עבודת כיסאות בטיפול

 

 

מטפלים משתמשים בטכניקות רבות כדי לעזור למטופליהם בבעיותיהם הנפשיות, אחת הנפוצות שבהן היא ״הכיסא הריק״, או עבודת כיסאות.

 

המדובר הוא בשיטה פשוטה וקלה להבנה, תרגיל של טיפול שיחתי בו המטופל מביע את מחשבותיו ורגשותיו כאילו הוא מדבר אל אדם מסוים, שלמרות שאינו נוכח – הוא מדמיין אותו יושב על כיסא ריק ומכוון אליו את מילותיו ומחוותיו.  

טכניקת הכיסאות פותחה כנראה על ידי פריץ פרלס, ממייסדי גישת הטיפול בגשטלט.

 

פרלס הציב כיסא ריק מול המטופל והתבקש לדמיין מישהו - את עצמו, את עצמה, או חלקים ממנו או ממנה -  מתיישבים בכסא,ליד, תוך פיתוח דיאלוג רגשי אותנטי. כיום משתמשים בעבודת כיסאות בכמה שיטות טיפול אקטיביות, ביניהן פסיכודרמה, טיפול ממוקד רגש (EFT) וסכמה תרפיה. 

המטפל עשוי להציע את השיטה כאשר המטופל חש צורך לבטא דבר מה כלפי מישהו שאינו זמין – אדם שמת, נמצא רחוק או אינו זמין רגשית. המטפל יציב כיסא בחדר ויבקש מהמטופל להעמיד פנים שאותו אדם יושב עליו kוהפנות אליו כל אשר עולה בדעתו. 

ישנם מטופלים (וגם מטפלים) שטכניקת הכיסאות תיראה להם מעושה ומלאכותית מדי. וסביר שתחילה יתקשו להיכנס לתרגיל עם כל העוצמה, אבל  עם התקדמות והתרגלות לעבודת כיסאות, ההגנות הולכות ומשתחררות והמטופלים המתנסים ירגישו שהם אכן "מדברים אל" האדם המבוקש באופן יותר ויותר אותנטי. 

המטפל מצדו עשוי לשאול שאלות או להציע נושאים לדיון, כדי שהמטופל יחווה את שעליו לחוות ויתמודד עם מה שברצונו להתגבר עליו. 

במידה והמטופל חש חרדה או כעס קיצוניים, המטפל יכול להתערב כדי לסייע לו בזמן אמת נוכח הרגשות הללו. למשל, המטפל יעזור לו לדמיין את מושא הכעס ולהשתמש בתודעת המטופל כדי "להושיב את אובייקט הכעס" על הכיסא הפונה אל המטופל. יש כאן הזדמנות טיפולית לדבר ישירות ובאותנטיות על החשבון הלא סגור, בלי חשש מתגובתו של האחר. 

לאחר שהמטופל אמר את שעל לבו, הוא עשוי לחוש זיכוך (קתרזיס) שיוצר הקלה והשלמה, או אפילו מוכן לדבר עם האדם האמיתי ישירות (אם אפשרי).

 הדבר עשוי גם ללמד את המטופל והמטפל דבר מה חדש על הבעיות של המטופל עם אדם או מצב.

 

צפו בסרטון הדגמה של סשן, בו עובדים המטפל והמטופל על שיח

עם החלק הכועס של המטופל, באמצעות שימוש בעבודת כיסאות:

 

 

 

מתי משתמשים בטכניקת כיסאות בטיפול?

ניתן לעשות שימוש בטכניקה כמעט בכל מצב, ואולם ישנם תסריטים שמתאימים לה במיוחד, בעיקר טיפול פסיכולוגי בנושא שקשור לקונפליקט עם אדם אחר. 

למשל, במקרה של קושי במערכת יחסים רומנטית, מוטב לבני הזוג לגשת לייעוץ ביחד, או שכל אחד יפנה ליועץ משלו שיסייע לו להתמודד עם הבעיות האישיות בנפרד. 

אם הייעוץ מתקיים לחוד, הכיסא הריק יהיה טכניקה רבת עוצמה לעבודה על הרגשות כלפי הפרטנר.  

המטופל מדמיין אדם עמו הוא חווה סכסוך, או מדמיין חלק מעצמו. ואז, מדבר עם הכיסא הריק. מסביר את רגשותיו מחשבותיו והבנתו את המצב.

 

עבודת כיסאות בטיפול באובדן

במקרה של ייעוץ פסיכולוגי שנועד לעבד אבל בעקבות מוות של אדם אהוב, הטכניקה יכולה לסייע ״לשוחח״ עם הנפטר על מנת לעבד את השכול ולבטא רגשות כלפי המת, אותם קשה לבטא באופן ספונטני במהלך הלוויה או השבעה. 

לעתים יבקש המטופל לבטא כעס כלפי המת, אותו חשוב 'לשחרר' בתהליך ההתאבלות. 

לעתים אנשים זקוקים לייעוץ אבל לאחר פרידה, כאשר נאבקים להמשיך הלאה וצריכים לעבוד על כמה מהבעיות שקשורות למערכת היחסים. אלא שלעתים אין זה רעיון טוב לפנות אל האקס לשם העיבוד, וגם כאן הכיסא הריק יכול להיות אופציה בריאה. 

טראומות מן העבר יכולות לגרום לקשיים רגשיים בהווה, אך ייתכן והאנשים המעורבים בטראומה מתו זה מכבר או אינם חלק מחיי המטופל. מכיוון שעשוי להיות קשה לפתור רגשות הנוגעים לטראומה מבלי להביע כעס, פגיעה ועצב, הכיסא הריק יכול להיות דרך מוגנת לביטוי הרגשות כלפי הורה מנצל, פוגע מיני שתקף את המטופל/ת או בריון שאיים עליו, במצבים של טראומה מורכבת.

המטופל מקבל סוף סוף הזדמנות לומר את שרצה בזמנו, אך היה המום מכדי להביעו. 

 

הכנה לשיחה מורכבת 

במצב בו המטופל נמצא בקונפליקט עם אדם אחר ועומד לשוחח עמו בעתיד הקרוב, הוא עשוי לחוש חרד מהסיטואציה או לדאוג שלא יצליח לומר את  שהוא רוצה.

כאן הכיסא הריק מאפשר תרגול מבעוד מועד להשגת תחושה רגיעה ושליטה לקראת השיחה האמיתית. 

 

חופית ויצמן בבאי, מטפלת בסכמה תרפיה ברמת גן, עמיתת מכון טמיר

 

 

איך עבודת כיסאות עובדת? 

כאשר המטופל מתחיל לדבר אל הכיסא, ייתכן שהוא אפילו לא יודע כיצד הוא מרגיש בנוגע ליחסים עם האדם שהוא מדמיין שיושב עליו. הוא אולי יודע שהוא חש שלא בנוח, אך אינו יודע לשיים את הרגשות המדויקים. 

ככל שהוא מדבר, הוא עשוי להתחבר אל הרגשות הללו ולהתחיל לתת בהם שמות:

כעס, פחד, עצב, חוסר תקווה או כל רגש אחר שמשתקף במילים ובמחוות שלו, בין אם המטופל יבחין בהם בעצמו ובין אם המטפל יפנה את תשומת לבו אליהם. 

ברגע שהמטופל מזהה את הרגשות, הוא יכול להתייחס אליהם ולעבוד עליהם. בין אם הוא מרגיש שאינו יכול לבטא עצמו בחופשיות מול אדם מסוים, למשל כזה הקוטע אותו או נמנע משאלותיו, ובין אם האדם האחר פשוט אינו זמין רגשית או אינו בחיים ואחרים שופטים או מגיבים בשליליות נוכח ביקורת עליו – מה שהמטופל חש צורך לומר לא ייעלם מעצמו. הכיסא, לעומת זאת, מאפשר לו לומר את הדברים בחופשיות, ובכך להקל משמעותית על העומס הרגשי ולאפשר לו להמשיך הלאה.

בתוך מערכת יחסים, לעתים קשה לראות אותה באופן אובייקטיבי ולפעמים אנו מפחדים להיות כנים במסגרתה, מה שיכול לגרום לבלבול.

ביטוי עצמי באופן חופשי עשוי לחשוף בעיות שצריכות לקבל מענה, והמטופל אף יכול להבין דברים אודות מערכת היחסים שאותם לא ראה לפני כן, למשל שיש לבצע שינויים קטנים בתוך קשר חיובי, או שהגיע הזמן לסיים קשר לא בריא.

עם התובנות הללו הוא יוכל לקבל החלטות מושכלות יותר.

עוד עשויה השיטה לסייע בפיתוח וחידוד מיומנויות תקשורת ויכולת הבעה עצמית. המטפל והמטופל יכולים לתרגל התנסחות בהירה, שתעזור לבן השיח להבין אותו טוב יותר, ולעבוד על קואורדינציה בין הבעות פנים לרגשות שהן מבטאות. בדיבור אל כיסא ריק המטופל יכול להתנסח בכל דרך שעולה על דעתו, אך המיומנויות החדשות שילמד יכולות לסייע לו בתקשורת בריאה שינהל מחוץ לטיפול. טכניקת הכיסא היא אחת מיני רבות שבהן יכול המטפל להשתמש כדי לסייע למטופל להתמודד עם מערכות יחסים, טראומה, אבל או בעיות נפשיות

 

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

עדכון אחרון: 

 

28 באוגוסט 2022   

  

 

 

 

 

מקורות:

 

 

אנדר, ע. (2022). עבודת כיסאות כשיטה חווייתית חוצת גישות II: בין טכניקות ומבנה לרוח היצירתית. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4449

 

ד"ר ארנון רולניק, השמוש ב"עבודת כסאות" על פי kellogg – דרכים להפוך את הטיפול לחוויתי יותר 

 

פיליפ ברומברג (1931-2020) ז"ל היה פסיכואנליטיקאי ופסיכולוג אמריקאי בעל השפעה עצומה בתחומו ומאבות הפסיכואנליזה ההתייחסותית. 

ברומברג הסביר את תפקידה של הטראומה ההתפתחותית בתהליכים דיסוציאטיביים טעונים באשמה הפוגמים בשייכות.

על ידי כך העניק לאנשי המקצוע שפה ייחודית להבנת התופעה.

הוא לא רק הרחיב משמעותית את טווח ההבנה התיאורטית של מטפלים, אלא אף העניק להם דרך רעננה להביט בחיי הנפש של המטופלים ולהתחבר אליהם מזווית אמפתית. 

 

 

 

הנה ברומברג נושא דברים בפאנל פתיחה בכנס

  Contemporary Psychoanalysis: Confluence and Influence בניו יורק: 

 

 

  

דיסוציאציה לפי ברומברג

 

ברומברג התעניין בתהליכים דיסוציאטיביים, וגרס כי דיסוציאציה דווקא שומרת על יחסי האובייקט.

הוא טען שתהליך הניתוק משרת התקשרות, כי אם אני אהיה בקשר עם כל החלק הרגשי של כעס והשפלה שספגתי ממישהו,  לא אוכל לשמור על הקשר עם האובייקט האהוב, הפתרון הנפשי הוא ליצור דיסוציאציה וריחוק של מצבי עצמי שליליים.

ברומברג מציין כי דיסוציאציה זמינה עבורנו תמיד ושהיא תגובה נורמטיבית כאשר חיי הרגש הופכים לבלתי נסבלים. במצבים בהם קיימת טראומה רבה מדי, היכולת שלנו להתנתק הופכת למבנה פנימי ולא לבחירה.

הדיסוציאציה מצמצמת ומגבילה את חיי המטופל ויוצרת מצב עצמי מגונן ומוגבל. אדם כזה מצוי בדריכות מתמדת, תמיד מצפה, אורב ומחפש סימנים מקדימים לאירועים מסוכנים. 

בהמשך החיים, הדיסוציאציה של חלקים אלו פוגעת בנו. בעצם הניתוק הוא הדבק להיקשרות כי בלעדיו לא יתקיים קשר.

לדידו של ברומברג, דיסוציאציה בין מצבי עצמי דומה למדי לחלקי אובייקט של מלאני קליין, אלא שבראייתו של ברומברג הדיסוציאציות קשורות לטראומות חיצוניות שעובר האדם ואילו אצל מלאני קליין הטראומות מתבטאות באופן בו העולם הפנימי שלנו מתארגן ביחס לעולם. הדברים מאוד דומים בסופו של דבר אבל המקורות שונים. 

 

 

דרכו המקצועית

 

ברומברג העיד על עצמו כי המקומות בהם כשל ריגשו אותו הרבה יותר מהצלחותיו, משום שהיו ראיות לכך שתחום עיסוקו צופן בחובו יותר מההשקפות שאותן הוא מחשיב באותו רגע ל״אמת״, ומשום שהכישלון מחייב אותו להמשיך ולחשוב.

במהלך הכשרתו ב-White Institute, הושפע רבות משלושת מנחיו – אדגר לוונסון, ארל וויטנברג ודיוויד שכטר, שבעיניו ייצגו את הפתיחות המחשבתית שבכוחה להוליד יצירתיות.

הוא חש כי נתנו לו חופש מחשבתי בעבודתו, בצורה שהשפיעה עליו עמוקות. 

למעשה, השפעתו של לוונסון עליו הייתה כה גדולה, עד שחש כי בזכות האינטראקציה עמו, שמעבר להנחיה אקדמית הפכה לחברות, הוא עבר טרנספורמציה אישית של ממש. הוא חש שהוא קיים מול מטופל, במובן זה שחווה את עצמו ואת המטופל כישויות נפרדות שהן בו-זמנית מחוברות. 

המתנה הגדולה של בלומברג ככותב באה לידי ביטוי בכישרון יוצא דופן לתאר, דרך ראייה אינטר-סובייקטיבית של הלא מודע, את המטופל והמטפל בצורה כל כך חיה שהקורא יכול להרגיש את התהליכים הנפשיים בתוך כל אחד מהם ובין שניהם. 

 

כך סיפר ברומברג בראיון שקיים ב-2013 שפורסם בכתב העת Contemporary Psychoanalysis: 

 

״כל עולמי הפנימי היה זמין לי בדרך שבה לא היה זמין לפני כן, והפך למשהו גדול יותר, שחיבר אותנו בצורה שאפשרה לי בו-זמנית לראות מה קורה ׳שם בחוץ׳. כבר לא הייתי צריך להבין ׳מה לעשות׳. [...] לא הייתי צריך להישען על טכניקה. כבר לא הרגשתי שלהיות אנליטיקאי זו ׳עבודה׳. [...] מכיוון שחוויתי את המטופל ואת עצמי כחלקים של משהו גדול יותר מכל אחד מאיתנו בנפרד, למצוא דרך לגשת אל החלקים של החוויות המיוחדות לנו שהיו לא-מודעות הפך לעניין של למצוא זאת ביחד. [...] [הדבר] הפך לבסיס של עבודתי הקלינית״.

 

ברומברג טען כי הסתכלות זו עמדה בניגוד לתפיסתו ההתחלתית של הטיפול במהלך הכשרתו האנליטית:

 

"מעולם לא חשבתי שאצליח להבין מה מהדברים שעשיתי סייע למישהו. לא חשבתי שזה הגיוני שמישהו ישתנה רק בגלל שאתה אומר לו דברים מסוימים״.

 

אנשי מקצוע נוספים שהשפיעו עליו רבות היו הפסיכואנליטיקאי ההתייחסותי סטיבן מיטשל והפסיכיאטר לסטון הייבנס. 

 

 

טיפול פסיכולוגי לפי ברומברג

 

ברומברג מלמד אותנו כי מטופלים שחוו טראומה התפתחותית חיים במצב של סכנה מתמדת, טרור, בושה וערנות מופרזת.

לכן הוא ממליץ שקשר הטיפולי יהיה מקום שמציע בו-זמנית בטחון יחד עם תמיכה בנטילת סיכון (Bromberg, 2006; 2011).

בכל קשר טיפולי דינמי, מכניזם השינוי מחייב לחוות את כאב הטראומה המוקדמת בצורה מכוונת, ללא השלכות של דיסוציאציה מוגברת וכאב נסתר, שנובעים מהחוויה הישנה. בהקשר הטיפולי הבטוח הנוכחי, ההפרעה מותרת, לא נעצרת ומתבטאת במילים. חשוב לשיים את החוויה, להבין מה קורה ומה קרה, ובאמצעות הבנה זו להפוך את הסערה הרגשית מסכנת החיים לרכיב נפשי ניתן יותר לניהול. ברומברג מכנה זאת "בטוח אך לא בטוח מדי" (safe but not too safe) או "ההפתעה הבטוחה".

על המטפל להחזיק את המטפל המטופל בטוח מבחינה רגשית ובו זמנית לוודא תמיד שהטיפול  מצוי על סף הצמיחה.

לגבי חשיפה עצמית של המטפל, ברומברג הבחין בין גילוי עצמי שמתפתח בתוך טיפול, שהוא מבחינתו חיוני, לבין יישום מודע של חשיפה עצמית כטכניקה תרפויטית, שמובנת ע״י ברומברג כמהלך חסר אותנטיות. 

 

 

השפעת ילדותו על החשיבה הקלינית

 

ברומברג העיד כי יחסיו המוקדמים עם אמו עיצבו את עיסוקו בפסיכואנליזה. אמו לא רק כתבה שירה אלא הייתה, לדבריו, ״משוררת מטבעה״. היא גדלה בכפר, הרחק מהוויית העיר, ולתפיסתו של ברומברג לא אהבה ״לחשוב על דברים כעל תרגיל אינטלקטואלי״ אלא חוותה את החיים ולימדה אותו לעשות כן.

כשרונה היה בעיניו ״מתנה יוצאת דופן עבור ילד צעיר״. כילד בגילאי 4-6 נהג לשחק עם אמו במשחקים עתירי דמיון, בהם דמויות מומצאות השונות להפליא זו מזו מצליחות לתקשר ביניהן, עד שהן הופכות לחברות. 

לדבריו, אינטראקציה זו עם אמו השפיעה עליו עמוקות בעבודתו האנליטית עם המטופלים ובאופן בו נהג לשאול אותם שאלות רבות, כרכיב טבעי של הקשר האישי ביניהם. הדבר השפיע גם על כתביו והרצאותיו, בהם הוא מעלה שאלות באופן טבעי, ונהנה מההתמודדות עמן. 

 

 

ברומברג בין אומנות לאמנות

 

ברומברג הרבה לקרוא ספרות ושירה, וטען כי גם הכתיבה היוצרת משפיעה על עבודתו, בעיקר כתביהם של אמילי דיקנסון, רוברט פרוסט, רנדל ג׳ארל ופרננדו פסואה.

למעשה, בשלב מוקדם יותר בחייו למד לתואר דוקטור לספרות אנגלית באוניברסיטת ניו יורק, אך החליט שהלימודים אינם מתאימים לו ושינה כיוון.

בעבודתו הפסיכואנליטית נהג להדגיש את הריבוי הנורמלי של "מצבי עצמי" אותם אנו חיים ביומיום, ריבוי שנחווה בכל היבטי החיים – בחלום, בספרות, בילדות ובבגרות, לא רק כתוצר של טראומה.

