חרדה חברתית:

תסמינים, טיפול, גורמים

כתיבה: 

איתן טמיר, (MA),

ראש מכון טמיר, הנחה לאורך שנים קבוצות

להתמודדות של בוגרים צעירים

(20-35) עם חרדה חברתית

עריכה אחרונה:

17 לנובמבר 2020 ☑️

מהי חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder)?

חרדה חברתית יכולה להיות הפרעה עקשנית, חודרנית וללא טיפול גם כרונית.

עד 7% מהמבוגרים סובלים מההפרעה, שמתאפיינת בפחד עז מאינטראקציות חברתיות, במגוון הקשרים, חרדה מקדימה שמובילה את המתמודדים להימנע מניהול שיחה ובוודאי לדבר בפומבי מול קהל. 

חרדה חברתית נובעת משילוב גורמים, בהם נטייה גנטית, חוויות ילדות ותפקוד נוירולוגי.

למרות הקשיים שחרדה חברתית יוצרת, ההפרעה 'מגיבה היטב' לטיפול פסיכולוגי וניתן לשלוט ולנהל ביעילות את תסמיניה. 

מה התסמינים של חרדה חברתית?

סימפטומים של חרדה חברתית כוללים מיומנויות תקשורת ורבלית מהוססות שנוטות להסתבך בעת מפגש חברתי עם קושי להתרכז ולחשוב בצלילות בעת חוויית החרדה.

בנוסף, קיימת הערכת ביצועים עצמית ביקורתית מדי לקראת או בעקבות הצגה מילולית, וכן הערכה וביטחון עצמיים נמוכים שמועצמים ע״י ביקורת עצמית מתמדת.

באינטראקציה עם אחרים, שלרוב אינם קרובי משפחה, בני זוג או חברים קרובים, מרגישים הסובלים מחרדה חברתית פחד עמוק מפני שיפוטיות, דחייה, מבוכה או השפלה, פחד שלמרות שאינו רציונלי, קשה לברוח להימלט מפניו. 

איך מתבטאת חרדה חברתית אצל בני נוער?

אבחון של חרדה חברתית אצל ילדים ובני נוער לפי DSM-5 , מחייב בחינה של אינטראקציות בין-אישיות, בהן מעורבים בני הגיל.

ההפרעה מתבטאת אצל מתבגרים בבכי, התקפי זעם, קפיאה, היצמדות, הצטמצמות או הימנעות מדיבור במצבים חברתיים.

בדרך כלל, סיטואציות חברתיות חששות לילדים כוללות דיבור מול הכיתה, שאלת אמורה שאלה, הופעה מול אחרים, פגישה חדשה עם אחרים, אי הצטרפות לשיחות, בקשת עזרה מההורים בחנויות או בבית הספר, והיעדרות ממסיבות או אירועים חברתיים בהם נוכחים בני השכבה. 

איך מרגישה הפרעת חרדה חברתית?

יתכן שתחוו תסמינים ותחושו חרדה מיד לפני אירוע בין-אישי, או שתדאגו ימים ושבועות לפניו.

לאחר האירוע, די סביר שתכלו זמן רב ותוציאו אנרגיה נפשית מופרזת על ניתוח האירוע ובדאגה ביחס לאופן בו פעלתם.

ההפרעה כולל סימפטומים גופניים של חרדה, כמו דפיקות לב מהירות, מתח בשרירים, סחרחורת, בעיות בקיבה ושלשול, קושי לנשום באופן נורמלי ובמקרים נדירים גם תחושה ״חוץ גופית״.

אור מספר ב״כאן מקשיבים״ על החרדה החברתית

שהוא מתמודד איתה, לפני ואחרי השינוי שעבר:

המקרה של נתאי - חרדה חברתית 

תיאור מקרה:

נתאי הוא צעיר בן 25,  סטודנט להנדסת מחשבים בטכניון, שפנה לטיפול פסיכולוגי בחיפה.  נתאי דיווח לרון הפסיכולוג על רגשות דיכאון וחווה מתח גדול סביב אתגר הלימודים האקדמיים המאתגרים והתחרותיים, בציינו כי  יתכן מאוד שלא יצליח להחזיק מעמד כדי לסיים את חובות התואר. 

