מאניה דיפרסיה | מדריך ידע למתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית

דרג פריט זה
(55 הצבעות)
הפרעה ביפולארית / מניה דיפרסיה / הפרעה דו קוטבית הפרעה ביפולארית / מניה דיפרסיה / הפרעה דו קוטבית canva

מאניה דיפרסיה

הפרעה דו-קוטבית / ביפולרית

 

כתיבה:  

אביגיל וינר, פסיכולוגית בהתמחות קלינית

גיא רומח, פסיכולוג, MA

 

 

עריכה:  

איתן טמיר פסיכולוג ומטפל, תמונות

איתן טמיר, (MA),

ראש מכון טמיר;

טוויטר | פייסבוק | בלוג |  Quara | לינקדאין

עריכה אחרונה:

23 לספטמבר 2020 ☑️


 

 

 

 

גולשים יקרים,

בנינו מאמר מעמיק על הפרעה ביפולרית אותו אנו מעדכנים כל הזמן ומסכמים ממצאי מחקרים לפחות אחת לשבועיים. 

מוזמנים להעיר, לתקן ולהאיר בתגובות, כדי שנלמד כולנו. 

קריאה מהנה ותורמת! 

 

הנה תוכן העניינים של המאמר, פשוט דלגו למה שרלוונטי לכם:  

  1. טיפולים תרופתיים
  2. טיפול בחשמל
  3. טיפול בחושך
  4. טיפול באור
  5. פרוביוטיקה
  6. דלקתיות
  7. נוגדי-חימצון
  8. קנאביס רפואי
  9. בוטוקס
  10. DBT - טיפול דיאלקטי-התנהגותי
  11. IPSRT

 

מהי הפרעה ביפולרית (Bipolar Disorder)?

הפרעה דו-קוטבית, שנקראת גם מאניה דיפרסיה והפרעה ביפולרית, היא הפרעה נפשית כרונית שמתבטאת בשינויים קיצוניים במצב הרוח, בהתקפי מאניה המתבטאים באופוריה חסרת אחיזה במציאות, התרוממות רוח והתפרצות אנרגיות, לצד תקופות של דיכאון , המתבטאים בתסמינים של דיכאון קליני. 

ההפרעה מתאפיינת במחזוריות - לאחר התקף מאני, תופיע תמיד אפיזודה דיכאונית, כאשר משך ועוצמת ההתקפים משתנה. הטיפול בהפרעה דו-קוטבית מצריך כמעט תמיד טיפול תרופתי לצד טיפול פסיכולוגי.  ההפרעה מלווה את האדם כל החיים ולכן מחייבת מודעות תמידית למצבי איזון וחוסר איזון.

 

מאמר זה עוסק בסוגים של מאניה דיפרסיה, התסמינים, הגורמים, הטיפולים הפסיכולוגיים והתרופתיים, מחקרים ועוד.

אם אתם מעוניינים, ניתן ליצור עמנו קשר כבר עכשיו, להכוונה ולתיאום מפגש ייעוץ עם פסיכולוגים ומטפלים מומחים בתל אביב, המנוסים בטיפול בהפרעה ביפולרית. 

 

תסמינים של מאניה דיפרסיה

מאניה דיפרסיה מתאפיינת בתנודות קיצוניות במצב הרוח, בין ״היי״ קיצוני (מאניה) לבין שפל קיצוני (דיכאון), תקופות הנמשכות בדרך כלל שבועות או חודשים.

 

תסמינים של אפיזודה דיכאונית

במהלך תקופות של דיכאון, הסימפטומים עשויים לכלול תחושות מגוונות:

  • עצבות 

  • חוסר תקווה

  • רגזנות שנוכחת במרבית הזמן

  • חוסר אנרגיה

  • קשיי ריכוז, קשב וזיכרון

  • אובדן עניין בפעילויות יומיומיות

  • תחושת ריקנות או חוסר ערך

  • תחושת אשמה וייאוש

  • פסימיות בנוגע לעתיד

  • ספקות עצמיים כבדים

  • חוסר תיאבון

  • קושי לישון

  • יקיצה מוקדמת

  • מחשבות אובדניות

 

תסמינים של אפיזודה מאנית

בהיעדר טיפול, אפיזודה מאנית בהפרעה ביפולרית יכולה להימשך כמה ימים עד כמה חודשים.

במהלך תקופות של מאניה, הסימפטומים עשויים לכלול חוויה הפוכה:

  • תחושות של שמחה גדולה ומצב רוח מרומם

  • דיבור בקצב מהיר מאוד

  • תחושה של מלאות באנרגיה

  • תחושה של חשיבות עצמית גרנדיוזית

  • האדם מרגיש שהוא מלא ברעיונות חדשים ותכניות חשובות ומקוריות

  • הדעת מוסחת בקלות

  • נטייה להתרגז במהירות

  •  הזיות, דלוזיות וחשיבה מופרעת או לא-הגיונית

  • חוסר רצון לישון

  • המנעות מאכילה

  • יזימה של מעשים שלעתים קרובות הם בעלי השלכות קטסטרופליות (בזבוז סכומי כסף גדולים, למשל)

  • לקיחת החלטות או אמירת דברים תימהוניים שאחרים רואים כמסוכנים או מזיקים

 

המחזוריות של ההפרעה

ישנם מטופלים שלהם תקופות רבות יותר של מאניה או של דיכאון.

 בין התקופות הללו עשויות להיות תקופות של מצב רוח ״נורמלי״.

 

כל כמה זמן משתנה מצב הרוח בהפרעה ביפולרית?

בדרך כלל, מדובר בתקופה של כמה שבועות. דיכאון, שבדרך כלל מגיע לאחר אפיזודה מאנית, יכול להימשך גם הוא מספר שבועות עד מספר חודשים. חשוב לציין כי אנשים המאובחנים בהפרעה די-קוטבית עשויים לחוות תקופות ארוכות נטולות דיכאון ומאניה בין האפיזודות. חלקם עלולים לחוות מחזוריות מהירה - מצב בו המתמודד עם הפרעה דו-קוטבית עובר במהירות ממצב של ״היי״ למצב של שפל, ללא תקופות ״נורמליות״ ביניהם, או מצב מעורב - בו המטופל חווה סימפטומים של דיכאון ושל מאניה גם יחד, למשל פעילות יתר עם מצב רוח מדוכא.

 

אם התנודות במצב הרוח נמשכות זמן ארוך אך אינן חמורות מספיק כדי שיסווגו כהפרעה דו-קוטבית, תיתכן אבחנה של הפרעה דו-קוטבית מתונה, המכונה ציקלותימיה (ראו הרחבה בהמשך).

הפרעה דו-קוטבית היא מצב של קיצוניות מתמדת, והאדם הלוקה בה עשוי שלא להיות מודע לכך שהוא בשלב המאניה.  רק לאחר שהתקופה מסתיימת הוא נחרד מהתנהגותו, אך במהלכה הוא עשוי לחוש שאחרים פשוט שליליים כלפיו.
 

ההפרעה עלולה להפוך את ההתמדה בעבודה ובקשרים לקשה והיא מעלה את הסיכון להתאבדות.

במהלך תקופות של מאניה ושל דיכאון החולה עלול לחוש תחושות מוזרות – לראות, לשמוע או להריח דברים שאינם קיימים או להאמין בדברים שנראים לא-רציונליים לאחרים.

סימפטומים כאלה ידועים כפסיכוזה.

 

לא נרחיב כאן על הנושא של אבחון הפרעה ביפולרית, אך נתייחס לחידוש שמאפשר אבחנה זמנית באמצעות אפליקציה:

יישומון חדש, BiAffect, מצליח לזהות יפה מאפיינים של מאניה-דיפרסיה ודיכאון באמצעות מעקב אחד דפוס ההקלדה של המשתמשים.

האפליקציה מאבחנת שגיאות כתיב, מהירות הקלדה ועוד, ומעניקה ציון שקשור באבחנה ובחומרתה.

מרתק, אבל עדיין בעייתי למדי מבחינה אתית.  

סוגים של הפרעה דו-קוטבית

  • הפרעה דו קוטבית מסוג I: הסוג הקלאסי של ההפרעה, בה מטופלים חווים אפיזודות מאניות ודיכאוניות לאורך פרקי זמן שונים. נהוג להתייחס כיום לספקטרום ביפולארי, במסגרתו ניתן לאבחן גם מטופלים המצויים על הגבול מבחינת הקריטריונים. אצל רבים ניתן לראות תסמינים תת-קליניים של הפרעה ביפולרית. 
  •  הפרעה דו קוטבית מסוג II: הפרעה זו כוללת פחות אפיזודיות מאניות חריפות מאשר ההפרעה מסוג I. עם זאת, האפיזודות הדיכאוניות הן זהות בשני הסוגים. בדומה להפרעה בי פולארית המוכרת, גם הפרעה זו מתאפיינת בתנודות קיצוניות של מצבי רוח. אולם, בהפרעה ביפולארית מסוג II, הסימפטומים החיוביים אף פעם לא מגיעים ל"מאניה" של ממש והתקופות הדיכאוניות הינן לרוב ארוכות וקשות יותר. בכדי להיות מוגדר כבעל ההפרעה, על האדם לחוות לפחות אפיזודה היפומאנית אחת ובדרך כלל, הוא חווה יותר אפיזודות דיכאוניות מאשר מצבי רוח חיוביים באופן קיצוני. 
  •  ציקלותימיה: מצב נפשי כרוני אך מתון יותר מההפרעה הדו-קוטבית מסוג I ו-II. הוא מאופיין באפיזודות היפו-מאניות ודיכאוניות הנמשכות לאורך שנתיים לפחות. 
  •  הפרעה דו-קוטבית עם מחזוריות גבוהה: אנשים שחווים 4 או יותר אפיזודות מאניות, דיכאוניות או מעורבות במהלך שנה אחת. 

