נישואים ומערכות יחסים ארוכות טווח דורשים הרבה עבודה כדי להצליח.

למרות שלא מדובר בהפרעה נפשית או במחלה בריאותית, כשאחד מבני הזוג סובל מתסמונת אספרגר, מערכת היחסים יכולה להיות אפילו יותר מאתגרת.

בהינתן שאספרגר הופך את הקשרים הרגשיים והחברתיים לקשים ביותר, לא מפתיע שמערכות יחסים בהן אחד מהצדדים מצוי על הספקטרום יכולות להיות עמוסות מתח, אי-הבנות ותסכול מצטבר.

יחסים עם אדם עם אספרגר יכולים להיות מלאי אהבה, אבל הם עשויים לדרוש מאמץ וקשב ספציפי לאפיונים הייחודיים של אדם עם הפרעת תקשורת על הספקטרום.

כדי להבין איך אספרגר עלול לסבך קשר זוגי, חשוב לדעת איך התסמונת משפיעה על הלוקים בה.

יום האספרגר הבינלאומי 2024

כמדי שנה, בכל העולם, יצוין ב- 18 בפברואר יום האספרגר הבינלאומי.

מטרת היום הגלובלי היא להגביר את המודעות לאתגרים הקשורים בתסמונת אספרגר.

עד 2013, תסמונת אספרגר סווגה בנפרד מאוטיזם, אבל מאז היא מסווגת כחלק מהספקטרום האוטיסטי. הספקטרום מתייחס למגוון רחב של סימפטומים ורמות חומרה הקשורים להתפתחות המוח ומשפיעים על אופן התפיסה והתקשורת עם אחרים.

מה שמבחין אספרגר מאוטיזם קלאסי הוא חומרה קלה ביותר של הסימפטומים והעדר עיכוב שפתי.

למתמודדים.ות עם הסינדרום יש עניין באינטראקציה חברתית, אבל למי שלא מכיר הם נראים במקרים מסוימים חריגים חברתית או כמי שאינם בקיאים בחוקים החברתיים המקובלים.

מה זה אספרגר?

תסמונת אספרגר היא הפרעה התפתחותית הנמצאת על הספקטרום האוטיסטי ונחשבת להפרעת אוטיזם בתפקוד גבוה.

נתונים סטטיסטיים של המרכזים האמריקאים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) מצביעים על כך שכיום 1 מכל 68 ילדים סובל מסוג מסוים של הפרעה על הספקטרום האוטיסטי (ASD).

מחקר נוסף שפרסם ה-CDC מראה שאבחון ASD שכיח פי 4 בקרב בנים.

המתמודדים עם אספרגר דומים יותר למי שסובל מאוטיזם בתפקוד גבוה.

אנשים עם אוטיזם בתפקוד נמוך יותר יכולים להיות בעלי לקות חמורה בהתפתחות השפה והיכולת להיקשר לאחרים.

אספרגרים מושפעים פחות, אבל לעתים קרובות חווים קשיים בחיבור חברתי ורגשי - קשה להם לקרוא סימנים מילוליים ולא-מילוליים כמו שפת גוף והבעות פנים, ועשויה להיות להם בעיה ליצור קשר עין.

לפעמים הם לא קולטים ״איך״ משהו נאמר, רק ״מה״ נאמר, והם יכולים להיות חסרי אמפתיה (יכולת להבין את רגשות הזולת) ובהיסח הדעת לומר או לעשות דברים שאינם הולמים ועלולים לפגוע ברגשות של אחרים. 

למרות שכל אדם עם אספרגר הוא ייחודי, ניתן להבחין בכמה מאפיינים משותפים:

• אינטליגנציה גבוהה מהממוצע. אנשים על הספקטרום האוטיסטי הגבוה מצליחים להתמודד בחיים, ללמוד, להיות בזוגיות ולהיות בעלי קריירה.

• עניין נלהב במיוחד אפילו  אובססיה כלפי חפץ מסוים. למשל, התעניינות בלתי רגילה במטוסים ופיתוח מומחיות בנושא.

• פיתוח ריטואלים קשיחים, שהם הרבה יותר מפעולה לאור הרגלים.

• קושי בשינויים או מעברים. למרות שקיימת בהחלט אפשרות למצוא עבודה במשרה מלאה או משרה חלקית.

• רגישויות חושיות מוגברות.

המורכבות של קשר זוגי עם אספרגר

יחד עם החריגות והבעייתיות של הפעלת מיומנויות חברתיות, לאנשים עם אספרגר יש בד״כ מעט חברים. 

המתמודד מתקשה להתחבר לאחרים אבל גם מקשה על מי שמחובר אליו להתגייס למענו. 

אם כך, הפרטנר שאינו לוקה באספרגר כועס ופגוע בשל חוסר הרגש וההבנה של בן הזוג, ויכול לומר בתסכולו משפטים כמו ״אתה אף פעם לא קולט״. 

בתגובה, בן הזוג הלוקה באספרגר אכן ״לא תופס את זה״, אבל בהחלט מרגיש את הביקורת והדחייה, שבעטיין הוא מתרחק, כועס ומתגונן.

עם הזמן, הנתק הרגשי עלול לכרסם באינטימיות, כשלעתים קרובות הפרטנר ״הנורמלי״ חש לא אהוב, מותש ומדוכא.

זוגות כאלה חווים כמה אתגרים נוספים, בהם: 

•  מתח בסיטואציות חברתיות – מכיוון שאדם עם אספרגר חווה קשיים במיומנויות חברתיות, בן הזוג תמיד מוכן ״לקפוץ פנימה״ ולהציל אותו ממבוכה. במצב כזה ההתרועעות בחברה הופכת לעבודה קשה מדי ובני הזוג מפסיקים לעשות זאת או מתחילים לחיות חיים נפרדים. לפעמים הפרטנר הסובל מאספרגר משתמש באלכוהול כדי להפחית את העכבות ולהרגיש ״נורמלי״ יותר בחברה. 

• בעיות מיניות –  סקס הוא אחד מעמודי התווך של זוגיות טובה. אבל כדי שיהיה סקס טוב חייבים תקשורת במצבים אינטימיים (למשל, להגיד לפרטנר מה עושה לי טוב או להבין מתי הפרטנר נהנה או לא על בסיס רמזים של שפת הגוף). המתמודדים עם אספרגר מתקשים שם ויש מחירים. 

• בעיות בהורות – לעתים קרובות כשילדים נכנסים לתמונה הדבר מהווה את סוף הקשר. ההורה שאינו סובל מאספרגר חש הרוס מחוסר האמפתיה שההורה השני מפגין כלפי הילד, לרבות התעלמות, הערות ארסיות וחוסר זיהוי של צרכי הילד. ההורה עם האספרגר יכול, למשל, להגיב בקשיחות רבה מדי, או להיפך.  

דרכי התמודדות

תקשורת ישירה

עשו זאת בדיבור או בכתב, ללא הבעת רגש או רמזים. אין כאן מקום לציפייה שהצד השני יבין לבד, זה רק יוביל לתקשורת פאסיבית אגרסיבית.

פניה לטיפול

אפשר להתחיל בטיפול אישי לכל אחד מבני הזוג או לפנות ישר לטיפול זוגי.

אי אפשר ״לתקן״ את בן הזוג עם האספרגר, אבל יכול לתת הרבה.

אם אתם אוהבים את בן הזוג, קראו מה שאתם יכולים על אספרגר ולמדו כמה שיותר על הדינמיקה של מערכת היחסים.

טיפול יכול גם לעזור ללמוד איך להתמודד עם מערכת היחסים במקום ״לשרוד״ בה. 

חיפוש תמיכה

שקלו להצטרף לקבוצת תמיכה, במעגל פיזי או אונליין.

מקום טוב להתחיל את החיפוש יכול להיות פניה לבית לורן ברמת גן. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

דיכאון אצל נשים שכיח כמעט פי שניים לעומת גברים, בעיקר בגיל ההתבגרות ובשנות הפוריות.

ההבדל קשור לשילוב בין רגישות הורמונלית, טראומה, לחץ חברתי ודפוסי ביטוי רגשיים. אצל חלק מהנשים מופיעות גם צורות ייחודיות של דיכאון, כמו דיכאון אחרי לידה ו־PMDD.

מהו דיכאון אצל נשים?

דיכאון הוא הפרעה נפשית שמשפיעה על מצב הרוח, החשיבה, האנרגיה והתפקוד היומיומי. אצל נשים הוא עשוי להופיע לצד שינויים הורמונליים, היריון, לידה או מחזור חודשי.

הסימפטומים המרכזיים כוללים עצב מתמשך, אובדן עניין, ירידה באנרגיה, קושי להתרכז, הפרעות שינה, תחושת חוסר ערך ומחשבות אובדניות.

מהם התסמינים של דיכאון אצל נשים?

דיכאון אצל נשים יכול לכלול:

• ירידה בהנאה ובעניין

• עייפות וחוסר אנרגיה

• רגזנות

• תחושת אשמה או חוסר ערך

• קושי להתרכז

• הפרעות שינה

• שינוי בתיאבון או במשקל

• בכי תכוף

• האטה, אגיטציה או אי־שקט פסיכומוטורי

• מחשבות על מוות או פגיעה עצמית

התסמינים דומים בעיקרם בין נשים וגברים, אך נשים נוטות יותר לדווח על עצב, פגיעות ובכי.

אילו סוגי דיכאון שכיחים במיוחד אצל נשים?

יש מצבי דיכאון הקשורים באופן ישיר יותר לשלבים הורמונליים בחיי נשים, בעיקר הריון, לידה והמחזור החודשי.

שני המצבים המרכזיים הם דיכאון פרינטלי, כולל דיכאון אחרי לידה, והפרעה דיספורית קדם־וסתית, PMDD.

דיכאון אצל נשים יכול להיות דיכאון קליני רגיל, אבל במקרים מסוימים הוא מופיע סביב שינוי הורמונלי ברור.

לכן בהערכה קלינית חשוב לבדוק מתי התחילו הסימפטומים, האם הם קשורים לווסת, להיריון, ללידה, להנקה, להפסקת גלולות או לשינוי באמצעי מניעה.

סקירה מ־2024 מתארת את גיל ההתבגרות, התקופה הקדם־וסתית, ההריון, הלידה וגיל המעבר כחלונות של פגיעות רגשית מוגברת אצל חלק מהנשים, בעיקר סביב תנודות בהורמוני הרבייה.

מהו דיכאון פרינטלי?

דיכאון פרינטלי הוא דיכאון שמופיע במהלך ההריון או לאחר הלידה. לפי DSM-5-TR, דיכאון אחרי לידה אינו אבחנה נפרדת, אלא אפיזודה דיכאונית עם מאפיין של התחלה פרינטלית.

בשפה היומיומית משתמשים במונח “דיכאון אחרי לידה”, אך מבחינה קלינית חלק מהמקרים מתחילים כבר בזמן ההריון.

עד כמה דיכאון פרינטלי נפוץ?

דיכאון סביב היריון ולידה הוא אחד המצבים הנפשיים השכיחים ביותר בתקופת הפריון.

מחקרים מראים ששיעורי הדיכאון במהלך ההיריון עשויים להיות דומים ואף גבוהים משיעורי הדיכאון לאחר הלידה.

במדינות עם הכנסה נמוכה ובינונית שיעורי הדיכאון הפרינטלי נעים לפי סקירות בין 19-50% לעומת 7 עד 20% במדינות עם הכנסה גבוהה.

דיכאון במהלך ההיריון עדיין מצוי בתת־אבחון ותת־טיפול ביחס לדיכאון אחרי לידה, למרות הפגיעה האפשרית בתפקוד, בקשר עם התינוק ובבריאות הנפשית של האם.

מהם הסימפטומים של דיכאון פרינטלי?

הסימפטומים יכולים לכלול:

• עצב מתמשך

• בכי תכוף

• עייפות קיצונית

• חוסר אנרגיה

• ירידה במוטיבציה

• קשיי שינה

• חרדה

• תחושת אשמה

• קושי להיקשר לתינוק

• תחושת ריחוק מהתינוק

• קושי לתפקד ביומיום

מה ההבדל בין דכדוך אחרי לידה לדיכאון אחרי לידה?

דכדוך אחרי לידה, Baby Blues, הוא מצב שכיח וקצר יחסית של רגישות, בכי, תנודתיות רגשית ועייפות אחרי הלידה. הוא מופיע בדרך כלל בימים הראשונים לאחר הלידה ונחלש בהדרגה.

דיכאון אחרי לידה ממושך יותר, עוצמתי יותר ופוגע יותר בתפקוד. הוא יכול לכלול תחושת עצבות, חוסר מוטיבציה, תחושה של “אני אמא רעה”, ריחוק מהתינוק, קשיי היקשרות, רצון להתרחק ממנו או מחשבות מפחידות סביב פגיעה בו.

מי נמצאת בסיכון לדיכאון אחרי לידה?

גורמי הסיכון לדיכאון אחרי לידה כוללים היסטוריה של דיכאון או קשיים נפשיים אחרים, הריון טראומטי או הריון בסיכון, יחס שלילי כלפי ההריון, קשיים כלכליים, חוסר תמיכה חברתית, בעיות זוגיות, הריון בגיל צעיר, חשיפה לאלימות בבית, קושי בקבלת החלטות בבית וחוסר תמיכה מצד בן הזוג.

סקירה מ־2026 מצאה שגורמי הסיכון הפסיכו־חברתיים המרכזיים לדיכאון וחרדה אחרי לידה הם קשיים בקשר הזוגי, תמיכה חברתית נמוכה ואירועי חיים מלחיצים.

גם ההורה שאינו יולד יכול לחוות דיכאון אחרי לידה.

אצל גברים או בני זוג שאינם יולדים, גורמי הלחץ כוללים לעיתים עומס כלכלי, חוסר שינה, שינוי חד בתפקיד המשפחתי ומתחים במערכת היחסים.

