אדם לא צריך להיות ממקום אחר או מתרבות אחרת כדי להוות מטרה לקסנופוביה (הוגים ״זינופוביה) או חרדת זרים.

אנשים יכולים להביע חשדנות או לשנוא אחרים בהתבסס רק על הנחות הקשורות למבטא, להופעה או להתנהגות שלהם.

גם גזענות יכולה לתמוך בחרדת זרים.

גזענות היא אפליה על בסיס גזע או מוצא אתני של אדם, ולפעמים אנשים משתמשים באלה להצדקת חרדת זרים כלפי מהגרים מרקע מסוים.

האם קסנופוביה היא סוג של פוביה?

לא.

למרות שהמונח מכיל את המילה ״פוביה״, שפירושה ״פחד״ ביוונית, קסנופוביה היא לא באמת פוביה. פוביה אמיתית, כמו אגורפוביה (פוביה ממקומות פתוחים או צפופים) או ארכנופוביה (פוביה מעכבישים), הן סוגים של הפרעת חרדה: הן גורמות לסימפטומים שעלולים להפריע משמעותית לחיי האדם, ויש להן טיפול רפואי. מנגד, המילה ״קסנופוביה״ מתייחסת לטווח של אמונות תוקפניות, מפחידות ועוינות.

קסנופוביה נעוצה באידיאולוגיה ובהשקפת עולמו של אדם, ולא בהפרעה. האנשים שהכי נפגעים מקסנופוביה אינם אלה שמחזיקים בהשקפות קסנופוביות אלא אלה שהן מכוונות כלפיהם, בהם:.

• עולים חדשים.

• פליטים.

• מיעוטים דתיים.

• אנשים מתרבויות אחרות.

סוגי קסנופוביה

יש שני סוגים נפוצים של קסנופוביה: קסנופוביה כלפי מהגרים וקסנופוביה תרבותית.

קסנופוביה כלפי מהגרים היא סלידה או פחד ממהגרים או מאנשים שנתפסים ככאלה.

מדיניויות נגד הגירה הן התגלמות של סוג זה של קסנופוביה. קסנופוביה תרבותית היא סלידה או עוינות כלפי תרבויות שונות. דוגמה לכך היא ההנחה שמוצרים, מאכלים או סרטים של תרבויות אחרות הם נחותים. קסנופוביה עשויה להיות מובלעת או מפורשת. קסנופוביה מובלעת כוללת דעות נגד זרים שהאדם אינו מודע להן, אך הן משפיעות על אמונותיו והתנהגותו באופן ״עדין״ או לא-מכוון. קסנופוביה מפורשת פירושה שאדם מחזיק בדעות נגש זרים באופן ברור ומודע. רטוריקה פוליטית שמכוונת נגד מהגרים היא דוגמה לסוג זה של קסנופוביה.

הבדלים בין קסנופוביה לגזענות

למרות שיש חפיפה משמעותית בין קסנופוביה לגזענות, הן אינן זהות. קסנופוביה מתייחסת באופן ספציפי לאדם או קבוצה המצויים בחברה מסוימת במעמד של ״זר/ים״. גזענות מתייחסת באופן ספציפי לגזע או מוצא אתני, בין אם לאדם או לקבוצה שהיא מכוונת כלפיהם יש מעמד של ״זר/ים״ ובין אם לאו. שני סוגים אלה של דעות קדומות יכולים להתרחש בנפרד או ביחד. למשל, אם אזרח ישראלי לבן מרגיש טינה כלפי מהגר לבן רק בגלל שהוא מאמין שהוא גונב מקומות עבודה, זוהי דוגמה לקסנופוביה לבדה. אבל אם אותו אזרח ישראלי לבן מרגיש שנאה כלפי כל המהגרים בגלל הנחות שהוא מניח על המוצא האתני, צבע העור וההשפעה שלהם על הכלכלה המקומית, זהו שילוב של קסנופוביה וגזענות.

סימנים לקסנופוביה

אדם או מוסד יכולים להיות בעלי דעות קסנופוביות אם הם:

• מבטאים חשדנות או גועל כלפי אלה שהם תופסים כזרים.

• מבטאים חשדנות או גועל כלפי האוכל, המוזיקה או היבטים תרבותיים אחרים שלהם, למרות שיש להם מעט ידע בנוגע אליהם.

• נמנעים מאינטראקציה עם מי שהם תופסים כזרים.

• מאשימים את מי שהם תופסים כזרים בבעיות מקומיות, כמו מחסור במקומות עבודה או אינפלציה.

• מאמינים שמי שהם תופסים כזרים חושבים, מתנהגים, חיים או מרגישים באופן שונה משמעותית מאלה שאינם זרים.

• מתייחסים למי שהם תופסים כזרים באופן שונה מאלה שאינם זרים, למשל ע״י התנהגות גסה או עוינת.

• מתייחסים למי שהם תופסים כזרים כמסוכנים או פושעים, ללא ראיה לכך שהם אכן כאלה.

דוגמאות לקסנופוביה

קסנופוביה קיימת על רצף, מהערות מובלעות ועד לאפליה מוחצנת וברורה, והיא נוכחת בכל שכבות החברה, מאמונות של אינדיבידואלים ועד לחוקים ולמדיניות ממשלתית. כמה דוגמאות לאופן בו קסנופוביה מתבטאת:

• מיקרו-אגרסיה: מיקרו-אגרסיות קסנופוביות הן הערות עדינות שמרמזות שמישהו זר. למשל, אדם עשוי לשמוע שלמישהו יש מבטא שונה משלו ומיד לשאול מהיכן הוא או להחמיא לו על השימוש שהוא עושה בשמה המקומית. הערות אלה יכולות להיראות תמימות, אבל הן מרמזות על ה״אחרות״ של האדם.

• הדרה ואפליה: אפליה קסנופובית יכולה להתרחש בכל מקום, ממערכות יחסים ועד למקומות עבודה. למשל, מעסיק עשוי שלא לקבל לעבודה או לקדם אנשים שאותם הוא תופס כ״זרים״ עקב אמונות מובלעות או מפורשות בנוגע לעד כמה הם ראויים, מסוגלים או אמינים.

• קסנופוביה רפואית: מתרחשת כאשר אנשי צוותים רפואיים מתייחסים באופן שונה למי שהם תופסים כזר. הם עשויים להקדיש פחות זמן למטופלים כאלה, לתפוס אותם כלא אמינים, להימנע מלהשיג עבורם מתרגם במידה והם זקוקים לכזה או לדווח עליהם לרשויות ההגירה. לעתים קרובות פירוש הדבר הוא שאנשים שנתפסים כזרים מקבלים טיפול רפואי באיכות נמוכה יותר, גישתם לטיפול רפואי מעוכבת והם נמצאים בסיכון גבוה יותר לבעיות רפואיות הקשורות למתח.

• קסנופוביה עיתונאית: כאשר קסנופוביה מובלעת או גלויה משפיעה על האופן בו קבוצות דתיות או תרבותיות מוצגות בעיתונות. למשל, אפשר להציג מיעוטים דתיים כחלק מחברה רב-תרבותית או כזרים, או להציג פליטים ככאלה ש״ראויים״ לעזרה או כאיום. פרסומים יכולים להתמקד גם בסיפורים שליליים על קבוצות מסוימות כדי לזרוע פחד ולמשוך יותר קוראים, או כדי להשפיע על דעת הקהל.

• אלימות: אלימות קסנופובית יכולה לבוא מצד אינדיבידואלים או מוסדות. למשל, בדרום אפריקה התקפות קסנופוביות נגד מהגרים קונגולזים הן בעיה רצינית, אבל על פי דיווחים של ארגון ה-Human Rights Watch יש עדים שטוענים שלרשויות המקומיות יש חלק בדבר.

• מדיניויות עוינות כלפי הגירה: מדיניויות הגירה נוקשות, כמו לקיחה בכוח של ילדים מהוריהם בגבול ארה״ב-מקסיקו, הן תוצאה של קסנופוביה וגזענות. מטרתן של מדיניויות כאלה היא להרתיע קבוצה אתנית ספציפית מלנסות לעבור למדינה או להעניש את אלה שמנסים.

• עקירה: כאשר קבוצה חזקה יותר או מוסד מאלצים בני קבוצה חלשה יותר לעבור מבתיהם. דוגמה קיצונית לכך היא עקירתם של כ-100,000 ילידים אמריקאים מבתיהם ע״י ממשלת ארה״ב באמצע המאה ה-19, במה שמכונה ״מסלול הדמעות״.

• רצח עם: ניסיון להרוס או להרוג קבוצה דתית, גזעית או אתנית. דוגמה לרצח עם היא השואה, בה הנאצים כלאו ורצחו מיליוני יהודים בהתבסס על אידיאולוגיה גזענית וקסנופובית.

הגורמים לקסנופוביה

בדומה לצורות אחרות של דיכוי, קסנופוביה שומרת על קבוצות מסוימות בעמדת כוח ומחלישה אחרות, אך הגורמים שתורמים לה מורכבים. לעתים, אנשים עוסקים בקסנופוביה באופן מכוון למטרת רווח אישי. המוטיבציה שלהם עשויה להיות:

• כוח: לפעמים מנהיגים פוליטיים משתמשים בקסנופוביה ככלי להשגת קולות. הם עשויים להשתמש באנשים שנתפסים כזרים בתור שעירים לעזאזל האשמים בבעיות החברה, אותן הם מבטיחים לתקן. הם גם עשויים להשתמש בקסנופוביה ליצירת קבוצת פנים וקבוצת חוץ ואשליה של אחדות בקרב קבוצת המצביעים הדומיננטית ביותר.

• חוסר ביטחון: מספר מחקרים מצביעים על כך שמה שנתפס כחוסר ביטחון משחק תפקיד משמעותי בקסנופוביה. כשאדם או קבוצה מרגישים שיש להם פחות גישה למשאבים או שהם בסכנה, הם עשויים לרצות להאשים מישהו. זהו אחד הגורמים שמתדלקים אלימות קסנופובית בדרום אפריקה.

• תאוות בצע: לפעמים משאבים אינם נדירים, אלא פשוט בעלי ערך רב מאוד. בהלת הזהב על אדמת הצ׳ירוקי ב-1829 היתה אחת הסיבות שבגללה ממשלת ארה״ב עקרה את הילידים האמריקאים מאדמותיהם במהלך ״מסלול הדמעות״.

• דעות קדומות אחרות: קסנופוביה יכולה לנבוע מגזענות, איסלמופוביה, אנטישמיות וצורות אחרות של דיכוי, שיכולות לתדלק קסנופוביה נגד קבוצות חוץ מסוימות. 

יש גם גורמים אחרים, מובלעים יותר, שיכולים לתרום לקסנופוביה, למשל:

• היעדר גיוון: אנשים מאזורים בהם יש מעט הגירה או גיוון עשויים להרגיש חוסר ביטחון לגבי הגעה של אנשים שנראים שונים מהם. הדבר יכול גם ליצור תחושה חזקה של קבוצת פנים מול קבוצת חוץ, או ״אנחנו מולם״, כשיש רוב גדול של אנשים מאותו רקע.

• חינוך: כשבתי ספר אינם מלמדים ילדים על מגוון התרבויות והדתות, או נמנעים מלדון בהשפעת ההגירה על ההיסטוריה של מדינה, הם מונעים מהתלמידים ידע שיכול לטפח הבנה בין אנשים מרקעים שונים. תוכניות לימודים מסוימות עשיות אפילו לעודד קסנופוביה ע״י הצגת תרבות אחת כעליונה על פני אחרת.

• פחד מזרים: יש מומחים שמאמינים שלקסנופוביה יש בסיס כלשהו בפחד מולד מזרים. תינוקות פוחדים מזרים, מה שיכול להסביר מדוע קל לאנשים לספוג אמונות קסנופוביות. אבל דעות קדומות הן משהו שאדם לומד מאחרים, כלומר הן לא בלתי נמנעות.

איך מפחיתים קסנופוביה?

ברמה האישית, אנשים יכולים לקרוא תיגר על קסנופוביה דרך:

• השכלה: קחו את הזמן ללמוד על קסנופוביה, כולל מיתוסים וסטריאוטיפים, כמו גם על השפעתה על קבוצות שנדחקו לשוליים. חפשו אחר מאמרים, ספרים ומידע במדיות אחרות שמגיעים ישירות מאנשים שנדחקו לשוליים.

• מודעות עצמית: רבים גדלים בסביבה של מסרים קסנופוביים – במשפחה, בקרב קבוצת הגיל או בחדשות. חשוב שאדם יהפוך מודע להנחות שלו ויאתגר אותן, בעיקר אם הוא נמצא בעמדת כוח. למרות שקסנופוביה אינה בעיה נפשית, גישות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יכולות לעזור לאנשים גם בנושא זה.

• הערכה תרבותית: אנשים עשויים למצוא תועלת בהרחבת הבנתם בנוגע לאוכל, למוזיקה, לסרטים וכו׳ של קבוצות אחרות. למשל, הורים יכולים לעודד את ילדיהם לקרוא ספרים עם דמויות מגוונות או לטעום מאכלים של מטבחים שונים.

