חיפוש המטפל המומלץ עבורי:

תפריט ייעוץ פסיכולוגי

אז נרקיסיסטים אוהבים או שונאים את עצמם? ניתוח אישיות הנרקיסיסט

דרג פריט זה
(75 הצבעות)

על נרקיסיזם: 

מהן הגנות נרקיסיסטיות?

מיהו אדם נרקיסיסט? מהי האבחנה? מיהו הנרקיסיסט הביישן? מהו זעם נרקיסיסטי?

ורד רוגל, פסיכולוגית קלינית מומחית

 פרויד הציג את מושג הנרקיסיזם בטיפול פסיכולוגי כשלב מקדים ליחסי אובייקט, הוא טען לקיומו של ערוץ אחד לאנרגיה הליבידניאלית, מאוטו-ארוטיות דרך נרקיסיזם לאהבת אובייקט. בראשית החיים, לתפיסתו, כל האנרגיה הליבידיניאלית של התינוק מכוונת לעצמי (נרקיסיזם ראשוני), תהליך שנקטע על ידי התסכולים הראשונים והבלתי נמנעים, ומחייב את התינוק לפנות לערוצים חיצוניים לסיפוק. בהתפתחות הטבעית, הליבידו הנרקיסיסטי יותמר בליבידו כלפי אובייקט. בתהליך של נרקיסיזם שניוני- לאור התסביך האדיפלי, במצבים בהם הילד לא יכול לוותר על הפנטזיות האדיפליות, מתרחשת נסיגה של הליבידו מהאובייקטים אל האגו, חזרה למצב פתולוגי של השתקעות עצמית. ליבידו כלפי אובייקט וליבידו נרקיסיסטי הוגדרו כמצויים ביחס הפוך זה לזה. כלומר, ככל שהמעורבות העצמית של האדם גדולה יותר, כך פוחתת האנרגיה להתקשרויות עם אחרים, וההיפך. פרויד ראה באשליות נרקיסיסטיות שארית ממצבים פרימיטיביים יילדיים, ולכן כבלתי נמנעים ומסוכנים כאחד. נרקיסיזם בהגדרתו, מוביל לייחוסי ערך מוטעים, ומזמין שימוש הגנתי ומפלט מהמציאות.

נרקיסיזם

אוטו קרנברג, אשר ארגן לכדי מודל תיאורי אחד את המאפיינים העיקריים של תיאורית הדחף יחד עם תיאוריות יחסי האובייקט ועם פסיכולוגיית האגו ההתפתחותית, תופס אף הוא נרקיסיזם כתהליך הגנתי פתולוגי. הנרקיסיסט הבוגר הוא פתולוגי, ומאופיין בחוסר יכולת לאהבת אובייקט. על-פי קרנברג, האישיות הנרקיסיסטית מייצגת הפרעה ביחסי אובייקט המאופיינת בעמדה הגנתית פתולוגית, כמו אצל נרקיסיסט פרוורטי או נרקיסיסט מגלומן.

 על מנת להתמודד עם אובייקט הנחווה כלא אוהב ולא מעניק, ועם דחפים תוקפניים גולמיים ולא מנוטרלים, נוצר העצמי הגרנדיוזי. באופן ספציפי, מיזוג של עצמי אידיאלי, אובייקט אידיאלי וייצוגים של העצמי האמיתי, אשר משמש הגנה כנגד תוקפנות מולדת המוגדלת באופן פתולוגי. על-מנת לשמר את המבנה הגרנדיוזי, הנרקיסיסט זקוק לחיזוקים ולאישורים ליכולותיו ולעליונותו, אם על ידי חיפוש אובייקטים שיאשרו את עליונותו, ואם על ידי דה-אבלואציה לאלה שפוגמים באשליה זו, כתוצאה, הוא תלוי בסביבתו החברתית ויכולתו ליצור קשרים אינטגרטיביים ומלאים נפגעת.

Narcissistic

קוהוט, שמגיע מפסיכולוגית העצמי, הציע נקודת מבט שונה על החוויה הנרקיסיסטית. הדגש שלו לא היה במונחים של קונפליקט, כפי שנגזר מתיאורית הדחף, ולא במונחים של תוקפנות מולדת, אלא במונחים של קיבעון של צרכים נורמטיביים לא מסופקים. בניגוד למסלול היחיד של האנרגיה הליבידינאלית אותו תאר פרויד, עבור קוהוט, האנרגיה הליבידיניאלית מתפתחת בשני נתיבים נפרדים ועצמאיים: ליבידו נרקיסיסטי וליבידו אובייקט. האחד מוביל להתפתחות של אהבת אובייקט ואילו השני מוביל לאהבה כלפי העצמי או לנרקיסיזם הבריא. נרקיסיזם, לתפיסתו, הינו ציר התפתחות מרכזי המתמיד ומתפתח לאורך החיים, ובעל חשיבות לחיי נפש בריאים. עבור היינץ קוהוט, הילד נולד לתוך סביבה אנושית מגיבה ואמפטית, והזיקה שלו לאחרים הינה חיונית וקריטית להתפתחות הבריאה. בתחילה, העצמי של התינוק זקוק להשתתפותם של אחרים על מנת לספק לו לכידות והמשכיות- אלה הם הזולת עצמיים, ובהם מושקע הליבידו הנרקיסיסטי. לתפיסתו, עצמי בריא צומח בתוך סביבה התפתחותית של שלושה סוגים ספציפיים של התנסויות זולת עצמי: mirroring, צורך בהתמזגות עם הורה אידיאלי, והצורך באלטר אגו (קראו כאן על התמזגות לפי רנה שפיץ). 


נרקיסון / מתוך הספר חלונות / ז´אן-ברטראן פונטאליס

לכל אחד ה"נרקיסון" (narcisson) שלו. נרקיסון: נשמע כמו שם של איבר. איבר רגיש למדי, ה"פרח" העדין שבנו, לעיתים סודי, לעיתים מוחצן: "איזה נרקיסוס הוא"!" כמה קל לנו לחשוף אותו אצל אחרים, את הנרקיסון שלהם, וכמה קשה לנמו להכיר בשלנו!

הנרקיסון הזה הוא איבר חיוני כאשר הוא הופך לחלק מיישותנו. כשאני נאלץ לדחות כתב- יד (משימה שנופלת בחלקו של העורך המקצועי) וחש כי בכתב- יד זה ביקש הכותב להסגיר את עצמו כליל, להסגיר מעצמו את כל מה שאינו מסוגל לחשוף בחיי היום-יום – לא רק את יצירתו אני מסרב לקבל, את כל ישותו אני פוסל. אני גורם לפרח שלו לקמול.


 קוהוט הניח את קיומה של חוויה ראשונית של שלמות ואושר נרקיסיסטי, המופרעת בשל ליקויים בלתי נמנעים הטמונים בטיפול האימהי. ניסיונות להשבת השלמות מצד הילד נעשים ידי מנגנון האני הגרנדיוזי, המתייחס לניסיון לשמר עצמי מושלם, ומנגנון ההורה האידיאלי, אשר בבסיסו הניסיון לשחזר טיפול אימהי מושלם. בהתפתחות הבריאה, באופן בלתי נמנע, התינוק נפגש בתסכולים הדרגתיים שהוא יכול לעמוד בהם, אלה הם כשלים אמפטיים מקריים. אז הדימויים המנופחים של העצמי ושל האחר מקבלים מידות מציאותיות, והילד יכול לפתח בעצמו פונקציות של סיפוק צרכים נרקיסיסטיים. תהליך זה, אותו הוא כינה הפנמה ממירה, חוזר על עצמו באופנים רבים ובונה עצמי עמיד אשר שומר על גרעין החיוניות השייך למצבים הנרקיסיסטיים הילדיים. הוא מתייחס ליכולות של האגו לרתום את האנרגיות הנרקיסיסטיות ולהתמיר אותן למטרות כמו: יצירתיות, אמפטיה, הומור וחוכמה. כאשר הילד אינו חווה תסכול אופטימאלי ובמצבים של כשל אמפטי כרוני, ייווצרו עיוותים בבניית העצמי, הקשורים לאי שילובם ההדרגתי של העצמי הגרנדיוזי והדימוי המופנם של ההורה הנערץ בתפקוד האגו.

Narcissistic personality

אדם נרקיסיסטי של המאה ה-21 נבחן בכלים של התקופה. למשל, מחקר פסיכולוגי של אוניברסיטת אוהיו, שפורסם לאחרונה, מצא כי גברים הנוטים לצלם את עצמם בתמונות selfie ולהעלותן לאינטרנט (פייסבוק, אינסטגרם וכו'), הם בעלי מאפיינים אישיותיים והגנות נרקיסיסטיות. מעניין. 

