טיפול דיאדי / טיפול אם ילד | תיאוריה, מטפלים, המלצות ועוד

דרג פריט זה
(37 הצבעות)
טיפול דיאדי - המלצות, הגדרות ומחקר טיפול דיאדי - המלצות, הגדרות ומחקר

 מהו טיפול דיאדי?

 

טיפול דיאדי הוא שיטת טיפול רגשי בו הקשר בין ההורים והילד עומד במרכז.

הטיפול מתקיים בהנחיית פסיכולוג קליני, חינוכי, או התפתחותי ומטרתו לשפר את התקשורת בין ההורים והילד ולחזק את הקשר ביניהם, בעיקר כאשר מתקיימות ברקע בעיות ביחסי הורה-ילד.

 

 

מקורות תיאורטיים

מבחינה תיאורטית, מתבססת השיטה בראש ובראשונה על עקרונות פסיכואנליטיים (סאליבן, אנה פרוידויניקוט, ביון ואחרים) לצד דגשים מגישת ההתקשרות של בולבי, טיפול בגישה ההומניסטית ממוקדת הלקוח של רוג'רס והיא עושה שימוש גם באסטרטגיות קוגניטיביות-התנהגותיות.

 

טיפול דיאדי מגלם בתוכו חשיבה טיפולית המזהה את הפרשנויות המודעות והלא-מודעות של ההורים כלפי הילד, עוד מהשלבים ההיסטוריים הראשוניים של יצירת חייו - חשיבה זו בוחנת אמונות של ההורים ושל בני משפחה אחרים לגבי תפקידו של הילד במערך המשפחתי ובחיים בכלל. במהלך הטיפול ניתן דגש לפרשנות החומרים התוכניים שעולים מתוך יחסי-ההעברה וההעברה הנגדית במבנה המשולש של הורה-ילד-מטפלת. 

 

בתוך הטיפול מתנהלת כל העת דינמיקה בין פנים (חייו הפנימיים וצרכיו של התינוק והילד) לבין חוץ (התנהגות הילד ודרכי ההתקשרות עם ההורים), תוך ניסיון לזהות ולדבר על החיבורים הלא מעובדים בין ההורים לבין הילד: כהורים, אנו נוטים להעביר מסרים די עקביים  לגבי התפיסות שלנו את הילדים  - "הכי יפה בגן", "גאון של אמא", "ילד נשמה עם לב ענק..."

חשוב לבחון מה בדיוק אנחנו מייחסים לילד, אילו ייחוסים אנחנו עלולים לשמוט במהלך הדרך וכיצד כל אלו משפיעים על התפתחות האישיות שלו. 

 

הטיפול הדיאדי מעודד יצירת סביבה טיפולית מקבלת, משחקית, סקרנית ואמפתית, בה המטפל מתייחס אל החוויות הרגשיות סובייקטיביות של הילד ומשקף זאת חזרה אליו באמצעות מגע עין, הבעות פנים, תנועות ומחוות, קול ומגע, "שיתוף הרגולציה" רגשי להשפיע "שיתוף בונה" נרטיב אוטוביוגרפי חלופי עם הילד.  הנוכחות הפעילה של המטפל העיקרי מועדפת אך אינה נדרשת. 

הטיפול הדיאדי נעשה באמצעות פעילות משותפת של אחד ההורים והילד בחדר הטיפול, אם באמצעות משחק משותף, ואם באמצעות יצירה, כתיבה והאזנה לסיפורים. באופן זה המטפל/ת מהווה עד, מעין גורם צד ג', לאינטראקציה בין הילד וההורה ב"כאן ועכשיו". המטפל משקף ומפרש להורים ולילד את רגשותיהם, צרכיהם והאופן בו הם מבטאים זאת ברמת התקשורת המילולית והלא מילולית. 

טיפול דיאדי עובד לעיתים בשילוב ליווי של  הדרכת הורים, במסגרתה המטפל נפגש עם ההורה/ההורים לצורך משוב, הקניית כלים, ליווי וייעוץ. הדרכת ההורים בטיפול דיאדי ממוקדת הן בתכנים שההורה מביא והן בתכנים העולים באינטרקציה במהלך המפגש הטיפולי הדיאדי.

