פסיכותרפיה | מדריך מלא לטיפול נפשי מקצועי ואיכותי בישראל

פסיכותרפיה

 

 

מהי פסיכותרפיה?

 

פסיכותרפיה היא טיפול נפשי באמצעות שיחות. במקור, ההגדרה של פסיכותרפיה לקוחה מהשפה היוונית: פסיכה - נפש, תרפיה - טיפול

המטרה של הטיפול הפסיכותרפי היא לשפר את המצב הרגשי, הנפשי, ההתנהגותי-קוגניטיבי או החברתי של האדם הפונה לטיפול.

מאמר זה מציג היבטים שונים של טיפול פסיכותרפי.

במידה ותרצו לקיים שיחת הכוונה טלפונית, תוכלו לקבל בסופה המלצה לפסיכולוגים/ות בתל אביב, ב חיפה, בירושלים, בבאר שבע ובקרבת כל יישוב אחר בישראל. 

 

 

Psychotherapy Methods

 

 

״הפסיכולוג שלי אומר...״

 

פנייה לטיפול פסיכולוגי, בעיקר בתקופה הדיגיטלית, הולכת ומתנרמלת. 

ההישג החברתי הכי גדול שלנו הוא היציאה של טיפול נפשי מטווח הבושה וההסתרה:

גם אם אתם אנשים מוצלחים, מאוזנים, ערכיים, חלק מהפאסדה שמוצגת לעולם יכולה להכיל כבר משפט כמו "יש לי פסיכולוגית היום...". 

טיפול פסיכולוגי משתלב כנדבך אינטגרלי חשוב בתרבות שלנו, משנה לשנה, יותר ויותר.

ככל שהפסיכולוגיה הקלינית מתקרבת יותר לעולם המחקר הקליני ומקבלת על עצמה את הדרכים המדעיות להוכחת יעילות, כך היא זוכה ליותר לגיטימציה מהעולם הרפואי: לפני 20 שנה רופאים רבים לא נהגו להפנות את המטופלים שלהם לטיפול נפשי. כיום, כשטיפולים פסיכולוגיים מבוססי מחקר (בעיקר טיפולים ממשפחת ה-CBT) נבחנים כל הזמן כתבי העת הרפואיים, וניתן להתייחס אליהם כאמצעים אינסטרומנטליים וברי-מדידה, עם X אחוזי הצלחה ו-Y קונטרה-אינדיקציות להפרעות נפשיות ספציפיות.

בהרבה מובנים, הפסיכותרפיה שמטה כך את הקרקע תחת רגליה, אבל נגיע לבעייתיות הזו בהמשך.

 

 

מי מוסמך לטפל?

 

פסיכותרפיה מועברת על ידי מומחים, בעלי הכשרות מתחום בריאות הנפש, מרביתם פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים קליניים ומטפלים בהבעה ויצירה.

 

 

מה ההבדל בין פסיכותרפיה לטיפול פסיכולוגי?

 

החוק במדינת ישראל קובע כי רק פסיכולוגים מורשים להציע לציבור טיפול פסיכולוגי. פסיכותרפיה איננה עיסוק שמוגדר בחוק, מה שמאפשר, לצער כולנו, לכל אדם להציע אותה לכל אחד. 

הסוגיה החוקית בישראל על שאלת החוק "מהי פסיכותרפיה?" עדיין לא הוכרעה. כולנו תקווה שבשנים הקרובות יתוקף העיסוק ויגדיר גבול בין מותר לבין אסור.

 

 

 

נעצור לרגע של הומור מצוין, עם שירה שטיינבוך (נועה קולר),

מנהלת הסופר בסדרה״ קופה ראשית״.

 

שירה מסבירה לנו כאן מדוע בוגרת קורס מנטורינג

רשאית לטפל באנשים, בהשוואה

ל'שרלטנים' שהוכשרו באימון (קואוצ׳ינג).

 

זוהי דוגמה משובחת לתחרותיות

בתוך המקצועות הטיפוליים,

שבניגוד להרבה מקצועות חופשיים אחרים,

נוטה להיות לעיתים מוכחשת למדי,

כאשר כל אחד עסוק בדבשתו של האחר:

 

 

 

למי נועדה פסיכותרפיה?

 

פסיכותרפיה מיועדת לכל מי שרוצה בתהליך הטיפולי.

הטיפול מיועד לאנשים המתקשים להתמודד או להתגבר על משבר כלשהו בחיים, מצוקה נפשית ממושכת או דכדוך קל וחוסר סיפוק מהחיים. טיפול פסיכותרפי הוא לעיתים תהליך רגשי, עמוס ומטלטל. 

הטיפול לא יהיה אפקטיבי אם המטופל אינו מעוניין בשינוי, אך הנחת היסוד היא כי האדם מסוגל ומעוניין לחולל שינוי בחייו.

 

גם זיגמונד פרויד, אבי תורת הפסיכואנליזה הקלאסית, הבין זאת וטען כי למרות השלבים ההתפתחותיים שכל ילד עובר והמשקל הרב של התנהלות ההורים על נפש הילד, יש מקום ומרחב פעולה בהם אדם יכול לקבוע, לבחור ולנווט את גורלו.

 

להלן כמה רגשות ומצבים נפשיים שמהווים סימן לכך שאדם עשוי להפיק תועלת מפסיכותרפיה:

 

  • הצפה רגשית של עצב או חוסר ישע

  • חוסר יכולת להתמודד עם בעיות יומיומיות

  • קושי להתרכז בעבודה או בלימודים משך מרבית הזמן

  • שתיית אלכוהול מופרזת

  • שימוש בסמים או תוקפנות בהיקף שפוגע בעצמו או באחרים

  • תחושה שהבעיות לעולם אינן משתפרות למרות שהתקבל סיוע מצד משפחה וחברים

  • תחושה תמידית של המצאות ״על הקצה״

 

 

האם התכנים בפסיכותרפיה נשמרים בסודיות?

 

פרט לנסיבות נדירות וספציפיות, השיחות הטיפוליות עם המטפל/ת הן חסויות לחלוטין.

עם זאת, מטפל עלול להפר את הסודיות במידה שקיים איום מיידי על שלומך, או שלומו של אדם אחר, או כאשר המטפל נדרש על פי החוק הממלכתי לדווח לרשויות.

מקרים כאלה כוללים סיכון באובדנות, סיכון לפגיעה באחרים, פגיעה בחסרי ישע ועוד. 

תוכלו לשאול את המטפל בנושא סודיות ולקבל תשובות בהירות.

 

בנוסף, ניתן לקרוא מאמר של מכון טמיר על חובת דיווח בטיפול נפשי

 

 

פורמטים של פסיכותרפיה: אישי, זוגי וקבוצתי

 

למרות שטיפול אחד-על-אחד הוא כנראה המוכר ביותר, יש פורמטים אחרים בהם עושים מטפלים שימוש כדי להתייחס לבעיות בשיטות שונות.

למעשה, עם קשיים רבים לא ניתן להתמודד באופן אפקטיבי בטיפול אחד-על-אחד.

יש לציין כי ניתן לעשות שימוש בגישות שונות ורבות בכל אחד מהפורמטים של הפסיכותרפיה,

.
נסתכל כאן בקצרה על שלושה פורמטים לקיום טיפול נפשי, שבתוכם מתקיימות מרבית שיטות הפסיכותרפיה המאה ה-21 (לא נתייחס כאן לטיפול קבוצתי, טיפול דיאדי ועוד): 

 

  • טיפול אינדיבידואלי – כאשר המטופל והמטפל הם הצדדים היחידים שמשתתפים בתהליך הטיפולי. בעוד שכמעט כל המפגשים יתקיימו בפורמט של אחד-על-אחד, המטפל עשוי לבקש מהמטופל להביא עמו מדי פעם לפגישות את בן/בת הזוג או קרוב משפחה, אם הוא סבור שהדבר יסייע לפתרון הבעיות.

  • טיפול זוגי – ייעוץ בו שני אנשים פוגשים את המטפל. באופן מסורתי, בפורמט זה נעשה השימוש התדיר ביותר במקרים של זוגות נשואים, אך כל שני אנשים המנסים לפתור בעיות יכולים לפנות אליו. לעיתים מבקש המטפל הזוגי להיפגש עם כל אחד מבני הזוג בנפרד למטרות נקודתיות, אך התהליך מתקיים תמיד במשולש הקבוע.

  • טיפול משפחתי – מיועד עבור משפחות שמתמודדות עם קשיים או משברים. הטיפול חוקר לעומק את הדינמיקה המשפחתית שעשויה לתרום לתסמינים אצל אחד או כמה מבני המשפחה. חשוב לציין שלא כל משתתפי הטיפול המשפחתי חייבים להיות בקשר ביולוגי כדי להשתתף בו. יש כאן לא מעט וריאציות לפי צרכי המשפחה, על שונותה וגווניה.

 

 

המסגרת הטיפולית או ה-setting

 

מהו ה-Setting בפסיכותרפיה?

 

טיפול פסיכותרפי מבוסס על הגדרה והקפדה במסגרת הטיפול- Setting- הקובע את מסגרת הזמן, המטרה והמקום בו יתקיימו המפגשים בין המטפל למטופל. 

רבות נכתב על הסיטואציה יוצאת הדופן הזו, של פסיכולוג ומטופל שיושבים יחדיו למפגש פסיכותרפיה בחדר.  

 

בואו נסקור כמה תפיסות תיאורטיות שהתפתחו מתוך הגישה הפסיכואנליטית המקורית:

1. גישת יחסי אובייקט : מתמקדת ביחסים המוקדמים שהפנים האדם בינקותו, אשר מושלכים כלפי אובייקטים מציאותיים בסביבה בהיותו בוגר. האדם נתפס כמחפש תמידי אחר קשר, אחרי אובייקט להתחבר אליו, ולא כיצור המבקש לפרוק דחפים. למשל, ילדה שחוותה דמות אב נוכחת-נפקדת, תימשך בבגרותה לגברים מתעתעים, לא מחוייבים ומתסכלים, ותחווה התעללות רגשית בזוגיות. טיפול פסיכולוגי לפי גישת יחסי אובייקט עובד על תיקון היחסים בהווה, במטרה לשנות 'אמיתות' קודמות שהוטבעו בנפש. הכותבים המרכזיים בגישה זו הם מלאני קליין, רונלד פיירברן, דונלד ויניקוט, וילפרד ביון ורבים אחרים.


2. הפסיכולוגיה של האגו: גישה תיאורטית שפותחה בתחילה ע"י אנה פרויד, בתו של זיגמונד. בגישה זו מושם דגש על המבנה המרכזי של הנפש, האגו, ועל ההגנות המרכזיות ששומרות עליו מפני חרדה . בהמשך התפתחתה הגישה בעיקר בארה"ב והתמקדה בתהליכים של ספרציה ואינדיבידואציה. האתגר, לפי תפיסה זו, היא לקדם התפתחות נפשית שבה האגו הולך ונפרד מהנוכחות ההורית ומהתלות שמאפיינת את תקופת הילדות. מרגרט מאהלר נחשבת לתורמת מרכזית לגישה זו, ורבים אחריה המשיכו את עבודתה.


3. פסיכולוגיית העצמי: ניתן לומר כי גישה זו ממש הפכה את הקערה הפרוידיאנית המקורית על פיה/ במקום להתייחס לנפש האדם כזירה של קונפליקטים בין חלקי אישיות שונים, רואה פסיכולוגיית העצמי את החשיבות של התפתחות וצמיחה של מבנה נפשי בסיסי, אותו כינה מוביל הגישה, היינץ קוהוט, self. הנפש אינה מוכוונת ע"י הצורך לספק דחפים וגם לא ע"י האתגר לפתח עצמאות, אלא תלויה הרבה יותר בהקשר החברתי-תרבותי. הדגש הטיפולי הוא על אמפתיה עמוקה כלפי העמדה הנפשית בה נמצא המטופל, והמטפל משמש בתחילת הטיפול ובמהלכו כ'זולת עצמי', או self object.


4. הגישה ההתייחסותית, או האינטרסובייקטיבית : התפיסה החדשה ביותר, שמשפיעה רבות על הפסיכולוגיה הקלינית ועל המטפלים המתחנכים בה. לפי תפיסה זו, שהחלה להתפתח בניו יורק בשנות ה-80 של המאה הקודמת, היחסים בין מטפל למטופל אינם יחסים בין סובייקט (המטופל) לבין אובייקט (המטפל). בתוך המציאות הפוסט מודרנית בה אנו חיים כיום, רואה הגישה טיפול פסיכולוגי כמערכת יחסים בין סובייקט לסובייקט.