את מרבית ימיו נתאי מבלה בחדרו במעונות הסטודנטים כשהוא משחק במשחקי מחשב וחווה קושי בזיהוי מה, אם בכלל, מסב לו הנאה ביום שגרתי. 

הוא פוקד את הכיתה לעתים רחוקות ונמנע מליצור קשר עם המתרגלים והמרצים כדי ״לא להסתבך״ ולסכן את  ממוצע הציונים שלו בסמסטר הנוכחי. 

נתאי תמיד תיאר את עצמו כ״ביישן״, והייתה לו חבורה קטנה ומגובשת  מבית הספר היסודי ועד לתיכון. 

רמות המתח שלו התגברו משמעותית במיוחד כאשר החל ללמוד בטכניון. בעיקר כשהוא פוגש אנשים חדשים. קשה לו להתרכז באינטראקציות, כי הוא מוטרד מאוד מהשאלה מה יחשבו עליו האחרים - הוא חושש שהם ימצאו אותו ״טיפש״, ״משעמם״ או ״לוזר״. 

כשהוא מאבד ריכוז, הוא מגמגם, אינו מוצא מילים ומתחיל להזיע, מה שרק מעצים את תחושת אי-הנוחות שלו. לאחר האינטראקציה, הוא משחזר את השיחה בינו לבינו שוב ושוב, כשהוא מתמקד ״בדברים המיותרים״ שאמר. 

לנתאי יש היסטוריה ארוכה של תחושת אי-נוחות מול דמויות סמכויות, שהתבטא במהלך שירותו הצבאי ומתבטא כיום בקושי להצביע בכיתה ולפנות למרצים. מאז שהחל ללמוד בטכניון החל להתבודד אף יותר, כשהוא דוחה הזמנות משותפיו לדירה לצאת ביחד לארוחה או לבילוי, מתעלם מצלצולי הטלפון ונעדר משיעורים באופן שגרתי. דאגותיו אודות האופן בו אחרים רואים אותו הן שהניעו אותו להתנהגות נמנעת זו. 

סימפטומים:

חרדה, דיכאון, רומינציות, חרדה חברתית. 

אבחנה: 

הפרעת חרדה חברתית ופחד קהל. 

טיפול:

לאחר ניהול הערכה ראשונית, אמנון הפסיכולוג נתן לנתאי משוב לפיו נראה שהוא סובל מהפרעת חרדה חברתית, שאמורה להיות המטרה הראשונה בטיפול שהם עומדים להתחיל. אמנון הסבר לנתאי לו שהוא רואה את חששותיו מפני הערכה שלילית ואת המחשבות וההתנהגויות סביב מצבים חברתיים ככאלה שמניעים תחושות של חוסר תקווה, בידוד וחוסר הערך, שהולכות ומתגברות.

אבחנה מבדלת של חרדה חברתית

יש כמה וכמה מצבים נפשיים שיש להם קווי דמיון עם חרדה חברתית ולעיתים קרובות הם אף מאובחנים יחד עם ההפרעה.

נתייחס כאן ל-6 הפרעות שכיחות לאבחנה מבדלת של חרדה חברתית:

אילמות סלקטיבית

אילמות סלקטיבית כוללת כשל בדיבור במצבים ספציפיים, למשל בי״ס, ובד״כ מאובחנת בילדות. ילדים עם ההפרעה לא יצליחו לדבר בבי״ס, למשל, אבל ידברו עם המשפחה שלהם בבית.

גמגום של שנות הילדות

גמגום נחשב להפרעה נוירו-התפתחותית ועם זאת הוא יכול לגרום גם לחרדה ניכרת מפני דיבור בציבור, תסמין מרכזי של חרדה חברתית.

הפרעת אישיות נמנעת

הפרעת אישיות נמנעת חולקת סימפטומים דומים יחד עם חרדה חברתית אבל הם יותר חזקים, ודפוסי ההימנעות יותר רחבים.

הפרעת פאניקה

הפרעת פאניקה כוללת התקפי חרדה לא צפויים שנחווים כאילו הגיעו משום מקום. בניגוד לאנשים עם חרדה חברתית, המתמודדים עם הפרעת פאניקה נוטים לחשוד קיים גורם רפואי בבסיס החרדה.