קיראו על הגנות נוספות של האגו:

פיצול אנכי לעומת פיצול אופקי - קוהוט

קוהוט השתמש במונח פיצול אנכי ואופקי: פיצול אופקי מפריד בין חוויה מודעת של הצרכים הגרנדיוזיים לבין הדחקה של הצרכים הגרנדיוזיים. מעל האופק נמצאת החוייה הנרקיסיסטית הגרנדיוזית, מתחת לאופק, מודחקת חוויה זו ומודחקים צרכים אלה. לעומתו- פיצול אנכי מוביל לתנודות בין חוסר ערך מוחלט ובין תחושות מגלומניות. ניתן למצוא מאפיינים דומים לאלה של קוהוט גם בתפיסתו של וויניקוט. גם מגישתו נגזרת ההנחה כי נרקיסיזם ילדי ואשליות נרקיסיסטיות הינם בסיס לבריאות נפשית וליצירתיות. הוא רואה במצבי האומניפוטנציה הסובייקטיבית הילדית, שמאופיינת בחוויות מגלומניות, תנאים אשר מאפשרים לפרט להתעלם מהמציאות ולפתח אשליות כלפי עצמו, כבסיס ליצירתיות בריאה. תנאים אלה נוצרים בזכות הסכמתה של האם שהילד יעשה בה שימוש לפי צרכיו המשתנים, היא נענית לצורך להיות אובייקט סובייקטיבי, להיברא על ידי הילד הממציא אותה, מבלי להזים את האשליה האומניפוטנטית שלו. הוא מתייחס במובן זה למירורניג כמצב בו התינוק רואה את עצמו בעיני אימו. עם זאת, ממשותה של האם כאובייקט אובייקטיבי נפרד, לצד עמידותה בהתקפות האהבה- שנאה של התינוק, הינה מכרעת עבור התינוק, על מנת שיוכל להיות במגע עם עולם ריאלי, ולא רק עם עולם שיצר בדמותו. בריאות נפשית מאפשרת את החופש לנוע הלוך וחזור בין המציאות אל האומניפוטנציה. פתולוגיה נוצרת כאשר הסביבה נכשלת בהתכוונות לצרכי התינוק, ולכן על התינוק עצמו ליצור התאמה מוקדמת מידי למציאות החיצונית תוך ניתוק מהמציאות הסובייקטיבית שלו. על-פי ויניקוט, אצל אדם החי במציאות אובייקטיבית בלבד מתפתח עצמי כוזב, אשר מכוון בבלעדיות כלפי ציפיותיהם של אחרים וגירויים חיצוניים.

 סרט טוב של רשת VICE - על הנרקיסיזם- שווה:

פגיעה נרקיסיסטית

את האבחנה בין נרציזם ליבידינאלי להרסני אפשר למצוא בהסטוריה של התפתחות המושג. מהתחלה שני נושאים רצו במקביל לאורך הדיון על נרציזם קליני. אחד, שהנרציזם הוא הגנהמפני יחסי אובייקט שליליים ומזיקים (תגובה ל...); השני הוא התייחסות לנרציזם כביטוי של עוינות בסיסית ליחסי אובייקט (מולד).

Narcissistic pain

אפילו המיתוס המקורי של נרקיסוס קיים בשתי גרסאות : אחד נותן תאור סוליפסיסטי (בטוח בקיומו של דבר אחד בלבד) , השני נותן הסבר טראומטי לתופעה.

הספור המוכר של Ovid שנרקיסוס שילם את מחיר חייו כי דחה אהבה של כל אחד אחר מלבדו, בעוד ש Pausanius הביא גרסה אחרת שמספרת שלנרקיסוס היתה אחות תאומה שאותה איבד, וחשב שהדמות שראה במים היא תאומתו האבודה אליה רצה לחבור.

ניתן לעשות הכללה, לא מדויקת אומנם, שפרויד הוביל אותנו למושג של נרציזם ליבידינלי, בעוד קרל אברהם אשר הקדים למעשה את פרויד הוביל לנרציזם ההרסני. פרויד הבהיר כי הוא רואה בנרציזם השניוני אמצעי לשימור האהבה כאשר אובייקט האהבה הוא בלתי אפשרי, בעוד אברהם שמם את הדגש על עוינות שמועברת לאובייקטים בהפרעות נרציסטיות. פרויד תאר אהבה עצמית כתחליף לאהבת אם אצל בעלי אופי נרציסטי, בעוד אברהם תאר את הקנאה envy כמייצרת נרציזם ונמנעת מאובייקט אהבה.

מהתחלה אברהם חיבר בין עיסוק יתר בעצמי self – preoccupation ובין "שליליות" ("negativism"). "הנגטיביזם של הסכיזופרניה היא האנטיתזה השלמה ביותר לטרנספרנס", הוא כתב במאמר הפסיכואנליטי הראשון שעסק בנושא ב-1908. הוא כתב על כך לפרויד במכתב והציע שבניגוד להיסטריה, "הסכיזופרניה הורסת את יכולתו של האדם להעברה מינית, כלומר לאהבת האובייקט". המונח נרציזם עוד לא הוטבע בתקופה זו ואברהם התייחס לאוטו-ארוטיזם. הוא חשב שהסכיזופרני נסוג מכל האובייקטים של אהבה ופונה במקום זאת לאוטו-ארוטיזם. פרויד מאוד התרשם והשתכנע שאברהם צודק.

פרויד שאל את המושג "נרקיסיזם" מPaul Nacke- ו Havelock Ellis- אשר השתמשו בו כדי לתאר מישהו שמתייחס לגופו כאל אובייקט מיני. התרומה של פרויד עצמו החלה כהערת שוליים ב-1910, במאמר על "שלוש מסות על המיניות" אשר בו מתאר יחסי אובייקט נרציסטיים. הוא מנסה לפתח תאוריה אודות הומוסקסואליות גברית וכותב:

"בשנים המוקדמות הם עוברים דרך פיקסציה אינטנסיבית של אהבה לאשה (בד"כ אמם). אחרי שמותירים זאת מאחור, הם מזדהים עם אשה ולוקחים את עצמם כאובייקט מיני שלהם. כלומר, מתוך הבסיס הנרציסטי הם הולכים לחפש אחרי איש צעיר הדומה להם ואתו הם יכולים לאהוב כפי שאמם אהבה אותם"

(אפשר להבין זאת כאלו הם כבר לא צריכים את אמא, הם נעשים "אמא" ומחפשים משהו דומה להם כדי לאהוב את עצמם.)

במאמר מ-1914 "על הנרציזם", פרויד לוקח צעד נוסף בחשיבה על המשאלה לאהבת אם – ילד אידיאלית. להתאהב , כמו שהוא רואה זאת, גורם לדלדול ומרוקן את העצמי לטובת האובייקט, אשר רק אהבה הדדית, אהבת גומלין יכולה לרפא ולתקן את הליבידו. אלו שאינם מספיק ברי מזל למצוא אהבה חווים פגיעה בערך העצמי וחסך באהבת האחר, ועל כן סובלים מכאב ואובדן הערכה עצמית. נרציזם שניוני ע"פי פרויד קורה רק כאשר יש מכשול לקבלת אהבת האובייקט בשל סיבות פנימיות. הוא כותב:

"הספוק של האהבה איננו אפשרי, והעשרה מחדש של האגו יכולה להיות מסופקת רק ע"י נסיגה של הליבידו מהאובייקטים שלו. החזרה של ליבידו האובייקט לאגו והטרנספורמציה שלו לנרציזם, מייצג, כפי שזה היה, אהבה מאושרת פעם נוספת; ומצד שני זה גם נכון שאהבה מאושרת אמיתית תואמת למצב הראשוני אשר בו לא ניתן היה להבחין בין ליבידו האובייקט לליבידו האגו"

(כלומר מצב סמביוטי אשר בו אין הפרדה בין התינוק לאמא ושניהם שרויים באהבה מאושרת ומאוחדת).

לפתע פתאום, במשפט אחרון זה פרויד מציג לנו את ההבנה שהנרציסט הליבידינלי מאוהב בעצמו כפי שמשהו אחר היה מסוגל להיות מאוהב באדם אחר. אבל האם זה באמת אדם אחר "אם אהבה ראשונית מתכתבת עם המצב הראשוני בו אין אבחנה בין ליבידו האובייקט לליבידו האגו"? בפסקה זו פרויד טוען שמצב ראשוני זה של "אהבה מאושרת" הוא באופן בסיסי אהבת אובייקט נרקיסיסטית, בין אם מושא האהבה הוא אדם בעולם החיצוני ובין אם הוא ספור אהבה עם העצמי בעולם הפנימי. בשני המקרים אובייקט חיצוני או פנימי, היחסים החיוביים מותנים בביטול השוני.

(כלומר, בטשטוש ההבדל בין האני לאובייקט, איחוד בין ליבידו האובייקט לליבידו האגו).

במקרה זה , המצב הנרקיסיסטי איננו סתם נסיגה מהאובייקטים החיצוניים לאובייקט פנימי. זהו סוג מסוים של יחסי אובייקט פנימיים אשר בו הקיום הנפרד והתכונות המסוימות של האובייקט המופנם מוכחשות, ונוצרים יחסים נרציסטים פנימיים דרך הזדהות השלכתית.

(*כלומר אלו הם לא יחסים בין שני אנשים, בין האני לאחר, אלא יחסים הנמצאים רק בתוך האדם עצמו ללא אובייקט חיצוני.

** הזדהות השלכתית עפ"י "אוצר המילים של הפסיכואנליזה" של לאפלאנש ופונטליס "מונח שהציגה מלני קליין כדי לציין מנגנון הבא לידי בטוי בפנטזיות שבהן הסובייקט מכניס את העצמי שלו בשלמותו או באופן חלקי לתוך פנים האובייקט כדי להזיק לו, לתפוס עליו בעלות ולשלוט בו". שוב, צריך לשים לב היחסים דרך הזדהות השלכתית הם בפנטזיה ולא בעולם הממשי, כך שכל הליבידו נשאר בתוך העצמי).

זה נשמע כמו תאור של יחסים אידיאליים בין העצמי והאגו-אידאלי אשר החליף את היחסים בין האגו לסופר אגו: נשמות פנימיות תאומות, מאוחדות באהבה נרציסטית אשר הופכותלמיותר את הצורך של האגו לאהבה מהסופר-אגו, אשר פרויד חשב שהוא תנאי הכרחי כדי לחיות.

בריטון שואל אם כך, האם מצב נרקיסיסטי הוא נסיגה, התחמקות מהסופר אגו? האם יחסי אובייקט נרציסטיים הם אלטרנטיבה לחיפוש אהבה מהסופר- אגו? אם זה כך, יכול להיות שהנרציזם נגרם מהפחד מסופר –אגו עוין או מסופר-אגו כוחני ובלתי ניתן לערעור? הוא משוכנע בכך לאור מספר מקרים קלינים, ויתאר אחד מהם בהמשך.

