טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) עבור קהילת הקשת הטרנסג'נדרית

דרג פריט זה
(3 הצבעות)
טיפול דיאלקטי התנהגותי לקהילה הטרנסג'נדרית טיפול דיאלקטי התנהגותי לקהילה הטרנסג'נדרית

טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) בקשת הטרנסית

 

הקשת הטרנסית -  טרנסקסואליות, ג'נדרקווירים ומתלבטים במגדרן  - מקבלת הכרה גוברת בחברה, בתרבות ובפסיכולוגיה. 

למרות שהזרקור החיובי הופנה כבר כלפי הקהילה הטרנסג'נדרית, הנושא נותר לא מטופל מספיק, הן מבחינת חינוך והן מבחינת מחקר, שיובילו להבנה קלינית טיפולית ספציפית.

לקראת יום עיון בנושא, סיכמנו את מאמרם של סלואן, ברק ושפארד (2017) המציינים את הרלוונטיות של טיפול dbt ותיקוף לאוכלוסיה הטרנסית. 

 

טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) פותח על ידי מרשה לינהן ונחשב ל"סטנדרט הזהב" לטיפול בהפרעת אישיות גבולית.

טיפול זה הראה יעילות נרחבת גם לטיפול עבור מגוון פסיכופתולוגיות, כמו דיכאון, הפרעות אכילה, PTSD, ניהול כעסים, הפרעות חרדה והתמכרויות, עבור ילדים, בני נוער ומבוגרים. 

בחינת המכניזמים שפועלים בבסיס הטיפול מציעה כי טיפול DBT מתמקד בנטיה להתנהגויות לא יעילות, המקושרות לקשיי ויסות רגשי, מה שעשוי להסביר מדוע DBT עשוי להיות רלוונטי מאוד עבור טרנסג'נדרים.

 

 

זהות טרנסג'נדרית וסביבה לא מתקפת

התרבות השלטת בחברה שלנו כוללת אמונות, ערכים ופרקטיקות אשר מניחים כי המין בו נולדנו בא בהלימה יחד עם המגדר בו אנו בוחרים להגדיר את עצמנו. כך, אנו נכשלים ביצירת מקום עבור הזהות הטרנסג'נדרית.

בנוסף, הסביבה אינה מתקפת  נון-קונפורמיות מגדרית דרך הגבלות וחוקים וגם דרך אלימות בין-אישית -  קיימת התעללות רבה והזנחה בקרב הקהילה הטרנסג'נדרית, ולעיתים אף התעללות על ידי הפרטנר המיני, כאחת הדרכים הקיצוניות והפסולות לשלילת הזהות הטרנסג'נדרית.

 

מהי סביבה לא מתקפת?

סביבה לא מתקפת הינה סביבה שאינה מאשררת את החוויות האישיות של הפרט, כולל הרגשות שלו ותחושת העצמי.

כך, הסביבה התרבותית השלטת גורמת לכך שאנשים בעלי זהות מגדרית טרנסג'נדרית מוענשים, מודרים ולא מקובלים.

Psychotherapy for transgenders  

תאוריית לחץ המיעוט המגדרי

תיאוריית לחץ המיעוט המגדרי נגזרת מתוך מודל לחץ המיעוט, אשר מתמקד בהשפעות הבריאותיות של סטיגמה.

הלחץ שנובע מהסטיגמה המתלווה לזהות הטרנסג'נדרית מתווסף למגוון גורמי לחץ נוספים שכל בני האדם חווים באופן טבעי מהלך חייהם.

מחקרים חדשים החלו לקשר בין הסטיגמטיזציה שחווה הטרנסג'נדר/ית לבין הפרעות נפשיות שקיימות בחברה כולה, כגון דיכאון, חרדה, פגיעה עצמית, אובדנות ושימוש בסמים.

הנקודה החשובה כאן היא שהתאוריה אינה מתמקדת בהשפעת ההגדרה המגדרית על תהליכים נפשיים לאור אותה סביבה לא מתקפת, אלא מצטמצמת לזהותו של האדם. על כן, יכולת ההבניה שלה עבור התערבויות קליניות, מוגבלת.  