דיכאון סביב היריון ולידה הוא דיכאון קליני שמופיע בהקשר פרינטלי. הוא דורש התייחסות גם למצב הרוח, גם לתפקוד היומיומי וגם לקשר המתפתח עם התינוק. השאלה הקלינית המרכזית היא מתי התחילו הסימפטומים, כמה זמן הם נמשכים ועד כמה הם פוגעים בתפקוד.

מה ההבדלים בין דיכאון נשי לגברי?

ההבדל בין דיכאון אצל נשים וגברים אינו מתבטא רק בשכיחות, אלא גם בגיל ההופעה, במהלך ההפרעה ובדפוסי התסמינים.

אצל נשים מופיעים יותר תסמינים כמו שינה מרובה, אכילה מוגברת, תגובתיות גבוהה של מצב הרוח, חרדה נלווית, עונתיות, משך אפיזודות ארוך יותר וחזרתיות גבוהה יותר.

יש כמה הסברים אפשריים להבדלים אלו:

גורמים ביולוגיים

מחקר מ-2020 מציין שהשונות בשיעורי הדיכאון בין המינים מופיעה סביב גיל 12 (Macdonald et al, 2020).

הדבר עשוי לרמז שהורמוני מין גבריים או נשיים משפיעים על כך, שכן ייצורם מתגבר סביב תחילת ההתבגרות. יתכן שלהורמונים האלה יש השפעות שונות על הכימיה במוח ועל מערכת העצבים, אך עדיין לא ברור אם הבדלי מין ביולוגיים משחקים תפקיד בהתפתחות דיכאון. 

אין גורם יחיד שמסביר את הפער, אך ברור שההבדלים הביולוגיים אינם מסתכמים בהורמונים:

סקירה עדכנית מתארת מעורבות אפשרית של צירי סטרס, מערכות החיסון והדלקתיות, דפוסי שינה, מטבוליזם ושלבי הפוריות בחיים.

גורמים סביבתיים

 הסבר נוסף לשונות המגדרית בשיעורי הדיכאון מתבסס על אפליה והתעללות.

ה-CDC מדווח שיותר נשים חוות תקיפה מינית ביחס לגברים וש-1 מכל 3 נשים שחוו אונס מדווחת שהתקיפה הראשונה קרתה בין גיל 11 ל-17.

נשים וילדות גם נמצאות בסבירות גבוהה יותר לחוות הטרדה מינית וחפצון.

מחקר מ-2020 שנערך על סטודנטים בנפאל מצא שהטרדה מינית היתה גורם סיכון לדיכאון, ומחקר נוסף מאותה שנה מציע שחפצון-עצמי (כשאדם מתחיל לראות את גופו שלו כאובייקט מיני) יכול גם הוא להיות גורם סיכון לכך. זאת ועוד, יש לחצים סוציו-אקונומיים שנשים ניצבות בפניהם בתדירות גבוהה יותר מגברים. למשל, לפי ה-Mental Health Foundation הבריטי סביר יותר שנשים יהפכו למטפל עיקרי ויחיו בעוני. 

חוקרים נורבגים בחנו את ההשפעה של לחץ נפשי כגורם אפשרי לדיכאון אצל נערות. הם גילו שגם בנות וגם בנים מתמודדים עם רמות דומות של מתח, אבל הן נוטות להשפיע חזק יותר על בנות (Morken et al, 2023).

תת-אבחון ותת-דיווח

מחקר מ-2021 מציע שייתכן ויש תת-דיווח של דיכאון אצל גברים, ושסביר יותר שגברים יחפשו טיפול רק כשהדיכאון הופך לחמור, כלומר מקרים קלים עד בינוניים עשויים שלא להיות מיוצגים בסטטיסטיקות.

בולטות של התסמינים

מחקרים מראים שנשים נוטות יותר לבטא עצב בפתיחות גבוהה יותר בהשוואה לגברים.

במחקר מ-2020 צוין כי בשל תפקידים מגדריים מסורתיים, מקובל יותר חברתית שנשים יבכו ויהיו פגיעות יותר מגברים, בעוד שסביר יותר שגברים יבטאו כעס, ינסו להסתיר את רגשותיהם או יתמודדו עם רגשות ע״י שימוש בחומרים, מתוך ציפייה חברתית להפגין חוזק. 

"אני מנסה לדבר עמכם על תהום של עצב, כאב שאינו ניתן להעברה, הבולע אותנו מדי פעם, לעתים תכופות לאורך זמן, עד אובדן הטעם בכל דיבור שהוא, בכל מעשה שהוא, אובדן טעם החיים עצמו […] בעת הדיכאון, אם קיומי עתיד להתערער, הרי שחוסר המובן שלו אינו טרגי: הוא נראה לי מובן מאליו, זועק לעין ומחויב המציאות. מאין באה שמש שחורה זו? מאיזו גלקסיה מטורפת ממסמרות אותי קרניה המעיקות והבלתי נראות לקרקע, למיטה, לאֵלֶם, לוויתור?".

-- ז'וליה קריסטבה, 1987, מתוך "שמש שחורה"

דיכאון והתאבדות אצל נשים

דברים רבים יכולים להשפיע על הסיכון להתאבדות, ודיכאון הוא גורם סיכון פוטנציאלי לכך. 

באופן כללי, נשים נוטות יותר לניסיונות התאבדות מגברים, אך לגברים יש סבירות גבוהה יותר למות בהתאבדות, למרות הניסיונות המועטים יותר. 

יש כמה תיאוריות שמנסות להסביר זאת: 

תמיכה – יש סבירות גבוהה יותר שנשים ידברו ויחפשו עזרה בנוגע לדיכאון וניסיונות התאבדות, מה שיכול לגרום לסובבים לעשות צעדים למניעת ההתאבדות. 

שיטה – נשים נוטות יותר ליטול תרופות כדי להתאבד, בעוד שגברים נוטים יותר להשתמש בשיטות קטלניות, כמו שימוש בנשק. מכיוון שיש יותר סיכוי שרופאים יוכלו להציל אדם ממינון יתר של תרופה, זו עשויה להיות הסיבה להישרדותן של נשים. 

ביולוגיה – סקירה מ-2020 הראתה שיש חוקרים שמאמינים שהורמוני מין גבריים המכונים אנדרוגנים יכולים להשפיע על התנהגות אובדנית של גברים. הורמונים אלה קשורים לתוקפנות ויש ראיות שמציעות שרמות גבוהות שלהם קשורות למוות בהתאבדות. כך או כך, לא משנה מהן הנסיבות, מחשבות על התאבדות או פגיעה עצמית הן תסמינים חמורים של מצוקה, ואדם שחווה אותם צריך לחפש תמיכה ממומחה לבריאות הנפש. 

שאלות ותשובות על דיכאון אצל נשים

האם דיכאון אצל נשים קשור למחזור החודשי?

כן. אצל חלק מהנשים יש קשר ברור בין שינויים הורמונליים לבין הופעת סימפטומים דיכאוניים. השינויים יכולים להופיע לפני הווסת, סביב היריון ולידה או בתקופות של שינוי הורמונלי משמעותי. במקרים מסוימים מדובר בהחמרה זמנית של דיכאון קיים, ובמקרים אחרים בתבנית מחזורית ברורה כמו PMDD.

איך יודעים אם זה PMDD או PMS רגיל?

ההבדל המרכזי הוא עוצמת הפגיעה בתפקוד. PMS גורם בדרך כלל לאי־נוחות פיזית ורגשית מתונה, בעוד ש־PMDD כולל דיכאון, חרדה, עצבנות או תנודתיות רגשית שפוגעים באופן משמעותי בעבודה, בזוגיות או בתפקוד היומיומי.

ב־PMDD הסימפטומים מופיעים באופן עקבי לפני הווסת ונחלשים לאחר תחילתה.

האם דיכאון אחרי לידה יכול להופיע חודשים אחרי הלידה?

כן. למרות שב־DSM-5-TR ההגדרה הרשמית מתייחסת להתחלה סמוך ללידה, בפועל נשים רבות מפתחות סימפטומים דיכאוניים גם חודשים לאחר מכן.

העומס המצטבר של חוסר שינה, שינויים הורמונליים, בידוד, חרדה סביב ההורות ועייפות כרונית יכולים להשפיע לאורך השנה הראשונה לאחר הלידה.

למה נשים מדווחות יותר על דיכאון?

הפער קשור לשילוב בין גורמים ביולוגיים, חברתיים ופסיכולוגיים.

נשים חשופות יותר לשינויים הורמונליים, לאלימות מינית, לעומס טיפולי וללחצים חברתיים סביב תפקידי מגדר.

בנוסף, נשים נוטות יותר לדבר על מצוקה נפשית ולפנות לעזרה, בעוד שחלק מהגברים מבטאים דיכאון דרך כעס, הסתגרות או התמכרויות.

האם גלולות למניעת היריון יכולות להשפיע על מצב הרוח?

כן. אצל חלק מהנשים גלולות עשויות להשפיע על מצב הרוח, לעיתים לטובה ולעיתים לרעה. מחקר מ־2026 מצא שנשים שחוו שינוי רגשי בעקבות גלולות היו בסיכון גבוה יותר לדיכאון פרינטלי ול־PMDD.

תגובה רגשית לגלולות אינה מעידה בהכרח על דיכאון, אך היא יכולה לשמש סמן לרגישות הורמונלית.

מתי צריך טיפול תרופתי בדיכאון?

טיפול תרופתי נשקל כאשר הדיכאון בינוני עד חמור, כאשר יש פגיעה משמעותית בתפקוד, או כאשר פסיכותרפיה בלבד אינה מספיקה.

במקרים של דיכאון סביב היריון או אחרי לידה, ההחלטה על טיפול תרופתי דורשת הערכה זהירה של חומרת הסימפטומים מול שיקולים רפואיים והורמונליים.

איך CBT עוזר לדיכאון אצל נשים?

טיפול CBT מתמקד בזיהוי דפוסי חשיבה שליליים ובהפחתת הימנעות, אשמה וחוסר אונים. הטיפול כולל גם בנייה מחודשת של שגרה, שינה, פעילות יומיומית וויסות רגשי.

בדיכאון סביב הריון או לידה, CBT מתאים במיוחד כאשר הדיכאון מלווה בחרדה, עומס, ביקורת עצמית וקושי להסתגל לשינוי. מחקרים מצביעים על כך שהתערבויות מבוססות CBT עשויות להפחית סימפטומים של דיכאון וחרדה בתקופה הפרינטלית, גם אצל נשים עם הריונות בסיכון גבוה (Tanii et al., 2026).

האם דיכאון נשי נראה אחרת מדיכאון גברי?

לעיתים כן. נשים נוטות יותר לדווח על עצב, בכי, חרדה ואשמה, בעוד שגברים עשויים לבטא דיכאון דרך כעס, הסתגרות או שימוש בחומרים.

ההבדלים אינם מוחלטים, אך הם משפיעים על האופן שבו דיכאון מזוהה, מדווח ומאובחן.

האם דיכאון אצל נשים יכול לגרום לעייפות קיצונית והפרעות שינה?

כן. עייפות, ירידה באנרגיה והפרעות שינה הן מהסימפטומים השכיחים ביותר של דיכאון אצל נשים.

חלק מהנשים מתארות תחושת כבדות, קושי לקום מהמיטה, שינה מרובה, קושי להירדם או תשישות שאינה חולפת גם אחרי מנוחה. הסימפטומים עשויים להחמיר סביב שינויים הורמונליים, היריון, לידה או המחזור החודשי.

כאשר העייפות מופיעה יחד עם עצב, חוסר עניין, אשמה, חרדה או קשיי ריכוז, חשוב לבדוק אפשרות של דיכאון ולא לייחס את המצב רק לעומס או למחסור בשינה.

מחקר מ־2026 מצא כי תסמינים גופניים כמו שינוי בתיאבון, כאבים ועומס גופני היו קשורים בשכיחות גבוהה יותר לדיכאון וחרדה בתקופה הפרינטלית.

מתי צריך לפנות לעזרה?

יש לפנות להערכה מקצועית דחופה כאשר מופיעות מחשבות אובדניות, רצון לפגוע בעצמך, תחושת חוסר תקווה קיצונית או חוסר יכולת לתפקד.

גם ניתוק משמעותי מהתינוק אחרי לידה, חרדה קשה, אי־שקט קיצוני או שימוש מוגבר באלכוהול ותרופות מצריכים פנייה מיידית לעזרה מקצועית. 

מחקר מ-2019 דיווח שטיפול מוקדם עשוי להפחית את חומרת הדיכאון. 

אם את מרגישה לא טוב וחווה תסמיני דיכאון חשוב לשקול לדבר עם רופא/ה או מטפל/ת. 

הטיפול יכלול פסיכותרפיה (טיפול בשיחות), תרופות נגד דיכאון או שילוב שלהן. 

אם אישה המתמודדת עם דיכאון נמצאת בסיכון מיידי לפגיעה בעצמה או באחרים, חשוב לפנות מיד לעזרה דחופה:

מוקד חירום, חדר מיון או איש מקצוע בתחום בריאות הנפש.

במצבים כאלה חשוב להישאר לידה, להקשיב בצורה רגועה ולא שיפוטית, לשאול ישירות אם היא נמצאת בסכנה, ולצמצם גישה לתרופות, נשק או אמצעים אחרים שעלולים לשמש לפגיעה עצמית עד להגעת עזרה מקצועית.

בדיכאון סביב היריון או לידה יש חשיבות מיוחדת להתייחס במהירות לשינויים קיצוניים במצב הרוח, ניתוק מהתינוק, חוסר תפקוד משמעותי או מחשבות אובדניות.

דיכאון אצל נשים הוא מצב שניתן לטפל בו, גם כאשר הסימפטומים קשים או ממושכים.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מטפלות.ים בדיכאון לפי יישובים

תל אביב 

ירושלים

באר שבע

חיפה

אשקלון

אשדוד

רחובות נס ציונה

ראשון לציון

מודיעין מכבים רעות

חולון

רמת גן

פתח תקווה

ראש העין

אריאל

קריית אונו

הרצליה

כפר סבא

רעננה

נתניה

חדרה, קיסריה ופרדס חנה

זכרון יעקב

צפון הארץ וכרמיאל

נהריה

ובשפות עברית, אנגלית, ערבית ורוסית, פנים אל פנים או אונליין.