( אני-אידיאלי עפ"י "אוצר המילים..." "תצורה תוך נפשית....שמגדירים אותה כאידיאל של יכולת-כול נרקיסיסטית הנוצר על פי המודל של הנקריסיזם הילדי".

הכוונה כאן שוב, שיחסי האהבה הם בין העצמי לבין מהות כל יכולה פנימית שלי, וויתור על אהבה ביני לבין הסופר-אגו שמייצג את האחר, משום שהסופר אגו בעצם נבנה דרך יחסים ממשיים.

אני חושבת שבריטון עושה כאן "טיול" מהשלב הראשוני ועד הסופר אגו – האב, אשר נתפס קשה ולא אוהב ואז מתקיימת נסיגה אל העצמי והאגו-אידיאל.)

אם נלך בעקבות החשיבה של אברהם על נרציזם, חשיבה שהגיעה לשיאה בקונספט של רוזנפלד על נרציזם הרסני. במאמר משנת 1908 אברהם מחבר בין הנסיגה מאובייקט האהבה לאוטו-ארוטיזם בסכיזופרניה ובין הנגטיביזם של המטופל. הוא טען שהערכה עצמית מופרזת אצל חלק מהמטופלים מלווה בבוז ועוינות כלפי מושאי האהבה. במאמר מ-1917, הוא מתאר נרציזם כמקור להתנגדות מינית: "אובייקט האהבה שלהם מאוד לא מושלם. אובייקט האהבה האמיתי שלהם הוא הם עצמם. בדומה להשקפתו של פרויד, אנחנו מוצאים... הערכה רגשית גבוהה במיוחד ולא נורמלית של הפניס" אברהם הולך רחוק יותר ומקשר את הנרציזם הפאלי עם בוז עוין לנשים : "הוא מתנקם בכל אשה משום אכזבותיו מאהבה משום שבהיותו ילד אמו הכניעה אותו". בעבודתו על הסיבות הנפשיות למלנכוליה הוא מתאר נרציזם קליני כקיים בשתי צורות, חיובית ושלילית: חיובית כאשר זה בא לידי בטוי בהערצה-עצמית; ושלילית כאשר זה מתבטא בזלזול-עצמי.(אברהם, 1924)

שנתיים לאחר התאור שלו את הנרציזם הפאלי, אברהם כותב את המאמר הראשון שמתאר הפרעה נרציסטית, כישות (entity ) פסיכואנליטית הנמצאת בפרקטיקה הקלינית (1919). במאמר זה הוא מתאר קבוצה קטנה של מטופלים שאינם מסוגלים לציית-להענות לגישה הפסיכואנליטית למרות שהם נראים כאילו כן, והוא מעיר : "זה קרה למטופלים שלי אשר היו עם הנרציזם הכי מובהק".

מאמר זה היה לאבן יסוד למאמר של הרברט רוזנפלד על הפרעות נרציסטיות (1964), הוא השפיע על עוד שתי כותבות שיש להם זיקה לאברהם לגבי הקשר בין נרציזם לבין תגובה תרפויטית שלילית.

*רוזנפלד, יליד גרמניה (1910), הגר ללונדון ב-36, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי, היה באנליזה אצל קליין, ועבד במקביל לביון ולחנה סגל. העמיק בנושא של הנרציזם ההרסני.

האחת היא Joan Riviere (1936), הוסיפה להבנה הקודמת של תגובות שליליות את התאוריה החדשה של מלני קליין על הפונקציה הדפרסיבית ועל הגנה מאנית, והוסיפה את הקונספט שלה "ארגונים הגנתיים" “defensive organization” .

*ג'ואן ריבייר היתה אחת האנליטיקאיות הראשונות ויד ימינה של מלני קליין. היתה באנליזה אצל פרויד והאנליטיקאית של ויניקוט. היא הראשונה שדברה על "ארגון הגנתי" כהגנה מפני קטסטרופה נפשית.

כתבה מאמר על "נשיות כתחפושת" שם דברה על הנשיות כהגנה, המשמשת כמסכה המחביאה את התחרות הפאלית והשנאה לגבר. במאמר אחר כתבה על הקנאה (jealousy) כהגנה מפני צרות-עין (envy).

הכותבת השניה, Karen Horney (1936), הדגישה את התחרות הקומפולסיבית עם המטפל של פציינטים נרציסטים, וכן את דרישתם לאהבה בלתי מותנית. הם זקוקים לחיבה כדי לחזק עצמם כנגד שתי חרדות: חרדה מפני מודעות ובטוי של העוינות שקיימת בתוכם, וחרדה מפני פעולת התגמול מבחוץ.

*קארן הורני, פסיכיאטרית ואנליטיקאית גרמניה שהגרה לארה"ב בשנות ה-30 של המאה ה-20, אמצה הרבה ממושגיו של פרויד אך בחיבור משנת 1926 שכותרתו "הבריחה מנשיות" תקפה הורני בנחרצות את התפיסה הפסיכואנליטית של פרויד בנושא התפתחות הנשיות.

רוזנפלד לקח הלאה את התאור של הורני על תגובת המטופל למטפל ואת הקונספט של ריבייר על הארגון ההגנתי. הוא פתח תאוריה משלו על ארגון נרציסטי בתוך האישיות אשר מתנגד ליחסי אובייקט אמיתיים וראה את הנאמנות של הפציינט כסדוקטיבית, שתלטנית ושולטת.

רוזנפלד חשב שחשוב להבדיל בין מצבים נרציסטיים אשר בהם האספקטים הליבידינלים שולטים ובין אלו אשר בהם האספקטים ההרסניים של הנרציזם שולטים. במקרים הראשונים, למרות שקנאה,טינה, ונקמה מתפרצים כאשר המערכת הנרציסטית נפגעת, אפשר לעבוד על כך באנליזה, להבין את מקור הרגשות ולהפחית את השליליות.

בניגוד לכך כאשר נרציזם הרסני שולט, הקנאה יותר אלימה ללא יכולת של המטופל להכיר בה, ואז ישנה משאלה להרוס את המטפל ואת עצמו. במקרים אלו כותב רוזנפלד "ישנה אידיאליזציה של המוות כפתרון לכל הבעיות" (1987).

(תחשבו על כל סיפורי הרצח של בנות זוג, או רצח והתאבדות).

חנה סגל מתארת עצמה כשונה מרוזנפלד בשאלה של ההבחנה בין נרציזם הרסני וליבידינלי. בשבילה קיים רק נרציזם הרסני. היא מתייחסת לכוח הקיים בארגון נרציסטי כעוין באופן בסיסי את היחסים עם האובייקט " בנרציזם יחסים לנותן-חיים ואהבת העצמי מותקפים במידה שווה"; "קנאה ונרציזם הם שני צדדים של אותה מטבע" (1997). את האהבה לעצמי – וכמשתמע ממה שפרויד מכנה "happy love " ביחסים נרציסטיים – לדעתה, אלו שייכים ליצר החיים, והיא רואה אותם כאהבת אובייקט לא נרציסטית. היא מתייחסת לנרציזם ככוח התייחסותי בתוך האישיות שמופנה כנגד האובייקט. בריטון לגמרי מסכים אתה,אולםכאשר הוא מסתכל על הפרעות נרציסטיות הוא מוצא שהן מכילות טווח רחב של תופעות, חלקן הרסניות, חלקן ליבידונליות וחלקן הגנתיות.

ג'ון שטיינר (אנליטיקאי בריטי קלייניאני), כולל זאת תחת מושג רחב יותר של "ארגונים פתולוגיים" אשר משלבים כוחות הגנתיים, הרסניים וליבידינלים. הוא חושב שיש תערובת של מניעים שדוחפים את המערכות הנרציסטיות ואין טעם להפריד ביניהם.

לדעתו של בריטון, בכל תערובת אפשרית, המניע העיקרי בכל רגע נתון הוא או מניע ליבידינלי/הגנתי או מניע עוין/הרסני. התצורה של יחסי אובייקט נרציסטיים יכולה לנבוע מהמשאלה לשמר את היכולת לאהוב ע"י הפיכת אובייקט האהבה שייראה כמו העצמי, או שיכול לשים לו למטרה לאיין את השני כמייצג אחרות- otherness. התוקפנות יכולה לנבוע הן מנרציזם הגנתי והן מנרציזם הרסני. אבל קיים הבדל בין להלחם על להחזיר אהבה ובין אלימות ועוינות כלפי האובייקט.

במציאות החברתית, מלחמה יכולה להיות הגנתית ואגרסיה פטריוטית יכולה להחליף אהבה, אבל רצח עם איננו אחד משניהם: הוא נובע מהרצון להכחיד אחרות מתוך יצר רצחנות.

כדי להדגים את ההבחנה בין שני סוגי הנרציזם הוא יתאר שתי מטופלות. הראשונה, סובלת מהפרעה נרציסטית הרסנית והשניה מהפרעה נרציסטית ליבידינאלית. מה שמשותף לשתיהן הוא בניית יחסים נרציסטים עם אגו-אידיאל במטרה להמנע מיחסים עם סופר אגו הורי הרסני.

במקרה הראשון ההרסנות מתבטאת דרך יחסי-תאומות אשר נעשים לברית רצחנית; ובשני, זה הופך לנסיגה נפשית כאשר ה"אהבה המאושרת" הראשונית נראית כהבנה הדדית.