התערבויות טיפוליות חדשות נדרשות, כדי לעצב ולהבנות ומודלים ותיאוריות שלוקחים בחשבון את האטיולוגיה של המצבים הקליניים הנובעים מהיעדר סביבה מתקפת.



סימפטומים קליניים של זהות וביטוי טרנסג'נדרי בסביבה לא מתקפת

חוסר-תיקוף של זהות וביטוי טרנסג'נדריות מעורר מצוקה משמעותית.

לאור זאת, הספרות המחקרית מראה כי המצוקה הפסיכולוגית מתאפיינת כקשורה בהפרעה בוויסות הרגשי וההתנהגותי.

לדוגמא, מחקרים מצאו בקרב טרנסג'נדרים שיעורים גבוהים של חרדה, דיכאון וסומטיזציה - מצבים אשר מאופיינים בתגובות רגשיות שליליות. תגובות אלה עשויות להיות תולדה ישירה של מקורות לחץ הייחודיים לקבוצת אוכלוסייה הסובלת מהיעדר-תיקוף כרוני, ובכלל זאת טרנסג'נדרים.

אולם, ייתכן גם כי סיבתיות זו איננה ישירה, באופן זה שמקורות הלחץ מובילים להפחתת משאבי ההתמודדות, אשר היעדרם גורם לשיבוש הוויסות של הבעת רגש ומחשבות מכאיבות.

עדות להשפעה של סביבה לא-מתקפת על ויסות התנהגות ניתן למצוא במחקרים שמלמדים על שיעורי אובדנות גבוהים בקרב טרנסג'נדרים, בשכבות גיל שונות. כמו כן, נמצא כי בשונה מהתנהגויות מסכנות אחרות, התנהגות אובדנית קשורה בהתנהגות מינית מסוכנת ובשימוש בחומרים.

 

 

דיספוריה מגדרית

דיספוריה מגדרית, המופיעה בDSM-5, היא אבחנה שנויה במחלוקת המתאפיינת במצוקה נפשית על רקע של חוסר התאמה בין המין הביולוגי ובין הזהות המגדרית, מצב שעלול לגרום למצוקה וחוסר תפקוד משמעותיים שחווים חלק מהטרנסג'נדרים.

חשוב להדגיש כי לא כל רמה של מצוקה קשורת מגדר תחייב אבחנה קלינית, מפני שדיספוריה מגדרית מתארת תופעה מימדית ולא קטגוריאלית.

למרות זאת, אבחנה של דיספוריה מגדרית מצויה בשימוש נרחב מפני שהיא נחוצה לטרנסג'נדרים כדי לקבל שירותים רפואיים הקשורים בשינוי מגדרי (כמו ניתוחים וטיפולים הורמונליים).

על כן, מתן האבחנה עצמה יכולה לגרום לחוסר-תיקוף, מפני שהיא עלולה למתג כפתולוגיים גם אנשים אשר לא חווים מצוקה משמעותית הקשורה במגדר. בכך, האבחנה עצמה עלולה להוות גורם לחץ אשר ייצור ויחמיר חוויה של מצוקה הקשורה במגדר.

 

 

המודל הביו-סוציאלי ב-DBT

המודל הביוסוציאלי בטיפול דיאלקטי-התנהגותי מהווה מסגרת תיאורטית חיונית, באמצעותה ניתן לתאר את האופן בו סביבה לא-מתקפת מייצרת הפרעה בוויסות הרגשי.

מודל זה פותח על ידי מרשה לינהן,  על מנת להסביר את הגורמים היוצרים והמשמרים הפרעות בוויסות הרגשי ותפקוד לקויים המלווים אותן.  

המודל הביוסוציאלי חיוני ליצירת המשגה וטיפול פסיכולוגי במצוקה המתעוררת עקב חוסר תיקוף מתמשך של זהות וביטויים טרנסג'נדריים. המודל מצביע על כך שהפרעה בוויסות הרגשי היא תוצאה של קשרי גומלין בין טמפרמנט ביולוגי ובין סביבה לא מתקפת.

הטמפרמנט הביולוגי מתאפיין בפגיעות רגשית הקשורה בתגובות רגשיות חזקות לגירויים.

כאשר תגובות אלו מתעוררות הן מתאפיינות בעוצמה גבוהה שמתמשכת לאורך זמן.

