מה ההבדל בין מנגנוני הגנה פרימיטיביים למנגנונים בשלים?

דרג פריט זה
(38 הצבעות)
מנגנוני הגנה מנגנוני הגנה

סוגים של מנגנוני הגנה:

מה ההבדלים בין מנגנוני הגנה פרימיטיביים, משניים ומפותחים?  

 

 

 

 

 מילי רביד פסיכולוגית קלינית מכון טמיר

 

כתיבה:

 

מילי רביד, פסיכולוגית קלינית מומחית,

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית 

 

 

מהם מנגנוני הגנה? 

בתחומים רבים בפסיכולוגיה, בעיקר בגישה הפסיכואנליטית, מזכירים את המושג 'מנגנוני הגנה', מונח ששרד באופן מרשים את אתגרי הזמן והגיע לימינו כמעט עם אותו רציונל בו נוסח על ידי זיגמונד ובתו אנה פרויד.

כשאנחנו מדברים על מנגנוני הגנה, אנו מתכוונים לדפוסי התנהגות וחשיבה, אדפטיביים יותר ופחות, שמטרתם להגן על האגו מפני חרדה שמעוררים קונפליקטים פנימיים וחיצוניים. 

הגנות נפשיות, אם כן, הן דרך להבין את האופן בו אנשים מרחיקים את עצמם ממודעות מלאה שעלולה להציף במחשבות, בהתנהגויות וברגשות בלתי נסבלים.

ואנחנו יודעים הרי, יש מספיק חרדות להיחרד מהן, גם לאדם הנורמלי או הנוירוטי.

 Projective Identification

התפתחות מנגנוני ההגנה בתיאוריה הפסיכואנליטית

המונח 'מנגנון הגנה' הופיע לראשונה בכתביו של פרויד בשנת 1894 כמושג המתאר את מאבק האגו עם תכנים שגורמים לכאב או שלא ניתן לשאת אותם.
מאוחר יותר, החליף פרויד לזמן מה את מושג ה'הגנה' במושג ה'הדחקה', ובשנת 1926 חזר לעשות בו שימוש, כמונח המאגד את כל הדרכים שבהן משתמש האגו אל מול משאלות קונפליקטואליות ודחפים עוצמתיים שמאיימים לעלות למודע.

אפשר להבין שהגישה הפסיכואנליטית הקלאסית מגדירה הגנות כפעולות שהאגו עושה על מנת להגן על עצמו מפני סכנות פנימיות, כגון דחף המיניות, דחף התוקפנות, יצר המוות, רגש הכעס ועוד, וכן מפני סכנות מציאותיות, אשר עלולות לקבל מימד מוגזם ודמיוני בעולם הפנימי, כמו מוות, השמדה, התמזגות וכדומה.

אנה פרויד פיתחה ב-1936 את 'מושג ההגנה' של אביה, תוך שהיא מתארת עשרה מנגנונים מרכזיים, ומדרגת אותם לפי רמת ההתפתחות של האגו. כפי שפרויד הציגה זאת, המניע לשימוש בהגנות הינו חרדת הסופר-אגו מסיפוק הדחפים: דחפי האיד נתפסים כמסוכנים בעיני הסופר אגו, הרואה מיניות כאסורה ותוקפנות כאנטי-חברתית. על כן, אוסר הסופר אגו את סיפוקם של דחפי האיד באמצעות הפעלת מנגנוני הגנה, חלקם יעילים יותר וחלקם יעילים פחות. 

מלאני קליין, שפעלה במקביל לאנה פרויד, ראתה את מנגנוני ההגנה של העמדה הסכיזופרנואידית כנגזרות של הפיצול. על גבי הפיצול נבנות הגנות נוספות, כולן פרימיטיביות ונמוכות. הגנות נמוכות הן הגנות שקל יותר להשתמש בהן, אך ככל שמשתמשים בהן יותר מתרופף בוחן המציאות ומתחילה גלישה למצבים נפשיים אידיוסינקרטיים. במנגנוני הגנה גבוהים (כמו הדחקה) אין את הפן של עיוות המציאות.

לפיכך, במסגרת תהליך טיפולי, כאשר ברצוננו להפחית את הפעלתם של מנגנוני הגנה שאינם יעילים, עלינו להפחית את כוחו של הסופר אגו ולמתן את מידת הנוקשות וההחמרה שלו. כתוצאה מכך, יתאפשר ביטוי מעודן יותר של הדחפים ויצטמצם הקונפליקט הפנימי.

