דיסוציאציה | איך מתמודדים עם ניתוק רגשי? ומה זה פיצול אישיות?

דרג פריט זה
(64 הצבעות)
דיסוציאציה דיסוציאציה

 

 

מהי דיסוציאציה?

מה פיצול אישיות?

 

ומהו נתק רגשי?

סוגים, תסמינים, אבחון וטיפולים 

 

מהי דיסוציאציה?

דיסוציאציה היא מצב של ניתוק מתנתק בין חלק של האדם מעצמו או מהסביבה.דיסוציאציה יכולה להתרחש בכמה דרכים, כולל ניתוק רגשי, נתק מתחושות גופניות, התנתקות מזיכרונות (אמנזיה) ועוד. 

ברמה הפסיכולוגית, דיסוציאציה היא מנגנון הגנה של האגו, שאת השימוש בו ניתן לתאר כספקטרום דיסוציאטיבי. בקצה האחד דיסוציאציה היא נחלת כולנו, היא מתבטאת כחלימה טבעית בהקיץ, או בהתרחקות מההקשר החברתי לכמה רגעים. 

אנשים ש׳משתמשים׳ במידה מופרזת בדיסוציאציה כהגנה נוטים לאבד לרגעים מגע עם העולם סביבם. למרות שהיא מאפשרת להם להתרחק מהכאב ולפעול לפי טייס אוטומטי, המחיר המציאותי גבוה מדי. 

בצורתו הקיצונית ביותר, דיסוציאציה משפיעה על תפיסת הזהות העצמית ומעוותת את המציאות החיצונית.

בקצה קצהו של הספקטרום עלולה להיווצר סיטואציה של אישיות דיסוציאטיבית, מה שמוכר לכולנו בביטוי ״פיצול אישיות״. 

 

 

אם אתם מרגישים במצוקה, אנא התקשרו אלינו לשיחת התאמה לקבלת המלצה על פסיכולוג/ית בתל אביב, או בקליניקות העמיתות של מכון טמיר בכל הארץ. אנחנו כאן עבורך!

 

סטקטו...

 

האדם הדיסוציאטיבי חש לפתע נפרד מהעולם החיצוני או מרגיש כאילו הוא קיים במציאות אחרת.

דיסוציאציה לרוב עוזרת לאנשים להתמודד עם סיטואציות בלתי נעימות על ידי כך שהיא מנתקת אותם מהסיטואציות עצמן. הם עשויים להיכנס למצב של חלימה בהקיץ, בהייה במרחב ונדידת מחשבות עד שמישהו 'מעיר' אותם ומחזיר אותם למציאות. 

נתק רגשי, המכונה גם דיסוציאציה, דה-ראליזציה או דה-פרסונליזציה, מופיע ברמות שונות ונחשב להגנה פרימיטיבית באישיות האדם.

 

מה לפנינו? תחילה, נסקור במאמר את הדיסוציאציות שנמצאות בטווח הנורמלי, משם לאלו שמצויות על הגבול בין הנורמלי לפתולוגי, אחר כך להפרעות ניתוק המצויות באמצע הספקטרום ולבסוף נדון בתופעות דיסוציאטיביות חמורות, כמו הפרעת DID - המוכרת כ״פיצול אישיות״. 

קריאה מהנה! 

 

dissociation disorder

 

דיסוציאציה נורמלית

בואו ננרמל קצת. כולנו קצת מתנתקים לפעמים, משוטטים מנטלית במרחב תודעתי פנימי... הנה כמה דוגמאות לביטויים נורמטיביים של דיסוציאציה, שקשורים לשילוב של תכונת אישיות ולחץ (לפעמים גם חסך בשינה):  

  • לא להרגיש כמו עצמך
  • להרגיש כאילו אתה בסרט  - במקוטע, בלי שליטה, כמעט ללא הכרה
  • להרגיש כצופה מהצד על עצמך
  • להתעורר מחלום בהקיץ ולהבין שפספסת חלק מהשיחה או התנהגת לא כפי שתיכננת
  • לפספס מחלף תוך כדי נהיגה אוטומטית

בניגוד לשאר המנגנונים שבצורתם המתונה הם חיוביים ונחשבים כחלק מההתפתחות הנורמטיבית של התינוק, מנגנון הניתוק אינו הקצנה פתולוגית של ההתפתחות הנורמלית אלא מבטא בדרך כלל תגובה לטראומה.  