• כוללנות תרבותית: מצאו דרכים להפוך סביבות קבוצתיות לכוללניות יותר, כדי לשבור את דינמיקת ה״אנחנו מולם״. למשל, בי״ס יכול להציע מתורגמן בספרדית בפגישות של מורים עם הורים, אם הורים רבים של ילדי ביה״ס דוברים ספרדית כשפה ראשונה.

• שימוש בפריבילגיות: לאנשים ששייכים לקבוצת הפנים יש פריבילגיות בהשוואה למי שנתפס כזר, והם יכולים להשתמש בפריבילגיות הללו לתועלת אחרים. למשל, אדם יכול ללוות חבר לפגישה אצל רופא כדי להבטיח שהרופא מקשיב לו, או ללמד חברים אחרים בקבוצת הפנים על קסנופוביה.

• להתבטא בנושא: צאו נגד הערות , בדיחות או מיקרו-אגרסיות קסנופוביות. למשל, אם מישהו במשרד מעיר הערה קסנופובית, נסו לקחת אותו הצידה ולומר לו שהדבר אינו נכון או פוגעני.

אנשים גם מדווחים על התנהגות קסנופובית, כמו הטרדה או פשעי שנאה, לרשויות המקומיות או לארגונים מתמחים. אבל כדי לעצור באמת את הקסנופוביה, ממשלות, פרסומים בתקשורת, מוסדות אכיפה ומוסדות אחרים צריכים לפעול כדי להרוס אותה. הדבר עשוי לכלול שינויים בחוק, במדיניות, בקודי התנהגות ובתהליכים משמעתיים כלפי אנשים וארגונים שמתדלקים קסנופוביה. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מהו טיפול בהצפה?

טיפול בהצפה, הנקרא גם  Implosion therapy וטיפול בחשיפה in vivo, היא וריאציה אינטנסיבית של טיפול בחשיפה, במסגרתה נדרש המטופל להתעמת עם רמת הפחד הגבוהה ביותר מהאוביקט / המצב המאיים, עד רמת החשיפה המקסימלית האפשרית, לאורך זמן רב.

הטיפול מערב חשיפה של המטופל לגורם פחד משמעותי, לתקופת זמן ממושכת עד למצב בו התגובתיות העצבית, ובעקבותיה גם התגובה ההתנהגותית, פוחתות.

המטפל אינו מתערב במהלך החשיפה, גם לא במצבים בהם מתעוררת חרדה גבוהה.

טכניקה זו שונה מסוג מוכר אחר של טיפול בחשיפה, טיפול בהקהייה שיטתית:

במהלך טיפול זה מתקיימת חשיפה הדרגתית, המבוססת על היררכיית פחדים, והמטופל מתקדם שלב אחר שלב, מהגירוי הכי פחות מפחיד ועד לגירוי המאיים ביותר.

בטיפול בהצפה, לעומת זאת, מציב בפני המטופל את הגירוי במצבו המפחיד והישיר יותר מן הרגע הראשון.

מבחינת אתיקה מקצועית, טיפול בהקהייה שיטתית נחשבת אתית יותר מהצפה.

זאת כיוון שהמשתתפים נחשפים בהדרגה לדבר שממנו הם חוששים ועוברים לשלב מחריד יותר גדולה רק כשהם מרגישים מוכנים. בהצפה, לעומת זאת, המטופל נחשף לאובייקט או המצב ממנו הוא פוחד בבת אחת, בצורה מאוד אינטנסיבית.

כיצד טיפול בהצפה עובד בפועל?

לאחר שהמטופל נותן את הסכמתו לטיפול, הפגישה והתהליך מתקיימים כולם ב״עולם האמיתי", כלומר בחשיפה דומה כמה שיותר למציאות ובמקרים רבים מחוץ לחדר הטיפולים.

כאשר ישנן מגבלות שלא מאפשרות חשיפה זו, ישנן אלטרנטיבות הכוללת שימוש במציאות מדומה, באביזרים ייעודיים ועוד. 

בזמן ההצפה המטופל נחשף לגירוי ממנו חושש יותר מכל, דוגמא לכך יכולה להיות עכבישים או גבהים, אך במסגרת סביבה נשלטת ובטוחה.

בזמן זה המטופל יכול להשתמש בעצמו בטכניקות הרגעה עצמית על מנת לצלוח את התהליך אך המטפל עצמו לא יזום צעדי הרגעה.

המטפל יהיה נוכח וילווה את המטופל מתחילת הטיפול ועד סופו, ובמרבית המקרים הטיפול יתחיל בפסיכואדוקציה, או "חינוך פסיכולוגי":

הליך בו ניתן חינוך ומידע לאנשים שמחפשים טיפול פסיכולוגי או למי שכבר נמצאים בטיפול.

מדובר על העברת ידע מבוסס על הפרעות נפשיות, תהליכים טיפוליים, מידע פיזיולוגי והסברים אפשריים על סיבה ותוצאה בקשרים שבין רגש, מחשבה, התנהגות ותחושות.

במקרה זה המטפל לרוב יסביר את המהות של שיטת הטיפול, את אופן הפעולה של מערכת העצבים ואת האופן שבו המוח מגיב לפוביות מסוימות, ואת האופן שבו ניתן להפוך תהליך זה על מנת ללמד את המוח להגיב בצורה שונה בעת חשיפה לגורם מפחיד. 

במילים אחרות, לאחר שתגובת ה"הילחם-ברח" שמתעוררת בגוף מיצתה את עצמה וחלפה, המוח יכול לזהות ששום דבר רע לא קרה "וללמוד" את ההבנה הזאת. מדובר ביצירת התניה מחודשת על מנת לשנות את התגובה המתעוררת בחשיפה לגירוי כלשהו.

כמה זמן נמשך טיפול בהצפה?

מפגשי חשיפה משתנים מאחד לשני ואורכם נע בין שעה לשלוש, לעתים קרובות המטרה תהיה להשלים את הטיפול בסשן אחד בלבד, גם אם נמשך מספר שעות.

במקרים אחרים ישנם מטופלים שיצטרכו לחזור על התהליך מספר פעמים עד שיעבוד. 

דוגמא קלינית

תיאור מקרה מעניין מתאר טיפול בהצפה עבור אישה בת 32 המתמודדת עם תסמונת דאון ופגיעת ראש:

המטופלת סבלה מפוביה לטיפול פיזיותרפי בכפות רגליה, מה שסיכן את פוטנציאל השיקום שעברה. השיקום כלל השבה של מיומנויות מוטוריות חיוניות ביותר כמו יכולת לעמוד וללכת.

הליך ההצפה ארך פגישה בודדת, in vivo , כלומר ב״שידור חי״. ההתערבות הקצרה הביאה לשינוי מהותי ביכולתה של המטופלת לשאת מגע של פיזיותרפיסטים בכפות הרגליים, והשיפור נותר עמיד גם לאחר פרק זמן ממושך. 

המקרה הזה מרחיב את הראיות ליעילותן של התערבויות התנהגותיות בהצפה עבור מתמודדים עם פוביות ספציפיות, ובפרט עבור מוגבלות מורכבת ופוביות חריגות השכיחות במסגרות שיקום נוירולוגיות.

מתי משתמשים בטיפול בהצפה?

טיפול בהצפה אינו מתאים לכולם.

רבים יגיבו לטיפול בתדהמה, גם אם תודרכו לפני כן.

עבור מטופלים הסובלים מבעיות לב זו עלולה להתעורר סכנה של ממש.  

יתרון משמעותי מאוד של טיפול זה - הוא כסף.

מדובר בתהליך קצר הכולל לרוב מספר פגישות בודדות.

כאשר טיפול בהצפה פועל ומוצלח המטופל נותר עם תחושת שליטה ברורה יותר בגופו, ברגשותיו ובתגובותיו ואפקט זה אמור להישאר עמיד לאורך זמן.

הפרעות שטיפול בהצפה נמצא יעיל עבורן 

• פוביות - במחקר על טיפול בהצפה לפוביות, נמצא כי שלושה מארבעה מטופלים הפסיקו לחוות סימפטומים אחרי 14 פגישות בממוצע, ואף נותרו ללא תסמינים במעקב של חצי שנה.

• הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) - מחקר מ-1989 בדק האם מצבם של  לוחמים משוחררים שהתמודדו עם הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) יכול להשתפר כתוצאה מטיפול בהצפה. המטופלים חוו שיפור משמעותי במימדים של חווית הטראומה מחדש (הפחתה של פלאשבקים, סיוטים בלילה וכו') בהשוואה ליוצאי צבא שלא עברו את הטיפול.

• הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) - טיפול בהצפה בהקשר של OCD נמצא יעיל, כחלק מטיפול בחשיפה ומניעת תגובה.

עדכון אחרון:

22 בספטמבר 2022 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Boulougouris JC, Marks IM. Implosion (flooding)--a new treatment for phobias. Br Med J. 1969 Jun 21;2(5659):721-3. doi: 10.1136/bmj.2.5659.721. PMID: 5812397; PMCID: PMC1983571.

Keane TM, et al. (1989). Implosive (flooding) therapy reduces symptoms of PTSD in Vietnam combat veterans.
sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0005789489800723

Kneebone II, Al-Daftary S. Flooding treatment of phobia to having her feet touched by physiotherapists, in a young woman with Down's syndrome and a traumatic brain injury. Neuropsychol Rehabil. 2006 Apr;16(2):230-6. doi: 10.1080/09602010443000687. PMID: 16565036.

Marshall WL. (1985). The effects of variable exposure in flooding therapy. sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S000578948580040X?via%3Dihub

מהי פסיכותרפיה דינמית?

הפסיכותרפיה הפסיכודינמית היא גישה טיפולית השואבת את השראתה מפסיכותרפיה פסיכואנליטית. שתיהן מבוססות על עבודתו ופועלו של אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד.

באופן ספציפי יותר, תרפיה דינמית הינה צורה מעמיקה של טיפול בדיבור, המבוססת על תיאוריות ועקרונות מהעולם הפסיכואנליטי.

יחד עם זאת, הטיפול הדינמי של ימינו שונה מהותית מהפסיכואנליזה בכמה וכמה היבטים, ביניהם - תדירות הטיפול, התפקיד של המטופל והמטפל בדינמיקה המשותפת הטיפולית והסטינג הטיפולי הכללי. 

על ההבדלים בין השניים, על אופי הטיפול הדינמי ועל הכוונה למטפל/ת דינמי/ות מומלץ באזור מודיעין נעמוד במסגרת מאמר זה.

מתי משתמשים בפסיכותרפיה פסיכודינמית?

טיפול פסיכודינמי משמש לטיפול במנעד רחב של מצבים נפשיים עמם מתמודדים ילדים, בני נוער ומבוגרים, הנעים בין חרדות ודיכאון ועד הפרעות אכילה והפרעות אישיות למיניהן.

יחד עם זאת, ישנם מצבים בהם נהוג לפנות לשיטות טיפול אחרות או לשלב את הטיפול הדינאמי עם טיפולים מסוגים נוספים (תרופתי, קבוצתי או שיטות התנהגותיות כמו CBT), דוגמאות לכך הן - טיפול בהפרעה אובססיסבית קומפוליסיבית (OCD), מצבי פסיכוזה ועוד. 

מי הוא מועמד טוב לטיפול פסיכודינמי?

ישנם מטופלים שירוויחו יותר מטיפול מסוג זה לעומת מטופלים אחרים - אנשים בעלי יכולת התבוננות עצמית גבוהה ושפונים לטיפול, בין היתר, על מנת להצליח ולקבל תובנות מסוימות בנוגע לעצמם יהיו המועמדים הטובים ביותר לטיפול מסוג זה.

למי זה לא מתאים?

לאנשים הפונים לטיפול "קצר ולעניין", המחפשים איזשהם כלים קונקרטיים, עצות ו"פתרונות", או אנשים שלא מעוניינים או מעדיפים שלא להתעסק בשום צורה בהתבוננות בעצמם, בהיסטוריה ובעבר שלהם - כל אלו חלקים מהותיים מטיפול זה. 

מה ההבדלים בין פסיכותרפיה פסיכואנליטית לבין פסיכותרפיה דינמית?

אלו שתי צורות של טיפול בדיבור אשר מתמקדות יותר בתהליכים תוך נפשיים ולא מודעים של המטופל בהשוואה לשיטות טיפול אחרות (לדוגמא, CBT).

אך ההבדל בין שתי הגישות נעוץ בכך שפסיכותרפיה פסיכודינמית הינה ממוקדת יותר בפתירת בעיות ובשאיפה לתוצאה כלשהי (שיפור בסימפטומים לדוגמא) וממוקדת פחות (באופן יחסי) בהתעמקות בבעיות שעשויות להיות תוצר של חוויות חיים מוקדמות.

בנוסף, טיפול פסיכודינמי לרוב קצר יותר מפסיכותרפיה אנליטית. 

למה לצפות במסגרת טיפול זה?

בעזרת המטפל, אשר מעודד את המטופל לדבר בחופשיות על כל מה שעולה לראשו, יכולים לעלות נושאי שיחה רבים, ביניהם התייחסות לקשיים רגשיים, פחדים, חלומות, תשוקות, ופנטזיות. המטרה היא להפחית עם הזמן את הסימפטומים (או להעלימם כליל), אך גם לספק דברים נוספים כמו העלאה של ערך עצמי, שיפור של קשרים בינאישיים ועוד.