Ego Psychology Approach

הגנות במודלים טיפוליים

אוטו קרנברג, מהתורמים המרכזיים בחקר הפרעות האישיות, התייחס לסוג ההגנות בהן אנו משתמשים -הגנות גבוהות (כמו אינטלקטואליזציה, רציונליזציה, סובלימציה, הדחקה) מצויות בשימוש בריא של האגו ואינן  פוגעות בתפקוד היומיומי; הגנות נמוכות (כמו פיצול, הכחשה, הזדהות השלכתית, אידיאליזציה/דווליואציה) פוגעות בתפקוד היומיומי שלנו.

בעוד שבפסיכואנליזה מנגנוני הגנה נתפסים כבלתי נמנעים ואף חיוביים, גישות שונות התייחסו אליהם באופנים שונים: למשל, בטיפול ממוקד-קליינט של קרל רוג'רס,  מנגנוני ההגנה הם תמיד בעייתיים - מבחינתו, הם מקבעים את הפער בין העצמי לבין האדם. מבחינת רוג'רס, טיפול פסיכולוגי יעזור לאדם לחיות ללא מנגנוני הגנה, וכך יאפשר לחוויותיו להיטמע בתוך הסיפור האישי של חייו. 

כמה נקודות שחשוב לדעת:

  1. ככל שההגנות של האדם נמוכות / ראשוניות יותר כך הן מסייעות לו פחות בטווח הארוך. יחד עם זאת, השפעתן לטווח הקצר יעילה וחזקה ולכן הן מועדפות על ידי רבים ובעיקר על ידי ילדים. מבוגרים שלא למדו דרכים יעילות דיין להתמודד עם מצבי לחץ או עם אירועים טראומטיים, ישתמשו לרוב במנגנונים ראשוניים.

  2. קיים קשר הפוך בין עצמת השימוש במנגנוני הגנה לבין בוחן המציאות שלנו. למשל, אדם שיוצא לטיול באופניים בזמן מתקפת רקטות בשדרות משתמש באינטנסיביות בהכחשה, במחיר של בוחן מציאות נמוך שיגביר את הסיכויים שייפגע. הגנות מפחיתות חרדה עד לנקודה בה עלול שיקול הדעת שלנו לפחות. גם כשאנחנו מתאהבים, אנו משתמשים בהגנות רבות עוצמה של השלכה והכחשה, שבאמצעותן נפתחת האפשרות לקבל את האהוב ולהכניסו לחיינו. המציאות מתגלה אחרי כמה חודשים, כשחסרונות בן הזוג מתחילים באופן טבעי לנכוח יותר בתודעה. מאידך, חשוב לזכור שהגנות רופפות מדי עלולות להביא את הנפש למקומות בלתי נסבלים. כשמן כן הן - תפקידן לספק הגנה.

  3. בהגנות פרימיטיביות יש נטייה ״להפעיל״ באופן לא מודע את האחר (למשל, במנגנון ראשוני של הזדהות השלכתית). כלומר, הגנות פרימיטיביות מתבטאות לעיתים ביחסים. הן שכיחות בנורמה, אך יש להן חשיבות מיוחדת בהפרעות אישיות.

 

פסיכותרפיה פסיכודינמית מסייעת למטופל להיות מודע יותר למנגנוני ההגנה בהם הוא משתמש וכך להפחית שימוש במנגנונים פרימיטיביים ולאמץ מנגנונים יעילים ובשלים יותר בעתיד. פרויד הבריק עם המטרה הטיפולית של הפסיכונאליזה: ״היכן שהיה איד, שם יהיה אגו״. עם מנגנוני הגנה מפותחים ובשלים נזכה באגו קוהסיבי, מאורגן ובריא.

במאמר הזה נבחין בין מנגונני ההגנה של האגו לשתי קטגוריות מרכזיות:

 

  • מנגנוני הגנה ראשוניים ("פרימיטיביים")

  • מנגנוני הגנה משניים ("בוגרים", או ״בשלים״)

מנגנוני הגנה פרמיטיביים

  • הכחשה- הכחשה היא הסירוב לקבל את המציאות, להתעלם מאירועים, מחשבות או רגשות כואבים. מנגנון זה נחשב כאחד המנגנונים הראשוניים ביותר היות והוא מאפיין את השלב ההתפתחותי המוקדם בילדות. אנשים רבים משתמשים בהכחשה בחיי היומיום שלהם בכדי להימנע מהתמודדות עם רגשות כואבים או מהיבטים שונים בחייהם ובאישיותם שהם אינם מוכנים להודות או להכיר בהם. לדוגמה, אדם אלכוהוליסט בעל רמת תפקוד סבירה, בדרך כלל יכחיש את בעיית השתייה שלו ויצביע על יכולתו לתפקד בעבודה ובמערכות יחסים כהוכחה לכך.