מקורות:

ז'וליה קריסטבה (1987). שמש שחורה, דיכאון ומלנכוליה. הוצאת רסלינג.

Albert P. R. (2015). Why is depression more prevalent in women?. Journal of psychiatry & neuroscience : JPN, 40(4), 219–221. https://doi.org/10.1503/jpn.150205

Di Benedetto, M. G., Landi, P., Mencacci, C., & Cattaneo, A. (2024). Depression in Women: Potential Biological and Sociocultural Factors Driving the Sex Effect. Neuropsychobiology, 83(1), 2–16. https://doi.org/10.1159/000531588

Kang, B. S., Um, J., Hong, S., Park, H. J., Park, J. H., Hwang, J., Kim, T. S., & Ko, H. S. (2026). Factors Associated with Perinatal Depression and Anxiety Among Pregnant and Postpartum Women: A Cross-Sectional Study Based on Questionnaire Data. Diseases (Basel, Switzerland), 14(2), 67. https://doi.org/10.3390/diseases14020067

Kiewa, J., Lind, P. A., Hickie, I. B., Medland, S. E., Mitchell, B. E., Middeldorp, C. M., Martin, N. G., Wray, N. R., & Byrne, E. M. (2026). Poor mood after oral contraceptive use is associated with increased vulnerability to peripartum depression, premenstrual dysphoric disorder, and higher genetic risk for depression. Archives of Women's Mental Health, 29, Article 71. https://doi.org/10.1007/s00737-026-01708-z

Macdonald JA, Greenwood CJ, Francis LM, Harrison TR, Graeme LG, Youssef GJ, Di Manno L, Skouteris H, Fletcher R, Knight T, Williams J, Milgrom J, Olsson CA. Profiles of Depressive Symptoms and Anger in Men: Associations With Postpartum Family Functioning. Front Psychiatry. 2020 Nov 23;11:578114. doi: 10.3389/fpsyt.2020.578114. PMID: 33329118; PMCID: PMC7719778.

Morken, I.S., Viddal, K.R., von Soest, T. et al. Explaining the Female Preponderance in Adolescent Depression—A Four-Wave Cohort Study. Res Child Adolesc Psychopathol 51, 859–869 (2023). https://doi.org/10.1007/s10802-023-01031-6

Patten SB, Wang JL, Williams JV, et al. Descriptive epidemiology of major depression in Canada. Can J Psychiatry. 2006;51:84–9

Tanii, C., Miyoshi, M., Iizuka, Y., Ueki, S., & Shimizu, E. (2026). Effectiveness of cognitive behavioural therapy-based intervention on depression and anxiety in high-risk pregnant women: a systematic review protocol. BMJ open, 16(1), e105897. https://doi.org/10.1136/bmjopen-2025-105897

Worthman C. M. (2026). Women's mental health: current status and evolutionary perspectives. Evolutionary human sciences, 8, e6. https://doi.org/10.1017/ehs.2025.10032

Zelčāne, E., Pipere, A., Vende Kotova, K., Mestere, A., & Mārtinsone, K. (2026). Psychosocial risk factors for depression and anxiety in European postpartum women: A scoping review. European journal of midwifery, 10, 10.18332/ejm/216184. https://doi.org/10.18332/ejm/216184

איך נהיה פתאום מלחמה, משבר גרעיני ודיבור על מלחמת העולם השלישית? אנחנו הרי עדיין מתאוששים מהקורונה. אחרי שנתיים של קפיצה מווריאנט קורונה אחד למשנהו, המצב באוקראינה מוצא אותנו על הקצה.

חלק מהאנשים חווים כעס, אחרים חוסר תקווה, חוסר אונים או חוסר תחושה נוכח ההצפה הרגשית. 

כן, החיים לא מפסיקים להפתיע ויש להם קצב משלהם:

רוסיה פלשה לאוקראינה ב-24 לפברואר 2022 מול מיליארדי עיניים של עולם לא מאמין.

לא רק זה, כמה ימים אחרי תחילת הלחימה שלף ולדימיר פוטין, את קלף יום הדין וסיפר לכולנו שהמוכנות הגרעינית של הצבא הרוסי הועלתה לרמה גבוהה.

אגב, הפעם האחרונה שזה קרה הייתה לפני 60 שנה במשבר מפרץ החזירים בקובה.

בשני המקרים, אז והיום, העולם נתפס אימה וחרדה קיצונית נוכח האיום בהשמדה בין-מדינתית, שמאיים בעצם על האנושות כולה.

ככל שמתפתח הקונפליקט הנוכחי, התחלנו להתמודד גם עם תחושות מטרידות של אי-ודאות ועם מחשבות קטסטרופליות.

הפלישה הרוסית לאוקראינה והדאגות ממלחמה דורשות התמודדות משמעותית, אבל אם מבינים איך שטף המידע על הקונפליקט משפיע עלינו מנטלית, יש מה לעשות כדי להגן על בריאותנו הנפשית ולשמור על קור רוח.

להלן כמה דרכים להחליף את חרדת הציפייה במשהו חיובי ומועיל: 

צאו בחוץ

התנתקו מפייסבוק, מטוויטר ויוטיוב.

צאו להליכה עם הכלב ותשאירו את הניד 20 דקות בבית.

זו הזדמנות לנשום אוויר צח שמביא השפעה מרגיעה ומאפשר לנו להיות קשובים ונוכחים ברגע, מה שיכול להפחית מתח, חרדה ודיכאון.

בתוך המאבק בפחד - ההכרה ברגשות האלה, נטרול הטריגרים והגירויים המעוררים חרדה והרגיעה בטבע יכולים לעשות בדיוק את העבודה המתבקשת להרגעת הנפש. 

כמה שיותר זמן עם אנשים שאתם אוהבים

בטלפון או פנים אל פנים, לא קריטי, העיקר ליזום ולתחזק מגע בינאישי עם אנשים שטוב לכם איתם ולהם טוב אתכם.

הרעיון הוא לא להיפגש כדי ״לדבר על זה״, כלומר לשתף במה שעובר עלינו רגשית. זה מאולץ. אפשר פשוט להיפגש לדרינק או לעשות ״פרלמנט״ על פוליטיקה (בדוק, לא חסרים פה מומחים...). 

העיקר שתהיה במפגשים כאלה הקשבה ותיקוף של דעות ורגשות.  

במובן של תמיכה חברתית יש לפחות יתרון אחד למלחמה בהשוואה לקורונה:

הדרישה לריחוק חברתי אינה קיימת ואנחנו יכולים להישען ולתמוך זה בזה פנים אל פנים. 

בנוסף, בניגוד לקורונה, רובנו חולקים קונצנזוס אחיד למדי לגבי המשבר:

פוטין הוא ״האיש הרע״ שתקף את האנדרדוג שוחר החירות.

אפילו אם המציאות הגאו-פוליטית מורכבת יותר, קל לנו יותר להבין את הדינמיקה ולהתחבר אליה.

עם הקורונה זה היה הרבה יותר מסובך.

לווירוס לא היו מטרות וסדר יום, ולא היה לנו אויב משותף שניתן להצביע עליו יכול להיות שהעניין הזה תרם לריבוי תיאוריות הקונספירציה בקורונה, שקיומן איפשר ״לעשות סדר״ בדברים, אפילו אם ההסברים מעוותים ופרנואידיים.

הגבלת חשיפה לחדשות 

חשוב להישאר בעניינים לגבי מה שקורה בחוץ,  אבל כותרות סנסציוניות וסרטונים מ״כתבנו בשטח״, עם אזהרות טריגר שמקדימים אותם רק מציתים המון פחד.

מעבר לזה קטעי וידאו כאלה מציעים מעט מאוד מידע אינפורמטיבי שעוזר להבין את תמונת המצב (זה מבלי לציין את שפע חומרי הפייק ניוז שמאפיין את המלחמה). 

הזרם המתמשך של מידע מציף ומגביר מצוקה ואנחנו יודעים בוודאות שצריכה מוגברת של חדשות שליליות עלולה לגרום לתגובות פסיכופיזיולוגיות מזיקות בחלקן.

העובדה שהמשבר מתגלגל ומתפתח כל יום מקשה עוד יותר על ההתנתקות.

מרביתנו לא מצפים כמו פעם להתכנסות המשפחתית של מהדורת החדשות בערב. אנחנו חורשים וטוחנים פוסטים במדיה החברתית בכל הזדמנות פנויה.

זה ממלא את המציאות המנטלית שלנו ברעשים וירטואליים שאין בהן דבר פרט לשימור אווירה שלילית, פאניקה וחוויית אסון. 

חיוני ובריא להפסיק מדי פעם את הצריכה של מדיה חברתית ודיווחי החדשות.

אפשר לקבוע לעצמכם זמנים מוגדרים.

מומלץ גם להעיף את ההתראות מכל מיני יישומונים שמתחרים על תשומת הלב הרגשית שלנו. 

צרו קשר עם אנשים שנפגעו ישירות 

חמלה למי שנפגעו מהמצב הביטחוני באוקראינה  היא דרך מצוינת להפחתת מתח במשק הבית הרגשי שלנו. 

אנשים שעלו ארצה מאוקראינה לאורך העשורים האחרונים מזועזעים מהמצב, אצל חלקם מתעוררות טראומות מן העבר בעיקר עבור מי שמתמודדים עם הפרעת פוסט-טראומה (PTSD).

הציעו אוזן קשבת וכתף תומכת.

זה יכול לעשות הבדל עצום עבור מי ש׳נמצא בתוך׳ המשבר.

אפשר לסייע גם דרך תרומת כסף דרך ארגונים שמסיעים לתושבי אוקראינה. 

התרחקו מחשיבה קטסטרופלית

זה נכון שהאפשרות של מלחמה גרעינית קיימת, אבל בכל זאת, יש הבדל בין לנפנף בנשק להשמדה המונית לבין שימוש בו.

ההיסטוריה הקרובה מלמדת כי נשק גרעיני הוא דווקא אמצעי מרסן שיוצר ויסות והתרעה הדדית בין מעצמות ולכן הסבירות לעימות עולמי מבוסס גרעין אינו סביר כל כך. 

עם קטסטרופיזציה ומחשבות של ״מה יקרה אם...״ קשה להתווכח, יש להן אנרגיה משלהן. הן מכניסות אותנו ללופ של מחשבות טורדניות שליליות ולחרדה שלפעמים קשה לעצור. 

אנחנו יודעים שאין כל תועלת בדאגה אובססיבית, בעיקר כאשר הקונפליקט לא באזור שלנו והשפעתנו עליו נמוכה. למרות שחברה אנחנו עושים את המיטב. למשל בנט שמדלג בין פוטין, זלנסקי ושולץ או ההתגייסות של אזרחים לקלוט פליטים מהמדינה האוקראינית המרוסקת.

בנוסף, למרות שנראה כאילו פוטין ירד קצת מהפסים, מנהיגי אירופה וארה״ב עובדים בשיתוף פעולה כדי למצוא דרך שתעצור את שליט רוסיה, בעיקר באמצעות סנקציות כלכליות שתפחתנה את הסיכון לעימות בין-מדינתי רחב יותר.

תרגלו הכרת תודה

האפשרות של קונפליקט מטרידה ומחרידה, זה הגיוני וברור. 

יחד עם זאת, לשם שינוי, אנחנו רחוקים יחסית מאזור העימות ומקונפליקט שמצוי בבסיסו וחיים בסביבה די בטוחה. דברים יכולים להחריף, אבל נכון להיום אנחנו במקום שאפשר לנשום בו -  יש לנו גישה למזון, לקורת גג ולטיפול רפואי.

קחו אוויר. 

אפשר גם להכיר תודה הזו על הדברים הבסיסיים שנראים ביומיום מובנים מאליהם. 

צפו בפסיכולוגית אמריקאית שממליצה בערך כמונו,

בתוספת המושג המעניין Doomscrolling או Doomsurfing.

מדובר בהשקעת כמות מופרזת של זמן מסך

המוקדש לצריכת חדשות שליליות:

תרגלו מדיטציה ומיינדפולנס

מיינדפולנס (קשיבות), כמו גם פעילויות אחרות הממוקדות בקשר גוף נפש, יכולות להעביר את הפוקוס התודעתי מציפייה לגרוע ביותר לעמדה של קבלה ורוגע יחסי. 

תרגול מיינדפולנס יכול לעזור לנו להרגיש נוכחים יותר ברגע, תוך הכרה ברגשות, במחשבות ובתחושות שקיימים בחוויית הביטחון בהווה. אם קיים רק הווה, ברור שאין טעם או מניע לשלוט במה שיתרחש בעתיד.

אם אתם מוטרדים לגבי התרחבות המלחמה תרגלו נשימות עמוקות. אנשים דתיים ומסורתיים יכולים להיעזר בתפילה למטרה דומה וכדי לאפשר לעצמם להרגיש קצת יותר מקורקעים ומוגנים. ךמעשה, כל חיבור דרך אמונה רוחנית יכול לתרום להקלה על עוצמת החרדה, חוסר האונים והדיכאון. 

דברו איתנו אם זה מציף מדי רגשית

כולנו יחד בתוך פאזת הטרור הזו, שהלוואי ותסתיים במהרה ותועבר אל דפי ההיסטוריה. 

עד אז, חשוב לדעת כי לאנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש - עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים - ובייחוד כאלה שמנוסים בטיפול בחרדות במצבי עימות ביטחוני, יש מה לתת לכם כדי לעזור: גם בדיבור עם ילדים על המלחמה, גם לפתח בעצמכם חוסן נפשי וגם ללמוד כלים לטיפול בחרדות.

אם אתם או אדם שאתם אוהבים מרגישים מוחלשים עקב העימות הבטחוני באוקראינה, שקלו לתאם מפגש אחד או יותר עם מטפל/ת נפשי מוסמך, שיוכל להציע אסטרטגיות מותאמות אישית לניהול החרדה סביב המשבר. 

כשאנחנו בכל מקרה על הקצה, מנטלית ופיזית, מעכלים עדיין את סאגת הקורונה,עיבוד של משבר מיידי נוסף מעמיס חרדה ופחד. 