בניגוד לנסיגה פרימיטיבית, שם יש התכנסות לתוך העצמי מנגנון הניתוק יוצר נטישה של העצמי. ניתן לראות מנגנון זה פועל באנשים שעברו טראומות בשלבים שונים בחייהם כולל טראומות של ניצול והורות לקויה (למשל אמהות סכיזופרנגנית) בילדות. יכול לבוא לידי ביטוי ב"שיכחה", אובדן זיכרונות והיעדר תחושת עצמי קוהרנטית בתקופות מסוימות של החיים. במצבי קיצון סיטואציות של חרדה מביאות לבניה של זהות אחרת ולהפרעת האישיות המרובה.

 dissociated

ברמה הנורמטיבית, כאמור, רבים נוטים להזות, לחלום בהקיץ ולדמיין לעצמם מפרי עולמם הפנימי.  אבל יש נקודה שבה עוברים לאיזורים נפשיים יותר פתולוגיים.

בקצה הפתולוגי של דיסוציאציה ניתן לראות אנשים הלוקים בהפרעה של אישיות מרובה, בדרך כלל נפגעי טראומה מינית קשה והתעללות בשנות הילדות המוקדמות.

עם זאת, רוב האנשים שמתלוננים על נתק רגשי נמצאים איפשהו לאורך הסקאלה. בדרך כלל אנשים יקרים בסביבתם הקרובה מפנים אותם לקבל עזרה, פשוט כי קשה להיות בקשר קרוב ואינטימי עם אדם שמתנתק רגשית ואוגר בתוכו רגשות שהוא חווה כבלתי נסבלים.

ההתנתקויות מתרחשות בעיקר בסיטואציות של קונפליקט בין-אישי, בהם עולים רגשות כמו כעס, קנאה או משאלות נקמה. סיטואציות אלו, מטבע הדברים, הן קשות יותר להתמודדות רגשית בהשוואה לסיטואציות בהן מבטאים רגשות נוחים, או "חיוביים", כמו שמחה, התלהבות או תשוקה.

 Depersonalization Symptons

חלימה בהקיץ בלתי מסתגלת

חלימה בהקיץ בפני עצמה היא תופעה נורמלית, יש בה אפילו משהו חביב. אלא שלעיתים היא יכולה לעבור מחביבות להפרעה נפשית. פרופ' אלי זומר, פסיכולוג קליני בכיר ומומחה בעל שם בינלאומי בהפרעות דיסוציאטיביות, זיהה בשנת 2002 תופעה מרתקת: מטופלים שנוטים לחלימה בהקיץ, אך מדווחים שהם ממש מכורים לכך ומתקשים להפסיק. למרות שהבחינו היטב בין דימיון למציאות, גם התפקוד היומיומי שלהם נפגע. העולם הפנימי בא על חשבון חברויות, עבודה ומערכות יחסים.

פרופ' זומר ערך מחקר וכינה את התופעה חלימה בהקיץ בלתי מסתגלת - Maladaptive Daydreaming, אותה הגדיר כפעילות פנטזיה שמחליפה מערכות יחסים וחוויות חיים או פוגעת בתפקוד.

