הפחתת תסמינים של ADHD

אצל מבוגרים עם הפרעת קשב

לאחר קבוצת מיומנויות DBT 

הפרעת קשב וריכוז אצל מבוגרים

הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD – attention-deficit/hyperactivity disorder) היא הפרעה נוירו-התפתחותית המאופיינת בקשיים בקשב מתמשך, באימפולסיביות ובנטייה להסחת-דעת, כמו גם בהיפראקטיביות או בקשיים בוויסות רמות הפעלתנות בהתאם לסיטואציה נתונה.

התצורה הקלינית של ADHD עשויה להשתנות לאורך ההתפתחות של האינדיבידואל, אך לפחות מחצית מהילדים המאובחנים עם ADHD מתמודדים עם קשיי תפקוד כמבוגרים, והשכיחות של ADHD אצל מבוגרים מוערכת כ-1.2%-7.3%.

בהתייחסות לקוגניציה, ADHD קשורה לתפקוד חלש באופן משמעותי של פונקציות ניהוליות (executive functions – EF) כגון עיכוב דחפים, זיכרון עבודה, ומיומנויות של ארגון ותכנון, ולתפקוד חלש של הרשתות העצביות הקטכולאמינרגיות באזור הסאב-קורטקס הקדמי.

ADHD בקרב מבוגרים היא בעלת שיעור גבוה של קומורבידיות עם הפרעות פסיכיאטריות, וקשורה לסיכון מוגבר לשימוש בסמים ופשיעה, לבעיות בתחומי תעסוקה ומערכות יחסים, לתפיסה-עצמית גבוהה יותר של לחץ, ולגורמי לחץ רבים בחיי היום-יום. כמו כן היא בעלת השלכות בריאותיות. 

חלקיות הטיפול התרופתי

הטיפול ב-ADHD בקרב מבוגרים לרוב נעשה באמצעות טיפול תרופתי.

האפקט הראשוני של הטיפול הוא חיובי, ולרוב מתקבל היטב בקרב המטופלים.

עם זאת, שליש עד מחצית מהמבוגרים עם הפרעות קשב לא מגיבים בהצלחה לטיפול תרופתי ומראים הפחתה שאינה טובה דיה בסימפטומים, או עקב קושי לשאת את תופעות הלוואי של התרופות.

כמו כן, מבוגרים שמגיבים לטיפול תרופתי מראים ירידה של-50% בלבד, לפעמים פחות, בתסמינים המרכזיים של ADHD. 

מחקרים אשר הציגו נתונים שנאספו ממעקבי-המשך עם מטופלים הראו כי מעטים המשיכו להשתמש בתרופות המיועדות ל-ADHD לאחר מעקב כעבור 3-6 חודשים ולאחר מעקב כעבור 6-12 חודשים.

על כן, נדרשות שיטות טיפול חלופיות להתמודדות עם סימפטומים, ללמידת אסטרטגיות ומיומנויות להתמודדות עם ליקויים בתפקוד, ולתמיכה במהלך הטיפול התרופתי. 

המחקרים הראשונים על פסיכותרפיה למבוגרים עם ADHD עשו בדיקה רטרוספקטיבית של תיאורי המקרה והדגישו את החשיבות של שיטות מבוססות-ראיות בטיפול הפסיכולוגי באנשים עם ADHD, ואת החשיבות של הגדרת הקווים המנחים לאסטרטגיות טיפול טובות.

האם טיפול DBT יעיל לשיפור חייהם של מתמודדים עם הפרעות קשב?

תרפיה דיאלקטית התנהגותית (DBT) היא שיטת טיפול נפשי יעילה במצבים מנטליים שמאופיינים בקושי לשלוט ברגשות, כולל הפרעות קשב וריכוז, הפרעות מצב רוח והפרעות חרדה.

המחקר המתואר כאן הוסיף נדבך מדעי, בכך שתרגול המיומנויות בלבד (Stand-alone DBT או DBT Skills Only), בלי הטיפול הפרטני והאימון הטלפוני שנחשבים לחלק אינהרנטי מ-DBT, יעיל לטיפול בהפרעות קשב של מבוגרים.  

פיתוח ״חשיבה דיאלקטית״ כדרך חיים פירושה אימוץ נקודת מבט מאוזנת יותר לגבי מחשבות, רגשות ומצבי לחץ.

ההכרה בכך שהכל מצוי בשינוי וכי אנו עושים כמיטב יכולתנו כדי לראות מה חסר, עוזרת למטופלי DBT להביא נקודת מבט שונה ומאוזנת יותר על החיים, להפחית חשיבה של שחור-לבן (חשיבה דיכוטומית) ולהימנע מהקצנה של ממשברים שנובעים מחשיבה כזו.

עיקרון מרכזי בגישה, אותה פיתחה מרשה לינהן, הוא כי קבלה חייבת לבוא לפני שינוי התנהגותי, בהתאם לראיית העולם של הגל השלישי בטיפולי CBT.

הביטויים של ערך הקבלה בלימוד מיומנויות ב-DBT הם ב-2 מודולות מתוך ה-4:

מיומנויות מיינדפולנס ומיומנויות עמידות במצוקה. 

2 המודולות הנוספות - מיומנויות ויסות רגשי ומיומנויות יעילות בין-אישית - מייצגות את ערך השינוי בגישה, בה המטפל מצוי בתנועה מתמדת בין עמדה של קבלה לעמדה של שינוי. 

הידע המחקרי לגבי יעילות של טיפול התנהגותי ב-ADHD

המחקרים המאוחרים יותר על פסיכותרפיה אינדיבידואלית, כמו גם על פסיכותרפיה קבוצתית,מבוססים כולם על עקרונות קוגניטיביים-התנהגותיים, והם הראו הפחתה בינונית עד גבוהה בסימפטומים של ADHD ו/או בבעיות אחרות הקשורות ל-ADHD.

מאחר ורק מספר מועט של מחקרים כלל שימוש בקבוצות ביקורת, עלה צורך במחקרים נוספים עם תנאי ביקורת בחלוקה אקראית.

מגבלה נוספת של המחקרים שפורסמו הן המדגמים הקטנים והלא מייצגים, כמו גם חוסר היכולת להבחין בין האפקטים שהם תוצאה של התמיכה הקבוצתית לבין האפקטים שהם תוצאה של שיטת טיפול מסוימת. 

למרות שטיפול קבוצתי נראה יעיל כמעט בכל מצב, בטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים בהפרעות קשב התמונה מורכבת יותר:

למשל, מחקר מהתקופה האחרונה לא הצליח למצוא אפקט טיפולי מצטבר של CBT קבוצתי, אשר הועבר למשתתפים בנוסף להתערבות פסיכו-חינוכית ולטיפול תרופתי (Haugan et al, 2022).

מטרת המחקר

מטרת המחקר הייתה להעריך את הסבירות, הקבילות והיעילות של שיטה המבוססת על טיפול דיאלקטי-התנהגותי, אשר פותחה בגרמניה ושנעשה בה שימוש במסגרת אשפוז פסיכיאטרית בשוודיה.  

המטופלים חולקו באופן אקראי לקבוצת אימון המיומנויות, או לקבוצות הדיון\הביקורת שהיו מובנות באופן פחות נוקשה.

עבור מבוגרים עם ADHD, התמיכה של מבוגרים אחרים שמצויים במצב דומה חשובה מאוד.

במהלך פגישת אבחון, הם לעיתים קרובות מביעים רצון לפגוש אחרים הנמצאים במצב דומה לשלהם.

על כן, ההשערה הייתה שהשתתפות בקבוצת ביקורת תעניק אף היא אפקט חיובי למטופל.

עם זאת, החוקרים ציפו גם שההשתתפות בקבוצת המיומנויות תוביל להפחתה משמעותית יותר ב-ADHD, כמו גם בסימפטומים נילווים, אצל המשתתפים שיסיימו את התערבות הקבוצתית ויישארו תחת טיפול רפואי יציב, או ללא טיפול רפואי כלל. 

שיטה

החלק הקליני של המחקר נערך כחלק מהעבודה הקלינית ביחידה הנוירו-פסיכיאטרית קרולינסקה; Psychiatry Northwest, Stockholm Country Council.

המחקר אושר על ידי ועדת האתיקה האזורית של שטוקהולם. 

משתתפים

המשתתפים גויסו בעיקר מיחידה הנוירו-פסיכיאטרית קרולינסקה, בבית-החולים האוניברסיטאי קרולינסקה במחלקה הפסיכיאטרית; יחידה קלינית המתמחה באבחון של הפרעות התפתחותיות בקרב מבוגרים (שני מטופלים גויסו מקליניקות פסיכיאטריות אחרות בשטוקהולם).

ההערכה האבחונית ביחידה הנוירו-פסיכיאטרית הייתה מבוססת על מספר מקורות מידע: בכל המקרים נערך ראיון קליני על פי הקריטריונים של ה-DSM-IV, המשתתפים גם השלימו שאלוני דיווח עצמי שונים, ביניהם ה-"Wender Utah Rating Scale" (WURS) הנועד להעריך סימפטומים של ADHD מילדות.

ב-82% מהמקרים, התקבל מידע נוסף מראיון עם הקרובים של המטופלים על מנת לקבל היסטוריה-אבחונית מלאה יותר של כל משתתף.

כאשר התאפשר, נאסף מידע אובייקטיבי נוסף מטיפולים פסיכיאטריים מתועדים בילדות ובבגרות, משירות הבריאות של בית-הספר, ומטיפולים פסיכיאטרים בבגרות.

ההערכות כללו גם מבחנים נוירו-פסיכולוגיים עם WAIS-R או WAIS-III, ובמרבית המקרים גם מבחנים מנורמלים אחרים כגון ה- Continuous Performance Test (CPT).

בנוסף, בדיקת שתן לגילוי סמים שימשה כטכניקה קלינית בהערכה האבחונית של ADHD ביחידה הנוירו-פסיכיאטרית קרולינסקה.

האבחה של ADHD (האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי, 1994) נקבעה לאחר שהושגה הסכמה בין הפסיכיאטר האחראי לבין הפסיכולוג הקליני, לשניהם ניסיון מקצועי רב בתחום ההפרעות ההתפתחותיות. 

המטרה המוצהרת של המחקר הייתה לכלול משתתפים רבים ככל האפשר, כלומר, לא לבחור קבוצה עם קומורבידיות מועטה ורמות תפקוד יומיומיות גבוהות.

הקריטריונים להשתתפות היו:

• ADHD כאבחנה נוירו-התפתחותית עיקרית.

• בני 18 ומעלה.

• אם מטופל תחת סם פסיכואקטיבי (עבור ADHD או הפרעות אחרות) אז על הטיפול להיות יציב במשך לפחות שלושה חודשים.

מטרה נוספת של המחקר הייתה לשלוט באפקטים (החיוביים והשליליים) של הטיפול הרפואי.

המשתתפים בשתי הקבוצות התבקשו להישאר תחת טיפול תרופתי יציב במשך כל תקופת הטיפול.

עם זאת, האחריות על הטיפול התרופתי של המשתתפים נותרה אצל הפסיכיאטר הקבוע שלהם.

על פי תוכנית המחקר, המשתתפים שלא יכלו להישאר תחת טיפול תרופתי יציב לא נכללו בניתוח הסטטיסטי של הנתונים, אך הותר להם לסיים את הטיפול הקבוצתי אם רצו בכך.

הקריטריונים לדחיית ההשתתפות היו:

• שימוש לרעה ממושך בחומרים (במהלך שלושת החודשים האחרונים).

• פיגור שכלי מאובחן (IQ≤70).

• פגיעה מוחית מאובחנת.

• הפרעות על הספקטרום האוטיסטי.

• נטייה אובדנית.

• כל הנסיבות הפסיכו-סוציאליות הלא יציבות או ההפרעות הפסיכיאטריות שהיו בחומרה שלא אפשרה את ההשתתפות כגון אנשים חסרי-בית, או אנשים הלוקים בדיכאון חמור, פסיכוזה או הפרעה דו-קוטבית שאינה תחת טיפול פסיכופרמקולוגי (לשיפוטו של פסיכולוגי קליני ופסיכיאטר). 

תהליך הגיוס לקבוצות

בסתיו 2005, 8 מבוגרים עם ADHD הוזמנו להשתתף בפיילוט של קבוצת אימון מיומנויות מבוססת DBT.

מטרת הקבוצה הזו הייתה לספק לנו משוב על החומר וללמד את הפסיכולוגים הקליניים המעורבים את שיטת הטיפול.

התוצאות לא נחשבו כחלק מהמחקר והנתונים מקבוצת הפיילוט לא מוצגים. חישוב העוצמה של קבוצת הביקורת התבססה על המחקרים הקיימים המראים השפעה בינונית עד גדולה על סימפטומים של ADHD.

גיוס כולל של 60 משתתפים יביא לעוצמה של 80% ברמה של 05., ועל מנת להתכונן למספר מסוים של פורשים, תכנון המחקר כלל 70 משתתפים. שתי קבוצות מקבילות (קבוצת אימון-מיומנויות וקבוצת ביקורת) החלו לפעול במהלך חורף 2008.

