היינץ קוהוט | פסיכולוגיית העצמי (Self) | תאוריה וטיפול פסיכולוגי

דרג פריט זה
(59 הצבעות)
היינץ קוהוט - Self Psychology - פסיכולוגיית העצמי היינץ קוהוט - Self Psychology - פסיכולוגיית העצמי

 

 

קוהוט 

 Self Psychology

 

 

כתיבה:

eitan

איתן טמיר, פסיכותרפיסט (MA), וראש מכון טמיר;

 https://twitter.com/eitan_tamir_psy

https://www.facebook.com/eitan.tamir

עריכה אחרונה: 23 לאוגוסט 2020

 

דרכה של הפסיכותרפיה הפסיכואנליטית של פרויד עברה שינוי פרדיגמטי עם כניסתה של פסיכולוגיית העצמי, ה-Self Psychology לתוך התפיסה הטיפולית.

מבחינה כרונולוגית, פסיכולוגיית העצמי של קוהוט ממוקמת באמצע הדרך של התפתחות הפסיכואנליזה -  בין תיאוריה ממוקדת דחף לבין הגישה ההתייחסותית. 

 

מי היה היינץ קוהוט (1923-1981)?

היינץ קוהוט הגיע מאוסטריה לארה"ב כפליט, בשנות ה-30 של המאה ה-20, כילד יחיד שאולץ לעזוב את ביתו בווינה עם עליית הנאצים.

דרכו הובילה אותו להיות פסיכואנליטיקאי שפיתח את פסיכולוגיית העצמי. 

קוהוט היה הוגה, יוצר מרצה וכותב שעשה צעד ענק קדימה כלפי הגדרה מחודשת של הפסיכואנליזה כגוף ידע אוטונומי של החוויה, פסיכולוגיית מעמקים של הסובייקטיביות האנושית.

גישת העצמי הסיטה את הדגש מהצורך לפרוק דחף (תיאורית הדחף של פרויד) וממשאלות ינקותיות המשתחזרות באמצעות אובייקטים בהווה (גישת יחסי אוביקט) לעבר צרכי לכידות של העצמי (Self)

 

Kohut Self Psychology

 

איך מתבטא המעבר מהאגו (Ego) לעצמי (Self)?

היעד ההתפתחותי האנושי, לפי פסיכולוגיית העצמי, הוא לצמוח כאדם בעל עצמי יציב – קוהסיבי, לכיד.

בדומה לתיאורטיקנים פסיכואנליטיים מובילים בתקופתו, כמו דונלד ויניקוט, ווילפרד ביון, הדגיש קוהוט את מרכזיות היחסים כהסבר לעיצוב האישיות וראה פסיכופתולוגיה כשיבוש בחוויית האדם את עצמו, אך בניגוד לכותבים אחרים, פסיכולוגיית העצמי היא פסיכולוגיה חיובית ואופטימית באשר לטבע הפסיכולוגי של האדם והאנושות בכלל.

(הגישה חופפת תיאורטית לטיפול בגישה ההומניסטית שפיתח קרל רוג'רס , אך האחרון לא קיבל את הדימיון בין הגישות). 

 

 

עבודתו הקלינית והתיאורטית של של קוהוט השפיעה על כותבים רבים אחרים, שבעצמם השפיעו רבות על התפתחות הפסיכואנליזה, ביניהם אליס מילר, שלדון בך, אורנשטיין, סטולורו ועוד.  

קוהוט פיתח את מושג 'העצמי' כמושג של אינטגרציה אישיותית  התנסויות של זולת-עצמי (Selfobject) – אינטראקציות עם אנשים המגיבים בהתאם וביחס לתחושות הפנימיות להן זקוק הפרט המתפתח בנקודת הזמן הנוכחית – לצורך הזנה והתפתחות תקינה. באמצעות הפנמתם והכללתם של תפקודי זולת-עצמי, העצמי של האדם הופך ליציב, עמיד וגמיש יותר. בטיפול הפסיכואנליטי, לפי קוהוט, יש להתמקד ביחס לעצמי המוחלש ובהיענות לצרכי עצמי שתוסכלו בעבר. מטרת העל של הפסיכואנליזה היא לאחות את השסע בין האדם לעצמי הגרעיני שלו.

