פוביה ספציפית | הגדרה, סוגים, טיפולים, אבחון והתמודדות

פוביה ספציפית

 

פוביה ספציפית

(פוביה פשוטה)

 

 

כתיבה:  

 

אופיר ברגמן, MA, מאבחנת לקויות למידה

מור צח מוכתר, MA בפסיכולוגיה חינוכית

עדי נבו, MA, פסיכולוגית קלינית

דורון עמרן, MSW

 

 

מהי פוביה ספציפית?

פוביה ספציפית היא פחד או חרדה עזים ביחס לאובייקט או מצב ספציפי, שכמעט תמיד מעורר פחד/חרדה. 

עם הזמן המתמודד/ת מנסה להימנע ממצב או אובייקט זה, או סובל את נוכחותו תוך שהוא סובל מחווית פחד/חרדה עזה. 

החרדה חסרת פרופורציה ביחס לסכנה האמיתית הטמונה באובייקט או במצב (קיימת התחשבות אבחונית בקונטקסט התרבותי). 

המספר הממוצע של אובייקטים או מצבים פוביים אצל כל מתמודד עם פוביה ספציפית הוא 3  ו- 75% מהמאובחנים עם פוביה ספציפית פוחדים מיותר מאובייקט או מצב אחד. 

 

השכיחות הכוללת של פוביות ספציפיות לאורך החיים מוערכת ב- 12.8%, בעוד תתי-הסוגים של פוביות נעות בטווח שכיחות של 0.2% (פחד מהקאות, פוביה מזיהום) עד 5.0% (פוביות מבעלי חיים).

 

קיים יחס ישר בין כמות האובייקטים למידת המצוקה ופגיעה באיכות החיים.

הפחד/חרדה מתוחמים לאובייקט הפובי. מידת הפחד משתנה בהתאם לסמיכות הגירוי, ויכול להתרחש בין אם הוא נוכח בפועל או שיש ציפייה לנוכחותו.

 

מידת הפחד נעה בין חרדת ציפייה, התקף חרדה, ועד לעילפון וואזווואגאלי, אבל כמעט בכל מפגש עם הגירוי תתעורר תגובה סימפטטית של Fiight Flight ו/או תגובה רגשית חרדתית ו בעוצמה זו או אחרת.

המתמודד מבין שתגובתו מופרזת וחסרת פרופורציה, אבל מידת הסכנה שהוא מייחס למצב עדיין נוטה להיות מוגזמת וחסרת פרופורציה מציאותית. 

לרוב קיימת עוררות פיזיולוגית בנוכחות הגירוי, אבל מצבים וגרויים פוביים שונים מעוררים תגובות פיזיולוגיות שונות.

לעיתים קרובות מתפתחת בעקבות אירוע טראומטי – של המטופל או של אחר שהוא ראה – לרוב מתפתחת לפני גיל 10, הגיל הממוצע הוא 10. 

על אף שהרבה פחות נפוצה בקרב מבוגרים (לעומת ילדים), זו עדיין אחת ההפרעות הנפוצות בקרב מבוגרים.

 

 

סוגים של פוביות ספציפיות

יש המון סוגים של פוביות, חלקן מתוארות ברשימות  המתייחסות למקורן, שמותיהן ולמאפיינים שלהן.

הנה כמה סוגי פוביות שכיחות:

קראו על עוד סוגי פוביות שאנחנו פוגשים ויודעים לנצח: 

פחד מטיסות

פחד מאש

פחד גבהים

פחד ממים

פחד מברקים ורעמים

פחד מניתוח

פוביה מרופא שיניים

פחד ממוות

חרדה מעכברים וחולדות

 

 

פוביה ספציפית אצל ילדים ומתבגרים

ניתן לראות פחדים ספציפיים שאופייניים לתקופות שונות במעגל החיים, ויש פוביות וחרדות שכיחות יותר אצל ילדים ובני נוער

בתחילת הדרך, מגיל שנתיים עד 5, תופענה פוביות מבעלי חיים (בייחוד פחד מעכבישים ופחד מכלבים), משדים ומרוחות רפאים, פחד ממחלות, מהחושך ומפציעות פיזיות ופחד מדם.

בגילאים אלו בנים ובנות פוחדים באותה מידה, אבל החל מגיל ההתבגרות בנות מתחילות "להוביל" על הבנים, הבדל שנשאר יציב לאורך החיים.

במרבית המקרים פחדים בתקופת הילדות חולפים ללא התערבות מקצועית, בעיקר לאור התנסויות חוזרות ונשנות עם מושאי הפוביות.

בשנות ההתבגרות עוברים הפחדים להישגים לימודיים, יחסים חברתיים וגם קלסטרופוביה, פחד ממקומות סגורים

 

 

אבחון של פוביה ספציפית

פוביה ספציפית (specific phobia), או פוביה פשוטה, איננה כל כך פשוטה...

יש כמה קריטריונים לאבחון פוביה ספציפית, לפי ה-DSM-5:

  • התגובה היא עקבית- המתמודדים תמיד מגיבים בפחד וחרדה לאובייקט (לא פעם כן ופעם לא). למשל, הפחד גורם לחרדה ופאניקה בעוצמות גבוהות, הפחד מוגזם ובלתי הגיוני ורגשות האימה נמשכים כ-6 חודשים או יותר.

  • התגובה הפובית מרגישה כמו התקף חרדה. אבל להבדיל מהתקף חרדה, כאן מתעורר הפחד באופן ספציפי כלפי האוביקט הפובי בלבד. 

  • קיימת הימנעות מהאובייקט או המצב המפחיד. בעקבות הפחד הרב, אנשים נוטים לפתח הימנעות כהתנהגות מגוננת, במטרה לא להתעמת שוב עם המצב / האוביקט הפובי. במידה ולא קיימת ברירה וקיים אילוץ להיחשף למצב מעורר הפוביה, יתעוררו סבל ומצוקה נפשית רבה. למשל-אדם עם פחד מטיסות לא יטוס, אם ממש לא תהיה לו ברירה- הוא יהיה במצוקה רבה לאורך כל הטיסה. 

  • הפחד חייב להיות מוגזם, חסר פרופורציה ביחס לאיום הממשי, כשיש להתייחס להיבט התרבותי. לדוגמא, אדם חרדי שנרתע מאישה שתגע בו ברחוב מגיב באופן שמותאם לתרבות, לא בצורה פובית יש הקשר תרבותי שצריך לקחת בחשבון שמחליטים האם לאבחן או לא. מעניין שהקריטריון הזה השתנה מהמהדורה הקודמת של ה-DSM, בה נדרשה הבנה לגבי היות הפחד מוגזם (למשל, "אני יודע שהג'וק לא יעשה לי כלום, ובכל זאת אני פוחד ממנו"). ב-DSM- 5 מאבחנים פוביה ספציפית גם כאשר האדם לא חייב להראות שיפוט תקין לגבי הפחד המוגזם ביחס לסכנה. 

  • תגובת הפחד יציבה, לפחות חצי שנה.

 

 

אבחנה מבדלת 

הסימפטומים אינם מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה אחרת. למשל, גועל מנוצה שמקורו בפחד מזיהום חיידקי מסמן כנראה הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD)  ולא פוביה ספציפית מנוצות. 

 

הימנעות - על מנת להבחין בין "חרדה נורמלית" לבין פוביה חשוב לבחון את מידת ההמנעות שמביאה בתורה לפגיעה בתפקוד: אם אדם סובל מחרדת טיסה ואינו אוהב לטוס אבל בכל זאת טס למטרות עבודה - אין כאן פוביה.  לעומת זאת- אם אותו אדם פונה לבוס ודורש שיעביר את נסיעות העבודה המחייבות טיסה לקולגה, יש כבר פגיעה בתפקוד שעשויה לבטא פוביה. 

 

מאפיינים אבחוניים נוספים של פוביה ספציפית

החרדה מתעוררת בעיקר במסגרת סיטואציות או אובייקטים מוגדרים היטב, שאינם מסוכנים באותו הרגע.

כתוצאה מכך, מתעוררת הימנעות, כך שכל מפגש עם הגירוי הפובי מעלה אימה. 

חרדה פובית היא בלתי מובחנת מבחינה סובייקטיבית, פיזיולוגית והתנהגותית מסוגי חרדה אחרים ויכולה לנוע מחוסר נוחות ועוד אימה. 

העובדה שאחרים אינם מתייחסים לגירוי כמסוכן לא ממש עוזרת. 

הגירוי צריך להיות חיצוני לאדם.

הגירוי הפובי מתוחם וברור, אך כל מגע או מחשבה על מגע עימו מעוררת את החרדה. 

לרוב מתעוררת הפוביה בילדות או בבגרות מוקדמת ויכולה להימשך לחודשים כאשר אינה מטופלת. 

חומרת המגבלה נובעת ממידת המאמץ להימנע מהגירוי הפובי. 

הסימפטומים הפסיכולוגיים או הפיזיולוגיים אמורים להיות ביטוי ראשי של החרדה, ולא משניים לסימפטומים מרכזיים אחרים כמו דלוזיה או אובססיה.

 

 

סיבוכים אפשריים של פוביות ספציפיות

למרות שפוביות ספציפיות נראות קלילות ביחס להפרעות נפשיות אחרות, יש הרבה סיבוכים, בעיות וסיכונים שמשפיעים על איכות החיים.

הנה 4 סיבוכים שכיחים: 

  • בידוד חברתי:  הימנעות מהתנהגויות וממקומות שעלולים לעורר חרדה נוטה לגרום לבעיות לימודיות, מקצועיות משפחתיות וזוגיות. אצל ילדים יכולים להתבטא מחירי הבידוד בכישורים חברתיים לקויים בהשוואה לבני הגיל. 

  • הפרעות מצב רוח:  בקרב מתמודדים עם עם פוביות ספציפיות קיימת תחלואה נלווית גבוהה יחסית של דיכאון, כמו גם הפרעות חרדה אחרות.

  • שימוש לרעה בחומרים: הסטרס שחווה אדם שנאלץ לחיות לאורך שנים עם פוביה ספציפית קשה עלול להוביל להתמכרות לסמים, קנאביס או אלכוהול.

  • הִתאַבְּדוּת - אובדנות אינה מאפיין בולט במיוחד של פוביות ספציפיות, אבל במצב חמור וללא טיפול הסיכון קיים.

 

 

גורמים וסיבות לפוביה ספציפית 

למה אדם אחד יפתח פוביה והאחר לא?

 

איך זה שאדם מסוים יפתח פוביה דווקא לאובייקט או מצב ספציפיים ולא לאחרים ובכלל מה גורם לפוביות? 

 

אנחנו יודעים שקיימים הבדלים אינדיווידואליים בלמידת פחד. 

אנשים הרי עוברים המון טראומות-  מדוע לא כל אדם שננשך מכלב מפתח פוביה מכלבים? 

  • חוויות חיוביות קודמות כגורמי חוסן - אם יהיו לי כלבים כל חיי והרבה חוויות חיוביות, יש פחות סיכוי שאפתח פוביה מכלבים. לדוגמא, במחקר של Mineka ועמיתיה על פעוטות והשפעה של תצפית ישירה על תגובות הוריהם לעכבישים. בניסוי, צפו פעוטות בתגובה הרגשית של אחד ההורים לעכבישים. הממצאים מלמדים שבמידה והילד צפה קודם לכן בהורה רגוע ולאחר מכן את ההורה הפובי מגיב, הוא יפתח חוסן. סדר הלמידה מהווה פקטור חשוב בשאלת ההדבקה בפוביה.  

  • חוויות חיים כגורמי סיכון - כאשר קיימות טראומות מינוריות בעבר, הן עלולות להוות קרקע לפריצת פוביה כאשר יופיע טריגר בהווה. למשל, יתכן שכל החיים התרחקת ונשמרת מכלבים, לאור התקלויות בחוויות לא נעימות, אבל מתונות, שלא הגיעו למסה הקריטית בה מתקבעת פוביה מכלבים (פעם קפץ עליך גור ידידותי, פעם אחרת נבח עליך כלב קנאי... ). עם זאת, ברגע שיתרחש אירוע טראומטי בהווה - למשל תינשך על ידי כלב - הסיכוי שתפתח פוביה גבוה יותר מהנורמה.

 

מוכנות אבולוציונית לפוביה

התגובות הפוביות אינן מתפתחות עבור כל אוביקט מסוכן. לפוביות יש תכונה מיוחדת - הן מתעוררות מול סכנות נוכחיות שהיו קיימות גם בשחר ההיסטוריה של האנושות. למשל, נחשים, חרקים, חושך, מים, ברקים ורעמים, גבהים. בעל חיים, שהיה קיים גם לפני מליוני שנים, הוא "מועמד טוב" לעורר פוביה. לעומת זאת, כלי נשק, ששייכים לעידן הטכנולוגי, לא יילמדו לרוב כפוביה.

 

מה ההסבר האפשרי לכך?  

פסיכולוגים אבולוציוניים משערים שפוביות אינן תולדה בלעדית של למידה, יש בהן אלמנט ביולוגי אבולוציוני, שהאדם פיתח מוכנות (פרה-דיספוזיציה) כלפיה. התופעה נקראת מוכנות מולדת ללמידה -PREPARED CLASSICAL CONDITIONING -  ישנה מוכנות ללמידה של התניית פחד מסוימת ולא אחרת. 

ישנן פוביות שלא ניתן להסביר דרך פרספקטיבה אבולוציונית (למשל פוביה מכפתורים), אך זה נכון שהפוביות הנפוצות הן כאלה. בסופו של דבר, בין אם ניתן להסביר זאת על ידי כך או לא, הטיפול הוא יעיל הן לפוביות אלה והן לפוביות אלה. 

 

מתי הפחד הופך לפוביה? >

 

 

טיפול פסיכולוגי בפוביות ספציפיות

חלק מהפוביות הספציפיות אינן מחייבות טיפול, בעיקר אם מדובר בפחד מגירוי שאינך נתקל בו בחיי היומיום (נחשים, נניח). יתירה מכך, לפי נתוני סקר נרחב, רק 30% מהמתמודדים עם פוביה קלינית ייפנו לטיפול פסיכולוגי. 

כאשר אדם מקבל החלטה לפנות לעזרה נפשית, מרבית הסיכויים שהפנייה תהיה בעקבות פוביה אחת ולא יותר, וסביר שתחלופנה שנים רבות מאז זיהה את המצוקה הראשונית. כאשר יפגוש פסיכולוג קליני, מכל גישה טיפולית, הוא יופנה ככל הנראה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שנחשב לטיפול קו ראשון עבור פוביות ספציפיות.

 

חשיפה

הטיפול כולל חשיפה חוזרת לגירויים מעוררי החרדה עד אשר אותם גירויים אינם גורמים עוד לתחושות חרדה ופאניקה. ישנן מספר דרכים לחשיפה כולל חשיפה בדמיון (לדמיין את המצבים מעוררי החרדה) וחשיפה במציאות.

לרוב, משלבים בין שתיהן.

 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

ככלל, טיפול CBT הוא הדרך הנכונה ביותר לטפל בפוביה ספציפית. 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי לפוביה כולל את ניתוק התגובה מהמצב או האובייקט ממנו המטופל פוחד.

באופן חלקי, CBT יכול לעשות זאת על ידי זיהוי דפוסי חשיבה בעייתיים ולא רציונליים, וסיוע לבחור בדרכי חשיבה חדשות וסתגלניות יותר לגבי מצבים מאתגרים.

למשל, במקרה של פוביה מחושך (ניקטופוביה), הטיפול יתמקד בהבנה והתנסות בכך ששהייה בחושך אינה מובילה בהכרח להשלכות שליליות.

  

הרפיה

הרפיה כוללת בין היתר תרגול נשימות עמוקות. היא מסייעת לאנשים להתמודד עם הלחץ ועם הסימפטומים הגופניים המתעוררים בעקבות הפוביות.

  

טיפול תרופתי

טיפול תרופתי נגד חרדה הוא לא תמיד הפתרון היעיל עבור אנשים עם פוביות ספציפיות, מה שנכון יותר עבור מטופלים עם הפרעת חרדה כללית.

קיים בסיס מחקרי מצומצם מאוד בדבר יעילות התרופות לטיפול בפוביות ספציפיות.

 

האם מפגש אחד מספיק לטפל בפוביה ספציפית?

טיפול במפגש אחד (One-Session Treatment) הוא פורמט טיפולי של חשיפה מאסיבית לטיפול בפוביה ספציפית.

טיפול OST משלב חשיפה לגירוי המפחיד, הדגמה למשתתף, אתגרים קוגניטיביים וחיזוק המטופל במפגש אחד בלבד שאורכו עד שלוש שעות לכל היותר.

בטיפול, המטופלים מתבקשים לדרג את האירועים המפחידים ואז נחשפים אליהם צעד אחר צעד, תוך שימוש בהתנסויות ההתנהגותיות בהכוונת המטפל.

