מהו חלום צלול (Lucid dream)?

חלימה צלולה היא מצב תודעתי בו החולם מודע להיותו שרוי בחלום. 

לרוב, כשאנחנו חולמים, החלום נחווה כמציאות, אך יש מי שיכולים לחלום כשהם מודעים לחלוטין לכך שמדובר במצב מנטלי של חלימה ולעיתים לשלוט בחלק מהעלילה וגם בנוף שמופיע בחלום. 

מתי התגלתה החלימה הצלולה?

נראה שהתיעוד הראשון של חלימה מודעת מצוי כבר במסה ״על החלומות״ שכתב הפילוסוף היווני אריסטו, בה הוא מתאר חלום במצב של צלילות מלאה. 

בעת החדשה, היה זה פסיכיאטר הולנדי בשם פרדריק ואן אדן, שטבע ב-1913 את המונח חלום צלול, תוך שהוא מתעד חלק מחלומותיו. הוא טען שישנם 9 סוגי חלומות מובחנים, למשל חלומות רגילים, סימבוליים וחדים. 

 ״כל מה שאנחנו רואים,

או מה שנדמה לנו שאנו רואים,

אינו אלא חלום בתוך חלום״.

אדגר אלן פו

כמה אנשים חווים חלימה צלולה?

היקף התופעה אינו ברור לגמרי, אך מחקרים מלמדים כי בערך מחצית מבני האדם יחוו חלום צלול בשלב זה או אחר בחיים וכ-11% חווים חלום צלול או שניים כל חודש.  

ממחקר שנערך בברזיל, בו תושאלו 3427 נבדקים שגילם הממוצע 25, עלה כי 77% מהם חוו חלום מודע לפחות פעם אחת.

לא קיימות עדויות מדעיות לגבי השלכה אסטראלית (Astral Projection), שמתוארת בסידרה.

מתוך המחברת האדומה

של רוב (Behind Her Eyes):

״לצבוט את עצמי ולהגיד פעם בשעה:

״אני ער״,

להסתכל על הידיים, לספור את האצבעות,

להסתכל על השעון, בקיר או על היד,

להביט למרחק, להביט לאחור 

להישאר רגוע ומרוכז, לחשוב על דלת״.

באיזה שלב בשינה ניתן לחלום בצלילות?

חלימה צלולה אינה רק חוויה סובייקטיבית - היא קשורה להבדלים מדידים בפעילות המוח ובאופן בו מתנהלת השינה (Delorme et al., 2026).

כמו רוב החלומות, גם חלומות צלולים מתרחשים בד״כ במהלך שנת ה-REM.  

יש מי שחולם חלומות צלולים באופן ספונטני, בעוד אחרים מאמנים את עצמם ומתרגלים חלומות צלולים.  

הנתונים המחקריים המבוססים על מכשירי הדמיה עדיין די מוגבלים, אבל תוצאות ראשוניות מצביעות על כך שאזורים פרה-פרונטליים ופריאטליים מעורבים בחלימה צלולה.

מחקר עדכני בקרב מבוגרים שמתמודדים עם תסמיני פוסט-טראומה הוסיף זווית חדשה להבנת מקורות החלימה הצלולה. בעזרת מכשירי EEG לבישים, שהמשתתפים ענדו לאורך הלילה, החוקרים בדקו אילו מאפייני שינה קשורים לחלומות צלולים.

הם מצאו שחלימה צלולה נוטה להופיע בלילות עם דפוס שינה מובחן של הירדמות מהירה, יותר יקיצות אחרי ההירדמות ופחות פעילות של גלי דלתא איטיים בשלב ה-REM.

האם ניתן להשפיע על חלום צלול?

המידה בה אדם יכול להשפיע על החלומות שלו משתנה:  

יש מי שפשוט מתעוררים ברגע בו הם קולטים שהם בחלום, אחרים עשויים להשפיע על ההתנהגות שלהם בחלום, על חלקים מעלילת החלום עצמו, על מהלכו וכמו שראינו בסדרה, גם על התפאורה סביב.  

חלימה צלולה היא אפשרות מושכת כדרך לחקור את העולמות הפנימיים שלנו במצב של מודעות חלקית או מלאה ולתרום ליצירתיות ועידוד הדימיון, אבל מעבר לכך יכולים להיות לה גם יישומים תרפויטיים.  

אחד ממוקדי המחקר העכשוויים הוא לפתח שיטות לעורר חלומות צלולים.

כיצד ניתן להיעזר בחלימה צלולה כאמצעי טיפולי?

תרגול חלימה צלולה למניעת סיוטים נקרא ״טיפול בחלימה מודעת״, כאשר הרעיון הוא לסייע למטופל לפתח מודעות בזמן אמת, כך שיוכל לשלוט ולווסת את החוויה הרגשית.

היישום העיקרי של חלימה צלולה הוא מתן מענה קליני לסיוטים, בעיקר סיוטים חוזרים שמעוררים התקפי חרדה בשינה. 

יש גם פוטנציאל לסייע גם בטיפול בפוביות, למשל פחד מטיסה או חרדה מזריקת חיסון לקורונה. 

לדוגמה, מחקר עכשווי מציע ראיות לכך שחלום צלול עשוי להיות כלי יעיל להתגברות על פוביות. החוקרים מצאו כי כ-50% מהמשתתפים שהתעמתו עם פחד באמצעות חלום צלול דיווחו על ירידה בפחד לאחר היקיצה. 

החלום הוא אזור של פנטזיה.

חלק מהמטופלים יכולים לנכס לעצמם כוחות-על או יכולות מיוחדות במהלך החלום, כך שיוכלו להיאבק באובייקט מאיים, לברוח ע״י תעופה דימיונית או פשוט ללמוד איך להתעורר באופן מודע.  

למשל, כאשר אדם אם מותקף במהלך סיוט, החולם יכול לנסות לדבר עם התוקף ולשאול אותו מדוע הוא מופיע בסיוט או מה נדרש כדי לפתור את הקונפליקט איתו. 

עבור אדם שמתמודד עם פוביה ספציפית עשויה סביבת החלום הצלול לספק הזדמנות ייחודית לטיפול בחשיפה, או במילים אחרות להיחשף באופן הדרגתי למצב או לאובייקט המאיים, בניסיון להתגבר על הפחד.

הרציונל של חשיפה עובד מצוין בטיפול CBT ואפשרי גם במהלך חלום צלול, כאשר המטופל אינו בעולם האמיתי ויכול להרשות לעצמו לחקור בבטחה את החרדה מבלי להרגיש מאוים. 

חלימה צלולה יכולה להיות מקבילה גם  לחוויית מציאות מדומה (VR), רק שפה היא נוצרת טבעי, בלי טכנולוגיה...

הצולל המנוסה יכול ״לצאת להרפתקאה״ ולתקשר בדרכים שייתכן ואינן אפשריות בעולם האמיתי. 

טכניקות לתרגול חלימה צלולה 

יש טכניקות רבות עבור אנשים שרוצים להתנסות או לשפר את יכולותיהם בחלימה מודעת. 

מחקר מ-2017 סקר 3 טכניקות נפוצות:

בדיקת מציאות 

טכניקה שכוללת בדיקה ווידוא – בין אם בחלום ובין אם בעירות - האם האדם מצוי במצב חלימה.

למשל, במהלך היום הוא בודק האם הוא חולם ע״י ניסיון להעביר יד דרך קיר, או לצבוט את עצמו פעם בשעה.

בעוד שהקיר המציאותי יישאר מוצק, בחלום היד תוכל לחצות אותו בקלות. 

עוד אפשרות של בדיקת מציאות היא קריאת טקסט.

אם נקרא את אותה שורה שוב ושוב, היא תישאר זהה, בעוד שבחלום אי אפשר לקרוא, לפחות לא בצורה מהימנה. 

כמו רוב ואדל בסידרה, כאשר מבצעים את הניסויים הללו במהלך היום, קל יותר לזכור לבצע אותם בחלום ובכך להשיג צלילות במהלכו.

טכניקת ״להתעורר בשביל לחזור לישון״

טכניקה שדורשת כיוון שעון מעורר כדי שיצלצל 5-6 שעות אחרי שנרדמים.

 ברגע שמתעוררים, צריך לנסות להישאר ערים זמן מה לפני שחוזרים לישון. הטכניקה נועדה להכניס את הישן ב-REM באופן מיידי, שלב השינה בו יש את הסיכוי הגדול ביותר לחלימה צלולה. 

השראה מנמונית (mnemonic induction)

בדומה לתרגול זכירה שיטתית,, טכניקה זו דורשת הרבה תרגול ומוטיבציה.

הרעיון הוא שממש לפני השינה האדם חוזר שוב ושוב על משפטים כמו ״הלילה אשים לב שאני חולם״ כדי ׳לתכנת׳ את עצמו להגיע לחלום צלול (כן, ממש כמו שכתוב במחברת של רוב).

גם נטפליקס אירלנד

מציעה הסבר לתופעה ודרכים ללמוד אותה:

יומני חלומות ומדיטיציה

נראה שמי שחווים חלימה צלולה בלי מאמץ, הם גם אנשים שאינם מתקשים לזכור את החלומות בקביעות. 

למעשה, המנבא החזק ביותר להתרחשות של חלימה מודעת הוא השאלה האם האדם זוכר או לא זוכר את החלומות הרגילים שלו.

לכן רבים מהמעוניינים לבחון את חלומותיהם במודעות מלאה ינהלו יומן חלימה, בו יתעדו בקביעות את תוכן החלומות בצורה המפורטת ביותר האפשרית. 

גם תרגול מדיטציה או מיינדפולנס יכולים לעזור להשגת חלימה צלולה, משום שהם ״מאמנים״ אותנו להיות מודעים יותר לעצמנו ולסביבה ברגע הנוכחי.

הרעיון הוא שיותר מודעות במהלך הערות מגבירה את הסבירות לכך שאדם יבחין שהוא חולם במהלך השינה. 

מתי חלימה צלולה אינה מומלצת?

חלומות צלולים יכולים להיות חוויה מרגשת, יעילה ולרוב בטוחה.

עם זאת, חשוב להבין מהן המוטיבציה והציפיות לפני שמנסים אותה.

האם חלימה צלולה עלולה להיות מסוכנת או לא בריאה? 

ובכן, עניין מטריד אחד, שנפריך מייד, הוא היתקעות בחלום וקושי להתעורר, קצת כמו החשש לגבי היפנוזה או הליכה בשינה.

אולי אפשר לשקוע למצב של קומה?

במציאות, גם אם ממש נרצה, לא ניתן לישון מעבר למספר מוגבל של שעות עד שמתעוררים.

עניין אחר הוא שחלימה צלולה תדרוש מיקוד ומאמץ, באופן שיגרום לכך שהאדם לא יצבור את האנרגיה הנטענת בשינה. 

למעשה, מאמר מ-2019 מביע חשש מכך שחלימה מודעת קבועה עלולה לתרום להפרעות שינה, וידוע כי היא קשורה לעיתים בחוויה של שיתוק בשינה (Vallat and Ruby, 2019).

מומחים אחרים טוענים שאין דיווחים על עייפות במהלך היום או איכות שינה ירודה בעקבות חלימה צלולה, גם לא בקרב מתרגלים קבועים. 

מחקר אורך מעניין מתקופת הקורונה מלמד על זינוק בדיווחים לגבי חלימה צלולה במהלך הסגרים בהשוואה לתקופה שאחרי הסגר (Scarpelli et al, 2021).

מומלץ שלא לפנות לחלימה מודעת במקרה של אנשים עם הפרעות נפשיות כרוניות. 

לאנשים עם סכיזופרניה, למשל, עלול להופיע קושי בהבחנה בין הלוצינציה לבין אירוע מציאותי, ובמקרים מסוימים חלימה צלולה עלולה להחריף את המצב. 

חוקרים שמעלים את השאלה האם עידוד חלימה מודעת עשוי לטשטש את קו הגבול בין מצב התודעה של ערות לבין מצב שינה וקוראים למחקר נוסף סביב שאלת ההשפעה של חלימה צלולה על אוכלוסיות פגיעות נפשית, כולל מי שחווים שחווים דיסוציאציה, וחלימה בלתי מסתגלת בהקיץ בפרט.

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון

עם מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

23 ביוני 2026

מקורות:

Aspy, D. J., Delfabbro, P., Proeve, M., & Mohr, P. (2017). Reality testing and the mnemonic induction of lucid dreams: Findings from the national Australian lucid dream induction study. Dreaming, 27(3), 206–231. https://doi.org/10.1037/drm0000059

Baird B, Mota-Rolim SA, Dresler M. The cognitive neuroscience of lucid dreaming. Neurosci Biobehav Rev. 2019 May;100:305-323. doi: 10.1016/j.neubiorev.2019.03.008. Epub 2019 Mar 14. PMID: 30880167; PMCID: PMC6451677.

Baird, B., Castelnovo, A., Gosseries, O. et al. Frequent lucid dreaming associated with increased functional connectivity between frontopolar cortex and temporoparietal association areas. Sci Rep 8, 17798 (2018). https://doi.org/10.1038/s41598-018-36190-w

Deirdre Barrett (2001). The Committee of Sleep: How Artists, Scientists, and Athletes Use Dreams for Creative Problem-Solving—and How You Can, Too. 

Delorme, A., Yount, G., Abou Jaoude, M., Aimone, C., Taddeo, S., Stumbrys, T., Cannard, C., & Wahbeh, H. (2026). Lucid dreaming and sleep characteristics in posttraumatic stress disorder. Dreaming, 36(2), 67–86. https://doi.org/10.1037/drm0000331

Mota-Rolim SA, Targino ZH, Souza BC, Blanco W, Araujo JF, Ribeiro S. Dream characteristics in a Brazilian sample: an online survey focusing on lucid dreaming. Front Hum Neurosci. 2013 Dec 10;7:836. doi: 10.3389/fnhum.2013.00836. PMID: 24368900; PMCID: PMC3857923.

Scarpelli S, Gorgoni M, Alfonsi V, et al. The impact of the end of COVID confinement on pandemic dreams, as assessed by a weekly sleep diary: a longitudinal investigation in Italy. J Sleep Res. 2021:e13429. doi:10.1111/jsr.13429

Soffer-Dudek N. (2020). Are Lucid Dreams Good for Us? Are We Asking the Right Question? A Call for Caution in Lucid Dream Research. Frontiers in neuroscience, 13, 1423. https://doi.org/10.3389/fnins.2019.01423 

Vallat, R., & Ruby, P. M. (2019). Is It a Good Idea to Cultivate Lucid Dreaming?. Frontiers in psychology, 10, 2585. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2019.02585

Zhunusova, Z., Raduga, M., & Shashkov, A. (2022). Overcoming phobias by lucid dreaming. Psychology of Consciousness: Theory, Research, and Practice. Advance online publication. https://doi.org/10.1037/cns0000331

מהם הגורמים להפרעת אישיות גבולית?

הסיבתיות המדויקת להפרעת אישיות גבולית עדיין אינה ברורה, אולם מחקרים מצביעים על כך שגנטיקה, מבנה ותפקוד המוח, לצד גורמים סביבתיים, תרבותיים וחברתיים משחקים תפקיד ומגבירים את הסיכון להתפתחות הפרעת אישיות גבולית.

מילה על מקורותיה של הפרעת אישיות גבולית 

מבחינה היסטורית, ההגדרה של הפרעת אישיות גבולית תיארה עמדת ביניים בין נוירוזה לפסיכוזה, נקודת אמצע בין מצב נוירוטי בו ניתן לטפל לעומת מצב פסיכוטי שאינו בר-טיפול. 

בהמשך, טבעה מליטה שמידברג, פסיכואנליטיקאית ובתה של מלאני קליין, את המושג "אישיות יציבה באי-יציבותה" Stable Unstable Personality.

האטיולוגיה של האישיות הגבולית נותרה במידה רבה חידתית, כנראה בעידוד התוקף המטושטש של קטגוריה אבחונית זו. 

איש נבון מספר על איך זה לגדול עם אמא שמתמודדת

עם הפרעת אישיות גבולית:

גורמים סביבתיים

ההסתברות להופעתה של הפרעת אישיות גבולית גוברת כאשר האדם נפגע מהתעללות רגשית, פיזית או מינית.

גם תנאי חיים מתמשכים עם חשיפה לפחד או מצוקה ארוכת-טווח בילדות, הזנחה על ידי אחד ההורים או שניהם, גדילה בבית לצד בן/ת משפחה שסבל ממצב בריאותי או נפשי קשה, כמו הפרעה דו-קוטבית, אלכוהוליזם או שימוש לרעה בחומרים אחרים.

