פסיכותרפיה | מדריך לטיפול נפשי מקצועי בישראל

 

מהי פסיכותרפיה?

 

פסיכותרפיה היא טיפול נפשי באמצעות שיחות. במקור, ההגדרה של פסיכותרפיה לקוחה מהשפה היוונית: פסיכה - נפש, תרפיה - טיפול. 

המטרה של הטיפול הפסיכותרפי היא לשפר את המצב הרגשי, הנפשי, ההתנהגותי-קוגניטיבי או החברתי של האדם הפונה לטיפול.

מאמר זה מציג היבטים שונים של טיפול פסיכותרפי.

במידה ותרצו לקיים שיחת הכוונה טלפונית, תוכלו לקבל בסופה המלצה לפסיכולוגים/ות בתל אביב, ב חיפה, בירושלים, בבאר שבע ובקרבת כל יישוב אחר בישראל. 

 

 

כתיבה: 

 

ריטה רוזמרין, MSW, עו״ס קלינית,

פסיכותרפיסטית בתל אביב, מכון טמיר.

מדריכה מוסמכת בפסיכותרפיה;

מטפלת אונליין ופנים אל פנים

 

 

 

 

 

״הפסיכולוג שלי אומר...״

 

פנייה לטיפול פסיכולוגי, בעיקר בתקופה הדיגיטלית, הולכת ומתנרמלת. 

ההישג החברתי הכי גדול שלנו הוא היציאה של טיפול נפשי מטווח הבושה וההסתרה:

גם אם אתם אנשים מוצלחים, מאוזנים, ערכיים, חלק מהפאסדה שמוצגת לעולם יכולה להכיל כבר משפט כמו "יש לי פסיכולוגית היום...". 

טיפול פסיכולוגי משתלב כנדבך אינטגרלי חשוב בתרבות שלנו, משנה לשנה, יותר ויותר.

ככל שהפסיכולוגיה הקלינית מתקרבת יותר לעולם המחקר הקליני ומקבלת על עצמה את הדרכים המדעיות להוכחת יעילות, כך היא זוכה ליותר לגיטימציה מהעולם הרפואי: לפני 20 שנה רופאים רבים לא נהגו להפנות את המטופלים שלהם לטיפול נפשי. כיום, כשטיפולים פסיכולוגיים מבוססי מחקר (בעיקר טיפולים ממשפחת ה-CBT) נבחנים כל הזמן כתבי העת הרפואיים, וניתן להתייחס אליהם כאמצעים אינסטרומנטליים וברי-מדידה, עם X אחוזי הצלחה ו-Y קונטרה-אינדיקציות להפרעות נפשיות ספציפיות.

בהרבה מובנים, הפסיכותרפיה שמטה כך את הקרקע תחת רגליה, אבל נגיע לבעייתיות הזו בהמשך.

 

 

מי מוסמך לטפל?

 

פסיכותרפיה מועברת על ידי מומחים, בעלי הכשרות מתחום בריאות הנפש, מרביתם פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים קליניים ומטפלים בהבעה ויצירה.

  

אבל השאלה הזו נותרה לא פתורה. היא הולכת איתנו 100 שנה אחורה, אל ראשיתה של הפסיכותרפיה.

למעשה, השאלה מי מוסמך לטפל בפסיכותרפיה עדיין מציתה דיון.

 

 

  

מה ההבדל בין פסיכותרפיה לטיפול פסיכולוגי?

 

החוק במדינת ישראל קובע כי רק פסיכולוגים מורשים להציע לציבור טיפול פסיכולוגי. פסיכותרפיה איננה עיסוק שמוגדר בחוק, מה שמאפשר, לצער כולנו, לכל אדם להציע אותה לכל אחד. 

הסוגיה החוקית בישראל על שאלת החוק "מהי פסיכותרפיה?" עדיין לא הוכרעה. כולנו תקווה שבשנים הקרובות יתוקף העיסוק ויגדיר גבול בין מותר לבין אסור.

 

 

 

עִם הַשָּׁנִים הוֹלְכִים וּמִתְרַבִּים

הָאִסּוּרִים

עַל הַמִּלִּים.

 

 

עִם הַשָּׁנִים הוֹלְכִים וּמִתְרַבִּים

הָאִסּוּרִים

 עַל רְגָשׁוֹת.

 

 

עִם הַשָּׁנִים

 קָשָׁה מִיּוֹם לְיוֹם

חוֹבַת

הַתְּבוּנָה הַשּׁוֹתֶקֶת

 

 

וְהָרַחֲמִים

 אֵינָם חָלִים

 עַל הַנִּדּוֹנִים לְאֵלֶם.

 

 

-- לאה גולדברג

 מתוך: זוּטָא (הקיבוץ המאוחד)

 

 

 

למי נועדה פסיכותרפיה?

 

פסיכותרפיה מיועדת לכל מי שרוצה בתהליך הטיפולי.

הטיפול מיועד לאנשים המתקשים להתמודד או להתגבר על משבר כלשהו בחיים, מצוקה נפשית ממושכת או דכדוך קל וחוסר סיפוק מהחיים. טיפול פסיכותרפי הוא לעיתים תהליך רגשי, עמוס ומטלטל. 

הטיפול לא יהיה אפקטיבי אם המטופל אינו מעוניין בשינוי, אך הנחת היסוד היא כי האדם מסוגל ומעוניין לחולל שינוי בחייו.

 

גם זיגמונד פרויד, אבי תורת הפסיכואנליזה הקלאסית, הבין זאת וטען כי למרות השלבים ההתפתחותיים שכל ילד עובר והמשקל הרב של התנהלות ההורים על נפש הילד, יש מקום ומרחב פעולה בהם אדם יכול לקבוע, לבחור ולנווט את גורלו.

 

להלן כמה רגשות ומצבים נפשיים שמהווים סימן לכך שאדם עשוי להפיק תועלת מפסיכותרפיה:

 

• הצפה רגשית של עצב או חוסר ישע

• חוסר יכולת להתמודד עם בעיות יומיומיות

• קושי להתרכז בעבודה או בלימודים משך מרבית הזמן

• שתיית אלכוהול מופרזת

• שימוש בסמים או תוקפנות בהיקף שפוגע בעצמו או באחרים

• תחושה שהבעיות לעולם אינן משתפרות למרות שהתקבל סיוע מצד משפחה וחברים

• תחושה תמידית של המצאות ״על הקצה״

 

 

האם התכנים בפסיכותרפיה נשמרים בסודיות?

 

פרט לנסיבות נדירות וספציפיות, השיחות הטיפוליות עם המטפל/ת הן חסויות לחלוטין.

עם זאת, מטפל עלול להפר את הסודיות במידה שקיים איום מיידי על שלומך, או שלומו של אדם אחר, או כאשר המטפל נדרש על פי החוק הממלכתי לדווח לרשויות.

מקרים כאלה כוללים סיכון באובדנות, סיכון לפגיעה באחרים, פגיעה בחסרי ישע ועוד. 

תוכלו לשאול את המטפל בנושא סודיות ולקבל תשובות בהירות.

