חרדה קוגניטיבית / דאגנות חרדתית (Anxious Apprehension)

מה זה Anxious Apprehension?

Anxious apprehension (בעברית חרדה קוגניטיבית או דאגנות חרדתית) הוא מונח מחקרי המתאר סוג מסוים של חרדה המאופיין בנטייה לדאגנות כרונית, רומינציה מילולית, ועיסוק יתר בעתיד.

זוהי חרדה שמתרחשת ברמה הקוגניטיבית, לא בהכרח הגופנית, ומתבטאת בשאלות כמו "מה אם?", "ומה יקרה אם אכשל?", עם מעורבות גבוהה של שיח פנימי ושל חשיבת יתר על תסריטים אפשריים.

Anxious apprehension מובחנת מ־Anxious arousal (בעברית, עוררות חרדתית או חרדה פיזיולוגית) שמתארת תגובה גופנית־פיזיולוגית לחרדה (כמו דופק מהיר, דריכות, תחושת איום).

בעוד עוררות חרדתית קשורה בעיקר למערכת הסימפתטית ולתגובה הישרדותית, דאגנות חרדתית היא חרדה מתמשכת, שקטה אך מתישה, שמתנהלת באיזורי הדמדומים של החשיבה.

מחקרים נוירוקוגניטיביים מצאו כי anxious apprehension מקושרת במיוחד לפעילות באזורים הקדמיים של המוח, ובעיקר ב־left dorsolateral prefrontal cortex (DLPFC) – אזור הקשור לחשיבה מילולית, תכנון ופתרון בעיות.

מדובר בפעילות מוחית שמתרחשת גם בהיעדר גירוי חיצוני מאיים, מה שמדגיש את אופייה האינטלקטואלי־אובססיבי של חרדה זו.

איך מבדילים בין חרדה קוגניטיבית לעוררות חרדתית?

אצל מיכל, סמנכ"לית בת 34, החרדה הופיעה בשני פנים שונים: לאורך השבוע, היא תיארה עצמה "טרודה תמידית" – שקועה במחשבות כמו "מה אם אכשל? מה אם יאבדו בי אמון?". זו חרדה שפועלת דרך השפה הפנימית, דרך הדמיון, דרך המוח – ונקראת חרדה קוגניטיבית (Anxious Apprehension).

אבל ביום המצגת, רגע לפני שנכנסה לחדר עם המשקיעים, היא חוותה משהו אחר לגמרי: דופק מואץ, רעידות, קוצר נשימה, תחושת סכנה מוחשית. זהו מצב של עוררות חרדתית (Anxious Arousal) – תגובה גופנית חזקה ומיידית.

שתי הצורות הללו של חרדה שונות מאוד – אחת נמשכת, שקטה ושוחקת, השנייה חדה, מהירה וסוחפת, אך שתיהן יכולות להופיע אצל אותו אדם, לפעמים באותו יום.

טיפול CBT איכותי בחרדה יודע לאבחן בין השתיים  ולבחור את הכלים המתאימים לכל אחת מהן.