עניין המיקוד בהפרעת קשב וריכוז הוא מוזר למדי, אפילו קצת סותר:

אם נתן לבנאדם עם ADHD משימה משעממת ומתסכלת, נראה אותו כנראה עושה מאמץ על כדי להישאר ממוקד יותר מכמה דקות.

הוא ייסחף במחשבות ובעצם יילחם בהן כדי לחזור לביצוע המשימה. 

לעומת זאת אם נושיב אותו עם פלייסטיישן ומשחק שהוא אוהב, או שנתן לו משימה שיוכל להיכנס בה בספרינט, הוא עשוי להפגין מיקוד יתר כל כך אינטנסיבי שלפעמים נצטרך להזכיר לו לאכול או לישון.

איך אפשר ליישב את הסתירה הזאת?

ואם ניתן ליישב אותה, איך תוכלו להתמקד יותר טוב? 

על זה נדבר כאן.

איך חוסר מיקוד מקשה על החיים?

קודם כל, חשוב לראות מדוע חוסר מיקוד הוא עניין שיכול ממש לעכב אותנו. 

הנה כמה דוגמאות שמזמינות הרבה קונפליקטים בחיי היומיום: 

• התעלמות מפרטים או מהוראות.

• דחיינות שמקשה (ולעיתים מכשילה) על השלמה של פרויקט.

• טעויות הנובעות מפזיזות.

• ערפול מוחי, או קושי לחשוב בבהירות.

• קושי לספוג את התוכן שדורש ספיגה..

מעבר לאתגרים המיידיים, נראה שקשיי מיקוד בשנות הילדות קשורים במחירים נפשיים עתידיים, אותם ניתן לצפות בסבירות גבוהה יותר מראש, מה שמחזק את הצורך לטפל מוקדם.

למשל, מחקר אורך שעקב לאורך 4 שנים אחר ילדים ובני משפחותיהם מצא כי קשיי מיקוד, קשב ופונקציות ניהוליות אחרות, יכולים לחזות תסמיני דיכאון מאוחר יותר, אל תוך ההתבגרות (Fenesy and Lee, 2022).

מה ההסבר המוחי לקשיי מיקוד בהפרעת קשב?

יש שלושה איזורי מוח שנמצאו בעלי נפח מצומצם יותר מהנורמה אצל אנשים עם ADHD:

• הקורטקס המצחי.

• גרעיני הבסיס (הגרעינים הבאזליים).

• חלקים במוח הקטן  .

מעניין שלשלושת האזורים יש תפקידים חשובים במיקוד וגם בקשב.

במקום חוסר מיקוד, יהיה מדויק יותר לחשוב על כך כחוסר שליטה במה להתמקד. מוח של אדם עם ADHD תמיד רוחש וחושב על משהו.

הבעיה היא לתמרץ ולחזק אותו להתמקד בגרוי יחיד שצריך להפנות אליו כעת את הזרקור.

חוסר השליטה בהתמקדות מתבטא בד״כ ב-3 בעיות עיקריות:

 1. מאמצים חוזרים ונשנים להתחיל במשימה מבלי להצליח להביא את המוח לעשות זאת.

 2. להתחיל במשימה רק כדי לגלות שהמוח נודד ללא הרף במחשבות.

 3. מיקוד-יתר בדבר הלא נכון (לבהות במשהו בלי לקלוט את זה הרבה זמן).

אסטרטגיות שעוזרות להגביר את המיקוד

הפחתה של הסחות דעת חיצוניות

הסחות חיצוניות אינן ההסחות היחידות שחווים אנשים עם ADHD, אבל הן מספקות טריגרים שהמוח, הנואש למצוא משהו אחר להתמקד בו, יקפוץ עליהם כדרך להתחמק ממשימות משעממות או קשות.

אם נפטרים מהטריגרים הללו, נותרים למוח פחות תירוצים לסטות מהמסלול.

איך יוצרים סביבת עבודה נטולת הסחות? 

העברת הטלפון למצב שקט

שימו בטלפון שרק שיחות מאנשים חשובים לכם יתקבלו, כאלה שיתקשרו רק במקרה חירום. 

אם הסמארטפון לא קריטי למילוי משימות מקצועיות שאתה עושה, ניתן להפיק תועלת מכיבוי מלא שלו.

הזזת חפצים שאינם קשורים מטווח הראייה

 כשצריך לבצע משימה, חשוב להזיז הצידה דברים שיכולים ״לקרוא״ לנו – חוברת עדכנית של קטלוג איקאה, או מלא חלונות שפתוחים כולם על מסך המחשב וקורצים לנו לבוא. 

שימוש באזניות מצמצמות רעשים

 רעשים יכולים להיות מסיחים בדיוק כמו טריגרים חזותיים ולכן כדאי לחסום מהסביבה כל רעש שניתן.

על הדרך מומלץ לקחת כמה נשימות עמוקות ואפילו לתרגל טכניקות עם הנחיות, כמו הרפיית שרירים מתקדמת (PMR). 

האזנה למוזיקה

מחקרים שבחנו את הקשר בין מוזיקה ליכולת מיקוד מלמדת כי מוזיקה משפרת את היכולת לשמר מיקוד אצל מתמודדים/ות עם ADHD.

נראה שהדבר מצריך מוזיקה אינסטרומנטלית, בלי מילים (שעלולות בעצמן להסיח), והשמעה בווליום נמוך שנועד לייצר רעש רקע. 

לחזור על מילות עוגן

מונחי עוגן,הן מילים או ביטויים שיכולים להחזיר לתודעה את מה שהכי חשוב לעשות היום.

כמו ״לסיים את העבודה לקראת הגשה״.

הקפדה על מרחב עבודה מסודר ונקי

הסחות דעת לא חייבות ללבוש צורה של מחשבות, הן יכולות להיות כתמי קפה על המשטח של העכבר או ערימת בגדים שלא קופלו אחרי כביסה. 

לחלל מבולגן יש מחירים פסיכולוגיים משלו, והוא יכול לספק הסחות דעת נכבדות.

לרשום מחשבות

 בנוגע לרעש הרקע שבתוך המוח, אחת הדרכים להשתיק מחשבות שאינן קשורות לעניין שעל הפרק היא לרשום אותן.

במקום לדאוג שתשכחו לעשות כביסה כשתגיעו הביתה, כתבו ״לעשות כביסה״ בפתקים בסלולרי או ביומן, כך שתוכלו לשחרר את המחשבה יותר בקלות.

אפשר לעשות זאת גם ע״י מחשבות מסיחות, כמו ״מעניין איזה עץ זה״ או ״כדאי שאשנן את כל סוגי העצים שיש פה כך שאזהה מיד איזה עץ נקרה בדרכי״.

אם תצלמו תמונה של כל עץ ותרשמו את הסוג שלו כדי לזכור זאת, יש יותר סיכוי שהמוח ישחרר את הדחף.

גם אם לא תחזרו לכך אח״כ, הרישום מאלץ את התודעה לחזור אל המשימה הנוכחית. 

להשתמש בתבונה בזמן שבו מוסחים

מי שמוצא את עצמו מתקשה לדבוק במשימה יותר מכמה דקות ברצף, יכול לקחת הפסקות קצרות כדי לעשות משהו שישקיט את רעש הרקע.

אם מדובר במחשבות מסיחות, אפשר לכוון סטופר ולעבוד על פרויקט יצירתי וכיפי או לבצע בבית מטלה אוטומטית יחסחי (שטיפת כלים, עבור חלקנו).

אם מדובר בחוסר מנוחה פיזי, אפשר לצאת להליכה, לרקוד או לקפוץ במקום.

בזהירות עם זה, בעיקר אם קמתם עכשיו מישיבה ממושכת.

פעילות גופנית משחררת דופמין, אלא גם עוזרת לחזק את השליטה בדחפים ולשפר את התפקודים הניהוליים. 

לתכנן כמה שיותר

אם חוסר המיקוד הנחווה הוא אי-יכולת להתחיל משימה, מומלץ לשבת על תכנית.

תכנון הולך יד ביד עם פירוק משימות והבהרתן.

כשיש לנו מפת דרכים, יותר קל להשיג תחושת שליטה ולפרק את האתגר למשימות קצרות יותר ומאיימות פחות.

ניתן להתחיל במיפוי הצעדים ההדרגתיים שיש לעשות, ואז להחליט על סדר נכון לעשותם.

אפשר גם לדרג את הצעדים לפי מידת הקושי או העניין.

כך ניתן לתקוף את הסיפור הזה צעד צעד, במקום לחשוב על כל הפרויקט כשלם.

לאזן דרך היכרות עם הקצב האישי שלך

המוח נע כמו מטוטלת בין מיקוד יתר  לבין טשטוש חשיבתי.

במקום לאלץ את המוח המעורפל להישאר ממוקד, מומלץ לנסות להיות מודעים יותר לשינויים, כולל באילו זמנים של היום יש יותר מיקוד ואילו גורמים עשויים להוות טריגר לכל מצב. 

כך אפשר לפרק את רשימת המשימות היומית ל״משימות במיקוד יתר״ (דברים שדורשים לשמר מיקוד) ול״משימות בערפול״ (דברים שניתן לעשות אותם גם אם המוח תועה היכן שמתחשק לו). כשמחליפים בין מצבים, מחליפים בין המשימות. 

מקורות:

Fenesy, M.C., Lee, S.S. Childhood ADHD and Executive Functioning: Unique Predictions of Early Adolescent Depression. Res Child Adolesc Psychopathol 50, 753–770 (2022). https://doi.org/10.1007/s10802-021-00845-6

Rachael Green (2022). ADHD Symptom Spotlight: Lack of Focus In verywellmind: https://www.verywellmind.com/understanding-and-managing-lack-of-focus-in-adhd-5216984

Luo TZ, Maunsell JHR. Attention can be subdivided into neurobiological components corresponding to distinct behavioral effects. PNAS. 2019;116(52):26187-26194.

מהו שימור עצמי? 

שימור עצמי הוא הגנה אישית מפני הרס או פגיעה, וכנטייה טבעית ואינסטינקטיבית להתנהג בצורה שתשמר את קיומנו. 

בעולם החי, שימור עצמי הוא אינסטינקט הישרדות, תהליך בו אורגניזם מונע מעצמו להיפגע או להיות מחוסל ע״י אחרים.

כל היצורים החיים מתעדפים את הישרדותם מעל כל דבר אחר ויעשו מה שנדרש כדי להישאר בחיים. 

האינסטינקט הזה קיים בקרב כל האורגניזמים ומתבטא אצל רובם בתגובת לחימה / בריחה / קפיאה שתכליתה לשרוד.  

הדחף הטבעי לשמור על עצמנו נוכח בכמה הקשרים אצל בני אדם, למשל שימור עצמי כהתמודדות עם אתגרים בחיי העבודה, אבל כאן נתמקד בביטויים שלו במערכות יחסים זוגיות.

למשל, מי שתקוע בקשר הרסני או בנישואים קשים – מוטב שינהג באופן שעולה בקנה אחד עם שימור עצמי. 

אבל אם מנגד, הפרטנר שלכם אהוב וראוי לכך  ואתם רוצים לשפר את הנישואים, אזי המניע המולד לשימור קיומי חייב להצטמצם. 

למרות שלא מדובר באגואיזם, שימור עצמי מצוי בסתירה מסוימת עם ניהול יחסים משפחתיים פתוחים ובריאים.

למה?

כי בשימור עצמי אין כל כך מקום לדאוג לאחרים, ולעיתים קשרים משפחתיים נתפסים אפילו כהפרעה של ממש. 

איך להפחית שימור עצמי במערכת היחסים? 

שימור עצמי בזוגיות יוגדר כדפוס התנהגות שמפתח אחד מבני הזוג,  או שניהם, במטרה לשמר את הנקשר מפני הרס או פגיעה, כולל פגיעה שנגרמת מהתנהגות שמתאפיינת ב״פריקיות״ של שליטה.

למרות שבתנאים מסוימים שימור עצמי עשוי להיות יעיל, ברור שנדרשת תקשורת מעבר לאדם אחד.

ֿאנחנו כבר לא חיים בסוואנה והוא עלול לחבל ביחסים שאתם מושקעים בהם.

תסתכלו רגע על השאלות האלה.

אם בחלקן או כולן התשובה חיובית, הגיוני שיש לכם צורך גבוה בשימור עצמי: 

1. האם אני פתוח/ה לאלטרנטיבות התנהגותיות בקשר?

2. האם אני צריך/ה להבהיר את הנקודה שלי תוך הנחה שאני חייב להגיד בכל מחיר את המילה האחרונה? 

3. האם אני מתעצבן/ת בקלות אם אני לא מקבל בול מה שאני רוצה?

4. האם אני מרגיש/ה מאוים כשאני לא בשליטה בקשר?

איך להפחית שימור עצמי בזוגיות?

להלן כמה צעדים למעבר משימור שלי לשימור שלנו. 

• הביאו את הפחדים למודעות: יש לנו קורקטס מפותח. חשבו מה מפחיד אתכם שיקרה אם תהיו יותר גמישים פסיכולוגית ופתוחים לשינוי בקשר.  

• קבעו אם אתם בוטחים בפרטנר: האם אתם בוטחים בו כמישהו ישר המחפש את הטוב ביותר האפשרי בנישואים שלכם, ומיומן ומסוגל להעלות דעות ורעיונות שימושיים? אם לא, ניצבת בפניכם עבודה רצינית בבחינת השאלה מדוע אינכם בוטחים בפרטנר במובנים אלה.  

• תקשרו את החרדות והדאגות: עשו זאת בדרך שתעזור לפרטנר להבין מה בדיוק אתם צריכים.