 

בנוסף, ניתן לקרוא מאמר של מכון טמיר על חובת דיווח בטיפול נפשי. 

 

 

פורמטים של פסיכותרפיה: אישי, זוגי וקבוצתי

 

למרות שטיפול אחד-על-אחד הוא כנראה המוכר ביותר, יש פורמטים אחרים בהם עושים מטפלים שימוש כדי להתייחס לבעיות בשיטות שונות.

למעשה, עם קשיים רבים לא ניתן להתמודד באופן אפקטיבי בטיפול אחד-על-אחד.

יש לציין כי ניתן לעשות שימוש בגישות שונות ורבות בכל אחד מהפורמטים של הפסיכותרפיה,

.
נסתכל כאן בקצרה על שלושה פורמטים לקיום טיפול נפשי, שבתוכם מתקיימות מרבית שיטות הפסיכותרפיה המאה ה-21 (לא נתייחס כאן לטיפול קבוצתי, טיפול דיאדי ועוד): 

 

• טיפול אינדיבידואלי – כאשר המטופל והמטפל הם הצדדים היחידים שמשתתפים בתהליך הטיפולי. בעוד שכמעט כל המפגשים יתקיימו בפורמט של אחד-על-אחד, המטפל עשוי לבקש מהמטופל להביא עמו מדי פעם לפגישות את בן/בת הזוג או קרוב משפחה, אם הוא סבור שהדבר יסייע לפתרון הבעיות.

• טיפול זוגי – ייעוץ בו שני אנשים פוגשים את המטפל. באופן מסורתי, בפורמט זה נעשה השימוש התדיר ביותר במקרים של זוגות נשואים, אך כל שני אנשים המנסים לפתור בעיות יכולים לפנות אליו. לעיתים מבקש המטפל הזוגי להיפגש עם כל אחד מבני הזוג בנפרד למטרות נקודתיות, אך התהליך מתקיים תמיד במשולש הקבוע.

• טיפול משפחתי – מיועד עבור משפחות שמתמודדות עם קשיים או משברים. הטיפול חוקר לעומק את הדינמיקה המשפחתית שעשויה לתרום לתסמינים אצל אחד או כמה מבני המשפחה. חשוב לציין שלא כל משתתפי הטיפול המשפחתי חייבים להיות בקשר ביולוגי כדי להשתתף בו. יש כאן לא מעט וריאציות לפי צרכי המשפחה, על שונותה וגווניה.

 

 

 

המסגרת הטיפולית או ה-setting

 

מהו ה-Setting בפסיכותרפיה?

 

טיפול פסיכותרפי מבוסס על הגדרה והקפדה במסגרת הטיפול- Setting- הקובע את מסגרת הזמן, המטרה והמקום בו יתקיימו המפגשים בין המטפל למטופל. 

רבות נכתב על הסיטואציה יוצאת הדופן הזו, של פסיכולוג ומטופל שיושבים יחדיו למפגש פסיכותרפיה בחדר.  

 

בואו נסקור כמה תפיסות תיאורטיות שהתפתחו מתוך הגישה הפסיכואנליטית המקורית:

1. גישת יחסי אובייקט : מתמקדת ביחסים המוקדמים שהפנים האדם בינקותו, אשר מושלכים כלפי אובייקטים מציאותיים בסביבה בהיותו בוגר. האדם נתפס כמחפש תמידי אחר קשר, אחרי אובייקט להתחבר אליו, ולא כיצור המבקש לפרוק דחפים. למשל, ילדה שחוותה דמות אב נוכחת-נפקדת, תימשך בבגרותה לגברים מתעתעים, לא מחוייבים ומתסכלים, ותחווה התעללות רגשית בזוגיות. טיפול פסיכולוגי לפי גישת יחסי אובייקט עובד על תיקון היחסים בהווה, במטרה לשנות 'אמיתות' קודמות שהוטבעו בנפש. הכותבים המרכזיים בגישה זו הם מלאני קליין, רונלד פיירברן, דונלד ויניקוט, וילפרד ביון ורבים אחרים.

2. הפסיכולוגיה של האגו: גישה תיאורטית שפותחה בתחילה ע"י אנה פרויד, בתו של זיגמונד. בגישה זו מושם דגש על המבנה המרכזי של הנפש, האגו, ועל ההגנות המרכזיות ששומרות עליו מפני חרדה . בהמשך התפתחתה הגישה בעיקר בארה"ב והתמקדה בתהליכים של ספרציה ואינדיבידואציה. האתגר, לפי תפיסה זו, היא לקדם התפתחות נפשית שבה האגו הולך ונפרד מהנוכחות ההורית ומהתלות שמאפיינת את תקופת הילדות. מרגרט מאהלר נחשבת לתורמת מרכזית לגישה זו, ורבים אחריה המשיכו את עבודתה.

3. פסיכולוגיית העצמי: ניתן לומר כי גישה זו ממש הפכה את הקערה הפרוידיאנית המקורית על פיה/ במקום להתייחס לנפש האדם כזירה של קונפליקטים בין חלקי אישיות שונים, רואה פסיכולוגיית העצמי את החשיבות של התפתחות וצמיחה של מבנה נפשי בסיסי, אותו כינה מוביל הגישה, היינץ קוהוט, self. הנפש אינה מוכוונת ע"י הצורך לספק דחפים וגם לא ע"י האתגר לפתח עצמאות, אלא תלויה הרבה יותר בהקשר החברתי-תרבותי. הדגש הטיפולי הוא על אמפתיה עמוקה כלפי העמדה הנפשית בה נמצא המטופל, והמטפל משמש בתחילת הטיפול ובמהלכו כ'זולת עצמי', או self object.

4. הגישה ההתייחסותית, או האינטרסובייקטיבית : התפיסה החדשה ביותר, שמשפיעה רבות על הפסיכולוגיה הקלינית ועל המטפלים המתחנכים בה. לפי תפיסה זו, שהחלה להתפתח בניו יורק בשנות ה-80 של המאה הקודמת, היחסים בין מטפל למטופל אינם יחסים בין סובייקט (המטופל) לבין אובייקט (המטפל). בתוך המציאות הפוסט מודרנית בה אנו חיים כיום, רואה הגישה טיפול פסיכולוגי כמערכת יחסים בין סובייקט לסובייקט.

5. טיפול אקזיסטנציאליסטי או לוגותרפיה: בשיטת טיפול פסיכותרפית זו מוסיפים לטיפול הרגשי וההתנהגותי גם את המימד הרוחני והקיומי. קיראו עוד על גישה ייחודית זו, המשלבת פסיכולוגיה ופילוסופיה תחת קורת גג אחת.

6. טיפול התנהגותי קוגניטיבי מתמקד בשינוי מחשבות והתנהגויות בהווה. החלק הקוגניטיבי של הטיפול מאתר דפוסי חשיבה בעייתיים ועיוותי חשיבה אצל המטופל והחלק ההתנהגותי מנסה לשנות את ההתנהגות הנובעת מעצם אותם דפוסי מחשבה. טיפול זה כולל בנוסף לשיחות גם תרגילים שנעשים בתוך ומחוץ לשעת הטיפול. שיטה מבוססת מחקר שעובדת מצוין עם קשיי ויסות רגשי נקראת DBT -טיפול דיאלקטי התנהגותי. 