Mirroring

 

מה זה זולת עצמי (self object)?

 

המונח אובייקט/זולת  עצמי (self object) מציין קבוצת תפקודים פסיכולוגיים של שימור, שחזור, וטרנספורמציה של חוויית העצמי.

ברציונל הקליני של קוהוט, פסיכותרפיה מספקת מענה זמני לפונקציות החסרות של self object, תוך שימוש ביחסי ההעברה, מה שמאפשר למטופל לחוות מחדש את עצמיותו.

הרעיון של זולת עצמי בטיפול מציע שהקיום הנפשי כרוך בזיקה אל אחר שמשאיל את עצמו כמצע להתפתחות הנפשית של הזולת. יחסים אלה אינם הדדיים אלא מתקיימים תמיד בא-סימטריה אתית – אדם נוטל על עצמו את המחויבות האתית לכינונה של עצמיות זולתו. 

 

זהו מעבר משמעותי מתפיסה של יחסים בין שני אנשים (אחד כלפי השני) ליחסים של "מושקעות ומזיגה". 

 

 

קראו על התפתחות מושג העצמי מפרויד ועד ימינו <

 

The SELF

  

מהו נרקיסיזם לפי פסיכולוגיית העצמי?

התרומות של קוהוט השפיעו לא רק על מטפלים ומתמודדים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית או קווים נרקיסיסטיים, אלא גם במחשבה מחודשת על בני אדם במושגים של מבני-עצמי, ייצוגי-עצמי ודימויי-עצמי, ואיך כולנו תלויים בתהליכים פנימיים שמפתחים הערכה עצמית. 

קוהוט בחר להתמקד בטיפוס הנרקיסיסטי, אדם פגוע עם ליקוי באהבה עצמית ובעל נטיה לניצול האחר למטרת תדלוק רגשי, שמוצאים עצמם מתקשים לאהוב, ליצור ולשמר מערכות יחסים עמוקות ולעיתים אף אינם מכירים בצורך בהן. לצד זאת, הוא הכיר בנרקיסיזם גם כצורך טבעי ובריא, שקיים לכל אורך החיים.

 

 

בתחילת דרכו סבר קוהוט חשב שהסובלים מהפרעות אישיות קשות אינם ברי טיפול, אך עם התפתחות התיאוריה שלו הבין שהקושי נמצא דווקא אצלו – הוא טבע את המונח המאתגר מטפלים עד היום: "מי שלא יכול לשאת בחום התנור – שייצא מהמטבח".

קוהוט סבר כי כדי לגדל אדם חכם, בטוח ואמפטי, נדרשת התאמה הורית אמפתית, לצד מידה אופטימלית של סיפוק ומידה אופטימלית של תסכול. הוא טען כי ההעברה מגלמת אינטראקציות הורה-ילד בעייתיות, וכי תפקיד המטפל הוא להיכנס לעולמו הפנימי של המטופל דרך אמפתיה ותגובתיות ראויה, ויחד לנתח אירועים קודמים בילדות שבהם המטופל חש אכזבה מהוריו. 