מקרה 1 –גב' ל.: עצמי תאום לעומת אשה זקנה

מקרה של פציינטית נרציסטית שהובא אליו להדרכה. המודרכת רצתה בהדרכה כי למרות שהאנליזה רק החלה כבר הרגישה קושי רב. המטפלת, מוכשרת ומיומנת בטפול בפציינטים קשים מאוד; לא יכלה להבין את חוסר יכולתה לבנות ולתחזק את המסגרת הטיפולית עם הפציינטית. המטפלת תארה שורה של "התגלצ'ויות", כשלים לא אופייניים שנבעו ממחוות שעשתה למטופלת ללא שהתכוונה לכך ומיד התחרטה. היא הרגישה שהטיפול יצא משליטה.

המטופלת ל. , אשה יפה וצעירה הגיע לטפול בשל היותה נסערת בעקבות סיום יחסים עם גבר. היו לה בעבר הפרעות בגיל ההתבגרות ואפיזודות של אנורקסיה. היא עזבה את העיר בה חיה עם אותו גבר וחזרה לעיר בה גר אביה העשיר עם אשתו השניה. הכל סודר אך כאשר המוביל הגיע ביום העזיבה היא שלחה אותו חזרה ואחרה את הטיסה.

לכשהגיעה לביתה החדש וארגנה לעצמה אנליזה, היא פספסה את הפגישה הראשונה בטענה שאבדה את מספר החדר של הטפול. המטפלת שהרגישה את הצורך להבנות מסגרת אנליטית ושיטת עבודה החליטה בנחישות לדון בשאלת התשלום עבור הפגישה שהחסירה. בסוף החודש היא לא שלמה והמטפלת לא שמה לב לכך. לאחר מכן המטופלת שהיתה עשירה, אמרה כי אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך בטפול. המטפלת הציעה שידונו על כך הפגישה הבאה. המטופלת אמנם הסכימה לכך, ברם, המטפלת מצאה עצמה , למרות החלטה ברורה לא לשוחח על כך הטלפון, מעורבת בשיחה עקרה עם הפציינטית. המטופלת הגיעה לפגישה הבאה 20 דקות מוקדם יותר וגרמה להפרעה.

בשיחה, היא שכבה בחוסר שקט וכמה פעמים קמה לקחת סוכריות או טישיו. אולם, מה שהטריד את המטפלת היתה ההתנהגות שלה עצמה. היא נדהמה מעצמה שהסכימה להוריד את התשלום. היא הרגישה שבהעברת הנגד יצאה עוד יותר מכלל שליטה, למרות שהכינה עצמה לבעיה זו לפגישה הבאה, היא האריכה את זמן הפגישה עם המטופלת – דבר נדיר מבחינתה. בפגישה זו הטופלת הביאה לחום שהאיר ארועים אלו:

" היה לי חלום מוזר, הייתי בבית הזה- הבית המוזר – בכל תקופת חלום יש לי חלומות חוזריםאודות בית חדש. הבית הוא חדש אבל בחוויה החושית כאילו מגיע מלפני 100 שנה. אני עםעוד אדם שהיה מאהב שלי – או אחות-או אח- לא בטוח מאיזה מין. אני הייתי לא גבר ולא אשה- אף אחד מהם או שניהם. אני הגנתי על השני – גרנו עם אשה זקנה – ותכננו להרוג אותה. היו שם מדרגות ומשהו כתוב כמו מכתב. כנראה נתנו לה את המכתב מבלי שתראה אותנו נותנים וזה יגרום למותה. היינו צריכים לעשות זאת בשביל עצמנו אבל שש או שבע שנים מאוחר יותר נתפסנו. אני יודעת שזו הייתי אני בחלום. אני בד"כ לא משקרת . [היא משקרת כל הזמן הוסיפה המטפלת] אני זוכרת שחשבתי שזו הפעם הראשונה – הם לא ימצאו אותי, הם לא יפענחו שאנחנו בצענו את הרצח. אם האשה הזקנה היתה יודעת היא היתה מתנקמת בנו. היא היתה אשה זקנה רעה – כוח רע. הרצח היה לא מרוע אלא שאלה של חיים ומוות עבורי. הסיבה היתה המאבק הפנימי הזה. יש לי טעם כזה בפה כמו של גוש גומי ענק – זה היה קאניבליזם – כמו ללעוס גוש בשר."

הפציינטית המשיכה ואמרה "היתה לי בחילה כשקמתי ולבסוף הקאתי". הפציינטית זהתה את האשה הזקנה כאמה.

הרבה דחוס בתוך החלום הזה ויש פתוי ללכת לנושאים כמו קאניבליזם וסדיזם אורלי. אבל בריטון חושב שהטוב ביותר הוא להשתמש בחלום הזה כדי לראות מה קורה באנליזה, איך הוא מאיר את האנאקטמנטס enactments החוזרים בחדר. הוא מציע שהמטפלת מיוצגת גם כ"תאומת נפש" וגם כאשה הזקנה הרעה. הקאונטרטרנספרנס הלא-מודע של המטפלת מיוצג בחלום כתאום נשמה. המזימה של הנשמות התאומות להרוג את האשה הזקנה הרעה, הינה הקנוניה הלא מודעת בין המטפלת למטופלת להרוג את העצמי המקצועי של המטפלת. נעשו כבר כמה רציחות קטנות, אשר הוצדקו ע"י הנשמות התאומות, כי האמינו שהן בסכנה שהאכילו אותן בשר מורעל ע"י פרקטיקות - חוקים מוזרים של הטיפול.

המטפלת חזרה לעמדה האנליטית שלה רק כדי לאבד אותה שוב ושוב כל פעם שהמטופלת הביאה באופן דרמטי לטפול עוד סיבוך בלתי צפוי. זה כבר הפך לדפוס – תגובה תרפויטית שלילית. ככל שהטיפול התקדם הבעייתיות של המטופלת נעשתה בהירה יותר. היתה לה בעית סמים עם אפיזודות ארוכות של בולמיה והקאות. הביסקסואליות שלה היתה ברורה הן מההיסטוריה שלה והן בהעברה. היו מעברים בין העברה ארוטית הומוסקסואלית ובין העברה שלילית פראנואידית.

בריטון רוצה להדגיש שיחסי האובייקט הנרציסטיים שהתפתחו ע"י הפציינטית, יחסי "הנשמה התאומה", זהו קשר שנוצר ע"מ להתנגד לסופר אגו הרצחני שמיוצג ע"י "האשה הזקנה".

ההרסנו מועברת לתוך יחסים נרציסטיים. המטרה של הקשר הליבידינלי, הבאה לידי בטוי בהעברה הארוטית, היא ליצור ברית למטרת רצח. חלום שהביאה 18 ח. לאחר מכן שופך אור נוסך על הארגון הנרציסטי המורכב.

"המטופלת מאכילה תינוק עם כפית – אמא שלה בחדר – ל. לא בטוחה של מי התינוק. כשהיא מאכילה אותו הכפית הופכת למזלג שמוריד את העור משפתי התינוק אשר אוכל אותן. היא פונה לאמה לעזרה. אמה אומרת, כן ככה אוכלים: היא מורידה חתיכה גדולה יותר מהפה של התינוק עם המזלג ואומרת, זה מה שהתינוק אוכל.

המטופלת אומרת שצריכה להיות דרך אחרת כך שהתינוק לא יצטרך לאכול את עצמו. השפתיים של התינוק מאוד אדומות וסגורות בחזקה ונראות כמו איבר מין. אז היא מגלה שזו לא אמה אלא X חברתה הקודמת ושהן לא מאכילות תינוק אלא עושות מין"

"בחיים האמיתיים היו לי יחסים הומוסקסואליים עם X. יש לה גוף מושלם אני מעריצה את גופה. מה שאני חושבת שהוא אידיאלי הוא שיש לה את הגוף שאני מתארת לעצמי שאבא שלי היה רוצה מאשה."

"היינו יחד בקולג', זה מזכיר לי שהיה לי פנטזית אוננות חוזרת אשר בה ראיתי גבר עם מגפי פלדה שבועט באבר המין של האשה עד שהדגדגן נופל. כשהייתי קטנה האמנתי שהאשה נכנסת להריון מכך שבולעת משהו עגול וגדול."

" האוכל שנכנס פנימה הוא טוב אבל יוצא החוצה כצואה והוסיפה שיש לה חולם נוסף:

אשר בו צואה מכסה את הכל, את לא יכולה לראות שום דבר חוץ מצואה – לא יכולה להגיע לשום מקום – הכל מכוסה בצואה".

מה שנכנס פנימה יכול להיות טוב אבל מה שיוצא שוב זוהי צואה שמכסה על הכל. אי אפשר לצפות לתאור יותר הולם של הרגשת המטפלת בשיחות. אני יכול לראות דפוס חוזר אשר בה השיחה תתחיל בבהירות ותוביל לפרוש ותגובה חיובית מהמטופלת וזה ילך לאבוד בתוך ערבוביה של אינפורמציה מבלבלת ומבולבלת של המטופלת.

ישנם הרבה אספקטים לחלום אבל למטרת המאמר הזה נתמקד על יחסי המין של הפציינטית עם האני האידיאלי המיוצג ע"י גברת X – אשה שיש לה בדיוק את אותו גוף שאביה היה רוצה, וזוהי כמובן פנטזיה של האני האידיאלי שלה. באופן זה X לוקחת את המקום של אמה בסצינה הראשונית והפציינטית לוקחת את המקום של אביה עם X . כך, היא בונה סצינה ראשונית הומוסקסואלית ,נרקיסיסטית, אידילית ואשלייתית . זה מתקשר לזכרון שלה על אוננות עם פנטזיה סדיסטית של יחסי מין, שהשחתה מחליפה ספוק, בסצינה המחרידה של האכלת התינוק בחלום.