בשל המנעד הרחב של התחומים בהם ניתן לגעת בטיפול הדינמי, אורכו משתנה ממטופל אחד לאחר ויכול להיות קצר או ארוך, והשיפור במצב יכול להופיע בנקודות שונות לאורך הטיפול. 

שאלות ותשובות על השיטה

האם משתמשים באסוציאציות חופשיות בפסיכותרפיה דינמית?

אסוציאציות חופשיות הינה פרקטיקה שפותחה על ידי זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה. במצב זה, המטפל מבקש מהמטופל להעלות באופן ספונטני לחלוטין אסוציאציות חופשיות ואקראיות שעולות לראשו. לעיתים המטפל יספק מילה או כיוון ממנו יוכל המטופל להתחיל ולהעלות את האסוציאציות. בשני המקרים המטפל מעודד את המטופל להניח לבושה ולגאווה ולהתמסר לתהליך זה. מתוך כך, המטפל יכול לנסות ולהבין מה הם התכנים המודחקים עמם מתמודד המטופל וכיצד זה משפיע על ההווה שלו.

פרקטיקה זו אינה נהוגה במלואה במסגרת הטיפול הדינמי אך ישנם עקרונות הנובעים ממנה המופיעים במסגרת הטיפול הדינמי גם כיום, דוגמא לכך היא הניסיון לייצר מרחב בטוח בו יוכל המטופל יוכל להביא כל תוכן שעולה לראשו. 

האם בפסיכותרפיה פסיכודינמית מנתחים חלומות?

ניתוח חלומות הינה טכניקה בה נעשה שימוש גם בטיפול הדינמי וגם בפסיכונאליטי. המוקד בטכניקה זו היא לנסות ו"לפצח" חלקים לא מודעים בנפשו של המטופל, המופיעים בצורת חלום. חלומות נתפסים כחומרים "גולמיים" בנפש המטופל, נטולי מנגנוני הגנה ושיפוטיות, ועל כן - האמונה הרווחת היה שהם טומנים בחובם משמעויות הנוגעות לפחדים, חרדות והפנטזיות של החולם.

האם בחינה של יחסי ההעברה של מטפל- מטופל הינה חלק מהטיפול?

פרויד הגדיר העברה כ"ביטוי של דפוסים לא מודעים, לא פתורים וסותרים של המטופל במסגרת מערכת היחסים הטיפולית", והעברה נגדית הוגדרה כ"תגובות לא מודעות מצד המטפל, בדרך כלל כתגובה להעברה של המטופל.

במילים פשוטות - מדובר על העברה של תכנים, רגשות או חלקים מסוימים מעולמו של המטופל, לרוב חלקים המאפיינים מערכות יחסים מסוימים שהיו בחייו - עם בן/בת זוג, עם הורה ועוד, אותם המטופל משחזר מול המטפל. אלו עשויים להיות רגשות של עוינות, הערצה, אהבה, כעס ואף שנאה (כמו גם רגשות רבים נוספים).

התבוננות בהתרחשות בין מטפל למטופל ובחינת הדפוסים וההתנהגויות שמציג המטופל בטיפול הינם חלק משמעותי מהטיפול הדינמי.

איך הטיפול עובד?

התיאוריות והטכניקות המבחינות בין פסיכותרפיה פסיכודינמית לבין שיטות אחרות נוגעת למתן דגש לזיהוי, הכרה, הבנה, וביטוי של רגשות מודחקים ולא מודחקים שמביא המטופל לחדר הטיפולים. זאת על מנת לשפר את הקשרים הבין אישיים של המטופל ואת חוויתו בעולם. 

המטפל משמש אמצעי באמצעותו המטופל יכול להבין כיצד רגשות מודחקים מן העבר משפיעים על קבלת החלטות מסוימות, על דפוסי התנהגות ומחשבה ועל מערכות יחסים נוכחיות.

טיפול פסיכודינמי נועד לסייע גם למי שמודע ומבין את מקורות הקשיים הרגשיים שלו אך אינו מצליח להתגבר על בעיותיו בעצמו.

במסגרת הטיפול מטופלים לומדים לנתח ולפתוח את הקשיים הנוכחיים שלהם ולשנות את התנהגותם במסגרת מערכות יחסים נוכחיות, בין היתר באמצעות התבוננות מעמיקה בחוויות ורגשות קודמים. 

איך לבחור מטפל/ת דינמי/ית במודיעין-מכבים-רעות?

כמו בכל טיפול, חשוב למצוא מטפל/ת בעלי ניסיון או רקע מקצועי הנוגעים לתחומים עמם המטופל מתמודד בימים אלו - בין אם זה חרדות, דיכאון, טראומה, הפרעות נפשיות למיניהן, אובדן של אדם קרוב ועוד.

מטפל דינמי יהיה מטפל מוסמך - עו"ס קליני, פסיכולוג קליני או פסיכותרפיסט אשר השלים לפחות תואר שני טיפולי ולעתים גם בית ספר לפסיכותרפיה, שם השתלם בלימודי פסיכותרפיה דינמית.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

גישה מאששת מגדר לטיפול בקהילה הטרנסית

בשנים האחרונות, עולם הטיפול עובר שינויים מהותיים בהתייחסות שלו לגיוון מגדרי ולקהילה הטרנסית. בכתבה זו, רותם שורק, מנכ"לית ארגון מעברים לקשת הטרנסית מסבירה מהי גישה טיפולית מאששת מגדר, כיצד היא שונה מגישות שהיו רווחות עד כה, ומהן האפשרויות של מטפלים, משפחות, ואנשים טרנס* המעוניינים לפנות לטיפול לגשת לנושא.

ההתייחסות לגיוון מגדרי בטיפול משתנה בשנים האחרונות. בעבר היה נהוג לחשוב על גיוון מגדרי כהפרעה. מטפלים קטלגו גיוון מגדרי תחת כל מיני שמות – טרנסג'נדריזם, הפרעה בזהות המגדרית, התפתחות לא תקינה של זהות מגדרית – הרבה מילים שכולן יצאו מתוך הנחה שתינוקות שנולדים עם איבר מין מסוים צריכים לגדול להיות מגדר מסוים, אחת מתוך שתי האפשרויות גברים או נשים – וכל דבר שחורג מזה הוא פתולוגיה. 

הגישה הרווחת בעבר התבססה על הנחה שאנשים אמורים לחיות בתוך מגדר בינארי, סדיר, וסיסג'נדרי, כלומר תינוקות שנולדים עם איבר מין זכרי צריכים לגדול להיות גברים, ותינוקות שנולדים עם איבר מין נקבי צריכים לגדול להיות נשים. הניחו שזה מה שתקין, נורמטיבי ובריא, אך להנחה זו אין לה עדויות. לעומת זאת, יש עדויות רבות לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות לאנשים שרצו או ניסו לחיות בצורה שלא תואמת את החוקים המגדריים של התרבות או הזמן שלהם, לא משנה כמה חוקים אלו נאכפו בנוקשות. בנוסף, ישנן תרבויות רבות בעולם ובהיסטוריה בהן מגדר איננו בינארי, כלומר, ישנן אופציות נוספות מלבד גבר ואישה. העדויות האלה מלמדות אותנו שגיוון מגדרי הוא חלק מהגיוון האנושי, משהו שקורה באופן טבעי אצל בני אדם.

ההנחה שגיוון מגדרי הוא הפרעה הובילה לכך שהטיפול בה היה טיפול המרה. אם למישהו הייתה בעיה בהתפתחות הזהות המגדרית, מטרת הטיפול הייתה להחזיר אותו לתלם, כלומר, להחזיר אנשים לחיות במגדר שיוחס להם בלידה ולחיות בשלום עם כך. טיפולי המרה יכולים לעבוד במישור ההתנהגותי – אפשר לשכנע אנשים באמצעות כל מיני כלים לבחור בהתנהגות שתואמת למגדר המצופה מהם. ניתן לראות את זה אצל אנשים רבים על הקשת הטרנסית, שחיו, לעתים במשך שנים רבות, במגדר ובזהות שלא מתאים להם לפני שבחרו לחיות בצורה שבריאה להם יותר. להמרה הזו יש מחיר. "אנשים ממגדר מגוון שמנסים לחיות בתוך תבניות בינאריות הרבה פעמים סובלים מדיספוריה מגדרית – תחושת חוסר נוחות קשה שמלווה ניסיון לחיות במגדר שלא נכון לנו." אומרת רותם שורק. "הבחירה לחיות בזהות שלא נכונה לנו ולסבול את הדיספוריה נובעת לרוב מתוך פחד – פחד ממה יעשו לנו, איזו אפליה נקבל, פחד שהמשפחה שלנו תפסיק לאהוב אותנו. אנחנו לומדות את הפחד הזה מתוך מסרים שאנחנו מקבלות מהחברה, ולעתים גם ממטפלים."

בניגוד לגישה הפתולוגית ובהתאם לעדויות על הטבע האנושי כמגוון מגדרית, גישה מאששת מגדר פועלת מתוך הנחה שזאת לא מחלה להיות טרנס, א-בינארי, או כל זהות מגדרית לא נורמטיבית אחרת. זאת הנחה בסיסית, שיש לה משמעויות פרקטיות על איך ייראה הטיפול.

אחד מעקרונות הדגל של הגישה הזאת היא לפנות למטופלים בשם ובלשון הפנייה שהם רוצים. הסיבה לכך נובעת מההתנגדות של החברה ככלל לשינוי בהזדהות של בן אדם – החל מהדברים הקטנים, כמו מישהי שהפסיקה להעריץ להקה מסוימת אך חברות שלה עדיין קוראות לה מעריצה של הלהקה הזאת, וכלה בדברים מהותיים יותר כמו שינוי שם פרטי ולשון פנייה, שיהיו לרוב קשים למשפחה והסביבה. מתוך ההכרה בזה שהזהות המגדרית היא לא בעיה, גישה מאששת מגדר עושה מה שהיא יכולה כדי לא להביע התנגדות לזהות המגדרית של המטופל. השלב הראשון הוא לכבד שם ולשון פנייה, ולכבד את הבקשות של המטופל לגבי המגדר שלו. 

עם זאת, הימנעות מהבעת התנגדות לזהות המגדרית של המטופל לא אומרת שצריך להתייחס למגדר כנושא שאינו מעורר חשד כלל. "כשהגעתי לטיפול מאשש מגדר בפעם הראשונה בגיל 24 ודיברתי על זה שאני רוצה להיות אישה, אם המטפלת שלי לא הייתה חושבת שאולי זה אומר שיש לי עוד כל מיני בעיות אז היא הייתה מפספסת אותי," אומרת רותם. "אני הייתי צריכה לחיות במשך 24 שנים עם תחושה שאסור לי לחיות איך שאני רוצה, מתוך פחד, מתוך פגיעה עצמית. לא להתייחס לזה בטיפול זה להתעלם ממציאות החיים שלי."

לכן, עיקרון מנחה נוסף של טיפול מאשש מגדר הוא ההבנה שיש מגוון רחב של סיבות בגינן אנשים על הקשת הטרנסית פונים לטיפול, כאשר לפעמים סיבות אלה קשורות למגדר שלהם ולפעמים לא. הבעיות שקשורות בזהות המגדרית עשויות לנבוע, למשל, מהשונות ביחס לכלל החברה. טיפול יכול לעזור למטופל שחווה את השונות הזו להתמודד איתה. "דוגמה נוספת היא המעבר מטראומה לפוסט טראומה," אומרת רותם. " הרבה פעמים כשאנחנו חיות בניסיון להיות מגדר שלא נכון לנו, אנחנו במצב טראומטי מתמשך. כשאנחנו עוברות לחיות במגדר שנכון לנו, אנחנו עוברות למצב של פוסט טראומה, בו אנחנו מתמודדות לא עם לחיות עם הטראומה, אלא לחיות עם השאריות שלה, הצלקות שלה, והסימנים שהיא השאירה עלינו." חשוב לזכור שאנשים על הקשת הטרנסית חווים גם חרדות, דיכאונות, קשיים ולבטים שאינם בהכרח סובבים סביב הזהות המגדרית שלהם. עם זאת, השונות המגדרית, ובפרט הצורך לחיות שנים רבות במגדר שלא מתאים לך, עשוי בהחלט להחריף את הקשיים הללו. "מצד אחד יש בעיה בטיפול שלא מתייחס לשונות המגדרית," אומרת רותם, "ומצד שני יכולה להיות בעיה בטיפול שמתייחס רק לשונות המגדרית." לכן, גישה מאששת מגדר שואפת להתייחס לשונות המגדרית כמשהו חשוב ומשמעותי לרווחה של אנשים על הקשת הטרנסית, אך לא בתור המקור לרווחה שלהם.