 

 

 

Parents Counseling and Psychological Training in Tel Aviv

 

 

מתי כדאי לפנות לטיפול דיאדי?

פנייה לטיפול דיאדי עשויה להתאים בשלל מקרים, אך באופן ספציפי, השיטה הטיפולית מומלצת במקרים בהם קיימת תקשורת לקויה בין ההורים לילד, או קונפליקט בין ההורים לילד, אם על רקע משבר או באופן שגרתי. תקשורת זו מתבטאת בקשיים התנהגותיים שונים בבית המשפחה ובמסגרת החינוכית, כגון קושי בהצבת גבולות, יחסים תלותיים מדי, בעיות נפרדות או בעיית ספרציה, ביטויי תוקפנות וזעם ועוד. טיפול פסיכותרפי דיאדי מתאים בעיקר לילדים בגיל הרך, שהיכולות המילוליות שלהם טרם נרכשו במלואם.

 

 

משך טיפול דיאדי

טיפול דיאדי יכול להיות טיפול קצר מועד או ארוך יותר. טיפול זה עשוי לחולל שינוי משמעותי בקשר בין ההורים לילד.  פסיכותרפיה לילדים וטיפול פסיכולוגי מדויק ומיידי בשלב ראשוני, בו מתעוררים הקשיים, הוא יעיל ביותר ועשוי לסייע במניעת בעיות וקשיים רגשיים שונים בהמשך החיים.

 

מי מציע טיפול דיאדי?

בעיקר פסיכולוגים קליניים בעלי ניסיון בעבודה עם ילדים, מטפלים בהבעה ויצירה וכן פסיכולוגים התפתחותיים, חינוכיים ושיקומיים - יכולים לטפל בטיפול דיאדי. הגישה עצמה דורשת ניסיון והדרכה אישית שעובר המטפל/ת. יש תפיסות שונות בגישת הטיפול הדיאדית: ב"מודל החיפאי" של מרים בן-אהרון, נפגשים אם-ילד, מפגש אב-ילד ואז הדרכת הורים, וחוזר חלילה. במצבים מסוימים תזמין המטפלת את הילד לבדו לכמה מפגשים, או את ההורים. 

 

 

 

האב בטיפול - על חשיבות המפגש עם האב הממשי

סיכום פרק של חיותה קפלן. סיכמה: איריס צח (מתוך הספר הטיפול הדיאדי: מפגש בין המעשה הטיפולי והתיאוריה, 2010)

 

הניסיון בשדה הטיפולי מצביע על ויתור של שיתוף האב בתהליך הטיפולי, או לעיתים אף הדרתו. לכן בדרך כלל כשמדובר על טיפול דיאדי, מדובר על טיפול אם - ילד. גם במקרים של הדרכת הורים, הרוב הוא הדרכת האם. המציאות מספקת סיבות "טובות" לכך שהאב נשאר מחוץ לחדר הטיפולים, הוא עובד שעות רבות, הוא לא "מבין עניין", וגידול הילדים הוא המנדט של האם, ואילו האב נשאר בשוליים.

השאלה המתבקשת היא מה גרם לנו להזניח את נוכחותו של האב בחדר?

יתכן והתשובה קשורה לרוח התקופה, בה גידול ילדים היה ואולי עדיין, הוא תפקידה של האם. הזמנה נחושה לשלב את האב בטיפול מעידה על הבעת אמון בחשיבותו ובתרומה שלו לתהליך. ישנם מטפלים שאינם מחזירים בייצוג חיובי של אב שותף בגידול הילדים ומעורבות בחייהם. יש להדגיש כי מדובר כאן בהיבט פיזי בלבד, שכן האב ה"ממשי" אמנם נשאר מחוץ לחדר הטיפול, אך נוכחותו תמיד קיימת, בין אם בנפשה של האם או הילד, ולא פחות חשוב, בנפש המטפל/ת.

הספרות מנסה להבין מה קרה לדמות האב מתחילת המאה הקודמת, כשפרויד ניסח את תפקידו החשוב והייחודי, והעניק לו מקום מרכזי, בהתפתחות חיי הנפש של הילד (1905). השינויים בחשיבה על משפחה, גידול ילדים והתפתחות, הן שהובילו את האב מן המרכז אל השוליים.