 

 

 

 

 

 

 

מקורות:

 

Bromberg, P.M. (2006). Awakening the dreamer: Clinical journeys. New Jersey: Analytic Press

 

Bromberg, P.M. (2011). The shadow of the tsunami: And the growth of the relational mind. New York: RoutledgeBromberg, P. M. (2012)

 

 

טיפול בחרדות

ירושלים, בית שמש,

מעלה אדומים והאזור 

 

 

טיפול בחרדה במכון טמיר ירושלים

 

אם אתם סובלים מדאגה כרונית או מחרדה ממוקדת, ממחשבות טורדניות ועקשניות או מפוביות שמגבילות אתכם במצבים בחיים, חשוב לדעת שיש מענה - אתם לא חייבים לחיות עם חששות ופחדים. 

טיפול פסיכולוגי באינטרנט (באמצעות וידאו) או בקליניקה עם פסיכולוג/ית בירושלים עשוי בהחלט לעזור.

פסיכותרפיה, או ייעוץ פסיכולוגי בשיחות, היא במקרים רבים האופציה הכי יעילה לטיפול בחרדות. 

 

קראו המלצות על מטפלי מכון טמיר בירושלים ועל המכון בכלל:

  

 

 

מהי חרדה?

 

הפרעות חרדה נחלקות לכמה סוגים עיקריים:

 

 

GAD 

 

GAD היא חרדה כללית, הפרעה כרונית ומוכללת שכוללת חרדות ודאגות מוגזמות, חסרות פרופורציה וארוכות טווח.

אנשים הלוקים בהפרעת חרדה כללית לא תמיד יכולים לזהות את הגורם לחרדה, היא עמומה ופחות מוגדרת (בשונה מפחד). 

 

 

הפרעת פאניקה

 

הפרעת פאניקה מתבטאת בהתקפי חרדה קצרים או פתאומיים של אימה ופחד אינטנסיביים, שיכולים להתבטא ברעידות, בלבול, בכי, הזעה, סחרחורת, בחילה וקשיי נשימה.

התקפי חרדה נוטים להתרחש ולהסלים במהרה, ומגיעים לשיא כעבור 10 דקות, אך עלולים גם להימשך שעות ולעיתים אפילו יותר מכך.

ההתקפים מתרחשים לרוב לאחר חוויות מפחידות ומתח מתמשך, אבל לפעמים יופיעו גם ללא טריגר מוגדר ומוכר.

אדם שחווה התקף פאניקה עלול לפרש אותו בשוגג כחולי המאיים על חייו, כמו התקף לב, ובהמשך לערוך שינויים דרסטיים בשגרת חייו במטרה לעשות הכל כדי להימנע מהתקף עתידי. 

 

דר׳ נירית שלמון ביטון, מטפלת בחרדות בירושלים

 

פוביה ספציפית

 

פוביה ספציפית היא פחד והימנעות לא-רציונאליים מחפץ או מצב מסוים,  למשל פחד מכלבים.

בשונה מחרדות אחרות, פוביות קשורות לגורם ספציפי.

אדם עם פוביה עשוי להכיר בכך שהפחד אינו רציונאלי וקיצוני אבל עדיין להיות חסר יכולת לשלוט ברגשות החרדה המסעירים סביב הטריגר או המפגש האפשרי עמו.

 

יהודה רגב רקובסקי, MSW, מטפל CBT בחרדות בירושלים

 

אגורפוביה

אגורפוביה היא פחד והימנעות ממקומות, אירועים ומצבים מהם יהיה קשה לברוח או שבהם עזרה לא תהיה נגישה במידה והאדם יחוש לכוד.

רבים שוגים לחשוב שמדובר בפחד ממקומות פתוחים, אבל זה לא תמיד נכון. 

אדם עם אגורפוביה עלול להגיע למצב בו ההמנעות תהיה כל כך חזקה שהוא לא יעזוב את ביתו או יימנע להשתמש במעליות או בתחבורה ציבורית. 

 

חניתה לאופר פישר | מטפלת בחרדות, מבשרת ציון

 

אילמות סלקטיבית

 

אילמות סלקטיבית היא סוג של חרדה שחווים לרוב ילדים, במסגרתה הם אינם יכולים לדבר במקומות ובהקשרים מסוימים, למשל בשיעור בבית הספר, זאת למרות שיכולות להיות להם מיומנויות מעולות של תקשורת מילולית ליד אנשים מוכרים.

 

אילמות סלקטיבית עשויה לבטא צורה קיצונית של פוביה חברתית. 

 

 

הפרעת חרדה חברתית

 

חרדה חברתית (פוביה חברתית) מתבטאת בפחד קיצוני מפני שיפוט שלילי על ידי אחרים במצבים חברתיים או מפני מבוכה פומבית.

ההפרעה כוללת טווח של רגשות ואירועים אפשריים, כמו פחד קהל, פחד מאינטימיות וחרדה סביב התמודדות עם סיכון בהשפלה או דחייה.

הפרעה זו יכולה לגרום לאנשים להימנע ממצבים פומביים וממגע אנושי, עד לרמה שחיי היומיום הופכים קשים ביותר. 

 

 

חרדת נטישה

 

חרדת נטישה מאופיינת ברמות חרדה גבוהות לאחר פרידה מאדם או מקום שסיפק תחושות של ביטחון והגנה.

ההפרדה יכולה להתבטא לעתים בסימפטומים של פאניקה. 

 

גם הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית ותסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) נחשבו בעבר להפרעות חרדה, אך כיום הן אינן מסווגות ככאלה.

  

 

איך מטפלים בחרדות?

 

טיפול בהפרעות חרדה יורכב משילוב של פסיכותרפיה, טיפול התנהגותי ותרופות.

לתלות באלכוהול, לדיכאון ולמצבים אחרים יכולה לעתים להיות השפעה כה חזקה על השלומות הנפשית, שטיפול בהפרעת חרדה חייב להמתין עד שמושגת שליטה על מצבים כגון אלה.

 

 

טיפול CBT בחרדה

ייעוץ פסיכולוגי באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי בירושלים הוא דרך מןעדפת לטיפול בחרדה, ויכול לכלול טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), פסיכותרפיה אחרת או שילוב של טיפולים נוספים.

CBT הוא סוג של פסיכותרפיה שמכוונת לזיהוי ושינוי דפוסי מחשבה מזיקים המניחים את היסודות לחרדה ולרגשות מטרידים.

תהליך הטיפול קצר יחסית והוא אמור להגביל את החשיבה המעוותת ולשנות את האופן בו המטופל מגיב לחפצים ולמצבים המעוררים בו חרדה.

טיפול בחשיפה לפחדים ולטריגרים עשויה להיות חלק מהטיפול, כדרך לעודד את המטופל להתעמת עם פחדיו ולסייע לו להפחית את רגישותו לטריגרים לחרדה.

 

טיפול עצמי בחרדה

 

מבחינת עזרה עצמית, במקרים מסוימים אדם יכול לטפל בהפרעת חרדה בביתו, ללא פיקוח קליני. ואולם, הדבר עשוי שלא להיות אפקטיבי עבור הפרעות חרדה חמורות או ארוכות טווח.

 

דוגמאות למספר תרגילים ופעולות שיכולים לסייע לאדם להתמודד בעצמו עם הפרעות חרדה מתונות וממוקדות או קצרות טווח:

 

 

ניהול מתחים

 

לימוד כיצד לנהל מתח יכול לעזור להגבלת טריגרים פוטנציאליים. בין הפעולות האפשריות מצויות ארגון כל המתחים והדדליינים הקרובים,

הכנת רשימה שתהפוך את המשימות המבהילות לקלות יותר לניהול והתחייבות לפסקי זמן מלימודים או עבודה;

 

 

טכניקות הרגעה

 

פעילויות פשוטות יכולות לסייע לשיכוך הסימנים המנטליים והפיזיים של חרדה. בין הטכניקות הללו מצויות מדיטציה, תרגילי נשימה עמוקה, אמבטיות ארוכות, מנוחה בחושך ויוגה

תרגילים להחלפת מחשבות שליליות בחיוביות – עריכת רשימה של מחשבות שליליות שעלולות להביא למעגל שייצור חרדה, ומנגד עריכת רשימה של מחשבות חיוביות ואמינות להחלפת אלה שברשימה הראשונה.

יצירת תמונה מנטלית של התמודדות מוצלחת עם פחד מסוים יכולה גם היא להיות מועילה מול סימפטומי חרדה הקשורים לגורם מסוים, למשל פוביה

 

 

רשת תמיכה

 

לדבר עם אנשים מוכרים ותומכים, כמו קרובי משפחה וחברים, או ליצור קשר עם שירותי קבוצות תמיכה באזור המגורים או אונליין

 

 

פעילות גופנית

 

יכולה לשפר את הדימוי העצמי ולשחרר במוח אנדורפינים, ששגורמים לתחושות חיוביות.

 

 

בתאגיד כאן מסבירים יפה

כיצד להפחית חרדה דרך עזרה עצמית:

 

 

 

מתי לפנות לטיפול בחרדה?

 

חרדה הופכת לבעיה כאשר היא מפריעה לחיים, או כאשר אין איום אמיתי או אם היא נמשכת זמן רב אחרי שסכנה אמיתית חלפה.

 

למשל, טבעי שאדם עם פחד מטיסות יחוש חרדה קלה לפני טיסה, אך אם הוא חרד לאחר הטיסה, הדבר עלול להיות בעייתי.

 

גם תדירות החרדה יכולה להעיד על בעיה. אם אדם חווה חרדה עזה ומתמשכת בכל המצבים היומיומיים או אם תחושות אלה יוצאות מכלל פרופורציה ביחס לגורם להן או אם דאגה מובילה להתקף פאניקה, הדבר יכול להוות סימן לכך שדרושה התערבות מקצועית.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

 

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

  

 

 

 

ה״מגפה הבלתי-נראית״

של אלימות ביתית

בתקופת הקורונה 

 

 

 

המקרה האחרון של רצח על רקע אלימות במשפחה אותו הספקתי לעדכן כאן, הוא רצח מייסר עותמאן, שנורתה ונרצחה על ידי הגרוש שלה,  בשכונת חאליסה בחיפה.

 

לפי דו״ח מבקר המדינה בנושא אלימות במשפחה, בשנת 2020 נרצחו 13 נשים בידי בני זוגן - עלייה של 160%בהשוואה ל- 2019. 

פחות ממחצית מהתקציב שהוקצה ליישום התוכנית הלאומית לטיפול באלימות במשפחה נוצל.

רק 10% מהגברים השתלבו בטיפול, ורבים אינם מתמידים בו.

 

מכל פריזמה דרכה מסתכלים על התמונה, נראה שאלימות במשפחה שכיחה יותר בתוך שגרת החירום שאנחנו חיים בה, ולא רק כלפי נשים - גם כלפי ילדים, גברים ואפילו בעלי חיים. 

 

חשוב לציין את ההשפעה המצטברת של המצב המשברי על החרפת בעיות נפשיות שאינן מתבטאות רק באלימות במשפחה: 

 

למשל, מחקר שנערך על ידי ארגון הצדקה Rethink Mental Illness מלמד כי  80% מהמתמודדים עם הפרעות נפשיות קשות, כמו הפרעת אישיות גבולית והפרעה שכוללת פסיכוזה, דיווחו כי בריאותם הנפשית התדרדרה בגלל ההשפעה של נגיף הקורונה. 28% מהם תיארו את הסימפטומים הנפשיים מהם הם סובלים כחמורים הרבה יותר. 

 

עבור חלק מהגברים והנשים שנמצאים בבידוד, הבית אינו מהווה מקום בטוח, זאת כאשר הם מוצאים עצמם לכודים בין 4 קירות, 24/7, עם המתעללים.

 

וזה עובד גם הפוך, אנחנו עומדים מול תמונה מזעזעת של מקרי רצח ואלימות זוגית שקיימת הרבה לפני מגיפה. המקרה הידוע בהם הוא כנראה זה של מיכל סלה ז״ל, עובדת סוציאלית שנרצחה על ידי בעלה.

 

במקרי חירום יש לפנות 

למוקד 118 של הרווחה

 

מלאו שאלון ממוחשב אנונימי

של משרד הרווחה להערכת סיכון

לאלימות במשפחה

וקבלו משוב והפניות! 

צרו קשר

עם המרכזים לטיפול

ומניעת אלימות במשפחה

בכל הארץ

 

 

תמונת מצב בישראל

גבלות הבידוד שהחילו משרד הבריאות והממשלה בארץ, בדומה לממשלות ברחבי העולם, במטרה להתמודד עם וירוס הקורונה, הגבירו את הסיכונים לאלימות ביתית, בעיקר כלפי נשים, ילדים ובני/ות נוער. 

 

מומחים ופסיכולוגים מתייחסים ל״מגפה הבלתי-נראית״ של אלימות ביתית במהלך משבר הקורונה כ״פצצת זמן מתקתקת״ או ״סערה מושלמת״ (מונח שמתייחס לצירוף נדיר של נסיבות שמחריפות את המצב באופן דרסטי).

 

בערים ברחבי העולם מדווחת עלייה דרמטית בדרישה לשירותים סוציאליים, בעיקר של אנשים במצבים פגיעים, שאינם זכאים לסעד מבחינה חוקית. מטפלים, שירותים בריאותיים ומשפטיים, כמו מקלטים לנשים מוכות, עמותות שמספקות מזון, מרכזים לטיפול בילדים, מתקנים רפואיים ומרכזים לטיפול בפגיעה מינית,  מוצפים אך סובלים ממחסור באנשי צוות.

 

הנתונים בישראל מדברים בעד עצמם, בינתיים כדוגמאות אנקדוטליות, שתעוגנה בהמשך במחקרים אפידמיולוגיים:  

• בקו התמיכה 118, בו ניתנת עזרה בהתמודדות עם אלימות במשפחה, חלה עליה ניכרת בהיקף ובשיעור הפניות הטלפוניות והודעות הטקסט השקטות.

• לפי נתוני משרד הרווחה, מספר התלונות לגבי אלימות במשפחה זינק פי 3 מתחילת המגיפה. 

•  ויצו הקימה מקלט חירום ארצי יחד עם משרד הרווחה. מיום פתיחת המיזם, במאי 2020, סיפק המקלט סיוע ל-120 משפחות - פי שלוש מהנתונים המוכרים ממקלטים בתקופות אחרות. 

• יחידת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים מדווחת על עליה חדה בפניות במהלך תקופת הקורונה.

• בעמותת סה"ר מדווחת עליה של 500% (!) בפניות של בני ובנות נוער, בטווח הגילים 18-20, עקב אלימות בבית בתקופת הסגר (בהשוואה לאשתקד).

• איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בישראל חושף כי בקורונה חלה עלייה של 95% בדיווחים לקו החם שלו בוואטסאפ. 

• עוד  מנתוני משרד הרווחה: חלה עליה של 760% במקרים של אלימות בקרב משפחות, הן כלפי נשים והן כלפי גברים. 

  

אבל למרות כל הנתונים האלה, שני שליש מתיקי התקיפה המינית נסגרים בבתי המשפט מחוסר ראיות. 

ועדת הכספים של הכנסת ציינה ביום שלישי, 24.11.20, שחייבים להעביר באופן מיידי כ-100 מיליון ש״ח למלחמה באלימות נגד נשים, כך לאור תוכנית של הכנסת שקבעה כבר ב-2017 כי במשך 5 שנים יועברו 250 מיליון ש״ח לתכנית שגובשה ואושרה.

3 שנים אחרי, הועברו רק 50 מיליון ש״ח לפרויקט. על רקע העלייה החדה בתקופת הקורונה, ביחס ל-2019, בפניות לקווי הסיוע לאלימות משפחתית, נחשפים הנתונים הבאים: 88% מהנפגעות מדווחות שהייתה להן הכרות קודמת עם התוקף ו-64% ממקרי התקיפה המינית של בני 12 ומטה מבוצעים ע״י בן משפחה.

 

   

 

אלימות במשפחה בתקופת הקורונה

אלימות ביתית היא מגפה עולמית ללא מענה עוד הרבה לפני פרוץ המגיפה הויראלית:

לפי נתוני האו״ם, 243 מיליון נשים ונערות בגילאי 15-49 היו נתונות לאלימות מינית או גופנית מצד בן זוגן ב-12 החודשים האחרונים, או - אחת  מתוך שלוש נשים חוותה אלימות כזו בשלב כלשהו בחייה.

המגיפה הקפיצה את המספרים: 

מידע מאזורים רבים מצביע על עליה משמעותית במקרי האלימות הביתית, בעיקר בקרב אוכלוסיות מוחלשות. 

מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה חתומות על החוקים הדלים ביותר בעולם להגנה על נשים מפני אלימות ביתית.

מניתוח של הארגון UN Women, שפועל בשטחי הרשות הפלסטינית, על ההשפעה המגדרית של וירוס הקורונה, דווחה עליה באלימות מבוססת-מגדר עם אזהרה ברורה שהמגפה פוגעת במידה לא-פרופורציונלית בנשים, וכי בכוחה להחריף סיכונים ופגיעויות מגדריים קיימים, תוך העמקת חוסר השוויון שמצוי בחברה זו בלאו הכי.

אולם הפגיעה אינה פוסחת גם על מדינות מבוססות יותר מהרשות:

במדינות עם תל"ג גבוה ובינוני, כמו אוסטרליה, ניו זילנד, גרמניה, דרום אפריקה וארה״ב, נרשמה עליה משמעותית בדיווחים על אלימות ביתית מאז התפרצות הקורונה. 

במדינות דרום ומרכז אמריקה, כמו מקסיקו וברזיל, חלה עליה חדה בפניות לקווי תמיכה טלפוניים בחודשיים האחרונים, אשר מצביעה על עלייה ניכרת בהתעללות הביתית. 

במשטרת העיר ג׳ינגזו שבסין התקבלו בפברואר האחרון שיחות שדיווחו על אלימות ביתית בהיקף גבוה פי 3 ביחס לאותה תקופה ב-2019. 

 

 

איך לעזור לקורבן אלימות במשפחה בקורונה?

חלקנו לא בטוחים מה לעשות אם אנחנו נחשפים למישהי/ו שחווה אלימות בבית. רובנו מרגישים שאין לנו מושג מה הכי מתאים לעשות כדי לעזור לנפגע. 

 

אבל אם נמשיך לחפש את המענה המושלם, יכול להיות שתפספסו את ההזדמנות לשנות את חייו של הקורבן. 

הרבה קורבנות של אלימות במשפחה הם בודדים, מבודדים ומפוחדים. 

לפעמים אם רק תראו להם שאתם שם זה יכול להקל עליהם משמעותית.

 

 

להלן ״ערכת התערבות״ שנועדה לכל אחד,

בשלבי ההערכה הראשונית

זה יכול להיות התפקיד שלכם/ן

וכמובן שבהמשך יגיעו אנשי המקצוע.

 

מוזמנים/ות לקרוא ואם צריך להשתמש:

 

 

 

* (במחילה, השימוש במילה קורבן מתאר ״נפגעת״ ואינו מרמז בשום אופן על אחריותה).

 

  

אלימות בבית כלפי להט"ב

רמות דומות של אלימות חווים גם להט״בים. הנתונים כיום - עם מספר עולה של חולים, אבטלה גואה, חרדה ומתח כלכלי מוגברים ומחסור במשאבים קהילתיים - הכשירו את השטח להחמרה במשבר האלימות הביתית.

קורבנות רבים מוצאים עצמם מבודדים בבתים אלימים, ללא גישה למשאבים, לחברים ולבני משפחה. המתעללים עלולים לחוות לחצים כלכליים מוגברים, תוך הגברה של צריכת האלכוהול והסמים. 

