פוביות | סוגים, גורמים, טיפולים פסיכולוגיים והמלצות 2019

דרג פריט זה
(21 הצבעות)
פוביות - סוגים, אבחון וטיפול פסיכולוגי פוביות - סוגים, אבחון וטיפול פסיכולוגי

פוביות 

סוגים, תסמינים, גורמים וטיפולים בפוביה

 

תוכן העניינים במאמר שלנו על פוביות

הגדרה של פוביה  

מטפלים מומלצים לטיפול בפוביות 

סימפטומים של פוביות  

פוביות נפוצות

שכיחות של פוביות

מה גורם לפוביות?

טיפול פסיכולוגי בפוביות

טיפול תרופתי בפוביות 

 

 

 

מהי פוביה?

המונח פוֹבְּיָה (בעברית: בעת) מתאר מצב נפשי של פחד כרוני מוגזם מאובייקט או מצב מסוים, המשבש באופן ממשי את תפקוד האדם המתמודד עמו. 

פוביה ספציפית מוגדרת כפחד לא רציונאלי והימנעות התנהגותית מאובייקט ספציפי או מצב מסוים.

בניגוד לחרדות אחרות, פוביות מקושרות לגורם ספציפי.

אדם בעל פוביה עשוי להכיר בכך שהפחד אינו הגיוני או מוגזם, אך עדיין אין ביכולתו לשלוט בתגובותיו.

פוביות מתחילות בדרך כלל בשנות הילדות, וכמעט אף פעם לא אחרי גיל 30. 

 

איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA) מתייחס לשלושה סיווגים עיקריים של פוביות: 

  • פוביה ספציפית 
  • פוביה חברתית - שנקראת היום חרדה חברתית 
  • אגורפוביה 

 

פוביה ספציפית לעומת פוביה מורכבת 

 

קיימת הבחנה בין פוביה פשוטה / ספציפית לבין פוביה מורכבת: 

פוביה מורכבת היא הרבה יותר קשה להתמודדות מפוביה פשוטה, והיא נוטה להשפיע באופן מובהק יותר על רווחתו של האדם שמתמודד עמה, בהשוואה למתמודד עם פוביה ספציפית.

דוגמא שכיחה לפוביה מורכבת היא אגורפוביה, מצב קליני בו כמה פוביות מחוברות יחדיו, בדרך כלל משתלבות בה חרדות ממוקדות נוספות, למשל פחד להיות לבד, פחד להשתגע וקלסטרופוביה. 

 

המלצות על מטפלים בפוביות

בהמשך המאמר נדון בדרכים ובשיטות הטיפול הפסיכולוגי הרלוונטיות.

בינתיים, למי שמחפש מענה מיידי מוזמן לפגוש מטפל מומחה בפוביות קרוב למקום המגורים: 

הטיפול היעיל, המהיר והמוכח ביותר להפחתה של תסמיני פוביה נקרא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, או בקצרה CBT.

אנו מזמינים אתכם לשיחה טלפונית ראשונית, בה נקיים הערכה ולאחריה תוכלו לקבל המלצה למטפל/ת מתאים באיזור מגוריכם:

בתל אביב, רעננה וכפר סבא, רחובות, ראשון לציון, חולון ובת ים, חיפה והקריות, ירושלים, באר שבע, אשקלון, אשדודמודיעיןנתניה חדרה פתח תקווה, ראש העין ועוד. 

 

 

 

 

אבחון ותסמינים של פוביות

פוביות שייכות לקבוצת הפרעות החרדה.

ב – DSM-5, מדריך הסיווג האמריקאי של ההפרעות הפסיכיאטריות, מופיעים 12 סוגים של הפרעות חרדה, מתוכן ארבע הפרעות הכוללות פוביות:

  • הפרעת פאניקה עם אגורפוביה (פחד ממקומות פתוחים ומקומות שקשה להימלט מהם)

הטיפול הפסיכולוגי המתאים ביותר בפוביה, נגיע לכך בהמשך, הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT.

 

Phobias Types and therapy

 

 

סוגים של פוביות 

יש המון סוגים של פוביות ספציפיות. 