מנקודת המבט של הפסיכואנליזה, אנחנו נתקלים במושג "האב האדיפלי" כפי שפרויד ניסח. זהו אב התופס מקום מרכזי בחייו המנטאליים של הילד, כאשר התסביך האדיפלי נתפס כמערך המארגן את החיים הרגשיים של הילד, ופתרונו הוא שלב מכריע בגדילה וההתפתחות של הילד. על פי פרויד וחלק מממשיכי דרכו, נתפסה דמות האב כ"פאלו-צנטרית", תפיסה שהייתה מקובלת במשך שנים רבות. כיום סבורים שפרויד תיאר את דמותו של האב הויקטוריאני הרחוק, מנותק ונעדר, שהוא תוצר של מבנה המשפחה הגרעינית בחברה המערבית. בעקבות התפיסה הזו, קיבלנו עלינו את המצב שרק אחד מההורים הוא זמין או תגובתי.

 

האב הקדם אדיפלי

אחרי מלחמת העולם הראשונה, נצפתה תפנית משמעותית של תפיסת האב, בעיקר בעקבות התפתחות זרם יחסי האובייקט המופנמים, כמו כן מפגש ממשי עם ילדים בקליניקה ולא רק עם זכרונות הילדות של מטופלים מבוגרים. שינויים אלו "פינו מקום" לדיאדה של אם-תינוק, אשר תיאורטיקנים רבים דיברו עליה (ויניקוט, ביון, בולבי). הדגש במבנה הזה של אם ותינוק, הוא לא על סילוק מוחלט של האב, אלא הענקת משמעות וחשיבות רבה לתהליכים התפתחותיים מוקדמים. למשל על פי ויניקוט (1951), האב הוא מי שמאפשר לאם להעניק לתינוק את ה'סביבה המחזיקה' הנדרשת, ומאפשר לה להיות בתוך העיסוק האימהי הראשוני (primary maternal preoccupation). האם תלויה באב לצורך מימוש האימהות, ואימהות 'טובה דיה', בעצם כוללת את האם והאב יחד. במקביל, מאלהר (1955) גיבשה עמדה חדשה לגבי תפקיד האב, וראתה בו כחיוני בתהליך הנפרדות, בניית העצמי ורכישת תחושת זהות של הילד. האב, מעצם היותו דמות שאיננה חלק מהיחסים הסימביוטיים, מעודד התמודדות בעלת מאפיינים פיזיים ואתגריים בחקר של הילד את הסביבה. הוא בעצם מסייע לדיאדה של אם-ילד לצאת מה"דרמה הדיאדית".

 

האב במרחב הטריאדי

נוצר עם הגחתו של המרחב המשולש, בשנה השנייה לחייו של הפעוט. גילויו של מרחב זה נחווה כטלטלה, לעיתים טראומטית. השינוי ההתפתחותי הזה בעצם יוצר את המעבר מיחסים של שניים ליחסים של שלושה. החיים בטריאדה מחייבים את הילד להכיר במרחב של שלושה - זוג הורים המקיימים ביניהם יחסי אובייקט שונים ומובחנים, והילד עצמו. הילד יכול להיות שותף ביחסים או מודר מהם, נצפה על ידי הזוג או צופה בהם כשלישי. התרומה ההתפתחותית של ה"אדם השלישי" (האב או האם) היא יצירת תשתית לפיתוח של מנטאליזציה, פיתוח פרספקטיבות לגבי העצמי, האחר והמציאות.

 

האב המופנם

היא עמדה הסוברת כי ההפנמה של האב היא אינה רק תוצר של יחסים אישיים עימו, אלא היא מושפעת ומתווכת על ידי האם. כלומר, בנוסף לאב הממשי ומאפייניו של הילד, גם הפנטזיות המודעות והלא מודעות שלה, עמדותיה, אישיותה וציפיותיה, יכריעו לגבי הייצוג המופנם של האב אצל הילד. ג'ויס מקדוגל (1989) טוענת שגם אב מת יכול להיות נוכח במיינד של הילד וזה תלוי בעמדת האם כלפיו. ביכולתה של האם לצמצם או להעצים את נוכחותו של האב, חי או לא, ולהחיותו גם בהיעדרו או להמיתו בנוכחותו, לגרום לילד להכירו או לחלופין לעוות באופן לא מודע את אישיותו ולמנוע מהילד להכירו.