 

גליה, בת 36, מספרת בגובה העיניים, עדין ויפה,

על התמודדותה עם מאניה דפרסיה ב-4 השנים האחרונות (מתוך ערוץ היוטיוב של זאפ דוקטורס):  

 

מה זה היפומאניה (Hypomania)? 

מצבי היפומאניה מתאפיינים בקפיצה מהירה מרעיון אחד למשנהו, ביטחון עצמי מופרז ותחושה של כוח בלתי נגמר, עם רצון מופחת בשינה.

ההיפומאני תזזיתי, "היפר", מוסח בקלות, חושב בקצב מהיר ביותר, מתנהג בחוסר אחריות ומבלי לראות את הנולד, מפטפט באימפלסיביות ולא שוקל הרבה לפני שהוא מדבר.

בנוסף, ניכרת לאביליות (תנודתיות) רבה במצבי הרוח, רגזנות וחוסר שקט, קומפולסיביות ואופוריה שאינה מוסברת על ידי אירועים מעודדים מבחוץ.

 

תסמינים של היפומאניה

בתקופות של היפומאניה, נוטים ללכת עד הקצה: לצאת למסיבות, לחפש ריגושים, לבזבז כספים, לקחת סיכונים ולהיכנס להרפתקאות מיניות. התנהגויות ויטאליות כאלה נתפסות לפעמים כהתרוממות רוח ומעוררות את הרושם שהאדם פשוט מבסוט.

בכך תורמות התנהגויות דווקא לחיזוק התנהגותי חיובי של ההפרעה על ידי הסביבה, בהיות ההיפומאני "מסמר הערב" או מוקד ההתרחשות החברתית.

אין את מי להאשים כאן, המתמודד באמת חד יותר, מדויק יותר, יצירתי יותר ובכלל, הוא מרגיש ונראה יותר מהרגיל.  אחת הבעיות המרכזיות בפניה לעזרה מקצועית בשלב מוקדם של ההיפומאניה היא שהמתמודדים אינם מעוררים את דאגת הסביבה הקרובה, בעיקר כאשר אינם מפגינים התנהגויות קיצוניות של ממש. 

לוקים בהיפומאניה נוטים פחות לחפש עזרה ביחס למתמודדים עם דיכאון. לכן, אבחנה מבדלת משמעותית היא בין דיכאון חד-קוטבי לבין דיכאון דו-קוטבי.

 

  

מהי ציקלותימיה (Cyclothymia)?

ציקלותימיה היא הפרעת מצב רוח מתונה יחסית (לעומת הפרעה דו-קוטבית) הכוללת שינויים במצבי הרוח הנעים בין תקופות של דיכאון קל לתקופות של היפומאניה (מצב רוח מרומם) אשר נמשכות כמספר ימים או שבועות. בין התקופות, יתכנו מצבי רוח רגילים, שנמשכים לפעמים אפילו למעלה מחודש, אך לעיתים אין ביניהן הפוגה. 

  • מצבי הרוח אינם מגיעים לרמת החומרה של דיכאון קליני או אפיזודות מאניות מלאות. להפרעה יש הרבה מן המשותף עם הפרעות התמכרות, שימוש מוגבר בהכחשה והיעדר תובנה. למשל, כאשר הם נשאלים בראיון קליני על החוויה הרגשית שעברו, הם נוטים לצמצם את השפעתה עבורם, לא כדי "לעבוד על הפסיכיאטר", אלא כי זו נטיה המובנית בתוך ההפרעה הציקלוטימית. 

  • 0.4%-1% אחוזים מהאוכלוסייה הכללית בארה"ב סובלים מציקלותימיה.

  • השכיחות של ציקלוטימיה זהה בקרב גברים ונשים.

  • הסימפטומים מופיעים לרוב בגיל ההתבגרות או בתקופת הבגרות המוקדמת למרות בדרך כלל קשה לזהות במדויק את מועד התפרצות ההפרעה.

  • כאשר מצבי הרוח מחמירים ומקצינים, סביר שכבר לא מדובר בציקלותימיה אלא בהפרעה דו-קוטבית.

 

דגלים אדומים של מאניה

6 דגלים אדומים להופעה של אפיזודה מאנית בהפרעה דו-קוטבית:

 

  • מצב רוח עליז, חברותי או חם מזג בצורה לא-שגרתית. בהתקף מאני יש אנשים שמרגישים אופוריה, אחרים מדברים בלי הפסקה ויש כאלה שפתאום נהיה להם פתיל קצר. מה שמשותף לכל ההתנהגויות האלה זה שהן חורגות בצורה קיצונית ממה שנורמלי, ומישהו שבד״כ הגיוני - פתאום אי אפשר לחיות איתו.

  • מחשבות דוהרות ודיבור מהיר. חוץ מלדבר מהר ולקפוץ מרעיון לרעיון, בן אדם באפיזודה מאנית יכול גם להיות מוסח בקלות. זאת אחת הסיבות שלפעמים מתבלבלים בין מאניה ל-ADHD. הבעיה היא שהטיפול הראשוני ל-ADHD הוא ממריצים, שיכולים לגרום לסימפטומים חמורים אצל מישהו עם הפרעה דו-קוטבית. כדי להימנע מאבחנה שגויה כזאת, המטפל צריך לנתח את איך שההתנהגות השתנתה: הפרעה דו-קוטבית היא אפיזודית ו-ADHD אצל מבוגרים בד״כ נמשך עוד מהילדות.

  • אנרגיה בלי סוף. ההתנהגות האנרגטית בצורה קיצונית שנפוצה באפיזודה מאנית הרבה פעמים מובילה לעשייה מוגברת ולהתחלה של הרבה פרויקטים חדשים, בלי מחשבה. אם המטופל גם מוסח בקלות, הוא יקפוץ בין משימות חדשות לפני שהוא יסיים אותן

  • התנהגות אימפולסיבית עם הרס עצמי. מסעות של בזבוז כספים, פרשיות בוטות או השקעות מסוכנות יכולים להיות סימנים להפרעה דו-קוטבית אם הם לא מתאימים לאופי של המטופל ואם הם חלק מדפוס יותר רחב של סימפטומים

  •  פחות צורך לישון. שינה של מעט שעות בלילה יכולה להיות סימן להפרעה דו-קוטבית, וגם לדיכאון או לחרדה. איך מבדילים? אנשים עם אינסומניה בד״כ מאוד עייפים במהלך היום, אבל מישהו עם אפיזודה מאנית יכול לא להיות מותש אף פעם.

  • תחושת ערך עצמי מנופחת. תחושה מוגזמת של כוח, ידע או חשיבות נפוצה בשלב מאני, למשל אמונה של המטופל שיש לו מערכת יחסים מיוחדת עם אלוהים.

 

תחלואה נלווית של מאניה דפרסיה

היפומאניה והפרעה ביפולרית נוטות להופיע בתחלואה כפולה (קומורבידיות) לצד הפרעות נפשיות רבות.

90% מהמתמודדים סובלים מהפרעה נפשית אחת נוספת לפחות. 70% סובלים עם שתי הפרעות נלוות.

להלן כמה מההפרעות הקו-מורבידיות השכיחות: 

 

המתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית מועדים יותר מ'האוכלוסיה הנורמטיבית' לפתח הפרעת שימוש ותלות בחומרים פסיכואקטיביים (סמים); רק שיש כאן שאלה של ביצה ותרנגולת לגבי הסיבה והתוצאה - משתמשים בסמים מצויים מבחינה סטטיסטית בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות מצב הרוח, כמו דיכאון והפרעה ביפולרית, בהשוואה למי שאינו משתמש.

ממצאים מחקריים חדשים מעידים על קשר גנטי בין התמכרות לאלכוהול לבין הפרעה דו-קוטבית, מה שעשוי להסביר חלק מהנתונים לגבי התחלואה המשותפת. מחקר שנערך לאחרונה מעלה כי 52% בממוצע מהשונות הגנטית של נטיה להפרעה דו-קוטבית קשורה להפרעת שימוש באלכוהול - שתי הפרעות שכנראה קשורות מאוד גנטית. 

התמכרויות ומאניה-דפרסיה, בכל אופן, הולכות יד ביד. 

המקרה של עומר: הפרעה דו-קוטבית בתחלואה נלווית עם הפרעת שימוש בחומרים

עומר הוא רווק בן 38, עובד כ-CFO (מנהל כספים) בחברת הייטק בתל אביב, הוא מסםר לשרית הפסיכולוגית שהגיע אליה לפגישת אינטייק ראשונה, שהבעיות מהן הוא סובל החלו התחילו בנעוריו המאוחרים, אחרי השחרור מצה״ל - גם התלות בחומרים וגם הפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה)
עומר התחיל לשתות כדי להרגיש יותר טוב, בעיקר כאשר האפיזודות של דיכאון פקדו אותו והקשו עליו ״לתקשר כמו שצריך״ עם חברים. הוא מספר שנכון להיום, אלכוהול וקוקאין הם חלק בלתי נפרד מהאפיזודות המאניות שלו, ומציין כי ניסיונות גמילה מקוקאין ומשתייה גורמים לו למצב רוח נמוך.
אבל הוא לא הגיב היטב להשתתפות חד פעמית בקבוצת 12 הצעדים, ״אלכוהוליסטים אנונימיים״ (AA) ואשפוז שיזמה משפחתו במוסד גמילה פרטי הובילו את עומר להתנזרות זמנית בלבד.
עומר הגיע לטיפול אצל שרית במטרה להדק את מערכות היחסים עם שני בניו הבוגרים ולדבריו יש לו מוטיבציה רבה לרכוש שליטה עצמית רבה יותר, גם בהפרעה הדו-קוטבית וגם בשימוש בחומרים.
עומר נוטל בקביעות ובעקביות מייצבי מצב הרוח ונוגדי דיכאון, והפסיכיאטר שלו ממליץ שהאבחנה הכפולה תטופל באמצעות פסיכותרפיה.