כפי שתואר קודם, סביבה לא מתקפת היא כזו שאיננה מכירה, מבינה, ו/או מקבלת את הדרך שבה אדם מבטא את חוויותיו הפנימיות.

סביר שמצב כזה יתרחש כאשר ביטוי של חוויות פנימיות ופרטיות לא מתקבל על ידי אנשים חשובים בסביבתו של אותו אדם. כפי שיושם עבור מצבים בהם המצוקה קשורה למגדר, גם טרנסג'נדרים עשויים לחוש לא מתוקפים כאשר זהותם המגדרית ו/או הביטוי המגדרי שלהם נתקל בדחיה, עונש, או נשלל בדרך אחרת על ידי סביבתם החברתית. על פי המודל הביוסוציאלי, חוסר-התיקוף נמצא ביחסי גומלין עם גורמי הפגיעות של אותו אדם, וגורם לחוסר וויסות משמעותי של ביטוי רגשי, קוגניציה והתנהגות.

התהליך הדו-צדדי בין טמפרמנט ביולוגי לבין סביבה לא מתקפת, מציע כי מאפיינים באדם ובסביבה משפיעים באופן מתמשך  והדדי אחד על השני לאורך זמן.

ככאלה, מאפייני שניהם מחמירים אף הם לאורך זמן.

המודל הביוסוציאלי שונה ממודל אינטראקציוני.

משתנים במודל אינטראקציוני, כמו מודל פגיעות-לחץ, נותרים סטטיים לאורך זמן, ומושגת תוצאה, כאשר משתנה ברמה מסוימת תורם לפעילות של משתנה ברמה אחרת. לדוגמא, אם אדם מצוי במצב של לחץ נפשי, הוא מועד, בסבירות גבוהה יותר,  להתקרר ולחלות בשפעת.

מודל הלחץ-מיעוט של מאייר (Meyer) ותיאוריית המיעוט המגדרי הן דוגמאות של מודלים אינטראקציוניים. אולם, במודל של יחסי גומלין, כל משתנה עובר שינוי באופן עקבי לאורך זמן, דרך השפעה של משתנה אחר.

לדוגמא, ילד אומר לאמו שהוא עצוב, והאמא אומרת לילד "אין שום סיבה להרגיש כך". ככל הנראה, המצוקה והעוררות של הילד יגברו בתגובה למה שהילד חווה כתגובה מענישה ומזניחה. הילד עשוי כעת להתחיל להראות את העוררות והמצוקה (למשל בכי), דבר שמטריד את אמו עוד יותר, ושמגיבה בתורה בקול עוד יותר גבוה, "אם לא תפסיק לבכות, אני אתן לך משהו לבכות לגביו!". עם הזמן, הילד נהיה יותר ויותר רגשי, ואמו נהיית יותר ויותר לא-מתקפת.

באופן זה, חוסר-תיקוף וניהול הבעת רגש שלילי, מחמירים ומתגברים אחד את השני באופן הדדי ולאורך זמן.

מערכות יחסי גומלין שמכילות חוסר-תיקוף כרוני וגבוה, נמצאות בסבירות גבוהה להשפיע על האופן בו האדם מווסת את רגשותיו.

לדוגמא, עדויות מראות כי עוררות רגשית מוגברת מהווה השפעה מיידית לחוסר-תיקוף מהסביבה, ונטען שאפילו עבור אנשים עם מעט פגיעות ביולוגית, חוסר-תיקוף חודרני עלול לגרום לבעיות בוויסות הרגשי. עבור טרנסג'נדרים, חוסר-תיקוף הנחווה בחשיפה לתרבות הדומיננטית, עלול להגביה את רמות הבסיס של עוררות, אשר שיגרום עבור חלקם לשיבוש נרחב בוויסות הרגשי. שיבוש בוויסות הרגשי מוגדר כמצב של עוררות רגשית שלילית או  מעוררת דחיה, אשר הינה גבוהה מספיק כדי להפריע לתהליכים קוגניטיביים והתנהגותיים של ניהול עצמי. לכן, המופע הקליני של מצוקה רגשית בטרנסג'נדרים, יכול להיות מובן במסגרת המודל הביוסוציאלי, כהשלכה טבעית של חוסר-תיקוף, אשר מחמיר כתוצאה מניסיונות לא יעילים לווסת רגש.