כך, שבמקרה הזה התזוזה ההגנתית מיחסים מפחידים עם דמות מאכילה רצחנית לעבר פנטזיה אוטו-ארוטית גניטלית, נושאת בחובה את אותם אלמנטים רצחניים. השד מזלג הקאניבלי שמאכיל את התינוק הופך הפניס מתכת מחודד שמסרס את איבר המין של האשה.

מקרה 2 - גב. ד. : נרציזם ליבידינאלי

המקרה השני הוא של אשה, פרופ. וראש מחלקה אקדמית מוצלחת, בגיל הביניים המוקדם.

הגיעה לאנליזה שנה לאחר שסיימה פסיכותרפיה ארוכה בהסכמה הדדית עם המטפלת. בסיום הטפול הרגישה טוב, וכעת היא מגיעה עם "פחד שעומדת להשבר לחלוטין." היא מתארת שהיא נמצאת ביחסים אובססיביים ומלחיצים מתמשכים עם גבר צעיר; יחסים אינטלקטואלים ולא מיניים. חשבה שמה שמרגישה לגמרי לא הגיוני ודבר דומה קרה עם גבר צעיר בתחילת הטפול הקודם שלה. שני הגברים היו קולגות הצעירים במחלקה אותה היא נהלה. אותו דפוס יחסים היה בשני המקרים. הדגישה שהם מבינים אחד את השני לגמרי והיו בראש אחד. יותר מאוחר הרגישה שההבנה ההדדית הזו לא מחזיקה מעמד.

היא תארה עצמה נשואה באושר והילדים היו מרכזיים בחייה, אולם היחסים עם הגבר הצעיר שאבו את מלוא תשומת ליבה, השתלטו עליה. פחדים שהם יחדלו מלהעריך אותה ואת מה שנתנה להם רדפו אותה. אם משהו קרה ונתן תוקף לרעיון הזה, היא מיד הרגישה שהיא אדם רע וחסר ערך. האהבה, ההערצה, הכבוד וההערכה לבעלה, לילדיה וחבריה על אף שנתנו לה נחמה, לא הצליחו לשכך את הכוח שהיה לשני צעירים אלו על הערך העצמי שלה.

התצורה שהיתה מתחת ליחסים האובססיביים נעשתה ברורה. היא היתה בת יחידה של הורים פרודים. אמה סבלה מהפרעת האישיות נרציסטית קשה, והאב היה מרוכז בעצמו ויהיר ביותר. במהלך הטפול החלו חלומות שכללו אח. בחלומות היא לא הופתעה מהנוכחות של האח. זו לא היתה דמות שראתה אי פעם, אבל ידעה שזה אחיה. היה לה חבר מדומיין בילדות והוסיפה שבגיל ההתבגרות היתה לה חברות אינטימית אבל אפלטונית עם גבר צעיר.

התלות הרגשית החזקה בהערכה של גברים צעירים היתה בנגוד ליחסיה עם אלו שבאמת תלויה בהם, עמו בעלה. יחסיה אתו היו חמים אולם, היחסים היו מוגנים דרך כך שהגבילה את הציפיות שלה להיות מובנת ע"י בעלה כדי לא לסבול אכזבה וחוסר ספוק. הטרנספרנס למטפל היה בעל דפוס דומה. למרות שכאשר הבינה דברים הרוויחה מכך, היא לא חפשה זאת ולא התנגדה לכך; היא פשוט נמנעה מלצפות. ההעברה באנליזה כמו היחסים בנישואיה, היו כמו יחסיה עם הוריה, היחסים נשמרו דרך כך שהגבילה מאוד את הציפיות שלה וחפשה נשמה תאומה במקום אחר. היא הבינה שלהפנות ציפיות להבנה של ההורים או אובייקט הורי, זה מתכון לאכזבה, יגרום לה לתחושה שלילית.

לנפש התאומה שהיא מצאה כתחליף היה עוד אספקט- היא היתה הself ideal – שלה. הגבר הצעיר הפך על ידה לאובייקט אהבה ראשוני כמו אמא אידיאלית שאף פעם לא היתה לה. ביחסי התאומות היא היתה יכולה לכן לשחק שני תפקידים - את האמא האידיאלית ודרך הזדהות השלכתית לחוות דרך מישהו אחר , הגבר הצעיר, את האהבה שהיא לא קבלה.

כל "תאומות" נרציסטית דינה להשבר בסוף ולהוות פגיעה נרציסטית. הקשר מתחיל בקרבה עזה וחזקה ואח"כ הגבר הצעיר באופן טבעי ירחיב את מעגל הכרותו ואז יפרד ממנה קצת. פרידה זו פוגעת בערך העצמי שלה עד כדי התמוטטות. מאחר והשליכה עליו חלק שלה, הרי בהתרחקות היא מאבדת חלק זה ונותרת יותר ריקה. נראה שיש בהווה שחזור של חוויה ראשונית – התינוקת שיצאה מחווית האחדות והתאומות עם האם – מהסמביוזה, כנראה בטרם עת, או שהאם לא יכלה לשאת את הצורך שלה בסמביוזה, ללא שהיתה מוכנה לכך וחוותה משבר קשה.

* * *

בריטון סבור שלשני המטופלות יש יחסי אגו קטסטרופליים, אבל עם הבדל. אצל המטופלת הראשונה הסופר אגו הוא דמות של אשה רצחנית; אצל המטופלת השניה המקום בד"כ ממולא בהורה פנימי שמתגלה כריק – לא פשוט חסר, אלא נוכחות שלילית, העדרות של אובייקט אהבה. בשני המקרים היחסים עם הסופר-אגו נשמטים ומוחלפים דרך יצירת קשר וחיבור עם אגו-אידיאל כדי ליצור ארגון נרציסטי. יחסים אלו באים לידי בטוי ביחסים עם התאום המוערץ. אצל הראשונה היחסים הופכים לפרברטיים, סאדומזוכיסטיים, ואצל השניה, הסמכות השפוטית של הסופר אגו מושקעת באובייקט הנרציסטי ולכן ההכרה שלו בה הופכת לענין של חיים ומוות.

יחסי אובייקט נרציסטיים יכולים להביא לתוצאה כמו בסרט "בוני וקלייד" – חבור דרך האהבה המשותפת להרג, או ל"רומיאו ויוליה" העדפת המוות על החיים בלי אהבת האחר.

הרקע של שתי המטופלות דומה. לשתיהן הורים גרושים; לשתיהן אמהות עם קשיים בפונקציה האמהית; לשתיהן אבות מוצלחם ומרוכזים בעצמם במידה ניכרת. אולם, אצל המטופלת השניה –ד. אשר ההפרעה שלה היתה יותר ליבידינאלית – הדמויות ההוריות היו באופן בולט יותר שליליות. היא היתה פחות מופרעת ונרציסטית משני הוריה. בנגוד לכך הראשונה –ל. –סבלה מנרציזם הרסני והיתה הרבה יותר מופרעת משני הוריה. אפשר לראות שיש כאן אסקלציה מדור לדור במקרה הראשון, והפחתה מדור לדור במקרה השני.

סיכום

בריטון מציע שהפרעות נרציסטיות מופיעות כאשר יש כשלון של הכלה בינקות ובילדות, אשר מצמיח סופר אגו הרסני. ארגון נרציסטי המערב בתוכו יחסי אובייקט נרציסטיים- חיצוניים או פנימיים או שניהם – כדי לחמוק מהסופר אגו הרצחני. התוצאה יכולה להיות ארגון נרציסטי או ליבידינאלי.

בריטון חושב עוד שכאשר מופיע ארגון ליבידינאלי הגנתי זה כאשר הסיבה המרכזית בכשלון ההכלה היא בגלל ההורה, ובארגון הדסטרוקטיבי הגורם המרכזי הוא תינוק עם עוינות עודפת לאובייקט (מולד).

לדעתי, זה מעורר סימני שאלה לאחריות ששם על התינוק- ממשיך את הקו של אברהם ומלני קליין – עם מה נולד התינוק?. אבל גם אם נולד כך צריך לפגוש הכלה יותר מתאימה, לא להחזיר לו תוקפנות, כך שבכל מקרה היה כשל בהכלה. אבל אולי מה שמתכוון הוא שהגורם הדומיננטי אם כי לא היחיד הוא הפרדיספוזציה של עוינות לאובייקט.

אם נשתמש במילה נרציזם להצביע על הדחף לאיין אחרות, התשובה לשאלה על איזה חלק הנרציזם משחק בהפרעות נרציסטיות, זה תלוי במידה ההרסנות שלהן.

בארגון ההרסני, הנרקיסיזם משחק תפקיד גדול; בליבידינאלי מה שמשחק תפקיד גדול זה הטראומה בילדות ובינקות. אצל המטופלת השניה, אפשר לומר שזה הנרציזם של הוריה ששחק תפקיד גדול בהתפתחותה.


זעם נרקיסיסטי

 אלי הלמן 

 לא ניתן להתחיל לדבר על מושג הזעם הנרקיסיסטי ללא הסבר מקדים על הנרקיסיזם עצמו וחשיבותו. פרויד אשר דיבר במונחי הדחף וההשקעה הליבידינאלית ראה בנרקיסיזם ליבידו המכוון פנימה כלפי העצמי וזאת עקב הגנה/נסיגה מאהבת אובייקט. כמובן שזווית ראיה זו לרוב רואה בנרקיסיזם תוצאה שאינה רצויה או בריאה לנפש האדם.