 

האדם הטראגי לעומת האדם האשם 

אדיפוס

המיתוס המכונן בתיאוריה הפרודיאנית הוא תסביך אדיפוס,  שם מיוצגים כל רכיבי הנפש. בקומפלקס האדיפלי, הילד רוצה להתחתן עם אימו ולהרוג את אביו. האבא מייצג את הסופר אגו- האיסור, והדחף בין הקונפליקט לאיסור. ברוב רובם של המקרים הילד לא מממש את מאווייו אלא מזדהה עם האב ומאוחר יותר בחייו יוכל לזכות במישהי שהיא כמו אמו. הרעיון הבסיסי של פרויד הוא חייתי- הילד יוצא נגד אביו ותופס את מקומו. אם זה המיתוס המכונן של הפסיכולוגיה של המאה ה-20, אזי זה גורם לנו להסתכל על נפש האדם כרעה מטבעה, זה גוזר עלינו להתאמץ לרסנה ומתווה לנו תהליך התפתחותי בו הצורך של הילד בהוריו הוא צורך מרסן והתפקיד של ההורים הוא לוודא שהילד ישלוט בדחפיו.

OEDIPUS COMPLEX

אודיסאוס

במקום אדיפוס שהורג את אביו ומתחתן עם אמו, מציע קוהוט את המיתוס של אודיסיאוס:  כאשר באו גיבורי יוון לגייס את אודיסיאוס הגיבור למלחמת טרויה הוא, אב טרי, ניסה להשתמט והתחזה למשוגע. הוא רתם שור וחמור יחד למחרשה, זרע את שדותיו במלח ולבש כובע מוזר. אחד השליחים, במאמץ לחשוף את ההתחזות, לקח את בנו התינוק של אודיסיאוס והשליך אותו לפני המחרשה. אודיסיאוס היטה את המחרשה ממסלולה ועקף, בחצי מעגל, את בנו, וכך נאלץ להודות שהוא שפוי ובריא נפשית. כלומר, הוא כמעט הצליח לעבוד עליהם שהוא משוגע.

קוהוט בוחר במיתוס של אודיסאוס כי רצה להצביע על מה היא בריאות נפשית: בבריאות נפשית, מבחינת קוהוט,  יש מחויבות א-סימטרית בין דור ההורים לדור הילדים. הדור ההורי מחויב לצמיחתם של ילדיו. נקודת המבט אינה על ילד שרוצה להרוג את אבא אלא על בני אדם עם התייצבות אתית של הורים לגידול ילדיהם. באמצעות המחויבות הזו הם מספקים את המצע לגדילת הילד. כאן מגיע  השינוי המשמעותי מבחינה תיאורטית -  קוהוט אומר שכל עוד ההורים מספקים את הסביבה המתאימה לילד, הילד ישגשג. ברגע שמתחילים כשלים סביבתיים (הזנחה, או יותר מדי תשומת לב) נראה שהקשר בין הילד להורים מתקלקל. מה שמבחינת פרויד נחשב לבסיס של ההתפתחות, אצל קוהוט הוא קלקול. אם ילד רוצה להרוג את אביו זה סימן לעיוות בהתפתחות. כלומר, הקערה התהפכה על פיה: הפסיכופתולוגיה מופיעה כאשר ההתפתחות אינה תקינה - הטרגדיה עולה אל הבמה כאשר המחויבות ההורית אינה קיימת.

 

שלושת צירי ההעברה

קוהוט תיאר את "העצמי הטריפולרי" -  שלושה צרכים נפשיים הכרחיים, אשר סיפוקם המאוזן נדרש להתפתחות פסיכולוגית בריאה אצל כל ילד. כאשר ההורות אינה מצליחה לספק אותם, או חלקים מהם, תפקידו של המטפל להתייחס אליהם בשלבים שונים של התהליך הטיפולי: 