במחקריו העלה נתונים מרתקים:

  • סוג נפוץ של פנטזיה שנחלמת בהקיץ מתאפיינת בעלילה של טרגדיה. נטיה זו קשורה בעצב פנימי מאיים מדי מכדי לבטא אותו באופן ישיר. בדמיון, אותו עצב נתון בשליטה המווסתת את עוצמת הכאב.
  • רבים מהחולמים בהקיץ מבקשים לשים קץ להרגל. משאלה זו דומה לרצונם של מתמודדים עם OCD להשתחרר ממחשבות אובססיביות האופייניות להפרעה טורדנית- כפייתית. מחקר עדכני מלמד על המעגל ההרסני המשותף ל-OCD ולחלימה בהקיץ, תוך שהוא מתאר סיבתיות ודרכי טיפול אפשריות דומות.
  • חולמים בהקיץ רבים נוטים למסך רגשות כואבים באמצעות הדחקה ופנטזיה שמתבטאות בחלום, לעיתים בהיקפים של 4 שעות ביום ויותר.

מחקרים אחרים מלמדים על קשר בין חלימה מוגזמת בהקיץ לבין הפרעות נפשיות מטרידות: סכיזופרניה, דיסתימיה, דיכאון, התעללות בשנות הילדות ובדידות ניכרת במהלכה.

במחקר שפורסם ב-2012, טענו החוקרים כי המשתנה המשמעותי ביותר שקובע האם חלימה בהקיץ משפרת את המצב הנפשי של החולם או מכבידה עליו, הוא חוסן נפשי 

paranormal dissociation

דיסוציאציה וחשיבה על טבעית

כל התרבויות האנושיות מחזיקות באמונות לגבי העל- טבעי. במחקר שנערך לאחרונה נבדקו האמונות העל-טבעיות שמאפיינות בעלי נטייה דיסוציאטיבית. בקרב המשתתפים, סטודנטים וסטודנטיות, נבדקו הנטיה הדיסוציאטיבית שלהם  ולצד נטייתם לאמונות על טבעיות שונות: דת, קסם, גורל, ניבוי עתידות ועוד.

מה עלה? 

  • התוצאה הראשונה היתה צפויה: נמצא קשר חזק בין אמונה בעל- טבעי לבין נטיה דיסוציאטיבית.
  • בקרב מי שהראה נטיות דיסוציאטיביות, אמונה בדת היתה קשורה באמונה בקיום גן עדן וגיהנום.
  • בתחום עולם הקסמים, נצפתה נטיה להאמין במעשי כישוף.
  • האמונה החזקה בתחום הגורל היתה האמונה בחתול שחור כגורם למזל רע.
  • מתחום ניבוי העתידות האמונה החזקה ביותר היתה באסטרולוגיה.
  • אמונה בנשמות היתה קשורה לאמונה בתקשור עם מתים, ולא מעט גם עם אמונה בגלגול נשמות.
  • ממצא מעניין נוסף שעלה מן הניסוי הוא שלא נמצא קשר בין אמונה בעל- טבעי לבין מידת האמונה הדתית. 

החוקרים מסבירים את תוצאות המחקר דרך מושג הגשטלט, כלומר התפיסה הבלתי ביקורתית של תופעות.

בין היתר הם מייחסים למידת החשיפה התקשורתית של תופעה מסוימת השפעה על שכיחות האמונה באותה תופעה, על פי "הטיית הזמינות" שהגדירו טברסקי וכהנמן. 

Dissociative Amnesia

אמנזיה דיסוציאטיבית

שיכחה (אמנזיה) דיסוציאטיבית היא חוסר יכולת לזכור מידע אישי שהיה קיים בזיכרון (Retrograde Amnesia) ושלא ניתן להסבירו באמתעות תהליכי שכחה טבעיים או סיבה פיזיולוגית.
התופעה מתרחשת לרוב לאחר אירועים בלתי-נסבלים, טראומטיים, או אירוע קשה כגון מלחמה, תאונת דרכים, אונס, מוות פתאומי של אדם קרוב. 
חשוב לציין המידע "קיים במערכת", אך לא נגיש ברבדים מודעים.