•  זהו את ערכי המפתח של מערכת היחסים: שבו עם הפרטנר ושרטטו ערכי מפתח של הקשר, ולאחר מכן שרטטו מונחי המפתח של התקשרות, כך שתוכלו לשוחח בטוב על השקפות שונות. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Martin EM, Myers K, Brickman K. Self-Preservation in the Workplace: The Importance of Well-Being for Social Work Practitioners and Field Supervisors. Soc Work. 2019 Dec 20;65(1):74-81. doi: 10.1093/sw/swz040. Erratum in: Soc Work. 2020 Apr 1;65(2):98. PMID: 31846026.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

טיפול באדם שאוהבים יכול להיות מלחיץ, והמתח הזה יכול להשפיע משמעותית על המצב הבריאותי והנפשי של המטפל העיקרי באדם החולה. 

למרות זאת, יש מטפלים עיקריים שמהססים להציף את המתח בו הם נמצאים מתוך פחד שהמטופל יחוש אשמה או שהדבר ייצור רושם שהם אינם חזקים מספיק לטפל בתחומי האחריות שלהם. 

חשוב לדבר על שחיקה נפשית - הן עם המטופל והם עם חברים וקרובי משפחה - כדי להתגונן מפניה. שחיקת מטפל עיקרי היא מצב בו המטפל העיקרי הופך תשוש פיזית, מנטלית ורגשית. זהו סוג עייפות שלא ניתן לתקן באמצעות שנת לילה טובה, ולעתים קרובות זו תוצאה של מתח ארוך טווח שלא נבדק. 

גורמי שחיקה

מטפל עיקרי יכול להיות כה ממוקד באדם שהוא אוהב עד שלא יקדיש זמן כדי לדאוג לעצמו (ולעתים גם לא יוכל לעשות זאת). בלי מזון בריא, התעמלות או זמן לטעינת מצברים, המתח יחל לכרסם בבריאותו הנפשית והפיזית.

למעשה, כשליש מהמטפלים העיקריים טוענים שהטיפול גורם להם למתח רב, ו-1 מכל 5 טוען שהדבר החמיר את מצבו הבריאותי.

מספרים אלה גבוהים אף יותר בקרב אלה שמטפלים בבני משפחה קרובים או בבני זוג. מקורות המתח יכולים להיות רבים מאוד, בהם חוסר ידיעה של תפקידו או של מה אמור להיות תפקידו של המטפל העיקרי, ניסיון לקחת יותר מדי אחריות, תחושת חוסר שליטה על המתרחש או תחושת חוסר תמיכה מספקת מחברים ומשפחה. 

סימנים ותסמינים של שחיקה

למרות ששחיקה מתבטאת באופנים שונים אצל אנשים שונים, לעתים קרובות מטפלים עיקריים חשים עייפים באופן קיצוני אפילו כאשר השינה מספקת, נבהלים או מתוסכלים בקלות, מתרגזים במהירות, מפגינים שכחנות או ערפול, חסרי עניין במפגשים עם אנשים או בהשתתפות בפעילויות שלפני כן החשיבו למהנים, חווים חרדה או דיכאון או חשים חוסר תקווה או חוסר אונים. במצבי קיצון, שחיקה יכולה גם לגרום למטפל העיקרי לחוש אדישות או עוינות כלפי המטופל או להימצא בסיכון לפגיעה בעצמו או באחרים. שיתוף אנשים בחוויית השחיקה עשויה להיות מורכבת, בעיקר בשיחה עם המטופל.

 להלן כמה טיפים לשיחה חלקה יותר: 

• היו כנים - אם אתם חוששים שאתם חשים שחיקה, היו ישרים עם עצמכם ועם אחרים. ככל שתכירו בכך מוקדם יותר ותבקשו תמיכה, כך תקדימו להתחיל בהחלמה. 

• היו ספציפיים - בשיחה על השחיקה שאתם חווים נסו להציג אותה במונחים של התחושה הספציפית שאתם מרגישים, למשל הצפה או תשישות, ושל מה שאתם חושבים שהוא הכוח המניע מאחורי זה (למשל צורך ביותר זמן לטעון מצברים). 

• הימנעו מאשמה – גם אם אתם חושבים שאדם מסוים הוא שורש המתח בו אתם נמצאים, המציאות עשויה להיות מורכבת יותר. נסו לא לכוון אצבע מאשימה, גם (ובמיוחד) לא כלפי עצמכם. תוכלו לעשות זאת ע״י תיחום דברים במונחים של מה שאתם מרגישים או צריכים, והימנעו מלהעלות דברים שהאדם שאיתו אתם מדברים עשה בעבר ותרמו לשחיקה. כל זה נמצא מאחוריכם, ועכשיו הזמן להתרכז בעתיד. 

• היצמדו לבעיות ניתנות לפתרון – האדם שאיתו אתם מדברים עשוי לרצות לעזור, כך שכדאי לתת לו דרכים קונקרטיות לעשות זאת. שאלו את עצמכם אילו דברים מלחיצים יכולים לרדת מכם לזמן מה. האם מישהו אחר יכול להסיע את המטופל לפגישות טיפוליות כך שיהיה לכם קצת יותר זמן לעצמכם? אולי כדאי להשתמש בשירותי ניקיון או להנהיג רוטציה בהכנת הארוחות? לא לכל האתגרים שמולם אתם ניצבים יהיה פתרון פשוט, אבל לחלקם יהיה, ולפעמים רק צריך לבקש עזרה.

איך מפחיתים שחיקה?

שחיקה אי אפשר למנוע לחלוטין אבל בהחלט ניתן לצמצם.

 אפשר לתעדף את הבריאות האישית ולבקש עזרה בשלב מוקדם כדי למנוע או להפחית את השחיקה, בין היתר באופנים הבאים: 

מצאו דרכים להיות יעילים יותר במשימות השגרתיות

חברים וקרובי משפחה עשויים ליצור קשר כדי לברר איך המטופל מרגיש. במקום לתקשר עם כל אחד מהם בנפרד, אפשר להשתמש באפליקציות, בהודעות טקסט קבוצתיות או במדיה החברתית כדי לשלוח עדכונים לכולם ביחד. 

האצילו סמכויות

אתם לא צריכים לעשות הכל בעצמכם. למעשה, אסור שתעשו הכל לבד.

כשאתם רושמים את המשימות שלכם או מסתכלים ביומן, חשבו על המשימות שאתם באמת צריכים לעשות בעצמכם ועל אלה שאתם יכולים לוותר עליהן, להעביר למישהו אחר או לשכור מישהו שיעשה אותן.

בקשת תמיכה אינה הודאה בכישלון, ולמעשה – היא בכלל לא קשורה אליכם, אלא באה כדי להבטיח את הטיפול באדם שאתם אוהבים:

לא תוכלו לדאוג לו אם תהיו עסוקים מדי בלעשות דברים אחרים.

כמה מהדברים שאולי תוכלו להעביר למישהו אחר הם ניקיון הבית, הסעות לפגישות, כביסה, קניות של מצרכים, הכנת ארוחות, שטיפת כלים, אירוח חברה למטופל כדי לנוח ולצבור כוחות מחדש, ביצוע מטלות כמו הליכה לבית המרקחת או איסוף אספקה רפואית, עבודות בחצר או תחזוקת הבית וניהול מתנדבים אחרים.

תיאום בין כל הדברים הללו אינו מטלה נוספת אם נעזרים בכלי ארגון קיימים, למשל אפליקציות ייעודיות. 

הצטרפו לקבוצת תמיכה

לפעמים כשמתפקדים כמטפל עיקרי מרגישים מבודדים, אבל אתם לא לבד.

 השתתפות בקבוצת תמיכה למטפלים עיקריים יכולה לתת הזדמנות לדבר על אתגרים ורגשות שאתם חווים מול אנשים שכנראה חווים זאת בעצמם, ותוכלו גם ללמוד מהם.

אפשר לבקש מהרופא של המטופל מידע על קבוצת תמיכה כזו או לחפש קבוצה או פורום אונליין, לגישה מרחוק. לפעמים אפילו מקום שבו תוכלו רק לאוורר את הדברים או לדבר על הבעיות יכול להפחית את המתח הכללי. 

גלו משמעת בטיפול בעצמכם

טיפול בעצמכם אינו פינוק ואינכם צריכים להרגיש אשמה לגביו. כשטסים במטוס, הדיילים מסבירים שבמקרה חירום עליכם לחבוש את מסיכת החמצן שלכם לפני שאתם עוזרים לאחרים לשים את שלהם, כי אם תתעלפו – לא תוכלו לעזור לאיש.

באותו אופן, האדם האהוב שבו אתם מטפלים זקוק לכך שתטפלו בעצמכם כדי שתוכלו לטפל בו. שימו את הטיפול בעצמכם באותה עדיפות שבה אתם שמים את מטלות הטיפול באחר. 

הכירו את סממני השחיקה

הדבר חשוב במיוחד אם אתם חווים תסמיני דיכאון, משתמשים בכמות מופרזת של סמים או אלכוהול או מודאגים שתפגעו בעצמכם או במטופל.

אם משהו מהדברים הללו קורה, דברו מיד עם הרופא שלכם או עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש. זכרו: אם תהיו בריאים פיזית, נפשית ורגשית, תוכלו להיות מטפלים עיקריים טובים וקשובים יותר.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Correll, R. (2019). Understanding Caregiving Burnout. https://www.verywellhealth.com/understanding-caregiver-burnout-4707773

Pinquart M, Sörensen S. Differences between caregivers and noncaregivers in psychological health and physical health: a meta-analysis. Psychol Aging.

קלרה תומפסון הייתה פסיכואנליטיקאית אמריקאית מהמסורת הבינאישית, נאו-פרוידיאנית, פמיניסטית ואשה אמיצה.

למרות תרומותיה הרבות והעובדה שהתובנות שהגיעה אליהן מצויות בבסיס הגישה ההתייחסותית שהתפתחה מאוחר יותר, תומפסון די נעדרת מהשיח של  התיאוריה הפסיכודינמית העכשווית.

ילדותה ונעוריה 

תומפסון נולדה ב-1893 בפרובדנס, רוד איילנד, למשפחה בפטיסטית בארה״ב. 

נטען כי אמה התעללה בה.

אביה נעדר, כיוון שהיה מושקע מאוד בקריירה. 

קלרה הייתה ספורטאית, קצת טומבוי, מה שעורר קונפליקטים סביב התנהגות מגדרית לא קונפורמית. 

שמה הראשון היה מייבל, ובמהלך התבגרותה הפך לשם אמצעי. 

היא בחרה להתמקצע כמיסיונרית רפואית (תפקיד דומה לנזירה) ורצתה ללמוד רפואה.  

התשוקה לידע

בקולג׳ פגשה מגוון אנשים, גם מדתות אחרות.  היא הייתה סטודנטית די בודדה ולאורך הזמן התרחקה מהכנסיה. 

אחרי התואר הראשון היא נרשמה ללימודי פסיכיאטריה בג׳ונס הופקינס.

תומפסון הייתה סטודנטית מצטיינת ואף זכתה במלגות.

כל כך מסורה ואדוקה הייתה ללימודיה, עד שבנקודה מסוימת סירבה להצעת נישואים כי ״העדיפה את הרפואה״. 

היא התחברה מאוד לפסיכיאטר אדולף מאייר שפרש עליה כנף אקדמית תוך זיהוי והערכה עצומה ליכולותיה.

השניים התרחקו עם התקרבותה של קלרה לפסיכואנליזה.

ככה זה, תאוריה לפני הכל.

כשהארי פגש את קלרה

קצת אחר כך היא פגשה את הארי סטאק סאליבן. 

יחד עם עוד כמה אנליטיקאים נלהבים הם מקימים קבוצת הדרכה לעמיתים, שזכתה לשם ההיפומאני ״קבוצת הניסים״ או ה-Zodiac group (שמאוחר יותר הפכה לאגודה הפסיכואנליטית המקומית).

השם נבחר תוך פרגון הדדי למשתתפי הקבוצה - למקרים הקליניים שהובאו אליה נמצאו פתרונות יצירתיים ביותר, תוך הדהוד משותף של האנליטיקאים שהשתתפו.

אחרי מפגש עם שנדור פרנצי, שעשה סיבוב הרצאות בארה״ב, תומפסון חוסכת כסף ומפליגה לבודפשט כדי לעבור אצלו אנליזה.

היא מוזכרת ביומן הקליני של פרנצי (בתור הפציינטית DM) ומתוארת שם כנפגעת מינית על ידי אביה.

פרנצי מתאר אותה שם כבעלת ריח גוף לא נעים, אולי מכיון שהיה עסוק אז בחקר הקשר בין ניחוחות גוף לבין תוקפנות.

בכל אופן, כותבת הביוגרפיה של תומפסון, Ann D'Ercole , טוענת שהמרואיינים שלה לא מתארים שום בעיה שהייתה לתומפסון עם ריח גוף (מתוך הרצאה שקיימה ב-Interpersonal Series במסגרת הפורום ההתייחסותי, 27.2.2022).  

למשל, אדגר לוונסון,  שהיה מודרך של תומפסון ובילה איתה הרבה זמן משותף, מאשר שהשמועה על ריח פשוט אינה נכונה. 

כחלק מ״טכניקת הרגיעה״ שפיתח פרנצי, תומפסון נישקה את פרנצי בכל עת שרצתה.

פרויד שמע על זה והתעצבן…

ככה, יחסים מורכבים ואמביוונלטיים בין מעצבי האומנות הטיפולית. 

לפני מותו פרנצי ביקש מתומפסון לקחת את כתביו ולהפיצם בארה״ב וכך היא באמת עשתה. 

חשוב לציין כי תומפסון לא הסכימה בכל דבר עם פרנצי.

פרנצי טען שהאנליטיקאי יכול לתת למטופל את האהבה שמעולם לא הייתה לו. תומפסון טענה שהמטופל אולי צריך את האהבה שמעולם לא הייתה לו, אבל הוא כבר לא במצב לקבל אותה אם תוצע.

אולי הוא למד להשתמש בקבלת אהבה כאמצעי לצבור כוח על אנשים, לנצל אותם, להתחרות או להימנע ממצבים כואבים.  או, מצד שני, מטופל הזקוק לאהבה עשוי להיות כל כך חסר אמון שהוא לא יכול לקבל את הידידות האנושית הפשוטה ביותר ללא חשד או תבהלה.