  • שיקוף (Mirroring) -    כשלים חוזרים בסביבה ההתפתחותית בילדות עלולים לגרום לחוויה עצמית שחסרה בהכרה. העברה באמצעות השתקפות מתרחשת כאשר האנליטיקאי ממלא עבור המטופל תפקיד מתפעל שהמטופל זקוק לו בנקודת הזמן הנוכחית כדי להתפתח. במקור, זוהי פונקציה הורית מוקדמת, בה ההורה מתלהב ומעודד את הילד על ביצועיו, מעניק לו חיזוק חיובי דרך הכרה ועונה, לפי הגדרתו של קוהוט, על צרכיו האקסיביציוניסטים.  מירורינג אינו יכול להיות מושלם - למשל, כשילד מביא ציור מהגן ואמא אומרת לו "אחותך מציירת יותר יפה" הוא נאלץ לחפש בתוכו ולגייס בעצמו מענה לגרנדיוזיות. כל אחד צריך מירורינג, תמיד, גם כאנשים מבוגרים, אבל אצל מטופלים נרקיסיסטיים קיים חסך עמוק בשיקוף תמונת ראי שאמור להעניק הכרה ליכולותיהם. אחד מתפקידי המטפל הקוהוטיאני הוא לסייע למטופל לבנות את אותו מבנה עצמי רעוע ולתקנו. מטפלים מנוסים מכירים את זה היטב: יש מטופלים רבים שמשתמשים בכל החלק הראשון של המפגש הטיפולי כדי לספר על הישגים, הצלחות, אתגרים וגם יישומים קליניים מהטיפול בחיי היום יום.  כשלים אופטימליים בערוץ של ה-Mirroring יביאו לבניה של שאיפות ואסרטיביות ומבנה זה יחליף את הגרנדיוזיות הילדית.
  •  אידיאליזציה - אידאליזציה היא צורך של הילד בחוויה של מיזוג עם זולת עצמי נערץ (הורה אחד לפחות). הילד צריך להעריץ את זולת העצמי שלו, מי שבחר בנו ויהיה בעל יכולות כדי שנוכל להאדיר אותו.
    האידיאליזציה הזו בריאה והיא תעבור בהמשך החיים התמרה לאידיאלים והאמונות של הילד. מטבע הדברים, האידיאליזציה אינה מושלמת: הילד יכול לראות את האבא צועק על נהג שחותך אותו בכביש, אבל הכשלים הללו מאפשרים לילד לגייס את המענה שהוא צריך מתוך עצמו.  מטופלים צריכים לפעמים לראות את המטפל ואת הטיפול בעיניים ובאור מאדיר, באמצעות מגייס המטופל, דרך המטפל אובייקט רב-עוצמה. הצורך בהעברת אידיאליזציה יופיע באופן ספונטני או כתגובה לאובדן זמני בשיווי משקל במובן של ערך העצמי. כשלים אופטימליים בערוץ האידיאליזציה יביאו ליצירה של אידאלים ואמונות. התלות יכולה ליצור עצמאות. זה תהליך רצוי ובריא.

  • תאומות - הצורך בתאומות ( Twinship, המכונה גם אלטר-אגו) מהווה אף הוא ציר העברה בטיפול הקוהוטיאני. המטפל מתקמם כאן בעמדה שמזכירה אח בוגר, פונקציה שהמטופל מתחבר למטפל דרך דימיון משותף, הזדהות וחיקוי, לעיתים אפילו דימיון פיזי. 

מושגים מרכזיים בפסיכולוגיית העצמי

מהי אמפתיה ב-Self Psychology?

קוהוט מגדיר אמפתיה כהבנת הצרכים והחוויה העצמית של הזולת, וכן כיכולת לחוות הדהוד של תחושותיו של הזולת ולהגיב אליהן בהתאם. היכולת  להבין את המקום של האחר מתקיימת בפועל באמצעות תהליך מנטלי שמאפשר לנו "להיזכר" ולהטען בחוויה דומה לזו שהאדם השני נמצא בה. אמפתיה נשענת על הניסיון והחוויות שלנו והיא קירוב טוב לחוויה של האדם האחר.

מה שמאפשר את העמדה האתית של זולת עצמי היא אמפתיה והיא מומשגת אצל קוהוט כמכשיר טיפולי, שכן מתוך ההתייצבות האמפתית נוצר העצמי. 