7. הטיפול הפסיכודינמי הקלאסי מתמקד בנפש האדם, בתת מודע. בעולם הרגש והתכנים הנפשיים שמקורם בילדות המוקדמת ובקשר עם ההורים. במהלך הטיפול המטופל מבין את דפוסי מערכות היחסים שלו בהווה על סמך אותם קשרים מוקדמים בילדות. 

 

 

 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT)

 

טיפול CBT נחשב לגישת הטיפול הפסיכולוגי המוכחת ביותר מבחינה מחקרית, אמפירית.

השיטה מתבססת על שילוב בין פרוטוקולים מובנים שעמדו במבחן המחקר לבין יכולות טיפוליות של אנשי מקצוע שעברו הכשרה פסיכותרפית ייעודית. כפי שניתן להבין, פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית מורכבת משני חלקים - חלק קוגניטיבי וחלק התנהגותי.

 

הנה: 

 

מה ההבדל בין טיפול התנהגותי לטיפול קוגניטיבי?

 

טיפול התנהגותי עוזר למטופל להבין כיצד שינויים בהתנהגותו יכולים להוביל לשינויים בתחושות ולהפחית מתח רגשי שנובע מהתנהגות.

 

טיפול התנהגותי מתמקד בהגברת מעורבות המטופל בפעילויות חיוביות או חברתיות מחזקות, שמתבטא למשל בשיטה שנקראת אקטיבציה התנהגותית.

המטפל ההתנהגותי מעריך תחילה את פעולותיו של המטופל ואז מנסה להגביר את הסיכוי שיחווה חוויות חיוביות. מטרת השיטה היא שתגובות התנהגותיות רצויות יחליפו את אלה שאינן רצויות, ממש לפי העקרונות של התניה אופרנטית / אינסטרומנטלית.

 

טיפול קוגניטיבי מתחיל מההנחה הבסיסית שמה שאנו חושבים מעצב את מה שאנו מרגישים. דיכאון, למשל, יכול לנבוע ממחשבות או אמונות פנימיות שאינן מבוססות על עובדות, כמו ״אני חסר כל תועלת״ או ״שוב הכל התקלקל בגללי״.

שינוי האמונות הללו יכול לתקן את ההתבוננות של של המטופל על אירועים, כמו גם את מצבו הרגשי.

טיפול קוגניטיבי חותר להתבונן בחשיבה ובדפוסי התקשורת העכשוויים, להבדיל מאלה של העבר, זאת בניגוד לטיפולים פסיכולוגיים מסורתיים. המטפל יעבוד עם המטופל בכדי שיתעמת ויאתגר את המחשבות הלא יעילות על ידי עידודו לראות מצבים בחיים בדרך אחרת טיפול קוגניטיבי יכול להיות יעיל לטיפול במצבים קליניים מגוונים כמו תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), הפרעות חרדה, הפרעת התנהגות ועוד.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מצמד את שתי השיטות – הקוגניטיבית וההתנהגותית – כדי לפנות הן אל המחשבות והן אל ההתנהגויות.

 

שיטות נוספות של טיפול פסיכולוגי <

 

 

טיפול טראנס דיאגנוסטי

 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי נמצא יעיל עבור הפרעות חרדה שונות, כאשר הטכניקה הטיפולית מסייעת למצבי חרדה שונים. לאור חקירה של מגוון הפרעות שונות, נמצא כי יש תהליכים רגשיים וקוגניטיביים העומדים בבסיס של מספר הפרעות נפשיות שונות, ולאור הבנה זו נולד הרעיון של טיפול טרנסדיאגנוסטי. 

טיפול זה נוסד מתוך הסתכלות רחבה יותר על מטופלים, על הסתכלות שהיא אינה סימפטומולוגית, אלא על הקרקע המייצרת את הסימפטומולוגיה. כלומר, ישנה הבנה כי קרקע מסוימת עשויה לייצר הפרעת חרדה, אך באותה נשימה היא יכולה לייצר דיכאון. זאת אומרת, אופן הביטוי כלפי חוץ מתקבל ויוצא לאור כהפרעה כלשהי, אך ישנה הבנה כי הביטוי כלפי חוץ מושתת על בסיס מצע משותף. הטיפול הטרנסדיאגנוסטי מכיל אלמנטים קוגניטיביים התנהגותיים לצד מיקוד ברגש ובטכניקות מיינדפולנס.

 

אז איך נראה הטיפול הטרנסדיאגנוסטי?

כאשר מגיעה הפגישה הראשונה, בה מוצג הסטינג הטיפולי, תגיע הבהרה לפיה המטפל והמטופל נוכחים בטיפול ועליהם להיות בשיתוף פעולה בשביל להצליח לדייק את הגורמים המביאים למצוקת המטופל. מדובר בגישה שיתופית, גישה השמה את המטפל גם הוא בעמדה אקטיבית. כאשר השניים מגיעים להבנה במהלך הטיפול אודות הגורמים הללו, המטפל יוכל לזהות את דרכי הפעולה שיוכלו להוביל את המטופל להתמודדות עם המצוקה ולהגיע לרווחה נפשית. הטיפול יכלול שילוב בין תהליכים רגשיים לכאלו קוגניטיביים כמו חשיפות, טכניקות הנוגעות לוויסות רגשי ומיינדפולנס. טיפול זה נועד לתת מענה להפרעות שונות ומגוונות, כמו חרדה, דיכאון, OCD ועוד.

 

 

נסתכל על ההפרעות בנפרד:

 

באשר להפרעת חרדה, נדגים זאת באמצעות פוביה מחנק. הטיפול הטרנסדיאגנוסטי יסתכל על הטיות קוגניטיביות ומנגנוני התמודדות לא אדפטיביים כמו עיוותי חשיבה. למשל, אדם שנחנק פעם אחת אחרי שאכל המבורגר ומאז מסרב לאכול המבורגר כי הוא בטוח שזה יקרה לו שוב. יש כאן הכללה, והרי כמה פעמים אותו אדם אכל המבורגר והכל עבר בשלום? אינספור פעמים, אך החרדה מדברת מגרונו ובאמצעות עיוותי חשיבה משפיעה על התנהלותו. דרך עבודה קוגניטיבית והתנהגותית בטיפול, באמצעות דרכי הרגעה הנוגעים לוויסות רגשי, ינסה המטפל לעזור למטופל להתגבר על החרדה. 

ניתן להדגים את הטיפול הטרנסדיאגנוסטי גם דרך הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD). בטיפול זה, המיקוד הוא עבודה דרך חשיפה יחד עם מניעת תגובה, למשל, אדם שחייב לשטוף ידיים בתכיפות מתוך מחשבה שאם לא יעשה זאת יהיה מזוהם. כאן, הטיפול יתמקד בחשיפה לאובייקט שעלול להיות מזוהם בחיידקים (לתחושת המטופל) תוך הכחדת טקס שטיפת הידיים. טיפול מסוג זה עובד על תהליכים קוגניטיביים המעוררים אצל האדם את הקומפולסיות והחרדה, והאדם צריך להתמודד עם החרדה וחוסר הוודאות שמגיעה איתה. בטיפול טרנסדיאגנוסטי ננסה לגרום למטופל לראות כיצד הוא תופס את האובססיה ואיך האופן בו הוא תופס אותה מביא אותו להתנהגות קומפולסיבית. דרך הבנה זו יוכל המטופל לגשת בגישה חיובית יותר כלפי הטיפול, זאת משום שיבין את הבסיס העומד מאחורי התנהגותו.