בורדרליין וטראומה מתמשכת

יותר מ -71% מהסובלים/ות מ- BPD חוו בעברם סוג של טראומה והם בעלי סיכוי גבוה פי 13 לדווח על טראומת ילדות בהשוואה לאנשים ללא בעיות נפשיות. 

טראומות הן חוויות עזות, מכאיבות ולעיתים ממושכות, של הזנחה, אלימות והתעללות בילדות (מינית, פיזית, מילולית).

חוויות אלו, אליהן נהוג להתייחס כיום כטראומה מורכבת (CPTSD), תורמות להתפתחות התקשרות לא בטוחה עם הדמויות ההוריות ומובילות לקשיים התפתחותיים ברכישת היכולת לוויסות עצמי של רגשות.

מחקר שנערך על אוכלוסיית נבדקים שאובחנו עם BPD, מלמד על השכיחות הגבוהה של טראומה בילדות אצל מתמודדים ומתמודדות עם הפרעת אישיות גבולית בבגרות:

מן התוצאות עולה כי 81% מהנבדקים סבלו מהתעללות בילדות בעבר; 71% דיווחו על התעללות גופנית; 68% התעללות מינית; 62% נושאים בנפשם עדות לאלימות חמורה במשפחה.

סקירת ספרות שבחנה את הקשר בין אירועים קשים וחוויות טראומטיות בילדות לבין BPD דיווחו על כיוון דומה. 

מבין 5,000 מתמודדים/ות עם ההפרעה, זה היה שיעור הדיווח על התנסות בהתעללות ובהזנחה:

• הזנחה פיזית (48.9%)

• התעללות רגשית (42.5%)

• התעללות פיזית (36.4%)

• התעללות מינית (32.1%)

• הזנחה רגשית (25.3%)

ואכן, הרמן ו- ואן דר קולק (Herman & van der Kolk, 1987), מצביעים על כך שהמאובחנים בהפרעת אישיות גבולית דומים למאובחנים כבעלי הפרעה פוסט-טראומטית - בשתי ההפרעות מתמודדים הנפגעים עם הפרעות קשות באפקט (רגש), בשליטה על דחפים, בבוחן המציאות, ביחסים בין-אישיים ובהשגת אינטגרציה של חווית העצמי. 

יחד עם זאת, הועלו מספר ביקורות לגבי הקשר בין התעללות מינית לבין הפרעת אישיות גבולית. למשל, נמצא כי התעללות מינית בילדות עשויה לגרום גם להפרעות נפשיות רבות אחרות, חלקן בחפיפה סימפטומטית עם הפרעת אישיות גבולית.

במחקר שנערך בשנת 2021, השתתפו 95 נשים מתוכן כחצי אובחנו בעברן עם הפרעת אישיות גבולית.

משתתפות המחקר עברו מבחנים פסיכולוגים בהם נשאלו על סיפור חייהן, טראומות ילדות, סטרס כרוני ורמות תוקפנות. 

החוקרים אפיינו רצפים של אירועי חיים המובילים להתפתחותה של הפרעת אישיות גבולית.

כמו כן, הם מצאו כי טראומת ילדות משפיעה על קצב החיים של האדם, ומובילה לקצב חיים מהיר המתבטא בגדילה מהירה, חילוף חומרים גבוה ונטיה מוקדמת להתדרדרות במצב הגופני ולמוות.

יחד עם זאת, קצב זה אינו אופייני רק להפרעת אישיות גבולית ומתבטא גם בהפרעות אישיות נוספות.

כמו כן, נמצא כי נשים שחוו טראומת ילדות היו בעלי מצב גופני ירוד בבגרותן, בשל הלחץ הכרוני שחוו. ממצא נוסף, הוא שנשים שמתמודדות עם הפרעת אישיות גבולית היו גבוהות יותר במדד של נוירוטיות ונמוכות במדדי אישיות אחרים.

מסקנתם העיקרית של הכותבים במחקר, היא שהפרעת אישיות גבולית מתפתחת בשל טראומות ילדות ולא בעקבות נטייה גנטית. 

לא כל מי שחווה התעללות מינית בילדות מפתח הפרעת אישיות גבולית ולהפך: לא כל הלוקים בהפרעת אישיות גבולית חוו בעברם התעללות מינית. לכן קשה להצביע עליה כגורם סיבתי. 

פיטר פונגי ועמיתיו (Fonagy, 2002), שפיתחו את גישת הטיפול מבוסס-המנטליזציה ב-BPD, טוענים כי ניצול מיני אינו מהווה בהכרח נקודת ציון פסיכולוגית בהיסטוריה של המתמודד/ת עם אישיות גבולית, ויתכן שהאטיולוגיה (הסיבתיות) כוללת הזנחה וניצול נפשי עם הגדרה נרחבת יותר. 

BPD חיים על ״טורים״ גבוהים - תסמונת PoLS

מחקר מעניין שפורסם ביולי 2021 מלמד כי טראומות ילדות שחווו המתמודדים/ות עם הפרעת אישיות גבולית מייצרות את תסמונת קצב החיים- Pace-of-Life-Syndrome (PoLS).

תסמונת PoLS מתייחסת למצב בו אנשים שחווים תנאים אקולוגיים שונים מפתחים מערך של תכונות מטבוליות, הורמונליות וחיסוניות שהולכות יד ביד עם התכונות ההיסטוריות הקשורות לתנאים אלה.

בהקשר שלנו, מתמודדים עם טראומות ילדות מתפתחים כנראה מהר יותר, מראים מטבוליזם גבוה יותר ולכן מועדים להתנוונות גופנית מוקדמת ואף למוות המתרחש כתוצאה מהתמודדות עם עומס ומתח רגשי מתמשך בבגרות.

בהתאם להשערות המחקר, למטופלי BPD אכן היו תוצאות גבוהות יותר באופן מובהק,  המצביעות על  PoLS מהירה בהשוואה לקבוצת הביקורת:

הם היו אגרסיביים יותר, עמוסים יותר בלחץ כרוני ונחשפו למצוקות חמורות יותר בילדות.

סביבה לא מתקפת

מרשה לינהאן (לינהאן, 2006), מפתחת טיפול ה-DBT, טוענת כי שילוב של חוסר תיקוף הורי, יחד עם פגיעות רגשית מולדת, שהיא המרכיב הביולוגי של קשיי ויסות רגשיים, הם שני הגורמים להתפתחותה של הפרעת האישיות הגבולית. 

היא מצביעה על סביבה בלתי מתקפת כגורם מרכזי לפיתוח ההפרעה. חוסר תיקוף הורי מתבטא בנטיה להגיב באופן לא יציב ולא מותאם לחוויות האישיות של הילד, ובמיוחד לחוויות פנימיות ועמומות, הנעדרות סממן חיצוני חד משמעי.

בסביבה לא מתקפת, התעלמות הורית או תגובה מוגזמת כלפי הילד, פותחת פערים בין החוויה של הילד לבין החוויה שמשתקפת אליו דרך הסביבה. למשל, חוויות רגשיות מכאיבות, או לחילופין משמחות, זוכות ליחס מצמצם, משטיח או מאשים.

בסביבה לא מתקפת, הילד מתקשה לפתח ביטחון בתגובותיו הרגשיות ומתקשה לסמוך על הפרשנויות שלו לאירועים, לכן הוא מתקשה להסביר לעצמו מה עובר עליו בעת סערת נפש, קל וחומר לתקשר את רגשותיו לאחרים.

כמציאות מתמשכת, חוסר התיקוף ההורי הופך לחוויה טראומטית עוצמתית בפני עצמה, שיוצר סף גבוה לשאת מצוקה נפשית ומעלה את הסבירות לאימוץ סגנונות התמודדות לא-אדפטיביים, שתכליתם להתמודד ולשלוט ברגשות (התמכרות, הפרעות אכילה, התקפי כעס, פגיעה עצמית, דיכאון, חרדה וגם מחשבות וכוונות אובדניות). 

מחקרים אכן מצאו קשר בין חוסר תיקוף הורי לבין הפרעת אישיות גבולית (Sturrock, Francis & Carr, 2009). יחד עם זאת לינהאן מדגישה את חוסר היכולת להפריד בין חוסר תיקוף הורי, פגיעות רגשית וטראומות בילדות בקביעת הגורמים להיווצרות ההפרעה. 

מחקר שפורסם ב-2015 בחן היבטים פסיכולוגיים בקרב אימהות עם הפרעת אישיות גבולית וילדיהן. המחקר העלה כי אמהות חדשות הראו פחות רגישות כלפי התינוקות וקושי רב יותר לזהות את מצבו הרגשי של ילדן. אמהות אלו נטו להגן יתר על המידה על הילדים הגדולים יותר. עוד נמצא כי ילדיהן של אמהות עם הפרעת אישיות גבולית סבלו לאורך החיים מבריאות נפשית ירודה בהשוואה לילדים אחרים.

מקורות פסיכודינמיים

בדומה להפרעות נפשיות אחרות, הניחה החשיבה הפסיכואנליטית כי האישיות הגבולית היא תוצר של הסביבה הפסיכולוגית שבה גדל הילד, ובעיקר ההשפעה המכרעת של אישיות הוריו, מערכת היחסים ביניהם ובין הדמויות המשמעותיות הנוספות בבית, ומעל לכל, הדרך שבה התייחסו אל הילד.

מנקודת הראות של גישת יחסי אובייקט, אישיות גבולית היא תוצר של הקושי לבצע אינטגרציה של הפנמות של אובייקטים משמעותיים טובים – ליקוי ביכולת לשלב בין היבטים חיוביים (מספקים) לשליליים (מתסכלים) לכדי יצירה של אובייקט שלם, רב ממדי ורב תכונתי. אדם בעל אישיות גבולית מתקשה להשיג ולשמר קביעות אובייקט, ומתקשה להבחין בין עצמי לאחר.

מנקודת ראות של פסיכולוגיית העצמי, לקות הורית ביכולת לספק אמפתיה לילד, להבין את צרכיו הרגשיים ולהגיב אליהם בדרך הנכונה, מעצבת אישיות לקויה מבחינה התפתחותית, ויוצרת דפוסי התנהגות והגנה המכונים 'גבוליים'. באופן מוגדר יותר- אדם בעל אישיות גבולית היה בעבר ילד שלא קיבל החזקה (Holding) מספקת ואידיאליזציה נרקסיסטית, בעיקר מאמו.

בניסיון לאינטגרציה בין שתי הגישות – אסכולת יחסי האובייקט (שפיתח אוטו קרנברג) ואסכולת פסיכולוגיית העצמי (קוהוט) – הוצע כי גישתו של קרנברג נובעת מהבנת ההפרעה כקונפליקט, לעומת גישתו של קוהוט הרואה בהפרעה סוג של חסר התפתחותי.

נסיגה רגשית 

מחקרים (Zanarini et al., 1997)  מציעים כי נסיגה רגשית (Emotional Withdrawal) של הדמות המטפלת העיקרית, מאלצת את הילד לפתח אישיות של ילד הורי, העדר הגנה מהמטפל העיקרי וחוסר תיקוף של רגשות ומחשבות על ידי המטפל העיקרי קשורים בצורה חזקה להתפתחותה של הפרעת אישיות גבולית.   

רעיונותיו של תומס אוגדן (אוגדן, 2001) , מזכירים את אלה של לינהאן בדבר הבעייתיות בחוסר תיקוף הורי. אוגדן מדגיש כי שיום (naming) שגוי של מצבו הפנימי של הילד גורם לו לפתח חוסר אונים - הוא אינו יודע מה הוא "מרגיש באמת" - וכי רק לאימו היכולת לדעת. 

נראה כי הפרעת אישיות גבולית מתגבשת באיטיות במרחב הביניים הפוטנציאלי שבין הזולת לעצמי. היא מתהווה מתוך כניעה והתמסרות לריק, במרחב נפשי שרוקן בשל כשל אמפתי, וממלאת אותו בהנכחה של האין, בנוכחות של העדר.

גורמים תורשתיים

גורמים גנטיים מהווים מרכיב משמעותי בהתפתחות BPD.

מחקר שבדי רחב היקף שכלל כמעט 2 מיליון משתתפים, מתוכם כ-12,000 (פחות מאחוז) אובחנו לפי ICD-10 עם BPD, העריך את שיעור התורשתיות של ההפרעה בכמעט מחצית מהמקרים (46%), כאשר המחצית השנייה (54%) הוסברה על ידי גורמים סביבתיים שאינם משותפים. 

המחקר הראה שהסיכון להופעת BPD משמעותית יותר בקרב קרובי משפחה מדרגה ראשונה. בתאומים זהים נמצא הסיכון הגבוה ביותר - כאשר לאחד התאומים יש BPD, הסיכון שגם לתאום השני תהיה ההפרעה גבוה פי 11.5 בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. גם בין אחים מלאים (שאינם תאומים) נמצא סיכון מוגבר - אח של אדם עם BPD נמצא בסיכון של כמעט פי 5 לפתח את ההפרעה בהשוואה למי שאין לו אח עם BPD.

למרות הממצאים המשמעותיים המעידים על רכיב תורשתי חזק, המחקר הגנטי המולקולרי עדיין לא הצליח לזהות גנים ספציפיים שאחראים להפרעה.

כלומר, למרות שברור שיש מרכיב גנטי משמעותי, עדיין לא ידוע במדויק אילו גנים מעורבים בהתפתחות BPD.

אפיגנטיקה בגלל טראומה

גורמים גנטיים ואירועים שליליים בילדות עשויים לפעול באופן משולב להשפיע על התפתחות המוח דרך שינויים בהורמונים ונוירופפטידים, מה שמגביר את הסיכון ל-BPD. גורמים אלו עשויים להשפיע על ביטוי גנים ולהוביל לתכונות אישיות יציבות. 

כלומר, מתח נפשי עלול להותיר חותם מולקולרי באמצעות מנגנונים אפיגנטיים.

תהליך זה יכול להיות מופעל על ידי גורמי לחץ שונים שעוברים על האדם, במיוחד בשנות החיים המוקדמות, מה שמוביל לשינויים ארוכי טווח באופן בו הגנים שלו פועלים (ללא שינויים ברצף ה-DNA עצמו).

בבריאות הנפש, הקשר בין מתח אפיגנטי להפרעות פסיכיאטריות הוא משמעותי. מחקרים מצביעים על כך שמתח בתחילת החיים, כמו התעללות בילדות, עלול להוביל לשינויים אפיגנטיים המשפיעים על תפקוד ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-אדרנל (HPA), חלק מרכזי במערכת תגובת הסטרס האוטונומיות של הגוף.

ספציפית, שינויים אפיגנטיים על רקע תגובות לחץ עלולים להוביל להפרעת אישיות גבולית, זאת באמצעות תהליכים ביולוגיים כמו מתילציה של DNA, שינויים היסטונים ופעילות מיקרו-RNA.

שינויים בגן לקולטן לגלוקוקורטיקואידים (NR3C1) נקשרו לפגיעות מוגברת ל-BPD אצל מי שחוו התעללות בילדות. נראה ש-NR3C1 ממלא תפקיד קריטי בוויסות תגובת הגוף ללחץ. מתילציה מוגברת מעכבת את ביטוי הגן. היא נצפתה אצל מתמודדים.וץ עם היסטוריה של טראומה נפשית, ויתכן שהיא מגבירה את הרגישות והסיכון לפתח BPD בהמשך החיים.

גורמים משותפים ל-BPD ולהפרעות נלוות

להפרעת אישיות גבולית יש שיעור גבוה של תחלואה נלווית עם הפרעות נפשיות אחרות:

• 83% מהסובלים מ-BPD מתמודדים גם מהפרעות מצב רוח, כמו דיכאון מג'ורי או הפרעה דו-קוטבית.

• 85% סובלים מהפרעות חרדה.

• 78% סובלים מהתמכרויות.

• 30% סובלים מ-PTSD.

• 53% סובלים מהפרעות אישיות אחרות.

קומורבידיות אינה רק מאפיין נלווה להפרעה, אלא גם כלי מרכזי בהבנת שורשיה והמנגנונים בבסיסה, תוך שהיא מצביעה על הצטלבות בין גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים בתהליך התפתחות ההפרעה. 

מחקרי גנום מספקים מקור נוסף להבנת המשותף:

הם מלמדים על מאפיינים גנטיים דומים של הפרעת אישיות גבולית עם דיכאון קליני, הפרעה ביפולרית וסכיזופרניה. 

בקרב נבדקים הסובלים מפגיעות גנטית לבורדרליין וגם היסטוריה של ילדות טראומטית זוהה סיכון גבוה פי 13 לפתח BPD, בעוד שלנבדקים ללא פגיעות גנטית שעברו התעללות בילדותם נמצא סיכון של ״פי 2 בלבד״ לפתח BPD בהשוואה לקבוצת ביקורת.