״הרביעייה הניו יורקית״

בשנת 1934, בהיותה בת 40, עברה תומפסון לחיות בניו יורק, שם הצטרפה לפקולטה של ​​המכון הפסיכואנליטי של ניו יורק, לצד קארן הורני.

היא התחילה אנליזה אצל אריך פרום.

מאוחר יותר כתבה שבאנליזה איתו הפסיקה להרגיש כמו ילדה מפוחדת. 

היא עבדה יחד עם סאליבן, אריך פרום, קארן הורני ואחרים. 

נראה שכולם טיפולו בכולם: 

סאליבן התחיל אצלה אנליזה, שהסתיימה לא טוב, אבל הם נשארו מיודדים.

הקבוצה הייתה מאוד מגובשת, גם חברתית. הייתה בהם סינרגיה אינטלקטואלית יוצאת דופן באיכותה, כאשר כולם לימדו והדריכו אנליטיקאים.

התענוג הזה נגמר ב-1943 לאחר סכסוך בין קארן הורני לבין מכון האנליטי, מה שאילץ את הורני לעזוב את  ה-AIP.

תומפסון בחרה בנאמנות מלאה להורני, והן הקימו אגודה פסיכואנליטית משלהן (בדיוק כמו האגודה הקיימת, רק הוסיפו את המילה ״advanced״...).

לאורך השנים היא סבלה מחרמות כאלו ואחרים ע״י ארגונים טיפוליים שונים ביניהם האיגוד האמריקאי לפסיכואנליזה (APA).

אישיותית, תומפסון הייתה ידועה בשינויי מצב רוח והיא די התקשתה בביטוי רגש.

מבחינת אוריינטציה מינית, היא זיהתה עצמה כביסקסואלית. 

בין 1938 ל--1958, קלרה תומפסון בילתה את הקיץ שלה בפרובינסטאון, שם התגוררה עם הצייר והקריקטוריסט ההונגרי הנרי מייג'ור.

1949 הייתה לקלרה שנה קשה: נפטרו בה גם סאליבן וגם מייג׳ור. 

תומפסון נסוגה עוד קצת פנימה והתמקדה בהוראה והנחיה.

ב-1957 לקתה בסרטן ונפטרה שנה לאחר מכן בביתה בניו ירק.

תומפסון, פרנצי, פרויד

בראיון עם קורט אייסלר, תומפסון מספרת כי הגיעה במיוחד לאנליזה אצל פרנצי בהונגריה ב- 1928 והחלה אצלו טיפול במקטעים של כמה חודשים כל פעם. 

פרנצי, מבחינתו, עדכן את תומפסון לעומק בפוליטיקה של הפסיכואנליזה, ובאופן ספציפי במערכת היחסים המורכבת שלו עם פרויד.

פרויד המליץ לפרנצי שיירד מהחידושים שלו, שהיום היינו מסווגים אותם כהתייחסותיים רדיקליים (בעיקר בהיבט של חשיפה עצמית בטיפול, אהבת המטפל את המטופל ועוד). 

גם אנה פרויד ביקרה את פרנצי בכך שהוא משתמש במטופלים לצרכיו הנרקיסיסטיים. 

לדעת תומפסון פרנצי לא יכל לפנות לטיפול אצל אף אחד פרט לפרויד, שסיים איתו תהליך.

תרומותיה של תומפסון לקידום עולם הפסיכותרפיה

תומפסון כתבה מאמרים משפיעים ובהם רעיונות מקוריים. 

מעבר למעורבותה בפיתוח אגודות וארגונים שונים בתוך הפסיכואנליזה, היא נודעת בתרומתה לפסיכולוגיה של נשים ובכלל לסוגיות מגדריות.

בימיה הראשונים של התנועה הפמיניסטית, היא בחנה לעומק את ההשפעות התרבותיות על נשים ואת ההיבטים הייחודיים בהתפתחות האישיות אצל נשים.

מה זאת אהבה?

מבחינתה, הצורך באהבה בטיפול מתבטא בדינמיקה המבוססת על הניסיון האישי של האנליטיקאי ושל האנליזנד כאחד ומה שמחולל שינוי אמיתי הוא תחושת המטופל כי הוא מקובל ומכובד באופן הבסיסי ביותר (מה שניתן לייחס בימינו ל-Dignity).

עבור תומפסון האתגר הוא להנגיש את ה"אהבה" שהמטופל צריך.

מעניין לראות שההבחנה הזו, בין הצורך באהבה בטיפול פסיכולוגי לבין הדרישה לאהבה, הקדימה בשנים רבות תובנה דומה, שמופיעה במאמר המכונן של סטיבן מיטשל (1991), Wishes, Needs and Interpersonal Negotiations ונתפסת בעולם ההתייחוסתי כפורצת דרך. 

ברור שתומפסון הקדימה את זמנה בהרבה.

לדעת תומפסון הקושי טמון בהגדרת המילה 'אהבה'.

הצורך הבסיסי של כל ילד צריך להיות מקובל, להרגיש בטוח עם אדם אחד. סוג זה של קבלה הוא גם מה שהמטופל צריך.

היא טענה שפרנצי לא היה ברור עד הסוף בעניין הזה.

הרעיון שלו היה שעל האנליטיקאי להעניק למטופל את כל האהבה שהוא צריך. 

עם זאת, לטענתה הוא נטה לבלבל בין הרעיון שיש לתת למטופל את כל האהבה שהוא צריך לבין הרעיון שיש לתת לו את כל האהבה שהוא דורש.

ברור שאלה שני אתגרים טיפוליים שונים. 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

גוברין. (2004). בין התנזרות לפיתוי : גלגוליה של הפסיכואנליזה האמריקנית. כנרת, זמורה-ביתן, דביר. 

ויקיפדיה, הערך קלרה תומפסון.

Brennan, B. W. (2015). Out of the archive/Unto the couch: Clara Thompson’s analysis with Ferenczi. In A. Harris & S. Kuchuck (Eds.), The legacy of Sandor Ferenczi: From ghost to ancestor (pp. 77–95). New York, NY: Routledge.

Ann D'Ercole (2017) On Finding Clara Thompson, Contemporary Psychoanalysis, 53:1, 63-68, DOI: 10.1080/00107530.2016.1274220

Shapiro, Sue A. (1993). Clara Thompson, Ferenczi's messenger with half a message. In L. Aron and A. Harris (Eds.), Legacy of Sándor Ferenczi. Hillsdale, NJ, and London: Analytic Press.

הורה עשוי לבטא כעס ע״י התרגזות וצעקות על הילדים או ע״י התעללות פיזית, מילולית או רגשית. 

הורים יכולים להרגיש כעס ולאבד סבלנות בגלל שלל סיבות, בהן עייפות, אחריות יתר, תלאות היומיום וטיפול בצרכי הילדים. 

אסטרטגיות התמודדות יכולות לעזור לנהל את הכעס ולהגיב לטריגרים בצורה רגועה יותר. 

לכעס הורי אינטנסיבי יכולות להיות השפעות פסיכולוגיות על ילדים, שעלולים להאשים את עצמם בכעס או לחוש מתח שיכול להשפיע גם על התפתחות מוחית.

גדילה בסביבה של כעס היא גורם סיכון להפרעות נפשיות בשלב מאוחר יותר בחיים.  

גם אם הילד כבר מתבגר או חייל, הורה זועם זה מביך.

למשל, נמצא קשר חזק בין כעסנות הורית לבין עבריינות אצל ילדיהם.

ההשפעות של הכעס ההורי יכולות להמשיך ולהשפיע על הילד שהפך לבוגר, לרבות עוצמות חומרה הולכות וגוברות של דיכאון, ניכור חברתי, התעללות בבני זוג ופגיעה הישגים כלכליים ובקריירה.

אם הורה אומר לילד דברים פוגעניים בשעת כעס, הילד יכול לחשוב שזו אשמתו ולפתח תחושות של חוסר ערך. 

לכעס הורי שמתבטא בהתעללות מילולית או רגשית ילדים יכולים להגיב בהתנהגות שלילית, בחוצפה או בתוקפנות, או מנגד לחלות, להתרחק מאחרים או לסבול מקשיי שינה. 

אם הכעס הופך לאלימות פיזית הוא יכול לפגוע בילד קשות. 

טלטולים, מכות או השלכת תינוק יכולים לגרום לפציעות, לנכות או למוות. 

ענישה פיזית של ילד יכולה גם להשפיע עליו בשלב מאוחר יותר בחיים ולהתבטא בהתנהגות אנטי-סוציאלית, בתוקפנות, בהערכה עצמית נמוכה, בבעיות נפשיות ובמערכות יחסים שליליות. 

מחקר מ-2017 שבדק 350 חסרי בית בני 50 ומעלה מצא קשר בין חוויות ילדות שליליות, כולל התעללות פיזית ומילולית, לבין בריאות נפשית ירודה. 

מחקר אחר מצא קשר בין חוויות ילדות כאלה לבין בעיות בריאותיות מכאיבות, בהן דלקת מפרקים, כאבי ראש חמורים וכאב כרוני. בין הסיבות לכעס על ילדים הן אחריות לטיפול בבני משפחה, עבודה, ניהול כלכלת הבית ומטלות הבית. 

כאשר ההורה לחוץ או מוצף, הוא עלול לאבד סבלנות בקלות רבה יותר ולהתרגז. 

לפעמים ילדים אינם משתפים פעולה עם ההורה ולא מקשיבים לו, או מתחצפים אליו. התנהגויות כאלה, כמו גם מקרים שבהם הילד מבצע משימה משך זמן רב יותר ממה שההורה מצפה, מהווים טריגר לכעס.

הורה יכול גם לכעוס בגלל פרטנר או מבוגר אחר בבית, למשל סביב חוסר הסכמה בנוגע לסגנונות הורות או סביב מטלות הבית.

אפשרות נוספת היא זעם לאחר לידה שיכול להיגרם מגורמים שונים, בהם שינויים הורמונליים, מניעת שינה והשפעת ההורות. 

הורים רגישים במיוחד להתקפי כעס במהלך תחרויות ספורט של הילדים (Omli and LaVoi, 2012).

במחקר מעניין נשאלו יותר מ-700 הורים לילדים שמתאמנים בקביעות בפעילויות ספורטיביות מדוע הם כועסים באירועי הספורט של ילדיהם. החוקרים גילו שההורים התעצבנו הכי הרבה כשהשופט או המאמן קיבלו החלטות גרועות, ילדים אחרים נהגו בחוסר התחשבות ומול גסות של הורים. 

אחד הצעדים הראשונים לשליטה בכעס הוא זיהוי הסימנים שלו: 

• תחושה עצבנית, זועפת או מתוחה.

• מתיחת או קפיצת שרירים. למשל בלסת, בכתפיים או בזרועות.

• דפיקות לב מואצות.

• אגיטציה או כיווץ בבטן.

• נשימה מהירה.

• הזעה.

• מחשבות טורדניות שליליות.

ברגע שמזהים את הסימנים לכעס, אפשר לעשות צעדים לרגיעה כדי להימנע מלהוציא אותו על הילדים. 

 מני הוא לא רק אבא. הוא כבר סבא לארבעה נכדים ונכדה אחת. לכאורה הכל טוב: מני גמלאי של חברת החשמל, הוא ואשתו יחד כבר 35 שנה ושתי הבנות, החתנים והנכדים גרים במרחק 5 דקות הליכה מביתם. הבעיה שמני פנה איתה לטיפול CBT בכעסים הייתה שביומיים הקבועים שהנכדים אצלם, אחרי המסגרות, החלה להתפתח אצלו חוסר סבלנות קיצונית כלפיהם ובפרט כלפי עילי, הנכד האמצעי, שאובחן לאחרונה עם הפרעת התנהגות ואינו יודע מנוח. למני ברור שהוא אוהב אותם, פשוט בזמנים שכל החמישה איתו הוא מוצא את עצמו על סף גירוש של כולם מהבית. בשלושה מתוך חמשת השבועות האחרונים הוא ממש התפרץ עליהם, עד לרמה שההורים עזבו הכל  ובאו לקחת את חלקם. מבוכתו גדולה, הוא ציפה לתפקיד הסב ובכמה הזדמנויות דחק בבנות ״להרחיב את המשפחה״. עכשיו הוא יוצא קצת לא יציב. מעבר לבושה בתוך המשפחה, הוא לא מוכן שזה יקרה לו שוב. בתוך 3-4 מפגשים, המטפלת ומני זיהו שמקור מרכזי להתקפי הכעס הוא תחושה שהבנות רואות בו בייביסיטר מובן מאליו, ללא הכרת תודה, וחיות את חייהן העצמאיים בכיף, משאלה שמני חיכה לה כל חייו ורצה להגשים אותה בפנסיה.

איך מתקנים את המצב?

להסביר לילד שההורה חש כעס וצריך לפרוש לכמה דקות כדי להירגע; להתמקד בנשימות ארוכות ועמוקות עם אנחה, עד לתחושה רגועה יותר; לספור עד 10 לאט ולחזור על כך עד לתחושה רגועה יותר. 

מי שיכול להשאיר את הילד במקום בטוח, יוכל לקחת לעצמו יותר זמן כדי להירגע. 

אפשר, למשל, לעשות מקלחת ארוכה ולהרגיע את הגוף, לעשות הליכה בחוץ ולשאוף אוויר צח, לעשות מדיטציה או לתרגל מיינדפולנס או נשימה עמוקה, למצוא מקום שקט להיות בו לבד, לעשות פעילות גופנית כמו ריצה, גינון, ניקיון או פרויקט ביתי או לעשות פעילות מרגיעה, כמו ציור, הקשבה למוזיקה או קריאת ספר או מגזין. ברגע שמרגישים רגועים יותר, אפשר להרהר במצב ואולי לזהות טריגרים לכעס ופתרונות לסיטואציה או דרך התמודדות חיובית לעתיד. 

טכניקות מסוימות יכולות לעבוד טוב יותר עבור אנשים שונים, ולכן כדאי לנסות כמה אסטרטגיות למציאת המתאימה ביותר.

לצד כעס, אנשים יכולים לחוות רגשות נוספים כמו אשמה או בושה על כך שהתעצבנו. 