 

האב הממשי

על פי המודל של הטיפול הדיאדי, המטפל פוגש את הילד בנפרד עם כל אחד מהוריו, והנחת הבסיס היא שככל שהאב יותר מיוצג באופן ממשי, בנוסף לדימוי העובר דרך "עיניה" של האם, כך נוכחותו המנטלית במוחו של הילד תהיה מוצלחת יותר. היבט נוסף המתייחס לאב הממשי, נובע מן המשבר המתמשך בזהות האבהית. אפשר להסביר זאת על ידי היחלשות העמדה המסורתית של האב כמפרנס, התקדמות הטכנולוגיה, המודעות הפמיניסטית המתגברת ועוד. העולם המודרני משאיר את האב חסר אונים ושולי, האב האדיפלי "לא שרד" את התמורות החברתיות. כיום האבות מוצאים את עצמם מתנודדים בין העמדה הקריקטורית ה"אוסרת" של האב הפטריארך המוכר להם מאבותיהם שלהם, לבין דמות האם המעורבת מאוד, לעיתים מעורבת מדי. על האבות למצוא את האיזון בהם יוכלו לפגוש את הצרכים האקטואליים של ילדיהם. קיימים אבות שכאלה, אשר נוכחים בחיי הילד ומעניקים להם מרחב אוהב. הם אלו שאינם מבוהלים מויתור על תפקידם "המסורתי", הגברי, והם מסוגלים להתמודד עם חוסר העקביות בתפקידם בין מצבי החיים השונים.


 

מאמר על תקשורת הורים ילדים בנושא האינטרנט - מאת טלי בורלא גלילי, פסיכולוגית קלינית >

טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT לילדים >

 

 

 

 

צרו עמנו קשר, או כתבו אלינו

ונשוב אליכם עוד היום לשיחת טלפון מכווינה -

למכון טמיר תל אביב

או לקליניקות העמיתות ברחבי הארץ 

1-800-509-809

נשתמע !

צוות המכון

 

 

מקורות:

בן אהרן, מ., אבימאיר- פת, ר., הראל, י., קפלן, י., גלט, ד., וינר,מ., וסרמן,א., רז,ע.(1997) .מדריך טיפול דיאדי: אם-ילד אב-ילד: גישה דינמית לטיפול בהפרעות יחסים בילדות. חיפה: אוניברסיטת חיפה 

חיותה קפלן, יהודית הראל, רעיה אבימאיר-פת  (2010). הטיפול הדיאדי: מפגש בין המעשה הטיפולי והתיאוריה. אוניברסיטת חיפה החוג לפסיכולוגיה . פרק 6: האב בטיפול הדיאדי: על חשיבות המפגש עם האב הממשי / חיותה קפלן

Harel, J. , Kaplan, H. , Avimeir‐Patt, R. and Ben‐Aaron, M. (2006), The child's active role in mother–child, father–child psychotherapy: A psychodynamic approach to the treatment of relational disturbances. Psychology and Psychotherapy: Theory, Research and Practice, 79: 23-36. doi:10.1348/147608305X52577

Willheim E. (2013). Dyadic Psychotherapy with Infants and Young Children: Child-Parent Psychotherapy. Child and Adolescent Psychiatric Clinics of North America Volume 22, Issue 2, Pages 215-239

https://en.wikipedia.org/wiki/Dyadic_developmental_psychotherapy

 

 

השאר תגובה

אנא הקפד למלא את שדות החובה (*) קוד HTML איננו מותר

המלצה על פסיכולוג בתל אביב


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





חדשות ועדכונים

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר ממוקם בתל אביב ובקליניקות עמיתות בכל הארץ

רח' יגאל אלון 157

תל אביב, 6745445 

972-3-6031552

 info@tipulpsychology.co.il