מכון טמיר לפסיכותרפיה
מהי פסיכוקרדיולוגיה?
פסיכוקרדיולוגיה, או קרדיולוגיה התנהגותית (Cardiac psychology) היא ענף בפסיכולוגיה רפואית שעוסק בחקר גורמים פסיכולוגיים באטיולוגיה, באבחון, בטיפול ובמניעה ראשונית ושניונית של מחלות לב כליליות.
התחום הוגדר על ידי הפסיכולוג הגרמני יוכן ג'ורדן ושניים מעמיתיו במהלך כנס בינלאומי (Statuskonferenz Psychokardiologie) בפרנקפורט, בשנת 1998.
הקשר בין גורמים פסיכוסוציאליים לבין מחלות לב כליליות, אי-ספיקת לב כרונית, יתר לחץ דם עורקי והפרעות קצב, מבוסס היטב במחקרים ומצביעות על הצורך לשלב אותן כחלק מהטיפול הקרדיולוגי אצל חולי/ות לב.
מחקרים זיהו קשר חזק בין דפוסי אישיות מסוימים לבין סיכון מוגבר להתקפי לב וליתר לחץ דם וכן את שכיחותן הגבוהה של הפרעות חרדה ודיכאון קליני בקרב מתמודדים עם מחלת לב איסכמית.
גם לחץ נפשי כרוני, על ביטוייו המגוונים, נמצא כרוך יחד עם סיכון מוגבר לתחלואה קרדיולוגית.
בראייה הקונסטרוקטיביסטית של הפסיכולוגיה הרפואית, צוותי בריאות, כמו רופאים ואחריות, יכולים להתערב בעצמם ולסייע לחולים ובני משפחותיהם באמצעות מודל "מחלה ונכות" (illness and disability) שנבנה יחד, על ידי המטפל והמטופל.
.
מקורות:
Allan, R., & Scheidt, S.S. (1996). Heart and mind: The practice of cardiac psychology. Washington, D.C.: American Psychological Association
Alvarenga, Marlies E., Byrne, Don (Eds.) Handbook of Psychocardiology. 2016