Denial

 

  • הפנמה - תהליך שבו מה שמתרחש בחוץ מפורש באופן שגוי כבעל מקור פנימי. בצורתו החיובית מנגנון זה אחראי לתחושת ההזדהות עם אחרים משמעותיים. ניתן לראות מנגנון חשוב זה כחלק מההתפתחות של התינוק – הוא סופג לתוכו התנהגויות, רגשות, מחשבות של אחרים משמעותיים עוד לפני שיש ביכולתו לשקול באופן מודע האם "לבלוע" חלקים מתוכם או לא.

  • השלכה (Projection)- השלכה משמעותה ייחוס מחשבות, רגשות ודחפים בלתי רצוניים ובלתי מקובלים לאדם אחר אשר אינו חווה את אותם מחשבות, רגשות ודחפים. למשל, אדם עשוי לכעוס על בת זוגתו על כך שאינה מקשיבה לו, כשלמעשה הוא זה שאינו מקשיב. השלכה היא לרוב תוצר של היעדר תובנה או הכרה של הפרט במניעים וברגשות שלו.

  • הזדהות -נחשב כמנגנון המתקדם והממשיך של מנגנון ההפנמה (introjections) הארכאי. אם הפנמה משמעה בליעה טוטלית של האובייקט כישות שלמה, לחלוטין מנגנון לא מודע הרי שהזדהות הינה תהליך שרק בחלקו אינו מודע וההפנמה היא של חלקים סלקטיביים מתוך האחר ומובחנים על ידי בחירה של הסובייקט.  באופן דומה לתהליך שבו דפוסים ארכאיים של השלכה הופכים במשך החיים לדרכים יותר ויותר מובחנות של יכולת לאמפתיה, כך גם דפוסים ארכאיים של הזדהות (הפנמה) הופכים במשך החיים ליותר ויותר מדויקים ומובחנים דרכם מעשיר האדם את עצמו דרך יחסים אינטימיים וקרובים עם אחרים משמעותיים.  פרויד הפריד בין הזדהות שאינה מנגנון הגנה, שדרך תהליך מודע הילד ולאחר מכן גם אנשים מבוגרים לוקחים לתוכם מתוך צפייה חלקים של דמויות משמעותיות קרובות ודרך כך מתפתחים וגדלים. ובין הזדהות כמנגנון הגנה שבו הילד מפנים לתוכו מתוך ניסיון להתגונן חלקים באובייקט המעוררים בו חרדה, הזדהות עם התוקפן. וזאת מתוך מחשבה שאם יפנים חלקים מהאובייקט, חלקים מהם הוא פוחד, אזי מקור הכח יהפוך להיות פנימי במקום חיצוני. 

הדוגמה השכיחה ביותר של פרויד להזדהות עם התוקפן מתבטאת בפתרון תסביך אדיפוס - הילד שחומד את אמו אך ירא את כוחו של אביו (שאינו אלא השלכה של כעסו שלו על האב) מזדהה עם יכולתו של האב, כוחו, גברותו ומתיימר להיות כמו האב כדי שביום מן הימים יוכל לזכות באהבת אשה כמו אמו. 

 

OEDIPUS COMPLEX

 

השימוש בהזדהות רווח בעיקר ברגעי מצוקה, לחץ וחולשת האגו. למשל, מתבגרים המתמודדים עם דרישות מורכבות הן מצד החברה והן בהקשר למה שקורה בתוכם, מחפשים דמויות של גיבורים להזדהות עמן כפיצוי על תחושת האימפוטנציה שלהם. היכולת להזדהות עם אחרים היא הכלי העיקרי דרכו משיגה פסיכותרפיה מכל סוג הישג כל שהוא. המטופל מזדהה עם דמות המטפל וסופג ממנו לתוכו חלקים מתקנים ביחס לאלו עמם בחר להזדהות בעבר. זו הסיבה גם שפרויד הנחה עוד מראשית ימי הפסיכואנליזה את המטפלים שלא לחטוא בחטא הנרקיסיזם הגרנדיוזי, לא לעוץ עצה ולא לחשוף את אישיותם למטופל כי אם רעיונות כלליים יותר כחמלה לאחר, סקרנות אליו, סובלנות לשונות ורגש אחריות כממדים שרצוי שהמטופל יזדהה עמם וישיג תיקון. מבטאת רגשות לא מודעים הנחווים כהרסניים ומעוררי פחד.