 

דימוי הורי אידיאלי (Idealised Parent Imago) 

השקפתו הראשונית של הילד, הרואה את ההורים כמושלמים, כלומר יודעי-כל וכל-יכולים. הצורך של הילד באידיאליזציה של ההורים נובע מתוך הצורך לחפש ביטחון באמצעות הזדהות עם דמויות כל-יכולות, שהן בדרך כלל הורים. קוטב של קידום מטרות, ערכים ואידיאלים, שמופעל על ידי מקור חיצוני דרך אידיאליזציה. מצפן שמכוון אותנו במה שאנו מאמינים.

  

אתה מושלם, אבל אני חלק ממך" (קוהוט, 2000)

 

העצמי האוטונומי (Autonomous Self) -

מתייחס לעצמי של אדם שהגיע לבריאות נפשית אופטימלית.

 

מהו העצמי הביפולרי (Bipolar Self)?


העצמי הביפולרי של קוהוט אינו קשור להפרעה ביפולרית (דו-קוטבית).

העצמי מורכב משני קטבים: 

1. העצמי הגרנדיוזי - מושג על ידי מירורינג ומייצג את הכישורים והאמביציה

2. הקוטב השני הוא דימוי ההורה האידיאלי שמושג על ידי העברת אידיאליזציה. 

כל אחד משני הקטבים הוא הוא אפשרות, פוטנציאל לעצמי, כאשר האחד יכול לפצות על האחר. 

התולדה של שניהם מסונכרנת על ידי קשת המתחים (Tension Arc), גרעיני העצמי שמהווים מטען מולד של כישורים וכישרונות שיבואו לידי ביטוי ומימוש דרך המתח הנוצר בין האמביציות לבין האידיאלים.  מירורינג יעיל עוזר לנו להתחבר לעצמנו ולרצונותינו ולדעת שאנחנו ברי-יכולת.  בשלב מסוים אנו מפסיקה הסביבה להזכיר לנו כמה אנו טובים ובאופן טבעי לומדים למלא את הפונקציה הזו בעצמנו. זה קורה עם הכניסה לדינמיקה של החיים - אנו מייצרים אתגרים ומציבים מטרות שמותאמות ליכולות ומנסים להגשימן. המירורינג הופך להיות אמביציות.

 

מהו העצמי הגרנדיוזי (Grandiose Self)?

התפיסה המוקדמת של האדם את עצמו כמושלם: התינוק זקוק למירורינג ההורי המכיר ברגש שהוא חווה ברגע נתון. התינוק כמה להערצה ולאישור, שברגע שהם מסופקים, מעניקים לו את האפשרות לחוות שלמות אוקיינית ואושר. כאשר ההורים אינם מספקים את המירורינג הנדרש, הופך העצמי הגרדניוזי לחלק מאישיות האדם הבוגר:  פנטזיות לא-בוגרות, אקסהיביציוניסטיות וגרנדיוזיות שמתבטאות כולן ברעב עצום שאינו יודע שובע, בור ללא תחתית, שיוצר אדם ש"מתמכר" להכרה חברתית ולחיזוקים אין-סופיים על ידי אחרים. 

העצמי הגרעיני (Nuclear Self) -

העצמי הגרעיני הוא התשתית לעיצוב האישיות, אשר מתבססת באמצעות תהליך למידה שמונע על ידי הורים אמפתים. למידה זו כוללת שינוי של אמונות לא מציאותיות על עצמנו ועל הורינו.  

 

העצמי הלכיד (Cohesive Self) -

עצמי שמייצג אישיות מאורגנת, בריאה ומתפקדת באופן יעיל  - מרבית האנרגיות הנרקיסיסטיות מושקעות במאמץ להתקדם לעבר השגת מטרות מציאותיות.

 

הפנמה ממירה (Transmuting Internalization)

התהליך ההתפתחותי הטבעי בו בני אדם לומדים דרכים מציאותיות ויעילות יותר לחשיבה, הרגשה והתנהגות, כתוצאה ממערכת היחסים עם הורים אמפתים.

