מכון טמיר לפסיכותרפיה
תרפיה במשחק לילדים
כתיבה:
פסיכולוגית קלינית מומחית מדריכה,
בוגרת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית של הילד
בהצטיינות באוניברסיטת תל אביב;
פסיכולוגית ראשית ואחראית על ההתמחות
בפסיכולוגיה קלינית במכון טמיר
סיבות שונות מובילות הורים לפנות עם ילדיהם לטיפול.
להביא ילד לטיפול פסיכולוגי זהו צעד לא פשוט עבור רוב ההורים, ולרוב הם פונים בתחושת דחיפות גדולה כשהם משוכנעים שמשהו אינו כשורה, כשהילד או הם סובלים (בדרך כלל שניהם) מעבר לכאב או לסבל הטבעי שכרוך בגדילה ובהתפתחות.
התפתחות תיאורטית של הטיפול במשחק
מבחינה הסטורית, מי שפיתחה את הטיפול במשחק עם הילדים הייתה מלאני קליין.
בעוד שזיגמונד פרויד טיפל רק במבוגרים (פרט לטיפול במקרה של "הנס הקטן"), קליין עבדה וניסתה פסיכואנליזה לילדים מאד צעירים.
מבחינתה, גם ילדים באים לידי ביטוי ביחסי ההעברה וההעברה הנגדית (הטרנספרנס), והיא פירשה לילדים שטופלו אצלה את ההתרחשות הלא מודעת בינה לבינם.
בתחילת דרכו של ה-play therapy חידשה קליין את האופן בו משליך הילד תכנים רגשיים מעולמו הפנימי, את יחסי האובייקט הפנימיים שלו, כלפי בובות.
לדידה, המשחק מביא את שפת הלא מודע של הילד:
באמצעותו ניתן לראות אילו הגנות משתחזרות, מהו האפקט (הרגש) הדומיננטי מבחינת החרדה ומהם יחסי האובייקט שמשתחזרים ביחסים הטיפוליים.
בטיפול במשחק, הילדים מניחים לרגע על השטיח את המטען הרגשי העמוס בחיים.
הפנייה לטיפול במשחק נובעת מתחושה שהילד אינו מסתגל, שמשהו נתקע או השתבש בהתפתחותו הרגשית-חברתית.
טיפול זה מתאים לילדים בגילאים 3-11.
טיפול פסיכודינמי מזמין את ההורים והילד למקום בטוח אמפתי ומקבל, שבו אפשר יהיה להבין את השורשים של מה שהשתבש ביכולת של הילד לשחק, ללמוד, ולאהוב (את עצמו, חבריו או בני משפחתו).
״המשחק מאפשר לך לפגוש את הגורל״
-- קופולינו
איך עובד טיפול במשחק?
הטיפול מתחיל במספר מפגשי הערכה (בממוצע 2-3):
מפגש עם ההורים בו הם משתפים ובוחנים את ההיסטוריה והמצוקה שהובילה לטיפול ואת הגורמים הסביבתיים והמשפחתיים שקשורים ומושפעים ממנה.
בהמשך מתקיימים מפגש או שניים עם הילד על מנת לאבחן את כוחותיו, מקור הסבל שלו והתאמתו לטיפול.
בתום תהליך זה (אינטייק) ההורים ישותפו בתוכנית הטיפולית המומלצת למשפחה.
על מנת שהטיפול יישא פרי, בעיקר בקרב ילדים צעירים, נדרש שיתוף פעולה בין המטפל לבין ההורים.
על מנת להעצים את השפעת הטיפול לרוב יתקיימו במקביל למפגשים עם הילד מפגשים עם ההורים (בתדירות של בין פעם בשבוע לבין פעם בחודש).
תחילת הטיפול בילד מוקדשת ליצירת קשר בין הילד לבין המטפלת.
קשר בטוח ויציב הוא שיהווה את הבסיס ליכולת של הילד להיתרם מן הטיפול.
בשונה מטיפול במבוגרים, ילדים משתפים בעולמם דרך משחק.
מטפלים פסיכודינמיים בילדים מבינים את עולמם של הילדים דרך האופן שבו הם משחקים, ודרך התכנים שעולים במשחק.
