פסילוסיבין

החומר הפסיכדלי בפטריות הזיה

שיכול להפחית דיכאון

ולסייע בטיפול הפרעות נפשיות נוספות

 

 

מהו פסילוציבין?

 

פסילוסיבין (שנקרא גם טאוננקטל), הוא חומר פסיכואקטיבי טבעי המצוי בזן של ״פטריות קסם״ שנקרא פסילוסיב קובנסיס (Psilocybe cubensis).

 

פסילוסיבין הופך בתהליך חילוף החומרים לפסילוצין, אשר יוצר בתורו אינטראקציה עם קולטני סרוטונין במוח, במיוחד הקולטן לסרוטונין 2A.

 

החומר מצוי תחת בחינת הקהילה המדעית כאמצעי לטיפול בדיכאון והפרעות נפשיות נוספות  מזה מספר שנים (גם אצלנו, בבי״ח הפסיכיאטרי בבאר יעקב).

 

 

טיפול נתמך פסילוציבין בדיכאון

 

נראה שלפטריית הקסם יש אפקט חיובי בהפחתת תסמינים דיכאוניים, באמצעות שינוי הפעילות המוחית באזורים המתווכים עיבוד רגשי.

גם שישה חודשים לאחר הטיפול בפטריה, המטופלים שנבדקו במחקר עדיין הראו תוצאות חיוביות שהוסיפו לפחות בחלוף הזמן.

למעשה, מסתמן שהן יעילות באותה מידה כמו התרופות נוגדות הדיכאון החדישות ביותר.

 

 

סקירת מחקרים

 

ככל שמתרבים המחקרים, כך מתרחב הפוטנציאל וגובר התיאבון לחקר ההשפעה המיטיבה של פסיכדליים על מגוון מצבים נפשיים, שיקומיים ורוחניים:

 

• בספטמבר 2023 התפרסם מחקר המלמד כי מנה יחידה של פסילוסיבין הביאה לשיפור בתסמינים של הפרעת דיכאון מג'ורי שנמשך 6 שבועות (Raison et al, 2023). ניסוי זה הוא חלק מפרויקט מדעי נרחב שמתקיים במקביל ב-11 אתרים ברחבי ארה"ב, הוא האחרון שפורסם מתוך סדרת מחקרים שמדגימה את הפוטנציאל של החומר הפסיכדלי הפעיל בפיטריות הזיה כטיפול בדיכאון. מטרת המחקר הייתה לבחון את הפוטנציאל של פסילוציבין בשילוב עם תמיכה פסיכולוגית כהתערבות בהפרעת דיכאון קליני לצד הערכה של מידת הבטיחות והיעילות במתן מנה בודדת של פסילוסיבין. מערך המחקר שבנו החוקרים הורכב מניסוי אקראי מבוקר עם קבוצת ניסוי וקבוצת פלצבו. המשתתפים בניסוי היו מתמודדים עם דיכאון מג'ורי, בטווח הגילים 21 עד 65, סך הכל 104 בוגרים, מתוכם 52 נשים, בממוצע גיל 41. מחצית מהם קיבלו פסילוסיבין, והיתר טיפול אחר. החוקרים העריכו את התוצאות בכמה נקודות זמן. הם מצאו כי הטיפול שנתמך בפסילוציבין הוביל להפחתה משמעותית בתסמיני הדיכאון בהשוואה לטיפולים האחרים. בנוסף, הוא נסבל היטב, כלומר הוא לווה בתופעות לוואי חמורות. כמסקנה, טיפול בפסילוציבין בשילוב עם תמיכה פסיכולוגית, מוביל להפחתה קלינית משמעותית ומתמשכת בתסמיני דיכאון ובפגיעה תפקודית, מה שהופך אותו להתערבות מבטיחה להפרעה קשה ושכיחה זו. 

 

• צוות חוקרים העריך את היעילות של פסילוסיבין בהקשר של הפרעה ביפולרית (Aaronson et al, 2023). ספציפית, הם בחנו את הרלוונטיות של החומר כטיפול בדיכאון עמיד לטיפול המופיע בהפרעה דו קוטבית מסוג 2. 15 משתתפי המחקר סבלו מהפרעה דו קוטבית שלא חוו הקלה בתסמינים לאחר סדרות טיפולים עם שתי תרופות לפחות (לכן מוגדר כדיכאון עמיד). הם קיבלו מנה אחת של פסילוציבין ויחד איתה מפגשים עם פסיכותרפיסט. הממצאים העלו כי שלושה שבועות לאחר ההתערבות, כל המשתתפים חוו הפחתה ניכרת בדיכאון הביפולרי. ההשפעות נותרו בעינן גם בחלוף 12 שבועות. מתודולוגית, מדובר במדגם קטן והניסוי לא מבוקר, אבל שוב, תוצאות מבטיחות. 

 

• מחקר קליני שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine באפריל 2021 הראה כי לפסילוציבין יש השפעות נוגדות דיכאון שוות לציפרלקס. המחקר התבסס על ניסוי מבוקר, עם חלוקה אקראית לקבוצת ניסוי וביקורת: בקבוצת הניסוי, מבוגרים עם היסטוריה ממושכת של דיכאון שקיבלו פסילוסיבין לאורך 6 שבועות, בעוד בקבוצת הביקורת המטופלים נטלו ציפרלקס באותם תנאים.  התוצאות מראות שבשתי הקבוצות חלה הפחתה דומה בתסמיני הדיכאון ורמות דומות של תופעות לוואי כמו משתתפי קבוצת הביקורת.  החוקרים, מאימפריאל קולג 'בלונדון, גייסו 59 נבדקים מבוגרים, בגילאי 18 עד 80, שסובלים מדיכאון בינוני או חמור, רבים מהם מתמודדים עם דיכאון כרוני, עם משך הפרעה ממוצע של כ- 18 שנים. המשתתפים הוקצו לקבוצת ניסוי שקיבלו 25 מ"ג פסילוסיבין (בתחילת הניסוי ושוב כעבור שלושה שבועות) יחד עם כמוסות פלצבו יומיות או 1 מ"ג פסילוסיבין באותו לוח זמנים יחד עם ציפרלקס יומי. כל המשתתפים קיבלו פגישות ליעוץ פסיכולוגי יום לאחר נטילת הפסילוסיבין.

 

• מחקר אחר מצא כי שימוש מבוקר ב-LSD ופסילוסיבין, בשילוב פסיכותרפיה, תרמו לשיפור ביכולת האינטגרציה והתובנה והובילו להערכה עצמית גבוהה ולשיפור בתחושת הרווחה הנפשית (Amada & Shane, 2022). החוויה המיסטית בשימוש נמצאה קשורה ביותר התנהגויות פרו-סביבתיות (Paterniti et al, 2022).

 

• ממצאי מחקר שפורסם לאחרונה מצביעים על כך שמתן פסילוציבין, בשילוב עם פסיכותרפיה, מפחית מחשבות אובדניות ואובדן משמעות בקרב חולי סרטן מסכן חיים. שיפורים אלו ברווחה הנפשית של הנבדקים נותרו יציבים גם חודשים ארוכים לאחר הטיפול (Ross, S. et al, 2021).  מוקדם יותר נמצא כי פסילוסיבין מייצר ירידה ניכרת ומתמשכת בדיכאון וחרדה בקרב חולי סרטן סופניים (Griffiths et al, 2016). זה נכון גם כאשר הטיפול מועבר אינדיבידואלית וגם בפורמט קבוצתי (Agrawal et al, 2023).

 

 

 

 

• מחקר ראשוני שבוצע ע"י צוות חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה מלמד כי פסילוציבין סינטטי בשילוב פסיכותרפיה עשוי לתרום כטיפול יעיל עבור נשים המתמודדות עם אנורקסיה (Peck et al, 2023). מבחינת תופעות לוואי, ההתערבות נראית בטוחה -  לא נצפו שינויים קליניים משמעותיים ב-א.ק.ג., בסימנים חיוניים או באובדנות (שתי משתתפים חוו נפילת סוכר אחרי הטיפול, שחלפה תוך 24 שעות).

 

• מחקר בתנאים טבעיים שפורסם אף הוא ב-2021 מלמד כי שימוש בפסיכדליים למטרות טיפוליות, גם במסגרות לא קליניות, עשוי לסייע בהפחתת בושה מופנמת וגם בהפחתה של תסמיני טראומה מורכבת (CPTSD), בקרב מטופלים עם היסטוריה של טראומה מורכבת בילדותם. עוד העלו החוקרים בחכתם, כי היתרונות התחזקו ככל שעלה מספר הסשנים: רמות התסמינים הנמוכות ביותר נמצאו אצל מי שהשתמשו בפסיכדלים למטרה טיפולית יותר מ-5 פעמים. 

 

• מחקר שפורסם בנובמבר 2020 בכתב העת  JAMA Psychiatry מלמד כי פסילוסיבין כטיפול בדיכאון מוביל להשפעות חיוביות וממושכות יותר מאלה של קטמין. יתכן שהחוויה הסובייקטיבית החיובית לאחר שימוש בפיטריות מתווך ע״י הפחתה של חרדת מוות.  ממצאי מחקר עכשווי מצביעים על כך שהפחתה בחרדת מוות קשורה לאופן ההשפעה -  החיובי או השלילי - של חוויות מיסטיות (Moreton et al, 2023).

 

 

חומרים פסיכדליים בשירות בריאות הנפש 

 

אין זו התקופה הראשונה בה מתקיים מפגש בין מדעי המוח לפסיכדליים:

 

הגל הראשון החל בשנות החמישים ותחילת שנות ה -60, תקופה בה חוקרים בדקו האם חומרים פסיכדלים עשויים להועיל בפסיכותרפיה, לטיפול באלכוהוליזם או בהפרעות במצב הרוח כמו דיכאון.

 

אחר כך הגיעו עשרות שנים של דמוניזציה, טאבו מדעי והפללה.

 

הגל השני החל בשנים האחרונות, כאשר תרופות פסיכדליות עומדות ממש על סף הכניסה למיינסטרים הפסיכיאטרי, כטיפול בהפרעות נפשיות ובהתמכרויות. 

למעבר הזה יש השלכות עמוקות על תחום שבעשורים האחרונים רואה מעט מאוד התקדמות תרופתית, ולמעשה נותר די סטטי עם שוך ההתלהבות מ״עידן הפרוזאק״. 

בנוסף לפסילוציבין, נחקרים חומרים פסיכדליים נוספים, כמו איבוגאין (Ibogaine), אלקלואיד פסיכואקטיבי שמופק מצמח האיבוגה, והוכח יעיל לטיפול בהתמכרות, במיוחד להפחתת תסמיני גמילה מאופיואידים.

 

 

היום אנחנו בתוך תחרות הפוכה, תקופה בה אוניברסיטאות מתחרות זו בזו על הקמת מעבדות מחקר לתרופות פסיכדליות, יזמים פורצים עם סטארטאפים יצירתיים שמשלבים בין ״ביו״ ל״טכנולוגיה״ וממשלות חותרות לחוקק מדיניות אי-הפללה על פסיכדליה (לא רק למטרות פסיכיאטריות, גם כחומרים לצריכה עצמית, תופעה שמוכרת כמיקרודוזינג - נגיע אליה בהמשך).

 

האגודה הרב-תחומית ללימודי פסיכדליה, מוסד אמריקאי ללא כוונות רווח, שהיה עד לא מזמן שכוח אל, הפך לאימפריית מחקר והסברה של מיליוני דולרים שמעסיקה 130 חוקרי מוח, רוקחים ומומחי רגולציה עובדים על הכנת הקרקע לקראת מהפכת הפסיכדלים הצפויה.

 

הקונגרס האמריקאי החליט בספטמבר 2021 להעניק מימון למחקר נרחב בצבא ארה״ב, במטרה ללמוד כיצד עשויות פטריות הקסם המבטיחות להועיל.

 

ה- APA, איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי יישר קו עם הממצאים המחקריים ופרסם בסוף יולי 2022 נייר עמדה המעניק רוח גבית רבת-ערך לטיפול נפשי נתמך פסיכדליים.

 

נכון ל-2026, נראה שהאישור המיוחל בארה״ב קרוב מאי פעם.

באפריל 2026 נחתם צו נשיאותי שהורה לזרז את המחקר, הבחינה והאישור של תרופות פסיכדליות למצבים נפשיים חמורים, וזמן קצר לאחר מכן העניק ה-FDA עדיפות לאומית לשלוש תכניות טיפול נתמכות פסיכדלים - מנגנון חדש שמסוגל לקצר את משך הבחינה הרגיל של בקשת תרופה מכעשרה עד שנים-עשר חודשים לחודש או חודשיים בלבד.

המתקדמת מבין השלוש היא פסילוסיבין סינתטי בשם COMP360 של חברת קומפאס פאתווייס, המיועד לדיכאון עמיד לטיפול, לאחר ששני ניסויי שלב 3 רצופים הניבו תוצאות חיוביות.

החברה צופה להשלים את הגשת הבקשה ל-FDA לקראת סוף 2026, ויש המעריכים כי החלטת אישור ראשונה אי-פעם עבור פסיכדלי קלאסי כטיפול נפשי עשויה להתקבל כבר בסוף 2026 או תחילת 2027. אם יאושר, הוא יינתן רק במרכזי טיפול מוסמכים ובמסגרת תכנית להפחתת סיכונים (REMS), ולא כמרשם לבית (Mercer, 2026).

 

 

גם צריכת הפנאי מתרחבת והשווקים נפתחים, למשל עם אפשרויות רכישה של חטיפי שוקולד עם פצפוצי מיקודוזינג של פסילוסיבין...  (באנגליה, לא חוקי בישראל). 

 

 

חדשות אחרונות:

 

• MDMA ופסילוסיבין אושרו כתרופות מרשם באוסטרליה. ספציפית, מינהל התרופות האוסטרלי (TGA) העניק אישור לטיפול בעזרת פסילוסיבין, הן עבור מטופלים עם דיכאון וחרדה והן עבור חולים המתמודדים עם מחלות מסכנות חיים. פסילוסיבין יהיה זמין בבתי המרקחת באוסטרליה ב-1 ביולי 2023. 

• בקוויבק, קנדה, אושר טיפול בפסילוציבין כחלק מביטוח הבריאות (דצמבר 2022).

•  6 מ-10 אזרחים אמריקאים (61%) תומכים בלגליזציה של טיפולים נתמכי פסיכדלים, 35% מכלל המשתתפים דיווחו על תמיכה "חזקה", כך מצא סקר של UC Berkeley Psychedelics, שפורסם ביולי 2023. יותר ממחצית מהמשיבים (56%) תמכו בקבלת אישור FDA עבור פסיכדליה באמצעות מרשם.

 

 

המאבק לאי הפללה

 

התנועה לאי-הפללה של פסילוסיבין בארה״ב החלה את דרכה לא מזמן, בסוף שנות ה-2010, כאשר דנוור (קולורדו) הפכה לעיר הראשונה שהפסילה פסילוסיבין במאי 2019.

הערים אוקלנד וסנטה קרוז (קליפורניה), הלכו בעקבותיה ביוני 2019 ובינואר. 2020, בהתאמה.

 

בתחילת אוקטובר 2021 הפכה סיאטל לעיר הגדולה ביותר בארה"ב בה נחקקה אי-הפללה על צריכת חומרים פסיכדליים, עם קבלת החלטה 32021.

ההחלטה אושרה פה אחד:

חקירה, מעצר והעמדה לדין של כל מי שעוסק בפעילויות הקשורות לאנטאוגן (Entheogen) יהיו מעתה בסדר העדיפויות הנמוך ביותר של אכיפת החוק בסיאטל. 

 

 

הספר How to Change Your Mind, שפורסם לפני 3 שנים ע״י מייקל פולן,  זוכה לתהודה עצומה בדרך להפחתת סטיגמה לגבי חומרים פסיכדליים ומחקרי הערכת היעילות שלהם בבריאות הנפש (מחקרים שנחשבו עד לא מזמן למדע פרינג׳י מופרך).

 

הנה מייקל פולן במפגש Talk at Google:

 

 

 

למרות שפסלוסיבין הוא חומר טבעי שמוכר כבר עשרות אלפי שנים, השימוש בו אסור ברוב מדינות העולם, כולל בישראל. 

 

 

על פי דיווחים מחקריים עדכניים, לפסילוציבין יש פוטנציאל נמוך לשימוש לרעה, אינו מייצר תלות פיזית והגורמים הרגולטוריים בארה״ב שוקלים להכיר בו כתרופה לטיפול מבוקר עם אסטרטגיית הפחתת הערכת סיכונים (REMS), לאחר שעבר תהליך חקיקה לאי-הפללה במדינת אורגון.

מבחינה תודעתית, נראה כי מתמודדים/ות עם דיכאון מבינים את החשיבות של ליווי פסיכותרפי אחראי בטיפול מבוסס פסילוסיבין. הניתן ע״י מדריכים מנוסים שחוו בעצמם את השפעת החומר הפסיכדלי (Earleywine et al, 2022).

 

 

העשור הפסיכואקטיבי

 

אין מנוס מהכרה בכך שבעשור השלישי של המאה ה-21 דורך כוכבם של החומרים הפסיכואקטיביים:

MDMA ל-PTSD, קטמין ל-OCD ולמניעת אובדנות, קנאביס לכאבים כרוניים ולאוטיזם וקרפדת מדבר קולורדו לדיכאון. 

הסמים הרלוונטיים עוברים בשנים אלו תהליכים מחקריים מואצים. ניתן להבחין ממש בגל של פרסומים מקצועיים על השילובים בין פסיכותרפיה לחומרים פסיכואקטיביים במרבית כתבי העת הנחשבים בפסיכיאטריה, נוירולוגיה ופסיכולוגיה קלינית.

 

עוד מעט נתחיל ללקק קרפדות...

וברצינות: 

ב-2021 נערכו ניסויים קליניים לטיפול בדיכאון באמצעות נוסחה תרופתית של 5-MeO-DMT - תרכובת פסיכדלית רבת-עוצמה המיוצרת אנדוגנית על ידי קרפדת המדבר הסונורנית.

 

   

איך פסילוסיבין עובדת במוח?

 

מחקרים בבעלי חיים מגלים שפסילוסיבין מוביל לגמישות סינפטית גבוהה יותר, מעין חיווט מחדש של ממשקים עצביים.

בפעולה נוירלית שדומה לפעולה הטיפולית של קטמין, פסילוסיבין עוזר לדנדריטים, אותם ענפים דקיקים שמתפתחים מתוך גוף התא, לגדול ולפרוש ענפים נוספים.

פלסטיות סינפטית רבה יותר קשורה להפחתת תסמיני דיכאון.

 

 

היפר־קישוריות (Hyperconnectivity)

 

מחקר העלה ממצאים מרתקים על האופן בו פסילוסיבין משפיע על מוח האדם (Mortaheb et al, 2024):

פסילוסיבין מוביל למצב של  היפר־קישוריות (Hyperconnectivity) בין אזורים שונים במוח, מה שיכול להסביר את השינויים העמוקים בתפיסה ובתחושת העצמי שהמשתמשים מדווחים עליהם.

המשמעות היא שאזורים שונים במוח מתקשרים ביניהם יותר מהרגיל. יתכן שפעילות מוגברת זו קשורה לחוויות מיסטיות עמוקות, כמו תחושת אחדות עם היקום.

המחקר גילה קשר חזק בין חוויות אישיות במהלך השפעת פסילוסיבין לבין שינויים אובייקטיביים בתפקוד המוחי. המשתתפים שדיווחו על תחושות כמו חיבור עמוק עם היקום ומראות מורכבים הראו עלייה ניכרת בחיבוריות בין אזורי מוח שונים.

 

בניגוד לעלייה בחיבוריות, המחקר מצא גם ירידה בעוצמת האותות המוחיים באזורים כמו קליפת המוח האחורית והצידית, הקשורים למחשבות על העצמי. ירידה בפעילותם עשויה להסביר את התחושות של התמוססות האגו (ego dissolution) שנחוות תחת השפעת הפסילוסיבין.

 

החוקרים הציעו מושג חדש, "אֶגוֹטְרוֹפִי" (egotropic), המתאר את השפעות הפסילוסיבין על תחושת האגו. המושג מדגיש כי השינויים בתחושת העצמי חשובים לא פחות מהשינויים החזותיים וההלוצינציות המאפיינים את החוויה הפסיכדלית.

