מה הגורמים להתקפי חרדה?

מה שמאפיין התקף חרדה, בניגוד לחרדה כללית, הוא שלעיתים קרובות הם נחווים כמתרחשים ללא סיבה מודעת שניתן לצפות,  היבט שמחמיר את ״הפחד מהפחד״. 

התקף חרדה מתבטא בד״כ בתחושות פתאומיות ומהירות של פחד שמלווה בתגובות גופניות חזקות, שמופיעים בתגובה למצבים די רגילים ולא מאיימים. המתמודד עם התקף חרדה מראה תסמינים גופניים של חרדה, כמו הזעת יתר, קושי בנשימה והרגשה שהלב מואץ מאוד, עד כדי כך שרבים מתבלבלים בין התקף חרדה להתקף לב. 

הגורמים המדויקים להתקפי פאניקה לא פוענחו עדיין עד הסוף, ידוע וברור כי לחץ נפשי, חומרים ביוכימיים שונים ותורשה נחשבים הם גורמי סיכון להפרעת פאניקה.

במקרים מסוימים, התקפי פאניקה עשויים להיות קשורים למצבים פסיכולוגיים אחרים, כמו אגורפוביה, הפרעה פוסט טראומטית (PTSD) או פוביות (למשל חרדה חברתית ופוביות ספציפיות).

צפו בהרצאה קצררה ב-TED

שמתייחסת לגורמים להתקפי חרדה ולדרכים למניעתם:

חשוב מאוד להתייעץ עם הרופא המטפל,  או עם פסיכולוג מנוסה בטיפול בחרדה, במיוחד אם אתם מתמודדים עם התקפי חרדה וחוזרים תכופים או התקפים שמפריעים בחיי היום יום.

טיפול פסיכולוגי יעיל במיוחד להתמודדות עם התקפי חרדה או הפרעת חרדה הוא טיפול CBT, או טיפול קוגניטיבי התנהגותי. 

מה ההבדל בין התקף חרדה להפרעת פאניקה?

התקפי חרדה והפרעת פאניקה שייכים לקטגוריה יותר רחבה של הפרעות חרדה, אבל הם לא אותו דבר. 

למרות שהתקפי חרדה יכולים להפתיע בכל גיל, הפרעת פאניקה מתפתחת בדרך כלל בטווח הגיל 18-45, כאשר גיל האבחון הממוצע הוא  24.

כדי לאבחן הפרעת פאניקה צריך לפנות למומחה בבריאות הנפש, כמו פסיכולוג קליני או פסיכיאטר.

המאבחן יבקש לתאר את החוויה, מתי קרתה ומה המטופל עשה כדי להתמודד.

המומחה יעריך את הסימפטומים המתוארים מול הקריטריונים שמופיעים ב-DSM-5 (המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות) כדי לעזור בזיהוי הבעיה.

מי שסובל מארבעה, או יותר, התקפי חרדה בחודש, יאובחן בדרך כלל כסובל מהפרעת פאניקה.

גורמים פיזיולוגיים 

מספר גורמים גופניים עלולים להעלות את הסיכון לפריצה של התקף חרדה.

להלן חלק מהם: 

• נפילת של רמת הסוכר בדם (היפוגליקמיה) קשורה בהתקפי חרדה. 

• תורשה- הנטיה להתקפי חרדה עוברת במשפחה מהורים לילדים ונחשבת הפרעה עם העברה בין-דורית. כיום מיוחס חלק ניכר מהעברה זו בין הורים לילדים כביטוי של תהליכים גנטיים. עדויות מחקריות מראות כי קיימים גורמים ביולוגיים נפרדים לפאניקה ולהפרעת חרדה כללית (GAD), ועם זאת, בשני המצבים קיימת פגיעות גנטית מוכחת ומתועדת, בייחוד בעיתות לחץ ומתח נפשיים. 

• גנטיקה - מחקרי גנים מתחילים לזהות אזורים מוחיים וגנים ספציפיים במספר כרומוזומים שעשויים לתרום ואף להסביר חרדה ופאניקה. למתמודדים/ות עם הפרעת פאניקה יש גן, הנקרא NTRK3, שבהשפעתו נחווה הפחד כקשה יותר, כמו גם התגובות הרגשית והפיזיולוגית לגורם הפחד. 

• אמיגדלה קטנה יותר מהנורמה - חלק מסוים מהאמיגדלה מצומצם יותר בנפחו בהשוואה למטופלים שאינם סובלים מהתקפי פאניקה. האמיגדלה היא איבר מוחי הממוקם בעומק המוח, באיזור המכונה המערכת הלימבית. האמיגדלה, איבר משותף לבני אדם וליונקים רבים אחרים, אחראית בין היתר על תגובת בהלה (Startle Response). תגובה זו אינה עוברת דרך המסננים הקוגניטיביים המעובדים בדרך כלל בקורטקס, היא פרימטיבית, מיידית, אוטונומית, אוטומטית ובלתי נשלטת.

• התקפי חרדה עונתיים - החודש בשנה בו התקפי חרדה הם השכיחים ביותר הוא דצמבר. סברה עכשווית מתארת קשר חיובי בין התקפי חרדה לבין עונת החורף, בדומה להפרעת דיכאון עונתית (דיכאון חורף).

• מתמודדים עם הפרעת פאניקה מדווחים על רגישות מוגברת לריח. הם מגיבים חזק יותר והמודעות שלהם לריחות גבוהה יותר בהשוואה למשתתפי תנאי ביקורת שאינם סובלים מהתקפי חרדה. ממצא זה תואם את המאפיינים הקליניים לפיהם בני אדם חרדתיים נוטים יותר לשמור על ערנות מוגברת, דריכות יתר ומוכנות לפעולה בתגובה לסכנה פתאומית.

התקף חרדה בגלל שימוש בסמים

שימוש בסמים, בעיקר בחומרים סטימולנטים (מעוררים), עלול אף הוא לעורר תגובת חרדה קיצונית.

הנה כמה דוגמאות:

• סמים פסיכדליים, כמו LSD, MDMA והחומר הפעיל בפטריות (פסילוסיבין) עובדים ברובם על הגברת סרוטונין ודופמין ומביאים לתגובת עוררות אינטנסיבית. שינוי המודעות הקיצוני עלול אף הוא להוביל לטריפ רע ומבהיל ומשם להתקף פאניקה.

• קנאביס - הקשר בין מריחואנה לחרדה די מבלבל:  קנביס ידוע כחומר מרגיע ומהווה משכך כאבים טבעי. מצד שני, יש מחקרים שמעידים על קשר בין מריחואנה לחרדה - גם כגורם לחרדתיות וגם כמחמיר חרדה קיימת. מחקרים אחרים מלמדים דווקא על היעילות של שימוש בקנאביס לטיפול בפוביות וחרדות. הרבה מעשנים מתארים את ההשפעה המשתנה של החומר בתלות במצב הרוח בו הם מצויים. בכל אופן, יש הרבה אנשים שניסו לעשן פעם או פעמיים, חוו תחושת חוסר שליטה קיצונית ומאז נמנעים לחלוטין מעישון. לרבים מהם יש נטיה לחרדה. 

• שימוש בחומרים ממריצים (נוירו-סטימולנטים) כמו ריטלין, קוקאין, קפאין וניקוטין - כל מי שמתמודד עם התקפי פאניקה מודע ונזהר מהשפעתם של חומרים מעוררים על אספקטים פיזיולוגיים ותרומתם של אלה להצתה של התקפי החרדה. 

• צריכת אלכוהול - מעניין שפעילות האלכוהול והשפעתו המוחית הם פרדוקסליים בהקשר של התקפי חרדה: שתיה אינה גורם ישיר להתקפי חרדה, אך אלכוהול משפיע על הגוף ועל הנפש בצורה שתורמת להתפתחותם, ובתדירות גבוהה יותר ביחס למשקאות אחרים. בעיה נוספת הנעוצה באלכוהול היא העובדה שדווקא צריכתו עשויה להפחית את תדירות התקפי החרדה! ככלל, אלכוהול תורם להתקפי חרדה באמצעות התייבשות, תסמינים דמויי-שפעת, סחרחורות ודפיקות לב מואצות, תפקודי גוף לקויים וטעויות מלחיצות.

גורמים פסיכולוגיים 

לאורך השנים התקיימו מחקרים התנהגותיים מעניינים שמטרתם להתחקות אחר הסיבות להתקפי חרדה. 

תגובת לחץ 

פסיכולוגים מומחים עומדים על הקשר בין התקפי חרדה לבין תגובת חירום גופנית, המכונה גם fight or flight.

התגובה מתבטאת בעירור מיידי של מערכת העצבים הסימפטטית כאשר הגוף עומד בפני סכנה.

אדרנלין, קורטיזול והורמוני לחץ נוספים שקשורים לסטרס מופרשים לדם ומאפשרים לגוף להלחם בסכנה או לברוח ממנה.

חוקרים מאמינים שבזמן התקף פאניקה גורם לא ידוע מעורר תגובה זו למרות העובדה שבפועל אין שום סכנה ממשית. חוקרים אחרים תיארו "אזהרת חנק" בגוף, אזהרת שווא לסכנת מוות שמגרה את ההתקף.

בתחילת הדרך, חשד זיגמונד פרויד חשב כי חרדה היא תגובה פסיכוטית לסכנה, שמפעילה מחדש פחדי ילדות מסיטואציה מסוימת. השערה זו לא עמדה במבחן המחקר והזמן, והיא לא תקפה כיום גם בקרב מטפלים בגישה הפסיכואנליטית. 

פסיכולוגים התנהגותיים, שהעמידו אלטרנטיבה תיאורטית בימי פרויד, חשבו אחרת:

במקום להתייחס למקורות הלא-מודעים של הפרעת פאניקה (גורמים שלא עניינו מעולם את החוקרים מהגישה הביהביוריסטית) הם הסבירו אותה כתוצר של התניה קלאסית מוקדמת.

כלומר - חווינו כילדים אירוע מאיים ובאופן אוטומטי קישרנו בין האירוע הנייטרלי (מקומות פתוחים, נניח) לבין חווית הטרור הנפשית שהתעוררה בנו באותו אירוע.

מכאן מתרחש תהליך טבעי של המנעות ממצבים עתידיים שעלולים לעורר את אותה תחושה נוראית, לצד הכללה, לפיה לכל מקום פתוח יש סיכוי מסוים לעורר בנו את אותה חוויה מאיימת, שלעיתים אנחנו אפילו מתקשים לזכור.

אחת הדוגמאות שמבהירות רכישת אסוציאציה (חיבור) בהתניה קלאסית, הודגמה פעם באמצעות ילדים שהתמודדו עם לוקימיה: הילדים עברו טיפולים כימותרפיים במחלקה אונקולוגית לילדים, וקיבלו מייד לאחר הטיפול גלידה, שנועדה לשמח מעט את הלב ולהקהות את תופעות הלוואי של הכימותרפיה, בעיקר בחילות קשות.

אלא שהילדים פיתחו למידה חדשה באמצעות התניה קלאסית -  בין טעם הגלידה לבין תחושת הבחילה, כך שרבים מהם נמנעו מגלידות בעתיד. כל זאת למרות שהילדים לא יכלו לציין מדוע הם סולדים מטעמה.  אם כך, למרות שלמידה התנהגותית של חרדה אין היבטים פסיכולוגיים עמוקים, היא בהחלט נרכשת בדרכים שקשה להבינן באופן אינטואיטיבי. 

מחקרים רבים תומכים כיום במודל אטיולוגי משולב, שבו חרדה מערבת מספר גורמים. למשל, גורמי לחץ חריפים כמו פיטורים מהעבודה או אובדן אדם יקר, עלולים לתרום אף הם להתקפי חרדה. 

ד״ר טרייסי מרקס,

פסיכיאטרית ו״יקירת האתר״, מסבירה:

חוסר שליטה

התפיסה שאירועים יכולים להתרחש מחוץ לשליטתנו מוצגת הכי טוב בכך שיש לנו מערכת של אמונות עמוסות פחד, תחושה כללית של חוסר שליטה יכולה להתפתח מוקדם כפונקציה של חינוך וגורמים סביבתיים אחרים.

ככלל, נראה שהורים שמתקשרים בדרך חיובית וצפויה עם ילדיהם, ע"י הגבה לצרכיהם מבצעים תפקיד ומשימה חשובה, הורים אלה מלמדים את ילדיהם שיש להם שליטה על הסביבה שלהם ולתגובות שלהם יש השפעה על הוריהם ועל הסביבה שלהם.

למשל, נבדקים שמתמודדים עם התקפי פניקה חולקו ל-2 קבוצות. לכולם ניתנה תמיסת sodium lactate , כדי לעורר התקפים יזומים. 

• לנבדקים בקבוצה אחת ניתן מידע מדויק על מה החומר, על התחושות הפיזיות שהוא יוצר, שהחומר אינו גורם נזק, ושאין להם מה לדאוג.

• לנבדקים בקבוצה השניה לא ניתן כל מידע.

התוצאות הראו שבקרב משתתפי הקבוצה לה ניתן ההסבר רק 30% קיבלו התקף חרדה לאחר מתן החומר, בעוד שבקרב משתתפי הקבוצה ללא הסבר, פרץ התקף אצל 90%. 

המסקנה הייתה שקיים גורם קוגניטיבי מתווך, ממצא חשוב מאוד בהקשר הטיפולי. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

האם יש לך בעיית שתייה? בדקו  <

מקורות:

Centre for Genomic Regulation. (2013, November 28). Gene found responsible for susceptibility to panic disorder. ScienceDaily. Retrieved February 1, 2021 from www.sciencedaily.com/releases/2013/11/131128133921.htm

Dal Bò E, Gentili C, Castellani A, Tripodi C, Fischmeister FPS, Cecchetto C. Olfactory meta-cognition in individuals with depressive and anxiety symptoms: The differential role of common and social odors. J Affect Disord. 2022 Apr 13;308:259-267. doi: 10.1016/j.jad.2022.04.071. Epub ahead of print. PMID: 35429542.

Fontaine, R., & Beaudry, P. (1984). Panic Attacks and Panic Disorders. Canadian Family Physician, 30, 1383–1388

Gorman JM, Martinez JM, Liebowitz MR, Fyer AJ, Klein DF. Hypoglycemia and panic attacks. Am J Psychiatry. 1984 Jan;141(1):101-2. doi: 10.1176/ajp.141.1.101. PMID: 6691421.