גורמים נוירולוגיים 

מחקרים מצביעים על כך שאצל חלק מהמתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית קיימים הבדלים במבנה המוח ובאופן פעולתו, בעיקר באזורים המעורבים בוויסות רגשי, שליטה בדחפים ועיבוד מידע חברתי. עם זאת, עדיין לא ברור האם הבדלים אלה מהווים גורמי סיכון מוקדמים להתפתחות BPD, או שהם מתפתחים לאורך זמן כחלק מהשפעתה.

ממצאי EEG מוסיפים זווית חשובה להבנת התמונה.

במחקרים שבחנו עיבוד רגשי וקוגניטיבי נמצא כי אנשים עם מאפיינים גבוליים עשויים להראות דפוסי פעילות מוחית שונים בעת חשיפה לגירויים רגשיים, במיוחד פנים המביעות כעס או איום.

דפוסים אלה עשויים להתבטא בקושי לזהות במהירות מידע מבלבל, להפנות אליו קשב בצורה יעילה ולשמור על ריכוז כאשר המשימה נעשית מורכבת יותר.

במחקר שבחן אנשים עם תכונות גבוליות תת־קליניות - כלומר ללא אבחנה מלאה של BPD, אך עם מאפיינים בולטים הקשורים להפרעה - נמדדה פעילות חשמלית מוחית בזמן ביצוע משימות קוגניטיביות מאתגרות לצד חשיפה לפנים כועסות (Yang et al, 2026).

בקרב משתתפים עם תכונות גבוליות נמצא שילוב של תגובות איטיות יותר, יותר טעויות ומאמץ מנטלי מוגבר. כלומר, נראה שהם השקיעו מאמץ רב בביצוע המשימה, אך התקשו להתאים את רמת הקשב והשליטה הקוגניטיבית לעומס הרגשי. ממצאים כאלה מעלים אפשרות שדפוסי עיבוד מוחיים הקשורים ל-BPD עשויים להופיע עוד לפני שההפרעה מתגבשת במלואה.

לצד ממצאי EEG, מחקרי הדמיה מוחית כמו MRI מצביעים על שינויים אפשריים בצפיפות החומר האפור ובפעילות של אזורים מוחיים הקשורים לוויסות רגשי, שליטה בדחפים וקבלת החלטות.

בין האזורים שנחקרו בהקשר זה נכללים:

• קליפת המוח הקדם־מצחית הצידית.

• קליפת המוח הארובתית־מצחית.

• פיתול החגורה הקדמי והאחורי.

• האונה הקודקודית הימנית.

• האונה הרקתית, כולל ההיפוקמפוס והאמיגדלה.

ממצאים אלה תומכים בהבנה שלפיה BPD אינה רק דפוס התנהגותי או רגשי, אלא הפרעה המערבת גם מנגנונים נוירוביולוגיים.

עם זאת, חשוב להדגיש כי אין כיום “בדיקת מוח” המאבחנת BPD וכי הממצאים המחקריים אינם חד־משמעיים ברמת האדם הבודד.

הם מסייעים בעיקר להבין טוב יותר את מנגנוני ההפרעה ואת הקשר בין רגישות רגשית, אימפולסיביות, קשיי קשב וגמישות קוגניטיבית.

בנוסף, תחלואה נלווית כמו ADHD, לקויות למידה, אימפולסיביות מוגברת וקושי בניטור עצמי עשויה לרמז על מעורבות של מערכות מוחיות משותפות, בעיקר באזורים פרונטליים האחראים על בקרה, עיכוב תגובה וארגון התנהגות.

לכן, ההבנה הנוירולוגית של BPD מדגישה כי מדובר בהפרעה מורכבת, שבה גורמים ביולוגיים, רגשיים וסביבתיים משתלבים יחד.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מקורות:

Charoensook, J. (2017). Is epigenetic stress the link between childhood maltreatment and borderline personality disorder? The American Journal of Psychiatry Residents’

Leichsenring, F., Heim, N., Leweke, F., Spitzer, C., Steinert, C., & Kernberg, O. F. (2023). Borderline personality disorder: A review. JAMA, 329(8), 670–679. https://doi.org/10.1001/jama.2023.0589Journal, June 2017, 2-4.

Otto, B, et al (2021). Borderline Personality Disorder in a “Life History Theory” Perspective: Evidence for a Fast “Pace-of-Life-Syndrome”. Front. Psychol., 26 July 2021 |  https://doi.org/10.3389/fpsyg.2021.715153

Causes - Borderline personality disorder. NHS: https://www.nhs.uk/mental-health/conditions/borderline-personality-disorder/causes/

Skoglund, C., Tiger, A., Rück, C., Petrovic, P., Asherson, P., Hellner, C., Mataix-Cols, D., & Larsson, H. (2021). Familial risk and heritability of diagnosed borderline personality disorder: a register study of the Swedish population. Molecular Psychiatry, 26(3), 999-1008. https://doi.org/10.1038/s41380-019-0442-0

Sturrock, B. A., Francis, A., & Carr, S. (2009). Avoidance of affect mediates the effect of invalidating childhood environments on borderline personality symptomatology in a non-clinical sample. Clinical Psychologist, 13(2), 41–51. https://doi.org/10.1080/13284200902936927

Yang, S., Wang, L., Zheng, M., & Peng, S. (2026). Neural evidence for the influence of cognitive control by facial emotion under varying task difficulty in individuals with borderline personality disorder traits. Psychiatry Research: Neuroimaging, 357, 112150. https://doi.org/10.1016/j.pscychresns.2026.112150

מהי חרדת פרידה אצל ילדים?

חרדת פרידה היא חלק נורמלי מהתפתחות ילדים, שלרוב מתחילה בגילים 8-12 חודשים ונעלמת לפני גיל שנתיים.

ואולם, בתנאים מסוימים, החרדה יכולה להתפתח להפרעת חרדה של שנות הילדות, שנקראת הפרעת חרדת פרידה של הילדות (Separation Anxiety Disorder in Childhood). 

תסמיני ההפרעה עולים במהלך שנות הגן, ביה״ס היסודי וגיל הנעורים. 

חרדה מפני פרידה מופיעה גם אצל מבוגרים ולמרות שאין לה אבחנה ייחודית, היא נקראת ״חרדת נטישה״.

חרדת ספרציה נוטה לאותת על קיומן של בעיות מצב רוח ובעיות נפשיות כלליות, ושכיחותה מוערכת בקרב 3-4% מהילדים.

סטטיסטית, שני שליש מהילדים עם חרדת פרידה בילדות יאובחנו עם הפרעה נפשית בהיותם בוגרים, בעיקר דיכאון והפרעת פאניקה. 

גסטון דרוגר מ״כאן מסבירים״

הלך להתייעץ וקיבל הסבר:  

מה הסימפטומים של חרדת פרידה?

התסמינים של חרדת פרידה עולים כאשר הילד נפרד מהוריו, או מטפלים אחרים, יכולה הסיטואציה לעורר התנהגויות שמבטאות חרדה.

ההתנהגויות הנפוצות ביותר הן:

• היצמדות להורה

• בכי קיצוני וקושי להירגע

• סירוב להיפרד

• ביטויים פסיכוסומטיים (למשל כאבי ראש או הקאות).

• טנטרומים והתקפי זעם קשים.

• סרבנות בית ספר.

• ביצועים ירודים בכיתה.

• כישלון לתקשר באופן מיטיב עם ילדים אחרים.

• סירוב לישון לבד.

• סיוטי לילה.

חרדת פרידה כוללת בדרך כלל שלושה שלבים:

• מחאה

• ייאוש

• ניתוק

המחאה תופיע מייד עם הפרידה ויכול להימשך גם ימים ויותר מכך.

ניתן לזהות את מחאת הילד על ידי סימני מצוקה חיצוניים כמו בכי, התפרצויות זעם ומאמצים לחפש ולהשיב את ההורה.

לא פשוט.  

"הייתי בן ארבע.

אני זוכר שהיה ערב... 

כשפתאום נלפתתי בידיעה המרה, 

הבוגרת עד להתמיה:

 יבוא יום ואמות"

-- דויד גרוסמן

אבחון

מבחינת אבחון, ילדים שחווים לפחות 3 מהסימפטומים המופיעים למעלה עלולים להיות מאובחנים בחרדת פרידה.

ייתכן וההורים יתבקשו לקיים הערכה פסיכולוגית, כמו אבחון פסיכודיאגנוסטי, עם פסיכולוג קליני לילדים, לצורך האבחנה או לצפות באינטראקציה של ההורה והילד, שכן הדבר מראה איך סגנון ההורות משפיע על אופן ההתמודדות של הילד עם החרדה.

מה ההבדל בין חרדת פרידה אצל מתבגרים לבין הפרעות אישיות?

בעוד שהפרעת אישיות תלותית מתאפיינת בנטיה לא מובחנת להיות תלוי באחרים, אצל ילדים עם חרדת ספרציה ממוקדת התלות בנוכחותן של דמויות ההתקשרות העיקריות.

בהפרעת בורדרליין (BPD) קיימת חרדת נטישה עזה לגבי קשר עם קרובים, אולם בנוסף לחרדת פרידה המתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית סובלים גם מאימפולסיביות, בעיות בזהות, תנודתיות רגשית קשה ובתפקוד הבינאישי.

מהם גורמי הסיכון לחרדת פרידה אצל ילדים?

גורמי הסיכון כוללים היסטוריה משפחתית של חרדה או דיכאון, אישיות מופנמת, מעמד סוציו-אקונומי נמוך, הורים מגוננים מדי, מחסור באינטראקציה הורית מספקת ובעיות להתמודד עם ילדים בני הגיל. 

חרדת פרידה יכולה להופיע גם לאחר אירוע חיים מלחיץ שמחייב הסתגלות פסיכולוגית, כמו מעבר לבית חדש, שינוי בית ספר או כיתה, הקפצה או הישארות כיתה, גירושים או מוות של בן משפחה קרוב.

פסיכותרפיה

מהו הטיפול הכי יעיל בחרדת נטישה אצל ילדים?

שיטת הטיפול היעילה ביותר בחרדת פרידה היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לילדים, תהליך בו הילד לומד טכניקות וכלים להתמודדות עם חרדה, שהנפוצות בהן הן נשימות עמוקות, זיהוי עיוותי חשיבה ותרגול הרפיה.

טיפול נוסף שמתאים לחרדת נטישה אצל ילדים הוא טיפול רגשי עם ילדים, כמו טיפול במשחק.

דרך נוספת לטיפול בחרדת פרידה היא טיפול הורה-ילד, או טיפול דיאדי.

ספציפית מדובר במודל טיפולי שנקרא  PCIT) Parent-child interaction therapy), שכולל שלושה שלבים עיקריים:

• אינטראקציה מכוונת-ילד (CDI) - מתמקדת בשיפור איכות הקשר בין ההורה לילד, וכוללת חום, קשב וחיזוקים, מה שעוזר לילד לחזק את תחושת הביטחון

• אינטראקציה מכוונת-אומץ (BDI) - המחנכת את ההורים בנוגע לסיבה שבגללה הילד חש חרדה, ע״פ סולם אומץ שיפתח המטפל, ושיראה מצבים שגורמים לחרדה. פעולה זו מכוננת תגמול לתגובות חיוביות.

• אינטראקציה מכוונת-הורה (PDI) - המלמדת הורים לתקשר בבהירות עם הילד, מה שעוזר לנהל התנהגות בעייתית.

עוד מימד חשוב להצלחת כל טיפול פסיכולוגי בקשיים של ילדים, הוא הסביבה הבית-ספרית.

הילד זקוק למקום בטוח שאליו יוכל ללכת כאשר ירגיש חרדה, וגם צריכה להיות דרך בה יוכל לתקשר עם הורה במידת הצורך במהלך שעות בי״ס או בזמנים אחרים בהם הוא רחוק מהבית.

לבסוף, חשוב שהמורה תעודד אינטראקציה ותקשורת בין בין הילד לחבריו לכיתה.

טיפול תרופתי 

אין תרופות ספציפיות לחרדת פרידה בתקופת הילדות.

לפעמים משתמשים בנוגדי דיכאון אצל ילדים בוגרים יותר, בעיקר כאשר צורות אחרות של טיפול לא נמצאו יעילות .

ההחלטה על טיפול תרופתי צריכה להישקל בכובד ראש ע״י ההורים והרופא ואם הוחלט על נטילת תרופות, יש לפקח על הטיפול בקשב רב, עקב תופעות לוואי אפשריות. 

השפעת ההפרעה על חיי המשפחה

לחרדת פרידה אצל ילדים יש השפעות במעגלים משפחתיים, מעבר למחירים ההתפתחותיים, הרגשיים והחברתיים מהם סובל הילד.

ההשפעות הבעייתיות מבחינת חיי המשפחה כוללות מגבלה על פעילויות משפחתיות עקב התנהגות שקשורה בהפרעה, היעדרות תדירה של ההורים מהעבודה בגלל הצורך להישאר עם הילד בבית, במקום להיות במסגרת החינוכית, תסכול ההורים עקב צמצום הזמן הפנוי לעצמם ואחים שמקנאים בתשומת הלב המיוחדת שניתנת לילד המתמודד.

לכן, במקרה של חרדת פרידה חשוב לפנות לרופא או פסיכולוג/ית ילדים בנוגע לטיפול ולדרכים שיסייעו לנהל גם את ההשפעות על חיי המשפחה.

עצות וטיפים להורים לילדים עם חרדת פרידה

טראומה, אפילו מינורית, יכולה לשנות את האופן בו אנחנו רואים את העולם.

פעם התייחסנו לטראומה כתגובה רגשית לאירוע מסכן חיים. זה עדיין נכון, אבל ברור שיש הרבה מאוד אירועים קשים שאינם קיצוניים, ובפרט מצבים רגשיים מעוררי אימה.

אירוע מפחיד מערער את אשליית הביטחון והעולם עלול להיראות ​פתאום ​כמסוכן ומפחיד, כזה שקשה יותר לסמוך בו על אחרים.

עזרו לילד שמתמודד עם חרדה מפרידה באמצעות בנייה מחודשת של תחושת הביטחון וה​מוגנות.

הנה כמה רעיונות: 

• עודדו את הילד להמשיך בפעילויות שהוא נהנה מהם. נסו לוודא שיש לו מספיק פנאי למנוחה, משחק ומחשב. 

• שמרו על שגרה. קביעת מבנה ולוח זמנים צפוי לחיי הילד יכולה לעזור לגרום לעולם להיראות יציב יותר. נסו לשמור על זמנים קבועים לארוחות, שיעורי בית ופעילויות משפחתיות.

• דברו על העתיד ותכננו תוכניות משפחתיות. תכנון עוזר לנטרל את התחושה השכיחה בקרב ילדים ​המתמודדים עם חרדה, שהעתיד מפחיד, עגום, בלתי נשלט ובלתי צפוי.

• נסו להיות עקביים ככל הניתן, עם מסרים בהירים ואחידים של שני ההורים, וככל הניתן גם של דמויות מטפלות אחרות. 

• תזונה בריאה וארוחות מסודרות מעניקות סטרוקטורה, סדר, ביטחון פנימי וכמובן איזון פיזיולוגי. מחקר לא סיבתי ודי ברור מאליו (אבל עדיין חשוב), מלמד כי ילדים שאוכלים יותר פירות וירקות נוטים להיות בעלי חשיבה חדה יותר. בנוסף, ילדים שצרכו את 5 המנות המומלצות של פירות וירקות כל יום נמצאו ברמת הרווחה הנפשית הגבוהה ביותר. 

• תנו תיקוף ולגיטימציה לחרדה של הילד. זה המענה החשוב ביותר שיעזור לו ללמוד איך לנרמל ולשיים (לתת שם) לתחושות ולרגשות קשים לאורך החיים. אתם תאפשרו סביבה מתקפת מבחוץ והוא ילמד לתקץ בעצמו מבפנים -  משהו קרה שעורר את חרדת הפרידה. גם אם לא תוכלו לפענח מה זה, תיקוף רגשי יספק לילד נוחות וביטחון, שנובעות מההרגשה שהוא מובן על ידי ההורים, שיהיו בעדו ואיתו בכל מצב. הכירו בפחדים אפילו אם הם לא נראים לכם רלוונטיים.

• זכרו שילדים ​נוטים להשלים פרטים ולתרגם אותם בדרכם הייחודית, במיוחד אם יש להם עולם פנימי עשיר. הרגיעו את הילד, בדקו ״מה עלול לקרות?״ ועזרו לו למקם את המצב בהקשר​ הנכון​.