פוביה ספציפית מתבטאת בפחד מתמשך וקבוע, מוקצן או לא הגיוני, ממצב או אובייקט מסוים:  

חשיפה לאובייקט או הסיטואציה מעוררי הפחד מביאה לתחושה קשה שמזכירה לרוב התקף חרדה (התקף פניקה) - תסמינים פיזיים כמו הזעת יתר, דפיקות לב מואצות, קוצר נשימה, סחרחורת, התעלפות, רעד ועוד תגובות גופניות שמעידות על מצב חירום. 

הפחד הפובי מביא עם הזמן להימנעות מהגורם או המצב מעורר החרדה,  מה שעלול להתדרדר לפגיעה תפקודית משמעותית. לדוגמא, אדם שפוחד ממקומות סגורים עלול לוותר מראש על מקום עבודה שממוקם במשרד או לטפס בכל בוקר 30 קומות כדי להימנע מהחרדה שמעוררת בו שהות במעלית.  

 

טוב, יש מספיק ממה לפחד, אבל הפסיכולוגיה ניסתה לעשות לנו סדר בחרדות וסיווגה 5 סוגי פוביות:

  • סכנות טבע  -לכלוך, חושך , גבהים, רוח, מים וסערות

 

לילדים יש פוביות ופחדים הרבה יותר יצירתיים מאיתנו, כמו פוביה מבלונים , ליצנים , ברקים ורעמים  ועוד

phobias

 

 פוביות במספרים - שכיחות וסטטיסטיקה

  • אם אתם אמריקאים, יש סיכוי של 12% שתתמודדו במהלך החיים עם פוביה ספציפית / פשוטה (כלומר, פוביה מאוביקט או ממצב מעורר חרדה). אם אתם ישראלים, כנראה שהסיכוי שלכם קצת יותר נמוך.
  • פוביות חמורות, שמרתקות את האדם לביתו שכיחות בשיעור של 1% מהאוכלוסייה הבוגרת.
  • פוביות נפוצות יותר בקרב נשים, אם כי היחס בין גברים ונשים שונה בהתאם לסוג הפוביה - למשל, גברים פוחדים פי שתיים מנשים כשמדובר על פחד מדם ופחד מזריקות ולעומת זאת בהתייחס לפוביה מבעלי חיים (למשל נחשים, גו'קים או כלבים), ההבדל בולט הרבה יותר "לטובת" הבנות- 95% נשים, 5% גברים. 

PHOBIA in CHILDREN and ADOLECENTS

 

 

 

 

מה גורם לפוביות?

הגישה הפסיכואנליטית של פרויד וממשיכיו מסבירה את הפוביה כביטוי של התקה, מנגנון הגנה על האגו. מקורה של אותה התקה בפיתרון לא מספק לתסביך האדיפלי - פחד לפגוע באבא, או לחלופין חרדת סירוס ( ! ) מנקמתו של אבא למשאלתו של הילד להתחתן עם אמא. אחד ממנגנוני ההגנה להתמודדות עם החרדה שמעורר הקומפלקס האדיפלי הוא התקה (השלכת הרגש העצמתי כלפי אובייקט פחות רלוונטי אך סימבולי)- האדם מתיק את האנרגיה הנפשית, את הדחפים הקונפליקטואליים, את החרדה, כלפי אובייקט שהיה עד עכשיו ניטרלי ולא קשור. בדרך כלל, וזה מעניין, לא מדובר באובייקט נטול משמעות, לפעמים יש קשר סימבולי בינו לבין האובייקט ממנו מתיקים את הפחד. לדוג'- אני חרד מאבא שלי אבל זה מאיים מדי, בלתי נסבל, לכן אני מתיק את החרדה לאוביקט אחר, מפתח אגוזים נניח, שהופך להיות מעתה האוביקט מעורר הפוביה. 