מה ההבדל בין פיצול אנכי לפיצול אופקי?

מבחינת קוהוט, פיצולים מגדירים את הצרכים הנרקסיסטים שסופקו לעומת הצרכים הנרקסיסטים שלא סופקו. 

 

פיצול אופקי

פיצול אופקי דומה באיכותו להדחקה, מנגנון ההגנה המרכזי של פרויד.

הדחקה מאפשרת להמיר חלק מהצרכים הנרקסיסטיים הלא מסופקים לחומרים שאינם מודעים, למרות שהם עדיין חלק מהעצמי. .


פיצול אנכי

פיצול אנכי ניתן להשוות לדיסוציאציה, כלומר שני חלקים שקיימים בעצמי, אבל אינם מצויים בקשר אחד עם השני.

פסיכולוגיית העצמי לטיפול בהפרעות אכילה


לפסיכולוגיית העצמי יש פוטנציאל עצום לטיפול בהפרעות אכילה.

ראשית, היא מעבירה למטופלת את המסר שהיא ראויה להיות בעלת עצמי. מעצם העובדה שמישהו מנסה להבין את נקודת הראות שלה ומעביר לה את התחושה שהיא ראויה לנקודת ראות עצמאית משל עצמה שזוכה יכיר ויאשר את הסובייקטיביות שלה היא לומדת שאדם יכול לשמש עבורה זולת עצמי. בטיפול היא פוגשת אדם שאינו צריך אותה כזולת עצמי שלו ואף מנתח עבורה את הרגליה להיות זולת עצמי לאחר.

שנית, המטפל יכול לחדש במטופלת את התקווה שאנשים יכולים לספק צורכי זולת עצמי עבורה. רק דרך יחסי עצמי זולת אנושיים, בניגוד לאוכל, יוכל מבנה העצמי שלה להשתקם ולהתפתח.

המודלים שקדמו לפסיכולוגיית העצמי קדמו בתפיסה הפסיכואנליטית -  בעיקר המודל הפסיכוסקסואלי של פרויד וגישת יחסי אובייקט - מראים תוצאות מוגבלות יחסית בטיפול פסיכולוגי בהפרעות אכילה.
הפסיכולוגיה של העצמי ממשיגה באופן שיטתי את התופעות הקליניות והטכניקה המתאימה.

 

התרומות המרכזיות של פסיכולוגיית העצמי לטיפול בהפרעות אכילה הן:

  • ההתמקמות הייחודית של המטפל כזולת עצמי המנסה להיות אמפתי לנקודת המבט של הפציינט מתוך עמדה שהיא קרובת חוויה.
  • ההמשגה של אוכל כממלא צרכים בזולת עצמי.
  • הכבוד שהתאוריה נותנת לחשיבות הרבה של הסימפטומים בעבור החולה.

 

מנגנוני הגנה בהפרעות אכילה

האופן בו הפסיכולוגיה של העצמי רואה סימפטומים ומנגנוני הגנה הוא מרכיב נוסף ההופך אותה למועילה בטיפול בהפרעות אכילה.
המתמודדת עם הפרעות אכילה מגנה על דפוסי האכילה שלה בקנאות רבה כפי שאדם מגן על העצמי. היא עושה זאת משום שהיא חשה שעליה לוותר על דפוסים אלו לפני שתחליפים אמיתיים של זולת עצמי ימצאו, היא מסכנת את לכידות העצמי שלה.
הפסיכולוגיה של העצמי רואה הגנות כמבצעות את התפקיד הפסיכולוגי החיוני של הגנה על עצמי פגיע מהתרוקנות.

בטיפול פסיכולוגי בגישת הפסיכולוגיה של העצמי תרגיש המטופלת עם הפרעת אכילה שאפילו דפוסי התנהגות הרסניים,  אשר זכו עד כה לגינוי קיצוני, נדונים כעת בהבנה כאמצעים קיימים לשמור על לכידות העצמי בכל דרך.