 

 

אפקט פלצבו 

 

מחקר חשוב סקר את המורכבות של הערכת היעילות בטיפולים נתמכי פסיכדליים (Sloshower et al, 2023):

עד כמה משפיעה הציפייה של הנבדקים על השיפור בתסמינים?

המחקר מדגיש את האתגר של יישום מערכי ניסוי קליניים יעילים, כאלה שכוללים חלוקה אקראית לקבוצת ניסוי ולקבוצת ביקורת. 

בשורה התחתונה נמצא כי כמעט כל המשתתפים בניסויים שנבחנו הצליחו להבחין יפה בין פלצבו לבין חומר פעיל.

 

 

 

מיקרודוזינג של פסילוסיבין

 

צריכה במינונים נמוכים של חומרים פסיכדליים נרשמה בשנים האחרונות כתופעה העומדת בפני עצמה, ודאי כאשר מדובר בפיטריה שצומחת בר בטבע.

מעט מחקרים בחנו את ההשפעות הנפשיות של מיקרודוזינג כאמצעי להפחתת תסמינים ולשיפור המצב הנפשי. המחקרים שבכל זאת פורסמו לא כללו קבוצת ביקורת ללא מיקרודוזינג, תנאי הכרחי במערך המחקר שנועד להעריך השפעה סיבתית של חומר פעיל. 

 

אבל מחקר שפורסם באמצע 2022 הצליח להתקדם בבחינה אמפירית של היעילות, תוך התבססות על מסד נתונים נרחב ממחקר אחר.

החקרים בדקו מדדי מצב רוח ובריאות נפשית, כולל משימות הבודקות עיבוד קוגניטיבי ופסיכומוטורי אחרי צריכת מיקרודוזינג או בלעדיה.

התוצאות הצביעו על שיפור נתפס במצב הרוח, הגברת הרווחה הרגשית והיכולת הקוגניטיבית, לצד הפחתה במתח, דיכאון וחרדה. 

 

 

פסילוסיבין מעבר לדיכאון

 

מחקר זה גם עולם שיש בו אופנות, כמו כל תחום אחר.

 

חוקרים רציניים בכל העולם אינם ממתינים לחקיקה, הם מבינים שיש פה גילוי רב ערך ומוצאים דברים טובים.

 

להלן חלק מההפרעות והמחלות שפסילוציבין מסייע למתמודדים עמם:

  

 

התמכרויוית 

 

בנוסף לטיפול בדיכאון, פטריות מציגות תוצאות מבטיחות כטיפול בהתמכרויות, למשל כתומכות בגמילה הפיזיולוגית מאלכוהול. 

 

באוניברסיטת קולומביה הבריטית מתנהל מחקר קליני שמנסה להעריך האם פסילוציבין עשוי לתרום לטיפול בהפרעת שימוש באלכוהול. משתתפי המחקר מקבלים את החומר הפסיכדלי במסגרת מבוקרת, לצד מפגשי פסיכותרפיה. החוקרים מקווים שהשימוש בפסילוציבין יעזור לאנשים עם הפרעת שימוש באלכוהול ולהתגבר על ההתמכרות. המחקר עדיין בשלבים מוקדמים, אבל אם יצליח, הוא עשוי לסלול את הדרך לטיפולים חדשים להפרעות שימוש באלכוהול והפרעות התמכרות אחרות.

 

מחקר שפורסם לאחרונה מלמד על היעילות יוצאת הדופן של טיפול בפסילוציבין למטרת גמילה מעישון. 

בניגוד לכלים הפסיכולוגיים והתרופתיים לטיפול בהפרעת תלות בניקוטין, נראה שפסילוציבין פועלת באופן אחר:

היא מאפשרת צורת חשיבה שונה מהנורמה, פותחת אפשרויות תודעתיות חסומות ואפילו משנה בטווח ההשפעה הזמני שלה (4-5 שעות בממוצע) את איכות החיבורים העצביים במערכת העצבים המרכזית.

 

 

הפרעות אכילה 

 

פסילוציבין מתגלה גם כהתערבות רלוונטית לטיפול בהפרעות אכילה, לפחות כטיפול משלים. 

בהיותו סוכן שינוי מוחי המשפר את ויסות הסרוטונין, פסילוציבין עשוי לסייע בתיקון דפוסי חשיבה נוקשים המאפיינים הפרעות אכילה, לסייע בהתמודדות עם בעיות דימוי גוף ולספק גמישות קוגניטיבית. 

 

סקר מקוון שבחן עמדות כלפי פסיכדליים בקרב 200 מתמודדים/ות עם הפרעות אכילה באנגליה, חשף כי 70% כבר פנו לטיפול משלים כזה או אחר במטרה להקל על תסמיני ההפרעה.

רובם ראו בטיפול נתמך פסיכדליים דרך מבטיחה לפיתוח דרכי טיפול חדשניות, ועם זאת סייגו עם חשש מסוים באשר לתפיסה של פסיכדליה אצל פסיכיאטרים, פסיכולוגים ותזונאים בתחום הפרעות האכילה. כולם הדגישו את נחיצותה של סביבה בטוחה ומפוקחת, המשתלבת עם מערכת יחסים איתנה בין המטופל למטפל (Harding et al, 2021).

 

 

הפרעה טורדנית כפייתית

 

כבר ב-2006 יצא פרסום אנקדוטלי שתיאר שיפור יוצא דופן בתסמיני OCD, שנים רבות לפני ההתעוררות הנוכחית.

החוקרים מצאו שיפור סימפטומטי אצל 9 מתמודדים עם OCD שטופלו בליווי פלוציבין.

 

ההערכה כיום היא כי פסילוסיבין עשוי להקל על חששות לגבי ספקות ורומינציות, שני רכיבים מרכזיים בבסיס אובססיות.

 

מחקרים אחרונים הראו כי פסילוסיבין משנה קישוריות תפקודית בין ובתוך אזורי מוח שונים.

רשת מצב ברירת המחדל (DMN), הכוללת מספר איזורי מוח, מעורבת בחשיבה המופנית פנימה והוכחה כפעילה יותר אצל מתמודדים עם OCD.

טיפול בפסילוציבין עשוי לשנות באופן דרמטי ולאפס את הקישוריות התפקודית עם מבני DMN, מה שמוביל להפחתת תסמיני OCD.

מצב האובססיביות הוערך באמצעות מדד של דפוס גלי מוח המכונה שליליות הקשורה לטעויות (error related negativity / ERN).

 

 

בעיות בריאות 

 

למשל, חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד פרסמו לאחרונה מחקר לפיו לאנשים שניסו תרופה פסיכדלית לפחות פעם אחת בחייהם יש סיכוי נמוך יותר לחלות המחלות לב והסוכרת. המאמר פורסם ב- Scientific Reports. כאשר הממצאים מדגישים צורך במחקר נוסף לחקר הקשר בין פסיכדלים לבין בריאות קרדיולוגית. 

 

במחקר קודם שלהם זיהה צוות המחקר קשרים בין שימוש בחומרים פסיכדליים לאורך כל החיים לבין סיכויים נמוכים יותר להתמודד עם עודף משקל או השמנת יתר, כמו גם סיכויים נמוכים יותר ליתר לחץ דם בשנה האחרונה, שניהם גורמי סיכון למחלות לב -מטבוליות.

 

מחקרים מלמדים על יעילותה של פסילוסיבין להתמודדות עם כאב ראש צדי (Cluster headache), סוג נדיר אבל כואב מאוד של כאבי ראש שלעיתים קרובות די עמיד בפני טיפולים מסורתיים.

מחקר מסוף 2022, שהתקיים ע״י חוקרים מאוניברסיטת אריזונה, מצביע על כך שפסילוסיבין יכול להיות אפשרות טיפול יעילה למתמודדים עם התופעה. 

המחקר כלל אמנם רק מדגם קטן, אבל התוצאות מראות שפסילוציבין הצליח להפחית את התדירות והעוצמה של כאבי הראש אצל 60% מהמשתתפים.  יתרה מכך, ההשפעה החיובית נמשכה מספר שבועות לאחר הטיפול.

 

מחקרים בהווה בוחנים את היעילות של החומר הפעיל גם כטיפול במיגרנה ובכאב ראש קצר טווח נוירלגיפורמי (Neuralgiform) חד-צדדי.

 

מעבר לכאבי ראש, מחקר בעכברים מצביע על פוטנציאל גם בכאב נוירופתי - כאב כרוני הנובע מפגיעה עצבית. מנה אחת של פסילוסיבין הפחיתה את הרגישות לכאב למשך שבועות, אך הממצא המסקרן נגע לשילוב עם גבפנטין, תרופה נפוצה לכאב עצבי: מתן של שתיהן יחד הניב הקלה חזקה וממושכת יותר מגבפנטין לבדה. נראה שהפסילוסיבין מותיר שינוי מתמשך ברשתות עיבוד הכאב, מה שמכשיר את הקרקע לפעולה יעילה יותר של משככי כאבים (Askey et al., 2026).

 

 

 

ביקורות

 

השימוש ב-"Shrooms" אמנם אינו חוקי עדיין במרבית מדינות העולם, למעט במסגרת מחקר אקדמי שאושר בוועדות רגולציה מחמירות, אך העתיד צופן להן גדולות ונצורות.

 

 

תופעות לוואי

 

פסיכולוגים, פסיכיאטרים וחוקרי מוח רבים עודם מתנגדים בתוקף וטוענים בגנות הטיפול בפטריות ההזיה ובכלל בחומרים פסיכדליים.

הציניקנים מתייחסים לתקיעות של הפסיכיאטריה ולחוסר האונים המקצועי שהיא מעוררת. 

 

הסיכונים קיימים בשימוש בפסילוציבין ובחומרים פסיכדליים אחרים, הם עלולים לסבך את הבריאות הנפשית של מי שנוטל אותם.

הטיעונים הביקורתיים אכן מגובים בעדויוית קשות על תופעות לוואי שליליות וחמורות  - מפסיכוזה ועד התפרצות סכיזופרניה - כאשר השימוש בפטריות נעשה באופן לא מבוקר. 

בנוסף, נטילת תרופות פסיכדליות עלולה להגביר גם את הסיכון לאירועים מוחיים, בייחוד עבור מי שיש לו או למשפחתו היסטוריה של אפילפסיה (Simonsson et al, 2022). 

למרות שמטופלים הנוטלים תרופות פסיכדליות אכן נוטים לדווח יותר על תסמינים דמויי פסיכוזה, מחקר עדכני מלמד כי תסמינים פסיכוטיים מוסברים במידה רבה על ידי נוכחותם של קשיים נפשיים אחרים ושימוש בסמים פסיכואקטיביים אחרים במקביל (Lebedev et al, 2021).

 

יחד עם זאת, במידה והמגמה המחקרית הנוכחית תמשיך בקצב הזה, הפטריות תופענה בצורה זו או אחרת, כבר בשנים הקרובות, בבתי המרקחת. 

 

 

סיכון להרעלה

 

מספר השיחות של צעירים אמריקאים שהשתמשו בפטריות להתייעצות במרכזי מידע על הרעלות עלה בחדות מאז 2019 (בדיוק אותה שנה בה המודעות ללגליזציה לפטריות עלתה אף היא).

החוקרים מווירג׳יניה ניתחו מקרים של חשיפה לפסיליציבין בין השנים 2013-2022 בקרב צעירים בגילאי 13-25. תוך מאגר מידע לאומי העוקב אחר מקרי הרעלה (Farah et al, 2024).

 

במשך עשור מצאו החוקרים כ-4,055 שיחות למרכזים ייעודיים אלו. השיחות תיארו לרוב שאלה לגבי הגעה לבית חולים בגלל הזיות, בלבול, דופק מואץ או חרדה. המחקר שני מקרי מוות, בשניהם נמצאו גם סמים נוספים (פנטניל ואמפטמין).

עד שנת 2018, מספר השיחות השנתיות למרכזי ההרעלות בנוגע לפסיליציבין נותר יציב – אבל החל מ-2019, המספרים קפצו מדי שנה.

ב-2022, מספר השיחות של בני נוער עלה פי 2.5 בהשוואה ל-2018, בעוד מספר השיחות של מתבגרים עלה פי 3.5

 

 

תהליכי מדקליזציה גלובליים

 

"הבעיה" של חברות התרופות, שמיאנו עד לא מזמן לממן מחקרים קליניים מבוקרים להערכת טיפול בדיכאון, הולכת ונפתרת.

זה נכון שמדובר בדרך כלל בחומר טבעיים שקשה יותר למסחר אותם או לרשום עליהם פטנט, אבל הצונאמי המחקרי מאלץ את ענקיות הפרמקולוגיה ליצור פתרונות יצירתיים יותר וללכת עם הזרם. 

 

אם כך, במקביל לאופנה המחקרית המתהווה, מתבצע לאיטו תהליך מדקילזציה: מדקליזציה מתייחסת למעשה למירוץ האינטנסיבי של חברות התרופות הגלובליות במאמץ 'להשתלט על השוק' ולהגיש לנו את החומרים שיתוקפו כתרופות מרשם ממותגות, עם שמות מעוררי שלווה והתפייסות קיומית - כמוסות, טיפות, תרסיסי אף וזריקות. כל זה מתרחש בד בבד עם קמפיין האכזבה הציבורי מתרופות נוגדות הדיכאון מהדור החדש (ציפרלקס, סרוקסט, פרוזאק וקרובי משפחותיהן), שתיעלמנה, ניתן לשער, כבר בשנים הקרובות.  

 

נכון להיום המחקרים על השפעת הפטריות והחומרים הפסיכדליים הנוספים אינם ממומנים על ידי רשויות ממשלתיות ואקדמיות, אלא בעיקר מתבססים על משקיעים פרטיים. 

 

 

טיפול לעשירים?

 

טיפול נתמך פסילוציבין יחייב ליווי והנחיה של מטופל, שיעזור למטופל לחוות ולהבין את ההתנסות שיוצרת התרופה הפסיכדלית.

המטפלים הללו יעברו הכשרה ייעודית, מה שייצור כנראה מצב הבו לא כל אחד יוכל להרשות לעצמו לממן עלות של מטפל מוסמך.

 

במילים אחרות, כרגיל, אנשים עם כיס עמוק יותר יוכלו לאפשר לעצמם מחיר של טיפול פסיכדלי, בעוד רובנו נסתפק בתרופות שמוצעות בעשורים האחרונים.

 

חבל. 

  

מחקרים נוכחיים ועתידיים מתוכננים לבחון את ההשפעה של חומרים פסיכדליים טבעיים וגם סינתטיים על קבוצות נבדקים דיכאוניים גדולות יותר, לצד מחקרים שיערכו השוואה מקבילה לקבוצות של משתתפים שאינם סובלים מדיכאון.

 

מהנתונים הקיימים כבר כיום, נראה שלחומרים פסיכדליים, הניטלים באופן תרפויטי מבוקר בשילוב טיפול פסיכולוגי נאות, יש פוטנציאל רב לסייע הקלה על סבלם של דיכאוניים, בעיקר למי שאינם מגיבים לטיפולים קלאסיים ומתמודדים עם דיכאון עמיד. 

   

 

 

השוק רותח. 

 

כך מתאר פרופ׳ ג׳ונסון מביה״ס לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, החוקר הראשי במחקר החדשני על הטיפול בהתמכרות לניקוטין, את השפעת הפטריה: 

 

״הפסילוסיבין כנראה עובד משום שלפרק זמן קצר הוא כאילו 'מחווט מחדש' את המוח. אזורי מוח שבאופן נורמלי כנראה אינם מתקשרים זה עם זה, מתחילים, כפי הנראה, לתקשר ביניהם, או לתקשר יותר מאשר קודם לכן, בעוד שאזורי מוח שבאופן נורמלי מתקשרים ביניהם – מתקשרים עתה פחות".

מתוך מאמר של אלכס דורון, באתר דוקטורס אונלי, שדיווח על המחקר. 

 

לאחרונה דווח בדה מרקר כי חברת התרופות קומפאס פאתווייס נערכת להנפקה בבורסה, אחרי תהליך מדיקליזציה של הפטריה.

 

גם מעבדות PsyRx, חברת ביוטק ישראלית, נמצאת בתהליכי פיתוח, כך בדיווח מג׳רוזלם פוסט ביולי 2021.

 

 

האם ניתן להפריד בין ההשפעות הפסיכדליות לבין הטיפוליות?

 

עד לאחרונה האתגר הזה נראה בלתי אפשרי, אבל מחקר פיני חדשני מראה כי ניתן לפצל בין החלק האנטי-דיכאוני בפסיכדליים לבין הרכיב ההזייתי (נבדק על LSD).

 

נראה שפסילוציבין, בדומה ל-LSD, מעוררת חווית אחדות אוקיאנית, המתאפיינת בתחושה ש״אני זה אחד עם היקום״. 

מחקר שפורסם באוגוסט 2021 בכתב העת Journal of Psychopharmacology, מספק כמה עדויות ראשוניות לכך שמינונים גבוהים של קנאביס יכולים אף הם לייצר מצב תודעתי כזה. 

 

 

 

איך איוואסקה (Ayahuasca) מפחיתה דיכאון?

 

ההבטחות הקליניות אותן מציעים חומרים פסיכדליים טבעיים לטיפול בדיכאון אינן מסתכמות בפטריות פסילוסיבין. 

יש לנו ארס קרפדות, קראטום וגם איוואסקה (Ayahuasca), חליטת צמחים הלוציגנית מדרום אמריקה, שצומחת פרא על גדות נהר האמזונס, מציעה הפחתה של תסמינים דיכאוניים.

 

Palhano-Fontes ועמיתיו (2018) פרסם את הניסוי המבוקר הראשון, עם קבוצת ניסוי וקבוצת פלצבו (RCT), בו הוערכה היעילות של איוואסקה לטיפול בדיכאון חמור. התוצאות העלו כי הטיפול הפחית משמעותית את תסמיני הדיכאון.

 

 

עדכון אחרון:

 

7 ביוני 2026 

 

 

 

 

  

 

מקורות:

 

אנדרו ג'ייקובס (2021) מ-MDMA לפסילוסיבין: המהפכה הפסיכדלית מתקרבת לפסיכיאטריה.אתר הארץ, תורגם מתוך ניו יורק טיימס.

 

Agrawal, M., Richards, W., Beaussant, Y., et al. (2023). Psilocybin-assisted group therapy in patients with cancer diagnosed with a major depressive disorder. Cancer, 1-10. https://doi.org/10.1002/cncr.35010

 

Amada, N., & Shane, J. (2022). Self-Actualization and the Integration of Psychedelic Experience: The Mediating Role of Perceived Benefits to Narrative Self-Functioning. Journal of Humanistic Psychology. https://doi.org/10.1177/00221678221099680

 

Aaronson, S. T., van der Vaart, A., Miller, T., et al. (2023). Single-Dose Synthetic Psilocybin With Psychotherapy for Treatment-Resistant Bipolar Type II Major Depressive Episodes: A Nonrandomized Controlled Trial. JAMA Psychiatry. https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2023.4685

 

Askey, T., Allen-Ross, D., Luzyanin, D., Lasrado, R., Gilmour, G., Hunt, S. P., Tamagnini, F., Ahmed, M., Stephens, G. J., & Maiarú, M. (2026). Psilocybin ameliorates neuropathic pain-like behaviour in mice and facilitates gabapentin-mediated analgesia. Communications Biology, 9, 707. https://doi.org/10.1038/s42003-026-10065-7

 

Doblin, R. E., Christiansen, M., Jerome, L., & Burge, B. (2019). The Past and Future of Psychedelic Science: An Introduction to This Issue. Journal of Psychoactive Drugs, 51(2), 93-97. https://doi.org/10.1080/02791072.2019.1606472

 

Earleywine, M., Low, F., Altman, B. R., & De Leo, J. (2022). How Important Is a Guide Who Has Taken Psilocybin in Psilocybin-Assisted Therapy for Depression? Journal of Psychoactive Drugs. https://doi.org/10.1080/02791072.2022.2047842

 

Farah, R., Kerns, A. F., Murray, A. C., & Holstege, C. P. (2024). Psilocybin exposures reported to US poison centers: National trends over a decade. Journal of Adolescent Health. https://doi.org/10.1016/j.jadohealth.2024.01.027

  

Feduccia, A., Agin-Liebes, G., Price, C. M., Grinsell, N., Paradise, S., & Rabin, D. M. (2023). The Need for Establishing Best Practices and Gold Standards in Psychedelic Medicine. Journal of Affective Disorders, 332, 47-54. https://doi.org/10.1016/j.jad.2023.03.083

 

Goodwin, G. M., Aaronson, S. T., Alvarez, O., et al. (2022). Single-dose psilocybin for a treatment-resistant episode of major depression. New England Journal of Medicine, 387(18), 1637-1648.