5. טיפול אקזיסטנציאליסטי או לוגותרפיה: בשיטת טיפול פסיכותרפית זו מוסיפים לטיפול הרגשי וההתנהגותי גם את המימד הרוחני והקיומי. קיראו עוד על גישה ייחודית זו, המשלבת פסיכולוגיה ופילוסופיה תחת קורת גג אחת.

6. טיפול התנהגותי קוגניטיבי מתמקד בשינוי מחשבות והתנהגויות בהווה. החלק הקוגניטיבי של הטיפול מאתר דפוסי חשיבה בעייתיים ועיוותי חשיבה אצל המטופל והחלק ההתנהגותי מנסה לשנות את ההתנהגות הנובעת מעצם אותם דפוסי מחשבה. טיפול זה כולל בנוסף לשיחות גם תרגילים שנעשים בתוך ומחוץ לשעת הטיפול. שיטה מבוססת מחקר שעובדת מצוין עם קשיי ויסות רגשי נקראת DBT -טיפול דיאלקטי התנהגותי

7. הטיפול הפסיכודינמי הקלאסי מתמקד בנפש האדם, בתת מודע. בעולם הרגש והתכנים הנפשיים שמקורם בילדות המוקדמת ובקשר עם ההורים. במהלך הטיפול המטופל מבין את דפוסי מערכות היחסים שלו בהווה על סמך אותם קשרים מוקדמים בילדות. 

 

 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT)

 

טיפול CBT נחשב לגישת הטיפול הפסיכולוגי המוכחת ביותר מבחינה מחקרית, אמפירית.

השיטה מתבססת על שילוב בין פרוטוקולים מובנים שעמדו במבחן המחקר לבין יכולות טיפוליות של אנשי מקצוע שעברו הכשרה פסיכותרפית ייעודית. כפי שניתן להבין, פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית מורכבת משני חלקים - חלק קוגניטיבי וחלק התנהגותי.

 

הנה: 

 

מה ההבדל בין טיפול התנהגותי לטיפול קוגניטיבי?

 

טיפול התנהגותי עוזר למטופל להבין כיצד שינויים בהתנהגותו יכולים להוביל לשינויים בתחושות ולהפחית מתח רגשי שנובע מהתנהגות.

 

טיפול התנהגותי מתמקד בהגברת מעורבות המטופל בפעילויות חיוביות או חברתיות מחזקות, שמתבטא למשל בשיטה שנקראת אקטיבציה התנהגותית.


המטפל ההתנהגותי מעריך תחילה את פעולותיו של המטופל ואז מנסה להגביר את הסיכוי שיחווה חוויות חיוביות. מטרת השיטה היא שתגובות התנהגותיות רצויות יחליפו את אלה שאינן רצויות, ממש לפי העקרונות של התניה אופרנטית / אינסטרומנטלית.

 

טיפול קוגניטיבי מתחיל מההנחה הבסיסית שמה שאנו חושבים מעצב את מה שאנו מרגישים. דיכאון, למשל, יכול לנבוע ממחשבות או אמונות פנימיות שאינן מבוססות על עובדות, כמו ״אני חסר כל תועלת״ או ״שוב הכל התקלקל בגללי״.

שינוי האמונות הללו יכול לתקן את ההתבוננות של של המטופל על אירועים, כמו גם את מצבו הרגשי.

טיפול קוגניטיבי חותר להתבונן בחשיבה ובדפוסי התקשורת העכשוויים, להבדיל מאלה של העבר, זאת בניגוד לטיפולים פסיכולוגיים מסורתיים. המטפל יעבוד עם המטופל בכדי שיתעמת ויאתגר את המחשבות הלא יעילות על ידי עידודו לראות מצבים בחיים בדרך אחרת טיפול קוגניטיבי יכול להיות יעיל לטיפול במצבים קליניים מגוונים כמו תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), הפרעות חרדה, הפרעת התנהגות ועוד.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מצמד את שתי השיטות – הקוגניטיבית וההתנהגותית – כדי לפנות הן אל המחשבות והן אל ההתנהגויות.

 

שיטות נוספות של טיפול פסיכולוגי <

 

 

איך פסיכותרפיה מתקדמת מהתחלה לסיום?

 

כיצד עובדת תרפיה, או: כיצד שיחה על דבר מה יכולה לשנות משהו...?

 

שאלה מצוינת. הרי אנשים יכולים לדבר על בעיותיהם ללא סוף, מבלי לחולל שום שינוי בחייהם. לצערנו יש מקרים שזם גם מה שקורה בפועל, מה שפוגע במהימנות של טיפול פסיכולוגי.
חוץ מזה, בסופו של יום מילים אינן מספיקות, ויש לפעול בכדי ליצור שינוי, קשה ככל שיהיה.
צמיחה היא תהליך, והשיחה, שהיא חלק מתהליך פסיכותרפי שלם, מסייעת לצבור מודעות עצמית וחוויות חדשות וללמוד מיומנויות אישיות ובין-אישיות. המטפל אינו משמש רק אוזן קשבת (פונקציה חיונית ביותר), הוא גם סוג של מדריך, שמלמד דרכים לחשיבה אחרת, להבנה שונה של מציאויות בחיי המטופל.

 

ניתן לחלק טיפול פסיכולוגי לשלושה שלבים, ולהמשיל אותם לתהליך גינון.

 

 

הכנת הקרקע

 

הכנת הקרקע בגינה מדמה את כינון היחסים והברית הטיפולית עם המטפל.

בשלב הזה לומדים המטפל והמטופל להכיר זה את זה ולפרוש ככל הניתן את המתרחש בחיי המטופל, בדגש על האיזורים בהם יתמקד הטיפול.

המטופל, מצדו, יתרגל לדבר על עולמו הפנימי בקול בסביבה בטוחה ופתוחה.

לחלק מאיתנו זו מטלה פשוטה יותר ולחלקנו פחות. בכל מקרה כדי ליצור חיבור ויחסי אמון אמיתיים שמאפשרים למטופל לשתף בכנות ובצורה פתוחה, נדרש גם זמן, לפחות מעט זמן. היחסים התרפויטיים הופכים אט אט למרחב שמאפשר עיצוב מחדש, ממש בדומה להכנת הקרקע לזריעה.

 

 

זריעה

 


בשלב זה ימשיכו להתפתח מודעות המטופל כלפי עצמו וחוויותיו, והמטפל יסייע לו בכך באמצעות טכניקות ואסטרטגיות שונות, תלוי בסוג הטיפול ובשיטה.

אט אט מרגישים מטופלים רבים שהגישה לרגשות, למחשבות ולדימויים הולכת ומתרחבת, תוך שהן מסייעות לו להבין את עצמו בדרכים חדשות, וליצור מגע עם חוזקותיו, תקוותיו וכוחותיו, לחלקם לא היה מחובר לפני כן.

בהתבסס על הבנה עצמית עמוקה, יתחיל המיקוד להניע תכנית פעולה. המטופל יחקור את ההזדמנויות, והמטפל יחל ללמדו מיומנויות חדשות. המטופל יחל ללמוד מה עליו לעשות כדי לצמוח, וזרעי השינוי יזרעו.

כאשר המטופל יהיה מוכן לכך, הוא יחל להתנסות בהתנהגויות חדשות, כשהוא מונחה על ידי הבנה טובה יותר של עצמו, באופן שיאפשר לו לתרגל דרכי הוויה חדשות המשקפות את רגשותיו, צרכיו ושאיפותיו האותנטיים.

בשלב זה של הטיפול, הוא עשוי להתחיל להתנסות במיומנויות ניהול חדשות של מחשבותיו ורגשותיו ולטפל בסיטואציות ישנות בדרכים חדשות.

זרעי השינוי גדלים והמטופל פורח להיות האדם שהוא רוצה להיות. תפקיד המטפל הוא לסייע לו להזין ולתמוך בגדילה המתרחשת.

 

 

קציר

 

בסופו של דבר, כאשר המטופל נוקט פעולה חיובית עבור עצמו, חייו מתחילים להשתנות. עבודה אקטיבית לשינוי הרגשות, המחשבות וההתנהגויות מובילה לעונת קציר מופלאה של צמיחה אישית.

במהלך השלב האחרון של הטיפול, המטופל יחווה את פירות עבודתו, כאשר הוא עשוי לחוש שמח יותר ומרוצה יותר מחייו, משום שהוא חווה חוויות חיוביות והצלחה, המשקפות את צמיחתו.

 

 

להמשיך הלאה

 


מערכת היחסים עם המטפל תסתיים כאשר המטופל יהיה בטוח ביכולתו להמשיך הלאה בכוחות עצמו. 

יחד עם זאת, תמיד יוכל ליצור קשר עם המטפל בעתיד, לקבלת תמיכה נוספת, חיזוק, או אפילו להמשיך תהליך ב מקום בו נעצר. אנו נוטים לחוות ״תקופות צמיחה״ רבות במהלך חיינו, וזמנים בהם קשר עם מטפל יכול לסייע לנו משמעותית.

 

 

מה פרויד היה אומר על טיפול CBT ועל מיינדפולנס?

 

ב-1930 התייחס פרויד בספרו "תרבות ללא נחת" למדיטציה וכתב שה"oceanic feeling" שהאדם חווה היא במהותה חוויה רגרסיבית.

 

פרנץ אלכסנדר, פסיכואנליטיקאי משפיע שנחשב לאחד מאבות הרפואה הפסיכוסומטית כתב ב-1931 מאמר אשר שמו בלבד מספיק כדי להבין את העמדה תאורטית הנובעת ממנו באשר למדיטציה ומסורות מן המזרח הרחוק: "Buddhist training as an artificial catatonia".

 

אולם פסיכואנליטיקאים אחרים ניהלו דיאלוג יותר פורה עם מסורות אלו, כאשר אולי הבולט ביותר בהם הוא קארל יונג, אשר כתב ב-1939 פרשנות לספר המתים הטיבטי והתעניין במסורות מזרחיות שונות כל חייו.

ב-1995, ספרו של מרק אפשטיין, Thought without a thinker, הביא להתעניינות מחודשת בבודהיזם וכיום פסיכולוגים קליניים רבים מהזרם הפסיכודינמי שואבים השראה ופרקטיקות מבודהיזם ומיינדפולנס.

 

אחד מהתחומים המעניינים יותר בהקשר זה הוא המנטליזציה, מונח אותו טבע הפסיכולוג פיטר פונגי כדי לציין את היכולת של אדם לחשוב על המחשבות שלו ושל אחרים.

יכולת זו למטה-קוגניציה היא במפורש אחת מהמיומנויות אליהן מכוון המיינדפולנס.

 

קצרה כאן היריעה מלסקור את הדרכים השונות שבהן נעשתה אינטגרציה של מיינדפולנס לתחום הטפול הדינמי, כדאי אולי רק להזכיר שאלה מעניינת הנוגעת למושג הפרשנות, שהוא כה חשוב בטיפולים אלה.

אחד מהרעיונות המהפכניים והחשובים ביותר של פרויד היה כי ניתן לפרש סמלים העולים בחלומות ובזרם המחשבות האסוציאטיבי של המטופל בתור רמזים לקונפליקטים הלא מודעים הרוחשים בו מתחת לפני השטח. תפקידו של האנליטיקאי, אם כן, הוא לבלוש בדייקנות ובהתמדה אחר המשמעויות של תכנים כאלו.

 

ההנחה היא שישנו עולם שלם של דחפים ומשאלות אשר אדם לא מוכן לראותם "כפי שהן" מאחר והן לא מתאימות לצו המציאות הנכפה עליו מילדותו על ידי התרבות.