  • הזדהות השלכתית - מנגנון הגנה שמשלב השלכה והזדהות – האדם משליך לאחר חלקי עצמי ואחר מופנמים, אשר עקב טבעם אינם מצליחים להיות חלק מתוך האגו. אך בניגוד להשלכה בלבד התהליך אינו מסתיים כאן אלא הולך שלב נוסף קדימה – האדם המשליך משוכנע שאותם חלקים מושלכים מופנמים אצל האחר כחלק מהאישיות שלו. האדם האחר מרגיש שהוא מופעל להתנהג בהתאם לחלקים שהושלכו לתוכו. באופן זה, שולט בעצם המשליך באובייקט נושא ההשלכות. בטיפול פסיכולוגי למשל, המטפל מרגיש שהוא נאלץ להתנהג באופן התואם את הפנטזיה הבלתי מודעת של המטופל. הזדהות השלכתית נתפסת כממוקמת בקצה הפרימיטיבי של מגנוני ההשלכה וההפנמה, מכיוון שהיא מבטלת את הגבול בין העצמי והאחר. בניגוד למצב בשימוש מוגבר במנגנון ההשלכה, שבו הדברים מתרחשים ברגע מסוים נתון, הרי שבהזדהות השלכתית המשליך משוכנע שהאובייקט נושא כבר קודם לכן את התכונות המושלכות. 

Projective Identification

 

 

  • פיצול - מנגנון הפיצול, אשר עומד בבסיס הגנות נוספות, כגון, אידיאליזציה ודה-וואלואציה. הפיצול בא לידי ביטוי בראייה דיכוטומית ומובחנת של העצמי ושל האחר, בשונה מחוויה מורכבת ולכידה, המשלבת תכונות מגוונות באופן אינטגרטיבי. על-פי קליין, פיצול הוא אחת ההגנות המוקדמות ביותר של האגו הלא-בשל מפני חרדה. תחילתו בראשית חייו של התינוק, כאשר התינוק עדיין לא יכול לתפוס את האם (האובייקט) כדמות שלמה, ולכן מתייחס רק לחלקים ממנה. קליין גרסה כי החרדה מתעוררת כתוצאה מפעילות יצר המוות באדם, ובשל קישורה בפנטזיה של התינוק לאובייקט, היא נחווית כפחד מפני רדיפה. חוויות העונג המוקדמות של התינוק מקושרות אצלו ל"אובייקט טוב" שהוא מקור העונג, לעומת חוויות של מצוקה הקשורות אצלו ל"אובייקט רע" (קליין וביון, 2001). התפקיד הראשוני של מנגנון הפיצול הוא הפרדת האובייקטים הקשורים בחוויה טובה מאלו הקשורים בחוויה רעה, כדי להגן על האובייקטים הטובים ולשמרם, כיוון שבהם תלויה הישרדות העצמי. לפי קליין, בשל קיומם התמידי של תהליכי הפנמה והשלכה בין האני לאובייקט, הפיצול שמתרחש לגבי האובייקט מתרחש בהכרח גם בתוך האני.

  • רגרסיה- רתהליך ההתפתחות אינו תהליך לינארי, ועשויים להיות מצבים שבהם הילד שכבר השיג שלבי התפתחות מסוימים נסוג לשלבים מוקדמים יותר. ככל מנגנון הגנה גם מנגנון זה נועד להגן מפני התעוררות של חרדה או עומס יתר על האגו לנוכח דרישות השלב המתקדם. כך למשל במצב עייפות כאשר האנרגיה המנטלית יורדת סביר שהילד וגם האדם הבוגר ייסוג להתנהגויות ילדיות יותר.  ניתן לראות זאת למשל אצל ילדים בשלב ה-rapprochement . הם בודקים את האפשרות ליהנות מתהליך הספרציה מאמם אך חוזרים להיאחז בה כאשר מרגישים רעבים, עייפים, חולים. גם בטיפול ניתן לראות זאת כאשר במקביל להישגים חדשים המטופל להיאחז בידוע ובמוכר. עם זאת חשוב מבחינת העברת הנגד לזכור שהרגרסיה (בתנאי שמדובר בתהליך לא מודע) היא חלק הכרחי מההתפתחות וגם אם יש צעד אחורה הכיוון הכללי הוא קדימה. אחת התוצאות של שימוש יתר במנגנון הרגרסיה הוא הפרעת הסומטיזציה וההיפוכונדריה. הפרעה זו מתרחשת נוכח קושי של האדם להתמודד עם אספקטים מעוררי לחץ, חרדה וזעם בחיים. כדי לברוח מכישלון ההתמודדות האדם נסוג למצב של מחלה, למצב שבו הוא מטופל כילד בידי אחרים. זהו חולי שמתבטא גופנית אך ללא הסבר פיזיולוגי וקשור למתח רגש

  • ביטוי בפעולה (Acting out)- הנטייה להתנהג את מה שלא ניתן לומר במילים. האפשרות האחרת מלבד דרך הגוף לתת ביטוי למצבים רגשיים היא דרך ההתנהגות. זהו מנגנון פרימטיבי מכיוון שגם הוא, כמו סומטיזציה, שייך לתקופה הפרה וורבלית.במקור, הכוונה להתנהגות של מטופלים רגשות הקשורים לטיפול, מחוץ לטיפול. כתוצאה מחרדה שרגשות אלו עוררו וקושי עקב כך לתת להם ביטוי בהתנהגות או במילים בנוכחות המטפל. מאוחר יותר קיבל המונח הרחבה להתנהגות קשת רחבה של רגשות, ללא קשר לטיפול, אשר באופן לא מודע נחוו כטראומטיים ומעוררים חרדה רבה. Enactment הוגדר באופן דומה כ"ייצוג באמצעות התנהגות חוויות שלאדם החווה אותם אין מילים לתארם והן אינן ניתנות לתיאור מילולי".מה שהופך התנהגות מסוימת ל-acting out או אנאקטמנט היא לא אם היא טובה או רעה, אלא טיבם של הרגשות שמוצאים את ביטויים דרכה – האם הם מנותקים מהחוויה, לא מודעים. הגוון השלילי המיוחס למושג זה מחמיץ במידה מסוימת את האספקט החיובי שלו – אמצעי ללמוד בטיפול ולהיות במגע עם אזורים לא מודעים של המטופל ולעזור להם לקבל התמרה במילים דרך המיכל החושב של המטפל.הפרט נוקט בהתנהגות קיצונית על מנת להביע מחשבות או רגשות, שלפי אמונתו אינם יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה אחרת. במקום לומר "אני כועס עליך", הפרט עשוי לזרוק ספר על אותו אדם או להכות בקיר, דבר המוביל לשחרור לחץ, להקלה ולתחושת רגיעה. התקפי זעם של ילד הם צורה של acting out במקרים שבהם הוא לא מקבל את מבוקשו מההורה. פגיעה עצמית עשויה גם להיות ביטוי התנהגותי שלילי כאשר הפרט לא מסוגל להתמודד עם הכאב הרגשי ולכן הוא מבטא אותו באופן פיזי.

 

 

 Non Suicidal Self Injury NSSI 

 

 

  • הגנה אומניפוטנטית - מנגנון הגנה פרימיטיבי, שמתבטא בצורך להשיג שליטה בהתרחשות בסביבה מתוך מקום של תיקון גרנדיוזי לתחושה של חוסר ערך, קטנות ונחיתות. 

  • דיסוציאציה- בדיסוציאציה הכוונה למצב שבו האדם מאבד תחושת זמן ו/או ניתוק מהעצמי (מהמחשבות ומהזיכרונות שלו). לרוב, אנשים עם היסטוריה של התעללות בילדות וארועים טראומטיים (כמו אונס, שבי, עינויים) סובלים מהפרעות דיסוציאטיביות שונות. במקרים קיצוניים, דיסוציאציה עלולה להוביל אפילו לריבוי אישיות. לאנשים המשתמשים במנגנון זה, יש לעיתים קרובות תפיסה עצמית מנותקת אשר שמשקפת את המציאות. במילים אחרות, הם מתנתקים מהעולם האמיתי לפרק זמן מסוים ועוברים לעולם אחר שאינו מכיל זיכרונות, מחשבות מטרידות או רגשות בלתי נסבלים.