 

Griffiths, R. R., Johnson, M. W., Carducci, M. A., Umbricht, A., Richards, W. A., Richards, B. D., Cosimano, M. P., & Klinedinst, M. A. (2016). Psilocybin produces substantial and sustained decreases in depression and anxiety in patients with life-threatening cancer: A randomized double-blind trial. Journal of Psychopharmacology, 30(12), 1181-1197. https://doi.org/10.1177/0269881116675513

 

Harding, F., Seynaeve, M., Keeler, J., Himmerich, H., Treasure, J., & Kan, C. (2021). Perspectives on psychedelic treatment and research in eating disorders: A web-based questionnaire study of people with eating disorders. Journal of Integrative Neuroscience, 20(3), 551-560. https://doi.org/10.31083/j.jin2003059

 

Healy, C. J., Lee, K. A., & D’Andrea, W. (2021). Using Psychedelics With Therapeutic Intent Is Associated With Lower Shame and Complex Trauma Symptoms in Adults With Histories of Child Maltreatment. Chronic Stress. https://doi.org/10.1177/24705470211029881

 

Lebedev, A. V., Acar, K., Garzón, B., et al. (2021). Psychedelic drug use and schizotypy in young adults. Scientific Reports, 11, 15058. https://doi.org/10.1038/s41598-021-94421-z

 

Ling, X. S. (2021). Psilocybin induces rapid and persistent growth of dendritic spines in frontal cortex in vivo. bioRxiv. https://doi.org/10.1101/2021.02.17.431629

 

Lowe, H., Toyang, N., Steele, B., Valentine, H., Grant, J., Ali, A., Ngwa, W., & Gordon, L. (2021). The Therapeutic Potential of Psilocybin. Molecules (Basel, Switzerland), 26(10), 2948. https://doi.org/10.3390/molecules26102948

 

Mercer, C. (2026, June 28). Psilocybin could become the first FDA-approved psychedelic therapy within months — Here is what patients need to know. Medical Daily.

 

Moliner, R., Girych, M., Brunello, C. A., et al. (2023). Psychedelics promote plasticity by directly binding to BDNF receptor TrkB. Nature Neuroscience, 26, 1032–1041. https://doi.org/10.1038/s41593-023-01316-5

 

Moreno, F. A., Wiegand, C. B., Taitano, E. K., & Delgado, P. L. (2006). Safety, tolerability, and efficacy of psilocybin in 9 patients with obsessive-compulsive disorder. Journal of Clinical Psychiatry, 67(11), 1735-1740. https://doi.org/10.4088/jcp.v67n1110

 

Mortaheb, S., Fort, L. D., Mason, N. L., Mallaroni, P., Ramaekers, J. G., & Demertzi, A. (2024). Dynamic functional hyperconnectivity after psilocybin intake is primarily associated with oceanic boundlessness. Biological Psychiatry: Cognitive Neuroscience and Neuroimaging. Advance online publication. https://doi.org/10.1016/j.bpsc.2024.04.001

  

Peck, S. K., Shao, S., Gruen, T., et al. (2023). Psilocybin therapy for females with anorexia nervosa: A phase 1, open-label feasibility study. Nature Medicine. https://doi.org/10.1038/s41591-023-02455-9

 

Paterniti, K., Bright, S., & Gringart, E. (2022). The Relationship Between Psychedelic Use, Mystical Experiences, and Pro-Environmental Behaviors. Journal of Humanistic Psychology. https://doi.org/10.1177/00221678221111024

 

Raison, C. L., Sanacora, G., Woolley, J., et al. (2023). Single-Dose Psilocybin Treatment for Major Depressive Disorder: A Randomized Clinical Trial. JAMA. Published online August 31, 2023. https://doi.org/10.1001/jama.2023.14530

 

Reid Robison, M. D., & MBA. (2022). Psychedelics and the Future of Psychiatry. Psychiatric Times, 39(2). https://www.psychiatrictimes.com/view/psychedelics-and-the-future-of-psychiatry

 

Rootman, J. M., Kiraga, M., Kryskow, P., et al. (2022). Psilocybin microdosers demonstrate greater observed improvements in mood and mental health at one month relative to non-microdosing controls. Scientific Reports, 12, 11091. https://doi.org/10.1038/s41598-022-14512-3

 

 Ross, S. L., Bossis, A., & Kaelen, M. (2022). Psilocybin-assisted therapy for cancer-related pain, anxiety, and depression: A preliminary clinical trial. Frontiers in Psychiatry, 13, 696.

 

Schindler, E. A. D., Sewell, R. A., Gottschalk, C. H., Luddy, C., Flynn, L. T., Zhu, Y., Lindsey, H., Pittman, B. P., Cozzi, N. V., & D'Souza, D. C. (2022). Exploratory investigation of a patient-informed low-dose psilocybin pulse regimen in the suppression of cluster headache: Results from a randomized, double-blind, placebo-controlled trial. Headache, 62(10), 1383–1394. https://doi.org/10.1111/head.14420

 

Swieczkowski, D., Kwaśny, A., & Cubała, W. J. (2025). Psilocybin-assisted psychotherapy as a rapid-acting treatment for cancer-related depression and anxiety: Evidence from a network meta-analysis. The International Journal of Psychiatry in Medicine, 60(6). https://doi.org/10.1177/00912174251337572

 

Sloshower, J., Skosnik, P. D., Safi-Aghdam, H., et al. (2023). Psilocybin-assisted therapy for major depressive disorder: An exploratory placebo-controlled, fixed-order trial. Journal of Psychopharmacology. https://doi.org/10.1177/02698811231154852

 

Sinmonsson, et al. (2022). Prevalence and associations of classic psychedelic-related seizures in a population-based sample. Drug and Alcohol Dependence. Available online August 11, 2022, 109586.

 

Stephen Ross, Gabrielle Agin-Liebes, Sharon Lo, Richard J. Zeifman, Leila Ghazal, Julia Benville, Silvia Franco Corso, Christian Bjerre Real, Jeffrey Guss, Anthony Bossis, and Sarah E. Mennenga. (2021). Acute and Sustained Reductions in Loss of Meaning and Suicidal Ideation Following Psilocybin-Assisted Psychotherapy for Psychiatric and Existential Distress in Life-Threatening Cancer. ACS Pharmacology & Translational Science, 4(2), 553-562. https://doi.org/10.1021/acsptsci.1c00020

 

UC Berkeley Center for the Science of Psychedelics. (2023, July 12). UC Berkeley Center for the Science of Psychedelics Unveils Results of the First-Ever Berkeley Psychedelics Survey. Retrieved from https://psychedelics.berkeley.edu/bcsp-first-study-results/

 

 

 

פסיכואדוקציה

פסיכו-חינוך בטיפול

  

פסיכואדוקציה, שנקראת גם חינוך פסיכולוגי, היא כל הליך בו ניתן חינוך ומידע לאנשים שמחפשים טיפול פסיכולוגי או למי שכבר נמצאים בטיפול.

פסיכואדוקציה, פסיכו-חינוך, עשויה להתאים לכל אדם שמעוניין לקבל ידע מבוסס על הפרעות נפשיות, תהליכים טיפוליים, מידע פיזיולוגי והסברים אפשריים על סיבה ותוצאה בקשרים שבין רגש, מחשבה, התנהגות ותחושות.

 

היא מקושרת יותר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שנתן לה דרור ולגיטימציה, אבל פסיכואדוקציה היא חלק חיוני מכל תהליך של התפתחות וצמיחה אישית.

 

המטופל הגיע גם על מנת ללמוד. 

 

 למרות שלאורך המאה ה-20 היה שימוש במונח פסיכואדוקציה, הוא לא היה פופולרי עד שהתחילו תנועות שמתייחסות לסטיגמות על הפרעות נפשיות והתחילה עבודה רצינית להגברת המודעות לבריאות הנפש.

עם המהפכה הקוגניטיבית, הצטיידו מטפלים באיוונטר של טכניקות, דפי עבודה, כלים ואמצעים דידקטיים, שכל תכליתם לעזור למטופל ללמוד על עצמו.

 

 

ידע זה כוח

המטרה של פסיכואדוקציה היא לעזור לאנשים להבין יותר טוב קשיים נפשיים ולחיות איתם יותר טוב.

 

אני זוכר את הטיפול הדינמי שהייתי בו כ-7 שנים. בשלב מסוים של התהליך הפסיכואנליטיקאית שלי הגיבה בצורה מפתיעה למבטים ששלחתי לעבר כוננית הספרים.

ידע... ביקשתי להנות מהחיבור האינסופי למה שאנשים חכמים חשבו וכתבו. ההפתעה הייתה שהמטפלת החכמה שלי קמה מהכורסא לכוננית, בחרה לי ספר, דפדפה רגע בתוכו, הרימה מבט ואמרה: ״הנה, איתן, תקרא מכאן עד כאן עד הפגישה הבאה״. 

 

למה מפתיע?

 

כי הייתה תקופה ארוכה שהפסיכולוגיה והפסיכותרפיה המסורתיות הפנו קצת את גבן להקניית ידע.

  

כאילו אומרים, למידה דקלרטיבית, בה רוכשים ידע, זמינה לכל אחד. היא רדודה.

בטיפול פסיכולוגי מקצועי המטופל הגיע כדי לרכוש תובנות, לא כדי לדקלם ערכים באנציקלופדיה.

 חוצמזה ידע זה גם הגנתי, ו״אצלי בקליניקה לא עושים יותר מדי אינטלקטואליזציה״. 

 

התפיסה הזו חלפה לשמחתי מהעולם: 

מטפלים טובים מכל הגישות הטיפוליות, שבוטחים באיכות מרכולתם, יודעים היום לשקול מהו העיתוי הנכון לספק למטופל ידע ומתי נכון יותר להתייחס לבקשה כהגנה מפני משהו אחר. 

 

פסיכוחינוכיות נחשבת להיבט מהותי בתכניות טיפול.

 מתוך רציונל פשוט - מטופלים עם הבנה מקיפה יותר לגבי האתגרים שהם עומדים בפניהם מצוידים בידע על יכולות ההתמודדות האישיות שלהם, על משאבים פנימיים וחיצוניים ועל החוזקות האישיות  – הרבה פעמים יכולים להתייחס לקשיים ולהרגיש יותר בשליטה על המצב. יש להם גם יכולת פנימית חזקה יותר לעבוד ולהתקדם לעבר רווחה מנטלית ורגשית.

 

למשל, מחקר הראה שפסיכואדוקציה עזרה למתמודדים עם סכיזופרניה להפחית גם את שיעור האשפוזים החוזרים וגם את מספר ימי האשפוז בבתי חולים.  

גם ברוב הטיפולים בטראומה משתמשים בפסיכואדוקציה, וטוב שכך. 

סקירת יעילות של מספר מחקרים מבוקרים תומכת אף היא ביתרונות של התערבויות משפחתיות פסיכו-חינוכיות עבור הפרעות פסיכיאטריות, כולל הפרעה דו-קוטבית, דיכאון מג'ורי, הפרעה טורדנית-כפייתית, שימוש בסמים והפרעת אישיות גבולית (Zhao et al, 2015).

 

ככה, פשוט ועובד. 

 

לפני כמעט 20 שנה הנחיתי קבוצת תמיכה ממש מאתגרת: סבים וסבתות של נכדים שחולים במחלה פרוגרסיבית, מחלה שממיתה ילדים. היה לי קשה, סוחט, הזמנתי את המשתתפים לספר ולשתף וחלקם עשו כן. אבל היו שניים, פרופסורים אמריטוס, שכל חייהם חקרו וכתבו. הם לקחו על עצמם תפקיד קבוצתי, לפתוח כל מפגש עם סיכום של עדכונים מחקריים שפורסמו בחודש שחלף מאז הפגישה הקודמת של הקבוצה. הם האירו וחיזקו ממקום יקר מאין כמותו, וקולם, כיד מושטת של אצילות וחמלה... בדרכם הייחודית, הם טיפלו בקבוצה...

 

הרבה אנשים שסובלים מבעיות נפשיות לא יודעים הרבה על המצב שבו הם מאובחנים, למה לצפות מהטיפול בשיחות או מה ההשפעות החיוביות והשליליות של הטיפול התרופתי שקיבלו, והמקורות הספרותיים שקראו עליהם בגוגל יכולים להיות מבלבלים או קשים להבנה.

 

 

איך מועברת פסיכואדוקציה?

פסיכואדוקציה מוצעת ברמת הפרט, הזוג והקבוצה והיא מועילה למטופל, להוריו, לבני משפחה אחרים, למטפלים, בני זוג ולחברים.

בקיצור, לכולם. 

פסיכואדוקציה יכולה להיות כללית או ספציפית מאוד. כשלעצמה היא אינה גישה טיפולית מובחנת, אולם היא מהווה צעד חיוני בתחילת כל טיפול ובמהלכו, שכן היא מציעה למעורבים בו שקיפות, כנות וידע על התכנית הטיפולית והאסטרגטגיה של המטפל.

היא נותן לאנשים הזדמנות לפתח הבנה נרחבת של המצב הנפשי שמשפיע עליהם ועל מי שקרוב להם. 

 

 

מטרות של פסיכואדוקציה

 

לפסיכואדוקציה יש לפחות 4 מטרות, כולן מקדמות את התהליך הטיפולי: 

 

• להעביר מידע - מדוע הגוף שלך מגיב במצבי חרדה בדיוק הפוך ממה שאתה מבקש ממנו?

 

• לתמוך בתרופות ובטיפול - מהם החידושים האחרונים ומה הממצאים העדכניים המחקר על ההפרעה ממנה אתה סובל?

 

• לאמן ולתמוך בעזרה עצמית ובטיפול עצמי - אילו אפליקציות וסרטונים יייתנו לך חומר למחשבה אחרי הפגישה שלנו?

 

• לתת מקום בטוח לאוורור תסכולים רגשיים - איזו קבוצת פייסבוק מומלצת כמרחב קולגיאלי לשיתוף, מעבר לזמן המוגבל של הטיפול? 

 

 

דוגמאות לפסיכואדוקציה

 

מטפל שמנרמל ומסביר למטופל כיצד הפרעה נפשית משפיעה על התפקוד שלו בעבודה. 

בי״ח פסיכיאטרי שמספק תמיכה וחינוך לבני משפחה של מאושפזים.

שיעורים פורמליים לתיכוניסטים על הפרעות אכילה (יש כאן סייגים של תכניות מניעה שחייבות להתקיים בתבונה, כדי לא לת רעיונות). 

עזרה עצמית וקבוצות תמיכה לעידוד המאובחנים לשתף ביניהם אסטרטגיות ומידע.

 

יש אנשים שיכולים לקבל פסיכואדוקציה אונליין או בפורמט אלקטרוני כמו סרטון וידאו, או חומרים אודיו-ויזואליים אחרים, ויש אנשים שבוחרים להשתתף בפגישות קבוצתיות עם איש מקצוע.  

לא משנה איך פסיכואדוקציה ניתנת - במרפאה, בבי״ס, בחדר המתנה של בית חולים, בטלפון או באינטרנט, היא יכולה להוביל לעלייה בהיענות לדרישות הטיפול.

 

כשאנשים שמאובחנים בהפרעוה נפשית מבינים מה פירוש ומשמעות האבחנה, גובר הסיכוי שהם יראו את ההפרעה כברת- לטיפול ולא משהו להתבייש בו, שמעיד שהם ״לא נורמלים״. תענוג לשמוע מתמודדים כרוניים שמדברים על ההפרעה ממנה הם סובלים בצורה, מאוזנת, מושכלת, יודעת.

ממש כפי שטיפול ביופידבק מעניק לאדם משוב ביולוגי על מצבו הגופני, כך עושה פסיכואדוקציה לתודעה. 

  

מעורבות משפחתית בפסיכואדוקציה יכולה להגביר היענות ומוטיבציה לטיפול ולהבטיח תמיכה מתאימה במאובחן בזמן הטיפול. 

חוץ מלעזור למאובחנים להבין יותר טוב את הנושאים שבטיפול, פסיכואדוקציה גם משחקת תפקיד חיוני בהפחתת הסטיגמה שמאפילה על הפרעות נפשיות.

כשאנשים מבינים ויודעים יותר על מצבים נפשיים ושזו לא תוצאה של בחירות גרועות, למשל, אז יותר קל להם לקבל אנשים עם הפרעה נפשית.

 

 

פסיכואדוקציה בקבוצות

פסיכו-חינוך אינו מוגבל למפגשים אישיים בלבד.

ניתן להעביר מידע גם בפורמט קבוצתי.

קבוצות פסיכו-חינוכיות עוזרות למטופלים להישאר מחויבים לטיפול בעיקרי שלהם.

הן מלמדות את המטופלים להימנע מהתנהגויות לא מסתגלות תוך יצירת שינוי התנהגותי חיובי.

בעת ארגון קבוצה פסיכו-חינוכית, על המנחה לעקוב אחר תכנית מובנית ככל הניתן ולפתח תכנית לימודים (עדיף עם מצגות ו/או חומרים מודפסים).

מפגשי הקבוצה אמורים להימשך בין רבע שעה לשעה וחצי ומומלץ לסדר את הכיסאות בצורת ״ח״ ולא במעגל או בשורות. 

במהלך מפגשים קבוצתיים פסיכו-חינוכיים, המנחה/ים מנהלים הדרכה אקטיבית ממוקדת ודידקטית.

כדי להבטיח מעורבות של המטופל, על המנחה לעודד תרבות שיח של אינטראקציה, על ידי יצירת סביבה בבה המטופלים מרגישים בנוח לדבר,  אך מודעים למגבלות שכופה מטרת הקבוצה (העברת ידע). 

מומלץ לשלב סגנונות למידה שונים, זה יותר מעניין. למשל, בגיוון של למידה חזותית, שמיעתית ובאמצעי וידאו. 

 

לסיכום, פסיכואדוקציה עוזרת מאוד לבאר את הטבע של בעיות נפשיות ורגשיות ולבער דעות חשוכות לגביו. 

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

 

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

 

 

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

מקורות:

 

Sarkhel, S., Singh, O. P., & Arora, M. (2020). Clinical Practice Guidelines for Psychoeducation in Psychiatric Disorders General Principles of Psychoeducation. Indian journal of psychiatry, 62(Suppl 2), S319–S323. https://doi.org/10.4103/psychiatry.IndianJPsychiatry_780_19

 

Zhao S, Sampson S, Xia J, Jayaram MB. Psychoeducation (brief) for people with serious mental illness. Cochrane Database Syst Rev. 2015;9:CD010823

 

גורמים וסיבות

להפרעה דו-קוטבית

  

 

מהי מאניה דיפרסיה?

 

הפרעה דו-קוטבית (הפרעה ביפולרית) היא הפרעה נפשית שגורמת לתנודות קיצוניות במצב הרוח, שכוללות ״היי״ רגשי (מאניה או היפומאניה) ושפל (דיכאון).

 

במצב של דיכאון אפשר להרגיש עצובים או חסרי תקווה ולאבד עניין או הנאה ברוב הפעילויות, וכשזה מתחלף למאניה או היפומאניה (שהיא פחות קיצונית ממאניה) אפשר להרגיש אופוריה, מלא אנרגיה או רגזנות קיצונית.

התנודות האלה במצב רוח יכולות להשפיע על השינה, האנרגיה, הפעילות, השיפוט, ההתנהגות והיכולת לחשוב בבהירות. אפיזודות של תנודות במצב הרוח יכולות להיות נדירות או לקרות כמה פעמים בשנה.

 

למרות שרוב האנשים יחוו סימפטומים רגשיים בין האפיזודות, יש אנשים שאולי לא יחוו כאלה בכלל.

למרות שהפרעה ביפולרית היא הפרעה לכל החיים, אפשר לנהל את התנודות במצב הרוח וסימפטומים אחרים אם עוקבים אחרי תכנית טיפול.

ברוב המקרים מטפלים בהפרעה ביפולרית עם תרופות וייעוץ פסיכולוגי (פסיכותרפיה).