יישומים של טיפול דיאלקטי-התנהגותי לקהילה הטרנסג'נדרית

חוסר התיקוף מצד הסביבה של זהויות טרנסג'נדריות ושל ביטויים של טרנסג'נדריות מוביל לקשיים בוויסות רגשי אצל אוכלוסיה זו.

הקשיים מתבססים על כישלון בלמידתן של אסטרטגיות יעילות לוויסות רגשי וחיזוק קבוע של אסטרטגיות לא יעילות.

לפי לינהן, חוסר תיקוף סביבתי כרוני מלמד את האדם:

א) להימנע באופן אקטיבי מתיקוף עצמי,  מה שמאלץ אותו להסתמך על סימנים חיצוניים בניסיון לדעת כיצד להגיב

ב)  להתלבט בין הרחקה או עיכוב רגשי לבין הפגנת מופעים רגשיים קיצוניים

ג) להגיב בעוררות שלילית גבוהה לכישלונות חוזרים, תוך יצירת מטרות וציפיות לא ריאליות שמתבססות על סטנדרטים פרפקציוניסטיים.

כתוצר של חוסר התיקוף מצד הסביבה, ילדים, בני נוער ומבוגרים  מהקשת הטרנסג'נדרית עלולים ללמוד כי זהותם וביטויה, הם "לא נכונים".

כתוצאה מכך הם עלולים לחוות בלבול ואשמה באשר לזהותם המגדרית, ואף להפנים טרנספוביה.

בכדי להימנע מחוסר התיקוף הם עשויים ללמוד לנהל מצוקות הקשורות למגדר באמצעות הדחקת זהותם המגדרית האמיתית והיענות להשתתפות בפעילויות המחזקות תפקידי מגדר מסורתיים.

קונפורמיות כזו עשויה לקבל חיזוקים חיוביים על ידי הסביבה ולתת רגיעה זמנית ממצוקה הקשורה למגדר.

עם זאת, במקרים אלו, הזהות המגדרית האמיתית 'זוכה' לחוסר-תיקוף נוסף, ובהמשך עלולה להתעצם המצוקה הנפשית הנוגעת למגדר.

ואז שוב - ניסיון לדבר על המצוקה מעורר יחס בלתי מתקף נוסף מצד הסביבה, וכך טרנסרג'נדרים נעים בין אפשרות של הדחקה לבין ביטוי של מופעים רגשיים קיצוניים, שעלולים להתבטא בנוקשות, או בהתנהגויות שאינן תואמות למגדר (כגון היפר-גבריות אצל טרנסים).

חלק מהטרנסג'נדרים המתמודדים עם מצוקה הנוגעת למגדר עשויים לחפש התערבויות של שינוי (למשל באמצעות טיפול הורמונלי) תוך הבאת ציפיות פרפקציוניסטיות, כמו למשל הציפייה "אני צריך להראות ולעבור כאישה אמיתית 100 אחוז מהזמן."

ציפיות אלו עשויות להגביר תגובות לא מתקפות מהסביבה. לטענת הכותבים, אסטרטגיות לא מועילות כגון הדחקה, נוקשות, והתבססות על מטרות לא ריאליסטיות, הם תוצר של אינטראקציה בין סביבה לא מתקפת עם הזהות הטרנסג'נדרית וביטוייה. כתוצר של אינטראקציה זו, טנרסג'נדרים עלולים לחוות פגיעה ביכולת לשמר תחושה יציבה של העצמי, ביכולת לתקשר ביעילות עם הסביבה החברתית וביכולת לווסת באופן יעיל רגשות והתנהגויות.

 

טיפול DBT בקשת הטרנסג'נדרית

בהתחשב ברלוונטיות של המודל הביו-סוציאלי של ויסות רגשות עבור המצוקה של  טרנסג'נדרים, טיפול המתמקד בוויסות רגשות עשוי להועיל עבור הפחתת מצוקה זו.