 

dissociation disorder

  • תגובת היפוך (Reaction Formation)- הכוונה להדחקת מחשבות, רגשות ודחפים מסוכנים ובלתי רצוניים, ונקיטה בהתנהגות הפוכה להם. לדוגמה, עובדת הכועסת על הבוס שלה ומעוניינת להתפטר עשויה להתנהג בצורה נדיבה כלפיו תוך הבעת רצון להישאר במקום העבודה. קרי, היא לא מסוגלת להביע רגשות שליליים של כעס או חוסר שביעות רצון מעבודתה ולכן היא מתנהגת בצורה הפוכה לרגשות הללו.

  • היפוך Reversal - היפוך תפקידים ויצירת סצנריו חדש שבו הסובייקט הופך לאובייקט ולהיפך. למשל, אדם הזקוק להיות במקום התלותי, הנזקק המטופל אינו יכול לשאת את החרדה שמקום כזה מעורר (למשל כתוצאה מהורות מזניחה, לא פנויה, דיכאונית, אלכוהוליסטית), הופך את הסיטואציה שבה הוא הופך להיות האובייקט המטפל ודרך הזדהות עם המטופל הוא מגיע לסיפוקו. ניתן לראות מנגנון זה במצב ההתפתחותי הנורמלי שלו דרך משחק של ילדים עם בובות ועם חיילי משחק. הם הופכים מצב שבו הם הדמות הפסיבית מול ההורה למצב שבו הם אקטיביים מול הבובות. יוזמים לעומת מקבלים. ניתן לראות מצפייה במשחק שלהם את המקום אליו הם כמהים דרך התפקיד שמשחקות הבובות ואת הדרך שבה היו רוצים שיהיו מולם דרך תפקיד "הבמאי". 

מגננוני הגנה נוספים:

אידיאליזציה ודה-אבלואציה, רציונליזציה, הגנות נרקיסיסטיות Undoing בידוד

מנגנוני הגנה בשלים

אלו הם מגנוני ההגנה היעילים והחיוביים ביותר, אך הם דורשים מאמץ ותרגול בכדי שניתן יהיה ליישם אותם בחיי היומיום. אנשים המשתמשים במנגנונים אלה נוטים להיות שלמים ושלווים יותר עם עצמם ועם הסביבה:

 

  • עידון (סובלימציה)- פרויד ראה במנגנון הגנה זה את ההגנה הטובה, מכיוון שהיא שיקפה התמודדות יעילה עם דחפים ומשאלות. במקום לנתב את האנרגיה שלהם למנגנונים יעילים פחות כגון המרתם למשהו אחר (כמו בהיפוך תגובה) או לכח אחר (כמו בשימוש ברציונליזציה, אינטלקטואלזיציה וכ"ו) האדם משמר את האנרגיה הנפשית לעצמו, מוצא לה פורקן שלא מעוות לא את המציאות ולא את צרכיו שלו. הוא מקובל חברתית ומביא להתפתחות וגדילה. זוהי בעצם דרך יצירתית שהאדם מוצא למתן ביטוי לדחפים פנימיים פרובלמאטיים. מנגנון זה נותן מקום להיבטים ילדותיים גם בבגרות דרך אמצעים יצירתיים.

  • פיצוי- פיצוי הינו תהליך פסיכולוגי של איזון חולשות באמצעות הדגשת חוזקות בתחומים אחרים. על ידי הדגשה והתמקדות בחוזקות, הפרט למעשה מכיר בכך שהוא אינו יכול להיות מוצלח בכל התחומים בחייו. למשל, כאשר אדם אומר "אני אולי לא יודע כיצד לבשל, אבל אני שוטף כלים מעולה", הוא מנסה לפצות על היעדר מיומנויות בישול על ידי הדגשת כישורי הניקיון שלו. כאשר נעשה שימוש יעיל במנגנון זה (ולא כפיצוי-יתר), הוא עשוי לחזק את הדימוי העצמי וההערכה העצמית של הפרט.

  • פניה נגד העצמי (turning against the self) - הפניה של רגשות שליליים ו/או רעיונות מהאובייקט החיצוני אל עבר העצמי.  מנגנון הגנה זה פותח על ידי אנה פרויד. ניתן לראות שימוש רווח במנגנון זה בקרב ילדים צעירים החווים הורות לא יציבה, לא פנויה מסיבות שונות – דיכאון, התמכרויות, ריכוז בעצמי וכיו"ב. יש קושי להפנות את האצבע המאשימה כלפי הגורם בו הם תלויים מבחינת יכולת ההישרדות הפיזית והנפשית שלהם ולכן נוטים להפנות את האצבע המאשימה כלפי עצמם. המחיר של פגיעה בערך העצמי על ידי תחושות אשמה נוראיות גרוע פחות מהאפשרות של חווית הנטישה המאיימת. בד"כ מדובר במחשבה שאם הייתי פחות גרועה אזי ההורים היו מרגישים פחות צורך לנטוש. יש בכך אמנם התרסקות לתחושת הערך העצמי אבל בכל אופן חוויה של שליטה. שזה בידי לגרום לכך שהדברים יהיו אחרת. מצב זה כמובן משתחזר אחרי גם בבגרות באישיות דיכאונית או בנטייה למזוכיזם. 

  • התקה - הפניה של דחף, רגש, מחשבה, התנהגות מהאובייקט המקורי אליו הם מכוונים לאחר מכיוון שהפנייה למקור מעוררת מסיבות שונות חרדה.

למשל, משולש הבגידה הקלאסי – בעל בוגד באישתו (או להיפך) והאישה הנבגדת מאשימה את האישה עמה הבעל בגד. הכעס על הבעל מותק לאישה האחרת מתוך חרדה שכעס ישיר על הבעל יביא להחלשה נוספת של הקשר הזוגי שגם ככה נחשף בחולשתו במעשה הבגידה

ההתקה אינה חייבת להיות לאדם אחר, היא יכולה להיות לחפץ או אפילו לחלק מהאדם. למשל, פטישיזם היא התקה של דחף התשוקה מאיבריו הגניטאליים של האדם לחפץ או לחלק אחר אנושי כמו כפות רגליים. ההתקה מתבצעת מכיוון שהפניית התשוקה לאובייקט המקורי נתפסת משום מה כמעוררת חרדה.

הפן הפחות יעיל של מנגנון ההתקה נמצא בבסיס הפרעת הפוביה – מדובר בהפניה של רגש החרדה לאובייקט ספציפי. במקרה זה יסבול האדם מפוביה ספציפית, כגון מעכבישים, דם וכיו"ב. בעצם האובייקט המודע ממנו חרד האדם אינו אלא התקה של האובייקט המקורי. למשל, הספרות הפסיכואנליטית רואה את החרדה מהעכביש כחרדה מ"חוטים אמהים חונקים", אמהות חודרנית.

את החלק החיובי של השימוש בהתקה ניתן לראות במספר דוגמאות – 

העברה בטיפול כוללת התקה של רגשות שפיתח המטופל כלפי דמויות חשובות ראשוניות בעברו (כמו גם השלכה של חלקים של המטופל על המטפל). 

הפתרון המוסרי של תסביך אדיפוס מערב יכולת של התקה – התקת דחפים של תשוקה כלפי ההורה מן המין השני אל עבר בן זוג פוטנציאלי. 

התקה של רגשות אגרסיביים אל עבר פעילות יצרנית

חשוב לזכור כי מנגנוני הגנה הם לרוב התנהגויות נלמדות, שרכשנו בתקופת הילדות. הכל, כידוע, מתחיל מהבית.בנוסף, לכל אחד ממנגנוני ההגנה יש מופעים נורמטיביים, כלומר כולנו מתגוננים ויש לזה היבטים מסתגלים ובריאים. כבוגרים נתונה בפנינו הרשות לבחור ולסגל התנהגויות חדשות ומנגנוני הגנה חדשים ומפותחים יותר, שעשויים להיות רווחיים ויעילים יותר בחיינו.

פסיכותרפיסטים מסייעים לעבוד על כך, אך גם עצם המודעות של האדם לשימוש במנגנוני הגנה תסייע לו לזהות התנהגויות שברצונו לשנות.