נדרשת הרבה יצירתיות כדי לפתח קמפיינים קהילתיים, כאלה שנעזרים גם במדיה החברתית, במטרה להפיץ מודעות למשאבים הזמינים עבור הנפגעים, בהם קווי סיוע, דיווח מבוסס הודעות טקסט ואפליקציות סלולריות. 

 

 

שחרור יזום של אסירים כזרז לאלימות ביתית

מכיוון שבתי סוהר מהווים מדגרה אידאלית להתפשטות הנגיף, חלק מרשויות המשפט הפלילי מהססות לבצע מעצרים חדשים וכפי שקרה גם בארץ, משחררות אסירים לקראת סיום תקופת העונש. 

מדובר בצעדים קריטיים בחשיבותם לבריאות הציבור, שהכרחי לגבות אותם באמצעים חלופיים למניעה של אלימות ביתית, למשל הערכות סיכון אינדיבידואליות ומאמצים להודיע ולהכין קורבנות פוטנציאליים לקראת שחרור אסירים.

כל עוד הממשלה אינה מספקת די הדרכה, משאבים והכשרה לרשויות המקומיות, רבים ימשיכו להימצא בסיכון גבוה יותר לאלימות ביתית. 

 

 

מערכות האכיפה והסיוע הנפשי במשבר

הריחוק החברתי הגביר את ההישענות של כולנו על טכנולוגיה ושינה את האופן בו שירותי בריאות הנפש, בתי משפט ושירותים סוציאליים מועברים לנפגעים ולנפגעות אלימות.

בתחום שלנו, נכנסו לפעולה תוך שבועות ספורים תהליכי ייעוץ פסיכולוגי מרחוק, באמצעות פלטפורמות זום וסקייפ, שהפכו לצו השעה במרבית מדינות העולם. 

עם ההפרעה בעבודתה של מערכת המשפט הפלילי, מדינות עברו לשימועים וירטואליים, הקלו על שיטות מקוונות לקבלת צווי הגנה ותקשרו את כוונותיהן להמשיך לספק הגנה משפטית לנפגעי אלימות במשפחה. 

בהמשך יהיה זה קריטי שהמדינה תספק תמיכה לפיתוח חלופות למנגנוני הדיווח, תרחיב את אופציות המקלטים, תחזק את יכולותיהם של סקטורי האבטחה והמשפט, תחזק את שירותי תכנון המשפחה, בהם רבים מקורבנות האלימות הביתית והמינית מזדהים ומקבלים תמיכה, תתמוך בקבוצות נשים עצמאיות, תממן אמצעי ביטחון כלכלי לנשים עובדות (בייחוד כאלה המשרתות בקווי החזית של המגפה או בכלכלה לא-פורמלית) ולקבוצות אחרות שנפגעו מהמגפה באופן לא-מידתי (מהגרים, פליטים, חסרי בית, טרנסג׳נדריות), ותאסוף מידע מקיף על השפעת הקורונה מבחינה מגדרית. 

 

 

סיכון וסיכוי בתקופת פוסט-קורונה

עם הקמת ממשלה חדשה ורחבה בישראל, אחרי 3 מערכות בחירות מתישות, נדרשים נבחרי הציבור והציבור עצמו להיות מודעים יותר למגפה השניה, זו הבלתי-נראית, והקשר שבין חוסר ביטחון גופני וחוסר ביטחון כלכלי, שהופכים להיות פתאום מוחשיים יותר עבור אנשים שלא נחשפו כמעט למודעות כלפי אלימות ביתית. 

בעצם, נוצרה כיום הזדמנות ייחודית לשפוך אור על הממד הכלכלי של אלימות ביתית ומבוססת-מגדר, ליצור שסתומי ביטחון כלכלי לקורבנות ולשקול גישות ציבוריות עם אוריינטציה בריאותית שלא מערבות כליאה, שיתייחסו למניעה ולגורמי שורש. 

במקביל, אם לא נפתח מודעות ועירנות קהילתית מספקת, המגפה עלולה להיות בעלת פוטנציאל להמשיך לדחוק לשוליים ניצולי אלימות ביתית בעלי צורך נואש בתמיכה, בצל מה שעלול להפוך למשבר הכלכלי הגלובלי הגדול בהיסטוריה המודרנית. 

בקרב הניצולים והניצולות, בעיקר אנשים שממוקמים בשולי החברה, המגפה עלולה להעצים את חוסר האמון במערכות הפורמליות ולנכר אותם אליה אף יותר. 

תיקון היחסים הללו יהווה אתגר עצום שידרוש שינוי כללי של הגישות הקונבנציונליות למניעה, המענה הקליני ודרכי הטיפול הפסיכוסוציאליות. 

ממשלת ישראל, ארגונים ללא מטרות רווח והסקטור הפרטי חייבים לשלב היום ידיים  ולשים דגש על זכויות אדם בעדשה מגדרית בתגובה למציאות החדשה של פוסט מגפת הקורונה.

 

 

המלצות קריאה וצפיה 

 

יום במקלט לנשים נפגעות אלימות - כתבתה של הדר גיל-עד באתר YNET < 

 

לחיות עם גבר מכה בקורונה -

כתבה מתוך כאן 11 - 18/10/2020:

 

 

 

מבוסס על דיווח מתוך אתר CFR:

 

A Double Pandemic: Domestic Violence in the Age of COVID-19,  By Caroline Bettinger-Lopez, CFR Expert and Alexandra Bro

https://www.cfr.org/in-brief/double-pandemic-domestic-violence-age-covid-19

 

 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

 

טיפול פסיכולוגי

בדיכאון בתל אביב  

  

תל אביב היא הכרך, יש בה הכל ואין בה הפסקה.  

 

ואכן, העיר הגדולה שלנו טומנת בחובה חוויות אוניברסליות ייחודיות והזדמנויות רבות מספור.

 

אבל כמו בכל כרך אורבני, יש בתל אביב גם שפע של בדידות ולבדיות, ועמן מתסמנת עליה מתמדת בשיעור הדיכאון. 

 

 

המטרה של הדף היא לכוון אותך למענה הפסיכולוגי המתאים ביותר עוברך, המלצה מדויקת ואישית לטיפול בדיכאון בתל אביב במסגרת הפעילות הקלינית של מכון טמיר, לצד מענים מקצועיים נבחרים שאנו ממליצים עליהם.

 

 

מה עושים?

 

מתקשרים.

צרו עמנו קשר, לשיחת הכוונה טלפונית אישית, להתאמת פסיכולוג/ית לטיפול פסיכולוגי בתל אביב לילדים, בני נוער ומבוגרים, טיפול בדיכאון באינטרנט או פנים אל פנים, בעלות נוחה וברמה מקצועית גבוהה.

 

באופן ספציפי להפרעות דיכאון, טיפול CBT בתל אביב הוא המענה הקליני הכי ומתאם לטיפול ובשיחת ההכוונה הטלפונית נשקול יחדיו את האפשרויות כדי לוודא שתגיע/י לכתובת שתעזור לך להשתחרר מהדיכאון:.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

 

פגישה טלפונית קצרה

 עם מתאמת טיפול -

 להרשמה (ללא עלות)

 

 

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 

  

   

 

דיכאון ומחשבות חודרניות

 

דיכאון קשור לאופני חשיבה שליליים שאנחנו 'נתקעים' איתם. 

בין סוגי התסמינים הדיכאוניים להם תורמות מחשבות טורדניות, דיכאוניות ועמוסות בחשיבה פסימית - נקראת גם רומינציות:

 

• קושי לקחת החלטות או להתרכז בפעילות.

• תחושה מתמשכת של אשמה וחוסר ערך.

• מחשבות מטרידות על מוות או התאבדות.

• שינוי בפעילות הגופנית ובאופני תגובה מועילים.

• אובדן אנרגיה תכוף ותחושת עייפות.

• אכילה מופחתת או אכילה מופרזת.

• חוסר שינה או שינה מופרזת והרגשה מתמשכת של עצב בלי סיבה נראית לעין.

 

 

רומינציות עלולות לתקוע אותנו בלופ והן נחשבות לגורם משמעותי לדיכאון.

אנשים הסובלים מדיכאון נתקעים לעתים קרובות עם מחשבה או צרור מחשבות חודרניות שעולות במוחם תדיר.

אנשים הלוקים ברומינציות מתרגזים בקלות ומהרהרים באותה בעיה שוב ושוב בחיי היומיום.

במקום לפתור אותה או להתגבר עליה, הם ינתחו עוד ועוד את הבעיה, משך זמן מופרז, יחשבו עליה ללא הרף ויישכחו את המטרה המקורית -  למצוא לה פתרון. 

 

 

בנקודה הזו החשיבה החזרתית הופכת לבעייתית.

 

אם מצב מסוים גורם לאדם למצב רוח רע, מחשבות בלתי פוסקות לגביו יחבלו במצבו המנטלי ויעצרו את התקדמות.

 

ֿ

 

 

איך בוחרים שיטת טיפול בדיכאון?

 

מצבי דיכאון נעים  מדיכאון קליני ועד דיסתימיה, כפי שניתן לראות בבירור בתרשים זה:

 

 

הבשורה הטובה היא שניתן לטפל, וביעילות מרובה. 

 

 

 

המציאות והספרות המקצועית מלמדות כי רוב המטופלים יחוו הקלה בסימפטומים כאשר יטופלו בפסיכותרפיה (טיפול באמצעות שיחות), בתרופות, או בשילוב ביניהן.

 

יחד עם זאת, קיימת הסכמה שחשוב לתפור את המענה הקליני המתאים ביותר, כך שיהיה טיפול מותאם אישית לדיכאון של המטופל, כי מה שעובד עבור אחד - לא יעבוד בהכרח עבור אחר. 

 

חשוב לשוחח עם מתאמת טיפול במכון, או עם רופאת משפחה בקופת החולים, כדי לברר מה תהיה האופציה הנבחרת להפחתת הדיכאון שלך. 

 

 

 

המילה ״פסיכותרפיה״ משמשת לתיאור סוגי טיפול בשיחות, חלקם הם טיפול פסיכולוגי שמוגש על ידי פסיכולוגים מומחים. 

פסיכותרפיסטים ופסיכולוגים משתמשים בטיפול לעתים קרובות לטיפול בדיכאון, חלקם בגישה אקלקטית, שמבוססת על צרכי המטופל.

 

ישנם הרבה סוגים של טיפולים פסיכולוגיים מתאימים להקלה על דיכאון.

 

 

הנה 6 שיטות הטיפול שנמצאו היעילות ביותר לשיכוך דיכאון:

 

 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי

 

טיפול CBT מסייע למטופל לזהות ולהחליף עיוותים קוגניטיביים ודפוסים התנהגותיים שמגבירים רגשות דיכאוניים.

הטיפול מבוסס מחקר והוא לרוב קצר טווח, ממוקד, אקטיבי ומתמקד בבעיות עכשוויות ובלימוד מיומנויות.

 

 

=

 

 

טיפול במיומנויות חברתיות

 

שיטות טיפול ממוקדות כישורים חברתיים מתקיימים בקבוצה ובאופן פרטני.

טיפול קבוצתי, כמו פסיכודרמה, אורך פרקי זמן משתנים. הוא כולל מפגשים יותר ופחות מובְנים.

 

השיטה מבוססת על הרעיון שמערכות היחסים שלנו נמצאות בחזית הדיכאון. מטרת הטיפול היא לסייע למטופל לשפר את מיומנויות וכישורים שמתורגלים בזמן אמיתי,  למשל בתחום התקשורת ופתרון הקונפליקטים.

טיפול בקבוצה מלמד את המטופל לייסד ולשמר מערכות יחסים בריאות, כאשר המטרה היא שיפור התקשורת ולמידה כיצד לבנות רשת חברתית חזקה המבוססת על כנות וכבוד עצמי.

 

 

 

טיפול פסיכודינמי

 

טיפול דינמי מבוסס על הגישה הפסיכואנליטית ברוח ימינו.

מטפלים פסיכודינמיים מסייעים למטופלים לחקור את רגשותיו הלא-מודעים ופצעים מן העבר שטרם החלימו.

המטרה בטיפול היא לעזור למטופל ללמוד כיצד הדיכאון קשור לחוויות עבר ולקונפליקטים שאינם פתורים. 

חת מהשערות העבודה היא כי המתמודדים עם דיכאון סובלים מאובדן ואבל בלתי פתורים, בדרך כלל משלבים מוקדמים יותר במהלך החיים.

אובדנים כאלה יכולים להיות מציאותיים, אבל גם סימליים. 

המטפל מסייע למטופל לגשת אל הנושאים הללו, דרך הקשר הטיפולי ושילוב בין רגשות ומחשבות מהכאן ועכשיו, כך שיוכל להתקדם באופן יעיל עבר יציאה מהדיכאון. 

 

 

 

 

ייעוץ תומך

 

תמיכה פסיכולוגית מוצעת לרוב במסגרות ציבוריות.

היא מתקיימת באופן פחות מובנה ומתמקדת בהקשבה למטופל, שמוזמן לדבר על כל נושא שעולה בדעתו, אך הכיוון הוא לעבר החלמה ושיפור איכות החיים. 

המטפל משתמש כאן באמפתיה ובהקשבה כדי לספק הבנה ותמיכה.

 

 

הפעלה התנהגותית

 

אקטיבציה התנהגותית היא שיטה טיפולית פשוטה אך גם יעילה מאוד.

היא מעלה את המודעות לפעילויות נעימות וחיוביות ומעודדת מחויבות מעשית אליהן.

המטפל חותר להגביר את האינטראקציות החיוביות בין המטופל לסביבתו - 

ככל שהמטופל יהיה אקטיבי יותר וישתתף ביותר פעילויות מהנות וחיוביות, תסמיני הדיכאון יפחתו וייעלמו.

 

 

 

 

טיפול ממוקד בפתרון בעיות

 

טיפול ממוקד פתרון מכוון להגדיר את בעיותיו של המטופל ואז להציע פתרונות מרובים.

המטפל מסייע למטופל להעריך את האפשרויות ולבחור פתרון רצוי.

 

 

טיפול משפחתי או זוגי

 

טיפול זוגי, או טיפול משפחתי, שאמונים על הגישה המערכתית, עשויים להישקל כאשר הדיכאון משפיע גם על אחרים בבית.

פסיכותרפיה המערבת בני משפחה אחרים מתמקדת ביחסים בינאישיים, לכן במסגרתה ייבחנו תפקידים שממלאים בני המשפחה ב״תפקיד של המטופל״, שבא לידע ביטוי כהפרעת מצב רוח. 

מתן מידע פסיכוחינוכי אודות דיכאון עשוי אף הוא להיות חלק חשוב מטיפול משפחתי.

 

 

מהי הדרך הכי נכונה לבחור מטפל מתאים לטיפול בדיכאון?

 

יש אמנם הרבה רשימות של מטפלים באינטרנט, אנשי ונשות מקצוע עם תעודות מקצועיות, תמונות ולעיתים המלצות.

לדעתנו זוהי דרך טובה דיה לבחירת מטפל בדיכאון ומרבית הסיכויים שתעשו בחירה נכונה. 

 

יחד עם זאת, רבים מאיתנו רואים צורך בהתאמה אישית של מטפל/ת, דרך מישהו שקולט אותנו, את הצרכים והמטרות שלנו ומכיר אישית ומקצועית גם את המטפלים הרלוונטיים.

ובכן, זה בדיוק מה שאנחנו עושים במכון טמיר, לא רק לגבי דיכאון , אלא בכל נושא אחר שמצריך ייעוץ פסיכולוגי מקצועי. 

 

זו המומחיות שלנו - חוליה חלשה יחסית של עולם הפסיכותרפיה - התאמה אישית בין מטופל למטפל.

 

 

 

 

עזרה לאדם אהוב בדיכאון

 

גם אם תחליטו לא לפנות לטיפול או שתראו כי האדם שאתם אוהבים לא ממש מצליח או לא כ״כ רוצה להתגייס לכך, קיימחת דרכים של 'עשה זאת בעצמך', וראיציה של טיפול בעזרה עצמית. 

 

מנקודת ראות של טיפול בעזרה עצמית, חשוב שתלמדו על דכאון ועל הפרעות מצב רוח אחרות.

סביר שלא תוכלו לרפא לגמרי את יקירכם, אבל דרך הלמידה תוכלו להבין הרבה יותר טוב את מצבו.

 

קראו על ההפרעה ובכך תוכלו לחות שליטה רבה יותר על המצב ולהפגין סבלנות וסובלנות מוגברות נוכח התסמינים, הבלבול והתסכול שלו.

 

אתרו גופים רלוונטיים שיוכלו לספק לכם חומרי קריאה מדויקים, כמו מאמרים באתר מכון טמיר ואתרים מקצועיים אחרים. 

  

 

טיפול לילדים שמתמודדים עם דיכאון

 

אפשרויות הטיפול בדיכאון לילדים ובני נוער דומות לאלה של מבוגרים, וכוללות פסיכותרפיה (ייעוץ בשיחות) וטיפול תרופתי.

 

בשלב הראשון, רופא/ת הילדים עשוי להציע טיפול רגשי, ולעיתים ישקול תרופות נוגדות דיכאון כאופציה נוספת במידה והתסמינים חמורים במיוחד או אם הפסיכותרפיה לבדה אינה עוזרת מספיק.

 

 

נכון להיום, אין מחקרים טובים דיים שמלמדים כי תרופות אפקטיביות יותר מפסיכותרפיה בטיפול בדיכאון אצל ילדים.

 

מחקר מ-2019 מלמד כי ככל שאדם המתמודד עם דיכאון יפנה לעזרה נפשית מוקדם יותר, כך תהא הפרוגנוזה שלו טובה יותר.

 

אז אנחנו יודעים שטיפול מוקדם מפחית את משך הזמן שאדם נמצא בדיכאון ועשוי לעזור למנוע החמרה של הדיכאון. 

 

 

עוד מטפלים במכון טמיר ת״א המנוסים בטיפול בדיכאון

 

אורלי כרמי

אייל גיזנבורג

איילת בורוכוב

ארי אהרונסון

אתי זיסהולץ

ד"ר נועם זילברמן

דניאלה עמרמי

הדס צורף

יוליה פרלמן

כרמית דולב

לורה אזולאי

לירון אורבך טאו

מיה גינסברג

ניצן ויץ

עדי גודלמן

עמיר פירני

ענת יפת

צופית טסלר

רונה לוזיה טימן

רונה משולם

ריטה רוזמרין

שרון קדרוני 

  

 

מטפלים בדיכאון ביישובים אחרים

 

ירושלים

באר שבע

חיפה

אשקלון

אשדוד

רחובות נס ציונה

ראשון לציון

מודיעין מכבים רעות

חולון

רמת גן

פתח תקווה

ראש העין

אריאל

קריית אונו

הרצליה

כפר סבא

רעננה

נתניה

חדרה, קיסריה ופרדס חנה

זכרון יעקב

צפון הארץ וכרמיאל

נהריה

 

ובשפות עברית, אנגלית, ערבית ורוסית, פנים אל פנים או אונליין.

 

 

 

שאלות נפוצות על טיפול בדיכאון

 

כמה זמן נמשך טיפול יעיל בדיכאון?

 

טיפול באפיזודה ראשונה של בדיכאון נמשך בדרך כלל 3-6 חודשים. במקרים של דיכאון כרוני או חוזר, טיפול תחזוקתי עשוי להימשך שנה או יותר. מחקרים מראים שטיפול הנמשך לפחות 16 שבועות מפחית משמעותית את הסיכוי להישנות.