הגישה הדיאלקטית שבבסיס גישת DBT עשויה אף היא לתרום לטיפול במצוקה אצל טרנסגנד'רים. גישה זו מתבססת על עקרונות של שלמות וקוטביות ומתייחסת למתח שבין הצורך בקבלה והצורך שבשינוי. בהקשר זה,  חוסר ויסות רגשי עשוי להיות מתואר ככישלון דיאלקטי - כישלון ביכולת לבצע אינטגרציה בין ניגודים, חיזוק של חשיבה דיכוטומית וחוסר קבלה של שינוי מתמשך. בהתבסס על ההנחה הדיאלקטית ש"החלק חייב להתייחס לשלם" וש"אחד אינו יכולים להתקיים בלי האחר" מצוקה הקשורה למגדר (Gender Dysphoria) אמנם עשויה להתקיים באופן עצמאי ולא כתוצר של סיבה בלתי מתקפת, אך עשויה להחמיר כתוצר של סביבה בלתי מתקפת. בהתאם לכך, חלק מהמצוקה של טרנסג'נדרים חייבת להיות מובנת בתוך הקשר של עולם בינארי וסיסג'נדרי. הטיפול אם כן צריך לכלול שילוב בין אסטרטגיות של קבלה של העצמי הטרנסג'נדרי בתוך הקונטקסט הנ"ל, לבין אסטרטגיות של שינוי פנימי (למשל אסטרטגיות ויסות) ושל העולם החיצוני, כדי ליצור סביבה יותר מתקפת עבור זהויות טרנסג'נדריות.  



דיאלקטיקה בטיפול בקשת הטרנסית: איזון בין קבלה לשינוי

עבור חלק מהטרנסג׳נדרים, המתח הדיאלקטי המתואר מביא לדפוסי חוסר ויסות, אותם ניתן לחלק ל-4 קטגוריות:

  1. בעיות בזיהוי עצמי או בחוויית העצמי
  2. קשיי ויסות רגשי
  3. קשיים בין אישיים
  4. דפוסי התנהגות אימפולסיביים ובעייתיים

מטרת ה-DBT הינה התמודדות עם ארבעת הקשיים הללו באמצעות למידה ואימון במיומנויות שמציעה הגישה:

מיינדפולנס, ויסות רגשי, יעילות בין אישית ועמידות במצוקה.

המיומנויות נועדו ללימוד אסטרטגיות יעילות להתמודדות עם מצוקה נפשית של המטופלים.

DBT מכוון לשינוי דרך חשיפה והבניה מחודשת של הקוגניציות, המסייע להעצמת המטופל, משנה חוויות פנימיות כואבות ומתמודד קונפליקטים חיצוניים מתלווים.

יחד עם זאת, במסגרת ה-DBT ניתן לאזן מטרות התנהגותיות יחד עם טכניקות קבלה, שבאופן מפורש מתקפות ומכירות בכאב הפנימי של המטופל ומדגישות את המציאות וההקשר החיצוניים במסגרתם הכאב מתקיים.

כמו כן, ה-DBT מרחיב את מושג ה״קבלה״ על ידי הדגשת הצורך של המטופל לקבל את עצמו ואת העולם בו הוא חי בהווה.

 

בהינתן האיזון המתואר בין קבלה ושינוי, טיפול DBT מתאים מאד לטיפול במצוקתם של טרנסג׳נדרים, הצומח ומתגבר בסביבה לא מתקפת. הטיפול כולל שני סטים של כלים מעודדי-קבלה (מיינדפולנס, ויכולת לשאת מצוקה), ושני סטים של כלים מעודדי-שינוי (וויסות רגשי, ויעילות בין אישית). כישורי מיינדפולנס, המציעים טכניקה לשליטה בקשיבות, בשירות ההסתכלות על העצמי ועל הסביבה ללא שיפוטיות, עשויים להיות אפקטיביים במיוחד בסיוע למטופלים הסובלים מחוסר תיקוף סביבתי על ידי הפחתת הסתמכות על פידבק מן הסביבה החיצונית המכתיבה את הזהות המגדרית וביטויה, והחלפת הסתמכות זאת בהסתכלות פנימה ובאיתור תחושת עצמי קבוע ויציב. היכולת לשאת מצוקה וסבל, שמדגישה את קבלת המציאות בדיוק כפי שהיא, חיונית אף היא לשינוי דפוסים התנהגותיים לא מווסתים כגון אימפולסיביות או התנהגויות בעייתיות אחרות כגון התנהגות מינית מסוכנת, שימוש בחומרים, והתנהגות אובדנית. בתוך מסגרת העבודה של ה-DBT התנהגויות אלו נחשבות לניסיונות לא אפקטיביים לפתרון הדיאלקטיקה הבסיסית בין זהותו של המטופל הטרנסג׳נדר בעולם של בינאריות סיס-ג׳נדרית. לכן, יש צורך ביכולת לשאת סבל לזמן ארוך מספיק במהלכו יהיה ניתן למצוא פתרונות אפקטיביים אחרים למצוקות.