• עמדו בהבטחות שלכם. אתם יכולים לבנות מחדש אמון באמצעות ​היותכם מקור ידע אמין, גם אם לא תמיד מרגיע, בהתאם לנסיבות. לפעמים הדבר הכי אמיתי זה שבחיים קשים ומפחידים. אם אתם לא יודעים משהו הודו בכך. ילדים קולטים, בעיקר כשהם במצבי חשש וחרדה. 

• עודדו פעילות גופנית, שמשחררת אדרנלין ואנדורפינים, המשפרים את מצב הרוח. מצאו פעילות שאתם אוהבים ושחקו, פשוט שחקו. חשוב לא ללחוץ על הילד, יכול להיות שקשה לו לשתף בחלק או בכל הסיטואציה. לפעמים לילד בגיל הרך נוח יותר להתבטא דרך ציור, שיכול להמחיש את רגשותיו במקום לדבר עליהם ״כמו גדול״. אחרי שהוא ״מציג את היצירה״,  דברו איתו על מה שצייר. מה לא צריך להסתבך בהסברים פסיכולוגיים ובפרשנויות מתוחכמות, הרגשות די גלויים באמצעים אמנותיים והנרטיב הפנימי קופץ לעין.

• חיבוק והרגעה עוזרים לכל אדם, בכל גיל להרגיש בטוח, קל וחומר לילדים. הרבה פעמים בני נוער אינם חובבי מגע הורי לא הכרחי, אבל החיבה והחום הפיזיים עדיין חשובים להגברת הביטחון.

• הגבילו חשיפה לאמצעי תקשורת, בעיקר כאשר מדובר באירוע עם גוון לאומי, כמו ארועי 7 באוקטובר, שריפה, מגיפה או אסון טבע.

שגרת פרידה מובנית וקצרה בבוקר

שגרת פרידה מובנית וקצרה בבוקר, תעזור לילד להרגיש בטוח.

פרידה מהילד בגן, בבוקרו של כל יום, היא תהליך מורכב ורגיש. 

למרות שהפרידה מערערת אותנו לא פחות לפעמים, התפקיד ההורי בסיטואציה הוא להיות עוגן רגשי עבור הילד, להקרין רוגע ולהעניק לו תחושת ביטחון, גם כשקשה.

הרי כולנו – הילד, ההורה והגננת – חולקים מטרה משותפת בפרידה הזאת:

לילד, זו הזדמנות להתנסות, לחקור את הסביבה, לבנות קשרים חברתיים ולרכוש ביטחון בסביבה החדשה.

להורה, אפשרות לתמוך בילד ולסייע לו לפתח עצמאות וכוחות פנימיים להתמודדות.

לצוות, הזדמנות לשלב את הילד בפעילויות הגן, ללמוד אותו ולהפחית את הבכי בהדרגה.

על ידי שגרה ברורה ורגועה, מסרים עקביים והרבה סבלנות, אנחנו יכולים לעזור לילד שלנו לחוות את הפרידה בצורה טובה ומחזקת.

כדי לעזור לילד שלכם להיפרד בבוקר בצורה רגועה יותר, אפשר לאמץ טקס פרידה קבוע ופשוט. מחקרים מראים שטקס כזה עוזר להפחית בכי וחרדה אצל ילדים, כי הוא יוצר שגרה מוכרת ובטוחה שבה הילד יודע בדיוק למה לצפות. כשיש סדר ברור, הילד מרגיש יותר שליטה ופחות פחד.

• ההורה והילד מגיעים לגן, מקבלים את הגננת בחיוך, וההורה יוצר שגרה קבועה של פעולה קצרה כמו תליית התיק יחד או חיבוק קצר.

• ההורה אומר משפט קבוע ומרגיע, לדוגמה: "אני הולך עכשיו לעבודה, ואתה נשאר לשחק עם החברים. אני אחזור לקחת אותך אחרי הצהריים."

• הפרידה צריכה להיות מהירה וברורה, בלי להתעכב, כדי להרגיע את הילד אם הוא בוכה. עיכוב רק מגביר את החרדה.

• במקביל, חשוב לעבוד עם הגננת כך שתיתן לו מיד משימה פשוטה עם תחילת היום (למשל, לסדר פאזל או לצייר), שתסיח את דעתו מהפרידה ותעזור לו להשתלב בפעילות.

שגרה עקבית כזו נותנת ביטחון לילד, מפחיתה את אי-הוודאות ועוזרת לו ללמוד שההורה תמיד חוזר.

לעמוד באתגר הכאב, לא לברוח 

חשוב להימנע ממצב שבו אתם "בורחים" מהגן בלי להגיד לילד שלום. גם אם הוא נראה מרוכז במשחק או בפעילות אחרת, הוא עדיין זקוק לפרידה ברורה מכם.

אם הילד פתאום שם לב שההורה איננו, הוא עלול להרגיש בלבול או אפילו חרדה. זה עלול לערער את תחושת הביטחון ולגרום לו לפתח חשש לגבי היעדרותכם בעתיד.

כשיש פרידה ברורה, הילד מבין שאתם הולכים, אבל גם בטוח שתשובו. זה מחזק את תחושת הביטחון שלו ויוצר בסיס רגוע יותר להמשך היום.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים

 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Feriante J, Bernstein B. Separation Anxiety. [Updated 2020 Oct 28]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2021 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK560793/

Hayhoe R, Rechel B, Clark AB, et alCross-sectional associations of schoolchildren’s fruit and vegetable consumption, and meal choices, with their mental well-being: a cross-sectional studyBMJ Nutrition, Prevention & Health 2021;e000205. doi: 10.1136/bmjnph-2020-000205

 Lewinsohn, P. M., Holm-Denoma, J. M., Small, J. W., Seeley, J. R., & Joiner, T. E., Jr (2008). Separation anxiety disorder in childhood as a risk factor for future mental illness. Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 47(5), 548–555. https://doi.org/10.1097/CHI.0b013e31816765e7

מה ההגדרה של דיספוריה מגדרית?

דיספוריה מגדרית (Gender Dysphoria)  היא  אי-נוחות או מצוקה שמאפיינת את מי שזהותם המגדרית שונה מהמין עמו נולדו, או ממאפיינים פיזיים הקשורים למינם.  

דיספוריה מגדרית היא אבחנה חדשה שהופיעה לראשונה ב-DSM-5 והמשיכה גם ב-DSM-5-TR שעודכן ב-2022.

היא נועדה להיות מפורטת יותר מהסיווג הקודם שהיה שנוי במחלוקת - הפרעת זהות מגדרית. 

המונח מתמקד באי-הנוחות כבעיה, והאבחנה נועדה לסייע למתמודדים/ות להגיע לטיפול הפסיכולוגי והבריאותי הכי יעיל עבורם. 

איך מאבחנים את ההפרעה?

דיספוריה מגדרית מאובחנת בהתבסס על היסטוריה התפתחותית של הרגשות הדיספוריים ובדיקה גופנית.

הרופא המאבחן יהיה בד״כ פסיכיאטר או אנדוקרינולוג, אך תיתכנה התמחויות רלוונטיות אחרות.

יינתן דגש על הערכת חוסר ההלימה בין הזהות המגדרית לבין המין שהוקצה בלידה, על השפעות הסטיגמה בהקשר של נון-קונפורמיות מגדרית, על הבריאות הנפשית ועל מידת התמיכה מהמשפחה, מהחברים ומבני הגיל. 

איש/ת המקצוע ישתמש בקריטריונים לאבחון הרשומים- ב-DSM:

דיספוריה מגדרית שונה מאי-התאמה להתנהגויות סטריאוטיפיות תואמות מגדר. היא קשורה ברגשות מצוקה עקב השתוקקות להיות חלק ממגדר אחר מהקיים, בשל ההיקף והחודרנות של התמות המגדריות בחיים.

תסמינים של דיספוריה מגדרית אצל בני נוער ומבוגרים

1.  לפחות 6 חודשים בהם קיימת אי הלימה ניכרת בין המגדר עמו מזדהה המאובחן לבין מינו הביולוגי, כפי שמתבטא לפחות בשניים מהבאים:

• הבדל ניכר בין הזהות המגדרית הפנימית ומאפייני המין העיקריים ו/או המשניים, או מאפייני המין המשניים המצופים אצל נערים. 

• רצון עז להיפטר ממאפייני מין עיקריים ו/או משניים בשל שוני ניכר ביחס לזהות המגדרית הפנימית, או תשוקה למנוע את התפתחות מאפייני המין המשניים הצפויים אצל בני/ות נוער.

• רצון עז למאפייני המין העיקריים ו/או המשניים של המגדר השני. 

• רצון עז להיות במגדר השני או במגדר אלטרנטיבי.

• רצון עז בקבלת יחס דומה לזה של המגדר השני או של מגדר אלטרנטיבי.

• אמונה חזקה של המאובחן לפיה יש לו תחושות ותגובות של המגדר השני או של מגדר אלטרנטיבי. 

 2. מצוקה משמעותית או לקות בתפקוד החברתי, התעסוקתי או אחר.

מחקר מ- 2023 בחן את מטרות הטיפול בהפרעת זהות מגדרית בקרב מתבגרים וצעירים בגילאי 10-24 

המחקר מצא כי מטרות הטיפול הנפוצות ביותר הן (Roden et al, 2023):

• טיפול הורמונלי: 97.4% מהמשתתפים ביקשו להתחיל בטיפול הורמונלי.

• ניתוח: 87.1% מהמשתתפים ביקשו לעבור ניתוח.

• מבין מי שביקשו לעבור הליך כירורגי, ניתוח חזה או שדיים היה הנפוץ ביותר (87.5%), בעוד ניתוח גניטלי היה פחות נפוץ - 29.3%.

תסמינים של דיספוריה מגדרית אצל ילדים

1.  לפחות 6 חודשים בהם קיימת אי הלימה ניכרת בין המגדר עמו מזדהה המאובחן לבין מינו הביולוגי, כפי שמתבטא לפחות בשניים מהבאים (אחד מהם חייב להיות הקריטריון הראשון): 

• רצון עז להשתייך למגדר השני או התעקשות שהוא או היא שייכים למגדר השני (או מין אלטרטיבי שונה מהמין הביולוגי). 

• אצל בנים (מין ביולוגי), העדפה חזקה לקרוסדרסינג, כלומר לבוש נשי;  אצל בנות (מין ביולוגי), העדפה חזקה ללבוש גברי טיפוסי והתנגדות חזקה ללבישה של לבוש נשי טיפוסי.

• במשחקי דמיון או פנטזיה קיימת העדפה חזקה לתפקידים חוצי מגדר.

• העדפה חזקה לצעצועים, למשחקים או לפעילויות הקשורות באופן סטריאוטיפי לילדים מהמין השני.

• העדפה חזקה לשחק עם חברים מהמגדר השני.

• אצל בנים (מין ביולוגי), דחייה חזקה של צעצועים, משחקים, הפעילויות האופייניות לבנים והימנעות חזקה ממשחק גס או מחוספס; אצל בנות (מין ביולוגי), דחייה חזקה של צעצועים, משחקים ופעילויות האופייניות לבנות.

• סלידה חזקה מהאנטומיה המינית הביולוגית.

• רצון עז למאפייני המין הראשוניים ו/או המשניים התואמים את המגדר שהילד תופס את עצמו שייך אליו.

 2. מצוקה משמעותית או לקות בתפקוד החברתי,בתפקוד בבית הספר ועוד. 

מתי מתחילה להופיע דיספוריה מגדרית?

דיספוריה מגדרית מתחילה בד״כ בילדות ומתמשכת אל גיל ההתבגרות והבגרות, מה שנחשב לפריצה מוקדמת.

יכולות להיות במהלכה תקופות שבהן לא המתמודד אינה/ה חווה את הדיספוריה המגדרית, ולאחר מכן בהן היא מתעוררת מחדש. 

אפשרית גם פריצה מאוחרת סביב גיל ההתבגרות, או אפילו הרבה יותר מאוחר בחיים. 

האם דיספוריה מגדרית יכולה להיות שלב חולף?

אחת השאלות הנפוצות ביותר של הורים לילדים עם דיספוריה מגדרית היא "האם מדובר רק בשלב?".

למרבה הצער, אין כיום דרך לדעת בוודאות. לא כל הילדים הצעירים שחשים כך מתמידה הדיספוריה בגיל ההתבגרות שלהם או בבגרותם. 

סיבוכים אפשריים

דיספוריה מגדרית יכולה לפגום בהיבטים רבים של החיים ועלולה להפריע גם לתפקוד היומיומי.

החווים דיספוריה מגדרית עשויים לסרב ללכת לביה״ס עקב הלחץ להתלבש באופן המשויך למגדר שלהם או מחשש שיטרידו אותם או יתגרו בהם.

• המצב יכול גם לפגום ביכולת לתפקד בלימודים או בעבודה, ולהסתכם בנשירה או אבטלה.

• קשיים במערכות יחסים נפוצים אף הם, כמו גם חרדה, דיכאון, פגיעה עצמית, הפרעות אכילה, שימוש בחומרים ובעיות נוספות.

• אנשים עם דיספוריה מגדרית חווים לעתים קרובות אפליה שגורמת ל״לחץ מיעוטים״ (Minority Stress), מונח המתאר את חוויית הלחץ המוגבר שחשים אנשים עם נטייה מגדרית שונה, מעצם השתייכותם לקבוצת מיעוט שדבקה בה סטיגמה חברתית.

• גישה לשירותי בריאות ובריאות הנפש יכולה להיות קשה, מתוך פחד מסטיגמה והיעדר ניסיון ומומחיות ספציפיים של אנשי מקצוע.

• בני נוער ומבוגרים עם דיספוריה מגדרית לפני הצבה מחדש של מגדר יכולים להימצא בסיכון למחשבות אובדניות, לניסיונות אובדניים ולהתאבדות. 

גורמים

כמו ברוב המצבים הנפשיים, הסיבות המדויקות לדיספוריה מגדרית אינן ברורות, אבל מה שכן ידוע מלמד על קשר ביו-פסיכו-סוציאלי די מורכב.

להלן כמה גורמים וכיוונים אטיולוגיים לפיתוח הפרעת דיספוריה מגדרית, שפורטו לאחרונה ע״י גארג ועמיתיו (2022):

• אחד הקשרים הביולוגיים המבוססים הוא עם היפרפלזיה מולדת של האדרנל ו/או תסמונת חוסר הרגישות לאנדרוגן. מדובר במי שהמין הביולוגי שלהן נשי והן גודלו כבנות, אולם יש להן תחושה מולדת של השתייכות למין השני. תחושה זו מתבטאת ביתר שאת בשנות ההתבגרות. 

• נמצא קשר עם חשיפה תוך-רחמית לפתאלאטים, תוסף של מוצרי פלסטיק שידוע כמשבש את התהליכים ההורמונליים הטבעיים של קביעת המין לפני הלידה. פתאלאטים מובילים לעלייה ברמות הטסטוסטרון העובריות, שבתורה מגבירה את הסיכון להפרעות על הספקטרום האוטיסטי ולדיספוריה מגדרית.

• נמצאה שכיחות גבוהה יותר של דיספוריה מגדרית אצל מתמודדים/ות עם הפרעות פסיכיאטריות, כמו סכיזופרניה, התמכרויות, דיכאון, מחשבות התאבדות והפרעות על הספקטרום האוטיסטי.

• נמצא קשר עם הזנחה והתעללות פיזית או מינית בילדות.

• קשר נוירואנטומי נמצא עם התפתחות עצבית לקויה בהיפותלמוס. מחקרי MRI הראו יחס שונה בין שתי ההמיספרות והבדל בקישוריות האמיגדלה בהתאם למין.

• זוהה קשר, עדיין לא מבוסס דיו, לזיהום מולד בטוקסופלזמה.

• תורשתיות וגנטיקה רלוונטיות כגורם להפרעה, זאת על בסיס נתונים שנאספו במחקרי תאומים. נמצא גם קשר לאללים, כמו CYP17 ו-CYP17 T-34Cֿ אבל לא אוששה סיבתיות.

טיפולים בהפרעת דיספוריה מגדרית

חקר הזהות המגדרית של המתמודדים/ות עם דיספוריה מגדרית יכול להוות תהליך חשוב שיעזור למצוא תפקיד מגדרי עמו ירגישו בנוח ושיפחית את מצוקתם.

הטיפול מתואם אישית והוא עשוי לכלול שינויים בביטוי ובתפקיד המגדרי, טיפול הורמונלי, ניתוח וטיפול התנהגותי.

במקרים של דיספוריה מגדרית, חשוב לפנות לרופא מומחה בטיפול באוכלוסייה הטרנסית. 