 

כמו מרבית ההפרעות הפסיכיאטריות, אין גורם יחיד ובלעדי להפרעה דו-קוטבית, מדובר במצב נפשי מורכב בעל גורמים מרובים, המחייב בדרך כלל שילוב בין תורשה, גנטיקה והשפעה סביבתית: 

 

 

גורמים סביבתיים

 

גורמים חיצוניים כגון לחץ או משבר עשויים לעורר נטייה גנטית מוקדמת או תגובה ביולוגית פוטנציאלית:

 

יש גורמים מקדימים שנמצאו קשורים לפיתוח הפרעה ביפולרית או כאלה שיכולים להוות טריגרים לאפיזודה הראשונה:

 

• קרוב משפחה מדרגה ראשונה שסובל מהפרעה ביפולרית

• תקופות של מתח גבוה ואינטנסיבי, כמו מוות של אדם אהוב או אירוע טראומטי אחר

• שימוש לרעה בסמים או אלכוהול. 

• הפרעת שימוש בקנאביס קשורה באופן עצמאי לסיכון מוגבר לפיתוח הפרעה דו קוטבית ודיכאון חד קוטבי (Jefsen et al, 2023).

• ההשפעה של Kindling: לפי השערת ההצתה (Post, 2001) אפיזודות ראשוניות של הפרעת מצב רוח נוטות יותר להיות מושפעות מגורמי לחץ פסיכו-סוציאליים בהשוואה לאפיזודות מאוחרות יותר, עליהן סטרס משפיע פחות.

 

 

מחקר מסקרן שפורסם לאחרונה דיווח (בזהירות המתבקשת) על קשר סטטיסטי בין רגישות לגלוטן לבין התקפי מאניה קשים. קשה לגזור מסקנות גורפות מהמחקר, אולם המתאם עצמו מעניין.

 

תיאור מקרה מ-2021 מתייחס לקשר אפשרי בין טיפול כימותרפי בתרופה מטוטרקסט לפריצת התקף מאניה, מה שכמובן מחייב מחקר מסודר לפני שמגיעים למסקנה.

 

  

גורמים ביוכימיים

 

מומחים סבורים כי הפרעה דו קוטבית נגרמת, לפחות בחלקה, על ידי בעיה בחיווט מוחי ספציפי ובתפקודם של מוליכים עצביים נוירוטרנסמיטרים מרכזיים במוח - נוראדרנלין, סרוטונין, גלוטומט ודופמין.

למשל, תרופות שמשפיעות על רמת הסרטונין והדופמין בסינפסה משפיעות גם על רמת המאניה דפרסיה. 

 

הבעיה היא שהמכניזם הביוכימי הזה מאפיין הרבה מאוד הפרעות נפשיות אחרות, לא רק הפרעה ביפולרית. 

 

 

השערת הדופמין להסבר מאניה דיפרסיה

 

מקורות ההשערה הזו בשנות ה-70 של המאה הקודמת. 

ממצאים מצטברים ממחקרים פרמקולוגיים וסריקות מוח תומכים בהשערת הדופמין, והראייה העכשווית היא שמצב היפר-דופמינרגי, במיוחד עלייה בזמינות הרצפטור D2 / 3 עומד בבסיס המאניה.

 

 

גורמים הורמונליים 

 

היעדר איזון בוויסות הורמונלי נמצא קשור להפרעה ביפולרית:

 

• פעילות-יתר של קליפת האדרנל במצבים מאניים.

• לחץ כרוני גורם להפחתה בשחרור BDNF (גורם נוירוטרופי שמקורו בנוירוקינין), תהליך שפוגע בנוירוגנזה ובנוירופלסטיות.

• הורמון הגדילה משתחרר עקב גירוי של דופמין ונוראדרנלין ושחרורו מעוכב על ידי סומטוסטטין (Somatostatin). במהלך מאניה תועדו רמות סומטוסטטין מוגברות בנוזל המוח. 

 

 

גורמים נוירולוגיים

 

באמצעות סריקות f-MRI, חוקרים הצליחו לזהות שינויים מוחיים מגוונים אצל מתמודדים במצב מאני:

 

 

פעילות מופחתת בקליפת המוח החזותית

 

הקורטקס החזותי מראה פעילות מופחתת בהשוואה לפעילות המוחית באיזור זה אצל נבדקים בקבוצת ביקורת.

מחקר זה מציע כי שינויים באזורים הסנסוריים במוח עשויים להצביע על הפרעה דו קוטבית. 

 

מחקר מסקרן בתחום החישה והתפיסה העלה כי מתמודדים עם אפיזודה מאנית מתקשים יותר לזהות ריחות ״חיוביים״.

 

 

האמיגדלה

 

למרות שמאניה ודידכאון כרוכים זה בזה בהפרעת ביפולרית, מחקר מ-2019 מצא כי פעילות האמיגדלה והחיווט המוחי שלה שונים בקרב מתמודדים עם הפרעה דו קוטבית לעומת מתמודדים עם דיכאון קליני. 

 

 

הבדלים בחומר הלבן ובגודל חלקים תת-קליפתיים

 

קיימות עדויות בכמה מחקרים, שמראות עובי ונפח מופחתים בשכבה הסאב-קורטיקלית במוחם של מתמודדים עם הפרעת ביפולרית.

בנוסף, ניכרים פגמים במבנה החומר הלבן.

  

 

גורמים גנטיים 

 

גורמים גנטיים מהווים כ-60-80% מהאטיולוגיה של הפרעה דו קוטבית.

למשל,  ממצאי מחקר חדש מצביעים על קשר משמעותי בין הפרעות חרדה, הפרעות שינה ודיכאון קליני אצל ההורים - בייחוד דיכאון עם סימפטומים פסיכוטיים - לבין התפתחות הפרעה דו-קוטבית בקרב בוגרים צעירים.

 

תורשה איננה הסיבה היחידה להפרעה דו קוטבית, אולם יש לה תרומה נכבדת.

מצד שני, גם אם קיימת היסטוריה משפחתית של הפרעת דו-קוטבית, אין הכרח שממשיכיה יסבלו ממנה.  

 

 

חוקרים ממשיכים לנסות ולזהות גנים ספציפיים הקשורים להפרעה.

 

 

סרוטונין

 

כאמור, ידוע כי קיים קשר בין ההפרעה לרמת הסרטונין במרווח שבין תאי העצב במוח (המרווח הסינאפטי):

יחד עם זאת לא נמצא עדיין פגם בגן המעורב ישירות ביצור הסרטונין או בגן המקודד מרכיבים של המרווח הסינפסטי, פגם שיכול היה להסביר את המרכיב התורשתי של המאניה דפרסיה. 

אולם ייתכן והגנים הפגומים, אם ישנם כאלו, אינם משפיעים ישירות על רמת הסרטונין במרווח הסינפטי, למשל מתוך מחקר חדש עולה קשר בין פגם מוקדם ואולי מולד בחלק תוך תאי (מיטוכונדריה) האחראי על הפקת אנרגיה בתאי עצב באיזור ההיפוקמפוס במוח לבין הפרעה דו-קוטבית.

 

נכון להיום, עדיין לא ידוע על קשר בין הפגם ברמות הסרוטונין של האדם הסובל ממאניה דפרסיה לפגם שנמצא מיטכונודריה של תאי העצב בהיפוקמפוס, אולם ייתכן שקשר שכזה יימצא בעתיד ויסייע בשיפור הטיפול התרופתי והאבחון הגנטי המוקדם של המאניה דפרסיה.

 

 

ANT1 

 

אחד המחקרים בנושא נעשה ביפן, בו זיהו החוקרים מוטציות בגן הנקרא ANT1 בקרב מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית.

מתוך המחקר עולה כי ישנו קשר בין גן זה לבין שמירה על סידן, עליה בסרוטונין והתנהגות אימפולסיבית. מצב זה ככל הנראה נובע מתהליך המתחיל בחוסר ב-ANT1 ונזק במטיכונודריה בעקבות זאת, כשפעילות מוגברת של סרוטונין עלולה לפגוע אף עוד יותר במיטוכונדריה. 

לטענת החוקרים, מוטציה זו אינה גורמת להפרעה דו-קוטבית, אך קשורה לסיכון מוגבר למצב. נדרש מחקר נוסף בנושא אך ייתכן ויש לתת את הדעת על פיתוח טיפול הממוקד בתפקוד המיטוכונדריאלי.

 

 

חלבון CPG2

 

מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים מ- MIT מצא כי רמת החלבון CPG2 פחותה במוחם של מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית. המחקר מתחקה אחר מוטציות ספציפיות בגן SYNE1, שתפקידו לקודד את החלבון, אשר מערערות את תרומתו לתפקוד נוירונים. 

ברמה הנוירולוגית, התלמוס מקבל מידע סנסורי ביותר ומשדר אותו לחלק המתאים בקורטקס, שאחראי על תפקודים גבוהים כמו דיבור, תגובות התנהגותיות, תנועה, חשיבה ולמידה.

מספר מחקרים מראים כי הפרעה דו-קוטבית עלולה לנבוע מבעיות בתפקוד התלמוס, המסייע בקישוריות של קלט חושי המוביל ליצירת רגשות. 

 

 

DNA במיטוכונדריה

 

מיטוכונדריה היא מעטפת של כל תא.

היא מוכרת בתפקידה בנשימה תאית אבל יש לה תפקידים רבים נוספים כולל נשיאה של חלקים ספציפיים מה DNA.

 

עדויות לקשר-

 

ניתוח פתולוגי של מוחות לאחר המוות

DNA מיטוכונדריאלי פגום רבים יותר אצל חולים בהפרעה דו-קוטבית, אנשים שהתאבדו מאשר בקבוצת ביקורת. נמצא שישנם יותר כשלים ב-DNA מיטוכונדריאלי בקרב לוקים במחלה דו-קוטבית.

 

קומורבידיות

לאנשים שסובלים ממחלות מיטוכונדרי אליות יש במקרים רבים גם מחלות של מצב הרוח (קומורבידיות). מציע כי יש למחלות הללו מנגנונים משותפים.

 

פולימורפיזמים

נמצאו פולימורפיזמים שקשורים במיטוכונדריה ובמחלה דו-קוטבית.

 

 

קשר בין הפרעות נלווית לפריצת הפרעה ביפולרית

 

ניתן ללמוד על הגורמים להפרעה גם דרך ההפרעות שקשורות אליה:

 

לאנשים עם הפרעה ביפולרית יכול להיות גם מצב בריאותי או נפשי שמחייב טיפול במקביל.

 

ישנם מצבים שיכולים להחמיר סימפטומים של הפרעה ביפולרית או להפחית בהצלחת הטיפול, למשל הפרעות חרדה, הפרעות אכילה, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD), בעיות של סמים ואלכוהול ותחלואה גופנית, כמו מחלות איסכמיות (לב), בעיות בבלוטת התריס, כאבי ראש והשמנת יתר.

 

מחקר מעניין שפורסם באמצע 2021 זיהה קשר מעניין בין פנייה של מתבגרים/ות לחדר מיון בגלל פגיעה עצמית, לבין פיתוח הפרעות פסיכוטיות בעתיד.

המחקר מצא כי כ- 18% מהמבקרים במיון בגילאי 11-28 שפנו עקב פגיעה עצמית אובחנו בהמשך החיים כסובלים מהפרעה פסיכוטית או דו קוטבית.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

 

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים

 20 דקות, 140 ש״ח

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

  

 

 

 

 

 

עדכון אחרון:

 

22 בדצמבר 2023 

 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

מקורות:

 

Ashok, A., Marques, T., Jauhar, S. et al. The dopamine hypothesis of bipolar affective disorder: the state of the art and implications for treatment. Mol Psychiatry 22, 666–679 (2017). https://doi.org/10.1038/mp.2017.16

 

Christopher R.K et al  (2020).  What we learn about bipolar disorder from large-scale neuroimaging: Findings and future directions from the ENIGMA Bipolar Disorder Working Group.  https://scholars.uthscsa.edu/en/publications/what-we-learn-about-bipolar-disorder-from-large-scale-neuroimagin

  

Cousijn J, Núñez AE, Filbey FM. Time to acknowledge the mixed effects of cannabis on health: a summary and critical review of the NASEM 2017 report on the health effects of cannabis and cannabinoids. Addiction. 2018 May;113(5):958-966. doi: 10.1111/add.14084. Epub 2017 Dec 21. PMID: 29271031. 

 

Dickerson F, Stallings C, Origoni A, Vaughan C, Khushalani S, Yolken R. Markers of gluten sensitivity in acute mania: a longitudinal study. Psychiatry Res. 2012 Mar 30;196(1):68-71. doi: 10.1016/j.psychres.2011.11.007. Epub 2012 Mar 3. PMID: 22386570.

 

Duffy A, Goodday S, Keown-Stoneman C, Grof P. The Emergent Course of Bipolar Disorder: Observations Over Two Decades From the Canadian High-Risk Offspring Cohort. Am J Psychiatry. 2019 Sep 1;176(9):720-729. doi: 10.1176/appi.ajp.2018.18040461. Epub 2018 Dec 11. PMID: 30525908. 

 

Jain A, Mitra P. Bipolar Affective Disorder. [Updated 2021 May 18]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2021 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK558998/ 

 

Kato, T.M., Kubota-Sakashita, M., Fujimori-Tonou, N. et al. Ant1 mutant mice bridge the mitochondrial and serotonergic dysfunctions in bipolar disorder. Mol Psychiatry 23, 2039–2049 (2018). https://doi.org/10.1038/s41380-018-0074-9

 

Kazour F, Atanasova B, Mourad M, El Hachem C, Desmidt T, Richa S, El-Hage W. Mania associated olfactory dysfunction: A comparison between bipolar subjects in mania and remission. J Psychiatr Res. 2022 Dec;156:330-338. doi: 10.1016/j.jpsychires.2022.10.038. Epub 2022 Oct 20. PMID: 36323136.

 

Korgaonkar MS, Erlinger M, Breukelaar IA, Boyce P, Hazell P, Antees C, Foster S, Grieve SM, Gomes L, Williams LM, Harris AWF, Malhi GS. Amygdala Activation and Connectivity to Emotional Processing Distinguishes Asymptomatic Patients With Bipolar Disorders and Unipolar Depression. Biol Psychiatry Cogn Neurosci Neuroimaging. 2019 Apr;4(4):361-370. doi: 10.1016/j.bpsc.2018.08.012. Epub 2018 Aug 31. PMID: 30343134.

 

Mertens J, et ak; Pharmacogenomics of Bipolar Disorder Study, Mi S, Brennand KJ, Kelsoe JR, Gage FH, Yao J. Differential responses to lithium in hyperexcitable neurons from patients with bipolar disorder. Nature. 2015 Nov 5;527(7576):95-9. doi: 10.1038/nature15526. Epub 2015 Oct 28. Erratum in: Nature. 2016 Feb 11;530(7589):242. Alba, Martin [Corrected to Alda, Martin]. PMID: 26524527; PMCID: PMC4742055.

 

Miklowitz DJ, Johnson SL. The psychopathology and treatment of bipolar disorder. Annu Rev Clin Psychol. 2006;2:199-235.

 

Post RM, Leverich GS, Xing G, Weiss RB. Developmental vulnerabilities to the onset & course of bipolar disorder. Developmental Psychopathology. 2001;13:581–598.

 

Shaffer, J.J., Johnson, C.P., Fiedorowicz, J.G. et al. Impaired sensory processing measured by functional MRI in Bipolar disorder manic and depressed mood states. Brain Imaging and Behavior 12, 837–847 (2018). https://doi.org/10.1007/s11682-017-9741-8

 

Weiss, R. B., Stange, J. P., Boland, E. M., Black, S. K., LaBelle, D. R., Abramson, L. Y., & Alloy, L. B. (2015). Kindling of life stress in bipolar disorder: comparison of sensitization and autonomy models. Journal of abnormal psychology, 124(1), 4–16. https://doi.org/10.1037/abn0000014

 

 

מהי קטטוניה (Catatonia)?

 

קטטוניה מאופיינת בחוסר יכולת לזוז באופן נורמלי.

הסימפטומים של תופעה קלינית זו כוללים חוסר תזוזה, חוסר יכולת לדבר או להגיב לגירויים או לחילופין תנועות מהירות או לא-שגרתיות וסירוב לאכול או לשתות. 

 

DSM-V מגדיר קטטוניה כמצב קליני בו נוכחים שלושה או יותר מהסימנים הבאים:

קיפאון של שרירי הפנים (קטלפסיה), גמישות שעווה (Waxy flexibility), מוטיזם (אילמות), נגטיביזם (שְׁלִילָנוּת), תנוחה נייחת וקבועה, גינונים ייחודיים, תנועות סטריאוטיפיות (חזרתיות) ועוויתות בגפיים. 

 

 

מה זה דיכאון קטטוני?

 

דִּכָּאוֹן קטטוני הוא סוג של דיכאון שגורם לאדם להרגיש חסר יכולת דיבור ותנועה לטווח זמן ארוך.

בעוד שבעבר היה נהוג לראות הפרעה זו כייחודית, הארגון הפסיכיאטרי האמריקאי כבר לא רואה בה כהפרעה נפשית נבדלת, אלא כסמן להפרעות נפשיות כגון דיכאון, הפרעה פוסט-טראומטית, הפרעה דו-קוטבית, דלקת מוחית (encephalitis) ובמקרים רבים סכיזופרניה. 

 

הסובלים מדיכאון קטטוני יכולים לחוש סימפטומים נוספים הקשורים לדיכאון קליני:

• תחושת עצבות מתמשכת

• אובדן עניין בפעילויות שונות

• עליה או הפחתה דרסטית במשקל

• שינוי ניכר בתיאבון

• קשיים להירדם ועייפות

• קשיים להתעורר או לצאת מהמיטה

• חוסר-מנוחה ועצבנות

• חוסר ערך עצמי

• רגשות אשם

• קשיים בריכוז ובקבלת החלטות

• מחשבות אובדניות או נסיונות התאבדות

• קושי משמעותי בהשלמת משימות שגרתיות ויומיומיות ועוד

 

 

אבחון קטטוניה

 

לאבחון מהיר ומהימן פסיכיאטרים נעזרים בסולם Bush-Francis לקטטוניה (BFCRS), שאומץ רשמית בהנחיות האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (APA) ב-2025. 

 

ארבעה-עשר הסעיפים הראשונים של הסולם מהווים מכשיר סינון עצמאי (BFCSI), שכולל את כל תריסר הסימנים הנדרשים לאבחנה לפי DSM-5-TR;

נוכחות שניים או יותר מהם מצדיקה ציון מלא. 

 

מחקר רטרוספקטיבי מצא כי שימוש בארבעה סעיפים בלבד — עירור, אילמות, מבט קבוע ותנוחה נייחת — הניב רגישות של 97% לאיתור קטטוניה, ועשוי לייעל משמעותית את הזיהוי הקליני (Oldham & Wilson, 2026).

 

 

 

מה גורם לדיכאון קטטוני?

 

חוקרים מאמינים כי דיכאון הוא בחלקו תוצאה של ייצור לא-סדיר של מעבירים בין-עצביים במוח, כמו סרוטונין גלוטמט, דופמין ונוראפינפרין, כלומר אותם כימיקלים המאפשרים לתאים במוח לתקשר האחד עם השני. לפיכך, פעמים רבות, הסובלים מדיכאון מקבלים טיפול תרופתי באמצעות תרופות נוגדות דיכאון, העובדות על הכימיקלים הללו.

בנוסף, קטטוניה מיוחסת מייצור לא-סדיר של מוליכים עצביים אחרים במוח, כמו חומצת גאמא-אמינובוטירית (GABA), אליו נלוות לעיתים קרובות מחלות נוירולוגיות, פסיכיאטריות או גופניות. 

 

צפו בראיון עם מתמודד הסובל מסכיזופרניה קטטונית:

 

 

 

איך מטפלים בדיכאון קטטוני?

הטיפול האפקטיבי ביותר כיום לדיכאון קטטוני הוא שילוב בין טיפול תרופתי לטיפול בנזעי חשמל (ECT), שנמצא יעיל ומהיר להקלה על הסימפטומים של ההפרעה.

חוקרים בוחנים שיטות טיפול נוספות, אך עדיין אין מספיק עדויות תומכות ליעילות הטיפול בהן.

 

הטיפולים הקיימים כיום בשוק לדיכאון קטטוני כוללים:

 

• בנזודיאזפינים - תרופות נוגדות חרדה, כמו בונדורמין,  שהשפעתן מרגיעה באמצעות העלאה של הנוירוטרנסימטור GABA (חומצת גאמא-אמינובוטירית). עבור רוב המטופלים הקטטונים, תרופות אלו מקלות אמנם על הסימפטומים, אך הן מאוד ממכרות, ולפיכך מקובל להשתמש בהן לטווח קצר בלבד.