בניגוד לאלו, כישורי ויסות רגשי ויעילות בין אישית הם כישורים מעודדי-שינוי שממוקדים בעיצוב מחדש של חוויה רגשית והבעתה, במטרה להצליח לנהל טוב התנהגויות ומצבים קונפליקטואליים בין אישיים, בהתאמה. וויסות רגשי כולל בתוכו כישורי זיהוי ושיום רגשות, הפחתת רגשות לא רצויים, הפחתת פגיעות רגשית, והעלאת חוויה של שליטה וערך עצמי. בהקשר של חוסר תיקוף מהחברה, טרנסג׳נדרים יכולים לחוות רגשות שליליים וכואבים בדמות עצב, כעס, אשמה, ובושה, זאת בעוצמה, תדירות ומשך גבוהים מאד שמובילים לקשיים משמעותיים. לכן, הפחתת המצוקה הנפשית דורשת פיתוח כישורים להפחתת רגשות לא רצויים ופיתוח עמידות רגשית. יעילות בין אישית מסייעת למטופל לתווך את הצרכים והרצונות שלו באופן ששומר על ביטחון עצמי ומעורר סימפתיה וכבוד כלפיו. היא מעודדת את המטופל לנווט באופן אפקטיבי בתוך מערכת רפואית סבוכה, לבנות ולשמר מערכת חברתית תומכת ונחוצה, ולשמר תחושת עצמי יציבה לאור סביבה לא מתקפת.



סיכום, מסקנות וכיווני מחקר עתידיים

למרות מודעות הולכת וגוברת לחייהם ולחוויתם האישית של טרנסג׳נדרים, חסרים מודלים וגישות טיפוליות בדיספוריה מגדרית, המלווה בחוסר תיקוף סביבתי של הזהות הטרנסג׳נדרית, חוסר וויסות רגשי וחוסר וויסות התנהגותי. מאמר זה שאב מתוך המודל הביו סוציאלי של חוסר וויסות רגשי. במאמר נטען כי חוויה כרונית של חוסר תיקוף בקיום הטרנסג׳נדרי בתוך עולם בינארי וסיסג׳נדרי (שנכשל בהכרה בזהויות לא בינאריות) גורמת אצל חלק מהטרנסג׳נדרים למצוקה נפשית המאופיינת בהפרעה בסיסית בתפקוד הרגשי. ישנן עדויות רבות שתומכות בקשר בין חוויה לא מתקפת, אפליה וסטיגמה חברתית, ובין קשיים בבריאות הגופנית והנפשית של טרנסג׳נדרים ברמת האוכלוסיה. ברמה הפרטנית הדבר עשוי לבוא לידי ביטוי בהפרעות משמעותיות בוויסות הרגשי וההתנהגותי.

טיפול DBT מתמקד בין השאר בחוסר-ויסות רגשי והתנהגותי, בקשרים בין אישיים, ובתחושת העצמי.

לכן, הוא עשוי להתאים הן להמשגה והן לטיפול בטרנסג׳נדרים הסובלים ממצוקה נפשית המלווה בסביבה שאינה מתקפת ומקבלת.

זאת ועוד, DBT כולל בתוכו הן אסטרטגיות מבוססות קבלה והן אסטרטגיות מבוססות שינוי שעשויות לסייע בטיפול אפקטיבי במצוקה נפשית אצל מטופלים טרנסג׳נדרים.

התערבויות מבוססות קבלה, כדוגמת קבוצות תמיכה לטרנסג׳נדרים, ופסיכותרפיה תומכת, חשובות ומסייעות בתיקוף הזהות הטרנסג׳נדרית וביטויה.