ילדים יכולים להמחיז במשחק דמיוני בבובות את האופן שבו הם תופסים וחווים סיטואציות מטרידות מהחיים האמיתיים.
דרך המשחק בנוכחות המטפל הם יכולים להשיג הבנה טובה יותר של ההתרחשות, של הרגשות שלהם, של מה שמפעיל אותם, ובהמשך לקבל ולווסת את רגשותיהם טוב יותר.
בחלק מהמקרים שינוי והטבה יתרחשו רק דרך משחק, ובאחרים, המטפל עוזר לילד לעשות את החיבורים בין ההתרחשות במשחק ובחדר לבין החיים האמיתיים ובכך להוביל להבנה ולשינוי.
לצופה מן הצד, ההתרחשות בטיפול יכולה להראות כמשחק בלבד, אך עבור הילד והמטפל המשחק הוא הדרמה של החיים הפנימיים.
דוגמה אחת לדרך אחת מבין רבות, שבהן מתנהל טיפול במשחק:
ילדה בת 10 הופנתה לטיפול בשל קושי ביצירה ובשמירה על קשרים חברתיים.
במפגשים עם המטפלת היא מבקשת ליצור יחד בחומרי היצירה. היא נענית, אך לאורך מספר מפגשים המטפלת חשה שהיצירה אינה נעשת בהנאה, לא לה ולא לילדה.
אך הילדה מגיעה בנחישות למפגשים והתחושה היא שמשהו משמעותי מתרחש.
המשימה של המטפלת היא להבין מה השתבש ביכולת המשחק של הילדה, והיא מזהה שהאנרגיות של הילדה מופנות כולן למאבקי שליטה במטפלת ובסיטואציה.
כעת על המטפלת להבין מדוע הילדה עסוקה במאבקי שליטה במקום במשחק מפרה ויצירתי, עד כמה זה נוקשה, האם אפשר להגמיש ולאפשר לילדה חוויה חדשה ואחרת בקשר.
בשיחה עם ההורים המטפלת משתפת בהבנותיה לגבי הילדה, וההורים מאמתים שגם בבית צורת התקשורת דומה.
בבדיקה משותפת מסתבר שלילדה כמעט ואין דרגות חופש בבית ובחייה, אין לה פרטיות, ומעט מאוד מקומות בחירה, החוויה היא של צמצום ושליטה בעיקר בשל כפייתיות של האם.
כעת, העבודה הטיפולית נעה בשני צירים:
עם ההורים - לפתח אמפתיה לילדה ולצרכיה, לראות את המנגנון הלא מסתגל שפיתחה אל מול החרדה מפני השתלטות עליה (גם כשאין איום מציאותי בקשרים עם הסובבים אותה מחוץ לבית) ולשנות את המציאות שלה, להרחיב את דרגות החופש והבחירה.
עם הילדה - המטרה ליצור מקום בטוח ומכבד, שבו הילדה תתחיל להכיר בחשש שיש לה במגע עם אחרים מפני השתלטות, ובתגובה המרחיקה שלה, לפתח אמפתיה לשותפים למשחק, וליהנות מחוויה חדשה של קשר הדדי ומפרה.
טיפול פסיכודינמי בילדים דורש משאבים מצד ההורים והילד, אך הוא שואף לגעת בשורשים של המצוקה ולהוביל לשינוי שאינו שטחי, ושהשפעתו תהיה לטווח הרחוק.
בטיפול הנפשי מביעים הילדים את משאלות ליבם באמצעות משחק, בציורים.
אלה דרכים שמצד אחד מאפשרות פורקן רגשי, אך מצד שני אינן מעמתות את הילד מול תכנים מאיימים כמו כעס כלפי הוריו, קנאה, תחושת אשם, פחדים ורגשות קשים נוספים.
מעורבות ההורים בטיפול במשחק
שילוב ההורים בתהליך הטיפול במשחק חיוני.
מטפלים במשחק חייבים לוודא שהוריהם של הילדים בטיפול במשחק מעורבים לגמרי ומבינים את התהליך התרפויטי, וזאת בכדי שהילדים יוכלו להרוויח באופן אופטימלי מהתהליך.
לא אחת ניתן להבחין שלהורים יש שאלות רבות ותפיסות מוטעות לגבי תהליכי הטיפול במשחק.
מחקרים בטיפול במשחק הראו קשר חיובי בין מעורבות הורים בטיפול במשחק לבין תוצאות מוצלחות של הטיפול.
דר׳ נירית שלמון ביטון, מטפלת במשחק בירושלים
מהו טיפול פיליאלי? (Filial Therapy)
טיפול פיליאלי (Filial Therapy) הינו טיפול אשר מספק למטפל העיקרי בילד (בדרך כלל ההורה) אימון בסיסי בטכניקות הטיפול באמצעות משחק (טיפול פסיכותרפי נפוץ בקרב ילדים, בו אנו עוסקים כאן) כך שיוכל להשתמש בהן עם ילדו שלו.
מודל זה מהווה את אחת מהתערבויות הטיפול המשפחתי הראשונות ונוצר מתוך האמונה שהורים יכולים ללמוד את הכישורים הנחוצים בכדי להפוך לסוכנים טיפוליים עבור ילדיהם.
הטיפול הפיליאלי מציע נקודת מבט ייחודית על ההליך הטיפולי, כאשר בני המשפחה מהווים את הסוכן העיקרי ליצירת שינוי. במסגרת הטיפול, אנשי טיפול מקצועיים מלמדים את ההורים את שיטת הטיפול ואז מספקים השגחה והדרכה כשהמשפחות מתחילות לנווט ולפתור אתגרים בכוחות עצמם.
טיפול פיליאלי כולל מספר שלבים:
תחילה, המטפל מבצע הערכה של המשפחה ומקדיש זמן לצפייה בדינאמיקה והאינטראקציה המשפחתית.
בהמשך, המטפל מדגים להורים פגישה של טיפול במשחק ולאחריה, במשך מספר מפגשים מאמן אותם בטכניקות הבסיסיות של הטיפול.
לאחר מכן, ההורים יבצעו את סשן הטיפול במשחק בעצמם עם ילדיהם, כאשר המטפל יספק השגחה ישירה. הסשן אותו מוביל ההורה מתחיל לרוב בקליניקה אך בסופו של דבר עובר להתבצע באופן עצמאי בבית.
במהלך הטיפול, המטפל מספק תמיכה מתמשכת ומתייחס לכל קושי או אתגר עימו המשפחה נפגשת ובכך מכין את המשפחה לדרך עצמאית ולסיום הטיפול.
התפתחות המשחק
סדר התפתחות סוגי המשחק האופייניים לילדים בשלב הפרה-אופרציונלי:
אפשר לראות את התפתחות המשחק מאספקטים שונים; פיאזה התמקד באספקט הקוגנטיבי (הרי משם הוא מגיע). בעיני פיאזה יש למשחק התנסות חשיבה הקשורה להתפתחות הקוגנטיבית. הוא טען שצריך תנאים בשילתיים אך ההתנסות היא חשובה. פיאזה רואה את חשיבות התנסות במשחקים שונים על מנת לפתח מבנים קוגניטייבים וזוהי גם העדות לכך שהילד עובר תהליך התפתחות קוגניטיבית. כפי שהשפה זה ביטוי ליכולת החשיבה של הילד, כך גם המשחק מראה ביטוי להתפתחות הקוגניטיבית של הילד.
1. משחק סנסורי-מוטורי (מתחיל בגיל שנה) - כאשר עוקבים אחרי התפתחות המשחק מגיל צעיר; בתחילת הדרך (בשנה הראשונה, השלב הסנסו-מוטורי של פיאזה), רוב המשחק מתאפיין במשחק סנסומוטרי: לגעת, לזרוק, התנסות עם חפצים- כך התינוק מבין איך חפצים /אובייקטים מתנהגים. התינוק בגיל שנה אינו מבין זאת מבחינת התודעה, אלא זו התנסות עם העולם האובייקטיבי והוא רואה את התוצאות של כך.