היינץ קוהוט הביא לשינוי מרחיק לכת בהסתכלות על הנרקיסיזם, תחילה תבע את המושג "עצמי" (SELF) כמבנה בנפש האדם, כאשר קוהוט דיבר על העצמי הוא התייחס לחוויה הסובייקטיבית של האדם ולתפיסה שלו את עצמו במובן החוויתי הפנימי כמבנה מרכזי באישיותו, ומכאן קצרה הדרך לדיבור על הכוח הנרקיסיסטי וחשיבותו בבניית העצמי ונפש האדם בכללה.

ע"פ קוהוט מכיוון שבגרעין נפשו של האדם נמצא הגרעין הנרקיסיסטי ישנם פעמים בחיי האדם (ואף החברה) כאשר הוא מרגיש איום (או פגיעה) על עצמי שלו נוצרת תגובה הרסנית בעלת אנרגיה רבה אשר לעיתים נראית כיוצאת מפורפורציה, תגובה זו הינה ביטוי של הזעם הנרקיסיסטי . ניתן לראות את הופעתו של זעם זה בחיי הפרט בזעיר אנפין כאשר חשים רוגז שלא מחזירים לנו שלום, ובצורה הרסנית הרבה יותר בחיי החברה בכללה, לדוג'- חורבן ערי אירופה ע"י גרמניה הנאצית עקב ההשפלה והפגיעה הנרקיסיסטית אותה חוותה בהסכמי הפסקת האש בסוף מלחמת העולם הראשונה.

זעם נרקיסיסטי מתקשר פעמים רבות עם תוקפנות, אולם יש להבדיל בין תוקפנות רגילה לתוקפנות הנובעת כתוצאה מזעם נרקיסיסטי, תוקפנות המגיע מזעם נרקיסיסטי הינה נחושה יותר, שואפת לנקמה,אינה רציונאלית והרסנית הרבה יותר מכל תוקפנות אחרת. התוקפנות מופיעה עקב איום על שלמות העצמי, שלמות האדם בכללו, מכיוון שהעולם נתפס באופן סובייקטיבי כל אדם אך בעיקר אדם בעל רגישות נרקיסיסטית יחווה אי הסכמה/זלזול כאיום על תפיסת העצמי שלו מה שיעורר את הופעת הזעם הנרקיסיסטי כרצון לאפשר לעצמי לשרוד ולהגן על עצמו.

יש להוסיף לבסוף כי לעיתים זעם נרקיסיסטי עלול להיות מופנה (בהעדר אובייקט חיצוני) כלפי העצמי, במקרה כזה אנו נבחין בדיכאון עמוק והרסני או לחילופין מחלה פסיכוסומאטית, קוהוט מביא לדוגמא מטופל שלו אשר סבל מהופעות של זעם נרקיסיסטי ובנוסף סבל מיתר לחץ דם חמור.

אסיים במשפט אותו קוהוט מצטט בהערה:"כל המלבין פני חברו כאילו שפך דמים" המדגים בצורה טובה את עוצמת הפגיעה הנרקיסיסטית ואת הזעם המגיע בעקבותיה.


 

כתבה של איתן טמיר מ-YNET: מדוע קשה לנו להיפרד מנרקיסיסטים? <


הפרעת אישיות נרקיסיסטית לפי DSM 5

קריטריונים לאבחון הפרעת אישיות נרקיסיסטית לפי הגרסה האחרונה של DSM-V:
דפוס גרנדיוזי (בפנטזיה או התנהגות), צורך בהערצה, חוסר אמפתיה, מתחיל בבגרות המוקדמת וקיים במגוון הקשרים כמצוין בחמישה (או יותר) מהבאים:

  • תחושת חשיבות עצמית גרנדיוזית (מגזים בהישגים וכישורים, מצפה להכרה כנעלה ללא הישגים מתאימים).
  • עיסוק יתר בפנטזיות של הצלחה, כוח, גאונות, יופי, אהבה אידיאלית.
  • מאמין שהוא יחיד ומיוחד ויכול להיות מובן או מקושר רק עם אנשים מיוחדים או בעלי סטאטוס גבוה (או מוסדות).
  • צורך בהערצה
  • תחושה של זכאות entitlement "מגיע לי" וציפיות לא הגיוניות ליחס מיוחד ומועדף, או היענות אוטומטית לציפיותיו.
  • נצלן (מנצל אחרים לשם השגת רצונותיו).
  • חוסר אמפתיה- לא מוכן להכיר, להזדהות עם רגשות וצרכים של אחרים.
  • קנאי או שחושב שאחרים מקנאים בו.
  • בעל התנהגות שחצנית וגאוותנית.

מאפיינים דיאגנוסטיים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית, דפוס גרנדיוזי: צורך בהערצה, חוסר אמפתיה, המתחילים בבגרות מוקדמות וקיימים במגוון הקשרים. אנשים בעלי ההפרעה הינם בעלי תחושה גרנדיוזית של חשיבות עצמית (קריטריון 1). באופן קבוע מגזימים בהערכת יכולותיהם, השיגהם, ונראים יומרניים, רברבנים. מניחים שאחרים מייחסים ערך דומה למאמציהם ומופתעים כאשר השבח לו מצפים וחשים זכאים , אינו מגיע. שיפוט הישגיהם בדרך כלל מקטין תרומת אחרים. ישנו עיסוק יתר בפנטזיות של הצלחה, כוח, גאוותנות, יופי, אהבה, אידיאליות (קריטריון 2). הם חושבים על הערצה וזכויות שכבר היו צריכות להגיע ומשווים עצמם לאנשים מפורסמים בעלי זכויות.

אנשים אלה רואים עצמם כעליונים, יחידים ומיוחדים, ומצפים שגם אחרים יראו יכירו בכך (קריטריון 3). חשים שכך אנשים מיוחדים בעלי מעמד גבוה יכולים להבינם או להתחבר אליהם, חשים שצרכיהם מיוחדים ומעבר לידע של אנשים "רגילים". הערכתם העצמית משתפרת על ידי הערך האידיאלי שהם מייחסים לאנשים אליהם הם מתחברים (בקיצור מרגישים עוד יותר טוב ועוד יותר בעלי חשיבות שמתחברים לאנשים שבענייניהם הם בעלי סטאטוס גבוה). מתעקשים רק "על הטוב ביותר" (רופא, עורך דין, ספר וכו') או מוסדות ומזלזלים באלה שמאכזבים אותם.
צריכים הערצה רבה (קריטריון 4). הערכתם העצמית תמיד שברירית. הם עסוקים בכמה טובים ביצועיהם וכמה טוב אחרים מתייחסים אליהם. מתבטא בצורך קבוע בתשומת לב והערצה. מצפים שהגעתם תזכה לברכות וצלצולים ונדהמים כאשר אחרים אינם חומדים במעמדם, רכושם. הם דגים מחמאות וקסם רב.
תחושה זכאות, "מגיע לי" ציפייה ליחס מעודף (קריטריון 5). מצפים שצרכיהם יסופקו ומופתעים וכועסים שהדבר אינו קורה. לדוגמא- מניחים שאינם צריכים לחכות בתור ושאחרים צריכים לוותר על סדר העדיפות לטובתם, וכועסים שאחרים אינם מסייעים ואינם תורמים "לעבודת החשובה".
תחושה זו של "מגיע לי" בשילוב עם היעדר רגישות לצרכי ורצונות אחרים, מביאים לנצלנות (קריטריון 6). מצפים לקבל מה שרוצים או שחושבים שצריך לנהוג מבלי להתחשב באחרים. לדוגמא- מצפים למסירות רבה מאחרים ושיעבדו אותם ללא התייחסות להשלכות על חייהם. יקיימו חברויות או יחסים רומנטיים רק במידה שהאדם האחר יקדם מטרתם או יעלה הערכתם העצמית. דורשים זכויות יתר שמגיעים להם כיוון שמיוחדים כל כך.
מתאפיינים בחוסר אמפתיה ומתקשים להכיר ברגשות, רצונות, חוויות של אחרים (קריטריון 7). חושבים שאחרים עסוקים רק ברווחתם. דנים בדאגותיהם באופן פרטני וארוך ובד בבד נכשלים בהכרה שגם לאחרים רגשות וצרכים. לעיתים קרובות חוסר סובלנות כשאחרים מדברים על בעיותיהם. אינם מודעים לכאב שהערותיהם יכולים לעורר (למשל: אמרו לבן הזוג לשעבר שכעת הם במערכת יחסים של חייהם). כאשר מזהים, צרכים רצונות ורגשות של אחרים יראו כסימני חולשה או פגיעה. המתחברים אליהם חשים קור רגשי וחוסר עניין. לעיתים קרובות מקנאים באחרים או שחושבים שאחרים מקנאים בהם (קריטריון 8). עינם צרה בהצלחת או רכוש אחרים, חשים שלהם מגיע יותר הצלחה, הישגים, הערצה. יקטינו בערך תרומת אחרים במיוחד אם קיבלו שבח או הכרה בהישגיהם. התנהגות יהירה, שחצנית מאפיינת אותם.
נראים סנובים, פטרוני סטים (קריטריון 9). לדוגמא: יתלוננו על מלצר מסורבל, חצוף או טיפש, או יסיימו אבחנה רפואית בהערכה מתנשאת על רופא.