בהצעת תכנית טיפול, המטפל יסנן את בעיות בריאות הנפש שיש צורך להתייחס אליהן, כמו דיכאון או חרדה. אם נושאים אלה לא יטופלו, הדבר עלול להקשות על חקירת הזהות המגדרית והקלת הדיספוריה המגדרית. 

שינוי בביטוי ובתפקיד המגדרי – הדבר עשוי לכלול חיים מלאים או חלקיים בתפקיד מגדרי אחר שעקבי עם הזהות המגדרית. 

חשוב להיות ערים לאתגרים הסמויים שעומדים בפני חברי/ות הקהילה, שמקורם בקהילה המקצועית עצמה.

למשל, מחקר העלה כי נשים לסביות ובי-סקסואליות נתקלות במחסומים רבים מהרגיל בדרכן לטיפול מקצועי בהפרעת שימוש באלכוהול. הנתון הזה היה בולט במיוחד כאשר הנשים היו צעירות יותר, עם הכנסה נמוכה יותר ומשתייכות למיעוט גזעי (Scheer et al, 2022).

טיפול רפואי

טיפול רפואי עשוי לכלול:

א. טיפול הורמונלי בהורמונים נשיים או גבריים.

ב. ניתוח, למשל שינויים בשדיים או בחזה, באברי מין פנימיים או חיצוניים, בתווי פנים ובמתאר הגוף. יש אנשים שמשתמשים בטיפול הורמונלי לשם מקסום נשיות או גבריות, אחרים מבקשים להקל על דיספוריה מגדרית ע״י שימוש בהורמונים למזעור מאפייני מין משניים, כמו שדיים ושיער גוף.

הטיפולים מותאמים למטרת המטופל ולהערכת הסיכונים והתועלות של שימוש בתרופות בנוכחות מצבים רפואיים אחרים ושיקולים חברתיים וכלכליים.

רבים מוצאים שניתוח הכרחי להקלת הדיספוריה המגדרית, אחרים לא. 

האיגוד המקצועי העולמי לבריאות הטרנסג׳נדרים מספק את הקריטריונים הבאים לטיפול הורמונלי ו/או כירורגי לדיספוריה מגדרית: 

• דיספוריה מתמשכת ומתועדת היטב

• יכולת מלאה לקחת החלטה והסכמה מודעות לטיפול; גיל הבגירות ע״פ חוקי המדינה, ובמקרה של אדם צעיר יותר יש לעקוב אחר הסטנדרטים לטיפול בילדים ונוער

• בנוכחות בעיות רפואיות או נפשיות משמעותיות, על הטיפולים להיות מבוקרים מאוד. להליכים כירורגיים יש כמה קריטריונים נוספים. 

• הערכה רפואית קדם-טיפולית נעשית ע״י רופא מנוסה ומומחה בטיפולים טרנסג׳נדרים ובין-מגדריים לפני הטיפול ההורמונלי או הכירורגי בדיספוריה מגדרית. 

• הדבר עשוי לסייע לשלול או להתייחס למצבים רפואיים שעלולים להשפיע על הטיפולים או להפוך אותם ללא מומלצים.

הערכה זו עשויה לכלול:

• היסטוריה רפואית אישית ומשפחתית.

• בדיקה רפואית, כולל הערכה של איברי המין.

• בדיקות מעבדה לבדיקת שומנים, סוכר בדם בצום, ספירת דם כללית, אנזימי כבד, אלקטרוליזה, פרולקטין והורמוני מין סטרואידים ובדיקת הריון.

• סטטוס חיסוני, כולל HPV.

• סינון מותאם גיל ומין.

• זיהוי וניהול שימוש בטבק ושימוש לא הולם בסמים ואלכוהול.

• זיהוי וניהול של HIV וזיהומים אחרים המועברים ביחסי מין.

• הערכה של הרצון למניעת פוריות והפניה ע״פ צורך להקפאה קריוגנית של זרע, ביציות, עוברים או רקמות שחלתיות.

• היסטוריה של גישות טיפוליות מזיקות פוטנציאליות, כמו שימוש בהורמונים ללא מרשם, הזרקות סיליקון בחוזק תעשייתי או ניתוחים עצמיים.

טיפול פסיכולוגי בדיספוריה מגדרית

טיפול פסיכולוגי, או פסיכותרפיה, חותר לשיפור הרווחה הפסיכולוגית, איכות החיים וההגשמה העצמית.

טיפול נפשי אינו מכוון לשינוי הזהות המגדרית אלא לסיוע למטופל לחקור את ענייני המגדר ולמצוא דרכים להפחית את המצוקה שקששורה הדיספוריה המגדרית.

המטרה היא לעזור למתמודד/ת עם נון-קונפורמיות מגדרית להרגיש יותר בנוח עם ביטוי הזהות המגדרית ולאפשר להם להצליח במערכות יחסים, בלימודים ובעבודה.

טיפולים מומלצים הם טיפול דינמי, טיפול דיאלקטי-התנהגותי לשינוי הסביבה הלא מתקפת שעוברים טרנסים, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שיבחן, יזהה וישנה עיוותי חשיבה. 

הטיפול יכול להתייחס גם לכל בעיה נפשית אחרת, והוא יכול להיות אישי, זוגי, משפחתי או קבוצתי, ע״מ לסייע למטופל:

• לחקור ולשלב את הזהות המגדרית בחיים.

• לחתור לקבלה עצמית.

• לבנות רשת תמיכה.

• לפתח תכנית התייחסות לנושאים חברתיים ומשפטיים הקשורים לשינוי שלו ולהפוך גלוי לבן הזוג, למשפחה, לחברים ולקולגות.

• ללמוד איך להרגיש בטוח בביטוי אחרים לגבי הזהות המגדרית.

• לחקור מיניות בריאה בהקשר של שינוי מגדר.

• במידת הצורך, לקבל החלטות בנוגע לטיפול רפואי.

טיפול יכול לעזור לאדם בשלבים רבים בחייו. הערכת בריאות התנהגותית קדם-טיפולית ע״י רופא מנוסה ומומחה לטיפול בטרנסים ובין-מגדרית דרושה לפני תחילת טיפול הורמונלי וכירורגי בדיספוריה מגדרית.

הערכה לקראת תחילת טיפול נפשי תתייחס לכמה היבטים מרכזיים:

• השפעת הזהות המגדרית בעבודה, בביה״ס, בבית וביחסים חברתיים, לצד מבט על מעגלי התמיכה המשפחתיים והבינאישיים.

• מטרות, ציפיות והשלכות של הטיפול.

• הערכה של קשיים נפשיים וגופניים נלווים, בעיקר הפרעות מצב רוח, מחשבות אובדניות, ניסיונות אובדניים, חרדה או התנהגויות מסוכנות, בעיות בבריאות המינית, התמכרויוית ופגיעה עצמית. 

מה יכול עוד לעזור?

דרכים אחרות להפחית דיספוריה מגדרית הן:

• השתתפות בקבוצת תמיכה עם בני/ות הגיל.

• טיפול בקול ובתקשורת לפיתוח מאפיינים קוליים התואמים את החוויה או התחושה המגדרית.

• הסרת או השתלת שיער.

• קיפול איברי מין (הסתרת הפין).

• קשירת שדיים.

• ריפוד חזה או אזור החלציים.

• שירותים אסתטיים כמו איפור או ייעוץ בביגוד.

• שירותיים משפטיים מול רשויות.

• שירותים חברתיים וקהילתיים להתמודדות עם בעיות במקום העבודה ובעיות הורות. 

התמודדות ותמיכה

דיספוריה מגדרית יכולה להיות מופחתת ע״י סביבה תומכת, בעלת ידע עדכני על צמצום ההבדלים בין הזהות המגדרית הפנימית לבין המגדר בלידה או מאפיינים פיזיים הקשורים למין.

אופציות נוספות לתמיכה: 

• להשקיע בבריאות הנפשית – לבקר אצל פסיכולוג/ות או מטפל/ת שמומחה ומנוסה בטיפול בסוגיות מגדריות.

• לחפש קבוצות תמיכה – דיבור עם טרנסג׳נדרים או נון-קונפורמיים אחרים יכול לסייע להרגיש פחות לבד. יש מרכזים קהילתיים או להט״ביים שיש בהם קבוצות תמיכה, וגם אפשר לחפש כאלה אונליין. 

• להקפיד על  טיפול עצמי - לישון ולאכול טוב, להתאמן ולקחת את הזמן לרגיעה ולפעילויות מהנות. 

• רוחניות - יש מי שמוצאים הקלה, משמעות ותמיכה ברוחניות או בשותפות בקהילה אמונית.

• הגברת מעורבות קהילתית – לתרום לקהילה ע״י התנדבות, כולל בארגוני להטב״טק. 

הכנה לפגישה ראשונה עם המטפל/ת

אפשר להתחיל בפגישה עם המטפל הראשי או הפניה למומחה לבריאות התנהגותית. 

לפני הפגישה יש להכין רשימה הכוללת סימפטומים (גם כאלה שנראים לא קשורים לסיבת המפגש), מידע אישי חשוב (לרבות לחצים משמעותיים, שינויים עדכניים בחיים והיסטוריה רפואית משפחתית), כל התרופות, הוויטמינים ותוספי המזון הניטלים, כולל מינונים. 

סוגיות טיפוליות מורכבות בטיפול 

שתי דוגמאות, יש עוד הרבה:

איזון בין אובייקטיביות קלינית ל-Affirmative Care

אחת הדילמות של מטפלים העובדים עם מטופלים שחווים דיספוריה מגדרית היא איזון בין הצורך ב״אובייקטיביות קלינית״ לבין מתן אישור מגדרי.

לכאורה אין סתירה, אבל לפעמים זה יכול להיות מאתגר כיוון שמטפלים אמורים לשמור על ׳גישה בלתי משוחדת׳ לטיפול, ובמקביל לספק סביבה תומכת ומאשרת עבור מטופלים/ות על הקשה הטרנסית.

טיפול בסטיגמה ואפליה

דילמה נוספת עבור מטפלים העובדים עם אנשים החווים דיספוריה מגדרית היא התייחסות להשפעה של סטיגמה ואפליה.

זה יכול לכלול עזרה ללקוחות להבין ולהתמודד עם ההשפעות השליליות של עמדות חברתיות, כמו גם תמיכה בזכויותיהם וצרכיהם שלך המטופלים ביחסים אישיים ומקצועיים.

זה יכול להיות מאתגר במיוחד עבור מטפלים שכן עליהם לנווט בסבך נושאים אלו תוך שמירה על הקשר הטיפולי ועזרה בבניית חוסן והערכה עצמית חיובית.

בררו כל שאלה אחרת מבלי להסס. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

22 בדצמבר 2025  

מקורות:

https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/gender-dysphoria/symptoms-causes/syc-20475255

What Is Gender Dysphoria? Ameican Psychiatric Association:  https://www.psychiatry.org/patients-families/gender-dysphoria/what-is-gender-dysphoria

Garg G, Elshimy G, Marwaha R. Gender Dysphoria. [Updated 2022 May 5]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2022 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK532313/

Kavla, Y., Sandıkçı, T., & Turan, Ş. (2025). Minor physical anomalies as a gateway to understanding the neurodevelopmental roots of gender dysphoria. Journal of Sex & Marital Therapy, 51(7), 777–790. https://doi.org/10.1080/0092623X.2025.2555930

Roden RC, Billman M, Francesco A, Mullin R, Tassi C, Wozolek B, Heppard B, Essayli J, Stuckey-Peyrot H. Treatment Goals of Adolescents and Young Adults for Gender Dysphoria. Pediatrics. 2024 Jan 1;153(1):e2023062202. doi: 10.1542/peds.2023-062202. PMID: 38115796.

Scheer, J.R., Batchelder, A.W., Bochicchio, L.A., Kidd, J.D. & Hughes, T.L. (2022) Alcohol use, behavioral and mental health help-seeking, and treatment satisfaction among sexual minority women. Alcoholism: Clinical and Experimental Research, 46, 641– 656. Available from: https://doi.org/10.1111/acer.14789

Zaliznyak, M., Yuan, N., Bresee, C., Freedman, A., & Garcia, M. M. (2021). How Early in Life do Transgender Adults Begin to Experience Gender Dysphoria? Why This Matters for Patients, Providers, and for Our Healthcare System. Sexual medicine, 9(6), 100448. https://doi.org/10.1016/j.esxm.2021.100448 

מהי פסיכולוגיה סביבתית (אקופסיכולוגיה)? 

אקו פסיכולוגיה, או פסיכולוגיה אקולוגית / סביבתית, היא תנועה חברתית ואינטלקטואלית חדשה ומתפתחת, שחותרת להבנה והרמוניה של יחסי האדם עם כדור הארץ. 

גוף ידע בין-תחומי זה מתמקד ביחסי הגומלין בין בני אדם לסביבתם, תוך הגדרה רחבה של המונח סביבה: 

סביבות טבע, סביבות חברתיות, סביבות אורבניות, סביבות למידה וסביבות מידע.

אקו פסיכולוגים בוחנים את התהליכים הפסיכולוגיים שקושרים ומנכרים אותנו מהטבע.

על קצה המזלג, פסיכולוגיה מבוססת אקולוגיה משלבת תובנות פסיכולוגיות עם תנועת הסביבה הבסיסית.

מגדירים ענף חדש בפסיכולוגיה 

הרולד פרושנסקי (1920-1990) נחשב בעיני רבים לאחד האבות המייסדים של הפסיכולוגיה הסביבתית.

הוא היה הראשון שהגדיר את אבני הראשה של התחום, ובין הראשונים ששיערו כי הסביבה משפיעה באופן ישיר וצפוי על התנהגות אנושית. 

פרושנסקי הקים ב- City University בניו יורק את המחלקה לפסיכולוגיה סביבתית, שהחליפה מחלקה ותיקה יותר בשם פסיכולוגיה של הארכיטקטורה. 

תיאודור רוז׳ק (1933-2011) היה חלק מתנועת תרבות הנגד של שנות ה-60, ובשנות ה-90 טבע את המושג אקו פסיכולוגיה בספר שפרסם, כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קליפורניה. 

יצירתו של רוז׳ק חיברה בין הרגישות הרגשית של מטפלים לבין המומחיות המדעית של האקולוגים. התחום החדש חרג הרבה מעבר לריפוי אינדיבידואלי, במטרה להקיף טווח תרבותי נרחב של הגדרה ודימוי מחדש ביחסיה העכשוויים של החברה האנושית עם הטבע.

רוז׳ק טען שעל פסיכולוגים סביבתיים לקדם ריפוי אישי ובו-זמנית לעורר עניין בקהילה ככלל. לא ניתן להימלט מהאופן בו קשורות נפש האדם והסביבה, מהיותן מייצגות את החיים ואת התודעה כאחד. בסיס המושג הוא בכך שנפש האדם אינה ניתנת להפרדה מהסביבה.  

גם הפסיכולוג הארי הפט מציע נקודת ראות ייחודית לתחום.

בספרו, הפסיכולוגיה האקולוגית בהקשר (2001), מתאר הפט את מקורותיה של הפסיכולוגיה הסביבתית באמפריזם הרדיקלי של ויליאם ג'יימס. 

אקופסיכולוגים משלבים פרקטיקות אקולוגיות ומושגים פסיכולוגיים כדי להסיט את הפעולה הסביבתית מרגשות שליליים כמו אשמה וחרדה אקולוגית: במקום לכפות על אחרים להגן על הסביבה, צריכות להתקיים הזמנות מכבדות והבנה. 

מה עושים אקו פסיכולוגים?

פסיכולוגים סביבתיים מטפחים חשיבה ומודעות אקולוגית ומגע עם הטבע למטרות פסיכותרפויטיות, לריפוי אינדיבידואלי ולצמיחה.

הם עוזרים למטופלים ליצור סגנונות חיים ברי-קיימא אקולוגית ובריאים פסיכולוגית.

הם מציעים תובנות חשובות בנוגע לקוגניציה, רווחה פסיכולוגית וחוויה אנושית כללית.

ראשית, יש קשר דו-סטרי עמוק בין האדם לטבע. הדבר מודגם בצורה הטובה ביותר דרך המושגים ״הטבע כבית ומשפחה״ ו״הטבע כייצוג של אני קולקטיבי״.

שנית, ההפרדה בין האדם לטבע מובילה לסבל הדדי, למשל דרך הרס ואבל סביבתיים וניכור.

שלישית, חיבור מחדש עם הטבע מקדם ריפוי אישי, קשר פסיכולוגי ורגשי, פעולה סביבתית וסגנונות חיים ברי-קיימא.

מהם היתרונות שמציעה הפסיכולוגיה האקולוגית?