קימים 4 סוגים אמנזיה דיסוציאטיבית: 

 

  • אמנזיה דיסוציאטיבית מקומית - השכיח ביותר 
  • אמנזיה דיסוציאטיבית מוכללת - שיכחת העבר, בעיקר נגרמת על ידי אירועי לחץ קיצוניים 
  • אמנזיה דיסוציאטיבית מערכתית - שיכחה של קטגוריה מסוימת, כמו מקום או תקופה מסוימת 
  • אמנזיה דיסוציאטיבית מתמשכת - שיכחת כל מה שקורה החל מפריצת האמנזיה - כלומר, אירועים עתידיים

 

הראיות על ההפרעה עולות מתוך עדויות של מטופלים שהחלימו, ראיונות תחת היפנוזה, שימוש ב"סם האמת" (אמוברביטל), ומבחנים של Implicit Memory (אדם טוען שהוא לא זוכר, לדוג' מילים מסוימות, אך זמני התגובה שלו מעידים שהוא כן למד את המילים, למרות שאינו מודע לכך.

 multiple personality disorder

דה-ראליזציה

דה-ראליזציה היא תופעה פסיכופתולוגית שמאפיינת דיסוציאציה, ומהותה הוא תחושה של ניתוק מהמציאות.

היא כוללת מגוון סימפטומים שפוגעים בחווית החיים המוכרת לנו. למשל, היא כוללת עיוותים בזמן - הזמן חולף מהר מדי, או לאט מדי, או שיש תחושת תקיעות בתוך הרגע לפרק זמן ארוך, מבלי שיש יכולת לצאת ממנו. מאפיין נוסף הוא חזרה לאירוע שהתרחש בעבר, סוג של "מנהרת הזמן". עבר, הווה ועתיד מתערבבים לחוויה שמתקרבת לפסיכוזה. 

מתמודדים עם דה-ראליזציה מדווחים גם על עיוותים חושיים שונים, כמו לשמוע את הקול של עצמך נשמע עמום, שטוח, חריג ולא מוכר, כאילו זו לא המציאות, להסתכל על צבע מסוים או לחוש מרקם של בד בצורה שונה לחלוטין מהרגיל, לראות אוביקט בחדות גבוהה או להיפך, באופן מטושטש לגמרי. 

ברמה הקוגניטיבית, מופיעים עיוותים חשיבתיים קיצוניים, ודי מפחידים, מה שמגביל את המתמודדים ולעיתים קרובות מחייב אותם להתלוות לאדם אחר שיתמוך בהם. גם ראייה מנהרתית (Tunnel Vision), פגיעה בזיכרון לטווח קצר ופחד להשתגע. 

 פוגה 

פוגה - DISSOCIATIVE FUGUE


אחת ההפרעות ששוה ללמוד עבורה פסיכולוגיה...

פוגה היא כיום תת-קטגוריה אבחונית שמייצגת גרסה חמורה יותר של אמנזיה דיסוציאטיבית.
משמעות המילה Fugue בצרפתית היא בריחה - ואכן כך מבינים את ההפרעה -  כמנגנון הגנה כנגד סטרס קיצוני. 

בזמן פוגה אין מודעות לשכחה, ובכך היא שונה מאמנזיה אסוציאטיבית רגילה, שם האדם יכול לשאול את עצמו "מה קרה לי בפרק הזמן האחרון? איך זה שאני לא זוכר?". בפוגה אין את זה- האדם מפתח זהות במקום אחר בלי לשאול יותר מדי שאלות.
מעניין שבעת אפיזודת הפוגה ההתנהגות נורמטיבית ואינה מעוררת חשד, אך מאוד שונה מסגנון החיים הקודם. למשל- אדם שמאמץ לעצמו זהות חדשה, עובד בעבודה שונה, יכול להתחתן, להקים משפחה.לאחר ימים עד שנים האדם הוא עלול "להתעורר" ולמצוא את עצמו עם חיים חדשים בלי שיש לו שמץ של מושג איך זה קרה.