 

 

האם ניתן לטפל בדיכאון ללא תרופות?

 

כן. עבור דיכאון קל עד בינוני, טיפולים פסיכולוגיים כמו CBT, IPT וטיפול פסיכודינמי הוכחו כיעילים כמו תרופות. שיטות נוספות כוללות פעילות גופנית סדירה, מיינדפולנס, וטיפול באור. במקרים של דיכאון חמור, שילוב עם תרופות עשוי להיות הכרחי.

 

 

מה ההבדל בין דיכאון קליני ועצב זמני?

 

דיכאון קליני מאופיין בתסמינים הנמשכים לפחות שבועיים, משפיעים על התפקוד היומיומי, וכוללים שינויים משמעותיים בתיאבון, שינה, האנרגיה ורהיכוז. עצבות זמנית, לעומת זאת, הוא תגובה רגשית נורמלית לאירועים שליליים, חולפת בדרך כלל תוך ימים ואינה פוגעת משמעותית בתפקוד.

 

 

מקורות:

 

Kraus, C., Kadriu, B., Lanzenberger, R. et al. Prognosis and improved outcomes in major depression: a review. Transl Psychiatry 9, 127 (2019). https://doi.org/10.1038/s41398-019-0460-3

 

   

תמונת מצב

והמלצות בבריאות הנפש

 

   

חיי הנפש: השחיקה של מגיפת הקורונה

 

טוב, נראה שסופית שהקורונה מאחורינו, גם מעשית וגם פסיכולוגית.

 

לפי סקר של APA שפורסם במאי 2023, 7 מתוך 10 מבוגרים בארה״ב דיווחו שהם חשים חרדה לגבי השמירה על עצמם ועל בני משפחה. מדובר בשיפור ניכר בהשוואה לימיה הראשונים של המגיפה, תקופה בה 80% מהמבוגרים הביעו חרדה כזו. 

 

זה אולי נראה רחוק, אבל השם COVID-19 מייצג את ההתחלה, בדצמבר 2019.

בתהליך מתמשך של חוסר אונים נלמד למדנו לשבת ולהמתין למה שאומרים לנו, שבעי ציפיות והתפכחויות. 

    

בתנאים כאלה, של שחיקה ציבורית עמוקה בתפיסת הסמכות הרפואית, איך ניתן לדבר על חוסן ובריאות נפשית?

 

 

לפני שנצלול לעומק הידע

ראוי לזכור שהקורונה גם הביאה איתה

מתנות בלתי-נשכחות.

 

למשל, הנה רוקפור בקאבר ל- Seeds of Love,

ביצוע שיש בו כ״כ הרבה דברים שתופסים

את רוח משבר הקורונה. מבריק: 

 

 

 

שגרת החירום החדשה הפכה לשגרה.

למדנו והטמענו כמה התנהגויות כחלק טבעי בפק"ל האישי - ריחוק חברתי, מסיכות, שטיפת ידיים, התו הירוק, חל״ת, חיסון (גם לילדים) ועוד מושגים והתנהגויות שהפכו ליומיומיים, לחלק אינהרנטי בשיח. 

 

המאמצים שעשינו בתקופת המגיפה תרמו לפיתוח של עמידות פסיכולוגית מסוימת לפחד, אלא שבמקומו בולטות בעיות אחרות, כמו בדידות, תשישות, לאות ודיכאון.

 

כל אלה לצד תסמינים של הפרעות נוירופסיכיאטריות שונות המדווחת בקרב יותר מ-20% מחולי הקורונה המתמודדים/ות עם תסמיני קורונה מתמשכים - Long-haul COVID-19 - כמו  ערפל מוח.

המתמודדים עם קורונה מתמשכת סובלים משלל תסמינים סומטיים ונוירולוגיים:

אי סבילות לפעילות גופנית; תסמיני מצב רוח, קוגניציה ושינה; תסמונות כאב (למשל, מיאלגיה, כאב נוירופטי, פרסטזיה, כאבי ראש וטינטון); ודיסאוטונומיה, למשל, דפיקות לב, תסמונת פוטס, תת לחץ דם, היפותרמיה וחום (O'Brien, 2022). 

הסיכון המוגבר לדיכאון ולחרדה פוחת בד״כ תוך חודשיים, אבל למחלימים מקורונה יש סיכון מוגבר לפתח מצבים פסיכיאטריים עד שנתיים אחרי המחלה ( Taquet et al, 2022).

  

 

מחקר שפורסם במרץ 2022, המתבסס על ניתוח נתונים של תושבי שש מדינות אירופיות ומעקב אחריהם לאורך 16 חודשים, מלמד שהמציאות בבריאות הנפש אחרי הקורונה לא משהו:  

 

מבוגרים שחוו תסמינים קשים אחרי שנדבקו בקורונה מצויים בסבירות גבוהה יותר לפתח תסמינים של דיכאון, חרדה ו/או קשיי שינה, זאת בחלוף חודשים לאחר ההחלמה, בהשוואה למבוגרים שלא אובחנו בקורונה (Magnúsdóttir et al, 2022).

בנוסף, נמצא שלחולי קורונה שעברו אותה עם סימפטומים  קלים יש סיכון מעט נמוך יותר לפתח בעיות נפשיות אחרי המחלה. גם כאן, בהשוואה למבוגרים שלא חלו. 

 

מצז שני יש גם נתונים מעודדים. 

למשל, מחקר שפורסם באפריל 2022 מלמד כי מתבגרים עם היסטוריה של דיכאון דיווחו על פחות תסמיני דיכאון וחרדה במהלך השנה הראשונה של הקורונה, זאת בהשוואה לשנה לפני כן (Sadeghi et al, 2022).

 

 

הניסיון עם אסונות דומים מלמד כי ניצולים סובלים מבעיות נפשיות שונות, כולל הפרעת דחק פוסט טראומטית, דיכאון קליני, הפרעות חרדה, פוביות, פחדים עם התנהגויות נמנעות.

 

בנוסף, ניכרת שכיחות מוגברת של שימוש בסמים והתמכרות לאינטרנט לצד עליה בשיעורי אלימות במשפחה והתעללות בילדים בקורונה.

  

 

עלייה בתחלואה פסיכיאטרית בהקשר של הקורונה

 

מחקר שנערך השנה בבריטניה מצא כי לאנשים שחלו בקורונה יש סיכוי משמעותי לפתח הפרעה פסיכיאטרית לאחר ההחלמה.

 

מחקר שפורסם בתחילת 2022 זיהה גורמי סיכון לפיתוח הפרעות נפשיות בהקשר של הקורונה (Alzahrani et al, 2022).

ֿאלה  כוללים חוסר ידע, פחד, ודאגה, הידבקות או מוות של בני משפחה או חברים, הגבלות של סגר ובידוד, אישור או חשד להידבקות בקורונה, זיהום, ואפילו השפעות המחלה עצמה.

 

סקירה אחרת  שנערכה לאחרונה על 14 מחקרים שדיווחו, בממוצע, על שכיחות כמעט זהה של קשיים בבריאות הנפש אצל עובדי חזית הטיפול.

 

מסתמנים מספר גורמי סיכון למצוקה פסיכולוגית בקרב עובדי מערכת הבריאות:

 

• להיות אישה.

• להיות אחות.

• לחוות השפעת סטיגמה.

• להשתמש במנגנוני התמודדות לא מסתגלים.

 

מחקר איטלקי שבחן את השפעות המגיפה על הבריאות הנפשית של עובדי שיקום רפואיים זיהה סיכון גבוה יותר לדיכאון, חרדה ולחץ במהלך מגיפת הקורונה בארץ המגף (ֿFary et al, 2021).

מעניין שגם כאן, נשים הראו רמות דיכאון גבוהות יותר.

 

מחקר שפורסם בכתב העת  Lancet Psychiatry מלמד כי חולי קורונה סובלים יותר מדיכאון ופסיכוזה:

יש מחקרים ודיווחי מקרים מהתקופה האחרונה, שמלמדים כי חולי COVID-19 חווים בעיות כלי דם וקשיים נוירולוגיים ומחקר בריטי מיוני 2020 מעלה כי חולי קורונה, בעיקר מתחת לגיל 60, מתמודדים גם עם תסמינים של הפרעות פסיכיאטריות קשות.

 

אחוז המבוגרים בארה"ב המדווחים על תסמיני דיכאון מצוי בעלייה מתמדת מאז תחילת המגיפה, כך פי נתוני סקר שפורסמו בתחילת אוקטובר 2021 ב- The Lancet.  מי שמצוי בסבירות הגבוהה ביותר לדווח על תסמינים חמורים של דיכאון הם בעלי הכנסה פחות גבוהה, מספר רב יותר של גורמי לחץ הקשורים לקורונה (כולל מוות של מישהו קרוב עם קורונה), אובדן תעסוקה ו/או אתגרים בהורות.

 

דיווח מפברואר 2021, שפורסם בכתב העת JAMA, מתאר ירידה בתפקוד ופגיעה בחדות הקוגניטיבית אצל החולים, גם שבועות וחודשים לאחר ההחלמה.

 

על פי דו"ח Trusted Source שפורסם בכתב The Lancet ב- 9 בנובמבר 2020, 18% מהחולים פיתחו הפרעה נפשית - כמו דיכאון, חרדה או דמנציה - תוך שלושה חודשים ממועד האבחון. הסיכון להופעת הפרעה נפשית הוכפל לעומת מי שלא חלה. 

 

לפי מחקר שפורסם בסוף מרץ 2021 בכתב העת JAMA Network Open , שיעור משמעותי של מבוגרים שנדבקו בווירוס מדווחים על תסמיני דיכאון חודשים לאחר ההחלמה. הסיכון לדיכאון גבוה במיוחד בקרב גברים, אנשים צעירים יותר, מטופלים שחוו תסמינים חמורים יותר של המחלה. בנוסף, מי שסבל כחולה קורונה מכאבי ראש מצוי בסיכון גבוה ב-33% לפתח תסמיני דיכאון. 

 

לפי סקר איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA), שפורסם במרץ 2021, רוב המבוגרים בני/ות 18+ (61%) מדווחים כי חוו שינויים לא רצויים במשקל מאז תחילת המגיפה, כאשר יותר מ-40% שיתפו שעלו במשקל יותר מכפי שהתכוונו. בקבוצה זו דווח על עלייה של 11.8 קילו בממוצע ( ! ).

עוד מעלה הסקר כי שני שליש מהאמריקאים (67%) דיווחו שמאז תחילת המגיפה הם ישנים פחות מדי או יותר מדי ביחס למה שתכננו: שליש מהנשאלים דיווחו על פחות מדי שינה (35%) ועוד שליש על עודף שינה (31%).

לבסוף, כמעט 1 מבין 4 מבוגרים (23%) דיווחו על עלייה בשתיית אלכוהול כדי להתמודד עם לחץ נפשי במהלך המגיפה. 

 

אצלנו בישראל המצב דומה. אפילו במכון טמיר אנחנו מרגישים את העליה הניכרת בשיעור הפניות החדשות ועדכונים של המערך הפסיכיאטרי כולו מתארים מגמה דומה בבריאות הנפש הקהילתית בישראל בשנה האחרונה.  נפתחו שני מרכזים פסיכולוגיים לטיפול בחרדה ובטראומה עבור שורדי המחלה, במסגרת בית החולים בלינסון, האחד במרכז הרפואי רבין והשני בבית חולים השרון. 

 

באופן לא מפתיע, מחקר ישראלי שפורסם באוגוסט 2021 זיהה עליה חדה בשתיית אלכוהול, בריכוז של 40% ומעלה, התקופה שבין הסגר הראשון לשני בקורונה. 

 

 דיווחים שמתחילים להצטבר מכל העולם מציירים את הקורונה כ״רוצח שקט״, שפועל הרבה מעבר למחלה הפיזית, כאשר השיח הוא במונחים של חרדה מתונה עד לכדי טראומה קולקטיבית - כולנו באותה קלחת.

 

חשוב גם לזכור את המצב הנפשי המורכב של המחלימים מקורונה:

אנשים שנדבקו וחלו בווירוס, בעיקר מי שאושפזו עקב סיבוכים של המחלה, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).

מי ששרד את המחלה יכול לחוות קושי בהתמודדות עם הטראומה הקשורה לבידוד או לאשפוז.

PTSD מתפתח כאשר אדם חווה אירוע טראומטי ומוצא עצמו מושפע ממנו גם שנים לאחר מכן.

אנשים עם PTSD עשויים לחוות מחשבות, תחושות או רגשות חזקים גם זמן רב לאחר האירוע, לחיות את הטראומה מחדש דרך סיוטים ופלאשבקים, או לחוש אינטנסיביות גבוהה ביותר של כעס, פחד ועצב. 

 

מחקר שפורסם בכתב העת BMJ בפברואר 2021, העלה כי 1 מכל 3 מטופלי קורונה, שהונשמו במהלך האשפוז חווה תסמיני PTSD:

 

1 מ- 5 שהחולים שאושפזו בבית חולים ולא נזקקו למכונת הנשמה, חווה תסמיני PTSD.

הסימפטום השכיח ביותר היה פלאשבקים, חוויות חושיות פולשניות של החוויה הטראומטית.

רבים דיווחו כי חוו פלאשבקים מטיפול נמרץ, כולל מראות חודרניים של רופאים שמטפלים בהם עם ציוד הגנה מלא (PPE).

מבין החולים שטופלו בבתיהם, נמצאו רמות נמוכות יותר של PTSD (בערך 1 מ-6).

הרמות הנמוכות ביותר של תסמינים נמצאו בחולים שלא נזקקו לעזרה בבית, אך חוו בעיות נשימה (1 מ-10).

 

יתירה מכך, כמעט שני שליש מקרובי המשפחה הבוגרים של חולי קורונה שאושפזו ביחידה לטיפול נמרץ, חוו תסמינים משמעותיים המאפיינים PTSD, גם חודשים לאחר השחרור של היקר להם מהאשפוז (Amass et al, 2022).

 

 

דיכאון

 

מחקר סיני שבחן רופאים ואחיות שעובדים בקו ראשון עם מטופלי קורונה מצא כי מעל 70% דיווחו על מצוקה פסיכולוגית, 50% דיווחו על תסמיני דיכאון משמעותיים מבחינה קלינית ו- 45% דיווחו על תסמינים מובהקים של חרדה. זה לא מחקר בודד. הממצאים הללו שוחזרו במספר מחקרים לאחר מכן,

 

מחקר אוסטרלי מ-2021 מדווח על עלייה של 30% כמעט בשיעור הפניות על רקע חרדה ודיכאון.

 

 

דיכאון לאחר לידה

 

לפי מחקר שפורסם בתחילת 2001 הוכפל שיעור היולדות שהתממודדו עם דיכאון לאחר לידה בעת משבר הקורונה (Myer and Emmott, 2021).

 

מחקר מ-2022 מציג מציאוץ הרבה יותר חמורה: 

מחקר שנערך באוניברסיטת מישיגן העלה כי למעלה מ-30% מהאימהות החדשות בתחילת המגיפה עמדו בקריטריונים האבחוניים של עם דיכאון אחרי לידה.

סטטיסטית, זו עלייה של פי 3 ביחס לתקופה הזהה טרם פרוץ המגיפה. . עוד מצאו החוקרים כי 20% מהיולדות הציגו תסמינים של דיכאון קליני ( Shuman et al, 2022).

 

 

הפרעת קשב

 

גם למתמודדים מבוגרים עם ADHD היה קשה יותר בתקופת הקורונה.

 

המגיפה והשלכותיה תרמו להשפעות שליליות על מיומנויות התנהגותיות, רגשיות ותפיסתיות.

למשל התעצם הקושי להתמיד בטיפול תרופתי  (Pollak et al, 2022).

 

הגורמים שהשפיעו במיוחד היו חרדה כלכלית, בידוד חברתי, ניהול זמן פנוי, קשיי מיקוד בלמידה מקוונת וקשיי מוטיבציה בהפרעת קשב - כל אלה התחזקו בתקופת המגיפה. 

 

זאת ועוד, מתמודדים/ות עם הפרעת קשב וריכוז דיווחו על חומרה סימפטומטית מוגברת, יחד עם סיכון גבוה יותר לפתח סיבוכים קליניים, כמו דיכאון מג'ורי ונשירה מבית ספר (Sibley et al, 2021).

 

 

 

אם תשאלו מטפלים/ות בישראל הם יסבירו ש״עמוס אצלם״... 

 

 

מחקרים ונתונים על בריאות הנפש בקורונה

 

• סקר של APA שפורסם במאי 2021 מתייחס לבריאות הנפש של ילדים: למעלה ממחצית (53%)  מהמבוגרים עם ילדים מתחת לגיל 18 דיווחו שהם מוטרדים לגבי המצב הנפשי של הילדים. כמעט חצי (48%) העריכו כי המגיפה גרמה לבעיות נפשיות אצל אחד או יותר מהילדים בבית. 26% מההורים השיבו שהם מחפשים בתקופה זו עזרה פסיכולוגית מקצועית לילדיהם וכפי שניתן לראות בנתונים, -22% דיווחו כי הם מתקשים לתאם פגישות לטיפול בילדים ולהדרכת הורים עם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש:

 

ממצאי הסקר מצורפים בסוף המאמר כקובץ PDF

  

• 824 איש התקשרו באוקטובר 2020 לער״ן ודיווחו על כוונה אובדנית. מספר הפונים הכפיל את עצמו באוקטובר הנוכחי בהשוואה לאוקטובר אשתקד, כך מדווחת ד״ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית בקו הסיוע הנפשי הפעיל בישראל. 

• סקר שנערך בוושינגטון פוסט ואוניברסיטת מרילנד ופורסם בסוף מאי 2020, , מצא כי מרבית האמריקאים מרגישים עדיין לא בנוח לצאת לקניות בחנויות (67%) או לאכול בחוץ (78%). 

• מגיפת הקורונה עלולה להשפיע באופן עמוק ומהותי על בריאותם הנפשית של אנשים - כעת ובעתיד- אומרים פסיכיאטרים ופסיכולוגים, שקוראים בכתב העת ב- The Lancet Psychiatry ליזימה דחופה של מחקרים, שלדבריהם יכולים לערב שימוש בסמארטפונים לניטור משתנים בבריאות הנפש, בקרב אוכלוסיות נבדקים בזמן אמת. בנוסף, כותבים החוקרים, קיים צורך להתאים את סוג התמיכה הפסיכולוגית לקבוצות ספציפיות באוכלוסיה, כגון ילדים, מטפלים עיקריים ועובדי בריאות, כמו רופאים ואחיות, שחשופים לטראומה בקו הראשון.

• המצב הכלכלי במשק מהווה כיום מקור מתח משמעותי עבור 70% מהאמריקאים, כך לפי נתוני APA, איגוד הפסיכולוגיה האמריקאי. בהשוואה, באותה תקופה אשתקד הנתון עמד על 49%.

• לפי סקר של מרכז המחקר פיו, יותר משליש מהאמריקאים הראו סימנים קליניים של חרדה, דיכאון, או שניהם, מאז הפריצה של מגיפת הקורונה. בתחילת מאי 2020 צמח שיעור המתמודדים ל-55%, כאשר מדובר על בעלי קשיים כלכליים.

• סקר של איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי מעלה כי רק 50% מהעובדים מרגישים בנוח לשתף בקשיים פסיכולוגיים במשבר הקורונה.