זוגיות עם בן/בת זוג עם מאניה דיפרסיה 

נדבר כאן על טיפים לניהול מערכות יחסים בריאה עם בן/ת זוג שמתמודד/ת עם הפרעה דו-קוטבית. 

אז, זכיתם באהבה גדולה, התמקמתם, אולי התחתנתם והקמתם כבר משפחה להתעטף בה. 

מה קורה כאשר הפרעה נפשית כמו מאניה דיפרסיה  מצויה בקביעות במערכת היחסים, בזוגיות ובהורות, ביחסים עם המשפחה המורחבת ועם חברים?

אתם הרי יודעים שההפרעה אינה מגדירה את אהוב לבכם, אבל גם שלא ניתן להתעלם ממנה מבלי שתהיה נוכחת, לפחות ב-Back of the Mind:

כשמתכננים להביא ילדים, כשמבחינים אצל הפרטנר בעליות חדות במצב הרוח או במורדות כשהוא נראה כבוי. 

בהמשך למאמרים שכתבנו על זוגיות עם פוסט-טראומה וזוגיות עם ADHD, אספנו כמה נקודות שנראות לנו חשובות להתקיימות מתמשכת של זוגיות עם הפרעה דו-קוטבית:

שיתוף האבחנה בזוגיות ומעבר לה

תקשורת גלויה וכנה עושה טוב במערכת יחסים בריאה, גם בשלב בו כל צד חושף את ״העיזים״ שלו,

אותם פרטים שיש לכולם/ן ושלעולם לא יופיעו בפרופיל הטינדר... 

לא לכל אחד יתאים לשתף על התמודדותם הנפשית בדייט ראשון, אבל בגדול חשוב לשוחח על הסוגיה בשלבים מוקדמים של הקשר.

לאנשים יש כל מיני סטיגמות לגבי מתמודדים עם הפרעות נפשיות כרוניות כמו מאניה דיפרסיה.

מי שהכיר כבר אדם אחר עם הפרעות נפשיות יודע שהשד לא כזה נורא ושאפשר לחיות מצוין, אבל יש רבים אחרים שהנושא זר להם והם עמוסים בדעות קדומות שהתעצבו אחרי עשרות שנים בהן צרכו רק את ההבטים הדרמטיים על הפרעות נפשיות באמצעי התקשורת (כמו שיגעון, אלימות או חריגות).

גם כאשר בן/בת  זוג מיודע, התקדמות הקשר תוביל לשיתוף ההפרעה במעגלים רחבים יותר.

תמיד יהיה מישהו/י שירימו גבה בשם הדאגה ״לפרטנר הבריא״.

נסו להסתכל על זה כביטוי של בורות זמנית ולצד זה תנו למסתייג הכרה לחששות (אפשר להבין אם זה זר לעולמו).

תמכו בעקביות בטיפול

נכון להיום, הפרעה דו-קוטבית היא פרטנר לכל החיים.

ואם היא פרטנר קבוע של בן/בת הזוג שלכם, אז היא גם שלכם.

כמו במחלות כרוניות גופניות, כמו סוכרת, הדרך היעילה ביותר לחיות נכון היא להיות במעקב רפואי, במקרה שלנו מעקב פסיכיאטרי. 

שילוב של פסיכותרפיה וטיפול תרופתי עובד עבור רוב המתמודדים, ואחרי קצת ניסוי ותעיה, אפשר לדבר על מצב נפשי מאוזן, כזה שחשוב לשמור עליו, גם כאשר החיים לוקחים אותנו לכל מיני מקומות ומצבים.

כבני/ות זוג, חשוב שתתמכו בהתמדה בפעילות גופנית מבוקרת ,יש מיליון אפשרויות.

אם אתם מצליחים לשריין לכם שעתיים בשבוע של פעילות גופנית משותפת בהליכה או בסקווש, אז בכלל שיחקתם אותה. 

אמצעים חיוביים אחרים שתורמים לרווחה הנפשית עם כתיבה שוטפת ביומן, או פיתוח תחביב שנותן ערך או משמעות.

שיתוף בשינויים במצב הרוח

בעת אפיזודה מאנית, המתמודדים עם הפרעה דו קוטבית עשויים לעסוק גם בהתנהגויות מסוכנות, למשל בזבוז כספים או יחסים מחוץ לנישואין.

במהלך פרקי דיכאון, בן / בת הזוג עשויים להימנע לחלוטין ממגע מיני.

לכן, שיתוף בזמן אמת יעזור לשני בני הזוג לזהות ולהגיב לתקופות של ״היי״ או של ״דאון״ עוד לפני שהן מחמירות. 

כדאי להבהיר לפרטנר למה לצפות במהלך אפיזודות מאניות או דיכאוניות, ולהסביר לו על סימני האזהרה, כדי שלא יאשים את עצמו.

למשל, אם ביפולרי שמתחיל להרגיש במצב רוח ירוד ידווח על כך לפרטנר בשלב מוקדם, הוא לא רק יסייע לבן הזוג לתמוך בו אלא גם ימנע ממנו להסיק שהדבר מעיד על ירידה במוטיבציה שלו להתקרב ולהשקיע במערכת היחסים.

מצד אחד, ״הפרטנר הבריא״ יכול להיות ׳מדחום נפשי׳ שעוזר לזהות תנודתיות במצב הרוח ולהרים דגל אדום כשצריך.

מצד שני, עליו לדאוג שלא כל האחריות תיפול עליו, אחרת הוא הופך למטפל/ת בקשר, תפקיד כפוי-טובה שמגיע לבסוף לתסכול ולהתקוממות.

אם הגעתם למצב בו בן הזוג אומר לפרטנר עם ההפרעה שהבחין/ה בסימנים לא רגילים של שינוי במצב הרוח, סכמו מראש שחיוני להקשיב לו ושוחחו על הפידבק בלי התגוננות ובלי אשמה.

בסופו של יום, תקשורת אישית כל כך עשויה להגביר את האינטימיות בכמה רמות.

כמובן שלא כל שינוי במצב הרוח מקורו בהפרעה ביפולרית – טבעי לחוש שמחה או עצב בתגובה לאירועים בחיים - אבל זו הבחנה שבן/ת זוג אוהב יידע  לעשות.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

פסיכוזה ביפולרית (דו-קוטבית) מתרחשת כאשר אדם חווה אפיזודה חמורה של מאניה או דיכאון, לצד סימפטומים פסיכוטיים, כמו דלוזיות והלוצינציות. 

פסיכוזה בהפרעה דו-קוטבית נחשבת לפסיכוזה ראשונית.

המונח הפרעה פסיכוטית ראשונית מתאר מצבים בהם התסמינים הפסיכוטיים הם המצג הקליני העיקרי של המחלה.

הפרעות פסיכוטיות ראשוניות כוללות הפרעות על ספקטרום הסכיזופרניה, הפרעת דיכאון מז׳ורי וכן הפרעה דו-קוטבית עם מאפיינים פסיכוטיים, בה אנו דנים כאן.

בניגוד לפסיכוזה ראשונית, פסיכוזה שניונית מתאפיינת בהבדלים מסוימים, למשל גיל לא טיפוסי של הופעת הפסיכוזה, הלוצינציות ראייה ללא תלות בהלוצינציות שמיעה, הופעת תסמינים פסיכוטיים אצל אדם ללא היסטוריה פסיכיאטרית קודמת או ללא היסטוריה משפחתית, הימצאות של ממצאים חריגים בבדיקות גופניות, או עדות לשימוש לרעה בתרופות ובחומרים אחרים. 

הסימפטומים של פסיכוזה בהפרעה דו קוטבית נוטים להתאים למצב הרוח של האדם:

מרבית הסובלים מפסיכוזה בהפרעה דו קוטבית חווים מאפיינים תנודתיים במצב הרוח, כך שההלוצינציות או הדלוזיות מצויות בהלימה עם מצבי הרוח, האמונות או הפאזה הנוכחית של ההפרעה (מאניה או דיכאון). במהלך פאזה דיכאונית, למשל, ייתכן שהפסיכוזה תתבטא בגוונים של רגשות אשם או חוסר מותאמות.

במהלך פאזה מאנית, המטופל מאמין שיש לו כוחות מיוחדים, וסוג זה של פסיכוזה יכול להוביל להתנהגות פזיזה או מסוכנת.

מנגד, אם פסיכוזה ביפולרית קורה במהלך תקופה ירודה או אפיזודת דיכאון, המטופל עשוי להאמין שמישהו מנסה להזיק לו או שהוא עצמו עשה משהו רע, ואמונה זו יכולה לעורר בו כעס, עצב או פחד קיצוניים. 

הפרעה דו-קוטבית (הפרעה ביפולרית) חולקת כמה תסמינים משותפים עם סכיזופרניה.

פסיכוזה יכולה להתרחש בשני המצבים, והיא יכולה להפריע לחיי המטופל עד כדי כך שתפגע ביכולתו לבצע פעולות יומיומיות, לשמר מערכות יחסים או להמשיך בעבודתו.

לרוב, פסיכוזה ביפולרית נמשכת תקופה קצרה, ומי שחווה כזו עשוי לשוב למצב צלול אם יקבל טיפול. 

מהם התסמינים של פסיכוזה בהפרעה דו-קוטבית?

מבחינת סימפטומים, ע״פ הקריטריונים לפסיכוזה ביפולרית המופיעים ב-DSM-5, אדם הלוקה בהפרעה עשוי לחוות: 

הלוצינציות ראיה, שמיעה וחושים אחרים

האדם רואה הזיות, שומע קולות או מריח דברים שאינם קיימים.

הלוצינציות שמיעה הן הנפוצות ביותר אצל דו-קוטביים, ויחד עם זאת הלוצינציות ראייה עדיין היו שכיחות יותר בהפרעה דו-קוטבית בהשוואה להפרעות כמו סכיזופרניה או דיכאון.

דלוזיות

האדם עשוי להיות בטוח שמשהו אמיתי כאשר בפועל הוא איננו כזה.

למשל, הוא עשוי להאמין שהוא חשוב, שיש לו קשרים בחלונות הגבוהים או שיש לו כסף רב, או שמישהו מחפש אחריו ע״מ לפגוע בו, למשל השב״כ. 

פרנויה ופחד

המטופל עשוי להאמין שעשה משהו נוראי או שמישהו רוצה לגרום לו נזק. פרנויה אינה מופיעה רק בפסיכוזה, אולם היא תמיד רודפנית וקשה להפרכה.

דפוסי חשיבה בלתי רגילים

דבר המתבטא בדיבור מהיר, בלתי פוסק או מבולבל, עם שינוי מהיר של נושאים. המטופל עשוי לשכוח על מה הוא מדבר.

הרבה מתמודדים עם הפרעה ביפולרית מתארים את הגעגוע למניה, שיש למה עוצמה רגשית אופורית לא רגילה, אולם תוצאותיה הרסניות.

חוסר תובנה

המטופל אינו יכול לזהות דבר חריג בהתנהגותו, למרות שהוא מזהה התנהגות חריגה באחרים (אמיתית או מדומינת). הסימפטומים הללו עלולים לקרות במהלך אפיזודות של מאניה או דיכאון, או במהלך אפיזודה משולבת, ויכולים לגרום למטופל להתנהג בדרכים לא רגילות, שיכולות להשפיע על יחסיו עם אחרים בהקשרים שונים.

אם האדם מאמין שהוא חשוב, הוא עשוי לפרוע חוק או לפעול באגרסיביות; הוא מאמין שהוא ביצע פשע או שמישהו רודף אחריו, הוא עשוי להפוך מתגונן ואובדני. אדם ביפולרי המראה סימני פסיכוזה צריך לפנות לרופא כדי להימנע מהשלכות לא-רצויות. מבחינת 

אבחנה

הרופא ישאל אל המטופל על הסימפטומים, ההיסטוריה הרפואית וכל אירוע מהזמן האחרון בחייו, כמו טראומה, וכן אם הוא נוטל תרופות מרשם או סמים.

כדי להיות מאובחן ב-הפרעה ביפולרית, המטופל יראה חלק או את כל התסמינים של ההפרעה, שמפורטים ב-DSM-5. 

פסיכוזה, מנגד, עשויה להיות קשה יותר לאבחון, מכיוון שהיא יכולה לחלוק סימפטומים עם דיכאון, חרדה והפרעות נפשיות אחרות.

מלבד זאת, פעמים רבות אנשים עם הפרעה ביפולרית אינם מודעים לכך שפעולותיהם חריגות, ועשויים להאשים את הסובבים אותם בבעיותיהם.

זאת ועוד, מכיוון שפאזה מאנית יכולה לגרום לאדם להרגיש טוב, הוא עשוי שלא לרצות לשנות זאת ולא לחפש עזרה.

כתוצאה מכך, פעמים רבות אנשים כאלה אינם מאובחנים. אנשים שאובחנו עבר, פעמים רבות במהלך תקופת דיכאון, עשויים להפסיק לקחת את התרופות שנרשמו להם, מה שעלול להוביל לאפיזודה מאנית, במהלכה לא יחפשו טיפול. לעתים אנשים שמעולם לא אובחנו ב-הפרעה ביפולרית מראים סימנים של דיכאון, וייתכן ורופא כבר רשם להם נוגדי דיכאון.

אם לאדם כזה יש מאפיינים חבויים שהופכים אותם לכאלה החשודים כביפולריים, ישנם נוגדי דיכאון שעלולים לעורר אפיזודה מאנית.

בני משפחה וחברים המודעים להפרעה ביפולרית ולתסמיניה יכולים לעזור לאדם החווה פסיכוזה לקבל עזרה.

אדם החווה אפיזודות חמורות של דיכאון או מאניה צריך לקבל עזרה מרופא או מומחה לבריאות הנפש, ועל בני משפחה וחברים לעודד אותו לעשות זאת. אם אדם מדבר על התאבדות או עובר ניסיון אובדני, יש לחפש עבורו עזרה מידית.

טיפול באפיזודה פסיכוטית מאנית

טיפול בהפרעה ביפולרית יכלול טיפול בפסיכוזה, במידת הצורך, ולרוב ישלב בין שירותי ייעוץ למינון הולם של תרופה.