 

• טיפול בנזעי חשמל (ECT) - טיפול בשוק חשמלי נחשב לטיפול קו ראשון בדיכאון קטטוני, בשיעור הצלחה של 80-100% מהמקרים, כאשר הצלחה נמדדת בתגובות גופניות מוטוריות המפחיתות את תסמיני ההפרעה. יתירה מכך, מחקרים מעלים כי ECT יעיל גם מול קטטוניה עמידה - כאשר שימוש בתרופות ממשפחת הבנזודיאזיפינים אינו מעלה תוצאות חיוביות. טיפול ECT הולך ומתקדם בימינו: הוא כרוך בפחות תופעות לוואי (כמו אובדן זיכרון), אך עדיין מחייב אשפוז והרדמה מלאה. 

 

• רצפטור NMDA - ישנן עדויות הולכות וגוברות שניתן להשתמש ברצפטורי NMDA כדי לטפל בדיכאון קטטוני. NMDA הוא נגזרת של חומצת אמינו שמחקה את ההתנהגות של גלוטמט וקשורה בהפרעות אוטו-אימוניות. למרות שנראה כי מדובר בשיטת טיפול מבטיחה, אין עדיין מספיק עדויות מחקריות לטיבה או לתופעות הלוואי הנלוות לה.

 

• טיפול בגרייה מגנטית חוזרת (rTMS) - טיפול זה הוא טיפול לא-פולשני, המעביר אותות מגנטים קצרים למוח ועולות העדויות כי מדובר בטיפול מבטיח גם לדיכאון קטטוני, בעיקר מכיוון שהוא חוסם רצפטורים של דופאמין D2. עם זאת, נחוץ מחקר נוסף בנוגע לאפקטיביות השיטה להתמודדות עם הפרעה זו.

 

 

לסיכום, דיכאון קטטוני נחשב לסוג חמור של דיכאון, המפריע לסובל ממנו להתנהל בחיי היומיום.

  

האם דיכאון יכול להיות קטלני? <

 

  

 

 

עדכון אחרון: 

 

17 במרץ 2026

 

  

 

 

 

 

מקורות:

 

Baghai, T. C., Eser, D., & Möller, H.-J. (2008). Effects of different antidepressant treatments on the core of depression. Dialogues in Clinical Neuroscience, 10(3), 309–320

 

Luchini, F., Medda, P., Mariani, M. G., Mauri, M., Toni, C., & Perugi, G. (2015). Electroconvulsive therapy in catatonic patients: Efficacy and predictors of response. World Journal of Psychiatry, 5(2), 182–192

 

Oldham, M. A., & Wilson, J. E. (2026). Catatonia: Where we are and what's next. Psychiatric Times, 43(3).

 

Penland, H. R., Weder, N., & Tampi, R. R. (2006). The catatonic dilemma expanded. Annals of General Psychiatry, 5, 14 

 

Raveendranathan D, Narayanaswamy JC, Reddi SV. Response rate of catatonia to electroconvulsive therapy and its clinical correlates. Eur Arch Psychiatry Clin Neurosci. 2012;262:425–430

 

Sienaert, P., Dhossche, D. M., Vancampfort, D., De Hert, M., & Gazdag, G. (2014). A Clinical Review of the Treatment of Catatonia. Frontiers in Psychiatry, 5, 181

 

Starkstein, S. E., Petracca, G., Tesón, A., Chemerinski, E., Merello, M., Migliorelli, R., & Leiguarda, R. (1996). Catatonia in depression: prevalence, clinical correlates, and validation of a scale. Journal of Neurology, Neurosurgery, and Psychiatry, 60(3), 326–332

 

https://www.healthline.com/health/depression/catatonic-depression 

 

בטיפול VNS, גירוי עצב הוואגוס (העצב התועה), עושים שימוש לטיפול באפילפסיה, אבל מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אישר אותו ב-2005 כאופציה לטיפול בדיכאון עמיד.

 

בתהליך VNS, טיפול באמצעות קוצב וגאלי שמושתל בצוואר, מגורה עצב הוואגוס בצורה מבוקרת על ידי אותות חשמליים, מה שמביא ליציבות פעילות עצבית אבנורמלית. 

כפי הנראה, הגירוי הזה משנה את הדפוסים של גלי המוח ובכך עוזר להפחית תסמינים של דיכאון.

 

אנו לא מקיימים טיפול זה

או ייעוץ לגביו במכון טמיר

 

 

ישנם שני עצבי ואגוס, אחד בכל צד של הגוף, שניהם מתחילים מבסיס הצוואר ויורדים מגזע המוח עד לחזה. 

VNS כולל השתלה כירורגית בחזה של מכשיר, קוצב, שנקרא ״מחולל פולסים״. 

  

הקוצב הזה קצת יותר גדול ממטבע של 10 ש״ח, אבל מחיר הניתוח, לפי הדיונים בוועדת סל הבריאות, מגיע ל-90,000 ש״ח.

 

השאלה אם טיפול VNS ייכנס לסל הבריאות נמצאת ממש בימים אלו על סדר היום וההחלטה בהחלט יכולה להציל חיים עבור קבוצה נואשת את מטופלים.

 

 

איך מתבצע ההליך הרפואי?

הקוצב מחובר לעצב הוואגוס השמאלי דרך חוט שמושחל מתחת לעור.

מחולל הפולסים מתוכנת להעביר זרם חשמלי במעגלים מתמשכים.

הוא מגרה את העצב בזמנים קבועים ועוצר לכמה דקות לפני שהוא מעביר את הפולסים הבאים.

רופאים לא לגמרי בטוחים איך גירוי של עצב הוואגוס מפחית סימפטומים של דיכאון אבל נראה ש-VNS יכול לעזור לאתחל את חוסר האיזונים במרכזי מצב הרוח במוח. 

 

הרבה מומחים רפואיים משווים את זה לטיפול בנזעי חשמל (ECT), שכולל גירויים ממוקדים בחלקים נבחרים במוח, באמצעות פולסים חשמליים.

 

שיטת VNS נכנסה לשימוש כטיפול בדיכאון רק בשנים האחרונות ועדיין בודקים מחקרית עד כמה זה באמת עוזר וכיצד. 

 

בגדול, גרייה וגאלית נחשבת לטיפול של המוצא האחרון, וברופאים ממליצים לנסות טיפול בנוגדי דיכאון וטיפול פסיכולוגי לפני שמועלית האפשרות הזו.  

 

 

למי מתאים טיפול בגרייה וגאלית?

טיפול וגאלי מומלץ רק למבוגרים מגיל 18 שמצבם לא השתפר, כאמור, אחרי טיפולי קו ראשון בדיכאון, תרופתיים ופסיכותרפיים.

גם לאחר ההשתלה, ב-FDA ממליצים להמשיך במקביל עם טיפול אחרים, כמו תרופות SSRI ו/או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).

 

 

יש גם התוויות נגד:

סביר שלנשים בהריון ולמתמודדים עם בעיות נוירולוגיות לא יומלץ על טיפול VNS.

הרופא אמור לקבוע האם הטיפול הזה הוא אופציה עבור המטופל, תהליך שמתקיים לעיתים בקונסוליום מומחים. 

  

 

תופעות לוואי של ניתוח VNS

 

VNS כולל ניתוח גדול כדי להשתיל את הקוצב, ויכולים להיות סיבוכים בניתוח ואחריו, הנפוצים הם זיהום, כאב, בעיות נשימה ונזק לעצב הוואגוס.

 

עוד סיכון שיכול להיות לניתוח VNS הוא האפשרות של שיתוק במיתרי הקול. זה יכול לקרות אם המכשיר זז לאחר ההשתלה.

 

במקרים רבים עולה צורך להפסיק ליטול תרופות כמה ימים לפני הניתוח.

 

מטופלים שעוברים את הניתוח יכולים לחוות כל מיני תופעות לוואי אחריו, למשל כאבים בחזה או בגרון, קושי לבלוע וקושי לנשום.

 

אצל חלק מהמטופלים הדיכאון יכול אפילו להחמיר.

 

נראה שחולל הפולסים עלול גם להישבר ובמקרים מסוימים יהיה צורך להתאים אותו מחדש, מה שיחייב ניתוח נוסף.  

 

לבסוף, תיתכן גם תגובת-יתר ואזוווגאלית עקב לחץ או גירוי יתר של העצב. במצב כזה לחץ הדם יורד דרמטית, קצב הלב מואט וכלי הדם ברגליים מתרחבים, מה שעלול לגרום לבחילה או התעלפות.

 

 

אז מה לסיכום?

קוצב וגאלי הוא אמצעי התערבות חדש ומסקרן, שיוכל לשרת מטופלי קצה שמתמודדים עם דיכאון עקשן ועמיד במיוחד, אצלם ההפרעה לא שככה גם אחרי 4 סוגי התערבות מבוססות ראיות. 

עם זאת, נכון להיום, היעילות והבטיחות של VNS לדיכאון עדיין לא ברורים.

נדרשים ניסויים מבוקרים אקראיים נוספים בכדי לוודא את היעילות והבטיחות של השיטה.

 

   

 

 

 

 

 

מקורות:

 

רן רזניק. הניתוח שמצית את הדמיון: נוגד דיכאון בשלט רחוק. פורסם ב-19.12.21 בישראל היום: https://www.israelhayom.co.il/health/article/6379115

 

Lv, H., Zhao, Y. H., Chen, J. G., Wang, D. Y., & Chen, H. (2019). Vagus Nerve Stimulation for Depression: A Systematic Review. Frontiers in psychology, 10, 64

 

טיפול STAIR

 

STAIR  הוא סוג של טיפול פסיכולוגי בגישה נרטיבית בטראומה, קיצור של Skills Training for Affective and Interpersonal Regulation.

 

STAIR הוא אימון מיומנויות לוויסות רגשי ובין-אישי וניתן להתייחס אליו כווריאציה של טיפול קוגניטיבי התנהגותי מבוסס ראיות.

 

השיטה פותחה עבור מטופלים/ות שסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) , הפרעה שכוללת ביטויים כרוניים סבוכים.

 

המודל של STAIR מורכב ממספר רכיבי ליבה טיפוליים, שתוכננו לענות בגמישות על צרכיהם הייחודיים של ניצולי טראומה, בני נוער ומבוגרים עם PTSD, וכן לוויסות רגשי ובעיות בין אישיות.

 

ליה רינג, MSW,  מטפלת מומחית בטראומה, בגישת STAIR בפתח תקווה

 

 

עבור אילו בעיות שיטת STAIR יעילה?

 

ניתן להשתמש ב- STAIR עם ניצולים מכל סוג של טראומה כגון לחימה, תאונות, פגיעה מינית, טראומה מורכבת והתעללות מינית.

 

 

כמה זמן אורך הטיפול?

 

באופן ספציפי, STAIR הוא טיפול לטווח קצר שנמשך 8 מפגשי טיפול. כמובן שניתן להעניק טיפול לתקופות ארוכות יותר בהתאם לצרכי המטופל/ת.

  

למרות של STAIR יש מדריך (פרוטוקול) והוא נועד להיות מועבר למטופל ברצף מובנה, לא מדובר על מתכון שמועבר בצורה טכנית.

להיפך, טיפול STAIR מונחה בצורה הטובה ביותר על ידי מטפל/ת יצירתי/ת ובעל/ת תושייה שפיתח ברית טיפולית חזקה עם המטופל.  

 

 

STAIR / MPE

 

אחת הווריאציות של הטיפול, שמיועדת לנפגעי/ות התעללות בילדות, כוללת אימון מיומנויות בוויסות רגשי ובין אישי (טיפול STAIR הרגיל) בתוספת חלק של חשיפה ממושכת, מתודולוגיה מבוססת ראיות לטיפול בטראומה. 

לכן הוספו לפרוטוקול האותיות MPE, שמתייחסות ל- Prolonoged Exposure וכך נוצרו ראשי התיבות STAIR / MPE.

 

 

קָצָר 

אַנִי עַדַיִן מִתְקַשָּה לְעַכֵּל

שֶמֵאַחוֹרֵי כֹּל חַלוֹן מוּאָר

מִסְתַּתֵּר סִפּוּר חַיִּים

לֹא פָּחוֹת

עָמֹק

מִשֶּלִּי

 

רחל חלפי

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

 

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 

 

  

 

 

 

מקורות:

 

Cloitre, M., & Schmidt, J. A. (2015). STAIR narrative therapy. In U. Schnyder & M. Cloitre (Eds.), Evidence based treatments for trauma-related psychological disorders: A practical guide for clinicians (p. 277–297). Springer International Publishing AG

 

Jill T. Levitt and Marylene Cloitre (2005). A clinician's guide to STAIR/MPE: Treatment for PTSD related to childhood abuse. Cognitive and Behavioral Practice,Volume 12, Issue 1.

 

Valentine, S. E., Fuchs, C., Olesinski, E. A., Sarkisova, N., Godfrey, L. B., & Elwy, A. R. (2023). Formative evaluation prior to implementation of a brief treatment for posttraumatic stress disorder in primary care. Implementation science communications, 4(1), 48. https://doi.org/10.1186/s43058-023-00426-2

 

״דדי אישוז״ הוא מטבע לשון נפוץ ודי ביקורתי, שלעתים קרובות מתאר אישה או גבר שנוטים להימשך פעם אחר פעם ליחסים מורכבים עם דמות אב, בדרך כלל לגברים מבוגרים יותר, או בעלי השפעה וכוח חזקים יותר. 

 

עם זאת, תסביך אב מוכר כתופעה תיאורטית בלבד ולא זכה עם השנים להכרה פסיכודיאגנוסטית ברורה.

 

אולי כי אין מאחוריו ראיות ואולי בגלל שאינו משקף באמת בעיה.

 

 

אז מה באמת עומד פסיכולוגית מאחורי תסביך אב?

 

ברמת הפשט, תסביך אב בפסיכולוגיה מתפתח כאשר ילד/ה התמודדו עם יחסים לא טובים, או לא מספקים, עם אבא שלו או שלה. 

האדם הזה גורר איתו צורך באישור, תמיכה, אהבה והבנה, גם כשהוא מבוגר, מה שיכול לגרום להחלטות לא נבונות במערכות יחסים.

 

בפסיכולוגיה משתמשים לעיתים בביטוי ״תסביך אב״ כדי לתאר יחסים לא פתורים עם אבא, מצד שני המינים.

 

אצל גברים התסביך מתבטא במאבק לאישור וערך עצמי, מה שכרוך לעיתים בתחרותיות דחפית שמקורותיה אינם תמיד מוצדקים בהווה.

אצל נשים מתבטא התסביך בצורך ובכמיהה להגנה, ביטחון ואישור.

 

 

״כל האנשים, בין בני שנה, בין בני שבעים,

בין חיים ובין מתים,

זקוקים לאבא״

 

-- חנוך לוין, ״חיי המתים״

 

 

 

מה מקור המושג ״תסביך אב״?

 

המונח מגיע מאבא, כלומר ממשנתו של זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה.

 

המונח נטבע על ידי פרויד כחלק מההמשגה של קומפלקס אדיפוס, מודל שפרויד גזר מתוך טרגדיה יוונית ידועה, בה גיבור המחזה רוצח את אביו ונושא את אמו לאישה, מבלי לדעת כי הוא צאצא של השניים.

  

אדיפוס אינו יכול לשאת את רגשות האשם על מעשיו ומנקר את שתי עיניו כענישה עצמית.

 

פרויד הלביש את עלילת המחזה, ביצירתיות אין קץ, על נפש האדם, בצורת דרמה התפתחותית שכל אחד מאיתנו עובר בטווח הגילים 3-6 (השלב הפאלי במודל הפסיכוסקסואלי של פרויד).

 

הגימיק הבולט במודל, זה שכולם מכירים, הוא שלילדים ולילדות יש משיכה מינית לא-מודעת כלפי ההורה מהמין המקביל - ילד לאמו וילדה לאביה.

 

אבל פרויד לא התייחס למשיכה מינית בוגרת ובשלה אלא לסוג של בעלות, מושקעות של הליבידו בהשגת ההורה הרלוונטי.

מכיוון שיומרה כזו עלולה לעורר את זעמו של ההורה המתחרה, חווה הילד חרדה עצומה, אותה המשיג פרויד כ״חרדת סירוס״.

לדילמה הפנימית בין מאבק על ההורה מהמין השני לבין חרדת הסירוס, מוצא הילד/ה פתרון: 

הוא מפתח פשרה, במסגרתה ינסה להיות ״כמו אבא״ או ״כמו אמא״ ולהזדהות עמם, כדי למצוא לעצמו בת זוג אחרת, מחוץ למשולש, אשה אחרת שניתנת להשגה. 

כך אמורים הדברים לעבוד, לפי פרויד, בצורה התקינה והטבעית.

זהו הפתרון האולטימטיבי לתסביך אדיפוס *.

 

רק שלפעמים, איך נגיד... הדברים קצת מסתבכים. 

 

כשהדברים מסתבכים נוצר תסביך, במקום פתרון שמאפשר לנפש להמשיך לצמוח.

התסביך מתבטא בפיקסציה, קיבעון, התקעות באותה נקודה בדרך לפתרון המשבר האדיפלי, בה נעצרו הילד או הילדה. 

 

כדי להדגים ניקח מקרה קצת פשטני:

 

אם ילדה לא ויתרה על אבא ולא הזדהתה עם אמה - כדרך הטבע של פתרון הקונפליקט -  היא תמשיך להרגיש מאוימת לאורך החיים מנוכחותן של נשים ולהתחרות עמן באופן תמידי על השגת גבר נכסף, שאינו יכול להיות מושג.  שוב ושוב ושוב, בהקשרים שונים, היא תעמוד מול אותה דרמה.

בהתבגרות ובבגרות היא תהיה חברה של בנים, כי מבחינתה ״נשים מקנאות בה״ והיא לא תמצא תשוקה אמיתית באהבה הדדית, כי משאלותיה נתונות בידי אובייקטים לא אפשריים. 

 

זה בגדול הרעיון האנליטי של תסביך אב. 

 

 

איך מתמודדים?

 

הדרך הכי טובה להתגבר על תסביך אב היא בטיפול פסיכולוגי. 

המטפל יכול לעזור להבין את השורש שגורם לרגשות ולהתנהגויות האלה, ואז לעבוד עם המטופל כדי למצוא להם פתרונות מותאמים אישית. 

 

טיפול נפשי יכול לכסות מגוון נושאים: 

דיכאון, חרדה, עיבוד אבל מציאותי או סימבולי, בניית ההערכה העצמית, ניהול לחץ נפשי, ניהול כעסים ועוד הרבה.

  

המטפל/ת יכול לעזור למטופל ׳לסגור מעגל׳ עם חוויות עבר ולשנות את דפוסי החשיבה הנוכחיים.

בסוף התהליך, סביר שהמטופל יבין את עצמו טוב יותר וירגיש יותר שליטה על ההתנהגויות שלו.

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

עדכון אחרון: 

 

12 בינואר 2023 

  

 

 

 
* מעניין לפתח את המחשבה הזו ולהתבונן על יחסי אב-ילד בראי הצייט-גיייסט. אם בתקופת פרויד פגש הילד חרדת סירוס פסיכולוגית מצד האב, יתכן שבתקופתנו חווה האב חרדת סירוס פסיכולוגית מצד הבן. באפיזודה של שכרות נוח מתארים חלק מהפרשנים אירוע בו חם סירס את נוח ונענש על כך.

 

@madeofscars0 #feelings #emotional #qoutes #motivationalvideo #motivationalspeech #jamesgandolfini #tonysoprano #thesopranos #father ♬ losing - Lonnex

  

 

מקורות:

 

מקסים בן אמו (2019). האקטואליות של התסביך האדיפלי. מתוך פסיכו-אקטואליה, מגזין הסתדרות הפסיכולוגים. 

 

טיפול תרופתי

בהפרעה דו-קוטבית

 

 

למרות הקיצוניות במצב הרוח, הרבה פעמים אנשים שמתמודדים עם הפרעה ביפולרית לא מזהים עד כמה חוסר היציבות הרגשית מפריעה לחייהם ולחיי האנשים שהם אוהבים, ולא פונים לטיפול.

