קארן הורני | 1885-1952 | חלוצה פמיניסטית בפסיכואנליזה

קארן הורני ותרומתה לפסיכואנליזה

תרומתה של

הפסיכואנליטיקאית

קארן הורני

 

אופיר ברגמן פרי,

COO

 

 

״לאנשים אמיתיים יש בעיות אמיתיות,

חרדות אמיתיות, כישלונות אמיתיים

והצלחות אמיתיות״

 

-- קארן הורני

 

 

כמו מקצועות מכובדים רבים, גם עולם הפסיכותרפיה הוקם והתבסס על ידי חבורה גדולה מאד של גברים, ובראשם איך לא, זיגמונד פרויד.

 

היום, לכבוד יום האישה, אציג בפניכם פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית פחות מוכרת בחבורה, אך חשובה מאד.

 

שמה הוא קארן הורני.

 

 

מי הייתה הפסיכואנליטיקאית קארן הורני?

קארן הורני הייתה פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית פורצת דרך.

היא הושפעה מזיגמונד פרויד ומאלפרד אדלר ופיתחה נישה פסיכואנליטית משלה שדנה בין היתר, גם בהיבט הפמיניסטי. 

היא נולדה למשפחה ממעמד סוציו אקונומי גבוה. אביה היה אדם מאד שמרן ולא חשב שזה נכון שבתו תלך ללמוד.

לעומתו, אמה הייתה אישה ליברלית שעודדה את קארן ללמוד ולהתפתח (הורני סיימה את לימודי הרפואה בהצטיינות בשנת 1913).

לאור השקפות העולם השונות, הוריה התגרשו. חוויה זו השפיעה מאד על נקודת מבטה הפסיכואנליטית. 

 

 

כיצד התפתחה הקריירה האנליטית של הורני?

בשנת 1934 היא החלה לנהל את המכון הפסיכואנליטי של ניו יורק ופגשה שם את אלפרד אדלר. מספר שנים לאחר מכן, ב1941, היא החליטה לפרוש (על רקע חילוקי דעות עם התפיסה הפרוידיאנית הקלאסית) והקימה את המכון האמריקאי לפסיכואנליזה.

אולי היום התפתחותה המקצועית נראית כעניין מן השורה, אולם אלו היו שנים בהן החברה ראתה בה כעוף מוזר. התנועה הפמיניסטית רק החלה לרקום עור וגידים והיא נחשבה למהפכנית של ממש.

קל היה ״לעכל״ אותה ואת רעיונותיה  בגווארדיה המקצועית מאחר והיא האמינה והשתמשה במושגיהם של פרויד ואדלר.

 

 

הנחות היסוד הפסיכואנליטיות

התינוק נולד עם שני צרכים בסיסיים - בטחון, וסיפוק. הוא תלוי לחלוטין בהוריו שיספקו צרכים אלה:

  • הצורך בסיפוק - צרכים פיזיולוגיים - מזון, מים, שינה. לדעתה רוב הילדים מקבלים את זה ברמה מינימלית שהיא  רמה סבירה ומתאימה.

  • הצורך בביטחון - הצורך להרגיש בטוח ולהיות משוחרר מפחדים. הצורך להרגיש בטוח במערכת המשפחתית, בגרעין המשפחה. 

 

הבסיס להתנהגות נוירוטית - יחסים מוקדמים בין ההורים לילד. מערכת היחסים הזו קשורה לצורך בביטחון שהזכרנו לעיל.  לטענתה, נוירוזות שנגרמות בגלל מערכות היחסים המוקדמים בין ההורים לילד,בגלל יחסים משובשים. 

 

במה דומה ושונה הגישה של הורני עם גישת אדלר?

בדומה לאדלר - הילד בראשית חייו בתחושות של חוסר אונים ביחס להורים בעלי הכוח. הוא מרגיש שיחסית לסביבתו הוא הכי חלש אולם היא לא חושבת שחוסר האונים הוא הבסיס והטריגר שמניע אותנו להתפתחות.  