שורשי והשפעות האקופסיכולוגיה גלומים בפעילות סביבתית, בפסיכולוגיה הומניסטית ובריפוי מבוסס-טבע.

האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA) מציינת שאקותרפיה, המשלבת גישות ייעוץ מבוססות ראיות בסביבת הטבע הפראי, היא בעלת תועלת ולרוב גם מוצלחת.

אקופסיכולוגים משתמשים באסטרטגיות מתוחכמות לקידום מוטיבציות חיוביות להתנסות בעולם הטבע, ואף יש תכניות סיוע לנוער שנעזרות בכוח הריפוי של הטבע דרך חוויות אינטנסיביות במקומות מבודדים בטבע.

מגע ישיר עם הטבע מטפח בריאות נפשית דרך הפחתת מתח, ריפוי טראומה רגשית, עזרה בהחלמה מהתמכרות, חיזוק ביטחון עצמי ואפילו פיתוח צמיחה רוחנית.

באופן טבעי המשתתפים נמשכים לתמיכה בהחלטות וסגנונות חיים ברי-קיימא כי הם מזהים את הקשר המורכב בין בריאות האדם ובריאות הסביבה. המשתתפים מאותגרים לחשיבה ביקורתית על השלכות הצרכנות והחומרנות ועל השליטה והניצול של הטבע.

האקופסיכולוגיה מכוונת לריפוי של הנפש ושל הסביבה כאחד.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

מקורות:

Morris E. K. (2009). Behavior analysis and ecological psychology: past, present, and future. a review of Harry Heft's Ecological Psychology in context. Journal of the experimental analysis of behavior, 92(2), 275–304. https://doi.org/10.1901/jeab.2009.92-275

מה זה מוקד / מקור שליטה בפסיכולוגיה? 

מוקד שליטה (Locus of Control), שנקרא גם מקור שליטה, הוא המידה בה אנחנו מרגישים בעלי שליטה על האירועים המשפיעים על חיינו.  

אנשים בעלי מיקוד שליטה פנימי נוטים להאמין שיש להם שליטה על המתרחש, למשל נוכח התמקמות במקום עבודה חדש או בדייט, בעוד שאנשים עם מיקוד שליטה חיצוני מייחסים את המתרחש למשתנים חיצוניים, שאינם בהישג ידם. 

למיקוד השליטה יש השפעה עצומה על חיינו, החל באופן בו אנו מתמודדים עם לחץ נפשי וכלה במוטיבציה לקחת עליהם אחריות.

ככלל, מיקוד שליטה פנימי מתחבר יותר לחיים טובים ועצמאיים ומי שנוטה יותר למיקוד שליטה חיצוני מתמודד לעיתים כמתבונן פאסיבי, מהצד, בקורות חייו, מה שפוגע בחשיבה ופתרון בעיות שיכולים להשפיע על התוצאה.

מוקד שליטה נע כמובן על ספקטרום:

אף אחד הוא לא 100% במיקוד שליטה חיצוני או פנימי -  רובנו נמצאים איפשהו על הרצף בין הקטבים. 

האוריינטציה של מיקוד השליטה משפיעה על התגובה שאנחנו בוחרים לנקוט לגבי אירוע, אבל גם על רמת המוטיבציה לפעול:

מי שמאמין שהמפתח לגורלו מצוי בידיו, סביר יותר שיפעל לשינוי המצב, כשיש בכך צורך, בעוד שמי שמאמין שהתוצאה אינה בשליטתו, פחות סביר שיפעל לשינוי. 

ב-1954 הציע הפסיכולוג ג׳וליאן רוטר (1916-2014) שהתנהגותנו נשלטת ע״י חיזוק ועונש ושההשלכות הללו של ההתנהגות הן אלה שמעצבות את התפיסה שלנו המתרחש סביב. הייחוס אודות הגורמים לפעולות שאנחנו עושים, פנימי או חיצוני,  משפיע בתורו על ההתנהגות.

כך הוא הגדיר את המושג במילותיו:

״שליטה פנימית, לעומת חיצונית, מתייחסת למידת הציפיות של בני אדם כי חיזוק או תוצאה של התנהגות תלויים בהתנהגותם או במאפיין אישי שלהם, זאת לעומת המידה בה אנשים מצפים שהחיזוק או התוצאה הם תוצר אקראי, הקשור למזל, או גורל, נמצא בשליטה של ​​אחרים בעלי כוח או שפשוט אינם צפויים״ (רוטר, 1966).

ב-1966 פרסם רוטר סקאלה שנועדה למדוד ולהעריך מיקוד שליטה חיצוני ופנימי, בה נדרש המשיב לבחור בכל פעם בין שתי אפשרויות. בסקאלה נעשה שימוש נרחב אך היא זכתה גם לביקורת רבה מצד אלה המאמינים שמיקוד שליטה אינו יכול להיות מובן במלואו או להימדד ע״י סקאלה כל כך פשטנית.

מה המאפיינים של בעלי מוקד שליטה פנימי?

• סביר יותר שיקחו אחריות על פעולותיהם.

• הם נוטים להיות פחות מושפעים מדעות של אחרים.

• לעתים קרובות הם מצליחים יותר במשימות ובמקום העבודה.

• לרוב הם בעלי תחושת מסוגלות עצמית גבוהה.

• הם נוטים לעבוד קשה כדי להשיג את היעדים שהגדירו.

• אתגרים מעוררים בהם סקרנות וביטחון עצמי. 

• הם נוטים לבריאות גופנית טובה יותר.

• הם מדווחים על היותם שמחים ועצמאיים יותר. תעסוקתית, למשל, יזמים נוטים להיות בעלי מוקד שליטה פנימי חזק.

"He doesn't play for the money he wins, he doesn't play for respect." 

 -- Sting - Shape of My Heart

מה המאפיינים של בעלי מוקד שליטה חיצוני?  

• נוטים להאשים כוחות חיצוניים בנסיבות חיהם.

• לעתים קרובות נותנים את הקרדיט להצלחות למזל או לגורל.

• מתקשים להאמין כי בכוחם לשנות את המצב באמצעות מאמץ אישי. 

• נוכח מצבים קשים, הם חשים לעיתים קרובות חסרי תקווה או חסרי אונים.

• נוטים יותר לחוות חוסר אונים נרכש.

האם מוקד שליטה חיצוני הוא חיסרון?

פסיכולוגים נוטים להשתמש בהגדרה של מוקד שליטה פנימי כמילה נרדפת ל״נחישות עצמית״ ו״כוח רצון״. אבל חשוב לזכור שמוקד שליטה פנימי אינו שווה תמיד ל״טוב״ וחיצוני לא שווה ל״רע״. יש מצבים בהם דווקא מוקד שליטה חיצוני יכול להועיל, בעיקר כאשר רמת המסוגלות של אדם בתחום ספציפי אינה גבוהה. למשל, מי שאינו מוצלח בספורט והוא בעל מיקוד שליטה פנימי ייחס את הביצועים הספורטיביים שלו לעצמו ולא להיבטים חיצוניים, כמו ״המשחק הזה קשה מדי!״ או ״הקור לא איפשר לי להיות במיטבי״. 

מחקרים הצביעו על  כך שגברים נוטים להיות בעלי מיקוד שליטה פנימי גבוה יותר ביחס לנשים ושמיקוד השליטה נוטה להפוך פנימי יותר ככל שאנשים מתבגרים.

איך יודעים מה מיקוד השליטה שלי?

בחרו את סט ההצהרות שמתאר יותר מדויק את חייכם: 

נקודת מבט ראשונה

לעתים קרובות אני מרגיש מעט שליטה על חיי ועל מה שקורה לי; רק לעתים נדירות אנשים מקבלים את מה שמגיע להם; לא משתלם להציב מטרות או לעשות תכניות, בגלל שיכולים לקרות יותר מדי דברים שמחוץ לשליטתי; החיים הם הימור; ליחידים יש השפעה מועטה על האירועים שקורים בעולם. אם ההצהרות הנ״ל משקפות בצורה הטובה ביותר את השקפתכם על החיים, כנראה שאתם נוטים להיות בעלי מיקוד שליטה חיצוני. 

נקודת מבט שנייה

הדחיינות שלי מוכתבת על ידי צרות שמלא מפסיקות לנחות, ׳עושר הולך לעושר׳ יש אנשים שנולדים עם כפית של זהב בפה; אני אצליח בבחינה אם המתרגלת תגיע לשורה שלי בחדר ותענה לי על שאלה. 

אם ההצהרות בנקודת המבט הראשונה משקפות בצורה טובה יותר את השקפתכם על החיים, נראה שאתם נוטים להיות בעלי מיקוד שליטה פנימי.  

אם אתם מוצאים את עצמכם מזוהים יותר עם נקודת המבט השניה, אתם כנראה נוטים למיקוד שליטה חיצוני.

החדשות הטובות, בכל אופן, הן שלאורך זמן ניתן לשנות את מוקד השליטה.

ישנם צעדים שונים שניתן לנקוט כדי לעבור ממוקד שליטה חיצוני לפנימי, ביניהם תהליך של התפתחות אישית בטיפול פסיכולוגי. 

גדי ועומר אולי נראים כמו שני אנשים רגילים, אבל השקפת החיים שלהם מייחדת אותם בדרכים יוצאות דופן. לגדי יש מוקד שליטה פנימי, כלומר הוא מאמין שמעשיו והחלטותיו מעצבים את חייו. לעומר, לעומת זאת, יש מוקד שליטה חיצוני ומאמין שגורמים חיצוניים כמו מזל או גורל הם הכוחות המניעים של אירועי חייו.

דמיינו את גדי כשף, היוצר בקפידה כל מנה בדייקנות ובשליטה. הוא לוקח אחריות על התוצאה של יצירותיו, בין אם הן מתבררות כחגיגה לחושים או ככשלון. מצד שני, דמיינו את עומר כנוסע ברכבת הרים, שמסלולה נבנה על ידי פיתולי הגורל.

מוקד השליטה הפנימי של גדי מניע אותו להשתפר כל הזמן ולחתור להצלחה. הוא לוקח אחריות על הטעויות שלו ומשתמש בהן כהזדמנויות לצמיחה. עם זאת, עומר נוטה יותר להאשים כוחות חיצוניים בכישלונותיו ואולי לא רואה צורך לקחת אחריות אישית.

במצב של לחץ גבוה, גדי מסוגל להישאר רגוע ומרוכז, תוך הסתמכות על כישוריו ויכולותיו שלו כדי לראות אותו. עומר, לעומת זאת, עלול להרגיש מוצף וחסר אונים, להרגיש שהתוצאה לא בשליטתו.

בהתמודדות עם אתגר קשה, סביר יותר שגדי ייגש אליו עם תחושת מסוגלות ונחישות להתמודד עם הבעיה באופן חזיתי. עומר, לעומת זאת, עשוי להירתע מהאתגר, בתחושה שהסיכויים נערמים נגדו.

מוקד השליטה הפנימי של גדי מאפשר לו גם לשמור על תחושת הערכה עצמית ועמידות חזקה, גם מול מצוקה. עומר, לעומת זאת, עשוי להיאבק בתחושות של חוסר אונים וערך עצמי נמוך, במיוחד כאשר הוא מתמודד עם כישלונות.

לסיכום, לגדי ולעומר יש אולי השקפות שונות בתכלית על החיים, אבל לשניהם יש פוטנציאל להצלחה ואושר. הכל עניין של פרספקטיבה. בין אם אתה רואה את עצמך כשף או כנוסע ברכבת ההרים, הכוח לעצב את חייך בידיים שלך.

באילו מקצועות סביר שייבחרו?

מוקד השליטה של אדם יכול להשפיע על מסלולי הקריירה שהוא בוחר, כמו גם על הסבירות שלו להצליח בקריירות הללו. הנה כמה מסלולי קריירה שעשויים להתאים לגדי ולעומר:

גדי (מוקד שליטה פנימי):

יזם: רוחו העצמאית של גדי והאמונה ביכולותיו שלו עשויות להניע אותו להקים עסק משלו.

מנהל פרויקט: עם התמקדות באחריות אישית ותחושת מסוגלות, גדי עשוי להצטיין בתפקיד בו הוא יוכל להוביל ולשלוט בתוצאות של פרויקט.

איש מכירות: הביטחון העצמי והגישה היוזמת של גדי מתאימים לתפקיד מכירות בו יוכל לעצב את הצלחתו בעצמו.

ספורטאי או מאמן: הלך הרוח הגמיש ואמונתו של גדי בשליטה אישית יכולים להתאים גם לתחום הספורט, שבו ההצלחה תלויה לרוב בעבודה קשה ובנחישות.

עומר (מוקד שליטה חיצוני):

תפקידי תמיכה: הסתמכותו של עומר על אחרים עשויה להפוך אותו למתאים היטב לקריירה הכוללת עבודה עם תמיכה באחרים.

קריירות יצירתיות: נטייתו של עומר להגיב באימפולסיביות לנסיבות משתנות יוצרת התאמה טובה לתחומים יצירתיים, כמו אמנויות, שבהם מוערכים כושר הסתגלות ופתיחות מחשבתית.

קריירה ממוקדת ביטחון: ההשקפה הפסיבית של עומר עשויה להוביל אותו לקריירה שבה הוא יוכל להרגיש בטוח, כמו עובד מדינה או מאבטח.

קריירות של חוקים: האמונה של עומר בכוחם של כוחות חיצוניים עשויה להפוך אותו למתאים לקריירה הדורשת הקפדה על חוקים וכללים, כמו קצין משמעת.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

5 בנובמבר 2023

 בחלקים ממאמר זה נעשה שימוש בתכנת בינה מלאכותית.

מקורות:

Nowicki S, Iles-Caven Y, Kalechstein A, Golding J. Editorial: Locus of Control: Antecedents, Consequences and Interventions Using Rotter's Definition. Front Psychol. 2021 Jun 29;12:698917. doi: 10.3389/fpsyg.2021.698917. PMID: 34267714; PMCID: PMC8275955.

Rotter, Julian B (1990). "Internal versus external control of reinforcement: A case history of a variable". American Psychologist. 45 (4): 489–493. doi:10.1037/0003-066X.45.4.489. S2CID 41698755.

מה זה פסיכואונקולוגיה?

פסיכואונקולוגיה היא ענף בין-תחומי בפסיכולוגיה רפואית, שחולק גבולות ותחומי ידע עם התמחויות מגוונות באונקולוגיה, לרבות הדיסציפלינות הקליניות (כמו ניתוח, רפואת פנים, רפואת ילדים ורדיותרפיה), אפידמיולוגיה של סרטן, אימונולוגיה, אנדוקרינולוגיה, ביולוגיה של סרטן, פתולוגיה, ביו-אתיקה, טיפול בכאב, רפואת שיקום, מחקר קליני, לקיחת החלטות קליניות וכמובן פסיכיאטריה, שכן סרטן הוא מחלה של גוף ונפש גם יחד.

פסיכואונקולוגיה כוללת היבטים פסיכולוגיים, חברתיים, התנהגותיים ואתיים של סביב המחלה, ומתייחסת לשני ממדים פסיכולוגיים מרכזיים:

1. התגובות הפסיכולוגיות של חולים ובני משפחותיהם בשלבי המחלה השונים.

2. הגורמים הפסיכולוגיים, ההתנהגותיים והחברתיים שמשפיעים על מהלך המחלה.

ממדי תחום הפסיכואונקולוגיה משתנים, כאשר שיותר ויותר ילדים, מתבגרים ומבוגרים מוגדרים כיום כחולי סרטן והשפעת ״השלם של המחלה״ הרבה יותר רחבה מחלקיו - מיליוני המקרים החדשים שמתגלים בעולם מדי שנה.

חולי סרטן רבים נשארים מחוץ לטווח הראייה של מערכת הבריאות, הן בגלל סטיגמה חברתית והיעדר משאבי אבחון, טיפול ותמיכה.

סרטן קשור בחרדה ודיכאון אצל יותר משליש מהחולים, ללא קשר לפרוגנוזה ומשפיע מהותית על תפקוד המשפחה חברתית וכלכלית.

גלובלית, יש הבדלים וחוסר שוויון בכל היבטי המחלה.

מקרי סרטן והשרדות קשורים למעמד סוציו-אקונומי, אבל גם ברמה האישית יש השפעות והבדלים אינדיבידואליים באופן בו נחווית המחלה.

יש לציין כי השלכות המחלה מהדהדות במעגלים השונים בחיי המתמודד, למשל בזוגיות:

מחקר שפורסם ב-JAMA Oncology מצא שלבני זוג של חולי סרטן יש סיכון גבוה משמעותית להתאבדות, במיוחד במהלך השנה הראשונה לאחר אבחון הסרטן.