 

יש הרבה מתמודדים שאוהבים את תחושת האופוריה והמחזוריות המאנית, בהן הם יותר פרודוקטיביים.

 

אבל אחרי האופוריה הזו תופיע תמיד התרסקות רגשית שיכולה להשאיר את האדם מדוכא, שחוק ואולי אפילו מתמודד עם בעיות חדשות שנוצרו - כלכליות, חוקיות או משפיעות על מערכות היחסים.

במצב שיש סימפטומים של דיכאון או מאניה צריך לראות רופא או מומחה לבריאות הנפש, כי הפרעה ביפולרית אינה משתפרת מעצמה.

 

טיפול פסיכולוגי בהפרעה ביפולרית יכול לעזור לשלוט בסימפטומים ולשפר את איכות החיים, בעיקר של איש/ת מקצוע עם ניסיון טיפולי. 

הדרך היעילה ביותר היא לשלב פסיכותרפיה עם טיפול תרופתי.

 

אם קיימות מחשבות או התנהגות אובדניות, שנפוצות אצל אנשים עם הפרעה ביפולרית, חשוב ליצור קשר עם קרוב משפחה או חבר שסומכים עליו. במקרה של ניסיון אובדני צריך להזעיק עזרה מקצועית, להתקשר לעזרה נפשית מיידית (כמו מד״א) או לפנות ישירות למיון.

אם מישהו שאתם אוהבים נמצא בסכנת התאבדות או עשה ניסיון כזה, ודאו שמישהו נשאר איתו והתקשרו למספר חירום, כמו קו ער״ן.

כאמור, אפשר גם לקחת אותו למיון אם אתם חושבים שניתן לעשות זאת בבטחה.

 

 

קושי עם אי דבקות בנטילת תרופות בהפרעה ביפולרית

 

לפני שנתחיל לסקור מה שידוע, חשוב לציין כי אחת הבעיות המרכזיות בטיפול תרופתי בהפרעה דו-קוטבית היא אי דבקות של המטופל בנטילת התרופות:

רוב המטופלים שנרשמו להם תרופות להפרעה דו קוטבית אינם לוקחים את התרופה בתדירות של תכנית הטיפול שרשם הפסיכיאטר. 

 

במחקר אורך בפינלנד, למשל, נותחו נתונים של 33,000 מבוגרים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית, אשר אובחנו עם ההפרעה בין 1987 ל-2018.

במהלך 4 שנות המעקב, 59.1% מהמטופלים לא לקחו תרופות, לפחות ממרשם אחד של מייצב מצב רוח או תרופה אנטי פסיכוטית (Lintunen et al, 2023).

מבין מייצבי מצב הרוח, לליתיום היה השיעור הנמוך ביותר של תרופות שלא ניטלו, בעוד דפלפט היה הגבוה ביותר.

 

 

מייצבי מצב רוח

 

מייצבי מצב רוח הם משפחה של תרופות פסיכוטרופיות שמטפלות במאניה דיפרסיה, הן לטיפול בתסמינים מיידיים של אפיזודות מאניות ודיכאוניות, והן במטרה למנוע הישנות של אפיזודות דומות בעתיד.

ישנם גם מייצבי מצב רוח שיעילים יותר למיקוד בטיפול באפיזודות מאניות ואילו אחרים טובים יותר בטיפול באפיזודות דיכאוניות. מטופלים עשויים ליטול מייצבי מצב רוח בנפרד או בשילוב עם תרופות פסכיאטריות אחרות.

 

מייצבי מצב רוח, כמו תרופות אחרות, הם בדרך כלל רק חלק אחד מתכנית טיפול בהפרעה דו קוטבית.

 על פי נתוני המכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH), טיפול יעיל יכלול גם תרופות וגם סוג של טיפול בשיחות.

 

פסיכיאטרים נוהגים לסווג תרופות אלה כמייצבי מצב הרוח מהדור הראשון או מהדור השני.

 

חלוקה נוספת היא בין מונותרפיה לבין פוליתרפיה.

מונותרפיה מתייחסת לטיפול באמצעות תרופה אחת, בעוד פוליתרפיה מתבססת על שילוב בין שתי תרופות או יותר.

 

 

מייצבי מצב הרוח מהדור הראשון

 

מדענים פיתחו בשנות השישים את מייצבי מצב הרוח מהדור הראשון.

 

אלו כוללים:

 

• לִיתִיוּם.

• קרבמזפין.

• דפלפט  / valproate.

 

חוקרים בשנות התשעים פיתחו מייצבי מצב רוח מהדור השני.

 

מעבר לתרופות הקלאסיות לייצוב מצב רוח, מקובל גם לטפל בתרופות אנטיפסיכוטיות אטיפיקליות בעיקר באולנזפין.

 

אולנזפין יעילה בטיפול בהתקפים של מאניה. יתכן שיש לה גם יעילות פרופילקטית כללית, אבל לא הודגמה יעילותה בטיפול בהתקפי דיכאון דו-קוטבי.

 

 

מייצבי מצב הרוח מהדור השני כוללים:

 

• זיפרקסה / olanzapine

• סרוקוול / קווטיאפין / quetiapine

• אריפליי / אריפיפרזול / aripiprazole

• ריספרידון / ריספרדל / ריספונד 

 

בשנת 1994 נתן מנהל המזון והתרופות (FDA) את אישור השימוש בתרופה למוטריג'ין (למיקטל) נגד פרכוסים אפילפטיים כמייצב מצב רוח למטופלים עם הפרעה דו קוטבית, כמו גם טיפול באפילפסיה.

מייצבי מצב רוח כמו ליתיום ולמוטריג'ין עשויים לסייע בהפחתת התנודתיות הרגשית שמאפיינת את המתמודדים.

לעומת זאת, תרופות אנטי-דיכאוניות כמו פרוזק, פארוקסטין וזולופט בדרך כלל אינן מומלצות היות והן עלולות להחמיר את הסימפטומים המאניים אצל אנשים מסוימים.

 

שתי התרופות המסורתיות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית הן ליתיום (Lithium) ודיואלפרואקס (Divalproex), שתיהן עדיין מוכיחות את יעילותן במחקרים מבוקרים , אולם כיום ישנו מספר רב של תרופות מייצבות מצב רוח או כאלו המהוות אופציה טיפולית שכיחה להפרעה דו-קוטבית.  

 

 נרחיב על חלק מהמייצבים:

 

 

ליתיום

 

 

היסטוריה

 

לליתיום יש עבר ארוך ומוכח לטיפול בהפרעה דו-קוטבית. 

היסוד ליתיום התגלה בשנת 1817 והשפעתו לייצוב מצב הרוח התגלתה כבר בסוף המאה ה 19.

הוא ניתן כתרופה למתמודדי נפש החל משנת 1949 על ידי ג'ון קייד, פסיכיאטר אוסטרלי, שהיה הראשון לפרסם מחקר מבוקר על ההשפעה של ליתיום בטיפול במאניה אקוטית.

עם זאת,  ליתיום לא אושרה לשימוש על ידי ה-FDA עד 1970, בעיקר בגלל החלון התרפויטי הצר שלו.

 

 

יעילות

 

נראה שעל אף הוותק של הליתיום לא נס ליחה:

 

מחקר מלמד כי התרופה עדיין בראש המצעד -

היא קשורה במניעת אשפוזים חוזרים בקרב מתמודדים עם הפרעה ביפולרית (Lähteenvuo et al, 2018).

מחקר שממחיש יותר את הנתונים מראה שטיפול בליתיום מצמצם את שיעור האשפוז פי שלוש וחצי: 

שנה לפני תחילת הטיפול בליתיום, 40.4% מהמטופלים הביפולרים אושפזו, בעוד שרק 11.2% אושפזו בעת נטילת התרופה (Pompili et al, 2023).

 

כשבוחנים את היעילות של ליתיום בקרב מתבגרים מגלים כי בני נוער שמתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית הנוטלים ליתיום מצויים בסיכון מופחת לנסיונות התאבדות, בהשוואה לבני נוער במצב דומה שנוטלים מייצבי מצב-רוח אחרים.

אותו מחקר מצא גם כי למתבגרים אלו יש פחות תסמינים דיכאוניים ותפקוד פסיכולוגי חברתי טוב יותר בהשוואה לאלו שאינם נוטלים ליתיום.

 

 

התוויה

 

נראה שעדיף להשתמש בתרופה זו במיוחד כאשר מדובר בהפרעה הדו-קוטבית מהסוג הראשון, הכוללת אפיזודות מאניות בשילוב עם אפיזודות של דיכאון חמור. 

ליתיום יעילה במיוחד לטיפול בסימפטומים מאנים משמעותיים, לטיפול ארוך טווח ולא לטיפול אקוטי ובהפחתה משמעותית של הסיכון לאובדנות (שעלול להגיע לכ-10%, בהפרעה דו קוטבית).

 

יעילותה של הליתיום מתבטאת גם בעיתוי - היא מוכחת ככלי מניעתי, כאמצעי להפחתת אשפוזים חוזרים ונמצאה יעילה ביותר כאשר משתמשים בה מוקדם ככל האפשר ביחס לפריצת ההתקף המאני הראשוני. 

 

הטיפול בליתיום יעיל גם כתרופה נוספת במצבים הפרעה חד-קוטבית או דיכאון עמיד לתרופות.

 

 

הרעלת ליתיום

 

למרות היתרונות, מחקר שפורסם במאי 2020 בכתב העת האמריקאי לפסיכיאטריה העלה כי השימוש בתרופות מייצבות מצב רוח, כמו ליתיום, פחת בשני העשורים האחרונים. משפחת התרופות שמחליפה את המייצבים היא תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור השני (תרופות לא טיפוסיות, כמו ריספרידון, ריספרדל, ריספונד, ריספרידקסגדל ועוד) בטיפול בהפרעה דו קוטבית. 

 

בעיה קריטית עם ליתיום היא רעילות גבוהה ותופעות לוואי שעלולות להיות קשות:

בלבול ודיסאוריינטציה, התכווצויות שרירים, תגובתיות-יתר מוטורית, התכווצויות, שלשול והקאות, אי נוחות, בחילה, סחרחורת, חולשת שרירים, תחושת טשטוש.

ידוע כי אין להשתמש בתרופה במטופלים עם בעיות בכליות, ויש להיזהר בשילוב תרופתי שעלול לגרום להרעלת ליתיום .  

למעשה, שיעור לא נמוך בכלל של המטופלים כרונית בליתיום חווים לפחות הרעלה אחת במהלך הטיפול.

 

אבל הנה, יש לנו בשורה מצוינת לשיפור בטיחותם של מטופלים הנעזרים בליתיום:

מחקר חדש מדווח על יתרונותיו של חיישן (סנסור) לביש, עשוי בד ונוח לתפעול, שמאותת בזמן אמת על חריגה ברמה התקינה של רמות הליתיום בדם. 

 

 

דפלפט

 

במצבים בהם בעיות שינה וחרדה הינם סימפטומים קבועים בהפרעה, דפלפט, חומצה ולפרואית (Divalproex / Depakote) עשויות להיות מקום טוב יותר מליתיום להתחיל ממנו.

 

תרופות אלו מתאימות לשימוש כאשר יש צורך בטיפול חזק ומהיר. הן כמעט תמיד עוזרות לפחות במידה מסוימת בטיפול CBT באינסומניה, גם כאשר ניתנות במינון נמוך. כמו כן, תרופות אלו יעילות כאשר קיימים סימפטומים בולטים של חוסר יציבות רגשית, מצבי רוח משתנים ועצבנות. טיפול תרופתי זה הינו מומלץ היות וקיים ניסיון רב שנים עימו, פסיכיאטרים מכירים את התרופות היטב ויודעים לאילו בעיות לצפות וכמו כן, בדומה לליתיום, הוכח כי תרופות אלו עובדות.

 

עם זאת ידוע כיום כי דפלפט יכולה להביא לעליה במשקל ולבעיה הורמונליות בקרב נשים - שחלות פובליציסטיות. לכן, לרוב מומלץ להשתמש בתרופה זו רק עבור גברים או עבור נשים לאחר סיום המחזור החודשי.

בנוסף, יתכן קשר בין נטילת דפלפט בהריון לבין סיכון לאוטיזם / ADHD:

 

מאמר שפורסם בינואר 2021 בכתב העת Psychiatric News מדווח על ממצאים חדשים לפיהם ילדים שנחשפו לדפלפט בהיותם ברחם היו בסיכון גבוה יותר להפרעת הספקטרום האוטיסטי ולהפרעת קשב וריכוז, בהשוואה לאלה שלא נחשפו לתרופה:

 

 

טרילפטל / אוקסקארבאזפין 

 

דפלפט, חומצה ולפרואית היא תרופה יעילה ביותר לייצוב מצב הרוח. 

מתאימה בעיקר לטיפול במצבי חירום (כאשר הסימפטומים קיצוניים ביותר), כשיש צורך בשיפור מהיר. התרופה מביאה לשינוי כמעט מיידי בסימפטומים ואנשים יכולים לחוש בשינוי תוך מספר שעות בלבד. אולם, על אף השפעתה היעילה, התרופה מלווה בעליה דרמטית במשקל בקרב מספר גבוה של אנשים הנוטלים אותה ויכולה לגרום לסוכרת במקרים מסוימים, גם כאשר לא נצפת עליה משמעותית במשקל. לכן, תרופה זו יעילה בעיקר לטווח הקצר, היות וחוץ מעליה במשקל ישנם מעט סיכונים לטווח הקצר, ולרוב ניתנת על פי צורך (במקרי קיצון) ולא כטיפול קבוע לטווח הארוך.

 

 

זיפרקסה / אולנזאפין

 

זיפרקסה (אונזאפין) היא תרופה יעילה ביותר לייצוב מצב הרוח. מתאימה בעיקר לטיפול במצבי חירום (כאשר הסימפטומים קיצוניים ביותר), כשיש צורך בשיפור מהיר. התרופה מביאה לשינוי כמעט מיידי בסימפטומים ואנשים יכולים לחוש בשינוי תוך מספר שעות בלבד.

 

אולם, על אף השפעתה היעילה, התרופה מלווה בעליה דרמטית במשקל בקרב מספר גבוה של אנשים הנוטלים אותה ויכולה לגרום לסוכרת במקרים מסוימים, גם כאשר לא נצפת עליה משמעותית במשקל. לכן, תרופה זו יעילה בעיקר לטווח הקצר, היות וחוץ מעליה במשקל ישנם מעט סיכונים לטווח הקצר, ולרוב ניתנת על פי צורך (במקרי קיצון) ולא כטיפול קבוע לטווח הארוך. 

 

 

 

למיקטל / למוג׳ין / Lamictal / למוטריג'ין 

 

למיקטל היא תרופה נוגדת פרכוסים, שמראה יעילות מסויימת גם בטיפול בדיכאון דו-קוטבי אקוטי.

היא  בה הבעיה העיקרית הינה אפיזודות של דיכאון.

למיקטל מתאימה במיוחד להפרעה דו-קוטבית מסוג 2 לאור יעילותה בניהול אפיזודות חוזרות ונשנות של דיכאון ובייצוב מצב הרוח לטווח ארוך.

היא פחות מתאימה למאניה חריפה או למחזוריות מהירה. 

 

בנוסף לכך, תרופה זו אינה מביאה לעליה משמעותית במשקל, בשונה מתרופות רבות המשמשת לטיפול בהפרעה דו-קוטבית.

למעשה, במרבית המקרים היא איננה מביא לתופעות לוואי כלשהן ולא ידוע על סיכונים לטווח ארוך הנובעים מצריכה קבועה של למוטריג'ין. 

 

לאחרונה אושרה גם Latuda כתרופה להפרעה ביפולרית לבני נוער על ידי ה-FDA.

 

 

מציאת התרופה הנכונה כנראה תדרוש ניסוי וטעייה, ואם אחת לא עובדת טוב, מנסים אחרות. זה דורש סבלנות כי יש תרופות שלוקח להן שבועות או חודשים להגיע ליעילות מלאה. בגדול, משנים בכל פעם רק תרופה אחת כדי לזהות איזה מקלות על הסימפטומים עם הכי פחות תופעות לוואי. גם יכול להיות שיהיה צורך להתאים את התרופות אם הסימפטומים ישתנו.

 

הצגנו כאן חלק קטן בלבד מהתרופות הקיימות כיום לטיפול בהפרעה דו-קוטבית. כל תרופה עשויה להשפיע באופן שונה על אדם ספציפי ואין תרופה אחת שמתאימה ונכונה לכולם. לעיתים מדובר בתהליך של בחינה, ניסוי וטעייה עד שאתם מוצאים את הטיפול התרופתי הטוב ביותר עבורכם. לכן, חשוב ללמוד ולהכיר את האופציות הקיימות בסל התרופות בקופות החולים ולעבוד בשיתוף פעולה מלא עם הרופא המטפל כדי לבחור את התרופה או התרופות המתאימות ביותר עבורכם.

  

- תוכן זה אינו מחליף ייעוץ פסיכיאטרי -

 

  

 

עדכון אחרון: 

 

16 בדצמבר 2023

 

 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

מקורות:

 

Aiken, C., & Newsome, K. (2021, August 3). Four Myths About Lamotrigine. Psychiatric Times. Retrieved from https://www.psychiatrictimes.com/view/four-myths-lamotrigine

 

Kato TM, et al. (2018) Mitochondrial dysfunction causes hyperexcitability of serotonergic neurons. Molecular Psychiatry

 

Hafeman, D.M. (2020). Lithium Versus Other Mood-Stabilizing Medications in a Longitudinal Study of Youth Diagnosed With Bipolar Disorder. VOLUME 59, ISSUE 10, P1146-1155, OCTOBER 01, 2020

  

Lähteenvuo, M., Tanskanen, A., Taipale, H., et al. (2018). Real-world Effectiveness of Pharmacologic Treatments for the Prevention of Rehospitalization in a Finnish Nationwide Cohort of Patients With Bipolar Disorder. JAMA Psychiatry, 75(4), 347–355.

 

Lintunen, J., Lähteenvuo, M., Tanskanen, A., Tiihonen, J., & Taipale, H. (2023). Non-adherence to mood stabilizers and antipsychotics among persons with bipolar disorder – A nationwide cohort study. Journal of Affective Disorders. Advance online publication. https://doi.org/10.1016/j.jad.2023.04.030 

 

Perrone, J., & Mudan, A. (2023). Lithium poisoning. Uptodate. Retrieved from https://www.uptodate.com/contents/lithium-poisoning

 

Phelps, J. (2014, September 19). Meds Mood Stabilizers [Update 3/2022]. Psycheducation. Retrieved from https://psycheducation.org/blog/mood-stabilizers/

 

Pompili, M., Berardelli, I., Sarubbi, S., Rogante, E., Germano, L., Sarli, G., Erbuto, D., & Baldessarini, R. J. (2023). Lithium treatment versus hospitalization in bipolar disorder and major depression patients. Journal of Affective Disorders, 340, 245-249. https://doi.org/10.1016/j.jad.2023.08.028

  

Rhee., et al (2020). 20-Year Trends in the Pharmacologic Treatment of Bipolar Disorder by Psychiatrists in Outpatient Care Settings. The American Journal of Psychiatry. https://ajp.psychiatryonline.org/doi/10.1176/appi.ajp.2020.19091000

  

 

מהי גישה טרנס דיאגנוסטית בטיפול נפשי?

 

תיאוריה טרנס-דיאגנוסטית היא גישה להבנת הפרעות פסיכולוגיות מעבר למבנה הרעיוני שמספקת האבחנה.

גישות טרנס דיאגנוסטיות מבטיחות המשגות מוצקות של פסיכופתולוגיה וטיפולים יעילים שניתנים להכללה. 

פסיכותרפיה טרנס דיאגנוסטית חותרת ליישם את אותם עקרונות טיפוליים בסיסיים למכלול של הפרעות פסיכיאטריות. 

המסגרת הטרנס דיאגנוסטית מעודדת הבנה של התהליכים שמאירים גם את הדמיון וגם את ההבדלים בין הפרעות, בזמן שהיא שומרת על הידע שנצבר ממדע האבחון.

הקריטריון הזה מספק נקודת התחלה המשגתית.

גישות טרנס דיאגנוסטית היא דרך חדשנית לשלב בין ידע, מחקר טיפולי ופסיכופתולוגיה התפתחותית, שנותנת השראה לחדשנות בתחום פיתוח הטיפולים על ידי זיקוק רכיבי הליבה של טיפול, מבין ההתערבויות מבוססות הראיות שקיימות כיום בפסיכולוגיה טיפולית. 