 

מירורינג והגנות פרימיטביות ביחסי טראמפ וקים <

למה כל כך קשה להיפרד מנרקיסיסטים? כתבה של איתן טמיר מתוך Ynet

מנגנוני הגנה נוספים

הדחקה

הדחקה היא למעשה שכחה מכוונת או התעלמות מכוונת.
פרויד ראה במנגנון זה מכשיר להתמודד עם איום על האני – על ידי "התעלמות" מחוויות, מהרגש המקושר אליהן, ממשאלות, צרכים מונע האדם מהם לחדור למודעות. ההתעלמות יכולה להיות מהתנסויות חיצוניות – כגון אירועים טראומטיים למיניהם או מהתנסויות פנימיות כגון משאלות לא מוסריות, דחפים, צרכים המאיימים על האגו. פרויד ראה בהדחקה כלי להתמודד עם איומים הן מחוץ והן מבפנים. כיום נהוג לראות הדחקה יותר כמכוונת להתמודדות עם משאלות, פנטזיות, דחפים פנימיים ואילו מנגנון הדיסוציאציה (שהדחקה היא בעצם תת סוג שלו) פועל במקרים של טראומה (כלומר – הדחקה היא מנגנון הפותר חרדה כתוצאה מקונפליקטים תוך נפשיים ואילו דיסו' פותר חרדה כתוצאה ממגש מכאיב עם המציאות על ידי התנתקות כללית ממנה).
בפועל נראית ההדחקה כשכחה של זיכרונות, שמות, אירועים שיש בנוכחותם המודעת איום על האגו.

גם הדחקה הינה במקור מנגנון אדפטיבי המתפתח לאחר שהילד השיג אבני דרך של קביעות אובייקט (האובייקט מכיל גם טוב וגם רע) וגם המשכיות של זהות העצמי (אינטגרציה של טוב ורע). הוא משמש את הילד כדי להתמודד עם משאלות אסורות בשלב האדיפלי למשל.
במידה ולא הושגו אבני הדרך ההתפתחותיות של קביעות אובייקט והמשכיות העצמי, הילד ולאחר מכן האדם הבוגר מתמודדים עם איומים אלו מבחוץ ומבפנים באמצעות מנגנונים פחות מפותחים כגון פיצול, הכחשה, השלכה.

פנטזיה (Fantasy)

כאשר החיים נראים משעממים או מלחיצים, אנשים בדרך כלל מפנטזים על דרך מילוט מהמציאות. למשל, הם עשויים לפנטז על זכייה בלוטו או על שינויים חיוביים בחייהם. פנטזיות עוזרות לנו לחקור אלטרנטיבות לסיטואציות הגורמות לנו לאומללות. יחד עם זאת, ציפיות בלתי ריאליות עשויות לגרום לאיבוד קשר עם המציאות ולנקיטת פעולות ממשיות להגשמתן.

פסימיזם הגנתי

תהליך בו אנשים מהרהרים בצורה נרחבת על ההתרחשות הנוראית ביותר שיכולה לקרות, חשיבה המתמקדת במה שיכול להשתבש עוד לפני שהתרחשה תוצאה וחשיבה על דרכים בהן ניתן למנוע את ההתרחשויות השליליות הללו.

The SELF

 

אחת התגובות הקדומות והראשוניות של האדם למצבי לחץ הן דרך הגוף – להלחם, לברוח או לקפוא במקום. הסמקה היא תגובה אוטומטית של הגוף לבושה, פעילות יתר של מערכות פנימיות היא תגובה אוטומטית של הגוף לטראומה. חלק מתהליך ההתבגרות וההתפתחות הפסיכולוגית של האדם כולל לדעת לשים מילים למצבים הרגשיים באופן, תחילה בתיווך ההורה ולאחר מכן באופן עצמאי. כשתהליך זה נכשל, הגוף הוא הדרך היחידה דרכה האדם מצליח לתת ביטוי למצבים רגשיים.

נטייה לשימוש יתר במנגנון הסומטיזציה נצפתה אצל ילדים שחוו דפוס התקשרות לא בטוח, טראומה בילדות או פגיעה מסיבות שונות בהתפתחות חווית עצמי קוהסיבית.

 

 

 

 

 

מקורות:

 

אורית כהן ודנה פרידמן, באתר הספרייה הווירטואלית של מט״ח

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13482

 

 

Grohol, J. (2016). 15 Common Defense Mechanisms. Psych Central

 

 from https://psychcentral.com/lib/15-common-defense-mechanisms

  

 A look at common defense mechanisms we employ to protect the ego. https://www.psychologistworld.com/freud/defence-mechanisms-list

 

%MCEPASTEBIN%

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-72-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2019