ישנם קולות המביעית התנגדות לגישה מאששת מגדר, מתוך פאניקה מסוימת לפיה גישה זו מנסה לשכנע אנשים לעבור שינוי והתאמה מגדרית. קולות אלה מצביעים לרוב על תופעה הקרויה "דה-טרנזישן" כהוכחה לסכנה בגישה זו. דה-טרנזישן זו מילה שמתארת אנשים שעשו תהליך התאמה מגדרית, הנקרא גם טרנזישן, ובשלב מאוחר יותר הבינו שתהליך זה לאו דווקא נכון להם. מילה זו הגיעה מתוך מחקרים די מיושנים שניסו לבחון האם אכן קיימים אנשים טרנסג'נדרים. סוג המחקרים הראשון מתמקד בניתוחים להתאמה מגדרית. על אף שאכן יש אנשים שמתחרטים על ניתוחים להתאמה מגדרית, מחקרים מראים באופן עקבי שאחוזי החרטה הללו נמוכים ביחס לניתוחים קוסמטיים או רקונסטרוקטיביים דומים שאינם חלק מתהליך התאמה מגדרית. סוג המחקרים השני התמקדו בילדים ונוער שהביעו סממנים של דיספוריה מגדרית. מחקרים אלו בעייתיים מבחינה מתודולוגית, מאחר ונעשו בתקופה בה לא התקבל על הדעת שיהיו ילדים שיזדהו כטרנסג'נדרים. לכן, המחקרים ראו בהתנהגות נשית בקרב בנים והתנהגות גברית בקרב בנות כסממנים לדיספוריה מגדרית בקרב ילדים. אם הם ממשיכים להזדהות כסיסג'נדרים (באותו המגדר שיוחס להם בלידה) בבגרותם, המחקרים מתייחסים לזה כדה-טרנזישן. ישנם מחקרים עדכניים יותר שמשתמשים במתודולוגיה יותר מהימנה, וכיום יודעים שההערכות של אנשים שחזרו להזדהות כסיסג'נדרים מתוך כלל העוברים תהליך להתאמה מגדרית, דומים להערכות של אנשים שעושים תהליך להתאמה מגדרית מתוך האוכלוסייה הכללית. 

יש כל מיני סיבות בגינן אנשים עוברים התאמה מגדרית, ולאחר מכן עוברים תהליך חזרה. אחת הסיבות הנפוצות יותר היא שמאוד קשה להיות טרנס בעולם שלנו. אנשים שמנסים לעשות תהליך התאמה מגדרית ולאחריו עדיין לא מזהים אותם מבחוץ בתור המגדר שהם מעוניינים לחיות בו סובלים הרבה יותר מאלימות ואפליה. הרבה מאוד מהאנשים שחוזרים בהתאמה המגדרית שהם עשו הם אנשים שלא יכולים או לא רוצים להסתדר עם הקושי הזה. יש גם אנשים שהתאמה מגדרית היא רק חלק מהתהליך של הגילוי המגדרי שלהם. אנשים שבשלב מסוים בחיים עשו תהליך של התאמה מגדרית כדי להתאים את הגוף, הנראות, או התפיסה של החברה אותם למגדר בינארי אחר, ובהמשך הדרך גילו שהוא לא מדוייק בשבילם. "אנחנו רואות את זה קורה בין היתר כשאנשים מרגישים דיכוי מגדרי," אומרת רותם. "קחו למשל ילד נשי בחברה שאומרת לו שהוא חייב להתנהג בצורה גברית, כי רק בנות יכולות להתנהג בצורה נשית. בעולם המונחים הזה, הדרך היחידה להתנהג בצורה נשית היא להיות אישה. אז הילד הזה עובר תהליך התאמה מגדרית לאישה, ובעקבות כך מבין שהוא לא רוצה להיות אישה אלא נשי, וחוזר לחיות בתור גבר שמאפשר לעצמו להיות נשי." בנוסף, כמו כל החלטה בחיים, יש אנשים שעשו התאמה מגדרית כי הם חשבו שזה הדבר הנכון להם, ומתברר להם שזה לא היה נכון להם. הם מתחרטים, ועושים תהליכים להתאמה חוזרת. "גם הם קיימים," אומרת רותם, "וגם אותם אנחנו צריכות לחבק, לאהוב ולקבל, והם לא זניחים רק כי הם מעט, כמו שאנחנו לא זניחות רק כי אנחנו מעט."

מתוך כך, גישה מאששת מגדר לא באה לעודד אנשים לעבור תהליך לשינוי מגדרי. אלא, היא באה לתת חופש מגדרי. המטרה של הגישה הטיפולית והפוליטית הזו היא לתת לאנשים חופש להביע את המגדר שלהם כמו שהם רוצים, ולהתאים את הגוף והחיים שלהן למגדר שלהן כמו שהן רוצות. "מי שרוצות לעבור התאמה מגדרית לא צריכות שכנוע," אומרת רותם. "הן צריכות מקום להתלבט, לחשוב, ולעבד את זה."  מטפל מאשש מגדר צריך לדעת מה הוא יודע ומה הוא לא יודע על תהליך של האמת מגדרית. אם מטופלת שוקלת לעבור תהליך התאמה מגדרית, מה שהיא זקוקה לו זה מקום בטוח לשאול שאלות – האם זה נכון לי? האם אני רוצה לשאת בכל ההשלכות של זה? האם אני מוכנה לקשיים שבאים עם זה? האם אני רוצה את זה עכשיו, או שאני רוצה לקחת עוד קצת זמן ורק אז להחליט? כמו כל טיפול טוב ומיטיב, המטרה של טיפול מאשש מגדר היא לתת למטופל את הכלים לקבל החלטות שטובות ונכונות לו.

לאן לפנות?

בכל יום יש יותר אנשים שעשו את המאמץ ללמוד על הקהילה הטרנסית, ולכן קשה לעקוב אחרי כל המטפלים שעובדים בגישה מאששת מגדר. אם אתם רוצים לפנות למטפל או להפנות אליו אדם אהוב שמעוניין בטיפול מאשש מגדר, שאלו אותו את השאלות הבאות: מה אתה חושב על הקהילה הטרנסית? מה דעתך על גישה מאששת מגדר? האם שמעת עליה? איפה למדת על הקהילה הטרנסית? מה אתה יודע על עבודה עם הקהילה הטרנסית בטיפול? איזה מפגש היה לך עם אנשים על הקשת הטרנסית?

מעבר לכך, ניתן ורצוי לפנות לארגונים של הקהילה הטרנסית:

מערך העו"ס של מעברים – נותן סיוע במיצוי זכויות לאנשים על הקשת הטרנסית, מלמד ומנחה אנשי מקצוע מעולמות הטיפול על הקשת הטרנסית.

מערכי למידה והסברה של מעברים, פרוייקט גילה, וחוש"ן – חלק מהמערכים מתאימים לקבוצות גדולות וחלק מתאימים ללמידה פרטנית. מומלץ לפנות לארגונים להתייעץ על המערך המתאים לכם.

מידע כללי – אתרי האינטרנט של מעברים, פרוייקט גילה, וברית הלביאות מלאים במידע על הקהילה הטרנסית שיוכל לעזור למי שמתעניין לראשונה בתחום – מטפלים, משפחות, תומכים, ועוד.

מרפאות גאות – איכילוב, תל השומר, צוותים בוולפסון ובני ציון, ומקומות נוספים ברחבי הארץ. בנוסף, ישנן מרפאות גאות בקופות החולים השונות.

תמיכה להורים ומשפחות של אנשים על הקשת הטרנסית – קבוצות התמיכה של ארגון תהל"ה, ולמי שכבר תומכים ורוצים לדעת איך לתמוך הכי טוב, ברית הלביאות. אין שום בושה בללכת לטיפול כשנתקלים במשהו שלא ציפינו לו ומעורר בנו קושי.

כמו שעולם הטיפול עובר שינוי, ולפני שנים ספורות הגישה הייתה מאוד פתולוגית ואפילו טרנספובית בעולם הטיפול, ככה גם הציבור הכללי עובר את השינוי הזה. זו אחריות של כי מי שרואה את עצמו כבעל ברית של הקהילה הטרנסית ורואה את המצב שהיה בתור מצב שהוא לא צודק, להרים את הקול, לדבר בעד גישה מאששת מגדר גם באופן הפוליטי שלה, ולתמוך בזכויות עבור הקהילה הטרנסית.

טיפול ICP 

קיימים לפחות 500 סוגי פסיכותרפיה.

המגוון האדיר של הגישות ונקודות המבט השונות נותנות את האפשרות לכל מטפל לבחור ולאמץ את הגישה שמתאימה לו. עם זאת, לימוד כל גישה עלול להוביל לדילמות רבות, הגדולה מבינהן היא "באיזו לבחור?".

הפתרון לבעיה זו, עשוי להימצא בגישה אינטגרטיבית, כלומר להתייחס באופן כוללני יותר כלפי מודלים פסיכותרפיסטיים שונים.

בהתאם לכך יותר ויותר פסיכותרפיסטיים מזדהים עם הגישה האינטגרטיבית. בסקר שנערך עם מלעלה מ 1000 פסיכותרפיסטיים, נמצא כי רק 15% ציינו שהם משתמשים רק בגישה תיאורטית אחת לתרגול.

ניסיון מעשי בפועל ומחקר הובילו למוטיבציה למזג אלמנטים מגישות שונות וליצור מודל חדש של פסיכותרפיה.  

איך התחיל הרעיון של ICP?

קלינאיים שמים לב שגישות פסיכותרפיות מובנות נוטות לעזור למטופלים עד נקודה מסוימת.

מעבר לכך, המטופלים חווים גם אתגרים שבתוכם הם מעוניינים לשמר את השיפור שהיה להם עד כה.

ייתכן שהסיבה לכך היא שטיפולים נוטים להתמקד בשיפור תסמינים או הפרעות, בעוד שאנשים רבים מחפשים טיפול כדי להתמודד עם אתגרי החיים בצורה יעילה יותר ולמצוא משמעות גדולה בחייהם.

בהתאם לממצאים אלה,

מחקרים מצאו כי המטופלים שהפיקו את התועלת הרבה ביותר מטיפול שהסתיים, מקבלים מהטיפול את הדברים הבאים:

• תקשורת או יחסים מבוססים עם עצמם 

• מערכות יחסים טובה ובריאה יותר עם דמויות משמעותיות בחיים 

• שיפרו ביצועים בעבודה ובלימודים 

• מצאו משמעות לחיים  

שורה חדשה של מחקרים מראה שרוב המתמודדים שהתגברו על דיכאון או חרדה נהגו להתמודד עם קונפליקטים שלהם בעבר והם הצליחו יותר בתכנון עתידם וכך הגיעו למקום שלו יותר בהווה.

מהי פסיכותרפיה של לכידות פנימית (ICP) ? 

ֿ

גישת ICP היא גישה אקלקטית חדשה שמטרתה לשלב את השיטות הטובות ביותר מנקודות מבט שונות, אך היא ייחודית בהמשגה של אופי הפסיכופתולוגיה והטיפול בה.

בהמשגה זו, נקודות המבט של המטופלים מקובצות לפי הגורמים החשובים קטגוריות, הנקראות מערכות.

מערכות מורכבות מהיחסים חשובים שיש לאדם, שעשויים להשפיע ישירות על הבריאות והרווחה הפסיכולוגית של האדם.

בטיפול ICP קיימות ארבע מערכות ליבה :

1. תוך אישי

2. בין אישי

3. מקצועי

4. רוחני 

בפרספקטיבה של ICP, כל המערכות קשורות זו בזו באופן שהתפתחות או שינוי בגורם אחד משפיע על האחרים. לדוגמה, המערכת המקצועית יכולה להיות מושפעת מהקשר שיש לאדם עם אחרים (המערכת הבין אישית) ולהיפך. בניית יחסים בריאים עם כל מערכת בהווה עשויה להיות לא אפשרית ללא טיפול בקונפליקטים מהעבר, או ללא תכנון מתאים לעתיד. בהתאם לכך, אלמנט הזמן הוא האלמנט המכריע בפרספקטיבה זו. 

לכידות פנימית, זהו מצב נפשי שבו המטופלים נוטים לקיים יחסים טובים עם כל המערכות. לכידות פנימית היא המטרה של גישת ICP, והיא מצביעה על תקשורת בריאה יותר בין האדם לארבעת מערכות התפקוד האנושי. הלכידות הפנימית מתוארת כמצב שבו האדם מסוגל לתקשר בפתיחות עם כל מערכת ולקבל את העבר, לטפל ולמצוא פתרונות לקונפליקטים הפתוחים הקשורים לעבר. בנוסף הלכידות מתוארת כבסיס ליצירת קשרים בריאים עם כל אחת מארבעת המערכות בהווה ולבסס ציפיות אמיתיות וניתנות להשגה ליחסים העתידיים עם כל מערכת. 