אגורפוביה

אגורפוביה מאובחנת לצד הפרעת פאניקה ומתייחסת לפחד לקבל התקף פאניקה במקומות שיהיה קשה לברוח מהם. אנשים עם חרדה חברתית יכולים גם להיות מאובחנים עם הפרעת פאניקה ואגורפוביה, אבל אלה מצבים נבדלים.

הפרעות הספקטרום האוטיסטי (ASD)

הפרעות הקשת האוטיסטית כוללות ליקויים בתקשורת החברתית, במגוון הקשרים. ילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה יכולים לסבול גם מחרדה חברתית.

גורמי סיכון לפיתוח חרדה חברתית

מספר גורמים ידועים כמגבירים את הסיכון לפתח הפרעת חרדה חברתית, הנה כמה מהם:

היסטוריה משפחתית

אם ההורים הביולוגיים או האחאים מתמודדים עם חרדה חברתית גובר הסיכוי של הילד להתמודד עם ההפרעה.

חוויות ילדות שליליות

ילדים שחווים התגרות, בריונות, דחייה, בוז, לעג או השפלה נוטים יותר לפתח הפרעת חרדה חברתית.

בנוסף, רקע של אירועים שליליים אחרים בחיים, כמו קונפליקט משפחתי מתמשך, טראומה או התעללות, עשויים להיות קשורים להפרעה.

טֶמפֶּרָמֶנט (מזג)

ילדים בעלי טמפרמנט (מזג) מבויש, נסוג או מאופק נוטים להיות בסיכון גדול יותר כאשר הם מתמודדים עם מצבים או בני אדם לא מוכרים.

דרישות חברתיות במצבים חדשים

תסמינים של הפרעת חרדה חברתית נוטים להופיע כטריגרים בעת פגישה עם אנשים זרים, העברת הרצאה בפומבי, או מפגש עם חבורה חדשה - כל אלה מצבים שעלולים לעורר תסמינים בפעם הראשונה.

מצב בו האדם נתון באור הזרקורים

בסיטואציה של חשיפה בפני אחרים מתגברת המודעות העצמית, מה שגורם לכל עווית, טיק, גמגום קטן או רעד בקול להצית מעגל של תסמיני חרדה חברתית.

מהן התנהגויות ביטחון (Safety behaviors) בחרדה חברתית?

הסובלים מהפרעת חרדה חברתית נוקטים ב״התנהגויות ביטחון״ במצבי חרדה או לקראתם.

התנהגויות אלו נועדו להפחית מבוכה ולהרגיש נוח יותר בסיטואציה, לפחות בטווח הקצר.

למשל, התנהגות ביטחון היא התנדבות לדבר ראשון בסבב היכרות קבוצתי, כדי ״לגמור עם זה מהר״.

התנהגויות הביטחון עוזרות להשיב תחושת שליטה, אבל בטווח הארוך התנהגויות אלו רק מקבעות את הפחד ותורמות להנצחתו. כשנוקטים בסיטואציה באמצעי זהירות, הגוף מפרש אותה כמסוכנת. כך יוצא שיש יותר ביטחון זמני, אבל פחות התנסות בחשיפה למציאות. 

עוד דוגמאות להתנהגויות ביטחון אצל אנשים עם חרדה חברתית: 

• לדבר בקול חלש

• לכסות את הפה עם היד

• לעשות עם עצמך חזרות על מה שהולכים להגיד

• להימנע מקשר עין

• להסתיר את הידיים בגלל שהן רועדות

• לחלום בהקיץ בכוונה כדי להתנתק מהשיחה

• לשאול הרבה שאלות כדי לשים את הזרקור על מישהו אחר

• לשבת בפינה רחוקה של החדר

ויש אנשים שאפילו ינסו לא לצאת מהבית כשיש סיכוי שייפגשו שכן בדרך לחדר האשפה.

התנהגויות ביטחון באות להסתיר את החרדה ולהפחית אותה זמנית, אבל בעצם הן רק פלסטר על בעיה הרבה יותר נרחבת שצריך לטפל בה. 

עוד בעיה היא שאנשים עם הפרעת חרדה חברתית נוטים לשתות אלכוהול (סם נוגד חרדה) או להשתמש בחומרים כדי להתמודד עם הסיטואציה, אבל עם הזמן המנהג הזה עלול לקבל צורה של אלכוהוליזם אמיתי וממכר. אולי אתם מכירים מישהו שהתחיל בכמה כוסות ועכשיו קופץ לפיצוציה לבדו לקנות בקבוק וודקה ופחית רד-בול. 

אז לא רק שהתנהגויות ביטחון מנציחות ומקבעות את הבעיה, הן גם עלולות להוביל לתוצאות שליליות ביותר. 

מחקרים הראו שהתנהגויות כאלה בעצם פוגעות ביכולת של המתמודד להתגבר על החרדה בסיטואציה, והרבה פעמים הוא לא מרגיש בהקלה המיוחלת אפילו כאשר הוא נחשף לעוד ועוד סיטואציות חברתיות.

בטיפול בחשיפה בחרדה חברתית מתחילים באופן הדרגתי מסיטואציות בהן מותר להשתמש בכמה התנהגויות ביטחון, אבל עם הזמן המטפל מבקש מהמטופל להפחית את ההתנהגויות האלה יותר ויותר. 

כשהמטופל מתחיל להרגיש שהוא מצליח, המטפל יבקש ממנו לעשות את ההפך ממה שהחרדה גורמת לעשות, למשל, ללבוש בגדים בצבעים בולטים או זוהרים למפגש חברתי, כדי למשוך תשומת לב. במעשים האלה המטופל בעצם אומר לגוף שלו שאין לו ממה לפחד ושהוא יכול להתמודד בעצמו, לא משנה הסיטואציה. 

למעשה, מחקר מ-1998 הראה שאנשים שמבצעים התנהגויות ביטחון רק נראים יותר חריגים וככה הם בעצם מגיעים בדיוק למקום שהם הכי פוחדים ממנו: הערכה שלילית של אחרים.

מעגל… 

כך שההתנהגויות האלה לא מספקת שליטה אמיתית במצב. הדרך הנכונה לשלוט בסיטואציה היא להיחשף שוב ושוב למצבים מעוררי חרדה, ללא שימוש בהתנהגויות הביטחון. 

עם הזמן התוצאות יהיו ברורות ויהיה מובן למטופל שהוא יכול לצלוח אותם גם בלי התנהגויות כאלה, שרק גורמות לאחרים לפספס את מי שהוא באמת ורק מחמירות ומשרישות את הבעיה.

איך מטפלים בחרדה חברתית?

סוג ומשך הטיפול בהפרעת חרדה חברתית תלויים בחומרת הסימפטומים הרגשיים והגופניים וברמת התפקוד היומיומי. 

יש מטופלים שיגיבו היטב לטיפול התחלתי ולא יזדקקו להתערבות נוספת, בעוד שיש מי שיידרשו לצורה כלשהי של תמיכה ממושכת יותר. 

הן טיפול פסיכיאטרי, כלומר תרופות, והן פסיכותרפיה, כלומר טיפול פסיכולוגי, הוכחו יעילים לטיפול בחרדה חברתית.

כאשר ההפרעה מופיעה בכל הסיטואציות החברתיות,  הצורה הטובה ביותר תהיה שילוב בין תרופות לפסיכותרפיה, למרות שטיפול פסיכולוגי לעתים מספיק עבור מטופלים שמתמודדים עם סוג אחד של מצב חברתי. 

טיפולים פסיכולוגיים בחרדה חברתית

טיפולים פסיכולוגיים יכולים לעמוד בזכות עצמם או להשתלב עם טיפול תרופתי.

טיפולים שיחתיים נועדו לסייע למטופל לשנות את התנהגותו, שהיא לרוב התנהגות נמנעת, להתנהגות רצויה.

למרות הסטיגמה שעדיין שכיחה פה ושם ביחס למי שפונה לטיפול אצל פסיכותרפיסט, פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, פנייה לייעוץ נעשית כיום באופן שכיח ע"י מיליונים שמפיקים תועלת בדוקה ושיפור באיכות החיים.

כדי למצוא  איש מקצוע מתאים, ניתן להתייעץ עם רופא המשפחה, או  להיעזר בשיחת הכוונה ממוקדת של מכון טמיר, בה תקבלו המלצה על  מטפלים, פנים אל פנים או בטיפול אונליין,  לפי התסמינים, הצרכים והיכולות, ובהתבסס על ניסיון קליני עשיר.

לפני המפגש הראשון ניתן ואף מומלץ לתעד בכתב מחשבות ורגשות, לצורך נקודת פתיחה בדיון עם המטפל.

למרות הקושי ההתחלתי, ידוע שככל שהמטופל כן יותר עם המטפל – כך יתקדם מהר יותר לקראת ניהול מוצלח של החרדה החברתית.

בין הטיפולים הפסיכולוגיים הנפוצים לחרדה חברתית:

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

טיפול CBT הוא סוג של התערבות מבוססת ראיות, פסיכותרפיה שפותחה כדי לתרום לעיצוב ולשינוי מחשבות והתנהגויות, זאת במטרה להשפיע על רגשות באופן חיובי. CBT הוא אופציה מובילה, טיפול קו ראשון בחרדה חברתית.

הוא נחלק ל-3 טכניקות מרכזיות, כולן מבוססות מחקרים קליניים מבוקרים:

• חשיפה

• הבנייה קוגניטיבית מחדש

• אימון מיומנויות חברתיות

חשיפה יכולה להתבצע דרך דמיון או חוויה של תפקוד או מצב חברתי בחיים האמיתיים. במקרה של הפרעת חרדה חברתית קיצונית, המטפל יכול לבקש מהמטופל לדמיין חשיפה למצב חברתי, כאשר אט-אט יתקדם הלאה אל חשיפה לחוויה אמיתית. העיקרון השוכן בבסיס טיפול בחשיפה הוא שדרך תרגול וחוויה המטופל יוכל להפוך נינוח יותר במצבים שמהם הוא נמנע.

הבנייה קוגניטיבית מחודשת מתמקדת בסימפטומים הקוגניטיביים של SAD:

תפיסה עצמית דלה, פחד מהערכה שלילית על ידי אחרים והטיית ייחוס שלילי (כאשר אדם מייחס תוצאות חיוביות ליד המקרה ושליליות למגרעותיו).

הבנייה קוגניטיבית מחודשת כוללת סדרה של תרגילים שנועדו לזהות את המחשבות השליליות, להעריך את אמיתותן ולבנות מחשבות חלופיות שיאתגרו את אלה המקוריות. מתודה זו חשובה לטיפול בחרדה חברתית בשל האספקטים הקוגניטיביים החזקים של ההפרעה ומכיוון שלעתים קרובות האמונות השוכנות בבסיס ההפרעה הן ״עתיקות״ ומושרשות.

אימון במיומנויות חברתיות כולל תרגילים מגוונים ומומלץ לקיים אותו במסגרת קבוצתית.  מיומנויות אלו כוללות עיצוב התנהגות, סימולציות ומשחקי תפקידים, שנועדו לעזור למטופל ללמוד התנהגויות נאותות ולהפחית את החרדה ופחד הקהל במצבים חברתיים. לא כל מטופל יזדקק לאימונים הללו כחלק מטיפול סיביטי והם נועדו בעיקר עבור מי שאין בסביבתו די אינטראקציה חברתית,

מעבר לחרדה חברתית. נקודות שבהן עשוי אימון כזה להתמקד הן קשר עין, יעילות בניהול שיחה ולמידה על אסרטיביות.

טיפול באינטרנט

הפרעת חרדה חברתית מקשה על קיום אינטראקציות חברתיות יומיומיות. זו אחת הסיבות לכך שדרכי טיפול מקוונות עשויות להוות בחירה רלוונטית לאנשים הסובלים ממצב זה.

בנוסף לאפשרויות הטיפול הפסיכולוגי ברשת, ישנם מספר משאבים ואתרי אינטרנט בחינם ובעלות נמוכה, כמו גם מחקרים שמתקיימים באוניברסיטאות בארץ במהלכם מוצע טיפול בחינם על ידי פסיכולוגים.

קראו כאן דוגמא של מחקר מעניין על טיפול באינטרנט בחרדה חברתית, שמתקיים באוניברסיטת תל אביב. 

תרפיה בקבלה ומחויבות (ACT)

שיטת ACT היא מתודת טיפול מהגל השלישי,  שפותחה לאחר ה-CBT ומבוססת על פילוסופיה בודהיסטית.

ב-ACT לומד המטופל כיצד לקבל מחשבות שליליות וחרדות במקום לנסות לסלק אותן. הצפי הוא שניתוק מהחרדה החברתית יפחית את הסימפטומים באופן טבעי. מטפל ב-ACT משתמש בתרגילים חווייתיים, התערבויות מוכוונות-ערכים ומיומנויות מיינדפולנס כחלק מהטיפול. 

טיפול דינמי

טיפול דינמי הוא שיטה שבה המטפל מסייע למטופל להבין נושאים נסתרים מן הילדות התורמים לחרדה החברתית. פסיכואנליזה וטיפול פסיכודינמי מתאימים במיוחד לאנשים שיש להם קונפליקטים עמוקים בלתי פתורים שמוסיפים לחרדה, והיא עשויה להיות יעילה גם לחקירת התנגדות פוטנציאלית לשינוי. 

מלבד טיפול תרופתי וסוגי פסיכותרפיה, ישנם גם טיפולים משלימים ל-SAD, בהם תוספי תזונה, ארומתרפיה ויוגה. מרבית השיטות האלטרנטיביות אינן מוכחות מדעית כטיפול יעיל בהפרעה ובניגוד לטיפולים הסטנדרטיים הן עשויות שלא להיות מוסדרו בקפדנות. 

איך לבחור מטפל לחרדה חברתית? 

כמו עם הפרעות נפשיות אחרות, גם במקרה של חרדה חברתית כדאי לנקוט בשלושה צעדים בסיסיים בדרך לבחירת הטיפול הפסיכולוגי המתאים:

1. לדבר עם מישהו, כמו רופא משפחה או חבר, על הבעיות הנחוות ולבקש סיוע במציאת עזרה.

2. אם רופא המשפחה אינו יכול לספק הפנייה למומחה, ניתן לחפש ברשת. לקבלת טיפול תרופתי יש צורך בהפניית רופא לפסיכיאטר.

3. צרו קשר לקביעת פגישה ובררו עלויות. למרות שזה מקובל יותר בחו"ל ובטיפול פסיכולוגי אונליין, בדקו האם יש לכם וכיסוי ביטוחי.

פנייה לעזרה עשויה לעורר מעט חרדה, אך היא הצעד הטוב ביותר בכדרך להקלה לטווח הארוך.

טיפול תרופתי לחרדה חברתית

בגזרת הטיפול התרופתי, לכל אופציה יתרונותיה וחסרונותיה, כאשר כל התרופות השכיחות הראו שיפור קטן עד בינוני בתסמיני ההפרעה:

SSRI

קבוצת תרופות שמהווה את האופציה הראשונה לטיפול, וזאת בשל תופעות לוואי נסבלות ונטילה פשוטה.

ואולם, הן צופנות בחובן גם תסמיני גמילה פוטנציאליים ו(לא בדיוק גמילה, כי אין התמכרות, אבל בהחלט מורכב להפסיק אחרי תקופה ממושכת).

לכן בסיום הטיפול  חשוב להפחית את נטילתן בהדרגה.

בין התרופות בקבוצה זו מצויות סרוקסט (הנחשבת לתרופה השנייה ביעילותה לטיפול בהפרעה), פקסט, לוסטרל, ציפרלקס, סלקסה ופרוזאק.

SNRI

קבוצה של תרופות נוגדות דיכאון המשמשות לטיפול בחרדה ופועלות על המוליכים העצביים סרוטונין ונוראפינפרין.

בין התרופות הללו מצויות אפקסור ,שמכונה גם ונלה או ויאפקס (היא נחשבת לתרופה השלישית ביעילותה לטיפול בהפרעת חרדה חברתית), סימבלטה ופריסטיק (גרסה חדשה יותר של אפקסור). 

