מהי הקרחה?
אובדן שיער, או התקרחות, הוא מצב דרמטולוגי נפוץ שמשפיע על גברים ונשים בכל גיל.
הקרחה יכולה לנבוע ממגוון סיבות ולמרות שאינה מצב מסכן חיים, יש לה השלכות פסיכולוגיות משמעותיות על איכות החיים.
השיער הוא רכיב חשוב בהופעה החיצונית ופגיעה בו עלולה לפגוע גם בדימוי העצמי ולתרום לבעיות נפשיות.
עם עלייתה המחודשת של התרופה פרופסיה (פינסטריד) לכותרות, לצד הקשר המשוער שלה עם התנהגות אובדנית, אנו מתבוננים כאן על מה שידוע לגבי החיבור בין המצב הנפשי לקרקפתי.
אבל לפני שנתחיל, הנה סרטון מצוין של ״כאן מכירים״
על אנשים שמספרים על החיים עם קרחת:
בעיות עור וקשיים נפשיים
ככלל, ידוע כי מחלות עור ובעיות פסיכולוגיות קשורות זו בזו.
הפרעות פסיכולוגיות קשורות ותורמות לבעיות עור, ולהפך.
הפרעות נפשיות נצפו בשיעור של עד 60% אצל מטופלי עור מאושפזים ואצל 30% ממטופלי העור הלא מאושפזים.
הנה תמיר בר,
הולך לחקור את מקורות הקרחת,
בסרטון מצוין של בר סמכא ב״כאן״:
האם התקרחות קשורה ללחץ נפשי?
המחקרים מלמדים עם שכיחות גבוהה יותר של הפרעות נפשיות בקרב מתמודדים ומתמודדות עם התקרחות:
חרדה, דיכאון, חרדה חברתית, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), קושי בניהול כעסים, קשיי שינה, הערכה עצמית נמוכה, מבוכה ובושה, אי-נוחות ביחס למראה החיצוני (עד כדי הפרעת גוף דיסמורפית) מודעות גופנית מופרזת, פעילות מינית מופחתת, ירידה בציונים בלימודים, התבודדות ואפילו מחשבות התאבדות.
למשל, מחקר ישראלי מ-2022 מצא קשר בין התקרחות על רקע מחלה לבין מגוון הפרעות נפשיות.
מחקר מ-2019 מלמד כי מתקרחים מצויים בסיכון גבוה יותר לחרדה ודיכאון.
הקשר הזה עובד לשני הכיוונים:
התקרחות מתגברת לעתים קרובות עם התפתחות הפרעות פסיכולוגיות.
עם זאת, חשוב לציין כי מתח ונשירת שיער אינם חייבים להיות קבועים. אם אתה מחזיר שליטה על מידת הלחץ, השיער עשוי לצמוח בחזרה.
תפקידו של שיער בריא מקושר כננראה לתפיסת כוח, משיכה וקסם אישי.
שיער בריא הוא רכיב חשוב לרווחה פיזית, ולכן אובדן שיער עלול לגרום לבעיות פסיכולוגיות משמעותיות, לא משנה מהי הפתופיזיולוגיה שגורמת לו.
אחרי שני מפגשי האינטייק עם צביקה, הערכתי שמדובר בהפרעת דיכאון מז׳ורי. אבל ממש בדלת, בסיום המפגש השני, צביקה שיתף :״אני צריך לומר לך שהסיבה האמיתית שאני כאן היא בגלל השיער שלי״. צביקה סבל מאובססיות קשות לגבי נשירת שיער. בהתרשמות חיצונית, היה לו שיער מלא ושופע אבל לטענתו, האימה מפני אובדן הבלורית היא הסיבה המרכזית להיות כל כך מדוכא. בגללה פנה לטיפול פסיכולוגי, עם תחושה שהוא לא מסוגל לעבוד...