 

ומה בנוגע לדיכאון?

גם כאן ניתן לטפל בטיפול טרנסדיאגנוסטי. בדיכאון, בדומה לחרדה, קיים מרכיב של פגיעה בוויסות הרגשי, ולצד זאת ישנה חשיבה וראייה שלילית על כל המתרחש. בטיפול זה, עבודת המטפל היא לעזור למטופל לווסת את רגשותיו, לראות את דפוסי החשיבה ההרסניים העומדים לצד תחושותיו, ובכך לסייע בייצוב מצב הרוח ובהגעה לרווחה נפשית. יש לשים לב, גם כשאנו מדברים על תופעות פסיכולוגיות כמו הימנעות רגשית/חווייתית או על רומינציה (מחשבה שלילית חזרתית ומעגלית) הטיפול הטרנסדיאגנוסטי יכול לעזור, דרך עבודה על ויסות רגשי והפחתת מצוקה.

התמקדות בגורמים המשותפים העומדים בבסיסן של הפרעות נפשיות מאפשרת יצירה של קרקע אחידה לטיפול במגוון רחב של הפרעות רגשיות. טיפול זה, המתמקד במנגנוני ליבה במקום בסימפטומולוגיה מסתמן כיעיל במיוחד וככזה המספק מענה מיטבי. ניכר כי טיפול בשיטה זו עשוי לתת מענה על מגוון רחב של הפרעות וכי התמקדות בפצע, במקור הזיהום, מביא לריפוי יעיל יותר מאשר באמצעות שימת לפסטר שיביא להקלה רגעית.

 

 

איך פסיכותרפיה מתקדמת מהתחלה לסיום?

 

כיצד עובדת תרפיה, או: כיצד שיחה על דבר מה יכולה לשנות משהו...?

 

שאלה מצוינת. הרי אנשים יכולים לדבר על בעיותיהם ללא סוף, מבלי לחולל שום שינוי בחייהם. לצערנו יש מקרים שזם גם מה שקורה בפועל, מה שפוגע במהימנות של טיפול פסיכולוגי.
חוץ מזה, בסופו של יום מילים אינן מספיקות, ויש לפעול בכדי ליצור שינוי, קשה ככל שיהיה.
צמיחה היא תהליך, והשיחה, שהיא חלק מתהליך פסיכותרפי שלם, מסייעת לצבור מודעות עצמית וחוויות חדשות וללמוד מיומנויות אישיות ובין-אישיות. המטפל אינו משמש רק אוזן קשבת (פונקציה חיונית ביותר), הוא גם סוג של מדריך, שמלמד דרכים לחשיבה אחרת, להבנה שונה של מציאויות בחיי המטופל.

 

ניתן לחלק טיפול פסיכולוגי לשלושה שלבים, ולהמשיל אותם לתהליך גינון.

 

 

הכנת הקרקע

 

הכנת הקרקע בגינה מדמה את כינון היחסים והברית הטיפולית עם המטפל.

בשלב הזה לומדים המטפל והמטופל להכיר זה את זה ולפרוש ככל הניתן את המתרחש בחיי המטופל, בדגש על האיזורים בהם יתמקד הטיפול.

המטופל, מצדו, יתרגל לדבר על עולמו הפנימי בקול בסביבה בטוחה ופתוחה.

לחלק מאיתנו זו מטלה פשוטה יותר ולחלקנו פחות. בכל מקרה כדי ליצור חיבור ויחסי אמון אמיתיים שמאפשרים למטופל לשתף בכנות ובצורה פתוחה, נדרש גם זמן, לפחות מעט זמן. היחסים התרפויטיים הופכים אט אט למרחב שמאפשר עיצוב מחדש, ממש בדומה להכנת הקרקע לזריעה.

 

 

זריעה

 

בשלב זה ימשיכו להתפתח מודעות המטופל כלפי עצמו וחוויותיו, והמטפל יסייע לו בכך באמצעות טכניקות ואסטרטגיות שונות, תלוי בסוג הטיפול ובשיטה.

אט אט מרגישים מטופלים רבים שהגישה לרגשות, למחשבות ולדימויים הולכת ומתרחבת, תוך שהן מסייעות לו להבין את עצמו בדרכים חדשות, וליצור מגע עם חוזקותיו, תקוותיו וכוחותיו, לחלקם לא היה מחובר לפני כן.

בהתבסס על הבנה עצמית עמוקה, יתחיל המיקוד להניע תכנית פעולה. המטופל יחקור את ההזדמנויות, והמטפל יחל ללמדו מיומנויות חדשות. המטופל יחל ללמוד מה עליו לעשות כדי לצמוח, וזרעי השינוי יזרעו.

כאשר המטופל יהיה מוכן לכך, הוא יחל להתנסות בהתנהגויות חדשות, כשהוא מונחה על ידי הבנה טובה יותר של עצמו, באופן שיאפשר לו לתרגל דרכי הוויה חדשות המשקפות את רגשותיו, צרכיו ושאיפותיו האותנטיים.

בשלב זה של הטיפול, הוא עשוי להתחיל להתנסות במיומנויות ניהול חדשות של מחשבותיו ורגשותיו ולטפל בסיטואציות ישנות בדרכים חדשות.

זרעי השינוי גדלים והמטופל פורח להיות האדם שהוא רוצה להיות. תפקיד המטפל הוא לסייע לו להזין ולתמוך בגדילה המתרחשת.

 

 

קציר

 

בסופו של דבר, כאשר המטופל נוקט פעולה חיובית עבור עצמו, חייו מתחילים להשתנות. עבודה אקטיבית לשינוי הרגשות, המחשבות וההתנהגויות מובילה לעונת קציר מופלאה של צמיחה אישית.

במהלך השלב האחרון של הטיפול, המטופל יחווה את פירות עבודתו, כאשר הוא עשוי לחוש שמח יותר ומרוצה יותר מחייו, משום שהוא חווה חוויות חיוביות והצלחה, המשקפות את צמיחתו.

 

 

להמשיך הלאה

 

מערכת היחסים עם המטפל תסתיים כאשר המטופל יהיה בטוח ביכולתו להמשיך הלאה בכוחות עצמו. 

יחד עם זאת, תמיד יוכל ליצור קשר עם המטפל בעתיד, לקבלת תמיכה נוספת, חיזוק, או אפילו להמשיך תהליך ב מקום בו נעצר. אנו נוטים לחוות ״תקופות צמיחה״ רבות במהלך חיינו, וזמנים בהם קשר עם מטפל יכול לסייע לנו משמעותית.

