודדות עם הפרעת אישיות גבולית בבגרות:

מן התוצאות עולה כי 81% מהנבדקים סבלו מהתעללות בילדות בעבר; 71% דיווחו על התעללות גופנית; 68% התעללות מינית; 62% נושאים בנפשם עדות לאלימות חמורה במשפחה.

 

סקירת ספרות שבחנה את הקשר בין אירועים קשים וחוויות טראומטיות בילדות לבין BPD דיווחו על כיוון דומה. 

 

מבין 5,000 מתמודדים/ות עם ההפרעה, זה היה שיעור הדיווח על התנסות בהתעללות ובהזנחה:

 

• הזנחה פיזית (48.9%)

• התעללות רגשית (42.5%)

• התעללות פיזית (36.4%)

• התעללות מינית (32.1%)

• הזנחה רגשית (25.3%)

 

ואכן, הרמן ו- ואן דר קולק (Herman & van der Kolk, 1987), מצביעים על כך שהמאובחנים בהפרעת אישיות גבולית דומים למאובחנים כבעלי הפרעה פוסט-טראומטית - בשתי ההפרעות מתמודדים הנפגעים עם הפרעות קשות באפקט (רגש), בשליטה על דחפים, בבוחן המציאות, ביחסים בין-אישיים ובהשגת אינטגרציה של חווית העצמי. 

 

יחד עם זאת, הועלו מספר ביקורות לגבי הקשר בין התעללות מינית לבין הפרעת אישיות גבולית. למשל, נמצא כי התעללות מינית בילדות עשויה לגרום גם להפרעות נפשיות רבות אחרות, חלקן בחפיפה סימפטומטית עם הפרעת אישיות גבולית.

 

במחקר שנערך בשנת 2021, השתתפו 95 נשים מתוכן כחצי אובחנו בעברן עם הפרעת אישיות גבולית.

משתתפות המחקר עברו מבחנים פסיכולוגים בהם נשאלו על סיפור חייהן, טראומות ילדות, סטרס כרוני ורמות תוקפנות. 

החוקרים אפיינו רצפים של אירועי חיים המובילים להתפתחותה של הפרעת אישיות גבולית.

כמו כן, הם מצאו כי טראומת ילדות משפיעה על קצב החיים של האדם, ומובילה לקצב חיים מהיר המתבטא בגדילה מהירה, חילוף חומרים גבוה ונטיה מוקדמת להתדרדרות במצב הגופני ולמוות.

יחד עם זאת, קצב זה אינו אופייני רק להפרעת אישיות גבולית ומתבטא גם בהפרעות אישיות נוספות.

כמו כן, נמצא כי נשים שחוו טראומת ילדות היו בעלי מצב גופני ירוד בבגרותן, בשל הלחץ הכרוני שחוו. ממצא נוסף, הוא שנשים שמתמודדות עם הפרעת אישיות גבולית היו גבוהות יותר במדד של נוירוטיות ונמוכות במדדי אישיות אחרים.

מסקנתם העיקרית של הכותבים במחקר, היא שהפרעת אישיות גבולית מתפתחת בשל טראומות ילדות ולא בעקבות נטייה גנטית. 

 

לא כל מי שחווה התעללות מינית בילדות מפתח הפרעת אישיות גבולית ולהפך: לא כל הלוקים בהפרעת אישיות גבולית חוו בעברם התעללות מינית. לכן קשה להצביע עליה כגורם סיבתי. 

 

פיטר פונגי ועמיתיו (Fonagy, 2002), שפיתחו את גישת הטיפול מבוסס-המנטליזציה ב-BPD, טוענים כי ניצול מיני אינו מהווה בהכרח נקודת ציון פסיכולוגית בהיסטוריה של המתמודד/ת עם אישיות גבולית, ויתכן שהאטיולוגיה (הסיבתיות) כוללת הזנחה וניצול נפשי עם הגדרה נרחבת יותר. 

 

 

BPD חיים על ״טורים״ גבוהים - תסמונת PoLS

 

מחקר מעניין שפורסם ביולי 2021 מלמד כי טראומות ילדות שחווו המתמודדים/ות עם הפרעת אישיות גבולית מייצרות את תסמונת קצב החיים- Pace-of-Life-Syndrome (PoLS).

 

תסמונת PoLS מתייחסת למצב בו אנשים שחווים תנאים אקולוגיים שונים מפתחים מערך של תכונות מטבוליות, הורמונליות וחיסוניות שהולכות יד ביד עם התכונות ההיסטוריות הקשורות לתנאים אלה.

 

בהקשר שלנו, מתמודדים עם טראומות ילדות מתפתחים כנראה מהר יותר, מראים מטבוליזם גבוה יותר ולכן מועדים להתנוונות גופנית מוקדמת ואף למוות המתרחש כתוצאה מהתמודדות עם עומס ומתח רגשי מתמשך בבגרות.

 

בהתאם להשערות המחקר, למטופלי BPD אכן היו תוצאות גבוהות יותר באופן מובהק,  המצביעות על  PoLS מהירה בהשוואה לקבוצת הביקורת:

הם היו אגרסיביים יותר, עמוסים יותר בלחץ כרוני ונחשפו למצוקות חמורות יותר בילדות.

 

 

סביבה לא מתקפת

 

מרשה לינהאן (לינהאן, 2006), מפתחת טיפול ה-DBT, טוענת כי שילוב של חוסר תיקוף הורי, יחד עם פגיעות רגשית מולדת, שהיא המרכיב הביולוגי של קשיי ויסות רגשיים, הם שני הגורמים להתפתחותה של הפרעת האישיות הגבולית. 

 

היא מצביעה על סביבה בלתי מתקפת כגורם מרכזי לפיתוח ההפרעה. חוסר תיקוף הורי מתבטא בנטיה להגיב באופן לא יציב ולא מותאם לחוויות האישיות של הילד, ובמיוחד לחוויות פנימיות ועמומות, הנעדרות סממן חיצוני חד משמעי.

 

בסביבה לא מתקפת, התעלמות הורית או תגובה מוגזמת כלפי הילד, פותחת פערים בין החוויה של הילד לבין החוויה שמשתקפת אליו דרך הסביבה. למשל, חוויות רגשיות מכאיבות, או לחילופין משמחות, זוכות ליחס מצמצם, משטיח או מאשים.

בסביבה לא מתקפת, הילד מתקשה לפתח ביטחון בתגובותיו הרגשיות ומתקשה לסמוך על הפרשנויות שלו לאירועים, לכן הוא מתקשה להסביר לעצמו מה עובר עליו בעת סערת נפש, קל וחומר לתקשר את רגשותיו לאחרים.

 

כמציאות מתמשכת, חוסר התיקוף ההורי הופך לחוויה טראומטית עוצמתית בפני עצמה, שיוצר סף גבוה לשאת מצוקה נפשית ומעלה את הסבירות לאימוץ סגנונות התמודדות לא-אדפטיביים, שתכליתם להתמודד ולשלוט ברגשות (התמכרות, הפרעות אכילה, התקפי כעס, פגיעה עצמית, דיכאון, חרדה וגם מחשבות וכוונות אובדניות). 

 

מחקרים אכן מצאו קשר בין חוסר תיקוף הורי לבין הפרעת אישיות גבולית (Sturrock, Francis & Carr, 2009). יחד עם זאת לינהאן מדגישה את חוסר היכולת להפריד בין חוסר תיקוף הורי, פגיעות רגשית וטראומות בילדות בקביעת הגורמים להיווצרות ההפרעה. 