מחקרים מהעשור האחרון הראו שרמות המתח שנחוו ע״י מטופלים עם התקרחות דומות לכאלה שנחוות במחלות חמורות, כרוניות ומסכנות חיים רבות.
גורמים כמו מחלות אוטואימוניות ודלקתיות, זיהומים, גורמים הורמונליים, פיזיים או כימיים, גידולים ומחלות מולדות יכולים לגרום להתקרחות.
התקרחות נחלקת לשני סוגים – צלקתית ולא-צלקתית.
במאמר זה נסקור את מרבית סוגי ההקרחה ועל הדרך ננסה להסתכל יחד על מעבר אפשרי בין מחשבות על השתלה לבין נכונות לקבלה.
כ-50% מהגברים והנשים יחוו התקרחות בשלב כלשהו, שתמיד מצויה על גבי ספקטרום שמושפע מנתונים אינדיבידואליים.
רוב הגברים מתחילים להבחין בשיער דליל או בקו שיער נסוג בשנות העשרים לחייהם.
אך למרות שנשירת שיער גברית שכיחה מאוד, היא יכולה להיות מטרידה ולהשפיע לרעה על ההערכה העצמית.
התקרחות מופיעה בכמה סוגים:
1. התקרחות אנדרוגנטית (אובדן שיער תורשתי).
2. אנגן אפלוביום או טלוגן אפלוביום.
3. אלופציה אראטה.
כל אלה מתפתחים כתוצאה ממנגנונים פתופיזיולוגיים שונים. נוסף עליהם מתוארים מצבים ספציפיים אחרים של התקרחות.
חשוב לציין שבניגוד לנשירת שיער נרחבת, שיער דליל או דק אינו בהכרח גורם להתקרחות.
עם זאת, דלדול שיער נותן מראה של כתמי שיער דקים יותר על הראש. שיער דליל מתרחש בהדרגה, מה שאומר שיש זמן לאתר את הגורמים ולהבין את אמצעי הטיפול הטובים ביותר.
הקרחה אצל גברים
הקרחה אנדרוגנטית היא זו שרווחת יותר בקרב גברים.
למעשה, הדבר נחשב לחלק טבעי מגיל המעבר בקרב גברים.
זו ההקרחה המוכרת ביותר, שמתחילה בדרך כלל בשיער מקליש, ובהדרגה מתקדם לאובדן שיער בקודקוד ובמפרצים במצח.
גורמים גנטיים והורמונליים משחקים תפקיד חשוב בהתפתחותה והיא נצפית לרוב אצל גברים בגיל העמידה.
בקרב גברים יסבלו ממנה כ-30% מבני ה-30, 50% מבני ה-50 ו-80% מבין בני ה-70.
אלא שבמחקרים דיווחו גברים רבים שהדבר מפריע לדימוי הגוף שלהם וגורם להם למתח, ללא אובדן משמעותי של תפקודים פסיכולוגים.
למשל, הקרחה מובילה לרמות גבוהות יותר של בעיות פסיכולוגיות, שמתגברות עם החמרת ההתקרחות. התופעה שכיחה בעיקר אצל גברים צעירים ללא קשר רומנטי, שתופסים הופעה חיצונית כחיונית ביותר להערכה העצמית ושהפגינו חוסר ביטחון עוד בטרם התפתחות ההתקרחות.
זאת ועוד, התקרחות אנדרוגנטית שמתחילה מוקדם יותר, אצל בוגריםצתעירים סביב שנות ה-20, גורמת במיוחד להשוואה של המקריח אל בני גילו ומובילה בהדרגה לחוסר הערכה עצמית.
מתקרחים צעירים נוטים לעיתים להיות אובססיביים כלפי ההתקרחות ומשקיעים זמן וכסף רבים בטיפול בה, למשל טיפול תרופתי למניעת התקרחות או ניתוח השתלת שיער (הזכרנו בתהחלה פרופסיה, יש גם את התרופה דוסטסטריד או AVODART, שנועדה לטפל בערמונית מוגדלת, אך נמצאה יעילה גם למניעה של נשירת שיער).