הגישה ההתנהגותית מסבירה היווצרות של פוביה בתהליך דו שלבי: 

  • התניה קלאסית: אובייקט או אירוע שיצרו אסוציאציה (חיבור) לפחד. 
  • התניה אופרנטית: תהליך אקטיבי יותר בו נכנס מימד של פעילות: כדי שלא תהיה לי התחושה הקשה, אני צריך להמנע מהגירוי עצמו, לאמץ התנהגויות נמנעות. המחיר הוא שהימנעות לא מאפשרת הכחדה של הלמידה הפובית ואפילו לא בדיקה שלה:  כיוון שאני לא פוגש יותר את הגירוי המקורי, אין לי שום דרך לדעת שהיום כבר אין חרדה.  

פוביות לא-אסוציאטיביות

תיאוריית הלמידה רואה פוביות כתהליך אסוציאטיבי בין גירוי מותנה ללא מותנה  -  שילוב של החוויה השלילית יחד עם האוביקט הפובי יוצר פחד מותנה. כלומר, כל הבעייתיות נוצרת כתולדה של אירוע שנלמד.

אבל עובדות לחד ומציאות לחוד: המציאות הקלינית מלמדת שמרבית המתמודדים עם פוביות פשוטות אינם מסוגלים להצביע על נקודה בזמן שבה התרחשה טראומה ברורה שתוכל להסביר את הלמידה הפובית. 

איך ניתן להסביר זאת? הרי לפי ההסבר של תיאוריית הלמידה הסובלים מהפחד המותנה אמורים לזכור את האירוע המקורי. 

הסבר הגיוני אחד הוא שפוביות לא-אסוציאטיביות נובעות באופן ישיר מהתורשה, למידה גנטית שעוברת מאב לבן, ומייצגות הבדלים בינאישיים, תוצר של המורשת האבולוציונית שלנו. עכבישים, נחשים, תמיד היו מקושרים לסכנה, וכנראה שהרתיעה מהם מוטבעת כבר ב-DNA האנושי. 

פסיכולוגים התנהגותיים רדיקליים מתנגדים לעניין. הם יחפשו חוויות מוקדמות שיוכלו להסביר את הלמידה ויתחקו אחר האירוע הטראומטי שגרם לפוביה. מבחינתם מדובר כאן על קושי בזיכרון ולא בתורשת אינטילגנציה מדור לדור. 

 

הגישה הביולוגית סבורה שנטייה מולדת היא מרכיב מכריע בפיתוח פוביה . למשל, מחקרים מראים כי קיים רכיב גנטי לסיכוי ללקות בפוביה. ומעבר לגנטיקה, זיהו חוקרים פעילות יתר באזורים ספציפיים במוח, בהם קיימת אבנורמליות במסלולים של מוליכים עצביים, כמו דופמין וסרטונין , בהשוואה לאנשים שלא לקו בפוביה. הגישה עסקה (ועודה עסוקה) במאמצים לזיהוי פתרון תרופתי אופטימלי, כאשר מחקרים חדשים על יעילותן של התערבויות תרופתיות, תומכות בתפיסה זו, למשל ראיות קליניות על שימוש בקנאביס רפואי לטיפול בפוביות (קראו מאמר בנושא: http://www.abiliko.co.il/index2.php?id=7258&postId=4218&lang=HEB )

 

תמיכה לסיבתיות תורשתית וגנטית: 

  •  ל-31% של הקרובים מדרגה ראשונה יש פוביות בעצמם (לאו דווקא אותה פוביה).
  •  אצל זוגות תאומים זהים יש יותר סיכוי שלשניהם תהיה פוביה לעומת לא זהים, מה שמרמז שיש השפעה לגנים.
  • אין עדיין גן ספציפי שידוע לנו, אבל נראה שהגנוטיפ משחק תפקיד חשוב בפגיעות להתפתחות פוביה.

 

הגישה האבולוציונית מתייחסת לפוביה כשריד אבולוציוני מיותר של פחדים ממשיים ומוצדקים שהיו לבני האדם בקדמת דנא, שפשוט שרדו אצלנו. פוביה מנחשים, למשל, נוצרה טרם גילוי האש, כאשר לאדם לא הייתה דרך יעילה להגן על עצמו בלילה, מה שהביא אותו לשינה עריבה על העצים. כיוון שנחשים יודעים איך לטפס על עצים נרכשה פוביה ונותרה חרדה כתבונה גנטית שעוברת מדור לדור.