היעלמות הפוגה עשויה להיות לא ספונטנית אלא בעקבות תחקור, עדויות מהעבר, בן משפחה שמחפש ועוד.

וזה לא הכל - לאחר היציאה ממצב הפוגה פעמים רבות מתפתחת אמנזיה לתקופת הפוגה!

Dissociative identity disorder

הפרעת זהות דיסוציאטיבית (Dissociative Identity Disorder (DID

בעבר נקראה DID בשם Multiple Personality Disorder ובעברית נודעה גם בכינוי העממי "פיצול אישיות". 

בדרך כלל, בהפרעת DID בולטת אישיות דומיננטית אחת, שמצויה ברוטציה עם דמויות אחרות.

לכל זהות עשויות להיות תכונות אישיות ייחודיות, היסטוריות מגוונות, מחוות וגינונים פיזיים ספציפיים ולעתים גם כתב יד שונה ותחומי עניין מובחנים. 

הרציונל הקליני מאחורי ההפרעה הוא שכאשר אדם חווה טראומה קשה, מנגנון ההישרדות הנפשי אינו מסוגל לעמוד בפני הכאב ומעביר את ההתעללות כחוויה של אדם נפרד, שאינו חלק מן העצמי. 

בארץ, התפרסם לאחרונה המקרה של תהילה זריהן אור, אשה שפיתחה 46 אישויות מפוצלות והצליחה, למרות הכל, להיות אמא. 

 

DID היא ללא ספק ההפרעה הדיסוציאטיבית הדרמטית והחמורה מכולן, כאשר שתיים או יותר "אישיויות" נפרדות שולטות על האדם, כל אחת בתורה, בתחלופה מהירה של דקות עד שעות. 

שיעור האובדנות בהפרעת DID גבוה מאוד, כאשר שני שליש מהמתמודדים מדווחים על ניסיון אובדני במהלך החיים. ההפרעה מתאפיינת בהתנהגויות של פגיעה עצמית.

האישיות המרובה נגרמת על ידי טראומה קיצונית, בדרך כלל טראומה מורכבת, התעללות מינית, גופנית או מילולית או הזנחה הורית קשה. גורמים נוספים הם פגיעת ראש חריפה, שימוש בחומרים או אירוע מוחי. 

 

ההפרעה כוללת אמנזיה דיסוציאטיבית ופוגה – האדם לא יכול לזכור מידע אישי לגבי האישיות האחרת. הוא לא מבין למשל למה הוא התעורר במקום שאינו מכיר, אין לו מושג אייך הגיע לשם.  

לכל אישיות ב-DID יש שם, גיל, מין, היסטוריה אישית, תכונות אופי, דימוי עצמי, וכישרונות ייחודיים משלה. מדהים...

יש מקרים של DID שבהם הנפרדות רק חלקיתאבל לרוב יש אישיות אחת עיקרית, האישיות ה"מארחת" (host) שנושאת את השם האמיתי. 

האישיות המארחת לא חייבת להיות המתפקדת ביותר, אם כי לרוב זה ככה. למשל- יכול להיות שהעיקרית היא דיכאונית והאישיות החלופית היא אנרגטית ותוססת. נראה כי האישיויות מייצגות צדדים שונים של האדם שהוא מתקשה ליצור בינהם אינטגרציה. 

 

 

גורמים לדיסוציאציה קלינית 

פרויד, שביסס את תורתו על מודל מבני בן שלושה מבנים נפשיים, היה אומר שהוויכוח נערך בין האיד (האחראי על הדחפים), האגו (האחראי על העצמי המודע) ולסופר אגו (האחראי לערכים ולמוסר).

תאורטיקנים של יחסי אובייקט, כגון ויניקוט, הסבירו שהקונפליקט הוא בין העצמי האמיתי לעצמי המדומה, שהוא מעין "מסיכה" שכולנו מגבשים במהלך החיים כדי להיענות לדרישות חיצוניות שונות, ונמצאים ברמות שונות של תקשורת איתו.

קארל גוסטב יונג דיבר על ה"לא מודע הקולקטיבי", כלומר מעין לא מודע כלל אנושי שמוטמע בנו עוד בטרם הלידה, נוכח בתרבויות השונות ויוצר מערכת של סמלים נפשיים לפיהם אנו פועלים בעולם. 

זיהוי והעלאה למודעות חלקים שונים של העצמי הוא חלק חשוב מההתפתחות האישית, וזה גם חלק מהתהליך הפסיכולוגי המתרחש בין מטפל למטופל בתוך מערכת היחסים ביניהם.

פעמים רבות המטופל מציג קודם כל את חלקי העצמי המקובלים חברתית והמרצים, כאלה שנתפסים כחלקים "טובים" או "משתפי פעולה", ורק בשלב מאוחר יותר של הטיפול, כשהוא יחוש בטחון בקשר עם המטופל, יתאפשר גם לחלקים יותר דיכאוניים, תוקפניים או פגיעים לעלות על פני השטח. אלו הם החלקים הילדיים שקיימים בכל אחד מאיתנו, כפי שדונלד ויניקוט אבחן כבר לפני עשרות שנים.

חלקים אלה מפוצלים מהעצמי הגלוי בעיקר כאשר האדם חווה טראומה מוקדמת, בשלב שהאישיות שלו לא היתה מגובשת דיה כדי להתמודד עם הטראומה.

במקרים כאלה זה יכול להגיע לכדי דיסוציאציה קלינית, כלומר מצבים דרמטיים של נתק מהעצמי.

דיסוציאציה קלינית יכולה להתבטא כחלק מהסימפטומים של הפרעה פוסט טראומטית (PTSD), כניתוקים זמניים המביאים למצבי שכחה של ההסטוריה האישית, ובמקרים קיצוניים אף כמצבים של "הפרעת אישיות דיסוציאטיבית" (מה שהיה ידוע בעבר כ"פיצול אישיות"). אבל גם בלי להיות מוגדרים כסובלים מדיסוציאציה קלינית, כולנו חווים דיסוציאציה בחיי היום יום, שעוזרת לנו לתפקד בכובעים שונים: כך למשל ה"עצמי" שבא לידי ביטוי בעבודה שונה מה"עצמי" שלי בבית, ובמצבים של עומס רגשי בדרך כלל יופיע עצמי שמתאים לאותו הלך רוח. ארועים של שכחה, של בלבול או תחושת ניכור יכולים להצביע על קונפליקט בין חלקי העצמי השונים שלנו. דרך אחת לזהות ולהקשיב לחלקי העצמי השונים שלנו היא דרך ניתוח חלומות: התבוננות על כל דמות בחלום כחלק שונה של העצמי שלנו ועל האינטרקציות הנוצרות ביניהם.

כיום קיימות 3 תיאוריות בחזית המחקר האטיולוגי על דיסוציאציה:

תיאוריית הטראומה – למשל התעללות מינית מתמשכת בילדות. האדם לא יכול להכיל את החוויה הכה קשה, ולכן מתנתק, נעשה דיסוציאטיבי (בין אם מדובר באמנזיה ובין אם מדובר ב. (DIDלמשל, אישיות אחת זוכרת את הטראומה ואחרת לא.
יש ביקורות לא מועטות על תיאוריית הטראומה, בעיקר כי DID מוזרה ונדירה, עד שיש פסיכולוגים קליניים שטוענים כי היא אינה אמינה. היו שטענו שמטופלים עם DID בקליניקה בכלל מתחזים.
יש גם בעיה של malingering (התחזות) וכן זיכרונות משוחזרים - "שתילת זכרונות". בעשרות השנים האחרונות רואים במחקרים כמה קל לגרום לאנשים לדווח על ארועים שלא קרו מעולם, ושבאמת יאמינו שהם מדווחים על זכרונות אמיתיים. יש מטופלים ש"נזכרו" בהתעללות על ידי ההורים בעת טיפול פסיכולוגי, מה שלא באמת קרה במציאות. יש בעיה "לחפש" היכן ממוקמת הטראומה אצל מתמודד/ת עם DID, כשהוא לא מתלונן על כך , שכן זה יכול ליצור זכרונות שתולים. 

התיאוריה הסוציו-קוגניטיבית- תאוריית הפנטזיה. מצטרפת לכל הרצף של דיסוציאציה (כוללת הנורמלית). ישנה נטייה לדיסוציאציה, זוהי תכונת אישיות, הנלווית למאפיינים אישיותיים וקוגניטיביים נוספים, בין היתר – עם הנטייה לפנטזיות. כלומר, נטייה לפנטז דברים בצורה מאוד מוחשים. לכן, אנשים בעלי תכונות אלה מדווחים על יותר טראומה כיוון שנוטים יותר לפנטזיה, להמציא משהו שלא היה. 
ישנן הרבה ביקורות על הגישה, היא מובלת יותר על ידי אנשים קוגניטיבים, פחות על ידי קלינאים שעובדים יותר עם חולי דיסוציאציה.

תיאוריית השינה- מראה איך מאפיינים מסוימים של שינה וחלימה קשורים לדיסוציאציה. על פי התאוריה, בין אם הייתה טראומה בעבר או לא, הגורם הקרוב לדיסוציאציה, הגורם הפרוקסימלי, זה שינויים בשינה ובחלימה. ישנם מחקרים שמראים כי על ידי טיפול בשינה ניתן לשפר סימפטומים דיסוציאטיביים.
חשוב לציין כי גם גישה זו מתמקדת יותר בכל הרצף הדיסוציאטיבי, מתייחסת לכך כתכונה אישיות, גם אצל אנשים נורמליים.

 

אבחון של דיסוציאציה

האבחון של הפרעות דיסוציאטיביות, כמו הפרעות אחרות, מתקיים באמצעות ראיון קליני, מבחנים פסיכודיאגנוסטיים ושאלונים שמודדים ומעריכים את חומרת הדיסוציאטיביות (כמו des ו-H-mid) . 

טיפול פסיכולוגי בדיסוציאציה

פסיכותרפיה, או טיפול פסיכולוגי ממוקד, קצר וחד, נותן בדרך כלל מענה מדויק להפרעות דיסוציאטיביות, כאשר רבים מהטיפולים מתבססים ומתחקים אחר שיטות טיפול בטראומה.

טיפולים פסיכולוגיים מבוססי ראיות בטראומה נפשית כוללים טיפול בחשיפה ממושכת (PE), טיפול בעיבוד טראומטי (CPT), טיפול CBT ממוקד טראומה, EMDR ועוד. 

 

טיפול דינמי

בטיפול פסיכולוגי קצר מועד, עובדים על מערכת היחסים בתוך החדר, כמיקרוקסומוס לחיים הבין-אישיים של המטופל.

בנוסף לתכנים שעולים בטיפול, תהיה עבודה טיפולית ניכרת על ציר היחסים בין המטפל למטופל, מה שנקרא בשפה הפסיכולוגית "יחסי העברה והעברה נגדית".

למשל, ביטויים של אכזבה מהטיפול, כעס על המטפל, ואפילו איחורים חוזרים, עשויים לשמש אינדיקטורים לביטויים רגשיים שדורשים התייחסות, שיקוף או פירוש.

במצבים כאלה, ניתן לראות בטיפול מרחב התנסותי שבו מתבוננים המטופל והמטפל יחדיו על התרחשות רגשית לא נוחה בזמן אמת, ושורדים אותה יחד. כך לומד המטופל 'לאמן את שרירי הרגשות הקשים'. הוא נוכח לדעת תוך זמן קצר למדי שאפשר לכעוס או להתעצבן על המטפל והדברים ממשיכים הלאה בטוב, לאחר שעברו עיבוד רגשי ותקשורתי מתאים.