 

הנה הסבר קצר שמעניק דיויד בארלו,

מטפל, חוקר וממפתחי הגישה המאחדת בטיפול CBT: 

 

 

 

CBT טרנס דיאגנוסטי

 

טיפול התנהגותי קוגניטיבי טרנס-דיאגנוסטי מבקש לזהות תהליכי ליבה קוגניטיביים התנהגותיים שרלוונטיים במגוון הפרעות ומפתח כלים טיפוליים מתאימים.

ראייה זו מנוגדת לגישות CBT סטנדרטיות שספציפיות להפרעה ספציפית.

טיפול CBT עם דגש טרנס דיאגנוסטי מתייחס לטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים שמיושמים עבור מטופלים עם מגוון אבחנות מה- DSM-5.

מספר טיפולים טרנס דיאגנוסטיים פרטניים מבוססי מחקר פותחו בשנים האחרונות, למשל הפרוטוקול המאוחד (Unified Protocol; Barlow et al., 2011) טיפול tCBGT קבוצתי (Norton, 2012) וטיפולי CBT שמועברים אונליין (Newby et al. 2013, Johnston et al. 2011).

 

גישות טרנס דיאגנוסטיות נמצאו כרלוונטיות במיוחד לטיפולי CBT לבני/ות נוער, אם לוקחים בחשבון את השיעורים הגבוהים של קומורבידיות (תחלואה נלווית) בקרב מתבגרים ואת השינוי ההתפתחותי מהיר. 

 

בעשור האחרון, מאז האזכור הראשון של המונח ״טיפול טרנס דיאגנוסטי״ ותיאוריות מאוחדות של פתולוגיה, העניין בנושא גברבמידה ניכרת. 

 

 

עמית (שם בדוי) היא אישה בת 45 הסובלת מזה מספר שנים מדיכאון וטראומה. יש לה היסטוריה של התעללות והזנחה בילדות, מה שהשפיע באופן משמעותי על רווחתה הרגשית והנפשית. עמית מתמודדת גם עם הערכה עצמית נמוכה, תחושות של ביטחון עצמי פגוע ונטייה לצלול במחשבות שליליות וחוויות עבר.

 

עמית ניסתה בעבר כמה גישות טיפוליות, כולל טיפול תרופתי וטיפול מסורתי בשיחות, אך גילתה שהן לא מספקות לה הקלה משביעת רצון. היא הרגישה שחוויות העבר שלה לא זכו לעיבוד מתאים ושתסמיני הדיכאון והטראומה שלה היו קשורים זה בזה.

 

בטיפול הנוכחי שהחלה לאחרונה עמית עובדת עם מטפלת בגישה טרנסדיאגנוסטית. העבודה הטיפולית מתמקדת בתהליכים הבסיסיים התורמים להפרעות נפשיות משולבות, במקום התמקדות במאפיינים פרטניים. המטפלת ועמית רואות בדיכאון ובטראומה שתי הפרעות המתרחשות לעתים קרובות יחד ונוטות להחמיר זו את זו. הן מתמקדות במאמץ לעבד ולהבין את החוויות הטראומטיות ולפתח אסטרטגיות התמודדות לניהול תסמיני הדיכאון והחרדה. עמית גם לומדת ומתרגלת טכניקות מיינדפולנס שנועדו לעזור לה להתמקד ברגע הנוכחי ולשבור את מעגל הרומיניציות של מחשבות שליליות חודרניות.

 

במקביל, עמית משתתפת גם במפגשי טיפול קבוצתי, בהם היא מתחברת לאחרים, החולקים חוויות דומות. מעבר לתיקוף ולהבנה המשותפת, היא נהנית מהיכולת ללמוד על האופן בו מתמודדים אחרים מיישמים את אסטרטגיות ההתמודדות שנרכשו בטיפול. 

 

בראייה של כמה חודשים לאחור, נראה שגישת הטיפול הטרנסדיאגנוסטי, למרות היותה תחום חדש ומתפתח, הייתה יעילה מאוד עבור עמית. היא חווה שיפור של ממש בסימפטומים שלה והצליחה להתקדם בהתמודדות עם החוויות הטראומטיות של, לצד ופיתוח כישורים לנהל את הדיכאון והחרדה בצורה הרבה יותר יעילה. 

 

 

 

אבחון טרנס דיאגנוסטי

 

אבחון טרנס דיאגנוסטי נולד בשני העשורים האחרונים מתוך כמה צרכים.

 

פייבורן, קופר ושפרן (2003) העלו את הצורך בתיאוריה שתשפר את היעילות של טיפול התנהגותי להפרעות אכילה ע״י בחינה מחדש של האופן שבו נוסחה הערכת-יתר של המטופל בנוגע לאכילה, לדימוי הגוף ולמשקל שלו. 

 

המודל שלהם הציע כי 4 מנגנונים שונים משחקים תפקיד בשימור פתולוגיה של אכילה, מנגנונים שעזרו להסביר מורכבויות קליניות שנצפו לעתים קרובות בבולימיה, אנורקסיה והפרעות אכילה לא טיפוסיות, כמו שיעור גבוה של קומורבידיות, מעברים זמניים בין מצבים אבחוניים ודפוסי התנהגות בעייתיים. 

 

הם פיתחו התערבות טרנס דיאגנוסטית שכיוונה לתהליכי הליבה המשותפים באמצעות ״חבילה אחת״ יעילה. 

 

 

הפרוטוקול המאוחד

 

בערך באותו זמן  פיתחו ברלו, אלן וצ׳ואט את ״הפרוטוקול המאוחד״ שנועד להתייחס לבעיות על ספקטרום רחב של הפרעות רגשיות. 

 

הם שמו לב למאפיינים דומים באטיולוגיה ובמבנה החבוי של מבנים של הפרעות והציעו לזקק סט של תהליכים פסיכולוגיים שיספקו גישה טיפולית יעילה ואיתנה. 

הפרוטוקול המאוחד שנוצר התמקד בשינוי הערכות קוגניטיביות קודמות, מניעת הימנעות רגשית והקלה על נטיות לפעולה שהיו עצמאיות ממצבי רוח לא מווסתים. 

 

בעיקר במקרים של הפרעות חרדה ודיכאון, חפיפת הסימפטומים והפנומנולוגיה, הקומורבידיות הגבוהה והזיקה הזמנית בין הפרעות, וגם חוסר הספציפיות בתגובה הטיפולית – כל אלה קראו לגישה שתדגיש דמיון בין הפרעות, במקום הבדלים. 

 

המוטיבציה לפתח פרוטוקול עם גישה מאחדת היה נעוץ גם בהבנה ההולכת וגדלה בעקבות מחקרים, וברצון להקל על הפיזור של הפרקטיקה מבוססת הראיות.

 

אחרי כמה עשורים של פיתוח טיפולים בפסיכולוגיה, התפתחו מאות פרוטוקולים טיפוליים, רובם עם מידה משתנה של רכיבים חופפים.

 

 

טיפול מבוסס תהליך (PBT)

 

לאן פסיכותרפיה מבוססת ראיות אמורה להגיע?

 

הרי תיאורטית ניתן להגיע לאין סוף פרוטוקלים.

 

הייז והופמן (2018) טוענים שעולם הפסיכותרפיה התפתח מספיק והבשיל בכדי התמקד בשאלת יסוד חדשה:

 

"אילו תהליכי ליבה ביו-פסיכו-סוציאליים יש לגייס מול מטופל ספציפי בהתחשב במטרה ספציפי במצב ספציפי, וכיצד ניתן לשנות אותם בצורה היעילה ביותר? ”

 

מענה לשאלה זו הוא המטרה של כל צורה של טיפול מבוסס תהליך (PBT), אותו אפשר להגדיר כשימוש מבוסס הקשר בתהליכים קליניים מבוססי ראיות, המקושרים בכדי לסייע בפתרוןהבעיות ולקידום השגשוג של מטופלים.

בניגוד לטיפולים הממוקדים בבעיות, PBT מכוון לתהליכים הנגזרים תיאורטית ונתמכים אמפירית בדרך לשינוי טיפולח חיובי.

לפי הופמן והייס, גישה מבוססת תהליך היא המפתח לעתיד הטיפול מבוסס הראיות.

 

 

האם דפוסי שינוי בטיפול חשובים יותר מהאבחנה?

 

בהמשך לגישה הטרנס דיאגנוסטית שמדגישה תהליכי ליבה משותפים, מחקר עדכני מציע להעמיק עוד צעד ולהתבונן לא רק במה שמתרחש אצל המטופל, אלא באופן שבו הדברים משתנים לאורך זמן. ממצאים ממדידות של תהליכים טיפוליים מצביעים על כך שהבדלים בין אבחנות שונות מיטשטשים כאשר בוחנים את הדינמיקה האישית של כל מטופל וכי השינוי הקליני קשור פחות לסוג ההפרעה ויותר לדפוסי תנודה, יציבות והתארגנות פנימית של החוויות. כך, 

למשל, שיפור בטיפול נקשר לעלייה הדרגתית ברגשות חיוביים, בתובנה ובמוטיבציה, לצד ירידה בתנודתיות ובעוררות הלא יציבה של המערכת הנפשית, תהליך שניתן להבין כהתבססות של דפוסים יציבים יותר של ויסות והתמודדות. 

ממצאים אלה מחזקים את המעבר מגישות המבוססות על אבחנה לגישות מבוססות תהליך, ומציעים לראות בפסיכותרפיה מערכת דינמית שבה שינוי מתרחש דרך ארגון מחדש של דפוסים פנימיים לאורך זמן, באופן שמאפשר התאמה מדויקת יותר של ההתערבות לכל מטופל באופן אינדיבידואלי.

 

  

הארווי, וואטקינס, מנסל ושפרן (2004) הוציאו לאור כרך מקיף שחקר את תפקיד תהליכי המפתח הקוגניטיביים וההתנהגותיים והסבירו את ההתפרצות והשימור של כל טווח ההפרעות הפסיכולוגיות אצל מבוגרים.

הם גם הציעו כמה תיאוריות שהסבירו איך תהליכים נפוצים יכולים להוביל להפרעות נבדלות, רכיב קריטי במודלים טרנסדיאגנוסטיים.

אפשר להבחין ב-3 מאפיינים נבדלים של מסגרת העבודה הטרנס דיאגנוסטית: 

1. מחקר מנגנונים וטיפול המתמקד בזיהוי נקודות דמיון ושוני בהפרעות שונות ומיוצג על ידי סיווג במערכות כמו ה- DSM, המדריך לאבחון וסטטיסטטיקה של הפרעות נפשיות.

2. תהליכים בסיסיים (מנגנונים ביו-פסיכו-סוציו-התנהגותיים) משמשים כיחידת מפתח לניתוח שנועד להשוות ולהנגיד בין הפרעות. 

3. המשגות טיפול ואסטרטגיות המכוונות למנגנוני הליבה האלה הן בעלות פוטנציאל לייצר התערבויות יותר חסונות ויעילות. 

 

 

 

ניסוח טרנסדיאגנוסטי אצל בני נוער

 

התיאור המובהק הראשון של התערבות טרנסדיאגנוסטית אצל נוער היה ב-2004 ומאז התחום התרחב מהר מבחינת בסיס מושגי, מתודולוגיה וטיפול בגישות טרנסדיאגנוסטיות בילדים ונוער. 

 

ההתלהבות מוצדקת:

יש כמה גורמים שהופכים את הגישות האלה לרלוונטיות במיוחד להבנה של בעיות רגשיות והתנהגותיות אצל נוער. 

 

קודם כל, העובדה שחצי מההפרעות שנמשכות כל החיים מתחילות עד גיל 14 מציעה שכל גישה שמשפרת מניעה והתערבות מוקדמות היא מבורכת.

 

שנית, השיעור של קומורבידיות אצל ילדים ונוער הוא אפילו יותר גבוה מאשר אצל מבוגרים, עד כדי כך שזה לא נחשב חריג.

 

שלישית, התחום הזה הופך יותר ויותר מודע לחשיבות של המשגה ממדית של מצוקה ותוצאות בתחומים מרובים (למשל לקות תפקודית וסימפטומים).

 

זה נכון גם למבוגרים. מודלים ממדיים יכולים להיות אפילו יותר רלוונטיים לילדים, בגלל שקיימת חפיפה גדולה בין סימפטומים אצל הפרעות בקרב נוער, והתפתחות מהירה מובילה לסימפטומים חולפים בין מצבים התפתחותיים.

 

ב-2022 פורסם מחקר הערכה לגבי תכנית טרנסדיאגנוסטית התערבות מבוססת טלתרפיה למתבגרים, בת שישה מפגשים, בהובלת הורים (Guzick et al, 2022).

התערבות קוגניטיבית התנהגותית זו עברה אדפטציה מתוך פרוטוקול מבוסס ראיות כדי לעזור לבני נוער בגילאי 5 עד 13 לנהל בעיות רגשיות במהלך הקורונה. 

 

בגלל שיש הרבה ״מודיעים״ (הורים, מורים וכו׳) זה מוסיף מורכבות לתמונת האבחון, מה שיכול להתאים למודלים ממדיים ורב-תחומיים. דבר רביעי, גישה טרנסדיאגנוסטית יכולה לעזור להסביר תופעות התפתחותיות כמו מסלולי חיים מגוונים או Multifinality (מקרה בו גורם סיכון יחיד מוביל לביטוי של הפרעות שונות).

 

מחקר טרנסדיאגנוסטי מעודד הערכה בו-זמנית של תהליכים מרובים (גורמי סיכון, מתווכים וממתנים) של הפרעות מרובות. הגישה הזו מאפשרת הבנה ייחודית של ההשפעה היחסית של תהליכים מרובים המעורבים בהתפחתות סימפטומים ואיך הם יכולים לגרום לתוצאות מאוחדות ונבדלות אצל אנשים שונים. 

 

 

 

הגדרת מחקר וטיפול טרנסדיאגנוסטיים

 

בבסיס, המחקר הטרנסדיאגנוסטי כולל כל מחקר שבאופן מפורש מכוון להבהיר את התהליכים המשותפים שמחברים או מבדילים בין הפרעות מרובות.

מודלים של גורמים טרנס-דיאגנוסטיים מעוצבים בדרך כלל כדי לאפיין תחלואה נלווית של הפרעות נפשיות שכיחות.

עם זאת, מודלים כאלה יכולים גם לזהות הפרעות אחרות, כמו הפרעות על ספקטרום סכיזופרניה, הפרעות אכילה והפרעות בתפקוד המיני.

מחקר כזה של מנגנונים יכול להיות מכוון להסביר הבדלים בין שני סטים או יותר של בעיות, אבל סטים של בעיות יכולים להיות מוגדרים כאבחנות, סוגי הפרעות או צבירים התנהגותיים/רגשיים/בינאישיים.

 

טיפול טרנסדיאגנוסטי מכוון להתייחס לריבוי הפרעות או סטים של בעיות באמצעות סט משותף של טכניקות או התערבויות, אבל חשוב להבין שהמאפיין המגדיר התערבויות טרנסדיאגנוסטיות הוא שהן מכוונות לזיהוי סט בסיסי של תהליכי ליבה, וזה מבדיל אותם מאקלקטיות טיפולית, שמתבססת בעיקר על סיבות פרגמטיות בסגנון אד הוק.

 

מה שמובלע בהגדרות הללו הוא הציפיות שמחקר של תהליכים מרובים בהפרעות מרובות יוסיף כוח הסברי מעבר למה שאפשר להשיג רק ע״י מחקר של  אותם תהליכים ביחס להפרעה אחת.

 

עוד הנחה היא שכשהמטרה היא תהליכי ליבה מאחדים – ההתערבות מקבלת יותר כוח, חסינות או יעילות. האם הגישה הזו היא מהפכה במדע או רק התפתחות בהתקדמות?

 

יש טענות שביחס לנוער,  מחקר וטיפול טרנסדיאגנוסטיים הם הרחבה טבעית של ה-best practices.

 

הרבה חוקרי מבוגרים החשיבו את זה לתנועה מהפכנית ללמידת ריבוי הפרעות בבת אחת, אבל מחקר כזה הוא שגרתי כבר הרבה שנים ביחס לנוער.

 

קומורבידיות בולטת ומעברים התפתחותיים מהירים באוכלוסייה הזו מכתיבים גישה גמישה.

לכן, מחקר טרנסדיאגנוסטי מספק מסגרת מאוחדת שמקבצת ביחד מחקר אמפירי, פסיכופתולוגיה התפתחותית ומחקר טיפולים.

ועדיין, מחקר טרנסדיאגנוסטי מציע הרחבה ייחודית ובעלת ערך לגישות הקודמות.

 

גישות טראסדיאגנוסטיות אינן טוענות להמרה מוחלטת של הפרדיגמה ממחקר של קטגוריות נבדלות למודל ממדי לחלוטין.

 

ניתן לזהות את האתגרים המתודולוגיים והסטטיסטיים בהשגת בהירות כזו – יכול להיות שכרגע לא זמינות המתודות לסיפוק הקריטריון במלואו אבל השאיפה היא שהמדע הטראנסדיאגנוסטי יכוון לזיהוי המספר הנמוך ביותר של מנגוני מפתח שיש להם את הכוח ההסברי הכי חזק להבנה של הפרעות פסיכולוגיות.

 

יש עדיין הרבה צעדים עד שזה יקרה וכנראה שהמחקר הטרנסדיאגנוסטי יצטרך עוד להראות את הערך הייחודי שלו על פני גישות עכשוויות אחרות, להראות יעילות גבוהה יותר וחסינות.

 

טיפולים טראנסדיאגנוסטיים חייבים גם להבחין את עצמם מגישות אקלקטיות ולשמור על המנגנונים שלהם ממוקדים בהגברת הביסוס המדעי שלהם. הספרות הנוכחית לא עונה על הציפיות האלה, והמחקר המובהק והמכוון של מנגנונים טראנסדיאגנוסטיים וטיפולים מאוחדים עוד נמצא בחיתוליו. אבל יש התקדמות מרשימה. 

 

 

מנגנונים טרנסדיאגנוסטיים

 

הבנה של מנגנונים משותפים פוטנציאליים הכרחית לבניית טיפולים שישרתו פונקציות טראסדיאגנוסטיות. מחקרים על תהליכים בסיסיים כבר החלו. מנגנונים שיש להם תמיכה הולכת וגדלה כתהליכים טרנסדיאגנוסטיים כוללים סגנונות התמודדות, הטיות קוגניטיביות, הימנעות התנהגותית, רומינציות ויחסים עם בני הגיל. 

 

 

מתח והתמודדות

 

תגובת האדם לאירועי חיים מלחיצים היא תהליך אחד שהוצע כדי להסביר פסיכופתולוגיה של מגוון סוגי הפרעות או בעיות.

 

ממצאים של מחקרים רבים הראו שמתח קשור להפנמה והחצנה גוברות של סימפטומים על פני זמן. יש מחקרים שקישרו גורמי מתח ספציפיים להפרעות ספציפיות, כמו תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) בעקבות ניצול מיני ומחקרים אחרים הציעו שאין קשר ברור בין סוג האירוע השלילי לתוצאות ההפרעה.

 

גורמי מתח כרוניים כמו עוני נמצאו קשורים גם לסימפטומים מוחצנים וגם למופנמים. נראה שמאורעות חיים מלחצים משפיעים על יכולת הוויסות של בני נוער, ואולי הקומורבידיות קורה בגלל חוסר הוויסות ששוכן בבסיס ריבוי הפרעות, או שמתח משפיע על כמה תהליכי ויסות שנמצאים בבסיס הפרעות עצמאיות שקורות זו לצד זו.

 

כדי לחקור את האפשרויות האלה נבחנו  תהליכי ויסות רבים שקשורים להפרעות שונות. באופן ספציפי, נחקר התפקיד של אסטרטגיות התמודדות שונות ביחסים בין מתח לסימפטומולוגיה.

 

מחקר אחד מצא שבני נוער עם רמות גבוהות יותר של מתח בחיים היו בעלי סיכוי יותר נמוך להיות בעלי מיומנויות התמודדות שקשורות לפחות בעיות כלליות.

 

מחקר אחר העלה כי מתח שמקורו בעוני קשור מאוד לסימפטומים מוחצנים ומופנמים כאחד, אבל שאסטרטגיות המודדות אקטיביות משמשות חוצץ נגד סימפטומולוגיה גבוהה יותר.