 MAOI

תרופות קצת מיושנות שנחשבו בעבר כטיפול המועיל ביותר לחרדה חברתית, אך נושאות בחובן סיכונים לתופעות לוואי רציניות למדי, במידה והמטופל אינו עוקב באדיקות אחר הנחיות התזונה והנטילה.

לכן, כיום פסיכאטרים אינם  מרבים לרשום תרופות ממשפחת מעכבי MAO לטיפול בחרדה חברתית, וזאת למרות שאחת מתרופות הקבוצה, נרדיל, או פנלזין, שנחשבת לתרופה האפקטיבית ביותר לטיפול בהפרעה.

תרופות נפוצות נוספות מקבוצה זו הן פרנט ומרפלן (איזוקרבוקסזיד). 

חוסמי בטא - בטא בלוקרז

תרופות ממשפחת חוסמי בטא (β-blockers) ניטלות לרוב דרך הפה, ממש לפני אירוע מעורר חרדה, כמו העברת מצגת, שכן הן מפחיתות מיידית תסמיני חרדה כמו דפיקות לב מואצות או רעד בידיים.

חוסמי בטא, כמו אידרל וטנורמין, מועילים במצבים הדורשים חדות מחשבה, מכיוון שאינם פוגעים ביכולת הקוגניטיבית.

בנזודיאזפינים 

תרופות נוגדות חרדה ממשפחת הבנזודיאזפינים משככות תסמיני חרדה על ידי האטת מערכת העצבים המרכזית. 

הן פחות שכיחות כאופציה טיפולית מהשורה הראשונה בחרדה חברתית.

למרות שהן פועלות מהר יחסית ונסבלות מאוד, קיים פוטנציאל התמכרות גבוה לתרופות הללו ולכן אין לרשום אותן לאדם הם הפרעת התמכרות.

אביטן, ווליום, קסנקס וקלונופין הן תרופות נפוצות בקבוצה זו.

תרופות אחרות לחרדה חברתית

ויסטריל (שהיא בכלל אנטיהסיטמין; נקראת גם הידרוקסיזין / אטאראקס).

בוספאר (נקראת גם בוספירון ומתאימה במקור לטיפול בהפרעת חרדה כללית).

איזה טיפול תרופתי הכי נפוץ לחרדה חברתית?

כפי שראינו, יש כמה סוגים של תרופות למצב, אבל נראה שקבוצת התרופות SSRI מהווה לרוב אופציה של טיפול הבחירה, בעיקר כאשר קיימים סימפטומים עקשניים של ההפרעה. 

איך לעזור לאדם יקר שסובל מחרדה חברתית? 

כמובן שאם הוא סובל, המליצו על פנייה לטיפול מקצועי.

אבל יש גם אנשים ש"לא מאמינים בטיפול פסיכולוגי".

ככה שאם תעשו רק דבר אחד, בחרו בהקשבה. פשוט תקשיבו לו.

השהו את השיפוט, את העצות ואת והערות הביניים.

הטו אוזן וצרו קשר עין. זוהי הצורה הטובה ביותר להתחבר לבן אדם שאוהבים ובכלל.

הקשיבו לו קשב רב, מהלב.

לרוב, אכפתיות חשובה אפילו יותר מהבנה.

מה קורה אם לא מטפלים בחרדה חברתית?

מומלץ לטפל.

חרדה חברתית יכולה להתקדם מפחד מסיטואציה אחת ספציפית למכלול נרחב יותר של סיטואציות, או אפילו להתפתח במקרים חריגים לפחד והמנעות כלליים מבני אדם.

מקרים קיצוניים של חרדה חברתית לא מטופלת יכולים להביא לבידוד, דיכאון והפרעות חרדה אחרות, כמו אגורפוביה.

ללא טיפול, הסימפטומים חוצים את טווח המסוגלות של המתמודד והיא מוכללת בהדרגה למגוון מצבים בין-אישיים.

מה גורם לחרדה חברתית?

תפקיד האמיגדלה בחרדה חברתית

מה מראות סריקות מוח של אנשים עם חרדה חברתית?