המחקר תומך באופן כללי ביעילות הטיפול בפגישה אחת, למרות שיש צורך במחקרים שיתקפו את הממצאים על ידי שופטים בלתי תלויים, באמצעות מדגמים של מבוגרים וילדים, תוך שימוש בהשוואות ברורות יותר מול קבוצת פלסיבו או שיטות טיפול אחרות.

באופן כללי, טיפול במפגש אחד ממשיך להיות טיפול די מסקרן עבור פוביות ספציפיות. אולם יש עדיין צורך במחקר רב לצורך זיהוי המנגנונים המעצבים ומתווכים את השינוי.

טיפול במפגש אחד מתקיים גם במסגרת שיטת היפנוזה.

  

כתבה ב-MAKO על טיפול CBT בפוביה מדבורים במכון טמיר <

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)


 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

התייעצות עם פסיכולוג מטפל

 

 

 

  

Clinical Psychologists Tel Aviv

 

 

 

עדכון אחרון

 

14 בדצמבר 2023

 

 

 

קראו המלצות 

 

 

   

מקורות והמלצות על מאמרים:

 

American Psychiatric Association. Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fifth Edition (DSM-5), American Psychiatric Association, Arlington 2013.

 

Becker ES, Rinck M, Türke V, Kause P, Goodwin R, Neumer S, Margraf J. Epidemiology of specific phobia subtypes: findings from the Dresden Mental Health Study. Eur Psychiatry. 2007 Mar;22(2):69-74. doi: 10.1016/j.eurpsy.2006.09.006. Epub 2006 Dec 8. PMID: 17157482.

 

Overcoming Specific Phobia - Therapist Protocol: Edmund Bourne & Matthew McKay, 1998. New Harbinger Publications

 

Cook, M., & Mineka, S. (1989). Observational conditioning of fear to fear-relevant versus fear-irrelevant stimuli in rhesus monkeys. Journal of Abnormal Psychology, 98(4), 448-459

 

Choy Y, Fyer AJ, Lipsitz JD. Treatment of specific phobia in adults. Clin Psychol Rev. 2007;27:266–286

 

Fredrikson, M., Annas, P., Fischer, H., & Wik, G. (1996). Gender and age differences in the prevalence of specific fears and phobia. Behaviour Research and Therapy, 34, 33–39

 

Fyer AJ.. Current approaches to etiology and pathophysiology of specific phobia. Biol Psychiatry. 1998;44:1295–1304

 

LeBeau RT, Glenn D, Liao B, et al. Specific phobia: a review of DSM-IV specific phobia and preliminary recommendations for DSM-V. Depress Anxiety. 2010;27:148–167

 

Magee, W. J., Eaton, W. W., Wittchen, H.-U., McGonagle, K. A., & Kessler, R. C. (1996). Agoraphobia, simple phobia, and social phobia in the National Comorbidity Survey. Archives of General Psychiatry, 53, 159–168

 

Ollendick, T. H., Raishevich, N., Davis, T. E., Sirbu, C., & Öst, L.-G. (2010). Specific Phobia in Youth: Phenomenology and Psychological Characteristics. Behavior Therapy, 41(1), 133–141

 

Strauss, C. C., & Last, C. G. (1993). Social and simple phobias in children. Journal of Anxiety Disorders, 7, 141–152

 

Wolitzky-Taylor KB, Horowitz JD, Powers MB, et al. Psychological approaches in the treatment of specific phobias: a meta-analysis. Clin Psychol Rev. 2008;28:1021–1037

 

Zlomke, k. (2008). One-Session Treatment of Specific Phobias: A Detailed Description and Review of Treatment Efficacy. Behavior Therapy. Volume 39, Issue 3, September 2008, Pages 207-223

 

https://www.haaretz.co.il/news/health/new-research/.premium-1.4103315

http://phobialist.com/

https://www.healthline.com/health/nyctophobia

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:

הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם
חסר שם מלא

מס׳ הטלפון אינו תקין

מה חדש?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

נחלת יצחק 32א׳, תל אביב יפו, 6744824

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–20:00
יום שני, 9:00–20:00
יום שלישי, 9:00–20:00
יום רביעי, 9:00–20:00
יום חמישי, 9:00–20:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2024