בשל שינויים ארגוניים והקצאות תקציביות, גיוס הנבדקים נאלץ להיפסק מוקדם מהמתוכנן. 

רישום וחלוקה אקראית של המשתתפים

ראשית יצרנו קשר עם המתעניינים באימייל המכיל מידע כתוב אודות המחקר, ואלו אשר הביעו רצון להשתתף הוזמנו ליחידה הנוירו-פסיכיאטרית קרולינסקה.

הם קיבלו מידע על המחקר בקבוצות קטנות ואז מילאו את השאלונים.

לאחר מכן הם עברו ראיון אינדיבידואלי,על מנת להעריך טוב יותר את התאמתם להשתתפות במחקר.

התיקים האישיים של המשתתפים נבדקו גם כן על מנת להעריך את מידת התאמתם, לכך נתנו כל המשתתפים הסכמה מדעת.

לאחר קליטתם, המשתתפים חולקו באופן אקראי לאחר משתי הקבוצות המקבילות (אימון-מיומנויות או קבוצת ביקורת).

הרכב הקבוצות לא הוגדר על ידי אף משתנה, אך כן נעשה שימוש ב-"block randomization" (חלוקה אקראית על פי יחידות) על מנת להבטיח כי הקבוצות יהיו באותו הגודל (יחס של 1:1).

לאחר שנקבע גודל הקבוצות (על פי כמות האנשים שהביעו את רצונם להשתתף), כרטיסיות-מידע מקופלות ואטומות הוכנסו למיכל ועורבבו, ועבור כל משתתף הוצאה כרטיסייה על ידי הפסיכולוג שהעריך את המשתתף.

כך' המשתתפים עברו חלוקה אקראית, ותגובתם לחלוקה יכלה לקבל מענה מיידי. 

תוצאות ומסקנות 

מחקר מבוקר אקראי זה, השווה בין קבוצת אימון מיומנויות מבוססי טיפול דיאלקטי-התנהגותי עם קבוצת ביקורת מובנית. 

התוצאות מלמדות על הפחתה מובהקת בתסמיני ADHD בקבוצת הניסוי שעברה את אימון המיומנויות, אך לא בקבוצת הביקורת.

הטיפול בשתי הקבוצות נערך במסגרת העבודה הקלינית באותה מרפאה.

משתתפי שתי הקבוצות דיווחו שהיו מרוצים מהטיפול, אך משתתפי קבוצת אימון ה-DBT העניקו ציוני אמינות גבוהים יותר להתערבות שקיבלו (יַחַס ציוני האמינות לא היה מתואם עם יעילות הטיפול, כלומר לא היה קשור לתסמיני ADHD מופחתים). 

מקורות:

Haugan, AL.J., Sund, A.M., Young, S. et al. Cognitive behavioural group therapy as addition to psychoeducation and pharmacological treatment for adolescents with ADHD symptoms and related impairments: a randomised controlled trial. BMC Psychiatry 22, 375 (2022). https://doi.org/10.1186/s12888-022-04019-6

Hirvikoski T, Waaler E, Alfredsson J, Pihlgren C, Holmström A, Johnson A, Rück J, Wiwe C, Bothén P, Nordström AL. Reduced ADHD symptoms in adults with ADHD after structured skills training group: results from a randomized controlled trial. Behav Res Ther. 2011 Mar;49(3):175-85

היעילות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) גבוהה מאוד, עבור ספקטרום נרחב של בעיות נפשיות, לפחות לפי המחקרים.

אחד הרכיבים בבסיס הצלחת השיטה הוא שילוב שיעורי בית כחלק מהחוזה הטיפולי, חלק אינהרנטי מתהליך השינוי.  

יש כל מיני סוגים של טיפול פסיכולוגי, חלקם כוללים גם שיעורי בית, אבל ב-CBT זה ממש רכיב מפתח. 

תוצאות טיפוליות תלויות באופן ניכר בעבודה שהמטופל עושה במפגשים עצמם, אבל כדי שההתקדמות במפגשים תשיג השפעה מלאה, המטופל חייב ליישם ולתרגל את המיומנויות שלמד ביומיום, בחיים האמיתיים.  

יש מטופלים שיגיבו היטב לכל סוג של שיעורי בית, בעוד שאחרים ממש יילחמו כדי להשלים אותם,  או שיניחו אותם בצד בתואנה שלא מצאו בהם תועלת ממשית. 

אבל אנחנו הרי רוצים שינוי…

לכן הכרחי שמטופלים ייצאו מאזור הנוחות: 

למשל, חיוני ללמוד לזהות ולתמלל מחשבות טורדניות ולא רצויות, תוך הגברת ההבנה של רגשות ותחושות.

רפלקציה פנימית היא היבט חיוני בכל תהליך של התפתחות פסיכולוגית. 

חשוב גם למצוא את הדרכים להתעודד ולהרים את המוטיבציה, שהיא תנאי כדי לקדם את מטרת הטיפול.

חשוב לתפור את סוג שיעורי הבית הנכון עבור כל מטופל, כדי להגביר את סיכויי ההצלחה.

סוגים של שיעורי בית ב-CBT

יש סוגים רבים ושונים של שיעורי בית: 

תרגול נשימה סרעפתית בעת חרדה, כתיבת יומן מחשבות בהן המטופל מתעד חשיבה שגורמת למצוקה (יומן הוא דרך מצוינת לעקוב אחר הטיות קוגניטיביות או עיוותי חשיבה), חשיפה בהמשך לתהליך שהתקיים במפגש עצמו, ניתוח בעד ונגד ועוד המון משימות.

כאשר מטפל נותן שיעורי בית למטופל, חשוב שיעבור עליהם עם המטופל ואולי גם ידגים לקראת סיום הפגישה, זאת כדי לוודא את הבנת המשימה. 

מומלץ גם להסביר את מטרת המטלה - מטופל שלא מבין מה הטעם להתאמץ במשימת בית, ישקיע בה פחות מאמץ. 

אפליקציות להכנת שע״ב ב-CBT

מטופלים רבים, בעיקר צעירים, יעדיפו לתרגל בין המפגשים באמצעות אפליקציות של טיפול קוגניטיבי התננהגותי.

אפליקציות טיפוליות יכולות לעזור למטופל לעקוב אחר מצבי הרוח, הרגשות והסימפטומים הנפשיים.

חלקן פלטפורמה לתרגול CBT או מיומנויות טיפוליות נוספות, כמו מדיטציות מיינדפולנס מובנות או טכניקות קרקוע ו-PMR.

לא כל האפליקציות מציעות את אותן תועלות ולא כולן ידידותיות למשתמש באותה מידה. לכן כדאי שהמטפל יתנסה קודם בעצמו וגם יבדוק מה הערכת היעילות של האפליקציה במחקרים.

התנסות של המטפל עצמו באפליקציה ימקם אותו בעמדה מקצועית ורצינית יותר, בה יוכל להשיב על שאלות המטופל בלי לפנות לשירות התמיכה של היישומון. 

האם שיעורי בית בטיפול CBT יעילים?

סקירה מ-2010, שניתחה 23 מחקרים על שיעורי בית בטיפול CBT, מצאה ראיות שמצביעות על כך שמטופלים שהשלימו את שיעורי הבית במסגרת הטיפול הראו על תוצאות טיפוליות טובות יותר. 

אם אתם תוהים למה CBT מחייב שיעורי בית, חשוב להבין שזו הזדמנות חייונית ביותר ליישם מה שנלמד במפגש בזמן אמת (In-vivo), בחיים שלכם.

שימוש מעשי במיומנויות שנלמדות בפגישות צורפו לארגז הכלים הפסיכולוגי החדש שרכשתם.

זו מתנה לכל החיים. 

אם אתם פותרים בעיות אמיתיות באמצעות טכניקות וכלים קוגניטיביים-התנהגותיים, הם נטמעים הרבה יותר טוב בתודעה ויוכלו להישלף בשלל הקשרים גם בתום תקופת הטיפול. 

התרגול מלמד גם שניתן להשתמש במיומנויות הללו בעצמכם, בלי עזרת מטפל או אדם אחר שתומך באופן אקטיבי.

הידע הזה הוא היבט חשוב בהצלחת הטיפול. 

בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי אצל ילדים, שיעורי בית ממלאים תפקיד חיוני מכמה סיבות מרכזיות:

ראשית, מטבע הדברים, הם מאפשרים לילד ליישם את הכלים והטכניקות שנלמדו בטיפול באופן מעשי בין הפגישות. בטיפול ב-OCD למשל, שיעורי הבית כוללים לרוב תרגול של מניעת חשיפה ותגובה (ERP), המהווה את אחד המרכיבים המרכזיים בטיפול. ביצוע קבוע של תרגילים אלה מגביר את החשיפה למרכיבים שמעוררים חרדה אצל הילד ובכך מקדם הפחתה בסימפטומים לאורך זמן.

שנית, הצלחה במילוי המטלות בין הפגישות משקפת גם את רמת המוטיבציה והנכונות של הילד להתמודד עם החרדות המעכבות אותו. ילדים שמבצעים את שיעורי הבית שלהם באופן עקבי נוטים להפיק יותר תועלת מהטיפול, משום שהם עוסקים יותר בתהליך הטיפולי וממשיכים להתקדם גם מחוץ למפגשים עצמם.

מעורבות ההורים היא גורם חשוב בהצלחת הילד למלא את משימות הבית. כשההורים מעודדים את הילד להכין שיעורים, הם מסייעים לו לשמור על התמדה, להתגבר על הימנעות ולהמשיך בתהליך גם כשקשה לו.

בנוסף, בחירה נכונה של רמת הקושי במשימות שניתנות כשיעורי בית יכולה להשפיע מאוד על ההצלחה. אם המשימות קשות מדי או לא קשורות מספיק לסימפטומים של הילד, הוא עלול להימנע מהן.

לכן, תכנון נכון של שיעורי הבית, שמותאם לרמת המוטיבציה ולצרכים של הילד, הוא חלק מהותי בהצלחת הטיפול ב-CBT.

איך מתמודדים עם קושי בהכנת שיעורי הבית? 

מטפל שנתקל במטופל שאינו מגלה עניין רב בשיעורי הבית באופן שפוגע בהתקדמות שלו בטיפול יכול להעלות זאת במפגש ולשאול אותו מה מקשה עליו. 

אפשר גם לנסות לגוון את סוג שיעורי הבית או לשאול את המטופל אם הוא מעוניין לנסות אפליקציות עם תועלות דומות בין המפגשים.

כששואלים את המטופל בנוגע לאי-השלמת שיעורי הבית, חשוב לעשות זאת בצורה שלא תכעיס אותו, תגרום לו להתגונן או תפגום באופן אחר ביחסים בין המטפל למטופל. 

מטפלים/ות, הנה כמה רעיונות לעבודה על הנושא עם מטופלים:

״אתה משלם לי, תן לעבוד״

כדאי להסביר למטופל ששיעורי הבית עוזרים לו לתרגל מיומנויות מחוץ למפגשים, מה שיעזור לו להפיק תועלת רבה יותר בטיפול ובכך גם יותר ערך לכסף ולזמן שהוא משקיע. 

תרגול בבית יוביל גם לשיפור גבוה ומהיר יותר, תגמול שאמור לעודד את המטופל לעבוד. 

הציעו הקלות פסיכודידקטיות

אפשר להעלות את האפשרות של שיעורי בית אלטרנטיביים, למשל למטופל דיסלקטי שמתקשה לכתוב בשטף.

למשל, אפשר להציע להאזין למדיטציה מודרכת, או מיינדפולנס באפקליציה. 

התעכבו על ענייני מוטיבציה - הם עלולים לחבל בהצלחת הטיפול

אפשר לשאול לפשר הדבר בדרך לא מתעמתת, למשל לומר משהו כמו ״יש משהו שמקשה עליך להשלים את שיעורי הבית? איך אוכל לעזור להקל על ההתקדמות שלך?״. 

לסיכום:

האפשרות של שיעורי בית יכולה להרתיע חלק מהמטופלים, אבל עבור רבים היא רכיב חיוני בהצלחה. 

מי שהמונח ״שיעורי בית״ מעורר אצלו זכרונות ״טראומטיים״ מימי בית הספר, יכול להסתדר טוב יותר עם האתגר של לתרגל מיומנויות במקום להכין שיעורים. 

ריפריימינג לגיטימי פה, העיקר הוא יישום המשימה עצמה, לא המילים שנותנים לה.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Mausbach, B. T., Moore, R., Roesch, S., Cardenas, V., & Patterson, T. L. (2010). The relationship between homework compliance and therapy outcomes: An updated meta-analysis. Cognitive Therapy and Research, 34(5), 429-438 https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2939342

Selles, R. R., Belschner, L., Negreiros, J., Lin, S., Schuberth, D., McKenney, K., ... & Stewart, S. E. (2017). Group family-based cognitive behavioral therapy for pediatric obsessive-compulsive disorder: Global outcomes and predictors of improvement. Psychiatry Research, https://doi.org/10.1016/j.psychres.2017.11.041

מהי תחרות על קורבניות?