 

אם נעשה ניסוי מחשבה קטן ונסתכל על אותו סיגר מפורסם של פרויד מנקודת המבט של המיינדפולנס, התהליך לא יהיה אנליטי באופן כזה. אולי נבחין במרקם שלו, בריח שלו, במחשבות העולות בנו בנוגע אליו ובתחושות הגופניות שההתמקדות בו מעוררת בנו. כלומר, נראה את הסיגר כפי שהוא – הסיגר הוא סיגר. בראיה זו, פרשנות כזו או אחרת אינה רלוונטית במיוחד, וגם אם עלו בנו רעיונות כאלו, נסמן אותם בתודעתנו ונמשיך להתבונן בסיגר ובעצמנו בקשב רחב וללא שיפוטיות, ללא הקצאת ערך של אמת לפרשנות כזו או אחרת. באופן דומה, בגישת המיינדפולנס, הקריאה להתבונן בהווה נראית מנוגדת לדגש הרב שהפסיכואנליזה שמה על עבודת הארכיאולוגיה של זיכרונות הילדות.

 

בנוסף, לא ברור כמה השהייה במרחב לא קונספטואלי של חוויה יכולה לקבל התייחסות אנליטית, ולא פלא שפרויד כמעט ביטל חוויות כאלו בתור רגרסיביות. על פני השטח נראה כי זוהי מחלוקת בסיסית בין שתי העמדות, אולם ייתכן כי דווקא ההתבוננות הפתוחה בתכני התודעה העולים יכולה ליצור קרקע עשירה לפרשנות מאוחרת יותר, גם אם זהירה.

 

המיינדפולנס יכול להיות כלי אשר מעודד תובנה, כלי תרפויטי חשוב נוסף באנליזה. ייתכן כי מיינדפולנס יכול לסייע בהרחבת ה"מיכל" הפנימי, כלומר לאפשר את עלייתם של תכנים קשים באופן חופשי יותר, עם פחות חרדה, וכך לתרום לריכוך ההגנות וחיזוק יכולתו של האגו להתמודד איתם. כאמור, לא נרחיב כאן מעבר לשאלות מעניינות אלו מאחר ומרבית האינטגרציה השיטתית נעשתה במסגרת ה-CBT.

 

 

IS PSYCHOTHERAPY EFFECTIVE

 

 

האם פסיכותרפיה יעילה?

קודם כל, רובנו יודעים שכן.

מרבית האנשים שהתנסו בעצמם בטיפול פסיכולוגי או פסיכותרפי, יודעים שהם סיימו אותו במצב נפשי יותר טוב מהמצב בו החלו את הטיפול. לרוב האנשים הנעזרים בפסיכותרפיה, היא אכן מועילה.

גם כשמסתכלים על מחקרים לגבי חיפוש עזרה בקרב מתמודדים עם קשיים נפשיים, מסתמנת העדפה ברורה להשתתפות בפסיכותרפיה, בהשוואה לטיפול תרופתי פסיכיאטרי: מחקר שסקר עשרות מחקרים, בהם השתתפו 90,000 נבדקים, העלה כי 75% מהם העדיפו טיפול פסיכותרפי על פני תרופות.

אבל זה לא מספיק.

אם הפסיכולוגיה מתיימרת ליישר קו עם מדעי החיים והרפואה, היא מחויבת לעמוד באותם סטנדרטים אמפיריים.

לכן השאלה הזו העסיקה, ועודנה מעסיקה, חוקרים וגופי מחקר רבים בעולם.

גם בישראל מתקיימות מחלוקות מקצועיות מרתקות בנושא, ומוקמים פורומים ייחודיים של פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים, בעד ונגד פסיכותרפיה מבוססת ראיות (הבולט בהם הוא אגודת אופקים, קבוצה אינטרנטית מרתקת של אנשי מקצוע בבריאות הנפש, בניהולו של פרופ׳ דני קורן, פסיכולוג קליני בחיפה).

רוב העדויות האמפיריות לגבי הערכת יעילות של פסיכותרפיה מפורסמות כיום על בסיס מטא-אנליזות, המשלבות ממצאים מתוך מחקרים רבים. בהתבסס על כך, עלו הערכות מרשימות לפיהן פסיכותרפיה היא אפקטיבית לכ-80% מכלל האנשים. מחקר ישראלי שפורסם לאחרונה מחזק הערכות אלו: נמצא קשר סטטיסטי בין טיפול פסיכולוגי לבין הפחתה בצריכת שירותי בריאות.

 

חשוב לציין כי המחקר בתחום הפסיכותרפיה מורכב למדי.

אנחנו רחוקים ממדעי החיים. באופן כללי, המחקר מסווג בדרך כלל כמחקר מבוסס-תוצאה לעומת מחקר מבוסס תהליך. במחקר מבוסס תוצאה מנתחים החוקרים את תוצאות הטיפול, בעוד שבמחקרי תהליך נבחנים היבטים שונים בתהליך הטיפולי, אותם ניתן למדוד במהלך הטיפול ללא קשר לתוצאות. 

 

בשנים האחרונות עוברת הפסיכותרפיה משבר לא קל לאחר כמה עשורים של שימוש בפרקטיקות מחקריות שיצרו תוצאות חיוביות "שגויות". לאחרונה פורסמו חדשות ביקורתיות ודי מטרידות: צוות חוקרים ישב על הערכת האיכות של 247 מטא-אנליזות של מחקרי הערכת יעילות בפסיכותרפיה, הכוללות כ-5,000 מחקרים שונים. החוקרים מצאו כי ברוב העבודות המחקריות קיימים חוסרים מתודולוגיים משמעותיים. מאמר שפורסם לאחרונה בוושינגטון פוסט מתאר את משבר הרפליקציות: רק 13 מתוך 21 מחקרים קליניים מבוקרים בפסיכולוגיה הצליחו להראות תוצאות דומות לאחר פרסומם. 

 

כמו בכל משבר, מגיע גם שלב ההתארגנות מחדש: 

תחום הפסיכותרפיה זוכה לתחייה מחודשת בזכות הקפדה על טכניקות מתודולוגיות כמו שחזור ממצאים, גילוי-נאות וציון השיטות וההשערות של המחקר העתידי מראש.

ולמרות ששיטות אלו אינן רווחות דיין, הנורמות הולכות ומתקבעות בניסיון להחזיר לדיסציפלינה החשובה הזו את יושרתה המדעית. 

 

 

פסיכואנליזה ופסיכולוגיה אמפירית?

ההתפתחות של הפסיכואנליזה התרחשה לאורך 100 השנים האחרונות בניתוק מוחלט מההתפתחות של הפסיכולוגיה האמפירית. מלאני קליין ודונלד ויניקוט, למשל, הדגישו את חשיבותם של ייצוגים פנימיים של העצמי ושל האחר בהתפתחות האישיות. בין השניים קיימים לא מעט הבדלים, אבל הגישות של שניהם היא תיאורטית-פילוסופית ובמפגיע איננה אמפירית. 

האם ניתן ליישב את הפסיכואנליזה והטיפול הפסיכודינמי, המאופיינים בעומק הפילוסופי יוצא דופן, עם פסיכולוגיה אמפירית שעונה לקריטריונים מדעיים? פופר טען כי התיאוריות הפסיכואנליטיות אינן מדע משום שלא קיים אף מבחן שיכול להפריך אותן.

 

קיימות שתי תשובות רלוונטיות: 

 

גישה הרמנויטית

פסיכואנליזה הינה ענף של מדעי הרוח ואין לחקרה באורח אמפירי (כך טענו למשל רוי שייפר ואנדרה גרין).

זוהי הגישה הרווחת הגורסת כי למחקר אמפירי אין הרבה רלוונטיות; היוצאים מגישה זו טוענים כי החלה של מחקר כמותני על הפסיכואנליזה מעקרת אותה מתוכן, כיוון שהוא מחטיא את המורכבות והעושר של הסובייקט כפי שהוא מצוי כיום בתוך מערכות תרבותיות.
מנגד, תמיד התקיימה בפסיכואנליזה סוג של מחתרת קטנה ששאפה לבסס את הקשר עם הפסיכולוגיה האמפירית, להתכתב איתה באופן מטאפורי ומעשי ואף להיות מושפע ולהשפיע עליה. זוהי קבוצה קטנה שרוב הפסיכואנליזה סולדת ממנה, אך היא בולטת כיום יותר ויותר. 

 

גישה אמפירית

פסיכואנליזה היא מערכת מושגית רחבה, אולם ניתן ורצוי לבחון חלק מהמושגים הללו באורח אמפירי, ממש כפי שבוחנים כל מערכת מושגים אחרת. 

ללא נתונים, הפסיכואנליזה תגווע כדיסציפלינה אקדמית.

חוקרים אמפיריים של הגישה הפסיכואנליטית מודעים היטב למה שקורה באקדמיה;

הפסיכולוגיה כדיסציפלינה אקדמית הכריעה לגבי זהותה העכשווית - קיימת הטיה ברורה לכיוון האמפירי.

הפסיכולוגיה ממקמת את עצמה בשורה אחת עם מדעי הטבע, כלכלה, סוציולוגיה רפואית וכדומה.

היא אכן עושה זאת בהצלחה ניכרת כאשר פסיכולוגים-חוקרים נמצאים בחזית המדע.

הטענה היא כי באקלים הזה, החלטה של הפסיכואנליזה להתנער ממחקר אמפירי, היא החלטה להתנער ממחלקות וחוגים לפסיכולוגיה באוניברסיטאות.

הפחד מגוויעת הפסיכואנליזה הוביל את בורנסטיין לפרסם את מאמרו (Bornstein, 2001: “the impending death of psychoanalysis), הטוען כי אנחנו רגע לפני שקיעתה.

שנית, היו פסיכואנליטיקאים שאמרו כי אם הם לא יכולים להשפיע בתוך מסגרת המדעית או האקדמיה, אזי תבוא השפעתם לידי ביטוי בתחום בריאות הנפש. אולם, כאשר לא מוכנים ללכת דרך השיטה האמפירית, גם כיוון זה הוא בעייתי, מאחר ו- ללא נתונים, לפסיכואנליזה לא תהיה השפעה על תחום הבריאות הנפשית (evidence based medicine). בישראל, הגישה הדומיננטית בסקטור הציבורי בתחום בריאות הנפש היא הגישה הפסיכואנליטית (המצב בישראל שונה משאר העולם).

 

 

אפידמיולוגיה ובריאות ציבור

ענף ברפואה שמתאר מהם האתגרים המרכזיים ברפואה. יש הסוברים כי הוא הכי חשוב.

למשל כאב כרוני הינה תופעה המעסיקה רופאים בעלי מומחיות שונה ולכן הטענה היא כי שם צריך להשקיע את המשאבים. בהתאם, מקבלי ההחלטות יקצו תקציבים מתאימים לנושא.

אולם, בבריאות הנפש יש בעיה.

מצד אחד תחום זה הוא מאוד קשה ולכן מעסיק את תחום האפידמיולוגיה ובריאות הציבור, אך מצד שני לא משנה איזה טיפול יינתן, תמיד יהיה חוסר יכולת לטפל באוכלוסייה מאחר ושכיחות ההפרעות הנפשיות הוא עצום.

במקרה זה, למקבלי ההחלטות, שמחליטים על בסיס יעילות מוכחות, לא תהייה את היכולת לעשות את השיקול של מהו הטיפול היעיל ביותר. יתר על כן, בחברה המערבית, בשביל להוכיח שטיפול יעיל משתמשים בקריטריונים מדעיים. לפיכך, בכך שהפסיכואנליזה מתנערת ממחקר אמפירי, היא למעשה גם מדירה את עצמה בקבלת החלטות בתחום הבריאות הנפשית.

 

טובת המטופל

סיבה אחרונה ,פחות מודגשת, היא זה שזה לא טוב למטופל.

תחום הבריאות הנפשית הוא למעשה הכלאה של חוקים כלליים בהם המדע הכמותני מיטב לטפל ומקרים פרטיים בהם מדעי הרוח מיטיבים לטפל.

לכן, המטופל שלנו זקוק גם לסטטיסטיקה וגם לפואטיקה, גם לפסיכולוגיה האמפירית וגם לפסיכואנליזה. האתגר שהוא שהפסיכואנליזה תתכתב עם הפסיכולוגיה האמפירית.

היינריך היינה החכם כתב ש"כָּל חַמָּה שׁוֹקַעַת וּמֵאָחוֹר שׁוּב תִּזְרַח״, וזה מה שקורה היום, כנראה, בפסיכולוגיה הטיפולית בעולם. היא שבה אל מקורותיה, אחרי שאימצה אליה את הבודהיזם, אחרי שניסתה ולמדה המון דרך מדע (למשל, על טיפול ב-PTSD OCD ועוד).
נראה שהציבור בארץ ובעולם המערבי עדיין מבקש CBT, אבל המטפלים מתחילים לפזול דווקא לעבר זא׳ק לקאן, וילפרד ביון וקרל יונג.

לפעמים נדמה שאותם טיעונים של תומכי הטיפול מבוסס הראיות חוזרים כבומרנג.

הלוואי, באמת, שיכולנו להיות רק מבוססי מחקר.

אלא שהמציאות סבוכה יותר.

 

לקריאה נוספת:

הראיות לפסיכותרפיה מבוססת ראיות - צבי גיל ואיתן טמיר <

 

 

איך מודדים הצלחה של פסיכותרפיה?

ניתן לבחון את היעילות של התערבות טיפולית באמצעות בנייה ובחינה של מודלים של שינוי. לפי גישה זו המבט אינו רק על התקדמות המטופל ברמת הסימפטומים, אלא גישה זו מנסה להבין את הסיבה, השלבים והתהליך שהביאו לשיפור זה.

 

באופן רחב ניתן לחלק את המודלים הללו לשניים: הסוג הראשון אלו מודלים שממוקדים בבחינת השינויים שעוברים על המטופל.

 

הסוג השני של המודלים מנסה לבחון את מקומו ותפקידו של המטפל בכל אחד מהשלבים של הטיפול (Callahan, Swift & Hynan, 2006).

 

היתרון בבחינת יעילותה של פסיכותרפיה דרך מודלים של שינוי, ולא בהשוואת מצבו של מטופל בתחילת ובסוף טיפול הינה בהבנה עמוקה ורחבה יותר של התהליך הטיפולי.

 

הבנה זו מאפשרת התאמה נכונה יותר של מטופל, מטרות טיפוליות ופסיכופתולוגיה ספציפית למטפל ושיטה טיפולית (Howard, Lueger, Maling, & Martinovich, 1993).

 

מודל phase model of psychotherapeutic outcome


אחד המודלים של שינוי, שזכה לתמיכה רחבה ברמה המחקרית הינו המודל של Howard ואחרים (1986).

מודל זה ממוקד במטופל (Patient focused psychotherapy research) ובבסיסו עומדת גישה מחקרית הטוענת כי יש לנטר את התקדמות הטיפול ברמה האינדיבידואלית.

מחקר מסוג זה מאפשר להקטין את הפער בין המחקר לקליניקה (scientist–practitioner gap) שמתייחס למצב בו המלצות ממחקרים אינן מיושמות בשדה או מצב בו המחקר לא עונה על הצרכים של השדה.

כמו כן, כאשר נלקחות בחשבון הערכות על מצב המטופל לאורך הטיפול, מתאפשר מחקר על האופן בו השינוי במטופל מתרחש ומתעצב לאורך הטיפול.

על מנת להבין את מהלך השינוי בטיפול (Shape of change) יש צורך במשתנה תוצאה מתמשך המורכב ממספר מדידות הנערכות לאורך הטיפול (continues outcome variable).

כמו כן, היכרות עם המהלך ההתפתחותי של פסיכופתולוגיות שונות מלמד על מעורבות של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים ועל כן לפתולוגיות ישנה השפעה רחבה על מגוון היבטים בחייו של מטופל. מתוך ידע זה עולה הצורך בהתייחסות רב מימדית למהלך השינוי שתאפשר מיפוי של ההיבטים בהם חל שינוי לעמות ההיבטים בהם לא חל. מיפוי זה יכול לאפשר הבנה עמוקה יותר של מה בתוך התהליך הטיפולי עוזר לשיפור בהיבטים מסויימים.

העקרונות המחקריים שנידונו לעיל הניחו את התשתית עבור Howard ואחרים (1993) לפתח ולפרסם את המודל השלבי שפיתחו להשתנות בטיפול (Phase Model of Psychotherapeutic Outcome). מודל זה נחקר רבות לאורך השנים, וקיבל תמיכה מחקרית רחבה (לדוגמא, Callahan, Swift, &Hynan, 2006).

מודל שלבי המדגיש את פרוגרסיביות הטיפול בשיפור שלושה היבטים מרכזיים:

(1) תחושת הטוב הכללי ברמה הסובייקטיבית (Well Being)

(2) ירידה בסימפטומים

(3) עלייה בתפקוד הכללי. המודל מורכב מ-3 שלבים והחוקרים מדגישים את המובחנות והרצף של השלבים השונים כך שעל פי המודל יש להשלים את השלב הראשון של השינוי בטיפול על מנת לעבור לשלב הבא וכך הלאה.

 

על אף הנטייה לחשוב כי יתכן וחלק מהשלבים יתרחשו במקביל, החוקרים מציעים כי המטופל האופייני יעבור כל אחד מהשלבים בנפרד ועל פי הרצף שקבעו.

 

השלבים:

 

  • Remoralization

  • Remediation

  • Rehabilitation

 

שלב ראשון- REMORALIZATION


(Frank & Frank (1991 תארו במחקרם את הפסימיות והדה מורליזציה המאפיינת מטופלים רבים לפני תחילת הטיפול. מטופלים בשלב זה עסוקים בכישלון שלהם לעמוד בציפיותיהם מעצמם או בציפיות הסביבה מהם או בכישלון להתמודד בעצמם עם בעיות בחייהם. במקרים רבים, מטופלים בשלב זה חשים שהם נעדרים את הכוחות להתמודדות עם המצב אליו נקלעו ושבויים בתפיסות של חוסר אונים ופסימיות.

 

מרכיב מרכזי הדרוש להצלחתו של שלב זה הוא השתתת התקווה לשינוי בקרב המטופל שמושגית בין היתר דרך קביעה ושמירה על תנאי הטיפול (setting).ישנם תהליכים תרפוייטים המתחילים עוד לפני שהטיפול הרשמי החל ותורמים כבר בשלב הראשוני ביותר ל- Well Being של המטופל.

 

השלב הראשון מסתיים והמעבר לשלב הבא מתחיל כאשר הושגו ציוני הדרך הבאים:

1. קשר משמעותי ותחושה של המטופל כי המטפל הוא קומפוטנטי,

2. יכולתו של המטופל להמשיג את מקורות הקושי שלו כפנימיים ולא כחיצוניים

3. ברית טיפולית. תוצאתו של השלב הראשון היא הגברה של תחושת ה- Well Being של המטופל.

 

עבור מטופלים מסוימים, הגברת ה- Well Being תאפשר גיוס מנגנוני ההתמודדות באופן שיקדם את פתרון הבעיה שבגינה פנו לעזרה בתחילה ועל כן הטיפול יעצר בשלב זה. מטופלים אחרים יעברו לשלב השני של הטיפול בתחושה שכעת כשהתחושה הכללית השתפרה ברמה כזו או אחרת, ניתן להעמיק בשורשיה של הבעיה המקורית שהובילה לטיפול.

 

שלב שני- REMEDIATION


השלב השני במודל עוסק בעיקרו בהקלה בסימפטומים, בעיות חיים (Life Problems) או שניהם, בקרב מטופלים.

ישנם מטופלים שיתחילו את הטיפול בשלב זה, מבלי שחוו תחושות ייאוש ופאסימיות.

במהלך השלב השני הטיפול מתמקד בהפניית משאבים למנגנוני ההתמודדות ועידוד שימוש בכאלה שהם בעלי יעילות ואדפטיביות גבוהים יותר.

דוגמאות להתערבויות המתמקדות בשלב זה של המודל כוללות טיפול קוגניטיבי שמטרתו סילוק קוגניציות דיכאוניות, הגברת האסרטיביות, דה סנסיטיזציה של הימנעות כתוצאה ממפוביה, שיקופים אמפטיים לקידום תחושות ערך, מתן פרשנויות לקידום הבנה אדפטיבית של המציאות וכדומה.

 

שלב שלישי- REHABILITATION


עם הירידה בהופעת הסימפטומים, מטופלים רבים יפסיקו את הטיפול. מטופלים אחרים יגיעו למסקנה שהבעיות שהביאו אותם לטיפול הנוכחי מופיעות באופן חוזר בהיבטים שונים של חייהם (היעדר עקביות במקום העבודה, מערכות יחסים בעייתיות וכדומה) ומהוות דפוסים נושנים (הרגלים, מאפיינים אישיותיים), לא אדפטיביים אשר מחבלים בהשגת מטרות חיים שונות (מציאת תחום עיסוק מספק, מערכת יחסים אינטימית מיטיבה וכדומה).

 

הזמן הדרוש להעמקה במבנים האישיותיים ולשינוי בדפוסים השונים משתנה בין מטופלים שונים ותלוי בין היתר בהיקף הבעיה, במידת שיתוף הפעולה של המטופל עם הטיפול ומוכנתו לשינוי ועוד. השינויים באותם מבנים יציבים מתפתחים ומתגבשים בשלב השלישי של הטיפול ועל כן שלב זה מכונה באופן מסורתי "שלב הפסיכותרפיה".

 

בשלב זה הטיפול עוסק בדפוסים המקובעים, הלא אדפטיביים ובפיתוח וביסוס של דרכים חדשות להתמודדות עם חלקים שונים של העצמי ושל החיים. ישנם מטופלים שיתחילו את הטיפול בשלב זה, מבלי שחוו מצוקה אקוטית.

 

יש התייחסים לשלב זה כעל שלב מניעתי (Preventive) או כעל כזה המאפשר למטופל להכיר וללמוד את עצמו (Psychoeducational) אשר יכול להימשך בטווח זמן של חודשים עד שנים. שלב זה נחשב לארוך ביותר מבין שלושת השלבים ואחד מהפרמטרים המשפעים על אורכו של שלב הוא מידת הקיבעון של הדפוסים השונים של המטופל.

 

יישומי המודל


המודל השלבי להשתנות בטיפול היווה כר פורה למחקרים שמטרתם לייצר תבנית המתארת מהלכי טיפול שונים עבור מטופלים בעלי מאפיינים שונים.

 

אחת מהמטרות המרכזיות של מחקרים אלה היא לזהות את המאפיינים השונים המגדירים קבוצות שונות באוכלוסיה ודרך כך לאמוד את דפוסי ההשתנות בטיפול האופיינים (Stulz&Lutz, 2007).

כך לדוגמא, Lutz, Martinovich, & Howard (1999) זיהו שבעה מאפיינים התחלתיים בקרב מטופלים (לדוגמא, כמות הסימפטומים בתחילת הטיפול, טיפולי פסיכותרפיה קודמים וכדומה), המנבאים את התקדמות הטיפול האישית ואת תוצאת הטיפול (Outcome).

 

מחקרים דומים עסקו לרוב בבחינת ההתקדמות בטיפול דרך התמקדות בהיבט אחד ויחיד של שינוי (לדוגמא, Lueger,Lutz,&Howard,2000).

(Stulz&Lutz (2007 מציעים להמשיג את התקדמות הטיפול כתופעה רב מימדית (multidimensional phenomenon).

 

יישומה של המשגה זו בשדה יכולה לקדם הבנה טובה יותר של טבעו של השינוי המתרחש במהלך הטיפול.

התקדמות פסיכותרפויטית הינה אינדיוידואלית והטרוגנית ולכן ניתן לצפות כי מטופלים יבדלו זה מזה בשלושת המימדים השונים המרכיבים את המודל השלבי להשתנות בטיפול.

 

השתנות בטיפול כתלות במאפייני המטפל


על בסיס ה- phase model of change ניתן לבחון לא רק את ההשפעה של מאפייני המטופל על התקדמות הטיפול, אלא גם את מאפייניו של המטפל. Owen ואחרים (2013) בחנו במחקרם את המידה בה יש בכוחה של אופי ההכשרה והמשך שלה, לנבא את השינוי שחל במטופלים במהלך ההתערבות הטיפולית בהתבסס על מודל שלושת השלבים של Howard ואחרים (1993). החוקרים טוענים שרוב הספרות המקצועית הנוגעת להכשרות השונות בפסיכותרפיה מתמקדת בתוכן ההכשרה ולא במה שההכשרה מתיימרת להשיג וזה כישורים ויכולות לטפל.

 

היכולת לטפל על פי Owen ואחרים (2013) צריכה להיות מוערכת דרך מדידת השיפור וההטבה במצבם של המטופלים. כאשר נוקטים בגישה זו חשוב לפרוט את ההתקדמות להיבטים השונים בחייו של המטופל ולבחון כל אחד מהיבטים אלה ביחס לרמת ההכשרה של המטפל (APA, 2006).

 

במחקר בדקו החוקרים את הקשר שבין רמת הניסיון של המטפל (beginning practicum, advanced practicum interns/postdoctoral psychotherapist, and psychologist) למידת ההתקדמות של המטופל בהקשר של Phase Model of Change.

 

במחקר נמצא שבהתייחס לשלב הראשון במודל, לא נמצאו הבדלים מובהקים בין מטופליהם של המטפלים ברמות ההכשרה השונות כך שכל המטופלים חוו שיפור דומה ב- Well Being. בנוגע לשלב השני במודל ובניגוד להשערת החוקרים, נמצא כי דווקא המטופלים של המטפלים שטרם סיימו את תהליך ההכשרה (interns/postdoctoral psychotherapist) חוו ירידה גדולה יותר ברמת הסימפטומים בהשוואה למטפלים המנוסים ביותר (psychologist). ממצא דומה נמצא בהקשר לשלב השלישי במודל שלושת השלבים, שלב ה- Rehabilitation. נמצא שמטופליהם של interns/postdoctoral psychotherapist הראו את השינוי המשמעותי ביותר בתפקוד הכללי (life functioning) בהשוואה למטפלים המנוסים ביותר ובהשוואה לסטודנטים בפרקטיקום המתקדם.

 

ממצאי המחקר מתיישבים עם מחקר אחר שנעשה במרכז הכשרה (counseling center) שהראה שלמתמחים יש את בסך הכל את התוצאות הטובות ביותר בעבודה עם מטופלים, מעל ומעבר לכל רמות ההכשרה (Minami et al., 2009).ממצאים אלה תומכים בהשערה שתקופת ההתמחות מעניקה אפשרויות ייחודיות להשיג תוצאות יוצאות דופן בעבודה עם המטופלים ויתכן שזה קשור בהשגחה ובהדרכה הניתנות בתקופה זו.

 

מעבר להכשרתו של המטפל, מחקרים רבים ניסו לבחון את הקשר בין גמישותו של המטפל ובין מידת השינוי שחלה אצל המטופל. גמישותו של המטפל מוגדרת כמידת ההתאמה של שיטת הטיפול והטכניקה למטופל הספציפי. ישנם מספר דרכים למדידת גמישותו של המטופל (אותו מטופל- אצל מטפלים שונים. אותו מטופל- בין הפגישות השונות. אותו מטפל- בין מטופלים שונים). רוב המחקרים שבוצעו בתחום זה ניסו לבחון את הקשר הנ"ל דרך השוואה בין שיטות הטיפול שנוהג אותו מטפל בין המטופלים השונים. הממצאים הם מגוונים מאוד, ונעים מאי מציאת קשר ועד מציאת אפקט צדדי בינוני-חזק (Webb et al, 2010). הבדלים אלו בממצאים בין המחקרים השונים מוסברים על ידי משתנים מתערבים ומתווכים רבים שיכולים להיות במערך כזה שמנסה להשוות בין מטופלים שונים אצל אותו מטפל (Owen & Hilsenroth, 2014).

 

לאור הממצאים השונים והסותרים בין המחקרים, בחרו Owen & Hilsenroth(2014) לבחון את הגמישות דרך מערך מחקר תוך נבדקי. כלומר השוואה בטכניקות שמבצע בהן שימוש המטפל, בין המפגשים השונים של אותו מטופל. לטענתם מערך מעין זה מונע השפעות של ההבדלים בדיאדה שנוצרת בין המטפל למטופלים השונים, ובוחן בצורה נקייה יותר את היכולת להיות גמיש לאור השתנות הטיפול ומצבו של המטופל לאורך הטיפול. השערת החוקרים הייתה שככל שמטפל מציג גמישות גבוהה יותר כך גם ימצא שיש לו הצלחה גבוהה יותר בטיפולים עם מטופליו. במחקר זה נמצא כי גמישותו של המטפל (PI), היתה בקשר חיובי מובהק עם שיפור בסימפטומים של המטופל (כפי שנמדד בעזרת שאלון GSI) ובשיפור רחב של רגשות, תפקוד ומסוגלות של המטופל (כפי שנמדד בעזרת שאלון PEI).

 

השתנות בטיפול כתלות במאפייני המטופל


אחד מהמחסומים המרכזיים בניסיון להבין את השינויים המתחוללים בקרב מטופלים במהלך הטיפול היא ההנחה כי ישנה אחידות, הומוגניות, בקרב מטופלים המתחילים טיפול כך שהדמיון בניהם גובר על השוני. פועל יוצא של הנחה זו הוא הרעיון שכל המטופלים חווים תהליך דומה במהלך הטיפול ומשתנים באופן דומה. סידני בלאט ועמיתיו הם מבין החוקרים הבולטים בני ימינו המבקשים לערער על תפיסה זו ולאמץ גישה מחקרית שלוקחת בחשבון את ההבדלים בין מטופלים שונים מתוך ההנחה כי כך יהיה ניתן למפות שאלות חשובות כמו למשל, האם סוגים שונים של מטופלים מגיבים באופן שונה להיבטים השונים בטיפול ומשתנים באופן שונה (Blatt et al, 2010).

 

על מנת לזהות את מימדי האישיות הרלוונטיים במחקר בפסיכותרפיה יש צורך בתאוריה מקיפה ונתמכת אמפירית על התפתחות ואירגון האישיות. תאוריה העונה על קריטריונים אלה, ועקבית עם גישות נוספות של יחסי אובייקט להבנת התהליך הטיפולי היא התאוריה שפותחה על ידי בלאט: The two-configurations model of personality development and psychopathology.

 

מודל תאורטי זה ממקם יחסים בין אישיים (interpersonal relatedness) והגדרה עצמית (self-definition) כאבני בניין העומדות בבסיס התפתחות האישיות, ארגון האישיות, היבטים בפסיכופתולוגיה ומנגנונים של שינוי במהלך טיפול (therapeutic change) ובכך מזהה המשכיות רעיונית בכל תחומי חקירה אלה בלאט ועמיתיו (1974, 2004, 2008) הציעו שהאישיות הנורמלית מתפתחת דרך אינטראקציה סינרגטית ודיאלקטית בין שני מימדי ההתפתחות המרכזיים (יחסים בין אישיים והגדרה עצמית) דרך השלבים השונים במעגל החיים. במהלך החיים, יחסים בין אישיים תורמים להתפתחות תחושת העצמי וזו תורמת בתורה להתפתחות בוגרת יותר של היחסים עם הסביבה.

 

רוב האינדיבידואלים מצליחים לקיים איזשהו שיווי משקל בין שני המימדים הבסיסיים שנידונו, אך במקרים רבים ישנה נטייה לשים דגש רב יותר על אחד מאותם שני מימדי האישיות. הבחנה זו, בין אינדיבידואלים השמים דגש על אחד מבין שני מבני האישיות הבסיסיים מוכרת וזכתה למחקר רב (סיכום המחקר המורחב ניתן למצוא ב- Blatt, 2004) ועל כן בלאט ועמיתיו השתמשו גם כן בהבחנה זו על מנת להמשיג פסיכופתולוגיות שונות. על פי הבחנה זו ישנו עיסוק חד צדדי ומעוות באחד ממימדי האישיות המרכזיים, תוך הזנחה של האחר. כאשר ישנן הפרעות קשות בהתפתחות הסינרגטית הנורמלית ניתן לראות חיפוש של האדם אחר יציבות על ידי מתן דגש מוגזם ומעוות על אחד מהקווים ההתפתחותיים (יחסים בין אישיים או הגדרה עצמית) עם פגיעה ברורה בקו ההתפתחותי השני.

 

כאשר ישנו עיסוק מופרז ביחסים בין אישיים (Relational disorders), על חשבון התפתחות תחושת העצמי המופע הקליני יהיה סכיזופרניה (לא פרנואידית), הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות תלותית (Infantile או Dependent), דיכאון אנקליטי והפרעת אישיות היסטריונית. קבוצת הפרעות זו מכונה גם "אנקליטיות" מכיוון שמצבים אלה מאופיינים בהישענות על אחרים לצורך תמיכה רגשית.

 

לעומת זאת, כאשר ישנו דגש מופרז בעצמי ניתן יהיה לזהות self-definitional disorders בהן אינדיבידואלים עסוקים בהיווצרות העצמי ובשמירה עליו על חשבון התפתחות יחסים בינאישים. פתולוגיות אופייניות למצב זה הן סכיזופרניה פרנואידית, הפרעת אישיות גבולית מסוג Self-Critical, הפרעת אישיות פרנואידית, הפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית, הפרעת אישיות נרקסיסטית ודיכאון מסוג introjective. לקבוצת הפרעות אלה ניתן השם Introjective”" מכיוון שהן מערבות ביקורת עצמית נוקשה, פרפקציוניזם וצורך חזק בשליטה שהופנם מהדמויות המטפלות.

 

מחקרים קודמים של בלאט ועמיתיו (1992, 2007 ועוד) הראו ששתי קבוצות המטופלים, ה- introjective וה- anaclitic יצרו רישומים שונים של מהלך הטיפול (clinical case records) ובתגובות לטיפול, שנמצאות בהלימה עם ארגון האישיות האופייני לכל אחת מהן. על בסיס ממצאים מוקדמים אלה ביקשו בלאט ועמיתיו לנתח את מאפייני האישיות של המטופלים לפני תחילת הטיפול מתוך מאגר המידע הרחב והמרשים שגובש על ידי המכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH) לצורך תוכנית מחקר לטיפול בדיכאון (TDCRP). חוקרי ה- TDCRP השתמשו ב- DAS (Dysfunctional Attitudes Scale) כאחד מכלי המחקר שלהם להערכת הנבדקים. כלי מחקר זה מעריך שני מימדי אישיות משמעותיים: הצורך באישור ("מה שאנשים אחרים חושבים עליי הוא חשוב") ופרפקציוניזם ("אם לא אעשה זאת טוב כמו האחרים, אהיה אדם נחות"). מימדי אישיות אלה מקבילים ל- relatedness ו- self-definition על פי החלוקה של בלאט.

 

הניתוח הנוסף שערכו בלאט ועמיתיו במחקר הנוכחי (2010) הראה שביקורת עצמית ופרפקציוניזם המזוהים עם הפרעות מסוג introjective על פי החלוקה של בלאט שיבשו והפריעו למהלך הטיפולי. הירידה בביקורת העצמית ובפרפקציוניזם לאורך התהליך הטיפולי היוותה גורם מתווך בירידה בסימפטומים בעת סיום הטיפול וברגישות נמוכה יותר לארועי חיים מעוררי מצוקה לאחר סיום הטיפול.

 

 

פסיכותרפיה בגישה פמיניסטית

 

ראיון עם עינת שחר, עו״ס קלינית ופסיכותרפיסטית באשדוד, מטפלת עמיתה של מכון טמיר

 

 

מראיינת:

 

אסתר מכלוף,

פסיכולוגית בהתמחות חינוכית

 

 

 

מה זה טיפול בנשים? במה שונה טיפול בנשים מטיפול אחר, או בעצם למה צריך את הדגש על טיפול בנשים?

באופן היסטורי תחום הפסיכולוגיה שעליו בוסס המודל הפסיכואנליטי הומצא והוגדר בראשיתו על ידי גברים, ועל כן בוסס על נקודת מבט גברית שהסביר והגדיר את ההתפתחות הפסיכולוגית של נשים וגברים כאחד.
הדגש בטיפול בנשים נובע מתוך המחשבה כי הבעיות של האנשים אינן משקפות רק את הסוגיה הפרטית, הייחודית להם, אלא יש לראות את ההקשר החברתי, פוליטי, היסטורי והערכים המיוחדים של כל חברה, כמשקפים תפקיד חשוב בכלל ובפרט מתי תיחשב התנהגות "נורמלית" לעומת "בעייתית" וכיצד יש לנהוג או לטפל בה.
נקודת מבט זו מדגישה כי קיים קשר בין העולם החיצוני בו אנו חיות ומתפקדות ובין העולם הפנימי שלנו. לפיכך ההנחה שחלק מהבעיות הנפשיות מהן סובלות נשים רבות אינן רק בעיה אינדיבידואלית של אישה מסוימת, אלא הן מבטאות, בנוסף להיבטים האישיים של כל אישה ואישה, גם קשיים בהתמודדות עם עולם חיצוני וערכיו המרכזיים.
כך למשל הצביעה ננסי חודרו, תיאורטיקנית פמיניסטית של יחסי אובייקט, על ההבדלים שבין המשימות ההתפתחותיות של בנים ובנות ביחס לאם הממלאת את התפקיד ההורי הדומיננטי בחברה שלנו. את הבנים מעודדים להתנתק מזהות הראשונית שלהם עם האם, בעוד שאת הבנות מעודדים לשמור על יחסים אלו. כתוצאה מכך הבנים לומדים לראות את עצמם כנפרדים, שונים מהאם, ואילו הבנות רואות קשר וקווי דימיון עם האם ולומדות להגדיר את עצמן יותר בדרך של קשרים עם אחרים.

ישנן עוד פסיכואנליטיקאיות כותבות שתרמו רבות לתחום הפסיכותרפיה בגישה הפמיניסטית, כמו ג׳סיקה בנג׳מיןז'וליה קריסטבה ואחרות.

 

 

מהו הדגש בטיפול פמיניסטי?

 

לדעתי, הדגש בטיפול בנשים ובטיפול בכלל, צריך להתבסס על התרפיה הפמיניסטית, שכן מדובר בהשקפה טיפולית ולא בשיטה.

היא מתאפיינת במודעות גבוהה להשפעה שיש להתנסויות השונות בחיים ולציפיות החברתיות על ההתפתחות. הטיפול כרוך במחויבות לבדיקת המצב הקיים על מנת לקבוע אילו ערכים מקדמים או עוצרים את ההתפתחות הרגשית של האדם, זאת באופן שיותאם לו אישית.

משום כך מתמקדת המטפלת הפמיניסטית בעולם הפנימי של המטופלת ומעודדת אותה להבין טוב יותר את עצמה.

הטיפול רואה בבעיות נפשיות של האדם, ובפרט של האישה, תוצר של אישיותה הייחודית בשילוב עם ההקשר החברתי, הפוליטי והערכי של החברה שבה חיה.

כמו כן, טיפול זה פועל לצמצום ההיררכיה ולחיזוק התפיסה שנשים חולקות ניסיון חיים דומה ואתגרים דומים, ולכל אשה, בין אם היא מטפלת ובין אם היא מטופלת, יש ידע וניסיון בעלי משמעות.
כך, המטפלת אינה נתפסת כמומחית היודעת- כל, אלא ניתן יחס של כבוד לפרשנות גם לידע של המטופלת על חייה.

 

 

מהן הבעיות הפסיכולוגיות הנפוצות עימן מתמודדות נשים?

 


גורמי הלחץ בחיים של נערות ונשים מביאים לטווח רחב מאוד של קשיים:

דיכאון אחרי לידה, דיכאון, שכול, אלימות, טראומות ופגיעות מיניות, דימויי מדיה לא-ריאליים שפוגעים בדימוי הגוף, הפרעות אכילה, עומס יתר מריבוי התפקידים, קושי בשילוב קריירה ומשפחה וקשיים על רקע משאבים כלכליים מוגבלים.

בנוסף, ישנן בעיות ספציפיות הקשורות לתופעות ותהליכים ביולוגיים ייחודיים לנשים, להן קיימת השפעה פסיכולוגית משמעותית, כגון המחזור החודשי, הריון, לידה, הפרעת תסמונת קדם-ויסתית, בעיות פוריות, הפלות ולידה שקטה.

כמו כן, נשים מתנסות לעיתים קרובות יותר מגברים בטראומות שקשורות ליחסים כמו אונס, אלימות בזוגיות ועוד.

טראומות אלה חושפות נשים לסוג מסוים של פגיעוּת נפשית.

הסטטיסטיקות אכן מראות כי נשים סובלות מדיכאון פי שתיים יותר מגברים, ונערות סובלות פי שבע יותר מנערים. נשים פגיעות פי 2 או פי 3 יותר להפרעות חרדה לעומת גברים.

 

 

יש תחום ספיציפי בטיפול בנשים שתרצי להרחיב עליו?

 


אני חושבת שמעניין לדבר על דיכאון לאחר לידה בהקשר של הטיפול בנשים.

הספרות המקצועית המסורתית מתייגת פעמים רבות דיכאון לאחר לידה כתופעה חריגה ופתולוגית, זאת במקום לראות בו מצב מובן וצפוי בעקבות השינויים הדרמטיים באורח החיים.

נשים היום נדרשות לקחת חלק שווה יותר בנטל הכלכלי, כמו גם להמשיך להחזיק בנטל של אחזקת הבית וגידול הילדים.

למעשה, עדיין ברוב המשפחות האישה היא זו שנשארת בבית בחופשת הלידה, נטל גידול הילדים נופל בעיקר עליה, והיא זאת שנקרעת ממעגל העבודה, החברים והבילויים ונאלצת להשקיע את מרבית זמנה בטיפול בילדים.

בנוסף, החברה הישראלית גורמת לרגשות אשם אצל אמהות המבקשות לשלב בין קריירה ואימהות, זאת בזמן ששוק העבודה מקשה עליהן במלאכת שילוב זו. לחצים אלה ונוספים עשויים משפיעים גם על הזוגיות וחיי המין.

 

 

איך הגעת לתחום ומה את אוהבת בו במיוחד?

 

את הידע שלי בתחום זה אני רוכשת מתוך עניין וסקרנות אישית, והוא מעודד ומאתגר אותי לבחינה מחודשת של יחסים בין אישיים ומקצועיים, ובאופן אישי את התפקידים בחיי כאמא, אישה, בת, אשת קריירה, אחות וחברה.

הכלים והחשיבה בטיפול הנשי משרתים אותי ביכולת להתקרב יותר אל המטופלת ואל עולמה הרגשי והחוויתי.

למעשה, כך אני יכולה להעניק לנשים המטופלות מרחב שהוא מיטיב, מכוון לעבר גילוי עצמי, מאפשר התחברות לכוחות הפנימיים, מעודד חופש בחירה ואותנטיות, כמו גם מימוש עצמי- ובשל כך מרפא.

העקרונות של התפיסה הפמיניסטית הם העקרונות של דמוקרטיה וזכויות אדם.

למרות שאלו יכול להיראות כמושגים אידיאליסטיים ומופשטים, אני מאמינה שיש להם משמעות מאוד קונקרטית בחיי היומיום של נשים וגברים כאחד.


הטיפול בנשים מהווה "מרחב מעבר" בתוכו ניתן להתנתק מהמציאות היומיומית בה אנו חיות בתוך חברה גברית, מציאות שבתוכה נשים חיות כזרות לעצמן.

בתוך מרחב מעבר זה נשים יכולות למצוא מחדש את השפה הנשית, ולהתחבר מחדש לכוחותיהן ויכולותיהן האישיים.

 

 

פסיכותרפיה בפגישה אחת

 

עם השתנות החיים במאה האחרונה, לצד האדרת ערכים אינדיבידוליסטיים ולאור הנוכחות האינטנסיבית של הדיגיטל, נדרשת הפסיכותרפיה לגמישות רבה יותר, ליעילות מוכחת ובעיקר - מבחינת המטופלים - לתהליכים קצרים וממוקדים שמניבים תוצאות מיידיות.

 

גם התחרות בתחום הייעוץ איננה קלה - אלטרנטיבות לפסיכותרפיה ולטיפול פסיכולוגי מציעות שירותים, שלמרות שברובם אינם מבוססי מחקר, יש בהם מידה גבוהה של אינטואיטיביות, אנושיות ויעילות (זאת בנוסף להשפעת אפקט הפלצבו על תוצאות פסיכותרפיה). 

 

אחת הבעיות המרכזיות שדורשות פיתרון היא מידת הנגישות הנפשית המיידית בטיפול פסיכולוגי.

יתכן שלמטופל אשר מגיע לקבל ייעוץ ראשוני מפסיכולוג, יהיה קשה יותר להתחבר לתהליך ולהמשיך למפגש הבא, ודאי בהשוואה לטיפול בטטא-הילינג, הומאופתיה, פרחי באך או משלוח אנרגיות דרך האינטרנט....

למרות שהפסיכותרפיה קרובה הרבה יותר למדע (ואולי דווקא בגלל גורם זה) היא עלולה לעורר רתיעה בקרב מטופלים מאוכלוסיות רבות.

 

הנתונים מדברים בעד עצמם: 

שיעור ניכר מהפונים לטיפול פסיכולוגי אינם חוזרים לפגישה שניה.

בחלק מהמקרים הם מצליחים לקבל בפגישה הראשונה את העזרה וההקלה שביקשו, אבל בחלק ניכר מהמקרים מדובר בהיפך המוחלט.

כדי להיות יעילים ולסייע למטופלים כמה שניתן, יותר ויותר מטפלים מתאימים את עצמם למחשבה שניתן לתת סיוע משמעותי בפגישה אחת.

הדבר מנוגד ניגוד גמור לאנליזה הקלאסית וגם לשיטות פסיכותרפיה עכשוויות ששמות דגש עיקרי על הקשר בין המטפל למטופל ועל הצורך לרקום אותו במהלך הפגישות הראשונות כתנאי להמשך ההתקדמות.

 

ד"ר משה טלמון , פסיכולוג ישראלי ומחבר הספר ״טיפול בפגישה אחת״, נחשב לאחד החלוצים בתחום.

מאז פרסום ספרו, נחקרות וריאציות של התערבות במפגש אחד לסוגים שונים של קשיים נפשיים.

ייעוץ במפגש אחד עשוי לסייע במגוון דרכים שנמצאו יעילות: טיפול חד פעמי בפוביות (OST), התערבות במשבר,  מפגש ממוקד להקניית מיומנויות הוריות, ייעוץ להכוונה לטיפול בדיכאון וחרדה, קונפליקט נקודתי בתוך המשפחה או מפגש ראשוני כבסיס טיפול מתמשך יותר בבעיית הימורים.

 

העדויות המחקריות ממשיכות להגיע.

 

בכל אופן, ידוע כי תנאי הכרחי להצלחת ההתערבות תלוי במידת המוטיבציה של הנועץ ובסוג הבעיה:

התערבות חד-פעמית אינה מתאימה למטופלים עם הפרעות אישיות ובפרט לבעלי קווים גבוליים באישיות.

למעט מקרים ייחודיים, השיטה אינה מתאימה גם למטופלים פסיכוטיים או לסובלים מהפרעות נפש מורכבות אחרות.

 

 

פסיכותרפיה אונליין 

 

השינוי של הפסיכותרפיה בעת הקורונה

ובכן... הנה דוגמה חזקה וטובה:

מחקר מטא-אנליזה נרחב, שפורסם ביוני 2020 בכתב העת JAMA Psychiatry, מלמד כי התערבויות פסיכו-סוציאליות, ובייחוד טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), קשורות לתפקוד משופר של המערכת החיסונית. שיפור זה רלוונטי מאוד למתמודדים עם היבטים שונים וסיבוכים של מחלת הקורונה. 

 

הסקירה כוללת 56 ניסויים קליניים מבוקרים, בהקצאה אקראית, עם יותר מ- 4000 משתתפים בסה"כ.התוצאות מראות כי לאורך זמן, התערבויות פסיכוסוציאליות מצויות בקשר חיובי עם תפקוד מערכת החיסון המועילה, תוך הפחתה מקבילה בפונקציות המזיקות של מערכת החיסון, זאת בהשוואה לקבוצות ביקורת.

 

 

טיפול מרחוק בעת המגיפה

 

טלפסיכותרפיה, ייעוץ פסיכולוגי בוידאו, כוללת שימוש בוועידת וידיאו לתקשורת קלינית בין מטפל למטופל, בזמן אמת.

השימוש בפלטפורמת וידאו אונליין, כמו זום או סקייפ, מאפשר שליטה אופטימלית על הסביבה, כאשר התהליך הייעוצי יכול להתקיים בכל מקום - בבית, בעבודה, וכמובן, בימינו, בזמן הבידוד.

המטופל והמטפל מחליטים יחדיו על מועד המפגשים,שניתן לקיימם גם בטלפון, בצ'אט או בדוא"ל.

 

 

 צרו עמנו קשר ונפענח יחדיו

את הדרך המתאימה ביותר

עבורכם להיעזר בפסיכותרפיה

ובטיפול פסיכולוגי !

 

לחצו כאן לתיאום שיחת הכוונה

ללא עלות עם מתאמת טיפול

 

או כאן לשיחת ייעוץ חד-פעמית

בתשלום עם ראש המכון 

 

 

המתאמות זמינות כאן

להתכתבות ממוקדת:

התייעצות עם פסיכולוג מטפל

 

צוות מכון טמיר תל אביב ובכל הארץ

 

 

 

 

רשימת ספרים מומלצים על פסיכותרפיה

מתוך ספריית מכון טמיר.

ארגנה, ליקטה ורשמה - לאה מרקו

שם מחבר/ת שם הספר
אביה, רותם בדרך הביתה
אוגדן, תומס ה. מצע הנפש
אוסטרויל, זהבה פתרונות פתוחים - טיפול פסיכולוגי בילד ובסביבתו
אוקלנדר, ויולט שיח יצירתי עם ילדים
אילון, עופרה איזון עדין - התמודדות במצבי לחץ במשפחה
אילון, עפרה. להד, מולי חיים על הגבול - חיסיון והתמודדות במצבי לחץ של אלימות וסיכונים בטחוניים
אילון, עפרה. להד, מולי על החיים ועל המוות - מפגש עם המוות באמצעות הסיפור והמטאפורה
אילון, עפרה. להד, מולי חיים על הגבול - התמודדות במצבי לחץ, אי ודאות, סיכונים בטחוניים, צמצום האלימות ומעבר לשלום
אילון, עפרה. להד, מולי כל החיים לפניך - בניית התמודדות למניעת התאבדות
אלברטי, רוברט א. אדמונדס, מייקל ל. אסרטיביות - "זכותך המוחלטת" מדריך לחיים אסרטיביים
אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. פרקים נבחרים בפסיכיאטריה
אנוך, מיכאל אמצענות - המדריך לתכנון ושינוי קריירה באמצע החיים
ארהרד, רחל. אל-דור, יהודית חוסן נפשי - שיפור כושר ההתמודדות במצבי מצוקה ומניעת התאבדות
בהלינג-פישר, קטיה לסעוד עם פרויד - אורח החיים, הכנסת האורחים ומנהגי האכילה של אבי הפסיכואנליזה
בולאס, כריסטופר המקראה של כריסטופר בולאס
בורקוב, חיים נפגעי צה"ל - התמודדות
ביון, ו.ר. קשב ופרשנות
ביון, ו.ר. התנסויות בקבוצות ומאמרים נוספים
ביטי, ריצ'ארד רעיון ראיון חמש הדקות - גישה חדשה ורבה עוצמה להתמודדות בראיון
בן-זאב, אהרון בסוד הרגשות
בן-זאב, אהרון ישר מהלב
בן-זאב, אהרון נפש
בנימין, אברהם הראיון המסייע - מהדורה חדשה ומורחבת מלווה בדוגמאות מראיונות
בנימין, אברהם התנהגות בקבוצות קטנות
בר, הרולד. הרסט, ליזל טיפול קבוצתי אנליטי - מפגש מוחות
בראדשו, ג'ון השיבה אל הילדות - כיצד תחזיר לעצמך את הילד הפנימי
ברונסטיין, קטלינה (עורכת) התיאוריה הקלייניאנית - נקודת מבט בת זמננו
בריל, פ. בדרך לפסיכותרפיה הומניסטית
ברן, אריק משחקיהם של בני אדם - הפסיכולוגיה של יחסי אנוש
ברנדר, משה אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים בחירום - היבטים התנהגותיים וארגוניים
גאונטלט-גילברט, ג'רמי. גרייס, קלייר איך להתגבר על משקל עודף - מדריך לעזרה עצמית על פי עקרונות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי
גליקסמן, דליה כל אחד ביחד - מדריך פרקטי להנחיית קבוצות בשפה של כבוד
גרין, אנדרה רעיונות מחים לפסיכואנליזה עכשווית - אי-זיהוי וזיהוי הלא מודע
גרינבאום, מיקי (עורכת) משפחות במעבר - עבודה קבוצתית עם משפחות בגירושין
גרנות, תמר בלעדיך - השפעת אובדן על חיי ילדים ונוער
גרנות, תמר אבדן
גרנק, מישל (עורך) אנתולוגיה של הפסיכואנליזה הצרפתית
דייטס, בוב חיים לאחר אובדן
דנינו, מלי ההורה כמאמן - המסע של הורה לילד עם ליקויי למידה ו/או הפרעות קשב
דרייקורס יסודות הפסיכולוגיה האדלריאנית
היריגוין, מארי-פראנס הטרדה נפשית - אלימות נפשית בחיי היומיום בעבודה ובמשפחה
הלן טרואזייה פיירה אולאנייה
הלפרן ג'. הלפרן א. השלכות - עולם של יחסים מדומים
ואצלאוויק, פאול. ויקלנד, ג'ון. פיש, ריצ'ארד שינוי - עקרונות של יצירת בעיות ופתירתן
וויתאקר, ג'ון פ. אמנת נישואים אישית - גלו הרפתקה חדשה בחיי הנישואים
וולמן, בנג'מין ב. פחדי ילדים
ויורסט, ג'ודית החיים - אבידות הכרחיות, ויתורים גורליים
ויליאמס, דונה אף אחד בשום מקום
ויניקוט, ד. ו. משחק ומציאות
ויניקוט, ד. ו. חסך ועבריינות
ויניקוט, ד. ו. תינוקות ואימותיהם
ויצטום, א. רובין, ש. מלקינסון, ר. (עורכים) אובדן ושכול בחברה הישראלית
ויצטום, אליעזר נפש, אבל ושכול
ולד, עמנואל הינשוף של מינרוה - החלטות אסטרטגיות בתנאי אי-ודאות
ז'אנן, קלוד ז'אן-ברטרן פונטאליס
זילברמן, יהודית כלים שלובים - הדרכה בעבודה סוציאלית תיאוריה, תהליכים וכלים
זליגמן, צביה. סולומון, זהבה (עורכות) הסוד ושיברו - סוגיות בגילוי עריות
חנה סגל מלאני קליין
טסטין, פרנסס מחסומים אוטיסטיים במטופלים נוירוטיים
יאלום, ארווין כולנו בני חלוף - וסיפורים אחרים של פסיכותרפיה
יפה-גיל, יפעת. טופר, ישראל. כהן-בלייכר, בלה. על זאבים, פיות ואנשי עסקים - כלים להצלחה עסקית בהשראת האגדות
כהן, אדיר מילים נוגעות - כתיבה יצירתית
כהן, אדיר סיפור הנפש - ביבליותרפיה הלכה למעשה
כהן, אדיר שריקה בחשכה - משברים ומצוקות
לומסקי-פדר, עדנה כאילו לא הייתה מלחמה - תפיסת המלחמה בסיפורי חיים של גברים ישראלים
לונג, סוזן תהליכים ומבנה של קבוצות קטנות
ליבנה, שולה. ווזנר, יוחנן התערבויות: חינוכיות, פסיכולוגיות וחברתיות לעובדי נוער, ליועצים חינוכיים, לעובדים סוציאליים
לינדנר, רוברט השעה בת 50 הדקות - קובץ סיפורים פסיכואנליטיים אמיתיים
לפלאנש, ז'אן. פונטאליס, ז'אן-ברטרן אוצר המילים של הפסיכואנליזה
לקט, רות. בן-לביא, שלומית ערכת התמודדות עם חרדת מבחן בקרב תלמידי תיכון
מטרי, יעקב בית לנפש
מיטשל, סטיבן א. התייחסותיות - מהיקשרות לאינטרסובייקטיביות
מיטשל, סטיבן א. בלאק, מרגרט ג' פרויד ומעבר לו - תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית
מייסון, ג'פרי מ. בגנות הפסיכותרפיה - עריצות רגשית ומיתוס ריפוי הנפש
מייסון, ג'פרי מ. לסגור חשבון עם הפסיכואנליזה - התפתחותו והתפכחותו של פסיכואנליטיקאי
מילר, ז'אק-אלן בדרכו של לקאן - סמינר
מרפי, ג'וזף כוחו של תת-המודע
נהרין, אליאב במה במקום ספה - פסיכודרמות
נרי, קלאודיו. פיינס, מלקולם. פרידמן, רובי (עורכים)
חלומות בפסיכותרפיה קבוצתית - תיאוריה וטכניקה
סאטיר, וירג'יניה פנים רבות לנו
סוטו, ליאורה לגעת בנפש - פסיכותרפיה באמצעות חומרים וצבעים
סולומון, אנדרו דמון של צהריים - אנטומיה של דיכאון
סמילנסקי, משה. (ראש הפרוייקט) אתגר ההתבגרות - כרך ה': צרכים, לחצים והתמודדות
סמילנסקי, שרה תפיסת המוות בעיני ילדים - עזרת הגננת והמשפחה לילדים בגילים 3-6
סקארפון, דומיניק ז'אן לפלאנש
עומר, חיים. אלון, נחי מעשה הסיפור הטיפולי
פונטאליס, ז'אן-ברטראן חלונות
פייבר, אדל. מייזליש, אליין אחים ללא יריבות - איך לעזור לילדיכם לחיות יחדיו כך שגם אתם תוכלו לחיות
פיליפס, אדם ויניקוט
פיליפס, ג'ולי טיפול קבוצתי במסגרות חברתיות
פנחס נוי הפסיכואנליזה אחרי פרויד
פרויד, זיגמונד הטיפול הפסיכואנליטי
פרויד, זיגמונד מבוא לפסיכואנליזה
פרום, אריך אמנות האהבה
פרי, מייקל ל. טיפול קוגניטיבי קבוצתי
פריידיי, ננסי קנאה
קאופמן, אדוארד פסיכותרפיה של מתמכרים
קאר, אלן הדרך הקלה להפסיק לעשן
קואי, הלן. פצ'רק, אנדריאה ייעוץ - גישות וסוגיות
קוהוט, היינץ פסיכולוגיית העצמי וחקר רוח האדם - הרהורים בגישה פסיכואנליטית חדשה
קוהוט, היינץ כיצד מרפאת האנליזה
קיט, כרמלה מקודת מפגש - מאמן, מתאמן, קבוצה
קייסמנט, פטריק ללמוד מן המטופל
קליין, מלאני כתבים נבחרים
קלינגמן, א. רביב, ע. שטיין, ב. (עורכים) ילדים במצבי חירום ולחץ - מאפיינים והתערבויות פסיכולוגיות
קלינגמן, אביגדור. אייזן, רחל ייעוץ פסיכולוגי - עקרונות, גישות ושיטות התערבות
רבין, קלייר טובים השניים - נישואין כדיאלוג
רודי, דויד הפציינט ואני - מעבר להעברה
רוזן, סידני קולו של מילטון אריקסון - סיפורים מטפוריים להיפנוזה ולתרפיה
רוזנהיים, אליהו אדם נפגש עם עצמו - פסיכותרפיה: החוויה ותהליכיה
רוזנוסר, נאוה (עורכת ראשית) הנחיית קבוצות - מקראה
רוזנטל, רוביק האם השכול מת
רונן, תמי ויותר מכל אהבה - האמנות והמיומנות בטיפול בילדים
רוקח, אריה (עורך) התמודדות בית הספר מול האלימות
רזיאל, ורדה ציפור הנפש
רפ, אורי עולמו של המישחק
שטרנגר, ק. אינדיבידואליות - הפרוייקט הבלתי אפשרי
שפלר, גבי פסיכותרפיה מוגבלת בזמן - תיאוריה, טיפול, מחקר
שפלר, גבי. אכמון, יהודית. וייל, גבריאל (עורכים) סוגיות אתיות במקצועות הייעוץ והטיפול הנפשי
Author  Book Title
Ariel, Shlomo Strategic family play therapy
Benson, Herbert Timeless healing - the power and biology of belief
Brottman, Mikita Phantoms of the clinic - from thought-transference to projective identification
Budman, S. H., Hoyt, M. F., Friedman, S. (Eds) The first session in brief therapy
Byng-Hall, John Rewriting family scripts - improvisation and systems change
Charny, Israel W. Existential/Dialectical Marital therapy
Coen, Dan Building call center culture
Cornell, Ann Weiser The radical acceptance of everything
De-Shazer, Steve Keys to solution in brief therapy
Fakhry Davids, M. Internal Racism - A psychoanalytic approach to race and difference
Friedman, Steven (Ed) The reflecting team in action - Collaborative practice in family therapy
Gilligan, Carol In a different voice - psychological theory and womens development
Glasser, William Choice Theory - A new psychology of personal freedom
Gordon, Sol When living hurts - for teenagers and young adults
Greenspan, Miriam A new approach to women & therapy
Haley, Jay Uncommon Therapy
Haley, Jay. Hoffman, Lynn. Techniques of family therapy
Heynman, Nicholas Dreams & Relationships
Jacobson, Bonnie The shy Single - A bold guide to dating for the less-than-bold dater
Kopp, Richard R. Metaphor Therapy - using client generated metaphors in therapy
Larson, Reed. Richards, Maryse, H. Divergent Realities - The emotional lives of mothers, fathers and adolescents
Lipgar, R. M., Pines, M. (Eds) Building on Bion - Contemporary developments
Lipgar, R. M., Pines, M. (Eds) Building on Bion: Roots - Origins and context
Lukas, Susan Where to start and what to ask
Minuchin, Salvador Families and family therapy
Pedder, Jonathan Attachment and new beginnings - reflections on psychoanalytic therapy
Ronningstam, Elsa F. Identifying and understanding the Narcissistic personality
Satir, Virginia Peoplemaking
Snyder, Timothy On Tyranny - Twenty lessons from the twentieth century
Tannen, Deborah You just don't understand - Women and Men in conversation
Sternberg, Esther M. Healing Spaces - The science of place and well-being
Goleman, Daniel Emotional Intelligence - Why it can matter more than IQ
Farrell, John Freud's paranoid quest - Psychoanalysis and modern suspicion
Mellody, Pia The intimacy factor
Moustakas, Clark E. Psychotherapy with children - The living relationship
Freud, Sigmund Group psychology and the analysis of the Ego
Hoffman, Lynn Family Therapy - An intimate history
Savege Scharff, Jill The Teleanalytic setting
Haley, Jay Problem -Solving therapy
Weinberg, George The heart of psychotherapy
Mann, James Time-limited psychotherapy
Boston change study group Change in psychotherapy - A unifying paradigm
Imber-Black, Evan. Roberts, Janine Rituals of our times - Celebrating, healing and changing our lives and our relationships
Hendrix, Harville Getting the love you want - A guide for couples
Khan, Masud R. Alienation in perversions
Kissel Wegela, Karen The courage to be present
Freeman, J., Epston, D., Lobovits, D. Playful approaches to serious problems
Macnaughton, Ian Body, breath and conciousness - A somatics anthology
Rodman, Robert Keeping hope alive - on becoming a psychotherapist
Greenspan, Stanley The challenging child
Zimmerman, Jeffrey., Dickerson, Victoria If problems talked
Napier, Augustus Y. The fragile bond - Insearch of an intimate and enduring marriage
Shapiro, David Neurotic styles
Elkaim, Mony If you love me, don't love me - constructions of reality and change in family therapy
Kanfer, F. H., Goldstein, A. P. (Eds) Helping people change - a textbook of methods
Lederer, W. J., Jackson, D. The mirages of marriage
Hendrix, Harville Keeping the love you find - a guide for singles
Kohut, Heinz The analysis of the self
Dewan, M., Steenbarger, B., Greenberg, R. (Eds) The art and science of brief psychotherapy
Guntrip, Harry Psychoanlytic theory, therapy and the self
Aleksandrowicz, D., Aleksandrowicz, M. The injured self - The psychopathology and psychotherapy of developmental deviations
Stolorow, R., Brandchaft, B., Atwood, G. Psychoanalytic treatment - an intersubjective approach
Seinfeld, Jeffrey Interpreting and holding - The paternal and maternal functions of the psychotherapist
Masterson, James F. Psychotherapy of the borderline adult - A developmental approach
Stadter, Michael Object relations brief therapy
Mitchell, S., Aron, L. (Eds) Relational psychoanalysis - the emergance of a tradition
Kernberg, Otto Borderline conditions and pathological narcissism
Mcwilliams, Nancy Psychoanalytic psychotherapy - A practitioners guide
Kernberg, Otto Severe personality disorders
Mcwilliams, Nancy Psychoanalytic diagnosis - understanding personality structure in the clinical process
Van Haute, Philippe., Geyskens, Tomas From death instinct to attachment theory
Malan, David, H. Individual psychotherapy - and the science of psychodynamics
Madox, Brenda Freud's wizard - Ernest Jones and the transformation of psychoanalysis
Kernberg, Otto Love relationships - Normality and pathology
Waska, Robert Treating severe depressive and persecutory anxiety states
Waska, Robert Love, hate and knowledge - The Kleinian method and the future of psychoanalysis
Eigen, Michael The psychotic core
Eigen, Michael Feeling matters
Eigen, Michael Image, sense, infinities and everyday life
Eigen, Michael Toxic nourishment
McCullough Vaillant, Leigh Changing character
Bieling, P., McCabe, R., Antony, M. Cognitive-Behavioral therapy in groups
Eigen, Michael Flames from the unconscious - Trauma, madness and faith
McKay, Matthew. Wood, Jeffrey C. The Dialectical Behavior therapy diary
Lawson, Christine Ann Understanding the borderline mother
Gurman, Alan S. Casebook of marital therapy
Rathus, J., Miller, A. DBT Skills manual for adolescents
Chapman, A., Gratz, K. The Dialectical Behavior therapy skills workbook
Foa, Edna, Wilson, Reid Stop obsessing! - How to overcome your obsessions and compultions
American psychiatric association DSM-5
Mckenzie-Mavinga, Isha The challenge of racism in therapeutic practice
Grose, Anouchka Are you considering therapy?
Eigen, Michael Faith and transformation
Molino, A., Ware, C. (Eds) Where id was - challenging normalization in psychoanalysis
Brafman, A. H. Fostering independence - Helping and caring in psychodynamic therapies
Eigen, Michael Under the totem - in search of a path
Sperry, Len Handbook of diagnosis and treatment of the DSM-4 personality disorders
Masterson, James F., Lieberman, Anne R (Eds) A therapist's guide to personality disorders - The masterson approach
Beck, Judith Cognitive therapy - Basics and beyond
Nietzel, M., Bernstein, D., Milich, R. Introduction to clinical psychology - fifth edition
Kaplan Singer, Helen The illustrated manual of sex therapy - second edition
Karpel, Mark A. Evaluating couples - A handbook for practitioners
Fisch, R., Weakland, J. Segal, Lynn The tactics of change - Doing brief therapy
Mccullough, L., Kuhn, N. (......) Hurley, C. Treating affect phobia - A manual for short term dynamic psychotherapy
Agazarian, Yvonne M. Systems-centered therapy for groups
Pines, Malcolm Bion and group psychotherapy
Yalom, Irvin D. The theory and practice of group psychotherapy - fourth edition
Kurtz, Linda F. Self-help and suport groups - A handbook for practitioners
Kennard, D., Roberts, J., Winter, D. A workbook of group analytic interventions
Agazarian, Yvonne, Peters, richard The visible and invisible group
Harwood, I., Pines, M. Self experience in group
Hoyt, Michael F. Constructive therapies
Taibbi, Robert Doing family therapy
Pittman, Frank S. Turning points - treating families in transition and crisis
Minuchin, Salvador. Fishman, H. Charls Family Therapy techniques
Hoffman, Lynn Foundations of family therapy
Rogers, Carl On encounter groups
Omer, Haim., Alon, Nahi Constructing therapeutic narratives
McGoldrick, Monica. Gerson, Randy Genograms in family assessment
Minuchin, Salvador Family Kaleidoscope
Boscolo, L., Cecchin, G., Hoffman, L., Penn, P. Milan systemic family therapy - conversations in theory and practice
Wile, Daniel B. After the honeymoon - how conflict can improve your relationship
Falloon, I., Laporta, M., Fadden, G., Graham, V. Managing stress in families
Minuchin, Salvador Mastering family therapy - journies of growth and transformation
Mitchell, Juliet Psychoanalysis and feminism
Minuchin, Salvador Family healing - Tales of hope and renewal from family therapy
Masterson, James F. The narcissistic and borderline disorders
Eigen, Michael Contact with the depths
Imber-Black, Evan (Ed) Secrets in families and family therapy
Miller, A., Rathus, J., Linehan, M. Dialectical behavioral therapy with suicidal adolescents
Foulkes, S. H. Selected papers - psychoanalysis and group analysis

 

 

בדיקת עובדות והצהרה לגבי אמינות המאמר מדיניות כתיבה 

 

כתיבה: 

 

שייקו ברנדווין, MA,

פסיכולוג חינוכי מומחה

 

אופיר ברגמן, MA,

מאבחנת לקויות למידה

 

אסתר מכלוף, MA,

בוגרת פסיכולוגיה חינוכית

 

 

תודות:

 

לאה מרקו, MA,

פסיכולוגית קלינית מומחית

 

 

מקורות:

 

חוקרים ישראלים מצאו קשר סטטיסטי בין טיפול פסיכולוגי לירידה בצריכת שירותי בריאות. 13.7.2018. עידו אפרתי, הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.6268926

טלמון משה, תרפיה בפגישה אחת, הוצאת מוטיב, 1993

 

Blatt, S. J. (1974). Levels of object representation in anaclitic and introjective depression. Psychoanalytic Study of the Child, 29, 107-157

 

Blatt, S. J. (1992). The differential effect of psychotherapy and psychoanalysis on anaclitic and introjective patients: The Menninger Psychotherapy Research Project revisited. Journal of the American Psychoanalytic Association, 40, 691-724

 

Blatt, S. J. (2002). Patient variables: Anaclitic and introjective dimensions. In W. Sledge & M. Hershen (Eds.), Encyclopedia of psychotherapy (pp. 349-357). New York: Academic Press

 

Blatt, S. J. (2004). Experiences of depression: Theoretical, clinical and research perspectives. Washington, DC: American Psychological Association

 

Campbell, A. (1999), Single Session Interventions: An Example of Clinical Research in Practice. Australian and New Zealand Journal of Family Therapy, 20: 183-194

 

Cohen, J. L., Sander, L. M., Slavin, O. M., & Lumley, M. A. (2008). Different methods of single-session disclosure: What works for whom? British Journal of Health Psychology, 13(Pt 1), 23–26

 

The Real Relationship in Psychotherapy: The Hidden Foundation of Change. By Charles J. Gelso, PhD. 2011. http://www.apa.org/pubs/books/4317239.aspx

 

Hofmann, S. G., Asnaani, A., Vonk, I. J. J., Sawyer, A. T., & Fang, A. (2012). The Efficacy of Cognitive Behavioral Therapy: A Review of Meta-analyses. Cognitive Therapy and Research, 36(5), 427–4409476-1

 

Jones, T., Lookatch, S., & Moore, T. (2013). Effects of a Single Session Group Intervention for Pain Management in Chronic Pain Patients: A Pilot Study. Pain and Therapy, 2(1), 57–64

 

Psychology's Renaissance Leif D. Nelson, Joseph Simmons, Uri Simonsohn, Annual Review of Psychology 2018 69:1, 511-534

 

Rosenbaum R., Hoyt M.F., Talmon M. (1990) The Challenge of Single-Session Therapies. In: Wells R.A., Giannetti V.J. (eds) Handbook of the Brief Psychotherapies. Applied Clinical Psychology. Springer, Boston, MA

 

Swift JK, Greenberg RP. Premature discontinuation in adult psychotherapy: A meta-analysis. Journal of Consulting and Clinical Psychology. 2012;80:547–559

 

The Basics of Psychotherapy: An Introduction to Theory and Practice. By Bruce E. Wampold, PhD, ABPP. 2010. http://www.apa.org/pubs/books/4317214.aspx

 

Zeig JK (1987)The Evolution of Psychotherapy. Brunner/Mazel, Publishers, NY

 

http://www.nytimes.com/1991/05/02/health/therapists-say-a-single-session-may-be-enough.html

 

https://www.huffingtonpost.com/entry/sometimes-just-one-session-of-therapy-can-be-enough_us_57c122bfe4b00c54015dea64

 

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


שם מלא(*)

חסר שם מלא

השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

נחלת יצחק 32א׳, תל אביב יפו, 6744824

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–20:00
יום שני, 9:00–20:00
יום שלישי, 9:00–20:00
יום רביעי, 9:00–20:00
יום חמישי, 9:00–20:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2024