בשונה מאדלר - חוסר האונים לא זה שעומד בבסיס המוטיבציה ההתפתחותית (להתגבר ולפצות על תחושת הנחיתות) הבריאה. חוסר אונים הוא תנאי הכרחי, אך לא מספיק להתפתחות נוירוזות. חוסר האונים יכול להשתנות בהתפתחות בריאה כאשר הצורך בביטחון מסופק.  

 

 

התפתחויות אפשריות של הרך הנולד

התפתחות נורמלית

התינוק חווה מהוריו אהבה, חום וקבלה, ובכך צורך הביטחון מסופק.

זוהי ההתפתחות הבריאה שמתרחשת כאשר התינוק חווה חום, קבלה ואהבה ללא תנאי מההורים ומהסביבה הראשונית שלו כך שהצורך הבסיסי בביטחון מסופק.

הדגש כאן הוא על חוויה סובייקטיבית - 

ההתייחסות איננה לשאלה ״האם ההורים היו קשים ונתנו מספיק אהבה?״ אלא ״מהי הפרשנות של התינוק ליחסם?״. 

 

התפתחות נוירוטית

התינוק חווה מהוריו אדישות, עוינות, דחייה, ובכך צורך הביטחון אינו נענה.

במילים אחרות, הצורך שלו בביטחון אינו מסופק והוא הופך מתוסכל.  

 

הורני מתארת תהליך פסיכולוגי הנובע מחוויית התסכול הזו: 

 

מהו רוע בסיסי לפי קארן הורני?

הורני כינתה התנהגות הורית שמנוגדת לצרכי הביטחון של הילד נקראת רוע בסיסי.

מדובר בחוויה סובייקטיבית של הילד, לא בהכרח למציאות מלאה.  למשל, יתכן שהוא מרגיש שהוריו אינם מקיימים הבטחות, חווה מתחים בבית ועוד. 

התנהגויות ״רוע בסיסי״:

  • אדישות

  • דחייה

  • עוינות

  • העדפת ילד אחר

  • ענישה לא מוצדקת

  • השפלה

  • לעג

  • חוסר עקביות

  • אי-קיום הבטחות

  • בידוד הילד 

 

הורני עצמה חוותה חלק מההתנסויות הללו בילדותה.

לטענתה, אין זו עדות לכך שהורים הם מתעללים ודוחים ויש סיכוי סביר שרובנו נחווה תסכול, אולם השאלה היא באיזה אופן ובאיזו מידה.

 ילד שמתנסה ברוע בסיסי באחת הצורות המתוארות לעיל, חווה עוינות בסיסית כלפי הוריו.

כאשר ילד חווה אי-סיפוק של הצורך בביטחון הוא מתנסה בעצם ב"רוע בסיסי" בסביבתו הקרובה, מה שנרקם בחוויה הסובייקטיבית שלו.

ילד שחווה את אותו רוע בסיסי מפתח, לפי הורני, "עוינות בסיסית". 

עוינות בסיסית היא תחושת הילד שמפתח עוינות כלפי הוריו.

כאן נכנס התסביך האדיפלי, כאשר הילד אינו יכול לשרוד ללא הוריו - מחד, הוא משתוקק לאהבתם, מאידך הוא מרגיש עוינות כלפיהם. 

הילד לכוד בין תלותיות לבין עוינות, תוך שהוא מדחיק את רגשות העוינות על מנת לשרוד ולחזק אהבת ההורים כלפיו.

ההדחקה, שמצד אחד מונעת על ידי רגשות אהבה, חוסר אונים, חרדה ואשמה, מאפשרת לו לשרוד אולם מצד שני ככל שרבה ההדחקה כך גדלה גם הנוירוזה. 

 

ככל שאני נדרשת להדחקה אינטנסיבית יותר, כך העוינות שלי מתגברת ומכאן הסיכון שאפתח עוינות מוכללת מההורים שלי כלפי העולם, האחר והחיים. 

בדינמיקה כזו, העולם ייתפס בעיניי כעוין ומסוכן והחוויה שלי תהיה של חרדה בסיסית. 