תחרות על קורבניות (Competitive victimhood) היא מושג תיאורטי שמתייחס למצב בו קבוצות מתחרות זו בזו על מעמד הקורבן של קבוצתם ביחס לקבוצות אחרות.  

מונח הזה נחקר בפסיכולוגיה חברתית ובתחומי ידע נוספים, כמו היסטוריה, מדע המדינה וסוציולוגיה. 

גם בפסיכולוגיה ניתן למצוא ניצול לרעה של התפקיד הקורבני ולעיתים גם תחרותיות שנועדה לקבל את הזכות ״לזכות״ בתפקיד.

למשל, בן זוג נרקיסיסטי שנכנס לעתים קרובות לתפקיד קורבני מנסה באופן מניפולטיבי להעביר את האשמה לצד השני ולהימלט מאחריות.

גלובלית, אנחנו חיים בתקופה בה קבוצות חזקות נתפסות א-פריורית כלא מוסריות, מושחתות או ומנוכרות בעוד חברי קבוצות המיעוט נתפסים לעיתים קרובות מדי כתמימים, נקיי כפיים ונעלים יותר מבחינה מוסרית.  

השינוי הזה מתקיים במקביל להופעתן של תופעות חברתיות ותרבותיות חדשות, כמו פוליטיקה של זהויות, המשגה משפטית של ״פשעים נגד האנושות״ והתנצלויות גורפות של קבוצות כלפי קבוצות. 

מה תחרות על קורבניות מספקת לקבוצות?

תחרות על קורבניות מאפשרת לקבוצות להשיג חד-צדדית לכידות קבוצתית חזקה יותר, הצדקה מוסרית מקיפה לפעולות הקבוצה, הפחתת תחושת האחריות לגבי התנהגויות עבר, הגברת השליטה הנתפסת באמצעות השלכת אשמה כלפי הקבוצה החיצונית וקבלת תמיכה כמעט אוטומטית של צדדים שאינם מעורבים. 

בנוסף, זכייה במעמד הקורבני מאפשרת לקבוצה לפתח נכונות רבה יותר לסלוח לקבוצה החיצונית, להתפייס ולחוות פחות פסימיות לגבי מאפייני הקונפליקט. 

המידה בה אנשים רואים עצמם מוחלשים ונטולי משאבים והזדמנויות שוות היא גורם חשוב לפיתוח חווית קורבניות קבוצתית. 

באופן אירוני, דווקא גורמים כמו אפליה מתקנת מצד הרוגלטור, מגבירה את ההתלכדות סביב רעיון הקורבניות הקבוצתית.  

עדויות מצביעות על כך שתהליכים שמאבק על קורבניות קשור להקצנת עמדות, עד כדי פונדמנטליזם.

דינמיקת היחסים בין הקורבן ותוקפן

ידוע שהתנסות בחוויות של פגיעה מובילות נפגעים להזדהות עם התוקפן. 

אבל האם עובד גם הפוך? 

מעניין לראות מה קורה גם בצד השני, למשל כאשר נפגעים אינם סולחים ושוכחים ומה שזה גורם למקרבנים להרגיש.

מחקר פסיכולוגי מעניין העלה כי במצבים בהם תוקפים מציעים להם סליחה, אלה שביצעו עבירות נוטים להרגיש בסופו של דבר שהם בעצמם קורבנות (Thai et al, 2021).

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

5 במאי 2022

מקורות:

Thai, M., Wenzel, M., & Okimoto, T. G. (2022). Turning Tables: Offenders Feel Like “Victims” When Victims Withhold Forgiveness. Personality and Social Psychology Bulletin. https://doi.org/10.1177/01461672211062401

הפציינט / המטופל המזוהה הוא מונח קליני בגישה המערכתית שמתאר חבר/ה בקבוצה מובנית, ארגון או משפחה, שבאופן לא-מודע ׳נבחר׳ כדי להחצין את הקונפליקטים הפנימיים של מסגרת דיספונקציונלית, כהסחה מפני גילוי בעיות עמוקות יותר. 

הפציינט המזוהה, שנקרא בטיפול משפחתי גם נושא הסימפטום, או מייצג הבעיה מחזיק את פיצול ההפרעה המשפחתית, שבמקרים רבים עוברת מדורות קודמים לדור הנוכחי. 

מה מקור המונח?

המונח הפציינט המזוהה צמח מפרויקט בייטסון על הומאוסטסיס משפחתי, כדרך לזיהוי דפוס לא-מודע של התנהגות, בו מתנקזים רגשות כואבים במשפחה לחבר אחד בה, שהופך להיות מזוהה כגורם לכל הקשיים, עד כדי ייצוגו כשעיר לעזאזל. 

הפציינט המזוהה עשוי להפגין תסמינים רגשיים או פיזיים לא מוסברים, כמו מכאובים פסיכוסומטיים ולהיות הראשון שיחפש עזרה, לעתים בגלל חוסר האונים של המשפחה. 

ואולם, בעוד שלרוב בני המשפחה יבטאו דאגה גלויה כלפי הבעיות של הפציינט המזוהה, הם עשויים להגיב אינסטינקטיבית לכל שיפור מצדו בניסיון להשיב את הסטטוס קוו על כנו. 

מה תפקידו של המטופל המזוהה לפי הטיפול המשפחתי?

וירג׳יניה סאטיר, ממייסדות הטיפול המשפחתי, ראתה בפציינט המזוהה שילוב בין דרך להסוות לבין דרך לחשוף את סדר היום המוסתר של משפחה. 

טיפול משפחתי בגישה מערכתית / סיסטמית אינו מתייחס רק לקשיים הנפשיים או הסומטיים של הפציינט המזוהה, אלא מתבונן על המשפחה כולה ועל התפקיד הסימפטומטי שלו. 

הטיפול חותר להקלה על המשא הנפשי הכבד שרובץ על הפציינט המזוהה, כלומר את הרגשות שהוא מחזיק עבור המשפחה המורחבת.

בנסיבות כאלה, לא רק הוא, אלא גם אחיו ואחיותיו יחושו בהתקדמות הטיפול. 

רונלד ליאנג ראה בפציינט המזוהה פונקציה של רשת משפחתית, כלומר האדם המאובחן הוא ״חלק מרשת רחבה של דפוסים מופרעים ומפריעים ביותר של תקשורת״. 

המשגות מאוחרות יותר מציעות שהפציינט הוא מעין ״שליח״ של המשפחה אל העולם הרחב, בקריאה משפחתית מרומזת לעזרה. 

לכן הפציינט המזוהה עשוי לשאת אלמנט של פרו-חברתי או אלטרואיסטי בהתנהגותו, שמתגלם כסימפטום נפשי שנועד למנוע מקרים קשים יותר במשפחה, כמו התפרקות מוחלטת של המסגרת. 

למשל, הורים שמרגישים שהם צריכים למצב עצמם כדמויות חזקות, לעתים קרובות בשל חוסר ביטחון שלהם, עשויים לסמן את אחד או יותר מילדיהם ככזה שאינו יכול להסתדר בפני עצמו וזקוק לטיפול ותשומת לב מסביב לשעון.

במקרים רבים ילד יכול להיות מתויג כ״מופרע״ ובעייתי, או כאשר נערה מפתחת אנורקסיה, כשבפועל הם מבטאים קונפליקטים ובעיות כמו התעללות ביחסים בין ההורים.

קרל יונג הסיק באופן בלתי תלוי שנוירוזה  ״מגיעה מהטוטאליות של חיי האדם [...] מהניסיונות הנפשיים שלו בקרב המשפחה או אפילו בקבוצה החברתית שלו״

הוא ראה את עצמו כהמחשה לכך: 

״אני חש בצורה חזקה מאוד שאני תחת השפעת דברים או שאלות שנותרו לא שלמים ולא קיבלו מענה מהוריי וסביי ומאבותיי הרחוקים יותר [...] קארמה בינאישית בתוך משפחה, שעוברת מהורים לילדים״. 

תנועת האנטי-פסיכיאטריה של שנות ה-60 הציעה שמי שמשוגע הן משפחות ולא יחידים, שהם שעירים לעזאזל כ״בן המשפחה החולה״.

בכך הם הרחיבו את מושג הפציינט המזוהה.

רונלד לאינג טען כי החבר/ה שמאובחן בתור ה״מופרע״ במשפחה או בקבוצה הוא השעיר לעזאזל ועשוי להיות דווקא חבר הקבוצה השפוי ביותר והכי פחות מופרע בה. 

ואולם, מטפלים משפחתיים מאוחרים יותר טענו שאסור לקחת צד של אף אחד, למרות שטבעי לעתים לקחת את הצד של השעיר לעזאזל. 

לטענת המבקרים, צידוד בלעדי בשעיר לעזאזל יכול אפילו לפגוע בקבוצה או במשפחה.

צפו בערך בסרטון קצר באויופדיה: 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

31 במרץ 2022   

מי הייתה וירג׳יניה סאטיר?

וירג'יניה סאטיר הייתה עובדת סוציאלית, סופרת ומטפלת,  שנחשבת ל׳אמא של הטיפול המשפחתי׳. 

סאטיר האמינה שהבעיה עמה מגיע המטופל לטיפול היא רק לעתים רחוקות הבעיה האמיתית וכי נושאים סימפטומטיים משמשים לעתים קרובות כהסוואה למסקנות מעמיקות ובסיסיות הרבה יותר.

פסיכופתולוגיה, מבחינתה, היא תולדה של חוויות משפחתיות שליליות ותפקידים מסורתיים.

סאטיר כתבה  12 ספרים, הראשון בהם פורסם ב -1964 ונקרא Conjoint Family Therapy.

מהן 4 הנחות העבודה בפרקטיקה הטיפולית של סאטיר?

סטיר החזיקה בארבע הנחות יסוד, כיסודות קליניים לטיפול משפחתי:

• כולנו דרוכים לקראת פוטנציאל הצמיחה שלנו ומסוגלים לבוא לידי מימוש. 

• למטופלים יש את כל המשאבים הפנימיים הנדרשים לצמיחה והתפתחות חיובית.

• משפחה היא מערכת בה כל שינוי משפיע על כולם, אישית וקבוצתית.

• אמונות של המטפלים המשפחתיים לגבי הטיפול והמשפחה חשובות יותר מהטכניקות הטיפוליות בהן הם נעזרים. 

מהם 5 דפוסי התקשורת במשפחה לפי סאטיר?

וירג׳יניה סאטיר מתארת בציוריות 5 דפוסי תקשורת במשפחה, שלכל אחד מהם יש תנוחה אופיינית הניתנת לעיצוב.

לטענת סאטיר, חמשת הטיפוסים הללו יכולים להתקיים, באופן זה או אחר, בכל משפחה: החלש / המתרפס, המאשים, הסופר-הגיוני, הלא רלוונטי / מטשטש והמפלס. 

הנה תיאור הטיפוסים: 

1. החלש, המתרפס (The Placater): זה שתפקידו לרצות את כולם, להגיד "תלכו לבלות ואני אשב לבד בחושך", מעין "אני כבר אסתדר". למעשה, טיפוס זה מרגיש חסר ערך, כאילו שבהיעדר המסגרת המשפחתית אין לו משמעות. לא מדובר בויתור רציונלי. הויתור לא בא מתוך פשרה, שכל פעם מישהו אחר יוותר. הוא פועל מתוך חשש מדחייה: טיפוס זה לא רוצה להיות מעמסה על יתר חברי המשפחה ומוותר מראש מתוך חשש שלא יקבל את מה שהוא רוצה.

2. המאשים (The Blamer): זהו הטיפוס שמוצא פגמים בכל האחרים. הוא מפנה אצבע מאשימה ותמיד צודק ויודע הכל. למעשה, הוא מוצף בתחושות בדידות וחוסר הצלחה  ואותן הוא משליך מתוכו החוצה.

3. הסופר-רציונלי (Computer): בעל עמדה נוקשה, שומר על שליטה אינטלקטואלית ופחות מחובר לצד הרגשי. טיפוס זה מפגין קרירות ואיפוק. מה שמניע התנהגות זו הוא הפחד מפגיעה. טיפוס זה שומר על עצמו על ידי ריחוק.

4. הלא-רלוונטי, המטשטש (Distractor):  נבהל מאי-שקט במשפחה משתמש בהומור כדי להרגיע ולהסיח את תשומת הלב. דפוס התקשורת שלו הוא משטיח, במטרה להימנע ממגע עם נושאים בעייתיים בבית. הרבה חיוכים ויכולות חברתיות מפותחות, אבל זה לא אומר שהוא סובל מפחות מצוקה. 

1. המפלס – (Leveller): זהו הטיפוס שמתקשר בצורה ישירה, אסרטיבית וכנה, מגיב לאחרים, מתייחס לקונטקסט האמיתי של הדברים, אומר את מה שהוא חושב. טיפולית, זה דפוס התקשורת המשפחתי הרצוי ביותר. 