את המסוגלות הקומוניקטיבית הזו מייצא המטופל לסביבתו הבין-אישית, אל האנשים הקרובים לו. במודע או שלא במודע, מערכות היחסים בחיים הופכות להיות חופשיות יותר, ניתן לדבר בפתיחות עם אנשים קרובים על כל נושא, גם מבלי שתהיה סתימה או תקיעות בתקשורת הרגשית. 

אם מתגבשת בך ההחלטה להתייעץ עם איש/ת מקצוע,

אנו מציעים לך להיעזר במקצועיות והניסיון שלנו -

התקשרו לשיחת Matching טלפונית.

 

המטרה היא לעזור לך לקבל החלטה

להגדיר את המטרות שלך

ולאתר את המטפל המתאים

שיעזור לך להגשים אותן.

 

בשיחה נזהה ברזולוציה אופטימלית

את הכתובת הטיפולית המתאימה -

במכון טמיר תל אביב,

בקליניקות העמיתות שלנו בכל הארץ,

או במקורות עזרה רבים אחרים שמוכרים לנו.

 

אנחנו זמינים פה כל יום, מהבוקר עד הערב

ונשמח לעזור,

תודה ובהערכה,

 

צוות מכון טמיר

 

1-800-509-809

 

 

 


קראו על מנגנוני הגנה נוספים של האגו, שעלולים להיות מופרזים:

 

 

קראו מאמרים מעניינים נוספים של מכון טמיר: 

https://www.hebpsy.net/me.asp?id=115

 

 

מקורות:

אורן הרשקו (2015). חולמים עצמם לדעת : הקשר בין חלימה בהקיץ חריגה, טראומה בילדות, שקיעה בדמיון, חרדה חברתית והתמכרות לחלימה בהקיץ בקרב מדגם סטודנטים לא-קליני / מאת: אורן הרשקו. בהנחיית: אלי זומר. אוניברסיטת חיפה

https://www.somer.co.il/~somer/images/MD/Oren_2015_Thesis.pdf

 

Gold, S. R., Gold, R. G., Milner, J. S., & Robertson, K. R. (1986). Daydreaming and mental health. Imagination, Cognition and Personality, 6(1), 67–73. 

Gillig, P. M. (2009). Dissociative Identity Disorder: A Controversial Diagnosis. Psychiatry (Edgmont), 6(3), 24–29.

Howell, E.F. (2003). Narcissism, a Relational Aspect of Dissociation. Journal of Trauma & Dissociation, 4 (3), 51-71.

Matthew J. Sharps, Schuyler W. Liao, and Megan R. Herrera (2016). Dissociation and Paranormal Beliefs, Toward a Taxonomy of Belief in the Unreal. Skeptical Inquirer Volume 40.3. 

Soffer-Dudek, N., & Somer, E. (2018). Trapped in a Daydream: Daily Elevations in Maladaptive Daydreaming Are Associated With Daily Psychopathological Symptoms. Frontiers in Psychiatry, 9, 194. http://doi.org/10.3389/fpsyt.2018.00194

 

https://www.pinterest.com/pin/393502086183716039/

http://www.psychedinsanfrancisco.com/multitudes-dissociation-multiple-selves/

https://broadly.vice.com/en_us/article/when-does-obsessive-daydreaming-become-a-mental-illness

https://en.wikipedia.org/wiki/Dissociation_(psychology)

https://broadly.vice.com/en_us/article/when-does-obsessive-daydreaming-become-a-mental-illness

http://www.csicop.org/si/show/dissociation_and_paranormal_beliefs_toward_a_taxonomy_of_belief_in_the_unre

סיכמו: סמדר שטינברג, איתן טמיר, מילי רביד, דורון עמרן וצוות מכון טמיר

עריכה: איתן טמיר

 

 

%MCEPASTEBIN%

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים כמוסד שמכשיר ובוחן מתמחים בפסיכולוגיה קלינית

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-3-6031552

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר