מהו שימור עצמי? 

שימור עצמי הוא הגנה אישית מפני הרס או פגיעה, וכנטייה טבעית ואינסטינקטיבית להתנהג בצורה שתשמר את קיומנו. 

בעולם החי, שימור עצמי הוא אינסטינקט הישרדות, תהליך בו אורגניזם מונע מעצמו להיפגע או להיות מחוסל ע״י אחרים.

כל היצורים החיים מתעדפים את הישרדותם מעל כל דבר אחר ויעשו מה שנדרש כדי להישאר בחיים. 

האינסטינקט הזה קיים בקרב כל האורגניזמים ומתבטא אצל רובם בתגובת לחימה / בריחה / קפיאה שתכליתה לשרוד.  

הדחף הטבעי לשמור על עצמנו נוכח בכמה הקשרים אצל בני אדם, למשל שימור עצמי כהתמודדות עם אתגרים בחיי העבודה, אבל כאן נתמקד בביטויים שלו במערכות יחסים זוגיות.

למשל, מי שתקוע בקשר הרסני או בנישואים קשים – מוטב שינהג באופן שעולה בקנה אחד עם שימור עצמי. 

אבל אם מנגד, הפרטנר שלכם אהוב וראוי לכך  ואתם רוצים לשפר את הנישואים, אזי המניע המולד לשימור קיומי חייב להצטמצם. 

למרות שלא מדובר באגואיזם, שימור עצמי מצוי בסתירה מסוימת עם ניהול יחסים משפחתיים פתוחים ובריאים.

למה?

כי בשימור עצמי אין כל כך מקום לדאוג לאחרים, ולעיתים קשרים משפחתיים נתפסים אפילו כהפרעה של ממש. 

איך להפחית שימור עצמי במערכת היחסים? 

שימור עצמי בזוגיות יוגדר כדפוס התנהגות שמפתח אחד מבני הזוג,  או שניהם, במטרה לשמר את הנקשר מפני הרס או פגיעה, כולל פגיעה שנגרמת מהתנהגות שמתאפיינת ב״פריקיות״ של שליטה.

למרות שבתנאים מסוימים שימור עצמי עשוי להיות יעיל, ברור שנדרשת תקשורת מעבר לאדם אחד.

ֿאנחנו כבר לא חיים בסוואנה והוא עלול לחבל ביחסים שאתם מושקעים בהם.

תסתכלו רגע על השאלות האלה.

אם בחלקן או כולן התשובה חיובית, הגיוני שיש לכם צורך גבוה בשימור עצמי: 

1. האם אני פתוח/ה לאלטרנטיבות התנהגותיות בקשר?

2. האם אני צריך/ה להבהיר את הנקודה שלי תוך הנחה שאני חייב להגיד בכל מחיר את המילה האחרונה? 

3. האם אני מתעצבן/ת בקלות אם אני לא מקבל בול מה שאני רוצה?

4. האם אני מרגיש/ה מאוים כשאני לא בשליטה בקשר?

איך להפחית שימור עצמי בזוגיות?

להלן כמה צעדים למעבר משימור שלי לשימור שלנו. 

• הביאו את הפחדים למודעות: יש לנו קורקטס מפותח. חשבו מה מפחיד אתכם שיקרה אם תהיו יותר גמישים פסיכולוגית ופתוחים לשינוי בקשר.  

• קבעו אם אתם בוטחים בפרטנר: האם אתם בוטחים בו כמישהו ישר המחפש את הטוב ביותר האפשרי בנישואים שלכם, ומיומן ומסוגל להעלות דעות ורעיונות שימושיים? אם לא, ניצבת בפניכם עבודה רצינית בבחינת השאלה מדוע אינכם בוטחים בפרטנר במובנים אלה.  

• תקשרו את החרדות והדאגות: עשו זאת בדרך שתעזור לפרטנר להבין מה בדיוק אתם צריכים.

•  זהו את ערכי המפתח של מערכת היחסים: שבו עם הפרטנר ושרטטו ערכי מפתח של הקשר, ולאחר מכן שרטטו מונחי המפתח של התקשרות, כך שתוכלו לשוחח בטוב על השקפות שונות. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Martin EM, Myers K, Brickman K. Self-Preservation in the Workplace: The Importance of Well-Being for Social Work Practitioners and Field Supervisors. Soc Work. 2019 Dec 20;65(1):74-81. doi: 10.1093/sw/swz040. Erratum in: Soc Work. 2020 Apr 1;65(2):98. PMID: 31846026.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

טיפול באדם שאוהבים יכול להיות מלחיץ, והמתח הזה יכול להשפיע משמעותית על המצב הבריאותי והנפשי של המטפל העיקרי באדם החולה. 

למרות זאת, יש מטפלים עיקריים שמהססים להציף את המתח בו הם נמצאים מתוך פחד שהמטופל יחוש אשמה או שהדבר ייצור רושם שהם אינם חזקים מספיק לטפל בתחומי האחריות שלהם. 

חשוב לדבר על שחיקה נפשית - הן עם המטופל והם עם חברים וקרובי משפחה - כדי להתגונן מפניה. שחיקת מטפל עיקרי היא מצב בו המטפל העיקרי הופך תשוש פיזית, מנטלית ורגשית. זהו סוג עייפות שלא ניתן לתקן באמצעות שנת לילה טובה, ולעתים קרובות זו תוצאה של מתח ארוך טווח שלא נבדק. 

גורמי שחיקה

מטפל עיקרי יכול להיות כה ממוקד באדם שהוא אוהב עד שלא יקדיש זמן כדי לדאוג לעצמו (ולעתים גם לא יוכל לעשות זאת). בלי מזון בריא, התעמלות או זמן לטעינת מצברים, המתח יחל לכרסם בבריאותו הנפשית והפיזית.

למעשה, כשליש מהמטפלים העיקריים טוענים שהטיפול גורם להם למתח רב, ו-1 מכל 5 טוען שהדבר החמיר את מצבו הבריאותי.

מספרים אלה גבוהים אף יותר בקרב אלה שמטפלים בבני משפחה קרובים או בבני זוג. מקורות המתח יכולים להיות רבים מאוד, בהם חוסר ידיעה של תפקידו או של מה אמור להיות תפקידו של המטפל העיקרי, ניסיון לקחת יותר מדי אחריות, תחושת חוסר שליטה על המתרחש או תחושת חוסר תמיכה מספקת מחברים ומשפחה. 

סימנים ותסמינים של שחיקה

למרות ששחיקה מתבטאת באופנים שונים אצל אנשים שונים, לעתים קרובות מטפלים עיקריים חשים עייפים באופן קיצוני אפילו כאשר השינה מספקת, נבהלים או מתוסכלים בקלות, מתרגזים במהירות, מפגינים שכחנות או ערפול, חסרי עניין במפגשים עם אנשים או בהשתתפות בפעילויות שלפני כן החשיבו למהנים, חווים חרדה או דיכאון או חשים חוסר תקווה או חוסר אונים. במצבי קיצון, שחיקה יכולה גם לגרום למטפל העיקרי לחוש אדישות או עוינות כלפי המטופל או להימצא בסיכון לפגיעה בעצמו או באחרים. שיתוף אנשים בחוויית השחיקה עשויה להיות מורכבת, בעיקר בשיחה עם המטופל.

 להלן כמה טיפים לשיחה חלקה יותר: 

• היו כנים - אם אתם חוששים שאתם חשים שחיקה, היו ישרים עם עצמכם ועם אחרים. ככל שתכירו בכך מוקדם יותר ותבקשו תמיכה, כך תקדימו להתחיל בהחלמה. 

• היו ספציפיים - בשיחה על השחיקה שאתם חווים נסו להציג אותה במונחים של התחושה הספציפית שאתם מרגישים, למשל הצפה או תשישות, ושל מה שאתם חושבים שהוא הכוח המניע מאחורי זה (למשל צורך ביותר זמן לטעון מצברים). 

• הימנעו מאשמה – גם אם אתם חושבים שאדם מסוים הוא שורש המתח בו אתם נמצאים, המציאות עשויה להיות מורכבת יותר. נסו לא לכוון אצבע מאשימה, גם (ובמיוחד) לא כלפי עצמכם. תוכלו לעשות זאת ע״י תיחום דברים במונחים של מה שאתם מרגישים או צריכים, והימנעו מלהעלות דברים שהאדם שאיתו אתם מדברים עשה בעבר ותרמו לשחיקה. כל זה נמצא מאחוריכם, ועכשיו הזמן להתרכז בעתיד. 

• היצמדו לבעיות ניתנות לפתרון – האדם שאיתו אתם מדברים עשוי לרצות לעזור, כך שכדאי לתת לו דרכים קונקרטיות לעשות זאת. שאלו את עצמכם אילו דברים מלחיצים יכולים לרדת מכם לזמן מה. האם מישהו אחר יכול להסיע את המטופל לפגישות טיפוליות כך שיהיה לכם קצת יותר זמן לעצמכם? אולי כדאי להשתמש בשירותי ניקיון או להנהיג רוטציה בהכנת הארוחות? לא לכל האתגרים שמולם אתם ניצבים יהיה פתרון פשוט, אבל לחלקם יהיה, ולפעמים רק צריך לבקש עזרה.

איך מפחיתים שחיקה?

שחיקה אי אפשר למנוע לחלוטין אבל בהחלט ניתן לצמצם.

 אפשר לתעדף את הבריאות האישית ולבקש עזרה בשלב מוקדם כדי למנוע או להפחית את השחיקה, בין היתר באופנים הבאים: 

מצאו דרכים להיות יעילים יותר במשימות השגרתיות

חברים וקרובי משפחה עשויים ליצור קשר כדי לברר איך המטופל מרגיש. במקום לתקשר עם כל אחד מהם בנפרד, אפשר להשתמש באפליקציות, בהודעות טקסט קבוצתיות או במדיה החברתית כדי לשלוח עדכונים לכולם ביחד. 

האצילו סמכויות

אתם לא צריכים לעשות הכל בעצמכם. למעשה, אסור שתעשו הכל לבד.

כשאתם רושמים את המשימות שלכם או מסתכלים ביומן, חשבו על המשימות שאתם באמת צריכים לעשות בעצמכם ועל אלה שאתם יכולים לוותר עליהן, להעביר למישהו אחר או לשכור מישהו שיעשה אותן.

בקשת תמיכה אינה הודאה בכישלון, ולמעשה – היא בכלל לא קשורה אליכם, אלא באה כדי להבטיח את הטיפול באדם שאתם אוהבים:

לא תוכלו לדאוג לו אם תהיו עסוקים מדי בלעשות דברים אחרים.

כמה מהדברים שאולי תוכלו להעביר למישהו אחר הם ניקיון הבית, הסעות לפגישות, כביסה, קניות של מצרכים, הכנת ארוחות, שטיפת כלים, אירוח חברה למטופל כדי לנוח ולצבור כוחות מחדש, ביצוע מטלות כמו הליכה לבית המרקחת או איסוף אספקה רפואית, עבודות בחצר או תחזוקת הבית וניהול מתנדבים אחרים.

תיאום בין כל הדברים הללו אינו מטלה נוספת אם נעזרים בכלי ארגון קיימים, למשל אפליקציות ייעודיות. 

הצטרפו לקבוצת תמיכה

לפעמים כשמתפקדים כמטפל עיקרי מרגישים מבודדים, אבל אתם לא לבד.

 השתתפות בקבוצת תמיכה למטפלים עיקריים יכולה לתת הזדמנות לדבר על אתגרים ורגשות שאתם חווים מול אנשים שכנראה חווים זאת בעצמם, ותוכלו גם ללמוד מהם.

אפשר לבקש מהרופא של המטופל מידע על קבוצת תמיכה כזו או לחפש קבוצה או פורום אונליין, לגישה מרחוק. לפעמים אפילו מקום שבו תוכלו רק לאוורר את הדברים או לדבר על הבעיות יכול להפחית את המתח הכללי. 

גלו משמעת בטיפול בעצמכם

טיפול בעצמכם אינו פינוק ואינכם צריכים להרגיש אשמה לגביו. כשטסים במטוס, הדיילים מסבירים שבמקרה חירום עליכם לחבוש את מסיכת החמצן שלכם לפני שאתם עוזרים לאחרים לשים את שלהם, כי אם תתעלפו – לא תוכלו לעזור לאיש.

באותו אופן, האדם האהוב שבו אתם מטפלים זקוק לכך שתטפלו בעצמכם כדי שתוכלו לטפל בו. שימו את הטיפול בעצמכם באותה עדיפות שבה אתם שמים את מטלות הטיפול באחר. 

הכירו את סממני השחיקה

הדבר חשוב במיוחד אם אתם חווים תסמיני דיכאון, משתמשים בכמות מופרזת של סמים או אלכוהול או מודאגים שתפגעו בעצמכם או במטופל.

אם משהו מהדברים הללו קורה, דברו מיד עם הרופא שלכם או עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש. זכרו: אם תהיו בריאים פיזית, נפשית ורגשית, תוכלו להיות מטפלים עיקריים טובים וקשובים יותר.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Correll, R. (2019). Understanding Caregiving Burnout. https://www.verywellhealth.com/understanding-caregiver-burnout-4707773

Pinquart M, Sörensen S. Differences between caregivers and noncaregivers in psychological health and physical health: a meta-analysis. Psychol Aging.

קלרה תומפסון הייתה פסיכואנליטיקאית אמריקאית מהמסורת הבינאישית, נאו-פרוידיאנית, פמיניסטית ואשה אמיצה.

למרות תרומותיה הרבות והעובדה שהתובנות שהגיעה אליהן מצויות בבסיס הגישה ההתייחסותית שהתפתחה מאוחר יותר, תומפסון די נעדרת מהשיח של  התיאוריה הפסיכודינמית העכשווית.

ילדותה ונעוריה 

תומפסון נולדה ב-1893 בפרובדנס, רוד איילנד, למשפחה בפטיסטית בארה״ב. 

נטען כי אמה התעללה בה.

אביה נעדר, כיוון שהיה מושקע מאוד בקריירה. 

קלרה הייתה ספורטאית, קצת טומבוי, מה שעורר קונפליקטים סביב התנהגות מגדרית לא קונפורמית. 

שמה הראשון היה מייבל, ובמהלך התבגרותה הפך לשם אמצעי. 

היא בחרה להתמקצע כמיסיונרית רפואית (תפקיד דומה לנזירה) ורצתה ללמוד רפואה.  

התשוקה לידע

בקולג׳ פגשה מגוון אנשים, גם מדתות אחרות.  היא הייתה סטודנטית די בודדה ולאורך הזמן התרחקה מהכנסיה. 

אחרי התואר הראשון היא נרשמה ללימודי פסיכיאטריה בג׳ונס הופקינס.

תומפסון הייתה סטודנטית מצטיינת ואף זכתה במלגות.

כל כך מסורה ואדוקה הייתה ללימודיה, עד שבנקודה מסוימת סירבה להצעת נישואים כי ״העדיפה את הרפואה״. 

היא התחברה מאוד לפסיכיאטר אדולף מאייר שפרש עליה כנף אקדמית תוך זיהוי והערכה עצומה ליכולותיה.

השניים התרחקו עם התקרבותה של קלרה לפסיכואנליזה.

ככה זה, תאוריה לפני הכל.

כשהארי פגש את קלרה

קצת אחר כך היא פגשה את הארי סטאק סאליבן. 

יחד עם עוד כמה אנליטיקאים נלהבים הם מקימים קבוצת הדרכה לעמיתים, שזכתה לשם ההיפומאני ״קבוצת הניסים״ או ה-Zodiac group (שמאוחר יותר הפכה לאגודה הפסיכואנליטית המקומית).

השם נבחר תוך פרגון הדדי למשתתפי הקבוצה - למקרים הקליניים שהובאו אליה נמצאו פתרונות יצירתיים ביותר, תוך הדהוד משותף של האנליטיקאים שהשתתפו.

אחרי מפגש עם שנדור פרנצי, שעשה סיבוב הרצאות בארה״ב, תומפסון חוסכת כסף ומפליגה לבודפשט כדי לעבור אצלו אנליזה.

היא מוזכרת ביומן הקליני של פרנצי (בתור הפציינטית DM) ומתוארת שם כנפגעת מינית על ידי אביה.

פרנצי מתאר אותה שם כבעלת ריח גוף לא נעים, אולי מכיון שהיה עסוק אז בחקר הקשר בין ניחוחות גוף לבין תוקפנות.

בכל אופן, כותבת הביוגרפיה של תומפסון, Ann D'Ercole , טוענת שהמרואיינים שלה לא מתארים שום בעיה שהייתה לתומפסון עם ריח גוף (מתוך הרצאה שקיימה ב-Interpersonal Series במסגרת הפורום ההתייחסותי, 27.2.2022).  

למשל, אדגר לוונסון,  שהיה מודרך של תומפסון ובילה איתה הרבה זמן משותף, מאשר שהשמועה על ריח פשוט אינה נכונה. 

כחלק מ״טכניקת הרגיעה״ שפיתח פרנצי, תומפסון נישקה את פרנצי בכל עת שרצתה.

פרויד שמע על זה והתעצבן…

ככה, יחסים מורכבים ואמביוונלטיים בין מעצבי האומנות הטיפולית. 

לפני מותו פרנצי ביקש מתומפסון לקחת את כתביו ולהפיצם בארה״ב וכך היא באמת עשתה. 

חשוב לציין כי תומפסון לא הסכימה בכל דבר עם פרנצי.

פרנצי טען שהאנליטיקאי יכול לתת למטופל את האהבה שמעולם לא הייתה לו. תומפסון טענה שהמטופל אולי צריך את האהבה שמעולם לא הייתה לו, אבל הוא כבר לא במצב לקבל אותה אם תוצע.

אולי הוא למד להשתמש בקבלת אהבה כאמצעי לצבור כוח על אנשים, לנצל אותם, להתחרות או להימנע ממצבים כואבים.  או, מצד שני, מטופל הזקוק לאהבה עשוי להיות כל כך חסר אמון שהוא לא יכול לקבל את הידידות האנושית הפשוטה ביותר ללא חשד או תבהלה.

״הרביעייה הניו יורקית״

בשנת 1934, בהיותה בת 40, עברה תומפסון לחיות בניו יורק, שם הצטרפה לפקולטה של ​​המכון הפסיכואנליטי של ניו יורק, לצד קארן הורני.

היא התחילה אנליזה אצל אריך פרום.

מאוחר יותר כתבה שבאנליזה איתו הפסיקה להרגיש כמו ילדה מפוחדת. 

היא עבדה יחד עם סאליבן, אריך פרום, קארן הורני ואחרים. 

נראה שכולם טיפולו בכולם: 

סאליבן התחיל אצלה אנליזה, שהסתיימה לא טוב, אבל הם נשארו מיודדים.

הקבוצה הייתה מאוד מגובשת, גם חברתית. הייתה בהם סינרגיה אינטלקטואלית יוצאת דופן באיכותה, כאשר כולם לימדו והדריכו אנליטיקאים.

התענוג הזה נגמר ב-1943 לאחר סכסוך בין קארן הורני לבין מכון האנליטי, מה שאילץ את הורני לעזוב את  ה-AIP.

תומפסון בחרה בנאמנות מלאה להורני, והן הקימו אגודה פסיכואנליטית משלהן (בדיוק כמו האגודה הקיימת, רק הוסיפו את המילה ״advanced״...).

לאורך השנים היא סבלה מחרמות כאלו ואחרים ע״י ארגונים טיפוליים שונים ביניהם האיגוד האמריקאי לפסיכואנליזה (APA).

אישיותית, תומפסון הייתה ידועה בשינויי מצב רוח והיא די התקשתה בביטוי רגש.

מבחינת אוריינטציה מינית, היא זיהתה עצמה כביסקסואלית. 

בין 1938 ל--1958, קלרה תומפסון בילתה את הקיץ שלה בפרובינסטאון, שם התגוררה עם הצייר והקריקטוריסט ההונגרי הנרי מייג'ור.

1949 הייתה לקלרה שנה קשה: נפטרו בה גם סאליבן וגם מייג׳ור. 

תומפסון נסוגה עוד קצת פנימה והתמקדה בהוראה והנחיה.

ב-1957 לקתה בסרטן ונפטרה שנה לאחר מכן בביתה בניו ירק.

תומפסון, פרנצי, פרויד

בראיון עם קורט אייסלר, תומפסון מספרת כי הגיעה במיוחד לאנליזה אצל פרנצי בהונגריה ב- 1928 והחלה אצלו טיפול במקטעים של כמה חודשים כל פעם. 

פרנצי, מבחינתו, עדכן את תומפסון לעומק בפוליטיקה של הפסיכואנליזה, ובאופן ספציפי במערכת היחסים המורכבת שלו עם פרויד.

פרויד המליץ לפרנצי שיירד מהחידושים שלו, שהיום היינו מסווגים אותם כהתייחסותיים רדיקליים (בעיקר בהיבט של חשיפה עצמית בטיפול, אהבת המטפל את המטופל ועוד). 

גם אנה פרויד ביקרה את פרנצי בכך שהוא משתמש במטופלים לצרכיו הנרקיסיסטיים. 

לדעת תומפסון פרנצי לא יכל לפנות לטיפול אצל אף אחד פרט לפרויד, שסיים איתו תהליך.

תרומותיה של תומפסון לקידום עולם הפסיכותרפיה

תומפסון כתבה מאמרים משפיעים ובהם רעיונות מקוריים. 

מעבר למעורבותה בפיתוח אגודות וארגונים שונים בתוך הפסיכואנליזה, היא נודעת בתרומתה לפסיכולוגיה של נשים ובכלל לסוגיות מגדריות.

בימיה הראשונים של התנועה הפמיניסטית, היא בחנה לעומק את ההשפעות התרבותיות על נשים ואת ההיבטים הייחודיים בהתפתחות האישיות אצל נשים.

מה זאת אהבה?

מבחינתה, הצורך באהבה בטיפול מתבטא בדינמיקה המבוססת על הניסיון האישי של האנליטיקאי ושל האנליזנד כאחד ומה שמחולל שינוי אמיתי הוא תחושת המטופל כי הוא מקובל ומכובד באופן הבסיסי ביותר (מה שניתן לייחס בימינו ל-Dignity).

עבור תומפסון האתגר הוא להנגיש את ה"אהבה" שהמטופל צריך.

מעניין לראות שההבחנה הזו, בין הצורך באהבה בטיפול פסיכולוגי לבין הדרישה לאהבה, הקדימה בשנים רבות תובנה דומה, שמופיעה במאמר המכונן של סטיבן מיטשל (1991), Wishes, Needs and Interpersonal Negotiations ונתפסת בעולם ההתייחוסתי כפורצת דרך. 

ברור שתומפסון הקדימה את זמנה בהרבה.

לדעת תומפסון הקושי טמון בהגדרת המילה 'אהבה'.

הצורך הבסיסי של כל ילד צריך להיות מקובל, להרגיש בטוח עם אדם אחד. סוג זה של קבלה הוא גם מה שהמטופל צריך.

היא טענה שפרנצי לא היה ברור עד הסוף בעניין הזה.

הרעיון שלו היה שעל האנליטיקאי להעניק למטופל את כל האהבה שהוא צריך. 

עם זאת, לטענתה הוא נטה לבלבל בין הרעיון שיש לתת למטופל את כל האהבה שהוא צריך לבין הרעיון שיש לתת לו את כל האהבה שהוא דורש.

ברור שאלה שני אתגרים טיפוליים שונים. 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

גוברין. (2004). בין התנזרות לפיתוי : גלגוליה של הפסיכואנליזה האמריקנית. כנרת, זמורה-ביתן, דביר. 

ויקיפדיה, הערך קלרה תומפסון.

Brennan, B. W. (2015). Out of the archive/Unto the couch: Clara Thompson’s analysis with Ferenczi. In A. Harris & S. Kuchuck (Eds.), The legacy of Sandor Ferenczi: From ghost to ancestor (pp. 77–95). New York, NY: Routledge.

Ann D'Ercole (2017) On Finding Clara Thompson, Contemporary Psychoanalysis, 53:1, 63-68, DOI: 10.1080/00107530.2016.1274220

Shapiro, Sue A. (1993). Clara Thompson, Ferenczi's messenger with half a message. In L. Aron and A. Harris (Eds.), Legacy of Sándor Ferenczi. Hillsdale, NJ, and London: Analytic Press.

הורה עשוי לבטא כעס ע״י התרגזות וצעקות על הילדים או ע״י התעללות פיזית, מילולית או רגשית. 

הורים יכולים להרגיש כעס ולאבד סבלנות בגלל שלל סיבות, בהן עייפות, אחריות יתר, תלאות היומיום וטיפול בצרכי הילדים. 

אסטרטגיות התמודדות יכולות לעזור לנהל את הכעס ולהגיב לטריגרים בצורה רגועה יותר. 

לכעס הורי אינטנסיבי יכולות להיות השפעות פסיכולוגיות על ילדים, שעלולים להאשים את עצמם בכעס או לחוש מתח שיכול להשפיע גם על התפתחות מוחית.

גדילה בסביבה של כעס היא גורם סיכון להפרעות נפשיות בשלב מאוחר יותר בחיים.  

גם אם הילד כבר מתבגר או חייל, הורה זועם זה מביך.

למשל, נמצא קשר חזק בין כעסנות הורית לבין עבריינות אצל ילדיהם.

ההשפעות של הכעס ההורי יכולות להמשיך ולהשפיע על הילד שהפך לבוגר, לרבות עוצמות חומרה הולכות וגוברות של דיכאון, ניכור חברתי, התעללות בבני זוג ופגיעה הישגים כלכליים ובקריירה.

אם הורה אומר לילד דברים פוגעניים בשעת כעס, הילד יכול לחשוב שזו אשמתו ולפתח תחושות של חוסר ערך. 

לכעס הורי שמתבטא בהתעללות מילולית או רגשית ילדים יכולים להגיב בהתנהגות שלילית, בחוצפה או בתוקפנות, או מנגד לחלות, להתרחק מאחרים או לסבול מקשיי שינה. 

אם הכעס הופך לאלימות פיזית הוא יכול לפגוע בילד קשות. 

טלטולים, מכות או השלכת תינוק יכולים לגרום לפציעות, לנכות או למוות. 

ענישה פיזית של ילד יכולה גם להשפיע עליו בשלב מאוחר יותר בחיים ולהתבטא בהתנהגות אנטי-סוציאלית, בתוקפנות, בהערכה עצמית נמוכה, בבעיות נפשיות ובמערכות יחסים שליליות. 

מחקר מ-2017 שבדק 350 חסרי בית בני 50 ומעלה מצא קשר בין חוויות ילדות שליליות, כולל התעללות פיזית ומילולית, לבין בריאות נפשית ירודה. 

מחקר אחר מצא קשר בין חוויות ילדות כאלה לבין בעיות בריאותיות מכאיבות, בהן דלקת מפרקים, כאבי ראש חמורים וכאב כרוני. בין הסיבות לכעס על ילדים הן אחריות לטיפול בבני משפחה, עבודה, ניהול כלכלת הבית ומטלות הבית. 

כאשר ההורה לחוץ או מוצף, הוא עלול לאבד סבלנות בקלות רבה יותר ולהתרגז. 

לפעמים ילדים אינם משתפים פעולה עם ההורה ולא מקשיבים לו, או מתחצפים אליו. התנהגויות כאלה, כמו גם מקרים שבהם הילד מבצע משימה משך זמן רב יותר ממה שההורה מצפה, מהווים טריגר לכעס.

הורה יכול גם לכעוס בגלל פרטנר או מבוגר אחר בבית, למשל סביב חוסר הסכמה בנוגע לסגנונות הורות או סביב מטלות הבית.

אפשרות נוספת היא זעם לאחר לידה שיכול להיגרם מגורמים שונים, בהם שינויים הורמונליים, מניעת שינה והשפעת ההורות. 

הורים רגישים במיוחד להתקפי כעס במהלך תחרויות ספורט של הילדים (Omli and LaVoi, 2012).

במחקר מעניין נשאלו יותר מ-700 הורים לילדים שמתאמנים בקביעות בפעילויות ספורטיביות מדוע הם כועסים באירועי הספורט של ילדיהם. החוקרים גילו שההורים התעצבנו הכי הרבה כשהשופט או המאמן קיבלו החלטות גרועות, ילדים אחרים נהגו בחוסר התחשבות ומול גסות של הורים. 

אחד הצעדים הראשונים לשליטה בכעס הוא זיהוי הסימנים שלו: 

• תחושה עצבנית, זועפת או מתוחה.

• מתיחת או קפיצת שרירים. למשל בלסת, בכתפיים או בזרועות.

• דפיקות לב מואצות.

• אגיטציה או כיווץ בבטן.

• נשימה מהירה.

• הזעה.

• מחשבות טורדניות שליליות.

ברגע שמזהים את הסימנים לכעס, אפשר לעשות צעדים לרגיעה כדי להימנע מלהוציא אותו על הילדים. 

 מני הוא לא רק אבא. הוא כבר סבא לארבעה נכדים ונכדה אחת. לכאורה הכל טוב: מני גמלאי של חברת החשמל, הוא ואשתו יחד כבר 35 שנה ושתי הבנות, החתנים והנכדים גרים במרחק 5 דקות הליכה מביתם. הבעיה שמני פנה איתה לטיפול CBT בכעסים הייתה שביומיים הקבועים שהנכדים אצלם, אחרי המסגרות, החלה להתפתח אצלו חוסר סבלנות קיצונית כלפיהם ובפרט כלפי עילי, הנכד האמצעי, שאובחן לאחרונה עם הפרעת התנהגות ואינו יודע מנוח. למני ברור שהוא אוהב אותם, פשוט בזמנים שכל החמישה איתו הוא מוצא את עצמו על סף גירוש של כולם מהבית. בשלושה מתוך חמשת השבועות האחרונים הוא ממש התפרץ עליהם, עד לרמה שההורים עזבו הכל  ובאו לקחת את חלקם. מבוכתו גדולה, הוא ציפה לתפקיד הסב ובכמה הזדמנויות דחק בבנות ״להרחיב את המשפחה״. עכשיו הוא יוצא קצת לא יציב. מעבר לבושה בתוך המשפחה, הוא לא מוכן שזה יקרה לו שוב. בתוך 3-4 מפגשים, המטפלת ומני זיהו שמקור מרכזי להתקפי הכעס הוא תחושה שהבנות רואות בו בייביסיטר מובן מאליו, ללא הכרת תודה, וחיות את חייהן העצמאיים בכיף, משאלה שמני חיכה לה כל חייו ורצה להגשים אותה בפנסיה.

איך מתקנים את המצב?

להסביר לילד שההורה חש כעס וצריך לפרוש לכמה דקות כדי להירגע; להתמקד בנשימות ארוכות ועמוקות עם אנחה, עד לתחושה רגועה יותר; לספור עד 10 לאט ולחזור על כך עד לתחושה רגועה יותר. 

מי שיכול להשאיר את הילד במקום בטוח, יוכל לקחת לעצמו יותר זמן כדי להירגע. 

אפשר, למשל, לעשות מקלחת ארוכה ולהרגיע את הגוף, לעשות הליכה בחוץ ולשאוף אוויר צח, לעשות מדיטציה או לתרגל מיינדפולנס או נשימה עמוקה, למצוא מקום שקט להיות בו לבד, לעשות פעילות גופנית כמו ריצה, גינון, ניקיון או פרויקט ביתי או לעשות פעילות מרגיעה, כמו ציור, הקשבה למוזיקה או קריאת ספר או מגזין. ברגע שמרגישים רגועים יותר, אפשר להרהר במצב ואולי לזהות טריגרים לכעס ופתרונות לסיטואציה או דרך התמודדות חיובית לעתיד. 

טכניקות מסוימות יכולות לעבוד טוב יותר עבור אנשים שונים, ולכן כדאי לנסות כמה אסטרטגיות למציאת המתאימה ביותר.

לצד כעס, אנשים יכולים לחוות רגשות נוספים כמו אשמה או בושה על כך שהתעצבנו. 

חיבור עם אנשים שעוברים אתגרים דומים יוכל לעזור, ושיחה עמם במרחב בטוח ולא שיפוטי יכול לסייע לניהול רגשות.

נקיטת צעדים לעבר ניהול הכעס עוזרת גם לנווט בין רגשות אחרים, כמו אשמה.  אפשר לרשום טריגרים לכעס לצד פעולות לניהול התגובה להם, וכדאי לתרגל חמלה עצמית ולהבין שלגורמים כמו מניעת שינה ולחץ בעבודה יש השפעה רגשית רבה.

אפשר גם להסביר לילדים מהיכן הכעס נובע ומהם תפקידיו. כעס הוא הרי רגש טבעי ולמרות שלא קל תמיד לווסת אותו, הוא לא שלילי.

זאת ועוד, ע״י ניהול הכעס, למשל באמצעות התרחקות לכמה דקות לשם רגיעה, אפשר ללמד ילדים דרכים חיוביות להתמודדות עם מצבים כאלה.

לעתים אנשים שנאבקים לשלוט בכעסים עשויים להזדקק לשיחה עם איש מקצוע. 

רופא המשפחה יוכל לתת הפניה למטפל רלוונטי. 

כיום יש גם מגוון של קבוצות תמיכה וקורסים לניהול כעסים, כולל אונליין, בהם ניתן ללמוד אסטרטגיות התמודדות. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

When Anger Hurts Your Kids. A Parent's Guide by Patrick Fanning, Dana Landis, Matthew McKay and Kim Paleg Published by: New Harbinger Publications, 2011.

Lee, C. M., Mangurian, C., Tieu, L., Ponath, C., Guzman, D., & Kushel, M. (2017). Childhood Adversities Associated with Poor Adult Mental Health Outcomes in Older Homeless Adults: Results From the HOPE HOME Study. The American journal of geriatric psychiatry : official journal of the American Association for Geriatric Psychiatry, 25(2), 107–117. https://doi.org/10.1016/j.jagp.2016.07.019

Litner, J (2022). What to know about anger management for parents. https://www.medicalnewstoday.com/articles/anger-management-for-parents

Omli, J., & LaVoi, N. M. (2012). Emotional Experiences of Youth Sport Parents I: Anger. Journal of Applied Sport Psychology, 24(1), 10–25. https://doi.org/10.1080/10413200.2011.578102

Vassar (2011). How Does A Parent’s Anger Impact His or Her Child?. https://lakesidelink.com/blog/lakeside/bullying-among-teenagers-why-does-it-occur/

הדמויות ותיאור המקרה כולו אינם קשורים למציאות.

מהו טיפול מערכתי (Systemic Therapy)?

טיפול מערכתי הוא שיטת פסיכותרפיה המתמקדת באופן בו מערכות היחסים של המטופל, דפוסי ההתנהגות שלו ובחירותיו האישיות, נמצאים בקשר הדדי עם מערכות בחייו - זוגיות, משפחה, קהילה, קולקטיב והתרבות כולה. 

הרציונל של גישה טיפולית זו מתבסס על תורת המערכות, הבוחנת כיצד חלקי מערכת משפיעים זה על זה לשימור יציבות ואיזון של המערכת כולה.

״מערכת״ היא כל קבוצה אליה שייך האדם, והיא מוגדרת כשני אנשים או יותר, שיש לה מטרה משותפת ויחסי גומלין. 

טיפול מערכתי מציע למטופלים / נועצים מרחב בטוח לחקור את המערכת אליה הם שייכים - בין אם בחיים האישיים ובין אם במקצועיים.

טיפול משפחתי

היישום המרכזי של תפיסת הטיפול המערכתית מתקיימת ב-Setting של טיפול משפחתי.

המטפל המשפחתי מתבונן על המשפחה כמערכת, שכל חלק בה משפיע ומושפע ע״י חלקים אחרים.

הטיפול מחפש דפוסים בקרב חברים במערכת שמשפיעים או מעכבים את פוטנציאל השינוי בתוך המבנה המשפחתי הנרחב. 

פסיכותרפיה אישית

בפסיכותרפיה, או בטיפול פסיכולוגי אישי, ניתן לעשות שימוש מקדם ביותר בראייה המערכתית. 

פסיכותרפיה פסיכודינמית היא דוגמה לטיפול מערכתי שמשלב את התיאוריה הפסיכואנליטית עם תורת המערכות.

הטיפול נועד לבחון ולהכיר את המניעים ודפוסי ההתנהגות לא-מודעים שמשפיעים על חיי המטופל, מערכות היחסים וחייו בכלל.

טיפול קבוצתי

 תורת המערכות עשויה להיות מיושמת לדינמיקה קבוצתית ולטיפול קבוצתי אנליטי.

טיפול קבוצתי בגישה דינמית בוחן איך נוצרת יחידה חברתית מלוכדת ואיך חבריה עומדים באינטראקציה זה עם זה כדי למלא צרכים אינדיבידואליים כדי שהקבוצה כשלם תוכל לתפקד בהצלחה. 

להלן כמה טכניקות מרכזיות המצויות בארגז הכלים של המטפל מערכתי:

תהליך מקביל (Parallel Process)

באמצעות תהליכים מקבילים שמתקיימים בין שכבות שונות של המערכת, ניתן למצוא תופעות לא מודעות המשחזרות את עצמן במעגלים נוספים, מעבר לזה שהושפע במקור. 

המשגה

קונספטואליציה היא טכניקה המסייעת למטפל לשים את תסמיני המטופל בהקשר של זמן ומרחב או כזה שנוגע גם לבן משפחה אחד או יותר.

הטכניקה בוחנת כיצד חוויה אינדיבידואלית היא חלק מדפוסים רחבים יותר של מטופל, משפחה, קהילה או תרבות. 

מסגור מחדש

טקטיקה זו, דנקראת גם רפריימינג, כוללת זיהוי של הדרך בה המטופל תופס את עצמו ומציעה פרספקטיבה חלופית שיכולה לעזור להעמיק או להרחיב את ההבנה העצמית.

לעתים קרובות משתמשים בה ביחד עם תשאול מעגלי, מה שמסייע למטופל לזהות את דפוסי ההתנהגות שלו בהקשרים חברתיים.

טיפול מערכתי יכול לסייע לאנשים בכל גיל, כולל ילדים, ולעזור לפתור בעיות תוך פרק זמן שנע בין מפגשים ספורים לשנים, תלוי בבעיה.

הטיפול יעיל במיוחד במצבים שבהם רגשות מודחקים או מוכחשים עקב פחד להיתפס כאנוכיים או לפגוע באחרים.

עבור רבים, טיפול מערכתי מספק תובנות בנוגע לאופן בו דפוסים שנוצרים בשלב מוקדם בחיים עשויים להגביל את אפשרויות המטופל בעתיד.

יעילות הטיפול המערכתי

טיפול מערכתי נמצא יעיל במגוון רחב של הפרעות וקשיים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים (von Sydow et al, 2017).

דוגמאות לבעיות ספציפיות שטיפול מערכתי יכול לסייע בהן: 

התמכרויות ושימוש בחומרים

טיפול מערכתי יכול לעזור למטופל לזהות אילו גורמים בחייו תורמים להתמכרות ולספק טיפול שמדגיש את הקשר בין התמכרות המטופל לסמים או אלכוהול לבין האופן בו הדבר פוגע בהיבטים אחרים של חייו. 

ניהול כעסים

רבים עם בעיות של שליטה בכעסים לא ילמדו לעולם דרכים נאותות לבטא רגשות של תסכול וכעס. טיפול מערכתי עוזר למטופל להבין איך כעס יכול להיות מבוטא בדרכים הרסניות שמשפיעות על מערכות היחסים והקשרים הבינאישיים שלו. 

הפרעות מצב רוח

אנשים עם דיכאון או הפרעה דו-קוטבית חווים לעתים קרובות בעיות ארוכות טווח שייתכן שיש צורך לתת להן מענה לפני שפונים לטפל בתסמינים המידיים יותר של ההפרעות הללו. 

בעיות במערכות יחסים

לפעמים זוגות או משפחות מגיעים לטיפול בתקווה ללמוד איך לתקשר בצורה אפקטיבית יותר זה עם זה. טיפול מערכתי יכול לעזור לזהות בעיות חבויות שעשויות לחבל בניסיונות ההבנה ההדדית שלהם וליצור פלטפורמה לפיתוח דרכי תקשורת יעילות יותר.

הפרעת התנהגות

בעיה שמתרחשת בילדות ומתבטאת בהתנהגות תוקפנית והרסנית. טיפול מערכתי יכול לעזור למטופל לשפר את השליטה בדחפיו, לפתח מיומנויות חברתיות נאותות ולהבין איך דינמיקה משפחתית עשויה להיות מושפעת מהפעולות שלו. חרדה – גישה מערכתית יכולה לעזור למטופל לזהות את המקור לפחדיו ולספק לו אסטרטגיות להתגבר עליהם. 

הפרעות אכילה

אנשים עם הפרעות אכילה סובלים לעתים קרובות מבעיות ארוכות טווח בדימוי העצמי ומערך עצמי נמוך. טיפול מערכתי עוזר להם להבין את רגשות חוסר-ההתאמה שלהם ואיך הם משפיעים על לקיחת ההחלטות הקשורה לאוכל והתעמלות. 

תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)

טיפול מערכתי יכול לעזור למטופל שחווה מאורעות טראומטיים להבין איך הזיכרונות שלו מהאירועים משפיעים על חייו בהווה. 

סכיזופרניה

במקרים מסוימים, סכיזופרנים עשויים להתמודד עם תסמיניהם בעזרת גישה מערכתית. טיפול מערכתי מספק תועלות רבות – הוא מסייע לאנשים להבין את הדרכים בהן חייהם הרגשיים משפיעים על האופן בו הם מתקשרים עם אחרים ומספק מרחב בטוח לדבר על בעיות אישיות שעלולות להיות כואבות או קשות מכדי לחלוק אותן עם אחרים. הטיפול אף יכול לספק תובנות בנוגע למערכות יחסים במקומות שבהם צורות אחרות של ייעוץ או תרפיה לא התמודדו עם הדבר היטב. 

יתרונות של טיפול מערכתי

הבנה עצמית

המטופל מקבל כלים שעוזרים לו להבין את עצמו טוב יותר, מה שמאפשר לו לפתח מערכות יחסים בריאות יותר עם אחרים ולממש את הפוטנציאל שלו בחיים. המטופל הוא משתתף פעיל בחקירת דפוסי החשיבה, הפעולה והרגשות שלו. 

הבנת פרספקטיבה שונה

סיוע למטופל להבין את הפרספקטיבות השונות של אנשים בהקשרים שונים. מודעות זו יכולה לעזור לו לזהות כאשר אחרים מנסים להפעיל כוח או כשהוא מושפע ע״י מישהו אחר, ואיך האינטראקציות האלה משפיעות על ההתנהגות שלו. 

העצמה

המטופל מקבל הזדמנות להיות מועצם בחייו. הטיפול אינו מתבסס על מתן שליטה לאדם אחר או למטפל אלא על העצמה של המטופל לקחת פיקוד על חייו. 

שיפור מיומנוית במערכות יחסים

סיוע למטופל לתקשר עם אחרים בדרכים אפקטיביות יותר, להתמודד טוב יותר עם קונפליקטים ולפתור בעיות. הדבר יכול לעזור לו לנהל מערכות יחסים אוהבות ומספקות יותר. 

אמונות ליבה

סיוע למטופל לזהות את אמונות הליבה שעשויות להיות הרסניות לחייו, כמו פרפקציוניזם או צורך לרצות אחרים לפני שהוא מרצה את עצמו. 

זיהוי חוזקות ומשאבים

סיוע למטופל לזהות את החוזקות והמשאבים שלו, מה שיכול להוביל לעלייה בביטחון העצמי ובערך העצמי. 

אמפתיה

סיוע למטופל לפתח יותר אמפתיה כלפי אחרים, מה שהכרחי למערכות יחסים בריאות יותר עם הורים, בני זוג וילדים. 

ללמוד לעבוד יחד עם המשפחה

עידוד בני משפחה לעבוד יחדיו לטובת כל אחד מהם.

מנקודת ראות אבולוציונית, זו התכלית הבסיסית לשמה מוקמות משפחות.

מבחינת אפקטיביות, ישנן ראיות לכך שהטיפול יעיל עבור ילדים מתבגרים, אך נדרשים מחקרים נוספים כדי לקבוע את סוג הטיפול הטוב יותר ואת מידת יעילותו. יש ראיות לכך שהטיפול יעיל עבור משפחות במקרים של בעיות במערכות יחסים ובפיתוח מיומנויות תקשורת. טיפול מערכתי יכול לעזור לזהות איך מערכות יחסים שונות משפיעות על המטופל, אך הוא אינו מתאים לכל אחד. 

כדי להתחיל בטיפול מערכתי יש למצוא מטפל מוסמך שסוג הטיפול מוכר לו היטב, ולחלוק איתו את מטרות העבודה ביחד, כאשר יש להיות ספציפיים ככל הניתן בנוגע לנושא שדורש טיפול.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

von Sydow K, Beher S, Schweitzer J, Retzlaff R. The efficacy of systemic therapy with adult patients: a meta-content analysis of 38 randomized controlled trials. Fam Process. 2010 Dec;49(4):457-85. doi: 10.1111/j.1545-5300.2010.01334.x. PMID: 21083549.

סביר להניח שכולנו חווינו קנאה, בעיקר במערכות יחסים רומנטיות. 

זה נורמלי לחלוטין להרגיש חוסר ביטחון מדי פעם או לדאוג שאולי בן/בת הזוג מפתחים משיכה למישהו אחר, אבל מה בנוגע לחוסר ביטחון לגבי מי שהפרטנר נמשך אליו בעבר? 

מהי קנאה רטרואקטיבית? 

קנאה רטרואקטיבית היא מונח המתייחס לקנאה הקשורה לקשרי העבר של בן/בת הזוג. 

עניין בעבר של הפרטנר יכולה לנוע מסקרנות תקינה דרך אובססיה ועד להימנעות.

כמו קנאה זוגית רגילה - גם קנאה רטרואקטיבית נפוצה למדי. 

לא תמיד היא יוצרת בעיות, אבל לפעמים היא יכולה להפוך אובססיבית ולהתבטא באופנים לא בריאים והרסניים.

כפי שאומר לנו שלומי שבן,

מוטב לא לדבר יותר מדי על אריק:

וגם לא על ג׳ואלין...

אז איך מתמודדים? 

תיקוף וקבלה

למרבה המזל, אפשר להתגבר על הרגשות האלה. השלב הראשון בהתגברות על רגשות קשים הוא פשוט להכיר בהם ולקבל אותם. 

למרות שקנאה לא גורמת לתחושה טובה, היא רגש נורמלי שחשוב לתקף. 

מי שמתקשה לקבל את הקנאה שלו, מוטב שישאל את עצמו מה רגשות הקנאה האלה אומרים מבחינתו: 

האם הוא חושב שהעבר של הפרטנר מנבא משהו בנוגע למערכת היחסים הנוכחית? 

האם הדבר גורם לו להרגיש שהוא אינו יכול לסמוך על בן/בת הזוג? 

ברגע שמצליחים להבין מה פירוש הקנאה, אפשר להתחיל להתמודד עם הפחדים האלה. 

״הקנאה של אשתי הופכת למגוחכת.

לפני כמה ימים היא

הסתכלה בלוח השנה שלי

ורצתה לדעת מי הייתה מאי…״

-- רודני דינגרפילד

תחושה של קנאה רטרואקטיבית אינה הופכת אותנו לאנשים רעים אבל היא יכולה להוביל לרגשות לא-רצויים, כמו חרדה, דאגה בנוגע לעתיד או מתח בסביבת הפרטנר. 

חשוב לתת לרגשות האלה שם ומענה ולא להעמיד פנים שהם אינם קיימים, פן יחמירו. 

אמפתיה עמוקה לקינאה

בשלב הבא, יש להיכנס לנעליו של הפרטנר. 

אנו אוהבים את בני הזוג שלנו ורוצים שהקשר יצליח, והרצון הזה עשוי לתרום, לפחות חלקית, לרגשות שלנו בנוגע לעבר שלהם.

לכן, כדאי שנחשוב על העבר שלנו. 

גם לנו יש ״אקסים״, אז איך אנחנו מרגישים לגביהם? 

לרוב, לפרידות יש סיבות. גם אם יצאנו בעבר עם מישהו שתיאורטית נחשב למושך יותר מהפרטנר הנוכחי שלנו או מישהו שהסקס איתו היה טוב יותר - משהו לא היה נכון, ולכן המשכנו הלאה ובחרנו לפתח מערכת יחסים עם הפרטנר הנוכחי.

באותו אופן, בן/בת הזוג בחר להיות איתנו על פני קשרי העבר שלו/ה. 

מרבית האנשים אינם מצליחים להתנגד לפיתוי לחטט במשתמשים של הפרטנר ברשתות החברתיות ולהסתכל בתמונות ותגובות שקשורות לקשריו הרומנטיים מהעבר. 

יש לשים לב להבדל שבין קשב לפוסטים הנוכחיים שלו לבין בדיקה של הסטטוסים חודשים ואפילו שנים אחורה. 

למרות שרבים עושים זאת, זה לא הופך את הדבר לבריא, שכן אנשים נוטים להראות את הצדדים הטובים ביותר שלהם במדיה החברתית – הם מפרסמים את התמונות הכי טובות שלהם ומשתפים בהצלחות שלהם, ומתקבלת תמונה שלעתים קרובות היא אידיאליזציה ולא המציאות. 

אם, לעומת זאת, משהו בהתנהגות העכשווית של הפרטנר במדיה החברתית מדאיג אתכם, צריך להציף את זה מולו. 

מעבר לכך, הדבר הטוב ביותר הוא פשוט לכבד את העבר, ולזכור שככל הנראה הוא לא היה זוהר כמו שהוא נראה בפייסבוק. אחד הדברים החשובים ביותר, גם במקרה זה, הוא לדבר עם בן/בת הזוג. 

תקשורת פתוחה היא חיונית להתמודדות עם רגשות קשים, כולל קנאה. שיחה על סקרנות טבעית בנוגע לעבר של הפרטנר היא דרך טובה לזוגות להכיר זה את זו ולהבין את הגישות של בן/בת הזוג למערכות יחסים. 

לפעמים אפשר לחוות קושי בביטוי הרגשות, בעיקר אם לא רוצים לגרום לבן/בת הזוג להרגיש שאנו מביישים אותם בשל ריבוי פרטנרים בעבר. 

לכן, יש לעשות זאת בצורה חומלת ומכבדת עם שימוש בהצהרות ״אני״ והתמקדות ברגשות בהווה במקום בחוויות העבר, למשל ״לפעמים אני דואג שתמשיכי הלאה בגלל שאני מאמין שאת יכולה לצאת עם כל גבר שתבחרי״, או ״אני יודעת שתכננת להתחתן עם יעל, כך שלמרות שאני בוטחת ברגשות שלך כלפיי, לפעמים אני מפחדת שתבין פתאום שאתה מעדיף להיות איתה אחרי הכל״. 

הפרטנר יוכל אולי להתייחס לרגשות שלכם בדרך שתסייע להקל עליהם, אבל לפעמים אפילו העובדה שתבטאו אותם תעזור לכם לנהל אותם בקלות רבה יותר. 

ואולם, לפעמים שיתוף הרגשות יכול לעזור רק באופן רגעי, והספק יצוץ שוב. 

אולי, למשל, אתם בוטחים ברגשות שלו כלפיכם כרגע אבל דואגים מפני מה שיקרה אם האקס המושך והמוכשר שלהם יחזור פתאום לתמונה והפרטנר יחשוב שזו היתה טעות להיפרד ממנו או ממנה. 

מכיוון שלעולם איננו יכולים לדעת מה אדם אחר באמת חושב, אמון הוא דבר חשוב ביותר במערכות יחסים. 

לכן, אם אתם בוטחים בבן/בת הזוג, הרחיבו את האמון הזה למה שהם אומרים לכם עכשיו. 

קנאה שמתמידה או מעוררת תגובה רגשית יכולה להיות דבר שקשה להתגבר עליו לבד, ושיחה עם איש מקצוע עשויה לסייע. 

מיקוד הבעיה 

עוד דבר שחשוב לעשות הוא לשאול את עצמנו מה באמת מדאיג אותנו. 

מה מוביל לרגשות הקנאה הללו? 

אולי התהייה מי היה הפרטנר שלכם לפני שפגש אתכם? 

או הרצון לדעת מה משך אותו אליכם מלכתחילה? 

או אולי פשוט תחושת קנאה שנובעת מכך שאתם לא יודעים פרטים? 

יש אנשים שמתנגדים לשמוע על קשרים מהעבר משום שאינם רוצים לדבר על אלה שלהם או שהם מפחדים לשמוע על חוסר נאמנות.

אבל עדיין אפשר לתהות לגבי הדברים האלה, אפילו אם לא רוצים לדבר עליהם.

ואולם, אם מודים בגלוי בסקרנות או בסיבה לסקרנות, הדבר נותן הזדמנות להעלות את זה מול הפרטנר. 

חשוב גם שנזכיר לעצמו את הערך העצמי שלנו. 

חוסר ערך עצמי או אמונות מגבילות לגבי עצמנו יכולים לתדלק קנאה. 

אפשר, למשל, להתקבע על המראה של האקס/ית או תחומי העיסוק שלהם או לבצע השוואות. זכרו: 

הפרטנר בחר בכם מסיבה כלשהי, ובהחלט יכול להיות (ואף סביר) שלא משנה כמה מושך ומוצלח האקס – בכם יש משהו מיוחד שהם מעולם לא מצאו במישהו אחר. 

קחו כמה דקות להזכיר לעצמכם את התכונות והכישורים המיוחדים שלכם ולהעצים את הביטחון העצמי שלכם. 

אם אתם מתקשים לזהות את התכונות החיוביות שלכם, דברו עם איש מקצוע שיוכל לעזור בכך. 

רפריימינג

עוד דבר שחשוב לעשות הוא למסגר את המצב מחדש: 

אתם חושבים שהפרטנר נהדר ואתם מפחדים לאבד אותו, אבל קחו רגע לחשוב מה הופך אותו לכל כך נהדר. 

בני משפחה, חברים ובני זוג יכולים לתרום לגילוי אישי ולשינוי. מערכות יחסים הן תהליכי לימוד, ויכול להיות שהפרטנר שלכם צמח מאוד בזכות מערכות היחסים שלו בעבר, לא משנה איך הן נגמרו. 

תרגול אסירות תודה יוכל לעזור לכם להעריך את העבר של הפרטנר ולהרגיש פחות מאוימים ע״י אקסים.

בלי מערכות היחסים ההן בן/בת הזוג היו מתפתחים באופן שונה מאוד, לכדי אדם שאולי לא הייתם מתאהבים בו. 

זאת ועוד, מערכות יחסים כוללות רמה מסוימת של חוסר ודאות וסיכון. גם מערכת היחסים שלכם יכולה להסתיים ואולי לא תוכלו למנוע זאת.  

קבלת האפשרות הזו יכולה להיות מפחידה, אבל לרוב האלטרנטיבה כוללת חרדה וספקות. 

אל תדאגו ללא הרף ממה שגרם להתמוטטות מערכות היחסים בעברו של הפרטנר או מכך שהוא יחליף אתכם במישהו אחר, הדבר יצרוך מכם אנרגיה רבה, מה שעלול למנוע מכם ליהנות מהזמן שלכם ביחד. 

במקום זאת, התמקדו במה שכן מוצלח במערכת היחסים ועשו כל שביכולתם לטיפוחה ולהגברת ה״ביחד״. 

אף אחד לא יכול לצפות את העתיד, אבל התאבססות על העבר בטוח לא תורמת להצלחה של מערכת יחסים עכשווית. 

פנייה לטיפול פסיכולוגי 

אם אתם נאבקים בניסיון להתגבר על קנאה ביחס לעבר של הפרטנר, מוטב שתדברו עם מטפל, שיוכל לעזור במיוחד אם הקנאה אינה חולפת, אם היא תורמת לחרדה או דיכאון, אם היא משפיעה על מערכת היחסים או איכות החיים שלכם או פוגמת באמון או בדעה שלכם על הפרטנר. 

טיפול יכול לעזור להעביר את המיקוד מהעבר של הפרטנר לדיאלוג הפנימי שלכם ע״י התמקדות בנרטיב שלכם נוגע למערכת היחסים, באופן בו אתם תופסים את עצמכם כראויים לאהבה, אמון, כבוד וחיבה ובאמונות מגבילות בהן אתם מחזיקים. 

יש אנשים שיחוו קנאה רטרואקטיבית כסוג של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD), ולמרות שאין כיום מחקר מדעי משמעותי על כך, חשוב לחפש עזרה מקצועית במקרים של מחשבות חודרניות על העבר של הפרטנר, מחשבות בנוושא בהיקף כה גדול שהדבר פוגם בחיי היומיום או צורך להתנהג באופן כפייתי כדי להקל על המצוקה. 

ומה כאשר בן/בת הזוג נאבקים בקנאה רטרואקטיבית? 

במצב כזה זכרו שלמרות שאולי אתם ה״טריגר״ לרגשות הללו, סביר להניח שהם אינם קשורים אליכם. תוכלו לעזור כך: 

הציעו חמלה ותקשורת פתוחה

 היו סבלניים, נדיבים וכנים, היאחזו ביושרה שלכם (״אני מודה/אחראי לעבר/לבחירות שלי״) ותנו מקום למצוקה של הפרטנר (״אני מבין את הדאגה שלך בנוגע לעבר שלי/לבחירות שלי״). תשובות כנות לשאלות של הפרטנר יכולות לעזור להקל על הקנאה. אין צורך להיכנס לפרטים מפורשים אם זה לא נראה כמו הדבר שנכון לעשותו, אבל הימנעו מלשקר או לעוות את האמת. יעוץ זוגי עשוי לעזור אם השאלות של בן/בת הזוג הופכות מקובעות או רפטטיביות, אם אתם מרגישים שאתם מסתובבים במעגלים או אם נראה שמתן תשובות רק גורם ליותר מצוקה. 

תמכו בו/בה בייעוץ אישי או בטיפול זוגי

אתם עלולים להרגיש מתוסכלים או מבולבלים נוכח רגשותיו של הפרטנר. אין לכם כוונה לעזוב אותו ואתם בקושי חושבים על קשרי העבר שלכם. 

הפרטנר עשוי לזהות זאת ברמה מסוימת, אבל נדרשת עזרה של מטפל כדי להתמודד עם הקנאה. לפעמים קשה למצוא את הדרך הנכונה לעודד אדם ללכת לטיפול. 

אפשר לנסות גישות כמו ״אני דואג בנוגע לפחדים שלך כי אני לא רוצה שהם ישפיעו על מערכת היחסים שלנו, אני רוצה שהיא תעבוד. אולי נלך לדבר עם מטפל ביחד?״ 

או 

״אני מוטרדת כי לאחרונה אתה נראה עצוב ומודאג ביחס אלי. אתה חושב ששיחה עם מטפל על הרגשות האלה תוכל לעזור?״. 

דבר חשוב נוסף בנוגע לקנאה רטרואקטיבית הוא שיש להימנע מרומנטיזציה שלה. 

רבים רואים בקנאה סימן לאהבה, אבל זה לא נכון. 

במקרה הטוב מדובר בהפרעה במערכת היחסים, במקרה הרע הדבר מצביע על כך שהאהבה של אחד הצדדים מגיעה עם רכושנות והגבלה.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Zachary Stockill (2014). Overcoming Retroactive Jealousy: A Guide to Getting Over Your Partner’s Past and Finding Peace. 

מהי חציצה חברתית (Social buffering)? 

אפקט החציצה (Buffering Effect) הוא מושג בפסיכולוגיה חברתית המתאר מצב בו משאב פסיכו-סוציאלי מפחית את ההשפעה השלילית של לחץ (סטרס) על רווחה פסיכולוגית.

תמיכה חברתית, למשל, היא גורם מוכר היטב של חציצה חברתית (Social buffering)  -

אנשים עם תמיכה בינאישית גבוהה סובלים מהשפעה שלילית מופחתת בהתמודדותם עם אירועי חיים מאתגרים.

כיצד חציצה חברתית יכולה לתרום בטיפול?

בעולם הטיפול הנפשי מתבטאת יעילותה של חציצה חברתית כדרך אפשרית לטיפול בפוביות ובחרדות:

אם מישהו נמצא לידך במהלך חוויה מפחידה, תגובת הפחד שלך תפחת, אפילו אם הוא זר ואין ביניכם קשר.

אולם ההשפעה החיובית של חציצה חברתית אינה מופעלת אוטומטית בכל מצב:

היא מושפעת מגורמים כמו מגדר ומידת הדאגה לגבי הערכת האחר, מה שנבדק עם חציצה אנושית או וירטואלית (Qi et al, 2021).

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Cohen S, Wills TA. Stress, social support, and the buffering hypothesis. Psychol Bull. 1985;98:310.

Kikusui, T., Winslow, J. T., & Mori, Y. (2006). Social buffering: relief from stress and anxiety. Philosophical transactions of the Royal Society of London. Series B, Biological sciences, 361(1476), 2215–2228. https://doi.org/10.1098/rstb.2006.1941

Qi, Y., Bruch, D., Krop, P. et al. Social buffering of human fear is shaped by gender, social concern, and the presence of real vs virtual agents. Transl Psychiatry 11, 641 (2021). https://doi.org/10.1038/s41398-021-01761-5

האם התמכרות היא עניין אישיותי?

נוח לחשוב על פרסונה ג׳אנקית אבל זה יותר מורכב כנראה:

תפיסת ההתמכרות כחלק אינהרנטי מהאישיות עלולה להוביל אנשים להאשים את עצמם בכך או להאמין שמדובר בחלק אינהרנטי ממי שהם.

גם החברה, כמובן, מצליפה ב״בעלי האישיות הבעייתית״ בדרכיה המקוריות. 

בעייתי, אבל עדיין, נראה שישנן תכונות שקשורות בהתמכרות יותר מאחרות. 

לפני כן חשוב לזכור: 

כל מי שסובל מהתמכרות או חושש שהוא מכור יכול לדבר עם מטפל מומחה בהתמכרויות.

איש מקצוע מוסמך יוכל להעריך מתמודד עם התמכרות, ולכן חשוב לחפש יעוץ, עם תמיכה פרטנית וקבוצתית, ולזכור כי החלמה מהתמכרות היא אפשרית.

הקונספט של אישיויות מתמכרות מגיע מהרעיון שיש אנשים שמפתחים התמכרויות בגלל היבטי אופי כאלה ואחרים. 

בראיית עולם כזו אנשים עם אישיות מתמכרת הם מטבעם בעלי סבירות גבוהה יותר להתמכר משאר האוכלוסייה.

למשל, מחקר מ-2018 מצא שאימפולסיביות היא תכונה נפוצה בקרב מתבגרים (בנים) עם התמכרויות (Thomsen et al, 2018).

זה לא אומר שיש להם אישיות מתמכרת, אבל תומך ברעיון שתכונות מסוימות מגבירות את הסיכון להתנסות בשימוש בחומר ממכר. 

ישנן עדויות לכך שבעלי סגנון התקשרות לא בטוחה מצויים בסיכון גבוה יותר להתמכרויות לחומרים כמו גם להתמכרויות התנהגותיות (כמו הימורים, התמכרות למין והתמכרות לטכנולוגיה). 

יש הטוענים כי ההתמודדות של אנשים עם התקשרות לא בטוחה מול אתגרים ביצירה ובשימור מערכות יחסים, מביאה אותם להשתמש בחומרים כסוג של טיפול תרופתי עצמי שנועד להקל על כאב, להתמודד עם סטרס, לווסת רגשות או לשמש תחליף למערכת יחסים קרובה. 

אישיות התמכרותית - מיתוס מול מציאות

הקונספט של אישיות מתמכרת שנוי במחלוקת. 

רוב המומחים להתמכרויות לא מקבלים אותו ורבים טוענים שקיומו מזיק.

גריפית'ס (2017), למשל, טוען שהרעיון של אישיות ממכרת אינו נתמך בראיות אמפיריות ולכן אפשר להתייחס אליו כמיתוס ולא כעובדה מדעית.

יש משתנים אישיותיים שיכולים להשפיע על הסיכון לפתח התנהגויות מתמכרות, ובהן נוירוטיות ומצפוניות, חיפוש אחר ריגושים, נון-קונפורמיזם וסובלנות כלפי התנהגות הסוטה מוסכמות חברתיות. יחד עם זאת, לא קיים פרופיל אישיות ספציפי שמנבא התמכרות באופן עקבי. 

עוד טיעון ספקני לגבי קיומה של אישיות ממכרת הוא שתיאור דפוס אישיותי של מכורים מתבסס רק על תצפיות. מה שרואים בהן זה שיש אנשים מסוימים שמפגינים התנהגויות דומות בהתמכרויות שונות, או שהם מחליפים התמכרות אחת באחרת. התצפיות הללו מעידות אולי על דפוסי התמכרות שחוזרים על עצמם אבל היא לא ממשיגה דפוס אישיות פסיכולוגי. אפשר למשל להסביר את הדפוסים ההתמכרותיים כביטוי של גורמים פסיכולוגיים או סביבתיים רחבים יותר. 

עוד ביקורת היא היעדר הגדרה אופרציונלית ברורה. נכון להיום אין בספרות המחקרית הגדרה אחידה, מה שמוסיף קושי על הבנת המושג. המבנה התיאורטי העמום של "אישיות התמכרותית" משמש לעתים קרובות כדי לתאר בצורה מעורפלת את האישיות של אדם אחרי שפיתח התמכרות, במקום לזהות תכונות שיוצרות אצלו מלכתחילה נטייה מוגברת להתמכר.

בקיצור, המבקרים טוענים שתכונות אישיות יכולות למלא תפקיד חשוב בהבנת התמכרות, אבל התפיסה לגבי קיומה של אישיות מתמכרת ייחודית שיכולה לחזות סיכון מוגבר להתמכרות אינה מבוססת.

נראה שהכי נכון להבין את מקורות ההתמכרות דרך נקודת ראות ביו-פסיכו-סוציאלית, כזו שלוקחת בחשבון מגוון גורמים אינדיבידואליים וסביבתיים.