סימפטומים:

שימוש באלכוהול, דיכאון, מצב רוח מרומם, אימפולסיביות, מאניה/היפומאניה, מחזורי מצב רוח, שימוש לא הולם בחומרים.

אבחנה:

1. הפרעה דו-קוטבית
. 2. תלות/שימוש לרעה בחומרים.

 

 

לאחרונה פורסם מחקר, ממנו עולה כי קיימים מאפיינים משותפים להפרעה דו-קוטבית ולאפילפסיה, מחקר אחר מסמן הפרעה ביפולרית כגורם סיכון למחלת פרקינסון ומחקר שלישי מלמד על קשר בין מאניה דיפרסיה לפיברומיאלגיה.

לעיתים מופיעה היפומאניה בתקופה ייחודית בשנה, בחודש מרץ, בתחילת האביב. למרות שעבור רבים מחוברת עונה זו עם לבלוב, התאהבות והתחלות חדשות, מתמודדים רבים עם הפרעה ביפולארית נאלצים להתמודד עם סיכון לנסיגה היפומאנית עונתית, המכונה בספרות המקצועית Springtime Hypomania. 

 

גורמים וסיבות להפרעה דו-קוטבית

כמו מרבית ההפרעות הפסיכיאטריות, אין גורם יחיד ובלעדי להפרעה דו-קוטבית, מדובר במצב נפשי מורכב בעל גורמים מרובים, המחייב בדרך כלל שילוב בין תורשה, גנטיקה והשפעה סביבתית: 

 

 גורמים גנטיים

 הפרעה דו-קוטבית נוטה לעבור במשפחה, וחוקרים מאמינים כי יש לה מרכיב גנטי. מדענים ממשיכים לנסות ולזהות גנים ספציפיים הקשורים להפרעה. מתוך מחקר חדש עולה קשר בין נזק באיבר המיטוכונודריה בתא (איבר תוך-תאי שאחראי על הפקת אנרגיה) לבין הפרעה דו-קוטבית. 

 נכון להיום, עדיין לא ידוע על קשר בין רמות הסרוטונין של האדם לתפקוד של איבר המיטכונודריה. עם זאת, ידוע כי תרופות אשר משפיעות על רמת הסרוטונין תורמות להתמודדות עם ההפרעה. 

 אחד המחקרים בנושא נעשה ביפן, בו זיהו החוקרים מוטציות בגן הנקרא ANT1 בקרב חולים עם הפרעה דו-קוטבית. מתוך המחקר עולה כי ישנו קשר בין גן זה לבין שמירה על סידן, עליה בסרוטונין והתנהגות אימפולסיבית. מצב זה ככל הנראה נובע מתהליך המתחיל בחוסר ב-ANT1 ונזק במטיכונודריה בעקבות זאת, כשפעילות מוגברת של סרוטונין עלולה לפגוע אף עוד יותר במיטוכונדריה. 

לטענת החוקרים, מוטציה זו אינה גורמת להפרעה דו-קוטבית, אך קשורה לסיכון מוגבר למצב. נדרש מחקר נוסף בנושא אך ייתכן ויש לתת את הדעת על פיתוח טיפול הממוקד בתפקוד המיטוכונדריאלי.

 

מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים מ- MIT מצא כי רמת החלבון CPG2 פחותה במוחם של מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית. המחקר מתחקה אחר מוטציות ספציפיות בגן SYNE1, שתפקידו לקודד את החלבון, אשר מערערות את תרומתו לתפקוד נוירונים.

 

 גורמים ביולוגיים

חוקרים סבורים כי נוירוטרנסמיטרים (מוליכים עצביים) כמו סרוטונין ודופמין, מתפקדים באופן לקוי אצל פרטים עם הפרעה דו-קוטבית.

מחקר עדכני עומד על הקשר בין אסטמה חמורה אצל בני נוער והוריהם כגורם סיכון לפריצת ההפרעה. 

 

גורמים נוירולוגיים

התלמוס מקבל מידע סנסורי ביותר ומשדר אותו לחלק המתאים בקורטקס, שאחראי על תפקודים גבוהים כמו דיבור, תגובות התנהגותיות, תנועה, חשיבה ולמידה.

מספר מחקרים מראים כי הפרעה דו-קוטבית עלולה לנבוע מבעיות בתפקוד התלמוס, המסייע בקישוריות של קלט חושי המוביל ליצירת רגשות. 

 

גורמים סביבתיים

גורמים חיצוניים כגון לחץ או משבר עשויים לעורר נטייה גנטית מוקדמת או תגובה ביולוגית פוטנציאלית.

חשוב לציין כי אילו הפרעה דו-קוטבית הייתה הפרעה גנטית לחלוטין, היא הייתה מופיעה בקרב תאומים זהים.

אולם, מחקרים חשפו כי יתכן מצב בו תאום אחד סובל מההפרעה, בעוד שהתאום השני לא. מה שמצביע על הסביבה כגורם תורם להופעת ההפרעה. 

ממצאי מחקר חדש מצביעים על תפקידן המכריע של הפרעות חרדה, הפרעות שינה ודיכאון קליני - בייחוד דיכאון עם סימפטומים פסיכוטיים - על התפתחות הפרעה דו-קוטבית בקרב בוגרים צעירים עם מאניה דיפרסיה במשפחה.

מחקר מרתק שפורסם לאחרונה דיווח (בזהירות המתבקשת) על קשר סטטיסטי בין רגישות לגלוטן לבין התקפי מאניה קשים. קשה לגזור מסקנות גורפות מהמחקר, אולם המתאם עצמו מעניין. 

 

 

טיפולים בהפרעה ביפולרית

קבלת האבחנה לגבי הפרעה ביפולרית אינה פשוטה.

גם כאשר היא מדויקת, היותנו מאובחנים בסיווג פסיכיאטרי כרוני מעורר חששות, צער ואפילו אובדן שכרוך בשינויים באורח החיים שהכרנו עד כה (ההחלטה לטפל בעצמנו באמצעות נטילת תרופות, למשל, או הקושי לעבוד עד שמגיעים לאיזון מספק).

הטיפול המומלץ ביותר הוא שילוב בין תרופות מאזנות מצב רוח לבין פסיכותרפיה, טיפול בשיחות. 

נסקור כאן מדי פעם עדכונים על מחקרים חדשים ונעלה לדף. כמובן שזה לא מחליף ייעוץ פסיכיאטרי: 

 

טיפול תרופתי במייצבי מצב רוח בהפרעה דו-קוטבית

מייצבי מצב רוח הם תרופות פסיכוטרופיות שמטפלות בתסמינים מיידיים של אפיזודות מאניות ודיכאוניות, עוזרות למנוע הישנות של אפיזודות דומות בעתיד.
ישנם גם מייצבי מצב רוח שיעילים יותר למיקוד בטיפול באפיזודות מאניות ואילו אחרים טובים יותר בטיפול באפיזודות דיכאוניות. מטופלים עשויים ליטול מייצבי מצב רוח בנפרד או בשילוב עם תרופות פסכיאטריות אחרות.

מייצבי מצב רוח, כמו גם תרופות אחרות, הם בדרך כלל רק חלק אחד מתכנית טיפול בהפרעה דו קוטבית. על פי נתוני המכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH), טיפול יעיל יכלול גם תרופות וגם סוג של טיפול בשיחות.

פסיכיאטרים נוהגים לסווג תרופות אלה כמייצבי מצב הרוח מהדור הראשון או מהדור השני. מדענים פיתחו בשנות השישים את מייצבי מצב הרוח מהדור הראשון. אלו כוללים:


חוקרים בשנות התשעים פיתחו מייצבי מצב רוח מהדור השני.

מדובר בתרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסיות בעלות תכונות מייצבות מצב רוח.

מייצבי מצב הרוח מהדור השני כוללים:

בשנת 1994 נתן מנהל המזון והתרופות (FDA) את אישור השימוש בתרופה למוטריג'ין נגד פרכוסים אפילפטיים כמייצב מצב רוח למטופלים עם הפרעה דו קוטבית, כמו גם טיפול באפילפסיה.

מייצבי מצב רוח כמו ליתיום ולמוטריג'ין עשויים לסייע בהפחתת התנודתיות הרגשית שמאפיינת את המתמודדים.

לעומת זאת, תרופות אנטי-דיכאוניות כמו פרוזק, פארוקסטין וזולופט בדרך כלל אינן מומלצות היות והן עלולות להחמיר את הסימפטומים המאניים אצל אנשים מסוימים.

שתי התרופות המסורתיות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית הן ליתיום (Lithium) ודיואלפרואקס (Divalproex), שתיהן עדיין מוכיחות את יעילותן במחקרים מבוקרים , אולם כיום ישנו מספר רב של תרופות מייצבות מצב רוח או כאלו המהוות אופציה טיפולית שכיחה להפרעה דו-קוטבית. 

 

נרחיב על חלק מהמייצבים:

 

ליתיום

לליתיום היסטוריה ארוכה ומוכחת לטיפול בהפרעה דו-קוטבית. היא ניתנת למתמודדים משנת 1949 והנה, לא נס ליחה - מחקר עדכני מעיד שהתרופה עדיין צועדת בראש ושהיא קשורה במניעת אשפוזים חוזרים בקרב מתמודדים עם הפרעה ביפולרית. 

מחקר אחר  מלמד כי בני נוער שמתמודדים עם הפרעה דו-קוטביתוהנוטלים ליתיום מצויים בסיכון מופחת לנסיונות התאבדות, בהשוואה לבני נוער במצב דומה שנוטלים מייצבי מצב-רוח אחרים. אותו מחקר מצא גם כי למתבגרים אלו יש פחות תסמינים דיכאוניים ותפקוד פסיכולוגי חברתי טוב יותר בהשוואה לאלו שאינם נוטלים ליתיום.

מומלץ להשתמש בתרופה זו במיוחד כאשר מדובר בהפרעה הדו-קוטבית מהסוג הראשון- הכוללת אפיזודות מאניות בשילוב עם אפיזודות של דיכאון חמור. ליתיום יעילה במיוחד לטיפול בסימפטומים מאנים משמעותיים, לטיפול ארוך טווח ולא לטיפול אקוטי ובהפחתה משמעותית של הסיכון לאובדנות (שעלול להגיע לכ-10%, בהפרעה דו קוטבית).

יעילותה של הליתיום מתבטאת גם בעיתוי - היא מוכחת ככלי מניעתי, כאמצעי להפחתת אשפוזים חוזרים ונמצאה יעילה ביותר כאשר משתמשים בה מוקדם ככל האפשר ביחס לפריצת ההתקף המאני הראשוני. 

למרות היתרונות, מחקר שפורסם במאי 2020 בכתב העת האמריקאי לפסיכיאטריה העלה כי השימוש בתרופות מייצבות מצב רוח, כמו ליתיום, פחת בשני העשורים האחרונים. משפחת התרופות שמחליפה את המייצבים היא תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור השני (תרופות לא טיפוסיות, כמו ריספרידון, ריספרדל, ריספונד, ריספרידקסגדל ועוד) בטיפול בהפרעה דו קוטבית. 

הטיפול בליתיום יעיל גם כתרופה נוספת במצבים הפרעה חד-קוטבית או דיכאון עמיד לתרופות

.

הרעלת ליתיום

ידוע כי אין להשתמש בתרופה במצבים בהם יש בעיות בכליות, ויש להיזהר בשילוב תרופתי שעלול לגרום להרעלת ליתיום .  

למעשה, שיעור לא נמוך בכלל של המטופלים כרונית בליתיום חווים לפחות הרעלה אחת במהלך הטיפול.

אבל הנה, יש לנו בשורה מצוינת לשיפור בטיחותם של מטופלים הנעזרים בליתיום: מחקר חדש מדווח על יתרונותיו של חיישן (סנסור) לביש, עשוי בד ונוח לתפעול, שמאותת בזמן אמת על חריגה ברמה התקינה של רמות הליתיום בדם. 

 


Divalproex / Depakote

במצבים בהם בעיות שינה וחרדה הינם סימפטומים קבועים בהפרעה, divalproex/Depakote עשויות להיות מקום טוב יותר מליתיום להתחיל ממנו.

תרופות אלו מתאימות לשימוש כאשר יש צורך בטיפול חזק ומהיר. הן כמעט תמיד עוזרות לפחות במידה מסוימת בטיפול באינסומניה, גם כאשר ניתנות במינון נמוך. כמו כן, תרופות אלו יעילות כאשר סימפטומים של חוסר יציבות רגשית, מצבי רוח משתנים ועצבנות הינם בולטים.


טיפול תרופתי זה הינו מומלץ היות וקיים ניסיון רב שנים עימו, פסיכיאטרים מכירים את התרופות היטב ויודעים לאילו בעיות לצפות וכמו כן, בדומה לליתיום, הוכח כי תרופות אלו עובדות.

עם זאת ידוע כיום כי divalproex יכולה להביא לעליה במשקל ולבעיה הורמונאליות בקרב נשים - שחלות פובליציסטיות. לכן, לרוב מומלץ להשתמש בתרופה זו רק עבור גברים או נשים בגיל הבלות.

 


Oxcarbazepine / Trileptal / אוקסקארבאזפין

אלטרנטיבה ל Depakote כטיפול התחלתי הינה Oxcarbazepine/ Trileptal. התרופה מתאימה לסימפטומים מתונים של הפרעה דו-קוטבית. היא ידועה כמתונה יותר בהשפעתה ובתופעות הלוואי שלה ולכן יש לשקול היטב מתי נכון להשתמש בה (עקב השפעה מתונה בלבד). כיום, נמצאת בשימוש בעיקר בקרב ילדים ובני נוער היות ולא מצריכה מעקב קבוע של בדיקות דם וכמובן בשל המיעוט בתופעות הלוואי.

 


Olanzapine / Zyprexa

תרופה יעילה ביותר לייצוב מצב הרוח. מתאימה בעיקר לטיפול במצבי חירום (כאשר הסימפטומים קיצוניים ביותר), כשיש צורך בשיפור מהיר. התרופה מביאה לשינוי כמעט מיידי בסימפטומים ואנשים יכולים לחוש בשינוי תוך מספר שעות בלבד.

אולם, על אף השפעתה היעילה, התרופה היא מביאה לעליה דרמטית במשקל בקרב מספר גבוה של אנשים הנוטלים אותה ויכולה לגרום לסוכרת במקרים מסוימים, גם כאשר לא נצפת עליה משמעותית במשקל. לכן, תרופה זו יעילה בעיקר לטווח הקצר, היות וחוץ מעליה במשקל ישנם מעט סיכונים לטווח הקצר, ולרוב ניתנת על פי צורך (במקרי קיצון) ולא כטיפול קבוע לטווח הארוך.

 

 

סLamotrigine / Lamictal / למוטריג'ין

מתאימה להפרעה דו-קוטבית מסוג שני הבעיה העיקרית הינה אפיזודות חוזרות ונשנות של דיכאון. וזה בדיוק הסימפטום בו למוטריג'ין מטפלת הכי טוב. בנוסף לכך, תרופה זו איננה מביאה לעליה משמעותית במשקל, בשונה מתרופות רבות המשמשת לטיפול בהפרעה דו-קוטבית. למעשה, במרבית המקרים היא איננה מביא לתופעות לוואי כלשהן ולא ידוע על סיכונים לטווח ארוך הנובעים מצריכה קבועה של למוטריג'ין לאורך זמן. לאחרונה אושרה גם Latuda  כתרופה להפרעה ביפולרית לבני נוער ידי ה-FDA.

הצגנו כאן חלק קטן בלבד מהתרופות הקיימות כיום לטיפול בהפרעה דו-קוטבית. כל תרופה עשויה להשפיע באופן שונה על אדם ספציפי ואין תרופה אחת שמתאימה ונכונה לכולם. לעיתים מדובר בתהליך של בחינה, ניסוי וטעייה עד שאתם מוצאים את הטיפול התרופתי הטוב ביותר עבורכם. לכן, חשוב ללמוד ולהכיר את האופציות הקיימות בסל התרופות בקופות החולים ולעבוד בשיתוף פעולה מלא עם הרופא המטפל כדי לבחור את התרופה או התרופות המתאימות ביותר עבורכם. 

 

 

טיפול בנזעי מוח (ECT)

למרות המוניטין והסטיגמה המרתיעים למדי מהם סובל טיפול ה-ECT, הנתונים הקליניים שנאספו ב-80 השנים האחרונות מעידים על יעילותו המרשימה של הטיפול בקרב מטופלים המתמודדים עם הפרעות מצב רוח - דיכאון הפרעה ביפולארית - כמו גם בהפרעות נפשיות אחרות שדורשות שיפור מיידי במצבים אקוטיים. על אף שהמכניזם המוחי באמצעותו עובד טיפול באמצעות העברת נזעי חשמל עדיין אינו ברור, קיימות בימינו מעט מאוד התערבויות שמצליחות להפיק תוצאות מהירות כל כך.

 

שימוש ב-ECT לטיפול בהפרעה דו-קוטבית

שיטת ECT נמצאה יעילה לשימוש לאורך כל רצף רמות החומרה של הפרעה דו-קוטבית  - החל ממידת חומרה קלה ומתונה (כ-65% יעילות) , דרך מאניה דיפרסיה עמידה לטיפול וכלה במקרים חמורים במיוחד, בהם הופיע גם דיכאון קטטוני. בניגוד לדיעה הרווחת, לא נמצאו עדויות לכך ש-ECT עלול לגרום להצתה של אפיזודה מאנית בקרב מתמודדים, והשיטה נחשבת כיום בטוחה מאוד לשימוש, למרות תופעת לוואי שכיחה של אמנזיה זמנית וצורך בהרדמה מלאה בתנאי אשפוז.

 

טיפול להפרעה ביפולרית עמידה לטיפול

למרות התמיכה המחקרית, פסיכיאטרים נוטים להשתמש ב-ECT רק כאשר מייצבי מצב רוח ותרופות אנטי-פסיכוטיות אינם מצליחים לעזור, במצבים של מאניה אקוטית, במצבי מאניה ודיכאון מעורבים (Mixed States) ואצל מטופלים שמראים דפוס מעגלי מהיר במיוחד של מעבר מדיכאון למאניה (Rapid Cycling)

 

 

יואל מספר ל״כאן מקשיבים״ על החוויה האישית של התמודדות עם מניה דיפרסיה: 

 

 

 

טיפול בהפרעה דו-קוטבית ללא תרופות

אולי יהיה מדויק יותר לדון בטיפול נוסף שאינו תרופתי, כי באמת, מתמודדים עם הפרעה ביפולרית ובני משפחותיהם יודעים כמה חשוב להיות מאוזנים.

אילו פתרונות יצירתיים יש לעולם הקליני להציע למתמודדים, מעבר לשילוב של תרופות ופסיכותרפיה

 

DARK THERAPY FOR BIPOLAR DISORDER  

טיפול בחושך

תודו שיש יתרונות קסומים לשעות הלילה.

הרגישות שלנו לקול גוברת, היכולת להתבונן פנימה נעשית זמינה יותר והאורות שמהבהבים במרחק מעוררים רגשות ישנים...

אז הנה, החל משנת 1998 החלו חוקרים יצירתיים (וכנראה ינשופים בעצמם) לבחון את יעילותו של טיפול בחושך על שיפור מצבם של מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית:  

טיפול פשוט, בו המטופל ישן בחדר חשוך מראה תוצאות יפות. במחקר בחן למשך 3 שנים את דפוסי השינה ומצב הרוח של אדם הסובל מהפרעה דו-קוטבית בעלת מחזורים מהירים (שינויים תכופים יחסית במצבי הרוח), מלאו החוקרים כי כמות השינה של המטופלים תאמה במדויק לעקומת מצב הרוח שלהם.

כלומר, כאשר הוא ישן פחות, מופיעים יותר 'פיקים' במצב הרוח (שמאפיין מצב מאני) וכאשר הוא ישן יותר, נצפה מצב רוח דיכאוני. 

בהמשך, תיעדו החוקרים את דפוסי השינה ומצב הרוח בעקבות טיפול שקיבלו הנבדקים - כמעט מיד לאחר תחילת הטיפול ניכר כי איכות השינה של המטופל השתפרה. היא הפכה מאורגנת, רציפה וקבועה יותר ובהתאמה, גם מצבי הרוח הפכו פחות קיצוניים ולביליים

  

אז מה זה הטיפול הזה?

באיזו תרופה חדשה מדובר?

ומי היה מאמין שהפולניה שהתלוננה שקשה לה "להישאר לבד בחושך", בעצם ייצרה תנאים מצוינים לוויסות רגשי? 

האמת היא שהטיפול לא כלל נטילת תרופות כלל. כל מה שנדרש מהמטופל היה לשהות בחדר חשוך למשך 14 שעות בכל לילה, החל מ18:00 בערב ועד 8:00 בבוקר ביום שלמחרת.

 

איך חושך עוזר בוויסות מצב רוח?

בכדי להבין את תגובתו של מטופל זה, יש לבחון את "השעון הביולוגי" שלנו, מנגנון פנימי המשמש למדידת זמן בכדי לנהל תהליכים התנהגותיים ופיזולוגיים המתרחשים באופן מחזורי.
השערתם של החוקרים הייתה כי בקרב אנשים הסובלים משינויים מהירים במצב הרוח, השעון הביולוגי שלהם איבד את היכולת להגיב לזמנים טבעיים של יום ולילה.

מרכיב משמעותי בשעון ביולוגי שלנו הינו הגרעין הסופרכיאזמטי בהיפותלמוס, ה-Suprachiasmatic Nucleus SCN, שמחובר ישירות לעיניים ולעצב האופטי ומקבל סיגנל ישיר לגבי עצמת האור בכל רגע. החוקרים שיערו כי בקרב אנשים רגישים יותר, ה-SCN עבר דה-סנסיטיזציה (התעייף) בעקבות חשיפה רבה מדי לאור, במיוחד תאורה מלאכותית בשעות הערב. החוקרים מאמינים כי ניתן לשנות את המצב ולהפוך את ה-SCN לרגיש יותר שוב על ידי חשיפה מוגברת לחושך בשעות הלילה.
כך, המטופל הגיע כל לילה למעבדת המחקר ונכנס לחדר עם מיטה בלי אור. הוא לא היה חייב ללכת לישון אך למעשה לא הייתה לו יותר מדי מה לעשות- לא היה אור כדי לקרוא, טלוויזיה או טלפון ניד. רק "כפיה" של מנוחה וחושך.

תמיכה מחקרית נוספת
בעקבות המחקר שצוין לעיל, מחקר איטלקי שכלל 32 מטופלים אשר עברו טיפול בחושך למשך 14 שעות (18:00 עד 8:00), 3 לילות בלבד, מצא כי טיפול זה היה מועיל יותר מהטיפול הרגיל. עם זאת, נראה כי הטיפול עבד רק כאשר המטופל שרןי במצב מאני לתקופה קצרה יחסית. בשונה מהמטופל שתואר קודם לכן, הקבוצה אותה בחנו החוקרים לא סבלה משינויים מהירים במצב הרוח. הם חוו התקפים מאניים חמורים מספיק כך שנדרשו להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי. בנוסף, המטופלים קיבלו גם טיפול תרופתי במקביל. עם זאת, ניתן לפרש את התוצאות באופן חיובי היות והטיפול בחושך הצליח לשפר חלק מהסימפטומים הקיצוניים ביותר של הפרעה דו-קוטבית בשלושה ימים בלבד. במחקר נמצא כי מטופלים שקיבלו טיפול בחושך נזקקו לפחות תרופות ועזבו את בית החולים מוקדם יותר.

מה המשמעות המעשית של התוצאות?

ההשלכות של שני המחקרים די ברורות- אם אתם סובלים ממצב דומה, מומלץ להימנע מהדלקת אורות בלילה ובכלל מפעילויות בשעות מאוחרות. למרבה הצער, היות ואין חברת תרופות שרוקחת ומוכרת לנו "חושך", אין כל כך מוטיבציה לממן מחקרי המשך על טיפול בחשיכה. לכן, מלבד שני המחקרים שתוארו, עד כה לא בוצעו בדיקות פורמאליות של גישה זו.
 

חשוב להדגיש שטיפול בחושך לא כרוך בשום תופעות לוואי או סיכונים  בריאותיים, כך שיהיה קל מאוד לנוע לעבר שימוש מופחת בתאורה מלאכותית ובמכשירי אלקטרוניקה בשעות הערב והלילה. במקרה הכי גרוע, תבלו כמה ערבים שוכבים בשעמום בחשכה. נכון, זה לא טריוויאלי לשכב ככה ללא מעש ועם הרבה זמן פנוי למחשבות, חששות ופחדים. אבל, השיפור המיידי של המטופלים במחקרים שהוצגו, גם ללא שימוש בתרופות כלל, יכול להוות מוטיבציה מצוינת עבורכם לנסות בכל זאת.

אין בדברים אלו להציע כי עליכם לטפל בעצמכם בחושך ללא בקרה ומעקב. אבל כן יש פה המלצה - לבחון בכמה אור מלאכותי אתם משתמשים, במיוחד מאוחר בלילה, ומציאת דרכים לנסות לצמצם זאת.

מחקר שבוצע בנורבגיה בדק את השפעת הטיפול בחושך על מטופלים עם הפרעה דו קוטבית. החוקרים קיימו מחקר חוזר (רפליקציה) על מחקר שבוצע במוסד הלאומי של בריאות הנפש (NIMH) לפני יותר משני עשורים, בו דווח על לפחות מטופל אחד שהחשיכה היוותה עבורו גורם מייצב מצב רוח - הוא התבקש לשהות 14 שעות בחשכה בשעות הערב בכל לילה ובמשך שנה שלמה מצב הרוח שלו היה מיוצב לחלוטין ללא כל טיפול תרופתי משלים.

המחקר לקח בחשבון את הקושי הידוע של אנשים ברחבי העולם כיום להתנתק מהמכשירים האלקטרוניים שלהם בשעות הערב (כמו טלוויזיה, טאבלטים ופלאפונים) ולכן השתמשו החוקרים במשקפיים מיוחדים אשר גורמות לאותו האפקט ששהייה בחשיכה מלאה גורמת לו.המשקפיים המיוחדים הם משקפי מגן הצבועות בצבע כתום אשר חוסמות את אורך הגלים הכחולים של האור ומשמרות את ייצור המלטונין בלילה (אפילו בסביבה מוארת לחלוטין).

מחקר מקדים, שבדק את יעילות המשקפיים, מצא שכ-50 אחוזים מהמשתתפים הגיבו לחבישת המשקפיים בהפחתת חביון השינה ובשיפור איכות השינה.

אם ידוע לנו שחשכה יכולה לייצב מצב רוח ושהמשקפיים הכתומות מייצרות חשכה פיזיולוגית, שאלו החוקרים: האם המשקפיים הללו יכולות לטפל במניה אקוטית? כדי לענות על השאלה, החוקרים חילקו מטופלים שאושפזו, באופן אקראי, עם הפרעה דו קוטבית ל-2 קבוצות שונות:

  • קבוצה שבה חבשו את המשקפיים הכתומים

  • קבוצת ביקורת שבה חבשו משקפיים שקופים

משך המחקר היה 7 ימים, שבמהלכם כל הנבדקים המשיכו לקבל את הטיפולים הרגילים שלהם, כולל טיפול תרופתי. התוצאות הראו ייצוב מצב רוח משמעותי בקבוצת הניסוי. לצערם של החוקרים המדגם היה קטן משהיה בתחילת הדרך עקב הגברת המודעות הציבורית לאפקטים המסוכנים של האור הכחול בו נעשה שימוש במשקפיים במחקר, ולכן זה כנראה יהיה המחקר הראשון והאחרון מסוגו. מחקר המשך יצטרך למצוא נחקרים שיסכימו לשהות 14 שעות בכל לילה בחשיכה מוחלטת וללא כל אמצעי אלקטרוני - אתגר לא פשוט כלל.

לסיכום, הגיע הזמן לשקול טיפול בחושך לאפשרויות הטיפול במצבים בהם מטופלים נמצאים בשלב המאני של הפרעה דו-קוטבית או לאלה שסובלים ממחזוריות מהירה של ההפרעה. מעבר לכך, ניתן להניח כי הימנעות מלילות ארוכים מול המסך - הטלוויזיה או המחשב - עשויה לעזור בהפחתת הצורך בתרופות ותסייע בהחלמה מהירה יותר.

 

טיפול באור

והנה, גם טיפול באור עובד יפה. יכול להיות שגם טיפול בטבע, בשמש, יעזור ואז נבין כולנו כמה בריאות נפשית קשורה בשהות בטבע ולא רק בתרופות. טיפול בחשיפה לאור בוהק (אור על סגול B) הוכיח יעילות מחקרית בשיפור דיכאון דו קוטבי. בעבר דווח על מקרה בו טיפול באור עלול להגדיל את הסיכון לפריצת אפיזודה מאנית או היפומאנית, אך מחקר חדש מרגיע ומדווח שלא נמצא קשר בין הדברים  וכי נראה שטיפול באור אינו תורם לעלייה במעברים בין דיכאון למאניה. 

  

פרוביוטיקה ודלקתיות

מכיוון שקיים קשר בין דלקתיות לבין הפרעות מצב-רוח, וגם ידוע כי בקרב מתמודדים עם התקף מאניה חריף מופיעות תופעות דלקתיות, בחנו חוקרים את ההשפעה של תערובת פרוביויטית ייחודית על הפחתת ההישנות של אפיזודה מאנית בקרב מתמודדים.

ממצאי המחקר מלמדים כי שיעור האשפוזים החוזרים של נבדקים שצרכו טיפול פרוביוטי, צנח בהשוואה לנבדקים שקיבלו פלצסבו בקבוצת הביקורת. 

כן, גם אנחנו מתקשים עדיין לדעת בוודאות האם בקבוקון הכמוסות הפרוביוטיות שמוצע לרכישה ללא מרשם בבתי-המרקחת, מציעים את החומרים המדויקים שגופנו יכול להיעזר בהם. יחד עם זאת, אנחנו למדים יותר ויותר על הקשר בין פעילות של 'חיידקים טובים' לבין בריאות הנפש. 

 

 

דלקתיות ומאניה דיפרסיה

הקשר בין דיכאון לדלקות צובר עדויות מחקריות רבות בתקופה האחרונה.

אינטואיטיבית, זהו קשר מאוד הגיוני.

חוקרים החלו לבחון את הקשר בין שימוש בתרופות נוגדות דלקת (החל מדלקות חניכיים ועד מחלות עור דלקתיות) לבין שיפור בסטטוס הדיכאוני: 

מחקר שפורסם השנה מלמד כי טיפול תרופתי באמצעות תרופה נוגדת דלקת, אשר מורכבת מהחומר הפעיל אצטיל ציסטאין (N-Acetylcysteine, הנקרא בקצרה NAC) נמצאה יעילה לטיפול בהיבט הדיכאוני של הפרעה ביפולרית, תוך שהיא מפחיתה את תסמיני הדיכאון בהשוואה לנבדקים בקבוצת הביקורת. 

 

נוגדי חמצון

נוגד החמצון קו-אנזים Q10 נמצא יעיל לטיפול בדיכאון דו-קוטבי במסגרת מחקר קליני מבוקר שפורסם לאחרונה. 

Q10 נוצר באופן טבעי בגוף, אך הוא נמצא במגמת ירידה עם השנים, ומופחת כתוצאה מדיכאון וממחלות רפואיות. 

הסבר אפשרי ליעילות של האנזים לטיפול בדיכאון ביפולרי הוא הקשר שלו לסרוטונין - מוליך עצבי שלהגברתו יש השפעות נוגדות דיכאון מוכחות.

למעשה, במחקרים על בעלי חיים, צמאו חוקרים כי Q10 מפגין מכניזם ביוכימי שממש מזכיר פרוזאק. 

  

האם קנאביס רפואי יעיל לטיפול במאניה דיפרסיה?

החומר הפסיכואקטיבי השכיח ביותר בקרב מתמודדים עם מאניה דיפרסיה הוא קנאביס. 

אנחנו יודעים גם, כי הסיכון לפריצת הפרעות פסיכוטיות עולה יחד עם העלאת התדירות ועוצמת השימוש בגראס. 

חוקרים מצאו כי שימוש בגראס קשור לפריצה של אפיזודה מאנית ראשונה מוקדמת יותר, להפרעות מאניות ודיכאוניות מוגברות ולהגברת הסיכון להופעת מעגלים תדירים יותר של מאניה ודיפרסיה.

ולבסוף, מאחר שהפרעה דו-קוטבית ושימוש במריחואנה קשורים שניהם לפגיעה קוגניטיבית, יתכן שעישון גראס מוסיף השפעה שלילית להפחתת היכולות הקוגניטיביות של מתמודדים עם הפרעה-דו קוטבית.

 

בקיצור, עוד רחוק מאיתנו...

המחקר עדיין לא זיהה את הערך המוסף של קאנביס רפואי כאמצעי טיפולי יעיל להתמודדות עם מאניה דיפרסיה.

אם יעלו מחקרים חדשים, נעדכן. 

 

 

בוטוקס 

בוטוקס, כן, קראת נכון:

הזרקת בוטוקס לפדחת, ספציפית לעצם המצח, עשויה לסייע בהפחתת תסמיני דיכאון, חרדה חברתית והפרעה דו-קוטבית. מדובר אמנם במאמרים שמתייחסים לתיאורי מקרים, אולם יותר ויותר עדויות תומכות בגישה.

הבוטוקס כשלעצמו אינו טיפולי, אולם ההזרקה לנקודות מסוימות גורמת לשינוי קבוע בהבעות הפנים. אותו שינוי בהבעה מאותת למוח לגבי המצב המציאותי ותורם ישירות לפענוח מצב הרוח. 

טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) והפרעה דו-קוטבית

היות וחלק מהסימפטומים של BPD - הפרעת אישיות גבולית - והסימפטומים של הפרעה ביפולרית חופפים, הגיוני שחלק מההתערבויות הטיפוליות שמתאימות לטיפול בגבוליים, כמו DBT,  עשויות להיות יעילות עבור שתי ההפרעות גם יחד. 


הרציונל של טיפול דיאלקטי התנהגותי הוא ללמוד ולבנות אצל המטופל סט כישורים התנהגותיים, קונגטיביים ורגשיים שמאפשרים לו לזהות וליישם פתרונות תואמים במצבי אמת. DBT מתמקדת בהגברת היעילות בקשרים בין-אישיים ובמסוגלות גבוהה יותר לוויסות רגשי בעיתות משבר רגשי. 

ההתערבות בטיפול DBT מורכבת מכמה נדבכים:

  • מפגש אישי שבועי עם מטפל DBT

  • שיחות טלפוניות לאימון במצבי משבר

  • השתתפות של המטפלים עצמם בקבוצת עמיתים שבועית

 

המיומנויות ב-DBT מורכבות מארבעה סטים:

  • מיומנויות מיינדפולנס, שנחשבות למיומנויות ליבה בגישת DBT

  • עבודה על יכולת לוויסות רגשי

  • התנהגות בין-אישית יעילה המותאמת למצב החברתי וההתייחסותי

כל התערבות כזו מספקת סט נרחב של טיפולים אשר מסייעים למטופלים לרכוש, 'להתמקצע' ולהשתמש ברפרטואר נרחב של כישורים ויכולות שעוזרים לו לנהל את חייו בצורה מאוזנת ובריאה יותר.

טיפול DBT מסייע בשינוי חיובי בתפיסה העצמית של המטופלים, בתחושת הקשר שלהם לקהילה, ובגישה הכללית שלהם לחיים.

קיימים לא מעט מחקרים שאוששו את היעילות של טיפול דיאלקטי התנהגותי עבור מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית. מחקרים אלו מצאו כי בעקבות התנסות של המטופלים ב-DBT נצפתה ירידה בסימפטומים של דיכאון, ירידה בפחדים וחרדות ממצבים רגשיים שונים, עליה במודעות העצמית והגברת השליטה הרגשית.

מטופלים שהשתתפו בקבוצת מיומניוות הראו ירידה בביקור בחדרי מיון, כמו גם ירידה באשפוזים פסיכיאטריים בששת החודשים שלאחר הטיפול.

המחקרים מלמדים כי טיפול דיאלקטי התנהגותי אכן מועיל ומשמעותי עבור מטופלים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית ומצביעים על החשיבות והצורך בהתאמות עתידיות של השיטה להפרעה ביפולרית. 

 

טיפול IPSRT

אחת השיטות הנחקרות ביותר בשנים האחרונות, להתמודדות ולמניעת הישנות של הפרעה בי-פולרית והפרעות מצב רוח בכלל, היא Interpersonal and Social Rhythm Therapy) IPSRT) שנמצאה יעילה בכמה מחקרים קליניים מבוקרים.

IPSRT מתמקדת בשילוב בין תיקון המקצבים הביולוגיים של המטופל הביפולרי לבין עבודה טיפולית על מערכות יחסים בין-אישיות, בנוסף לבניית שגרת חיים בריאה ו"נכונה", כמו שינויים מובנים בהרגלי שינה ואכילה. נראה שהשילוב בין רכיבי השיטה משפיע יופי על הצלחתה.

"המתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית נוטים לחיות את חייהם באופן פחות מאורגן", אומר פרופ' מייקל טייז, פרופ' לרפואה באוניברסיטת פנסילבניה, "הם נוטים ללכת לישון בזמן לא קבוע, ולעיתים קרובות אוכלים באופן לא סדיר ... הוספת לוח זמנים אחיד לפעילויות הללו עוזרת להם להשתלט על אי-הסדר היומיומי".

 

שלבים של טיפול IPSRT

  •  בשלב הראשון בוחנים המטפל והמטופל  את השיבושים בשגרה שתורמים לאפיזודות דו קוטביות ממושכות יותר בעבר.

  • בשלב הביניים מניחים סדר יום חדש למקצבים החברתיים של המטופל, כמו זמני שינה והתעוררות. סדר היום אינו נבנה שרירותית, אלא מתבסס על ההיכרות שנערכה בשלב הראשון עם מצבי הרוח, דפוסי השינה, הרגלי האכילה והפעילות הגופנית. 

  • שלב התחזוקה נועד לעזור למטופל לחזק את המקצבים החברתיים, כך שהמטופל לומד לבטוח ומסוגל להתחייב לדבוק בהם.

  • בשלב הסיום מפחיתים בהדרגה את תדירות מפגשי ה-IPSRT.

 

אבחנה מבדלת 

אבחנה מבדלת בין הפרעה ביפולרית להפרעת אישיות גבולית

מחקר חדש מראה כי יתכן וניתן להבחין בין מאניה דיפרסיה להפרעת אישיות גבולית באמצעות 3 שאלות בלבד. ידוע שהטיפול המיועד להפרעת אישיות גבולית שונה במידה ניכרת מהטיפול בהפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה), אך לא תמיד קל להבחין בין השתיים.

באיזה טיפול כדאי לבחור עם מטופל שמתאר התנהגות אימפולסיבית ולקיחת סיכונים , אפיזודות של נרגנות ועוינות, מערכות יחסים הרסניות , שימוש לרעה בחומרים מסוכנים, ודיכאון עם הפוגות קצרות?

החוקרים זיהו שלושה פריטים מבחינים, אותם הם כינו "הטריאדה הקלינית" - במידה והמטופל ענה על שלושת השאלות הללו בחיוב, ההסתברות גבוהה למדי שהוא סובל מהפרעה ביפולארית, ולא מהפרעת אישיות גבולית.

  • מצב-רוח מרומם: "הרגשת כל-כך טוב, או כל-כך מרומם, עד שאנשים אחרים חשבו שאתה לא עצמך ה'רגיל' או שאתה פעיל מדי עד כדי כך שאתה עלול להסתבך בצרות?"

  • פעולות ממוקדות-מטרה מרובות: "היית הרבה יותר פעיל, או עשית הרבה יותר דברים מהרגיל?"

  • השאלה השלישית מתייחסת למידת התנודתיות של תסמיני מצב-הרוח

 

 

 

אבחנה מבדלת בין הפרעה ביפולרית להפרעת קשב וריכוז

אבחנה מבדלת בין ADHD לבין הפרעה ביפולארית עשוי להיות מאתגר במיוחד, שכן המאפיינים המאניים וההיפו-מאניים של הפרעה בי-פולארית דומות לתסמינים של היפראקטיביות ואימפולסיביות הקשורים ל-ADHD.

במטופלים עם ADHD, הסימפטומים הללו נוטים להיות עקביים, אך בקרב בעלי הפרעה בי-פולארית ישנה עלייה וירידה של סימפטומים מאניים שמופסקים בתקופות של דיכאון. אנשים עם הפרעה בי-פולארית נוטים להיות פרודוקטיביים ומוכוונים לעבר מטרה, בעוד שמטופלים עם ADHD יותר מתקשים להשלים משימות. בנוסף, נטיה לשימוש סמים נפוצה יותר בקרב הסובלים מ-ADHD. 

אגב, מספר מחקרים תומכים יחדיו במסקנה לפיה טיפול באמצעות ממריצים (כמו ריטלין או אדרל), לקומורבידיות של הפרעה ביפולרית יחד עם הפרעות קשב, הם יעילים למדי. עד כה לא זוהה קשר בין טיפול בסטימולנטים לבין שיעור גבוה של אירועים פסיכיאטריים שליליים בהפרעת דו-קוטבית.

 

הפרעה דו-קוטבית אצל ילדים ובני נוער

למרות שפריצת הפרעות מצב רוח שכיחה יותר מפי שתיים בבגרות, היא יכולה להתרחש גם לפני תקופת הבגרות הצעירה, במהלך שנות הילדות וההתבגרות.

בתוך שלל הסימפטומים והסימנים בבעיות מצב רוח אצל בני נוער, יש תסמינים ייחודיים שיעידו על התקדמות בכיוון האבחנה הדו-קוטבית, והאתגר הפסיכודיאגנוסטי הוא לזהות מי מהמתבגרים ומהתבגרות מתמודד/ת כם דיכאון חד-קוטבי (יוניפולרי) ומי לוקה בסוג כזה או אחר של הפרעה דו-קוטבית.

כמו אצל מבוגרים, גם אצל מתבגרים קיימות 4 גרסאות של הפרעה דו-קוטבית:

1. הפרעה דו קוטבית מסוג I – לאיבחונה נדרשת לפחות אפיזודה אחת של מאניה (אין חובה באפיזודות דיכאוניות או היפומאניות, למרות שקלינית הן  שכיחות יותר).

2. הפרעה דו קוטבית מסוג II– נדרשת היסטוריה של לפחות אפיזודה אחת של דיכאון קליני ואפיזודה היפומאנית אחת. קיימת סבירות גבוהה בהרבה שתאובחן כאן אפיזודה דיכאונית.

3. הפרעה ציקלוטימית – האבחנה דורשת לפחות שנה של סימפטומים היפומאניים וסימפטומים דיכאוניים או דיסתימיים, אשר אינם מגיעים לרמה של מאניה מלאה (אחרת האבחנה היאהפרעה דו קוטבית מסוג I) או דיכאון קליני (אחרת האבחנה היא הפרעה דו קוטבית מסוג II).

4. הפרעות דו-קוטביות מוגדרות אחרות והפרעות קשורות מאובחנות על ידי שלילת 3 הקודמות. האבחנה יכולה לכלול מקרים של היפומאניה ללא נוכחות דיכאון קליני, אפיזודה קצרה מדי למתן אבחנה, כמות סימפטומים שאינה עונה על הקריטריונים הפורמליים וביטוי ציקלותימי קצר. אפיזודות היפומאניות שנמשכות יומיים-שלושה הן שכיחות ואינן שונות משמעותית מהיפומאניות מלאות. סימפטומים ארעיים נוטים לרמז לכיוון של הפרעת מצב רוח, בניגוד להיסטוריה כרונית יותר  של הופעת הסימפטומים.

 

טיפול תרופתי לילדים ונוער עם מאניה דיפרסיה


הטיפולים התרופתיים העכשוויים המקובלים לדו-קוטביות אצל ילדים ונוער: 

 

מאניה

ישנן כמה אופציות מובילות לטיפול באפיזודות מאניות/מעורבות אקוטיות של הפרעה דו קוטבית מסוג I, כולל ליתיום וסוגים שונים של תרופות אנטי-פסיכוטיות.

 

דיכאון

בניגוד למאניה אקוטית, פורסמו מעט מחקרים מבוקרים, שעונים להגדרה של תקן הזהב (Gold Standard) בנושא הפאזה הדיכאונית של הפרעה דו-קוטבית.
ממחקר עדכני שכן נעשה, עלה כי לורסידון הוא הטיפול התרופתי המומלץ היחיד לדיכאון שמופיע כחלק מהפרעה דו-קוטבית אצל ילדים.

 

טיפולים תמיכתיים ומאזנים

המחקרים שנעשו בנושא תמיכה ואחזקה בטיפול בהפרעה דו-קוטבית, כדי למנוע הישנות של ההפרעה הם מוגבלים מאוד מסיבות רבות, אך ישנה עדות מסוימת ליתרונות של Abilify בהשוואה לפלסבו, למשל סבירות גבוהה יותר להמשך טיפול קבוע בנערים עם הפרעה דו קוטבית מסוג I.
המחקר העדכני ביותר לגבי איזון נפשי אצל בני נוער עם הפרעה בי-פולרית מצא כי טיפול משלים בלמיקטל מאריך ככל הנראה את הזמן עד להופעת אפיזודה מאנית / דיכאונית נוספת בקרב בני נוער עם הפרעה דו-קוטבית, אך לא אצל ילדים.

אין מספיק מידע בנוגע לטיפול תרופתי בקומורבידיות עם הפרעות התמכרות, והדבר אמור גם בנוגע לקומורבידיות עם חרדות. למצבים הללו ישן ראיות שהטיפול המוביל יהיה פסיכותרפיה בה נלמדת מיומנויות התמודדות וכישורי חיים.

 

גורמים וסיבות להפרעה ביפולרית אצל ילדים ונוער

גורם הסיכון הראשון במעלה להפרעה דו-קוטבית אצל ילדים ומתבגרים הוא הורים הלוקים בהפרעה: 
במחקר גדול נמצא כי 23.5% מהילדים להורים עם הפרעה דו-קוטבית היו גם הם על ספקטרום ההפרעה. זאת ועוד, אם להורה הייתה התפרצות של הפרעה דו-קוטבית לפני גיל 21 והילד מראה סימפטומים משמעותיים של דיכאון/חרדה, אי-יציבות של מצב הרוח וסימפטומים תת-אבחנתיים של מאניה, הסיכון שהוא לוקה בהפרעה דו-קוטבית יכול להגיע ל-50%.

כמו כן, סיכוייו של הילד ללקות בהפרעה גדל אם שני הוריו לוקים בה.

סיכונים אלה הם סטטיסטיים ואינם מתייחסים לפרט מסוים, אך לאחרונה פותח מחשבון סיכונים שנועד לחזות את סיכוייו הפרטניים של ילד להורים עם הפרעה דו-קוטבית לחלות בה. המחשבון הוא בעל אחוז דיוק של 76% אך דורש תיקוף חיצוני לפני שיוכל לשמש לצרכים קליניים. ילדים של הורים עם הפרעה דו-קוטבית ילקו לעתים קרובות בהפרעות פסיכיאטריות נוספות, כאשר מלבד שימוש בחומרים ממכרים – רובן יתנו אותותיהן לפני התפרצות ההפרעה הדו-קוטבית. ואולם, לאחר התאמת המשתנים המתערבים (פסיכופתולוגיה הורית שאינה הפרעה דו-קוטבית, מצב סוציו-אקונומי וכן הלאה),

מבין כל ההפרעות, רק נוכחותם של דיכאון קליני ושל הפרעת התנגדות בהקשר של היסטוריה משפחתית של הפרעה דו-קוטבית  קשורות להעלאת הסיכון להפרעה דו-קוטבית. לאחר שהפרעה דו-קוטבית התפתחה, לאחר כ-124 שבועות, כ-80% מבני הנוער יחלימו. ואולם, כ-40% יחוו חזרה של ההפרעה תוך 2-3 שנים.

ההבדלים העיקריים במהלך ההפרעה הדו-קוטבית אצל מתבגרים לעומת מבוגרים הם מופעים קליניים מעורבים יותר של סימפטומים ויותר שינויים בקיטובי מצב רוח. נערים גם נמצאים בסיכון מוגבר להתאבדות, להתנהגות בעייתית, לקונפליקטים במשפחה, לסיכונים שקשורים להתנהגות מינית, לניצול פיזי ומיני, לצריכת חומרים ממכרים ולהפרעות אחרות, כמו ADHD, השמנת יתר ותפקוד לקוי.

זאת ועוד, כ-50% מהנערים עם הפרעה דו-קוטבית עם מאניה תת-סינדרומית (BD-NOS) ״יומרו״ לבעלי הפרעה דו-קוטבית מסוג I או II, בעיקר במצבים בהם קיימת היסטוריה משפחתית של ההפרעה. מכיוון שמהלך ההפרעה הדו-קוטבית הוא הטרוגני, נעשו מאמצים לקבוע האם ישנן תת-קבוצות של בני נוער עם ההפרעה שלהם מסלולי מצב רוח שונים. ואכן, מחקר עדכני הראה 4 מסלולי מצב רוח: רגוע ברובו (כ-80% מהזמן), סימפטומטי ברובו, וסימפטומטי ברובו בהתחלה אך משתפר בהדרגה והופך רגוע ברובו לאחר כשנתיים אל תוך המחלה. 

 

פרוגנוזה

נערים ביפולריים עם יותר הפרעות קומורבידיות, גורמי לחץ סביבתיים, תפקוד פסיכולוגי לקוי, מעמד סוציו-אקונומי נמוך והיסטוריה משפחתית של פסיכופתולוגיה, כולל הפרעות מצב רוח, הם בעלי פרוגנוזה גרועה יותר בהשוואה לאחרים.

מחקר שעקב בממוצע 9.4 שנים אחר צעירים (גילאי 6-18) מצא כי 80% מהם היו רגועים, מה שמעלה את השאלה האם נערים הסובלים מדו-קוטביות צריכים לקבל טיפול תרופתי משך כל חייהם.

 

הפרודרום הביפולרי The Bipolar Prodrome

בשנים האחרונות הוגדר מושג חדש בתחום האבחון והטיפול בהפרעה ביפולרית בקרב ילדים ובני נוער: הפרודרום הביפולרי.

המושג מתייחס לילדים ולמתבגרים המצויים בסיכון לפתח הפרעה דו-קוטבית, בעיקר על רקע התמודדות הוריהם עם ההפרעה.

עם זאת, הם אינם עונים לכל הקריטריונים האבחוניים שדרושים לאבחון ההפרעה.

עד השנים האחרונות, זוהו תסמינים מקדימים לניבוי פריצה עתידית של הפרעת דו-קוטבית אצל מתבגרים

 

  • תסמינים דיכאוניים

  • קושי בעיכוב התנהגות

  • מצב רוח לא יציב

  • הפרעות שינה

  • הפרעות חרדה

 

מחקרים חדשים מנסים למקד באופן מדויק יותר את התסמינים המקדימים, במטרה לפתח תכניות מניעה וטיפול בטרם הופעת ההפרעה בבגרות.

מחקר חשוב, שפורסם לאחרונה על הפרודרום הביפולרי, העלה כי מה שמבחין בין מקרים בהם יפתחו המתבגרים את ההפרעה הוא דווקא חומרת הסימפטומים ולא סוג הסימפטום. 

חולי נפשי בקרב בני נוער מצריך התערבות של פסיכיאטר או פסיכולוג קליני, ועל ההורים לקבוע לילד פגישה אצל איש המקצוע המתאים.

 

מילה על מאניה דיפרסיה בתקופת הקורונה


מאניה דיפרסיה, כפי שקראנו כאן, היא הפרעה שבמהלכה חווים המתמודדים אפיזודות דיכאוניות לצד אפיזודות מאניות, המאופיינות בשמחה קיצונית, עצבנות, היעדר צורך בשינה ואנרגיה ופעילות מוגברות.
המגפה עלולה להחמיר את הדיכאון הדו-קוטבי, אך לחץ משמעותי יכול גם להגביר את התסמינים המאנים.
זאת ועוד, אם דו-קוטביים משנים את שגרתם משמעותית עקב המגפה, ובעיקר אם הם ישנים פחות, הם נמצאים בסיכון לאפיזודה מאנית.

איך כדאי להתמודד?

שגרה, שגרה ועוד פעם שגרה ובעיקר הקפדה על שגרת שינה, יחד עם הימנעות יזומה מהתנהגויות שיכולות להפריע לישון, כמו צריכה של עדכוני חדשות בטלפון הניד.

עוד מומלץ להימנע משימוש בחומרים, כמו אלכוהול וקנאביס, בניסיון לסייע בשינה או לנהל לחץ, מכיוון שהם כשלעצמם עלולים להוביל למאניה אצל מתמודדים הלוקים ההפרעה.

 

אם אתם מתמודדים עם מאניה דיפרסיה,

או כבני משפחה של מתמודדים ומתמודדות,

אנו מזמינים אתכם

ליצור עמנו קשר לשיחת הכוונה

למטפל / פסיכולוג מומלץ בתל אביב

לטיפל פסיכולוגי באינטרנט

או למטפלם העמיתים שלנו בכל הארץ:

072-3940004

 

תודה על הקריאה!

צוות המטפלים

מכון טמיר

 

 

 

 

 

האם היסטוריה של הפרעה ביפולרית משפיעה על הצו הראשון? < 

 

 

 

מקורות:

 

 

 

 

 

Amdisen A (1988). Clinical features and management of lithium poisoning. Med Toxicol Adverse Drug Exp. 1988 Jan-Dec;3(1):18-32

 

 

Benedetti, F. (2018). Rate of switch from bipolar depression into mania after morning light therapy: A historical review. Psychiatry Research ,Volume 261 , 351 - 356 Qiong Wu, Christina Dalman, Håkan Karlsson, Glyn Lewis, David P J Osborn

 

 

Dickerson F et al. Adjunctive probiotic microorganisms to prevent rehospitalization in patients with acute mania: A randomized controlled trial. Bipolar Disord 2018 Apr 25

 

 

Findling RL, Correll CU, Nyilas M, et al. Aripiprazole for the treatment of pediatric bipolar I disorder: a 30-week, randomized, placebo-controlled study. Bipolar Disord. 2013;15:138-149.

 

 

Goldstein TR, Axelson DA, Birmaher B, Brent DA. Dialectical behavior therapy for adolescents with bipolar disorder: a 1-year open trial. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry. 2007;46:820–830

 

 

Hlastala, S. A., Kotler, J. S., McClellan, J. M., & McCauley, E. A. (2010). Interpersonal and Social Rhythm Therapy for Adolescents with Bipolar Disorder: Treatment Development and Results from an Open Trial. Depression and Anxiety, 27(5), 457–464

 

 

Kato TM, et al. (2018) Mitochondrial dysfunction causes hyperexcitability of serotonergic neurons. Molecular Psychiatry

 

 

Toward the Definition of a Bipolar Prodrome: Dimensional Predictors of Bipolar Spectrum Disorders in At-Risk Youths. Danella M. Hafeman, John Merranko, David Axelson, Benjamin I. Goldstein, Tina Goldstein, Kelly Monk, Mary Beth Hickey, Dara Sakolsky, Rasim Diler, Satish Iyengar, David Brent, David Kupfer, and Boris Birmaher. American Journal of Psychiatry 2016 173:7, 695-704 

 

 

Lähteenvuo M, Tanskanen A, Taipale H, et al. Real-world Effectiveness of Pharmacologic Treatments for the Prevention of Rehospitalization in a Finnish Nationwide Cohort of Patients With Bipolar Disorder. JAMA Psychiatry. 2018;75(4):347–355

 

 

The Bipolar Disorder Survival Guide: Third Edition: What You and Your Family Need to Know. David J. Miklowitz, 2018. Guilford press

 

 

Perugi, G., Medda, P., Toni, C., Mariani, M. G., Socci, C., & Mauri, M. (2017). The Role of Electroconvulsive Therapy (ECT) in Bipolar Disorder: Effectiveness in 522 Patients with Bipolar Depression, Mixed-state, Mania and Catatonic Features. Current Neuropharmacology, 15(3), 359–371

 

 

Phelps J (2016). "A powerful non-pharmacologic treatment for mania - virtually". Bipolar Disord (Commentary). 18 (4): 379–82

 

 

Renee Gardner, Joseph F Hayes; Childhood and Parental Asthma, Future Risk of Bipolar Disorder and Schizophrenia Spectrum Disorders: A Population-Based Cohort Study, Schizophrenia Bulletin, sby023

 

 

Vöhringer PA, Barroilhet SA, Alvear K, Medina S, Espinosa C, Alexandrovich K, Riumallo P, Leiva F, Hurtado ME, Cabrera J, Sullivan M, Holtzman N, Ghaemi SN. The International Mood Network (IMN) Nosology Project: differentiating borderline personality from bipolar illness

 

 

Young, R.C. (2017). GERI-BD: A Randomized Double-Blind Controlled Trial of Lithium and Divalproex in the Treatment of Mania in Older Patients With Bipolar Disorder. Am J Psychiatry. 2017 Nov 1;174(11):1086-1093

 

 

Zimmerman, M., & Morgan, T. A. (2013). The relationship between borderline personality disorder and bipolar disorder. Dialogues in clinical neuroscience, 15(2), 155–169

 

 

https://psychcentral.com/disorders/bipolar/bipolar-disorder-fact-sheet/

 

 

https://www.uptodate.com/contents/lithium-poisoning  

 

 

http://psycheducation.org/treatment/mood-stabilizers/

 

 

https://psychnews.psychiatryonline.org/doi/full/10.1176/appi.pn.2016.7b8

 

 

https://en.wikipedia.org/wiki/Bipolar_disorder

 

 

https://blogs.psychcentral.com/bipolar-update/2015/04/dialectical-behavior-therapy-and-bipolar-disorder/    

 

 

 

 

 

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020