 

 

מה פרויד היה אומר על טיפול CBT ועל מיינדפולנס?

 

ב-1930 התייחס פרויד בספרו "תרבות ללא נחת" למדיטציה וכתב שה"oceanic feeling" שהאדם חווה היא במהותה חוויה רגרסיבית.

 

פרנץ אלכסנדר, פסיכואנליטיקאי משפיע שנחשב לאחד מאבות הרפואה הפסיכוסומטית כתב ב-1931 מאמר אשר שמו בלבד מספיק כדי להבין את העמדה תאורטית הנובעת ממנו באשר למדיטציה ומסורות מן המזרח הרחוק: "Buddhist training as an artificial catatonia".

 

אולם פסיכואנליטיקאים אחרים ניהלו דיאלוג יותר פורה עם מסורות אלו, כאשר אולי הבולט ביותר בהם הוא קארל יונג, אשר כתב ב-1939 פרשנות לספר המתים הטיבטי והתעניין במסורות מזרחיות שונות כל חייו.

ב-1995, ספרו של מרק אפשטיין, Thought without a thinker, הביא להתעניינות מחודשת בבודהיזם וכיום פסיכולוגים קליניים רבים מהזרם הפסיכודינמי שואבים השראה ופרקטיקות מבודהיזם ומיינדפולנס.

 

אחד מהתחומים המעניינים יותר בהקשר זה הוא המנטליזציה, מונח אותו טבע הפסיכולוג פיטר פונגי כדי לציין את היכולת של אדם לחשוב על המחשבות שלו ושל אחרים.

יכולת זו למטה-קוגניציה היא במפורש אחת מהמיומנויות אליהן מכוון המיינדפולנס.

 

קצרה כאן היריעה מלסקור את הדרכים השונות שבהן נעשתה אינטגרציה של מיינדפולנס לתחום הטפול הדינמי, כדאי אולי רק להזכיר שאלה מעניינת הנוגעת למושג הפרשנות, שהוא כה חשוב בטיפולים אלה.

אחד מהרעיונות המהפכניים והחשובים ביותר של פרויד היה כי ניתן לפרש סמלים העולים בחלומות ובזרם המחשבות האסוציאטיבי של המטופל בתור רמזים לקונפליקטים הלא מודעים הרוחשים בו מתחת לפני השטח. תפקידו של האנליטיקאי, אם כן, הוא לבלוש בדייקנות ובהתמדה אחר המשמעויות של תכנים כאלו.

 

ההנחה היא שישנו עולם שלם של דחפים ומשאלות אשר אדם לא מוכן לראותם "כפי שהן" מאחר והן לא מתאימות לצו המציאות הנכפה עליו מילדותו על ידי התרבות.

 

אם נעשה ניסוי מחשבה קטן ונסתכל על אותו סיגר מפורסם של פרויד מנקודת המבט של המיינדפולנס, התהליך לא יהיה אנליטי באופן כזה. אולי נבחין במרקם שלו, בריח שלו, במחשבות העולות בנו בנוגע אליו ובתחושות הגופניות שההתמקדות בו מעוררת בנו. כלומר, נראה את הסיגר כפי שהוא – הסיגר הוא סיגר. בראיה זו, פרשנות כזו או אחרת אינה רלוונטית במיוחד, וגם אם עלו בנו רעיונות כאלו, נסמן אותם בתודעתנו ונמשיך להתבונן בסיגר ובעצמנו בקשב רחב וללא שיפוטיות, ללא הקצאת ערך של אמת לפרשנות כזו או אחרת. באופן דומה, בגישת המיינדפולנס, הקריאה להתבונן בהווה נראית מנוגדת לדגש הרב שהפסיכואנליזה שמה על עבודת הארכיאולוגיה של זיכרונות הילדות.

 

בנוסף, לא ברור כמה השהייה במרחב לא קונספטואלי של חוויה יכולה לקבל התייחסות אנליטית, ולא פלא שפרויד כמעט ביטל חוויות כאלו בתור רגרסיביות. על פני השטח נראה כי זוהי מחלוקת בסיסית בין שתי העמדות, אולם ייתכן כי דווקא ההתבוננות הפתוחה בתכני התודעה העולים יכולה ליצור קרקע עשירה לפרשנות מאוחרת יותר, גם אם זהירה.

 

המיינדפולנס יכול להיות כלי אשר מעודד תובנה, כלי תרפויטי חשוב נוסף באנליזה. ייתכן כי מיינדפולנס יכול לסייע בהרחבת ה"מיכל" הפנימי, כלומר לאפשר את עלייתם של תכנים קשים באופן חופשי יותר, עם פחות חרדה, וכך לתרום לריכוך ההגנות וחיזוק יכולתו של האגו להתמודד איתם. כאמור, לא נרחיב כאן מעבר לשאלות מעניינות אלו מאחר ומרבית האינטגרציה השיטתית נעשתה במסגרת ה-CBT.

 

 

 

 

האם פסיכותרפיה יעילה?

קודם כל, רובנו יודעים שכן.

מרבית האנשים שהתנסו בעצמם בטיפול פסיכולוגי או פסיכותרפי, יודעים שהם סיימו אותו במצב נפשי יותר טוב מהמצב בו החלו את הטיפול. לרוב האנשים הנעזרים בפסיכותרפיה, היא אכן מועילה.

גם כשמסתכלים על מחקרים לגבי חיפוש עזרה בקרב מתמודדים עם קשיים נפשיים, מסתמנת העדפה ברורה להשתתפות בפסיכותרפיה, בהשוואה לטיפול תרופתי פסיכיאטרי: מחקר שסקר עשרות מחקרים, בהם השתתפו 90,000 נבדקים, העלה כי 75% מהם העדיפו טיפול פסיכותרפי על פני תרופות.

אבל זה לא מספיק.

אם הפסיכולוגיה מתיימרת ליישר קו עם מדעי החיים והרפואה, היא מחויבת לעמוד באותם סטנדרטים אמפיריים.

לכן השאלה הזו העסיקה, ועודנה מעסיקה, חוקרים וגופי מחקר רבים בעולם.

גם בישראל מתקיימות מחלוקות מקצועיות מרתקות בנושא, ומוקמים פורומים ייחודיים של פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים, בעד ונגד פסיכותרפיה מבוססת ראיות (הבולט בהם הוא אגודת אופקים, קבוצה אינטרנטית מרתקת של אנשי מקצוע בבריאות הנפש, בניהולו של פרופ׳ דני קורן, פסיכולוג קליני בחיפה).

רוב העדויות האמפיריות לגבי הערכת יעילות של פסיכותרפיה מפורסמות כיום על בסיס מטא-אנליזות, המשלבות ממצאים מתוך מחקרים רבים. בהתבסס על כך, עלו הערכות מרשימות לפיהן פסיכותרפיה היא אפקטיבית לכ-80% מכלל האנשים. מחקר ישראלי שפורסם לאחרונה מחזק הערכות אלו: נמצא קשר סטטיסטי בין טיפול פסיכולוגי לבין הפחתה בצריכת שירותי בריאות.

 

חשוב לציין כי המחקר בתחום הפסיכותרפיה מורכב למדי.