 

מחקר שפורסם ב-2015 בחן היבטים פסיכולוגיים בקרב אימהות עם הפרעת אישיות גבולית וילדיהן. המחקר העלה כי אמהות חדשות הראו פחות רגישות כלפי התינוקות וקושי רב יותר לזהות את מצבו הרגשי של ילדן. אמהות אלו נטו להגן יתר על המידה על הילדים הגדולים יותר. עוד נמצא כי ילדיהן של אמהות עם הפרעת אישיות גבולית סבלו לאורך החיים מבריאות נפשית ירודה בהשוואה לילדים אחרים.

 

 

מקורות פסיכודינמיים

 

בדומה להפרעות נפשיות אחרות, הניחה החשיבה הפסיכואנליטית כי האישיות הגבולית היא תוצר של הסביבה הפסיכולוגית שבה גדל הילד, ובעיקר ההשפעה המכרעת של אישיות הוריו, מערכת היחסים ביניהם ובין הדמויות המשמעותיות הנוספות בבית, ומעל לכל, הדרך שבה התייחסו אל הילד.

 

מנקודת הראות של גישת יחסי אובייקט, אישיות גבולית היא תוצר של הקושי לבצע אינטגרציה של הפנמות של אובייקטים משמעותיים טובים – ליקוי ביכולת לשלב בין היבטים חיוביים (מספקים) לשליליים (מתסכלים) לכדי יצירה של אובייקט שלם, רב ממדי ורב תכונתי. אדם בעל אישיות גבולית מתקשה להשיג ולשמר קביעות אובייקט, ומתקשה להבחין בין עצמי לאחר.

 

מנקודת ראות של פסיכולוגיית העצמי, לקות הורית ביכולת לספק אמפתיה לילד, להבין את צרכיו הרגשיים ולהגיב אליהם בדרך הנכונה, מעצבת אישיות לקויה מבחינה התפתחותית, ויוצרת דפוסי התנהגות והגנה המכונים 'גבוליים'. באופן מוגדר יותר- אדם בעל אישיות גבולית היה בעבר ילד שלא קיבל החזקה (Holding) מספקת ואידיאליזציה נרקסיסטית, בעיקר מאמו.

 

בניסיון לאינטגרציה בין שתי הגישות – אסכולת יחסי האובייקט (שפיתח אוטו קרנברג) ואסכולת פסיכולוגיית העצמי (קוהוט) – הוצע כי גישתו של קרנברג נובעת מהבנת ההפרעה כקונפליקט, לעומת גישתו של קוהוט הרואה בהפרעה סוג של חסר התפתחותי.

 

  

נסיגה רגשית 

 

מחקרים (Zanarini et al., 1997)  מציעים כי נסיגה רגשית (Emotional Withdrawal) של הדמות המטפלת העיקרית, מאלצת את הילד לפתח אישיות של ילד הורי, העדר הגנה מהמטפל העיקרי וחוסר תיקוף של רגשות ומחשבות על ידי המטפל העיקרי קשורים בצורה חזקה להתפתחותה של הפרעת אישיות גבולית.   

רעיונותיו של תומס אוגדן (אוגדן, 2001) , מזכירים את אלה של לינהאן בדבר הבעייתיות בחוסר תיקוף הורי. אוגדן מדגיש כי שיום (naming) שגוי של מצבו הפנימי של הילד גורם לו לפתח חוסר אונים - הוא אינו יודע מה הוא "מרגיש באמת" - וכי רק לאימו היכולת לדעת. 

 

נראה כי הפרעת אישיות גבולית מתגבשת באיטיות במרחב הביניים הפוטנציאלי שבין הזולת לעצמי. היא מתהווה מתוך כניעה והתמסרות לריק, במרחב נפשי שרוקן בשל כשל אמפתי, וממלאת אותו בהנכחה של האין, בנוכחות של העדר.

 

 

 

גורמים תורשתיים

 

גורמים גנטיים מהווים מרכיב משמעותי בהתפתחות BPD.

מחקר שבדי רחב היקף שכלל כמעט 2 מיליון משתתפים, מתוכם כ-12,000 (פחות מאחוז) אובחנו לפי ICD-10 עם BPD, העריך את שיעור התורשתיות של ההפרעה בכמעט מחצית מהמקרים (46%), כאשר המחצית השנייה (54%) הוסברה על ידי גורמים סביבתיים שאינם משותפים. 

המחקר הראה שהסיכון להופעת BPD משמעותית יותר בקרב קרובי משפחה מדרגה ראשונה. בתאומים זהים נמצא הסיכון הגבוה ביותר - כאשר לאחד התאומים יש BPD, הסיכון שגם לתאום השני תהיה ההפרעה גבוה פי 11.5 בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. גם בין אחים מלאים (שאינם תאומים) נמצא סיכון מוגבר - אח של אדם עם BPD נמצא בסיכון של כמעט פי 5 לפתח את ההפרעה בהשוואה למי שאין לו אח עם BPD.

 

למרות הממצאים המשמעותיים המעידים על רכיב תורשתי חזק, המחקר הגנטי המולקולרי עדיין לא הצליח לזהות גנים ספציפיים שאחראים להפרעה.

כלומר, למרות שברור שיש מרכיב גנטי משמעותי, עדיין לא ידוע במדויק אילו גנים מעורבים בהתפתחות BPD.

   

 

אפיגנטיקה בגלל טראומה

 

גורמים גנטיים ואירועים שליליים בילדות עשויים לפעול באופן משולב להשפיע על התפתחות המוח דרך שינויים בהורמונים ונוירופפטידים, מה שמגביר את הסיכון ל-BPD. גורמים אלו עשויים להשפיע על ביטוי גנים ולהוביל לתכונות אישיות יציבות. 

כלומר, מתח נפשי עלול להותיר חותם מולקולרי באמצעות מנגנונים אפיגנטיים.

תהליך זה יכול להיות מופעל על ידי גורמי לחץ שונים שעוברים על האדם, במיוחד בשנות החיים המוקדמות, מה שמוביל לשינויים ארוכי טווח באופן בו הגנים שלו פועלים (ללא שינויים ברצף ה-DNA עצמו).

 

בבריאות הנפש, הקשר בין מתח אפיגנטי להפרעות פסיכיאטריות הוא משמעותי. מחקרים מצביעים על כך שמתח בתחילת החיים, כמו התעללות בילדות, עלול להוביל לשינויים אפיגנטיים המשפיעים על תפקוד ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-אדרנל (HPA), חלק מרכזי במערכת תגובת הסטרס האוטונומיות של הגוף.

 

ספציפית, שינויים אפיגנטיים על רקע תגובות לחץ עלולים להוביל להפרעת אישיות גבולית, זאת באמצעות תהליכים ביולוגיים כמו מתילציה של DNA, שינויים היסטונים ופעילות מיקרו-RNA.

שינויים בגן לקולטן לגלוקוקורטיקואידים (NR3C1) נקשרו לפגיעות מוגברת ל-BPD אצל מי שחוו התעללות בילדות. נראה ש-NR3C1 ממלא תפקיד קריטי בוויסות תגובת הגוף ללחץ. מתילציה מוגברת מעכבת את ביטוי הגן. היא נצפתה אצל מתמודדים.וץ עם היסטוריה של טראומה נפשית, ויתכן שהיא מגבירה את הרגישות והסיכון לפתח BPD בהמשך החיים.

 

 

 

גורמים משותפים ל-BPD ולהפרעות נלוות

 

להפרעת אישיות גבולית יש שיעור גבוה של תחלואה נלווית עם הפרעות נפשיות אחרות:

 

• 83% מהסובלים מ-BPD מתמודדים גם מהפרעות מצב רוח, כמו דיכאון מג'ורי או הפרעה דו-קוטבית.