מאוד מעניין, אפרופו פסיכולוגיה אבולוציונית, שיש מספר מוגבל לסוגי הפוביות שאנו "בוחרים". סביר שאבות אבותינו היו פוחדים גם הם מאותם אובייקטים או מצבים: גובה, מים, בעלי חיים, חושך, נחשים. קולטים? אין פוביה מאקדחים. הדריכות האנושית היא למידה גנטית, לא סביבתית (יש מחקרים על קופים שנולדו במעבדה ופיתחו פוביות רק כלפי אוביקטים ש"מפחידים באופן טבעי"). 

חשוב לציין כי הטיפול וההסבר הקליני המתאים ביותר כיום לפוביות הוא במסגרת הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית.

 

 

הסלקטיביות של פוביות

אובייקטים ומצבים אליהם בני אדם נוטים לפתח פוביות הם די מצומצמים והסיכוי שתתפתח פוביה כלפי מצב מסוים גבוה יותר מאשר למצבים אחרים. במילים אחרות, ישנן פוביות נפוצות יותר. דוגמא: הסיכוי לפתח פוביה לנחשים גבוה יותר לעומת הסיכוי לפתח פוביה לארנבונים.

מה גורם לסלקטיביות הזו? האם אנו פשוט מגיבים לסכנה?

אכן יש יותר סיכוי לפתח פוביה למשהו שהוא באמת בעל פוטנציאל סיכון לעומת משהו שליו ועדין.

  • בתחילת המאה ה-20 , Thorndike ניסה ללמד את ילדיו להתרחק מסכנות (חפצים חדים וכביש) ע"י למידה אופרנטית (עונש), אבל לא הצליח.
  • בשנות ה-70, מחקר שהשתמש בהלם חשמלי לא הצליח ליצור פוביה לרובים (לעומת זאת כן הצליחו ליצור פוביה לעכבישים ונחשים).

הממצאים הללו לא יושבים בקנה אחד עם ההנחה של תגובה מותאמת לסכנה.

אם כך מה גורם לסלקטיביות?

 פרה-דיספוזיציה (מוכנות) אבולוציונית

  • התגובות הפוביות אינן מתפתחות אוטומטית כלפי מצבים ואוביקטים מסוכנים, אלא כלפי סכנות שקיימות גמשחר ההיסטוריה של האנושות. למשל -  נחשים, חרקים מסוימים, חושך, ברקים ורעמים, גבהים. לכן חיה, שהייתה קיימת גם בעבר, תגרום לפוביה,  אבל רובה, ששייך לעידן התעשייתי, בקושי יעורר פוביה.
  • תגובת חרדה והימנעות ← יתרון הישרדותי- בעבר, מי שנמנע מהאובייקטים הללו- שרד יותר, לכן קיים סיכוי גבוה יותר שהתכונה תשתמר לאורך האבולוציה. כך התפתחה פרה-דיספוזיציה מולדת, נטייה לפחד, נטייה להיעשות חרד ומפוחד כלפי אותם אובייקטים.
  • מוכנות מולדת ללמידה -PREPARED CLASSICAL CONDITIONING - חוקרים הגיעו למסקנה שפוביות הן לא רק תוצאה של למידה, הן גם בעלות אלמנט ביולוגי אבולוציוני- ישנה מוכנות ללמידה מסוימת ולא לאחרת. כלומר זו לא סתם התניה קלאסית אלא התניה קלאסית עם מוכנות מסוימת (יש מוכנות ללמוד את ההתניה הזו עם נחשים, אך אין מוכנות ללמידת ההתניה הזו עם הרובה).

הסתייגות- ישנם מקרים שלא מתאימים לרעיון הזה, יש פוביות שלא ניתן להסביר דרך פרספקטיבה אבולוציונית (למשל פוביה מכפתורים), אבל נכון לומר שהפוביות הנפוצות הן כאלה. בסופו של דבר, בין אם ניתן להסביר זאת על ידי כך או לא, הטיפול הוא יעיל הן לפוביות אלה והן לפוביות אלה. 