מאפיינים התומכים באבחנה

פגיעות הערכה עצמית הופכת אנשים הסובלים מההפרעה לרגישים לביקורת או כשלון. למרות שלא יראו זאת, ביקורת תרדוף אותם ותותיר אותם מושפלים, מבוזים, ריקניים. יגיבו בזעם, בזלזול, במתקפת נגד. חוויות כאלה יובילו לנסיגה חברתית, או צניעות לכאורה שמסתמכת על גרנדיוזיות. יחסים בינאישיים לקויים בגלל בעיות של "מגיע לי", הצורך בהערצה, והתעלמות יחסית מרגשות אחרים. למרות שאמביציה וביטחון עצמי יכולים להוביל להישגים, ביצועיהם מופרעים בגלל היעדר סובלנות לביקורת או כישלון. לעיתים תפקוד מקצועי נמוך מאוד משקף חוסר רצון להסתכן במצבים תחרותיים או סיטואציות אחרות בהם יש סיכוי לכישלון. תחושת בושה, השפלה וביקורת עצמית נלוות, יביאו לנסיגה חברתית, מצב רוח דיכאוני, והפרעה דיכאונית (דיסטמיה) או דיכאון מגורי. בניגוד לכך, תקופות ממשוכת של גרנדיוזיות יביאו למצב רוח היפומאני. הפרעה זו נקשרת גם לאנורקסיה נרבוזה ושימוש בחומרים (בייחוד קוקאין ונגזרותיו). הפרעות אישיות היטריוניות, גבולית, אנטי-סוציאלית, פארנואדית קשורות להפרעה הנרקיסיסטית.

שכיחות: בהסתמך על הגדרות DSM 4, שכיחות של בין 0%-6.2% במדגמים.
התפתחות ומהלך: תכונות נרקיסיסטיות נפוצות בעיקר בהתבגרות ואינם מצביעות בהכרח על התפתחות הפרעת אישות נרקיסיסטית. אנשים הסובלים מההפרעה הינם בעלי קשיי הסתגלות לתחילת הגבלות פיזיות ומקצועיות המקבילות לתהליך הזדקנות.
שכיחות מגדרית: 50%-75% הינם גברים.

אבחנה מבדלת עם הפרעות אישיות אחרות ותכונות אישיות

ניתן לטעות בין הפרעה זו להפרעות אישיות אחרות בעלות מאפיינים דומים. חשוב להבחין בין הפרעות בהתבסס על הבדלים במאפיינים. במידה וישנם מאפיינים אישיותיים העונים לקריטריונים של הפרעת אישיות אחרת או יותר בנוסף להפרעת אישיות נרקיסיסטית, ניתן לאבחן את כולם. המאפיין המבחין ביותר בין ההפרעה הנרקיסיסטית להפרעות אישיות היסטוריונית, גבוליות, או אניטי-סוצאליות הוא הגרנדיוזיות. דימוי עצמי יציב יחסית, היעדר הרס עצמי, אימפולסיביות, חששות נטישה מבחינות בין נרקיסיזם לאישות גבולית.

התגאות בהישגים, היעדר אמוציונאליות יחסית ובוז לרגשותיהם של אחרים מסייעים בהפרדה בין נרקיסיזם להיסטוריוניות. למרות שנרקיסיזם, היסטוריונים וגבוליים צורכים תשומת לב רבה, הנרקיסיסטים זקוקים לתשומת הלב לשם הערצה.
אנטיסוציאליים ונרקסיסטים חולקים נטיות לחלקלקות, שטחיות, ניצול, היעדר אמפתיה. הנרקיסיסטים לא בהכרח אימפולסיביים, אגרסיביים ומרמים. בנוסף לכך, האנטיסוציאליים אינם זקוקים להערצה ואינם מקנאים באחרים. לנרקיסיסטים אין היסטוריה של הפרעות התנהגות בילדות או התנהגות פושעת בבגרות.
בהפרעת אישיות נרקיסיזם ו- אישיות אובססיבית קומפולסיביתישנה מחויבות לפרפקציוניזם ואמונה שאחרים אינם מסוגלים לביצועים דומים. לאובססיביים ישנה ביקורת עצמית מלווה, הנרקיסיסט לעומת זאת מאמין שהשיג שלמות.
חשדנות ונסיגה חברתית מפרידות בין אישיות פראנואידית

אבחנה מבדלת בין נרקיסיזם להפרעות אישיות אחרות

הפרעות אישיות אחרות ותכונות אישיות: ניתן לטעות בין הפרעה זו להפרעות אישיות אחרות בעלות מאפיינים דומים. חשוב להבחין בין הפרעות בהתבסס על הבדלים במאפיינים. במידה וישנם מאפיינים אישיותיים העונים לקריטריונים של הפרעת אישיות אחרת או יותר בנוסף להפרעת אישיות נרקיסיסטית, ניתן לאבחן את כולם. המאפיין המבחין ביותר בין ההפרעה הנרקיסיסטית להפרעות אישיות היסטוריונית, גבוליות, או אנטי סוצאליות הוא הגרנדיוזיות. דימוי עצמי יציב יחסית, היעדר הרס עצמי, אימפולסיביות, חרדות נטישה מבחינות בין נרקיסיזם לאישיות גבולית.
התגאות בהישגים, היעדר אמוציונאליות יחסית ובוז לרגשותיהם של אחרים מסייעים בהפרדה בין נרקיסיזם להיסטוריוניות. למרות שנרקיסיזם, היסטוריונים וגבוליים צורכים תשומת לב רבה, הנרקיסיסטים זקוקים לתשומת הלב לשם הערצה.
אנטי-סוציאליים ונרקיסיסטים חולקים נטיות לחלקלקות, שטחיות, ניצול, היעדר אמפתיה, אבל הנרקיסיסטים לא בהכרח אימפולסיביים, אגרסיביים ומרמים. בנוסף לכך, האנטיסוציאליים אינם זקוקים להערצה ואינם מקנאים באחרים. לנרקיסיסטים אין לרוב היסטוריה של הפרעות התנהגות בילדות או התנהגות פושעת בבגרות.
הקשר בין מאפיינים של אישיות סכיזוטיפלית לאישיות נרקיסיסטית: כשתכונות סכיזוטיפליות נמצאות אצל הנרקיסיסט הן נובעות מפחד מהתגלות של פגמים או חוסר שלמות.
חשוב לציין כי אנשים מצליחים רבים הינם בעלי תכונות הנחשבות נרקיסיסטיות. רק כאשר תכונות אלה אינן גמישות, חולניות וגורמות ליקוי תפקודי משמעותי או צער ניתן לאבחנן כהפרעה.

מניה או היפומניה: גרנדיוזיות יכולה לנבוע מאפיזודות מאניות או היפומניות אך הקשר לשינוי במצב רוח, או ליקוי תפקודי, מסייע להבחין בין אפיזודות אלה להפרעת אישיות נרקיסיסטית.
שימוש בחומרים: יש להבחין בין נרקיסיזם לסימפטומים הקשורים לשימוש בחומרים.


הנרקיסיסט הנקמן

פרידה מבן או בת-זוג זו היא חוויה מאוד לא נעימה עבור כל אדם. זו תחושה של ״קריעה״ מאדם יקר שעמו רקמנו יחסים, אסוציאציות, זיכרונות, חלק מהחיים שלנו. הפרידה לרוב קשה אף יותר כאשר צד אחד חווה את הפרידה כהחלטה של הצד האחר.

רוב האנשים ישהו בתקופה מסוימת של עיבוד אבל לאחר פרידה, עליה יתגברו בחלוף הזמן. אבל יש כאלה, גברים ונשים, שנפרדים רע (בעיקר גברים) ובוחרים להתמודד עם הפרידה באמצעות ניסיון חסר רחמים לפגוע במוניטין של נשותיהן לשעבר, באמצעות הפצת שקרים, ביוש / שיימינג, איומים, ניסיונות להסטת הילדים כנגדן, וגניבה.

הסיבה לכך שחלק מן הגברים מבטאים חלקים אישיותיים נרקיסיסטיים נקמניים וחסרי-תקנה נעוצה בנטייה האנושית המובנת להאמין כי ישנו תמיד גורם חיצוני שאחראי לכל מידה של כאב שהם מרגישים.

עבור הנרקיסיסט הנקמן, מושא הכאב הוא הבושה שבפרידה, אליה הוא מגיב באידאליזציה עצמית, כלומר פיתוח דימוי עצמי אידאלי שגוי, ואגב כך משליך את כל האשמה שבפרידה על האישה. קיומה המתמשך כמישהי שגרמה להשפלתו מהווה איום תמידי על הערך העצמי שסיגל לעצמו באופן שגוי, ולכן, בניסיון להתכחש לבושה, הגבר בוחר לרדוף את האישה שעזבה אותו. רמת האכזריות והנחישות שברדיפת האישה תלויה במידת הבושה לה הוא מנסה להתנגד – למשל, כאשר מעורב הליך של גירושים בפרידה, שבלית ברירה הופך אותה לציבורית יותר, התגובות הנקמניות יהפכו קיצוניות יותר במטרה ׳להשמיד׳ את המקור לפגיעה בערך-העצמי.

למעשה רוב האנשים עלולים להיסחף בפנטזיות על נקמה כאשר הם חווים השפלה על ידי מישהו אחר, ובפרט בן או בת-זוג. ההבדל בינם לבין הנרקיסיסט הנקמן הוא שהם מסוגלים לשאת את הבושה, בעוד עבורו הבושה היא גדולה וכואבת עד כדי כך שפנטזיה על נקמה שיוציא לפועל כלפי מושא ההשפלה אינה מספקת. בכל פעם שהבושה מאיימת להופיע התגובה צריכה להיות מיידית וחמורה.

לא רק בני זוג

התנהגות נקמנית מתוך חולשה נרקיסיסטית אינה מנת חלקם של בני-זוג פגועים בלבד. גם אימהות עשויות להתנהג כך במקרים קיצוניים, ואף בני-משפחה אחרים, חברים, ומכרים.