• 85% סובלים מהפרעות חרדה.

• 78% סובלים מהתמכרויות.

• 30% סובלים מ-PTSD.

• 53% סובלים מהפרעות אישיות אחרות.

 

 

קומורבידיות אינה רק מאפיין נלווה להפרעה, אלא גם כלי מרכזי בהבנת שורשיה והמנגנונים בבסיסה, תוך שהיא מצביעה על הצטלבות בין גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים בתהליך התפתחות ההפרעה. 

 

מחקרי גנום מספקים מקור נוסף להבנת המשותף:

הם מלמדים על מאפיינים גנטיים דומים של הפרעת אישיות גבולית עם דיכאון קליני, הפרעה ביפולרית וסכיזופרניה. 

בקרב נבדקים הסובלים מפגיעות גנטית לבורדרליין וגם היסטוריה של ילדות טראומטית זוהה סיכון גבוה פי 13 לפתח BPD, בעוד שלנבדקים ללא פגיעות גנטית שעברו התעללות בילדותם נמצא סיכון של ״פי 2 בלבד״ לפתח BPD בהשוואה לקבוצת ביקורת.

 

 

 

גורמים נוירולוגיים 

 

מחקרי EEG מצאו הבדלים מבניים ותפקודיים במוחותיהם של מתמודדים/ות עם BPD - במיוחד באזורים קורטיקליים שקשורים לוויסות רגשי.

עם זאת, מומחים מתקשים עדיין לומר האם ההבדלים שנמצאו הם באמת גורמי סיכון או שהתפתחו עקב ההפרעה. 

 

ממצאים ראשוניים ממחקרי הדמיה מוחית (MRI) מלמדים על צפיפות נמוכה יותר של חומר אפור או פעילות מופחתת, בקרב נבדקים המאובחנים עם הפרעת אישיות גבולית.

 

מעניין שאותם איזורים אחראים על קשיי ויסות רגשי, ליקוי מרכזי בבורדרליין:

• קליפת המוח הקדמית-צידית (Dorsal Frontal Cortex).

• קליפת המוח הקדמית-ארובתית  (Orbitofrontal Cortex).

• גירוס הסינגולום, או פיתול החגורה הקדמי והאחורי (Anterior And Posterior Cingulate).

• האונה הקודקודית הימנית (Right Parietal Lobe).

• האונה הרקתית (Temporal Lobe), ובתוכם ההיפוקמפוס והאמיגדלה.

 

עוד מלמדת הפתופיזיולוגיה של ההפרעה כי מתמודדים/ות מראים תחלואה נלווית שמרמזת על מכנה משותף נוירולוגיים, למשל BPD עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD), לקויות למידה או פגיעה עצמית.

דיווחים גם מצביעים על כך שמבוגרים עם BPD סובלים מאימפולסיביות מוגברת, חוסר גמישות קוגניטיבית וניטור עצמי לקוי, שעשויים להוות אינדיקציות לליקוי באונות הפרונטליות.

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

 

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 

 

 

 

 

מקורות:

 

Charoensook, J. (2017). Is epigenetic stress the link between childhood maltreatment and borderline personality disorder? The American Journal of Psychiatry Residents’

 

Leichsenring, F., Heim, N., Leweke, F., Spitzer, C., Steinert, C., & Kernberg, O. F. (2023). Borderline personality disorder: A review. JAMA, 329(8), 670–679. https://doi.org/10.1001/jama.2023.0589Journal, June 2017, 2-4.

 

Otto, B, et al (2021). Borderline Personality Disorder in a “Life History Theory” Perspective: Evidence for a Fast “Pace-of-Life-Syndrome”. Front. Psychol., 26 July 2021 |  https://doi.org/10.3389/fpsyg.2021.715153

   

Causes - Borderline personality disorder. NHS: https://www.nhs.uk/mental-health/conditions/borderline-personality-disorder/causes/

 

Skoglund, C., Tiger, A., Rück, C., Petrovic, P., Asherson, P., Hellner, C., Mataix-Cols, D., & Larsson, H. (2021). Familial risk and heritability of diagnosed borderline personality disorder: a register study of the Swedish population. Molecular Psychiatry, 26(3), 999-1008. https://doi.org/10.1038/s41380-019-0442-0

 

Sturrock, B. A., Francis, A., & Carr, S. (2009). Avoidance of affect mediates the effect of invalidating childhood environments on borderline personality symptomatology in a non-clinical sample. Clinical Psychologist, 13(2), 41–51. https://doi.org/10.1080/13284200902936927

 

 

מהי חרדת פרידה אצל ילדים?

 

חרדת פרידה היא חלק נורמלי מהתפתחות ילדים, שלרוב מתחילה בגילים 8-12 חודשים ונעלמת לפני גיל שנתיים.

ואולם, בתנאים מסוימים, החרדה יכולה להתפתח להפרעת חרדה של שנות הילדות, שנקראת הפרעת חרדת פרידה של הילדות (Separation Anxiety Disorder in Childhood). 

תסמיני ההפרעה עולים במהלך שנות הגן, ביה״ס היסודי וגיל הנעורים. 

חרדה מפני פרידה מופיעה גם אצל מבוגרים ולמרות שאין לה אבחנה ייחודית, היא נקראת ״חרדת נטישה״.

 

חרדת ספרציה נוטה לאותת על קיומן של בעיות מצב רוח ובעיות נפשיות כלליות, ושכיחותה מוערכת בקרב 3-4% מהילדים.

 

סטטיסטית, שני שליש מהילדים עם חרדת פרידה בילדות יאובחנו עם הפרעה נפשית בהיותם בוגרים, בעיקר דיכאון והפרעת פאניקה. 

 

 

גסטון דרוגר מ״כאן מסבירים״

הלך להתייעץ וקיבל הסבר:  

 

 

 

  

מה הסימפטומים של חרדת פרידה?

 

התסמינים של חרדת פרידה עולים כאשר הילד נפרד מהוריו, או מטפלים אחרים, יכולה הסיטואציה לעורר התנהגויות שמבטאות חרדה.

 

ההתנהגויות הנפוצות ביותר הן:

 

• היצמדות להורה

• בכי קיצוני וקושי להירגע

• סירוב להיפרד

• ביטויים פסיכוסומטיים (למשל כאבי ראש או הקאות).

• טנטרומים והתקפי זעם קשים.

• סרבנות בית ספר.

• ביצועים ירודים בכיתה.

• כישלון לתקשר באופן מיטיב עם ילדים אחרים.

• סירוב לישון לבד.

• סיוטי לילה.

  

 

חרדת פרידה כוללת בדרך כלל שלושה שלבים:

 

• מחאה

• ייאוש

• ניתוק

 

המחאה תופיע מייד עם הפרידה ויכול להימשך גם ימים ויותר מכך.

ניתן לזהות את מחאת הילד על ידי סימני מצוקה חיצוניים כמו בכי, התפרצויות זעם ומאמצים לחפש ולהשיב את ההורה.

  

לא פשוט.  

 

 

אבחון

 

מבחינת אבחון, ילדים שחווים לפחות 3 מהסימפטומים המופיעים למעלה עלולים להיות מאובחנים בחרדת פרידה.

ייתכן וההורים יתבקשו לקיים הערכה פסיכולוגית, כמו אבחון פסיכודיאגנוסטי, עם פסיכולוג קליני לילדים, לצורך האבחנה או לצפות באינטראקציה של ההורה והילד, שכן הדבר מראה איך סגנון ההורות משפיע על אופן ההתמודדות של הילד עם החרדה.

 

 

מה ההבדל בין חרדת פרידה אצל מתבגרים לבין הפרעות אישיות?