אנחנו רחוקים ממדעי החיים. באופן כללי, המחקר מסווג בדרך כלל כמחקר מבוסס-תוצאה לעומת מחקר מבוסס תהליך. במחקר מבוסס תוצאה מנתחים החוקרים את תוצאות הטיפול, בעוד שבמחקרי תהליך נבחנים היבטים שונים בתהליך הטיפולי, אותם ניתן למדוד במהלך הטיפול ללא קשר לתוצאות. 

 

בשנים האחרונות עוברת הפסיכותרפיה משבר לא קל לאחר כמה עשורים של שימוש בפרקטיקות מחקריות שיצרו תוצאות חיוביות "שגויות". לאחרונה פורסמו חדשות ביקורתיות ודי מטרידות: צוות חוקרים ישב על הערכת האיכות של 247 מטא-אנליזות של מחקרי הערכת יעילות בפסיכותרפיה, הכוללות כ-5,000 מחקרים שונים. החוקרים מצאו כי ברוב העבודות המחקריות קיימים חוסרים מתודולוגיים משמעותיים. מאמר שפורסם לאחרונה בוושינגטון פוסט מתאר את משבר הרפליקציות: רק 13 מתוך 21 מחקרים קליניים מבוקרים בפסיכולוגיה הצליחו להראות תוצאות דומות לאחר פרסומם. 

 

כמו בכל משבר, מגיע גם שלב ההתארגנות מחדש: 

תחום הפסיכותרפיה זוכה לתחייה מחודשת בזכות הקפדה על טכניקות מתודולוגיות כמו שחזור ממצאים, גילוי-נאות וציון השיטות וההשערות של המחקר העתידי מראש.

ולמרות ששיטות אלו אינן רווחות דיין, הנורמות הולכות ומתקבעות בניסיון להחזיר לדיסציפלינה החשובה הזו את יושרתה המדעית. 

 

 

פסיכואנליזה ופסיכולוגיה אמפירית?

ההתפתחות של הפסיכואנליזה התרחשה לאורך 100 השנים האחרונות בניתוק מוחלט מההתפתחות של הפסיכולוגיה האמפירית. מלאני קליין ודונלד ויניקוט, למשל, הדגישו את חשיבותם של ייצוגים פנימיים של העצמי ושל האחר בהתפתחות האישיות. בין השניים קיימים לא מעט הבדלים, אבל הגישות של שניהם היא תיאורטית-פילוסופית ובמפגיע איננה אמפירית. 

האם ניתן ליישב את הפסיכואנליזה והטיפול הפסיכודינמי, המאופיינים בעומק הפילוסופי יוצא דופן, עם פסיכולוגיה אמפירית שעונה לקריטריונים מדעיים? פופר טען כי התיאוריות הפסיכואנליטיות אינן מדע משום שלא קיים אף מבחן שיכול להפריך אותן.

 

קיימות שתי תשובות רלוונטיות: 

 

גישה הרמנויטית

 

פסיכואנליזה הינה ענף של מדעי הרוח ואין לחקרה באורח אמפירי (כך טענו למשל רוי שייפר ואנדרה גרין).

 

זוהי הגישה הרווחת הגורסת כי למחקר אמפירי אין הרבה רלוונטיות; היוצאים מגישה זו טוענים כי החלה של מחקר כמותני על הפסיכואנליזה מעקרת אותה מתוכן, כיוון שהוא מחטיא את המורכבות והעושר של הסובייקט כפי שהוא מצוי כיום בתוך מערכות תרבותיות.

 

מנגד, תמיד התקיימה בפסיכואנליזה סוג של מחתרת קטנה ששאפה לבסס את הקשר עם הפסיכולוגיה האמפירית, להתכתב איתה באופן מטאפורי ומעשי ואף להיות מושפע ולהשפיע עליה. זוהי קבוצה קטנה שרוב הפסיכואנליזה סולדת ממנה, אך היא בולטת כיום יותר ויותר. 

 

גישה אמפירית

פסיכואנליזה היא מערכת מושגית רחבה, אולם ניתן ורצוי לבחון חלק מהמושגים הללו באורח אמפירי, ממש כפי שבוחנים כל מערכת מושגים אחרת. 

ללא נתונים, הפסיכואנליזה תגווע כדיסציפלינה אקדמית.

חוקרים אמפיריים של הגישה הפסיכואנליטית מודעים היטב למה שקורה באקדמיה;

הפסיכולוגיה כדיסציפלינה אקדמית הכריעה לגבי זהותה העכשווית - קיימת הטיה ברורה לכיוון האמפירי.

הפסיכולוגיה ממקמת את עצמה בשורה אחת עם מדעי הטבע, כלכלה, סוציולוגיה רפואית וכדומה.

היא אכן עושה זאת בהצלחה ניכרת כאשר פסיכולוגים-חוקרים נמצאים בחזית המדע.

הטענה היא כי באקלים הזה, החלטה של הפסיכואנליזה להתנער ממחקר אמפירי, היא החלטה להתנער ממחלקות וחוגים לפסיכולוגיה באוניברסיטאות.

הפחד מגוויעת הפסיכואנליזה הוביל את בורנסטיין לפרסם את מאמרו (Bornstein, 2001: “the impending death of psychoanalysis), הטוען כי אנחנו רגע לפני שקיעתה.

שנית, היו פסיכואנליטיקאים שאמרו כי אם הם לא יכולים להשפיע בתוך מסגרת המדעית או האקדמיה, אזי תבוא השפעתם לידי ביטוי בתחום בריאות הנפש. אולם, כאשר לא מוכנים ללכת דרך השיטה האמפירית, גם כיוון זה הוא בעייתי, מאחר ו- ללא נתונים, לפסיכואנליזה לא תהיה השפעה על תחום הבריאות הנפשית (evidence based medicine). בישראל, הגישה הדומיננטית בסקטור הציבורי בתחום בריאות הנפש היא הגישה הפסיכואנליטית (המצב בישראל שונה משאר העולם).

 

 

אפידמיולוגיה ובריאות ציבור

 

ענף ברפואה שמתאר מהם האתגרים המרכזיים ברפואה. יש הסוברים כי הוא הכי חשוב.

למשל כאב כרוני הינה תופעה המעסיקה רופאים בעלי מומחיות שונה ולכן הטענה היא כי שם צריך להשקיע את המשאבים. בהתאם, מקבלי ההחלטות יקצו תקציבים מתאימים לנושא.

אולם, בבריאות הנפש יש בעיה.

מצד אחד תחום זה הוא מאוד קשה ולכן מעסיק את תחום האפידמיולוגיה ובריאות הציבור, אך מצד שני לא משנה איזה טיפול יינתן, תמיד יהיה חוסר יכולת לטפל באוכלוסייה מאחר ושכיחות ההפרעות הנפשיות הוא עצום.

במקרה זה, למקבלי ההחלטות, שמחליטים על בסיס יעילות מוכחות, לא תהייה את היכולת לעשות את השיקול של מהו הטיפול היעיל ביותר. יתר על כן, בחברה המערבית, בשביל להוכיח שטיפול יעיל משתמשים בקריטריונים מדעיים. לפיכך, בכך שהפסיכואנליזה מתנערת ממחקר אמפירי, היא למעשה גם מדירה את עצמה בקבלת החלטות בתחום הבריאות הנפשית.

 

 

טובת המטופל

 

סיבה אחרונה ,פחות מודגשת, היא זה שזה לא טוב למטופל.

תחום הבריאות הנפשית הוא למעשה הכלאה של חוקים כלליים בהם המדע הכמותני מיטב לטפל ומקרים פרטיים בהם מדעי הרוח מיטיבים לטפל.

לכן, המטופל שלנו זקוק גם לסטטיסטיקה וגם לפואטיקה, גם לפסיכולוגיה האמפירית וגם לפסיכואנליזה. האתגר שהוא שהפסיכואנליזה תתכתב עם הפסיכולוגיה האמפירית.

היינריך היינה החכם כתב ש"כָּל חַמָּה שׁוֹקַעַת וּמֵאָחוֹר שׁוּב תִּזְרַח״, וזה מה שקורה היום, כנראה, בפסיכולוגיה הטיפולית בעולם. היא שבה אל מקורותיה, אחרי שאימצה אליה את הבודהיזם, אחרי שניסתה ולמדה המון דרך מדע (למשל, על טיפול ב-PTSD OCD ועוד).
נראה שהציבור בארץ ובעולם המערבי עדיין מבקש CBT, אבל המטפלים מתחילים לפזול דווקא לעבר זא׳ק לקאן, וילפרד ביון וקרל יונג.

לפעמים נדמה שאותם טיעונים של תומכי הטיפול מבוסס הראיות חוזרים כבומרנג.

הלוואי, באמת, שיכולנו להיות רק מבוססי מחקר.

אלא שהמציאות סבוכה יותר.

 

לקריאה נוספת:

הראיות לפסיכותרפיה מבוססת ראיות - צבי גיל ואיתן טמיר <

 

 

איך מודדים הצלחה בפסיכותרפיה?

 

מדידת הצלחה של טיפול פסיכולוגי לא מסתכמת בשאלה אם התסמינים פחתו.

 

הגישה המודרנית מתמקדת בתהליך כולו:

מה השתנה, מתי וכמובן למה?

 

המודל המרכזי, של Howard ועמיתיו, בחן הצלחת טיפול תוך חלוקת התהליך לשלושה שלבים עוקבים:

 

1. Remoralization – חידוש תקווה - שלב שבו המטופל מתחיל להרגיש טוב יותר, בלי קשר ישיר לפתרון הבעיה.מבוסס על קשר חיובי עם המטפל, ברית טיפולית, והכרה בבעיה כמשהו שניתן לשנות.לעיתים שיפור זה מספיק – ומפסיקים את הטיפול כאן.

2. Remediation – הפחתת סימפטומים - ירידה בתסמינים או פתרון בעיות חיים.מתבצע בעזרת כלים טיפוליים ממוקדים: CBT, שינוי דפוסי חשיבה, חשיפות, ועוד.מתאים למי שמוכן/ה להעמיק מעבר לתחושת הרווחה הכללית.

3. Rehabilitation – שינוי דפוסים עמוקים - עוסק במבני אישיות והרגלים חוזרים שמפריעים לתפקוד.דורש זמן, מחויבות וגמישות הדדית בין מטפל למטופל.מטרתו: שינוי ארוך טווח ושיפור בתפקוד הכללי.למה חשוב למדוד תהליך, לא רק תוצאה?מדידה רציפה של שינוי (ולא רק לפני/אחרי) מאפשרת להבין מה עובד, מתי, ואצל מי.

 

 

מחקרים הראו שמעקב כזה מונע פער בין המחקר לשדה הקליני – ומסייע בהתאמה אישית של טיפול.

משתנים משפיעים:

 

• לא רק המטופל – גם המטפל

• ניסיון המטפל: מחקרים מצאו שלפעמים מתמחים מצליחים לא פחות, ואפילו יותר, ממטפלים מנוסים – אולי בזכות ההדרכה הצמודה.

• גמישות טיפולית: מטפלים שמתאימים את השיטה למטופל – משיגים תוצאות טובות יותר.

 

 

גמישות כזו נמדדת בהתאמה בין פגישה לפגישה.

 

 

המודל של סידני בלאט - התאמה לאישיות

 

הבחין בין שני סגנונות אישיות עיקריים שמשפיעים על אופי השינוי:

 

• Introjective – דגש על ערך עצמי, פרפקציוניזם וביקורת עצמית (למשל: הפרעה נרקיסיסטית, OCD).

• Anaclitic – תלות רגשית ודגש על יחסים בין-אישיים (למשל: אישיות תלותית, גבולית).

 

הבחנה זו מסייעת להבין למה מטופלים שונים מגיבים אחרת - גם לאותו טיפול בדיוק.שינוי בטיפול הוא תהליך הדרגתי, אינדיבידואלי ורב־שכבתי.

 

מדידה חכמה, שמביאה בחשבון גם את מה שקורה בתוך הטיפול – ולא רק את התוצאה הסופית – היא הדרך המדויקת באמת להבין הצלחה.

 

 

 

פסיכותרפיה בפגישה אחת

 

עם השתנות החיים במאה האחרונה, לצד האדרת ערכים אינדיבידוליסטיים ולאור הנוכחות האינטנסיבית של הדיגיטל, נדרשת הפסיכותרפיה לגמישות רבה יותר, ליעילות מוכחת ובעיקר - מבחינת המטופלים - לתהליכים קצרים וממוקדים שמניבים תוצאות מיידיות.

 

גם התחרות בתחום הייעוץ איננה קלה - אלטרנטיבות לפסיכותרפיה ולטיפול פסיכולוגי מציעות שירותים, שלמרות שברובם אינם מבוססי מחקר, יש בהם מידה גבוהה של אינטואיטיביות, אנושיות ויעילות (זאת בנוסף להשפעת אפקט הפלצבו על תוצאות פסיכותרפיה). 

 

אחת הבעיות המרכזיות שדורשות פיתרון היא מידת הנגישות הנפשית המיידית בטיפול פסיכולוגי.

יתכן שלמטופל אשר מגיע לקבל ייעוץ ראשוני מפסיכולוג, יהיה קשה יותר להתחבר לתהליך ולהמשיך למפגש הבא, ודאי בהשוואה לטיפול בטטא-הילינג, הומאופתיה, פרחי באך או משלוח אנרגיות דרך האינטרנט....

למרות שהפסיכותרפיה קרובה הרבה יותר למדע (ואולי דווקא בגלל גורם זה) היא עלולה לעורר רתיעה בקרב מטופלים מאוכלוסיות רבות.

 

הנתונים מדברים בעד עצמם: 

שיעור ניכר מהפונים לטיפול פסיכולוגי אינם חוזרים לפגישה שניה.

בחלק מהמקרים הם מצליחים לקבל בפגישה הראשונה את העזרה וההקלה שביקשו, אבל בחלק ניכר מהמקרים מדובר בהיפך המוחלט.