פסיכופתולוגיה מנקודת המבט של ICP

בהזדמנויות רבות הלכידות הפנימית עשויה להיפגע. הפרספקטיבה של ICP אינה מתמקדת רק בגורם אחד כדי לזהות את מקור הבעיה המטופל מביא עימו, שכן לבעיה יש כמה מקורות.
החוויה השלילית, דרכי החשיבה שאינן מיטיבות, חוסר היכולת ליצור ראייה ותפיסה אובייקטיבית, תחושת דיכאון, אי תקשורת של בעיות. האופן שבו החוויות ואירועים נתפסים ומתפרשים יכול להשפיע על כל אחד מהגורמים והמערכות השומרים על הלכידות הפנימית. חוסר תפקוד בגורם או במערכת אחת יכול להשפיע גם על מערכות תפקוד אחרות. הנטייה שלנו לדכא את התכנים הרגשיים של העבר בלי לעבוד ולהתמודד עם האירוע, יוצרת מצב של הכחשת המציאות בהווה ותוכניות לא בריאות לעתיד שעשויות להיות מקור פוטנציאלי להתמודדות פסיכולוגית. עם זאת, כאשר מתבססת לכידות פנימית, הפרט יכול להתמודד באופן אדפטיבי עם חוויות ואירועים השליליים. 

מטרות ותהליך ICP

מטרת העל של פסיכותרפיה של הלכידות הפנימית היא לעזור לאנשים להגיע ללכידות פנימית.
התהליך כולל 10 שלבים וכל אחד מהם הוכח כחשוב בהשגת המטרה הכללית.

תהליך ICP כולל 

• לדעת- להכיר את המטופלים 

• הבנה- להבין את הנושאים, הבעיות והאתגרים שכל מטופל מביא איתו למפגש 

• הערכה- איסוף מידע והערכת המטופל. הערכת הקשיים והבעיות שהוא מביא עימו

• ניתוח- על המטפלת לנתח כל גורם שמובא למפגשים

• לקבל- קבלת העבר וההווה כפי שהם 

• אתגר- הפגישה הטיפולית היא זמן לאתגר את החשיבה הלא רציונלית של הלקוח. לאתגר את הציפיות הלא מציאותיות והתנהגויות שאינן מוצדקות 

• תכנון- תכנון הפעולות, המשקפות את האיזון בין הציפיות של הלקוחות מהטיפול לבין הפוטנציאל שלהם

• התערבות- יישום טכניקות התערבות שונות 

• הערכה מחדש- יש להעריך את התקדמות הטיפול 

• שחרור- המטופל משתחרר עם השגת היעדים והלכידות הפנימית מתבססת 

מכניזם השינוי והטכניקה של ICP

כדי שאדם יבנה קשר חיובי עם עצמו ועם אחרים, היא צריך לבסס לכידות פנימית עם עצמו.

לצורך כך ישנן כ- 30 טכניקות שהוכחו כיעילות במקרים קליניים, במאמר זה נתאר בקצרה 4 טכניקות מרכזיות: 

1. לנוע על פני הזמן- הלקוח מתבקש לתאר את הבעיה משלוש נקודות מבט שונות. הוא צריך לענות על שאלות כמו "כיצד זה נחווה עבורך?" , "איך אתה מרגיש עכשיו?" , "איך היית רוצה שדברים יראו בעתיד?" 

2. חיפוש תרחישים שעובדים- טכניקה זו כוללת חיפוש אחר תרחישים ששימשו בעבר להתמודדות עם מצבי לחץ שהוכחו כיעילים. המטפל מעודד את המטופל לשחזר מקרה שיכול לעזור לו להתמודד עם אתגרים חדשים 

3. לעיתים קרובות לקוחות מייחסים את תחושת "הכישלון" שלהם לכישורים וליכולות שאין להם. באמצעות טכניקה טיפולית זו, המטפל מעביר את תשומת הלב של הלקוח לכישורים וליכולות שיסייעו ללקוח בהשגת מטרתו

4. רשימה, משקל, כתובת- טכניקה זו מחייבת את המטופל לפרט את כל האתגרים, הקשיים והבעיות שאיתן הוא מתמודד ולשקלל אותם, החל מהאתגר הקל ביותר ועד לאתגר הקשה ביותר.
   לאחר שהלקוח מפרט ומשקלל את הבעיות, המטפל נדרש להתחיל לטפל בהן באותו הסדר- מהקל ביותר לקשה ביותר.

לסיכום, התפתחות הפסיכותרפיה המודרנית מדברת בעד גישות אינטגרטיביות. השילוב כרוך בנכונות ללמוד מכל הגישות ולא לשמור בלעדיות לגישה אחת.

הפסיכותרפיה של הלכידות הפנימית, מתבטאת בנטייה להביא את היתרונות מכל גישה. עם זאת, כמו כל גישה אקלקטית גם גישת ה ICP נוטה לשינויים והתפתחות.

עדכון אחרון:

22 בספטמבר 2022 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מה ההבדל בין פסיכיאטר לפסיכולוג?

במידה ואתם מחפשים עזרה מבעל מקצוע בכל הנוגע לטיפול רגשי ייתכן שאתם תוהים האם עליכם לחפש פסיכולוג, פסיכיאטר או שילוב של שניהם. 

זו שאלה חשובה שיש להתעכב עליה, שכן קיימים הבדלים רבים בין המקצועות השונים, עליהם נפרט במאמר זה.

מטופלים חדשים נוטים לפנות לראשונה ליועץ או למטפל עבור קבלת הערכה ראשונית של מצבם הנפשי. בחירה זו יכולה להתאים עבור אנשים רבים, במיוחד אם המקרה אינו חמור, אך עבור אחרים - ייתכן שפניה למטפל או יועץ לא תספיק. 

אם הקושי ממנו סובלים נובע מאי איזון כימי במוח, טיפול בדיבור לא יהיה לכשעצמו לא יוכל לייצר שינוי מספק.

במקרים אלו עדיף לפנות לפסיכיאטר, אשר יוכל לספק גם טיפול תרופתי, גם הערכה מקצועית ואבחון, וגם להמליץ על סוג הטיפול הרגשי הנדרש במידת הצורך.

אלו יכולים לחסוך זמן רב בטיפול הלא נכון, או בטיפול שהשפעתו מוגבלת.

פסיכיאטריה מתארת ענף ספציפי במסגרת שירותי הרפואה, אשר מתמקד במניעה, אבחון וטיפול במצבים שונים הנוגעים לבריאות הנפש. ככלל, תחום זה מבוסס על הרעיון שישנם גורמים ביולוגים, כמו גנטיקה, אשר מובילים להיווצרותן של בעיות נפשיות ורגשיות. יחד עם זאת, הפסיכיאטריה לוקחת בחשבון שיש משקל רב גם לגורמים סביבתיים, אך הדגש במסגרת הטיפול הפסיכיאטרי יהיה מתוך נקודת מבט ביולוגית, ובהתאם פסיכיאטרים עוברים הכשרה והתמחות הכוללים התמקצעות בתחומים הבאים:

• נוירולוגיה

• פסיכולוגיה

• ביוכימיה

• גנטיקה

• מדעי החברה

• פסיכופרמקולוגיה (ענף המתמקד באפקט של תרופות מסוימות על מצב הרוח ועל בריאות הנפש)

פסיכיאטרים הינם בעלי תואר ד"ר לרפואה (MD), ובעלי התמחויות ספציפיות בהתאם לתחום בהם התמקדו בשנות ההתמחות שלהם, אשר נערכת במחלקות בבתי חולים ומרפאות לבריאות הנפש ונמשכת כחמש שנים.

בין תחומי ההתמחות השונים:

• טיפול בהתמכרויות 

• פסיכיאטריה של ילדים ונוער 

• פסיכיאטריה גריאטרית

• פסיכיאטריה פלילית 

• פסיכיאטריה של מבוגרים

מה פסיכיאטר עושה?

פסיכיאטרים מסייעים באבחון ובטיפול בהפרעות נפשיות, הם לוקחים בחשבון גם היסטוריה רפואית ומעריכים האם יש תרומה גם לגורמים רפואיים שאינם קשורים לכאורה, שעשויים להוביל להתפתחות הסימפטומים הנפשיים (כמו מחלות שאיתם המטופל מתמודד או תרופות שלוקח באופן קבוע). 

התואר הרפואי שלהם מאפשר להם גם להעניק מרשמים ולהפנות לבדיקות רפואיות, שעשויות לשפוך אור על המצב עמו מתמודד המטופל. 

פסיכיאטרים עובדים במסגרות הבאות:

• במגזר הפרטי, בקליניקה הפרטית שלהם או במכונים פרטיים

• בתי חולים 

• בתי חולים פסיכיאטרים

• מרכזים לבריאות הנפש באוניברסיטאות

• בתי אבות

• בתי סוהר

• מרכזי גמילה

• הוספיס

במה פסיכיאטר יכול לסייע לך ?

במהלך ההערכה הפסיכיאטרית, המטופל יישאל שאלות הנוגעות למצבו הרפואי ולסימפטומים הרגשיים שבגללם פנה להערכה. במידת הצורך הפסיכיאטר/ית יפנו לבדיקות נוספות או יעזרו בהערכות פסיכולוגיות על מנת לקבוע אבחנה.

בהתאם לאבחנה שנקבעה הפסיכיאטר יוכל להמליץ על טיפול תרופתי מתאים ויתן המלצות להמשך טיפול - יוכל להמליץ על שילוב של טיפול רגשי ותרופתי, על טיפול תרופתי בלבד או על טיפול רגשי בלבד.
יוכל להמליץ על סוגי טיפול (CBT/DBT/ דינאמי/ קבוצתי/משפחתי/דיאדי ועוד) ועל המשך מעקב פסיכיאטרי לליווי הטיפול התרופתי.

טיפול תרופתי יכול להינתן עבור מגוון רחב של מצבים נפשיים הכוללים, בין היתר:

• הפרעות חרדה 

• הפרעות קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD)

• הפרעה ביפולארית (מאניה דיפרסיה)

• דיכאון מז'ורי

• הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD)

• סכיזופרניה

• התמכרויות

הטיפול התרופתי הניתן במסגרת הערכות פסיכיאטריות הינו בגדר המלצה, ובמרבית המקרים ילווה בהמלצה לטיפול רגשי.
במידה ואכן נוטלים טיפול תרופתי לאחר קבלת המרשם - חשוב לשמור על מעקב פסיכיאטרי על מנת לאמוד את השפעת התרופה, להתאים מינון במידת הצורך ולוודא שהיא פועלת כראוי ובצורה תקינה. במידה ולא ממשיכים במעקב פסיכיאטרי יש לוודא שנמצאים לכל הפחות במעקב רפואי אצל רופא משפחה, בדומה לכל טיפול תרופתי (יש צורך בעריכת בדיקות תרופתיות לבחינת השפעת התרופה על הגוף).

בכל הנוגע להערכה פסיכיאטרית של ילדים הפסיכיאטר/ית יערוך הערכה נפשית מקיפה הלוקחת בחשבון גם גורמים נוירו-התפתחותיים, גורמים רגשיים, קוגניטביים, סביבתיים (חינוך, חברה, משפחה) וגורמים גנטיים.

איזה סוג טיפול הפסיכיאטר יכול לספק?

פסיכיאטר יכול לספק טיפול תרופתי מאחת או יותר מהקבוצות הבאות:

• נוגדי דיכאון 

• תרופות אנטי פסיכוטיות 

• מייצבי מצב רוח 

• תרופות הרגעה

• סטימולנטים (תרופות ממריצות)

מעבר לכך, לעתים פסיכיאטרים מספקים גם את אחד מהטיפולים הבאים:

• טיפול בנזעי חשמל - טיפול בנזעי חשמל כולל הפעלת זרמים חשמליים על אזורים ממוקדים במוח. לרוב ישמש במקרים של דיכאון עמיד והפרעה דו קוטבית, לאחר שכל טיפול אחר לא הראה שיפור בסימפטומים

• סוגים אחרים של גירוי מוחי -  גם גירוי עצב הוואגוס (VNS) וגם גירוי מגנטי למוח (TMS) יכולים לסייע בטיפול בתסמיני דיכאון חמורים. עם TMS, סליל המונח על הקרקפת של המטופל ומעביר פולסים מגנטיים למוח שלך. עם VNS, גנרטור מושתל בחזה של המטופל, ממש מתחת לעור, ומספק פולסים חשמליים מתמשכים לעצב הוואגוס שלך.

• טיפול באור (Light therapy) -  גישה זו כוללת שימוש באור מלאכותי לטיפול בסימפטומים של דיכאון. לעתים קרובות זה מומלץ לדיכאון עונתי, במיוחד כאשר המטופל גר במקום שאינו מקבל הרבה אור שמש.

מה בין פסיכיאטר לפסיכולוג?

בהשוואה לפסיכיאטרים, פסיכולוגים נוטים להתמקד בגורמים חברתיים, תרבותיים וסביבתיים, ומתרחקים באופן יחסי מהתמקדות בגורמים ביולוגיים. 

בהתאם, שיטת הטיפול בה פסיכולוגים משתמשים הינה טיפול בדיבור, להבדיל מטיפול תרופתי, אשר מבנה מרחב בו ניתן לפרוק ולעבד מצוקות וקשיים רגשיים. פסיכולוגים יכולים לספק גם הדרכה וכלים להתמודד עם הסימפטומים. 

טיפול בדיבור יכול להופיע במספר אופנים:

• טיפול פרטני (אחד על אחד)

• טיפול זוגי

• טיפול משפחתי

• טיפול קבוצתי

הגישות לטיפול פסיכולוגי הן רבות:

• טיפול הומניסטי 

• טיפול בילדים (המשלב לעתים טיפול במשחק)

• טיפול פסיכודינמי 

• טיפול ממוקד רגש (EFT)

• טיפול באמנות

• גישות טיפול מבוססות מיינדפולנס

• סכמה תרפיה

• גישות קוגניטביות התנהגותיות (CBT/DBT/ACT)

במה שונה תהליך ההכשרה?