המתקרחים אינם מדמיינים, הסביבה באמת מאוד שיפוטית:
נבדקים בעלי שיער מלא שהתבקשו במחקר להעריך אנשים עם התקרחות אנדרוגנטית מצאו אותם מבוגרים יותר, פחות גבריים ופחות מושכים פיזית וחברתית, ביחס לגברים שאינם מקריחים.
צעירים עם התקרחת אנדרוגנטית, שמודעים לתפיסה הזו בקהילה, סובלים ממתח פסיכולוגי מוגבר, כפי שמשתקף בדרישה הגוברת לטיפול אסתטיים ולהשתלות שיער.
למרות זאת, התקרחות אצל גברים לרוב גורמת להשפעות פסיכולוגיות פחות חמורות ביחס לסוגי התקרחות אחרים.
הקרחה אצל נשים
המתח הפסיכולוגי אצל נשים הוא לרוב חמור יותר.
שיער הוא אחד הרכיבים הכי חשובים בהופעה החיצונית של נשים.
מחקר בנושא הראה ש-52% מהנשים ו-28% מהגברים היו מאוד לא מרוצים/ות מההתקרחות האנדרוגנטית.
בהשוואה בין נשים עם התקרחות אנדרוגנטית לנשים עם מחלת עור אחרת - הקבוצה הראשונה סבלה מיותר דחק נפשי, יותר חרדה חברתית ופחות ביטחון עצמי, לצד ירידה ניכרת באיכות החיים שלהן.
יחד עם זאת, חשוב לזכור שהתקרחות אנדרוגנטית משפיעה פסיכולוגית על כל מתמודדת במידה שונה.
מה גורם לנשירת שיער אצל נשים?
-
גנטיקה: הגנים שעוברים במשפחה יכולים לגרום לדילול שיער בחלק העליון של הראש.
-
הזדקנות: שינויים הורמונליים ככל שנשים מתבגרות עלולים לגרום להתקרחות.
-
גיל המעבר: סוג זה של נשירת שיער מחמיר לעיתים קרובות כאשר ניכרת ירידה באסטרוגן במהלך גיל המעבר.
הקרחה אחרי לידה
אמהות חדשות רבות חוות נשירת שיער מוגזמת לאחר ההריון.
נשירת שיער מגיעה לרוב לשיאה כ-4 חודשים אחרי הלידה.
ביום ההולדת השנה הראשון של התינוק, השיער חוזר לצמוח כרגיל אצל רוב הנשים. אם השיער לא שב לקצב הצמיחה הרגיל בחלוף שנה מהלידה, מומלץ לפנות לרופא עור.
נשירה בעקבות אירועי חיים
נשירת שיער, שנקראת גם טלוגן אפלוביום, מתפתחת בעיקר בשל אירועים, מחלות והפרעות שמקורן בחום גבוה, ניתוח, תאונות, דיאטות קיצוניות, הפרעות בבלוטת התריס, הפרעות אכילה, מחסור בוויטמינים ומינרלים, מתח רגשי חמור וטיפול בתרופות מסוימות.
בהתקרחות זו לרוב ינשור פחות מ-50% מהשיער, ועל מנת להבחין בהתקרחות צריך שיותר מ-50% מהשיער ינשור.
לכן, לרוב זה נחשב תהליך שפיר שנמשך פחות מ-6 חודשים.
עדיין, האובדן של יותר מ-300 שיערות ליום יכול לגרום למתמודדים/ות למתח רגשי ולפגוע באיכות החיים.
מתח אקוטי או כרוני יכול אף הוא לגרום להתפתחות התקרחות מסוג זה, וההתקרחות עצמה יכולה לגרום למתח משני, במעין מעגל קסמים, ולהוביל לחרדה ותסמיני דיכאון, בעיקר אצל נשים.