 

בחד, המחקרים מציעים שצורות נפוצות של מתח יכולות להיות טריגר לטווח מגוון של תגובות סימפטומטיות בקרב בני נוער ושחוסר ויסות בחלק מאסטרטגיות ההתמודדות הנפוצות יכול לקבוע מי יפגין מצוקה ומי לא. 

  

בהתבסס על מחקרים, הספרות הקיימת על מתח מציעה שני כיוונים מעניינים למחקר טרנסדיאגנוסטי עתידי:

1. מסלול מסורתי לזיהוי איזה תהליכי ויסות פנימיים מתווכים בהשפעה של מתח וגורמי לחץ שונים על תפקוד והתפתחות האדם. 

2. חקירה שמטרתה לקבוע לאיזה סוגים של גורמי מתח יש תפקידים ייחודיים או משותפים להפרעות ולסטים של בעיות. שימוש במודל שמשלב בין גורמי מתח לבין פגיעויות קיימות שתורמות להתפתחות סימפטומים, יכול להיות כיוון חדשני למחקר טראנסדיאגנוסטי בנוגע לשני הרכיבים של המודל.

 

 

תהליך קשב

 

עוד תהליך שכל הנראה יכול לשרת תפקידים מנגנוניים בין הפרעות הוא קשב קוגניטיבי. יש ראיות לכך שדיספונקציית קשב היא גורם טראנסדיאגנוסטי. מחקרים ניסויים ומבוססי ספרות מספקים תמיכה ראשונית לתפקיד תהליכי קשב, ובעיקר הטיות בעיבוד מידע, בשימור צורות שונות של הפרעות בנוער, כולל הפרעות חרדה והתנהגות. תוכנות מבוססות מחשב שעוצבו במיוחד לשינוי תהליכי קשב יושמו על נוער חרדתי, ומחקר עתידי ודאי יפתח פרוטוקולים כאלה בנוגע למגוון בעיות. 

 

 

הימנעות קוגניטיבית והתנהגותית

 

הימנעות מתייחסת למצב שבו אדם לא נכנס לסיטואציות או עוזב באופן לא בוגר מצבים שמעוררים בו פחד או מצוקה.

התנהגות נמנעת מוגדרת על ידי העצמה שלילית שההתנהגות מקבלת על ידי בריחה מגורמי לחץ, והיא יכולה להיות גם התנהגותית (למשל בריחה) וגם קוגניטיבית (למשל דאגות).

 

מחקרים על נוער הראו שמיומנויות התמודדות של חוסר השתתפות קשורות ללקות מוגברת על רקע הפרעות, כולל סימפטומים של הפנמה והחצנה.

 

בספרות הטיפולית נמצא קשר בין טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT) להפרעות חרדה, שלימד מיומנויות התמודדות אקטיביות במקום נמנעות והביא לשינוי משמעותי בתוצאות התנהגותיות אחרות.

 

רומינציות, למשל, נמצאו במחקרים כמנבאות דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה והתנהגויות של פגיעה עצמית אצל בני ובנות נוער.

 

מחקרים הראו שחוויות של כישלון מנבאות רומינציות, ורומינציות מנבאות חרדה ודיכאון מוגברים אצל נוער.

 

מחקרים רבים אודות רומינציות בנוער תומכים בתפקיד הטראנסדיאגנוסטי של רומינציות בהפנמה והחצנה של בעיות באוכלוסייה זו.

 

 

קשרים חברתיים

 

עוד גורם בסיסי חשוב בהתפתחות ושימור הפרעות פסיכולוגיות מרובות הוא ההיקף שבו בני נוער נדחים או מתקבלים על ידי בני גילם. 

 

בני נוער דחויים נמצאים בסיכון יותר גבוה לקשיים בינאישיים, רגשיים ולימודיים, וגם להפנמת בעיות כמו חרדה ודיכאון.

 

בעיקר נמצא קשר בין דחייה חברתית בקרב נוער לחרדה חברתית.

 

גם נוער דיכאוני נוטה להיות בעל שיעור גבוה של קשיים בינאישיים.

 

שיעור דחייה גבוה יותר בילדות מנבא בעיות התנהגות. 

 

 

טיפולים טרנסדיאגנוסטיים לילדים ונוער

 

מלבד טיפולים לילדים ונוער שמשתמשים באופן מובלע בגישות טרנסדיאגנוסטיות, יש גישות טיפוליות טרנסדיאגנוסטיות במהותן.

 

הגישה הראשונה פותחה ב-2009 כהרחבה של ״הפרוטוקול המאוחד לטיפול בהפרעות רגשיות״ שנועד למבוגרים (UP-A). 

  

הפרוטוקול עבר הרבה שינויים, אבל במקור התרכז ב-3 רכיבי ליבה:

1. שינוי הערכות קוגניטיביות קודמות.

2. מניעת הימנעות רגשית.

3. עידוד פעולות לא-עקביות עם מצבים רגשיים מופרעים. 

 

השוני בגרסת הילדים הוא בשילוב שפה ודוגמאות מתאימות לשלב ההתפתחותי, הגברת הפעילות במפגש עם המטפל ודגש על שת״פ של הילד או המתבגר ומעורבות הורית. 

 

הפרוטוקול המעודכן לנוער, UP-Y,  חילק את 3 רכיבי המפתח ל-5 חלקים הכרחיים:

1. פסיכו-חינוך על רגשות וכאב.

2. מודעות לרגשות וכאב. 

3. גמישות פסיכולוגית וקוגניטיבית.

4. שינוי דרך חשיפה של התנהגויות שמונעות ע״י רגש.

5. סקירת טיפול ומניעת הדרדרות.

 

 וכן מספר רכיבים אופציונליים:

1. בנייה ושימור של מוטיבציה. 

2. שמירה על הביטחון (במקרה של נוער אובדני).  

3. הורות לנער אמוציונלי.  הפרוטוקולים המאוחדים מספקים ארגז כלים מקיף של מיומנויות שנועדו לכוון לכמה תהליכים אוניברסליים קריטיים: הערכות קוגניטיביות קודמות, הימנעות רגשית והימנעות התנהגותית.

 

 ב-2012 נעשתה אדפטציה לפרוטוקול המאוחד, עם מיקוד על כאב נלווה, שימוש בחומרים אסורים וסביבת בי״ס. 

מחקרי פיילוט בכל אחד מהנושאים האלה הראו ירידה גם בתסמיני חרדה וגם בתסמיני דיכאון בשיעור דומה במהלך הטיפול, ואלה הובילו גם להפחתה בדירוג החומרה הקליני לאחר הטיפול. תסמיני החרדה המשיכו לרדת אחרי הטיפול, ואלה של דיכאון נותרו ב״פלאטו״. 

ב-2009 פותח טיפול אקטיבציה התנהגותית קבוצתי (GBAT) כטיפול טרנסדיאגנוסטי שמכוון להימענות התנהגותית כמנגנון נפוץ אצל נוער עם חרדה ודיכאון. הטיפול פועל להפחתה של תסמיני הדיכאון ע״י פעילות עם מעצימים טבעיים ומעודד חרדתיים ללמוד לסבול את המצוקה הזמנית ולהתמודד איתה באמצעות גירויים מעוררי פחד. מחקר על טיפול בשיטה הראה ירידה בלקות, כולל לאחר הטיפול. הטיפול מגביר את ההכללה ואת הפישוט בכך שהוא מאפשר למטפלים ולנערים להשתמש רק במדריך כתוב אחד ובסט אחד של כלים לפתרון בעיות גם עבור תסמיני דיכאון וגם עבור תסמיני חרדה. 

 

פיתוח מ-2008, המכונה טיפול התנהגותי קצר משולב (IBBT), תורם לטיפולי CBT טראנסדיאגנוסטיים לחרדה ודיכאון אצל ילדים ונוער בני 7-17 שיש להם הפרעה מפנימה. הטיפול, שניתן במרפאה, כולל חשיפה ואקטיבציה התנהגותית שמכוונים להימנעות. 

 

אחרי פיילוט מבטיח, ה-IBBT הורחב ל״ארגז כלים טרנסדיאגנוסטי מפנים״ לטיפול בחרדה, דיכאון ותלונות סומטיות אצל ילדים, עם שני פרוטוקולים: 

BBT לילדים עם חרדה ודיכאון (לשעבר IBBT) ו-BBT לילדים עם חרדה וכאבי בטן. 

 

המטרה היא ללמד צעירים איך לסבול כאב לאורך זמן דרך השתתפות בפעילויות מהנות ושימוש בהצהרות עצמיות חיוביות. הטיפול גם מרחיב את המעורבות ההורית. חקרי מקרה מצביעים על הפחתה בתסמינים בקבוצות רבות של הפרעות בעקבות BTT. 

 

 

תכנית EMOTION

 

ב-2013 פותחה תוכנית EMOTION להתמודדות ילדים עם חרדה ודיכאון כתוכנית טרנסדיאגנוסטית לזיהוי ומניעה מוקדמים של תסמיני דיכאון וחרדה בבי״ס.

זוהי תכנית של 20 מפגשים קבוצתיים שמעבירים פסיכולוגים חינוכיים וקליניים בבתי ספר, תוך שהם עושים שימוש בטכניקות ליבה טיפוליות של שמכוונים למטרה אחת, כדי לכוון למנגנון משותף לדיכאון וחרדה: הימנעות ודפוסי חשיבה לא סתגלניים.

התכנית מתייחסת להיבטים פסיכוחינוכיים, פתרון בעיות, הבנייה קוגניטיבית, אקטיבציה התנהגותית וחשיפה הדרגתית דרך פעילויות ידידותיות לילדים והתנסויות.

מחקר פיילוט הראה פוטנציאל לאפקטיביות של התכנית.

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

עדכון אחרון: 

 

7 באפריל 2026

  

 

 

 

  

מקורות:

 

גיל, צ. , טמיר, א. (2019). הראיות לפסיכותרפיה מבוססת ראיות. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3830

 

Barlow DH, Farchione TJ, Bullis JR, et al.: The Unified Protocol for Transdiagnostic Treatment of Emotional Disorders compared with diagnosis-specific protocols for anxiety disorders: a randomized clinical trial. JAMA Psychiatry 2017; 74:875–884

 

Dalgleish, T., Black, M., Johnston, D., & Bevan, A. (2020). Transdiagnostic approaches to mental health problems: Current status and future directions. Journal of consulting and clinical psychology, 88(3), 179–195 

 

Guzick AG, Leong AW, Dickinson EM, Schneider SC, Zopatti K, Manis J, Meinert AC, Barth AM, Perez M, Campo DM, Weinzimmer SA, Cepeda SL, Mathai D, Shah A, Goodman WK, Salloum A, Kennedy S, Ehrenreich-May J, Storch EA. Brief, parent-led, transdiagnostic cognitive-behavioral teletherapy for youth with emotional problems related to the COVID-19 pandemic. J Affect Disord. 2022 Jan 11;301:130–7. doi: 10.1016/j.jad.2022.01.034. Epub ahead of print. PMID: 35031335; PMCID: PMC8752168.

 

Hofmann, S. G., & Hayes, S. C. (2019). The Future of Intervention Science: Process-Based Therapy. Clinical psychological science : a journal of the Association for Psychological Science, 7(1), 37–50. https://doi.org/10.1177/2167702618772296

  

Kristjánsdóttir H, Salkovskis PM, Sigurdsson BH, Sigurdsson E, Agnarsdóttir A, Sigurdsson JF. Transdiagnostic cognitive behavioural treatment and the impact of co-morbidity: An open trial in a cohort of primary care patients. Nord J Psychiatry. 2016;70(3):215-23

  

Norton, P. J. (2012). Group Cognitive-Behavioral Therapy of Anxiety: A transdiagnostic treatment manual. New York, NY: Guilford Press 

 

Pearl, S. & Norton, P. J. (2017). Transdiagnostic versus diagnosis specific cognitive behavioural therapies for anxiety: A meta-analysis. Journal of Anxiety Disorders, 46, 11-24 

 

Schaeuffele, C., Meine, L. E., Schulz, A., & Hofmann, S. G. (2024). A systematic review and meta-analysis of transdiagnostic cognitive behavioural therapies for emotional disorders. Nature Human Behaviour, 8(4), 493–509. https://doi.org/10.1038/s41562-023-01787-3

 

Seizer, L., Kratzer, L., Löchner, J., Schöller, H., Aichhorn, W., & Schiepek, G. (2026). Psychotherapy Process Dynamics and Their Relation to Treatment Success Do Not Differ Across Diagnoses. Clinical psychology & psychotherapy, 33(1), e70222. https://doi.org/10.1002/cpp.70222

 

איך יומן לתיעוד מחשבות

מקדם טיפול CBT?

 

 

כתיבת יומן לתיעוד מחשבות (thought records - TRs) היא טכניקה פשוטה ויעילה שיכולה לעזור לשפר את החיים עם הפרעות חרדה.

כשכותבים יומן אישי אפשר לעקוב אחרי ההתקדמות בתהליך הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, לחקור רגשות ולנהל מתח כחלק אינהרנטי מטיפול בחרדה.

אבל לא פחות מכך, עצם הכתיבה, אותה פעולה מזככת שמעניקה אותיות, מילים, צורות ומשפטים למה שקורה לנו בפנים וכותבת אותן על דף, היא כשלעצמה בעלת פונקציה מרפאת. 

 

שימוש בשיטה זו במקביל עם טיפול פסיכולוגי עיקרי יכול להוסיף המון, כי הוא משמש לתרגול עצמי לעבר שיפור והתקדמות אל מטרות הטיפול.

 

מה כותבים ביומן טיפולי?

ביומן אישי משתפים:

כותבים את המחשבות האוטומטיות, הרגשות, התחושות והתפיסות ביחס לאירועים שמתרחשים ומתעדים את החוויות הפנימיות של מסע החיים.

מחקרים הראו שיש מלא תועלות בכתיבת יומן ואחד הצדדים הכי נחקרים של זה הוא האפקט המרפא.

נקבע שלאנשים שכותבים יומן יש יותר סיכוי להיות מחוברים לרגשות ולמיומנויות פתרון הבעיות שלהם, וגם נמצא שזה עוזר להקל על מתח, לשחרר שליליות, להתמקד בהכרת תודה ולעבוד על נסיבות ורגשות קשים.

 

השימוש ביומן טיפולי אינו מוגבל כמובן להתמודדות עם חרדות, הוא יכול לשמש לקידום פיתרון במגוון רחב של בעיות, כמו קושי בניהול כעסים:

 

בסדנה לשליטה בכעסים, המשתתפים/ות מתבקשים לנהל יומן מעקב אישי בין המפגשים, שמטרתו לתעד את המהלך של התקף הזעם. הם מתבקשים לציין בטורים מוכנים מראש של התחושות, הרגשות, המחשבות וההתנהגויות שמקדימות את ההתקף. מטופלים נדהמים לגלות כמה הדרגתית ההתפתחות של התקף הזעם, שיש לו נסיבות שחשוב להכיר, שקיימת היסטוריה עם הבעיה מעוררת הכעס, שיש סיבה ותוצאה ואפילו הקשר גופני שמשפיע על מידת המועדות בקריסה לכעס בלתי נשלט. הם מתחילים את הסדנה כשהם משוכנעים שהפיוז נדלק להם מ-0 ל-100 בשבריר שניה ומגלים סיפור שלם שמתגבש ונבנה לאורך שעות ולעיתים אף ימים.

 

 

איך התיעוד ביומן עוזר?

כתיבת יומן כטכניקת התמודדות יכולה לעזור לחקור פחדים, להפחית מתח, להגביר את הרווחה האישית ולדבר בפתיחות על בעיות, תקוות, חלומות ואכזבות, די דומה לדיבור עם חבר קרוב או מטפל. 

אחת הבעיות הכי שכיחות אצל אנשים חרדים ומודאגים היא שהחשיבה מוטה באופן שלילי, בצורה היא מהירה ואוטומטית, עד כדי מצב שלעתים קרובות הם מרגישים רע מבלי להבין מאיפה זה נוחת עליהם.

באמצעות רישום מחשבות ב-CBT ניתן לתרגל זיהוי של מחשבות אוטומטיות.  אחרי שתופסים כמה מהמחשבות האוטומטיות השליליות שלנו מבינים כמה הן משפיעות על החיים.  תרגול חוזר של תיעוד חשיבה ותיקון שלה בדרכים מאוזנות יותר, הופכת את החשיבה המציאותית והפחות מודאגת לטבע שני.

כתיבת יומן נותנת חופש לבטא מחשבות ורגשות עמוקים וזה כלי מעולה לצמיחה והתפתחות.

לאנשים עם הפרעת חרדה יכולה להיות דרך לנקות ולהרגיע את המוח.

דרך הכתיבה משחררים תחושות כלואות ומחשבות שליליות ובורחים מגורמי הלחץ היומיים.

אנשים עם הפרעת חרדה יכולים להשתמש בזה כדי לחקור את החוויות שלהם, לדבר על המאבקים ועל ההצלחות ולהתמודד עם הסימפטומים. כשעוברים על רשומות מהעבר ביומן זה יכול להעלות את המודעות לטריגרים לפאניקה ולחרדה.

חוץ מביטוי עצמי וחקירה, כתיבת יומן גם יכולה להיות דרך אפקטיבית לעקוב אחרי התקדמות וגם אחרי רגרסיה והליכה אחורה.

אפשר לתעד את מה שמרגישים ביחס לטכניקות ההרפיה, להתקפי חרדה, אם יש, ולתסמינים אחרים.

 

כדי להתחיל לנהל יומן צריך לפנות 5-10 דקות. אפשר לקנות מחברת, וכדאי לפנק במחברת מושקעת ובכלי כתיבה שתוכלו להתחבר אליהם. 

אפשר גם להכין אחת, לכתוב במחשב או סתם על דף.

למרות שלדעתי יש משהו מיוחד בנייר שמאוגד ברצף. 

ניתן גם להיות יצירתיים וייחודיים, למשל להוסיף ליומן ציורים, שירים, ציטוטים ותמונות.

 

 

יש אינסוף אפשרויות.

 

 

כשכותבים, חשוב לתת חופש לביטוי עצמי מוחלט.

 

יישום הכתיבה ביומן 

 

הנה כמה טיפים:

 

א. אל תצנזרו את עצמכם - תרשמו כל מה שעולה בראש. אל תדאגו מדקדוק, תחביר והגהה. זה שולי. 

 

ב. היו כנים ופתוחים - אם מה שעוצר אתכם זה שמישהו ימצא את היומן, שמרו אותו במקום בטוח.

 

ג. הזכירו לעצמכם שאין חוקים בכתיבת יומן - כתבו כתיבה אינטואיטיבית. אפשר לכתוב על תובנה שרכשתם היום, על מה שאתם אסירי תודה לגביו, על תקוות לעתיד או על כל מה שבא לכם.

 

ד. הרבה אנשים בוחרים לכתוב יומן כרונולוגי סביב נושא, למשל יומן הודיה, יומן אירועים יומי או מעקב פאניקה וחרדה.

 

ה. נסו להקדיש לפחות 10 דקות עד רבע שעה ביום ליומן. מצאו את הזמן שהכי מתאים לכם, עדיף אולי לפני השינה, אחרי יום ארוך עם המחשבות, הדאגות, התסכולים והתקוות שהצטברו להם. הזדמנות מיוחדת לכתוב כדי לשקף את איך שהיום עבר.

 

ו. נסו לא להתייחס ליומן כאל מטלה, זו ממש הזדמנות ללמוד על עצמכם, להתמודד עם המצב ולגדול כבני אדם. העיקר לא להיות שיפוטיים. 

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

  

 

 

 

מקורות:

  

McManus F, Van Doorn K, Yiend J. Examining the effects of thought records and behavioral experiments in instigating belief change. J Behav Ther Exp Psychiatry. 2012 Mar;43(1):540-7. 

 

Smyth, J. M., Johnson, J. A., Auer, B. J., Lehman, E., Talamo, G., & Sciamanna, C. N. (2018). Online Positive Affect Journaling in the Improvement of Mental Distress and Well-Being in General Medical Patients With Elevated Anxiety Symptoms: A Preliminary Randomized Controlled Trial. JMIR mental health, 5(4)

 

Star, K. (2021). Panic Attack Diary for Tracking Your Triggers. in Verywellmind Website:  Panic Attack Diary for Tracking Your Triggers. https://www.verywellmind.com/anxiety-and-panic-attack-diary-2584057