במקום שהמטפל יתעמת עם ההתנהגות הבעייתית הוא מסביר לה אותה כחוסר ברירה: המטופלת אינה יכולה להפסיק את ההתנהגות הזו עד שתוכל להישען על בני אדם כמספקים פוטנציאלים של צרכי זולת עצמי עבורה ועד שייבנו מבנים פנימיים שימלאו כמה מהתפקודים שזולת עצמי אמור לספק.

 

מהו זעם נרקיסיסטי לפי קוהוט?


אלי הלמן

לא ניתן להתחיל לדבר על מושג הזעם הנרקיסיסטי ללא הסבר מקדים על הנרקיסיזם עצמו וחשיבותו. פרויד אשר דיבר במונחי הדחף וההשקעה הליבידינאלית ראה בנרקיסיזם ליבידו המכוון פנימה כלפי העצמי וזאת עקב הגנה/נסיגה מאהבת אובייקט. כמובן שזווית ראיה זו לרוב רואה בנרקיסיזם תוצאה שאינה רצויה או בריאה לנפש האדם.

היינץ קוהוט הביא לשינוי מרחיק לכת בהסתכלות על הנרקיסיזם, תחילה תבע את המושג "עצמי" (SELF) כמבנה בנפש האדם, כאשר קוהוט דיבר על העצמי הוא התייחס לחוויה הסובייקטיבית של האדם ולתפיסה שלו את עצמו במובן החוויתי הפנימי כמבנה מרכזי באישיותו, ומכאן קצרה הדרך לדיבור על הכוח הנרקיסיסטי וחשיבותו בבניית העצמי ונפש האדם בכללה.

 מכיוון שבגרעין נפשו של האדם נמצא הגרעין הנרקיסיסטי ישנם פעמים בחיי האדם (ואף החברה) כאשר הוא מרגיש איום (או פגיעה) על העצמי שלו, ואז נוצרת תגובה הרסנית בעלת אנרגיה רבה אשר לעיתים נראית כיוצאת מפרופורציה, תגובה זו הינה ביטוי של הזעם הנרקיסיסטי: ניתן לראות את הופעתו של זעם זה בחיי הפרט בזעיר אנפין כאשר חשים רוגז שלא מחזירים לנו שלום, ובצורה הרסנית הרבה יותר בחיי החברה בכללה, לדוגמא - חורבן ערי אירופה על ידי גרמניה הנאצית בעקבות ההשפלה והפגיעה הנרקיסיסטית אותה חוותה בהסכמי הפסקת האש בסוף מלחמת העולם הראשונה.

זעם נרקיסיסטי מתקשר פעמים רבות עם תוקפנות, אולם יש להבדיל בין תוקפנות רגילה לתוקפנות הנובעת כתוצאה מזעם נרקיסיסטי, תוקפנות המגיע מזעם נרקיסיסטי הינה נחושה יותר, שואפת לנקמה, אינה רציונאלית והרסנית הרבה יותר מכל תוקפנות אחרת. התוקפנות מופיעה עקב איום על שלמות העצמי, שלמות האדם בכללו, מכיוון שהעולם נתפס באופן סובייקטיבי כל אדם אך בעיקר אדם בעל רגישות נרקיסיסטית יחווה אי הסכמה/זלזול כאיום על תפיסת העצמי שלו מה שיעורר את הופעת הזעם הנרקיסיסטי כרצון לאפשר לעצמי לשרוד ולהגן על עצמו.

יש להוסיף לבסוף כי לעיתים זעם נרקיסיסטי עלול להיות מופנה (בהעדר אובייקט חיצוני) כלפי העצמי, במקרה כזה אנו נבחין בדיכאון עמוק והרסני או לחילופין מחלה פסיכוסומאטית, קוהוט מביא לדוגמא מטופל שלו אשר סבל מהופעות של זעם נרקיסיסטי ובנוסף סבל מיתר לחץ דם חמור.