טיפול תרופתי

קיימות מספר תרופות לטיפול בהפרעה ביפולרית, ובפרט בפאזה הפסיכוטית שלה: 

לרוב, משתמשים בתרופות אנטי-פסיכוטיות מסוג חדש (אריפיפרזול [אביליפי], קלוזאפין [קלוזריל], קווטיאפין [סרוקוול], אולנזאפין [זיפרקסה], ריספרידון [ריספרדל]) או ישן (כלורפרומזין [תורזין], הלופרידול [הלדול]) לטיפול בסימפטומים פסיכוטיים.

בנטילת סוגי התרופות החדשים יש פחות תופעות לוואי.

המטופל ישתמש בתרופות בנוסף למייצבי מצב רוח ונוגדי דיכאון מתאימים. ואולם, מחקרים בנוגע לאופן בו התרופות הללו עזרות למטופלים עם פסיכוזה הם מוגבלים, ועל כן תהליך מציאת התרופה והמינון המתאימים עשויים לקחת זמן, אפילו שנים. 

מהן תופעות הלוואי של תרופות אנטי-פסיכוטיות?

תנועות שרירים לא-רצויות או לא-נשלטות, בעיקר כשנוטלים תרופות ישנות.

לרוב הדבר חולף כאשר המטופל מפסיק ליטול את התרופה, אך במקרים מסוימים הוא עשוי להיות קבוע

תסמונת נוירולפטית ממארת יכולה להתרחש במקרים נדירים. המדובר הוא במצב מסכן חיים המתבטא בחום גבוה, הזעה, נוקשות בשרירים ושינויים בלחץ הדם

זיהום חמור בשל ספירה נמוכה של כדוריות לבנות בשימוש בקלוזאפין.

מטופלים הנוטלים את התרופה עשויים לעבור בדיקות דם שגרתיות לניטור ספירת כדוריות הדם

במהלך היריון, הרופא עשוי להמליץ שלא ליטול תרופות אנטי-פסיכוטיות, שכן לא ידועה השפעתן על העובר. מאידך, הרופא עשוי להמליץ על המשך נטילתן, אם הפסקתן עשויה לסכן את האישה או את העובר (למשל ע״י פגיעה בעצמה או בילד). 

טיפול מתמשך חשוב על מנת לוודא כמה דברים חשובים:

• שהסימפטומים נותרים תחת שליטה

• שהתרופות זמינות

• שהמטופל נוטל את התרופות בקביעות

• שהוא מגיע לפגישות הייעוץ ככל הנדרש.

במקרים מסוימים, המטופל עשוי להיות מופנה לתוכנית טיפול יומית או לתכנית טיפול בשימוש בחומרים, כמו גם לאשפוז לזמן קצר. 

מבחינת צוות הטיפול, לרוב פסיכיאטר יהיה מנהל המקרה המקצועי הטוב ביותר בתקופת המשבר, אך הצוות עשוי להיות מורכב גם מעובדים סוציאליים, פסיכולוגים,  צוות טיפולי תומך, יועצים, רופא משפחה ומומחים אחרים.

אי שפיות

 ew, אתר כיפה

בביכורים מאז כ"ה אייר ה´תשס"ז

איך לעזור לאדם בפסיכוזה מאנית?

לעתים קרובות הפרעה ביפולרית משפיעה על בני משפחה, בני זוג וחברים, נוסף על המטופל עצמו, ומי שמטפל בו צריך לחפש עזרה ע״מ לנהל את המצב. 

הנה כמה טיפים:  

• למדו כמה שיותר על הפרעה ביפולרית, ע״מ לפתח הבנה של המצב, של האופן בו המטופל מרגיש ועל הדרכים להגיב לכך 

• מצאו דרכים לנהל מתח באמצעות תרגילים ופעילויות אחרות, ייעוץ קבוצתי ועוד, כדי שתוכלו ליישם זאת עבורכם ועבור המטופל 

• הצטרפו לקבוצת תמיכה לבני משפחה וחברים של אנשים עם הפרעה ביפולרית

•  עזרו למטופל להציב מטרות ולהצטרף לקבוצות תמיכה, להיות מעורב בקהילה ולהיצמד לטיפול 

• הציבו גבולות וחפשו תמיכה, ע״מ למנוע התנהגויות שיכולות לצוץ לפעמים, כמו צריכה מוגזמת של אלכוהול (שיכולה כשלעצמה לגרום לפסיכוזה).

פסיכוזה עשויה להיות מאפיין  של הפרעה ביפולרית. חוקרים סבורים שזה כך בשל שינויים מוחיים, אך אין עדיין מספיק מידע על מנת להסביר את המכניזם הנוירולוגי בבסיסה.

לא כל ביפולרי יחווה פסיכוזה, וגם אדם ביפולרי שחווה פסיכוזה - לא יחווה אותה כל הזמן.

חוויה של פסיכוזה נוטה להיות מפחידה, גם עבור המתמודד/ת וגם עבור הסובבים אותו,  בעיקר כאשר קיימת סכנה לפגיעה פיזית, חברתית או אחרת.

חשוב להדגיש כי רבים מהמתמודדים עם אפיזודה פסיכוטית יחידה מחלימים עם טיפול.

אבחון מוקדם ויצירת תוכנית טיפולית חשובים כדי להעריך את המצב, לנהל נכון את הסימפטומים ולשפר את איכות החיים.

הפרעה דו קוטבית ופסיכוזה עדיין לא ניתנים לריפוי, אך שתיהן ניתנות לטיפול.

לכן, חשוב לחפש עזרה מקצועית.

התייעצו איתנו על התערבות מתאימה

בכל מצב של פסיכוזה נפנה לאבחון פסיכיאטרי. 

ובכל זאת לפעמים קשה להביא את המטופל לפסיכיאטר.

במצב כזה שיחה אחת יכולה לעשות הבדל עצום.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

23 בדצמבר 2023 

מקורות:

Baethge, C., Baldessarini, R.J., Freudenthal, K., Streeruwitz, A., Bauer, M. and Bschor, T. (2005), Hallucinations in bipolar disorder: characteristics and comparison to unipolar depression and schizophrenia. Bipolar Disorders, 7: 136-145. https://doi.org/10.1111/j.1399-5618.2004.00175.x

Burton, C. Z., Ryan, K. A., Kamali, M., Marshall, D. F., Harrington, G., McInnis, M. G., & Tso, I. F. (2018). Psychosis in bipolar disorder: Does it represent a more "severe" illness?. Bipolar disorders, 20(1), 18–26. https://doi.org/10.1111/bdi.12527 

Thakur T, Gupta V. Auditory Hallucinations. [Updated 2022 May 2]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2022 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK557633/

מה ההבדל

בין חרדה לפחד? 

הפרעות חרדה כוללות הפרעות אשר חולקות תכונות של פחד מוגזם וחרדה והפרעות התנהגותיות קשורות.

הפחד הוא התגובה הרגשית לאיום ממשי או נתפס, בעוד שהחרדה היא ציפייה לאיום עתידי. 

למרות שמקור התגובות שונה בפחד לעומת חרדה, פחד וחרדה קשורים זה בזה.

כאשר אנחנו מתמודדים עם פחד, רובנו חווים תגובות גופניות של חרדה.

בנוסף, פחד יכול לגרום לחרדה, וחרדה יכולה לגרום לפחד.

בדיון הפתיחה של הספר ״מעבר לעיקרון העונג״, מתייחס זיגמונד פרויד להבדלים:

אימה, פחד וחרדה משמשים שלא כדין כביטויים נרדפים: אפשר להבדיל ביניהם יפה על פי ייחוסם אל הסכנה חרדה לתאר מצב מסוים, כגון חשש לסכנה ונכונות לקראתה,גם אם מהותה של הסכה אינה ידועה; פחד טעון מושא ידוע, שמפניו פוחדים; אך אימה אנו מכנים אותו מצב שאליו נקלע אדם, שהוא בא לידי סכנה מבלי להיות מוכן לה, והיא מדגישה את גורם ההפתעה״

תגובת הפחד מחזיקה אותנו בחיים.

מקורה אבולוציוני ואנו נדרשים להכיר בערכה.

אבל בעוד שפחד הוא מרכיב אדפטיבי של תגובה לגירויים שעלולים להיות מאיימים, פחד רב מדי או פחד לא מותאם אחראי להרבה פרעות פסיכיאטריות כרוניות, כולל PTSD ופוביות. 

באופן פרדוקסלי, פחד הוא גם המקור לפרץ אדרנלין מהנה ביותר:

פחד מעורר השראה ביוצרי קולנוע, מעצבים של רכבות הרים ושדים, פסיכולוגים, חוקרי מוח ועוד עיסוקים רבים נוספים.

שני המצבים הללו, פחד וחרדה, חופפים זה לזה, אך גם נבדלים זה מזה, כאשר הפחד קשור לעיתים קרובות לעלייה בעוררות אוטונומית הנדרשת על מנת להילחם או לברוח (flight/fight), מחשבות על סכנה מיידית והתנהגויות בריחה.

זאת בבעוד שחרדה קשורה לעתים קרובות יותר למתח בשרירים, ערנות מוגברת לקראת סכנה עתידית והתנהגויות זהירות או נמנעות. 

לפעמים רמת הפחד או החרדה מצטמצמת על ידי התנהגויות הימנעות נרחבות.

התקפי חרדה בולטים בהפרעות חרדה כסוג מסוים של תגובה של פחד. הם אינם מוגבלים רק להפרעות חרדה וניתן לראותם גם בהפרעות נפשיות אחרות.

תגובת פחד כוללת לפחות 4 רמות:

• אפקטיבית (רגשית)- תחושת בהלה, בעתה ופניקה

• קוגניטיבית (חשיבתית)- הערכה לגבי מצב חירום מתקרב

• סומטית (גופנית)- שינויים פנימיים וחיצוניים הנובעים מפעילות המערכת הסימפטטית במערכת העצבים המרכזית כגון שינוי בצבע העור, הזעה מוגברת ועוד סימנים המבטאים תגובות פנימיות של fight or flight, וכוללות קצב לב מוגבר כמו גםשחרור מוגבר של אדרנלין.

• התנהגותית - פעולות שננקטות בניסיון להפחית את הפחד -  למשל, בריחה מהאירוע, המנעות, קפיאה או חיפוש מקלט.

״סאליבן מבחין בין פחד לבין חרדה.

אם נשמע קול חזק, אם רעב נותר ללא מענה,

אם מתחים מכל סוג גוברים, התינוקת הופכת נפחדת.

למעשה, הפחד פועל כנטייה ממזגת;

משום שהוא מבוטא באמצעות בכי וסערת נפש,

הוא מושך את המטפל לתוך אינטראקציה

שתרגיע את התינוקת ותתייחס לבעייתה.

חרדה, מנגד, הינה חסרת מיקוד

ואינה נובעת ממתח גובר בקרב התינוקת.

חרדה נאספת מתוך אנשים אחרים".

- סטיבן מיטשל. פרויד ומעבר לו:

תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המוכרת לנו

הפרעות חרדה שמתבטאות בפחד 

פוביות ספציפיות

פחד ממוקד, לא-פרופורציונלי, מאובייקט או מסיטואציה ספציפיים, שמלווה בבריחה/הימנעות.  אדם שסובל מפוביה ספציפית יעשה הכל כדי להימנע מלהיתקל במצב או באובייקט שמפחידים אותו.

למשל- נער שסובל מפחד מכלבים, לא יגיע למסיבה שנערכת בבית שיש בו כלב; איש עסקים שסובל מחרדה מטיסות, יימנע מהרשמה לכנס מקצועי שההגעה אליו כרוכה בטיסה. 

לפוביות יכולות להיות השפעות משמעותיות על החיים של האדם, בעיקר כשהאובייקט שאתה מפחד ממנו מאוד נפוץ וקשה להימנע ממנו.

עם זאת, ישנן פוביות שאינן משפיעות ומנתבות את החיים, למשל- אצל גבר שפוחד מחרקים, החיים אינם מושפעים באופן דרסטי. 

הפרעות חרדה שמתבטאות בחרדה

התקפי חרדה

התקפים חוזרים של חרדה אינטנסיבית ותחושה עמוקה של פחד להשתגע ואפילו למות.

ההתקף נוראי - הוא יכול להימשך בין כמה דקות לחצי שעה.

רבים מבלבלים בין התקף חרדה לתחושה של התקף לב. התרחשות של התקפים רבים, תחושות גופניות בהן האדם פתאום מרגיש פחד משתק, או שמרגיש חנוק או חלש, אך קשה לומר ממה.

הפרעת חרדה מוכללת (GAD) 

הפרעת חרדה כללית מתבטאת בדאגת-יתר בלתי נשלטת שאינה פוסקת, חרדה כרונית שכוללת חשש תמידי מהגרוע ביותר. 

אולי זה נשמע מוזר, אבל הרבה דברים לא ידועים עדיין על המנגנונים הפסיכופיזיולוגיים של פחד וחרדה, בעיקר בכל מה שקשור לזכירון ולמידה. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מה הקשר בין

דיסוציאציה לחרדה?

למרות העובדה שבערך מחצית מהאנשים יחוו אפיזודה של דיסוציאציה במהלך החיים, רק כ -2% מאובחנים למעשה כסובלים מהפרעה דיסוציאטיבית.

דיסוציאציה בדרך כלל מתרחשת כתגובה לאירוע חיים טראומטי, ומכאן שבדרך כלל ההפרעה קשורה לטראומה ולהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), אך יכולה להופיע גם כתוצאה מדיכאון, חרדה, סכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית או הפרעת אישיות גבולית.

החוויה הדיסוציאטיבית נחווית כניתוק מעצמי, או מחלק של עצמי, עם הרגשה של 'לא להיות מחובר'.

לפי בראון (1988), דיסוציאציה יכולה להתבטא ב-4 תחומים לפחות:

דיסוציאציה שמתחברת עם חרדה

ניתוק יכול להתרחש גם בהקשר של תסמיני חרדה והפרעות חרדה, למרות שלא קיימת אבחנה ספציפית שמתייחסת לשילוב בין שתי התופעות. 

פעמים רבות, תחושת ניתוק שמתרחשת בעקבות לחץ קיצוני או פאניקה מיוחסת לסיבות אחרות.