 

רוע בסיסי שנחווה על-ידי הילד מוביל לעוינות בסיסית כלפי ההורה, שמובילה בתורה לחרדה בסיסית שמובילה לחוסר אונים ובדידות, והתוצאה היא התפתחות אישיות נוירוטית. 

לסיכום, האישיות הבריאה היא המסתגלת והגמישה וזו שקיבלה מספיק ביטחון בקשר הראשון בחיים, עם ההורים. זו האישיות שמתאימה את עצמה לסיטואציות החברתיות והמציאותיות.

 

אדם בריא יכול לפזר את האנרגיות שלו באופן שווה בין הצרכים, או לעבור בין צורך לצורך עם השנים.

אדם נוירוטי, לעומתו,  מתקשה לשנות את הצורך או את מידת המושקעות בצורך, בהתאם לסביבתו או לתנאים הקיימים.

כלומר, האדם הנוירוטי בוחר צורך או שניים מרכזיים מאוד, תוך שהוא מבטל וממזער את שאר הצרכים.

שני הצרכים המרכזיים באים על חשבון שאר הצרכים והם אלו שדרכם הוא ימזער (כביכול) את החרדות שלו.

הוא משקיע בצרכים הללו עוצמות אנרגיה נפשיות וזה הופך לחלק כל כך חשוב בעולם שלו והוא לא יכול לוותר עליהם.

ומובן שמכיוון שהוא לא מסוגל לוותר עליהם זו הדרך היחידה שלו להפחית את החרדה.

ככל שיתעצם הצורך, כך תתעצם גם החרדה הבסיסית.

 

 

10 הצרכים הנוירוטיים של הורני

הורני מציעה עשר דרכים שהיא מכנה צרכים נוירוטיים באמצעותם אנו מפחיתים את החרדה שלנו. 

הצרכים הללו הם צרכים נורמלים שכולנו חווים אותם וזקוקים לסיפוק שלהם במידה זו או אחרת.

אצל האדם עם חרדה בסיסית, הצרכים הללו, או לפחות חלקם, הופכים להיות רבי-עוצמה ואז הורני מכנה אותם "צרכים נוירוטיים".

ההבדל בין צרכים נוירוטיים לנורמליים היא העוצמה האנרגטית שמושקעת בסיפוקם. 

 

האם הוא קם בבוקר וחושב כיצד למלא אותו?

בחיים שלנו אין דיכוטומיה אלא רק עוצמות רגשיות מסוימות שמופנות לעבר ורטיקלים נפשיים ספציפיים.

 

צרכים נוירוטיים 

 

  1. צורך באהבה וקבלה.

  2. צורך בשותף לניהול חייו.

לשני הצרכים הללו יש מן המשותף. ברמה מתונה כולנו זקוקים למימושם, אנו מכירים את התחושה של רצון לקבל אהבה מהאנשים הקרובים לנו, ולקבל אישורים על האהבה הזו. אולם, אצל האדם הנוירוטי, כאשר הצורך הזה הופך להיות דומיננטי נוצרת אשליית של הכרחיות, שבלעדיה מתעוררת חרדת התפרקות.

הנוירוטי צריך לקבל אישורים שוטפים לגבי אהבה וקבלה מהסביבה, וכאשר עולים ניואנסים בהבעת האהבה זה כבר ייראה לו ׳לא בסדר׳.

מעייף לעמוד כל הזמן בציפיותיו של הפרטנר הנוירוטי, שמפתח תלות קבועה באישורים. 

הצורך השני בשותף לניהול חייו; האדם מחפש פרטנר לחיים, תא זוגי לחיים פסיכולוגיים מאפשרים. הוא צריך מישהו שייקח אחריות על החיים שלו וללא הניהול הזה הוא מאמין שלא יוכל להסתדר. האדם הנוירוטי מגמד את עצמו ואת הכוח שלו ומעניק לגיטימציה לאדם שהוא בוחר לחיות איתו ובלעדיו מבחינתו הוא לא יוכל להמשיך לחיות. אצל אדם במצב זה, עצם הקיום תלוי באותו שותף לניהול חייו.  