כדי להיות יעילים ולסייע למטופלים כמה שניתן, יותר ויותר מטפלים מתאימים את עצמם למחשבה שניתן לתת סיוע משמעותי בפגישה אחת.

הדבר מנוגד ניגוד גמור לאנליזה הקלאסית וגם לשיטות פסיכותרפיה עכשוויות ששמות דגש עיקרי על הקשר בין המטפל למטופל ועל הצורך לרקום אותו במהלך הפגישות הראשונות כתנאי להמשך ההתקדמות.

 

ד"ר משה טלמון , פסיכולוג ישראלי ומחבר הספר ״טיפול בפגישה אחת״, נחשב לאחד החלוצים בתחום.

מאז פרסום ספרו, נחקרות וריאציות של התערבות במפגש אחד לסוגים שונים של קשיים נפשיים.

ייעוץ במפגש אחד עשוי לסייע במגוון דרכים שנמצאו יעילות: טיפול חד פעמי בפוביות (OST), התערבות במשבר,  מפגש ממוקד להקניית מיומנויות הוריות, ייעוץ להכוונה לטיפול בדיכאון וחרדה, קונפליקט נקודתי בתוך המשפחה או מפגש ראשוני כבסיס טיפול מתמשך יותר בבעיית הימורים.

 

העדויות המחקריות ממשיכות להגיע.

 

בכל אופן, ידוע כי תנאי הכרחי להצלחת ההתערבות תלוי במידת המוטיבציה של הנועץ ובסוג הבעיה:

התערבות חד-פעמית אינה מתאימה למטופלים עם הפרעות אישיות ובפרט לבעלי קווים גבוליים באישיות.

למעט מקרים ייחודיים, השיטה אינה מתאימה גם למטופלים פסיכוטיים או לסובלים מהפרעות נפש מורכבות אחרות.

 

 

פסיכותרפיה אונליין 

 

השינוי של הפסיכותרפיה בעת הקורונה

ובכן... הנה דוגמה חזקה וטובה:

מחקר מטא-אנליזה נרחב, שפורסם ביוני 2020 בכתב העת JAMA Psychiatry, מלמד כי התערבויות פסיכו-סוציאליות, ובייחוד טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), קשורות לתפקוד משופר של המערכת החיסונית. שיפור זה רלוונטי מאוד למתמודדים עם היבטים שונים וסיבוכים של מחלת הקורונה. 

 

הסקירה כוללת 56 ניסויים קליניים מבוקרים, בהקצאה אקראית, עם יותר מ- 4000 משתתפים בסה"כ.התוצאות מראות כי לאורך זמן, התערבויות פסיכוסוציאליות מצויות בקשר חיובי עם תפקוד מערכת החיסון המועילה, תוך הפחתה מקבילה בפונקציות המזיקות של מערכת החיסון, זאת בהשוואה לקבוצות ביקורת.

 

 

טיפול מרחוק בעת המגיפה

 

טלפסיכותרפיה, ייעוץ פסיכולוגי בוידאו, כוללת שימוש בוועידת וידיאו לתקשורת קלינית בין מטפל למטופל, בזמן אמת.

השימוש בפלטפורמת וידאו אונליין, כמו זום או סקייפ, מאפשר שליטה אופטימלית על הסביבה, כאשר התהליך הייעוצי יכול להתקיים בכל מקום - בבית, בעבודה, וכמובן, בימינו, בזמן הבידוד.

המטופל והמטפל מחליטים יחדיו על מועד המפגשים,שניתן לקיימם גם בטלפון, בצ'אט או בדוא"ל.

 

 

 צרו עמנו קשר ונפענח יחדיו

את הדרך המתאימה ביותר עבורכם להיעזר בפסיכותרפיה

ובטיפול פסיכולוגי

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

 

 

 

 

תודות:

 

שייקו ברנדווין, MA,

פסיכולוג חינוכי מומחה

  

 

 

מקורות:

 

חוקרים ישראלים מצאו קשר סטטיסטי בין טיפול פסיכולוגי לירידה בצריכת שירותי בריאות. 13.7.2018. עידו אפרתי, הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.6268926

טלמון משה, תרפיה בפגישה אחת, הוצאת מוטיב, 1993

 

Blatt, S. J. (1974). Levels of object representation in anaclitic and introjective depression. Psychoanalytic Study of the Child, 29, 107-157

 

Blatt, S. J. (1992). The differential effect of psychotherapy and psychoanalysis on anaclitic and introjective patients: The Menninger Psychotherapy Research Project revisited. Journal of the American Psychoanalytic Association, 40, 691-724

 

Blatt, S. J. (2002). Patient variables: Anaclitic and introjective dimensions. In W. Sledge & M. Hershen (Eds.), Encyclopedia of psychotherapy (pp. 349-357). New York: Academic Press

 

Blatt, S. J. (2004). Experiences of depression: Theoretical, clinical and research perspectives. Washington, DC: American Psychological Association

 

Campbell, A. (1999), Single Session Interventions: An Example of Clinical Research in Practice. Australian and New Zealand Journal of Family Therapy, 20: 183-194

 

Cohen, J. L., Sander, L. M., Slavin, O. M., & Lumley, M. A. (2008). Different methods of single-session disclosure: What works for whom? British Journal of Health Psychology, 13(Pt 1), 23–26

 

The Real Relationship in Psychotherapy: The Hidden Foundation of Change. By Charles J. Gelso, PhD. 2011. http://www.apa.org/pubs/books/4317239.aspx

 

Hofmann, S. G., Asnaani, A., Vonk, I. J. J., Sawyer, A. T., & Fang, A. (2012). The Efficacy of Cognitive Behavioral Therapy: A Review of Meta-analyses. Cognitive Therapy and Research, 36(5), 427–4409476-1

 

Jones, T., Lookatch, S., & Moore, T. (2013). Effects of a Single Session Group Intervention for Pain Management in Chronic Pain Patients: A Pilot Study. Pain and Therapy, 2(1), 57–64

 

Psychology's Renaissance Leif D. Nelson, Joseph Simmons, Uri Simonsohn, Annual Review of Psychology 2018 69:1, 511-534

 

Rosenbaum R., Hoyt M.F., Talmon M. (1990) The Challenge of Single-Session Therapies. In: Wells R.A., Giannetti V.J. (eds) Handbook of the Brief Psychotherapies. Applied Clinical Psychology. Springer, Boston, MA

 

Swift JK, Greenberg RP. Premature discontinuation in adult psychotherapy: A meta-analysis. Journal of Consulting and Clinical Psychology. 2012;80:547–559

 

The Basics of Psychotherapy: An Introduction to Theory and Practice. By Bruce E. Wampold, PhD, ABPP. 2010. http://www.apa.org/pubs/books/4317214.aspx

 

Zeig JK (1987)The Evolution of Psychotherapy. Brunner/Mazel, Publishers, NY

 

http://www.nytimes.com/1991/05/02/health/therapists-say-a-single-session-may-be-enough.html

 

https://www.huffingtonpost.com/entry/sometimes-just-one-session-of-therapy-can-be-enough_us_57c122bfe4b00c54015dea64