 

בעוד שהפרעת אישיות תלותית מתאפיינת בנטיה לא מובחנת להיות תלוי באחרים, אצל ילדים עם חרדת ספרציה ממוקדת התלות בנוכחותן של דמויות ההתקשרות העיקריות.

בהפרעת בורדרליין (BPD) קיימת חרדת נטישה עזה לגבי קשר עם קרובים, אולם בנוסף לחרדת פרידה המתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית סובלים גם מאימפולסיביות, בעיות בזהות, תנודתיות רגשית קשה ובתפקוד הבינאישי.

 

 

מהם גורמי הסיכון לחרדת פרידה אצל ילדים?

 

גורמי הסיכון כוללים היסטוריה משפחתית של חרדה או דיכאון, אישיות מופנמת, מעמד סוציו-אקונומי נמוך, הורים מגוננים מדי, מחסור באינטראקציה הורית מספקת ובעיות להתמודד עם ילדים בני הגיל. 

חרדת פרידה יכולה להופיע גם לאחר אירוע חיים מלחיץ שמחייב הסתגלות פסיכולוגית, כמו מעבר לבית חדש, שינוי בית ספר או כיתה, הקפצה או הישארות כיתה, גירושים או מוות של בן משפחה קרוב.

 

  

 

פסיכותרפיה

 

מהו הטיפול הכי יעיל בחרדת נטישה אצל ילדים?

 

שיטת הטיפול היעילה ביותר בחרדת פרידה היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לילדים, תהליך בו הילד לומד טכניקות וכלים להתמודדות עם חרדה, שהנפוצות בהן הן נשימות עמוקות, זיהוי עיוותי חשיבה ותרגול הרפיה.

 

טיפול נוסף שמתאים לחרדת נטישה אצל ילדים הוא טיפול רגשי עם ילדים, כמו טיפול במשחק.

 

דרך נוספת לטיפול בחרדת פרידה היא טיפול הורה-ילד, או טיפול דיאדי.

ספציפית מדובר במודל טיפולי שנקרא  PCIT) Parent-child interaction therapy), שכולל שלושה שלבים עיקריים:

 

• אינטראקציה מכוונת-ילד (CDI) - מתמקדת בשיפור איכות הקשר בין ההורה לילד, וכוללת חום, קשב וחיזוקים, מה שעוזר לילד לחזק את תחושת הביטחון

• אינטראקציה מכוונת-אומץ (BDI) - המחנכת את ההורים בנוגע לסיבה שבגללה הילד חש חרדה, ע״פ סולם אומץ שיפתח המטפל, ושיראה מצבים שגורמים לחרדה. פעולה זו מכוננת תגמול לתגובות חיוביות.

• אינטראקציה מכוונת-הורה (PDI) - המלמדת הורים לתקשר בבהירות עם הילד, מה שעוזר לנהל התנהגות בעייתית.

 

 

עוד מימד חשוב להצלחת כל טיפול פסיכולוגי בקשיים של ילדים, הוא הסביבה הבית-ספרית.

הילד זקוק למקום בטוח שאליו יוכל ללכת כאשר ירגיש חרדה, וגם צריכה להיות דרך בה יוכל לתקשר עם הורה במידת הצורך במהלך שעות בי״ס או בזמנים אחרים בהם הוא רחוק מהבית.

לבסוף, חשוב שהמורה תעודד אינטראקציה ותקשורת בין בין הילד לחבריו לכיתה.

 

 

טיפול תרופתי 

 

אין תרופות ספציפיות לחרדת פרידה בתקופת הילדות.

לפעמים משתמשים בנוגדי דיכאון אצל ילדים בוגרים יותר, בעיקר כאשר צורות אחרות של טיפול לא נמצאו יעילות .

ההחלטה על טיפול תרופתי צריכה להישקל בכובד ראש ע״י ההורים והרופא ואם הוחלט על נטילת תרופות, יש לפקח על הטיפול בקשב רב, עקב תופעות לוואי אפשריות. 

 

 

השפעת ההפרעה על חיי המשפחה

 

לחרדת פרידה אצל ילדים יש השפעות במעגלים משפחתיים, מעבר למחירים ההתפתחותיים, הרגשיים והחברתיים מהם סובל הילד.

 

ההשפעות הבעייתיות מבחינת חיי המשפחה כוללות מגבלה על פעילויות משפחתיות עקב התנהגות שקשורה בהפרעה, היעדרות תדירה של ההורים מהעבודה בגלל הצורך להישאר עם הילד בבית, במקום להיות במסגרת החינוכית, תסכול ההורים עקב צמצום הזמן הפנוי לעצמם ואחים שמקנאים בתשומת הלב המיוחדת שניתנת לילד המתמודד.

 

לכן, במקרה של חרדת פרידה חשוב לפנות לרופא או פסיכולוג/ית ילדים בנוגע לטיפול ולדרכים שיסייעו לנהל גם את ההשפעות על חיי המשפחה.

 

 

עצות וטיפים להורים לילדים עם חרדת פרידה

 

טראומה, אפילו מינורית, יכולה לשנות את האופן בו אנחנו רואים את העולם.

פעם התייחסנו לטראומה כתגובה רגשית לאירוע מסכן חיים. זה עדיין נכון, אבל ברור שיש הרבה מאוד אירועים קשים שאינם קיצוניים, ובפרט מצבים רגשיים מעוררי אימה.

אירוע מפחיד מערער את אשליית הביטחון והעולם עלול להיראות ​פתאום ​כמסוכן ומפחיד, כזה שקשה יותר לסמוך בו על אחרים.

 

 

עזרו לילד שמתמודד עם חרדה מפרידה באמצעות בנייה מחודשת של תחושת הביטחון וה​מוגנות.

 

 

הנה כמה רעיונות: 

 

• עודדו את הילד להמשיך בפעילויות שהוא נהנה מהם. נסו לוודא שיש לו מספיק פנאי למנוחה, משחק ומחשב. 

 

• שמרו על שגרה. קביעת מבנה ולוח זמנים צפוי לחיי הילד יכולה לעזור לגרום לעולם להיראות יציב יותר. נסו לשמור על זמנים קבועים לארוחות, שיעורי בית ופעילויות משפחתיות.

 

• דברו על העתיד ותכננו תוכניות משפחתיות. תכנון עוזר לנטרל את התחושה השכיחה בקרב ילדים ​המתמודדים עם חרדה, שהעתיד מפחיד, עגום, בלתי נשלט ובלתי צפוי.

 

• נסו להיות עקביים ככל הניתן, עם מסרים בהירים ואחידים של שני ההורים, וככל הניתן גם של דמויות מטפלות אחרות. 

 

• תזונה בריאה וארוחות מסודרות מעניקות סטרוקטורה, סדר, ביטחון פנימי וכמובן איזון פיזיולוגי. מחקר לא סיבתי ודי ברור מאליו (אבל עדיין חשוב), מלמד כי ילדים שאוכלים יותר פירות וירקות נוטים להיות בעלי חשיבה חדה יותר. בנוסף, ילדים שצרכו את 5 המנות המומלצות של פירות וירקות כל יום נמצאו ברמת הרווחה הנפשית הגבוהה ביותר. 

 

• תנו תיקוף ולגיטימציה לחרדה של הילד. זה המענה החשוב ביותר שיעזור לו ללמוד איך לנרמל ולשיים (לתת שם) לתחושות ולרגשות קשים לאורך החיים. אתם תאפשרו סביבה מתקפת מבחוץ והוא ילמד לתקץ בעצמו מבפנים -  משהו קרה שעורר את חרדת הפרידה. גם אם לא תוכלו לפענח מה זה, תיקוף רגשי יספק לילד נוחות וביטחון, שנובעות מההרגשה שהוא מובן על ידי ההורים, שיהיו בעדו ואיתו בכל מצב. הכירו בפחדים אפילו אם הם לא נראים לכם רלוונטיים.