 

3. צורך לנהל חיים בתוך גבולות צרים.

הכוונה היא לאדם שחיי חיים עם צרכים מאוד מינימליסטים, זקוק למעט מאוד, מבטל כמעט את כל צרכיו וכל שאיפותיו, אין לו, למשל, שאיפות אקדמיות או כלכליות. החיים שלו מאוד צרים, והוא עושה זאת מכיוון שבאופן זה הוא מרגיש מוגן יותר. בהיעדר הסיכונים שצופן שינוי, האדם ממשיך ברוטינה שמאפשרת להבטיח אשליית מוגנות. 

 

4. צורך בכוח.

צורך זה מקנה לאדם את ההרגשה שהוא צריך לצבור כוח שיספק לו עליונות על אחרים. הוא רוצה לשלוט באחרים, מה שימלא את הסיפוק. הצורך של אדם נוירוטי להרגיש שהוא בעל כוח גורם לו לפתח הערכה כלפי אנשים בעלי כוח וזלזול כלפי מי שנתתס בעיניו כחלש. 

 

5. צורך לנצל אחרים.

זה דומה לצורך הקודם אולם בזווית שונה שבה האדם מנהל יחסים אנושיים באופן שבו הוא שואל את עצמו מה הוא יכול להוציא מהקשרים החברתיים. מצד שני הוא גם מאוד חרד מניצול של אחרים. האדם הזה מצד אחד מאוד חושש כל הזמן שינצלו אותו ומצד שני, בכל קשר חברתי הוא תוהה מה יצא לו מזה ואיך הוא יכול להפיק תועלת אישית מהקשר הזה.  

 

6. צורך בהכרה חברתית ויוקרה.

האדם צריך שיכירו אותו, שיתפרסם מבחינה חברתית, אם לא מדברים עליו מבחינתו הוא לא קיים. האדם הנוירוטי של הורני מתקרב פה להגדרה של אישיות נרקיסיסטית

 

7. צורך בהערצה אישית. 

בדומה לצורך בהכרה, האדם הנוירוטי צריך שיעריצו אותו, שהוא חשוב, שהוא הכי עשיר והוא פשוט "הכי". כדי שאדם כזה ירגיש "הכי" כל הזמן הוא צריך אישורים בלתי פוסקים מהסביבה כדי לאשש את הנחות היסוד המנופחות.

בפועל, עם או בלי מגלומניה, לעולם לא ניתן לספק צורך כזה בקביעות. 

 

8. צורך בשאפתנות והישגים אישיים.

בצורך זה האדם מחליט מהם הישגים אישיים עבור עצמו, ובפחות מהם הוא לא יכול להסתפק.

יש לאדם יעדים אידאליים והוא ׳חייב׳ להשיג יעדים הללו.

פחות ממימוש מלא לא מספק דיו. 

 

9. צורך בסיפוק עצמי ובעצמאות.

הדגש בצורך זה הוא בסיפוק עצמי ללא תלות בסביבה.

זהו אדם שאומר לעצמו -  אני לא רוצה להיות תלוי באף אחד ולא להזדקק לאף אחד. אני צריך לספק את הצרכים שלי.

אדם כזה מנתק ומבודד את עצמו ומרחיק את עצמו מהחברה.

התנהלות נמנעת מבטיחה שקט, במובן זה שלא צפויות אכזבות מאף אחד.  

 

10. צורך בפרפקציוניזם ללא דופי. 

פרפקציוניזם הוא הצורך להיות מושלם, לפי סטנדרטים מחמירים ביותר. 

כאשר אנו חושבים על הצרכים הללו באופן נורמלי ובמינון נמוך אז לכל אחד מאיתנו יש צורך כזה במידה זו או אחרת. אלו לא צרכים בלתי סבירים כאשר אנו מדברים עליהם במינון נורמלי. כמו למשל שכאשר אנו בתקופת משבר וזקוקים לעזרה של מישהו אז אנו מוותרים על הצורך להסתדר בעצמנו.