למשל, בעיות בריאותיות, ומכאן שאדם הסובל מהפרעת פאניקה עשוי לפנות לטיפול רפואי בתופעות אלה. כלומר, תחושת הניתוק מקשה על האבחנה, ומכאן גם להביא להאטה או למניעת ההתגברות על טראומה.

תקשיבו לגידי שמור שמרגיש זר בעולם.

שיר מעולה: 

תהליך הניתוק מתרחש בדרך כלל מחוץ למודעות האדם, אם כי ייתכן שהוא יבין שזה קורה, במיוחד אם זה מתרחש בהקשר של חרדה. זה כרוך בניתוק בין הזיכרון, התודעה, הזהות והמחשבות של האדם, כאשר המוח מעבד את כל אלו ביחד, וכאשר נוצר מצב של ניתוק החלקים הללו מתפצלים ומשאירים אצל האדם תחושת ניתוק. 

מחקר מעניין שופך אור על המנגנונים הפסיכולוגיים שיוצרים את המסלול שמחבר בין נטיות חרדתיות לבין תסמינים דיסוציאטיביים בקרב מתבגרים.

הממצאים מספקים ראיות לכך שגם הערכות קוגניטיביות של דיסוציאציה וגם חשיבה מתמשכת ממלאות תפקיד מפתח.

במצב של דפרסונליזציה, התודעה מנותקת מהמחשבות, הרגשות, הפעולות או הגוף עצמו, לעיתים בתחושה שהאדם צופה בעצמו מהצד.

חלק מהתסמינים כוללים:

1. שינויים בתפיסה.

2. תחושת זמן מעוותת.

3. תחושות שהאדם אינו עצמו, אינו מציאותי ואפילו נעדר.

4. קהות רגשית או פיזית.

תחושת דיסוציאציה נמצאת בקשר חיובי עם הפרעות מצב רוח והפרעות חרדה.

יתירה מכך, דיסוציאטיביות היא דרך הגנתית של הנפש להתמודדות עם טראומה.

חגית קון אסף, MSW, מטפלת בחרדות ובמצבים דיסוציאטיביים, מכון טמיר חיפה

נראה כי דיסוציאציה מתרחשת במהלך טראומה כיוון שהמוח מנסה להגן על האדם מפני כל חוויה שלילית שאין האדם מסוגל להתמודד עמה.

כאשר דיסוציאציה קשורה לחרדה או לתבהלה, היא נוטה להתרחש לפרק זמן קצר יותר מאשר במצבים בהם היא נובעת מטראומה מורכבת או התעללות מתמשכת.

במקרה של חרדה, מדובר בלחץ קבוע ברמה נמוכה שמעמיס את מערכת העצבים ובסופו של דבר עלול לגרום להתנתקות (על מנת להגן על האדם). יש לזכור- כל זה קורה בעיקר ברמת הלא-מודע.

חשוב לשים לב- לא קיימת אבחנה קלינית של חרדת דיסוציאציה, אם כי ניתוק עשוי להיות סימפטום הקשור להפרעות חרדה. 

הפרעות החרדה העיקריות שעלולות להיות קשורות לדיסוציאציה כוללות הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה כללית, פוביות ספציפיות והפרעת חרדה חברתית.

איך מטפלים?

טיפול בדיסוציאציה שקשור בחרדה כרוך בדר"כ בטיפול רגשי ו/או תרופתי.

במהלך פגישה טיפולית, במידה והמטופל חווה תחושת דיסוציאציה, המטפל עשוי לנקוט באחת מהפעולות הבאות בכדי לגרום לו לצאת ממצב הניתוק: 

1. יצירת קשר עין.

2. פנייה למטופל:  "אתה נראה מרוחק, מה קרה?".

3. פנייה למטופל: ״אפשר לבדוק על מה דיברנו כשהתרחקת?״

4. בקשה לציון חמישה דברים שהמטופל רואה, שומע ומרגיש - לפעמים ההרגשה של המטפל היא שהמטופל מסתכל דרכו ולא אליו. 

5. באמצעות ריח (למשל לבנדר או סבון ריחני).

6. בקשה מהמטופל לנשנש ממתק כדי לנסות להתפקס.

7. בקשה מהמטופל לקום ולעשות כמה צעדים בחדר. 

במידה ודיסוציאציה עולה בזמן טיפול חשוב להתמקד בה באותו הרגע משום שהדיסוציאציה יכולה להפריע ליעילות הטיפול בהפרעות חרדה. 

במצב דיסוציאטיבי אפשר לעשות דמיון מודרך של 'קרקוע' (grounding), למשל לדמיין את הרגליים באדמה ומהן בוקעים שורשים הנכנסים לאדמה (כמובן לא מתאים לפרה-פסיכוטים..). לחלופין לעבוד במצב של הרפיה או של היפנוזה על רגליים שחופרות באדמה לחה בים ועוד.

תחושה של דיסוציאציה נפסקת כאשר המוח מפסיק להרגיש צורך בהגנה. המפתח לניהול דיסוציאציה הקשורה לחרדה הוא לתרגל טכניקות קרקוע שיחזירו את האדם לכאן ועכשיו, כך ניתן יהיה להפחית את הסבירות שהדיסוציאציה תתרחש. 

טיפול עצמי 

מספר צעדים בהם ניתן לנקוט כדי לנהל דיסוציאציה הקשורה לחרדה:

1. פעילות גופנית סדירה כל יום.

2. שינה מספקת בכל לילה, עדיף בשעות נורמליות.

3. תרגול טכניקות קרקוע.

4. הפחתת מתח יומיומי וטריגרים.

יש להבין כי אסטרטגיות הטיפול וההתמודדות יהיו שונות בהתאם לסוג הניתוק שהאדם חווה, ומכאן שיש צורך בפנייה לגורם מקצועי.

אם אינך מבחין בניתוק בעצמך, אך נראה כי אחרים מודאגים מהתנהגותך, עדיין ייתכן ששווה לפנות לעזרה (במיוחד אם עברתם סיטואציה טראומטית בעברכם האחרון או אפילו בעבר הרחוק) .

לא תמיד ניתוק מוכר במודעות, ולכן ייתכן שאינך ער אליו לגמרי.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Braun, B. G. (1988). The BASK model of dissociation. Dissociation: Progress in the Dissociative Disorders, 1(1), 4–23. 

Lofthouse, K., Waite, P., & Černis, E. (2023). Developing an understanding of the relationship between anxiety and dissociation in adolescence. Psychiatry Research, 324, 115219. https://doi.org/10.1016/j.psychres.2023.115219

חשיבה חיובית רעילה נשמעת כמו אוקסימורון.

אילו חסרונות כבר יכולים למחשבות חיוביות?

כל ילד יודע שזה חיובי לחשוב חיובי ולחיות חיובי ולהיות חיוביים... אור ואהבה... 

העניין הוא שהחיים, איך נגיד, הרבה פחות לינאריים ממחשבה A שיוצרת מציאות B. 

חיוביות רעילה היא האמונה שלא משנה כמה המצב חמור - המענה הכי חשוב הוא לשמור על חשיבה חיובית, מעין גישה אולטימטיבית של ״ווייב חיובי״ לחיים. 

״תהיה באור״.

״רק וייב חיובי!״

״תמיד יכול היה להיות יותר גרוע״.

״להיות מאושר זה בחירה...״ * 

חשיבה חיובית ׳חיובית׳

יש יתרונות רבים לאופטימיות ולחשיבה חיובית ואפילו הוכחות שהיא תורמת לחיים טובים.

למשל, הרבה מהעבודה הטיפולית שעושים בפסיכולוגיה מתבססת על טיפול CBT, שמתערב ועושה סדר במרקם של מחשבות, רגשות, תחושות והתנהגות. 

זאת ועוד, אפשר לקרוא בקישורים בהמשך המשפט על שלושה מחקרים (מתוך רבים) שמלמדים כי חשיבה חיובית עוזרת בחיזוק המערכת החיסונית, בהפחתת חרדה וקשורה באופן כללי לבריאות ולהצלחה.

ויש גם פסיכותרפיה חיובית, יש השפעה מיטיבה לראיית עולם שמוותרת על ריאליזם דיכאוני.

אישור עצמי self-affirmation

עדות עדכנית ומרשימה מגיעה ממטא-אנליזה שסיכמה כ-130 מחקרים ובחנה תרגול טכניקה פשוטה שנקראת אישור עצמי (self-affirmation) – תרגילים קצרים בהם אנשים מתבוננים בערכים היקרים עבורם, למשל קשרים משפחתיים או בחירה חופשית, וכן בחוזקות אישיות.

התוצאות הראו שהתרגול משפר את התפיסה העצמית, את הרווחה הנפשית ואת הרווחה החברתית, ומפחית חסמים פסיכולוגיים, לאורך זמן, אצל מתבגרים, סטודנטים ומבוגרים במספר מדינות.

החוקרים מציעים לראות באישור עצמי משאב פסיכולוגי כללי שתומך ברווחה נפשית בחיי היומיום, ולא רק מגן נקודתי מפני איומים ספציפיים (Zhang et al., 2025).

אלא שחיוביות רעילה הולכת כמה צעדים מעבר - היא דוחה רגשות קשים לטובת פסאדה היפר-אופטימית שהיא לעתים קרובות מזויפת.

כולנו יודעים שנקודת מבט חיובית על החיים טובה לרווחה הנפשית, אבל החיים לא כל הזמן חיוביים וכאב הוא חלק מהסיפור.

למרות שקשה להתמודד עם רגשות כאלה, הם חשובים לעיבוד ול״עיכול״ המציאות והשינויים שהיא מביאה.

הגורו של טראמפ

הדוגמא הכי רלוונטית ואקטואלית של חיוביות רעילה מתגלמת בדמותו של האדם היחיד בחיים שדונלד טראמפ העריץ. 

מדובר בכומר Norman Vincent Peale, אושיה קהילתית ניו-יורקית, גורו שמשפחת טראמפ הקפידה להופיע לדרשותיו בכל יום ראשון בבוקר, לאורך שנים. 

פילי פרסם את הספר “The Power of Positive Thinking”, טקסט שהתבסס כאבן ראשה בתפיסת העזרה העצמית בארה״ב של שנות ה-70. 

הרעיון המרכזי בגישת הגורו האמריקאי האופטימי, הוא שכל אחד יכול להשיג הכל באמצעות חשיבה, שתמיד צריך להסתכל על החלק המלא של הכוס ושהכל בסופו של דבר בחירה.  

לו יהי...

מבט מפוכח יותר מלמד, לפחות בעיניי, שמה שמבחין בין אדם ״רוחְני״ לבין אדם ״רוחָני״, זה שהאחרון מתאמץ להתמודד ולבסוף לקבל כל רגש שעולה בו, כולל כעס, קינאה, תסכול ואפילו שינאה ומשאלות נקמה, מתוך הנחת מוצא שלהיות רוחני פירושו להיות בן אדם. 

ביטויים של חשיבה חיובית מרעילה  

חיוביות רעילה לוקחת את החשיבה החיובית לקיצון מוכלל מדי, ואינה רק מדגישה את חשיבות האופטימיות אלא ממזערת ומתכחשת לכל רגש קשה, שאינו חיובי או משמח.

יש צורות רבות של חיוביות רעילה, להלן כמה דוגמאות שכיחות:

1. כשמשהו רע קורה, כמו פיטורים, רבים טוענים מייד ש״הכי חשוב להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהישאר חיוביים״. זה חשוב, באמת, אבל המלצות כאלה עלולות גם למחוק ולבטל כל התבטאות אותנטית של המפוטר, שתאפשר עיבוד של החוויה הקשה והמשך מוצלח יותר. 

2. לאחר אובדן, טענה שכל דבר קורה מסיבה מסוימת. למרות שלעתים קרובות אנשים מצהירים הצהרות כאלה מתוך רצון לנחם, זוהי גם דרך להימנע מכאבו של אדם אחר.  

3. כאשר חווים אכזבה או עצב, יש מי שיטען ש״אושר הוא בחירה״, מה שמעביר מסר מאוד לא מתקף - אם אתה מרגיש שקשה לך זו אשמתך שלא ״בחרת״ להיות שמח.

הצהרות כאלה מגיעות עם כוונות טובות, בדרך כלל מצד אנשים שרוצים בטובתנו.

בגרסאות הטובות יותר הן מועברות כקלישאות שטוחות ומושטחות שמאבדות את הקשב של השומע.

זה נהיה קצת יותר בעייתי כאשר אמירות כאלה משתמעות כאצבע מאשימה.

חיוביות רעילה עלולה לשלול מאדם המתמודד עם כאב את התמיכה האותנטית לה הם זקוקים כדי להתמודד עם קשיים, בדיוק אותה תמיכה שהם צריכים. 

היא יכולה ממש להזיק למי שעוברים זמנים נוראיים, כשבמקום לקבל עזרה ולהישען, רגשותיהם מבוטלים כלאחר יד. 

אם כך, חיוביות רעילה היא: 

• מביישת - כשאדם סובל, כדאי שיידע שיש תוקף לרגשותיו ושהוא מוזמן לקבל נחמה ואהבה מחבריו ומשפחתו. חיוביות רעילה משדרת שמוטב שישאיר את רגשותיו בתוכו. 

• מציתה אשמה - חיוביות רעילה מעבירה לנמען מסר ש״משהו לא בסדר אצלך אם אתה כועס או מתוסכל. כולנו מקווים שיעבור לך בקרוב״. 

• שיפוטית -  אם הצהרות עצמיות חיוביות עובדות לפי ״חוק המשיכה״, כלומר שהמחשבות מושכות את מה שקורה, אזי סבל ואושר הם שניהם בחירה. למשל, מחקר מעניין מלמד כי חומרי קריאה ותרגול בספרות לעזרה עצמית עלולים ליצור מנטליות של האשמת הקורבן, ספציפית עבור מתמודדים/ות עם דיכאון (2020 ,Yeung & Lun).

• מונעת רגש אותנטי - חיוביות רעילה מתפקדת כמנגנון הימנעות. כשאנשים מתנהגים כך, הדבר מאפשר להם להימנע מסיטואציות רגשיות שעשויות לגרום להם להרגיש אי נוחות. לפעמים אנו מפנימים ומפנים את אותן התנהגויות ורעיונות רעילים כלפי עצמנו, ובתקופות קשות שוללים או מקלים ראש בתחושותינו הרעות.  