חיבור עם אנשים שעוברים אתגרים דומים יוכל לעזור, ושיחה עמם במרחב בטוח ולא שיפוטי יכול לסייע לניהול רגשות.

נקיטת צעדים לעבר ניהול הכעס עוזרת גם לנווט בין רגשות אחרים, כמו אשמה.  אפשר לרשום טריגרים לכעס לצד פעולות לניהול התגובה להם, וכדאי לתרגל חמלה עצמית ולהבין שלגורמים כמו מניעת שינה ולחץ בעבודה יש השפעה רגשית רבה.

אפשר גם להסביר לילדים מהיכן הכעס נובע ומהם תפקידיו. כעס הוא הרי רגש טבעי ולמרות שלא קל תמיד לווסת אותו, הוא לא שלילי.

זאת ועוד, ע״י ניהול הכעס, למשל באמצעות התרחקות לכמה דקות לשם רגיעה, אפשר ללמד ילדים דרכים חיוביות להתמודדות עם מצבים כאלה.

לעתים אנשים שנאבקים לשלוט בכעסים עשויים להזדקק לשיחה עם איש מקצוע. 

רופא המשפחה יוכל לתת הפניה למטפל רלוונטי. 

כיום יש גם מגוון של קבוצות תמיכה וקורסים לניהול כעסים, כולל אונליין, בהם ניתן ללמוד אסטרטגיות התמודדות. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

When Anger Hurts Your Kids. A Parent's Guide by Patrick Fanning, Dana Landis, Matthew McKay and Kim Paleg Published by: New Harbinger Publications, 2011.

Lee, C. M., Mangurian, C., Tieu, L., Ponath, C., Guzman, D., & Kushel, M. (2017). Childhood Adversities Associated with Poor Adult Mental Health Outcomes in Older Homeless Adults: Results From the HOPE HOME Study. The American journal of geriatric psychiatry : official journal of the American Association for Geriatric Psychiatry, 25(2), 107–117. https://doi.org/10.1016/j.jagp.2016.07.019

Litner, J (2022). What to know about anger management for parents. https://www.medicalnewstoday.com/articles/anger-management-for-parents

Omli, J., & LaVoi, N. M. (2012). Emotional Experiences of Youth Sport Parents I: Anger. Journal of Applied Sport Psychology, 24(1), 10–25. https://doi.org/10.1080/10413200.2011.578102

Vassar (2011). How Does A Parent’s Anger Impact His or Her Child?. https://lakesidelink.com/blog/lakeside/bullying-among-teenagers-why-does-it-occur/

הדמויות ותיאור המקרה כולו אינם קשורים למציאות.

מהו טיפול מערכתי (Systemic Therapy)?

טיפול מערכתי הוא שיטת פסיכותרפיה המתמקדת באופן בו מערכות היחסים של המטופל, דפוסי ההתנהגות שלו ובחירותיו האישיות, נמצאים בקשר הדדי עם מערכות בחייו - זוגיות, משפחה, קהילה, קולקטיב והתרבות כולה. 

הרציונל של גישה טיפולית זו מתבסס על תורת המערכות, הבוחנת כיצד חלקי מערכת משפיעים זה על זה לשימור יציבות ואיזון של המערכת כולה.

״מערכת״ היא כל קבוצה אליה שייך האדם, והיא מוגדרת כשני אנשים או יותר, שיש לה מטרה משותפת ויחסי גומלין. 

טיפול מערכתי מציע למטופלים / נועצים מרחב בטוח לחקור את המערכת אליה הם שייכים - בין אם בחיים האישיים ובין אם במקצועיים.

טיפול משפחתי

היישום המרכזי של תפיסת הטיפול המערכתית מתקיימת ב-Setting של טיפול משפחתי.

המטפל המשפחתי מתבונן על המשפחה כמערכת, שכל חלק בה משפיע ומושפע ע״י חלקים אחרים.

הטיפול מחפש דפוסים בקרב חברים במערכת שמשפיעים או מעכבים את פוטנציאל השינוי בתוך המבנה המשפחתי הנרחב. 

פסיכותרפיה אישית

בפסיכותרפיה, או בטיפול פסיכולוגי אישי, ניתן לעשות שימוש מקדם ביותר בראייה המערכתית. 

פסיכותרפיה פסיכודינמית היא דוגמה לטיפול מערכתי שמשלב את התיאוריה הפסיכואנליטית עם תורת המערכות.

הטיפול נועד לבחון ולהכיר את המניעים ודפוסי ההתנהגות לא-מודעים שמשפיעים על חיי המטופל, מערכות היחסים וחייו בכלל.

טיפול קבוצתי

 תורת המערכות עשויה להיות מיושמת לדינמיקה קבוצתית ולטיפול קבוצתי אנליטי.

טיפול קבוצתי בגישה דינמית בוחן איך נוצרת יחידה חברתית מלוכדת ואיך חבריה עומדים באינטראקציה זה עם זה כדי למלא צרכים אינדיבידואליים כדי שהקבוצה כשלם תוכל לתפקד בהצלחה. 

להלן כמה טכניקות מרכזיות המצויות בארגז הכלים של המטפל מערכתי:

תהליך מקביל (Parallel Process)

באמצעות תהליכים מקבילים שמתקיימים בין שכבות שונות של המערכת, ניתן למצוא תופעות לא מודעות המשחזרות את עצמן במעגלים נוספים, מעבר לזה שהושפע במקור. 

המשגה

קונספטואליציה היא טכניקה המסייעת למטפל לשים את תסמיני המטופל בהקשר של זמן ומרחב או כזה שנוגע גם לבן משפחה אחד או יותר.

הטכניקה בוחנת כיצד חוויה אינדיבידואלית היא חלק מדפוסים רחבים יותר של מטופל, משפחה, קהילה או תרבות. 

מסגור מחדש

טקטיקה זו, דנקראת גם רפריימינג, כוללת זיהוי של הדרך בה המטופל תופס את עצמו ומציעה פרספקטיבה חלופית שיכולה לעזור להעמיק או להרחיב את ההבנה העצמית.

לעתים קרובות משתמשים בה ביחד עם תשאול מעגלי, מה שמסייע למטופל לזהות את דפוסי ההתנהגות שלו בהקשרים חברתיים.

טיפול מערכתי יכול לסייע לאנשים בכל גיל, כולל ילדים, ולעזור לפתור בעיות תוך פרק זמן שנע בין מפגשים ספורים לשנים, תלוי בבעיה.

הטיפול יעיל במיוחד במצבים שבהם רגשות מודחקים או מוכחשים עקב פחד להיתפס כאנוכיים או לפגוע באחרים.

עבור רבים, טיפול מערכתי מספק תובנות בנוגע לאופן בו דפוסים שנוצרים בשלב מוקדם בחיים עשויים להגביל את אפשרויות המטופל בעתיד.

יעילות הטיפול המערכתי

טיפול מערכתי נמצא יעיל במגוון רחב של הפרעות וקשיים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים (von Sydow et al, 2017).

דוגמאות לבעיות ספציפיות שטיפול מערכתי יכול לסייע בהן: 

התמכרויות ושימוש בחומרים

טיפול מערכתי יכול לעזור למטופל לזהות אילו גורמים בחייו תורמים להתמכרות ולספק טיפול שמדגיש את הקשר בין התמכרות המטופל לסמים או אלכוהול לבין האופן בו הדבר פוגע בהיבטים אחרים של חייו. 

ניהול כעסים

רבים עם בעיות של שליטה בכעסים לא ילמדו לעולם דרכים נאותות לבטא רגשות של תסכול וכעס. טיפול מערכתי עוזר למטופל להבין איך כעס יכול להיות מבוטא בדרכים הרסניות שמשפיעות על מערכות היחסים והקשרים הבינאישיים שלו. 

הפרעות מצב רוח

אנשים עם דיכאון או הפרעה דו-קוטבית חווים לעתים קרובות בעיות ארוכות טווח שייתכן שיש צורך לתת להן מענה לפני שפונים לטפל בתסמינים המידיים יותר של ההפרעות הללו. 

בעיות במערכות יחסים

לפעמים זוגות או משפחות מגיעים לטיפול בתקווה ללמוד איך לתקשר בצורה אפקטיבית יותר זה עם זה. טיפול מערכתי יכול לעזור לזהות בעיות חבויות שעשויות לחבל בניסיונות ההבנה ההדדית שלהם וליצור פלטפורמה לפיתוח דרכי תקשורת יעילות יותר.

הפרעת התנהגות

בעיה שמתרחשת בילדות ומתבטאת בהתנהגות תוקפנית והרסנית. טיפול מערכתי יכול לעזור למטופל לשפר את השליטה בדחפיו, לפתח מיומנויות חברתיות נאותות ולהבין איך דינמיקה משפחתית עשויה להיות מושפעת מהפעולות שלו. חרדה – גישה מערכתית יכולה לעזור למטופל לזהות את המקור לפחדיו ולספק לו אסטרטגיות להתגבר עליהם. 

הפרעות אכילה

אנשים עם הפרעות אכילה סובלים לעתים קרובות מבעיות ארוכות טווח בדימוי העצמי ומערך עצמי נמוך. טיפול מערכתי עוזר להם להבין את רגשות חוסר-ההתאמה שלהם ואיך הם משפיעים על לקיחת ההחלטות הקשורה לאוכל והתעמלות. 

תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)

טיפול מערכתי יכול לעזור למטופל שחווה מאורעות טראומטיים להבין איך הזיכרונות שלו מהאירועים משפיעים על חייו בהווה. 

סכיזופרניה

במקרים מסוימים, סכיזופרנים עשויים להתמודד עם תסמיניהם בעזרת גישה מערכתית. טיפול מערכתי מספק תועלות רבות – הוא מסייע לאנשים להבין את הדרכים בהן חייהם הרגשיים משפיעים על האופן בו הם מתקשרים עם אחרים ומספק מרחב בטוח לדבר על בעיות אישיות שעלולות להיות כואבות או קשות מכדי לחלוק אותן עם אחרים. הטיפול אף יכול לספק תובנות בנוגע למערכות יחסים במקומות שבהם צורות אחרות של ייעוץ או תרפיה לא התמודדו עם הדבר היטב. 

יתרונות של טיפול מערכתי

הבנה עצמית

המטופל מקבל כלים שעוזרים לו להבין את עצמו טוב יותר, מה שמאפשר לו לפתח מערכות יחסים בריאות יותר עם אחרים ולממש את הפוטנציאל שלו בחיים. המטופל הוא משתתף פעיל בחקירת דפוסי החשיבה, הפעולה והרגשות שלו. 

הבנת פרספקטיבה שונה

סיוע למטופל להבין את הפרספקטיבות השונות של אנשים בהקשרים שונים. מודעות זו יכולה לעזור לו לזהות כאשר אחרים מנסים להפעיל כוח או כשהוא מושפע ע״י מישהו אחר, ואיך האינטראקציות האלה משפיעות על ההתנהגות שלו. 

העצמה

המטופל מקבל הזדמנות להיות מועצם בחייו. הטיפול אינו מתבסס על מתן שליטה לאדם אחר או למטפל אלא על העצמה של המטופל לקחת פיקוד על חייו. 

שיפור מיומנוית במערכות יחסים

סיוע למטופל לתקשר עם אחרים בדרכים אפקטיביות יותר, להתמודד טוב יותר עם קונפליקטים ולפתור בעיות. הדבר יכול לעזור לו לנהל מערכות יחסים אוהבות ומספקות יותר. 

אמונות ליבה

סיוע למטופל לזהות את אמונות הליבה שעשויות להיות הרסניות לחייו, כמו פרפקציוניזם או צורך לרצות אחרים לפני שהוא מרצה את עצמו. 

זיהוי חוזקות ומשאבים

סיוע למטופל לזהות את החוזקות והמשאבים שלו, מה שיכול להוביל לעלייה בביטחון העצמי ובערך העצמי. 

אמפתיה

סיוע למטופל לפתח יותר אמפתיה כלפי אחרים, מה שהכרחי למערכות יחסים בריאות יותר עם הורים, בני זוג וילדים. 

ללמוד לעבוד יחד עם המשפחה

עידוד בני משפחה לעבוד יחדיו לטובת כל אחד מהם.

מנקודת ראות אבולוציונית, זו התכלית הבסיסית לשמה מוקמות משפחות.

מבחינת אפקטיביות, ישנן ראיות לכך שהטיפול יעיל עבור ילדים מתבגרים, אך נדרשים מחקרים נוספים כדי לקבוע את סוג הטיפול הטוב יותר ואת מידת יעילותו. יש ראיות לכך שהטיפול יעיל עבור משפחות במקרים של בעיות במערכות יחסים ובפיתוח מיומנויות תקשורת. טיפול מערכתי יכול לעזור לזהות איך מערכות יחסים שונות משפיעות על המטופל, אך הוא אינו מתאים לכל אחד. 

כדי להתחיל בטיפול מערכתי יש למצוא מטפל מוסמך שסוג הטיפול מוכר לו היטב, ולחלוק איתו את מטרות העבודה ביחד, כאשר יש להיות ספציפיים ככל הניתן בנוגע לנושא שדורש טיפול.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

von Sydow K, Beher S, Schweitzer J, Retzlaff R. The efficacy of systemic therapy with adult patients: a meta-content analysis of 38 randomized controlled trials. Fam Process. 2010 Dec;49(4):457-85. doi: 10.1111/j.1545-5300.2010.01334.x. PMID: 21083549.

סביר להניח שכולנו חווינו קנאה, בעיקר במערכות יחסים רומנטיות. 

זה נורמלי לחלוטין להרגיש חוסר ביטחון מדי פעם או לדאוג שאולי בן/בת הזוג מפתחים משיכה למישהו אחר, אבל מה בנוגע לחוסר ביטחון לגבי מי שהפרטנר נמשך אליו בעבר? 

מהי קנאה רטרואקטיבית? 

קנאה רטרואקטיבית היא מונח המתייחס לקנאה הקשורה לקשרי העבר של בן/בת הזוג. 

עניין בעבר של הפרטנר יכולה לנוע מסקרנות תקינה דרך אובססיה ועד להימנעות.