מבט רחב כזה עדיף על הניסיון להרכיב פסיפס אישיותי חמקמק שמתאמץ להסביר מועדות להתנהגויות ממכרות דרך ״פגמי אופי״.

רוב המומחים תופסים התמכרות כמחלה, לרבות ה-CDC האמריקאי (המרכזים לבקרת מחלת ומניעתן) ואין אבחנה קלינית פורמלית של ״אישיות מתמכרת״

למשל, המכון הלאומי האמריקאי על התמכרות לסמים (NIDA) מגדיר התמכרות כהפרעה כרונית חוזרת, כלומר היא יכולה ללכת ולחזור לסירוגין על פני תקופות ארוכות.

מהצד, הדבר עשוי להיראות כמו הדרדרות שמתרחשת בגלל אישיות של אדם, כשלמעשה זה פשוט חלק מהמחלה.

למרות שארגוני הבריאות אינם תומכים ברעיון האישיויות המתמכרות, יש כמה ראיות לכך שתכונות מסוימות עשויות להגביר את הסיכוי להתמכרות. נוסף לאותו מחקר שקשר בין אימפולסיביות להתמכרות, 

בפועל, זוהי מחלה מורכבת ורבת פנים הקשורה לגורמים רבים.

גורמי סיכון הקשורים בהתמכרות

אין גורם אחד שיכול לנבא אם אדם יפתח התמכרות, אבל יש שילוב של גורמים שמעלים את הסיכון לכך, בהם: 

אפיגנטיקה

 חקר ההשפעה הסביבתית על גנים. מדענים מעריכים שאפיגנטיקה עשויה לקבוע 40-60% מהסיכון של אדם להתמכר. 

סביבה

חיים עם הורה/מטפל שמשתמש בסמים או בעל גישות חיוביות כלפי שימוש לרעה בחומרים הם גורם שנקשר לגישות והתנהגויות דומות בקרב בני נוער. באופן דומה, לחץ מקבוצת השווים יכול להשפיע על מתבגרים להתנסות בחומרים ממכרים. 

דיסלוקציה חברתית

הפסיכולוג ברוס אלכסנדר הציע לפני כ-40 שנה נקודת מבט מרעננת על טבעה הפסיכולוגי של ההתמכרות. 

הניסוי המפורסם שלו זכה לכינוי "פארק החולדות":

חולדות שהוחזקו לבדן בכלוב עם גישה לסמים התמכרו לחומרים ואף צרכו אותם עד שמתו. לעומת זאת, חולדות שהוחזקו בסביבה חברתית עשירה עם גישה זהה לסמים נמנעו לרוב משימוש ולא התמכרו. 

ניתן להסיק מכך שיצורים חברתיים (בין אם חולדות ובין אם בני אדם) נוטים לפתח תלות פחותה בחומרים ממכרים כאשר הם מרגישים חלק מסביבה עשירה ומספקת חברתית. ההתמכרות אינה תוצר בלעדי של ׳אישיות בעייתית׳, אלא תגובה למצוקה נפשית וחברתית עמוקה וגורם מרכזי להתמכרות הוא חוויה של דיסלוקציה - נתק וניכור של האדם מסביבתו הטבעית.

במצב של דיסלוקציה, המשיך אלכסנדר, ההתמכרות מהווה ניסיון נואש למצוא הקלה על כאב פנימי בלתי נסבל. ניתן לראות את ההתמכרות כמנגנון הסתגלות יצירתי, גם אם מאוד הרסני, שתכליתו לשכך את כאב הבדידות, חוסר המשמעות והניכור כלפי העצמי.

גישתו של אלכסנדר כלפי המכור היא בראש ובראשונה אמפתית. היא רואה בהתמכרות תופעה חברתית, שבני אדם - רובם ככולם - אחראים לה.

את המכורים היא כאנשים שלא מצאו אסטרטגיה יעילה יותר לחיבור, קשר ומגע הכרחיים.

על פי המודל הסוציולוגי של אלכסנדר, בתנאים של דיסלוקציה מובנית, הסיכון להתמכרויות יגבר אצל כולנו - שכן ההתמכרות מבטאת ניסיון לא יעיל לווסת מצוקה רגשית וקיומית כדי למצוא מזור לכאב. 

לפיכך, התמודדות יעילה עם התמכרות מחייבת, בראש ובראשונה, חמלה כלפי מכורים. לצדה נדרשת חשיבה ביקורתית נוקבת לגבי המציאות החברתית בה אנו חיים, ובפרט על פיתוח אופנים בהם ניתן לספק לכל אחד ואחת תנאים אלמנטריים לחיבור חברתי והשתייכות. 

שימוש מגיל צעיר

שימוש מוקדם בחומרים ממכרים יכול להשפיע על התפתחות המוח, מה שמעלה את הסבירות להתמכר לחומרים במהלך החיים. 

זאת ועוד, מחקר שפורסם לאחרונה מספק עדות לכך שההשפעות הסובייקטיביות של שימוש ראשון באלכוהול ובקנאביס עשויות להשתנות מאוד בין אנשים ועשויות להעיד על בעיות עתידיות של שימוש בסמים.

שימוש בתרופות מרשם

יש אנשים שמפתחים התמכרויות לחומרים לאחר שנטלו אותם מסיבה רפואית. למשל, רופא יכול לרשום משכך כאבים, שהינו חומר ממכר מאוד אפילו אחרי שימוש קצר ויכול לגרום לתלות גופנית בו. 

מתח וטראומה

טראומה פסיכולוגית היא פצע נפשי שיכול להתרחש כתוצאה מאירוע מלחיץ ביותר, לרבות הזנחה או התעללות בילדות, בריונות, תקיפה, פשע או השפלה.

כל אירוע מלחיץ או טראומטי עלול לגרום לאדם להתמכר בניסיון להתמודד עם הזיכרונות והתחושות הקשורים אליו.

מלבד כל אלה, חוסר שוויון משחק גם הוא תפקיד בהתמכרויות. חיים בקהילה עם רמות גבוהות של עוני הוא גורם סיכון להתמכרות, כתוצאה מחוסר גישה לחינוך, לעבודה ולטיפול רפואי.

גזענות ואפליה

במאמר נוקב טוענות פנטאה פרמנד ועמיתיה מ-NYU כי בבסיס תופעת ההתמכרות בקרב מיעוטים גזעיים בארה"ב ישנן 3 סיבות עיקריות: 

• הטיות גזעניות מוסדיות, עמוקות ומושרשות, שמעצבות את חיי כל האמריקאים.

• השפעת גורמי הלחץ הקשורים לגזענות על התפקוד הביו-פסיכו-חברתי של אנשים שאינם לבנים.

• הטיות מודעות ובלתי מודעות שמשפיעות על ההתנהגות כלפי אנשים לא לבנים, כולל בקרב אנשי מקצוע ברפואה ופסיכולוגיה. 

המאמר מדגיש את תפקידה של מערכת אכיפת החוק, אשר מאז שנות ה-70 הגדילה דרמטית את שיעורי המאסר עקב העלייה בתגובה פלילית לשימוש לרעה בסמים, מה שפגע באופן לא פרופורציונלי באוכלוסיות שחורות ולטיניות.

התמכרות יכולה לנבוע מדיכוי על רקע גזעי במגוון קבוצות מוחלשות, למשל, דחיית להט״בים ע״י משפחותיהם ואחרים מהווה אף היא גורם סיכון לשימוש בחומרים בקרב בני נוער. 

נטייה להתמכרות

ניתן לזהות אדם מכור לחומר או לפעילות מתמכרת בכמה סימנים:

• הוא נוהג בכפייתיות  כשהמטרה היא בריחה והקהיה רגשית.

• הוא ממקד הרבה מזמנו הפנוי ואף מזהותו בהתנהגות הממכרת.

• הוא מתחיל להסתיר,למדר ולפצל בין החיים הנורמטיביים לחייו כמכור.

• מרגיש צורך להגביר בקביעות את מינון החומר כדי להשיג את ההשפעה המקורית.

• החומר מקוטלג תודעתית כצורך השרדותי - לצד שינה, אוכל ושתייה. כאשר השימוש מזוהה כדחף קיומי (באופן מודע או לא), המכור מוכן לשאת מגוון השלכות שליליות ״כדי לשרוד״. אלה כוללים למשל חוסר אמינות במערכות יחסים, הזנחת אחרים (גם ילדים) ופיטורים.

• המשתמש עסוק בפעילות מסוכנת, כמו נהיגה בשכרות. 

• הוא חווה תסמיני גמילה כאשר הוא מחליט להפסיק (או נאלץ).  

מי שמודאג מכך שיש לו נטייה להתמכרות או שיפתח אותה בעתיד עשוי להרגיש כך בשל חרדה, היסטוריה משפחתית, מידע שקרא אונליין או שימוש קודם בחומרים.

אבל חשוב לזכור שהתמכרות היא לא גזירת גורל.

האינדיקטור היחיד לכך שאדם נוטה להתמכרות היא ההתנהגות שלו וההשפעה של הדבר על חייו. 

התמכרות מגיעה בצורות רבות -

אפשר להתמכר לחומרים כמו אלכוהול, ניקוטין, סמי שעשועים ותרופות מרשם, או להתנהגויות כמו הימורים, שופינג ומין.

ואולם, יש התנהגויות שאנשים ימצאו קושי להפסיק אותן אך הן אינן תוצאה של התמכרות. התנהגויות כאלה עשויות להיות כפייתיות. 

פרה-התמכרות 

אם אנחנו מתייחסים לאישיות מתמכרת, הרי שניתן לדון גם במצב של קדם-התמכרות (Preaddiction).

כמו כל הפרעה אחרת, ניתן לראות בהתמכרות ספקטרום שלם של הפרעות שימוש בחומרים (McLellan et al, 2022).

בנוסף, המעבר משימוש בחומר ממכר לפיתוח הפרעה Full blown הוא בדרך כלל איטי, משתנה ומתמשך. 

הבעיה היא שהתמכרות עונה להגדרות האיבחוניות של ה-DSM רק בחלוף שנים של שימוש שניתן לזהות ולנהל הרבה לפני כן.

האפשרות של המשגת מצב סאב-קליני להפרעת שימוש בחומרים יכולה לעשות שינוי.

בדומה לרעיון דומה שיושם בשנות ה-2000 לגבי סוכרת, הגדרת מצב פרה-התמכרותי עשויה לאפשר זיהוי, מיפוי, הערכה ובעיקר מניעה ראשונית שתצמצם את ההסתברות לכרוניקה של הפרעה נפשית קשה המלווה במחיר סביבתי גבוה מאוד.

התמכרות מול כפייתיות

יש אנשים שמשתמשים במונחים ״אישיות מתמכרת״ ו״אישיות קומפולסיבית״ כביטויים נרדפים או משלימים, אבל אף אחד מהם אינו אבחנה רפואית.

קומפולסיות, או התנהגות כפייתית, הן התנהגויות רפטטיביות או טקסיות שאדם מבצע כדי לנהל חרדה.

למשל, אדם שיש לו מחשבות עקשניות לגבי פולש עשוי לנעול את דלתות ביתו באופן קומפולסיבי מספר מסוים של פעמים כדי לוודא את בטחונו. דבר זה הוא מאפיין של הפרעה טורדנית כפייתית (OCD).

בעיות נפשיות אחרות שיכולות לגרום לקומפולסיות הן הפרעת חיטוט בעור, טריכוטילומניה (הפרעת מריטת שיער) ואימון גופני קומפולסיבית, שאינה נחשבת לאבחנה רשמית אבל רבים חווים אותה. 

התמכרות וקומפולסיות עשויות להיראות דומות למתבונן מהצד, אבל בעוד שלרוב התמכרות מספקת סוג של גמול, כמו זרם של עונג או בריחה זמנית, קומפולסיות מבוצעות כדי להקל על פחד.

אנשים יכולים לסבול מהפרעה קומפולסיבית ומהתמכרות בעת ובעונה אחת.

חשוב לדעת שבשתיהן חשוב וניתן לטפל. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Alexander, B. K., Beyerstein, B. L., Hadaway, P. F., & Coambs, R. B. (1981). Effect of early and later colony housing on oral ingestion of morphine in rats. Pharmacology, Biochemistry, and Behavior, 15(4), 571–576. https://doi.org/10.1016/0091-3057(81)90211-2

Amodeo, M. (2015). The addictive personality. Substance Use & Misuse, 50(8-9), 1031-1036.

Crane, M. (2023, January 11). What are the traits of an addictive personality? American Addiction Centers. https://americanaddictioncenters.org/the-addiction-cycle/traits-of-an-addictive-personality

Estévez, A., Macía, L., Momeñe, J., & Etxaburu, N. (2022). Attachment and behavioral addictions. In V. B. Patel & V. R. Preedy (Eds.), Handbook of Substance Misuse and Addictions (pp. xx-xx). Springer, Cham. https://doi.org/10.1007/978-3-030-67928-6_7-1

Estévez, A., Macía, L., Momeñe, J., & Etxaburu, N. (2022). Attachment and behavioral addictions. In V. B. Patel & V. R. Preedy (Eds.), Handbook of substance misuse and addictions (pp. 1-1). Springer, Cham. https://doi.org/10.1007/978-3-030-67928-6_7-1

Farahmand, P., Arshed, A., & Bradley, M. V. (2020). Systemic racism and substance use disorders. Psychiatric Annals, 50(11), 494-498.

Griffiths, M. D. (2017). The myth of ‘addictive personality’. Global Journal of Addiction & Rehabilitation Medicine, 3(2), 555610. https://doi.org/10.19080/GJARM.2017.03.555610

McLellan, A. T., Koob, G. F., & Volkow, N. D. (2022). Preaddiction—A missing concept for treating substance use disorders. JAMA Psychiatry. https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2022.1652

Rømer Thomsen, K., Callesen, M. B., Hesse, M., Kvamme, T. L., Pedersen, M. M., Pedersen, M. U., & Voon, V. (2018). Impulsivity traits and addiction-related behaviors in youth. Journal of Behavioral Addictions, 7(2), 317-330. https://doi.org/10.1556/2006.7.2018.22

Varshneya, N. B., Dunn, K. E., Grubb, C. J., Okobi, S. I., Huhn, A. S., & Bergeria, C. L. (2023). Can initial experiences with drugs predict future drug abuse risks? Experimental and Clinical Psychopharmacology, 31(1), 186–193. https://doi.org/10.1037/pha0000559

White, W. L., & Kelly, J. F. (2025). Toward a solution-focused addiction science. Frontiers in Public Health, 13, 1701524. https://doi.org/10.3389/fpubh.2025.1701524

מה זה גרומינג?

כשמדברים על גרומינג (Grooming), או בעברית טיפוח, מתכוונים בד״כ לתופעה בה מבוגרים משתמשים בטקטיקות מניפולטיביות כדי לנצל מינית קטינים ברשת. 

גרומינג של ילדים הוא תהליך יזום של עברייני מין שבונים בהדרגה ובסודיות יחסים מיניים עם מתבגרים וילדים.

על פני השטח, גרומינג של ילד עשוי להיראות כמו מערכת יחסים קרובה בין המבוגר הפוגע לבין הילד הנפגע. 

בפועל, מדובר בתהליך של הונאה נפשית שנצרב אצל הנפגע כטראומה נפשית, שההדהוד שלה ישפיע שנים רבות קדימה, לעיתים לכל החיים. 

אבל גרומינג היא אסטרטגיית פיתוח פרוורטית שאינה מוגבלת לילדים. 

מבוגרים רבים שנמצאים במערכות יחסים רעילות ומתעללות יחוו גרומינג בניסיון של בן/בת הזוג לבנות תחושה כוזבת של קשר רגשי עמוק, לבסס תחושת תלות וןלייצר מצב פגיע יותר להתעללות גופנית, רגשית ומינית. 

על התופעה זו נדבר כאן. 

גרומינג אצל מבוגרים

כמו במקרה של ילדים, גרומינג במערכות יחסים של מבוגרים מכוון כולו לשליטה, כוחניות ועליונות. 

גרומינג הוא סוג של מניפולציה שלעתים קרובות קשה ביותר לזהותה, גם אצל מי שאינו תמים ונאיבי, כי בהתחלה היא אף מעניקה תחושה טובה, שמבטיחה שלאדם ה״מטופח״ לא יהיה מושג שהוא נתון להתעללות. 

ראשית, המטפח ינסה לבנות חברות או חיבור רגשי עם פרטנר פוטנציאלי, שייראה בטוח וכן.

אך בחלוף הזמן ועם בניית הקשר והאינטימיות, המטפח יתמרן את הקורבן באיטיות ובאופן סמוי למצב של תלות בו. 

למשל, ייתכן והמטפח ישכנע את הפרטנר לפתוח חשבון בנק משותף שרק המטפח מורשה לבצע בו פעולות או ישכנע את הקורבן שרשת התמיכה שלו רעילה ושהמטפח הוא האדם היחיד שבאמת אכפת לו ממנו. 

הטקטיקות האלה נראות לנו די שקופות, אבל עבור האדם שחווה את ייסורי מערכת היחסים, שכוללת התעללות סמויה, קשה הרבה יותר לקלוט שהוא לכוד ולפות במערכת יחסים מניפולטיבית.

אם המטפח הצליח בהתנהגותו המתעללת הסמויה, הוא בודד את הפרטנר מרשת התמיכה שלו, השריש בו תחושה של תלות פיזית, כלכלית ו/או רגשית, ותמרן אותו להשגת מבוקשו מבחינה מינית, רגשית או אחרת. 

הפסיכופתולוגיה בבסיס גרומינג

בעוד שכל אדם יכול להפגין התנהגויות של גרומינג, אין זה נדיר שמטפחים סובלים מהפרעת אישיות קשה. 

הפרעת אישיות בהחלט אינה מצדיקה התנהגות כזו, למרות שהיא מספקת הקשר לשאלת המוטיבציה של הפוגע. בהרבה מקרים הם לא מכירים משהו אחר. 

למשל, מאפיין שכיח של הפרעת אישיות נרקיסיסטית הוא שימוש באחרים לשם רווח אישי, בלי להתחשב בחוויית האחר כמישהו שנעשה בו שימוש. 

כמובן שלא כל נרקיסיסט הוא מטפח, אבל יש להם יכולת ונטיה מוגברת לגרומינג בהשוואה לאדם הממוצע, זאת לאור הצורך הכפייתי שלהם בתדלוק רגשי שמגיע דרך שימוש באחרים.

לעתים קרובות קשה לזהות מטפחים, כי לרוב הם יכולים להקסים את הקורבנות,  את החברים ואת בני המשפחה.

הם יודעים כיצד ליצור תחושה של חיבור רגשי אותנטי, ובכך להקל על יצירת ההנחה הכוזבת שהמטפח הוא ״כל מה שהפרטנר צריך״. 

דגלים אדומים לגרומינג

אחת מהדרכים המוצלחות ביותר להישמר מפני גרומינג בקרב מבוגרים במערכות יחסים אינטימיות היא ע״י הכרת הדגלים האדומים.

אז הנה כמה סימנים מקדימים, נורות אזהרה שיכולות להעיד על בעיה: 

• קשר שמתקדם בקצב לא מותאם. יש משהו מלהיב ורב-עוצמה בחיבור סימביוטי מיידי עם פרטנר שמתאהבים בו, רק שהכל אמור להתרחש תוך שמירה על הגבולות ובנכונות מודעת של שני הצדדים. יש מצבים בהם בן זוג חדש מנסה לרכוש אמון בלי הדרגתיות, תוך שהוא יוצר אצל הקורבן תחושה שהוא הכי מיוחד שיש (ולכן הכי הגיוני שנתקדם מהר מהרגיל). כאן גם יכולה להופיע ״הפצצת אהבה״ -  מניפולציה נוספת שכופה קשר רגשי חזק ותלות אינטנסיביח. ככל שהתהליך מהיר יותר, כך פוחת הסיכוי שתהיה לאדם הזדמנות לקחת צעד אחורה ולהבין מה מתרחש בעולמו הבינאישי.

• דגל אדום נוסף הוא חתירה של המטפח לעבר שליטה בלתי מותנית ולשלול יותר ויותר בחירה מחיי הנפגע. למשל, ציפיות ברורות לגבי מנ הפרטנר ילבש, עם מי ייפגש ומה יעשה בזמנו הפנוי. במקרים מסוימים תתבטא קינאה הרסנית במעקב כפייתי (סטוקינג) של הפוגע אחר הקורבן, בעיקר במדיה החברתית. ככל שהמטפח צובר כוח, כך הוא מצליח לבודד את הפרטנר מהמעגל החברתי שלו.

• עוד דגל אדום הוא אי הסכמה לקבל ״לא״ כתשובה. למשל, במקרה בו הקורבן עובר גרומינג מיני, המטפח עשוי לכפות עליו מגע מיני על אף שאינו מעוניין לקחת בו חלק. המטפח עשוי לנסות לשכנע את הפרטנר שעליו לענות על צרכיו המיניים, וישתיל מסרים לפיהם תפקידו של הפרטנר הוא לספק אותו מינית, חרף  העצמאות והבעלות של הקורבן על עצמו ועל גופו.  עם הזמן, המסרים הללו שוחקים את תחושת האוטונומיה של הקורבן.  

• כיוון בעייתי אחר הוא הטיה קוגנטיבית בעייתית למדי, לפיה אנו תופסים תהליכי גרומינג כשכיחים יותר בקשרים חוצי-מין, לפחות בהקשר של פגיעה בילדים. למשל, חוקרים הציגו בפני משתתפים/ות סדרה של סיפורים קצרים, חלקם מתארים התנהגויות האופייניות לגרומינג ואחרות בלי גרומינג. הם הוסיפו עוד משתנה, של פוגע-נפגע מאותו מין או מהמין השני. התוצאות מלמדות כי המשתתפים נטו לתייג את ההתנהגויות כגרומינג כאשר הוצגו מצבים הכוללים זוג מבוגר-ילד מהמין השני, זאת לעומת זוג מבוגרים-ילדים מאותו המין (Spenard and Cash, 2022).

כמו צורות רבות אחרות של מערכות יחסים מתעללות ורעילות, גרומינג הוא אסטרטגיה שמנציחה את מעגל ההתעללות הטראומטי. 

לעתים קרובות זהו מעין ״כישוף״ שמטריף (במובן השלילי) את הפרטנר וזורע הרס שיטתי שצריך להשתקם ממנו בטיפול מעמיק. 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Chiu J, Quayle E. Understanding online grooming: An interpretative phenomenological analysis of adolescents' offline meetings with adult perpetrators. Child Abuse Negl. 2022 Jun;128:105600. doi: 10.1016/j.chiabu.2022.105600. Epub 2022 Mar 23. PMID: 35338948.

Spenard KD, Cash DK. Detecting Grooming Behaviors in Same-Sex versus Opposite-Sex Child Sexual Abuse. J Child Sex Abus. 2022 Nov-Dec;31(8):875-891. doi: 10.1080/10538712.2022.2146561. Epub 2022 Nov 14. PMID: 36373689.

Kayla Tricaso (2021). Understanding Grooming in Adult Relationships. https://www.modernintimacy.com/understanding-grooming-in-adult-relationships/

אטיולוגיה של פוביות 

 איך קורה שמצב ניטרלי

הופך לפוביה?

איך זה שיש לנו דווקא

פוביות מסוימות ולא אחרות? 

ואיך מבינה הפסיכולוגיה

את הסיבתיות בבסיס פוביות? 

פוביות הן פחדים מתמשכים, עזים ולא מציאותיים מפני אובייקט או מצב מסוים.

פוביות ספציפיות קשורות לחפצים ולמצבים מסוימים.

הן כרוכות בדרך כלל בפחדים הקשורים לבעלי חיים, סביבה טבעית, בעיות רפואיות או מצבים ספציפיים.

במאמר הזה נתמקד במקורות והגורמים להתפתחות פוביות.

נחקור את המכניזם בו מצב ניטרלי הופך לפוביה, ונבין מדוע סוגים מסוימים של פוביות הפוצים יותר מאחרים.

נציג מגוון תאוריות המסבירות את הסיבתיות של פוביות מנקודת מבט פסיכולוגית - 

נעסוק בהתניה קלאסית, תהליך שבו חוויות שליליות יוצרות קשר בין גירויים ניטרליים לתגובת פחד, וכן בהתניה אופרנטית, בה פוביה מתפתחת מתוך התנהגות המתגבשת באמצעות חיזוקים ועונשים.

לבסוף, נתן דגש לאספקט הקוגניטיבי בהתפתחות הפוביות, המתייחס לתהליך החשיבה ולדפוסי התגובה לחוויות שליליות.

בואו לקרוא: 

הגישה ההתנהגותית 

הגישה ההתנהגותית מתארת פוביות כלמידה הנרכשת בתהליך דו-שלבי: 

התניה קלאסית

התניה קלאסית יכולה לעתים קרובות להסביר התפתחות פוביה.

למשל, אם אדם חווה התקף חרדה תוך כדי עלייה במעלית, הוא עלול לקשר בין מעליות לבין פאניקה ולפתח הימנעות ופחד מוכלל לגבי כל שימוש במעלית.

כך, גירוי ניטרלי (מעלית) הוצמד עם תגובת תבהלה והפך למאיים בזכות עצמו.

התניה אופרנטית / אינסטרומנטלית

תהליך למידה אקטיבי יותר מהתניה קלאסית .

בהתניה אופרנטית פוביות נרכשות באמצעות חיזוק שלילי (ההתנהגות מחוזקת ע״י הסרה של תוצאה לא נעימה).

לדוגמה, אם ילד שסובל מפוביה מכלבים רואה כלב ביציאה לטיול, סביר שיתחמק מהכלב על ידי חציית הכביש.

כאן מופיע כבר מימד של פעילות קוגניטיבית:

כדי שלא תתעורר אצלי שוב תחושה קשה, אני צריך להמנע מהגירוי המאיים. 

המחיר הוא שהימנעות לא מאפשרת הכחדה של הלמידה הפובית ואפילו לא בדיקה שלה:

כיוון שהאדם אינו פוגש יותר את הגירוי המקורי, אין לו שום דרך לדעת האם החרדה עודנה בתוקף.   

אנדרו סקוט מסביר יפה על

תרומת שתי ההתניות (קלאסית ואופרנטית) ליצירת פוביות: 

פוביות לא-אסוציאטיביות

תיאוריית הלמידה רואה פוביות כתהליך אסוציאטיבי בין גירוי מותנה ללא מותנה - שילוב של החוויה השלילית יחד עם האוביקט הפובי יוצר פחד מותנה. כלומר, כל הבעייתיות נוצרת כתולדה של אירוע שנלמד.

אבל עובדות לחד ומציאות לחוד: המציאות הקלינית מלמדת שמרבית המתמודדים עם פוביות פשוטות אינם מסוגלים להצביע על נקודה בזמן שבה התרחשה טראומה ברורה שתוכל להסביר את הלמידה הפובית.

איך ניתן להסביר זאת?

הרי לפי ההסבר של תיאוריית הלמידה הסובלים מהפחד המותנה אמורים לזכור את האירוע המקורי. 

הסבר הגיוני אחד הוא שפוביות לא-אסוציאטיביות נובעות באופן ישיר מהתורשה, למידה גנטית שעוברת מאב לבן, ומייצגות הבדלים בינאישיים, תוצר של המורשת האבולוציונית שלנו. עכבישים, נחשים, תמיד היו מקושרים לסכנה, וכנראה שהרתיעה מהם מוטבעת כבר ב-DNA האנושי. 

פסיכולוגים התנהגותיים רדיקליים מתנגדים לעניין. הם יחפשו חוויות מוקדמות שיוכלו להסביר את הלמידה ויתחקו אחר האירוע הטראומטי שגרם לפוביה. מבחינתם מדובר כאן על קושי בזיכרון ולא בתורשת אינטילגנציה מדור לדור. 

הסבר התנהגותי להימנעות פובית

פוביה יכולה להתפתח גם אחרי מקרה חד פעמי של טראומה, בין היא ישירה או עקיפה.

כיצד ניתן להבין את האפקט ארוך-הטווח של רכישת פוביה בגלל אירוע בודד?

לפי עקרונות הלמידה הקלאסית והאופרטנית לא מסתדר מצב של למידה אחרי הצמדה חד-פעמית בין גרוי לתגובה. 

הסיבה לרכישה מהירה זו היא כי הימנעות תורמת לשימור של פוביות בכך שאיננה מאפשרת הכחדה של הקשר שנלמד.

ברגע שלאדם אין ברירה אלא להיחשף לגירוי ממנו הוא חרד, קיימת תמיד אפשרות לרכישת אסוציאציה חדשה - אם הגירוי עקושר להיעדר התחושה השלילית תהיה לנו הכחדה. 

הבעיה היא שאנשים פוביים מקפידים להימנע מכל סיטואציה בה הם נתקלים באובייקט או המצב המאיים.

ההימנעות יוצרת חיזוק שלילי בכך שהיא מפחיתה את החרדה, מה שגורם להנצחת ההתנהגות הנמנעת.

סטרס

מתח נפשי לטווח ארוך יכול לתרום ואף לגרום לחרדה ולדיכאון.

לחץ בעוצמה גבוהה מדי מפחית את היכולת להתמודד במצבים מסוימים.

מציאות חיים סטרסוגנית עלולה לגרום להעצמה של פחדים או חרדות, עד לרמה שלא רוצים להיות שוב במצבים כאלה.

לאורך זמן עלולה להתפתח פוביה.

האם פוביה יכולה להתחיל באופן פתאומי?

יש רק שני פחדים שכולנו נולדים איתם:

הפחד מנפילה ופחד מרעשים חזקים.

שאר הפחדים והספקות נלמדים במהלך התנסויות בחיים, לרוב בשנות הילדות.

 יחד עם זאת, ישנן גם פוביות שמתעוררות באופן בלתי צפוי, בדרך כלל במהלך גיל ההתבגרות או הבגרות המוקדמת.

הגישה הקוגניטיבית

הגישה הקוגניטיבית לפוביות (Beck and Emery 1985) מדגישה את התפקיד המתווך של דפוסי חשיבה ודימויים נפשיים המאפשרים הסתגלות אינדיבידואלית לגירויים פנימיים וחיצוניים. 

מחשבות כשלעצמן אינן נחשבות גורם לחרדה והתנהגות נמנעת, אך הן כן מייצגות מערכת מתווכת של עיבוד מידע לקוי.

לקות כזו בעיבוד המידע עשויה לנבוע מאינטראקציה בין פגיעות ביולוגית מולדת לבין היסטוריית למידה קוגניטיבית שנפגעה.

בעיות קשב בבסיס הפוביות

מחקר עדכני מספק הבנה טובה יותר של המנגנון הקוגניטיבי בבסיס הפוביות. באמצעות טכנולוגיית מעקב אחר תנועות העיניים (eye-tracking), החוקרים גילו תופעה מעניינת: אנשים שסובלים מפוביות מתקשים "להתנתק" מגירויים חזותיים - וזה קורה גם מול תמונות ניטרליות לחלוטין, ולא רק כשהם צופים במושא הפחד. 

החוקרים מצאו שאנשים עם פוביות מפגינים:

• עיכוב בהסטת הקשב מכל גירוי חזותי.

• האטה משמעותית בקבלת החלטות כשהם נחשפים למושא הפחד.

• קושי בסינון מידע לא רלוונטי.

התוצאות מרחיבות את ההבנה של הגישה הקוגניטיבית: 

פוביה אינה רק תוצר של עיבוד מידע לקוי ספציפי של גירוי המפחיד, אלא מבטאת קושי כללי יותר בתפקוד המערכת הקשבית. כלומר, אדם עם פוביה מתמודד עם קושי בגמישות קוגניטיבית ובשליטה בקשב, מה שמעצים את הקושי בהתמודדות עם הגירוי המאיים.

הממצאים תומכים בהרחבת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בפוביות גם לשימוש באימון ממוקד של מיומנויות קשב וגמישות קוגניטיבית, מעבר לחשיפה ההדרגתית המקובלת.

הגישה הביולוגית 

חוקרים יודעים כיום הרבה על האופן בו המוח מעבד פחד מותנה, בעוד שפחד מולד נותר עם יותר סימני שאלה מתשובות..

הגישה הביולוגית טוענת שנטייה מולדת היא מרכיב מכריע בפיתוח פוביה.

למשל, מחקרים מראים כי קיים רכיב גנטי לסיכוי ללקות בפוביה.

מעבר לגנטיקה, זיהו חוקרים פעילות-יתר באזורים ספציפיים במוח, בהם קיימת אבנורמליות במסלולים של מוליכים עצביים, כמו דופמין וסרטונין, בהשוואה לאנשים לא פוביה.

הגישה עסקה (ועודנה עסוקה) במאמצים לזיהוי פתרון תרופתי אופטימלי, כאשר מחקרים חדשים על יעילותן של התערבויות תרופתיות תומכים בתפיסה זו, למשל ראיות קליניות על שימוש בקנאביס רפואי כאמצעי לטיפול בפוביות.

תמיכה לסיבתיות תורשתית וגנטית: 

•  ל-31% של הקרובים מדרגה ראשונה יש פוביות בעצמם (לאו דווקא אותה פוביה).

•  אצל זוגות תאומים זהים שגדלו בנפרד קיימת הסתברות גבוהה יותר שלשניהם תהיה פוביה,בהשוואה לתאומים לא זהים.

• אין עדיין גן ספציפי שידוע לנו, אבל נראה שהגנוטיפ משחק תפקיד חשוב בפגיעות להתפתחות פוביה.

הגישה האבולוציונית

הגישה האבולוציונית מתייחסת לפוביה כשריד אבולוציוני מיותר של פחדים ממשיים ומוצדקים שהיו לבני האדם בקדמת דנא, שפשוט שרדו אצלנו.

פוביה מנחשים, למשל, נוצרה טרם גילוי האש, כאשר לאדם לא הייתה דרך יעילה להגן על עצמו בלילה, מה שהביא אותו לשינה עריבה על העצים.

כיוון שנחשים יודעים איך לטפס על עצים נרכשה פוביה ונותרה חרדה כתבונה גנטית שעוברת מדור לדור.

מאוד מעניין, אפרופו פסיכולוגיה אבולוציונית, שיש מספר מוגבל לסוגי הפוביות שאנו "בוחרים".

סביר שאבות אבותינו היו פוחדים גם הם מאותם אובייקטים או מצבים: גובה, מים, בעלי חיים, חושך, נחשים. קולטים? אין פוביה מאקדחים. הדריכות האנושית היא למידה גנטית, לא סביבתית (יש מחקרים על קופים שנולדו במעבדה ופיתחו פוביות רק כלפי אוביקטים ש"מפחידים באופן טבעי"). 

חשוב לציין כי הטיפול וההסבר הקליני המתאים ביותר כיום לפוביות הוא במסגרת הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית.

אובייקטים ומצבים אליהם בני אדם נוטים לפתח פוביות הם די מצומצמים והסיכוי שתתפתח פוביה כלפי מצב מסוים גבוה יותר מאשר למצבים אחרים. במילים אחרות, ישנן פוביות נפוצות יותר.

דוגמא: הסיכוי לפתח פוביה לנחשים גבוה יותר לעומת הסיכוי לפתח פוביה לארנבונים.

מה גורם לסלקטיביות הזו? האם אנו פשוט מגיבים לסכנה?

אכן יש יותר סיכוי לפתח פוביה למשהו שהוא באמת בעל פוטנציאל סיכון לעומת משהו שליו ועדין.

• בתחילת המאה ה-20 , Thorndike ניסה ללמד את ילדיו להתרחק מסכנות (חפצים חדים וכביש) ע"י למידה אופרנטית (עונש), אבל לא הצליח.

• בשנות ה-70, מחקר שהשתמש בהלם חשמלי לא הצליח ליצור פוביה לרובים (לעומת זאת כן הצליחו ליצור פוביה לעכבישים ונחשים).

הממצאים הללו לא יושבים בקנה אחד עם ההנחה של תגובה מותאמת לסכנה.

אם כך מה גורם לסלקטיביות?

 פרה-דיספוזיציה (מוכנות) אבולוציונית

• התגובות הפוביות אינן מתפתחות אוטומטית כלפי מצבים ואוביקטים מסוכנים, אלא כלפי סכנות שקיימות משחר ההיסטוריה האנושית. למשל - נחשים, חרקים, חושך, ברקים ורעמים, גבהים. לכן חיה, שהייתה קיימת גם בעבר, תגרום לפוביה, אבל רובה אוטומטי, כלי נשק שבהחלט קשור בחרדה, בקושי יעורר פוביה.

• תגובת חרדה והימנעות עשוי לספק יתרון הישרדותי.  בעבר, מי שנמנע מהאובייקטים הללו שרד יותר, לכן קיים סיכוי גבוה יותר שהתכונה השתמרה לאורך האבולוציה. כך התפתחה פרה-דיספוזיציה מולדת, נטייה להיעשות חרד ומפוחד כלפי אותם אובייקטים.

• מוכנות מולדת ללמידה - Preparedness -  חוקרים הגיעו למסקנה שפוביות הן לא רק תוצאה של למידה, הן גם בעלות אלמנט ביולוגי אבולוציוני- ישנה מוכנות ללמידה מסוימת ולא לאחרת. כלומר זו לא סתם התניה קלאסית אלא התניה קלאסית עם מוכנות מסוימת (יש מוכנות ללמוד את ההתניה הזו עם נחשים, אך אין מוכנות ללמידת ההתניה הזו עם הרובה).

הסתייגות- ישנם מקרים שלא מתאימים לרעיון הזה, יש פוביות שלא ניתן להסביר דרך פרספקטיבה אבולוציונית (למשל פוביה מכפתורים), אבל נכון לומר שהפוביות הנפוצות הן כאלה.

בסופו של דבר, בין אם ניתן להסביר זאת על ידי כך או לא, הטיפול הוא יעיל הן לפוביות אלה והן לפוביות אלה. 

הגישה הפסיכואנליטית

נסיים בגישה הפסיכואנליטית של פרויד וממשיכיו, למרות שהם היו הראשונים שהעלו השערות לגבי מקורות הפוביה.

ההסבר הפסיכואנליטי להתפתחות פוביות מתאר אותה כמנגנון הגנה על האגו.

אחד ממנגנוני ההגנה להתמודדות עם החרדה שמעורר הקומפלקס האדיפלי הוא התקה (השלכת הרגש העצמתי כלפי אובייקט פחות רלוונטי אך סימבולי).

האדם מתיק את האנרגיה הנפשית, את הדחפים הקונפליקטואליים, את החרדה, כלפי אובייקט שהיה עד עכשיו ניטרלי ולא קשור.

מקורה של אותה התקה בפיתרון לא מספק לתסביך האדיפלי - חרדה לפגוע באבא, ובעקבותיה חרדת סירוס מנקמתו האב למשאלתו של הילד להתחתן עם אמא. 

בדרך כלל, וזה מעניין, לא מדובר באובייקט נטול משמעות, לפעמים יש קשר סימבולי בינו לבין האובייקט ממנו מתיקים את הפחד.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Cottraux J., Mollard E. (1988) Cognitive Therapy of Phobias. In: Perris C., Blackburn I.M., Perris H. (eds) Cognitive Psychotherapy. Springer, Berlin, Heidelberg. https://doi.org/10.1007/978-3-642-73393-2_9

Fritscher, L (2020). Psychoanalytic Theory of Phobias. In Verywellmind Website: https://www.verywellmind.com/psychoanalytic-theory-of-phobias-2671510

Garcia R. (2017). Neurobiology of fear and specific phobias. Learning & memory (Cold Spring Harbor, N.Y.), 24(9), 462–471. https://doi.org/10.1101/lm.044115.116 

Saalwirth, C., Stefani, M., Sauter, M., & Mack, W. (2024). Eye-tracking analysis of attentional disengagement in phobic and non-phobic individuals. Attention, Perception, & Psychophysics, 86(8), 2643–2658. https://doi.org/10.3758/s13414-024-02968-6