 

• זכרו שילדים ​נוטים להשלים פרטים ולתרגם אותם בדרכם הייחודית, במיוחד אם יש להם עולם פנימי עשיר. הרגיעו את הילד, בדקו ״מה עלול לקרות?״ ועזרו לו למקם את המצב בהקשר​ הנכון​.

 

• עמדו בהבטחות שלכם. אתם יכולים לבנות מחדש אמון באמצעות ​היותכם מקור ידע אמין, גם אם לא תמיד מרגיע, בהתאם לנסיבות. לפעמים הדבר הכי אמיתי זה שבחיים קשים ומפחידים. אם אתם לא יודעים משהו הודו בכך. ילדים קולטים, בעיקר כשהם במצבי חשש וחרדה. 

 

• עודדו פעילות גופנית, שמשחררת אדרנלין ואנדורפינים, המשפרים את מצב הרוח. מצאו פעילות שאתם אוהבים ושחקו, פשוט שחקו. חשוב לא ללחוץ על הילד, יכול להיות שקשה לו לשתף בחלק או בכל הסיטואציה. לפעמים לילד בגיל הרך נוח יותר להתבטא דרך ציור, שיכול להמחיש את רגשותיו במקום לדבר עליהם ״כמו גדול״. אחרי שהוא ״מציג את היצירה״,  דברו איתו על מה שצייר. מה לא צריך להסתבך בהסברים פסיכולוגיים ובפרשנויות מתוחכמות, הרגשות די גלויים באמצעים אמנותיים והנרטיב הפנימי קופץ לעין.

 

• חיבוק והרגעה עוזרים לכל אדם, בכל גיל להרגיש בטוח, קל וחומר לילדים. הרבה פעמים בני נוער אינם חובבי מגע הורי לא הכרחי, אבל החיבה והחום הפיזיים עדיין חשובים להגברת הביטחון.

 

• הגבילו חשיפה לאמצעי תקשורת, בעיקר כאשר מדובר באירוע עם גוון לאומי, כמו ארועי 7 באוקטובר, שריפה, מגיפה או אסון טבע.

 

 

שגרת פרידה מובנית וקצרה בבוקר

 

שגרת פרידה מובנית וקצרה בבוקר, תעזור לילד להרגיש בטוח.

 

פרידה מהילד בגן, בבוקרו של כל יום, היא תהליך מורכב ורגיש. 

למרות שהפרידה מערערת אותנו לא פחות לפעמים, התפקיד ההורי בסיטואציה הוא להיות עוגן רגשי עבור הילד, להקרין רוגע ולהעניק לו תחושת ביטחון, גם כשקשה.

 

 

הרי כולנו – הילד, ההורה והגננת – חולקים מטרה משותפת בפרידה הזאת:

 

לילד, זו הזדמנות להתנסות, לחקור את הסביבה, לבנות קשרים חברתיים ולרכוש ביטחון בסביבה החדשה.

להורה, אפשרות לתמוך בילד ולסייע לו לפתח עצמאות וכוחות פנימיים להתמודדות.

לצוות, הזדמנות לשלב את הילד בפעילויות הגן, ללמוד אותו ולהפחית את הבכי בהדרגה.

 

על ידי שגרה ברורה ורגועה, מסרים עקביים והרבה סבלנות, אנחנו יכולים לעזור לילד שלנו לחוות את הפרידה בצורה טובה ומחזקת.

כדי לעזור לילד שלכם להיפרד בבוקר בצורה רגועה יותר, אפשר לאמץ טקס פרידה קבוע ופשוט. מחקרים מראים שטקס כזה עוזר להפחית בכי וחרדה אצל ילדים, כי הוא יוצר שגרה מוכרת ובטוחה שבה הילד יודע בדיוק למה לצפות. כשיש סדר ברור, הילד מרגיש יותר שליטה ופחות פחד.

 

• ההורה והילד מגיעים לגן, מקבלים את הגננת בחיוך, וההורה יוצר שגרה קבועה של פעולה קצרה כמו תליית התיק יחד או חיבוק קצר.

• ההורה אומר משפט קבוע ומרגיע, לדוגמה: "אני הולך עכשיו לעבודה, ואתה נשאר לשחק עם החברים. אני אחזור לקחת אותך אחרי הצהריים."

• הפרידה צריכה להיות מהירה וברורה, בלי להתעכב, כדי להרגיע את הילד אם הוא בוכה. עיכוב רק מגביר את החרדה.

• במקביל, חשוב לעבוד עם הגננת כך שתיתן לו מיד משימה פשוטה עם תחילת היום (למשל, לסדר פאזל או לצייר), שתסיח את דעתו מהפרידה ותעזור לו להשתלב בפעילות.

 

שגרה עקבית כזו נותנת ביטחון לילד, מפחיתה את אי-הוודאות ועוזרת לו ללמוד שההורה תמיד חוזר.

 

לעמוד באתגר הכאב, לא לברוח 

 

חשוב להימנע ממצב שבו אתם "בורחים" מהגן בלי להגיד לילד שלום. גם אם הוא נראה מרוכז במשחק או בפעילות אחרת, הוא עדיין זקוק לפרידה ברורה מכם.

אם הילד פתאום שם לב שההורה איננו, הוא עלול להרגיש בלבול או אפילו חרדה. זה עלול לערער את תחושת הביטחון ולגרום לו לפתח חשש לגבי היעדרותכם בעתיד.

כשיש פרידה ברורה, הילד מבין שאתם הולכים, אבל גם בטוח שתשובו. זה מחזק את תחושת הביטחון שלו ויוצר בסיס רגוע יותר להמשך היום.

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

 

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים

 140 ש״ח

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

   

 

 

 

 

מקורות:

 

Feriante J, Bernstein B. Separation Anxiety. [Updated 2020 Oct 28]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2021 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK560793/

 

Hayhoe R, Rechel B, Clark AB, et alCross-sectional associations of schoolchildren’s fruit and vegetable consumption, and meal choices, with their mental well-being: a cross-sectional studyBMJ Nutrition, Prevention & Health 2021;e000205. doi: 10.1136/bmjnph-2020-000205

 

 Lewinsohn, P. M., Holm-Denoma, J. M., Small, J. W., Seeley, J. R., & Joiner, T. E., Jr (2008). Separation anxiety disorder in childhood as a risk factor for future mental illness. Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 47(5), 548–555. https://doi.org/10.1097/CHI.0b013e31816765e7

 

 

מה ההגדרה של דיספוריה מגדרית?

 

דיספוריה מגדרית (Gender Dysphoria)  היא  אי-נוחות או מצוקה שמאפיינת את מי שזהותם המגדרית שונה מהמין עמו נולדו, או ממאפיינים פיזיים הקשורים למינם.  

 

דיספוריה מגדרית היא אבחנה חדשה שהופיעה לראשונה ב-DSM-5 והמשיכה גם ב-DSM-5-TR שעודכן ב-2022.

היא נועדה להיות מפורטת יותר מהסיווג הקודם שהיה שנוי במחלוקת - הפרעת זהות מגדרית. 

 

המונח מתמקד באי-הנוחות כבעיה, והאבחנה נועדה לסייע למתמודדים/ות להגיע לטיפול הפסיכולוגי והבריאותי הכי יעיל עבורם. 

  

 

איך מאבחנים את ההפרעה?