כיצד מתנהל לפי סאטיר שינוי בטיפול?

מנקודת הראות הייחודית של סאטיר, שינוי בטיפול משפחתי (Satir Change Model) מתרחש כאשר מתבוננים על הרמה המערכתית, בה תזוזה של כל אחד מחברי המשפחה משפיע גם על מיקומם של האחרים. 

המודל שהציעה מורכב מחמישה שלבים, בו היא מתארת את ההשפעות של כל שלב על רגשות, חשיבה והתנהגות.

באמצעות עקרונות המודל ניתן להבין כיצד המשפחה מעבדת תהליך שינוי. 

הטיפול של ​​סאטיר עובד סביב שני אלמנטים מרכזיים:

• הערכת הכרונולוגיה של חיי המשפחה: תהליך בו המטפל מאבחן את דפוסי ההתפתחות של מערכות יחסים במשפחה כבסיס לשינוי.

• שיקום משפחתי: בו המטפל מכווין משפחות לעבר שינויים חיוביים, תוך שימוש בהתערבויות חווייתיות, ביניהן דימיון מודרך, היפנוזה, פסיכודרמה, פיסול משפחתי ומשחקי תפקידים.

הנה גרף הדגמה של תהליך השינוי לפי סאטיר:

להלן סרטון קצר שמציג את עבודתה של סאטיר בטיפול משפחתי,

מתוך ערוץ PsychotherapyNet ביוטיוב:

מי הייתה וירג׳יניה סאטיר?

וירג'יניה סאטיר הייתה עובדת סוציאלית, סופרת ומטפלת,  שנחשבת ל׳אמא של הטיפול המשפחתי׳. 

סאטיר האמינה שהבעיה עמה מגיע המטופל לטיפול היא רק לעתים רחוקות הבעיה האמיתית וכי נושאים סימפטומטיים משמשים לעתים קרובות כהסוואה למסקנות מעמיקות ובסיסיות הרבה יותר.

פסיכופתולוגיה, מבחינתה, היא תולדה של חוויות משפחתיות שליליות ותפקידים מסורתיים.

סאטיר כתבה  12 ספרים, הראשון בהם פורסם ב -1964 ונקרא Conjoint Family Therapy.

מהן 4 הנחות העבודה בפרקטיקה הטיפולית של סאטיר?

סטיר החזיקה בארבע הנחות יסוד, כיסודות קליניים לטיפול משפחתי:

• כולנו דרוכים לקראת פוטנציאל הצמיחה שלנו ומסוגלים לבוא לידי מימוש. 

• למטופלים יש את כל המשאבים הפנימיים הנדרשים לצמיחה והתפתחות חיובית.

• משפחה היא מערכת בה כל שינוי משפיע על כולם, אישית וקבוצתית.

• אמונות של המטפלים המשפחתיים לגבי הטיפול והמשפחה חשובות יותר מהטכניקות הטיפוליות בהן הם נעזרים. 

מהם 5 דפוסי התקשורת במשפחה לפי סאטיר?

וירג׳יניה סאטיר מתארת בציוריות 5 דפוסי תקשורת במשפחה, שלכל אחד מהם יש תנוחה אופיינית הניתנת לעיצוב.

לטענת סאטיר, חמשת הטיפוסים הללו יכולים להתקיים, באופן זה או אחר, בכל משפחה: החלש / המתרפס, המאשים, הסופר-הגיוני, הלא רלוונטי / מטשטש והמפלס. 

הנה תיאור הטיפוסים: 

1. החלש, המתרפס (The Placater): זה שתפקידו לרצות את כולם, להגיד "תלכו לבלות ואני אשב לבד בחושך", מעין "אני כבר אסתדר". למעשה, טיפוס זה מרגיש חסר ערך, כאילו שבהיעדר המסגרת המשפחתית אין לו משמעות. לא מדובר בויתור רציונלי. הויתור לא בא מתוך פשרה, שכל פעם מישהו אחר יוותר. הוא פועל מתוך חשש מדחייה: טיפוס זה לא רוצה להיות מעמסה על יתר חברי המשפחה ומוותר מראש מתוך חשש שלא יקבל את מה שהוא רוצה.

2. המאשים (The Blamer): זהו הטיפוס שמוצא פגמים בכל האחרים. הוא מפנה אצבע מאשימה ותמיד צודק ויודע הכל. למעשה, הוא מוצף בתחושות בדידות וחוסר הצלחה  ואותן הוא משליך מתוכו החוצה.

3. הסופר-רציונלי (Computer): בעל עמדה נוקשה, שומר על שליטה אינטלקטואלית ופחות מחובר לצד הרגשי. טיפוס זה מפגין קרירות ואיפוק. מה שמניע התנהגות זו הוא הפחד מפגיעה. טיפוס זה שומר על עצמו על ידי ריחוק.

4. הלא-רלוונטי, המטשטש (Distractor):  נבהל מאי-שקט במשפחה משתמש בהומור כדי להרגיע ולהסיח את תשומת הלב. דפוס התקשורת שלו הוא משטיח, במטרה להימנע ממגע עם נושאים בעייתיים בבית. הרבה חיוכים ויכולות חברתיות מפותחות, אבל זה לא אומר שהוא סובל מפחות מצוקה. 

1. המפלס – (Leveller): זהו הטיפוס שמתקשר בצורה ישירה, אסרטיבית וכנה, מגיב לאחרים, מתייחס לקונטקסט האמיתי של הדברים, אומר את מה שהוא חושב. טיפולית, זה דפוס התקשורת המשפחתי הרצוי ביותר. 

כיצד מתנהל לפי סאטיר שינוי בטיפול?

מנקודת הראות הייחודית של סאטיר, שינוי בטיפול משפחתי (Satir Change Model) מתרחש כאשר מתבוננים על הרמה המערכתית, בה תזוזה של כל אחד מחברי המשפחה משפיע גם על מיקומם של האחרים. 

המודל שהציעה מורכב מחמישה שלבים, בו היא מתארת את ההשפעות של כל שלב על רגשות, חשיבה והתנהגות.

באמצעות עקרונות המודל ניתן להבין כיצד המשפחה מעבדת תהליך שינוי. 

הטיפול של ​​סאטיר עובד סביב שני אלמנטים מרכזיים:

• הערכת הכרונולוגיה של חיי המשפחה: תהליך בו המטפל מאבחן את דפוסי ההתפתחות של מערכות יחסים במשפחה כבסיס לשינוי.

• שיקום משפחתי: בו המטפל מכווין משפחות לעבר שינויים חיוביים, תוך שימוש בהתערבויות חווייתיות, ביניהן דימיון מודרך, היפנוזה, פסיכודרמה, פיסול משפחתי ומשחקי תפקידים.

הנה גרף הדגמה של תהליך השינוי לפי סאטיר:

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

קבוצת מיומנויות ב-DBT

מהו DBT?

שיטת הטיפול ההתנהגותית-דיאלקטית פותחה במקור על ידי פרופ' מרשה לינהן במטרה לסייע למטופלים ומטופלות שסובלים מהפרעת אישיות גבולית.

DBT עוצבה כדי ללמד אותם מיומנויות שימושיות, אשר תעזורנה להם לשפר את איכות חייהם. ואכן, מחקרים הוכיחו שהשיטה הצליחה מאד בכך.

כיום מיושמת DBT עבור מתמודדים עם מגוון רחב של הפרעות אחרות, כמו דיכאון, ADHD, מאניה-דיפרסיה, הפרעות אכילה, טיפול בכעסים, טיפול בחרדה ואפילו הפרעות על הספקטרום האוטיסטי.

המכנה המשותף לכל ההפרעות הללו הוא קשיי ויסות רגשי - התמודדות עם רגשות עזים שמציפים את האדם, באמצעות למידת כלים יישומיים לחיות חיים ראויים.

DBT הינה אחת מהגישות הטיפוליות המובילות כיום, שנכללות בגל החדש של הטכניקות בפסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית.

מערכת הוויסות הרגשי

אנשים המתמודדים עם רגשות עזים מרגישים פגיעים לרוב.

בכל זמן נתון, הטריגר הקטן ביותר עלול להוביל לגל עולה ויורד של רגשות.

תנודתיות רגשית זו גורמת לתחושות בלבול, כעס, בדידות, חוסר ישע וכאב נפשי.

כך, בעוד הם מנסים באופן נואש לשלוט על הרגשות המטלטלים, נפגעות מערכות היחסים להם והסביבה העוטפת אותם משלמת גם היא מחירים כבדים.

למרות הניסיונות, אנשים עם קשיי ויסות רגשי קשים, מגלים פעם אחר פעם שמשהו משתבש והם מוצאים עצמם במעגלים מתסכלים של חוסר אונים.

חלק מהמתמודדים מכירים את הסערות הרגשיות החל משנות ילדותם. אחרים מתמודדים כך בעקבות התעללות פיזית, רגשית או מינית, וישנם הנאבקים עם בעיות חזרתיות במערכות יחסים לא-מתפקדות, חוסר תפקוד יעיל בבית הספר, האוניברסיטה או העבודה, בעיות בריאותיות קשורות, התנהגות עצמית פוגענית וחוסר יכולת להתמקד ולהתרכז.

התוצאה עלולה להיות כואבת ביותר, הן רגשית והן פיזית, וכאן נכנס DBT לתמונה:

DBT הוא כלי קליני מוכח ומבוסס מחקר בו משתמשים כיום מטופלות מטופלים עם קשיים בוויסות רגשי, לא רק עבור מתמודדים ומתמודדות עם הפרעת אישיות גבולית. לאורך השנים, פסיכולוגים וחוקרים שאמונים על הגישה, הרחיבו את היריעה וכיום היא מוצעת עבור אוכלוסיות מגוונות עם קשיים על ספקטרום הוויסות הרגשי. 

קבוצת המיומנויות כוללת בתוכה 4 מודלות משמעותיות, שמאפשרות לימוד ותרגול של שרירים רגשיים שבשגרת החיים הרגילה והעמוסה נשחקה. 

האפשרות של כל אדם ללמוד מיומנויות שיעזרו לו להיות קשוב ולשים לב למה קורה לו ולנסות לשהות ברגעים נטולי שיפוטיות נלמדת במודלת הבסיס של קשיבות. 

מודלות נוספות של התמודדות במצוקה, ויסות רגשי ויעילות בין אישית, כל אחת מהן מלמדת כלים יישומיים שכל אחד מאתנו נזקק להמשגה ולתרגול. 

מלימוד, תרגול ושימוש כמטפלת וכאדם אני מוצאת בקבוצת המיומנויות של ה-DBT ככלי משלים לכול סוג הטיפול הנפשי וככלי שמקדם את העבודה הטיפולית באופן מובהק.

 אנו חיים כיום בעולם מורכב ומלא באתגרים אישיים, בין-אישיים, מקצועיים וחברתיים. עולם שמצריך מכל אדם לנהל באופן יעיל את רגשותיו, מחשבותיו ופעולותיו אל מול מציאות אינטנסיבית עם שינויים מהירים.

החשיבות של היכולת שלנו לנהל את הוויסות הרגשי אשר משפיע על התנהלות יעילה במישורים האישים, המקצועיים, הבין אישיים והחברתיים היא הבסיס לחיות חיים איכותיים, חיים שראוי לחיותם.

תיקוף

אחת הדרכים היעילות להאטה והפחתה של תגובתיות שלילית ואימפולסיבית נקראת ולידציה / תיקוף.

תיקוף הוא אמירה מילולית או מחווה בין-אישית שמעניקה אישור והכרה להרגשה, למחשבה ולתחושה של האדם. בכך, תיקוף מספק הרגעה חיצונית מיידית, שעל אף היותה בסיסית ופשוטה, בכוחה לאשש את החוויה הפנימית של האדם הסוער.

חשוב להשתמש בתיקוף במיוחד בשיחות המתמקדות בנושאים רגישים, בהם העוררות הרגשית מסלימה.

כאשר אדם מצוי בסערה רגשית, תיקוף רגשותיו, רצונותיו, מטרותיו או דעותיו, מאט את התגובתיות האוטומטית, כדור שלג רגשי שעלול לעיתים להתבטא כפעולה הרסנית בהתאם לדחף פנימי.

כאשר נעצרת ההסלמה הרגשית, קל יותר לתקף גם את הרגשות, הרצונות, המטרות והדעות של האחר.

מכאן שתיקוף על ידי האחד מוביל גם לתיקוף על ידי האחר- וכך נוצר מעגל של ולידציה.

מהי קבוצת המיומנויות בטיפול דיאלקטי-התנהגותי?

הפרוטוקול של טיפול דיאלקטי-התנהגותי נוסח ופותח עבור אוכלוסיית מטופלים ומטופלות שפסיכותרפיה דינמית לא סיפקה עבורם את המענה המתאים. 