• קשר גוף-נפש: אחד מכל חמישה אמריקאים מדווחים על תסמינים גופניים כאשר הם חושבים על המגיפה.

•  סקר APA שפורסם בדצמבר 2021 (מצורף כקובץ PDF בסוף המאמר) מלמד כי מבוגרים מחוסנים נוטים יותר מאשר מבוגרים לא מחוסנים להיות מוטרדים לגבי הידבקות והפצת קורונה במהלך תקופת הקריסמס. 43% מהמחוסנים הבוגרים מודאגים מהידבקות במהלך החג בהשוואה ל-28% מהמבוגרים הלא מחוסנים.

• בקו הסיוע הנפשי הפדרלי בארה"ב מדווחת עליה של 1000% בשיעור הפניות באמצעות הודעות טקסט, סביב 20,000 פניות.

• הקבוצה הפגיעה ביותר באוכלוסיית המובטלים, שעלתה בחדות מאז תחילת המשבר, היא אנשים שאינם מועסקים 6 חודשים או יותר, כך לפי סקר נרחב של גאלופ. בקרב מובטלים ילאורך ותר משנה, 20% דיווחו שהם מתמודדים עם דיכאון ומטופלים פסיכולוגית או פסיכיאטרית. 

• ההשלכות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח של טראומה משותפת נמשכות עשור ויותר, כך לאור הנתונים מהוריקן קטרינה שאירע ב-2005. יש מקום לשער על דמיון בין אסון קהילתי זה לבין מגיפת הקורונה. 

• המחירים הנפשיים הגבוהים עבור בוגרים צעירים: שליש מהצעירים/ות בטווח הגילאים 18 עד 29 מדווחים על מצוקה נפשית גבוהה, לעומת 15% מבני/ות הגיל השלישי, מ- 65 ומעלה. על פי הדיווח, המצוקה הרגשית שקשורה למגיפה פוחתת לפי קבוצות גיל:  בני 18-34 דיווחו על המצוקה הגבוהה ביותר שקשורה למגיפה- כאשר הנשאלים ציינו לחץ גבוה בשיעור כפול כמעט מבני 50 ומעלה. המשיבים בקבוצת הגיל 65+ דיווחו על ציוני המצוקה הנמוכים מכולם.

• במשאל שנערך בסין 35% מהמשתתפים דיווחו על מצוקה פסיכולוגית מתונה עד חמורה במהלך ואחרי הסגר. 

• 40% מהדרום קוריאנים מתמודדים עם בעיות נפשיות עקב מגיפת הקורונה. 

• סקר שבוצע בגרמניה במהלך הסגר במדינה בחן ןהשווה את ציון הרווחה הפסיכולוגית הממוצעת לאדם. הציון עמד על 50.7 מתוך 100 (ציון 75 בממוצע בקרב אנשים שאינם לוקים בדיכאון), ורבים דיווחו על מצוקה, בשיעורים הבאים: 51% דיווחו על עלייה ברמת העצבנות;  45% דיווחו על שינה גרועה מבעבר; 29% דיווחו שחוו יותר כעס ותוקפנות.

 

אם אנחנו מתבססים על מחירי בריאות הנפש במגפות קודמות, נראה כי ההשפעה על בריאות הנפש תמשיך ליטות לרעה בטווח הבינוני והארוך.

למשל, הערכה של מצבם הנפשי של שורדי SARS בהונג קונג העלתה כי 47.8% חוו הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), בהם 25.6% שחוו אותה גם 30 חודשים לאחר שהושלם הטיפול במחלתם.

לאור הממצאים, חשוב לפתח תגובות קונקרטיות והולמות לשיכוך הנזק הנפשי, הן ברמת הפרט והן ברמת החברה.

 

 

הנפש ביום שאחרי Covid-19

 

יש חיסון.

 

יש אפילו שניים, גם שלושה וארבעה, עם תו ירוק שמציע הבטחה. 

 

העולם יצא לאט ובזהירות מאותה תיבת נח אליה הוכנס, העקומה המדוברת התיישרה. 

  

אבל לאיזה עולם אנחנו יוצאים?

מה הן צלקות הקרב שנישא איתנו? 

 

ואולי חשוב יותר זה איך אפשר לנסות וליישר את העקומה של מגפה אחרת, שנייה, מגפה נפשית שקשורה לאותם "פצעי מלחמה"?

 

אנשים שוהים כבר יותר משנה במצב בו הם חרדים לבריאותם, ולא פחות מכך לאובדן פרנסתם, מבודדים ממקורות תמיכה מצד אחד ומסוגרים בבתים עם המשפחות הגרעיניות מצד שני, או לבד בבתיהם.

השילוב הזה מעורר מידה ניכרת של מצוקות פנימיות וחיצוניות, אישיות ובינאישיות וכן חברתיות ומדיניות שיש לתת עליהן את הדעת בהקדם.

 

אחד החששות המרכזיים הוא מפני משברים נפשיים שיתבטאו מה שנמכונה עכשיו "מוות של ייאוש", באקטים אובדניים, כפי שכבר מתחילים לראות בקרב קבוצות סיכון. 

בדצמבר 2020 עדכן משרד הבריאות על קפיצה של 81%  במהלך הגל השני בפניות לעזרה נפשית דרך הקופות והתחנות לברה״ן ועל עלייה של 71% בפניות לעזרה שכללו תכנים אובדניים.

 

קשה לדעת מה תהיינה ההשפעות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח על האנושות.

 

עם זאת, נראה שנתמודד עם כמה וכמה סוגים של דפוסים פסיכולוגיים ארוכי טווח, ומטבע הדברים יהיה גם חוסן נפשי: 

 

אנשים עשויים להיות מתוחים במהלך המגפה אך יתאוששו לחלוטין בסיומה, ואולם ייתכן ויראו את העולם באופן שונה. למשל, אנשים עשויים להסתגל לנורמה חדשה אם הקורונה תתגלה כזיהום חוזר (עונתי, למשל). חלק יסבלו מבעיות פסיכולוגיות מתמשכות (כמו דיכאון, חרדה או תסמינים של PTSD), אך קשה להעריך מה יהיה שיעור הנפגעים החדשים באוכלוסיה.

 

גורמי סיכון לבעיות פסיכולוגיות ארוכות טווח כוללים היסטוריה קודמת של בעיות רגשיות וחשיפה לגורמי סטרס חריפים במהלך המגפה. גורמי המתח עשויים לכלול מחלה חמורה ומסכנת חיים, מוות של אדם אהוב, קושי כלכלי חמור והפסדים כספיים, וחוויות מלחיצות במהלך הסגר, למשל סימפטומים חמורים לצד בדידות והיעדר קשר בין-אישי תומך עם חברים ובני זוג.

 

 

ומה עם שינויים באישיות?

 

מחקר מסקרן מסוף 2022 מלמד כי צעירים היו רגישים יותר לשינויים בתכונות אישיות, ובפרט הראו ירידה במצפוניות. ובנעימות, לצד עלייה בנוירוטיות. 

 

 

הסבל הכפול של הקשישים

 

מחקרי אורך שמלווים את שנות המגיפה מחדדים את ההבנה לגבי ההשפעות ארוכות הטווח של הקורונה על קשישים שהחלימו, על מתמודדים עם קורונה מתמשכת, על סובלים מדמנציה ועל המטפלים העיקריים שלהם 

(Cray & Vahia, 2022). מספר מחקרים מצביעים על החמרה במצבם הנפשי של מבוגרים/ות שורדי קורונה, כולל שיעורים גבוהים יותר של חרדה והפרעת דחק פוסט טראומטית, בהשוואה למי שלא חלו בקורונה. 

 

כמו בכל תקופה פוסט טראומטית, אנחנו רואים תופעות קהילתיות ייחודיות, חלקן מוזרות ומפתיעות.

למשל, ברחבי ארה"ב הופיעו בתי אבות ייעודיים לקשישים פוסט-אשפוזיים, שזה אך שוחררו ממחלקות לטיפול אקוטי במחלה בבתי החולים.

 

שורדי המחלה בגיל השלישי נענשים פעמיים:

פעם ראשונה, בהתמודדות עם מחלה מסכנת חיים, שהטיפול בה כלל עבור חלקם חיבור למכונת הנשמה והשיקום ממנה כולל רכישה מחודשת של מיומנויות קוגניטיביות וגופניות שאבדו.

פעם שניה, בעובדה שאין להם כעת לאן לחזור. בסביבה המוכרת של בית האבות בו התגוררו לפני המגיפה, ממאנים לקבל אותם מסיבות של ריחוק חברתי מאוכלוסיית הדיירים, שמצויה בסיכון גבוה לתמותה מהמחלה. 

 

המצוקה ניכרת בעלייה משמעותית בפנייה לקווי מצוקה שונים ברחבי העולם ובתגבור שעות הפעילות של אותם קווים, בניסיון להציל אנשים מטביעה בצונאמי הזה.

בארץ למשל, בער"ן ובנט"ל הקימו יחידת מענה ייחודית למשבר הקורונה, בסה"ר הרחיבו את שעות הפעילות ומכוני טיפול ואנשי טיפול פרטיים בכל הארץ התגייסו כדי לתת מענה נפשי חירומי, אך התשובה צריכה להיות גדולה יותר ממחוייבות אתית מקצועית נקודתית, שכוחה עצום אך נמצא בסכנה גדולה של שחיקה כלכלית ונפשית.

למעשה, אסונות בקנה מידה גדול, בין אם אסונות טבע, מלחמות או התקפות טרור, מעוררים אחריהם גל של בעיות נפשיות והתנהגותיות כמו מעין אפטר שוק שאחרי רעידת אדמה.

 

 

אהבה וחושך

 

בספרו, סיפור על אהבה וחושך, מתבונן עמוס עוז ז״ל בנסיבות התאבדותה של אימו בימים שלאחר מלחמת העצמאות.

הוא תוהה מדוע דווקא כשהגיע השקט המיוחל לאחר המלחמה, שהיה התקווה הגדולה של מי שעלו מאירופה וחיפשו פה בית, לא מצאה אמו שקט בנפשה ונטלה את חייה.

 

אולי אחד ההסברים, שמתאים גם לימים אלו, הוא שאחרי ההישרדות עצמה, צריך להתמודד עם ההריסות.

 

אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש מכל העולם מתריעים מפני אותן השלכות מיידיות וארוכות טווח, ומדגישים את החשיבות שבמתן מענה, כאשר המענה מתייחס הן למיגור שיעורי האבטלה שעלו והן במתן טיפול נפשי למי שזקוק.

 

צרכים אלו עומדים אל מול תקציבי מדינה מדולדלים בכל העולם, וחשוב להגביר את המודעות הציבורית והמדינית להתייחסות למניעה ולטיפול בבעיות נפשיות כהשקעה לטווח ארוך, שבעתיד תמנע עלויות של נפש וכסף על מערכת הבריאות.

 

זוהי שעת דוחק שמאלצת חיפוש אחר פתרונות יצירתיים – כמו למשל השקעה בעלות נמוכה של תכנים לעזרה עצמית והנגשתם לאוכלוסיות שזקוקות לכך, הכשרה של סיירות מתנדבים שיבקרו בבתים של אוכלוסיות בסיכון שיוכלו לסייע במתן עזרה רגשית ראשונית.  וזוהי בעיקר הזדמנות לדרוש ולשפר ולתחזק את מערכת בריאות הנפש שעמדה עוד לפני כן בקצה גבול היכולת עם זמני המתנה ארוכים, ארוכים מדי.

 

כך טבען של סערות, הן מטלטלות, עוקרות את הגגות והקירות וחושפות בעירומם את היסודות, על נקודות החולשה שלהם.

שיקום אמיתי מתחיל בחיזוק אותם היסודות מתוך הבנה של בניית עמידות וחוסן לסערות שעוד יבואו.

 

 

פוסט קורונה – הקורונה כאירוע טראומטי שמעורר PTSD

 

אירוע טראומטי הוא בהגדרתו אירוע שקיימת בו סכנה מיידית וחריפה לחיי אדם או זולתו, מה שבאופן טבעי מעורר פחד ומצוקה.

 

מגפת הקורונה מהווה אירוע שכזה, שטלטל את העולם בסערה ושינה את כללי המשחק כמעט בכל תחום חיים.

 

ישנו איום שהוא גם על הבריאות הפיזית, אך גם המציאות של הסגר, ריחוק חברתי, תלישה מהסדר הקיים והמוכר, וכן החרדות שמעורר המשבר הכלכלי שהביאה עימה הקורונה הם קרקע פורייה למצבי מצוקה נפשיים, ולהגברה של מצבים קיימים כמו דיכאון וחרדה, ובין היתר גם PTSD. 

 

אנשים שנמצאים בסיכון גבוה לפתח PTSD, הם אנשים שנמצאים בקו החזית של המלחמה בנגיף והשלכותיו – צוותים רפואיים וכן צוותי בריאות הנפש, מה שמכונה – טראומטיזציה משנית.

ישנן מספר טכניקות שכולנו יכולים להיעזר בהם על מנת להפחית לחץ וחרדה:

 

• בידוד אל מול בדידות – נכון שהמציאות מכתיבה ריחוק חברתי, אך ריחוק שכזה אינו חייב להיות רגשי. אנחנו ברי מזל שהטכנולוגיה העומדת לרשותינו כיום מאפשרת לשמור על קשר אחד עם השני. לדבר ולשתף, בתחושות שעולות, מסייע בהפתחת המצוקה, ובהפגה של תחושת הבדידות. חשוב במיוחד להרים טלפון להורים ולסבים. 

 

• לצלוח את הלחץ – אחד הדברים שמסייעים לנו כבני אדם להתמודד עם לחץ, זה לחזק תחושה של שליטה, במיוחד במצבים בהם אין לנו הרבה שליטה. אחת הדרכים לעשות את זה, זה להבין על מה אנחנו יכולים לשלוט ועל מה לא ולשים את הדגש על מה שכן. למשל, להקפיד על הכללים של היגיינה וריחוק חברתי, לקנות כל מה שצריך שיהיה בבית, לארגן לו"ז לכל יום וכדומה. דרך נוספת היא להגביר פעילויות שמפחיתות לחץ ומגבירות הנאה – יוגה, בישול, מדיטציה, ספרים, מוזיקה וכדומה. 

 

• תקווה – המצב הזה עשויי לייאש, להבהיל ובמיוחד כאשר קו הסיום לא ברור, ויש הרבה שאלות סביב התפרצות נוספת. שמירה על תקווה מקבילה לנשימה עמוקה שמרגיעה את המערכת העצבית בגוף ומסייעת לו לצלוח אירועי לחץ וכאב. חשוב להזכיר לעצמנו שזו מציאות זמנית, לנסות לגלות בה אולי נקודות של אור, ולהעריך מחדש את מה שאנחנו כיום מבינים שאינו מובן מאליו – כמו הכוחות שלנו, המשפחה שלנו, החברים שלנו וכל העוגנים הקטנים (גדולים) שמחזיקים את הגוף נפש שלנו.

 

• להבין מתי צריך לפנות לעזרה מקצועית – אנשים המתמודדים עם מצוקה שפוגעת בתפקוד שלהם, אנשים שיש להם רקע של התמודדות עם דיכאון, חרדה ו-PTSD, חשוב במיוחד לדאוג שמעגל התמיכה יכלול עזרה מקצועית במסגרת הנחיות משרד הבריאות. זה יכול להיות פנייה לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש, היעזרות בתרופות וקבוצות תמיכה און ליין.

 

 

מידע חשוב לאנשים שיקיריהם מתמודדים עם PTSD

 

קודם כל חשוב להבין מעט על ההתמודדות של אנשים עם PTSD, לכן צירפנו בסוף קישור עם מאמר שעוסק בזיהוי, תסמינים ודרכי טיפול.

שנית, תקשיבו – הקשיבו לחוויות, לתחושות ולרגשות ולמה שהאדם היקר לכם מספר שהוא צריך בתקופה זו.

 

ושלישית – דאגו גם לעצמכם. להיות עבור מישהו שמתמודד עם מצוקה קשה, כפי שכבר נאמר פה, עשויה להיות חוויה טראומטית בפני עצמה. וודאו כי אתם חלק ממעגל התמיכה עבור אותו אדם ולא כל התמיכה, וכן דאגו שגם לכם יש עם מי לפרוק את הקושי שלכם וכן שימרו על בריאותכם הפיזית.

 

 

סיכון אובדני

 

אובדנות היא ביטוי של מצוקה נפשית, ייאוש ובידוד, שעלולים להביא לחשיבה של מבוי סתום, ולמחשבות וניסיונות אובדניים.

היו ערים לסימנים כמו דיבור על מוות, או על הרצון למות, פרידה או חלוקה של רכוש.

לפי נתוני משרד הבריאות, שהוצגו ב-23.11.20 בתכנית ״מהצד השני״ עם גיא זהר, לא ניכרת בינתיים עליה בשיעור ההתאבדות לעומת אשתקד. בשתי התקופות התרחש מספר זהה של מקרי התאבדות מאומתים: 188בני אדם.

הנתונים האמריקאיים לגבי אובדנות במהלך 2020 הפתיעו כמו אלה שנמצאו בארץ, כאשר לפי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) פחת שיעור האובדנות ב-3% (Bryan, 2022).

 

 

ניסיונות אובדניים בעבר, ואובדנות במשפחה הם גורמי סיכון משמעותיים.

כמה דברים שחשוב לדעת על מניעת אובדנות:

 

• הדבר הכי חשוב זה להקשיב באופן לא שיפוטי. אם אתם חוששים, תשאלו באופן ישיר האם יש מחשבות אובדניות. 

• דאגו להרחיק מהישג יד דברים שעשויים להוות סכנה – תרופות, נשק, חפצים חדים וכדומה.

• אם יש סכנה מיידית וקונקרטית – יש להתקשר למגן דוד אדום (101) או למשטרה (100). דאגו להישאר עם האדם עד שמגיעה העזרה המקצועית. 

• חשוב לעדכן את איש המקצוע המטפל הקבוע בשינוי במצב הנפשי ובמחשבות אובדניות על מנת שתהיה חשיבה מחודשת על הטיפול המתאים. 

• עודדו את האדם לפנות במקביל לגופי תמיכה נפשיים ייעודיים במצב חירום כמו נט"ל, ער"ן וסה"ר, שנמצאים שם גם בשעות הלילה.  

• במידת הצורך אפשר לפנות גם למיון של כל ביה"ח ו/או כל ביה"ח לבריאות הנפש, להערכת מסוכנות ואשפוז במידת הצורך. 

 

סדרת כתבות של תאגיד כאן

על המגיפה השקטה - 

בריאות הנפש בקורונה: 

 

 

תרגמנו מסמך מקצועי מצוין, שנוסח ופורסם על ידי הברית האירופית לבריאות הציבור - EPHA. 

למרות שהקורונה נראית כמו נחלת העבר, חשוב להעביר את המידע הזה, בעברית או באנגלית, למקבל/ותי החלטות ולמנהלים/ות בחברה הישראלית, גם כמסמך בסיסי להתמודדות עם אסונות טבע, כמו חלילה רעידת אדמה.. בעיקר עבור מי שעובדים עם צוותים שחשופים בקו הראשון עם החולים והמשפחות של הנפגעים.

 

עם הזמן התבהר כי מגוון אוכלוסיות נפגעות פסיכולוגית מהקורונה, מכל מקום, מקצוע ומגזר.