2. משחק מובנה (constructive play) - מתחיל בגיל שנתיים, כ-50% מזמן משחק מוקדש לכך בקרב ילדים בני 3-6: בהדרגה, בשנה השנייה, הוא מוסיף גם משחק מובנה - למשל לבנות מגדל עם קוביות, הכנת פאזלים. זה יותר מובנה, יותר ממוסגר, יותר סיסטמטי, משחק שיש לו יותר מטרות, יש לו הגדרה וכו'. הילדים משחקים במשחק הזה עד גיל 6 - המשחק המובנה הופך להיות מרכזי במשחקי הילדים.
העמדת פנים
אנו מדמים שאנו באיזשהוא תפקיד או עושים משהו שיש בו אלמנט של דימיון. יש 2 רמות של משחק העמדת פנים:
משחק העמדת פנים ראשונית, מתחיל בגיל 1.5 שנה (first pretend play)
א. שימוש בצעצוע למטרה המוצהרת. הפעולה מופעלת כלפי העצמי. (מתחיל בגיל שנה וחצי): מתחיל בגיל 1.5 שנה. התינוק/הילד משתמש באובייקט/חפץ שלמשהו הוא קיים. בהתחלה הוא משתמש על עצמו, ואחר כך על אובייקטים אחרים. למשל, הוא מחזיק טלפון צעצוע והוא מדמה שהוא מדבר למישהו. ב. מעבר לפעולה כלפי אובייקט (בובה). (גיל שנתיים): בשלב יותר מאוחר, התינוק משתמש בו גם לשימוש אחר.למשל, המברשת צעצוע שהוא מבריש את עצמו, כעת הוא גם יבריש על הבובה שלו או לחילופין הוא יאכיל את הדובי שלו בכפית.
משחק העמדת פנים מוחלפת
מתחיל בגיל 3 (substitute pretend play) – שימוש באובייקטים המייצגים משהו שונה:הילד כבר לא משתמש רק בחפצים שמייצגים את החפצים המקוריים (למשל,טלפון צעצוע), אלא הוא משתמש במה שהוא מחליט שייצג את האובייקט. זה משחק העמדת פנים מוחלפת, זה הייצוג הסמלי האולטימטיבי- אני אחליט מה יסמל הדבר. למשל, הוא מחליט שהשלט למזגן יהפוך להיות טלפון.
פיאז'ה ייחס לכך התקדמות קוגניטיבית רבה:
הילד מחליט מה מסמל החפץ ואינו מוגבל להגדרה הראשונית שלו.הוא טען שאנו מתאמצים לרכוש צעצועים המדמים חפצים מציאותיים כמו פינת מטבח, אך למעשה הילד צריך לעשות שימוש בדמיון שלו בשימוש בסמלים של חפצים באופן שאינו מוגבל לקונקרטיזציה.
הילד צריך להחליט שדף נייר הוא עוגת יומולדת לחברתו. כלומר, יש פה שימוש בדמיון וגם הסמלה גבוהה יותר.
למשל מחקר עדכני העלה כי ילדים המבלים זמן רב יותר במשחק הרפתקני מתמודדים עם תסמינים נמוכים יותר של חרדה ודיכאון, ודיווחו על מידת אושר גבוהה יותר במהלך הסגר הראשון של הקורונה (Dodd et al, 2022).
כך הילד משתחרר מהתלות באובייקטים. ככל שאנו יוצרים עולם יותר קונקרטי לילד, אנו מונעים ממנו מלפתח את הדמיון. זה מתחבר לטענה שילדים שיותר צופים בטלוויזיה פחות משתמשים בדמיון, בניגוד להקראת סיפור לילד, בו הילד עושה שימוש גדול בדמיון וכך מתפתח יותר טוב.
**גילאים 3-6 זוהי התקופה של העושר הדמיוני של הילד.
משחק סוציו-דרמטי (מתחיל בגיל 3-4)
משחקי תפקידים - הילד משחק רופא או שוטר וכו'. פיאז'ה רואה שיש פה תרומה להתפתחות החשיבתית של הילד על ידי כך שילד כעת יש יכולת להיכנס לנעלי האחר ולהתנתק מהחשיבה האגוצנטרית בקלות יותר בהמשך. יחד עם זאת, פיאז'ה טוען שכאשר ילד משחק במשחק סוציו-דרמטי כשהוא נמצא בתקופה האגוצנטרית (גם גילאי 3-4), הוא מוגבל מבחינת המבנים הקוגניטיביים. כזכור, אצל פיאז'ה מדובר קודם כל בבשילה. אך עם התרגול של הילד במשחקי תפקידים, יהיה לו יותר קל לעשות את המעבר.
עם סיום השלב השני הפרה-אופרציונלי (גיל 6-7), אנו מגיעים להישגים הבאים:
הבנת חוקי השימור
יכולת סיווג מפותחת - סיווגים היררכיים ביותר מאשר דרך אחת. הילד לא מסוגל לסווג לפני כן ״צהובים-משולשים״ מול ״אדומים-עגולים״. דוגמא נוספת - השתייכות היררכיות של יותר מקבוצה אחת: הוא אבא שלי, אך גם הבעל של אמא שלי.
יכולת לפתור סתירות וניגודים - כולל מצבים בהם זה נראה יותר אבל זה אותו דבר. מראית העין אומרת דבר אחד, אך הילד מבין שזה לא כך.
הבנת זמנים - עבר, הווה ועתיד- ילד בשלב האגוצנטרי אינו מסוגל לעשות את הסדר של מה היה קודם, מה עכשיו ומה יבוא אחר כך.
גמישות - הבנה של הפיכות חשיבתית גבוהה יותר - בזכות יכולת השימוש של הילד באופרציות ובמניפולציות מנטליות.
יכולת להנחות אחרים באופן וורבלי, תיאוריית האחר (Theory of Mind) קיימת- הילד יכול להבין כיצד האחר חושב ולהנחות אותו טוב יותר, להיכנס לנעליו טוב יותר ולהבין כיצד האחר תופס את הדברים. למשל, ילד בן 5 יכול להגיד שהילד שנכנס לחדר ויראו לו את קופסת הצבעים למרות שהיא מכילה נרות, יגיד שהוא חושב שהיא מכילה צבעים.
יכולת לתפוס נקודת מבט של האחר
בואו נדבר על הדברים
שחשובים באמת
מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,
ראש המכון והמנהל המקצועי,
הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה
והכוונה מדויקת למטפל.ת -
אצלנו או אצל עמיתים.
עלות: 140 ש"ח
הרשמה מהירה:
מענה לכל שאלה
(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):
מקורות:
טרייבר, י. (2017). בואו לשחק: חשיבות ומשמעות המשחק המובנה בטיפול בילדים. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3619
Amie C. Kolos, Eric J. Green and David A. Crenshaw, Conducting Filial Therapy With Homeless Parents, American Journal of Orthopsychiatry, 79, 3, (366-374), (2010)
Introduction to Filial Therapy. FILIAL THERAPY, Nina Rye 2005-2008. http://www.filialtherapy.co.uk/
Andronico. M.P. The potential application of filial therapy to the school situationThe potential application of filial therapy to the school situation. Journal of School Psyc
holog. Volume 6, Issue 1, Autumn 1967, Pages 2-7
Play-Based Interventions for Childhood Anxieties, Fears, and Phobias. Edited by Athena A. Drewes and Charles E. Schaefer, 2018. Guilford press
MarziyehAlivandi-Vafa & Khaidzir HjIsmail (2010). Parents as agents of change: what filial therapy has to offer. Procedia - Social and Behavioral Sciences. Volume 5, 2010, Pages 2165-217
Fergus P. Hughes (2009). Children, Play, and Development, SAGE
Frankel, J.B. (1998). The Play's the Thing How the Essential Processes of Therapy Are Seen Most Clearly in Child Therapy. Psychoanal. Dial., 8:149-182.
Doing Play Therapy: From Building the Relationship to Facilitating Change. Terry Kottman and Kristin K. Meany-Walen, 2018. Guilford press
Guo, Y. (2005), Filial Therapy for Children's Behavioral and Emotional Problems in Mainland China. Journal of Child and Adolescent Psychiatric Nursing, 18: 171-180
https://www.goodtherapy.org/learn-about-therapy/types/filial-therapy
תודות:
אופיר ברגמן, MA