• מונעת צמיחה – חיוביות רעילה גורמת לנו להימנע ולטשטש רגשות מכאיבים, אבל שוללת על הדרך את היכולת להתמודד עם המגוון ההוליסטי העשיר של חוויות רגשיות, שחשוב לקחת עליהן אחריות ובעלות, שכן לעיתים צמיחה נפשית אינה אפשרית בלי לעשות את זה.  

ריאליזם דיכאוני VS חשיבה חיובית

אפשר להגיד שקיימת סוג של הגמוניה, הסכמה שבשתיקה לגבי החיוביות של חשיבה חיובית בימינו.

ההסכמה הזו נתמכת על ידי האקסיומה של טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לפיה הסובלים דיכאון מפגינים בעיקר עיוותי חשיבה.

לפי המושג ריאליזם דיכאוני, שמבוסס היטב במחקר, אנשים עם דיכאון קל עד בינוני הם בעלי תפיסה מדויקת יותר לגבי המציאות בהשוואה למי שאינם דיכאוניים. ריאליזם דיכאוני הוא תפיסת עולם הפוכה מראייה חיובית ׳פוליאנית׳ של ההוויה. היא רואה את הקיום האנושי כשלילי במהותו, תוך שהיא מערערת על ׳ערך החיים׳ וחיפוש המשמעות האינדיבידואלי. יש אפילו יתרונות מסוימים בריאליזם דיכאוני, כמו מרדף חסר פשרות אחר האמת, יצירת אמנות ומתן דגש על החשיבות של למידה מכישלון.

אפשר וחשוב להיות אופטימיים נוכח חוויות קשות ואתגרים, אבל מאידך הדבר האחרון שמי שעובר טראומה או חוויה קשה צריך לשמוע, זה ״להישאר חיובי״ או להרגיש שהפיתרון ממש כאן, מתחת לאף, ואתה בוחר לסבול.

זה לא נכון, יש מצבים שדורשים קבלה רדיקלית, בדיוק בגלל שלא ניתן לשנות / לדרדר אותם, לא על ידי חשיבה חיובית ולא על ידי שום התנהגות וכוח רצון. 

חיוביות רעילה יכולה להיות מובלעת בסאבטקסט, אבל ניתן לזהותה ע״י סימנים מסוימים, למשל: 

• טאטוא בעיות במקום התמודדות כנה עמן.

• תחושת אשמה בשל רגשות כמו עצב, כעס או אכזבה.

• הסוואת הרגש האמיתי מאחורי אמרות שפר חיוביות שנשמעות מקובלות יותר חברתית.

• במקרים קשים, פקפוק בשפיות המתמודד, תופעה שנקראת גסלייטינג Gaslighnting. 

• מזעור רגשות של אחרים שגורמים לשומע להרגיש אי נוחות.

• תקיפת אנשים שאינם מאמצים תמיד גישה חיובית, או לפחות התרחקות מהם. 

• מאמץ מלאכותי להיות סטואי וזורם. 

אז מה עושים?

מי שנפגע מחיוביות רעילה מצד אדם קרוב, יכול להיעזר בטיפול פסיכולוגי, אבל לרוב אפשר גם לאמץ כמה כללי אצבע של עזרה עצמית:

• ניהול רגשות שליליים במקום הכחשתם – רגשות שליליים יכולים לגרום למתח כשאינם מקבלים מענה, אך גם לספק מידע חשוב שיכול להוביל לשינוי מועיל לחיים. 

• שמירה על גישה מציאותית לגבי רגשות מותאמים לסיטואציה – כשחווים מצב מלחיץ, הכי נורמלי להרגיש מתוחים, מודאגים או מפוחדים. אל תצפו ליותר מדי מעצמכם. התמקדו בדאגה עצמית ובנקיטת צעדים לשיפור הסיטואציה, אם זה אפשרי.  

• הבנה שמותר להרגיש יותר מרגש אחד – כשמתמודדים עם אתגר, אפשר לחוש עצבניים לגבי העתיד אבל גם מלאי תקווה שנוכל להצליח. קשת הרגשות מגוונת כמו הסיטואציה והדרכים להגיב לה.  

• התמודדות תוך הקשבה לאחרים והפגנת תמיכה – כשמישהו מבטא רגש קשה,חזקו אותו, אבל אל תסגרו עליו עם קלישאות רעילות. תנו לו להבין שמה שהוא מרגיש נורמלי ושאתם שם כדי להקשיב. 

• קשב לרגשות – מעקב אחרי פרופילים ״חיוביים״ עם עצות נהדרות לחיים טובים בפינטרסט יכול לפעמים להוות מקור השראה, אבל שימו לב איך אתם מרגישים אחרי שאתם באים במגע עם תוכן כזה. אם אתם נותרים בתחושה של בושה, אשמה או נתק רגשי נוכח פוסטים ״מרימים״, יכול להיות שזה קשור לחיוביות רעילה. במקרים כאלה, שקלו להגביל את צריכת המדיה החברתית. הכל במינון המתאים. 

איך להיות חיוביים בלי להיות Toxic?

• ״אני מקשיב״ (ותקשיבו...). 

• ״לא משנה מה יקרה, אני כאן,  זה בטח ממש קשה״. 

• ״כישלון הוא לפעמים חלק מהחיים״. 

• ״כל אחד היה מרגיש כמוך עכשיו, בן אדם״.

משפטים חיוביים רעילים ועידוד חולקים גבול עדין,

נסו להיות מודעים למסר שאתם מעבירים ולמוסיקה בה הוא נאמר. 

למשל, אמירות כמו ״אני בטוח שתעבור את זה בסוף, אני כאן בשבילך״, או ״לאט לאט נסה לזקק את הלקח״ הן אמירות ביניים - הן יכולות להישמע אמפטיות, ניטרליות או שיפוטיות. 

מחשבות?

(רק חיוביות, תודה... :-) )

*  על תוקפנות מחויכת שמסתתרת מאחורי רוחניות נאורה נדבר פעם אחרת. 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

20 באוגוסט 2026

מקורות:

Fischer AH. Comment: The Emotional Basis of Toxic Affect. Emotion Review. 2018;10(1):57-58. doi:10.1177/1754073917719327

Yeung, J. C., & Lun, V. M.-C. (2020). Uncritical use of non-evidence-based self-help materials induces victim-blaming on depressed individuals. The Journal of Positive Psychology. Advance online publication. https://doi.org/10.1080/17439760.2020.1752780

Zhang, Y., Chen, B., Hu, X., & Wang, M. (2025). The impact of self-affirmation interventions on well-being: A meta-analysis. American Psychologist. Advance online publication. https://doi.org/10.1037/amp0001591

התנהגות אנושית נובעת מחוויות סובייקטיביות שקשורות ישירות לאופן בו האדם מפרש את האירועים בעולמו ולאופן בו האירועים הללו פוגשים את הצרכים הבסיסיים שלו. 

תיאוריית ההגדרה העצמית (Self-determination theory) קובעת שלושה צרכים אוניברסליים לרווחה אופטימלית:

• אוטונומיה

• שייכות

• מסוגלות

מילוי 3 הצרכים הללו, או יותר נכון הפגיעה בהם, עשוי לתת הסברים לא רעים לגבי הקושי וההתנגדות כלפי חבישת מסיכה וציות להנחיות הריחוק החברתי. 

אוטונומיה

היכולת האישית להרגיש בעל רצון חופשי ויכולת בחירה בנוגע לפעולותיו נחשבת לאחד מהצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים, וכשהתחושות הללו נלקחות מאיתנו, לעתים קרובות נחווה תגובתיות פסיכולוגית שיכולה להוביל לתגובות שליליות מגוונות. ספציפית להנחיות לתקופת הקורונה, תגובתיות כזו מתרחשת כשאנחנו מתמודדים עם הנחיות גורפות, שמשתנות בתדירות גבוהה ופוגעות בבחירה שלנו. התגובה הטבעית היא לנסות להשיג מחדש את החופש שאבד, למשל באמצעות אי-ציות, כעס, מחאה, חשיבה קונספירטיבית ועוד.

ייתכן מאוד, לפחות לפי גישה תיאורטית זו, שמאות אלפי ישראלים רבים לא מאמינים במידת החומרה של המחלה בגלל שהממשלה ׳הנחיתה׳ הוראות ושינתה אותן השכם והערב, מבלי שתהיה לאף אחד מאיתנו אפשרות לבחור, ואפילו לשקול יחד, מהם הצעדים הבאים. ברור שלא ניתן לנהל משברים אפידמיולוגיים דרך קבלת החלטות דמוקרטית, אולם מידה רבה יותר שקיפות בזמן אמת הייתה כנראה שוללת פחות את תפיסת האוטונומיה בציבור. 

זאת ועוד, פעמים רבות נוחתות גזירות כאשר אין יכולת אמיתית לאכוף את הצווים. מצב זה בדיוק – קווים מנחים ללא אכיפה – מוביל לרמת הציות הנמוכה ביותר, כמו גם לרמות הנמוכות ביותר של הלגיטימיות הנתפסת של המדיניות עצמה. 

הפגיעה בעצמאות האישית, כאשר החלטות הריבון לגבי החופש האישי שלנו מתקבלות פעם אחר פעם עם הסברים עמומים, יכולה להסביר חלקית את חיזוק עמדות שליליות כלפי חבישת מסיכה.

ספציפית למסכות הקורונה, סביר שהן מייצרות חוויה פסיכולוגית לא מודעת של השתקה, כי זה הרי ליטרלי סגירת פיות.

חשוב לראות כאן את השפעת ההיבט הסימבולי על תחושת הפגיעה בחירות האישית. 

שייכות

סביר שגישות שליליות ואי-ציות בנוגע לחבישת מסיכה גוברות כשההמלצות או החובות הופכות להיות פוליטיות. 

בארה״ב הפכו ההנחיות למקוטבות לחלוטין, כאשר עטיית המסיכה היא בגדר המלצה חובשי המסיכות הפכו עם הזמן למזוהים יותר עם המפלגה הדמוקרטית, להבדיל מהרפובליקנים. הראשונים חשבו שהאחרונים בורים והאחרונים סברו שהראשונים חרדתיים.

כך קרה שעם החמרת המגיפה, הקיטוב בנושא חבישת/אי-חבישת מסיכה הועמק אף הוא. לשמחתנו אצלנו זה פחות קיצוני, אבל בישראל יש קהילה רחבה שמשוכנעת כי הסיבה להמשך והחרפת מדיניות הקורונה נובעת מהמאמץ של ראש הממשלה להסיח את דעת הציבור ולדחות עוד ועוד את העמדתו לדין. 

כאן נכנס לתמונה הצורך בשייכות, שמתייחס לתחושה החברתית של קשר לאחרים. המוטיבציה להתחבר גורמת לאנשים לחפש שייכות בקרב אלה שנתפסים כחלק מקבוצת ה״אנחנו״ שלהם, ולכן סביר יותר שיצייתו לנורמות שונות של הקבוצה, כדרך להשתלב. 

ואכן, מחקר שנערך בעבר בהקשר של עטיית מסיכה בתקופה של שפעת מצא שאנשים הרגישו נוח יותר לחבוש אותה אם הם תפסו זאת כמקובל חברתית. 

מלבד הדוגמה של הרפובליקנים מול דמוקרטים, יכול להיות, למשל, היבט מגדרי: אם בחברות מסוימות מצופה מגברים להפגין קשיחות ולא להראות חולשה, הדבר עשוי להוביל אותם להתנהגויות יותר מסוכנות בריאותית, במקרה זה – אי-חבישת מסיכה. 

ואכן, מחקרים שנערכו ביחס למגפות קודמות הראו שיש פחות סבירות שגברים יחבשו מסיכה ביחס לנשים, ומחקר שנערך במהלך הקורונה הראה גם הוא שגברים שהאמינו מאוד בכך שגבר צריך להיות קשוח - נמצאו בסבירות גבוהה יותר לפתח רגשות שליליים כלפי עטיית מסיכה. ראיות אלה ואחרות מצביעות על כך שהצורך הפסיכולוגי להשתייכות לקבוצה יכול בחלקו להוביל לגישות שליליות כלפי עטיית מסיכה, בניגוד להשפעות פסיכולוגיות אמיתיות או אי-נוחות ממשית.

מסוגלות

קונפורמיות עם קבוצה היא גם דרך שבה אנשים משיגים מידע הולם בנוגע להתנהגות הנכונה בסיטואציה נתונה, במקרה זה – בנוגע לחבישת מסיכה, והדבר מועצם במצבים של אי-ודאות ומשבר. 

למשל, תחילה לא היה ברור עד כמה המסיכות באמת אפקטיביות למניעת הדבקה. גורם נוסף הוא זה הפוליטי: מחקר שבוצע סביב מגפת האבולה ב-2014 הראה שמסרים בענייני בריאות שמתוקשרים לציבור הרחב – סביר יותר שיכילו מיסאינפורמציה אם המסר מכיל גם תוכן פוליטי. 

דיסאינפורמציה בתקופה שגם ככה מבלבלת מאוד נוכח וירוס שאיש אינו מכיר - יוצרת אי-ודאות רבה ומאיימת על היכולת לספק את הצורך הפסיכולוגי במסוגלות, כלומר את ההרגשה שאנו אפקטיביים, מסוגלים ושולטים בנסיבות.

ואולם, מי שמוצא דבר מה שגורם לו להרגיש מסוגל יותר, כמו ציות לחבישת מסיכה המקובלת בקבוצה הפנימית שלו, עשוי לחוש אישור עצמי ולקבל משוב חיובי שההתנהגויות והאמונות שלו נכונות.

זאת ועוד, כולנו נוטים להבחין יותר בגורמים שמאשרים אמונות פנימיות, תופעה שמכונה בפסיכולוגיה חברתית הטיית אישור / אישוש. למשל, ניטה להתמקד באי-נוחות מינורית שקשורה לחבישת מסיכה, שעשויה בתורן לשרת הגברת תפיסות של אי-נוחות.

כלומר, אי-הנוחות הנתפסת והגישות השליליות שקשורות לחבישת מסיכה במהלך הקורונה עשויות להיות מוסברות, לפחות חלקית, ע״י הניסיון לספק את 3 הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים, בניגוד לאי-נוחות פיזיולוגית אמיתית.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Misegades, L.K. Non-Pharmaceutical Interventions for Influenza-Like Illness: Effectiveness, Behavior Change, and Barriers to Use among Participants Enrolled in the REDI-US Study; University of California: Berkeley, CA, USA, 2009.