עם זאת, התערבויות אלו לא מסייעות בלימוד כישורים לוויסות רגשי והתמודדות התנהגותית חיובית אל מול חוסר התיקוף והקבלה הסביבתיים.

בהמשך לכך, על אף שנראה כי התערבויות רפואיות המכוונות להשיג התאמה בין הזהות המגדרית וביטויה החיצוני (לדוגמה ניתוחים לשינוי מין, טיפול הורמונלי, שינוי שם ושינוי הקול) הן בעלות תרומה גבוהה לרווחה הנפשית של המטופלים, יתכן שיש צורך גם בהתערבויות פסיכולוגיות המסייעות ברכישת רפרטואר רחב של כישורים בהתמודדות עם המצוקות שתוארו לעיל.

כלומר, שינויים רפואיים ופיסיים עשויים להיות נחוצים אך לא מספיקים בטיפול בספקטרום הרחב של המצוקה המתלווה לדיספוריה מגדרית ולסביבה לא מתקפת של זהות מגדרית.

בהשוואה לאלו, טיפול DBT משלב בתוכו הן אסטרטגיות קבלה והן אסטרטגיות שינוי, שמטרתן תיקוף חווית המטופל הטרנסג׳נדר, כאבו הנפשי, הסטיגמה והאפליה המתלווים למצבו, ושינוי המצוקה הרגשית ו/או המחסומים הבין אישיים העומדים בפני הרווחה הנפשית של המטופל.

על כן, כדאי שמחקר עתידי יתמקד בהערכת הישימות של המודל הביו-סוציאלי ויעילות ה-DBT בהפחתת מצוקה נפשית המתלווה לחוסר תיקוף כרוני של הזהות והחוויה הטרנסג׳נדרית.

נחוץ מחקר פנומנולוגי בסיסי שיאיר את הקשרים בין הקיום הטרנסג׳נדרי וביטויו, חוויות של חוסר תיקוף, ותהליכי וויסות רגשיים.

מחקר עתידי צריך גם לבחון כיצד הבדלים תרבותיים ואישיים בין מטופלים טרנסג׳נדרים משפיעים על תוצאות הטיפול. מחקר כזה חשוב עקב עדויות על קשר בין הבדלים תרבותיים לבין פגיעות שונה למצוקה נפשית.

מחקרים קליניים נוספים צריכים להיעשות על מנת לבחון את היעילות של ה-DBT בטיפול במצוקה נפשית הקשורה בחוסר תיקוף של הזהות הטרנסג׳נדרית.

כמו כן, יש צורך במחקר שייבחן האם מטופלים טרנסג׳נדרים, מטפלים, ומוסדות טיפוליים מוצאים את גישת ה-DBT ישימה.

למרות הצרכים המתוארים הללו במחקר עתידי, מאמר זה מציע מסגרת עבודה להמשגה ולטיפול במצוקה פסיכולוגית של טרנסג׳נדרים, שיכולה לסייע ולהשפיע על חייהם של טרנסג׳נדרים הנתונים לחוסר תיקוף סביבתי בעולם של מגדר בינארי.

לכן, מסגרת זו מוצעת כתרומה קטנה אך חיונית במטרה הרחבה יותר של הכללת הטרנסג׳נדרים.




סיכום וכתיבה: אופיר ברגמן וצוות המתמחים בפסיכולוגיה קלינית במכון טמיר תל אביב

 

 

 

 

מקור:

 

Sloan, C. A., Berke, D. S., & Shipherd, J. C. (2017). Utilizing a dialectical framework to inform conceptualization and treatment of clinical distress in transgender individuals. Professional Psychology: Research and Practice, 48(5), 301-309.

http://dx.doi.org/10.1037/pro0000146

 

השאר תגובה

אנא הקפד למלא את שדות החובה (*) קוד HTML איננו מותר

המלצה על פסיכולוג בתל אביב


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





חדשות ועדכונים

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר ממוקם בתל אביב ובקליניקות עמיתות בכל הארץ

רח' יגאל אלון 157

תל אביב, 6745445 

972-3-6031552

 info@tipulpsychology.co.il