למשל, יורדי ים המבודדים על אוניות סוחר לאורך זמן נמצאו פגיעים למדי לדיכאון וחרדה (2022 ,Pauksztat).

בנוסף, תקופת הקורונה אוששה הנחות קודמות לגבי סיכון בטראומה עקיפה אצל מגישי עזרה רפואית ונפשית. למשל צוותים מקצועיים במרוקו, שנמצאו סובלים מרמות גבוהות יותר של דיכאון והתנהגויות אכילה בעייתיות במהלך התפקוד במגיפה, ביחס לקבוצת ביקורת (Lahlou et al, 2022).

 

   

 

 

תודות: 

 

קרין אמיתי, MSW

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

 

עדכון אחרון: 

 

9 בספטמבר 2023 

 

 

מקורות:

 

כהנא, ב. (2020). הכנה נפשית ליום שלאחר המשבר: הבנות מהפסיכולוגיה היהודית על ההתמודדות עם הקורונה. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3975

 

Alzahrani F, Alshahrani NZ, Abu Sabah A, Zarbah A, Abu Sabah S, Mamun MA. (2022). Prevalence and factors associated with mental health problems in Saudi general population during the coronavirus disease 2019 pandemic: A systematic review and meta-analysis. Psych J, Jan 5. doi: 10.1002/pchj.516. Epub ahead of print. PMID: 34986503.

 

Amass T, Van Scoy LJ, Hua M, et al. (2022). Stress-Related Disorders of Family Members of Patients Admitted to the Intensive Care Unit With COVID-19. JAMA Intern Med. Published online April 25, 2022. doi:10.1001/jamainternmed.2022.1118

 

Bonny-Noach, H., Cohen-Louck, K. & Levy, I. (2021). Substances use between early and later stages of the COVID-19 pandemic in Israel. Isr J Health Policy Res, 10, 46. https://doi.org/10.1186/s13584-021-00484-8

 

Bower, M., Smout, S., Donohoe-Bales, A., O'Dean, S., Teesson, L., Boyle, J., Lim, D., Nguyen, A., Calear, A. L., Batterham, P. J., Gournay, K., & Teesson, M. (2023). A hidden pandemic? An umbrella review of global evidence on mental health in the time of COVID-19. Frontiers in Psychiatry, 14, 1107560. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2023.1107560

 

Bryan, C. (2022). Suicide Rates During the Pandemic. https://www.psychiatrictimes.com/view/suicide-rates-during-the-pandemic

 

Erin O'Brien (2022). Neurological and Neuropsychiatric Complications of COVID-19. Psychiatric Times: https://www.psychiatrictimes.com/view/neurological-and-neuropsychiatric-complications-of-covid-19

 

Magnúsdóttir et al (2022). Acute COVID-19 severity and mental health morbidity trajectories in patient populations of six nations: an observational study. Published: March 14, 2022.

 

Menouni A, Berni I, Abchouch T, Khouchoua M, Filali-Zegzouti Y, Janssen P, Kestemont MP, Godderis L, El Jaafari S. (2022). Mental health among the Moroccan population during SARS-CoV-2 outbreak: MAROCOVID study. J Affect Disord, 308, 343-352. doi: 10.1016/j.jad.2022.04.052. Epub 2022 Apr 13. PMID: 35429534; PMCID: PMC9006471.

 

Myers S, Emmott EH. (2021). Communication Across Maternal Social Networks During England's First National Lockdown and Its Association With Postnatal Depressive Symptoms. Front Psychol, 12, 648002. doi: 10.3389/fpsyg.2021.648002. PMID: 34045995; PMCID: PMC8144711.

 

Pauksztat B, Andrei DM, Grech MR. (2022). Effects of the COVID-19 pandemic on the mental health of seafarers: A comparison using matched samples. Saf Sci, 146, 105542. doi: 10.1016/j.ssci.2021.105542. Epub 2021 Oct 19. PMID: 34744311; PMCID: PMC8556536.

 

Pollak Y, Shoham R, Dayan H, et al. (2022). Symptoms of ADHD predict lower adaptation to the COVID-19 outbreak: financial decline, low adherence to preventive measures, psychological distress, and illness-related negative perceptions. J Atten Disord, 26(5), 735-746.

 

Robert T. London (2022). Confusing Messages on COVID Taking a Psychological Toll. Medscape: https://www.medscape.com/viewarticle/965892

 

Sadeghi et al (2022). Mood and Behaviors of Adolescents With Depression in a Longitudinal Study Before and During the COVID-19 Pandemic. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, DOI: https://doi.org/10.1016/j.jaac.2022.04.004

 

Shuman, C.J., Peahl, A.F., Pareddy, N. et al. (2022). Postpartum depression and associated risk factors during the COVID-19 pandemic. BMC Res Notes, 15, 102. https://doi.org/10.1186/s13104-022-05991-8

 

Sibley MH, Ortiz M, Gaias LM, et al. (2021). Top problems of adolescents and young adults with ADHD during the COVID-19 pandemic. J Psychiatr Res, 136, 190-197.

 

Syed Z. Iqbal, MD; Benjamin Li, MD; Edore Onigu-Otito, MD; Mohammad Faraz Naqvi, MD; Asim A. Shah, MD. (2020). Psychiatric Annals, 50(12), 522-525.

 

Sutin AR, Stephan Y, Luchetti M, Aschwanden D, Lee JH, Sesker AA, Terracciano A. (2022). Differential personality change earlier and later in the coronavirus pandemic in a longitudinal sample of adults in the United States. PLoS One, 17(9), e0274542. doi: 10.1371/journal.pone.0274542. PMID: 36170324; PMCID: PMC9518853.

 

Taquet et al (2022). Neurological and psychiatric risk trajectories after SARS-CoV-2 infection: an analysis of 2-year retrospective cohort studies including 1,284,437 patients. Published: August 17, 2022. DOI: https://doi.org/10.1016/S2215-0366(22)00260-7

 

Thai, M., Wenzel, M., & Okimoto, T. G. (2022). Turning Tables: Offenders Feel Like “Victims” When Victims Withhold Forgiveness. Personality and Social Psychology Bulletin. https://doi.org/10.1177/01461672211062401

 

The Mental Health & Psychosocial Support Network. (https://eurohealthnet.eu/COVID-19)

 

https://news.gallup.com/poll/171044/depression-rates-higher-among-long-term-unemployed.aspx

 

https://www.pewresearch.org/fact-tank/2020/05/07/a-third-of-americans-experienced-high-levels-of-psychological-distress-during-the-coronavirus-outbreak/

 

https://www.mhe-sme.org/wp-content/uploads/2020/04/MHE-Statement-COVID-19.pdf 

  

https://www.age-platform.eu/policy-work/news/covid-19-older-persons%E2%80%99-rights-must-be-equally-protected-during-pandemic 

 

http://www.alliance4investinginchildren.eu/joint-statement-on-protecting-children-and-their-families-during-and-after-the-covid19-crisis/

 

 

 

טיפול בדיכאון בירושלים

  

 

ירושלים פנים רבות לה.

עיר הבירה שלנו טומנת בחובה חווייות ייוחודיות ושונות מכל עיר בארץ, אולי גם בעולם.

אנרגטי פה, עם הרוחניות הממלאת, האוניברסיטה, עין כרם, הנפשות המגוונות: יהודים, ערבים, תיירים, נוצרים.

 

 

מה לא? 

 

 

אבל כמו בכל מקום, יש בירושלים גם שפע של בדידות וכאב נפשי, ועמה שכיחה עליה שיעור הדיכאון.

 

ההפרעה נוטה להופיע לצד בעיות גופניות (כמו סוכרת) ונפשיות (כמו חרדה) רבות, כך שלעיתים דיכאון הוא כמו חום שמעיד על בעיה עמוקה יותר. 

 

דיכאון יכול להיות זמני או ארוך טווח ולגרום לתחושות של עצבות ואובדן עניין בחיים האמיתיים, דבר שיש ביכולתו לדכא את מצב הרוח, לפגוע במערכות יחסים ולצמצם את היעילות בעבודה.

 

דיכאון עלול לפגוע בריכוז ולתרום לתקיעות על מחשבה מסוימת או אירוע מן העבר, והוא נמנה על ההפרעות הנפשיות הנפוצות ביותר, עם שכיחות של 10% בקרב האוכלוסיה. 

 

מטרת הדף היא לכוון אותך למענה פסיכולוגי מתאים, מדויק ואישי לטיפול בדיכאון בירושלים, במסגרת הפעילות הקלינית של מכון טמיר, לצד מענים מקצועיים נבחרים שאנו ממליצים עליהם.

 

צרו עמנו קשר, לשיחת הכוונה טלפונית אישית, להתאמת פסיכולוג בירושלים לילדים, בני נוער ומבוגרים, לטיפול בדיכאון באינטרנט או פנים אל פנים, ברמה המקצועית הגבוהה ביותר (חשוב לדעת - מכון טמיר בתל אביב הוא מוסד שמכשיר ובוחן פסיכולוגים קליניים).

 

באופן ספציפי להפרעות דיכאון, טיפול CBT בירושלים הוא המענה הקליני הכי ומתאים, אבל בשיחת ההכוונה לטיפול נחשוב יחדיו כדי שתתחילו טיפול מותאם אישית ולהשתחרר מהדיכאון:  

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

 

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

 

למה אנשים בדיכאון נמנעים לפנות לטיפול?

 

כשני שליש מהסובלים מדיכאון קליני אינם מחפשים לעולם טיפול נאות, זה המון.

ההמנעות הזו יכולה להיות בעלת השלכות הרסניות, בהן סבל אישי, פגיעה בקריירה, נישואים שמתרסקים, בעיות בריאותיות ואפילו מוות.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) דירג את הדיכאון בין המחלות המנטרלות ביותר, ואולם עם טיפול הולם מצבם של 70% מהאנשים החווים דיכאון קליני ישתפר, לעתים קרובות תוך שבועות.

 

 

מדוע, אם כן, כה רבים לא פונים לקבלת טיפול? 

 

אם אתם מדוכאים ומנסים להתמודד עם המצב לבדכם, ואחת הסיבות הבאות מניאה אתכם מקבלת טיפול, עליכם בכל זאת לעשות את הצעד:

  

 

״הזמן יעשה את שלו״

 

בעוד שעצבות נעלמת בחלוף הזמן, בהיעדר טיפול דיכאון קליני עלול להתמיד לנצח.

אי אפשר פשוט ״לצאת ממנו.״

לעתים יש לדיכאון קליני סיבה ביולוגית, וכמו מצבים רפואיים אחרים נדרש טיפול לשליטה במצב ולריפויו.

ההמתנה שהדיכאון יעבור לבד עלולה להיות מזיקה מכמה סיבות:

  

 

ראשית, הדיכאון עלול להחמיר.

 

שנית, ככל שמשתהים עם התחלת טיפול, כך קשה יותר לשלוט במצב וגובר הסיכוי להתדרדרות ברגע שהטיפול יפסיק.

 

שלישית, מצטברות ראיות לכך שדיכאון לא-מטופל יכול לתרום להיווצרות בעיות רפואיות אחרות או להחמירן, ובכלל זה מחלות לב ובעיות מטאבוליות, כמו השמנת יתר, סוכרת, אלצהיימר וסרטן.

  

 

 

״אני נגד תרופות - בטח תרופות פסיכיאטריות נוגדות דיכאון״

 

רבים אינם פונים לטיפול מתוך עיקרון- לא מוכנים לקחת תרופות.

יש בזה מידה של הגיון.

 

אלא שבפועל, למרות היעילות של תרופות נוגדות דיכאון, הטיפול לא תמיד יכלול את נטילתן.

 

קיימות כיום שיטות פסיכותרפיה יעילות, בהן טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שהוא סוג של טיפול שיחתי המתמקד ב״כאן ועכשיו״ ומסייע למטופל להתבונן ברגשות, במחשבות ובהתנהגויות שלו, לשפר את איכות חייו ולהפחית את הדיכאון.

 

 

ידוע שבטווח הקצר, פסיכותרפיה מתאימה עשויה להיות יעילה כמו טיפול תרופתי, אך השפעתה עשויה להיות ארוכה יותר.

 

זאת ועוד, גם מי שכן יזדקק לתרופות, סביר שיתבקש ליטול אותן זמן מוגבל.

 

מומלץ ללמוד על תרופות נוגדות דיכאון - הכל זמין אונליין, ולזכור שכל אדם מגיב אליהן קצת אחרת.

 

 

״הדיכאון שלי לא נמשך 24/7 - אז למה שאפנה לטיפול נגד דיכאון...?״.

 

אנשים עם דיכאון קליני אינם בהכרח עצובים ובוכים כל היום.

 

לעתים קרובות אנשים עם דיכאון קליני יראו רופא לבעיות כמו כאבי שרירים, בעיות שינה או עייפות מבלי לדעת שאלה סימנים לדיכאון.

 

לפעמים הסימפטומים הללו ילוו בעצבות ולפעמים לא.

 

כמו כן, יש מצב המכונה דיכאון סמוי, כאשר מסיבה כלשהי אדם אינו מכיר בתחושת העצבות שלו או במצב הרוח הלא רגיל, וסביר יותר שידווח על אפתיה, מצב רוח ״לא רגיל״ או שאינו מרגיש ״כמו עצמו״.

 

במקרים כאלה הרופא עשוי לאבחן דיכאון על סמך סימפטומים אחרים, בעיקר עניין מופחת או אובדן הנאה בפעילויות שבעבר תפס המטופל כמהנות.

 

 

  

״אני מתביישת לשתף את הרופא״

 

בעוד שבושה ללקות בבעיה נפשית מונעת מרבים לחפש עזרה, דיכאון הוא מצב רפואי שדורש טיפול ושאין מה להתבייש בו, בדיוק כמו סוכרת או כולסטרול גבוה.

 

זאת ועוד, מדובר במצב נפוץ מאוד, שאינו פוסח על אף מגדר, גיל, גזע, דת, העדפה מינית, רמת הכנסה או רמת השכלה, כך שסביר להניח שהרופא לא ישמע מכם דבר שלא שמע לפני כן.

 

מרבית האנשים יחוו דיכאון בשלב כלשהו בחייהם.

 

איש/ת המקצוע לא יחזור באוזניי איש על מה שתספרו לו, יש חיסיון רפואי.

 

אם הדבר מקל עליכם, אפשר להתחיל משיחה טלפונית. 

 

 

״אני נרתע לשוחח על דברים כאובים במהלך טיפול עם פסיכולוג״

 

החשש מלעבור ״חקירה״ של כאבכם הנפשי והפחד מ״לפתוח את כל זה״ מונע מרבים לגשת לטיפול.

 

ואולם למרות שיש מקרים בהם שיחה כואבת היא הכרחית לריפוי, ישנם גם מקרים בהם הטיפול לא יכלול דבר עמוק או מפחיד.

 

מטפל טוב מבין את הקושי שבהיפתחות בפני זר ויכוון אתכם בתהליך מבלי שיאיץ בכם להיפתח מהר מדי או ברמה שלא תהיה לכם נוחה.

 

מצאו מטפל שגורם לכם לחוש בנוח, שאלו אותו כל שאלה שעולה בדעתכם ובררו איך יראה הטיפול.

 

 

זכרו: למרות שדיון כואב עשוי להיות חיוני, אף מטפל לא יכריח אתכם לחשוף תוכן זה או אחר בניגוד לרצונכם.

 

איך יודעים אם מישהו בדיכאון? <

 

 

איך מטפלים בדיכאון?

 

כשאחנו בדיכאון, ההרגשה היא כאילו לעולם לא נצליח לצאת מתחת לענן הכבד ועמוס הגשם אליו נקלענו.

אבל המציאות היא אחרת: אפשר לטפל גם בדיכאון הקשה ביותר.

אם הדיכאון ממנו אתם סובלים מונע מכם לחיות חיים ראויים, אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית.

עזרה כזו יכולה להיות מגוונת:

החל מטיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי מוגבל בזמן וכלה בשינויים לאורח חיים בריא יותר.

 

 

איזה טיפול מומלץ לדיכאון?

 

ישנן שיטות רבות של טיפול פסיכולוגי שנמצאו והוכחו יעילות מאוד להתמודדות מוצלחת עם דיכאון. 

לכל אחד יתאים טיפול שקרוב יותר לצרכיו ולמצבו, לפי סימנים ואינדיקטורים, כמו מידת החומרה של התסמינים, העדפות אישיות, מיקום גיאוגרפי, עלות, מאפייני המטפל/ת  ומטרות הטיפול. 

 

הנה הסוגים העיקריים של טיפולים פסיכולוגיים לדיכאון קליני: 

 

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

• פסיכותרפיה בין-אישית

•  טיפול התנהגותי 

• טיפול קוגניטיבי 

• טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT)

• טיפול דינמי / טיפול פסיכודינמי ממוקד

• טיפול ביצירה והבעה

 לעתים תידרש גם עזרה ממוקדת עם פסיכיאטר, בעיקר במצבים בהם מידת החומרה של הדיכאון גבוהה. 

 

 

איך בוחרים מטפל מתאים לטיפול בדיכאון?

 

יש אמנם שפע אינדקסים בגוגל, עם רשימות של מטפלים, אנשי מקצוע עם תעודות מוכחות, תמונה ולפעמים גם המלצה.

זו דרך טובה דיה לבחירת מטפל בדיכאון ומרבית הסיכויים שהבחירה שלך תהיה טובה. 

 

ואולם, רבים מאיתנו מוצאים צורך להתאמה אישית של מטפל/ת, באמצעות מישהו שמכיר אותנו, את הצרכים והמטרות שלנו וגם את המטפלים הפוטנציאליים.

ובכן, זה בדיוק מה שאנחנו עושים במכון טמיר, לא רק לגבי דיכאון ולא רק בתקופת הקורונה.

 

זו המומחיות שלנו - חוליה קצת רופפת בעולם הפסיכותרפיה - התאמה אישית בין מטופל למטפל.

 

החיבור הזה מתקיים בשיחה טלפונית אישית שניתן לקיים עוד היום, כדי להתחיל טיפול בהקדם האפשרי.

 

 

 

 

 

מטפלים בדיכאון ביישובים נוספים

 

תל אביב 

באר שבע

חיפה

אשקלון

אשדוד

רחובות נס ציונה

ראשון לציון

מודיעין מכבים רעות

חולון

רמת גן

פתח תקווה

ראש העין

אריאל

קריית אונו

הרצליה

כפר סבא

רעננה

נתניה

חדרה, קיסריה ופרדס חנה

זכרון יעקב

צפון הארץ וכרמיאל

נהריה

 

ובשפות עברית, אנגלית, ערבית ורוסית, פנים אל פנים או אונליין.

 

מהי פוביה מחיות?

(זואופוביה)

 

זואופוביה היא פחד לא רציונלי מחיות, פוביה ומי שסובל ממנה ימצא קושי קיצוני להיות בקרבת בעלי חיים ובמקרי קיצון, יחוו אפילו התקפי חרדה. 

ילדים, בני נוער ומבוגרים שמתמודדים עם זואופוביה אינם פוחדים לרוב ממין אחד או שניים של בעלי חיים, אלא מכמה מהם, ובמקרים מסוימים מכל בעלי החיים.

 

אנשים שחווים חרדה מחיות ספציפיות סובלים לרוב מפוביה ספציפית, למשל פחד מכלבים ((צינופוביה), פחד מטורפים, פחד מנחשים ומזוחלים (Herpetophobia), גטופוביה (פחד מחתולים) או ארכנופוביה (פחד מעכבישים).

