פרפקציוניזם בתוך טיפול: מה קורה כשהתהליך אינו מושלם?

מטופל פרפקציוניסט והמטפל שלו צריכים לשים לב לכך שהפרפקציוניזם עצמו עלול לנהל גם את היחסים בין המטפל למטופל.

דבר כזה קורה כשהטיפול הופך בהדרגה מתהליך רגשי חי לפרויקט של הערכה, בדיקה ובקרה:

• האם אני “עושה טיפול נכון”?

• האם אני מתקדם מספיק מהר?

• האם המטפל מספיק חכם, מדויק, רגיש או זמין?

• האם הפגישה הייתה “שווה את הזמן”?

עידית, בת 29, קצינה ביחידה טכנולוגית, הגיעה למכון לאחר שכבר הפסיקה חמישה טיפולים קודמים. בכל אחד מהם הרגישה בשלב מסוים שהמטפל “לא מספיק מדויק”, “לא באמת מבין”, “מפספס משהו חשוב” או “פועל בצורה שטחית מדי”. היא הגיעה לפגישות מוכנה מאוד, ניתחה את עצמה ברמה גבוהה, קראה חומר מקצועי בין המפגשים ובדקה בדקדקנות כל תגובה של המטפל.

סקירה שבחנה את הקשר בין פרפקציוניזם לברית טיפולית מלמדת שרמות גבוהות של פרפקציוניזם בתחילת טיפול פסיכולוגי עלולות לפגוע בקשר של המתהווה, ואץ לתרום לקרע בברית הטיפולית שמאיים על התפתחות התהליך. כלומר, הנטייה הפרפקציוניסטית לא מגבילה את עצמה מחוץ לכותלי החדר -  בהישגים, בעבודה או ביחסים - אלא מופיעה ממש בתוך הטיפול עצמו. מטופל פרפקציוניסטי עלול לחוות את המטפל כפחות מדויק, פחות מבין או פחות מתאים את עצמו, גם כאשר המטפל מצדו ממשיך לנסות לבנות קשר יציב ומיטיב.

ממצא חשוב נוסף הוא שהקשר בין פרפקציוניזם לבין תוצאות הטיפול מוסבר בחלקו דרך תרומת המטופל לברית הטיפולית: ככל שהמטופל מתקשה להישען על הקשר, להיות מעורב בו ולשאת את החלקיות המובנית שלו, כך הטיפול יהיה פחות יעיל.

לכן, העבודה על פרפקציוניזם בטיפול לא עוסקת רק בהפחתת ביקורת עצמית, אלא גם ביכולת לבנות קשר טיפולי לא מושלם, ועדיין להישאר בתוכו, בלי להתאכזב וללכת. 

באחד המפגשים עידית סיפרה שהיא יכולה לצאת מטיפול ולחשוב במשך שעות על משפט אחד שנאמר שם: האם הוא היה מספיק רגיש? מספיק חכם? מספיק עמוק? בהדרגה התברר שהחיפוש אחר “המטפל המדויק” דומה מאוד למרדף אחר גרסה מושלמת של קשר אנושי - קשר שאין בו החמצות, אי־דיוקים, שתיקות, טעויות או אכזבות.

בתוך התהליך עלתה האפשרות שהקושי אינו רק באיכות המטפלים שפגשה, אלא גם ביכולת לשאת את העובדה שכל קשר אנושי כולל רגעים חסרים. המקומות שבהם המטפל לא היה מושלם עוררו בה דריכות, ביקורת ולעיתים דחף להתרחק לפני שתתפתח תלות, פגיעות או אכזבה.

עם הזמן, העבודה הטיפולית הפכה פחות לניסיון “למצוא את המטפל הנכון”, ויותר לאפשרות להישאר בתוך קשר גם כשהוא לא מושלם לגמרי - בלי לפרק אותו מיד דרך ביקורת, בדיקה או פסילה.

באופן פרדוקסלי, דווקא מטופלים פרפקציוניסטים מתקשים לעיתים להיות “לא מרשימים” בטיפול.

הם מגיעים מסודרים, חכמים ומוכנים מדי - וקשה להם להתחדש. קשה להם גם להראות בלבול, תלות, קנאה, בושה או פגיעות.

העניין הוא שטיפול פסיכולוגי מתקדם בדרך כלל לא דרך ביצועים טובים, אלא דרך היכולת להיות לא מושלם בתוך קשר שלא קורס מזה.

לכן, אחת המשימות בטיפול בפרפקציוניזם היא ללמוד לשאת קשר אנושי גם כשהוא חלקי, לא מדויק ולא שלם - ועדיין להרגיש שהוא בעל ערך.

כתיבה:

איתן טמיר, MA,

מטפל וראש המכון 

מקורות:

Miller, R., Hilsenroth, M. J., & Hewitt, P. L. (2017). Perfectionism and therapeutic alliance: A review of the clinical research. Research in Psychotherapy: Psychopathology, Process and Outcome, 20(1), 19–29. https://doi.org/10.4081/ripppo.2017.264