פסיכולוג קליני בישראל (או שיקומי, חינוכי, ארגוני, התפתחותי) מוכר כפסיכולוג מוסמך לטיפול לאחר שמשלים תואר שני בפסיכולוגיה במוסד מוכר ללימודים.
לאחר מכן פסיכולוגים עוברים 4 שנות התמחות (במרפאות ובמחלקות אשפוזיות) שלאחריהן הם הופכים מפסיכולוג מתמחה לפסיכולוג מומחה. 

פסיכיאטרים עוברים מסלול שונה מאוד ומגיעים מבית ספר לרפואה והתמחות בפסיכיאטריה ועל כן מוגדרים כד"ר (MD).

מתי לפנות לפסיכיאטר? 

• במידה והמטופל נמצא בטיפול רגשי והפסיכולוג המליץ על כך
  
  
• במקרים בהם יש חשד לאבחנה כלשהי לאחר הופעת סימפטומים נפשיים שנמשכים זמן מה (מצב רוח שונה מאוד מהרגיל, סימנים של פסיכוזה, התנהגות לא רגילה, קושי נפשי מתמשך, קשיים בתפקוד כמו קשיים בשינה ועוד).
  
  
• במידה ורופא המליץ על כך לאור מצב בריאותי כלשהו
  
  

אני עדיין לא בטיפול, איך לבחור מבין השניים?

לעיתים קרובות ניתן להבין מה קודם למה באמצעות בחינת הסימפטומים שהופיעו- במקרים בהם מדובר על מצוקות זמניות שהתעוררו עקב קשיים בעבודה, בזוגיות, בחיי המשפחה, או שהמטופל מעוניין "לפרוק" עול רגשי שמוטל עליו, לשוחח עם מישהו, להתייעץ או להתבונן עם איש מקצוע על דפוסי המחשבה וההתנהגות - מומלץ יהיה לפנות לפסיכולוג. 

פנייה לפסיכיאטר תתאים יותר במקרים שבהם עולה מורכבות נפשית כלשהי שטיפול בדיבור אינו מספיק עבורה כמו במקרים של:

• דיכאון חמור

• הפרעות מצב רוח

• חשד להפרעת אובססיבית קומפולסיבית (OCD)

• סכיזופרניה

• סימנים של פסיכוזה

• ירידה משמעותית בתפקוד

• כל סממן משמעותי להתפתחותן של הפרעות אישיות

• חשד להפרעות אכילה 

• כל מקרה שיש בו צורך בהתערבות מיידית (כגון אובדנות או משבר נפשי עמוק)

שיקולים לוגיסטיים בבחירת פסיכולוג או פסיכיאטר

• גם טיפולים פסיכולוגיים וגם טיפולים פסיכיאטרים הינם זמינים במסגרת קופות החולים, לעתים אלו כרוכים ברשימות המתנה אך מבוטחי קופות החולים זכאים להם בסבסוד מלא/ חלקי

• גם בבחירת פסיכולוג וגם בבחירת פסיכיאטר יש לבחור בעל מקצוע עם ניסיון רלוונטי לסיבה שבגללה פונים להערכה פסיכיאטרית/ טיפול פסיכולוגי 

• במידה ופונים לטיפול באופן פרטי וקיים ביטוח פרטי - מומלץ לבדוק מולם מה הזכאות הנכללת במסגרת הפוליסה, ייתכן שאתם זכאים להחזר

• הערכה פסיכיאטרית לרוב נמשכת לפחות מפגש אחד (ולעתים יותר) בעלויות של כמה אלפי שקלים במרבית המקומות המספקים את השירות, לעומת טיפול פסיכולוגי שעלותו נעה סביב כמה מאות שקלים למפגש, אך הינו ארוך טווח ונמשך לרוב לפחות כמה חודשים

שורה תחתונה?

פסיכיאטרים ופסיכולוגים מספקים שירותים שונים לחלוטין תחת אותו הענף - בריאות הנפש.

פסיכיאטרים מספקים הערכות ואבחונים, המלווים לא פעם בהתאמת טיפול תרופתי, בעוד שפסיכולוגים מעניקים טיפול רגשי בדיבור, בתהליכים שהינם ארוכי טווח ומטרתם לספק תמיכה רגשית והנעה של תהליכים טיפוליים מעמיקים ורחבים יותר.

לא פעם, ההמלצה תהיה על טיפול משולב - פסיכיאטרי ופסיכולוגי, מתוך האמונה כי השילוב של טיפול תרופתי ורגשי יכול להניב את התוצאה המקיפה והטובה ביותר עבור המטופל.

טיפול בתנועה למבוגרים

טיפול בתנועה היא גישה פסיכותרפויטית העושה שימוש בתנועה על מנת לקדם אינטגרציה בין החלקים הרגשיים, הקוגניטיביים, החברתיים והגופניים של האדם. טיפול בתנועה מחזיק יתרונות ברורים בכל הנוגע לשיפור בריאות הנפש באמצעות הפחתת חרדה ולחץ והקלה בסימפטומים של מתח ודיכאון.

טיפול זה משתמש בתנועה ובאמצעים נוספים של תקשורת שאינה מילולית, נוסף על טיפול בדיבור, על מנת לתת מענה למצוקות פסיכולוגיות והתנהגותיות שלעתים אינן מתבטאות באופן שפתי בלבד. במילים פשוטות - טיפול זה מעניק לגוף קול במקומות שבהם ישנן חוויות או רגשות חסרי שם או ביטוי מילולי. 

טכניקות

טיפול בתנועה נראה שונה עבור כל אחד כתלות במידה שבה הוא מרגיש בטוח, בעל גישה מלאה ופתוחה לגופו, ובעל היכרות אישית עם ביטוי אותנטי ומחובר לגוף. תהליך של טיפול בתנועה יכול לנוע על מנעד שבין טיפול שמרביתו בשיח ובדיבור לבין טיפול שמרביתו תנועה וריקוד.

במפגש של טיפול מסוג זה המטפל עשוי :

• לסייע למטופל לחקור ולמצוא מובן ומשמעות בחיבור שבין תנועה לרגש

• לעודד ולסייע למטפל ללמוד "לקרוא" את האותות שגופו משדר לו הכוללות תחושות כלליות מן הגוף ושימת לב לאופן הנשימה

• להדריך את המטופל להביע את עצמו באמצעות תנועות ואלתור

• להציע התערבויות טיפוליות מילוליות או תנועתיות שיכולות לסייע בתהליך ההחלמה

• ללוות את העיבוד של הרגשות המתעוררים במהלך הטיפול מתוך התנועה.

מטפלים בתנועה עשויים להשתמש בטכניקה המוכרת כ"שיקוף" (mirroring) , הכוללת חיקוי של תנועותיו של האחר. טכניקה זו יכולה לסייע למטופל להרגיש מחובר יותר לאחרים ולייצר תחושות אמפתיה כלפיהם. 

מטפלים בתנועה מספקים למטופלים את המרחב לחוות תחושת בחירה, אימות והתמודדות עם תחושותיהם הפנימיות. הם גם מציעים דרכים מלאות חמלה ותמיכה לבסס תחושת שליטה ואוטונומיה במסגרת הגוף. 

עבור אילו קשיים נפשיים מתאים טיפול בתנועה?

טיפול בתנועה למבוגרים יכול לשמש לטיפול במספר קשיים פיזיולוגיים או רגשיים.

הטיפול יכול לסייע בשיפור תחושת הערך העצמי והינו שימוש עבור אנשים המתמודדים עם קשיים הנוגעים לדימוי הגוף. מקרים נוספים בהם שיטת טיפול זו יכולה לסייע:

• חרדה

• דלקת מפרקים 

• כאב כרוני

• בעיות תקשורת

• דמנציה

• דיכאון 

• הפרעות אכילה

• ערך עצמי נמוך

• הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD)

• פוסט טראומה מורכבת (C-PTSD)

היתרונות של טיפול בתנועה

1. מקדם רוגע - באמצעות שימוש בטיפול במנועה, המטפל יכול לספק אסטרטגיות מבוססים על מנת לווסת את הגוף, מה שמייצר תחושת רוגע מוגברת 

2. מודעות עצמית - בטיפול בהפרעות אכילה, בנייה של מודעות עצמית יכולה לסייע לאנשים להרגיש מחוברים יותר לאותות שהם מקבלים מגופם. הדגש שניתן לגוף במסגרת טיפול בתנועה מאפשר למטופל/ת לדעת לזהות תחושות רעב ושובע, כמו גם את הרגשות שמתפתחים סביב כך. 

3. טכניקות התמודדות- טיפול בתנועה יכול לשמש כמצע לפיתוח טכניקות התמודדות לשימוש מחוץ לחדר הטיפולים. מתוך הטיפול ניתן ללמוד לחקור ולקרוא סימנים שהגוף שולח לנו בעתות מצוקה ולחץ, ומתוך כך לזהות טריגרים וליישם טכניקות מתאימות להרגעה. 

יעילות ומחקרים

• מחקר סקירה מ2019 מצא כי טיפול בתנועה משמש כהתערבות טיפולים מועילה בדיכאון אצל מבוגרים [1]

• סקירה נוספת מ2019 מצאה כי טיפול בתנועה אפקטיבי בטיפול במצבי חרדה ולחץ ומשפר יכולות בינאישיות, יכולות קוגניטיביות ואיכות חיים כללית [2]

• מחקר פיילוט שנערך בשנת 2020 מצא כי טיפול בתנועה הינה אופציה טיפולית משלימה ואפקטיבית לטיפול בהפרעות אכילה, אשר משפרת בפרט את תחושות שביעות הרצון מהגוף ותפיסת הגוף של המטופלים [3]. 

דגשים לגבי טיפול בתנועה

• נוחות ותחושת ביטחון - עבור אנשים שחוו טראומה, יצירת מרחב בטוח והתקדמות איטית בטיפול הם גורמים חיוניים. כאמור, טיפול מסוג זה נמצא אפקטיבי בפרט לטיפול בטראומה, אך התהליך שלו כולל התקדמות הדרגתית בביסוס מרחב הביטחון של המטופל ויציאה מאזור הנוחות, חוויה אשר עשויה להיות מורכבת עבור אנשים מסוימים. 

• מגבלות בריאותיות - מטפלים חייבים גם לקחת בחשבון את המגבלות הפיזיות והבריאותיות של המטופל. בהתאם למצבים רפואיים מסוימים ההצגה או הביטוי של הריקוד או התנועה עשויים להשתנות, ותפקידו של המטפל לפגוש את המטופל במקום בו הוא נמצא, ולהגיב בהתאם.

חשוב לציין כי אין להשתמש בטיפול בריקוד בפני עצמו עבור מצבים מסוימים. הפרעות אכילה כגון אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה והפרעת אכילה בולמוסית הן בעיות בריאות נפשיות חמורות הדורשות טיפול מקצועי של מטפל רגשי, דיאטנית או פסיכיאטר, ובמרבית המקרים - שילוב של מספר גורמים.

חיבור מחדש של הגוף עם הרגשות מאפשר למטופל לחוות ולהביע את עולמו הפנימי, לזהות משמעות בהתנהגויות ובקשרים ולפתח את בריאות הנפש שלו. 

מקורות:

Karkou V, Aithal S, Zubala A, Meekums B. Effectiveness of dance movement therapy in the treatment of adults with depression: A systematic review with meta-analyses. Front Psychol. 2019;10:936. doi:10.3389/fpsyg.2019.00936

Koch SC, Riege RFF, Tisborn K, Biondo J, Martin L, Beelmann A. Effects of dance movement therapy and dance on health-related psychological outcomes. A meta-analysis update. Front Psychol. 2019;10:1806. doi:10.3389/fpsyg.2019.01806

Savidaki M, Demirtoka S, Rodríguez-Jiménez R-M. Re-inhabiting one’s body: A pilot study on the effects of dance movement therapy on body image and alexithymia in eating disorders. Journal of Eating Disorders. 2020;8(1):22. doi:10.1186/s40337-020-00296-2

פסיכוזה על רקע שימוש באלכוהול

הפרעה פסיכוטית הנגרמת על ידי אלכוהול (AIPD) יכולה להופיע במצבים של שתיית יתר או הפסקה של שתייה לאחר שימוש כבד באלכוהול.

מאמר ממוקד זה בוחן את הקשר בין אלכוהול לבין פסיכוזה. נתייחס כאן לגורמים, התסמינים, הסיבוכים, דרכ הטיפול ןהפרוגנוזה עבור המתמודדים/ות.

אלכוהול וסכיזופרניה

סכיזופרניה היא מחלה פסיכוטית כרונית המשפיעה על כ-1% מהמבוגרים ברחבי העולם.

ההפרעה כרוכה בהלוצנציות או דלוזיות ולעיתים גם הפרעות בחשיבה, בהתנהגות ובדיבור.