החוקרים ניתחו נתונים של למעלה מ-400,000 בני זוג מדנמרק, שבני.ות זוגים חולי סרטן והשוו אותם לקבוצת ביקורת של למעלה מ-2 מיליון בני זוג ללא אבחנה של סרטן.

המחקר הראה כי הסיכון להתאבדות בקרב בני זוג של חולי סרטן גבוה ב-47%, כאשר הסיכון לניסיון התאבדות גבוה ב-28%.

השנה הראשונה לאחר האבחון היא קריטית במיוחד, עם סיכון להתאבדות גבוה פי שתיים. הסיכון עולה עוד יותר אם הסרטן מאובחן בשלב מתקדם או לא ידוע.

מקורות סיוע ותמיכה רגשית למתמודדים עם מחלת הסרטן ולבני משפחתם <

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מהי תסמונת ייחוס ריח (ORS)?

תסמונת ייחוס ריח (Olfactory reference syndrome), או Olfactory Reference Disorder) ORD), היא הפרעה שמאופיינת בעיסוק של האדם באמונה שגויה כי פולט ריח גוף דוחה או מסריח. 

מדובר בתופעה ותיקה שתוארה בעקביות כבר מהמאה ה-19, כשלצידה מצוקה נפשית ניכרת.

עיסוק-היתר בריח הגוף עלול גם לפגוע בתפקוד, למשל בהימנעות ממצבים חברתיים, בגלל מבוכה עמוקה ובושה.

ואכן, חרדה חברתית באמת בולטת במקרים כאלה.

הקריטריון המרכזי לסינדרום ייחוס הריח הוא שלמרות שהמתמודדים/ות עם ORS משוכנעים שנודף מגופם ריח רע, אחרים אינם מריחים אותו.

ORS מהווה במקרים רבים טריגר להתנהגויות מוגזמות וחזרתיות, כמו בדיקה חוזרת של ריח הגוף, מקלחות בתדירות גבוהה או העמסת עוד ועוד מכונות כביסה בהגזמה.

הדאגות מהריח עלולות להתדרדר, במקרים מסוימיםף, אפילו עד מחשבות וכוונות אובדניות.

ויש גם נזקים בריאותיים:

לדוגמא, אם אדם עם ORS סבור שהוא מדיף ריח רע מהפה יצחצח שיניים לאורך שעה שלמה כל יום ויגרגר מי פה 30 פעם ביום, תיווצר אצלו פגיעה מצטברת בחניכיים ובשיניים. 

כפי שנראה בהמשך, ל-ORS יש קווים משותפים עם הפרעת גוף דיסמורפית (BDD), שמאופיינת בעיסוק-יתר בפגמים גופניים מינוריים בהופעה החיצונית ועם הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD). 

מה השכיחות של הפרעת ייחוס הריח? 

לא ידועים נתונים אפידמיולוגיים מדויקים על הסינדרום, אך הערכת השכיחות בקהילה נעה בין חצי אחוז ל -2.1% (לא מעט בכלל).

חשוב לציין כי אומדן זה מתבסס על סקרי דיווח עצמי ששאלו על ספקות וחששות לגבי ריח גוף כך שזו הערכה בעירבון מוגבל. 

ההערכה היא  כי 60% מהמתמודדים עם ORS הן נשים, רובן רווקות.

רחרוח קצר באינטרנט מגלה שהסינדרום כנראה שכיח יותר מכפי שמדווח:

אם תחפשו מידע זמין על תסמונת ORS בגוגל תקבלו יותר מ-500,000 תוצאות...

מאפיינים קליניים של ORS

איך מתבטא העיסוק בריח הגוף בהפרעה? 

האדם עסוק באופן מוגזם באמונה שהוא פולט ריח גוף רע, לרוב הבל פה או זיעה.

האמונה היא שהמקור לריח נובע מחלקי הגוף הרלוונטיים - נשימה דוחה מהפה, זיעה מסריחה מבית השחי או המפשעה ועוד.

לפעמים האדם יחווה את הריח שנתפס כרע כגירוי לא-גופני, כמו אמוניה או ברזל מותך, חומר ניקוי או ריח של שום.

רוב האנשים עם ORS ידווחו שהם באמת מריחים את הריח, אבל חלקם יישמרו זאת לעצמם. 

תובנות וייחוס עצמי  

רוב האנשים עם ORS משוכנעים לגמרי שהם מפיצים ריח נורא למרות שאחרים לא מריחים אותו.

רק מעטים מהמתמודדים מזהים בעצמם שהאמונה לגבי ריח הגוף שגויה.

ההסבר ההגיוני לתפיסה השגויה היא שרוב האנשים עם ORS מדווחים שהם באמת מריחים את הריח הזה מעצמם.  אבל אלה שלא מריחים את הריח מבססים את האמונה שלהם על פרשנות שגויה של הערות, מחוות והתנהגויות של אחרים, למשל אם מישהו פותח חלון, נוגע באף או זז אחורה עם הכסא, מתמודדים עם ORS נוטים לפרש את ההתנהגות כתגובה לריח מסריח שנודף מהם. 

אילו התנהגויות מוגזמות מופיעות ב-ORD?

העיסוק של אנשים עם ORS בריח הגוף הוא טריגר לתחושות קשות כמו מצב רוח מדוכא, חרדה ומודעות עצמית מוגזמת.

בגלל זה כמעט כל האנשים עם ORS מרגישים שהם חייבים לבצע התנהגויות חזרתיות כדי למתן, לבדוק, להסוות או לוודא את ריח הגוף שהם תופסים.

ההתנהגויות הכי נפוצות הן הרחה עצמית, המון מקלחות והחלפת בגדים בתדירות גבוהה.

הסתרת הריח הנתפס נעשית בד״כ ע״י שימוש מוגזם בבושם, דאודורנט, לעיסת מסטיקים וסוכריות מנטה. 

כיצד עלולה תסמונת ORS לפגוע בתפקוד?

ORS פוגע באופן מתון עד קיצוני בד״כ בתפקוד.

בממוצע, הלקות די חמורה, כאשר לפי מדגמים  קליניים, שלושת רבעי מהמתמודדים עם ORS  מדווחים על תקופות בה נמנעו מרוב האינטראקציות החברתיות בגלל הסימפטומים.

יש מתמודדים/ות  עם סינדרום ייחוס הריח שלגמרי מקורקעים לבית בגלל המצוקה, המודעות העצמית המוגברת והמבוכה שנובעת מייחוס הריח או בגלל פחד שהריח יפגע באחרים.

דווח על שיעור גבוה יחסית של אשפוזים פסיכיאטריים, מחשבות וניסיונות אובדניים וגם התאבדויות בפועל, שאותם ייחסו המטופלים לתסמיני ORS.

מה התחלואה הנלווית של ORS?

ההפרעות הנלוות לתסמונת הן לרוב דיכאון קליני, חרדה חברתית, התמכרויות, OCD או BDD.  

עם זאת, בניגוד להפרעה טורדנית-כפייתית, מתמודדים עם תסמונת הריח העצמי אינם מדווחים על אובססיות או על טקסים כפייתיים בעבר או בהווה. 

בנוסף, למרות שב -5% מהמקרים של OCD, אמונות אובססיביות הן דלוזיות (מחשבות שווא), מחשבות יחס פחות שכיחות ב-OCD בהשוואה ל- ORD.  כמו BDD, מתמודדים עם ORD עסוקים בדרכי הסוואה בדיקות חזרתיות, התנהגויות ביטחון וצורך באישור. 

מה גורם לסינדרום ייחוס הריח?

ההבנה שלנו לגבי האטיולוגיה של ORS וקשר הגומלין של הסינדרום עם הפרעות אחרות די מוגבלת, פשוט כי אין מספיק מחקרים בנושא. 

כמו הפרעות פסיכיאטריות אחרות, נראה שהסינדרום נגרם בגלל שלל גורמים גנטיים, נוירולוגיים, ביוכימיים וסביבתיים.

ORS דומה כאמור  ל-BDD, OCD וחרדה חברתית ולכן ייתכנו מאפיינים אטיולוגיים ופתופיזיולוגיים משותפים עם ההפרעות הללו. 

למשל, ORS עשוי לכלול אנומליה במערכת חוש הריח במוח, שגורמת להלוצינציות ריח או רגישות קיצונית לריחות.

אבל השערה זו לא נחקרה מספיק וגם לא ממש רלוונטית למטופלי ORS, שלרוב אינם מריחים את הריח בפועל.    

בנוסף, הלוצינציות ריח הן באופן כללי די נדירות, ועלולות להיגרם מסיבות אחרות, כמו פגיעות ראש, שימוש בחומרים פסיכואקטיביים או אירוע מוחי.

אבחון הפרעת ייחוס ריח

המאמץ להוסיף את הסינדרום ל-DSM-5 - המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות - עלה בתוהו.  

הראיות המחקריות היו מועטות מדי מכדי לסווגו כהפרעה שעומדת בפני עצמה, עם קריטריונים מלאים לאבחון.

ה-DSM-5 הכניס את ה-ORS תחת המטרייה הרחבה של ״OCD והפרעות קשורות אחרות״, עם תיאור קצרצר של מאפייני המפתח הקליניים של הסינדרום.  

ב-ICD-11  - מדריך המחלות הבינלאומי - יתכן שתגיע הבשורה: 

ORS תוגדר כנראה כהפרעה נפרדת, בפרק על OCD והפרעות קשורות, כלאחר כבוד, לצד OCD ו-BDD.

התקווה היא שהמהלך הפסיכודיאגנוסטי יגביר את המוטיבציה של חוקרים לבדוק את הסינדרום, שסובל מתת-אבחון. 

טיפול בתסמונת ייחוס הריח

בערך 50% מהמתמודדים עם ORS מחפשים דווקא טיפול רפואי ולא נפשי לריח הגוף שהם תופסים ומחקר הראה ששליש מהמטופלים עם ORS אכן קיבלו טיפול כזה. 

הם נוטים להתייעץ עם רופאי שיניים, מנתחים ומומחי אף-אוזן-גרון בקשר להליטוזיס, עם פרוקטולוגים, פלסטיקאים, מנתחים וגסטרואנטרולוגים לריח רע מהישבן, ורופאים אחרים, כמו רופאי עור וגניקולוגים.

טיפולים רפואיים לא נפשיים כנראה לא ממש עוזרים.

לצערנו, האבחון לא משהו -

פונים יכולים לעבור טיפולים פולשניים כמו כריתת שקדים או אלקטרוליזה של בלוטות זיעה, שאינם יעילים להפחתת תסמיני ORS, כך שברוב המקרים המטופל אינו שבע רצון. 

לפעמים מוצדק לעבור בדיקות נוירולוגיות, כמו אא״ג, כדי לשלול הסבר נוירולוגי לתפיסה של ריח שאחרים לא מריחים, כמו אפילפסיה זמנית של האונה הרקתית או מיגרנות שמלוות באאורה (Aura).

טיפול תרופתי

אין עדיין מחקר על תרופות מרשם ייחודיות.

תיאורי מקרים אנקדוטליים מראים על שיפור מסוים בטיפול תרופתי ב- SRI (מעכבי קליטה חוזרת של סרוטונין), של תרופות אנטי-פסיכוטיות, נוגדי דיכאון שאינם מקבוצת SRI, או שילוב של תרופות נוגדות פסיכוזה מהדור השני עם נוגדי דיכאון.

יתכן ש-SRI במינון גבוה יכול יהיה די יעיל לתסמיני ORS. 

פסיכותרפיה

יש דיווחים מוגבלים ומבודדים על פסיכותרפיה, שבהם נצפה שיפור עם טיפול התנהגותי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטיפול בכוונה פרדוקסלית.

ייתכן ש-CBT הכולל הבנייה מחדש ואסטרטגיות קוגניטיביות מתקדמות לזיהוי ושינוי אמונות ליבה - בין היתר עבודה על הערכה עצמית וחמלה עצמית, מניעת ריטואלים ותרגילים מבוססי חשיפה ביחד עם ניסויים התנהגותיים מותאמים לתסמיני ORS – יכולים להיות אפקטיביים.

המאפיינים הקליניים של ORS נראים דומים מאוד לאלה של BDD, וטיפול CBT מבוסס ראיות ל-BDD יכול להיות מותאם בקלות לתסמיני ORS. 

המלצות קליניות

למרות ההבנה המועטה על ההפרעה, חשוב שמטפלים והציבור יהיו מודעים לה.

בין היתר, זו הסיבה לפרסום מאמר זה. 

ההמלצות הקליניות העדכניות הן להימנע מהנחה שמדובר פשוט בסימפטום של הפרעה פסיכיאטרית אחרת, כמו דיכאון, הפרעה פסיכוטית, BDD או OCD, אלא להתרכז ספציפית ב-ORS כשמטפלים.

חשוב גם לסנן מטופלים לגילוי ORS, במיוחד כאלה עם רמות גבוהות של חרדה או הימנעות חברתית, ייחוס עצמי או התנהגויות חזרתיות מסוות שאופייניות ל-ORS (כמו מקלחות תדירות, החלפת בגדים וצחצוח שיניים).

אצל חולים מסוימים צריך לשקול אבחון נוירולוגי מקיף כדי לשלול הסבר נוירולוגי להלוצינציות ריח.

מומלץ ביותר לתת טיפול תרופתי לאנשים עם תסמיני ORS חמורים, במיוחד כאלה שהתפקוד שלהם נפגם מאוד, מדוכאים מאוד או אובדניים.

תרופות הן גם אופציה טובה כשהסימפטומים קלים או מתונים בחומרה שלהם ובמיוחד אם יש הפרעות נלוות שיכולות להגיב באופן דומה לתרופות (למשל BDD, OCD, חרדה חברתית או דיכאון).

SRI במינון גבוה מומלץ כטיפול קו ראשון תרופתי ב-ORS.

תרופות נוירולפטיות לא-טיפוסיות, כמו אריפיפרזול  (אריפליי) או ריספרידון (ריספונד / רספרידל)  יכולות לעזור בשילוב SRI ובמיוחד צריך לשקול לתת אותן אם SRI לא עזרו או שקיים  דיכאון סוער, ליקוי משמעותי בתפקוד, מחשבות טורדניות ואובדניות או התנהגות אובדנית.

מומלץ לטפל ב-CBT מותאם ל-ORS, בכל רמות החומרה של ההפרעה. 

בנוכחות אובססיות וטקסים קומפולסיביים, תובנה דלה לגבי ייחוס הריח, תסמיני דיכאון וחרדה והימנעות חברתיות חזקות, טיפול CBT ל-ORS יהיה די דומה לזה של BDD.

עקב היעדר התובנה, למשל כאשר האמונות הללו הזייתיות מטבען, ובגלל שהרבה מטופלים מבקשים לקבל טיפול רפואי ולא נפשי, כדאי להיעזר בראיון מוטיבציוני כדי שהמטופל ישתתף ויתמיד בטיפול הנפשי.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

24 ביולי 2023

מקורות: 

Begum M, McKenna PJ. Olfactory reference syndrome: a systematic review of the world literature. Psychol Med. 2011 Mar;41(3):453-61. doi: 10.1017/S0033291710001091. Epub 2010 Jun 9. PMID: 20529415.

Feusner JD, Phillips KA, Stein DJ. Olfactory reference syndrome: issues for DSM-V. Depress Anxiety. 2010 Jun;27(6):592-9. doi: 10.1002/da.20688. PMID: 20533369; PMCID: PMC4247225. 

Greenberg JL, Berman NC, Braddick V, Schwartz R, Mothi SS, Wilhelm S. (2018). Treatment utilization and barriers to treatment among individuals with olfactory reference syndrome (ORS). J Psychosom Res, 105:31-36.

Thomas E, du Plessis S, Chiliza B, Lochner C, Stein D. Olfactory Reference Disorder: Diagnosis, Epidemiology and Management. CNS Drugs. 2015 Dec;29(12):999-1007. doi: 10.1007/s40263-015-0292-5. PMID: 26563195.

מהו אובדן טראומטי?

אובדן פתאומי של אדם יקר, שכול פתע, יכול לעורר בתנאים מסוימים חוויה של טראומה. 

אבל טראומטי מתרחש לאחר שאדם אהוב מת באופן בלתי צפוי, עם או בלי רקע אלים. לרוב – אך לא תמיד – בפתאומיות, למשל במקרים של התאבדות, רצח, תאונת דרכים, התקף לב או שימוש במנת יתר.

אבל טראומטי יכול להתרחש גם כשהמטופל שרד תאונה קשה בה אדם אהוב מת, כאשר היה עד לאסון. 