 

 

הסבר פסיכולוגי: הימנעות

  • פוביה יכולה להתפתח לאחר מקרה יחיד של טראומה, בין אם הטראומה ישירה (שהאדם עצמו חווה) או עקיפה.
  • כיצד ניתן להבין את האפקט ארוך-הטווח של אירוע בודד? מה גורם לו להשתמר למרות שהאסוציאציה אירעה רק פעם אחת, ולא רק ישירות?  לא נמצא בהלימה עם תאוריית הלמידה.
  • התשובה- הימנעות תורמת לשימור של פוביות בכך שאיננה מאפשרת  הכחדה של האסוציאציה. ברגע שלאדם אין ברירה אלא להיחשף לגירוי ממנו הוא פוחד, הוא יכול ללמוד אסוציאציה חדשה- הגירוי מקושר להיעדר התחושה השלילית, אך אנשים פוביים נמנעים מכל סיטואציה בה הם נתקלים באובייקט המאיים.
  • ההתנהגות ההמנעותית מחוזקת-  ההימנעות יוצרת חיזוק שלילי על ידי כך שהיא מפחיתה חרדה (אני מתרחק מהכלב>זה מפחית את רמת החרדה>אני מרגיש טוב יותר).

 

טיפול בפוביות

פוביה ספציפית היא כאמור סוג של הפרעת חרדה המתאפיינת בפחד משמעותי מאובייקט או מצב ספציפי אשר מובילים בדרך כלל לבחירת התנהגות של הימנעות, כמו פוביה כוללת בתוכה פחד מחיות, חרקים, מקומות גבוהים, מים, מקומות סגורים, נהיגה, טיסה, לראות דם או לקבל זריקה, פחד מחנק ומהקאה.
למרות שפוביות ספציפיות הן תופעה נפוצה למדי בקרב האוכלוסייה לא רבים מגיעים לטיפול אולי כי המודעות לכך שבעיה זו יחסית קלה לטיפול ועם אחוזי הצלחה גבוהים.

חוד החנית בטיפול בפוביות היא שיטת ה-CBT, טיפול התנהגותי קוגניטיבי, והיא כוללת בתוכה טיפול בחשיפה (Kaczkurkin & Foa, 2015):

המטרה בטיפול CBT היא לשנות את צורת החשיבה של המטופל כך שיוכל להתמודד בצורה טובה יותר עם הפחד שלו. שינוי צורת החשיבה נעשה הן בעבודה קוגניטיבית והן בתהליך מדורג של חשיפה מול הפחד.
טיפול תרופתי גם הוא אפשרי אך יש לו שימוש מועט יותר בטיפול בפוביה ספציפית. לפעמים מטופלים בוחרים בטיפול זה כאשר טיפול CBT לא זמין עבורם או כאשר ישנה מגבלת זמן וצורך להתמודד עם הבעיה במהירות.

סוג נוסף של טיפול שתופס תאוצה בשנים האחרונות- מציאות מדומה. בטיפול בפוביה באמצעות מציאות מדומה (VR),   משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות על מנת ליצור סביבה שמחקה כמה שניתן את המציאות מעוררת החרדה. למשל, הקרנת תמונות של נחש במסך תלת-מימד, או שימוש במשקפיים שיוצרות תלת-מימד תוך השמעת קולות מוחשיים. טיפול ששילב מציאות מדומה יחד עם חשיפה אמיתית (עם נחש אמיתי) נמצא יעיל יותר מאשר חשיפה בדימיון.

 

היררכיה בטיפול בפוביות

היררכיות חשיפה הן הכלי הבסיסי ביותר בטיפול CBT בפוביות. הטיפול עובד באמצעות הקהיה שיטתית (דה-סנסטיזציה סיסטמטית) , אחד העקרונות הוותיקים, הפשוטים והיעילים ביותר בטיפול התנהגותי - ככל שניחשף בסביבה בטוחה ובאופן הדרגתי בפני אירוע מעורר פחד, כך ילך הפחד ויפחת מפעם לפעם. החרדה תעבור לאט לאט הקהיה, התרגלות (הביטואציה). 