אלכוהול אינו גורם לסכיזופרניה

 ויחד עם זאת, במצבים מסוימים, שימוש באלכוהול עלול להוביל ל-AIPD, מצב המכונה לפעמים פסיכוזה הקשורה לאלכוהול.

מחקרים בנושא מציעים כי למתמודדים עם סכיזופרניה מצויים מסיכון גבוה פי 3 לצריכת אלכוהול מוגברת, זאת לעומת מי שאינם סובלים מהמחלה. 

יש לזה כמה סיבות:

• טיפול עצמי - אנשים רבים המתמודדים עם סכיזופרניה פונים לשימוש תכוף באלכוהול בעבור הפוגה או הקלה מהסימפטומים או תופעות הלוואי שנובעות מהטיפול התרופתי שלהם

• רקע סוציו-אקונומי - ישנם מחקרים שמצאו קשר בין מצב סוציו אקנומי נמוך דוגמת עוני, בעיות קוגניטיביות ותפקודים חברתיים ירודים לבין צריכת אלכוהול מוגברת. 

• גנטיקה או טראומה - בעיות מוחיות מסוימות, כגון פגיעת ראש או בעיות במערכת התגמול במוח, עשויות להוות גם הן גורם מטרים להתפתחות של סכיזופרניה ושל שימוש מוגבר באלכוהול.

מילה לגבי הקשר בין פוסט טראומה לבין תלות באלכוהול: 

מחקר מצא כי מתמודדים עם PTSD נוטים יותר לשתות אלכוהול כדרך להתמודד עם התסמינים הקשים של ההפרעה (Cruz et al, 2024).

הסיבה לכך היא כנראה שפעילות מוגברת של נוירונים ספציפיים במוח, המייצרים את הורמון הלחץ CRF, מגבירה את הרצון לאלכוהול.

המחקר גם מצא שעיכוב הפעילות של אותם נוירונים מפחית את צריכת האלכוהול אצל שורדי טראומה.

סימפטומים

גם סכיזופרניה וגם הפרעת פסיכוזה הנגרמת על ידי אלכוהול (AIPD)  הינן הפרעות פסיכוטיות, ולכן חולקות מספר סימפטומיים זהים. 

הסימפטומים של הפרעה זו מתעוררים לרוב לאחר תקופה של צריכת אלכוהול ממושכת, אלו כוללים בין היתר:

• הלוצינציות 

• דלוזיות 

• פראנויה

• פחדים, חרדות וחסור אונים

אבחנה מבדלת

חשוב לציין שיש כמה הבדלים מהותיים בין AIPD לסיכוזפרניה:

• אנשים עם AIPD לרוב סובלים מרמות חרדה גבוהות יותר, כמו גם מסימפטומים של דיכאון, זאת לעומת אנשים עם סכיזופרניה.

• מתמודדים עם סכיזופרניה לרוב נוטים להציג יותר סימפטומים של חוסר ארגון בדיבור או בהתנהגות לעומת AIPD.

• פסיכוזה הקשורה לאלכוהול חולפת באופן ספונטני עם הפסקת השימוש באלכוהול ועשויה להתחדש במהלך חשיפה חוזרת לאלכוהול. סכיזופרניה היא מצב כרוני.

סיבוכים 

הרעלת אלכוהול חמורה עשויה להוביל למספר סיבוכים:

• דלקת בכבד

• כשל בכבד, אצל אנשים עם מחלת כבד כרונית

• שינויים בקצב הלב הנורמטיבי

• דום לב

• פגיעה בפעילות הלב

• שבץ מוחי

גורמים

האטיולוגיה של של פסיכוזה הקשורה לאלכוהול אינה ברורה עד הסוף.

קיימות כמה השערות לתיאור מקורות ההפרעה,  אבל אף אחד מהם לא מסביר בלעדית את הסיבה להתפתחות הלוצינציות, חריפות או כרוניות, אצל מטופלים עם  הפרעת שימוש באלכוהול.

נוירוטרנסמיטורים

בהיבט הביוכימי,קיימות שתי השערות עיקריות - האחת נוגעת לשינויים בפעילות של דופמין כגורם מכריע בהתפתחות ההפרעה והשנייה נוגעת לשינויים בסרוטונין. 

תסמונת ורניקה-קורסקוב

אלכוהוליסטים כרוניים נוטים לסבול ממחסור בתיאמין (ויטמין B1) 

ידוע כי מחסור בתיאמין מוביל לתסמונת ורניקה-קורסקוב (Wernicke-Korsakoff syndrome), המתאפיינת בממצאים נוירולוגיים, בעיקר פגיעה בתפקודים קוגניטיביים. 

נדרש עוד מחקר בנושא על מנת להרחיב את הבנתנו בנוגע להשפעה הפוטנציאלית של אלכוהול על התפרצות הפסיכוזה.

הרעלת אלכוהול, גמילה מאלכוהול ושימוש לרעה באלכוהול, כולם יכולים להוביל לפסיכוזה הנגרמת על ידי אלכוהול.

טיפול

על הטיפול להתחיל בסמוך לקבלת אבחנה של AIPD.

חשוב קודם שגורם רפואי יזהה האם אכן נעשה שימוש באלכוהול שגרם לשינויים הפסיכולוגיים.

אם לאדם יש נטייה להפוך אגרסיבי או אלים, ייתכן שיהיה צורך בתרופות הרגעה שיינתנו על ידי רופא

חוקרים מדגישים כי התנזרות מאלכוהול היא חלק מרכזי בתוכנית הטיפולית.

ישנן מספר אופציות לטיפול עבור אנשים הסובלים מצריכת אלכוהול מוגברת.

• פסיכותרפיה - המטפל עוזר למטופל להבין כיצד ומדוע המחשבות והרגשות שלו משפיעים באופן ישיר על צריכת האלכוהול שלו. המטפל עשוי לספק עצות ודרכי התמודדות עם אותן מחשבות ורגשות, על מנת למזער את הסיכון הטמון בשתיית אלכוהול. 

• גמילה מאלכוהול- כאשר מכור לאלכוהול מפסיק לחלוטין לשתות למשך זמן ממושך, והוא עושה זאת בסביבה בטוחה ומבוקרת. ישנו דגש חשוב על כך שיעטוף את האדם שנגמל צוות מומחים, שיוכל לעזור לו להתמודד עם תסמיני הגמילה.

• קבוצות תמיכה - קבוצות תמיכה כמו אלכוהוליסטים אנונימיים יכולות לעזור לאנשים עם התמכרות לאכוהול. הקבוצה מאפשרת דיון פתוח ולא שיפוטי על ההתמכרות והן מעניקות לאדם גישה לרשת של אנשים תומכים ומבינים.

עדכון אחרון:

23 במרץ 2024

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Cruz, B., Vozella, V., Borgonetti, V. et al. (2024). Chemogenetic inhibition of central amygdala CRF-expressing neurons decreases alcohol intake but not trauma-related behaviors in a rat model of post-traumatic stress and alcohol use disorder. Molecular Psychiatry. https://doi.org/10.1038/s41380-024-02514-8

Stankewicz HA, Richards JR, Salen P. Alcohol Related Psychosis. [Updated 2022 Jul 12]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2022 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK459134/

Victor M, Collins GH. The Wernicke-Korsakoff Syndrome and Related Neurologic Disorders Due to Alcoholism and Malnutrition. 2nd ed. Philadelphia, Pa: FA Davis; 1989.

מה משבר רבע החיים?

מומחי הנפש מחלקים את החיים לתקופות התפתחותיות מסוימות, משברים נורמטיביים, שקיימים מעבר להבדלים אינדיבידואליים. 

בכל תקופה כזו יש טווח זמן, מטרות רלוונטיות והתקדמות נפשית ומנטלית המתבססת על תקופות קודמות. 

את משבר אמצע החיים, למשל, ניתן לתאר כתקופה המופיעה בד״כ בעשור החמישי, אחרי 40 שנים, בהן עמדנו בפני המון ציפיות מהעולם סביב.

אדם בשנות ה-40 עבר כבר לא מעט משברים קודמים, כמו משבר גיל ההתבגרות, משבר הכניסה לאזרחות וניתן לצפות כי משברים רבים עוד לפניו.

אריק אריקסון, פסיכולוג חכם, תרם לנו את המודל הפסיכו-סוציאלי, לפיו כל מעגל החיים כולל 8 מצבים, שבכל אחד מהם יש שתי אפשרויות התפתחותיות קוטביות (השלב האחרון, למשל, הוא ״השלמה מול ייאוש״).

לכל דור יש מה להגיד על הדור שמגיע אחריו, אבל באמת נראה שהדור האחרון הביא עמו שינויים מואצים יותר. 

בשנים האחרונות ניכר שחרדה, דיכאון, ייסורים ובלבול הפכו למעין נורמה בקרב צעירים בשנות העשרה המאוחרות ובשנות ה-20-30 לחייהם, כאשר צעירים אלה שוטפים את הקליניקות עם ביטחון מעורער ותחושה כללית של תלישות ושמשהו איתם אינו כשורה. 

בדיוק כמו אמצע החיים, גם ״רבע החיים״ יכול להביא עמו משבר, נוכח הניסיון ליצור הפרדה מול ההורים ולעצב תחושת זהות. אבל הדור שנכנס כיום אל עולם הבגרות ניצב בפני אתגרים חדשים, ולפעמים מתישים, כאשר צעירים רבים נאבקים לאפשר לעצמם מימון לימודים גבוהים או מחליטים פשוט לא לפנות לכאלה, ו״המשבר הקיומי״ שבעבר היה מגיע לאחר סיום התואר - מתחיל יותר ויותר מוקדם. ללא המסלול ה״קבוע״ של לימודים גבוהים, נישואים וגידול משפחה, לעתים בני הדור הצעיר נופלים למצב של נעורים מורחבים. קרוב לשליש מהמבוגרים המשתייכים לדור ה-Z חיים עם הוריהם או קרובי משפחה אחרים ומתכננים להישאר שם, ורבים מהם כה טרודים בעניינים כספיים יומיומיים – מכובד ההלוואות לתשלום שכר לימוד ועד ליוקר המחייה – עד שהם מרגישים שאינם יכולים אפילו לשקול מה הם רוצים לעשות עם חייהם. לעתים קרובות שיתוק זה מוחרף ע״י חרדת האקלים ההולכת וגוברת ומגפת הקורונה המתמשכת, שבעקבותיה צעירים רבים איבדו קרובי משפחה וחברים, או חוו אובדנים קטנים יותר, כמו אובדן חוויית לימודים קונבנציונלית או התחלת עבודה ראשונה לאחר הלימודים. לדברי המומחים, מי שנכנס אל עולם הבגרות זקוק להדרכה ברורה בנוגע לאופן בו יוכל לצאת מהבלבול.

הנה כמה טיפים:

קחו את עצמכם ברצינות

כל כמה חודשים עצרו כדי לבדוק איפה אתם בחייכם ואם אתם מרגישים תקועים או לא מרוצים. זהו את ההיבטים שבהם אתם רוצים לחולל שינוי והקשיבו לדברים שלגביהם אתם סקרנים באופן טבעי - אולי יש מקום שתמיד רציתם לבקר בו או שפה שרציתם ללמוד, אולי יש תחביב חדש שאתם רוצים לנסות או שאולי מתחשק לכם לחקור חלק של ההיסטוריה המשפחתית. תנו כבוד לחיים הפנימיים שלכם והרשו לעצמכם להיות ״אנוכיים״. חקירה עצמית דורשת עבודה, לא רק ״הדבקת תוויות״.

סבלנות

היום כבר לא מתייחסים ברצינות לרעיון לפיו כשאדם מגיע לגיל 18 הוא מוכן בשלמות לצאת אל הבגרות. קחו את הזמן.

לא הכל עובד קצר ומהר כמו פוסט בטוויטר.

שאלו את עצמכם מה חסר

בקבוצת ״רבע החיים״ יש אנשים שנוטים ליציבות ויש כאלה ויש כאלה שהאוריינטציה שלהם היא משמעות: הראשונים הם כאלה שהסביבה תופסת כיציבים – הם מתעדפים תחושות של ביטחון, הצלחה ובניית משפחה, אבל נלוות לכך תחושות של ריקנות וזיוף ושל חוסר; מנגד, האחרונים הם אנשים שלרוב הם אמנים – יש להם תשוקה ליצירה אבל קשה להם להתמודד עם היומיום, והם מוצאים את מה שהחברה מצפה מהם לעשות ככזה שמציף אותם ואינו מתאים להם. המטרה של ״משבר רבע החיים״ היא להפוך לאדם שלם, כך שגם אלה וגם אלה צריכים לספוג תכונות שמאפיינות את ה״סוג״ האחר כדי להתאזן. ה״יציבים״ צריכים להכניס לחייהם יותר תשוקה ותכלית, ואילו אלה שמונחים ע״י משמעות צריכים למצוא ביטחון, אולי באמצעות שגרה קבועה שתכלול גם מקום ליצירה.