כמו קנאה זוגית רגילה - גם קנאה רטרואקטיבית נפוצה למדי. 

לא תמיד היא יוצרת בעיות, אבל לפעמים היא יכולה להפוך אובססיבית ולהתבטא באופנים לא בריאים והרסניים.

כפי שאומר לנו שלומי שבן,

מוטב לא לדבר יותר מדי על אריק:

וגם לא על ג׳ואלין...

אז איך מתמודדים? 

תיקוף וקבלה

למרבה המזל, אפשר להתגבר על הרגשות האלה. השלב הראשון בהתגברות על רגשות קשים הוא פשוט להכיר בהם ולקבל אותם. 

למרות שקנאה לא גורמת לתחושה טובה, היא רגש נורמלי שחשוב לתקף. 

מי שמתקשה לקבל את הקנאה שלו, מוטב שישאל את עצמו מה רגשות הקנאה האלה אומרים מבחינתו: 

האם הוא חושב שהעבר של הפרטנר מנבא משהו בנוגע למערכת היחסים הנוכחית? 

האם הדבר גורם לו להרגיש שהוא אינו יכול לסמוך על בן/בת הזוג? 

ברגע שמצליחים להבין מה פירוש הקנאה, אפשר להתחיל להתמודד עם הפחדים האלה. 

״הקנאה של אשתי הופכת למגוחכת.

לפני כמה ימים היא

הסתכלה בלוח השנה שלי

ורצתה לדעת מי הייתה מאי…״

-- רודני דינגרפילד

תחושה של קנאה רטרואקטיבית אינה הופכת אותנו לאנשים רעים אבל היא יכולה להוביל לרגשות לא-רצויים, כמו חרדה, דאגה בנוגע לעתיד או מתח בסביבת הפרטנר. 

חשוב לתת לרגשות האלה שם ומענה ולא להעמיד פנים שהם אינם קיימים, פן יחמירו. 

אמפתיה עמוקה לקינאה

בשלב הבא, יש להיכנס לנעליו של הפרטנר. 

אנו אוהבים את בני הזוג שלנו ורוצים שהקשר יצליח, והרצון הזה עשוי לתרום, לפחות חלקית, לרגשות שלנו בנוגע לעבר שלהם.

לכן, כדאי שנחשוב על העבר שלנו. 

גם לנו יש ״אקסים״, אז איך אנחנו מרגישים לגביהם? 

לרוב, לפרידות יש סיבות. גם אם יצאנו בעבר עם מישהו שתיאורטית נחשב למושך יותר מהפרטנר הנוכחי שלנו או מישהו שהסקס איתו היה טוב יותר - משהו לא היה נכון, ולכן המשכנו הלאה ובחרנו לפתח מערכת יחסים עם הפרטנר הנוכחי.

באותו אופן, בן/בת הזוג בחר להיות איתנו על פני קשרי העבר שלו/ה. 

מרבית האנשים אינם מצליחים להתנגד לפיתוי לחטט במשתמשים של הפרטנר ברשתות החברתיות ולהסתכל בתמונות ותגובות שקשורות לקשריו הרומנטיים מהעבר. 

יש לשים לב להבדל שבין קשב לפוסטים הנוכחיים שלו לבין בדיקה של הסטטוסים חודשים ואפילו שנים אחורה. 

למרות שרבים עושים זאת, זה לא הופך את הדבר לבריא, שכן אנשים נוטים להראות את הצדדים הטובים ביותר שלהם במדיה החברתית – הם מפרסמים את התמונות הכי טובות שלהם ומשתפים בהצלחות שלהם, ומתקבלת תמונה שלעתים קרובות היא אידיאליזציה ולא המציאות. 

אם, לעומת זאת, משהו בהתנהגות העכשווית של הפרטנר במדיה החברתית מדאיג אתכם, צריך להציף את זה מולו. 

מעבר לכך, הדבר הטוב ביותר הוא פשוט לכבד את העבר, ולזכור שככל הנראה הוא לא היה זוהר כמו שהוא נראה בפייסבוק. אחד הדברים החשובים ביותר, גם במקרה זה, הוא לדבר עם בן/בת הזוג. 

תקשורת פתוחה היא חיונית להתמודדות עם רגשות קשים, כולל קנאה. שיחה על סקרנות טבעית בנוגע לעבר של הפרטנר היא דרך טובה לזוגות להכיר זה את זו ולהבין את הגישות של בן/בת הזוג למערכות יחסים. 

לפעמים אפשר לחוות קושי בביטוי הרגשות, בעיקר אם לא רוצים לגרום לבן/בת הזוג להרגיש שאנו מביישים אותם בשל ריבוי פרטנרים בעבר. 

לכן, יש לעשות זאת בצורה חומלת ומכבדת עם שימוש בהצהרות ״אני״ והתמקדות ברגשות בהווה במקום בחוויות העבר, למשל ״לפעמים אני דואג שתמשיכי הלאה בגלל שאני מאמין שאת יכולה לצאת עם כל גבר שתבחרי״, או ״אני יודעת שתכננת להתחתן עם יעל, כך שלמרות שאני בוטחת ברגשות שלך כלפיי, לפעמים אני מפחדת שתבין פתאום שאתה מעדיף להיות איתה אחרי הכל״. 

הפרטנר יוכל אולי להתייחס לרגשות שלכם בדרך שתסייע להקל עליהם, אבל לפעמים אפילו העובדה שתבטאו אותם תעזור לכם לנהל אותם בקלות רבה יותר. 

ואולם, לפעמים שיתוף הרגשות יכול לעזור רק באופן רגעי, והספק יצוץ שוב. 

אולי, למשל, אתם בוטחים ברגשות שלו כלפיכם כרגע אבל דואגים מפני מה שיקרה אם האקס המושך והמוכשר שלהם יחזור פתאום לתמונה והפרטנר יחשוב שזו היתה טעות להיפרד ממנו או ממנה. 

מכיוון שלעולם איננו יכולים לדעת מה אדם אחר באמת חושב, אמון הוא דבר חשוב ביותר במערכות יחסים. 

לכן, אם אתם בוטחים בבן/בת הזוג, הרחיבו את האמון הזה למה שהם אומרים לכם עכשיו. 

קנאה שמתמידה או מעוררת תגובה רגשית יכולה להיות דבר שקשה להתגבר עליו לבד, ושיחה עם איש מקצוע עשויה לסייע. 

מיקוד הבעיה 

עוד דבר שחשוב לעשות הוא לשאול את עצמנו מה באמת מדאיג אותנו. 

מה מוביל לרגשות הקנאה הללו? 

אולי התהייה מי היה הפרטנר שלכם לפני שפגש אתכם? 

או הרצון לדעת מה משך אותו אליכם מלכתחילה? 

או אולי פשוט תחושת קנאה שנובעת מכך שאתם לא יודעים פרטים? 

יש אנשים שמתנגדים לשמוע על קשרים מהעבר משום שאינם רוצים לדבר על אלה שלהם או שהם מפחדים לשמוע על חוסר נאמנות.

אבל עדיין אפשר לתהות לגבי הדברים האלה, אפילו אם לא רוצים לדבר עליהם.

ואולם, אם מודים בגלוי בסקרנות או בסיבה לסקרנות, הדבר נותן הזדמנות להעלות את זה מול הפרטנר. 

חשוב גם שנזכיר לעצמו את הערך העצמי שלנו. 

חוסר ערך עצמי או אמונות מגבילות לגבי עצמנו יכולים לתדלק קנאה. 

אפשר, למשל, להתקבע על המראה של האקס/ית או תחומי העיסוק שלהם או לבצע השוואות. זכרו: 

הפרטנר בחר בכם מסיבה כלשהי, ובהחלט יכול להיות (ואף סביר) שלא משנה כמה מושך ומוצלח האקס – בכם יש משהו מיוחד שהם מעולם לא מצאו במישהו אחר. 

קחו כמה דקות להזכיר לעצמכם את התכונות והכישורים המיוחדים שלכם ולהעצים את הביטחון העצמי שלכם. 

אם אתם מתקשים לזהות את התכונות החיוביות שלכם, דברו עם איש מקצוע שיוכל לעזור בכך. 

רפריימינג

עוד דבר שחשוב לעשות הוא למסגר את המצב מחדש: 

אתם חושבים שהפרטנר נהדר ואתם מפחדים לאבד אותו, אבל קחו רגע לחשוב מה הופך אותו לכל כך נהדר. 

בני משפחה, חברים ובני זוג יכולים לתרום לגילוי אישי ולשינוי. מערכות יחסים הן תהליכי לימוד, ויכול להיות שהפרטנר שלכם צמח מאוד בזכות מערכות היחסים שלו בעבר, לא משנה איך הן נגמרו. 

תרגול אסירות תודה יוכל לעזור לכם להעריך את העבר של הפרטנר ולהרגיש פחות מאוימים ע״י אקסים.

בלי מערכות היחסים ההן בן/בת הזוג היו מתפתחים באופן שונה מאוד, לכדי אדם שאולי לא הייתם מתאהבים בו. 

זאת ועוד, מערכות יחסים כוללות רמה מסוימת של חוסר ודאות וסיכון. גם מערכת היחסים שלכם יכולה להסתיים ואולי לא תוכלו למנוע זאת.  

קבלת האפשרות הזו יכולה להיות מפחידה, אבל לרוב האלטרנטיבה כוללת חרדה וספקות. 

אל תדאגו ללא הרף ממה שגרם להתמוטטות מערכות היחסים בעברו של הפרטנר או מכך שהוא יחליף אתכם במישהו אחר, הדבר יצרוך מכם אנרגיה רבה, מה שעלול למנוע מכם ליהנות מהזמן שלכם ביחד. 

במקום זאת, התמקדו במה שכן מוצלח במערכת היחסים ועשו כל שביכולתם לטיפוחה ולהגברת ה״ביחד״. 

אף אחד לא יכול לצפות את העתיד, אבל התאבססות על העבר בטוח לא תורמת להצלחה של מערכת יחסים עכשווית. 

פנייה לטיפול פסיכולוגי 

אם אתם נאבקים בניסיון להתגבר על קנאה ביחס לעבר של הפרטנר, מוטב שתדברו עם מטפל, שיוכל לעזור במיוחד אם הקנאה אינה חולפת, אם היא תורמת לחרדה או דיכאון, אם היא משפיעה על מערכת היחסים או איכות החיים שלכם או פוגמת באמון או בדעה שלכם על הפרטנר. 

טיפול יכול לעזור להעביר את המיקוד מהעבר של הפרטנר לדיאלוג הפנימי שלכם ע״י התמקדות בנרטיב שלכם נוגע למערכת היחסים, באופן בו אתם תופסים את עצמכם כראויים לאהבה, אמון, כבוד וחיבה ובאמונות מגבילות בהן אתם מחזיקים. 

יש אנשים שיחוו קנאה רטרואקטיבית כסוג של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD), ולמרות שאין כיום מחקר מדעי משמעותי על כך, חשוב לחפש עזרה מקצועית במקרים של מחשבות חודרניות על העבר של הפרטנר, מחשבות בנוושא בהיקף כה גדול שהדבר פוגם בחיי היומיום או צורך להתנהג באופן כפייתי כדי להקל על המצוקה. 

ומה כאשר בן/בת הזוג נאבקים בקנאה רטרואקטיבית? 

במצב כזה זכרו שלמרות שאולי אתם ה״טריגר״ לרגשות הללו, סביר להניח שהם אינם קשורים אליכם. תוכלו לעזור כך: 

הציעו חמלה ותקשורת פתוחה

 היו סבלניים, נדיבים וכנים, היאחזו ביושרה שלכם (״אני מודה/אחראי לעבר/לבחירות שלי״) ותנו מקום למצוקה של הפרטנר (״אני מבין את הדאגה שלך בנוגע לעבר שלי/לבחירות שלי״). תשובות כנות לשאלות של הפרטנר יכולות לעזור להקל על הקנאה. אין צורך להיכנס לפרטים מפורשים אם זה לא נראה כמו הדבר שנכון לעשותו, אבל הימנעו מלשקר או לעוות את האמת. יעוץ זוגי עשוי לעזור אם השאלות של בן/בת הזוג הופכות מקובעות או רפטטיביות, אם אתם מרגישים שאתם מסתובבים במעגלים או אם נראה שמתן תשובות רק גורם ליותר מצוקה. 

תמכו בו/בה בייעוץ אישי או בטיפול זוגי

אתם עלולים להרגיש מתוסכלים או מבולבלים נוכח רגשותיו של הפרטנר. אין לכם כוונה לעזוב אותו ואתם בקושי חושבים על קשרי העבר שלכם. 

הפרטנר עשוי לזהות זאת ברמה מסוימת, אבל נדרשת עזרה של מטפל כדי להתמודד עם הקנאה. לפעמים קשה למצוא את הדרך הנכונה לעודד אדם ללכת לטיפול. 

אפשר לנסות גישות כמו ״אני דואג בנוגע לפחדים שלך כי אני לא רוצה שהם ישפיעו על מערכת היחסים שלנו, אני רוצה שהיא תעבוד. אולי נלך לדבר עם מטפל ביחד?״ 

או 

״אני מוטרדת כי לאחרונה אתה נראה עצוב ומודאג ביחס אלי. אתה חושב ששיחה עם מטפל על הרגשות האלה תוכל לעזור?״. 

דבר חשוב נוסף בנוגע לקנאה רטרואקטיבית הוא שיש להימנע מרומנטיזציה שלה. 

רבים רואים בקנאה סימן לאהבה, אבל זה לא נכון. 

במקרה הטוב מדובר בהפרעה במערכת היחסים, במקרה הרע הדבר מצביע על כך שהאהבה של אחד הצדדים מגיעה עם רכושנות והגבלה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית

בזום או פנים אל פנים 

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

מקורות:

Zachary Stockill (2014). Overcoming Retroactive Jealousy: A Guide to Getting Over Your Partner’s Past and Finding Peace.  https://www.amazon.co.uk/Overcoming-Retroactive-Jealousy-Getting-Partners/dp/1502891921