ובנוסף, מי מאיתנו אף פעם לא מחפש את ההערכה של הסביבה שלו?

כל הדברים הללו הם מוכרים מאוד מחיי היום יום, הבעיה מתחילה כאשר הצרכים הופכים להיות נוירוטיים. 

הצרכים הנוירוטיים דומים לצרכים הנורמלים, אך נבדלים מהם בארבעה מובנים: 

  • הם בעלי עוצמה רבה.  

  • מיושמים ללא הבחנה או הקשר.

  • הצורך לספקם מלווה בהתעלמות ובטשטוש המציאות. 

  • כאשר הצורך אינו מסופק מתעוררת חרדה. 

 

 

דפוסי הסתגלות מרכזיים

אצל הורני האדם הבריא חי בהרמוניה עם סביבתו.

הוא אינו מנותק ממנה ואכפת לו מה חושבים עליו, אולם הכל נעשה במידה בריאה ואם מישהו מעביר עליו ביקורת זה לא הורס אותו לחלוטין. 

 

עצמי אמיתי לעומת עצמי אידיאלי 

האדם נולד עם עצמי אמיתי (Real Self) בריא שמוביל לצמיחה של אישיות בריאה.

אנו נולדים כאשר בגרעין הבסיסי של האישיות שלנו יש את העצמי האמיתי, שכולל את הכישורים, היכולות הערכים האמיתיים, הדרכים להגשמה ומימוש עצמי והרגשות האותנטיים שלנו.  

 

לפי הורני, סיפוק צרכי הביטחון והצרכים הפיזיולוגיים בילדות המוקדמת  מוביל להתפתחות העצמי האמיתי.

כאשר שני הצרכים הבסיסיים הללו מתקיימים, קיים סיכוי סביר מאוד שנהיה מחוברים לעצמי האמיתי שלנו, משום שלהיות מחובר לעצמי האמיתי תלוי בהתנסות הראשונית בסביבה שמכילה ומקבלת ואוהבת אותנו ללא תנאי, בצורה שמאפשרת לנו ללמוד לקבל את עצמנו, להיות קשובים לעולם הפנימי ולהתפתח על פי נטיות הלב.

קבלת העצמי האמיתי וחיים על פיו מובילים למימוש עצמי. אם נקבל את העצמי האמיתי שלנו, נקבל גם את הסביבה שלנו ונוכל לחיות איתה בהרמוניה.  

כאשר אנו חווים אי קבלה של העצמי האמיתי  - מה שקורה כאשר מזלזלים בנו או לא אוהבים אותנו - אנו מרגישים לא כל כך שווים. במקרה כזה ניטה לבטל ולמזער את העצמי האמיתי ולבנות לעצמנו עצמי אידיאלי שלרוב יהיה תואם עם מה שאנו סבורים שהסביבה תעריך. במילים אחרות, ניצור דימוי שיעמוד בקריטריונים שיסללו עבורנו את הדרך לקבלת אהבה מהסביבה. 

אצל רובנו קיימים שני סוגי העצמי, רובנו לא שלמים במאה אחוז עם עצמנו, יש פער בין מה שאנחנו שואפים להיות לבין העצמי האמיתי.

הבעיה אצל אנשים נוירוטיים טמונה בפער הזה וככל שהפער גדול יותר כך הנוירוזה מפריעה יותר. 

 

 

איך מתפתחת אישיות בריאה?

העצמי האמיתי הוא המקור העמוק לצמיחת האישיות הבריאה.  

האדם הבריא יפתח את כישוריו הייחודיים, את עומק ובהירות רגשותיו, את שאיפותיו, את תחומי העניין שלו ואת היכולת למצוא את המשאבים הפנימיים ואת עוצמותיו.  

 

 

איך מתפתחת לפי הורני אישיות נוירוטית?

חוסר סיפוק הצרכים והתנסות ב״רוע בסיסי״ - מוביל לניכור והכחשת העצמי האמיתי, וליצירת "עצמי אידיאלי".