יודה

תהליך ההבנה העצמית יכול להיראות חסר תכלית בעולם לא-יציב. בנקודה זו כדאי להסתכל על דמותו של יודה, מאסטר הג׳דיי מסרטי ״מלחמת הכוכבים״, המהווה השראה לתחושת שקט פנימי גם נוכח כאב קיצוני ואפוקליפסה. במילים אחרות, גם כשנראה שבחוץ אין יציבות רבה, מתמודדי ״משבר רבע החיים״ יכולים לנסות ליצור לעצמם יציבות. ייסוד הרגלים שיעזרו לקרקוע כבר בגיל צעיר הוא חשוב ביותר, שכן תקופות מעבר חושפות אותנו לשחיקה. מי שיש לו ארגז כלים מעשי של פרקטיקות דאגה עצמית (למשל אדם שמונה באופן קבוע דברים שהוא אסיר תודה עליהם, מתרגל נשימות עמוקות, מתחזק תזונה בריאה או מתעמל בקביעות) יוכל להיעזר בהן למציאת בהירות.

אל תפחדו לחולל שינוי גדול

חשוב לזהות איזה חלקים של חיינו יש ביכולתנו לשנות. אי אפשר לשנות בוס מרגיז, אבל אפשר אולי לתכנן שינוי בקריירה. למרות שהדבר אינו תמיד קל, על צעירים לשקול את הסיכונים שבהנצחת המצב הנוכחי – הישארות בעיר קטנה שאין בה הרבה אפשרויות, המשך בקריירה שאינה גורמת שום ריגוש וכו׳, אל מול היתרונות שבלנסות משהו חדש. למרות הבלבול והמגבלות, בסופו של דבר מדובר בשלב הכי חופשי בחיים, תקופה שבה קל יותר לעבור לעיר חדשה או להחליף עבודה.

בחרו מתי לפנות אל ההורים ומתי לפתור עצמאית

משבר רבע החיים הוא מסע מתלות לעצמאות, בו הצעיר לומד להסתמך על עצמו, לאחר שגדל בתרבות של הורות מגוננת. גם לצעיר שעדיין חי בבית הוריו יש דרכים שבהן מערכת היחסים שלו עם ההורים יכולה להתפתח, בצורה תעזור לו להיות עצמאי יותר, בין היתר ע״י שיחה אודות ההיסטוריה המשפחתית וזיכרונות מהעבר או שאלות על האופן בו ההורים גודלו. המטרה היא לעשות מעבר מיחסים של היררכיה ליחסים של חברות, לא רק ליצור מרחק פיזי. אין פירוש הדבר לעולם לא להזדקק שוב לעזרת ההורים, אלא לעשות עבודה עצמית כדי להבין שזה הזמן שבו אנו צריכים לדאוג לעצמנו.

צעירים ברבע החיים עשויים להרגיש לחץ לסיים במהרה כל שלב בחייהם, והם משתוקקים לתחושת ההישג שמגיעה עם השלמת כל משימה. ללמוד להקשיב לעצמנו הוא תהליך שנמשך כל החיים, ובמקום לחפש תיקונים מהירים, צעירים צריכים לחשוב על מטרות ארוכות טווח: להתחיל בתרפיה שנמשכת מעבר לכמה מפגשים בלבד, לבנות תזונה בריאה והרגלי התעמלות ולהתקדם לעבר הסתמכות עצמית. המטרה היא לא לסמן ״וי״ על תחנות בחיים אלא לנוע קדימה עם הפיתולים.

עצות עבור הורים לבוגרים צעירים

סיפרו לנו שכאשר גיל ההתבגרות יחלוף, יגיע החופש המיוחל.

מה ששכחו להזכיר זה שגיל ההתבגרות מסתיים היום לקראת גיל 30...

אם אתם מרגישים שקשה לו, שיש שם דיכאון או חרדה, להלן כמה המלצות:

• חפשו אחר שינויים: שימו לב לשינויים בהרגלי השינה והאכילה, להתקפי זעם, לתנודות במצב הרוח, לאובדן עניין בפעילויות שנהג ליהנות מהן בעבר, וגם לפוסטים שלו ברשתות החברתיות.

• שמרו על ערוצי תקשורת פתוחים: אם אתם מבחינים במשהו חריג, פתחו בשיחה. זה אמור להיות אפשרי יותר משנות העשרה. במקרה שהילד לא רוצה לדבר, הציעו לו עזרה במציאת אדם שניתן לבטוח בו, ושאיתו יוכל לשתף את הדברים שמציקים לו.

• חפשו אחר תמיכה מקצועית: הערכה וטיפול נפשיים עשויים לסייע לילד שביטא מחשבות אובדניות. אפשר להתחיל מלדבר על כך עם רופא הילדים או מומחה לבריאות הנפש.

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

שיטת CRAFT להעצמה קהילתית והכשרה משפחתית (Community Reinforcement and Family Training) פותחה במטרה לעזור לבני משפחה של מכורים ללמוד כיצד לנווט את האדם היקר להם לעבר ניקיון.

המטרה המרכזית של הגישה היא להביא את המתמודד להכיר בבעיה הטמונה בהתמכרות ולפתח מוטיבציה פנימית לטפל בעצמו, היא עוזרת לו גם לתעדף את בריאותו הנפשית והגופנית.

גישה זו עובדת מצוין כאשר המכור מסרב לפנות או לשתף פעולה עם טיפול בהתמכרות, או שהוא מתקשה להודות באובדן השליטה עמו הוא מתמודד (״אני אוהב את החיים עם הסם, אם יתאים לי אני יכול להפסיק״).

בניגוד לגישות סמוכות המתמקדות בקונפרונטציה, כמו התערבות משפחתית,  שיטת CRAFT מעודדת את קרובי המכור לחזק אותו כאשר הוא בוחר בניקיון או מתקדם לעברו ולהימנע מעימות ישיר. 

אחד האתגרים ב-CRAFT, שנחשב גם לביקורת מרכזית כלפי יישומיות הגישה, הוא שבני משפחה חייבים ללמוד לתת למכור להיכשל.

זה אכן מורכב ועלול במקרים מסוימים להוביל ל״אפקט בומרנג״, כלומר החרפה במצב הקליני עקב כעס של המטופל על המהלכים שנוקטים הקרובים. 

ההיסטוריה של שיטת CRAFT

CRAFT פותחה ע״י רוברט ג׳. מאיירס ו-וויליאם ר. מילר בסוף שנות ה-70.

היא מהווה גרסה מתקדמת של התערבות מוקדמת יותר שנקראת CRA – גישת העצמה קהילתית (Community Reinforcement Approach).

לפי גישת CRA, לאחרים המשמעותיים בסביבת המתמודד יש משקל רב בהשפעה על תדירות השימוש. מאיירס ומילר הרחיבו את הרעיון של גיוס הקהילה להתערב כי לעזור למכור להניע שינוי טיפולי.

מאיירס כתב מאז ספרים רבים בנושא והרחיב את הגישה ע״י שעזר למטפלים אחרים ללמוד איך לעבוד עם אדם אהוב שמכור. 

כיום, מופעלות תוכניות הכשרה רבות לטיפול בשיטת CRAFT.

מתי משתמשים ב-CRAFT?

כשמבינים שאדם שמתמודד עם התמכרות בחייו נמצא בסיכון לפגוע בעצמו או באחרים, זה הזמן לשקול את שיטת CRAFT.

שיטת CRAFT אינה התערבות במובן המסורתי של טיפול נפשי בהתמכרות. 

מפתחי השיטה רואים בה גישה מכבדת והומנית יותר, אותה ניתן לראות כתהליך התפתחותי שמתקדם באמצעות תובנה. 

איך CRAFT עובדת?

השיטה מתבססת על חיזוק חיובי, ממש לפי הרציונל של התניה אופרציונלית / אינסטרומנטלית (חיזוק, עונש וכל מה שביניהם).

לשים לב לזמנים שבהם המכור אינו משתמש, ולחזק אותו באמצעות תגובה שעושה לו טוב, זאת במטרה לחזק את ההתנהגות החיובית בעתיד לבוא.

בעיקר, השיטה מעודדת:

• להבין מתי יש למכור את הפיתוי הכי גדול להשתמש בחומר. האם כשהוא עצוב? האם בזמן מסוים ביום? הדבר יכול לעזור לאדם הקרוב להבין אם הוא גורם לטריגר באופן לא מכוון.

• לתקשר בצורה בהירה יותר עם המשתמש בכל היבט של חייו.

• להשתמש בחיזוק חיובי בעקביות כדי לעודד התנהגות פרו-חברתית ללא שימוש בחומר.

• להימנע ממתן חיזוקים חיוביים במצבים בהם האדם המכור מועד ומשתמש. זאת ועוד, הרעיון הוא לתת לו להתמודד לבד עם ההשלכות.

• בעבודה עם מטפל בעל הכשרה ב-CRAFT, יש ללמוד ממנו את העיתוי האופטימלי להעלאת האופציה לטיפול מול המכור, ואז ללמוד איך להגיב מיידית אם הוא מסכים.

• לתמוך במהלך הטיפול ולפתח עמדה סבלנית, גם במצבים בהם המטופל נושר מהטיפול טרם סיומו.

השפעותיה של שיטת CRAFT

קיימים מחקרים המלמדים כי השיטה יעילה בעידוד מתמודדים עם התמכרות להודות שיש להם בעיה ולחפש טיפול.

למשל, מחקר מצא כי כאשר 62 משפחות נרשמו ל-CRAFT תחת פיקוח קליני כדי לקבוע את יעילות השיטה, 74% מהן הצליחו להביא את המכור לטיפול.

מחקר אחר הראה תוצאות דומות, כאשר 67% מהמכורים חיפשו טיפול, זאת בהשוואה לכ-29% מהמכורים שמשפחותיהם הסתמכו על קבוצות תמיכה של מכורים אנונימיים.

עוד יש לציין שהדבר עשוי לקחת זמן. במחקרים שהוזכרו לעיל התבצע מעקב בן 6 חודשים אחרי בני המשפחה עד שהיה מעבר לשלב השני, בו המכור התחיל לקבל עזרה בפועל.

מורכבויות של השימוש ב-CRAFT

היבט חיוני של השיטה הוא לעודד משפחות לקחת צעד אחורה ולאפשר לתוצאות קשות להתרחש כשהמכור משתמש בחומר.

בעצם, תוכנית CRAFT רוצה שבני משפחה יתנו למכור להתמודד עם מוראות ההתמכרות וללמוד ׳דרך הרגליים׳ שהוא מזיק לעצמו ולאחרים.

למשל לאפשר לו להרגיש תסמינים הקשורים בגמילה, להחסיר ימי עבודה או לפספס אירועים משפחתיים.

הרציונל הזה יכול לגרום למכור לחוש כעס או טינה כלפי בני המשפחה.

הנזק יכול להיות משמעותי במיוחד אם המכור הוא מפרנס ויש לו תחומי אחריות משפחתיים.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מומחים מומלצים לטיפול בהתמכרויות

הכירו את המטפלים בהתמכרויות התנהגותיות במכון טמיר

מומחים לטיפול בהתמכרויות - מכון טמיר

עמיר פירני

MSW

מכון טמיר תל אביב

אבי יקיר

MSW

מכון טמיר תל אביב

איילת בורוכוב

MSW

מכון טמיר תל אביב

הילה בוצ׳ן

MSW

מכון טמיר נתניה

מרגנית כרמי מדינה

MSW

מכון טמיר כפר סבא

יעל אלמוג

MSW

מכון טמיר יהוד

איילת כהן-תדהר

MSW

מכון טמיר הרצליה

מאיה בלום

MSW

מכון טמיר באר שבע

צביקה סטולר

MSW

מכון טמיר חיפה

שירה לבנת בן זאב

MSW

מכון טמיר גבעתיים

ד״ר נועם זילברמן

Phd

מכון טמיר תל אביב

דניאל זיסלמן

MSW

מכון טמיר כפר סבא

גליה כץ

MSW

מכון טמיר באר יעקב

ולדי פירר

MSW

מכון טמיר גני תקוה

דלית גטניו

MSW

מכון טמיר רחובות

בתאל חוסלקר

MSW

מכון טמיר תל אביב

אוריין גלעדי

MSW

מכון טמיר באר יעקב

דרור זבולון

MSW

מכון טמיר ראשון לציון

כרמי לחיאני דואק

MSW

מכון טמיר תל אביב

נועה לאור מצליח

MSW

מכון טמיר חדרה

נועם סלפטר

MA

מכון טמיר תל אביב

מירב דנקונה

MA

מכון טמיר תל אביב

אייל גינזבורג

MSW

מכון טמיר תל אביב

ד״ר אודי דוד

MSW

תל אביב

הגר ילוז

MSW

תל אביב

אילנה קאופמן כהן

MSW

מכון טמיר נתניה

לורה בורס-אזולאי

MSW

תל אביב

נורית אלנהורן

MSW

מכון טמיר באר שבע

עינת סוקול

MSW

מכון טמיר רחובות

דנה בלקינד

MSW

מכון טמיר פרדס חנה

ד״ר אהרון שבי

MSW

מכון טמיר גדרה

אורן שפר

MA

מכון טמיר תל אביב

שיחת ייעוץ בזום פגישה בתל אביב

  נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Brittany Loggins (2021). What Is the CRAFT Approach to Substance Abuse Intervention? In verywellmind: https://www.verywellmind.com/the-craft-approach-to-substance-abuse-intervention-5191125