בניית היררכיה היא פשוטה ואינטואיטיבית להבנה: המטפל והמטופל מכינים יחד רשימה עם המצבים הספציפיים שמעוררים במטופל חרדה, תוך ציון מידת החומרה של החרדה בכל מצב. ראו כאן סרטון של מספר דקות, בו מטפל  CBT מכין יחד עם המטופל היררכיית חרדה להתמודדותו עם פוביה מכלבים: 

 

מוזמנים לצפות כאן בתהליך ההיררכי כולו, בדף הסבר ברור ופשוט מתוך אתר coastalcenter

 

 

מודלינג  (Modeling)

טיפול באמצעות מודלינג מתייחס למצב בו רואים אדם אחר המתמודד עם האובייקט/המצב מעורר הפחד (בד"כ- המטפל). לדוגמא, המטפל מלטף כלב. המסר המועבר למטופל הוא שאפשר להיות בקרבת כלב להישאר רגוע.

הרעיון הוא לראות שלאדם האחר לא קורה כלום, כאשר בהדרגה מערבים גם את המטופל בחשיפה עד שהפחד נעלם.

המנגנון שאחראי על השינוי הטיפולי הוא בדיקה ושינוי הקוגניציות, זאת בניגוד לטיפולים יותר התנהגותיים שעובדים על הביטואציה/התרגלות (אתה נחשף לדבר ממנו אתה מפחד ולאט לאט החרדה יורדת, מתרגלים← התנהגותי יותר). מודלינג אמור לשנות את ייחוס הסכנה ודרך שינוי זה, מווסתת רמת העוררות. הקוגניציות נחשבות לגורם מתווך,מבהיר ומסביר. ההנחה היא שהמטופל יראה שלמטפל לא קורה כלום כשהוא מלטף כלב מה שיגרור אלי שינוי חשיבתי. לפעמים משתמשים במודלינג במשולב עם דה-סנסיטיזציה שיטתית.

הטיפול במודלינג נחקר פחות בהדוואה לשיטות CBT אחרות. הוא פחות מאתגר ומאוד מהיר. 

 

 

טיפול תרופתי

לרוב, הטיפול בפוביות אינו מחייב טיפול תרופתי מקביל, למרות שבמקרים מסוימים תרופות נגד חרדה, הניתנות במרשם רופא, עשויות להקל נקודתית או לסייע לקידום תהליך טיפולי.

מחקר עדכני מתאר את היעילות של השימוש ב-CBD, החומר הרפואי בקנאביס (שאינו ממסטל), בו ניתן להיעזר במהלך הטיפול. התוצאות מעודדות, אולם קנאביס מעורר לעיתים בדיוק את ההיפך - חרדה, לחץ וחוסר שקט. 

 

 

מחפשים טיפול CBT לפוביות?

נמאס לכם לפחד מהפחד?

פגשו מטפל CBT מנוסה

בטיפול בפוביות בתל אביב,

במרכז של מכון טמיר,

(למבוגרים, ילדים ונוער)

או בקליניקות העמיתות שלנו

בבאר שבעירושליםחיפה,

ראשון לציוןרחובותפתח תקווה,

כפר סבא ורעננההצפון ועוד

התקשרו להכוונה,

אנחנו פה:

1-800-509-809

 

 
 
 כתיבה: צוות מכון טמיר
 עריכה: איתן טמיר
 
 
 

מקורות:

 

האם טיפול בחרדות ובפוביות באמצעות קנאביס רפואי עובד? 2018, מתוך הבלוג של מכון טמיר, אביליקו:  http://www.abiliko.co.il/index2.php?id=7258&postId=4218&lang=HEB

 

Adolphs, R. (2013). The Biology of Fear. Current Biology : CB, 23(2), R79–R93

Alladin, A (2016) Integrative CBT for Anxiety Disorders: An Evidence-Based Approach to Enhancing Cognitive Behavioural Therapy with Mindfulness and Hypnotherapy West Sussex: Wiley Blackwell. Cited at:

 

Aue, T., Hoeppli, M.-E., Piguet, C., Sterpenich, V., & Vuilleumier, P. (2013). Visual avoidance in phobia: particularities in neural activity, autonomic responding, and cognitive risk evaluations. Frontiers in Human Neuroscience, 7, 194.