חיים על-פי עצמי אידיאלי מוביל לאישיות נוירוטית. 

קרי, העצמי האידיאלי משמש מפלט מהעצמי האמיתי שנתפס כשלילי.  אדם כזה מונע ע"י ״רודנות הצריך״ (התכתבות מעניינת עם גישת הטיפול הקוגניטיבית התנהגותית).

האדם מונע על פי תמרורים שמנחים אותו להתקדם לפי מה שהוא שצריך להיות, במקום לפי מה שהוא. אדם שנתון בתנאים רודפניים כאלה אינו מונע מתוך הרצונות והשאיפות האישיים שלו, אלא מתוך מה שצריך להיות.

זהו אדם שחי כל הזמן בחרדה כי הוא כל הזמן צריך לדאוג שכל הדרישות הללו תמולאנה. 

 

האדם הנוירוטי לכוד עמוק בתוך האשליה של העצמי האידיאלי, זה שאינו משקף את המציאות, מציאות פנימית נוקשה, שאינה נוטה להשתנות. 

להפך, הוא ידבוק כמה שיותר באידיאלים הללו וינסה להגשים את הפנטזיות הללו במירוץ אינסופי מפרך.   

ככל שהנוירוטי רודף יותר אחר העצמי האידיאלי, כך הוא מתרחק מהעצמי האמיתי, וכך גם הנוירוזה הופכת להיות יותר אינטנסיבית.

באופן זה, המתח בין העצמי האמיתי לאידיאלי גדל יותר עד כדי כך שלפעמים לא ניתן כבר לשמור על שני הקצוות, כלומר אדם בקיצוניות שלו צריך להתנתק מאחד מסוגי העצמי ולהזדהות עם סוג אחד בלבד שזה בדרך כלל העצמי האידיאלי. חשיבה זו של הורני מזכירה את התקיעות הדיאלקטית של מרשה לינהן.

במילים אחרות, ככל שיש מתח גדול יותר ופער גדול יותר בין סוגי העצמי אנו יותר מתוסכלים וחרדים אולם באיזשהו שלב המרחק הוא יותר מדי גדול ולא יכול לשאת את המתח הזה ואז אנו גוזרים את הקשר שלנו לעצמי האמיתי ומתחברים לחלוטין עם העצמי האידיאלי.  

 

 

מקינאת הפין של פרויד לקינאת הרחם של הורני

הורני הכניסה אלמנטים פמיניסטיים אל תוך כתלי הפסיכולוגיה הדינמית.

היא עשתה ריפריימינג למונח "קנאת הפין":

נשים חשות נחותות מגברים משום שהסטטוס החברתי שלהן נחות.

מה שפרויד כינה קנאת פין, מבחינתה, הוא למעשה התחושה הרווחת בקרב נשים בתקופתה, כנטולות כוח מול גברים בעלי כוח והשפעה כלכלית ואקדמית.

על כן, קנאת פין מתבטאת בקנאתן של נשים כלפי מעמדם של הגברים.

השאיפה ״להיות גבר״ היא ביטוי לאותן איכויות ופריבילגיות שנחשבות ׳גבריות׳, כמו כוח, אומץ, עצמאות, הצלחה, חופש מיני, זכות לבחירת בן זוג וכן הלאה. 

 

בנוסף, המשיכה הורני עם הטיעון, גברים מבטאים לעיתים ״קנאת אימהות״ או ״קנאת רחם״:

גברים חווים קנאה על כך שאינם יכולים לשאת בקרבם את צאצאיהם. 

כך שאם כבר מדברים על מאבק בין המינים מקורו דווקא אצל גברים, שמפתחים רגשות נחיתות ומתאמצים להיות חזקים יותר ובעלי כוח רב יותר.

כדי להתגבר על תחושת הנחיתות שגברים מרגישים הם ישמרו את כוחם ועוצמתם ולא יאפשרו לנשים לצמוח ולשגשג.

 

 

איך עובדת פסיכותרפיה לפי הורני?