 

ממצא אפידמיולוגי מעניין הוא שככל שעולה מספר תתי-הסוגים של פוביות מחיות כך גוברת הפגיעה בתפקוד, שימוש בטיפול נפשי ותחלואה נלוות עם הפרעות נפשיות אחרות. 

 

למרות שבעלי חיים מסוכנים כבר לא כל כך מסתובבים בינינו בחופשיות, יש מספיק מקרים שאפשר לפתח על פיהם חששות ופחדים:

למשל, לא עלינו, בנובמבר 2020 ננשך רם, ילד בן 4, על ידי תנין ונפצע קשה בחוות התנינים בערבה, במהלך טיול משפחתי. 

 

 

 

פוביה מבעלי חיים אצל ילדים: הבנה וטיפול

 

פחד מבעלי חיים הוא תופעה נפוצה בקרב ילדים, ובמיוחד בסביבות גיל 3. 

אצל רוב הילדים, הפחד הזה דועך עצמאית עם הזמן, בעיקר בגלל שהם נחשפים עוד ועוד למגוון בעלי חיים ומתרגלים לנוכחותם. 

 אבל, אצל חלק מהילדים, הפחד עלול להישאר ואף להתפתח לכדי פוביה - פחד קיצוני ולא רציונלי המשבש את חיי היומיום.

 

איך מזהים אצל הילד פוביה מבעלי חיים?

  

ילדים עם פוביה מבעלי חיים עשויים להציג מספר סימנים:

 

• פחד לא רציונלי מבעלי חיים, גם כאלה שאינם עלולים לסכן אותם.

• הימנעות ממקומות בהם עלולים להימצא בעלי חיים.

• חרדה או מתח שמתחיל להיבנות מראש, מעצם המחשבה על פגישה עם בעל החיים.

• קשיי נשימה, בכי או היצמדות מופרזת להורה.

• התקפי זעם או חיפוש מסתור המבטא חרדה.

 

 

מה גורם לפחד מחיות אצל ילדים?

 

פוביה מבעלי חיים יכולה להתפתח במספר דרכים:

 

• חוויה לא נעימה בעבר עם בעל חיים מסוים.

• הכללת יתר של פחד – למשל, ילד שראה כלב נושך מפתח אמונה שכל הכלבים מסוכנים.

• התנהגות נלמדת מההורים – כאשר ילדים מאמצים את הפחדים של הוריהם.

 

 

איך לעזור לילד להתגבר על הפחד?

 

גישה טיפולית נכונה כוללת:

 

• שיחה מרגיעה על הפחד ללא שיפוטיות.

• יצירת רשימה של מצבים מפחידים הקשורים לבעל החיים.

• חשיפה הדרגתית, מהקל אל הכבד.

• לימוד טכניקות הרגעה כמו נשימות עמוקות.

• עידוד הילד לבחון מחדש את המחשבות השליליות שלו.

 

 

חשוב להימנע מאמירות שיכולות להחמיר את המצב, אפילו אם הכוונה חיובית. לא ללחוץ על הילד, לא לדחוק בו, לא להעלות ציפיות שיהיה יותר אמיץ, ולא להתעלם מהפחד בתקווה (שלא עובדת) שהילד לא ישים לב. 

הבשורה הטובה היא שפוביה מבעלי חיים ניתנת לטיפול, ובמרבית המקרים ניתן לרפא אותה לחלוטין. טיפול קגגניטיבי התנהגותי לילדים יאפשר לילד ולכל המשפחה לחיות חיים מלאים, בלי חרדות שלא חייבים!

 

 

אבחון

  

 

 

  

טיפול בפוביה מבעלי חיים

 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

 

מבחינת הטיפול, זואופובים יכולים להפיק תועלת רבה מטיפול בחשיפה, הנפוץ עבור אנשים הסובלים מפוביות. 

בטיפול בחשיפה המטפל יחשוף את המטופל אט-אט לפחדיו, באופן הדרגתי ומבוקר ובמשך זמן מוגדר.

למרות שהתהליך מעצים בתחילה את החרדה, מטרת הטיפול היא לנסות ולהוריד את רמת הרגישות לפחדים על ידי חשיפה חוזרת ונשנית אליהם. 

טיפול בחשיפה להפרעות חרדה מתבסס על תהליך שנקרא הביטואציה, או התרגלות.

בתהליךה זה, מתקיימת חשיפה חוזרת לגירוי מעורר החרדה, תוך כדי צמצום תגובות הפחד והעוררות הפיזיולוגית שמתלווה אליו. 

תיאורטית, ככל שאדם ייחשף יותר למה שמפחיד אותו, הוא יפריע לו פחות לאורך זמן.

בהקשר של זואופוביה, המטפל עשוי לחשוף את המטופל לפחדיו באמצעות דימיון, הצגת תמונות וסרטונים של חיות, ואפילו להביא אתו למפגש חיות קטנות מאוד, כל זמן שזה בטיחותי והמטופל מוכן לכך פסיכולוגית ומביע את הסכמתו. 

 

הנה סרטון שמדגים טיפול בחשיפה

עם מטופלת - שמתמודדת ממש יפה -

עם פוביה מתיקנים:

 

 

נראה כי מפגשי חשיפה ארוכים יעילים יותר בהשוואה למפגשים קצרים וכי החשיפה עובדת הכי טוב כאשר תדירות המפגשים גבוהה והם פחות מרוחקים זה מזה. 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הוא התערבות פסיכו-סוציאלית טיפולית, שמטרתה לשפר את הרווחה הנפשית של המטופל ולעתים קרובות משתמשים בה לאנשים הסובלים מהפרעות חרדה כמו הפרעת חרדה כללית (GAD) או OCD. גם אדם עם זואופוביה יוכל להפיק תועלת רבה מהשיטה, וגם להבין הרבה יותר טוב מדוע הוא חושב ומתנהג באופן לא רציונלי ביחס לפחדיו. עוד סיבה ש-CBT כה יעיל עבור זואופובים היא שהסימפטומים של ההפרעה אוטומטיים לחלוטין, כלומר הם כמעט תמיד יגיבו מידית באופן תת-מודע כאשר יחשפו לדבר שמפחיד אותם. חוסר האינטרוספקציה הזה מקבל מענה ב-CBT, כאשר המטופל לוקח צעד אחורה ומנתח את הדברים באופן עמוק יותר. נוסף על כך, הוא לומד שלל מיומנויות וטכניקות אחרות שיסייעו לו להקל על החרדה הנגרמת מהמצב. 

 

טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) גם יעיל עבור מי שצריך לאזן את הוויסות רגשי במצבי חרדה (כולנו), שיטת טיפול שפותחה במקור כדי לטפל ביעילות בהפרעת אישיות גבולית. עם זאת, טיפול DBT יכול להיות יעיל מאוד גם עבור סובלים מהפרעות חרדה, כמו זואופוביה, וזאת בשל הכמות הרבהשל מיומנויות התמודדות פשוטות ונהירות שהמטופלים ב-DBT לומדים במהלך הטיפול במסגרת קבוצת מיומנויות שבועית, לאורך סט של פגישות שנמשך כ-6 חודשים. DBT עושה גם שימוש נרחב בתרגול מיינדפולנס, ומכיוון שהתהליך מתקיים גם בקבוצה, הוא מוציא את המטופל מאזור הנוחות המוכר, מה שעוזר לכל טיפול שמפחית חרדה. מיינדפולנס כולל שהייה ברגע, התבוננות, תיאור והשתתפות, שיכול להתבטא למשל בהתמקדות בנשימה. 

עוד על מיינדפולנס (קשיבות), הפעם מעבר להקשר של DBT:

הפחתת מתחים באמצעות קשיבות (MBSR) היא עוד דרך שיכולה לעזור לסובלים מחרדה, מתח, דיכאון וייסורים נפשיים אחרים בתכנית אימונים בת 8 שבועות. שיטת MBSR יכולה להיות יעילה מאוד גם לסובלים מזואופוביה, מכיוון שמדיטציית מיינדפולנס הוכחה כמסייעת עבור המתמודדים עם הפרעות חרדה. במהלך התכנית המטופל ילמד שלל מיומנויות שיעזרו לו לשכך את עוצמת החרדה הנלווית לפוביה הספציפית. 

 

 

 

טיפול תרופתי 

 

תרופות נוגדות חרדה או דיכאון עשויות גם הן להועיל רבות לסובלים מההפרעה ויש ביכולתן להפחית את עוצמתם של חלק מהסימפטומים. תרופות נוגדות חרדה, למשל קסנקס, וליום וקלונופין, עוזרות מאוד במניעת התקפי חרדה ולכן יכולות לעזור לאנשים עם זואופוביה חמורה. 

תרופות נוגדות דיכאון, מנגד, כמו לוסטרל, סרנדה ולקספרו (אסציטלופרם), אינן מתאימות רק לסובלים מדיכאון אלא גם למתמודדים עם הפרעות חרדה, בהן זואופוביה, והן עשויות להפחית את תסמיני ההפרעה. 

ואולם טיפול תרופתי לבדו ללא ליווי של טיפול בחשיפה או טיפול פסיכולוגי אחר, עשוי שלא להיות אסטרטגיה יעילה דיה בטווח הארוך, משום שהמטופל זקוק לרכישת מיומנויות מסוימות על מנת להשתחרר מהפחד. 

מומלץ שאדם החושד שהוא סובל מזואופוביה יפנה לאיש/ת מקצוע בהקדם, על מנת שיאבחן ויפנה אותו לכיוון הטיפולי המתאים. נוסף לטיפול בחשיפה ולטיפול תרופתי, ישנן אופציות טיפוליות אחרות להפרעה.

 

 

טיפול עצמי

 

פעילות גופנית הוכחה כיעילה ביותר עבור אנשים הסובלים מהפרעות חרדה, בהן זואופוביה.

בפרט, פעילות של הלב וכלי הדם יכולה לסייע משמעותית להקלה במתח, שכן פעילות אירובית אפקטיבית מאוד בשחרור כימיקלים כמו אנדורפין במוח, המעלים את מצב הרוח, ובכך יכולה לתרום להכשרת המוח להתמודדות טובה יותר עם מצבי לחץ ולהפחתת תסמיני זואופוביה.  

ישנן גם תנוחות יוגה רבות שיכולות להועיל משמעותית לזואופובים. אחת הסיבות לכך היא המצב המוחי המדיטטיבי שהיוגה יוצרת אצל מי שמתרגל אותה על בסיס קבוע. אפשר לחשוב על יוגה כעל מדיטציה בתנועה, אשר יכולה להקל על כמה מהחרדות הקשורות לזואופוביה, ולו רק בשל העובדה שתשומת הלב של המתרגל מנותבת למשהו פרודוקטיבי יותר. אחת מצורות היוגה שעשויות להתאים מאוד לאדם עם זואופוביה היא האתה יוגה, אך כל סוגי היוגה יכולים לסייע להקלת חלק מהמתח והחרדה הכרוכים בהפרעה. 

 

הפחתת צריכה של קפאין עשויה גם היא להפחית חרדה. צריכה גדולה של קפאין מאיצה את קצב הלב והופכת אותנו מתוחים, מה שמכניס את הגוף למצב ״הילחם או ברח״. לעתים קרובות מצב מנטלי כזה יבשר התקף פניקה אצל אדם הלוקה בזואופוביה. לכן, הימנעות מצריכת קפאין (המצוי לרוב בקפה, בתה, במשקאות אנרגיה ואפילו בשוקולד מריר), או צריכה מועטה שלו, יכולה לסייע משמעותית בהפחתת החרדה. אמנם הדבר לא ימחק את החרדה לחלוטין, אך הוא יפחית סבל לא הכרחי על ידי שיכוך חלק מתסמיני הזואופוביה. 

 

 

מדיטציה היא שם כללי לצורות תרגול שונות שיכולות להועיל לזואופובים. מדיטציית מיינדפולנס היא אחת מהצורות הללו, שלה כוח רב להביא את המתרגל למצב שליו ומאוזן יותר. מדיטציות ניתנות לתרגול אפילו באמצעות אפליקציות ייעודיות, ומסייעות לזואופובים להסיח את דעתם מהפחדים ולהתמקד במשהו שאינו נושא מטען רגשי, למשל נשימות. אם זואופוב הלוקה בהתקף פניקה מנתב את תשומת הלב לתחושות השונות המעורבות בנשימה, הדבר יכול להפחית את הכאב המנטלי שנחווה במהלך שטף החרדה. עוד ניתן להתמקד בקולות שמסביב, בתחושה של עצמים שונים בעור, בטעמים ובריחות. חידוד 5 החושים יכול לסייע משמעותית להפחתת החרדה הקשורה לזואופוביה.

 

 

מה גורם לפחד מבעלי חיים?

 

הסיבות לזואופוביה אינן ידועות באופן מלא, אולם ברור כיום כי גורמים גנטיים וסביבתיים יכולים להיות בעלי תפקיד משמעותי בהפרעה. למשל, אדם עם היסטוריה משפחתית של קשיים נפשיים, בעיקר הפרעות חרדה, הוא בעל סיכוי גבוה יותר לפתח פחד לא רציונלי מחיות, מה גם שעשויה להיות לו נטייה גנטית לפיתוח הפרעות נפשיות. 

אצל אדם עם נטיה גנטית כזו עלול להספיק מאורע טראומטי כדי לפתח זואופוביה. למשל, ילד עם נטייה גנטית לפוביה יכול בהחלט לפתח את ההפרעה בעקבות תקיפה או הפחדה על ידי חיה. 

מחקרים קליניים מולקולרייםמחקרים קליניים מולקולריים הצליחו לבודד גן ספציפי, סטתמין, שבא לידי ביטוי בצורה מוגברת באמיגדלה ובמבני קלט מוחיים שקשורים ברשת הפחד אצל עכברים ונראה כי הוא מווסת פחד מולד ונלמד כאחד.

הספרות המקצועית תומכת ברעיון של Rachman, שפיתח מודל סיבתי עם שלושה מסלולים, דרכם ילדים או מתבגרים רוכשים פוביה:

• התנסות אישית באירוע מזיק דרך התניה ישירה (למשל, הכשת נחש)

• למידה דרך מודלינג - צפייה בחרדה של  אחים גדולים, הורים ובני משפחה אחרים

• קליטת מידע מעורר חרדה מחברים, בני משפחה או התקשורת

גם אנשים שכבר סובלים מהפרעת חרדה או פוביה אחרות עלולים לנטות יותר לפתח זואופוביה. למשל, אדם הסובל מהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) או מהפרעת חרדה מוכללת (GAD), עשוי לפתח זואופוביה בסבירות גבוהה יותר ביחס למישהו בלי היסטוריה נפשית כזאת.

בנוסף, גם רגישות מוגברת לגועל עשויה לתרום לפוביה מבעלי חיים, כמו גו'קים וחרקים אחרים. 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

 

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

 

  

 

מקורות:

 

 

Morales-Brown, P. (2020, July 27). What to know about zoophobia. Medical News Today. https://www.medicalnewstoday.com/articles/zoophobia

 

 

  

עייפות / תשישות זום

 

   

טוב, תודו, היה צפוי למדי שתתפתחנה נוירוזות חדשות עם פריצתה של התקשורת הדיגיטלית בווידאו, זו שהחלה בתחילת שנות ה-2000, נכפתה עלינו בימי המגיפה ונשארה עמנו כסביבת עבודה היברידית גם הרבה אחרי. 

 

 

יש לנו היסטוריה ארוכה עם סקייפ:

למעשה, תקשורת וידאו באמצעות שיחות ועידה באינטרנט נמצאת איתנו כבר יותר מ-20 שנה, אבל רק בשנתיים האחרונות למדנו שבהיעדרה הבדידות צורבת מדי לנפש.  

 

אם האינטרנט הביא אלינו את ההתמכרות למסכים,לצד הגברה של הפרעות קשב וריכוז, תקופת הקורונה חשפה את האנושות לקשיים נוירולוגיים ופסיכולוגיים על רקע שימוש באפליקציית זום - או כל פלטפורמת וידאו ולתופעה החדשה יש אפילו שם, גורמים ודרכי התמודדות:

 

קבלו אותה - 

 

עייפות זום   -Zoom Fatigue

  

עייפות זום היא מציאות ברת-קיימא עבור כל מי שעובד ומתקשר מרחוק  - תלמידים, עובדים, בני משפחה שחיים במדינות שונות, וגם פסיכולוגים שמטפלים אונליין ומטופלים.

  

מוקדם עדיין להגדיר את התפועה כסינדרום קליני, אבל הביטויים שלה מוכרים לכולנו, מילדים ועד מבוגרים - תחושת עייפות, חרדה ומוטרדות לקראת שיחת וידיאו נוספת שמתוכננת מעבר לפינה. 

 

 

העולם החברתי דרך מלבן 

 

אותן פלטפורמות מקוונות שהעניקו לנו בתקופת הקורונה זיקה לנורמליות, מחייבות אותנו למציאות לא נורמלית.

 

התברר שהמגפה לא הקפיאה את חיי החברה אלא פשוט הפכה אותם למקוונים.

אנחנו לוחצים על "אישור" של הוידאו והאודיו ומתחילים עוד פגישה וירטואלית מתישה דרך מלבן.

 

עבור רבים מאיתנו, הפסקת המגע הפיזי בין בני אדם הפכה את חיי החברה לתזזיתיים אף יותר מהעבר ולכאלה שקשה יותר להתחמק מהם, שכן לפתע, משידוע לכולם שאתם זמינים בבית, מכסת התירוצים שלנו מצטמצמת משמעותית. 

 

קולגות שעמם הייתה לכולנו רק אינטראקציה שטחית ומינימלית בוואטסאפ, מזמינים עצמם אל סלון ביתנו דרך תוכנת Zoom.

 

כל זה לצד אינספור קורסים, הרצאות מקצועיות, מופעי בידור ופעילויות נוספות שבוטלו בשל המגפה ומקבלים חיים וירטואליים משלהם, משיעורי בלט, דרך לימודי שפות והצגות תיאטרון ועד לסיורים וירטואליים במוזיאונים.

כולם שם. ההיצע עצום, וכך גם ההזמנות למפגשים בין-אישיים וקבוצתיים, שנראה כי רק התגברו על רקע המגפה. 

 

 

מה גורם לעייפות זום?

 

הגורמים שתורמים לעייפות זום הם מסובכיםֿ, רב ממדיים ועדיין לא נחקרו מספיק.

 

אבל בכל זאת יש כבר כמה כיוונים:

 

• סיבה מרכזית לעייפות זום היא עומס של תקשורת בוידאו על המוח. ספציפית, מה שמקשה עלינו זה קרבה רבה מדי של פנים אנושיות לאורך זמן: אנחנו נמצאים באינטראקציה עם בני אדם אחרים, פנים אל מול פנים, באופן צמוד מדי ביחס לקרבה המציאותית. בשיחה מציאותית המרחק הרבה יותר גדול. זוכרים את ה-Close Talker בסיינפלד? ראו תזכורת בסוף המאמר. 

 

• גורמים קוגניטיביים עשויים אף הם לתרום לעייפות זום, מכיוון שיכולת מוגברת לריבוי משימות, מולטיטסקינג, מאיימת על יכולת הקשב שלנו. למעשה, הקשב שלנו נאלץ להתחלק בין כמה משתתפים, בעוד שהמערכת הקוגניטיבית ממשיכה לנתח, לפרש ולנסות לפענח אוטומטית הבעות, מחוות, הרמות גבה וחיוך מקדם. הרבה יותר אקטיביציה מוחית, שאנחנו כנראה לא ממש בנויים אליה לאורך זמן.  