הקרחה בזמן צמיחת השיער
אנגן אפלוביום היא התקרחות בשלב הצמיחה, ובניגוד לטלוגן אפלוביום במקרה זה האדם מבחין עד מהרה באובדן השיער האינטנסיבי, כי רק 10-20% מהשיער נשאר.
סוג התקרחות זה מתפתח הרבה פעמים כתוצאה מכימותרפיה, כמו גם בעקבות רדיותרפיה, תזונה לקויה בהיעדר, הרעלת מתכות כבדות, מחלת רקמת חיבור ועוד.
התקרחות שנגרמת על ידי כימותרפיה
לא עלינו כמובן, אבל סרטן הוא מחלה שכיחה.
למעוניינים/ות, מוזמנים לקרוא על פסיכואונקולוגיה.
התקרחות על רקע טיפולים כימותרפיים יוצרת השפעות פסיכו-חברתיות משמעותיות, כמו חרדה, דיכאון והערכה עצמית נמוכה שפוגעים באיכות החיים.
אפילו עצם הרעיון על התקרחות עתידית לאחר קבלת אבחנה אונקולוגית, די בה כדי לגרום לפחד טראומטי וחרדה.
התקרחות זו היא אחד מ-3 גורמים למצוקה בקרב מטופלי כימותרפיה, באופן משמעותי יותר אצל נשים, ומחקר מצא שהיא תופעת הלוואי המכבידה ביותר על נשים בשלבים מוקדמים של סרטן השד.
לעתים הדבר יגרום למצוקה נפשית גדולה אף יותר מכריתת השד עצמה.
תופעות לוואי נפשיות דווחו גם במקרים של התקרחות נשים בעקבות טיפולים בסרטן הריאות ובסרטן בשחלות.
התקרחות כתוצאה מכימותרפיה היא אחד ממקורות המצוקה הרגשית המשמעותיים ביותר בגלל שהיא מהווה סימן בולט להתמודדות עם מחלת הסרטן, של הצורך בטיפול ושל חרדה מפני המוות, שנוכחת אצל כולנו.
תופעת לוואי זו של הטיפולים משפיעה אחרת על כל מטופל, ויש כאלה שכחלק מהמאבק במחלה מתאמצים להיראות כרגיל, צוחקים על ההתקרחות, מגלחים את שיערן מבלי להמתין לאובדן שיער מלא, משתפים את הפדחת במדיה החברתית או מסתירים אותה עם פיאה איכותית.
מנגד, חולים רבים בוחרים לסגת חברתית במהלך התקופה הזו. הבעיה יכולה לגרום גם לבעיות פסיכולוגיות במשפחה, למשל בושה להשתתף באירועים בקרב ילדים ונכדים של מטופלי כימותרפיה שהתקרחו.
כל תגובה היא לגיטימית ומהווה מנגנון התמודדות מול אתגר בריאותי קיצוני זה.
חשוב שכבר לפני הכימותרפיה המטופל יקיים שיחות עם פסיכולוג/ית על חשיבות השיער ועל התגובה הנפשית הצפויה להתקרחות. חשוב שאונקולוגים ומטפלים יבהירו, בעיקר למטופלות, שהשיער יצמח שוב בתום הטיפול.
תרופות שתורמות להקרחה
מחקר שסקר 22 מאמרים שפורסמו עד ינואר 2024, מצא שיש יותר בעיות עם העור באנשים שמטופלים בתרופה אוזמפיק (סמגלוטיד) ביחס לאנשים שלא מטופלים.
הבעיות כוללות שינוי בתחושות העור ונשירת שיער.
הקרחה פתאומית
אלופציה אראטה (alopecia areata) היא מחלה כרונית שמתחילה בפתאומיות וגורמת לאובדן עיגולי שיער עם גבולות חדים.