סריקות מוחיות חשפו כי מתמודדים עם הפרעת חרדה חברתית סובלים מפעילות מוגברת בחלק קטנטן במוח שמכונה אמיגדלה, שאחראי לשינויים פסיכולוגיים של תגובת לחימה או בריחה״.

חרדה חברתית מתפתחת אצל אנשים עם אמיגדלה פעילה מדי, שיוצרות תגובות פחד מוגברות, אשר בתורן גורמות לחרדה מוגברת במצבים חברתיים.

תגובה אוטומטית זו מגייסת את הגוף להגיב למה שנתפס כאיום בעיתות חירום, בין אם אמיתי ובין אם דימיוני. פעולות באמיגדלה מעוררות מפולת של סימפטומים המזוהים עם חרדה עזה, בהם דפיקות לב מואצות, הזעה בכפות הידיים, ריגוש נשימתי, כיווץ שרירים, עלייה פתאומית ברמת הגלוקוז (הסוכר) בדם וקיפאון של המוח, מצב שמשאיר את האדם החרד במצב בו אינו יכול מסוגל לחשוב או להסיק בצורה נורמלית.

כאשר אנשים חווים עלייה חדה בחרדה, המיקוד המנטלי עובר לחלק המוח המכונה קליפת המוח הקדם-מצחית, שתפקידו להרגיע את התגובות הללו על ידי הערכתן באופן רציונאלי ורגוע. אם אין איום אמיתי, אמורים להישלח לאמיגדלה אותות שמנטרלים את תגובת החרדה.
אלא שאצל מי שסובל מחרדה חברתית, קליפת המוח הקדם-מצחית מעצימה את פעולת האמיגדלה במקום להרגיעה.

סביבה

לחרדה חברתית יש גם גורמים סביבתיים, כלומר אפשר ללמוד אותה ולפתח אותה אחרי התנסות בחוויות חברתיות לא נעימות או מביכות.

חשוב לציין כי גורמי סיכון יכולים דו-צדדיים כאשר התנהגות נמנעת משפיעה על התוצאות החברתיות, אשר בתורן מחזקות את הבעיה. 

גנטיקה 

לאנשים שלהם הורה הסובל מהפרעת חרדה חברתית יש סיכוי גבוה ב-30-40% לפתח את החרדה בעצמם, אך בלתי אפשרי לדעת עד כמה קשר זה מבוסס על גנטיקה וכמה ממנו נובע מסגנון הורות, שבאופן טבעי מושפע מנוכחות החרדה. 

מחקר עדכני מאוניברסיטת בון מלמד כי סמנים גנטיים ספציפיים לחרדה חברתית שהתרכז בשינויים בגן SLCGA4, המעורב בהעברת המוליך העצבי סרוטונין (כימיקל המסייע להרגעת עצבים ולייצוב מצבי רוח), מצא שחוסר ועודף סרוטונין כאחד נקשרו לסימפטומים של חרדה חברתית. אנשים עם הפרעת חרדה חברתית ״נאבקים״ לייצר סרוטונין באופן רציף, ללא תנודות, וסטייה בביצועי הגן SLCGA4 נראית כקשורה לבעיה זו. 

זאת ועוד, הגנים הפגומים יכולים להיות מועברים באופן בין-דורי, מהורה לילד.

מילה על חרדה חברתית אחרי הקורונה

אם אתם סובלים כבר מחרדה חברתית, מה ניתן לעשות כדי למנוע מחרדת הקורונה להחמירה?

אם אובחנתם כסובלים מחרדה חברתית, כדאי שתשקלו כיצד היא מתגברת בהקשר זה וכיצד בידוד עלול להעצים או להחמיר את הסימפטומים שלה.

כעת, כשכל השירותים חוזרים להיות נגישים, אם אתם עדיין חשים בהשפעות הנפשיות של הנחיות הריחוק החברתי, מצאו מקור שיסייע לכם לשמור על מורל גבוה ולהמשיך בתפקוד בריא: טיפול מקצועי, שיחה עם חבר או בן משפחה לעתים תכופות יותר, חידוש מרשמים, הגברת הרגלים בריאים, כמו פעילות גופנית ושינה מספקת.