תגובת טראומה יכולה להגיע גם לאחר שאדם נאלץ לקחת החלטה רפואית קשה שנוגעת לחיי קרוב, למשל החייאה או ניתוק מאמצעים רפואיים מאריכי חיים.

לפי נתוני מחקר שפרסמה עמותת ״בשביל החיים״, חלה ב-2020 עלייה של 20% במקרים של מוות פתאומי - מתאבדים, נרצחים, הרוגים בתאונות דרכים ועוד. 

אובדן פתאומי אינו מנותק מקשיים פסיכיאטריים:

סטטיסטית, לפי מחקר מפברואר 2021, למעלה מ-50%  ממקרי התמותה הפתאומית מחוץ לכתלי בית חולים, סבלו ב-5 השנים לפני מועד המוות מהפרעה נפשית, כמו התמכרות. למעלה משליש מהנפטרים התמודדו עם שתי הפרעות או יותר. 

אבחון 

מבחינת סיווג פסיכאטרי, אובדן טראומטי נכנס ב-DSM-5 תחת קטגוריה פסיכודיאגסנוטית חדשה, שנקראת Other Trauma and Stress-Related Disorders (קוד 309.89). 

ההגדרה קצת מעורפלת וחולקת מאפיינים דומים עם עוד קטגוריה חדשה, שנקראת Persistent Complex Bereavement-Related Disorder (קוד 309.89), ומצוין כי נדרש עבורה מחקר נוסף וחלוקה לשלבים בהירים יותר. 

אצלנו, באתר מכון טמיר, ניתן לקרוא על הפרעת אבל מורכב / מתמשך (PGD), או במאמר על אבל פתולוגי.

סיבוכים

בין הסיכובים השכיחים של אובדן טראומטי שאינו מטופל, נמצאים הפרעת דחק חריפה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) ומנגנוני התמודדות לא יעילים, כמו התמכרויות. 

לפעמים האדם המתאבל מצליח לדכא את הסימפטומים בטווח הקצר, אולם סביר שהם ישובו מאוחר יותר.

טיפול 

פסכותרפיה, או טיפול פסיכולוגי, יכולה להיות דרך טובה להתמודדות עם אובדן פתאומי. לא תמיד צריך, אבל לפעמים חשוב לדעת לבקש עזרה. 

פסיכותרפיה ממוקדת באבל טראומטי מתייחסת בו-זמנית לתגובת טראומה ולאבל שקשור למוות הטראומטי, ומטרתה לווסת רגשות, להפחית תסמיני טראומה, ללמוד מיומנויות להתמודדות עם טראומה ולניהולה ולעבד אובדן שקשור לאבל.

איך אובדן טראומטי קשור לאבל טראומטי?

תגובת אובדן טראומטי עלולה להוביל לאבל מורכב או פתולוגי. 

תגובת הטראומה היא מה שמבדיל בין אבל טראומטי לצורות נורמטיביות יותר של אבל. 

במקרים מסוימים, אדם עשוי להגיב באופן נורמלי לאירוע שאינו נורמלי. בעוד שלכל אחד יש תגובה אחרת לטראומה, 

 כולנו חיים קצת בסרט, לפחות לגבי ׳אשליית הביטחון׳ שאנחנו מפתחים:

אנחנו מאמצים סדרת הנחות שנועדה לשמור עלינו. לפי קו ההנחות הזה יש לנו יכולת דימיונית לחזות במדויק את מה שעומד להתרחש בעתיד הקרוב, וזאת על בסיס התנהגותנו. למשל, אם חבר טוב ייצא לרוץ היום, סביר שהוא ירגיש יותר טוב עם עצמו ואחר כך גם יהנה משביעות הרצון של עמידה ביעדיו האישיים ובחיים לפי ערכים לגבי הקפדה על פעילות גופנית.

אבל קיימת הסתברות מסוימת, אפסית כמעט, אבל קיימת, שהיציאה שלו לריצה תסתיים בפציעה אנושה ואפילו מוות כתוצאה מתאונת דרכים קטלנית.

המצב הנדיר הזה, בו אנחנו מתוודעים למוות פתאומי של אדם יקר, לאירוע שאינו עומד ב״משוואות הפנימיות״ שהגדרנו לעצמנו לגבי ביטחון ובטיחות, יכול ליצור תנאים לפיתוח אובדן טראומטי (traumatic-loss), מצב בו בני אדם מתמודדים עם התנפצות אשליית הביטחון שמגנה פסיכולוגית על כל אחד מאיתנו.

תסמינים של תגובת אובדן טראומטית מתבטאים בכמה ערוצים:

• פסיכולוגי / רגשי

• קוגניטיבי

• גופני / סומטי

• התנהגותי

• רפואי

• התקשרותי (כלומר קשור למערכות יחסים)

מהי התנפצות אשליית הביטחון?

טראומה מפרה את ההנחות באמצעותן אנו מתנהלים בעולם בבטחה, בהן אנו נאחזים ורואים אותן כמובנות מאליהן:

אנחנו ויקירינו בטוחים בעולם (הילדים בביה״ס, בני הזוג בעבודה או בלימודים).

בלי מנגנוני ההגנה הללו היינו סובלים כנראה מהתקף חרדה כל כמה דקות. 

בשלב מסוים אנו לומדים ומפתחים ציפייה לפיה העולם אינו אקראי אלא בר-חיזוי, כך שלאירועים יש סיבה ויש תגמול קבוע עבור ההתנהגויות שלנו.

כשהאידיאלים הללו מאותגרים באובדן פתאומי, מתערערת מערכת אמונות הליבה שלנו.

במצב כזה, האדם החווה תסמיני טראומה, כאשר היגון והשכול מקשים עליו לתפקד.

זה גם הזמן לחפש טיפול מקצועי. 

מהם גורמי הסיכון לאובדן טראומטי? 

מאפייני המוות הם מרכזיים ביותר כסיכון לאובדן טראומטי.

שניים מגורמי הסיכון המוכרים בספרות הם:

• מוות פתאומי כתוצאה מנפילה בקרב, תאונת אימונים, תאונת דרכים או תאונת עבודה, אסון טבע, התאבדות או רצח.

• מאפיינים אישיותיים של המתמודד, כמו אמונה דתית ורוחנית, עומק הקשר עם הנפטר ואפשרות הפרידה ממנו.

טיפול באובדן טראומטי

למרות שמסע הטיפול באבל טראומטי משתנה בין אדם לאדם, יש כמה צעדים כלליים שאפשר לצפות להם:  

1. ייצוב הטראומה - המטפל מפתח עם המטופל מערכת יחסים מבינה, תומכת ואוהדת, לצד תחושת ביטחון, עם התמקדות בשגרה ובתפקוד, כדי שהמטופל יבנה מחדש סביבת חיים ראויה ומוגנת. התהליך יתמקד גם בוויסות רגשי, בהרגעת מערכת העצבים (באמצעים שונים, כמו לימוד טכניקות הרפיה) ובפיתוח מיומנויות של ויסות עצמי. 

 2. עיבוד הטראומה - לאחר בניית בסיס מוצק ולמידה של מיומנויות ראשוניות לחיזוק החוסן הנפשי, יתחיל תהליך עיבוד הטראומה והאבל. 

3. עבודת אבל מאוחרת יותר - תתמקד בעיבוד מתמשך של תחושות שקשורות לאובדן, חיים עם אי-הוודאות של הטראומה, אבל על מה שאבד, התייחסות למה שנותר לא גמור, כתיבה מחדש של נרטיבים, יצירת משמעות, פיתוח קשרים המשכיים והקלה על צמיחה פוסט-טראומטית. בשלב זה המשתתף יכול לחפש טיפול אישי, קבוצתי או שניהם.

מי שנאבק בקבלת האבל, או מעמיד פנים שהסבל אינו קיים, עשוי להתנגד לצורך לחפש טיפול לאבל טראומטי, מה שיביא ליציבות או החמרה בתסמיני הטראומה, כולל רומינציות (מעגלים של מחשבות) על האירוע, פלאשבקים, סיוטים, הפרעות חרדה, דריכות-יתר ודיכאון.

מתאבלים רבים מתקשים לראות מצב שהחיים ימשיכו בטוב בלי האדם היקר, אבל אנחנו יודעים להגיד שמציאויות יכולות להשתנות. האם אמנם לא ישוב, אולם ניתן לחזור לחיים למרות קיום החלל. 

טיפול באובדן טראומטי מציע הפחתה בתסמינים, העשרת מנגנוני ההתמודדות, עלייה בסבירות לצמיחה פוסט-טראומטית (כלומר טרנספורמציה והתחזקות מתוך הכאב), חיבור פסיכולוגי מותאם לזיכרון המת ויכולת להמשיך לחיות חיים משמעותיים.

תיאור מקרה (טושטשו הפרטים)

שיר, בת 35, מתגוררת בתל אביב. לאחרונה איבדה בתאונת דרכים את בן זוגה, תום. שיר ותום היו ביחד שלוש שנים ותכננו להתחתן. האובדן היה הרסני עבור שיר, והיא התקשתה להתמודד עם הכאב והגעגוע העמוק.

שיר חיפשה עזרה ופנתה למטפלת בשם ענת. בפגישות הראשונות, שיר התמודדה עם רגשות אשמה, עצב, כעס ובלבול. היא לא הצליחה להבין למה תום נאלץ למות בכזו פתאומיות, והיא הרגישה שהיא אבודה בעולם בלעדיו.

ענת זיהתה ששיר מתמודדת עם אובדן עמום, סוג של אבל המתרחש לאחר אובדן קשה ופתאומי. פתאומיות הפטירה מביאה להלם, חוסר יכולת להכיר באובדן וחרדה משמעותית. המתאבל חש כי הנפטר "לא באמת מת" ולכן תהליך האבל אינו מתפתח לשלבים של השלמה וקבלת האובדן. במקרה של שיר, מותו של תום היה פתאומי וטראומתי, ולא הייתה לה הזדמנות להיפרד או לעבד את רגשותיה בצורה בריאה.

ענת הסבירה לשיר שאובדן עמום מקפיא את תהליך האבל ומונע את "הבנת הסיום" (closure) ואת קבלת האובדן. המוות הלא צפוי של תום לצד הסטטוס הלא מוגדר כבת זוג רשמית, לא אפשרו את הטקסים שמסייעים להתמודדות עם תחילתו של תהליך האבל כגון לוויה, ניחום אבלים והכרה חברתית באובדן. שיר וענת עבדו יחד כדי ליצור נרטיב חדש סביב מותו של תום, כזה שיאפשר לשיר למצוא משמעות באובדן ולהתקדם בחייה.

הפגישות הטיפוליות היו אמוציונאליות ואינטנסיביות. שיר סיפרה על הזיכרונות שלה מתום ועל העתיד שתכננו יחד. ענת עודדה את שיר לבטא את רגשותיה, גם אם הם כואבים או מבלבלים. יחד הם בחנו מנגנוני התמודדות שונים, כמו מיינדפולנס ומדיטציה, כדי לעזור לשיר לווסת את רגשותיה.

אחד האתגרים המשמעותיים בטיפול באובדן עמום הוא הקושי של המטפל להישאר אובייקטיבי. ענת מצאה את עצמה מושקעת רגשית בסיפורה של שיר, והיא נאלצה לנקוט משנה זהירות על מנת לשמור על גבולות מקצועיים. היא פנתה להדרכה שעזרה לה לעבד את רגשות האובדן והעצב שלה עצמה.

ענת עבדה גם עם משפחתה וחבריה של שיר כדי לספק מעגלי תמיכה. אמה של שיר הגיעה איתה לפגישות טיפוליות, וענת עודדה את שיר לדבר עם אחיה וחבריה הקרובים על האבל. תמיכה זו עזרה לשיר להרגיש פחות לבד ובודדה בצערה.

עם הזמן שיר התחילה להתקדם. היא החלה למצוא משמעות חדשה בחייה ולפתח תחושת מטרה. היא התנדבה במקלט מקומי לבעלי חיים, משהו שתום והיא תכננו לעשות ביחד, והתחילה להרגיש שהיא מכבדת את זכרו בצורה חיובית.

לאחר כמה חודשים של טיפול, שיר מצאה בסופו של דבר תחושה חדשה של קבלה ושלווה. היא הכירה בכך שתום תמיד יהיה חלק מחייה ושהיא לעולם לא תשכח אותו. ועם זאת גם הבינה שהחיים ממשיכים, ושהיא צריכה למצוא דרך להתקדם בלעדיו.

תהליך הריפוי מאובדן טראומטי הוא אף פעם לא קל, ואובדן עמום יכול להפוך אותו למאתגר עוד יותר. אבל עם התמיכה וההכוונה הנכונים, אפשר למצוא את הדרך לצד הכאב והבלבול. סיפורה של שיר הוא עדות לכוחו של הטיפול ולחוסנה של רוח האדם.

תגובות יום השנה לאובדן

תחושת אבל נוטות לעיתים להתגבר בימי השנה לציון האובדן. 

בימים כאלה, ובתקופה לקראתם, מתעוררים מחדש רגשות כמו עצב, רגזנות, כאב נפשי, חוסר אונים וכעס.

מוות של בני משפחה או חברים אהובים בדרך כלל מעורר "תגובות יום השנה".

כאשר מתקרבים ימות השנה הללו, רבים מאיתנו מרגישים לפרק זמן מוגבל כאילו איבדו את יקירם מחדש.

תגובות רגשיות חזקות לימי השנה יכולות להפתיע אותנו מכיוון שהן מופיעות בצורה די מתוחכמת, חושית, לא מודעת ולעיתים מבוססות על התניה קלאסית. 

למשל, רמזים סביבתיים כמו חום אוגוסט, שעת בין הערביים או אפילו קול של מגיש בטלוויזיה, שזורים עמוק בזיכרון שלנו ובהקשר של האובדן הטראומטי.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

רלוונטי: 

טיפול פסיכולוגי בארגון נפגעי פעולות האיבה <

מקורות:

כשהנורא מכול מתרחש: טיפול באבל טראומטי בקרב ילדים שאיבדו את שני הוריהם בתאונת דרכים. כנס שיקום בפסיכותרפיה  דצמבר 2014, ד״ר עדי גרנט, המרכז רפואי לווינשטיין. מתוך אתר הסתדרות הפסיכולוגים. 

Paul A. Boelen, Miranda Olff & Geert E. Smid (2019) Traumatic loss: Mental health consequences and implications for treatment and prevention, European Journal of Psychotraumatology, 10:1, DOI: 10.1080/20008198.2019.1591331

Kangas M. (2013). DSM-5 Trauma and Stress-Related Disorders: Implications for Screening for Cancer-Related Stress. Frontiers in psychiatry, 4, 122. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2013.00122 

https://www.nctsn.org/what-is-child-trauma/trauma-types/traumatic-grief

מהי פסיכוקרדיולוגיה?

פסיכוקרדיולוגיה, או קרדיולוגיה התנהגותית (Cardiac psychology) היא ענף בפסיכולוגיה רפואית שעוסק בחקר גורמים פסיכולוגיים באטיולוגיה, באבחון, בטיפול ובמניעה ראשונית ושניונית של מחלות לב כליליות.

התחום הוגדר על ידי הפסיכולוג הגרמני יוכן ג'ורדן ושניים מעמיתיו במהלך כנס בינלאומי (Statuskonferenz Psychokardiologie) בפרנקפורט, בשנת 1998.

הקשר בין גורמים פסיכוסוציאליים לבין  מחלות לב כליליות, אי-ספיקת לב כרונית, יתר לחץ דם עורקי והפרעות קצב, מבוסס היטב במחקרים ומצביעות על הצורך לשלב אותן כחלק מהטיפול הקרדיולוגי אצל חולי/ות לב.

מחקרים זיהו קשר חזק בין דפוסי אישיות מסוימים לבין סיכון מוגבר להתקפי לב וליתר לחץ דם וכן את שכיחותן הגבוהה של הפרעות חרדה ודיכאון קליני בקרב מתמודדים עם מחלת לב איסכמית.

גם לחץ נפשי כרוני, על ביטוייו המגוונים, נמצא כרוך יחד עם סיכון מוגבר לתחלואה קרדיולוגית.  

בראייה הקונסטרוקטיביסטית של הפסיכולוגיה הרפואית, צוותי בריאות, כמו רופאים ואחריות, יכולים להתערב בעצמם ולסייע  לחולים ובני משפחותיהם  באמצעות מודל "מחלה ונכות"  (illness and disability) שנבנה יחד, על ידי המטפל והמטופל.

 .

מקורות:

Allan, R., & Scheidt, S.S. (1996). Heart and mind: The practice of cardiac psychology. Washington, D.C.: American Psychological Association

Alvarenga, Marlies E., Byrne, Don (Eds.) Handbook of Psychocardiology. 2016