אסיים במשפט אותו קוהוט מצטט בהערה:"כל המלבין פני חברו כאילו שפך דמים" המדגים בצורה טובה את עוצמת הפגיעה הנרקיסיסטית ואת הזעם המגיע בעקבותיה.

ביקורת על פסיכולוגיית העצמי

מבקריו של קוהוט טוענים כי במהלך הדרך לפיתוח השיטה, הוא שמט את החלקים התוקפניים והכעוסים שמאפיינים אינטראקציה טיפולית עם האישיות הנרקיסיסטית ובעצם בחר להימנע ממאבקים הכרחיים עם המטופל, בהם דובקות גישות דינמיות מעמתות יותר. 

בנוסף, נטען כי קוהוט זנח וקצת התעלם בגישתו האמפתית את החלקים התוקפניים והכועסים של ההפרעות הנרקיסיסטיות ונמנע ממאבקים הכרחיים עם המטופל, שבהם דגל פרויד.

 מרבית ספריו של קוהוט תורגמו לעברית, האחרון בהם "כיצד מרפאת האנליזה "בהוצאת עם עובד. 

 

 

 

 אם אתם רוצים להתנסות

בטיפול פסיכולוגי דינמי

בגישת פסיכולוגיית העצמי,

פנו אלינו.

 

 

 

 

תכנית הכשרה תלת-שנתית ללימודי פסיכולוגיית העצמי
 

 

 

תודות:

  • איילת צמח,  פסיכולוגית קלינית מומחית

 

  • אלי הלמן, MSW

 

  • אופיר ברגמן, MA

 

  • דורון עמרן

 

  • מור צח מוכתר

 

 

מקורות:

 

 

 

מיטשל, א. (2003). למה זקוק המטופל? תקווה ופחד בפסיכואנליזה. ישראל: תולעת ספרים. 

 

 

קוהוט, ה. (2007) פסיכולוגיית העצמי וחקר רוח אדם, הוצאת תולעת ספרים.

 

 

אפק, א. (2011). לא רק צרכים נרקיסיסטיים. [גרסה אלקטרונית]. נדלה מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2625

 

 

"Bipolar Self." International Dictionary of Psychoanalysis. . Retrieved May 06, 2018 from Encyclopedia.com: http://www.encyclopedia.com/psychology/dictionaries-thesauruses-pictures-and-press-releases/bipolar-self

 

 

Joseph D. Lichtenberg, Samuel Kaplan. (2014) Reflections on Self Psychology (Psychology Revivals). Routledge

 

 

Kohut, Heinz. (1968). The psychoanalytic treatment of narcissistic personality disorders. In The search for the self (vol. I, pp. 477-509). New York: International Universities Press

 

 

Kohut, Heinz. (1977). The restoration of the self. New York: International Universities Press

 

 

McLean, J. (2007). Psychotherapy with a Narcissistic Patient Using Kohut’s Self Psychology Model. Psychiatry (Edgmont), 4(10), 40–47

 

 

Nancy McWilliams (2011). Psychoanalytic Diagnosis, Second Edition: Understanding Personality Structure in the Clinical Process 2nd Edition. Guilford Press 

 

 

http://www.iaed.org.il/wp/wp-content/uploads/Self-Psychology-and-Cognitive-Orientation.pdf 

 

 

https://www.haaretz.co.il/misc/1.697889

 

 

http://journals.sagepub.com/doi/pdf/10.1177/000306518102900204

 

 

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%AA_%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9D

 

 

http://gisc.org/gestaltreview/documents/SelfandShameAGestaltApproach.pdf

 

 

https://www.nytimes.com/1981/06/30/magazine/oedipus-vs-narcissus-by-susan-quinn.html

 

 

https://dash.harvard.edu/bitstream/handle/1/12328212/watson_who_am_i.pdf

 

 

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020