מדובר על מטופלים סוערים מאוד, עבורם הכלים האנליטיים הפרטניים והקבוצתיים פשוט לא נתנו מענה מספק למצוקות, כזה שהחזיק מעמד לאורך הזמן (חשוב לציין שבימינו פותחו שיטות טיפול דינמיות עדכניות, כמו טיפול מבוסס-העברה, TFP, בהן מושגות תוצאות יציבות, בעלות יעילות דומה לטיפול דיאלקטי-התנהגותי).

היתרונות של לימוד המיומנויות בקבוצה 

קבוצת DBT מתקיימת במקביל לטיפול DBT אישי, אך במקרים מסוימים, בעיקר כאשר מידת החומרה של הקושי הנפשי אינה גבוהה, ניתן להשתתף בקבוצת המיומנויות גם בלי לעבור תהליך פרטני (DBT Skills Only). 

את המיומנויות ניתן להעביר גם במפגשים אישיים, אולם למפגש הקבוצתי יש כמה יתרונות משמעותיים:

• צמצום יחסי העברה והעברה-הגדית - היחסים הלא מודעים בין המטפל לבין המטופל מיטשטשים בקבוצת המיומנויות. כיוון שמדובר בטיפול התנהגותי ולא בטיפול דינמי, הדגש אינו מתמקד ביחסי העברה והעברה נגדית, אותם זכרונות התייחסותיים שמשתחזרים בין המטפל למטופל. יתירה מכך, ב-DBT מתייחסים לרעשי ההעברה בקשר הטיפולי כהתנהגויות שמפריעות לטיפול (TIB)תנהגויות שמפריעות לטיפול (TIB). כדי לצמצם את ההעברה שמתרחשת בקבוצה, המשתתפים יושבים בחדר סביב שולחן, עם קלסרים ובהם דפי עבודה, ובאופן מאוד מציאותי ועכשווי, השיח נסוב סביב המיומנויות והביטויים שלהן בחיי המשתתפים. 

• שליטה ברגרסיה - העמדה הטיפולית ב-DBT איננה מעודדת רגרסיה לתלות. להיפך, היא מזמינה את המשתתפים והמשתתפות להתמקם בעמדה פסיכולוגית לומדת, בשלה ובוגרת, שמפחיתה את עוצמת הקשר הבינאישי עם המנחים ועם המשתתפים האחרים בחדר. 

• מודלינג - בדומה לכל קבוצה טיפולית, קבוצת המיומנויות ב-DBT מציעה הזדמנות לצפות, ללמוד, לחקות התנהגויות חיוביות ולעבוד יחד על התנהגויות בינאישיות. מודלינג היא למידה דרך צפייה והיא מתקיימת באמצעות התנהגויות המנחים, התקשורת השוטפת ביניהם והתנהגויות של חברים וחברות בקבוצה. כאשר עולים בכל זאת קשיים מורכבים ביחסים הבין-אישיים, ב"כאן ועכשיו" הקבוצתי, משתמשים המנחים בחומר התקשורתי כהזדמנות, מצע קליני לתרגול מיומנויות DBT הנלמדות בקבוצה, כמו פתרון בעיות.  המנחים נעזרים בטכניקות כמו משחקי תפקידים (סימולציות), שנערכות בין משתתפים, בין המנחים, או בין מנחה למשתתף. 

• אלטרואיזם - ארווין יאלום, פסיכיאטר אמריקאי שהקדיש את חייו לחקר ולמידה של טיפול קבוצתי, התייחס להזדמנות של משתתפים לסייע למשתתפים אחרים כאלמנט תרפויטי נפרד וחיוני. כל אדם מרגיש תחושת מסוגלות כאשר הוא מגלה כי ביכולתו לסייע נפשית לאחרים, באמצעות הקשבה, פרגון, מילה טובה, תיקוף ותמיכה. בניגוד לקבוצות דינמיות מסורתיות, חברי הקבוצה מוזמנים לקיים קשר זה זה בין הפגישות הקבוצתיות, כל זמן שאינו כולל התנהגויות הרסניות (שימוש משותף בסמים, יחסי מין, או עידוד אובדנות). 

• תיקוף קבוצתי - יתרונה הגדול של כל קבוצה טיפולית הוא ביחסי עזרה ספונטניים שמתהווים בין המשתתפים, כאלה שאינם תוצר יזום של המנחים. בקבוצת המיומנויות מיישמים המשתתפים כלים מהותיים ומשמעותיים ב-DBT,  תוך שהם לומדים על היישומים החיוביים שלהם בזמן אמת (ובחיים) ומקבלים על כך חיזוק חיובי מהמנחים וממשתתפים נוספים.

מהן מיומנויות DBT?

DBT כבר עזרה למאות אלפי אנשים בעולם, ילדים, בני נוער ומבוגרים, להתמודד עם נושאים הקשורים לרגשות שצפים ומציפים.

שיטת DBT מלמדת ארבע קבוצות של מיומנויות (מודולות) שימושיות שעוזרות במגוון תחומים בחיים:

1. עמידות למצוקה תעזור לך להכיר בקיומם של מצבי מצוקה ולשאת אותם באופן בו תוכל, ללא כאב, כך שתוכל להרגיע את עצמך ולשפר את תחושתך.

2. מיינדפולנס יעזור לך להישאר מפוקס על ה"כאן ועכשיו", וכתוצאה מכך תוכל לעשות בחירות בריאות יותר.

3. ויסות רגשי יעזור לך לזהות ולהבין מהם רגשותיך כרגע, ובעיקר, יעזור לך לשלוט בהם ולא הם בך.

4. יעילות בין אישית תיתן לך את הכלים לשפר את מערכות היחסים שלך, את היכולת לבקש  את מה שאתה רוצה בדרך יעילה, ואת היכולת להגדיר את הגבולות של עצמך בדרך הבריאה.

מיומנויות הנרכשות בטיפולי DBT אצל מבוגרים ומתבגרים (אפקטיביות בין אישית, ויסות רגשי, יכולת עמידה במצבי דחק ו'walking through the middle path') נלמדות לרוב במשך 4 שבועות, כל אחת, במסגרת הטיפולית.

אוריינטציה והכוונה עבור חברי קבוצה חדשים וכן מיומנות המיינדפולנס נלמדות לרוב במהלך שבועיים, אשר חוזרים על עצמם כל פעם בטרם עוברים ללמוד את קבוצת למיומנויות הבאה.

לוח זמנים טיפוסי של קבוצה לפיתוח מיומנויות ב-DBT נראה למשל כך:

• אוריינטציה והכוונה (שבוע)

• רכישת מיומנות מיינדפולנס (שבועיים) - מיומנויות מיינדפולנס בטיפול DBT מכונות ליבת מיינדפולנס (Core Mindfulness), ולא במקרה - הנחת העבודה היא שכל המיומנויות האחרות מתבססות על רכישה ותרגול היכולת להתחבר לרגע הנוכחי. בניית יכולת זו, להיות בקשיבות ברגע הנוכחי, מהווה אבן פינה הכרחית ללימוד המיומנויות שמתבססות עליה. 

• רכישת היכולת לעמוד במצבי דחק נפשיים (4 שבועות) - עמידות במצוקה

• אוריינטציה חוזרת ואימון נוסף במיומנות המיינדפולנס (שבועיים)

• אוריינטציה חוזרת ואימון במיומנות המיינדפולנס (שבועיים)

• רכישת מיומנויות ויסות רגשי (4 שבועות)

• אוריינטציה חוזרת ואימון במיומנויות המיינדפולנס (שבועיים)

• רכישת מיומנויות של יעילות בינאישית (4 שבועות)

לוח זמנים אפשרי נוסף לטיפול קבוצתי לרכישת מיומנויות כולל קיצור העיסוק במיינדפולנס לשבוע אחד בלבד בכל פעם, מה שמאפשר להקדיש זמן רב יותר (כ-5 שבועות) לרכישת כל מיומנות אחרת.

עבור כל לוח זמנים, מעבר מלא לאורך כל המיומנויות אורך כ-24 שבועות (6 חודשים).

ההחלטה כמה זמן להקדיש לכל מיומנות, האם 4 או 5 שבועות, נתונה לשיקול דעת המנחים ועשויה להיות תלויית קבוצה.

בעוד המבנה הבסיסי הוא זה המפורט מעלה, מנחים רבים מעדיפים להקדיש זמן רב יותר לכל מיומנות על מנת ללמד אותה בצורה איטית ויסודית יותר.

חשיבות האוריינטציה בקבוצה

על המנחים לוודא כי המטופלים ובני משפחותיהם (במידה שמדובר בהורים) חוזרים על החומר שנלמד במהלך האוריינטציה ועל המיומנויות שנרכשו, בעיקר על מיומנות המיינדפולנס, לפני שעוברים ללמוד את המיומנויות הבאות וגם במהלכן.

האוריינטציה, כלומר הליך ההכוונה, כוללת הסבר על גישת ה-DBT, הסבר על התיאוריה הביו-סוציאלית עליה היא מתבססת, הסבר אודות הרציונל של הקבוצה הטיפולית לפיתוח מיומנויות, פירוט ההנחות הטיפוליות העומדות מאחורי טיפול DBT וכן קווים מנחים להתנהלות בטיפול קבוצתי.

הסיבה שלאורה יש חשיבות למעבר חוזר על האוריינטציה גם בשלבים מאוחרים יותר של קבוצת המיומנויות, היא ששינון החלקים התיאורטיים מאפשר לחברי הקבוצה לשוב לנקודות בעייתיות בהן התנסו במהלך הדרך, להעריך את התקדמותם ולהיזכר בכללי הקבוצה ובמטרותיה. לעיתים, כדאי לאפשר לחברי קבוצה וותיקים להעביר אוריינטציה לחברים חדשים, להסביר להם הנחות אשר עומדות מאחורי הטיפול או את החשיבות שבחוקי הקבוצה.

כאשר מדובר בקבוצה טיפולית סגורה, כלומר שאין בה חברים וותיקים וחברים חדשים שמצטרפים לאורך הדרך, המטפל יכול לבחור שלא לחזור על האוריינטציה הטיפולית בכל פעם שמוזנת בלוח הזמנים, הוא יכול לעבור עליה בקצרה, או לעיתים רחוקות יותר.

חשוב שלא לתת לאוריינטציה לתפוס חלק גדול מדי מהתהליך הטיפולי, ובקבוצות פתוחות בהן יש מצטרפים חדשים לאורך הדרך, ניתן להעביר את האוריינטציה בפגישות ייעודיות לכך בהן ישתתפו רק חברים חדשים וחברים וותיקים שמעוניינים בכך, ומעבר לכך להעביר רק תכנים חשובים בקצרה למול כל הקבוצה.

בטיפול DBT שגרתי במבוגרים, בעיקר במסגרת פרטית (שאינה אשפוזית), או במרכזי ייעוץ פסיכולוגי לסטודנטים, המשתתפים חוזרים פעמיים על לוח הזמנים של מהלך הטיפול (שאורכו, כאמור, כ-6 חודשים), כך שתהליך פיתוח המיומנויות המלא אורך כשנה.

כאשר מדובר בטיפול DBT לילדים ולבני נוער, קיימות אפשרויות נוספות.

עבור מטופלים מסוימים שזקוקים לכך, ניתן לעבור את התהליך השנתי הזה פעם נוספת, במידת הצורך וכתלות במקרה.

עבור מתבגרים שהשיגו מטרות טיפוליות משמעותיות ונמצאים במגמת שיפור ניכרת, מומלץ להשלים רק מהלך טיפול אחד בן 6 חודשים, ולוותר על מחזור נוסף שמשלים את הטיפול לשנה שלמה.

במקרה של מתבגרים שגם בתום הטיפול עדיין מראים התנהגויות של פגיעה עצמית, אימפולסיביות או מסוכנות אובדנית, יש חשיבות רבה לחזרה על התהליך ועל המיומנויות שנרכשו, אפילו אם באופן חלקי.

בקרב בני נוער ניתן גם ליישם קבוצה של "בוגרי הטיפול", עבור מתבגרים שסיימו את התהליך אך זקוקים לתמיכה נוספת או להעמקת השימוש במיומנויות.

הרבה מטופלים טועים לחשוב כי הם משתמשים במיומנויות, למרות שבפועל אין זה כך, או שהם לא זוכרים את ההצלחות הקטנות שלהם.

כך או כך, הם לא משתפרים כמו שיכלו. ניהול יומן יומי יעזור לך להפוך לפעיל יותר בטיפול ולמצוא את ההשפעה שיש למיומנויות על חייך ביום יום. 

קווים מנחים בטיפול לפיתוח מיומנויות

• מטופלים שנושרים מהטיפול עדיין אינם מחוץ לטיפול, אלא אם פספסו ארבע פגישות ומעלה.

• על כל מטופל לקחת חלק בטיפול פרטני מתמשך במהלך קבוצת פיתוח המיומנויות.

• למטופלים אסור להגיע למפגשים הטיפוליים תחת השפעת סמים או אלכוהול (כולל גראס).

• למטופלים אסור לשוחח עם מטופלים אחרים בנושאים הקשורים בהתנהגות אימפולסיבית או הרסנית מחוץ למפגשים הטיפוליים.