Šakan D, Žuljević D and Rokvić N (2020) The Role of Basic Psychological Needs in Well-Being During the COVID-19 Outbreak: A Self-Determination Theory Perspective. Front. Public Health 8:583181. doi: 10.3389/fpubh.2020.583181

מה זה ברוקסיזם?

רוב האנשים חורקים בשיניים בשנתם, לפעמים.

בד״כ חריקת שיניים זמנית, או ברוקסיזם, אינה גורמת נזק, אבל כשאנחנו מדברים על התחרחשות קבועה ועקבית, השיניים עלולות להינזק ולהישחק ויכולים לצוץ גם סיבוכים אחרים בבריאות הפה, במערכת הלעיסה ובאיברים אחרים. 

למשל, כאבי ראש ומיגרנות שכיחים אצל המהדקים, הנוקשים והחורקים. 

מחירי הברוקסיזם וגורמים אפשריים

חריקת שיניים יכולה להיגרם על קע של מתח נפשי וחרדה ולרוב מופיעה במהלך השינה,  כנראה בגלל מנשך אבנורמלי, או שיניים חסרות או עקומות.

אם נחשוב בהגיון, צריכה להיות שם סגירה נוחה בין הלסת העליונה לתחתונה, ואם לא נוחה, לפחות לא מחבלת. 

בחלק מהמקרים, חריקת שיניים כרונית עלולה להגיע לשבר, התרופפות או אובדן של שיניים, עד כדי הזדקקות לגשרים, כתרים, שתלים, טיפולי שורש ובלית ברירה גם שיניים תותבות.

מלבד נזק דנטלי חמור עלול להיגרם גם נזק ללסתות, היווצרות או החמרה של בעיות בלעיסה, עד כדי שינוי במראה הפנים.

בכדי להימנע מכך, רופא השיניים יכול להתאים מגן פה, או סד דנטלי, שיגן על השיניים במהלך השינה. 

מיהם אנשי המקצוע שמומחים באבחון וטיפול בברוקסיזם?

התופעה יכולה להיגרם גם מהפרעת שינה, כמו דום נשימה בשינה (אפניאה) וגם מבעיות דנטליות.

מכיוון שלעתים קרובות אנשים חורקים כשהם ישנים, מרבית חורקי שיניים כלל אינם מודעים לבעיה, אך כאב ראש עמום ועקבי או כאב בלסת מזכירים להם את העניין למחרת. [הרבה פעמים האדם שומע על הבעיה ממי  שחולק/ת איתו את המיטה, שמדווח על ׳חריקות׳ בלילה.

אם קיבלתם משוב כזה, או שאתם מרגישים את תסמיני הבוקר בלסת, חשוב לקבוע תור עם שני סוגי רופאים:

• מומחה בבעיות שינה שיוכל לבדוק לעומק איך אתם ישנים, כולל אפשרות של התעוררויות מרובות בלילה (אפניאה) והפרעות שינה אחרות.

• רופא שיניים מומחה פה ולסת  שיוכל  לבחון את תפקוד הפה והלסת לסימנים של חריקת שיניים, כמו רכות בלסת או שחיקה מוגזמת של השיניים.

תסמונת מפרק הלסת (Temporomandibular disorders)

בעוד שהסובלים מברוקסיזם שוחקים, חורקים ומהדקים שיניים, הפרעת TMD היא מצב שכרוך בתפקוד לא תקין של השרירים והמפרקים שמחברים את הלסת התחתונה לגולגולת.

ברוקסיזם יכול להיגרם על ידי TMD, אך ברוקסיזם יכול בתורו גם לגרום או להחריף את חומרת ה- TMD.

כיווץ הלסת ושחיקת השיניים מפעיל לחץ נוסף על שרירי הלסת, מה שעלול לגרום לכאבי שיניים.

אם מופיעים כאבי שיניים או קליקים עם פתיחת הלסת, יתכן שהם נגרמים כתוצאה מתסמונת מפרק הלסת, או הפרעה במערכת הלעיסה (TMD).

במצב כזה, רופא השיניים עשוי להמליץ ​​על סד שיניים ייעודי כדי למקם מחדש את הלסת התחתונה.

חריקת שיניים ביקיצה

ברוקסיזם בזמן ההתעוררות שונה מברוקסיזם בשינה.

התופעה נחשבת להרגל, היא אינה גורמת לחריקת שיניים ואינה הפרעת שינה. 

במצב זה, האדם המתעורר נוטה להדק את שיניו או למתוח את השרירים סביב הלסת, מה שגורם לעיתים לכאבי ראש עמומים, נוקשות בפנים ולכאבים באיזור הלסת.

כמו ברוקסיזם בשינה, חריקת שיניים ביקיצה מתרחשת באופן לא רצוני.

עוד דומות השתיים, בהיות הנטייה להרגל זה חזקה יותר בתקופות מתוחות בחיים. 

ברוקסיזם והפרעות אחרות שמצויות בעלייה מקבילה

הספרות תיעדה לאחרונה כי ברוקסיזם דנטלי (המוגדר כחריקת שיניים בשעות היום ו / או בלילה ושחיקה עם או בלי רעש) גדל באופן דרמטי במהלך 40 השנים האחרונות.

מומחי אף, אוזן גרון הבחינו בעלייה דומה בשיעור הטינטון ובסחרחורת (ורטיגו) באותם עשורים, מה שמרמז על קשר אפשרי בין שלוש הבעיות. 

חיבור בין ברוקסיזם לסטרס

אם מקור החריקה ממתח, חשוב לקרוא דרכים להפחתת סטרס, למשל במאמר זה. 

מתח אינטנסיבי במהלך היום או במהלך השינה הוא גורם שכיח לחריקת שיניים ולחיצת לסת.

כך מתאר זאת על איגוד הדנטולוגיה האמריקני:

״אתה מהדק את הלסת או חורק שיניים בתדירות גבוהה יותר כאשר אתה מרגיש לחוץ, חרד, כועס או מתוסכל.״

טיפולים בחריקת שיניים - סד דנטלי לעומת CBT

טיפול פסיכולוגי להפחתת סטרס, תכנית אימונים גופניים, ביקור אצל רופא ואפילו מרשם לתרופה להרפיית שרירים הם כולן אפשרויות להתמודדות.

כך גם שימוש בסד נוקשה עמו ניתן לישון בלילה ולהפחית פיזית את החריקה.

מחקר השוואתי בחן את ההשפעה של סד דנטלי לעומת ההשפעה של לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) על הפחתת חריקת שיניים בשינה.

קבוצת ה-CBT כללה הקנייה של מיומנויות פתרון בעיות, הרפיה מתקדמת של השרירים (PMR), ואימון ביופידבק (ביופידבק היא שיטת טיפול יעילה כשלעצמה לברוקסיזם).

קבוצת הביקורת טופלה באמצעות סד דנטלי.

משתתפי שתי הקבוצות טופלו לאורך על 12 שבועות והם נבדקו לפני הטיפול, לאחר הטיפול וחצי שנה אחרי.

התוצאות מלמדות כי בשתי הקבוצות חלה ירידה משמעותית בברוקסיזם, כמו גם עלייה באסטרטגיות חיוביות להתמודדות עם סטרס

עם זאת, לא נמצאו הבדלים מובהקים.

אם בעיות שינה גורמות לחריקה, הטיפול בהן יכול להפחית או להפסיק את הבעיה. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מהם גורמי הסיכון לחריקת שיניים?

מספר גורמים נמצאו מגבירי סיכון לברוקסיזם:

• לחץ. חרדה או מתח מוגברים עלולים להוביל לחריקת שיניים. כך גם כעס ותסכול. 

• גיל. ברוקסיזם שכיח אצל ילדים צעירים, אך בדרך כלל חולף ספונטנית (ללא טיפול) במעבר לבגרות. 

• סוג אישיות. אישיות אגרסיבית תחרותית או היפראקטיבית מגבירה את הסיכון לברוקסיזם. הספרות המקצועית מלמדת גם על תכונות הקשורות לנוירוטיות, לחרדה ולדיכאון, שמופיעות יותר אצל חורקי שיניים.  גם קליקים בלסת, קושי ללעוס מזון ויובש בפה קשורים בחרדתיות ובנוירוטיות, אבל לא בתלונות כלליות יותר לגבי בריאות דנטלית (כמו דלקת חניכיים כרוניות, חניכיים מדממות וכיבים בפה ובלשון).

• תרופות וחומרים אחרים. ברוקסיזם עשוי להיות תופעת לוואי נדירה של כמה תרופות פסיכיאטריות, כגון תרופות נוגדות דיכאון מסוימות. עישון טבק, שתיית משקאות המכילים קפאין או אלכוהול, או שימוש בסמים פסיכואקטיביים, עלולים להגביר את הסיכון לברוקסיזם. התרופות נגד דיכאון שברוקסיזם היא תופעת לוואי בהן מפיעות בסקירה מחקרית על האטיולוגיה של התופעה: רסיטל (ציפרמיל), אסטו (ציפרלקס), פלוטין (פריזמה, פרוזק), סרוקסט, אפקסור (ונלה), סימבלטה ולוסטרל.  ברוקסיזם הקשור לתרופות נוגדות דיכאון נוטה להופיע בקרב מטופלים ילדים, מתבגרים ומבוגרים, לרוב בקרב נשים. המטופל/ת עשויים לפתח תסמינים בשימוש בנוגד ידיכאון לטווח קצר וארוך. 

• בני משפחה עם ברוקסיזם. ברוקסיזם בשינה נוטה להתרחש במשפחות. אם יש לך ברוקסיזם, ייתכן שבני משפחתך אחרים סובלים מברוקסיזם או היסטוריה של זה. הפרעות אחרות. ברוקסיזם יכול להיות קשור לכמה מהפרעות נפשיות והפרעות רפואיות, כגון מחלת פרקינסון, דמנציה, הפרעת ריפלוקס במערכת העיכול (GERD), אפילפסיה, התקפי חרדה בלילה, הפרעות הקשורות לשינה כגון דום נשימה בשינה והפרעת קשב וריכוז (ADHD) .

• סגירה לא ישרה של הלסת התתתונה עם העליונה עלולה אף היא לתרום לברוקסיזם. 

דרכים להתמודד עם ברוקסיזם

הנה כמה טיפים:

• צמצמו צריכת מזונות ומשקאות שמכילים קפאין (קולה, שוקולד, קפה). עדיף להתמקד בבדיקת רמות המגנזיום, שמקל על גמישות שרירי הפנים. 

• הימנעו מאלכוהול, שתייה נוטה להעצים את חריקת השיניים. 

• הימנעו מלעיסת עפרונות, עטים או כל דבר אחר שאינו אוכל, וגם מלעיסת מסטיקים, שמאפשרים לשרירי הלסת להתרגל עוד יותר להידוק ומעלים את הסיכוי. להמשך חריקה; להתאמן בלא להדק או לחרוק בשיניים. אם מבחינים במהלך היום שזה קורה, יש להציב את קצה הלשון בין השיניים. הדבר מתרגל את הלסת להירפות.

• הרפו את שרירי הלסת בלילה ע״י הנחת מטלית על הלחי, בערך מול תנוך האוזן. 

• תרגלו הרפיה של שרירי הלסת והפנים, באמצעות מתיחות של מפרקי הלסת ותרגילי פנים. אלה יכולים לעזור להקל על הלחץ בלסת ולהרחיב את טווח התנועה. 

טיפול מקצועי

במקרים בהם הבעיה המרכזית קשוהר לבעיות שינה, סביר שרופא המשפחה ימליץ ​​על מומחה לרפואת שינה.

מומחה לרפואת שינה יכול לערוך בדיקות נוספות, כמו מעבדת שינה, בה יוערכו משכי השחזת השיניים וניתן יהיה לאבחן האם קיימת הפרעת אפניאה - דום נשימה בשינה -  או הפרעת שינה אחרת .

איך מתבטאת חריקת שיניים אצל ילדים?

חריקת שיניים אינה מוגבלת רק למבוגרים.

למעשה ברוקסיזם שכיח במיוחד בקרב ילדים צעירים. אך ילדים בדרך כלל מתגברים ספונטנית מההרגל בשנות ההתבגרות.

15-33% מהילדים חורקים שיניים בשינה, והם נוטים לעשות זאת בשתי תקופות מרכזיות במהלך התפתחותם:

בצמיחת שיני החלב וכשצומחות שיניהם הקבועות.

רוב החורקים יפסיקו אחרי ששני מערכי השיניים מתמלאים.

לרוב, ילדים יחרקו שיניים בשינה, לא בשעות היום. הסיבות לכך אינן ידועות אך יש השערות בדבר יישור שיניים לא הולם או מגע אבנורמלי בין השיניים העליונות לתחתונות, מחלה ומצבים רפואיים אחרים (למשל חוסרי תזונה, תולעת הסיכה, אלרגיות והפרעות אנדוקריניות) וגורמים פסיכולוגיים, בהם חרדה ומתח.

רק לעתים נדירות חריקת שיני חלב גורמת לבעיות, אך חריקת שיניים קבועות יכולה לגרום לכאבים בלסת, לכאבי ראש, לשחיקת שיניים ולהפרעות במערכת הלעיסה. אם השיניים של הילד נראות שחוקות או שהוא מתלונן על רגישות או כאב בשיניים, חובה להתייעץ עם רופא שיניים.

מה הטיפים להורים לילדים שחורקים שיניים?

• להפחית מתח, בעיקר לפני השינה.

• עיסוי ותרגילי מתיחות להרגעת השרירים.

•  לשתות הרבה מים - התייבשות יכולה להיות קשורה לחריקת שיניים.

• לבקש מהרופא לעקוב אחר שיני הילד, אם הוא חורק אותן.

לרוב לא תידרש התערבות לילדים לפני גיל בי״ס, אך ילדים גדולים יותר עשויים להזדקק לכתרים זמניים או לשיטות אחרות, כמו מגן לילה, למניעת חריקה. 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

18 בדצמבר 2023  

מקורות:

Ommerborn MA, Schneider C, Giraki M, Schäfer R, Handschel J, Franz M, Raab WH. Effects of an occlusal splint compared with cognitive-behavioral treatment on sleep bruxism activity. Eur J Oral Sci. 2007 Feb;115(1):7-14. doi: 10.1111/j.1600-0722.2007.00417.x. PMID: 17305711.