 

דיספוריה מגדרית מאובחנת בהתבסס על היסטוריה התפתחותית של הרגשות הדיספוריים ובדיקה גופנית.

 

הרופא המאבחן יהיה בד״כ פסיכיאטר או אנדוקרינולוג, אך תיתכנה התמחויות רלוונטיות אחרות.

 

יינתן דגש על הערכת חוסר ההלימה בין הזהות המגדרית לבין המין שהוקצה בלידה, על השפעות הסטיגמה בהקשר של נון-קונפורמיות מגדרית, על הבריאות הנפשית ועל מידת התמיכה מהמשפחה, מהחברים ומבני הגיל. 

 

 

איש/ת המקצוע ישתמש בקריטריונים לאבחון הרשומים- ב-DSM:

 

דיספוריה מגדרית שונה מאי-התאמה להתנהגויות סטריאוטיפיות תואמות מגדר. היא קשורה ברגשות מצוקה עקב השתוקקות להיות חלק ממגדר אחר מהקיים, בשל ההיקף והחודרנות של התמות המגדריות בחיים.

 

  

תסמינים של דיספוריה מגדרית אצל בני נוער ומבוגרים

 

1.  לפחות 6 חודשים בהם קיימת אי הלימה ניכרת בין המגדר עמו מזדהה המאובחן לבין מינו הביולוגי, כפי שמתבטא לפחות בשניים מהבאים:

 

• הבדל ניכר בין הזהות המגדרית הפנימית ומאפייני המין העיקריים ו/או המשניים, או מאפייני המין המשניים המצופים אצל נערים. 

• רצון עז להיפטר ממאפייני מין עיקריים ו/או משניים בשל שוני ניכר ביחס לזהות המגדרית הפנימית, או תשוקה למנוע את התפתחות מאפייני המין המשניים הצפויים אצל בני/ות נוער.

• רצון עז למאפייני המין העיקריים ו/או המשניים של המגדר השני. 

• רצון עז להיות במגדר השני או במגדר אלטרנטיבי.

• רצון עז בקבלת יחס דומה לזה של המגדר השני או של מגדר אלטרנטיבי.

• אמונה חזקה של המאובחן לפיה יש לו תחושות ותגובות של המגדר השני או של מגדר אלטרנטיבי. 

 

 2. מצוקה משמעותית או לקות בתפקוד החברתי, התעסוקתי או אחר.

 

 

מחקר מ- 2023 בחן את מטרות הטיפול בהפרעת זהות מגדרית בקרב מתבגרים וצעירים בגילאי 10-24 

 

המחקר מצא כי מטרות הטיפול הנפוצות ביותר הן (Roden et al, 2023):

 

• טיפול הורמונלי: 97.4% מהמשתתפים ביקשו להתחיל בטיפול הורמונלי.

• ניתוח: 87.1% מהמשתתפים ביקשו לעבור ניתוח.

• מבין מי שביקשו לעבור הליך כירורגי, ניתוח חזה או שדיים היה הנפוץ ביותר (87.5%), בעוד ניתוח גניטלי היה פחות נפוץ - 29.3%.

 

 

תסמינים של דיספוריה מגדרית אצל ילדים

 

1.  לפחות 6 חודשים בהם קיימת אי הלימה ניכרת בין המגדר עמו מזדהה המאובחן לבין מינו הביולוגי, כפי שמתבטא לפחות בשניים מהבאים (אחד מהם חייב להיות הקריטריון הראשון): 

 

• רצון עז להשתייך למגדר השני או התעקשות שהוא או היא שייכים למגדר השני (או מין אלטרטיבי שונה מהמין הביולוגי). 

• אצל בנים (מין ביולוגי), העדפה חזקה לקרוסדרסינג, כלומר לבוש נשי;  אצל בנות (מין ביולוגי), העדפה חזקה ללבוש גברי טיפוסי והתנגדות חזקה ללבישה של לבוש נשי טיפוסי.

• במשחקי דמיון או פנטזיה קיימת העדפה חזקה לתפקידים חוצי מגדר.

• העדפה חזקה לצעצועים, למשחקים או לפעילויות הקשורות באופן סטריאוטיפי לילדים מהמין השני.

• העדפה חזקה לשחק עם חברים מהמגדר השני.

• אצל בנים (מין ביולוגי), דחייה חזקה של צעצועים, משחקים, הפעילויות האופייניות לבנים והימנעות חזקה ממשחק גס או מחוספס; אצל בנות (מין ביולוגי), דחייה חזקה של צעצועים, משחקים ופעילויות האופייניות לבנות.

• סלידה חזקה מהאנטומיה המינית הביולוגית.

• רצון עז למאפייני המין הראשוניים ו/או המשניים התואמים את המגדר שהילד תופס את עצמו שייך אליו.

 

 2. מצוקה משמעותית או לקות בתפקוד החברתי,בתפקוד בבית הספר ועוד. 

  

 

מתי מתחילה להופיע דיסמורפיה מגדרית?

 

דיספוריה מגדרית מתחילה בד״כ בילדות ומתמשכת אל גיל ההתבגרות והבגרות, מה שנחשב לפריצה מוקדמת.

יכולות להיות במהלכה תקופות שבהן לא המתמודד אינה/ה חווה את הדיספוריה המגדרית, ולאחר מכן בהן היא מתעוררת מחדש. 

אפשרית גם פריצה מאוחרת סביב גיל ההתבגרות, או אפילו הרבה יותר מאוחר בחיים. 

  

 

האם דיספוריה מגדרית יכולה להיות שלב חולף?

 

אחת השאלות הנפוצות ביותר של הורים לילדים עם דיספוריה מגדרית היא "האם מדובר רק בשלב?".

למרבה הצער, אין כיום דרך לדעת בוודאות. לא כל הילדים הצעירים שחשים כך מתמידה הדיספוריה בגיל ההתבגרות שלהם או בבגרותם. 

 

 

סיבוכים אפשריים

 

דיספוריה מגדרית יכולה לפגום בהיבטים רבים של החיים ועלולה להפריע גם לתפקוד היומיומי.

 

החווים דיספוריה מגדרית עשויים לסרב ללכת לביה״ס עקב הלחץ להתלבש באופן המשויך למגדר שלהם או מחשש שיטרידו אותם או יתגרו בהם.

 

• המצב יכול גם לפגום ביכולת לתפקד בלימודים או בעבודה, ולהסתכם בנשירה או אבטלה.

• קשיים במערכות יחסים נפוצים אף הם, כמו גם חרדה, דיכאון, פגיעה עצמית, הפרעות אכילה, שימוש בחומרים ובעיות נוספות.

• אנשים עם דיספוריה מגדרית חווים לעתים קרובות אפליה שגורמת ל״לחץ מיעוטים״ (Minority Stress), מונח המתאר את חוויית הלחץ המוגבר שחשים אנשים עם נטייה מגדרית שונה, מעצם השתייכותם לקבוצת מיעוט שדבקה בה סטיגמה חברתית.

• גישה לשירותי בריאות ובריאות הנפש יכולה להיות קשה, מתוך פחד מסטיגמה והיעדר ניסיון ומומחיות ספציפיים של אנשי מקצוע.

• בני נוער ומבוגרים עם דיספוריה מגדרית לפני הצבה מחדש של מגדר יכולים להימצא בסיכון למחשבות אובדניות, לניסיונות אובדניים ולהתאבדות. 

 

 

גורמים

 

כמו ברוב המצבים הנפשיים, הסיבות המדויקות לדיספוריה מגדרית אינן ברורות, אבל מה שכן ידוע מלמד על קשר ביו-פסיכו-סוציאלי די מורכב.