 

• זה מפתיע, אבל פשוט מאוד: לפי דניאל גולמן (אותו אחד שפיתח את המושג אינטיליגנציה רגשית בסוף שנות ה-90) בשיחת זום אין קשר עין. יש לי רק 2 אפשרויות - או שאני מסתכל לתוך עינית המצלמה במחשב שלי ואז אני לא רואה את עיניי האחר, או שאני מסתכל בעיני האחר ואז הוא לא רואה את עיניי. תקשורת בין-אישית ללא קשר עין מעייפת, ודאי כאשר מדובר על מספר פגישות ביום.  

 

• ובהמשך, קשר עין ישיר והדדי הוא היבט חשוב שמעודד יחסים בין בני אדם במציאות, בעוד שבזום הוא די חלקי. יש עדויות מחקריות חזקות לכך שקשר עין משפר את החיבור האנושי - למשל, הוא תורם לתגובות בינאישיות מהירות יותר, שינון מוצלח יותר של תווי פנים והסתברות גבוהה יותר למשיכה בינאישית. כל האמצעים הללו לתגמולים אורגניים וטבעיים נפגעים בגלל הטכנולוגיה. בשיחת זום צריך להיישיר מבט אל המצלמה כדי להראות שאתה יוצר קשר עין עם הצד השני. במהלך שיחות ועידה קבוצתיות (3 אנשים או יותר) לא ניתן להבחין במבט הדדי בין שני משתתפים.

 

• חשוב לראות שהאופן בו מתקיימת אינטראקציה חברתית משפיעה מאוד על תהליכי תגמול מוחיים. לדוגמא, מחקר שעשה שימוש בסריקות FMTI מלמד כי אינטראקציות פנים אל פנים, ב-live, בהשוואה לשיחות מוקלטות, קשורות להפעלה רבה יותר של אזורי מוח המעורבים בחווית תגמול (כמו האמיגדלה, גרעין האקומבנס, פיתול החגורה הקדמי ועוד). ככה שפעילות חברתית אקטיבית קשורה לתגמול נתפס גבוה יותר, שבתורו משפיע על המסלולים הנוירולוגיים שמאפיינים את הערנות מול העייפות.

 

• גם ל-delay בהגעת המלל הקולי בין המוען לנמען יש השפעה מעניינת ומעייפת:  אנחנו יודעים כי עיכובי השמע שגלומים בטכנולוגיית זום קשורים לתפיסות שליליות יותר וחוסר אמון בין בני אדם, מה שנובע ככל הנראה מהפחתה בתגמול הנתפס כשאנחנו מנהלים שיחת ועידה בווידיאו. בניסוי מעניין, זוהה קשר בין היעדר סינכרון בגלי מוח בשיחת זום לבין תשישות זום נרכשת. הניסוי מראה כי תוכן קולי בשיחה רגילה בין שני אנשים מגיע מהמוען לנמען בקצב ממוצע של 135 אלפיות לשנייה, זאת בעוד שבשיחת זום הגעת המידע האודיטורי אורכת 487 אלפיות השנייה, עבור אותם שני דוברים שנבדקו קודם פנים אל פנים. כמעט חצי שנייה נראית אולי חסרת משמעות, אבל הבדל כזה הוא נצח במונחים של שיחה טבעית בין בני אדם (Boland, 2021). המשמעות בפועל היא שאנחנו מתחילים לדבר לפני שהצד השני סיים משפט. הפער הזה מתבטא בדפוסים מוחיים שאינם מסונכרנים ובהתשה מוגברת. 

  

• חלק ניכר מהתקשורת מתנהל באופן לא מילולי ולא מודע (לא מודע קוגניטיבי, לא פרוידיאני, אנחינו פשוט לא ערים לעיבוד של המידע הזה). תוכן רגשי מעובד אוטומטית ובמהירות דרך רמזים חברתיים כמו מגע, קשב משותף ותנוחות גוף. רמזים לא מילוליים אלו משמשים אותנו לא רק לרכישת ידע מהיר אודות אחרים, אלא כדרך להכנת תגובה מותאמת שתאפשר תקשורת הדדית, תהליכים שנמדדו במחקרים באלפיות שנייה. הרעיון הוא שתהליכים קוגנטיביים שאנחנו לא מודעים להם, בשיחת פנים אל פנים, צורכים פחות אנרגיה ולכן גם פחות מעייפים. בשיחות וידיאו, לעומת זאת, הרבה יותר קשה לקלוט רבים מהרמזים הללו,  מכיוון שהסביבה אינה משותפת, מתפספסות מבלי דעת הבעות פנים עדינות ולפעמים אפילו מחוות גוף מלאות. אם אנחנו רוצים לזהות כרגיל מה קורה בשיחה ואין לנו את הרמזים הלא-מודעים הללו, ניאלץ לגייס השקעה מנטלית מיוחדת, כלומר מאמץ קוגניטיבי ורגשי שיפצה על החוסר. אז אנחנו נהיים עייפים... מחקר מעניין הראה שהפעלת המצלמה בשיעורים מקוונים מגבירה את מידת החרדה לגבי מראה חברתי ובכך הפחיתה את הלמידה.

 

 

"המעמד הצילומי" בשיחת וידאו

 

כל צלם מקצועי, בסטילס או וידאו, יכול לספר לנו על האתגר של מסמוס המעמד הצילומי, אותה מלאכותיות שכולנו מייצרים בעל כורחינו נוכח מצלמה. 

 

כשצופים בנו אנחנו עסוקים בשאלות די מטרידות: 

 

איך אני נראה?

 

איך אני נשמע? 

 

תהליך טבעי, אין ספק, אך לא נטול אנרגיה...

 

 

לתפוס את צ׳רצ׳יל בדיוק כשעף לו הפיוז

 

יוסוף קארש, מצלמי הפורטרטים המוכשרים אי פעם, כתב על תהליך הצילום של צ'רצ'יל.

 

קארש חתום על התמונה הידועה של צ'רצ'יל , ערב ״הקרב על בריטניה״, בתקופה בה צ׳רצ׳יל הבהיר לאנגלים שכל מה שיש לו להציע להם זה דם,יזע ודמעות.  

 

״אני זוכר שבאינסטינקט לקחתי לו את הסיגר מהפה.

צ׳רצ׳יל רק זעף יותר.

ראשו נטה קדימה בעצבים והיד שלו עברה למותניים, תנוחת עצבים ידועה.

הפוזה הנציחה את צ׳רצ׳יל ואת המצב באנגליה בצורה מצוינת: נלחמת ובלתי מנוצחת  

 

ואז... אז צילמתי!״ 

 

 

 

כשמצלמים בני אדם, מנסים להפיק את האמת ולמוגג את הפוזה, את הפסאדה.

 

בשיחות הוידאו שלנו בזום אנחנו לא ערים עד הסוף למידת העיסוק שלנו בלוק, אבל זה שם.

 

אפילו שקיימת אפשרות טכנית להסתיר את נוכחות הפורטרט שלנו, ואפילו להתעקש לשוחח בטלפון, מהוות אלה אמירות בינאישיות בפני עצמן, שניתן לחבר ביניהן לבין בושה ורגשות אחרים שמעידים על סימני שאלה של הערכה עצמית.

 

ולא עם כל אחד בא לנו לחשוף חולשות.

 

 

מפגשים שבהם המשתתפים אינם עוברים למצב mute, מלבד הדובר, עלולים להפוך לכאוטיים ומעייפים במקום להועיל, ואם תחילה היה חשש שהבידוד יפגע בחיי החברה, כעת נראה שהם הפכו אינטנסיביים באופן שעלול קצת להעיק. 

 

זאת ועוד, מפגש עם אנשים מוכרים בקונטקסט זר עלול ליצור מבוכה או חוסר הבנה כיצד מתאים לתקשר, וגם העובדה שתוך כדי המפגש אנשים רואים את עצמם על המסך, צורכת אנרגיה ועלולה להתיש.

מעניין שדווקא עבור אנשים שהמשיכו בעבודה מחוץ לבית, כרגיל, או אף בעומס מוגבר, כמו צוותים רפואיים ופסיכולוגיים, מפגשי Zoom בסוף של יום יכולים לספק צרכים אסקיפיסטיים ולהעניק מידה של רגיעה. 

 

 

אפקט המדוזה

 

תופעה מעניינת נוספת היא אפקט המדוזה:

מדובר במצב בו אנו תופסים אדם המוצג לנו בתמונה כבעל תודעה נפשית מופחתת (מיינד), בהשוואה למצב בו אנו פוגשים את אותו אדם במציאות.

 

האפקט הזה מתחזק אף יותר כאשר אנחנו רואים אנשים המופיעים בתמונות של תמונות. 

הבעיה עם אפקט המדוזה היא שתפיסת התודעה של האחר מהווה תשתית לשיפוט מוסרי.

 

כאן עולות סוגיות אתיות לגבי התלות בין מנטליזציה כלפי אחרים לבין מידת האבסטרקטיות בה הם מוצגים לנו. 

 

"אפקט מדוזה" נקרא על שם גורגונית מהמיתולוגיה היוונית, שהפכה בני אדם לאבנים כאשר הביטו בה ישירות, אך שחררה אותם כאשר הביטו בהשתקפות שלה.

 

 

עייפות זום בלמידה מרחוק

 

אם נחשוב על זה, תלמיד מתעייף הרבה יותר מקשר עין עם קבוצת תלמידים מאשר בישיבה בכיתה מול מורה אחת.

אפילו כאשר עוברים לצפייה במצגת, יש תמיד צ'אט שמתאפשר במקביל ומסיט את המחשבה לערוץ אחר.

 

עוד ערוץ, עוד אנרגיה. 

 

הילדים שלנו, מסתבר, נדרשו למשמעת ברזל...

 

 

איך נפרדים בסיום שיחת זום?

 

קושי נוסף במפגשי Zoom הוא סיום המפגש. מצד אחד, יש המון יופי בסיום של שיחה בלחיצת כפתור.

עבור אנשים מסוימים זו התגשמות חלום אומניפוטנטי של פרידה מהירה ונטולת גינונים רגשיים מעיקים... 

מצד שני, מה שבנסיבות רגילות יכול להסתכם ב״להתראות, חבר׳ה, אני חייב ללכת״, הופך לפתע לחוסר נעימות שאף אחד לא רוצה להיות זה שגורם לה, בכך שיציע לסיים את המפגש.

 

 

הטכנולוגיה עדיין לא מציעה דרכים יעילות דיין להתמודד עם התופעה החדשה, למרות שאפשר להעריך את המאמצים.

למשל, באמצע 2021 הפעילה זום את הפיצ׳ר Zoom Immersive View.

 

עד שעולם ההיטק יביא לנו חידושים והמצאות, הנה כמה נקודות להגברת היעילות הפסיכולוגית של שיחות וידאו: 

 

 

איך מתמודדים עם עייפות זום?

 

הפסיכולוג סטיבן היקמן, מציע 6 טיפים חשובים במטרה להפחית את תשישות הזום, מתוך אתר mindful:

 

• קח מספר רגעים לפני שתלחץ על ״התחל״ כדי לארגן את הקשב

• קח את הזמן לברך באמת את מי שנמצא אתך בחדר, במלוא תשומת הלב

• בחר ב- ״speaker view״.

• היאבק עם הדחף למולטיטסקינג.

• נסה לקחת הפסקות מדודות בין מפגשים וירטואליים.

• ולבסוף, הזכר לעצמך מדי פעם שמדובר במקום חדש - אנחנו מסתגלים...

 

 

זה על קצה המזלג. וקצת יותר לעומק, הנה כמה דברים נוספים שכדאי לשים אליהם לב:

 

• אל תקלידו. רעשים לא צפויים ולא טבעיים מעוררים את מוחנו להגיב וכופים עלינו להתרכז בהם. בשיחות ועידה או וידאו, הקולות מועברים דרך מיקרופון וצלילים גבוהים יוגברו, מה שיביא לאפקט ״מיקי מאוס״ צורמני. רחשים עדינים כמו הקשה על מקלדת או בליעה יוגברו, ורעשים של חריקת כיסא, לעיסת חטיף פריך או לגימה מכוס קפה ישמעו למאזין כאילו אתם לועסים לו בתוך האוזן. הגבלת האפקט השלילי שעלול להיות לקולות שאתם משמיעים על שאר המאזינים אינה כה פשוטה, וזו משום שאיננו יודעים כיצד אנו נשמעים דרך אמצעי תקשורת, להבדיל ממצב בו כולנו נמצאים באותה סביבה, פנים אל פנים. בכדי להיות בנעליו של המאזין הווירטואלי, תוכלו להקליט מפגש ולהקשיב לו לאחר מכן, על מנת להבין כיצד נשמעתם לאחרים. לעתים דבר מה פשוט כמו התאמת ההעמדה, המרחק או הכיוון של המיקרופון יכול לעשות הבדל גדול. גם השימוש באזניות עם מיקרופון, במקום במיקרופון המובנה במחשב הנייד, יכול להסוות משמעותית את רעשי הרקע. 

 

• במחקר שפורסם כבר ב- 2014, נמצא שאפילו עיכוב (delay) של 1.2 שניות (!) בתקשורת וירטואלית גורם לנמען להבין להסיק שהוא מתקשר פרטנר פחות ידידותי, לא קשוב אליהם ובמקרים מסוימים אפילו דחוי. עם כזה פוטנציאל לעלבונות של קולגות, מנהלים ועובדים, נראה שזה ממש אתגר לבנות ולשמר יחסים בין-אישיים בעבודה כאשר מתקשרים דרך שיחות ועידה בוידאו. מזה נלמד: כשאתם מדברים עם מישהו מרחוק, הזכירו לעצמכם שיש השהיה מובנית בסיפור, ושבן/ת השיח בצד השני של המסך לא בהכרח מתכוון לתת לך להרגיש רחוק.  

 

• בהמשך לסעיף הקודם... שיחה אמיתית דורשת פידבק מילולי ולא-מילולי, גם אם רק ״א-הא״ קטן, שמעיד כי בפני הדובר שהשומע עוקב אחריו. ואולם בהתקשרות התלויה באמצעים טכנולוגיים, אפילו השהייה בת כמה שניות עלולה לשבש את רצף השיחה. בעיות בחיבור לרשת עלולות להשפיע על בהירות הדיבור, ואובדן מידע בזרם האודיו יכול לייצר קולות לא טבעיים או חסרים. מוחותינו נדרשים לעבודה מאומצת יותר לסגירת הפערים בניסיון להבין את המסר, והמאמץ המושקע בהתמקדות בקולות לא-טבעיים מסיח את הפוקוס שלנו מהבנת הדברים. ואולם מרגע שמודעים למגבלות הטכנולוגיות של שיחות וידאו, ניתן להסתגל לכך על ידי טיפוח נימוסי שיחה חדשים: להשתיק את המיקרופון לאחר שמברכים את הנוכחים לשלום, להשתמש בצ׳אט בכדי להגיב או לשאול שאלות, לדבר בבהירות מבלי למלמל או להשתמש בפונקציית closed caption בזום, ליצירת כתוביות בזמן אמת. עוד כדאי לוודא שלא נעשה בבית שימוש בו-זמני מאסיבי אחר ברוחב הפס, למשל צפייה בנטפליקס.

 

• שיחות בסביבה ביתית כרוכות ברעשי רקע, נביחות והדים של אקוסטיקה בחדר, ששונה מזו של משרדים פתוחים. במשרד, המוח יסנן לרוב, באופן לא-מודע, את הרעשים הלא נחוצים על ידי הפרדתם לפי המיקום והכיוון שהם מקורם. כך מתאפשר לנו להתרכז בדובר יחיד גם בחדר צפוף. ואולם בהיעדר תחושת הכיוון הזו, רעשי רקע ושיחות צדדיות הופכים חודרניים הרבה יותר, והמוח יותר מתקשה לסנן אותם באותה יעילות כמו במצבים טבעיים. זאת ועוד, ההד של חדרים ביתיים עלול להפוך את הדיבור למובן הרבה פחות. על מנת לשפר את איכות שיחות הווידאו שנערכות מהבית, חשוב לסגור את דלת החדר, להרחיק חיות מחמד ולנסות שהילדים לא יפריעו לשיחה. ריהוט רך, כמו כריות ושמיכות, יפחית את ההדהודים ביחס לחדר שבו רק קירות חשופים. גם מדפי ספרים ברקע יווסתו טוב יותר את האקוסטיקה.

 

• ֿמחקר חדש מלמד על קשר בין ותק ומגדר לבין פגיעות לעייפות זום בעבודה. תוצאות המחקר מלמדות על קשר חזק בין משך הפעלת המצלמה לבין דיווח על עייפות זום גבוהה יותר.  אחר כך מגיע אפקט דומינו:  מי שעייפים יותר בישיבות הצוות בזום הרגישו גם יותר שקופים וחוו עצמם כפחות מעורבים. מגדר ווותק בארגון הם שני משתנים שנמצאו רלוונטיים במיוחד לעייפות זום: הקשר בין הפעלת המצלמה לבין עייפות היה חזק יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים ובקרב עובדים חדשים בארגון בהשוואה לוותיקים יותר.

 

שיפור איכות חוויית שיחות הווידאו נעוצה גם היא, כמו הריחוק הפיזי, במאמץ משותף. הדבר יסייע לנו להפחית את עייפות הזום ויהפוך את השיחות המקוונות הללו למאומצות פחות.

 

תחזיקו מעמד!

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

 

תתרחקו קצת מהמסך, 

אל תצאו כמו אהרון...

 

The Close Talker - Seinfeld:

 

 

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

 

 

עדכון אחרון: 

 

27 בדצמבר 2023

 

 

מקורות:

 

Boland, J. (2021, December 11). Got Zoom fatigue? Out-of-sync brainwaves could be another reason videoconferencing is such a drag. The Conversation. https://theconversation.com/got-zoom-fatigue-out-of-sync-brainwaves-could-be-another-reason-videoconferencing-is-such-a-drag-172380

 

Hines, A., & Sun, P. (2020, May 11). Zoom fatigue: how to make video calls less tiring. The Conversation. Retrieved from https://theconversation.com/zoom-fatigue-how-to-make-video-calls-less-tiring-137861

 

Nadler, R. (2020). Understanding “Zoom fatigue”: Theorizing spatial dynamics as third skins in computer-mediated communication. Computers and Composition, 58, 102613. ISSN 8755-4615. https://doi.org/10.1016/j.compcom.2020.102613

 

Shockley, K. M., Gabriel, A. S., Robertson, D., Rosen, C. C., Chawla, N., Ganster, M. L., & Ezerins, M. E. (2021). The fatiguing effects of camera use in virtual meetings: A within-person field experiment. Journal of Applied Psychology, 106(8), 1137-1155. http://dx.doi.org/10.1037/apl0000948

 

Tien, I. S., Imundo, M. N., & Bjork, E. L. (2023). Viewing oneself during synchronous online learning increases appearance anxiety and decreases memory for lecture content. Applied Cognitive Psychology, 37(2), 443–451. https://doi.org/10.1002/acp.4048

 

Zhao, N., Zhang, X., Noah, J. A., Tiede, M., & Hirsch, J. (2023). Separable processes for live “in-person” and live “zoom-like” faces. Imaging Neuroscience, 1(1), 1-17. https://doi.org/10.1162/imag_a_00027