• כשמטופלים בוחרים ליצור קשר עם מטופלים אחרים כאשר הם חשים מצוקה אובדנית, עליהם להיות מוכנים לקבל עזרה מהמטופל אתו התקשרו.

• מידע על חברי הקבוצה, כולל שמות המטופלים, יישאר חסוי.

• מטופלים שעומדים להגיע באיחור לפגישה קבוצתית או להיעדר ממנה, מחויבים להודיע למנחים מראש.

• למטופלים אסור ליצור מערכות יחסים אינטימיות עם מטופלים אחרים מחוץ למפגשי הקבוצה.

• פרטנרים מיניים לא ישתתפו יחד באותה קבוצת טיפול לפיתוח מיומנויות. 

״כשרוויים בידע חדש, הלך-הרוח משתנה.

כשהלך-הרוח משתנה, הלב משתנה.

לכן הדימויים והשפה הבוקעים

ועולים מן הגרעין חשובים כל כך.

יחדיו יש להם הכוח להפוך דבר אחד לשני״.

-- קלאריסה פינקולה אסטס,

״רצות עם זאבים״

תודה ללי-את פרי לרר (MSW), ליעל הררי ולמטפלי ה-dbt בצוות מכון טמיר תל אביב על העזרה בסיכום ובתרגום. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים

 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מקורות: 

Andión et al. (2012). Effectiveness of combined individual and group dialectical behavior therapy compared to only individual dialectical behavior therapy: A preliminary study. Psychotherapy, 49(2), 241-250 

Blackford, J. U., & Love, R. (2011). Dialectical Behavior Therapy Group Skills Training in a Community Mental Health Setting: A Pilot Study. International Journal of Group Psychotherapy, 61(4), 645–657

The Dialectical Behavior Therapy Skills Workbook for Anger - Using DBT Mindfulness and Emotion Regulation Skills to Manage Anger By: Alexander L. Chapman PhD, RPsych, Kim L. Gratz PhD, Marsha M. Linehan PhD, ABPP, 2015. New Harbinger Publications

Feldman G, Harley R, Kerrigan M, Jacobo M, Fava M. Change in emotional processing during a dialectical behavior therapy based skills group for major depressive disorder. Behaviour Research and Therapy. 2009;47(4):316–321

Harley R, Sprich S, Safren S, Jacobo M, Fava M. Adaptation of dialectical behavior therapy skills training group for treatment-resistant depression. Journal of Nervous and Mental Disorders. 2008;196(2):136–143

Jamilian, H. R., Malekirad, A. A., Farhadi, M., Habibi, M., & Zamani, N. (2014). Effectiveness of Group Dialectical Behavior Therapy (Based on Core Distress Tolerance and Emotion Regulation Components) on Expulsive Anger and Impulsive Behaviors. Global Journal of Health Science, 6(7), 116–123 

Linehan, M. M. (2015). DBT skills training manual (2nd ed.). New York, NY, US: Guilford Press

Rathus, Jill H. (2014). DBT Skills Manual for Adolescents. New York :The Guilford Press

White, C. C. (2007). Dialectical Behavior Therapy in Private Practice. Primary Care Companion to The Journal of Clinical Psychiatry, 9(6), 473

כמה מילים על טיפול DBT 

טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) הוא תכנית טיפולית מקיפה ונרחבת, מאחת משיטות הטיפול שהוגדרו בתור הגל השלישי בטיפול קוגניטיבי התנהגותי.

טיפול DBT מורכב ממספר מודולות טיפוליות, שפותחו במטרה לסייע למטופלים/ות עם רגשות סוערים וקיצוניים. 

פסיכותרפיה בגישת DBT מונחית על ידי צוות של אנשי מקצוע המטפלים יחד בקבוצת מיומנויות, או לחוד בטיפול פרטני.

כל מטפל בצוות מביא עמו מיומנויות, ידע וניסיון שונים להבנת ההתנהגות הספציפית.

הצוות כולל מטפל DBT פרטני, יחד עם זוג מנחים/ות שמנהלים קבוצת מיומנויות שבועית, לצד קיום של שיחות אימון טלפוניות והשתתפות מנדטורית (חובה) בקבוצת עמיתים שבועית, בה לוקחים חלק כל המטפלים והמנחים.

מוזמנים.ות למפגשי מיומנויות DBT בזום - ללא עלות

למעשה, הטיפול הסטנדרטי המקיף שנוסח על ידי מרשה לינהן וצוותה, עשוי להיות מורכב מדי לביצוע מלא, ולכן לאורך השנים פותחו וריאציות שונות שמציעות גמישות בכל הנוגע לפרוטוקול הטיפולי.

על מנת שווריאציה כזו או אחרת של DBT תהיה יעילה, עליה להיצמד למספר פונקציות בסיסיות של טיפול DBT, ולהיות מפוקחת על ידי מחקרים קליניים מבוקרים (היבט חשוב שמלווה את יישום השיטה מתחילת דרכה).

״בהתבוננות כללית, מבחן השורה הראשונה

של אינטליגנציה הוא היכולת להחזיק

בתודעה שני רעיונות מנוגדים בו זמנית

 ועדיין לשמור על היכולת לתפקד.

צריך, למשל, להיות מסוגלים לראות

שהדברים חסרי תקווה

ובכל זאת להיות נחושים

להפוך אותם למשהו אחר״.

F. Scott Fitzgerald, The Crack-Up

המבנה הבסיסי של DBT 

במסגרת טיפול DBT, הנחת העבודה הקלינית היא כי אנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית (או BPD) ומקשיים על ספקטרום הוויסות הרגשי, לוקים במספר כישורי חיים, שחולקו ל-4 מודולות מרכזיות בשיטה: 

• ויסות רגשי  - המטופל לומד על חשיבותם של רגשות, על המובחנות בין סוגים שונים של רגש ועל דרכים להתמודד עם קשיי ויסות רגשי בדרך לשינוי פנימי. קראו כאן מאמר נפרד של מכון טמיר על מיומנוית ויסות רגשות ב-DBT.

• מתן תשומת לב לרגע הנוכחי - מיינדפולנס - מיומנות ליבה שמצויה בבסיס כל המיומנויות האחרות - תוך כדי למידת קשיבות, המטופלים לומדים תיקוף (ולידציה), פונקציה חיונית ביותר שרכישתה מהווה תנאי להצלחה הטיפולית. מיומנות בסיסית נוספת היא המשגה, זיהוי ועבודה עם התודעה הנבונה (Wise Mind), שנרכש באמצעות תרגול ושילוב בין מיינדפולנס ותיקוף.

• מיומנויות עמידות במצבי מצוקה (distress tolerance skills) - מודולה זו מורכבת מסט של כלים וטכניקות שנועדו להתמודדות במצבים משבריים קיצוניים. לא מדובר כאן על משבר נפשי של ממש, אלא על אירוע של סערה פנימית, שיכול להופיע מיידית ובתדירות גבוהה. תכלית המיומנויות לעמידות במצוקה היא ללמד את המטופל כיצד לא להחמיר את המצב המשברי.

• התמודדות בסיטואציות חברתיות - יעילות בין-אישית - מיומנויות של יעילות בינאישית מלמדות את המטופל כיצד להשיג את מטרותיו הבין-אישיות במערכות יחסים (זוגיות, משפחה, עבודה, הורות) באופן יעיל, אסרטיבי ומכבד. 

מטרות הטיפול

שיפור היכולות וכישורי החיים

שיפור של 4 היכולות שתוארו לעיל מהווה רכיב מרכזי בכל טיפול DBT, ונעשה במסגרת פרטנית, קבוצתית, וגם במסגרת שיעורי בית לתרגול בין הפגישות.

לינהן מיקדה את 4 מקבצי המיומנויות האלה כחיוניים לשינוי. חוקרים ופסיכולוגים שהמשיכו את דרכה הרחיבו וערכו את המודולות לפי צרכי האוכלוסיה, למשל בטיפול DBT לילדים ובני נוער.

העלאת המוטיבציה לשינוי

בטיפול דיאלקטי התנהגותי עובדים כל הזמן, ובכל שלב, על המוטיבציה של המטופל.

טיפול פסיכולוגי זה תהליך קשה. טיפול פסיכולוגי עם מטופלים המתמודדים עם תנודתיות ושינויים קיצוניים במצבי הרוח קשה שבעתיים.

מעקב מתמיד וניטור המוטיבציה מבטיחים שהמטופל משתמש בכישורים שהוא לומד כדי לנהל את ההתנהגויות הבעייתיות בחייהם.

הכללה של השינוי לחיים

חשוב לציין כי התפיסה של DBT גורסת כי יישום הכישורים ההתנהגותיים בחיי היום-יום של המטופלים היא קריטית לשינוי בר קיימא.

ככה זה - כאשר אותם כישורים באים לידי ביטוי מוצלח רק במסגרת הטיפולית, לא ניתן לומר שהטיפול הצליח.

 לצד חיזוק ושיפור של התנהגויות רצויות, טיפול DBT צריך להיות ממוקד גם סביב הפחתה של התנהגויות לא רצויות, וחיזוק המוטיבציה של המטופל ביחס לשינוי. באמצעות כרטיס יומן מעקב של התקדמות הטיפול, אותו נדרש המטופל למלא בין הפגישות, המטפל יכול לתעדף את התייחסותו הממוקדת ראשית להתנהגויות המסכנות את חייו של המטופל, לאחר מכן לכאלה הפוגעות בטיפול עצמו, ולבסוף לאלו המפריעות למטופל בהשגת מטרות חייו.

עבור כל התנהגות הנמצאת תחת מעקב, המטפל מסייע למטופל להבין מה הוביל להתרחשותה של אותה התנהגות (באמצעות ניתוח פונקציונלי) ומהן תוצאותיה העשויות לחזק ולקבע את סגנון ההתנהגות הזו.

בד בבד, המטפל פועל לחיזוק המוטיבציה והמחויבות של המטופל על ידי אסטרטגיות שונות.

עיצוב מחודש של סביבת המטופל 

לינהן מייחסת התפתחות של קשיים בוויסות רגשי לאורך החיים לסביבה בלתי-מתקפת במהלך שנות הילדות, סביבה פסיכולוגית שפוגמת ביכולת של האדם לפתח פונקציה טבעית של תיקוף עצמי.

במילים אחרות, קשה לו לומר לעצמו מה הוא מרגיש, מה שהופך לבעייתי במיוחד בעת סערה רגשית.

שינוי של סביבה בלתי-מתקפת אצל ילדים מחייבת עבודה של הדרכת הורים, אולם כאשר מדובר במבוגרים, נדרשת הנחיה של בני זוג, ילדים, או אחרים משמעותיים נוספים שמציבים מראה תמידית בחיי המטופל. 

כל זמן שהסביבה אינה עוברת שינוי, או לפחות הסתגלות, DBT יעבוד באופן חלקי בלבד. 

מניעת השחיקה של מטפלי DBT 

יכולותיו והמוטיבציה של מטפל dbt חייבות להיות מתוחזקות באופן קבוע לאורך הטיפול, שכן מטופלים בעלי BPD (או בכלל, מטופלים סוערים) עשויים לנקוט במגוון התנהגויות שעלולות לפגוע בנחישות, במוטיבציה ובמשאבים הנפשיים של המטפל.

המענה העיקרי לכך ניתן במסגרת של קבוצת ייעוץ לעמיתים של מטפלי DBT, המתכנסת אחת לשבוע, לפגישות באורך של שעה וחצי עד שעתיים:

קבוצת העמיתים

הקבוצה מספקת עבור המטפלים דרכי התמודדות עם אתגרים קליניים שונים, מעודדת אותם לשמור על עמדה אמפתית ולא-שיפוטית כלפי מטופליהם, מספקת עבורם תמיכה בשעות הקשות ולעיתים קרובות עוסקת גם בלמידה ממוקדת של כישורים קליניים ספציפיים.

בדומה לקבוצת המיומנויות ולטיפול כולו, גם בקבוצת העמיתים מתקיימת חלוקת תפקידים ברורה, מנוסח הסכם אליו מחויבים כל המשתתפים / המטפלים ומוטמעות בה נורמות התנהגות שמצויות בהלימה מלאה עם ראיית העולם של גישת DBT.

למשל, על המטפל המוביל את מהלך הטיפול לעסוק בהבניית סביבה המעודדת התקדמות יעילה ולהימנע מכזו שמחזקת התנהגויות לא רצויות ולא אדפטיביות.

בנוסף, עליו לוודא כי כל האלמנטים החשובים לטיפול נמצאים במקומם ושכל הפונקציות הטיפוליות מגיעות לכדי מימוש.