  

להלן כמה גורמים וכיוונים אטיולוגיים לפיתוח הפרעת דיסמופריה מגדרית, שפורטו לאחרונה ע״י גארג ועמיתיו (2022):

 

• אחד הקשרים הביולוגיים המבוססים הוא עם היפרפלזיה מולדת של האדרנל ו/או תסמונת חוסר הרגישות לאנדרוגן. מדובר במי שהמין הביולוגי שלהן נשי והן גודלו כבנות, אולם יש להן תחושה מולדת של השתייכות למין השני. תחושה זו מתבטאת ביתר שאת בשנות ההתבגרות. 

 

• נמצא קשר עם חשיפה תוך-רחמית לפתאלאטים, תוסף של מוצרי פלסטיק שידוע כמשבש את התהליכים ההורמונליים הטבעיים של קביעת המין לפני הלידה. פתאלאטים מובילים לעלייה ברמות הטסטוסטרון העובריות, שבתורה מגבירה את הסיכון להפרעות על הספקטרום האוטיסטי ולדיספוריה מגדרית.

 

• נמצאה שכיחות גבוהה יותר של דיספוריה מגדרית אצל מתמודדים/ות עם הפרעות פסיכיאטריות, כמו סכיזופרניה, התמכרויות, דיכאון, מחשבות התאבדות והפרעות על הספקטרום האוטיסטי.

 

• נמצא קשר עם הזנחה והתעללות פיזית או מינית בילדות.

 

• קשר נוירואנטומי נמצא עם התפתחות עצבית לקויה בהיפותלמוס. מחקרי MRI הראו יחס שונה בין שתי ההמיספרות והבדל בקישוריות האמיגדלה בהתאם למין.

 

• זוהה קשר, עדיין לא מבוסס דיו, לזיהום מולד בטוקסופלזמה.

 

• תורשתיות וגנטיקה רלוונטיות כגורם להפרעה, זאת על בסיס נתונים שנאספו במחקרי תאומים. נמצא גם קשר לאללים, כמו CYP17 ו-CYP17 T-34Cֿ אבל לא אוששה סיבתיות.

 

 

טיפולים בהפרעת דיספוריה מגדרית

 

חקר הזהות המגדרית של המתמודדים/ות עם דיספוריה מגדרית יכול להוות תהליך חשוב שיעזור למצוא תפקיד מגדרי עמו ירגישו בנוח ושיפחית את מצוקתם.

 

הטיפול מתואם אישית והוא עשוי לכלול שינויים בביטוי ובתפקיד המגדרי, טיפול הורמונלי, ניתוח וטיפול התנהגותי.

 

במקרים של דיספוריה מגדרית, חשוב לפנות לרופא מומחה בטיפול באוכלוסייה הטרנסית. 

 

בהצעת תכנית טיפול, המטפל יסנן את בעיות בריאות הנפש שיש צורך להתייחס אליהן, כמו דיכאון או חרדה. אם נושאים אלה לא יטופלו, הדבר עלול להקשות על חקירת הזהות המגדרית והקלת הדיספוריה המגדרית. 

שינוי בביטוי ובתפקיד המגדרי – הדבר עשוי לכלול חיים מלאים או חלקיים בתפקיד מגדרי אחר שעקבי עם הזהות המגדרית. 

 

חשוב להיות ערים לאתגרים הסמויים שעומדים בפני חברי/ות הקהילה, שמקורם בקהילה המקצועית עצמה.

למשל, מחקר העלה כי נשים לסביות ובי-סקסואליות נתקלות במחסומים רבים מהרגיל בדרכן לטיפול מקצועי בהפרעת שימוש באלכוהול. הנתון הזה היה בולט במיוחד כאשר הנשים היו צעירות יותר, עם הכנסה נמוכה יותר ומשתייכות למיעוט גזעי (Scheer et al, 2022).

 

 

טיפול רפואי

 

טיפול רפואי עשוי לכלול:

 

א. טיפול הורמונלי בהורמונים נשיים או גבריים.

ב. ניתוח, למשל שינויים בשדיים או בחזה, באברי מין פנימיים או חיצוניים, בתווי פנים ובמתאר הגוף. יש אנשים שמשתמשים בטיפול הורמונלי לשם מקסום נשיות או גבריות, אחרים מבקשים להקל על דיספוריה מגדרית ע״י שימוש בהורמונים למזעור מאפייני מין משניים, כמו שדיים ושיער גוף.

הטיפולים מותאמים למטרת המטופל ולהערכת הסיכונים והתועלות של שימוש בתרופות בנוכחות מצבים רפואיים אחרים ושיקולים חברתיים וכלכליים.

רבים מוצאים שניתוח הכרחי להקלת הדיספוריה המגדרית, אחרים לא. 

 

האיגוד המקצועי העולמי לבריאות הטרנסג׳נדרים מספק את הקריטריונים הבאים לטיפול הורמונלי ו/או כירורגי לדיספוריה מגדרית: 

 

• דיספוריה מתמשכת ומתועדת היטב

• יכולת מלאה לקחת החלטה והסכמה מודעות לטיפול; גיל הבגירות ע״פ חוקי המדינה, ובמקרה של אדם צעיר יותר יש לעקוב אחר הסטנדרטים לטיפול בילדים ונוער

• בנוכחות בעיות רפואיות או נפשיות משמעותיות, על הטיפולים להיות מבוקרים מאוד. להליכים כירורגיים יש כמה קריטריונים נוספים. 

• הערכה רפואית קדם-טיפולית נעשית ע״י רופא מנוסה ומומחה בטיפולים טרנסג׳נדרים ובין-מגדריים לפני הטיפול ההורמונלי או הכירורגי בדיספוריה מגדרית. 

• הדבר עשוי לסייע לשלול או להתייחס למצבים רפואיים שעלולים להשפיע על הטיפולים או להפוך אותם ללא מומלצים.

 

 

הערכה זו עשויה לכלול:

 

• היסטוריה רפואית אישית ומשפחתית.

• בדיקה רפואית, כולל הערכה של איברי המין.

• בדיקות מעבדה לבדיקת שומנים, סוכר בדם בצום, ספירת דם כללית, אנזימי כבד, אלקטרוליזה, פרולקטין והורמוני מין סטרואידים ובדיקת הריון.

• סטטוס חיסוני, כולל HPV.

• סינון מותאם גיל ומין.

• זיהוי וניהול שימוש בטבק ושימוש לא הולם בסמים ואלכוהול.

• זיהוי וניהול של HIV וזיהומים אחרים המועברים ביחסי מין.

• הערכה של הרצון למניעת פוריות והפניה ע״פ צורך להקפאה קריוגנית של זרע, ביציות, עוברים או רקמות שחלתיות.

• היסטוריה של גישות טיפוליות מזיקות פוטנציאליות, כמו שימוש בהורמונים ללא מרשם, הזרקות סיליקון בחוזק תעשייתי או ניתוחים עצמיים.

 

 

טיפול פסיכולוגי בדיסמורפיה מגדרית

 

טיפול פסיכולוגי, או פסיכותרפיה, חותר לשיפור הרווחה הפסיכולוגית, איכות החיים וההגשמה העצמית.

 

טיפול נפשי אינו מכוון לשינוי הזהות המגדרית אלא לסיוע למטופל לחקור את ענייני המגדר ולמצוא דרכים להפחית את המצוקה שקששורה הדיספוריה המגדרית.

המטרה היא לעזור למתמודד/ת עם נון-קונפורמיות מגדרית להרגיש יותר בנוח עם ביטוי הזהות המגדרית ולאפשר להם להצליח במערכות יחסים, בלימודים ובעבודה.