למרות שהגורם להתפתחותה אינו ידוע, שמשחקים בה תפקיד גורמים גנטיים, סביבתיים, זיהומיים ופסיכולוגיים.
עם זאת, קיימת כיום הסכמה שהמחלה היא אוטו-אימונית.
איך התקרחות פתאומית ממוקדת משפיעה על איכות החיים?
סקירה מחקרית שפורסמה ב-2018 בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology מצאה כי מתמודדים עם הקרחה פתאומית מצויים בסיכון לפתח כמה הפרעות נפשיות:
-
הפרעות חרדה - כמו PTSD, הפרעת חרדה כללית, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD), הפרעת פאניקה או פוביה חברתית.
-
דמנציה.
-
הפרעות מצב רוח (כמו דיכאון).
-
התאבדות או פגיעה עצמית מכוונת.
בנוסף, שינויים באופי ובהתנהגות, ירידה בהערכה העצמית, כאב נפשי, הפרעות במצב הרוח, הערכה עצמית, הפחתה בהערכת האטרקטיביות הבין-אישית, רגישות ביחסים עם אחרים, חשיבה ודיבור אובססיבים על ההתקרחות, השוואת שיער עם אחרים, אי-נוחות עם קבוצת השווים, כעס, עוינות, מתח, חרדתיות, נסיגה חברתית או תלות ובכלל איכות חיים מופחתת.
החוקרים חלוקים בדעותיהם בשאלת הגורמים הפסיכולוגיים להתפתחות המחלה, ובעוד שמחקר אחד דיווח על קיומה של הפרעה פסיכולוגית בקרב 93% מהלוקים באלופציה אראטה, מחקרים אחרים לא מצאו כל גורמים פסיכולוגיים הקשורים להתפתחותה.
עם זאת, הדעה הרווחת היא שלעתים קרובות יש קשר בין התקרחות זו להפרעה פסיכולוגית.
הקרחה פתאומית נקשרה להפרעות פסיכולוגיות רבות כתוצאה מירידה באיכות החיים.
באבחון המחלה, יש לשים לב לקשר שקיים בין המחלה לבין נטיה אישיותית לאלקסיתימיה - הפרעה קוגניטיבית בזיהוי וביטוי רגשות.
מעניין שהקרחה פתאומית פחות נפוצה בקרב מתמודדים עם סכיזופרניה, ביחס להפרעות פסיכיאטריות אחרות.
נמצא שיותר ילדים, מתבגרים ונשים סובלים מחרדה ודיכאון בקרב הלוקים בהקרחה פתאומית ושלפחות 78% מהם יסבלו מלפחות הפרעה פסיכיאטרית אחת – 50% מדיכאון קליני ו-35.7% מ-OCD.
אם המחלה מתפתחת בילדות, היא עלולה לגרום לבעיות ריכוז ולהוביל לירידה בביצועים בביה״ס.
מבחינת הפרעות נפשיות כטריגר להתקרחות זו, נמצא שהן נמצאו בשיעור גבוה יותר אצל הלוקים בה לפני שהיא החלה, או במספרים – בקרב 50%.
באותו מחקר דיווח כי 1 מכל 4 משתתפים כי הוא ״חי חיים מלאי מתח לפני הופעת ההתקרחות״.
בשל הקשר הדדי בין התקרחות פתאומית לבין הפרעות נפשיות, והשאלה איזה מהמצבים מופיע קודם, מומלץ לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים לטפל במקרים כאלה בשיתוף עם רופא עור.
עוד שני מצבי התקרחות ספציפיים שכדאי להתעכב עליהם הם טריכוטילומניה ופסבדו-אפלוביום פסיכוגנטי:
תלישת שיער כפיייתית (טריכוטילומניה)
טריכוטילומניה היא הפרעת שליטה בדחפים המאופיינת בתלישת שיער כרונית ויש לה השלכות שליליות על איכות החיים של מטופלים ומשפחותיהם.