Przystańska A, Jasielska A, Ziarko M, Pobudek-Radzikowska M, Maciejewska-Szaniec Z, Prylińska-Czyżewska A, Wierzbik-Strońska M, Gorajska M, Czajka-Jakubowska A. Psychosocial Predictors of Bruxism. Biomed Res Int. 2019 Oct 13;2019:2069716. doi: 10.1155/2019/2069716. PMID: 31737656; PMCID: PMC6815662.

Scarpini S, Lira AO, Gimenez T, Raggio DP, Chambrone L, Souza RC, Floriano I, Morimoto S, Tedesco TK. Associated factors and treatment options for sleep bruxism in children: an umbrella review. Braz Oral Res. 2023 Jan 6;37:e006. doi: 10.1590/1807-3107bor-2023.vol37.0006. PMID: 36629590.

Sutin AR, Terracciano A, Ferrucci L, Costa PT Jr. Teeth Grinding: Is Emotional Stability related to Bruxism? J Res Pers. 2010 Jun;44(3):402-405. doi: 10.1016/j.jrp.2010.03.006. PMID: 20835403; PMCID: PMC2934876.

Vieira MA, Oliveira-Souza AIS, Hahn G, Bähr L, Armijo-Olivo S, Ferreira APL. Effectiveness of Biofeedback in Individuals with Awake Bruxism Compared to Other Types of Treatment: A Systematic Review. Int J Environ Res Public Health. 2023 Jan 14;20(2):1558. doi: 10.3390/ijerph20021558. PMID: 36674315; PMCID: PMC9863342.

יכול להיות שמה שקובע את איכות החיים הנפשיים והבין-אישיים שלנו היא גמישות פסיכולוגית, מונח חדש יחסית שטבוע עמוק בתוך הראייה התיאורטית ACT, גישה טיפולית מהדור השלישי של CBT, שנקראת גם תרפיה בקבלה ומחויבות. 

גמישות פסיכולוגית (Psychological flexibility) היא תכונה אישיותית המתאפיינת בכך שבני אדם חווים באופן מודע את הרגע הנוכחי, נוטים להלימה בין נקודת המבט שלהם לבין הערכים בהם הם מאמינים, מסתגלים לסביבות פנימיות וחיצוניות משתנות ומתמקדים בפעולות בעלות ערך להשגת מטרות ארוכות טווח בחיים.

בואו נראה מה זה אומר, איך התפתח המושג ואיך ניתן לראות אותו בחיי היומיום.

תחילה כמה מילים על התשתית הרעיונית, אותה ניתן למצוא בטיפול בקבלה ומחויבות (ACT): 

גישת ACT - טיפול בקבלה ומחויבות

גישת ACT מושתתת על מושגים של קבלה וקשיבות, לצד מחויבות ואסטרטגיות לשינוי התנהגות מבוסס ערכים, זאת לשם הגדלת הגמישות הפסיכולוגית של המטופל.

הגישה פותחה ב-1982 על ידי סטיבן סי הייז כפסיכותרפיה מבוססת ראיות, המשלבת מגוון פרוטוקולים טיפוליים והיא ממשיכה להתפתח, במחקר ובשדה.

מטרת הטיפול אינה למחוק רגשות השליליים בחיים, אלא להסכים להיות בנוכחות לצדם, לצד מה שהחיים מביאים עמם, תוך כדי תנועה והתנהגות לעבר מטרות מבוססות ערכים.

הגישה מעודדת מטופלים להיפתח לרגשות לא נעימים שעולים בתוכם, ולהפסיק להימנע מסיטואציות שבהן מתעוררים.

מהי גמישות פסיכולוגית (Psychological Flexibility)?

גמישות פסיכולוגית מתייחסת למספר תהליכים דינמיים שמתקיימים במקביל ולאורך זמן. 

היא כוללת כמה מאפיינים:

• הסתגלות לדרישות משתנות של סיטואציות.

• הערכה מחודשת של משאבים נפשיים בשינוי.

• התאמת נקודת הראות האישית למציאות הנתונה.

• איזון ותעדוף לגבי צרכים, תשוקות ותחומי חיים מתחרים.

כמות מרשימה של ראיות מחקריות מצטברות מעידה כי גמישות פסיכולוגית גבוהה יותר מסייעת לנו להיחלץ מתקיעות, להתמודד עם לחץ נפשי, לנהל דיכאון וחרדה, לשפר את הרווחה האישית ובעיקר לבנות חיים משמעותיים שבנויים סביב מה שבאמת חשוב עבורנו. 

איך מודדים גמישות פסיכולוגית?

הדרך בה נוהגים פסיכולוגים למדוד גמישות פסיכולוגית היא באמצעות מילוי כלי פסיכולוגי שנקרא שאלון קבלה ופעולה AAQ-2  (ראשי תיבות של  Acceptance and Action Questionnaire), אותו פיתחו סטיב הייז ועמיתיו.

קיימת ביקורת על מידת התקפות של השאלון, שפריטיו עקביים עם מצוקה נפשית ולאו דווקא עם התאמה לערכים האישיים המצופים, אולם איכות המדידה אינה מפחיתה מחשיבותה של הגמישות הפסיכולוגית עצמה. 

דרך נוספת להעריך גמישות פסיכולוגית היא באמצעות CompACT, כלי פסיכולוגי שפותח כדי לכמת גמישות פסיכולוגית כמכלול רב-מימדי, על בסיס שלושה תהליכים של גמישות פסיכולוגית:

פתיחות לחוויות, מודעות התנהגותית והתאמה לערכים.

מחקר מ-2023 בחן את יכולת הניבוי הייחודית של אחד משלושת התהליכים הללו לחזות היבטים של בריאות נפשית.

הממצאים העלו כי פתיחות לחווה ומודעות התנהגותית ניבאו באופן משמעותי דיכאון, חרדה ומתח.

פתיחות לחוויה והתאמה לערכים ניבאו באופן מובהק שביעות רצון מהחיים.

שלושת התהליכים ניבאו באופן מובהק חוסן.  

מה מאפיין אדם בעל גמישות פסיכולוגית גבוהה?

אדם גמיש פסיכולוגית מאופיין בסט של גישות, עמדות ומיומנויות: 

לרוב מדובר באדם עם נטיה להיות פתוח לחוויות חדשות (מכל סוג), ינסה להיות מודע וקשוב לרגע הנוכחי, יחווה גם מחשבות קשות מבלי ליפול לרומינציות, יחפש לשמר פרספקטיבה רחבה כאשר יתקל באתגר, ימשיך לחתור לעבר מטרות חשובות לטווח הארוך, חרף מכשולים צפויים, ויישמור על זיקה עם ״ערכים עמוקים״, לא משנה עד כמה מלחיץ ההווה (למשל, הורה שבוחר לשמר מידה של נדיבות וחמלה, גם כאשר הוא מצוי בלב קונפליקט). 

במילים אחרות, גמישות פסיכולוגית מתארת יכולת להחזיק את המחשבות והרגשות בקלילות רבה יותר, תוך הלימה עם ערכים ויעדים ארוכי טווח (בניגוד לדחפים, מחשבות וסיפוקים מיידיים). 

הם גם נאחזים ותלותיים פחות מאחרים. למשל, בשני סקרים מקוונים שמילאו סטודנטים לפסיכולוגיה נבחן הקשר בין גמישות פסיכולוגית, חומרנות, אי-התקשרות ומוטיבציה לקניות. התוצאות הראו שאנשים בעלי גמישות פסיכולוגית גבוהה נטו להעריך פחות את המרדף אחר כסף ורכוש, ובאופן כללי נמצאו קשורים פחות לחוויות, למחשבות או למערכות יחסים. 

גמישות פסיכולוגית גבוהה יותר קשורה בצורה חזקה להתנהגות הורית מסתגלת יותר.

מהי חוסר גמישות פסיכולוגית?

גמישות פסיכולוגית נמוכה גוררת לעיתים קרובות מעגל של שיפוט חיצוני או אשמה על כך שהאדם מחזיק במחשבות ורגשות שליליים.  

היא קשורה למידה גבוהה יותר של חרדה,ובכלל לפסיכופתולוגיה, ביצועים גרועים יותר בעבודה, קושי לגייס יכולת ללמוד, שימוש לרעה בחומרים, איכות חיים נמוכה יותר, דיכאון, אלקסיתמיה, רגישות-יתר לחרדה ודאגנות כרונית. בהיותה רכיב חשוב במידת החוסן הנפשי, היעדרה פוגע עם בעמידות האדם בפני גורמי לחץ שונים. 

מחקר חדש מחדד את התמונה:

יתכן שהאופן שבו אנחנו מגיבים לחרדה חשוב לא פחות מעוצמת החרדה עצמה. יותר מ-1,100 משתתפים, בשני מדגמים נפרדים - סטודנטים ומבוגרים מהקהילה - מילאו שאלונים שמדדו חומרת חרדה, חוסר גמישות פסיכולוגית והיסטוריה של אבחנות של הפרעות חרדה לאורך החיים.

גם אחרי שהחוקרים נטרלו סטטיסטית את חומרת הסימפטומים, חוסר גמישות פסיכולוגית נותר קשור בסיכוי גבוה יותר לאבחנת חרדה אחת לפחות, ואף לריבוי אבחנות במקביל.

הדפוס חזר על עצמו וזה שמחזק את התפיסה הטרנסדיאגנוסטית שלפיה הפרעות חרדה - שנראות שונות מאוד על פני השטח - חולקות מנגנון משותף של תגובה נוקשה ונמנעת למצוקה פנימית.

המסקנה קלינית מתבקשת - טיפול בחרדה שמכוון לאופן התגובה, ולא רק להפחתתה, עשוי להיות נתיב חשוב להקלה על סבל (Roberts et al., 2026).

גמישות פסיכולוגית בזוגיות ובמשפחה

בין אם מדובר בזוג או במשפחה עם ילדים, מחקר חדש טוען שאחד הדברים שהופך את המערכת למאושרת הוא גמישות פסיכולוגית, וגם שחוסר גמישות פסיכולוגית מעכב את האושר במערכות היחסים, הן זוגיים והן הוריים. 

מחקרי עבר שבדקו גמישות פסיכולוגית נטו להתמקד באופן בו המאפיין האישיותי הזה מעצים את רווחת הפרט, וקצת התעלמו מאיכות הקשרים הזוגיים והמשפחתיים עליהם הוא משפיע.  

נמצא קשר ספציפי בין אספקטים של גמישות פסיכולוגית, או חוסר גמישות, לבין תפקוד משפחתי. למשל, נמצא קשר בין אי-קשב לרגע הנוכחי לבין נטייה להגיב לחוויות מאתגרות בהתנהגות נוקשה ולא גמישה לבין קשרים משפחתיים מוחלשים יותר. עוד נקשרו הגורמים הללו לרמות נמוכות יותר של סיפוק בקשרים רומנטיים ולהתנהגות הורית פחות סתגלנית, מה שרומז שהורה לא גמיש עשוי לחוות קושי גדול יותר להגיב להתנהגות בעייתית של הילד בדרך רגישה וחומלת.

חוסר מודעות לרגע הנוכחי נקשר גם ליותר צעקות ואלימות בקרב זוגות, וביחד עם כמה מדדים אחרים של חוסר גמישות – לתחושה חזקה יותר של חוסר ביטחון במערכות יחסים.

רובם המכריע של הקשרים היו במחקר המדובר מתבססים על קשר סטטיסטי, כך שהסקה על ״סיבה ותוצאה״ אינה אפשרית. יתכן, למשל, שהתנהגות בעייתית עקבית של ילד גורמת לחוסר גמישות של הורה, או ששני הגורמים מעצימים זה את זה בתהליך מתמשך של פידבק חיובי.  

בחשיפת הקשר בין גמישות לתפקוד משפחתי, המחקר מציע יעד חדש להתערבויות. טיפול בקבלה ומחויבות (ACT) מעודד פיתוח גמישות, ויש ראיות רבות לכך שהוא משפר את התפקוד האישי של האינדיבידואל. ייתכן והתוצאות החדשות יסייעו לתפקוד משפחתי, בעיקר אם יפותחו התערבויות ACT ממוקדות-הורות. מאחר ודווח על קשר בין גמישות פסיכולוגית רבה יותר אצל הורים לבין גמישות פסיכולוגית רבה יותר בקרב ילדיהם, התערבות כזו עשויה להיות מועילה להעברה מדור לדור.

מיכל נורטוב, פסיכולוגית רפואית ומטפלת בגישת ACT, מכון טמיר ראשל:צ

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

9 בדצמבר 2025

מקורות:

גילעד, ל. , אלמוג, ר. (2018). גמישות פסיכולוגית כאתגר עצמי - עמדת המטפל על פי גישת ACT. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3756

Daks, J.S. and Rogge, D.R. (2020).  Examining the correlates of psychological flexibility in romantic relationship and family dynamics: A meta-analysis. Journal of Contextual Behavioral Science. Vol. 18 , P214-238. https://doi.org/10.1016/j.jcbs.2020.09.010

Doorley, J.D., Goodman, F.R., Kelso, K.C. and Kashdan, T.B. (2020), Psychological flexibility: What we know, what we do not know, and what we think we know. Soc Personal Psychol Compass, 14: 1-11 e12566. https://doi.org/10.1111/spc3.12566 

Flowers J, Eddy A, McCullough N, Christopher M, Kennedy CH. Acceptance and Commitment Therapy Processes Differentially Predict Aspects of Mental Health. Psychol Rep. 2023 Apr 13:332941231169673. doi: 10.1177/00332941231169673. Epub ahead of print. PMID: 37052148.

Hayes SC. Acceptance and Commitment Therapy, Relational Frame Theory, and the Third Wave of Behavioral and Cognitive Therapies - Republished Article. Behav Ther. 2016 Nov;47(6):869-885. doi: 10.1016/j.beth.2016.11.006. Epub 2016 Nov 10. PMID: 27993338.