טכניקות הטיפול של קארן הורני דומות לאלה של פרויד - אסוציאציות חופשיות, ניתוח חלומות, שימוש ביחס הרגשי של המטופל כלפי המטפל.

בעזרת ההעברה, כלי טיפולי בסיסי בטיפול הדינמי, המטפל יכול לזהות כיצד המטופל פועל. בצורה עוינת, מתנתקת, או מרצה. כלומר הדרך שבה המטופל מתנהג עם המטפל תשקף את האוריינטציה הסביבתית שלו.  

מטרת הטיפול הינה להחזיר את המטופל להתחבר לעצמי האמיתי שלו ולפתור את בעיותיו בעצמו. המטופל צריך להשתכנע אינטלקטואלית ורגשית שהוא חי על-פי עצמי אשלייתי (אידיאלי).

 

במילים אחרות המטופל צריך להשתכנע גם באופן שכלתני וגם רגשי שהוא חי על ידי איזושהי אשליה שהיא לא נכונה ולא מציאותית. 

במהלך הטיפול המטפל יעזור לו להכיר בכישוריו לפתח יחסים חברתיים, ביכולת היצירתית שלו, ובחוש האחריות שלו. המטופל ירגיש דרך החוויה שלו עם המטפל שהוא מקבל אותו ואז יוכל דרך זה לחוות את שלל הרגשות שלו ולהכיר בשאיפות וביכולות האמיתיות שלו ובאופן זה יפתח יחסים חברתיים מלאים יותר. 

  

אופטימלית, המטופל אמור להגיע בהדרגה לתובנות הבאות:

 

  • לקחת אחריות לגבי חייו. 

  • לקבל ולחיות עם ההשלכות להחלטות שלוקח. 

  • להכיר במחויבויות שלו כלפי אחרים. האדם הבריא זה אדם שחי בהרמוניה עם הסביבה ומכבד אותה (וכמובן שהיא מכבדת אותו).  

  • להגיע לעצמאות פנימית - לחיות על-פי ערכיו הפנימיים, ולכבד ערכים של האחר.  

  • לחוות את קשת הרגשות באופן ספונטני - להיות מסוגל לחוות בכנות ובאופן אותנטי רגשות כמו אהבה, שנאה, אושר, עצב, פחד, שאיפות. להפסיק לפחד מרגשות ולהיות עמם במגע.

 

כשהמטופל מצליח לבטא את המאפיינים הנ"ל, הוא בדרכו למימוש עצמי. 

 

לסיכום, המטרה הטיפולית היא לא ליצור אדם מושלם, אלא לעזור למטופל שעזב את מסלול ההגשמה, לחזור להיות אדם אמיתי במקום אדם בדיוני. 

 

אסיים בציטטה של הורני שמהווה בעיניי תמצות יפה ואותנטי של תהליך טיפולי:

 

״אם ברצוננו להשיג משהו,

עלינו לעבוד לקראתו״.

 

 

כתיבה:

אופיר ברגמן פרי, MA

סמנכ"לית מכון טמיר 

 

 

ביבליוגרפיה:

 

האוניברסיטה הפתוחה. (1990). מבוא לפסיכולוגיה (Vol. 4). Open University of Israel).‏

 

Horney, K. (2013). Our inner conflicts: A constructive theory of neurosis (Vol. 17). Routledge.

 

O'Connell, A. N. (1980). Karen Horney: Theorist in psychoanalysis and feminine psychology. Psychology of Women Quarterly, 5(1), 81-93.‏

 

‏Smith, W. B. (2007). Karen Horney and psychotherapy in the 21st century. Clinical Social Work Journal, 35(1), 57-66.‏

 

Westkott, M. (1986). The feminist legacy of Karen Horney (p. 66). New Haven, CT: Yale University Press.‏

 

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

בית פנינת האילון, יגאל אלון 157, תל אביב יפו, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–21:00
יום שני, 9:00–21:00
יום שלישי, 9:00–21:00
יום רביעי, 9:00–21:00
יום חמישי, 9:00–21:00
יום שישי, 9:00–13:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2021