המתמודדים מורטים שיער בראש, בגבות, בריסים, בזקן, בשפם, בזרועות ואפילו במפשעה, בהיקף נמוך יותר.
ההפרעה מתחילה לרוב בילדות ונפוצה יותר אצל נשים.
היא נחשבת לכזו שנלמדת כהקניית הרגל וצצה כמנגנון התמודדות עם לחץ.
המאפיין העיקרי שלה היא תלישת שיער באופן שיכול להוביל להתקרחות.
פסבדו-אפלוביום פסיכוגנטי
הוא מצב בו אנשים עם שיער קרקפת רגיל וללא סימני התקרחות מתלוננים על התקרחות. הדבר מזוהה כאובדן שיער מדומיין ועשוי להיות סימפטום של הפרעה פסיכולוגית אחרת.
התקרחות צלקתית
מצב המאופיין באובדן שיער כתוצאה מהחלפה של המבנה הזקיקי ע״י רקמה סיבית, ונפוץ יותר אצל נשים.
התקרחות צלקתית היא בעלת השפעה פסיכולוגית רבה יותר מזו הלא-צלקתית:
מחקר מצא שכמעט 75% מהמטופלים הסובלים ממנה חווים מתח פסיכו-חברתי בינוני עד חמור.
למרות שדאגה בנוגע למראה החיצוני נפוץ יותר בקרב מטופלות, ההשפעה הפסיכולוגית של התקרחות צלקתית הייתה שווה בקרב שני המינים, וגבוהה יותר בקרב צעירים, שדיווחו שהם מרגישים מבוגרים יותר בשל הבעיה.
סוג זה של התקרחות מוביל לתחושת המטופל שהוא אינו מושך פיזית, לאובדן ביטחון עצמי ולמבוכה בקרב קבוצת הגיל.
עם זאת, הודגם שמשך המחלה לא היה פרופורציונלי להשפעה הפסיכו-חברתית שלה, ושהמתח הפסיכולוגי לא פוחת גם במצבים בהם המחלה הופכת כרונית.
לא נצפה הבדל ברמות המתח בין רווקים לנשואים.
אבחנה וטיפול בשלב מוקדם של המחלה חיוניים למניעת אובדן שיער בלתי הפיך בסוג זה של התקרחות, והתחלה מוקדמת של טיפול פסיכולוגי חיונית גם היא במונחים של גישה טיפולית הוליסטית.
לסיכום, בשל הקשר הדו-כיווני בין סימפטומים של הפרעות נפשיות ואובדן שיער, הדבר מזוהה כיום כהפרעות פסיכוטריכולוגיות.
מקורות:
Bhattacharya, S. (2024, April 04). Review Describes Skin Effects Associated With Semaglutide. Medscape Medical News. Retrieved from https://www.medscape.com/viewarticle/review-describes-skin-effects-associated-semaglutide-2024a10006er
Gokalp, H. (2017, May 3). Psychosocial Aspects of Hair Loss. In Z. Kutlubay & S. Serdaroglu (Eds.), Hair and Scalp Disorders. IntechOpen. https://doi.org/10.5772/66156
Okhovat JP, Marks DH, Manatis-Lornell A, Hagigeorges D, Locascio JJ, Senna MM. Association between alopecia areata, anxiety, and depression: A systematic review and meta-analysis. J Am Acad Dermatol. 2023 May;88(5):1040-1050. doi: 10.1016/j.jaad.2019.05.086. Epub 2019 Jun 1. PMID: 31163237.
Singam V, Patel KR, Lee HH, Rastogi S, Silverberg JI. Association of alopecia areata with hospitalization for mental health disorders in US adults. J Am Acad Dermatol. 2019 Mar;80(3):792-794. doi: 10.1016/j.jaad.2018.07.044. Epub 2018 Aug 6. PMID: 30092332.