 

טיפולים מומלצים הם טיפול דינמי, טיפול דיאלקטי-התנהגותי לשינוי הסביבה הלא מתקפת שעוברים טרנסים, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שיבחן, יזהה וישנה עיוותי חשיבה. 

 

 

הטיפול יכול להתייחס גם לכל בעיה נפשית אחרת, והוא יכול להיות אישי, זוגי, משפחתי או קבוצתי, ע״מ לסייע למטופל:

 

• לחקור ולשלב את הזהות המגדרית בחיים.

• לחתור לקבלה עצמית.

• לבנות רשת תמיכה.

• לפתח תכנית התייחסות לנושאים חברתיים ומשפטיים הקשורים לשינוי שלו ולהפוך גלוי לבן הזוג, למשפחה, לחברים ולקולגות.

• ללמוד איך להרגיש בטוח בביטוי אחרים לגבי הזהות המגדרית.

• לחקור מיניות בריאה בהקשר של שינוי מגדר.

• במידת הצורך, לקבל החלטות בנוגע לטיפול רפואי.

 

טיפול יכול לעזור לאדם בשלבים רבים בחייו. הערכת בריאות התנהגותית קדם-טיפולית ע״י רופא מנוסה ומומחה לטיפול בטרנסים ובין-מגדרית דרושה לפני תחילת טיפול הורמונלי וכירורגי בדיספוריה מגדרית.

 

  

הערכה לקראת תחילת טיפול נפשי תתייחס לכמה היבטים מרכזיים:

 

• השפעת הזהות המגדרית בעבודה, בביה״ס, בבית וביחסים חברתיים, לצד מבט על מעגלי התמיכה המשפחתיים והבינאישיים.

• מטרות, ציפיות והשלכות של הטיפול.

• הערכה של קשיים נפשיים וגופניים נלווים, בעיקר הפרעות מצב רוח, מחשבות אובדניות, ניסיונות אובדניים, חרדה או התנהגויות מסוכנות, בעיות בבריאות המינית, התמכרויוית ופגיעה עצמית. 

 

 

מה יכול עוד לעזור?

 

דרכים אחרות להפחית דיספוריה מגדרית הן:

 

• השתתפות בקבוצת תמיכה עם בני/ות הגיל.

• טיפול בקול ובתקשורת לפיתוח מאפיינים קוליים התואמים את החוויה או התחושה המגדרית.

• הסרת או השתלת שיער.

• קיפול איברי מין (הסתרת הפין).

• קשירת שדיים.

• ריפוד חזה או אזור החלציים.

• שירותים אסתטיים כמו איפור או ייעוץ בביגוד.

• שירותיים משפטיים מול רשויות.

• שירותים חברתיים וקהילתיים להתמודדות עם בעיות במקום העבודה ובעיות הורות. 

 

 

התמודדות ותמיכה

 

דיספוריה מגדרית יכולה להיות מופחתת ע״י סביבה תומכת, בעלת ידע עדכני על צמצום ההבדלים בין הזהות המגדרית הפנימית לבין המגדר בלידה או מאפיינים פיזיים הקשורים למין.

 

אופציות נוספות לתמיכה: 

 

• להשקיע בבריאות הנפשית – לבקר אצל פסיכולוג/ות או מטפל/ת שמומחה ומנוסה בטיפול בסוגיות מגדריות.

• לחפש קבוצות תמיכה – דיבור עם טרנסג׳נדרים או נון-קונפורמיים אחרים יכול לסייע להרגיש פחות לבד. יש מרכזים קהילתיים או להט״ביים שיש בהם קבוצות תמיכה, וגם אפשר לחפש כאלה אונליין. 

• להקפיד על  טיפול עצמי - לישון ולאכול טוב, להתאמן ולקחת את הזמן לרגיעה ולפעילויות מהנות. 

• רוחניות - יש מי שמוצאים הקלה, משמעות ותמיכה ברוחניות או בשותפות בקהילה אמונית.

• הגברת מעורבות קהילתית – לתרום לקהילה ע״י התנדבות, כולל בארגוני להטב״טק. 

 

 

הכנה לפגישה ראשונה עם המטפל/ת

 

אפשר להתחיל בפגישה עם המטפל הראשי או הפניה למומחה לבריאות התנהגותית. 

 

לפני הפגישה יש להכין רשימה הכוללת סימפטומים (גם כאלה שנראים לא קשורים לסיבת המפגש), מידע אישי חשוב (לרבות לחצים משמעותיים, שינויים עדכניים בחיים והיסטוריה רפואית משפחתית), כל התרופות, הוויטמינים ותוספי המזון הניטלים, כולל מינונים. 

 

 

סוגיות טיפוליות מורכבות בטיפול 

 

 

שתי דוגמאות, יש עוד הרבה:

 

 

איזון בין אובייקטיביות קלינית ל-Affirmative Care

 

אחת הדילמות של מטפלים העובדים עם מטופלים שחווים דיספוריה מגדרית היא איזון בין הצורך ב״אובייקטיביות קלינית״ לבין מתן אישור מגדרי.

לכאורה אין סתירה, אבל לפעמים זה יכול להיות מאתגר כיוון שמטפלים אמורים לשמור על ׳גישה בלתי משוחדת׳ לטיפול, ובמקביל לספק סביבה תומכת ומאשרת עבור מטופלים/ות על הקשה הטרנסית.

 

 

טיפול בסטיגמה ואפליה

 

דילמה נוספת עבור מטפלים העובדים עם אנשים החווים דיספוריה מגדרית היא התייחסות להשפעה של סטיגמה ואפליה.

זה יכול לכלול עזרה ללקוחות להבין ולהתמודד עם ההשפעות השליליות של עמדות חברתיות, כמו גם תמיכה בזכויותיהם וצרכיהם שלך המטופלים ביחסים אישיים ומקצועיים.

זה יכול להיות מאתגר במיוחד עבור מטפלים שכן עליהם לנווט בסבך נושאים אלו תוך שמירה על הקשר הטיפולי ועזרה בבניית חוסן והערכה עצמית חיובית.

 

 

בררו כל שאלה אחרת מבלי להסס. 

  

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

 

עדכון אחרון: 

 

22 בינואר 2024  

  

 

 

 

מקורות:

 

 

https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/gender-dysphoria/symptoms-causes/syc-20475255

 

What Is Gender Dysphoria? Ameican Psychiatric Association:  https://www.psychiatry.org/patients-families/gender-dysphoria/what-is-gender-dysphoria

 

Garg G, Elshimy G, Marwaha R. Gender Dysphoria. [Updated 2022 May 5]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2022 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK532313/

 

Roden RC, Billman M, Francesco A, Mullin R, Tassi C, Wozolek B, Heppard B, Essayli J, Stuckey-Peyrot H. Treatment Goals of Adolescents and Young Adults for Gender Dysphoria. Pediatrics. 2024 Jan 1;153(1):e2023062202. doi: 10.1542/peds.2023-062202. PMID: 38115796.

 

Scheer, J.R., Batchelder, A.W., Bochicchio, L.A., Kidd, J.D. & Hughes, T.L. (2022) Alcohol use, behavioral and mental health help-seeking, and treatment satisfaction among sexual minority women. Alcoholism: Clinical and Experimental Research, 46, 641– 656. Available from: https://doi.org/10.1111/acer.14789

 

Zaliznyak, M., Yuan, N., Bresee, C., Freedman, A., & Garcia, M. M. (2021). How Early in Life do Transgender Adults Begin to Experience Gender Dysphoria? Why This Matters for Patients, Providers, and for Our Healthcare System. Sexual medicine, 9(6), 100448. https://doi.org/10.1016/j.esxm.2021.100448