Kashdan, T., & Rottenberg, J. (2010). Psychological flexibility as a fundamental aspect of health Clinical Psychology Review, 30 (7), 865-878 DOI: 10.1016/j.cpr.2010.03.001 

Knudsen, F. M., Donahue, M. L., Klimczak, K. S., Aller, T. B., & Levin, M. E. (2025). Psychological flexibility as a mechanism of change in online ACT among adults living with chronic health conditions. Journal of behavioral medicine, 48(5), 891–899. https://doi.org/10.1007/s10865-025-00585-8

Roberts, M. Z., Boswell, J. F., Merwin, R. M., Lucksted, A. A., & Forsyth, J. P. (2026). Psychological inflexibility's associations with lifetime anxiety disorders. Journal of Clinical Psychology, 82(7), 1069–1077. https://doi.org/10.1002/jclp.70130

Wang J, Fang S, Yang C, Tang X, Zhu L, Nie Y. The Relationship Between Psychological Flexibility and Depression, Anxiety and Stress: A Latent Profile Analysis. Psychol Res Behav Manag. 2023 Mar 24;16:997-1007. doi: 10.2147/PRBM.S400757. PMID: 36998741; PMCID: PMC10044140.

Watson, D.C., & Howell, A.J. (2023). Psychological flexibility, non-attachment, and materialism. Personality and Individual Differences, 202, 111965. https://doi.org/10.1016/j.paid.2022.111965

מהו טיפול נרטיבי (Narrative Therapy)?

טיפול נרטיבי הוא טיפול פסיכולוגי שרואה מטופלים כמומחים ייחודיים לעיצוב סיפור חייהם, תוך היותם נכונים ומוכנים לקבל את התפקיד הזה על עצמם.

בטיפול נרטיבי ישנו דגש על הסיפורים הפנימיים שאנו מייצרים ונושאים עמנו במהלך החיים. 

כאשר אנחנו חווים אירועים ואינטרקציות אנו מעניקים משמעות להתנסויות אלו, שבתורן משפיעות על האופן בו אנו תופסים את עצמנו ואת עולמנו.

אנחנו יכולים להחזיק במספר סיפורים בו-זמנית, למשל כאלה הקשורים לביטחון העצמי שלנו, ליכולות, למערכות היחסים שלנו ולחיי עבודה.

הסופר דויד גרוסמן היטיב לנסח את הרעיון המרכזי של הגישה הנרטיבית, בראיון עם קובי מידן מתוך סוכן תרבות (21.6.2019):  

״כל אדם מאיתנו, יש לו איזשהו סיפור שהוא מספר לאנשים שהוא פוגש, אנשים זרים בדרך כלל, או בכל מיני נסיבות. יש לו את הסיפור האישי שלו, שהוא מספר על ילדותו ואיך נהגו בו שלא כראוי ואיך פגעו בו ואיך הוא היה לא מובן. כל אחד מאיתנו יש לו איזה מין סיפור רשמי כזה, כמו כרטיס ביקור רשמי, שבמשך השנים אנחנו לומדים ללטש אותו ולשייף אותו, עד שהוא נהיה מאוד מאוד יעיל ואפקטיבי, וכל פעם שאנחנו מספרים אותו למישהו או למישהי, הוא מקנה לנו אהדה וחמלה ואמפתיה ואהבה לפעמים, ואנחנו יכולים להרגיש מסכנים ונעלבים, כי אנחנו שוב מחיים בתוכנו את הסיפור הזה, אבל אולי מגיע רגע, וצריך שיגיע רגע, שנשאל את עצמנו האם הסיפור הזה באמת עדיין רלוונטי לנו, או שמא הוא תוקע אותנו באיזשהו בית סוהר מנטלי, שאנחנו כבר מזמן לא שם, שאנחנו יכולים לצאת משם, שאנחנו יכולים להימצא בתוך הסיטואציה של הקלקול, אבל לראות גם את הצד השני...״

מהם מקורותיה של הגישה הנרטיבית?

עקרונות הטיפול הנרטיבי מיושמים במגוון שיטות בפסיכותרפיה, אך השיטה עצמה פותחה על ידי מייקל ווייט ודיוויד אפסטון, שני פסיכולוגים, האחד מניו זילנד והשני מאוסטרליה, שהאמינו בכל נשמתם בחשיבות של תפיסת מטופלים בנפרד מבעיותיהם. 

הטיפול הנרטיבי פותח בשנות השמונים של המאה ה-20, תוך חתירה להשפעה מעצימה של המטופל תוך שמתבטאת בעקרונות נטולי האשמה ונעדרי פרספקטיבה פסיכופתולוגית. 

ווייט ואפסטון ראו חשיבות קריטית בהימנעות מתיוג מטופלים כ׳שבורים׳ או ׳בעייתיים׳, כמו גם לא להרגיש חסרי כוחות בנסיבות חייהם וביחס לתבניות התנהגות.

בישראל קיימים פסיכולוגים ומטפלים שעובדים בגישה הנרטיבית, מי שמובילים הכשרות בנושא הם ישי שליף ז״ל ורחל פארן, שניהם פסיכולוגים חינוכיים, אצלם למדתי קורס על השיטה במסגרת פעילותי בנט״ל.

שלושת הרכיבים המרכזיים של הגישה 

טיפול נרטיבי מתבסס על שלושה רכיבים עיקריים, כאשר הברית הטיפולית נשענת עליהם: 

כבוד

היחס כלפי המטופל בטיפול נרטיבי הינו יחס של כבוד ותמיכה. בהיבט זה, הטיפול הנרטיבי מזכיר גישות טיפול הומניסטיות, כמו הטיפול הממוקד בלקוח, שפיתח הפסיכולוג קרל רוג׳רס.

חוסר-אשמה

שום אשמה אינה מופנית כלפי המטופל או כלפי אחרים בחייו. במקום להפנות אצבע מאשימה, המוקד הוא בזיהוי ושינוי נרטיבים מעכבים. זה נראה מובן מאליו בכל טיפול, אבל זה לא. 

המטופל הוא המומחה לחייו

המטפל הנרטיבי אינו מהווה סמכות של ידע אלא שותף לפעולה שעוזר למטופלים לצמוח ולהירפא. כאן קיים דימיון לטיפול התייחסותי שרואה את המטפל כראשון בין שווים.

הרעיון הוא שהמטופל מכיר את עצמו היטב ויכול לעשות שינוי דרך חקירה עצמית שתאפשר שינוי של הנרטיב, בין אם בטיפול פרטני ובין אם בעבודה קבוצתית.

מה הרציונל של טיפול נרטיבי?

טיפול בגישה נרטיבית מציב סיפורים כדרך המרכזית בה אנשים מבינים ומעריכים את חייהם.

אנשים משתמשים בסיפורים כדי לפרש אירועים והתנסויות. בכל יום בחיינו מגוללים סיפורים רבים – על הקריירה שלנו, על מערכות היחסים, על החולשות, הניצחונות, הכישלונות והחוזקות שלנו והאפשרויות שלנו לעתיד.

סיפורים מורכבים מאירועים שקשורים זה לזה על רצף זמני, וביחד הם יוצרים עלילה. 

המשמעות שאנו מעניקים לסיפורים קשורה הן לחיינו כפרטים והן כתוצר של התרבות.

חלק מהסיפורים הופכים דומיננטיים בחיינו ופוגעים בנו דרך האופן בו אנו מפרשים אירועים.

מטרתן של טכניקות הטיפול הנרטיביות היא לעבוד עם המטופל על סיפור אלטרנטיבי שיתאים יותר למה שהוא רוצה מחייו. 

למשל, סביר להניח שהסיפור שיספר גבר מהעדה האתיופית על מפגש עם המשטרה יהיה שונה מאוד מסיפורה של אישה ממוצא אשכנזי.

עוד דוגמא, אישה שמספרת שלא מחבבים אותה בגלל חוויות של דחייה שהתנסתה בה לאורך השנים, עלולה עם הזמן לחבר את האירועים הללו על רצף שהיא מפרשת כמצב עניינים לפיו היא אדם שלא ניתן לחבב אותו.

כשהסיפור צובר תאוצה ומתקבע, יתועדפו אירועים שמתאימים לנרטיב על פני כאלה שלא, שיטוטאו כאנומליה, ובכך תהיה לנרטיב השפעה גדולה על חייה.

לאור הנרטיב, האישה יכולה, למשל, להימנע באופן גורף מאירועים חברתיים, מתוך אמונה שאיש אינו רוצה אותה שם.

הנה הטכניקות השכיחות ביותר בקרב מטפלים נרטיביים: 

בניית נרטיב 

המטפל והמטופל עובדים ביחד לספר את הסיפור של המטופל במילים שלו.

בתהליך זה תרים השניים אחר משמעויות חדשות ואלטרנטיביות לנראטיב הקיים, כאלה שיכולות לעזור לשנות את הסיפורים הקיימים של המטופל או ליצור חדשים.

תהליך זה מבוסס על הרעיון שלאירוע אחד יכולות להיות משמעויות ופרשנויות מגוונות וחשוב שהמטופל יראה רב-מימדיות זו. 

החצנה / אקסטרנליזציה

מטרת הטכניקה היא לשנות את הפרספקטיבה של המטופל כך שלא יראה את עצמו יותר כבעייתי אלא כאדם עם בעיות.

החצנה זו של הבעיות מפחיתה את השפעתן על חייו, כאשר הרעיון הוא שאם אנו רואים את הבעיות שלנו כחלק אינטגרלי מהאישיות שלנו, זה עשוי להיראות לנו בלתי אפשרי לשנות את המצב. אם, לעומת זאת, הבעיות הן רק משהו שהאדם עושה, פתאום הן לא נראות כה הכרחיות. אימוץ פרספקטיבה כזו עשויה להיות מאתגרת, אך הדבר מעצים ונותן לאנשים יותר שליטה על חייהם. 

דקונסטרוקציה - נפרק ונרכיב

דקונסטרוקציה לבעיה פירושו להפוך אותה לספציפית על מנת להתמקד בלב העניין.

כשסיפור דומיננטי בחיינו משך זמן רב, אנחנו נוטים להכליל אותו גם למצבים חדשים או כאלה שאינם רלוונטיים ובכך להתקשות לראות את האתגר האמיתי שמצוי ביסודו. מטפל נרטיבי מסייע למטופל לצמצם את הסיפור לחלקיו כדי לגלות מהי הבעיה הממוקדת עמה הוא נאבק.

למשל, מטופל שמצהיר שהוא מתוסכל מכך שאינו מוערך בעבודה, יתקשה להתמודד עם בעיה כה כללית. צמצום הבעיה, למשל שהוא מפחד מכך שמשקיפים עליו, עשוי למקד את הפתרון, לדוגמא - ההבנה שעליו לשפר את האופן בו הוא מתקשר את יכולותיו עם הקולגות. 

תוצאות ייחודיות

 טכניקה הכוללת התבוננות בסיפור מפרספקטיבה חדשה וכתוצאה מכך פיתוח סיפורים חיוביים ואופטימיים יותר.

הרעיון הוא לדמיין מחדש את הסיפור באופן בו הסיפור החדש ימזער את הבעיה שהפכה מציפה בסיפור הקודם. 

מה ההבדל בין טיפול נרטיבי לטיפול CBT?

הגישה הנרטיבית מתחברת לטיפול CBT, הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, שעסוקה בזיהוי ובטיפול במחשבות, ברגשות ובתחושות כקובעות מציאות. הטיפול מתמקד בשינוי עיוותי חשיבה שמרכיבים סיפורים שיכולים אף הם להיות מעוותים.

יחד עם זאת בעוד שטיפול CBT מאוד מובנה ומבוסס תיאורטית, מייסדי הגישה הנרטיבית מגדירים את הטיפול כפוסט-סטרוקטורליסטי, כלומר מעבר למבנה תיאורטי כלשהו. 

ביקורות על הטיפול הנרטיבי 

הטיפול הראה תוצאות חיוביות בעבודה עם יחידים, זוגות ומשפחות בנוגע לבעיות של חרדה, דיכאון, תוקפנות, כעס, אבל, אובדן וקונפליקטים במערכות יחסים ובמשפחה. 

עם זאת, הטיפול ספג ביקורות מכמה כיוונים, רובן מאוד חשובות:

1. טיפול נרטיבי קיים זמן מועט יחסית לטיפולים אחרים, כך שמידת שלו אינו מספק עדיין ראיות מדעיות משמעותיות

 2. יש מטופלים שלא הולכים עד הסוף עם עיצוב הנרטיב שלהם, ובמצבים מסוימים המטופל ייטה להציג רק את ההיבטים החיוביים של הסיפור, מבלי לגעת בדפוסים שדורשים שינוי, ואז מה עשינו? לפי ביקורת זו, המטופל לא יפיק תועלת רבה מטיפול שמציע לו לבנות סיפור חיים פוליאני ומקושט, מה שעלול להגיע לכדי הכחשה של אמיתות רלוונטיות.

 3. יש הרבה מטופלים שלא רוצים, או לא יכולים בנקודת זמן ספציפית, לשבת מול ההגה ולהתחיל לנווט בתבונה את חייהם.  עצם המעבר לפיקוד על החיים הוא יעד טיפולי שעומד בפני עצמו, ולעיתים קשה מאוד להגיע אליו. הגישה הנרטיבית עלולה להניח שהמטופל כבר נמצא שם. 

 4. הטיפול עשוי שלא להתאים לאנשים שאינם חשים בנוח לבטא עצמם במילים או שהם פחות ורבליים. 

 5. הגישה הנרטיבית לא מתאימה למטופלים עם הנמכה קוגניטיבית או למטופלים בלי מיומנויות קוגניטיביות או מיומנויות שפה מוגבלות. גם למטופלים במצב פסיכוטי טיפול נרטיבי אינו מתאים אם כי זו ביקורת שניתן להעמיד עם מול הטיפול הפסיכואנליטי וכל טיפול שדורש יכולת סימבולית. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Wallis J, Burns J, Capdevila R. What is narrative therapy and what is it not?: the usefulness of Q methodology to explore accounts of White and Epston's (1990) approach to narrative therapy. Clinical Psychological Psychotherapy. 2011 Nov-Dec;18(6):486-97. doi: 10.1002/cpp.723. Epub 2010 Aug 30. PMID: 20806421

White, M. and Epston, D. (1990) Narrative Means to Therapeutic Ends. W. W. Norton, New York.