עדכון אחרון:

24 בדצמבר 2023 

מקורות:

Phone Coaching in Dialectical Behavior Therapy. Alexander L. Chapman, 2018. Guilford press

Andión, Ó. et al(2012). Effectiveness of combined individual and group dialectical behavior therapy compared to only individual dialectical behavior therapy: A preliminary study. Psychotherapy, 49(2), 241-250

The Dialectical Behavior Therapy Skills Workbook for Anger - Using DBT Mindfulness and Emotion Regulation Skills to Manage Anger By: Alexander L. Chapman PhD, RPsych, Kim L. Gratz PhD, Marsha M. Linehan PhD, ABPP, 2015 New Harbinger Publications

Linehan, M. M. (2015). DBT skills training manual (2nd ed.). New York, NY, US: Guilford Press

Ritschel, L.A., Lim, N.E., & Stewart, L.M. (2015). Transdiagnostic Applications of DBT for Adolescents and Adults. American journal of psychotherapy, 69 2, 111-28.

למרות שהתודעה הציבורית, משרדי הבריאות והתקשורת מעמידות כיום את בריאות הנפש בסדר עדיפויות גבוה, רבים מהמתמודדים עם הפרעות נפשיות אינם מחפשים עזרה.

לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO) על הפרעות מצב רוח, בערך 264 מיליון בני אדם בעולם חווים דיכאון וכ-45 מיליון סובלים מהפרעה דו-קוטבית.

למרות שהנתונים מדברים בעד עצמם (אלו רק 2 הפרעות מתוך רבות אחרות) כשליש מהסובלים ממצוקה פסיכולוגית אינם פוגשים/ות איש מקצוע.

ייתכן והדבר נובע מסטיגמה חברתית או מפחד מפני טיפול, אך כך או כך איכות החיים שלהם נפגעת ומתדרדרת.

מהן הפרעות מצב רוח?

מצב רוח מוגדר כגוון תחושתי מתמשך שמתקיים בעולם הפנימי, שמשפיע כמעט על כל היבט התנהגותי בעולם החיצוני.

הפרעות מצב רוח הן מקבץ של הפרעות פסיכיאטריות, שנקראות לעיתים גם הפרעות אפקטיביות (אפקט = רגש).

פסיכיאטר, פסיכולוג קליני או אנשי מקצוע מיומנים אחרים בתחום בריאות הנפש יכולים לאבחן הפרעת מצב רוח.

בואו נסקור את הסוגים העיקריים של הפרעות מצב רוח.

הסימפטומים משתנים באופן אינדיבידואלי ויכולים לנוע בין קל לחמור.

סוגים של הפרעות מצב רוח

אלה הסוגים של הפרעות מצב רוח:

• דיכאון מז'ורי- המתמודדים/ות מגלים עניין מופחת בפעילויות רגילות, מוצפים ברגשות עצב או חוסר תקווה, לצד תסמינים גופניים, רגשיים וקוגניטיביים של דיכאון למשך שבועיים לפחות.

• דיסטימיה - דיכאון כרוני בעוצמה נמוכה אך ממושכת. המתמודדים מקבלים את האבחנה רק כאשר הם מדוכאים במשך שנתיים לפחות.

• הפרעה דו קוטבית -  תקופות של דיכאון חמור שמתחלפות בתקופות של מאניה או מצב רוח אופורי מוגבר. 

• ציקלותימיה - מצב דו-קוטבי סאב-קליני, בו מתקיימים ביטויים רגשיים בדרגה נמוכה של דיכאון מז'ורי לצד היפומאניה קלה. ציקלותימיה מאובחנת אצל מבוגרים שחווים לפחות שנתיים של אפיזודות היפומאניות ודיכאוניות מבלי לעמוד בקריטריונים של מאניה, היפומאניה או דיכאון מג'ורי. כדי שילד או מתבגר יקבלו אבחנה של ציקלותימיה, אפיזודות אלו חייבות להימשך למעלה משנה.

• היפומאניה -מצב מאני לא פסיכוטי, מתון יותר ממאניה, הנמשך לפחות ארבעה ימים ברצף ללא ליקוי חברתי ותעסוקתי. אבחנה של היפומאניה מצריכה מצב רוח אופורי ו/או מצב רוח עצבני עם ארבעה או יותר מהתסמינים הבאים - פעילות מוגברת מכוונת מטרה, גרנדיוזיות, צורך מופחת בשינה, הסחת דעת, מרוץ מחשבות, דיבור מוגבר או דחוס והתנהגויות פזיזות.

• הפרעת DMDD - הפרעה מתפרצת בוויסות מצב רוח (DMDD) מופיעה בילדים ובני נוער עם התפרצויות כעס תכופות ועצבנות שאינן מותאמות לסיטואציה.

• הפרעה דיספורית קדם וסתית (PMDD) - עצבנות, חרדה, דיכאון ותנודתיות רגשית, המתרחשים שבוע לפני תחילת המחזור החודשי ודעיכה של התסמינים עם תחילתו.

• הפרעת מצב רוח שקשורה למצב בריאותי כללי - הרבה מחלות רפואיות (כולל סרטן, מחלות לב, זיהומים שהסתבכו ומחלות כרוניות) עלולות לגרום לתסמיני דיכאון.

• הפרעת מצב רוח שנגרמת משימוש בחומרים. תסמיני דיכאון הנובעים מהשפעות של תרופות, שימוש בסמים, אלכוהוליזם או חשיפה לרעלים. 

איך מטפלים בהפרעות במצב הרוח?

במרבית המקרים, חשוב לדעת, ניתן לטפל בהפרעות במצב הרוח בהצלחה.

הטיפול עשוי לכלול או לשלב: 

• תרופות נוגדות דיכאון ומייצבי מצב רוח - כדורים בשילוב עם פסיכותרפיה הוכחו כי הם פועלים היטב כטיפול בדיכאון.

• פסיכותרפיה - לרוב טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול משפחתי או טיפול דינמי. טיפול פסיכולוגי בהפרעות מצב רוח, בעיקר CBT,  מתמקד בשינוי עיותי החשיבה של האדם לגבי עצמו ושל הסביבה כלפיו. הטיפול עוזר גם בשיפור מיומנויות בין-אישיות ומסיעע ללמוד כיצד לזהות גורמי לחץ בסביבה טריגרים שניתן להימנע מהם. 

• טיפולים אחרים, כגון טיפול בנגזי חשמל, שמתקיים באשפוז ואינו טיפול קו ראשון. 

למשפחה יש תפקיד חשוב וחיוני בהצלחת התהליך הטיפולי. 

כאשר מאובחנים ומטופלים כראוי, מתמודדים/ות עם הפרעות במצב הרוח יכולים לחיות חיים ראויים, יציבים ובריאים.

הבדלים מגדריים בהפרעות מצב רוח

לנשים יש סיכוי כפול מגברים לחוות דיכאון חמור, בעוד שהפרעה דו קוטבית מופיעה במידה שווה פחות או יותר אצל נשים וגברים.

למרות שהופעתן של הפרעות אלו יכולה להתרחש בכל גיל, רבים חווים את האפיזודה הראשונה של ההפרעה בין הגילים 25 עד 44.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Sekhon, S., & Gupta, V. (2023, May 8). Mood Disorder. In StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing. Retrieved from https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK558911/

מהי הפרעה ביפולרית עם מחזוריות מהירה?

דפוס של מחזוריות מהירה בהפרעה דו-קוטבית מתאר מצב בו המתמודד/ת  חווה 4 או יותר אפיזודות של הפרעת מצב רוח בטווח של 12 חודשים, עם רמיסיה (הפוגה) בינהן.  

המחזור נחשב מהיר משום שדרך כלל, הסובל /ת מהפרעה דו-קוטבית חווה מחזור אחד או שניים בשנה, כאשר אפיזודות של מאניה מתרחשות לרוב באביב או בסתיו.

׳אפיזודה׳ יכולה להיות של דיכאון, מאניה, היפומאניה, או מצב מעורב. 

מצב כזה נחשב לאחד מהסוגים הכי חמורים בהפרעה ביפולרית והוא עלול לפגום קשות ביכולת האדם לתפקד ובאיכות חייו.

קשה לקיים שגרת של זוגיות, הורות וקריירה במצב של רכבת הרים שלא מפסיקה לדהור. 

לפי ה-DSM, אבחון רשמי אפיזודות הללו אמור להיות מוובחן בהופעתן של תקופת נסיגה או מעבר מקוטב לצד ההפוך. 

בהפרעה דו-קוטבית עם מחזוריות מהירה, תנודות מצב הרוח עשויות להיות אקראיות ובלתי צפויות.

לרוב אין דפוס קבוע מתי תקרה אפיזודה ומה תהיה צורתה.

יש דו-קוטביים שיחליפו בין אפיזודות מאניות ודיכאוניות פעם או פעמיים בשנה, אחרים יכולים לחוות זאת פעם בכמה שנים.

בקרב שיעור מצומצם מהמתמודדים המחזוריות תהיה מהירה אף יותר, אפילו מחזור שלם ביום אחד (תופעה שמכונה גם Ultra-Rapid). 

האם מחזוריות מהירה היא הפרעה נפשית נפרדת?

מחזוריות  מהירה אינה אבחנה, אלא תיאור או פירוט של מסלול ההפרעה, כאחד הסוגים של הפרעה דו-קוטבית. 

באופן דומה, סימפטומים של מחזוריות מהירה אינם שונים משום סוג אחר של הפרעה דו-קוטבית, הדבר היחיד ששונה הוא קצב החילוף.

לא ידוע מדוע מחזוריות מהירה מתרחשת והאם סופה להיפתר או שהיא מהווה דפוס מתמשך וקבוע. 

במקרים מסוימים מחזוריות מהירה יכולה לבשר על התגלמות חמורה יותר של ההפרעה, כולל פסיכוזה.

מהם גורמי הסיכון ל- Rapid Cycling?

ההערכות הן ש-5-10% מהביפולריים יענו על הקריטריונים האבחונים למחזורם מהירים, ולמרות שלא ידועות כיום הסיבות למצב, זוהו כמה גורמי סיכון נפוצים:

• מגדר – נשים נוטות להיות בסיכון גבוה יותר מגברים. יש כאלה המייחסים את הנתון לתנודות הורמונליות במהלך המחזור החודשי.

• גיל – מתמודדים/ות שתסמינים ביפולריים פרצו אצלם בגיל ההתבגרות, סביר יותר שיהפכו לבעלי מחזוריות מהירה. 

•  אנשים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג 2 מצויים בסיכון גבוה יותר למחזוריות מהירה. 

• אנשים שמאובחנים בתת-פעילות של בלוטתה תריס הם בעלי סיכוי גבוה בהרבה להיות בעלי מחזוריות ביפולרית מהירה. 

מה גורם לדפוס המחזוריות המהירה?

מחקרים הציעו ששימוש ארוך טווח בנוגדי דיכאון יכול לתרום לכך, והדבר יכול להסביר, באופן חלקי, מדוע מי שמאובחן בגיל ההתבגרות נמצא בסיכון גבוה יותר למחזוריות מהירה, שכן הוא נחשף משך זמן ארוך לנוגדי-דיכאון.

מחקר מצא שתפקוד נמוך של בלוטת התריס משחק תפקיד בעניין.

מחזוריות מהירה מציבה את המטופל בסיכון גבוה יותר לשימוש בסמים ואלכוהול וגם מגבירה האת הסיכון להתאבדות או לפגיעה עצמית.

מחקר מ-2009 מצא שכגורם סיכון עצמאי מחזוריות מהירה נקשרה להגדלה של כמעט פי 2 במספר הניסיונות האובדניים בהשוואה לביפולריים ללא מחזוריות מהירה.

מחזוריות מהירה כמעט בוודאות תחבל באיכות החיים:

אלה שמושפעים ממנה בצורה החזקה ביותר לא יצליחו לנהל לו״ז מוגדר, בשל ההשתנות התדירה במצבי הרוח שלהם.

לרוב יפגעו ביצועיהם בעבודה ולבסוף יהיה קשה להסתמך עליהם מקצועית ואישית.

איך מטפלים במאניה דיפרסיה עם מחזוריות גבוהה?

מבחינת טיפול תרופתי בהפרעה ביפולרית, קשה יותר לטפל בבעלי מחזוריות מהירה ביחס לכאלה שאינם לוקים בה, כמעט ללא יוצאים מן הכלל.

למרות זאת, יש תרופות שיכולות לעזור.

נוגדי דיכאון כמו פקסיל (סרוקסט), פרוזאק (פלוטין) ולוסטרל (סרטרלין) הוכחו כלא יעילות בשבירת המעגל, ולמעשה עלולות להגביר את קצב המחזוריות. 

לרוב, כאשר הטיפול הוא  בכדורים נוגדי דיכאון, נטילתם תופסק ברגע שתסתיים האפיזודה הדיכאונית.

מייצבי מצב רוח הוכחו כיעילים יותר, בעיקר אם משתמשים בהם בשילוב עם תרופות אנטי-פסיכוטיות לניהול תסמינים של מאני או /היפומאניה.

ליתיום נחשב לקו הטיפול הראשון, כאשר אופציות אחרות הן דפלפט (ולפרואט), למיקטל (למוטריג׳ין) או טגרטול (קארבאמזפין).

מייצבי מצב רוח עשויים להירשם לזמן בלתי מוגבל, ע״מ למנוע אפיזודות עתידיות.

לתמיכה בטיפול, ניתן להשתמש בתרופות אנטי-פסיכוטיות לא-טיפוסיות, כמו סרוקוול (קווטיאפין) או זיפרקסה (אולאנזפין).

מומלץ כמובן טיפול פסיכולוגי תמיכתי שיאפשר ניווט וניהול שגרה בתוך חווית החירום.

בטיפול בביפולריות עם מחזוריות מהירה, חשוב להיות סבלניים וללכת צעד-צעד.

מציאת שילוב התרופות הנכון יכול להיות תהליך של ניסוי וטעייה.

זאת ועוד, לאחר שהתחיל הטיפול, ייתכן שיחלוף זמן מה עד שתורגשנה התועלות המלאות שלו.

חשוב לחפש עזרה מקצועית, להשתתף בקבוצות תמיכה ולהמשך לעבוד עם המטפל עד להשגת שליטה טובה יותר בתנודתיות של מצבי הרוח

האם מתמודדים/ות עם הפרעה דו-קוטבית יכולים לומר שהם סובלים מההפרעה?

שאלה טובה.

יש מקרים שהתשובה שלילית:

לא כל מי שסובל/ת הפרעה דו קוטבית מודע לכך שהוא סובל מבעיה.

יש המון סיבות לכך שמישהו עם הפרעה דו קוטבית לא מבין זאת, כאשר במקרים רבים התובנה לגבי הבעיה ממוסכת על ידי מנגנון הגנה של הכחשה.

חשוב לציין כי מאמר זה אינו מחליף

ייעוץ פסיכיאטרי פרטני ומקצועי

מוזמנים לפנות אלינו למפגש יעוץ עם פסיכיאטרית מבוגרים בתל אביב.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

28 בספטמבר 2022   

מקורות:

Carvalho AF, Dimellis D, Gonda X, Vieta E, Mclntyre RS, Fountoulakis KN. Rapid cycling in bipolar disorder: a systematic review. J Clin Psychiatry. 2014 Jun;75(6):e578-86. doi: 10.4088/JCP.13r08905. PMID: 25004199.

Garcia-Amador M. Colom M, Valenti F, et al. Suicide risk in rapid cycling bipolar patients. J Affect Disord. 2009;117(1-2):74-8. doi:10.1016/j.jad.2008.12/005

סדר ובלגן בבית

כתיבה: 

צופית טסלר, MA,

פסיכולוגית בהתמחות קלינית,

מכון טמיר ת״א

המילה ״בית״ נמצאת בשימוש נרחב, אך יש לה משמעויות ופרשנויות רבות.

באופן אוניברסלי הבית מספק חוויות, שליליות וחיוביות, המעצבות את חיי הפרט. 

הבית אינו מבנה פיזי בלבד, אלא כולל היבטים פסיכולוגיים – מתקשר למגוון פעילויות וחוויות, משמש מאגר זיכרונות המקשרים בין העבר להווה, ועשוי להוות מרכז של יציבות והמשכיות. כמו כן, הוא מהווה מרחב המספק צרכים פיזיולוגיים ובין־אישיים, ומאפשר תחושות של ביטחון, פרטיות, נוחות וביטוי עצמי.

המושג ״בית פסיכולוגי״ מתבטא בכך שזהותו של האדם קשורה למרחב פיזי מסוים, ונוצר מקום שבו חפצים חומריים משקפים את העצמי. מושג זה מהווה תהליך דינמי שבתוכו האדם יוצר, משנה או משמר סביבה ביתית, המשקפת את תחושת העצמי שלו. 

מאפייני אישיות של האדם משפיעים על האופן שבו הוא מטפח ״בית פסיכולוגי״.

ביטויים אלו של זהות ניכרים גם לאחרים. כך, כאשר נכנסים למרחב של אדם אחר ניתן להסיק על תכונות אישיות שלו.

איך קשר עם הבית שלנו משפיע על חיי הנפש? 

במחקר שערכו רוג'רס והרט בתקופת הקורונה, שבה אנשים מוגבלים בגישתם למקומות עבודה, לבילויים, למוסדות חינוך ועוד, נמצא כי לביתו של האדם יש תפקיד חשוב בחיי היום־יום.

ממצאי המחקר הראו כי התקשרות האדם לביתו מובילה לבריאות נפשית חיובית. התקשרות זו כוללת קשרים רגשיים חיוביים לבית ומילוי צרכים פסיכולוגיים. ואילו, התקשרות שלילית לבית נקשרה לסימפטומים של דיכאון, חרדה ומתח.

ממחקר זה עולה כי התקשרות לבית מונעת מאנשים סימפטומים דיכאוניים וחרדתיים, ויכולה להוביל לתחושת ביטחון ויציבות בתקופות לחוצות. 

בלגן וחוסר ארגון בבית ובנפש

״הבית הפסיכולוגי״ מושפע מסדר ובלגן.

בלגן ועומס בחפצים עשויים לנבוע מתוך רצון לצבור רכוש המשקף זהות עצמית, ולהזכיר לאדם אנשים החשובים לו וחוויות בחייו.

התפיסה לגבי מה נחשב בית מבולגן או מסודר – משתנה מאוד בין אנשים. שמירה על סדר בבית עשויה להיראות טריוויאלית, אך ככל שהמרחב קטן ופריטים הופכים לזולים וקלים לרכישה, כך מצטבר בבית עומס של חפצים, המכבידים יותר ויותר. לכן, הקושי בסידור הופך לקשה אף יותר בתרבות הצריכה.

כאשר נוצר בלגן, הסביבה הופכת להיות מבלבלת וכאוטית, ואנשים רבים נאבקים פיזית ונפשית כדי לארגן את חפציהם. ישנם מגוון גורמים המובילים אנשים מסוימים להיות מבולגנים, לדוגמא, דחיינות המעכבת ארגון, חוסר החלטיות המקשה על פינוי פריטים או חוסר בזמן. 

בלגן בבית נחשב בעייתי כאשר הוא מפריע לתפקוד היום־יומי ומערער תחושת נוחות. שכן,

האדם עלול להתקשות למצוא חפצים, להתעכב בביצוע פעולות, להתקשות לנוע בבטחה ולהימנע משימוש בחללי הבית כמתוכנן.

כך, מרחבים עמוסי חפצים מפריעים לביצוע פעילויות שגרתיות (כמו בישול ושמירת היגיינה) ואף מהווים סיכון בטיחותי. במצבים אלו, האדם עשוי להרגיש שהוא ״נבלע״ מרוב הבלגן בסביבתו ולחוש ״לכוד״, מבחינה פיזית ופסיכולוגית.

חוסר ארגון כרוני 

מהו חוסר ארגון כרוני?

אנשים עם חוסר ארגון כרוני מתקשים לארגן פריטים במרחב הפיזי וחווים ניסיונות כושלים לארגון (Chronic disorganization). המצב יכול להיווצר כתוצאה מגורמים סביבתיים, התפתחותיים, נוירולוגיים או מנטליים. 

המתאפיינים בחוסר ארגון כרוני נוטים להיות קשורים רגשית לאובייקטים, לצבור חפצים שאין בהם צורך ולהתקשות בפינוי פריטים לא הכרחיים – כך נוצר בלגן תמידי. עקב כך, האדם מתקשה למצוא פריטים והסחות הדעת בבית גורמות לביצוע מטלות מבלי לסיימן.

לאנשים אלו יש היסטוריה של חוסר ארגון, איכות חיים מופחתת עקב כך וציפייה לכישלון ארגון עתידי.

הם לעיתים קרובות ספקנים בנוגע ליכולתם לארגן את המרחב ואינם מאמינים במסוגלותם העצמית להצליח להתגבר על חוסר הארגון. כך, הם חוששים לבצע משימות ורואים את ארגון הבית כמטלה מאיימת. 

חוסר הארגון גורם למצוקה, במיוחד כאשר הוא נוכח ביותר מתחום אחד בחיים.

מחקרים קודמים מקשרים חוסר ארגון לאגרנות, הפרעת קשב וריכוז (ADHD), קשיים בניהול זמן ודיכאון.

סימפטומים דיכאוניים יכולים להיגרם בעיקר אם האדם מאמץ אמונה שאינו מסוגל להתגבר על הבעיה ובוחר לנקוט באסטרטגיה הנכשלת בהתמודדות עם הבלגן. 

במקרים קיצוניים, חוסר ארגון מוגזם מעיד על הפרעת אגרנות כפייתית, הכוללת רכישה מתמשכת של חפצים ואי השלכת רכוש (ללא קשר לערך המיוחס) עד שהאדם חש מצוקה, שכן איסוף החפצים עלול להפריע לשימוש בחללי המגורים, ולאיים על בריאותו, בטיחותו ורווחתו של האדם האגרן ושל אלו החיים עימו.

איך בלגן בבית משקף בלגן רגשי?

בלגן לא רק מזהם את הסביבה הביתית, אלא גם את ״הבית הפסיכולוגי״ – סביבתו הרגשית של האדם. הבלגן פוגע באיכות החיים והרווחה הנפשית, משום שגורם לתחושה עצמית כאוטית ולחיים לא מאורגנים. כשדברים לא מונחים במקומם זה עלול לגרום לאי נוחות ולקשיי ריכוז, ולכן עלולה להיווצר פגיעה בפרודוקטיביות ובביצועים.

בתים מבולגנים עשויים להוביל את הדיירים ללחץ, הצפה רגשית, מצב רוח ירוד, דיכאון, חוסר שליטה, עייפות, בלבול, בושה, אשמה ושביעות רצון נמוכה מהחיים. חוסר ארגון עלול להיות לעיתים גם סימפטום של הפרעות פסיכולוגיות ונוירולוגיות. 

לבלגן ישנה גם השפעה שלילית על מערכות יחסים עם אחרים, כדוגמת מתח בין בני המשפחה, סטיגמה שלילית ובידוד חברתי. בלגן של אחד מדיירי הבית יכול לאיים על קשריו עם שאר הדיירים. וכן, כאשר יש לו קשרים רגשיים חזקים לרכוש הביתי ואחרים מנסים לסייע לו לארגן את הבית – זה עלול להיות עבורו טראומטי.

כל אלו יכולים לגרוע מהיתרונות החיוביים שיש ל״בית פסיכולוגי״ ולעורר השפעה שלילית על רווחת האדם. למשל, לגרום לו לתפוס את המקום שבו הוא נמצא כמרחב שאינו בטוח. 

כיצד משפר ארגון הבית את הרווחה הנפשית?

ניתן לקדם את הרווחה הנפשית באמצעות ארגון הבית. התערבויות שעשויות לסייע לכך הן למידת טכניקות לארגון הבית, אימון בניהול זמן מיטבי וטיפול רגשי. כאשר אנשים יוצרים ״בית פסיכולוגי״ עם משמעויות חיוביות, הם עשויים להשיג רווחה נפשית.

לסדר יש השפעה חשובה על הרווחה – כאשר הבית נחווה מסודר, ניתן להתמקד בדברים חשובים, כדוגמת: השגת מטרות, ויסות עצמי וביצועים טובים. וכן, כשחפצים נמצאים במקומם, אנשים מאופיינים במצב רוח חיובי יותר. 

לעיתים קרובות הבית נתפס כחלק בזהות העצמית, המשלב היבטים של רגש, חשיבה והתנהגות.

בהיבט הרגשי, ניתן לקדם רגשות הקשורים ליצירה ולשימור של ״בית פסיכולוגי״, כמו חום, יציבות וביטחון.

בהיבט הקוגניטיבי, האדם יכול לשנות ייחוס משמעויות לגבי הסביבה שבה מתגורר.

בהיבט ההתנהגותי, אפשר לעודד פעולות או השקעת זמן ומאמץ שיסייעו לאדם לבטא את זהותו בסביבתו הביתית. 

השקעה בהיבטים אלו תוכל ליצור תחושת זיקה פסיכולוגית לבית, לקדם ארגון בית המשקף זהות עצמית ולתרום לרווחה. 

מקורות:

Crum, K. P., & Ferrari, J. R. (2019). Toward an understanding of psychological home and clutter with emerging adults: Relationships over relics. North American Journal of Psychology, 21(1), 45-56.‏‏‏‏ ‏

Grossman, S. (2009). Chronic disorganization, self-efficacy, and coping as predictors of depressive symptoms in women. Fordham University.‏

Meagher, B. R., & Cheadle, A. D. (2020). Distant from others, but close to home: The relationship between home attachment and mental health during COVID-19. Journal of Environmental Psychology, 72, 101516.

Rogers, C. J., & Hart, R. (2021). Home and the extended-self: Exploring associations between clutter and wellbeing. Journal of Environmental Psychology, 73, 101553.

Roster, C. A., Ferrari, J. R., & Jurkat, M. P. (2016). The dark side of home: Assessing possession 'clutter'on subjective well-being. Journal of Environmental Psychology, 46, 32-41.