הנרקיסיסט הנקמן מונע מתוך רצון לפגוע, נטול רגש או דאגה לזולת, ולרוב אין לו שום עניין או יכולת להשתנות. מסיבה זו, הדרך הטובה ביותר להתמודד איתו היא שמירת מרחק. לעיתים זה עשוי להיות קשה משזה נשמע, שכן חלקם למדו לנצל את סביבתם באופן יעיל מאוד למטרותיהם. כאשר התעלמות או התחמקות איננה אפשרות, דרך ההתמודדות הטובה ביותר היא הצבת גבולות ברורים, אכיפתם במידת הצורך באמצעים הנדרשים, והימנעות במידת האפשר מיצירת פגיעה נוספת בערך העצמי.


הנרקיסיסט הביישן

לרוב, נרקסיזם מתקשר עם הרבה מהביטויים החיצוניים שלו כמו צורך בתשומת לב, גרנדיוזיות, קסם אישי, חוסר גבולות, מניפולטיביות ועוד.

אבל, לא כל הנרקסיסטים יפגינו גרנדיוזיות ומוחצנות. הכירו את הנרקסיסט הביישן, או המופנם. הוא מזוהה גם בתור הנרקסיסט החבוי, הנרקסיסט שבארון ועוד. אצל הנרקסיסט המופנם, הנרקסיזם הוא חבוי יותר, אך גם הוא מתאפיין באותן תכונות כמו יהירות ושליליות.

מה שמשותף לנרקסיסטים משני הסוגים (המופנם והמוחצן) הוא הפגנת התנשאות, יהירות ושביעות רצון עצמית כלפי חוץ וזאת בכדי להסוות את הפגיעות שהם מרגישים מבפנים. הנרקסיסט המוחצן יגיד בדרכים אלו ואחרות "אני יותר טוב ממך" ואילו הנרקיסיסט המופנם ירמוז על כך בהתנהגותו.

התכונות שמאפיינות את הנרקסיסט הביישן

  1. מתנשא: קל להבחין בהרבה מהנרקסיסטים המוחצנים, הם ינהגו בגרנדיוזיות ויחפשו תשומת לב ללא הפסקה. לעומת זאת קשה יותר להבחין בנרקסיסט הביישן. הוא יפגין התנשאות בשקט, ובפאסיביות יחסית. הוא אמנם לא יפגין את הגישה השלילית שלו באופן מוחצן אך יגרום לסביבה שלו להרגיש את חוסר הסבלנות על ידי התנהגויות כמו גלגול עיניים, פיהוקים חוזרים, הפגנת שיעמום, מיעוט ביצירת קשר עין ועוד. כאשר הוא כן יבחר לדבר, לרוב אלו יהיו הערות שיביעו ביקורת ושיפוטיות הנובעות מיוהרה. למראית עין ההתנהגות שלו יכולה להתפרש כשביעות רצון עצמית ואטימות אך היא משמשת כמנגנון שמסתיר את הפגיעות שהוא חש עמוק בפנים.

  2. מרוכז בעצמו- אחד מהמאפיינים הכי נפוצים של הנרקסיסט המופנם הוא שהוא מרוכז בעצמו. רוב האנשים המופנמים הם שקטים מטבעם אך עם זאת מאופיינים ביכולת הקשבה טובה, הנרקסיסט המופנם לעומת זאת, גם יהיה שקט אבל גם לא יודע להקשיב למי שמולו. לרוב הוא ישפוט את האדם או את הסיטואציה במהירות , יאבד בהם עניין ויאטום את עצמו. לנרקסיסט המופנם יש נטייה להתרכז רק בענייו ובמה שהוא רוצה , כל השאר נראה לו טיפשי או משעמם.

  3. חסר אמפטיה- תכונה זו מאפיינת גם את הנרקסיסט הביישן וגם את המוחצן. נרקסיסטים הרבה פעמים לא מודעים או מתעלמים ממחשבות ומרגשות האחר.

  4. פאסיבי- אגרסיבי- הנטייה להתמודד עם מצבים או אנשים בדרך של פאסיב אגרסיב. לדוגמא שמבקשים מהם משהו הם יגיבו באדישות של כן או כמובן או מה שתגיד או שבכלל לא יגיבו או שיעשו מה שהם רוצים.ואז כשתשאל אותם למה עשו מה שביקשת הם ינפנפו אותך בתירוץ או יגידו בנונשלנטיות שהם יודעים יותר טוב.

  5. רגיש מאוד- נוטים להיעלב בקלות ומתקשים להתמודד עם ביקורת. כאשר מקבלים ביקורת שלילית הם ייטו להגן על עצמם בהתנשאות וביטול (fight) או שיסוגו בזעם (flight).

  6. תחושת "אני מיוחד"- הרבה מהנרקיסיסטים הביישנים יתפסו את עצמם כמיוחדים, יחידם בדורם, בלתי מובנים לשאר האנשים, חכמים ומורמים מעם. תפיסה זו של "אדם יחיד במינו" משמשת את הנרקיסיסט ככלי להרגעת הפחד והפגיעות שנמצאים עמוק בפנים.

  7. מערכות יחסים מורכבות- חלק מחוסר הביטחון המאפיין את הנרקיסיסט הביישן נובע מחוסר היכולת שלו לתקשר ולהתחבר לאנשים. ההתנשאות והיהירות, אם כך, משמשות כמנגנון הגנה שמרחיק אנשים מהנרקיסיסט, כך שלא יצטרך לפגוש את הקושי שלו ביצירת קרבה.

 

שאלון לאבחון נרקיסיזם

חוקרים מאוניברסיטת אוהיו פיתחו שיטה חדשה לזיהוי נרקיסיסטים. למרבה הפלא, שיטת SINS דורשת מענה על שאלה אחת בלבד!

בסדרה של 11 ניסויים שבהם השתתפו יותר מ-2,200 אנשים מכל שכבות הגיל, מצאו החוקרים כי הם מצליחים לזהות באופן מהימן אנשים נרקיסיסטים באמצעות שאלה אחת והיא:

"באיזו מידה אתה מאמין בהצהרה הבאה? אני נרקיסיסט"

(פירוש המילה נרקיסיסט כאן היא אדם אגוצנטרי, מרוכז בעצמו ושחצן).

 

המשתתפים דירגו את עצמם על סולם בין 1 (לחלוטין לא נכון לגביי) ל-7 (נכון מאוד לגביי). הממצאים הראו שהתוצאה של מבחן זה דומה לתוצאות של כלים אבחוניים אחרים כמו ה-NPI, שאלון תקף ומהימן Narcissistic Personality Inventory.

ההבדל הוא שהמבחן הנוכחי כולל כאמור שאלה אחת בלבד, בעוד ששאלון NPI כולל 40 שאלות.

לדברי אחד משלושת החוקרים, בראד בושמן, אנשים שמוכנים להודות שהם נרקיסיסטים, הם למעשה אכן כאלה, היות ואנשים נרקיסיסטים מתגאים בעובדה זו- הם לא רואים בכך תכונה שלילית, הם באמת מאמינים שהם נעלים ועליונים יותר מאחרים ואין להם בעיה לומר זאת בפומבי.  

 

החוקרים טוענים כי להבנת הנרקיסיזם יש השלכות בעלות השפעה על החברה כולה מעבר להשלכות על האדם הנרקיסיסטי עצמו. למשל, לאנשים נרקיסיסטים יש אמפתיה מעטה מאוד, ואמפתיה מהווה מניע מוטיבציוני מרכזי להתנהגות פרו חברתית או להיעדרה. נרקיסיזם מהווה בעיה גם לנרקיסיסטים עצמם וגם לחברה כולה. אדם המאמין שהוא נעלה ומובחר אינו מנסה לשפר את עצמו, הוא נוהג לחשוב רק האינטרסים שלו ולכן פחות נוטה לעזור ולסייע לאחרים. בושמן ציין כי אנשים שקיבלו ציון גבוה ב-SINS דיווחו על רגשות חיוביים, החצנה ופחות דיכאון. יחד עם זאת, הם דיווחו גם על יותר רגשות של כעס, בושה, אשמה ופחד, וכן על מערכות יחסים דלות ועל  התנהגויות פרו-חברתיות מעטות במצבים בהם הם חשים כי האגו שלהם מאוים.       

לדברי בושמן, המבחן שהוא וצוות החוקרים ניסחו (SINS), לא בא להחליף את שאלון ה-NPI אשר מספק ידע חשוב נוסף למטפלים (כמו באיזו צורה של נרקיסיזם מדובר). השאלון הקצרצר נועד לסייע לחוקרים שחוששים כי הנבדקים שלהם לא יצליחו לענות בצורה נכונה ומדויקת על מספר שאלונים ארוכים עקב עייפות או היסח הדעת, ולכן במקרים כאלה הם יוכלו להשתמש ב- SINS על מנת לזהות נרקיסיזם בצורה מהירה, ראשונית ופשוטה.

 

לתהליך המחקר שפורסם בכתב העת PLOS ONE:

https://goo.gl/HvRZEa

מתוך YNET - התמודדות עם נרקיסיסטים, כתבה של איתן טמיר:

https://goo.gl/5iZMzY


 

Narcissism | מאמר עומק על נרקיסיזם וטיפול פסיכולוגי

פרויד הציג את מושג הנרקיסיזם. תרומותיהם של קארן הורני, חנה סגל, בריטון, קרל אברהם, הרברט רוזנפלד ועוד על הגנות נרקיסיסטיות. אישיות נרקיסיסטית לפי DSM-5
נרקיסיזם

Google

נרקיסיזם
Rated 4.85/5 based on 70 reviews

נרקיסיזם

יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552
Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

חזרו אלי להכוונה טלפונית !


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





תגובות

 

תפריט פסיכותרפיה - מובייל

חדשות ועדכונים

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט ללא עלות והתחייבות ! צור קשר

מכון טמיר ממוקם בתל אביב ובקליניקות עמיתות בכל הארץ

רח' יגאל אלון 157

תל אביב, 6745445 

972-3-6031552

 info@tipulpsychology.co.il