Overcoming Specific Phobia - Therapist Protocol: Edmund Bourne & Matthew McKay, 1998. New Harbinger Publications. 

Brannon, N., & Schuyler, D. (2000). Comorbid Generalized Anxiety Disorder, Phobia, and Panic Disorder. Primary Care Companion to The Journal of Clinical Psychiatry, 2(4), 141–142.

Burstein, M., Georgiades, K., He, J.-P., Schmitz, A., Feig, E., Khazanov, G. K., & Merikangas, K. (2012). Specific Phobia among U.S. Adolescents: Phenomenology and Typology. Depression and Anxiety, 29(12), 1072–1082.


Catania, A. (1999). Thorndike’s Legacy: Learning, Selection, And The Law Of Effect. Journal of the Experimental Analysis of Behavior, 72(3), 425–428.

Depla M. F., ten Have Margreet L., van Balkom A. J., de Graaf R. (2008). Specific fears and phobias in the general population: results from the Netherlands Mental Health Survey and Incidence Study (NEMESIS). Soc. Psychiatry Psychiatr. Epidemiol. 43, 200–208.

 
Dunlap, A. S., & Stephens, D. W. (2014). Experimental evolution of prepared learning. Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, 111(32), 11750–11755.
 

Emerson, J. (1968). Phobias. Mental Health, 27(Winter), 6–9. 

Fyer AJ.. Current approaches to etiology and pathophysiology of specific phobia. Biol Psychiatry. 1998;44:1295–1304 

Kaczkurkin, A. N., & Foa, E. B. (2015). Cognitive-behavioral therapy for anxiety disorders: an update on the empirical evidence. Dialogues in Clinical Neuroscience, 17(3), 337–346


Kendler, K. S., Karkowski, L. M., & Prescott, C. A. (1999). Fears and phobias: Reliability and heritability. Psychological Medicine, 29(3), 539-553.

King, N. J., Muris, P., & Ollendick, T. H. (2004). Specific phobia. In T. L. Morris & J. S. March (Eds.), Anxiety disorders in children and adolescents (pp. 263-279). New York, NY, US: Guilford Press.

Mind (2013) Phobias: what causes phobias? http://www.mind.org.uk/information-support/types-of-mental-health-problems/phobias/causes/#.WItJjvmLTIU 

McNally, R. J. (1987). Preparedness and phobias: A review. Psychological Bulletin, 101(2), 283-303. http://dx.doi.org/10.1037/0033-2909.101.2.283 

NHS (2016) Phobias: Introduction http://www.nhs.uk/Conditions/Phobias/Pages/Introduction.aspx

Ollendick, T. H., Raishevich, N., Davis, T. E., Sirbu, C., & Öst, L.-G. (2010). Specific Phobia in Youth: Phenomenology and Psychological Characteristics. Behavior Therapy, 41(1), 133–141

 Öhman, A., & Mineka, S. (2001). Fears, phobias, and preparedness: Toward an evolved module of fear and fear learning. Psychological Review, 108(3), 483-522.
Osborn, E. L. (1986). Effects of participant modeling and desensitization on childhood warm water phobia. Journal of Behavior Therapy and Experimental Psychiatry, 17(2), 117-119.
Taylor, S. (1998). The hierarchic structure of fears. Behaviour Research and Therapy, 36(2), 205-214.

 

http://coastalcenter.org/the-fear-hierarchy-breaking-your-fear-into-small-steps/


https://www.verywellmind.com/psychoanalytic-theory-of-phobias-2671510


http://centerforanxietydisorders.com/virtual-reality-therapy-for-phobias/


http://www.apa.org/monitor/julaug05/figuring.aspx


https://youtu.be/D-I2gGqNVQU

 

תמונות: Shutterstock

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים כמוסד שמכשיר ובוחן מתמחים בפסיכולוגיה קלינית

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-3-6031552

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר