המלצות והכוונה לטיפול פסיכולוגי,

פסיכותרפיה קצרת מועד לחיילים

ייעוץ להורים של חיילים, לחיילים ולבני/ות זוג

מלחמת חרבות ברזל ואירועי 7 באוקטובר טרפו את כל הקלפים הנוגעים בבריאות הנפש של חיילי וחיילות צה"ל.

המתח, הלחץ והטראומה שעוברים חיילים וקצינים, לוחמים ותומכי לחימה, אנשי קבע, נגדים, אזרחים עובדי צה״ל ומתנדבים מתבטאים בעלייה חדה במצוקה נפשית, כזו שמעלה צורך דחוף להעניק להם תמיכה פסיכולוגית יעילה ומיידית.

בבריאות הנפש בצבא עובדים קשה מאי פעם, מגייסים קב״נים, מגיבים, מאלתרים ומתקנים, הכל כדי לתת מענה פסיכוסוציאלי מספק. ידי המטפלים עמוסות באתגרים, ובהם שיקום וטיפול בהלומי קרב ופצועי גוף ונפש, לצד המחירים של דריכות ומוכנות כל כך ממושכות ועוד. רבים ממטפלי ומטפלות מכון טמיר לוקחים חלק במאמץ, בעיקר במילואים, כקב״נים, קפ״סים, כאנשי מקצוע המסייעים בתחילת הדרך בהתערבות פסיכולוגית ראשונית, כמי שמלווים את בני משפחות החללים בתהליכי שכול ואובדן, בעבודה מנטלית ורגשית עם חטופים ששוחררו ועם הקרובים להם החווים אובדן עמום ובייעוץ לנפגעים במעגלי הטראומה השונים, החל מניצולי הנובה וכלה בחיילים ביחידות עורפיות שחווים טראומטיזציה עקיפה. 

מאמר זה עוסק בטיפול פסיכולוגי לחיילים בימים כתיקונם.

הסוגיות בו נראות פרוזאיות ביחס לאתגרי השעה, אבל חשוב להזכיר שאי אפשר להשוות בין מצוקות רגשיות.

חשוב שחיילים ירגישו בנוח לפנות לעזרה פסיכולוגית ״שגרתית״ גם בימים אלו, גם אם מדובר במצוקה שאינה קשורה ישירות או בעקיפין למלחמה.

*** 

עם הגיוס לצבא, נמצאים הצעירים בישראל במהלך גיל ההתבגרות, תקופה של חיפוש זהות עצמית ייחודית. השירות הצבאי מתערב בדרך זו או אחרת בתהליך בניית הזהות של הצעיר ומכניס אותו למערכת רוויית לחצים וחוויות מחשלות, שלעיתים קרובות מביאים אותו או אותה למצבי מצוקה.

השירות בצה"ל מעלה מגוון מצוקות שרלוונטיות למרבית החיילים. בראש ובראשונה, השירות הצבאי הינו שירות חובה ואינו מתגמל כלכלית. השירות למעשה מכתיב לצעירים כיצד ייראו חייהם לשנתיים-שלוש, ולצעירים רבים מדובר במוקד מתח ולחץ כבדים. בנוסף לכך, השירות הצבאי מכריח את הצעיר להיטמע בקהילה חדשה שלא בחר אותה בעצמו ולא בחרו עבורו הוריו, כפי שהיה עד לגיוס. 

החייל נכנס לתפקיד שבמקרים רבים כלל לא בחר עבור עצמו ולא בטוח שרצה בו. לפחות בתחילת הדרך הוא חווה את עצמו כ'חייל פשוט' בורג קטן במערכת ענקית. 

לפני שנמשיך, אנחנו מזמינים אתכם, חיילים, חיילות ובני המשפחה, ליצור עמנו קשר לשיחת ייעוץ טלפונית ראשונית עם איש מקצוע, בסופה תוכלו לקבל המלצה אישית על פסיכולוג/ית, בתל אביב או במרבית היישובים בישראל.

לפעמים שיחה אחת יכולה לעשות הבדל גדול. 

אביבית בנגוס כהן, MSW, מטפלת בחיילים ומלש״בים, ניל״י, מכון טמיר

השירות בסדיר מתאפיין בתחושת "התאיינות",  מחיקת העצמי למען מטרה גדולה ממני, תחושה שקשה לצעירים (ולכל אחד) לקבל.

כל אלו, כשעדיין לא הזכרנו את הסיכון שלוקחים על עצמם חיילים קרביים, ההקרבה הפיזית העצומה הקשורה באימונים גופניים מפרכים, ההשפעה המנטלית של נשיאת נשק ,  שעות שינה מועטות, הידיעה שהאימונים הצבאיים בטירונות ובאימון המתקדם נועדו למטרת לחימה עתידית ועוד. 

מרבית התפקידים הצבאיים כוללים משימות תחת לחץ רב, שרשרת פיקוד היררכית וארוכה ועמידה ביעדים מדידים. כך, יוצרת המערכת הצבאית גורמי לחץ רבים עבור הצעירים הבוסריים, שנאלצים לפתח במהירות חוסן נפשי ולהפוך לבוגרים בין רגע, מיד לאחר סיום שנות הלימודים. המערכת הצבאית נוקשה והרבה פעמים בלתי מתפשרת, כיאה למערכת לוחמת שמטרתה להגן על המדינה מפני אויביה, אך לעיתים, לחיילים שמרכיבים אותה קשה לעמוד במשימה מבלי לפגוש רגעי שבירה.

רגעים של התמלכדות

מחקר שנערך בחיל הרפואה ובמכללת רופין מצא מאפיין פסיכולוגי הנקרא "תחושת התמלכדות ", שמעלה מאוד את הסיכון להתאבדות בקרב חיילים. בעקבות כך, בחיל הרפואה כבר החלו לנסות לאתר חיילים הסובלים מאותה תחושת "אין מוצא".

חשוב להדגיש כי המצוקה שמייצרת המערכת הצבאית אינה בלעדית לבעלי תפקידים המאומצים יותר כמו לוחמים קרביים. גם "ג'ובניקים" שלעיתים ממלאים תפקידים זוטרים וחסרי חשיבות לדעתם, מוצאים את עצמם תחת לחצים כבדים ונקלעים למצוקה נפשית. לכן, כל חייל בכל תפקיד עשוי להזדקק לתמיכה רגשית בשלב כלשהו במהלך השירות. 

איזה טיפול פסיכולוגי מתאים לחיילים?

סוגים שונים של פסיכותרפיה מתאימים לחיילים, אך עם זאת, לאור מגבלות הנגישות של המסגרת הצבאית, טיפול קצר מועד הינו יעיל ונוח במיוחד. החיילים הצעירים משתייכים במרבית המקרים לאוכלוסיה בריאה נפשית, שנחשפים נקודתית לאפיזודה עמוסת לחצים שמאתגרת את קצה כוחותיהם. טיפול קצר מועד אורך לרוב 12-40 פגישות טיפוליות, הוא ממוקד מטרה ועוסק בהקניית כלים פרקטיים לחייל בהתמודדות עם קשייו. למרבית החיילים אין זמן או אנרגיות לטיפולים נפשיים ממושכים, הם זקוקים לכלים להתמודדות עכשווית, לא בעוד שנה, לכן טיפול פסיכולוגי קצר טווח נותן להם את המענה המהיר והיציב ביותר. 

עבור חיילים רבים, המערכת הצבאית היא ממש "יקום מקביל" לעומת האזרחות. למרות שהמסגרת הצבאית מעניקה לחייליה אפשרות להיפגש עם קב"ן (קצין בריאות הנפש, עליו יפורט בהמשך), רבים בוחרים לא לפנות, כיוון שהם רואים בו חלק מהמערכת שכל כך מכבידה עליהם. הפגישה עם פסיכולוג/ית אזרחי שנמצא מחוץ למערכת הצבאית, מאפשרת לחייל להתבונן בקשייו ובדרכי ההתמודדות שלו מבחוץ, לקבל פרופורציות נכונות יותר ולרכוש מיומנויות אדפטיביות להמשך השירות הצבאי התקין.

חוץ מזה, אין דבר שחיילים בסדיר אוהבים יותר מ"הפניה" -  היציאה מהנוף הצבאי מחוללת בפני עצמה פלאים :-)

קב"ן או פסיכולוג פרטי - מה עדיף?

קב"ן, ראשי תיבות של קצין בריאות הנפש, הוא קצין בשירות קבע בצה"ל העוסק בבריאות הנפש של חיילים בסדיר ובקבע.

הקב"ן הוא איש מקצוע, לרוב פסיכולוג או עובד סוציאלי קליני ,שמספק את המענה הצה"לי לבעיות רגשיות ולקשיים פסיכולוגיים עימם מתמודדים חיילים וחיילות.

הקב"ן עוסק בקשיי הסתגלות לצבא, ליחידה, בהתמודדות עם חרדה, דיכאון, קשיי מוטיבציה ובעיות רגשיות נוספות, כמו גם בהערכת מסוכנות, במצבים בהם חיילים נמצאים במצב של סיכון כלפי עצמם או כלפי אחרים. 

למרות שקב"ן הוא איש מקצוע צבאי לכל דבר, בחיל הרפואה, תפקידו קיבל משמעות קצת שלילית עם השנים.

חיילים רבים פונים לקב"ן על מנת לקבל פטור מהצבא על רקע נפשי (פרופיל 21) או הקלות בתנאי השירות תוך הפעלת מניפולציות שונות בדרך למטרה. התופעה הובילה לביקורת על כך שקב"נים בצבא מתעסקים בעיקר בבעיות מסוגים אלה על חשבון טיפול נפשי שוטף לחיילים שזקוקים לכך.

כך, חיילים רבים "מן השורה" מחליטים שלא לפנות לקב"ן, למרות שהם סובלים מייסורים רגשיים והוא המענה היחיד שעומד לרשותם ומסופק להם ע"י הצבא.

לפי  נתוני בריאות הנפש בצה"ל, ב-8 השנים האחרונות חלה עליה חדה של כ-40% בשיעור המפגשים שמקיימים חיילים עם קב"נים,

לפי דו״ח מבקר המדינה, שפורסם באפריל 2021 ומתמקד בבריאות הנפש בצבא, 24% מהחיילים והחיילות פוגשים קב״ן, לפחות פעם אחת. 

הנתונים המדאיגים הללו מתייחסים לחיילים, אבל גם מספרים על שחיקה אפשרית של המטפלים בתפקיד.

במקביל, מתוך הנתונים שפורסמו בצבא לגבי שיעור מקבלי הפטור של מתגייסים על סעיף נפשי אשתקד, ניכרת עליה תלולה בשיעור הפטורים משירות צבאי על רקע קשיים פסיכיאטריים. לפי הדיווח, באתר מעריב, מדווחת עליה של כ-30% בפטורים נפשיים שניתנו למלש״בים, 1,000 יותר מהשנה הקודמת. מתוך 4,500 הפטורים שניתנו - 44.7% הם בני נוער ממהחברה החרדית, 46.6% מהמגזר החילוני ו-8.7% בוגרי החינוך הדתי־ממלכתי.

איך אפשר לפגוש קב״ן?

כל חייל, נגד וקצין רשאי לבקש לראות קב"ן, ומפקדיו מחויבים להפנות אותו אליו כאשר החייל מתלונן על בעיות רגשיות שונות.

חיילים רבים מוצאים את עצמם מתלבטים - 

האם לפנות לטיפול נפשי? 

במידה וכן- האם לפנות קב"ן היחידה

או לאיש מקצוע פרטי באזרחות.

אז מה בעצם ההבדל בין השניים,

וכיצד מחליטים לאן לפנות?

בראש ובראשונה, חשוב לציין כי מבחינה מקצועית- לרוב אין הבדל בין קב"ן לאיש מקצוע פרטי.

הקב"ן גם הוא איש מקצוע  מנוסה ומוסמך בבריאות הנפש שיודע לזהות ולטפל בקשיים רגשיים של חיילים.

לכן, כשמדובר בשאלה כיצד לבחור את המטפל הטוב ביותר, חשוב לדעת שאין הבדל שיטתי מהותי בין השניים. 

מה ההבדל בין פסיכולוג אזרחי לצבאי?

חיילים רבים מרגישים שהקב"ן הוא "עוד קצין", עוד אדם עם דרגות על הכתפיים, ששייכות למערכת ומזוהות איתו ולכן, לכאורה, האינטרס העיקרי שמוביל אותו אינו טובת החייל אלא טובת המערכת הצבאית.

במקרים אלה, בהם החייל מרגיש שהפנייה לקב"ן לא תסייע לו להתמודד יש מקום לפנות לפסיכותרפיסט פרטי.

איש מקצוע פרטי מתחום בריאות הנפש הוא באמת חיצוני למערכת הצבאית ובוודאות חף מאינטרסים לגביה.

לעיתים, דווקא דמות חיצונית למערכת הצבאית תוכל לספק לחייל פרספקטיבה מציאותית יותר ולהחזירו לפרופורציות נכונות ומותאמות.

חשוב להדגיש שההנחה המוקדמת, לפיה הקב"ן הוא ״פסיכולוג צבאי״ שמייצג קודם את הצבא ולא את רווחתו הנפשית של האדם, אינה מבוססת ואינה בדוקה.

גם ההנחה שפסיכולוג אזרחי מהווה ׳כספת׳ לכל סוד אינה מציאותית - על כל איש מקצוע חלה חובת דיווח על טיפול נפשי, במקרים ספציפיים שמחייבים זאת. בנוסף, החייל חייב לקבל אישור מהמפקד על טיפול פרטי מחוץ למסגרת הצבאית. 

פחד נוסף של חיילים ומפקדים רבים, הוא שפנייה לקב"ן תפגע בקידום צבאי אליו הם שואפים. כלומר, הם חוששים המפגש עם קב"ן, והאפשרות לכך שיאבחן קושי רגשי מסוים או יעניק הקלות מסוימות, תמנע מהחיילים להגיע לעמדות פיקוד, לצאת לקורס קצינים, להתקבל לשירות בקבע ועוד.

חשוב לדעת כי חשש זה אינו לגמרי מבוסס ושאין מטרתו של הקב"ן "לשים רגל" לחיילים, כי אם לאבחן קשיים נפשיים ולטפל בהם. עם זאת, לאור החשש הכבד הזה, חשוב לזכור את אופציית הפסיכולוג הפרטי הקיימת באזרחות, שכן היא משוללת דאגות מסוג זה.

לעומת זאת, עד כמה שידוע לנו, שכשהמטרה היא לשנות תנאי שירות, או אפילו לקבל פטור משירות, חשוב לדעת שערכה של חוות דעת מפסיכולוג פרטי פחות לעומת חוות דעתו של הקב"ן. הפסיכולוג האזרחי יכול לכתוב המלצה, והיא בהחלט נלקחת בחשבון, אבל 'המילה שלו' תקפה פחות יחסית לזו של הקב"ן. 

בנוסף לכל אלו, חיילים רבים בוחרים להימנע מפנייה לפסיכולוג אזרחי בגלל דאגה כלכלית. השוק הפרטי בתחום בריאות הנפש אכן פרוץ ויש גופים ואנשי מקצוע פרטיים שגובים סכומי עתק, גם ממי שאין לו. לאור זאת, חיילים רבים נאלצים לוותר על טיפול נפשי. בדיוק כאן, נכנסת חשיבותם של גופים המותאמים לצורכי כלל האוכלוסייה, וליכולתם הכלכלית. חשוב מאוד לדעת שלא כל הגופים הטיפוליים לוקחים סכומי עתק, וכן חשוב לדעת שלא תמיד יש צורך בטיפול ארוך טווח. לעיתים קרובות טיפול קצר מועד, שאורך כשלושה חודשים, יעשה את העבודה ויקנה לחייל כלים להתמודדות עם המערכת הצבאית ואתגריה תוך תקופת זמן קצרה.

כאמור, תקופת השירות הצבאי היא מוקד לחץ כבד עבור צעירים, וחשוב לדעת שלא חייבים לעבור אותה לבד.

ניתן, תוך תקופת זמן קצרה ביותר של כ-3 חודשים, לקבל כלים רבים להתמודדות וכן כוחות מחודשים שיאפשרו לצלוח את השירות הצבאי בכבוד.

חשוב לזכור שהכלים שרכש החייל במסגרת השירות הצבאי וכן במסגרת הטיפול קצר המועד, אינם נעלמים עם תום השירות.

הם נשארים כלים יציבים וזמינים בחייו של החייל המשוחרר, שיהיו לו לעזר במצבי לחץ ודחק בהם יתקל במהלך חייו, גם בתודעה הנפשית כאזרח. 

דברו איתנו

מכון טמיר יושב דקותיים מהקרייה וחיילים רבים בשירות חובה מגיעים אלינו על מנת להיעזר בפסיכולוג פרטי מומלץ בתל אביב שאינו שייך למסגרת הצבאית.

 אנו פועלים בכל רחבי הארץ ומעניקים טיפול פרטי בעלויות נוחות לחיילים ובכלל. 

צרו עמנו קשר לייעוץ פסיכולוגי לחיילים ולהורים עם מטפלי במכון טמיר תל אביב ובכל הארץ.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

כתיבה: 

אביבית בנגוס כהן, MSW,

קב"נית לשעבר, מטפלת בחיילים ומלש״בים,

 עם מומחי מכון טמיר

לקריאה נוספת:

היבטים פסיכולוגיים של שירות חיילות קרביות בצה"ל <

טיפול פסיכולוגי לחיילים - מתוך אתר הסתדרות הפסיכולוגים < 

מיקו"ם, מכון ייעוץ לאנשי קבע ומשפחות <

מקורות:

יניב קובוביץ', מספר הפגישות של חיילים עם קציני בריאות הנפש עלה ב-40% בתוך שמונה שנים. אתר הארץ, 19.8.2018. https://www.haaretz.co.il/news/politics/1.6390500

ער"ן לחייל ולבני משפחתו. https://www.eran.org.il/soldiers-and-lonely-soldiers-helpline/

מתמודדים עם משבר

לאחר שחרור מצה"ל?

לכאורה, השחרור מצה"ל, אשר מוגדר ע"י צעירות וצעירים רבים כיום המאושר בחייהם, אמור להיות מאורע משמח, מרגש ומלא באופטימיות. המסגרת הנוקשה והכובלת של הצבא, ממנה מרבית הצעירים כה שמחים להשתחרר, גורמת להם להרגיש שהשחרור יהיה מעין יציאה מעבדות לחירות. ועם זאת, צעירים רבים, שמספרם הולך וגדל עם השנים, חווים משבר לאחר השחרור מצה"ל, שהופך להיות אירוע מטלטל בחייהם, כך שכבר לא יודעים מה היו מעדיפים- להשתחרר או להישאר.

בארצנו, הצבא הינו התחנה האחרונה בחייו של האדם שבה השלב שבו אמור להימצא מוגדר לו מראש.

החל מגן חובה ועד לסיום השירות הצבאי, ברור לכל צעיר איפה בערך הוא אמור להיות בחייו, מה הוא אמור לעשות בהתאם לגילו. מרגע השחרור מהצבא, כבר אין עתיד מוגדר מראש, ובמקומו קיימות האפשרויות האינסופיות, אך הקשות, של החיים הבוגרים.

בעוד שחלק מהצעירים יודעים בדיוק אילו חלומות יגשימו אחרי הצבא, מה רוצים לעשות בחיים ומתי, צעירים רבים אחרים מוצאים עצמם חסרי כיוון ומלאי דאגות. אז אילו דאגות עומדות בפני צעירים שכל החיים לפניהם וכל האופציות פתוחות?

• החברים מהצבא, אשר הפכו במקרים רבים למשפחה השנייה, לאחים לנשק ולמצוקה, אך גם אחים לאושר, עימם רגילים החיילת והחייל המשוחרר להיות ללא הפסקה, לפתע מתנתקים ממנו באחת. הצבא, אשר מחבר בין אנשים מכל רחבי הארץ במקום אחד, אינו משאיר להם שום מסגרת משותפת כאשר הוא נגמר, ועתה צריך לשמור על הקשר לבד, כשכך הדבר כבר הרבה יותר קשה. לעיתים בבת אחת הצעיר מאבד את קבוצת התמיכה הקרובה אליו ביותר, נשאר לבד עם שאלות הקשות.

• מה הכי חשוב לעשות קודם? צעירים רבים רוצים לטייל, אך בשביל לטייל הם צריכים לעבוד ולהרוויח כסף. או האם בכלל להתחיל עם הפסיכומטרי, לסיים איתו ורק אחר כך לשקוע בעבודה? והצעירים בכלל רוצים חופש אחרי השירות הקשה שצלחו. ומה עם לימודים, מתי, איפה, כיצד יתקבלו, איזה ציונים צריכים, ומי יממן את הלימודים? שאלות רבות וחוסר וודאות קשה מלוות את הצעיר שבמקרים רבים מוצא עצמו אובד עצות.

• פחד מהחיים הבוגרים. הצעיר המשוחרר מבין שעתה, כל החיים לפניו. אין עוד מסלול אחד שנסלל עבורו מראש, עתה, ההחלטות, השאיפות והשגתן תלויות אך ורק בצעיר. צעירים רבים מפחדים מהאחריות הכבדה שנופלת עליהם, מפחדים שיעשו את ההחלטות הלא נכונות עבורם, מפחדים שלא יהיו טובים במה שיבחרו.

• אובדן משמעות. צעירים רבים עושים בצבא תפקידים משמעותיים ביותר, על אף היותם צעירים, חסרי ניסיון והשכלה. החל מלוחמים, שתרומתם העצומה מובנת מאליה, ועד לחיילי מודיעין, חיילי חיל האוויר ואפילו הפקידות והג'ובניקים- שלעיתים אחראיים לבדם על לו"ז של קצין בכיר ביותר, מתמקצעים בתפקידם הצבאי, יודעים עליו הכל ועושים אותו הכי טוב שיש. חיילים רבים זוכים לפקד על חיילים אחרים, לעזור לחיילים אחרים, להגן על המדינה, ממלאים תפקידים מלאי משמעות, שניתנו להם בגיל כה צעיר ומבלי הרבה מאמץ. עם היציאה לחיים האמיתיים, שם על מנת לקבל תפקיד משמעותי צריך לעבוד במשך שנים ארוכות וקשות, צעירים רבים חשים אובדן משמעות.

איך מתבטא המשבר לאחר השחרור מצה"ל?

בדומה לכל משבר, הוא מקבל צורה מעט שונה אצל אנשים שונים. יש שייקלעו לדיכאון, מצבי רוח ירודים, נטייה להתבודדות ולפסימיות. אחרים ינסו "לירות לכל הכיוונים", יחפשו בלי מנוחה מה לעשות, איך להתקדם, ויתקשו להתמקד בדבר אחד ולהחליט מה נכון עבורם באותו הרגע, ויש גם את אלה שיבחרו להשכיח את המשבר באופנים לא אדפטיביים, כגון צריכת אלכוהול מוגזמת או שימוש בסמים.

איך ניתן להתכונן למשבר לפני שהגיע, ולהתמודד עימו מרגע שהחל?

• חשוב מאוד להתכונן ליום שאחרי השחרור. צעירים רבים מחפשים עבודה עוד לפני שהשתחררו, נרשמים להשלמת בגרויות או לקורסי פסיכומטרי, קובעים טיסות לחו"ל. חשוב שיהיה לפחות תכנון התחלתי, גם אם התכנון הוא לקחת חודש של חופש, העיקר שתהיה מטרה, אפילו נקודתית וקטנה.

• חשוב להתכונן ביחד עם החברים הקרובים ליום שאחרי. לתכנן איך לשמור על הקשר, לשתף אחרים בתכנונים לאחר הצבא, לנסות לחשוב ביחד, להתעצב ביחד, להתרגש ביחד. כמו תמיד בחיים, ה"ביחד" מרפא ומקל.

• חשוב שלא להיבהל ממגוון האופציות הקיימות, הדרכים אליהן אפשר לפנות וההחלטות הקשות שצריך לקחת. צריך לזכור שהצעיר המשוחרר עדיין מאוד צעיר, יכול לפנות לעשרות דרכים ולהתחרט, ועדיין יהיה לו זמן רב לשנות את ההחלטה. כמעט שום החלטה אינה הרת גורל, הכל בר שינוי ולכן- גם להתנסות ולגלות שטעינו זו חוויה מעצימה ולא בזבוז זמן. חשוב לראות את התקופה הזו, במידה והיא אכן מלאה בבלבול, כהזדמנות נפלאה לחיפוש אחר זהות אישית ומימוש עצמי.

במידה והצעיר המשוחרר חש חוסר אונים, חוסר כיוון במשך תקופה ארוכה, מתקשה להתגבר על השחרור מהצבא ולמצוא כיוון חדש, כדאי לשקול לפנות לייעוץ מקצועי לחיילים משוחררים ובמקרה הצורך גם לטיפול רגשי קצר מועד , שיסייעו לו למצוא את ההחלטות הנכונות עבורו מתוך הקשבה לקול הפנימי ויעזרו לו למצוא את האנרגיות בתוכו להתחיל לצעוד במסלול הנבחר.

בין אם אתם הורים לחיילים משוחררים

ובין אם אתם חיילים או חיילות

שזה עתה פוגשים וקצת חוששים מהחיים האזרחיים,

תאמו איתנו:

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

22 בדצמבר 2023 

פחד מפרפרים

סימנים, הגדרות טיפול

מהי חרדה מפרפרים?

פַּחַד מִפַּרְפָּרִים, שמכונה בספרות הפסיכולוגית Lepidopterophobia עולה לפני השטח בימים אלו, בשיא עונת הנדידה של פרפרים שעוברים בנחילים במקומותינו.

בעוד שהפוביות השכיחות ביותר הן פחד מפני חרקים,  פחד מעכבישים ופחד מג׳וקים, גם פחד מפרפרים מעורר חששות ואפילו חרדה של ממש בקרב ילדים.

מה שמעורר את החרדה הוא בעיקר תחושת חוסר השליטה והמחשבה שאין דרך להימלט מהסיטואציה, בנוכחות של חרק מעופף.

תופעה זו מתעצמת כאשר מדובר על נחיל פרפרים. ואכן, פרפרים ועשים נוטים להתקיים בנחילים, מה שמתחבר אצלנו אסוציאטיבית לארבה או דבורים. חוויה שלילית או טראומטית עם חרקים אלו בילדותנו עשויה לגרום להתפתחות של פוביה מפרפרים. 

למרות שאין לפרפרים יכולת מציאותית לגרום לנו נזק ממשי, האירוע מתחבר אצל הילד לאסוציאציות מאיימות. וחשוב לכבד את זה. 

טיפול פסיכולוגי בפחד בפרפרים 

מבחינה טיפולית, חשוב להבין כי בדרך כלל הפחד מפני פרפרים חולף באופן טבעי, ספונטני, ללא התערבות טיפולית, אולם קיימים מקרים בהם מומלץ מפגש או כמה מפגשי ייעוץ עם פסיכולוג ילדים, כדי להפיג את החרדה ולנרמל את הפחד. 

אחת השיטות המוכחות בטיפול התנהגותי לילדים היא חשיפה רגישה של הילד בפני הפרפר, כך שבאופן הדרגתי (אך מהיר) החשש הולך ופוחת. 

הספרות המקצועית מתייחסת לטכניקת חשיפה זו כ- MEE - mere exposure effect - אפקט חשיפה בלבד,  כלומר חשיפה לגירוי המחריד בסביבה שנחווית כבטוחה. עשרות מחקרים מלמדים כי חשיפה יזומה לאובייקט המפחיד בסביבה מבוקרת ובטוחה, היא הדרך הטובה ביותר לסייע בנטרול הפוביה אצל ילדים, כמו גם אצל מבוגרים.

עזרה עצמית

ישנן דרכים הוריות אינטאואיטיביות שיעבדו מצוין בהכחדת פחד מפרפרים אצל הילד, אבל יש שני דברים שחשוב לא לעשות: 

• לא להיכנע להימנעות  - פחד מפרפרים, כמו כל חרדה אחרת, מעורר אצל הילד המנעות מפעילויות שבמהלכן עלול להתרחש מפגש עם פרפרים. בבת אחת, יתכן שתמצאו את עצמכם מנסים להרגיע את הילד החרד בדרכים של שמירה והגנה, למשל באמצעות ויתור על השתתפות בפעילויות חברתיות ומשפחתיות, כמו יציאה לגן משחקים אחר הצהריים או טיול שבת עם בני המשפחה. הנכונות לעזור עלולה לחזק את הפחד ולתרום להתנהגות נמנעת, שמטבע הדברים אינה מתמודדת עם אתגר הפחתת החרדה.  

• לא להתכחש או לבטל את הפחד של הילד - כהורים, כולנו יודעים שזו דרך בעייתית, אבל לפעמים הניסיון להרגיע ילדים שמצויים בחרדה (בעיקר על ידי אבות) כרוך במחיקת תחושת הפחד של הילד במקום להקשיב ולהכיר בה. לפונקציה ההורית החשובה הזאת קוראים תיקוף, או ולידציה. תיקוף מתמצה בקבלה של ההורה את החוויה האישית של הילד והתייחסות כלפיה בהבנה ובאמפתיה. 

הורים, אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר

לקבלת כיוון טיפולי מתאים ובמידת הצורך,

לקבל הפניה אישית למטפל CBT מומחה לילדים בתל אביב

ובקליניקות העמיתות של מכון טמיר בכל הארץ:

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

​​

פחד להידבק באיידס

חרדה מ-HIV

איידס היא מילה מוכרת כמעט לכל אדם, ועם זאת- מפתיע כמה מעט מרביתנו יודעים עליה.

מה זה איידס?

מחלת האיידס (HIV) מתבטאת בכשל של המערכת החיסונית כתוצאה מהידבקות בנגיף ה-HIV.

מאז זיהויה הראשון בשנות השמונים, מחלת האיידס הייתה מקור לחרדה עמוקה. בשנים הראשונות, כשהמחלה הייתה עדיין תעלומה רפואית והובילה למוות ודאי, היא השתרשה בתודעה הציבורית כסכנה מיידית ובלתי נשלטת. התיוג החברתי, המידע המוגבל לגבי דרכי ההדבקה והיעדר טיפול יעיל, יצרו אווירה של פחד, פאניקה וסטיגמה.

עם השנים, פיתוחים רפואיים שינו דרמטית את התמונה. פיתוח תרופות אנטי-רטרו-ויראליות הפך את האיידס ממחלה קטלנית למחלה כרונית הניתנת לניהול. כיום, טיפול מונע אחרי חשיפה (PEP) וטיפול למניעת הידבקות לפני חשיפה (PrEP) מספקים הגנה משמעותית, והבדיקות המהירות והמדויקות מאפשרות אבחון מוקדם ומניעת הדבקה. 

למרות זאת, החרדה מהידבקות ב-HIV נותרה עמוקה בקרב רבים, כפי שנראה בהמשך, במקרה של דן.

על פחד ממחלות והתמודדות עמו <

איך נדבקים באיידס? עובדות ומיתוסים

רבים חוששים מאוד מהידבקות בנגיף ה-HIV ולכן נמנעים מלבוא במגע עם נשאים. 

עם זאת, חשוב להדגיש כי ישנן דרכים ספורות בהן ניתן להידבק בנגיף, ביניהן קיום יחסי מין לא מוגנים, שימוש במזרקים משומשים, בעירוי דם משומש, מגע בפצעים פתוחים של הנשאים והעברה לתינוק דרך הריון.

דרכים אחרות, כמו מגע רוק, מגע ידיים, נשימה - אינן מאפשרות את העברת הנגיף.

רבים החוששים להידבק בנגיף האיידס פוחדים ממוות. אחרים, פוחדים מתופעות הלוואי של הטיפול התרופתי. ישנם פחדים רבים נוספים, כמו ליפול לנטל על המשפחה, הסטיגמה החברתית שעלולה לדבוק באדם עם איידס, או רגשות האשם הכרוכים בהדבקה של אחרים בנגיף, מה שנמצא מחוץ לטווח השליטה המלא של האדם.

הפחד מהידבקות בנגיף האיידס אמנם לגיטימי, וצריך להקפיד על הגיינה רפואית ועל יחסי מין מוגנים על מנת להימנע ממנו. עם זאת, כאמור, במידה ועושים את הצעדים הפשוטים וחסרי ההשקעה הללו- אין שום סיכוי להידבק בנגיף. למרות זאת, תופעת הפחד מהידבקות באיידס, אשר הופכת אצל רבים הסובלים מהפחד לחרדה ממשית, הינה נפוצה ביותר על אף היותה חסרת עגינה במציאות.

פחד מוגדר כחרדה או כפוביה כאשר הוא קיצוני ופוגע בתפקוד התקין של האדם. כאשר האדם נמנע מלעשות דברים בעקבות הפחד, בדגש על דברים שאין סיבה רציונלית לא לעשות, ייתכן שהפחד עלה על גדותיו והפך לחרדה. 

אם החשש מהאפשרות של הידבקות ב-HIV מטריד באופן מופרז ולא פרופורציונאלי, עד כדי כך שאתה מתקשה להתמודד עם חיי היומיום, יתכן שיש לך הפרעת חרדה, שלפעמים מתוארת כפוביה מאיידס.

תסמינים של חרדה מאיידס

אנשים הסובלים מחרדת הידבקות בנגיף ה-HIV עשויים לבטא זאת במספר התנהגויות אופייניות:

• הימנעות מלבוא במגע עם אנשים זרים וחרדה גדולה כאשר נוצר מגע מקרי.

• הימנעות ממגע בעצמים, כדוגמת ידית באוטובוס, כפתור המעלית, שולחן המסעדה, העט בקופת חולים- מתוך המחשבה שאולי נגע בהם נשא של הנגיף.

• נטייה לתסמינים פסיכוסומטיים, כלומר תסמינים חסרי הסבר רפואי, המאפיינים את נגיף האיידס. למשל, האדם עשוי לסבול מבחילות, הקאות וחולשה ולחשוד בכך שנדבק בנגיף.

• האדם מבצע בדיקות לקיום הנגיף אחת לכמה זמן. חשוב לציין כי מדובר בבדיקה שמרבית האנשים לא עושים בהיעדר סיבה ממשית לכך, כמו למשל קיום יחסי מין לא מוגנים או מגע ישיר בפצע פתוח של אדם הנושא את הנגיף.

• עיסוק כפייתי במחלה כשאין סיבה לכך, פחד ממנה והעלאת חששות לא רציונליים.

חרדה מאיידס מופיעה במקרים רבים יחד עם תסמיני OCD, הפרעה טורדנית כפייתית, אשר גורמת לאדם צורך לבצע בתדירות כפייתית פעולות אשר מנסות להשקיט את החרדה, אך ללא הצלחה. למשל, אדם הסובל מחרדת איידס עשוי לשטוף ידיים או להתקלח לאחר מגע כמעט בכל דבר, עד לכדי פגיעה בבריאות עורו, ולחוש מצוקה אדירה כאשר אין באפשרותו לעשות זאת.

פוביה מאיידס, ובמיוחד זו שהתפתחה לכדי הפרעה טורדנית כפייתית, פוגעת משמעותית באיכות חייו של האדם ובשלוותו, ולכן מצריכה התייחסות וטיפול.

דן, חייל משוחרר בן 25, פנה לטיפול כחודשיים לאחר שחרורו משירות כלוחם בדובדבן. בשיחת הייעוץ הראשונה, שיזם במהלך טיול עם הצוות בדרום אמריקה, תיאר דפוס חרדתי מתמשך הממוקד בחשש מהידבקות במחלות, בעיקר מחלות מין. דן מתאר את עצמו כאדם מצפוני, מחובר לרגשות, בעל מודעות עצמית גבוהה, אך מוצא את עצמו בדפוס טורדני סביב פגיעה בבריאות. לאחר קיום יחסי מין לא מוגנים, למשל, הוא נכנס למעגל של חרדה שאינו נפסק עד לקבלת אישור רפואי. החרדה מתבטאת גם בעיסוק יתר בתסמינים גופניים שונים, שאינם קשורים ישירות למחלה או למיניות, כמו פריחות בעור, או גירוד חולף. 

התופעה מוכרת לו עוד לפני השירות הצבאי, איך הטרידה פחות בעבר כשהרגיש בנוח לשתף חבר טוב ולקבל אישור והרגעה. דן מודע לכך שיש רסיס של אמת בדאגות שלו, הוא לא ״משוגע״, אך מבין שהתגובה מוגזמת ושמישהו אחר היה זורם בקלות רבה יותר במקרה כזה. ניסיון טיפולי קודם אצל פסיכולוגית קלינית לא צלח, ככל הנראה בשל גישה טיפולית פסיכודינמית, שלא התאימה לצרכיו הספציפיים.

לאחר שיחת הייעוץ במכון, החל דן טיפול ממוקד בחרדת בריאות, עם יעל, מטפלת CBT מנוסה. בתחילה, למד לזהות את המחשבות האוטומטיות שמעוררות את החרדה ואת דפוסי ההימנעות וההתנהגויות הכפייתיות המשמרות אותה. בהדרגה, תוך שימוש בחשיפה הדרגתית והרחבת טווח הסובלנות לאי-ודאות, החל דן להפחית את תדירות הבדיקות הרפואיות ואת הצורך באישור חיצוני. כעבור שלושה חודשי טיפול, דיווח על ירידה משמעותית ברמת החרדה ועל יכולת טובה יותר להתמודד עם מחשבות מטרידות לגבי סיכון בריאותו. שינוי משמעותי נוסף היה היכולת לזהות מתי הדאגה היא פרופורציונלית למצב ומתי היא מוגזמת.

טיפול בחרדה מאיידס

אנשים עם פחד ופוביה מ- HIV מטופלים לעיתים קרובות בשילוב בין פסיכותרפיה לתרופות.

הטיפול עשוי לכלול מפגשים טיפוליים אחד על אחד, טיפול קבוצתי או ייעוץ משפחתי.

כמו במקרה של דן, טיפול הקו הראשון לבעיה הוא טיפול CBT.

במקרים מסוימים יש מקום לליווי הטיפול בשיחות בטיפול פסיכיאטרי ממוקד.

אצל מטופלים שאובחנו כסובלים מהפרעת חרדה, ישנן עדויות לכך שתרופות מרשם כמו לוסטרל / סרנדה וציפרלקס עוזרות.

כאמור, ורק אם עולה הצורך, פונים לייעוץ ומעקב עם פסיכיאטר. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

חרדה דנטלית 

מתמודדים עם פחד

מטיפולי שיניים?

נמנעים מביקור אצל רופא שיניים

בגלל פוביה דנטלית?

מתקשים לעזור לילד

להתמודד עם חרדה מרופא שיניים?

מהי פוביה מרופא שיניים?

חרדה דנטלית היא פוביה, המכונה גם דנטופוביה, או אודונטופוביה, שמתבטאת בפחד ספציפי מטיפולי שיניים. 

פוביה דנטלית כוללת ביטויי חרדה שונים בביקור, בדיקה וטיפולים אצל רופא השיניים: 

למשל, פחד שלא תתאפשר נשימה תקינה בעת ניקוי אבנית, פחד שמא לא ניתן יהיה לבלוע בגלל הצטברות רוק,  חרדה ממחלה ממנה עלולים להידבק בטיפול, חשש כי התקף חרדה או פאניקה עלול לחול במהלך הבדיקה ויגרום חוסר שליטה והתנהגות שעלולה להסב בושה או מבוכה קיצונית, תחושה של חרדה חזקה משכיבה במצב אופקי על כיסא הטיפולים, פחד מפני תופעות לוואי של הרדמה, חשש להיחנק כתוצאה מרפלקס הקאה אוטומטי, תחושת חוסר אונים ואובדן שליטה ואפילו חשש שרופא השיניים יתעצבן ויגרום נזק במהלך הטיפול.

לעיתים החרדה קשורה בפחד מכאב, לעיתים מהרעשים המלחיצים המלווים את הטיפול, לעיתים החרדה היא מהדמות הרפואית.

כפי שנראה בהמשך, רבים פוחדים מרופא שיניים בגלל חוויות שליליות מהילדות, בהן נוצרה התניה בין הביקור אצל רופא השיניים לבין תחושות של כאב, פחד, דימום, מצב שהשאיר אותנו עם תחושת כאב, הרגשת חוסר שליטה ותחושות לא נוחות  של התאוששות מהרדמה.

מוזמנים ליצור עמנו קשר לשיחת התאמה והכוונה למטפלי CBT מומלצים בתל אביב, לטיפול בקליניקה או בטיפול אונליין, בכל הארץ, המנוסים בטיפול בחרדה מטיפולי שיניים.

המופע הקליני של פוביה דנטלית

איך אפשר להירגע עם המכשירים, הזריקות, המקדחות והסאקשן האלה בתוך הפה? 

פחדים מרופא השיניים, דנטופוביה, הם די טבעיים, הגיוניים ומובנים:

עם זאת, כשהפחדים או החששות גורמים לאדם להימנע ולא להגיע כלל לבדיקה וטיפול אצל רופא השיניים - יש לנו כבר חרדה והימנעות בעייתית, גם מבחינה בריאותית. אנשים הסובלים מחרדה דנטלית לעיתים מסרבים ללכת לרופא שיניים במשך שנים ארוכות, מה שאומר שהם מזניחים פן חשוב ביותר בגופם ובבריאותם. החניכיים והשיניים מגיעות למצבי ריקבון, הם לעיתים סובלים מכאבי שיניים עזים ועם זאת- הם מעדיפים לחיות עם הכאב והמצוקה ולא לטפל בעצמם. הם למעשה נכנעים לפחד שחשים שאינם מסוגלים להתגבר עליו  ומעדיפים לפגוע בעצמם כי הם לא רואים שקיימת ברירה. 

אנחנו פה כי יש ברירה.   

האם קיים קשר בין דלקת חניכיים כרונית להפרעות נפשיות? (כן...) <

מה השכיחות של חרדה דנטלית?

במחקרים מסוימים נטען כי לא פחות מ-35% מהמטופלים סובלים מחששות מטיפול שיניים. באחרים, מסתפקים ב-10%-20%.

מבחינה מגדרית, דנטופוביה נפוצה יותר אצל נשים בהשוואה לגברים ואצל צעירים בהשוואה למבוגרים.

מחקר מעניין העלה כי מתמודדים עם חרדה דנטלית נוטים גם לבריאות פה יותר מוזנחת ויותר חורים בשיניים. הסיבות יכולות להיות הברזות חוזרות מתורים אצל הרופא, היגיינת פה לקויה והרגלי צחצוח שיניים לא מוקפדים, זאת בשילוב עישון שגורם למחלות חניכיים וצריכת סוכר גבוהה שמעמיקה חורים בשן. 

בתהליך שבו המטופל הפסיק ללכת לרופא השיניים לאורך תקופה ארוכה, גוברת ההסתברות שכאשר כן תתבצע בדיקה, היא תתלווה כבר בטיפול מורכב יותר מביקור אצל שיננית, כמו טיפול שורש, כתרים, שתל דנטלי או עקירה כירורגית. 

ברמות קלות ומתונות של חוסר שליטה, ניתן לבקש מרופא השיניים להסביר מה הוא עושה לפני כל פעולה. כך ניתן להשיג שליטה דרך הבנה על כל רעש ששומעים וכל טעם שחשים. זה מקל. ההסבר הרפואי מרגיע, מחזיר אלינו לידיים את תחושת השליטה וכך מפחית את החרדה. כמובן, וכמו תמיד כשמדובר בטיפול רפואי, חשוב מאוד שיהיה ניתן לסמוך על הרופא, שהוא יקנה לנו תחושות של ביטחון, נינוחות ושקיפות.

אולם ברמות חמורות יותר של חרדה דנטלית, בעיקר כאשר מופיעות לצד החרדה גם הימנעות והתנגדות, חשוב לפנות לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

גורמי סיכון לחרדה דנטלית

יש מספר גורמים וסיבות להתפתחותה של חרדה דנטלית, ולעתים חרדת המטופל עלולה לנסוע ממספר מקורות שלובים.

הגורם האטיולוגי הראשון הוא חוויות עבר ותפיסות שליליות של סביבת הטיפול - יש מי שחרוטות בתודעתו חוויות שליליות שתורמות לרתיעה מטיפולי שיניים.

עם זאת, יותר ויותר מחקרים מראים שתפיסה שלילית של סביבת הטיפול לא מחוברת רק לחוויה מרתיעה שאירעה במציאות. עצם הישיבה הפסיבית על הכיסא, השימוש במקדחה מרעישה ומכאיבה מבלי יכולת לצפות בהליך, נתפשת בעיני המטופל כחדירה למרחב האישי. אנחנו חווים חוסר שליטה בסיטואציה, כר פורה להתפתחות חרדה. 

ידוע כי קיים קשר בין היסטוריה של פגיעה מינית לבין חרדה דנטלית (זה אינו מלמד, כמובן, שכל מי שסובל מפחד מרופא שיניים עבר/ה פגיעה מינית, או שכל מי שעבר פגיעה מינית סובל/ת מחרדה דנטלית). 

גורם נוסף קשור לחרדה מהיבטים ספציפיים של הטיפול, כמו פחד מזריקות או פוביה מדם. יש גם כאלה הסובלים מסף כאב נמוך, ואחרים חוששים מתחושת ההרדמה ומתוצאותיה.  

ברמה הפיזיולוגית, מתועדת עליה ברמות הקורטיזול ברוק בקרב המטופלים שעומדים להיכנס לניתוח שיניים דחוף (קורטיזול ידוע כהורמון הלחץ, והוא מקושר לרמות גבוהות של חרדה).

השערה נוספת היא כי חרדה דנטלית היא בכלל ביטוי שניוני של בעיה אחרת. למשל, פחד מהערכה חברתית, פוביה מחיידקים, או החשש להימצא מחוץ לבית בסביבה לא-מוכרת.

לבסוף, מצבים פסיכולוגיים שונים כמו דיכאון, עלולים להשפיע על תדירות הביקורים ועל מצב היגיינת הפה והחניכיים גם כן, ועולות יותר ויותר עדויות כי חרדה דנטלית מתלווה למגוון הפרעות פסיכולוגיות אחרות.

פחד מרופא שיניים אצל ילדים

ילדים חרדים, באופן טבעי למדי, לקראת טיפול אצל רופא שיניים. אם ננסה רגע להיכנס לנעליהם, או להיזכר במפגשים הראשונים שלנו עם הכסא הענק, התאורה רבת האימה ובעיקר כלי הכסף המבריקים שמונחים שם על יד.

לא קל.  

השכיחות של חרדה דנטלית אצל ילדים נמצאת בטווח של 5.7%-19% מהילדים.

אחת הדרכים היעילות והאינטואיטיביות להרגיע ילד שפוחד מהטיפול הדנטלי, הוא לאפשר להורה לנכוח בחדר הטיפול במהלך הבדיקה או הטיפול. 

למרות שרופאי שיניים רבים מתאמצים ליצור אווירה בטוחה לילדים, יחד עם הסברים והטרמה, תחושות הפחד שמרגישים ילדינו מובנות לכל בר דעת.

מעניין שמחקר שוויצרי חדש מצא שילדים דווקא נהנים מהפרידה משן חלב ראשונה...

שן החלב נושרת בדרך כלל סביב גיל 6. כצפוי, קיים קשר לחוויות הקודמות שלהם בביקורים בקליניקה של רופא השיניים. 

לאחרונה הגיעו אלינו זוג הורים מקסימים, עם ילדה עוד יותר מקסימה. הבת מתנגדת בנחרצות ובתוקף לכל טיפול שיניים. המצב כל כך הקצין, עד כדי כך שעבור כל פרוצדורה, ציפוי שיניים, ניקוי אבנית אצל השיננית או אפילו בדיקה שגרתית, ההורים נאלצים לשקול פניה לבית חולים כדי לבצע הליך הרדמה. הרדמה מלאה (רגילה או ממוחשבת). ההורים חיפשו עבור בתם מטפלת CBT מומחית שהתנסתה בטיפולים דומים.

המציאות מראה שהיא לא לבד: 

כ-50% מהילדים והילדות, בעיקר מי שרגישים לחרדות, מסרבים לעבור טיפול דנטלי. 

לעיתים קרובות ניתן לסייע באמצעות הדרכה ממוקדת להורים : סוכני השינוי המרכזיים בטיפולי CBT לילדים. 

מחקרי הערכה שביצע פרופ' אלי לייבוביץ מהמרכז למחקרי ילדים באוניברסיטת ייל, הראו שהיעילות של הדרכה להורים מקבילה ליעילות של טיפולי CBT כאשר הילד משתף פעולה. בנוסף, בעקבות השיחות עם ההורים, רוב הילדים מוכנים לקבל טיפול פסיכולוגי אינדיבידואלי. חשוב לציין שהממצא הזה חזר על עצמו במספר מחקרים.

ילדים רבים מסוגלים לעבור את טיפול השיניים עם פחות חששות דרך מודלינג, או למידת חיקוי, לאחר שראו את הוריהם או אחיהם הגדולים עוברים את הטיפול בשלום.

במקרים רבים גם יעדיפו שההורים יהיו עם הילד המטופל בחדר, מה שמקנה תחושת שליטה גבוהה יותר.

ואם גם זה לא מצליח להרגיע את החרדה ממנה סובל הילד, כיום נפוץ השימוש בגז צחוק ובחומרי סדציה והרגעה שונים אצל רופא השיניים, מתוך הבנת המצב המלחיץ אליו נכנס הילד עם תחילת הטיפול.

כמובן, ובדומה למרבית מקרי החרדות, לא תמיד האמצעים הקונבנציונליים עוזרים לאדם להתמודד עם הלחץ והחרדה שחש. במקרים כאלה, כשמתקשים למצוא מרגוע, וההימנעות מטיפול שיניים הינה ארוכת טווח ומסוכנת בריאותית, יש לשקול להסתייע בפסיכולוג/ית ילדים. 

טיפול בפוביה דנטלית

כיום, טכניקות טיפוליות שונות מוכרות כיעילות ביותר בהתמודדות עם פוביות מכל סוג, ולכן בכוחן לפתור, או לפחות להקל, גם על חרדה דנטלית.

בין המוכרות בהן הינן שיטת הטיפול CBT ופסיכותרפיה קצרת מועד.

רופאי שיניים הולכים ומגלים יותר ויותר מודעות לתחום - בחלק מהמרפאות נעזרים כאמור בגז צחוק, בשילוב רפלוקסולוגיה עם מוזיקה מרגיעה (שנמצאה יעילה בהפחתת חרדה דנטלית) ולעיתים גם בהיפנוזה רפואית. 

רופאי שיניים משלבים יותר ויותר בטכניקות וכלים של טיפול CBT קצר טווח שמתמקד בהקניית כלים לילד, המתבגר או המבוגר שסובל מקושי רגשי סביב טיפולי שיניים.

שילוב היבטים של הטיפול, כמו פסיכו-חינוך, יעזור לשנות את דפוסי החשיבה וההתנהגות ההימנעותיים וההרסניים ולהחליפם בדפוסים אדפטיביים יותר. 

בעצם, טיפול CBT בהפרעות חרדה ובעיקר טיפול בפוביות, מורכב מתהליך דו-שלבי של התניה קלאסית והתניה אופרנטית.

הרעיון הוא שבשלב מוקדם יותר בחיי המטופל נלמדה אסוציאציה לא נעימה (לדוגמא, למידה של התניה קלאסית שחיברה בין רופא שיניים לבין רגש לא נעים).

מה שמשמר את הפחד המותנה הוא התניה אופרנטית: ״אם לא ביקרתי אצל רופא שיניים במשך 10 שנים בגלל הימנעות,  מדובר למעשה בחיזוק הפוביה״.

המודל להתפתחות פוביות הוא דו-שלבי:

• שלב ראשון- התניה קלאסית - התנסיתי בגירוי שקישר מרפאת שיניים לפחד. 

• שלב שני- התניה אופרנטית  - אני מתחיל לפתח התנהגות נמנעת ומשמר את התהליך. 

חסרונות המודל הן בקושי להסביר פוביות שמקורן אבולוציוני (למשל, פוביות מבעלי חיים שכיחות יותר מפוביה מאקדחים).

בנוסף, לא כל האנשים פוחדים מרופא שיניים בעקבות אירוע טראומטי (התניה בין גירוי ותגובה).

טיפול CBT אינו ארוך טווח, לרוב אורך עד כחצי שנה, במהלכו המטופל רוכש כלים רבים ונחשף באופן הדרגתי לפחדיו.

בנוסף לכך, במקרים רבים המטופל לומד טכניקות להרגעה עצמית, הרפיה, דמיון מודרך והסדרת נשימה, בהם יוכל להשתמש כשהחרדה מופיעה, ולצורך עניינינו- בביקור אצל רופא השיניים.

מחקר מ-2018 מצא כי בקרב מתמודדים עם חרדה דנטלית, תרגול של הרפיית שרירים מתקדמת (PMR) הפחית משמעותית את תסמיני החרדה, ועל הדרך גם תסמיני דיכאון.

ממצאים מסוימים מעידים על יעילותו של טיפול בהיפנוזה לדנטופוביה.  

ויש גם טיפול במציאות מדומה:

פיתוח של חוקרים במכללת עמק יזרעאל, שהוצג בכנס במרכז הרפואי פדה-פוריה, מציע אפליקציה שעובדת עם מציאות רבודה (VR)אפליקציה שעובדת עם מציאות רבודה (VR), שמצליחה להפחית חרדה וחששות אצל ילדים לפני טיפולי שיניים.

למרות שלכאורה, חרדה דנטלית עשויה להתפרש כקלה יחסית, כבעיה ממוקדת ומינורית, חשוב לזכור שמדובר בפוביה לכל דבר.

ובפוביה, חשוב, ויותר מכך- ניתן, לטפל בהצלחה לא פחותה מטיפול דנטלי פשוט.

בוא/י נדבר על התמודדות

עם הפחדים מרופא שיניים

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון: 

14 בדצמבר 2023

קראו המלצות 

קראו על פוביות נוספות: 

פחד מטיסות

פוביה מגוקים

אגורפוביה

פחד מאש

פחד גבהים 

קלסטרופוביה

פחד מברקים ורעמים

פחד מניתוח

פחד ממעליות

פחד ממחלות

פחד ממוות

חרדה מחולדות

פחד מעכבישים

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

ד"ר אורון שמואלי, מנהל מרחב כללית סמייל במרכז (2018). למה אנחנו כל כך מפחדים מרופא שיניים, ומה עושים עם זה? אתר וואלה בריאות

Fiset, L., Milgram, P., Weinstein, P., & Melnick, S. (1989). Common Fears and Their Relationship to Dental Fear and Utilization of the Dentist. Anesthesia Progress, 36(6), 258–264

Gatchel RJ, Ingersoll BD, Bowman L, Robertson MC, Walker C. The prevalence of dental fear and avoidance: a recent survey study. J Am Dent Assoc. 1983 Oct;107(4):609-10. doi: 10.14219/jada.archive.1983.0285. PMID: 6579095.

Kanegane K, Penha SS, Munhoz CD, Rocha RG. Dental anxiety and salivary cortisol levels before urgent dental care. J Oral Sci. 2009;51:515–20

McCready, Z., & Woldt, B.D. (2010). Is Hypnosis an Appropriate Conjunctive Treatment for Dental Phobia? https://www.semanticscholar.org/paper/Is-Hypnosis-an-Appropriate-Conjunctive-Treatment-McCready-Woldt/46f3db30f83c441342dda43d5e633921b3324429

Park ES, Yim HW, Lee KS. Progressive muscle relaxation therapy to relieve dental anxiety: a randomized controlled trial. Eur J Oral Sci. 2019 Feb;127(1):45-51. doi: 10.1111/eos.12585. Epub 2018 Nov 14. PMID: 30430667.

Saatchi, M., Abtahi, M., Mohammadi, G., Mirdamadi, M., & Binandeh, E. S. (2015). The prevalence of dental anxiety and fear in patients referred to Isfahan Dental School, Iran. Dental Research Journal, 12(3),  248–253

Quteish Taani DS. Dental anxiety and regularity of dental attendance in younger adults. J Oral Rehabil. 2002;29:604–8

מהו פחד מכלבים (cynophobia)?

פחד מכלבים, או סינופוביה (cynophobia), מתבטא בחרדה מתמשכת, המנעות וחששות לא רציונליים מכלבים, ואפילו מגורים. 

בניגוד לפוביות אחרות, כמו פוביה מנחשים או מבע״ח מסוכנים אחרים, כלבים נמצאים בכל פינת רחוב ובית של שכן. הנוכחות הרבה של כלבים מביאה לכך שהמתמודדים עם פוביה מכלבים מאמצים יותר התנהגויות ביטחון ואסטרטגיות המנעות, שיכולות לפגוע בתפקוד היומיומי. 

כולם אוהבים כלבים, כלומר חוץ מאלה שלא ממש...

לסובלים מפחד מכלבים, התיעוב מפניהם אינו בגדר העדפה אלא פחד אמיתי ומתיש.

מסתבר שעבור כ-5% מהאמריקאים עצם מראהו של כלב עשוי לגרום להתקף חרדה של ממש.

וזה יכול להיות מחריד ביותר.

למשל, צוותי החקירה האמריקאים במתקן המעצר בחוף גואנטנמו השתמשו בפחד של הנחקרים מכלבים כאמצעי עינויים אכזרי ביותר.

מה השכיחות של פוביה מכלבים?

לפי הערכות קליניות, פחד מכלבים שכיח הרבה יותר ממה שחושבים: 38% מהפונים לטיפול פסיכולוגי סובלים מרמה זו אחרת של חרדה מכלבים. 

פוביה מבעלי חיים מייצגת חלק ניכר מתת-הסוגים השכיחים ביותר של פוביה ספציפית, עם שיעור של 12.1% בנשים ו -3.3% בגברים, כאשר בקרב המבקשים טיפול, 36% סובלים מפוביה מכלבים או מחתולים.

למרות שכיחותה הגבוהה של הפוביה הספציפית, רבים מהסובלים ממנה אינם פונים לטיפול אלא מתאימים את אורח חייהם לאילוצים הנובעים מחרדתם.

הבשורה הטובה היא שקיימים כיום טיפולים פסיכולוגיים יעילים שמביאים להפחתה משמעותית ברמת החרדה וההימנעות שמאפיינת חרדה מכלבים. 

ההשפעה של פחד מכלבים על חיי החברה של הלוקה בה עלולה להיות חמורה:

טיול בשכונה יכול להפוך לחוויה קשה, שלא לדבר על ביקור אצל חברים או קרובים שבבעלותם כלב, ואפילו כלב נחייה מאולף שייתקל בו במכולת יכול לעורר חרדת ציפייה שתוביל להמנעות. 

אלה הנתונים, מתוך הכתבה "מציאות נושכת", שפורסמה ב"ידיעות אחרונות", ב-26.2.2017: 

"על פי הגדרת המרכז הארצי לרישום כלבים, הגזעים שנחשבים למסוכנים הם: אמסטף, רוטוויילר, סטאף אנגלי, בול טרייר, פילה ברזילרו, דוגו ארגנטינו ופיטבול. על פי הנתונים, בשנת 2016 אירעו בישראל 55 מקרי תקיפה על ידי כלבים מסוכנים — שישה מהם על ידי כלבי רוטוויילר, שבעה על ידי כלבי אמסטף ו־42 על ידי כלבי פיטבול. לא תועדו מקרי תקיפה של שאר גזעי הכלבים המסוכנים בשנת 2016".

תסמינים של פחד מכלבים

המתמודדים עם פחד מכלבים מצפים יתר על המידה למצבים בהם הם עלולים לפגוש כלבים, הם מרגישים פחד עצום, מהכלב, מנשיכה ומהשלכות אפשריות כמו הדבקה בכלבת.

רבים חווים חרדה קשה כאשר הם בסביבת כלבים או מעצם המחשבה על נוכחותם ועושים כל מה שאפשר כדי להימנע ממצבים מאיימים. ההימנעות הזו מאפיינת חרדות ופוביות רבות וכאשר היא מוכללת על פעילויות חיוביות בחיים, המחירים של הפוביה חמורים כפליים. 

מה הסימפטומים של פוביה מכלבים? 

תסמינים של פוביות ספציפיות, ופחד מכלבים ביניהן, הם די אינדיבידואליים.

למעשה אין שני אנשים שחווים את הפחד או את הטריגרים הספציפיים שמתלווים אליו בדיוק באותו אופן.

כך או כך, הסיממפטומים של פחד מכלבים עשויים לקבל ביטוי פיזי, רגשי, קוגניטיבי או שלושתם גם יחד:

תסמינים גופניים

• קשיי נשימה

• דופק מואץ

• כאב או לחץ בחזה

• רעד בגפיים

• סחרחורת או בחילה

• מערכת עיכול רגיזה

• גלי חום או קור

• הזעה מרובה

תסמינים רגשיים

• התקפי חרדה או חרדת ציפייה

• צורך עז לברוח מכל מצב שקשור בכלב

• תחושה של נתק מהעצמי

• אובדן שליטה

• תחושה של עילפון מתקרב

• חוסר אונים בגלל הפחד  

אם אתם מרגישים שהגיע הזמן להיעזר, אנו מזמינים אתכם לשיחה טלפונית להכוונה קלינית:

בסופה תקבלו המלצה על מטפל/ת CBT לילדים, בני נוער ומבוגרים בתל אביב, או בקליניקות העמיתות של מכון טמיר בכל הארץ.

איך מאבחנים צינופוביה?

כמו כל אבחנה של פוביה ספציפית (פשוטה), גם אבחון של הפרעת פוביה מכלבים ניתן כאשר ילד, או אדם מבוגר, חווה את הסימפטומים לאורך שישה חודשים או יותר.

אם שמת לב שהפחד מכלבים החל להשפיע על חיי היומיום, מומלץ לפנות לעזרה מקצועית - מדובר על טיפול התנהגותי קל וקצר יחסית. 

איך מתבטאת פוביה מכלבים אצל ילדים על הספקטרום?

פוביות ספציפיות שכיחות בקרב אנשים עם הפרעות הספקטרום האוטיסטי (ASD).

במחקר של Leyfer ועמיתיו מ-2006 נמצא כי  כ-50% מהילדים והצעירים עם ASD סובלים מקריטריונים לפוביה ספציפית, זאת לעומת פחות מ -5% באוכלוסיה הכללית.

מכיוון שכלבים רבים כל כך חיים בבתים כחיות מחמד, ילדים עם ASD  נתקלים בכלבים בדרך לבי״ס, בקניות או כשהם משתתפים בפעילויות פנאי.

כתוצאה מכך,  צעירים עם ASD עלולים לאמץ התנהגויות שמעמידות אותם סיכון לפציעה (למשל לברוח מכלב תוך ריצה לכביש סואן), ולבסוף בפני חרדה משתקת שכרוכה בהמנעות ובהתנהגויות ביטחון. 

גועל מכלבים

יש אנשים שפוחדים מכלבים ובמקביל חשים כלפיהם גועל וסלידה, בעוד אחרים פשוט נגעלים מכלבים - מהשרת השיער, מהריח האופיינית, מהלחות של אפם וכמובן מליקוקים של כלב ידידותי במיוחד. 

ידוע שהמתמודדים עם גועל מכלבים שקשור להדבקה בכלבת או במחלות אחרות, מצוי בקורלציה עם הפרעת OCD. 

מה הגורמים לפחד מכלבים?

הסיבות להתפתחות פחד מכלבים הן פסיכולוגיות, תרבותיות, דתיות, חברתיות או גאוגרפיות. 

חוויה אברסיבית קודמת עם כלבים משחקת תפקיד משמעותי בביסוס פחד, למשל אם האדם הותקף ע״י כלב או ראה תקיפה של אחר. 

לפי המודל התיאורטי לרכישת פחד של רחמן (1977) ישנם שלושה מצבים בהם יתפתח פחד:

• חוויה אישית ישירה

• התבוננות בתצפית

• התנסות במידע או הדרכה

לפעמים לצינופוביה אין מקור טראומטי או התנסותי, והיא נובעת פשוט מחוסר איזון כימי במוח הגורם להתפתחות של הפרעות חרדה, כמו הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD).

האם הפחד מקבל חיזוק תרבותי?

בתרבות הערבית, למשל, הקונוטציה של כלב מאוד שלילית, בניגוד לתרבות הרוסית, למשל.

גם בחברה החרדית קיימת רגישות גבוהה יותר והמנעות מכלבים (לאחרונה אף שוקלים פינוי של ממש בגבעה הצרפתית בירושלים, עקב המצאותן של חבורות כלבי בר באיזור).

האם האבולוציה משחקת כאן תפקיד?

ובכן, כמו בכל פוביה, יש הסברים לכאן ולכאן, כאשר החזק בהם הוא למידה מוקדמת במהלך החיים. 

טיפול פסיכולוגי בפחד מכלבים

מהו הטיפול היעיל ביותר בפוביה מכלבים?

טיפול סטנדרט הזהב בפוביה מכלבים נקרא טיפול קוגניטיבי התנהגותי: 

מזה כמה עשורים שמחקרים מאששים כי טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מהווה טיפול מוצלח בהפרעות חרדה.

טיפול CBT הוא גם הטיפול היעיל ביותר לפוביות וכולל למידת טכניקות לניהול חרדה, כמו הרפיה ונשימה, נשימות מרגיעות, זיהוי מחשבות אוטומטיות, חשיבה חיובית, אמירות משכנעות, חינוך לאסרטיביות וכלים להסחת דעת, שינוי הנחות ואמונות שגויות ("כל כלב מסוכן") וחשיפה - בדימיון או במציאות - לכלבים, שהם מושא הפוביה.

כדי להגיע למצב בו הפחד אינו מכתיב עוד את תגובותיו האוטמטיות של המטופל, חשוב שבסופו של דבר יעמוד ״פנים אל פנים״ מול גורם הפחד.

CBT מתייחס גם למחשבות וגם להתנהגויות שמקבעות פחד וחרדה, שכן מאחורי כל פחד יש אמונות הנוגעות לסבירות ולחומרת הסכנות הגלומות במצבים או בדברים המפחידים. 

טיפול בחשיפה

הטיפול בצינופוביה, כמו גם במרבית הפחדים העזים האחרים, הוא שימוש בטכניקת CBT שנקראת טיפול בחשיפה. או הקהיה שיטתית (desensitization).

תרגילי הרפיה ונשימה עשויים גם לסייע בהפגת חרדות בדרך.

זה הרציונל של התהליך הקליני:

טיפול תרופתי

אף תרופה ספציפית לא הוכיחה את עצמה כיעילה בשליטה על פוביות, אבל במקרים מסוימים תרופה נגד חרדה עשויה לספק הקלה זמנית מסוימת.

טיפול בפחד מכלבים אצל ילדים

ילדים משתוקקים לקרבה של הולכי ארבע פרוותיים וכמהים להסכמת ההורים לאמץ כלב משלהם, אבל אצל המון ילדים רמז של נביחה מעורר בהם חרדה בלתי נסבלת - מחשבתית, גופנית ורגשית. 

טיפים להורים לילדים עם פחד מכלבים

אם ילדכם חושש מכלבים, הנה 9 דרכים שעשויות לעזור לכם לעזור לילד  להתגבר: 

הבינו את הפחד

קל לנו יותר להבין ולהיות אמפתיים לגבי פחד מפני עכבישים, נחשים או דיבור מול קהל, ויודעים שניסיון ההרגעה הרציונלי, נוסח ״אף אחד עוד לא מת מכמה מילים בפומבי״ אינו עוזר. אותו הדבר לגבי קינופוביה: ראשית נסו להכיר ולקבל את הפחד, לא להתנגד לו באמצעות רציונליזציה. 

שימו לב לאמירות שלכם

כדי של תעצימו את הפחד ולהקצין אותו, הימנעו כליל מאמירות כמו ״תלטף את הכלב מתחת לסנטר, אחרת הוא ייתן לך ביס...״ ואל תשאלו אנשים זרים אם הכלב שלהם נושך.

התייחסויות כאלה רק יגבירו את האמונה הפנימית הילד שכלבים  הם מסוכנים. ילדים לומדים מצוין מצפייה בהורים. 

צעדים קטנים נצחונות גדולים

אין שום צורך להאיץ בילד לבוא במגע עם כלבים, שכן חשיפה מוגברת או מקדימה את זמנה עלולה להעצים את הפחד. 

התקדמו צעד-צעד, עקב בצד אגודל: 

התחילו מתמונות של כלבים בגוגל, מתכניות טלוויזיה ומסרטים, ולאחר מכן הכירו לילד כלבים ממרחק. הגדילו בהדרגה את עוצמת החשיפה ולכו צעד אחורה במידת הצורך. 

פגשו כלב בוגר, לא גור

כאשר הילד בשל להימצאות בקרבת כלב, בחרו למפגש כלב בוגר ורגוע, עדיף מגזע חביב שאינו נראה תוקפני (רוטווילר נניח).

בדיוק כמו ילדים, גם גורים הם נרגשים לחיבור חברתי חדש וקשה לצפות את התנהגותם. אפשר גם להתחיל את הכחדת הפחד מכלב טיפולי. 

טיפשי ככל שזה נשמע, לעתים קרובות ילדים ומבוגרים חוששים פחות מכלבים לבושים. אם אתם נתקלים בכלב באווירה חורפית, הראו אותו לילד. 

למדו את השפה הכלבית

למדו את הילד על תקשורת עם כלבים, שמתרחשת באמצעות הבעות פנים ותנוחות גוף. כלבים נלחצים, למשל, משיניים חשופות, עובדה מוכרת לכל בעל כלבים. הם גם לא אוהבים שמוציאים להם אוכל מהפה במן שהם אוכלים. 

ניתן להיעזר לשם כך בספרים עם תמונות של כלבים, ואז לתרגל את ה״שפה״ מול כלבים בגינה קרובה לבית. 

לטפו את הכלב 

ברגע שמרגיש לכם שהילד מוכן למגע, העסיקו את הכלב כדי שיוכל ללטף את גופו ולא את הראש, שהוא החלק המפחיד יותר. 

לעתים הורים עושים צעד הפוך, קאונטר-פובי, ומאמצים כלב כדי לעזור לילד להתגבר על הפחד. לרעיון הזה קראו פעם בפסיכולוגיה "הצפה" - להביא את הפחד בכל הכוח. אבל פסיכולוגים קליניים בכלל, ובפרט פסיכולוגים לילדים, לא רואים בהצפה טכניקה יעילה להתמודדות עם פוביות. למעשה, בהקשר של המאמץ שלנו, צעד כזה עלול לגרום לילד להרגיש פחד בבית, במקום הבטוח שלו. 

הדרך הנכונה צריכה להיות הדרגתית. אפשר, למשל, כשהילד מוכן לכך, לתת לו לשמור על כלב, או לאפשר לילד לצאת עם חבר או אח לטייל עם הכלב של חברים או של השכנים. 

הכינו את עצמכם לליקוקים

הסבירו לילד שהכלב ירחרח אותו ואולי אפילו ילקק אותו. הבהירו לו שליקוקים הם דרכו של הכלב להכיר את בעליו טוב יותר ולומר שלום בדרכו. 

למדו את הילד להיות מנומס כלפי הכלב

כמו עם בני אדם גם לאינטראקציה עם כלב נדרשים כבוד, רכות ועדינות, ואת אלה חשוב וניתן ללמוד כבר מגיל צעיר.

למדו את הילד לא לדחוף, להתגרות או כמובן להכות את הכלב וגם ולא למשוך לו בזנב או באוזניים. 

לשאול את בעל הכלב

חשוב מאוד:  למדו את הילד לברר תמיד האם ניתן לגשת לכלב לא מוכר כדי ללטף אותו. 

יש המון סיפורים על דרכים להתגבר על פחד מכלבים בדרכים של טיפול עצמי. 

אחרי הכל, כלבים הם באמת מתנה גדולה עבור בני האדם: הם מרגישים אותנו, עוזרים לנו בטיפולים נפשיים ייחודיים באמצעות בעלי חיים ו״מחווטים״ לאהוב בני אדם. 

למשל, אניטה, נערה בת 16 שהתמודדה כל חייה עם פחד מכלבים, מצאה עצמה בסיטואציה מחרידה:

היא ראתה קבוצת נערים שסוקלת גור כלבים.

בנקודה זו היא עמדה מול דילמה בלתי אפשרית: האם להיכנע לפחד המוכר מכלבים, או להציל את הגור המסכן.

היא לקחה נשימה עמוקה וניגשה לסייע לגור, אותו אימצה לאחר מכן...

מקסים. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות 

מקורות:

פחד מכלבים - מתוך ויקיפדיה באנגלית

Overcoming Specific Phobia - Therapist Protocol: Edmund Bourne & Matthew McKay, 1998. New Harbinger Publications

Doogan, S., & Thomas, G. V. (1992). Origins of fear of dogs in adults and children: The role of conditioning processes and prior familiarity with dogs. Behaviour Research and Therapy, 30(4), 387-394

 Hofmann, S. G., Asnaani, A., Vonk, I. J. J., Sawyer, A. T., & Fang, A. (2012). The Efficacy of Cognitive Behavioral Therapy: A Review of Meta-analyses. Cognitive Therapy and Research, 36(5), 427–440

Leyfer OT, Folstein SE, Bacalman S, Davis NO, Dinh E, et al. (2006) Comorbid psychiatric disorders in children with autism: Interview development and rates of disorders. Journal of autism and developmental disorders 36: 849–861.

May AC et al (2013). Evidence-based behavioral treatment of dog phobia with young children: two case examples. Behavior modification 37(1)

McConnell PB (2005) For the love of a dog: understanding emotion in you and your best friend. New York: Ballantine Books

Overall KL, Love M (2001) Dog bites to humans: demography, epidemiology, injury, and risk. J Am Vet Med Assoc 218: 1923–1934

Rentz, Timothy O.; Powers, Mark B.; Smits, Jasper A. J.; Cougle, Jesse R.; Telch, Michael J. (2003). "Active-imaginal exposure: examination of a new behavioral treatment for cynophobia (dog phobia)". Behaviour Research and Therapy. 41 (11): 1337–1353

Wan, M., Bolger, N., & Champagne, F. A. (2012). Human Perception of Fear in Dogs Varies According to Experience with Dogs. PLoS ONE, 7(12), e51775

Williams TI, Lewis S, Marcham L, Palicka A (2018) Treatment of dog phobia in young people with autism and severe intellectual disabilities: An extended case series, Contemp Behav Health Care. 3

קראו על פוביות נוספות: 

פחד מטיסות

פוביה מגוקים

אגורפוביה

פחד מאש

פחד גבהים 

קלסטרופוביה

פחד ממעליות

פחד מברקים ורעמים

פחד מניתוח

פוביה מרופא שיניים

פחד ממחלות

פחד ממוות

חרדה מחולדות

פחד מעכבישים

פחד מעכבישים

האם אתה סובל מפוביה מעכבישים?

האם עצם המחשבה על קורי עכביש,

או אפילו לדמיין עכביש מעלה בך חרדה?

פחד מעכבישים

פחד מעכבישים, שנקרא גם ארקנופוביה, הוא הפוביה השכיחה ביותר. 

לא פחות מ-10% מהאוכלוסיה מדווחים שהם סובלים מפחדים עצומים ולא רציונליים וכרבע מאיתנו חווינו או נחווה פוביה במהלך חיינו.

פוביה מעכבישים מתבטאת בחרדה לא פרופורציונאלית, המנעות, התנהגויות ביטחון וסלידה מעכבישים או כל חרק שמזכיר אותם.

אחד הקריטריונים החשובים ביותר על מנת להבחין בין "חרדה נורמלית" לבין פוביה היא מידת הפגיעה בתפקוד.

למשל- אם אדם סובל מחרדה מטיסות ולא אוהב לטוס אך הוא בכל זאת עושה זאת בשביל העבודה אז זה לא פוביה.

לעומת זאת, אם הוא פונה למנהל ומבקש ממנו שאת החלק הזה של תפקידו יעבירו לעובד אחר, יש כאן כבר לעדות פגיעה בתפקוד שיכולה לבטא פוביה.

אותו רציונל תקף לגבי פחד מג'ו קים ומכל בעל חיים, אובייקט או מצב ספציפי אחר.

טיפול בחרדה מעכבישים

הטיפול המומלץ בפוביות הוא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי.

בטיפול CBT בחרדות, המטופל נחשף בהדרגה, ובליווי המטפל, לאובייקט הפחד או לסיטואציה שמעוררת בו חרדה.

באמצעות טיפול בחשיפה, המטופל לומד שהסבירות שהאסון ממנו הוא חרד באמת יתרחש היא, למעשה, נמוכה מאוד.

כפי שנאפרט בהמשך, כתוצאה מהתנסות זו הפחד פוחת בהדרגה ואף נעלם.

אחד הצעדים החשובים בתכנית הטיפולית של התמודדות עם חרדות, פוביות ופחדים הוא לעמוד מול הפחד, 'להתבונן בהם בלבן של העין', להתעמת עם הפחד פנים אל פנים. 

באופן הגיוני למדי, מפגש ישיר עם אובייקט הפחד עלול להיות מציף ואפילו להיחוות בהתחלה כבלתי אפשרי, בעיקר בהתחשב במצבנו הנוכחי.

בהווה, נראה כאילו לעולם לא תוכל להתגבר על הפחד מעכבישים, אבל האמת היא שזה אפשרי, אם תפעל לפי תכנית הדרגתית ובצעדים קטנים. 

טיפול בחשיפה

טכניקה טיפולית זו, טיפול בחשיפה, שייכת למשפחת הטיפולים הקוגניטיביים-התנהגותיים, היא לרוב יעילה מאוד ומהירה ביותר:

לעיתים נדרשים מפגשים ספורים כדי שהפוביה תיעלם.

הטיפולים היעילים ביותר לפוביות מבוססים על חשיפה (ההפך מהימנעות).

סוגים של טיפולים בחשיפה

קיימים שני סוגי חשיפה:

• חשיפה בדימיון (imaginal)- מבקשים מהאדם להיזכר, לחשוב על הגירוי, להיחשף בדמיון

• חשיפה במציאות – ביצוע בפועל (in vivo)- התמודדות בפועל עם מה שמפחיד, למשל- להסתכל על נחש אמיתי, להחזיק נחש.  

בסופו של התהליך, כדי להתמודד עם הפחד, תצטרך בסופו של דבר להתייצב מול עכביש אמיתי. אבל, וזה אבל חשוב, אתה לא חייב מהרגע הראשון להתייצב מול עכביש מפחיד ומאיים. בטיפול בחשיפה מתחילים בהתמודדות עם מצב פחות מאיים, כמו לצפות בסרטון טבע על היצורים הקטנים או להביט בחרק קטן ממרחק בטוח. 

מחקר חדש ומעניין העלה כי חשיפה ממוחשבת של מטופלים הסובלים מפוביה לפחד הייחודי שלהם - כמו חשיפה לעכבישים בקרב מטופלים המתמודדים עם ארכנופוביה - בדיוק בזמן בו הדופק עף לשמיים, הביאה להפחתה משמעותית בחומרת הפוביה. הכל עיתוי בחיים, לא?... 

ברור לכולנו שצעדים קטנים לקראת המטרה יכולים לסייע להשגתה. אנחנו עושים זאת כל הזמן בחיי היום יום שלנו. כשלומדים יכולת חדשה, כמו נהיגה, לא עולים ישר על האוטוסטרדה: לומדים קודם נסיעה בכביש פנוי, אחר כך לומדים לבצע פניות, לאחר מכן להשתלב בנתיב עמוס וכו'. כך גם לגבי למידת כישורים אחרים כמו קראטה או תופים.

לאחר תרגול זהיר שכזה, תוכל לאט לאט להכחיד את הפוביה.

צעדים קטנים, נצחונות גדולים…

טיפול בפוביה מעכבישים באמצעות מציאות מדומה (VR) ומציאות רבודה (VR)

טיפול CBT-VR

סוג נוסף של חשיפה, שתופס תאוצה בשנים האחרונות, הוא חשיפה באמצעות מציאות מדומה .

בטיפול זה משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות על מנת ליצור סביבה שמחקה כמה שיותר את המציאות.

למשל, הקרנת תמונות של עכביש במסך תלת מימד, או שימוש במשקפי תלת מימד תוך השמעת קולות מוחשיים. טיפול במציאות מדומה וחשיפה אמיתית נמצא יעיל יותר מאשר חשיפה מדומיינת.

טיפול CBT-AR

מציאות רבודה (AR) היא קרובת משפחה צעירה יותר של מציאות מדומה VR.

כמו באפליקציית חיפוש הפוקימונים שכבשה את העולם לפני כמה שנים, מציאות רבודה (AR) זמינה בלי אוזניות, פשוט בפתיחת מצלמה בטלפון הניד, לחבר את ארפליקציה ולצפות באובייקטים וירטואליים (עכבישים) לצד אובייקטים מציאותיים בסביבה, שמופיעים על המסך.

יתרון משמעותי הוא שתכנות של התנסויות AR מהירה ומוזלת יותר בהשוואה-ל VR, אבל היתרון המרכזי הוא שמטופלים המתמודדים עם ארכנופוביה יכולים גם לראות את גופם דרך עדשת המצלמה, וכך ליצור מעורבות רבה יותר עם האובייקטים הווירטואליים.

שילוב של שינה בטיפול

למרות שהיעילות של טיפול בחשיפה מבוססת היטב במחקרים קליניים, כשיטת טיפול להפחתת פחד וחרדה אצל הסובלים מפוביות ספציפיות, לא רבים מגיעים בסופו של דבר לטיפול.

התשובה לאלו שהחשיפה אינה יעילה עבורם היא, במפתיע, מאוד פשוטה: לכו לישון מיד אחרי הפגישה הטיפולית. 

חוקרים שוויצרים בדקו את ההצעה הזו לגבי מטופלים הסובלים מאראכנופוביה, פחד מעכבישים.

בשלב הראשון, המטופלים נחשפו לתמונות של עכבישים בטכנולוגיה של מציאות מדומה (virtual reality). לאחר מכן, חולקו המטופלים לשתי קבוצות. המטופלים בקבוצה אחת, התבקשו ללכת לישון למשך 90 דקות ואילו מטופלי הקבוצה השניה, צפו בסרט טבע.

שבוע לאחר מכן, חזרו המטופלים למפגש נוסף, שכלל חשיפה לטרנטולה חיה.

המטופלים שישנו לאחר המפגש הקודם, הגיבו בעוצמת פחד פחותה מאלו שנשארו ערים. הסיבה לכך אינה ברורה, אך נראה שלשינה יש השפעה כפולה על הזיכרון:

הפחתת עוצמת הרגשות הקשורים לזיכרון מסוים (לדוגמא, הפחד שהופיע במהלך מפגשים עם העכבישים) וסיוע בתהליך אחסון זיכרונות חדשים (במקרה זה, החוויה שלמעשה, עכבישים אינם מסוכנים).

אמא פוחדת מעכבישים? 

לא, לא מדובר על "האמא" בגישה הפסיכודינמית של פרויד וממשיכיו, אלא ב"אמא" של גישת ההעברה הבין-דורית בפסיכולוגיה, שמתייחסת במקרה זה להעברה של פוביות ספציפיות באמצעות למידה ישירה ולמידת חיקוי מההורים שלנו. 

ההסבר ההתנהגותי להתפתחות פוביות נקרא העברה בין דורית- למשל, הורה שמגיב בבהלה לילד שעומד קרוב לכביש ("הההייייייייי תיזהר!! "), כנראה יגרום לילד לאמץ את החרדה ולהגיב באופן דומה בהמשך חייו.

בעצם,- הכי פשוט ומובן שיש - ההורים מעבירים לילדים מסרים באמצעות עוררות פיזיולוגית, באמצעות קוגניציות- מחשבות-  ובאמצעות התנהגות. 

במחקר משנת 2002,  למשל, התבקשו אימהות לא-חרדתיות להביע פחד באמצעות הבעות פנים של פחד וגועל, יחד עם התנהגות נמענת כלפי שני גירויים חדשים (עכביש ונחש מגומי) מול ילדיהן,  בני 15-20 חודשים.

ההנחיות שקיבלו היו להגיב לגירוי האחד בפרצוף חיובי ולאחר בפרצוף שלילי.

החוקרים מצאו שבטווח הקצר, הפעוטות הפגינו את אותה ההתנהגות (הגיבו בפחד והימנעות לגירוי עליו הגיבה האם בפרצוף שלילי).

לא משנה אם זה עכביש או נחש - הם לא נגעלים יותר מאחד או מהאחר, הם פשוט למדו להגיב לאובייקט בהתאם לתגובת האם. ממצאים אלה היו נכונים הן לבנים והן לבנות, אך אצל בנות האפקט חזק יותר.

טיפול תרופתי

טיפול באמצעות תרופות נוגדות חרדה אינו המענה הראשוני שמומלץ עבור מתמודדים עם פוביות בכלל, ופוביה מעכבישים בפרט.

למה? 

כי פוביה ספציפית נחשבת להפרעה קלה למדי, שניתן להפחית את התסמינים שלה באמצעות ייעוץ פסיכולוגי ממוקד וקצר. 

ובכל זאת, מחקר חדש שבחן יעילות של טיפול בארכנופוביה באמצעות נוגדי חרדה (ובאופן ספציפי באמצעות משפחת תרופות שנקראת חסמי בטא) מלמד כי מתן התרופה מפחית באופן מיידי חרדה מעכבישים (הנבדקים נחשפו לטרנטולות, עכבישים בעלי מוניטין מחריד במיוחד). 

כתבה נהדרת ב-MAKO על טיפול CBT בפוביה מדבורים במכון טמיר <

המלצה על ספר ילדים קסום - "אקי העכביש הרגיש":

http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=28529#.Wo2_RxMjvRY

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון: 

14 בדצמבר 2023

קראו המלצות 

 על טיפול CBT במכון טמיר

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

15 בספטמבר 2025

מוזמנים/ות לקרוא על פוביות קשורות:

פחד מדם

פחד ממוות 

פוביה חברתית

אגורפוביה

קלסטרופוביה

פחד מאש

פחד גבהים

פחד מברקים ורעמים

פחד מטיסה

פחד מניתוח

פוביה ממעליות

פוביה מרופא שיניים

פחד ממחלות

פחד ממוות

חרדה מחולדות

מקורות והמלצות קריאה:

ארכנופוביה - מתוך ויקיפדיה

מור צח מוכתר (2018). פחד מחרקים | טיפול CBT (קוגניטיבי התנהגותי) בפוביה מג׳וקים. מתוך אתר מכון טמיר:  https://www.tipulpsychology.co.il/phobias/entomophobia.html

Landová, E., Rádlová, S., Pidnebesna, A., Tomeček, D., Janovcová, M., Peléšková ,Š., Sedláčková, K., Štolhoferová, I., Polák, J., Hlinka, J., & Frynta, D. (2023). Toward a reliable detection of arachnophobia: subjective, behavioral, and neurophysiological measures of fear response. Frontiers in psychiatry, 14, 1196785. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2023.1196785https://doi.org/10.3389/fpsyt.2023.1196785

Overcoming Specific Phobia - Therapist Protocol: Edmund Bourne & Matthew McKay, 1998. New Harbinger Publications.

Gerull , Rapee RM. (2002). Mother knows best: effects of maternal modelling on the acquisition of fear and avoidance behaviour in toddlers. Behaviour Research and Therapy, Mar;40(3):279-87

Kleim, B., Wilhelm, F., Temp, L., Margraf, J., Wiederhold, B., & Rasch, B. (2014). Sleep enhances exposure therapy. Psychological Medicine, 44(7), 1511-1519

Zimmer A, Wang N, Ibach MK, Fehlmann B, Schicktanz NS, Bentz D, Michael T, Papassotiropoulos A, de Quervain DJF. Effectiveness of a smartphone-based, augmented reality exposure app to reduce fear of spiders in real-life: A randomized controlled trial. J Anxiety Disord. 2021 Aug;82:102442. doi: 10.1016/j.janxdis.2021.102442. Epub 2021 Jul 2. PMID: 34246153.

מהי פוביה מחיידקים (Germaphobia)? 

ג׳רמופוביה (שמכונה עם מיזופוביה) היא פוביה מחיידקים, נגיפים, בקטריות, זיהומים והידבקות.

פוביה זו מכונה גם בשם מיזופוביה, פחד מלכלוך ומחוסר ניקיון.

המונח ג׳רמופוביה נטבע ע״י ויליאם המונד, בשנת 1879, כאשר תיאר מקרה קליני של הפרעה אובססיבית-כפייתית (OCD), בו מטופל שלו עסק בכפייתיות בשטיפת ידיים, שוב ושוב.

ואכן, קיים קשר חזק בין פחד מחיידקים להפרעה אובססיבית קומפולסיבית : ג׳רמופוביה מאפיינת אנשים ״חולי ניקיון״ והיא כוללת קומפולסיות (טקסים), התנהגויות חזרתיות של שטיפה וניקיון, וכן הימנעות ממזהמים פוטנציאליים.

כשהמצב מחמיר, קומפולסיות ההיטהרות עלולות להשתלט על חיי המתמודד: ניקיונות מופרזים וממושכים, טקסי רחצה להסרת לכלוך וחיידקים, צחצוח שיניים מוגזם והתמקדות בלתי פוסקת בהערכת האיום של הזיהום- כל אלה פוגעים בצורה משמעותית באיכות חייו של הפרט.

שמות מוכרים נוספים להפרעה הם verminophobia  ,bacillophobia  ו- bacteriophobia. 

צפו בסרטון קצרצר שמדגים את החיים עם מיזופוביה: 

המציאות היא שאפילו אם ממש נשתדל, לא נוכל להתמודד עם שלל האיומים הבקטריאליים שמצויים סביבנו. זה פשוט יותר מדי.

מי שמתמודד עם חרדה מחיידקים דומה לאדם שמנסה לעמוד על שפת הים ולנסות לעצור את הגלים במו ידיו...

כולנו חיים בעולם נטול סטיריליות, שאף פעם לא תהיה בו מספיק הגיינה ולפיכך ג׳רמופובים עמוסים בדאגות ובהתנהגויות נמנעות.

דונלד טראמפ, למשל, שיתף בראיון וידאו, כבר ב-1993 שהוא מתמודד עם חרדה קשה מחיידקים ושהוא שוטף ידיים כמה שיותר כל יום. כיום, מדווח כי נשיא ארה״ב אוסר על עובדיו בבית הלבן להשתעל בקרבתו. גם המבקרים נאלצים לשטוף את ידיהם היטב לפני שהם נכנסים לחדר הסגלגל. 

ההימנעות, דרך התנהגות שכיחה מאוד בקרב מתמודדים עם חרדות ועם פוביות, עשויה לכלול שימוש מופרז בתכשירי ניקוי וחיטוי אנטי-בקטריאליים (אלקוג'ל), הימנעות מלחיצות ידיים, שימוש בשרוול או בנייר טואלט לפתיחת דלתות, חבישת כפפות, התרחקות מאירועים חברתיים ומהתקהלויות במטרה להימנע ממגע עם אנשים שעלולים להיות חולים, חליצת נעליים בעזרת הרגליים בלבד וללא מגע של הידיים, קניות באינטרנט כדי לא לגעת במטבעות ושטרות כסף והימנעות מביקור בבתי חולים, מרפאות או שירותים ציבוריים, מה שעלול בנקודה זו או אחרת להשפיע לרעה על מצב בריאותו של המתמודד, עבודתו וחיי החברה.

באופן אירוני, דווקא  אנשים עם גרמופוביה מוצאים את עצמם חיים בסביבות מוזנחות ומטונפות, בעיקר בגלל ההימנעות. לרוב, מדובר באנשים הסובלים גם מאגרנות כפייתית ו-OCD.

מה הקשר בין פחד מחיידקים ל-OCD?

מעניין שהחשיבה על היטהרות פיזית והיטהרות נפשית, צמודות זו לזו מאז ומעולם.

מנהג ה"תשליך" במהלך תשרי מופיע בווראיציות כאלה ואחרות בכל הדתות המוניתאיסטיות.

בסכיזופרניה, מתועדת תופעה של Moral mysophobia - מיזופוביה מוסרית - שקשורים בסימפטומים השליליים של המחלה.

מחקרים מצאו גם כי OCD שמתבטא בחרדת חיידקים קשורה גם להתפתחותה של מחלת נפש מזדחלת.

מחקרים אחרים מצאו שכיחות גבוהה יותר של טקסים של ניקיון ושטיפה  בקרב אנשים עם הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (50%-80%), כאשר השכיחות בקרב נשים גבוהה פי 2. בעוד שגרמופוביה הינה פוביה ספציפית מחיידקים וזיהומים, לאנשים רבים עם OCD יש טווח גירויים רחב יותר, כגון פחד מנוזלי גוף (זיעה, דמעות, רוק, דם, שתן), או מאיברים כמו כפות רגליים, חומרים דביקים או שמנוניים, כימיקלים, חומרים רדיואקטיביים (כמו קרינה מטלפונים ניידים - זוכרים את צ'אק? האח הבכור בסדרה "Better Call Saul") שברי זכוכית, אסבסט, נייר עיתון ואפילו מחשבות על טומאה דתית ומוסרית.

לפיכך, שיעורי הגרמופוביה נמוכים יותר משיעורי האובססיות והקומפולסיות הקשורים לזיהום וניקיון בהפרעה הטורדנית כפייתית.

על מנת שמערכת החיסון שלנו תעבוד בצורה יעילה, אנחנו חייבים להיחשף לחיידקים "טובים" ו"רעים".

כלומר,  חשוב שנחשף גם לחיידקים "רעים" מגיל מוקדם בכדי שנוכל לפתח מערכת חיסונית חזקה. מכאן, שמערכת החיסון האנושית היא בעלת יכולת התאוששות מהירה.

ישנם מספר צעדים שעלינו לעשות על מנת לשמור על בריאות אישית וציבורית טובה. בעוד שקיימים מצבים מסוימים שבהם חשוב לשמור על היגיינה ועל מניעת הידבקות (למשל הכנה והתעסקות עם מזון, שהייה בבתי חולים או בזמן מגפות ומחלות בעונת החורף), ישנם מצבים שבהם אל לנו לפחד מלכלוך או להפריז בשימוש באמצעי מניעה וניקיון -  העניין הוא איזון.

נראה כי בזמנים של התפרצות מחלות כמו איידס, שפעת, אבולה וזיקה, קיימת עלייה בדיווחים על ג׳רמופוביה.

חשוב לציין כי קמפיינים פרסומיים שמעודדים שימוש מופרז במוצרי חיטוי עלולים לגרום לנזקים בריאותיים ליחידים ולקהילה. בניו יורק נמצאים בקבוקי חיטוי למכירה בכל דוכן אפשרי. ויש לזה מחירים - נמצא כי שימוש יתר בתכשירים אנטי-בקטריאליים העלה את השכיחות של אלרגיות ואסטמה.

טקסים שקשורים לזיהום או להידבקות בחיידקים

ההתנהגות החזרתית מתבטאות בצורך לנקות, להתקלח, או לשטוף. הפחד האובססיבי מזיהום הוא המחשבה המחרידה ליצור מגע עם כל דבר שעלול לגרום למחלה.

הנה כמה דוגמאות:

• שירותים ציבוריים- הימנעות מלחיצה על כפתור שטיפת המים והימנעות של שעות עד ימים משימוש בשירותים שאינם אישיים - מגביל במיוחד בטיסות ארוכות ובטיולים מחוץ לבית. 

• מגע עם חומרים לא מוכרים - חרדה מזיהום ופגיעה בעור והנשימה.

• המנעות מלחיצת יד כתוצר של חרדה מהידבקות בחיידקים - אגב, לשליש מהמתמודדים עם OCD יש אובססיות הקשורות לניקיון, חיידקים והידבקות במחלות, וכן טקסי היטהרות, למשל שטיפות ידיים קומפולסיביות, קומפולסיות של שטיפה וניקיון והימנעות ממגע עם מזהמים פוטנציאליים.

• מגע עם ידיות של דלתות, מזוזות, חלונות, מטבעות ושטרות כסף. 

• פחד מהידבקות במחלה בחדרי המתנה של בתי חולים, כמו חדר מיון, או תור לצילום וכמובן בתי מרקחת.

• כיבוי והדלקה של מתג האור בסלון בדיוק ח"י פעמים (18...)

• המנעות מביקור אצל רופא שיניים - כתוצאה מפחד מזיהום דלקתי, ולא מחרדה דנטלית.

• המנעות משימוש בתחבורה ציבורית - למשל נסיעה בקרונות רכבת בגלל פחד משפעת, או המנעות מטיסה (שאינה נובעת מחרדת טיסות).

• המנעות ממגע עם מעקה של חדר מדרגות או משימוש במעלית (שאינה נוסעת מקלסטרופוביה או מפוביה ממעליות)

• המנעות מפעילויות ציבוריות שאינן הכרחיות - כמו התקהלויות, כנסים, הפגנות, הרצאות (שלא מתוך חרדות חברתיות)

• הימנעות מאנשים וממקומות בהם עלול להופיע דם - כתוצאה מפוביה מדם

• ביגוד- ניעור של הבגד כדי להסיר קשקשים מתוך חשש להידבק בחיידקים

• צחצוח שיניים מוגזם לקראת שינה - עד כדי פציעת החניכיים, מתוך דאגה שחיידקים יישארו בחלל הפה במהלך השינה.

• מקלחות מרובות במהלך היום - שנובעות מפחד מלכלוך מזהם.

• ניקיון יסודי של המטבח והאמבטיה- מתוך חרדה מהפצת חיידקים. חשוב לציין כי שטיפה ממושכת ותמידית עלולה לגרום לנזקים גופניים כמו גירויים בעור, אדמומיות, יובש, סדקים, חוסר נוחות, קמטים ואפילו נגעים הנוטים לדימומים וזיהום. פעולות הניקיון והשטיפה לרוב מבוצעות פעמים רבות ומלוות ברחיצות ידיים או גוף חוזרת עד שהאדם מרגיש שהוא נקי. זאת בניגוד לאדם ללא OCD, או עם OCD מחשבתי בלבד, שירחץ ידיים פעם אחת, מקסימום פעמיים.

מה גורם לג׳רמופוביה?

קיימות מספר תפיסות תיאורטיות שמנסות להסביר את מקורותיה של פוביה ספציפית זו, למרות שכמו בפוביות אחרות,  מדובר בדרך כלל בשילוב בין התניה קלאסית לבין גורמים אבולוציוניים.  

ואכן, הכפייתיות הקיצונית לניקיון הינה לרוב התנהגות נלמדת, דרך ההורים או קרובי משפחה אחרים.

המחקר הקליני יודע לומר כי קיים קשר (לא סיבתי) בין פיתוח הפוביה לבין היסטוריה משפחתית של OCD, הפרעות חרדה , בעיות בריאותיות או סביבה המתמקדת בצורה מוגזמת בניקיון וסלידה מחיידקים ומזהמים.

בנוסף, הערכה מוגזמת של סכנה, איום או השלכות הרות אסון של התרחשויות שונות; פרפקציוניזם, קושי לשאת חוסר וודאות, וכן תחושת אחריות אישית מוגזמת למניעת נזק- מגדילים את הסיכוי להתפתחות הפוביה. בנוסף, התמודדות עם אירועי חיים מלחיצים הם גורמים פסיכולוגיים מרכזיים למיזופוביה. 

יחד עם זאת, יש לומר, לא ידוע כיום על סיבה אחת מדויקת שגורמת לפוביה מחיידקים. 

גועל משיער - פוביה או OCD?

הסובלים מפוביה משיער מתקשים מאוד לשאת מראה של שיער נושר, הן של בני אדם והן של בעלי חיים.  שיער יכול לעורר גועל אצל אנשים רבים, אך שינוי ההגדרה האבחונית לפוביה יתרחש רק אם יימצא כי הסימפטום פוגע באיכות החיים ובתפקוד היומיומי של האדם.

מקור הפחד משיער נמצא ב"תחום אפור" - מחד, מדובר בפחד לא רציונאלי, כך שניתן לטעון שזו פוביה. מאידך, יתכן שהפחד נובע מחרדה עמוקה ויסודית יותר, כמו פחד מחיידקים ומזהמים, בו אנו עוסקים כאן.

רבים טוענים כי הפחד / גועל משיער הוא למעשה סימפטום של OCD. אחת ההופעות של OCD היא פחד מחיידקים ומזהמים, ושיער הוא גירוי שמתפרש בד"כ כמזוהם ומלוכלך. במצב זה החרדה יכולה לנבוע מהחשש  ממחלה עקב החשיפה לשיער, ולעיתים אף אין צורך להיות במגע עם השיער - המחשבה על זיהום שלעצמה יכולה לעורר חרדה. יחד עם זאת, פחד מזיהום על ידי שיער הוא בדרך כלל תלוי מצב ומוגבל לסיטואציות מסוימות, וכאשר האדם נמנע או מוציא עצמו מהסיטואציה- הפחד נעלם.

טיפול בפוביה מחיידקים

גרמופוביה, בדומה ל-OCD, ניתנת לטיפול באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

העיקרון הבסיסי הוא חשיפה הדרגתית לגירויים המפחידים ואסטרטגיות להפחתת החרדה, כמו הרפיה ונשימות.

לאחרונה, גישות פסיכותרפיה קוגניטיביות-התנהגותיות מהגל השלישי, כמו טיפול מבוסס מיינדפולנס, ומחויבות וקבלה (ACT) משולבות בטיפול ה-CBT המסורתי, אף על פי שהבסיס המחקרי שלהן עדיין אינו מפותח דיו. הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי יכול להיות משולב יחד עם טיפול תרופתי נוגד דיכאון ותרופות נגד חרדה, במיוחד עם תרופות SSRI.

אולם, לרוב, טיפול פסיכולוגי המערער את אמונות היסוד של המטופל  אודות החומרה וסבירות ההידבקות והשלכותיה, הוא היעיל ביותר.   

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות 

נסיים בחיוך?

צפו באיליין מציעה ״טיפול 

טבעי נגד ג׳רמופוביה״:

מקורות:

David Berle and Emily S. Phillips (2006). Disgust and Obsessive–Compulsive Disorder: An Update. Psychiatry: Interpersonal and Biological Processes: Vol. 69, No. 3, pp. 228-238

Cisler, J. M., Brady, R. E., Olatunji, B. O., & Lohr, J. M. (2010). Disgust and Obsessive Beliefs in Contamination-related OCD. Cognitive Therapy and Research, 34(5), 439–448

Overcoming Specific Phobia - Therapist Protocol: Edmund Bourne & Matthew McKay, 1998. New Harbinger Publications

Gilbert, J. A., & Neufeld, J. D. (2014). Life in a World without Microbes. PLoS Biology, 12(12), e1002020

Rachman S. A cognitive theory of compulsive checking. Behaviour Research and Therapy. 2002;40:624–639 

The Fear of Contamination: Assessment and Treatment (Cognitive Behaviour Therapy: Science and Practice) by Stanley Rachman (Paperback - Jun 22, 2006)

Overcoming your Fear of Germs. (n.d.). Fear of Germs. Retrieved from http://www.fearofgerms.com/

https://uvhero.com/how-to-stop-being-a-germaphobe/

https://www.healthtopia.net/disease/mental-health/phobia/mysophobia-fear-of-germs

https://www.thesun.co.uk/fabulous/2655652/mysophobia-germaphobia-symptoms-cures-treatment/

http://www.onlymyhealth.com/how-to-cure-germophobia-1425899732

Belova NA, Koliutskaia EV. (2012). "Moral mysophobia" phenomenon in schizophrenia- https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22983229  

Kring, A. M., Johnson, S. L., Davison, G. C., Neale, J. M. (2010). Abnormal psychology. Hoboken, NJ: John Wiley & Sons

https://psychlopaedia.org/health/getting-grips-germaphobia/

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%96%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%91%D7%99%D7%94 

מה ידוע לנו 

על פוביה מלידה?

טוקופוביה והתמודדות עמה

הריון ולידה הם אירועים משמעותיים בחיי נשים.

למרות שהתהליך עשוי לספק חווית מימוש, הנאה וחיות, הוא יכול גם להיות מקור למתח וחרדה.

לעתים קרובות, נשים מוטרדות לקראת כאבי הלידה הנורמליים ומהאפשרות שמשהו ישתבש.

אלה דאגות טבעיות,  אותן חוות כל הנשים ההרות ברמה זו או אחרת. 

אולם החל מרמת חומרה מסוימת, פחד מלידה דורש התערבות רגשית, תמיכתית, חברתית ובאמצעות אסטרטגיות של עזרה עצמית.

בטוקופוביה, הפחד הופך פתולוגי וכל כך חמור, עד למצב בו קבלת ההחלטה לגבי היריון ולידה תתבסס על הימנעות מהחרדה הכרוכה בה. 

כאן אנחנו נכנסים לטווח של טוקופוביה.

ההפרעה החלה להיחקר רק בעשור-שניים האחרונים וזכתה בעבר לשמות יצירתיים, כמו Maleusiophobia  ,Lockiophobia ,Parturiphobia ו- Tocophobia (עם ״C״). 

דר׳ תמר לופו, פסיכולוגית ומטפלת במשברים בהריון, לידה, אמהות ופיריון

מהי טוקופוביה?

טוקופוביה (Tokophobia)  / פחד מלידה (Fear of Childbirth - FOC) היא מצב נפשי המתבטא בפחד חמור מפני לידה, המלווה לעתים קרובות בהימנעות מהיריון או לידה.  

ההפרעה חדשה יחסית ואינה מסווגת בנפרד ב-DSM,  אך ניתן להתייחס אליה כסוג של פוביה ספציפית בשילוב חלקי של חרדה כללית (GAD), שתיהן קטגוריות של הפרעות חרדה.

טוקופוביה יכולה להתרחש אצל נשים שלא ילדו מעולם וגם אצל נשים שחוו לידה טראומטית. 

עדויות הולכות ומצטברות מלמדות כי לטוקופוביה יש השפעות שליליות חמורות הן על האם והן על התינוק, שעלולות להיות ארוכות טווח.

הפחד יכול למנוע מאישה להיכנס להיריון אפילו כאשר היא רוצה ילדים, או לבקש ניתוח קיסרי כדי להימנע מלידה וגינלית (יש חוקרים המשערים על קשר חיובי בין עלייה בשיעור הניתוחים הכירורגיים במדינות המערב, לבין עלייה במודעות לטוקופוביה). 

לטוקופוביה מחירים רבים, החל מבושה ובדידות מפאת מצבה של ההריונית וכלה בהפסקת הריון תקין.

איילת בורוכוב, מטפלת בחרדות בהריון ולידה בתל אביב, מכון טמיר 

סוגים של טוקופוביה

מהם שלושת הסוגים של טוקופוביה?

• טוקופוביה ראשונית - פחד עצום מפני הלידה, ללא ניסיון בלידות קודמות. הפוביה נוטה להתחיל בהתבגרות, או אפילו אחרי הריון. מופיעה גם אצל נערות ונשים שחוו תקיפה מינית, שכן בדיקות רפואיות במהלך ההיריון והלידה עלולות לעורר פלאשבקים מתוך ההתנסות הטראומטית.

• טוקופוביה שניונית - מופיעה על רקע טראומה מלידה קודמת. לעתים קרובות הפוביה היא תוצאה של לידה וצירי לידה טראומטיים מהעבר. יכולה להתרחש גם אצל אישה שחוותה לידות תקינות ולא טראומטיות, כמו גם אצל נשים שחוו הפלה טראומטית, לידה שקטה, סיום היריון לא צפוי או טיפולי פוריות כושלים.

• סוג שלישי של טוקופוביה מתואר בספרות כטוקופוביה כסימפטום של דיכאון בהריון. בניגוד לצורות הראשונית והשניונית, אופיינית לה דווקא נוכחותן של מחשבות פולשניות לגבי חוסר היכולת להוציא את התינוק לעולם, או על מוות בזמן הלידה -  ולאו דווקא פחד מכאב או מאיבוד שליטה כשלעצמם. הקשר ההדוק של צורה זו לדיכאון מחייב הערכה קלינית כוללת, שכן הדיכאון עשוי להיות האבחנה המרכזית הדורשת טיפול, ולא הפחד מהלידה כשלעצמו (Kowalski et al., 2025).

גם גברים יכולים לחוות טוקופוביה:

חוקרים גילו כי גברים המתמודדים עם טוקופוביה חוששים מאוד בנוגע לבריאותם ובטיחותם של בן / בת הזוג והרך הנולד. 

למרות שיחסי המין עשויים להיות נורמטיביים, אישה שמתמודדת עם טוקופוביה תיטה לנקוט במניעת הריון.

טוקופובית בהריון עשויה לנקוט דרכים אחרות כדי לא להתמודד עם הלידה, כמו הפלה או בחירה באימוץ.

מומלץ לבדוק אם קיימים סימפטומים של חרדה לפחות פעם אחת בתקופת ההריון, ואם יש צורך – להפנות את המטופלת לטיפול המתאים.

למרות שחרדה כזו נפוצה ותובעת משאבים נפשיים ופיזיים, הטיפול בטוקופוביה אינו מקבל מספיק התייחסות בספרות המקצועית וגם לא בתקשורת ההמונים.

תסמינים של טוקופוביה 

המושג טוקופוביה נכנס לשפה הפסיכולוגית האבחונית החל משנת 2000.

מהם הביטויים והתסמינים המאפיינים טוקופוביה?

• סיוטי לילה.

• התקפי חרדה בלילה וביום בהקשר ללידה.

• הימנעות אקטיבית מכניסה להיריון.

• העדפת ניתוח קיסרי על פני לידה וגינלית מבלי שיש לכך סיבה רפואית (חשוב לקחת בחשבון כי מדובר בבחירה אישית שאינה תלויה רק בפחד או ב׳אומץ׳ - לכל אישה הרה יש זכות לבחור, גם בלי פתולוגיזציה של העניין ).

תחלואה נלוויית של טוקופוביה

• אין זה נפוץ, אך דיכאון יכול להופיע גם כן ביחד עם טוקופוביה ולהוות אבחנה מרכזית בפני עצמה. 

• ידוע כי דיכאון אחרי לידה וגם הפרעות חרדה שאינן מקבלות מענה טיפולי קשורות סטטיסטית לתוצאות שליליות עבור האם והתינוק, כולל החמרה בבעיות רפואיות, חוסר בטיפול רפואי, שימוש בחומרים ממכרים, עישון, ניסיונות התאבדות ואפילו, במקרים של דיכאון אחרי לידה, פגיעה של ממש בתינוק.

• חרדה במהלך ההריון היא מנבא חזק לOCD אחרי לידה ולדיכאון אחרי לידה. 

• הפרעות חרדה קשורות לתוצאות שליליות בלידה:  לידה מוקדמת, משקל נמוך של התינוק, סיכויים גבוהים יותר לעובר קטן מדי לגיל ההריוני והיקף ראש קטן יותר.

סיבוכים אפשריים של ההפרעה

טוקופוביה טומנת בחובה סידרת סיבוכים פונטנציאליים קשים, עבור האשה ועבור התינוק כאחד: 

• אשמה אימהית - אמונה של האישה שהיא ׳לא בסדר׳, שחסר לה האומץ להתמודד עם כאבי הלידה,כפי שנשים אחרות מתמודדות. אמונה כזו מובילה לעיתים קרובות לדיכאון, לקשיי שינה ולתחושת בדידות, על רקע בושה וקושי לשתף את בן/ת הזוג ובני משפחה ברגשות הללו.

• בחירה בניתוח עיקור ,שמקורה בפחד מלידה - האימה שעוררה לידה קודמת או שמעוררת לידה עתידית, עלולה לגרום לבחירה נוקשה בהחלטה לא להביא ילדים לעולם. בחירה כזו לגיטימית ואף שכיחה, אולם בהקשר של טוקופוביה היא עלולה להתקבל מתוך עמדה רגשית קיצונית שאינה משקפת את ראייה ארוכת טווח ושיקול דעת משותף עם בן הזוג. 

חשוב לדעת כי ניתוח קיסרי שנבחר עקב פחד מלידה, ולא מתוך אינדיקציה רפואית ברורה, כרוך בסיכונים בריאותיים של ממש -  הן לאם והן לתינוק.

מבחינת האם, הניתוח מגביר את הסיכון לזיהומים, לדימומים ולסיבוכים בריפוי הפצע, ומלווה בתקופת החלמה ארוכה יותר מלידה וגינלית; בטווח הרחוק עלולים להתפתח הידבקויות, כאב אגן כרוני, קשיי פוריות ובעיות שליה בהריונות הבאים.

מבחינת התינוק, לידה קיסרית קשורה להתפתחות חיסונית לקויה, לצמצום בגיוון חיידקי המעי ולעלייה בסיכון לאסתמה, לאלרגיות ולהשמנה בשלבים מאוחרים של החיים (Kowalski et al., 2025).

• הכחשת הריון - טוקופוביה יכולה להתבטא במנגנון הגנה המגן מפני חרדה - הכחשה. טוקופוביות עלולות לעשות שימוש-יתר בהכחשה, שגורר דחיית בדיקות חיוניות בהריון והמשך שימוש בחומרים (כמו אלכוהול, קנאביס וניקוטין). עם התפרקות ההכחשה יכולה להתפתח טינה רבת-עוצמה כלפי התינוק ולעיתים אף מחשבות לפגוע בו. 

• Hyperemesis gravidarum -  הקאות-יתר בהריון - סיבוך רפואי עם מקור פסיכולוגי שקשור לטוקופוביה, התופעה מתבטאת גם בתסמינים נוספים, כמו ירידה חדה במשקל, בחילות אינטנסיביות ותחושת עילפון.

• דיכאון - טוקופוביה היא גורם סיכון מוכר לדיכאון בהריון, לדיכאון אחרי לידה ואף לאובדנות. 

זיוון קורן, מטפלת בטוקופוביה בהוד השרון

אבחנה מבדלת

ראשית, חשוב להבחין בין ספטקרום נרחב של חששות מפני לידה לבין טוקופוביה.

פחדים ודאגות ברמה נמוכה עד בינונית לגבי היריון ולידה הם נורמליים לחלוטין.

יתכן אפילו שמידה מסוימת של דריכות יכולה להועיל, שכן מעקב אחר המצב הרפואי והנפשי עשוי לעודד את האשה ההרה לחפש טיפול וייעוץ לשם התמודדות עם הדאגות.

בכל אופן, סביב 80% מהנשים ההרות חוות חרדה או דאגה סביב נושאים כמו כאב, בריאות ובטיחות במהלך הלידה.

מרבית הנשים מסוגלות להתמודד עם הדאגות הטבעיות הללו ע״י דרך הכנה ללידה, שיחות עם נשים אחרות בקבוצות ופורומים וייעוץ של אנשי מקצוע רלוונטיים.

שנית, נשים עלולות להיות מאובחנות בטעות כסובלות מטוקופוביה משנית (סוג 2) בעקבות לידה טראומטית, בעוד שהן מתמודדות עם תסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית  (PTSD).

תסמינים אלו אינם קיימים בטוקופוביה, למשל עוררות פיזיולוגית כרונית, פלאשבקים, דיסוציאציה ועוד. 

חשוב להבדיל בין תסמינים הקשורים לטראומה אחרי לידה לבין תסמיני טוקופוביה במטרה לבחור את הטיפול המתאים.

נועה רוזן, MSW, מטפלת בנשים וגברים סביב תהליכי לידה והורות, ת״א

השכיחות של טוקופוביה

לא ידוע במדויק מהי האפידמיולוגיה של חרדה מלידה:

• לפי סקירת הפרעות חרדה אצל נשים, מוצע כי 2-15% חוות את ההפרעה.

• לפי מחקר בינלאומי מ-2017, 20-25% מההריוניות חוות תסמינים חמורים ומתישים של פחד מלידה.

• מחקר צנוע יותר העריך שרק 0.032% מהנשים חוות טוקופוביה.

• סקירה שפורסמה לאחרונה על טוקופוביה מתארת הבדלים ניכרים בשכיחות ההפרעה באיזורים שונים בעולם. למשל,  בסקנדינביה דווח כי 20% מהנשים בהריון סובלות מפחד מלידה, כאשר כ5-10% מהן חוו פחד עז. השכיחות באירופה כולה משתנה בין מדינות ומוערכת בטווח נרחב של 1.9-14%.  באוסטרליה מדווח השיעור הגבוה ביותר של שכיחות ההפרעה - 30%. 

כפי ששאתם מבינים, יש כאן פערים אפידמיולוגיים רציניים.

ניתן להסביר אותם על ידי הבדלים תרבותיים, הגדרות קליניות שונות, או במדדים מגוונים בהם נאספים הנתונים (כמו שאלונים למילוי אישי, בדיקות הורמונליות ועוד). 

גורמי סיכון לטוקופוביה

הגורמים המדויקים אינם ברורים עדיין, אולם חוקרים מציעים כמה השערות להתפתחות טוקופוביה, כמו חשיפה לנשים המשתפות בהתנסותן בלידה טראומטית, פחד מפני קושי להתמודד עם הכאב ומצבים פסיכיאטריים קיימים, כמו חרדה ודיכאון.

יש הרבה גורמים שיכולים לתרום לחרדה בתקופה הפרינטלית, למשל שינויים הורמונליים מהירים, נטיות ביולוגיות ואתגרים פסיכו-סוציאליים שמלווים את המעבר להורות. 

מהם גורמי הסיכון לפיתוח טוקופוביה?

• גיל צעיר יותר.

• נשים ממעמד כלכלי נמוך.

• בעלות השכלה חלקית.

• נשים הנכנסות לתהליך ההיריון בלי בן/ת זוג בתמונה.

• נשים הסובלות מקשיים רגשיים ו/או הפרעות נפשיות שונות, או התעללות מינית בילדות.

מנקודת מבט קוגניטיבית-התנהגותית, ניתן להסביר היווצרות טוקופוביה דרך שלושה מסלולים עיקריים לרכישת פחד, שיכולים להתקיים במקביל ואף לחזק זה את זה (Kowalski et al., 2025):

• התניה קלאסית בה חוויה אברסיבית הקשורה בלידה, כמו כאב עז או טראומה, הופכת לגירוי מותנה המעורר חרדה בכל מפגש עתידי עם הריון או לידה. ההימנעות שנוצרת בעקבות ההתניה מחזקת את תגובת החרדה ומעכבת את הכיבוי שלה. 

• למידה עקיפה:  התניה דרך צפייה בחוויות לידה קשות של נשים אחרות, בין אם ישירות ובין אם דרך ״סיפורי זוועות״ שמועברים בסביבה החברתית. 

• העברת מידע מעורר פחד שיכולה להתרחש דרך חשיפה תקשורתית להיבטים שליליים של לידה או דרך היעדרו של מידע אמין ומאוזן על תהליך הלידה.

איך מזהים טוקופוביה?

• כאשר האישה מעוניינת בהקמת משפחה, איך הפחד אינו מאפשר לה להניע את תהליך הכניסה להיריון.

• כאשר הפחד מהלידה כה חזק עד שהאישה מתקשה לשמור על שגרת חייה. 

• כאשר עולות מחשבות לגבי סיום ההיריון בלי סיבה הגיונית, ולעיתים גם כאשר האשה מעוניינת בכל מחיר בניתוח קיסרי.

• כאשר האישה סובלת מתסמינים של התקף חרדה: דופק מואץ, הזעה, סיוטים בלילה, תחושת מחנק, חוסר יכולת להתרכז ועוד. 

• כאשר החרדות בהריון מתבטאות בפחד חזק מפני איבוד שליטה על הגוף בלידה.

• כאשר האישה חשה חסרת אונים, מוסחת ופוחדת מכך שלא יהיה מי שיעזור לה בכל תרחיש, שהרופאים והמיילדות לא יידעו מה לעשות, או שהצעדים שיינקטו יחריפו את המצב.

• כאשר האישה מדמיינת תרחישים שליליים הקשורים בלידה, מתמקדת בהם ומתקשה לגלות אופטימיות, כל זה במצב שאין סיבה ממשית לחשוש לבריאותה האישית או לבריאות התינוק.

טיפול נפשי בחרדת לידה

לרוב, הטיפול בחרדת לידה נעשה במספר מישורים, על מנת להקל מבחינה נפשית על האישה ההרה, או זו המתכוונת להרות.

ההנחה היא שרגיעה נפשית תוביל גם לרגיעה פיזיולוגית שתאפשר לשאת את ההיריון עד סופו.

מומלץ מאוד לנשים הסובלות מחרדת לידה לקחת שיעורי הכנה ללידה, המסייעים בהכנה נפשית ופיזית לשעת הלידה ולסיטואציה כולה.

רצוי מאוד לבוא עם בן הזוג או עם מלווה משמעותי אחר. קורס הכנה ללידה נותן תחושת שליטה מסוימת במצב, תחושת מוכנות, המפחיתה את החרדות מהן סובלת האישה.

טיפול פסיכולוגי

טיפול נפשי לסוגיו, ובמיוחד טיפול דינמי קצר מועד או טיפול מסוג CBT, הינם לרוב ממוקדים וקצרי מועד, מתאימים מאוד למרבית סוגי החרדות, וביניהן גם לטוקופוביה.

הטיפולים מבררים לעומק את גורמי החרדה ממנה סובלת האישה ועובדים עימה על טכניקות להרגעה עצמית, במקביל למציאת כוחות התמודדות וכוחות להמשיך את ההיריון בצורה המיטבית.

זאת, לצד התכוננות נפשית לאירוע הלידה ולתרחישים אפשריים.

טיפול CBT עשוי להיות בחירה טובה במיוחד, בשל היותו קצר, מבוסס פרוטוקול נתמך מחקר וממוקד בסימפטומים ספציפיים.

מחקר שבדק את היעילות של CBT אונליין בהשוואה לטיפול סטנדרטי מצא שלמרות ששתי הגישות הובילו לירידה בפחד מלידה, הנשים בקבוצת ה-CBT הראו ירידה סימפטומטית חזקה יותר, גם שנה לאחר הלידה.

יחד עם זאת, פחות נשים מקבוצת ה-CBT במחקר השלימו את הטיפול, מה שמצביע אולי על היענות נמוכה יחסית לגישה טיפולית זו (יש בה שיעורי בית, הטיפול מאתגר ונמשך בעצם כל השבוע)..

התערבות ייחודית שפותחה בישראל עבור נשים בשליש השלישי להריון היא DSTI (Dual-Session Tokophobia Intervention) - פרוטוקול CBT מבוסס-חשיפה, אולטרה-קצר, המורכב משתי פגישות בלבד (סה"כ ארבע שעות) עם הפסקה של שבוע ביניהן. 

יתרונו הבולט של הטיפול הוא שניתן להעביר אותו גם על-ידי אנשי מקצוע שאינם מתחום בריאות הנפש, מה שמגדיל את הנגישות לטיפול בשלב מתקדם של ההריון, תקופה בה עד כה כמעט ולא הוצעו פרוטוקולים ממוקדים (Ben-Rafael et al., 2023).

טיפול תרופתי

במקרה הצורך, כאשר החרדה ברמה גבוהה ופוגעת באיכות חייה של האישה ההריונית, יש לשקול טיפול תרופתי פסיכיאטרי שהינו יעיל להפחתת רמות החרדה ובחזרה זריזה יותר לשגרת חיים רגועה.

השילוב של טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי התנהגותי או טיפול דינמי קצר מועד עשוי להוביל להפחתת החרדה מחוויית הלידה באופן האופטימלי. 

שאלות ותשובות על התמודדות עם טוקופוביה

איך נראית פגישת טיפול ראשונה סביב פחד מלידה?

פגישת טיפול ראשונה סביב פחד מלידה מתמקדת בהבנת מקור החרדה, עוצמתה והשפעתה על החיים. המטפל או המטפלת בודקים מתי התחיל הפחד, אילו מחשבות עולות סביב הריון ולידה, האם הייתה חוויה טראומטית קודמת, והאם קיימים תסמינים כמו הימנעות, התקפי חרדה או קשיי שינה.

בפגישה הראשונה אין צורך “להיות מוכנה” או לדעת להסביר הכול. המטרה היא ליצור מרחב בטוח ולא שיפוטי, שבו ניתן לדבר על פחד מלידה בלי בושה. בדרך כלל נקבעות גם מטרות טיפוליות, כמו הפחתת חרדה, חיזוק תחושת שליטה, התמודדות עם מחשבות קטסטרופליות והכנה נפשית ללידה.

איך להתמודד עם מחשבות קטסטרופליות לפני ההריון?

כדי להתמודד עם מחשבות קטסטרופליות לפני ההריון, חשוב לזהות שהמחשבה אינה עובדה אלא תרחיש חרדתי. נשים עם פחד מלידה עשויות לדמיין סיבוכים, כאב בלתי נסבל או אובדן שליטה, גם כשאין סיבה רפואית ממשית לכך.

הדרך היעילה היא להבחין בין “מה יכול לקרות” לבין “מה סביר שיקרה”. טיפול CBT עוזר לזהות מחשבות קיצוניות, לבדוק את רמת הסבירות שלהן ולפתח תגובות מאוזנות יותר.

בנוסף, מומלץ להפחית חשיפה לסיפורי לידה מלחיצים, חיפושים כפייתיים ברשת ותכנים שמגבירים חרדה. במקום זאת, כדאי להיעזר במידע מקצועי, הכנה רגשית להריון וכלים לוויסות חרדה כמו נשימה, כתיבה, מיינדפולנס ושיחה טיפולית.

איך טוקופוביה יכולה להשפיע על הקשר הזוגי במהלך ההריון?

טוקופוביה יכולה להשפיע על הקשר הזוגי דרך מתח, ריחוק רגשי וקושי לדבר על הריון, לידה והורות. כאשר אישה חווה פחד עז מלידה, בן או בת הזוג עלולים לא להבין את עוצמת החרדה, לפרש אותה כהגזמה או לנסות להרגיע באופן שלא תמיד עוזר.

מצב כזה עלול ליצור תחושת בדידות, קונפליקטים סביב החלטות רפואיות, ירידה באינטימיות ופערים בציפיות לקראת הלידה.

שיחה פתוחה, תמיכה רגשית ושילוב בן הזוג בתהליך טיפולי יכולים להפחית מתחים ולחזק את תחושת הביטחון הזוגית.

האם טוקופוביה יכולה להופיע דווקא בהריון תקין וללא סיבוכים רפואיים?

כן. טוקופוביה יכולה להופיע גם בהריון תקין לחלוטין וללא סיבוכים רפואיים. הפחד מלידה אינו תמיד משקף סכנה ממשית, אלא את האופן שבו האישה חווה ומפרשת את ההריון והלידה.

אישה יכולה לדעת שהבדיקות תקינות, ועדיין להרגיש חרדה עזה, מחשבות פולשניות או פחד מאובדן שליטה בלידה.

כאשר אין בעיה רפואית ברורה, נשים רבות חוות גם אשמה או בלבול: “למה אני כל כך מפחדת אם הכול בסדר?”. חשוב להבין שהחרדה אמיתית גם כשההריון תקין.

האם טוקופוביה נפוצה יותר אצל נשים פרפקציוניסטיות או עם צורך גבוה בשליטה?

טוקופוביה עשויה להיות שכיחה יותר אצל נשים עם פרפקציוניזם, צורך גבוה בשליטה או קושי לשאת אי־ודאות. לידה היא אירוע שאי אפשר לשלוט בו באופן מלא, ולכן היא עלולה לעורר חרדה אצל נשים שמתקשות עם מצבים בלתי צפויים.

הפחד עשוי להתבטא בצורך מוגבר לקרוא מידע רפואי, לתכנן כל פרט, לבדוק שוב ושוב תרחישים אפשריים או להימנע מהריון מתוך חשש לאבד שליטה.

הטיפול אינו מבטל את הצורך בשליטה, אלא עוזר לפתח גמישות, תחושת מסוגלות ויכולת להתמודד עם אי־ודאות.

איך פחד מאובדן שליטה בזמן הלידה משפיע על נשים בהריון?

פחד מאובדן שליטה בזמן הלידה יכול לגרום לחרדה מתמשכת לאורך ההריון. נשים עשויות לחשוש שלא יצליחו להתמודד עם כאב, שיאבדו שליטה על הגוף, שלא יבינו מה קורה סביבן או שיהיו תלויות לחלוטין בצוות הרפואי.

הפחד הזה עלול להוביל לדריכות גבוהה, הימנעות משיחות על לידה, צורך מוגבר בבדיקות או מחשבות חוזרות על תרחישים שליליים.

מטרת הטיפול היא לא להבטיח שליטה מלאה בלידה, אלא לחזק תחושת ביטחון פנימית: היכולת להתמודד גם עם שינוי, כאב או חוסר ודאות.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון: 

6 במאי 2026

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Ben-Rafael, S., Bloch, M., & Aisenberg-Romano, G. (2023). Dual-session tokophobia intervention, a novel ultrashort cognitive behavioral therapy protocol for women suffering from tokophobia in the third term of pregnancy. Cognitive and Behavioral Practice, 30(3), 520–538. https://doi.org/10.1016/j.cbpra.2022.02.015

Bhatia, M. S., & Jhanjee, A. (2012). Tokophobia: A dread of pregnancy. Industrial psychiatry journal, 21(2), 158

Calderani E, Giardinelli L, Scannerini S, Arcabasso S, Compagno E, Petraglia F, Ricca V. Tocophobia in the DSM-5 era: Outcomes of a new cut-off analysis of the Wijma delivery expectancy/experience questionnaire based on clinical presentation. J Psychosom Res. 2019 Jan;116:37-43. doi: 10.1016/j.jpsychores.2018.11.012. Epub 2018 Nov 20. PMID: 30654992.

Klabbers, G. A., van Bakel, H. J., van den Heuvel, M., & Vingerhoets, A. J. (2016). Severe fear of childbirth: its features, assesment, prevalence, determinants, consequences and possible treatments. Psychological Topics, 25(1), 107-127.

Overcoming Specific Phobia - Therapist Protocol: Edmund Bourne & Matthew McKay, 1998. New Harbinger Publications

O'Connell, M. A., O'Neill, S. M., Dempsey, E., Khashan, A. S., Leahy‐Warren, P., Smyth, R., & Kenny, L. C. (2019). Interventions for fear of childbirth (tocophobia). The Cochrane Database of Systematic Reviews, 2019(5), CD013321. https://doi.org/10.1002/14651858.CD013321

Nilsson C, Hessman E, Sjöblom H, Dencker A, Jangsten E, Mollberg M, Patel H, Sparud-Lundin C, Wigert H, Begley C. Definitions, measurements and prevalence of fear of childbirth: a systematic review. BMC Pregnancy Childbirth. 2018 Jan 12;18(1):28. doi: 10.1186/s12884-018-1659-7. PMID: 29329526; PMCID: PMC5766978.

Ryding EL, Lukasse M, Parys AS, Wangel AM, Karro H, Kristjansdottir H, Schroll AM, Schei B; Bidens Group. Fear of childbirth and risk of cesarean delivery: a cohort study in six European countries. Birth. 2015 Mar;42(1):48-55. doi: 10.1111/birt.12147. PMID: 25676793.

Scollato, A., & Lampasona, R. (2013). Tokophobia: when fear of childbirth prevails. Mediterranean Journal of Clinical Psychology, 1(1)

NICE Antenatal and Postnatal Mental Health Guidance. https://www.nice.org.uk/guidance/cg192

https://en.wikipedia.org/wiki/Tokophobia

פוביה ספציפית

(פוביה פשוטה)

כתיבה:  

אופיר ברגמן, MA, מאבחנת לקויות למידה

מור צח מוכתר, MA בפסיכולוגיה חינוכית

עדי נבו, MA, פסיכולוגית קלינית

דורון עמרן, MSW

מהי פוביה ספציפית?

פוביה ספציפית היא פחד או חרדה עזים ביחס לאובייקט או מצב ספציפי, שכמעט תמיד מעורר פחד/חרדה. 

עם הזמן המתמודד/ת מנסה להימנע ממצב או אובייקט זה, או סובל את נוכחותו תוך שהוא סובל מחווית פחד/חרדה עזה. 

החרדה חסרת פרופורציה ביחס לסכנה האמיתית הטמונה באובייקט או במצב (קיימת התחשבות אבחונית בקונטקסט התרבותי). 

המספר הממוצע של אובייקטים או מצבים פוביים אצל כל מתמודד עם פוביה ספציפית הוא 3  ו- 75% מהמאובחנים עם פוביה ספציפית פוחדים מיותר מאובייקט או מצב אחד. 

השכיחות הכוללת של פוביות ספציפיות לאורך החיים מוערכת ב- 12.8%, בעוד תתי-הסוגים של פוביות נעות בטווח שכיחות של 0.2% (פחד מהקאות, פוביה מזיהום) עד 5.0% (פוביות מבעלי חיים).

קיים יחס ישר בין כמות האובייקטים למידת המצוקה ופגיעה באיכות החיים.

הפחד/חרדה מתוחמים לאובייקט הפובי. מידת הפחד משתנה בהתאם לסמיכות הגירוי, ויכול להתרחש בין אם הוא נוכח בפועל או שיש ציפייה לנוכחותו.

מידת הפחד נעה בין חרדת ציפייה, התקף חרדה, ועד לעילפון וואזווואגאלי, אבל כמעט בכל מפגש עם הגירוי תתעורר תגובה סימפטטית של Fiight Flight ו/או תגובה רגשית חרדתית ו בעוצמה זו או אחרת.

המתמודד מבין שתגובתו מופרזת וחסרת פרופורציה, אבל מידת הסכנה שהוא מייחס למצב עדיין נוטה להיות מוגזמת וחסרת פרופורציה מציאותית. 

לרוב קיימת עוררות פיזיולוגית בנוכחות הגירוי, אבל מצבים וגרויים פוביים שונים מעוררים תגובות פיזיולוגיות שונות.

לעיתים קרובות מתפתחת בעקבות אירוע טראומטי – של המטופל או של אחר שהוא ראה – לרוב מתפתחת לפני גיל 10, הגיל הממוצע הוא 10. 

על אף שהרבה פחות נפוצה בקרב מבוגרים (לעומת ילדים), זו עדיין אחת ההפרעות הנפוצות בקרב מבוגרים.

סוגים של פוביות ספציפיות

יש המון סוגים של פוביות, חלקן מתוארות ברשימות המתייחסות למקורן, שמותיהן ולמאפיינים שלהן.

כפי שניתן לראות, הסוג השכיח ביותר הוא זואופוביה - פחד מבעלי חיים: 

הנה כמה סוגי פוביות שכיחות:

פחד מטיסות

פחד מאש

פחד גבהים

פחד ממים

פחד מברקים ורעמים

פחד מניתוח

פוביה מרופא שיניים

פחד ממוות

חרדה מעכברים וחולדות

פוביה ספציפית אצל ילדים ומתבגרים

ניתן לראות פחדים ספציפיים שאופייניים לתקופות שונות במעגל החיים, ויש פוביות וחרדות שכיחות יותר אצל ילדים ובני נוער. 

בתחילת הדרך, מגיל שנתיים עד 5, תופענה פוביות מבעלי חיים (בייחוד פחד מעכבישים ופחד מכלבים), משדים ומרוחות רפאים, פחד ממחלות, מהחושך ומפציעות פיזיות ופחד מדם.

בגילאים אלו בנים ובנות פוחדים באותה מידה, אבל החל מגיל ההתבגרות בנות מתחילות "להוביל" על הבנים, הבדל שנשאר יציב לאורך החיים.

במרבית המקרים פחדים בתקופת הילדות חולפים ללא התערבות מקצועית, בעיקר לאור התנסויות חוזרות ונשנות עם מושאי הפוביות.

בשנות ההתבגרות עוברים הפחדים להישגים לימודיים, יחסים חברתיים וגם קלסטרופוביה, פחד ממקומות סגורים. 

אבחון של פוביה ספציפית

פוביה ספציפית (specific phobia), או פוביה פשוטה, איננה כל כך פשוטה...

יש כמה קריטריונים לאבחון פוביה ספציפית, לפי ה-DSM-5:

• התגובה היא עקבית- המתמודדים תמיד מגיבים בפחד וחרדה לאובייקט (לא פעם כן ופעם לא). למשל, הפחד גורם לחרדה ופאניקה בעוצמות גבוהות, הפחד מוגזם ובלתי הגיוני ורגשות האימה נמשכים כ-6 חודשים או יותר.

• התגובה הפובית מרגישה כמו התקף חרדה. אבל להבדיל מהתקף חרדה, כאן מתעורר הפחד באופן ספציפי כלפי האוביקט הפובי בלבד. 

• קיימת הימנעות מהאובייקט או המצב המפחיד. בעקבות הפחד הרב, אנשים נוטים לפתח הימנעות כהתנהגות מגוננת, במטרה לא להתעמת שוב עם המצב / האוביקט הפובי. במידה ולא קיימת ברירה וקיים אילוץ להיחשף למצב מעורר הפוביה, יתעוררו סבל ומצוקה נפשית רבה. למשל-אדם עם פחד מטיסות לא יטוס, אם ממש לא תהיה לו ברירה- הוא יהיה במצוקה רבה לאורך כל הטיסה. 

• הפחד חייב להיות מוגזם, חסר פרופורציה ביחס לאיום הממשי, כשיש להתייחס להיבט התרבותי. לדוגמא, אדם חרדי שנרתע מאישה שתגע בו ברחוב מגיב באופן שמותאם לתרבות, לא בצורה פובית יש הקשר תרבותי שצריך לקחת בחשבון שמחליטים האם לאבחן או לא. מעניין שהקריטריון הזה השתנה מהמהדורה הקודמת של ה-DSM, בה נדרשה הבנה לגבי היות הפחד מוגזם (למשל, "אני יודע שהג'וק לא יעשה לי כלום, ובכל זאת אני פוחד ממנו"). ב-DSM- 5 מאבחנים פוביה ספציפית גם כאשר האדם לא חייב להראות שיפוט תקין לגבי הפחד המוגזם ביחס לסכנה. 

• תגובת הפחד יציבה, לפחות חצי שנה.

• הסימפטומים גורמים לפגיעה תפקודית. אם אין פגיעה בתפקוד- אפשר שהפוביה תגרום להרבה מצוקה. למשל, אנשים שימנעו ממשרות מסוימות כי הן מחייבות שימוש תדיר במעלית שמפחידה אותם,  או נהיגה שמעוררת בהם חרדה קיצונית. 

אבחנה מבדלת 

הסימפטומים אינם מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה אחרת. למשל, גועל מנוצה שמקורו בפחד מזיהום חיידקי מסמן כנראה הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD)  ולא פוביה ספציפית מנוצות. 

הימנעות - על מנת להבחין בין "חרדה נורמלית" לבין פוביה חשוב לבחון את מידת ההמנעות שמביאה בתורה לפגיעה בתפקוד: אם אדם סובל מחרדת טיסה ואינו אוהב לטוס אבל בכל זאת טס למטרות עבודה - אין כאן פוביה.  לעומת זאת- אם אותו אדם פונה לבוס ודורש שיעביר את נסיעות העבודה המחייבות טיסה לקולגה, יש כבר פגיעה בתפקוד שעשויה לבטא פוביה. 

מאפיינים אבחוניים נוספים של פוביה ספציפית

החרדה מתעוררת בעיקר במסגרת סיטואציות או אובייקטים מוגדרים היטב, שאינם מסוכנים באותו הרגע.

כתוצאה מכך, מתעוררת הימנעות, כך שכל מפגש עם הגירוי הפובי מעלה אימה. 

חרדה פובית היא בלתי מובחנת מבחינה סובייקטיבית, פיזיולוגית והתנהגותית מסוגי חרדה אחרים ויכולה לנוע מחוסר נוחות ועוד אימה. 

העובדה שאחרים אינם מתייחסים לגירוי כמסוכן לא ממש עוזרת. 

הגירוי צריך להיות חיצוני לאדם.

הגירוי הפובי מתוחם וברור, אך כל מגע או מחשבה על מגע עימו מעוררת את החרדה. 

לרוב מתעוררת הפוביה בילדות או בבגרות מוקדמת ויכולה להימשך לחודשים כאשר אינה מטופלת. 

חומרת המגבלה נובעת ממידת המאמץ להימנע מהגירוי הפובי. 

הסימפטומים הפסיכולוגיים או הפיזיולוגיים אמורים להיות ביטוי ראשי של החרדה, ולא משניים לסימפטומים מרכזיים אחרים כמו דלוזיה או אובססיה.

סיבוכים אפשריים של פוביות ספציפיות

למרות שפוביות ספציפיות נראות קלילות ביחס להפרעות נפשיות אחרות, יש הרבה סיבוכים, בעיות וסיכונים שמשפיעים על איכות החיים.

הנה 4 סיבוכים שכיחים: 

• בידוד חברתי:  הימנעות מהתנהגויות וממקומות שעלולים לעורר חרדה נוטה לגרום לבעיות לימודיות, מקצועיות משפחתיות וזוגיות. אצל ילדים יכולים להתבטא מחירי הבידוד בכישורים חברתיים לקויים בהשוואה לבני הגיל. 

• הפרעות מצב רוח:  בקרב מתמודדים עם עם פוביות ספציפיות קיימת תחלואה נלווית גבוהה יחסית של דיכאון, כמו גם הפרעות חרדה אחרות.

• שימוש לרעה בחומרים: הסטרס שחווה אדם שנאלץ לחיות לאורך שנים עם פוביה ספציפית קשה עלול להוביל להתמכרות לסמים, קנאביס או אלכוהול.

• הִתאַבְּדוּת - אובדנות אינה מאפיין בולט במיוחד של פוביות ספציפיות, אבל במצב חמור וללא טיפול הסיכון קיים.

גורמים וסיבות לפוביה ספציפית 

למה אדם אחד יפתח פוביה והאחר לא?

איך זה שאדם מסוים יפתח פוביה דווקא לאובייקט או מצב ספציפיים ולא לאחרים ובכלל מה גורם לפוביות? 

אנחנו יודעים שקיימים הבדלים אינדיווידואליים בלמידת פחד. 

אנשים הרי עוברים המון טראומות-  מדוע לא כל אדם שננשך מכלב מפתח פוביה מכלבים? 

• חוויות חיוביות קודמות כגורמי חוסן - אם יהיו לי כלבים כל חיי והרבה חוויות חיוביות, יש פחות סיכוי שאפתח פוביה מכלבים. לדוגמא, במחקר של Mineka ועמיתיה על פעוטות והשפעה של תצפית ישירה על תגובות הוריהם לעכבישים. בניסוי, צפו פעוטות בתגובה הרגשית של אחד ההורים לעכבישים. הממצאים מלמדים שבמידה והילד צפה קודם לכן בהורה רגוע ולאחר מכן את ההורה הפובי מגיב, הוא יפתח חוסן. סדר הלמידה מהווה פקטור חשוב בשאלת ההדבקה בפוביה.  

• חוויות חיים כגורמי סיכון - כאשר קיימות טראומות מינוריות בעבר, הן עלולות להוות קרקע לפריצת פוביה כאשר יופיע טריגר בהווה. למשל, יתכן שכל החיים התרחקת ונשמרת מכלבים, לאור התקלויות בחוויות לא נעימות, אבל מתונות, שלא הגיעו למסה הקריטית בה מתקבעת פוביה מכלבים (פעם קפץ עליך גור ידידותי, פעם אחרת נבח עליך כלב קנאי... ). עם זאת, ברגע שיתרחש אירוע טראומטי בהווה - למשל תינשך על ידי כלב - הסיכוי שתפתח פוביה גבוה יותר מהנורמה.

מוכנות אבולוציונית לפוביה

התגובות הפוביות אינן מתפתחות עבור כל אוביקט מסוכן. לפוביות יש תכונה מיוחדת - הן מתעוררות מול סכנות נוכחיות שהיו קיימות גם בשחר ההיסטוריה של האנושות. למשל, נחשים, חרקים, חושך, מים, ברקים ורעמים, גבהים. בעל חיים, שהיה קיים גם לפני מליוני שנים, הוא "מועמד טוב" לעורר פוביה. לעומת זאת, כלי נשק, ששייכים לעידן הטכנולוגי, לא יילמדו לרוב כפוביה.

מה ההסבר האפשרי לכך?  

פסיכולוגים אבולוציוניים משערים שפוביות אינן תולדה בלעדית של למידה, יש בהן אלמנט ביולוגי אבולוציוני, שהאדם פיתח מוכנות (פרה-דיספוזיציה) כלפיה. התופעה נקראת מוכנות מולדת ללמידה -PREPARED CLASSICAL CONDITIONING -  ישנה מוכנות ללמידה של התניית פחד מסוימת ולא אחרת. 

ישנן פוביות שלא ניתן להסביר דרך פרספקטיבה אבולוציונית (למשל פוביה מכפתורים), אך זה נכון שהפוביות הנפוצות הן כאלה. בסופו של דבר, בין אם ניתן להסביר זאת על ידי כך או לא, הטיפול הוא יעיל הן לפוביות אלה והן לפוביות אלה. 

מתי הפחד הופך לפוביה? >

טיפול פסיכולוגי בפוביות ספציפיות

חלק מהפוביות הספציפיות אינן מחייבות טיפול, בעיקר אם מדובר בפחד מגירוי שאינך נתקל בו בחיי היומיום (נחשים, נניח). יתירה מכך, לפי נתוני סקר נרחב, רק 30% מהמתמודדים עם פוביה קלינית ייפנו לטיפול פסיכולוגי. 

כאשר אדם מקבל החלטה לפנות לעזרה נפשית, מרבית הסיכויים שהפנייה תהיה בעקבות פוביה אחת ולא יותר, וסביר שתחלופנה שנים רבות מאז זיהה את המצוקה הראשונית. כאשר יפגוש פסיכולוג קליני, מכל גישה טיפולית, הוא יופנה ככל הנראה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שנחשב לטיפול קו ראשון עבור פוביות ספציפיות.

חשיפה

הטיפול כולל חשיפה חוזרת לגירויים מעוררי החרדה עד אשר אותם גירויים אינם גורמים עוד לתחושות חרדה ופאניקה. ישנן מספר דרכים לחשיפה כולל חשיפה בדמיון (לדמיין את המצבים מעוררי החרדה) וחשיפה במציאות.

לרוב, משלבים בין שתיהן.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

ככלל, טיפול CBT הוא הדרך הנכונה ביותר לטפל בפוביה ספציפית. 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי לפוביה כולל את ניתוק התגובה מהמצב או האובייקט ממנו המטופל פוחד.

באופן חלקי, CBT יכול לעשות זאת על ידי זיהוי דפוסי חשיבה בעייתיים ולא רציונליים, וסיוע לבחור בדרכי חשיבה חדשות וסתגלניות יותר לגבי מצבים מאתגרים.

למשל, במקרה של פוביה מחושך (ניקטופוביה), הטיפול יתמקד בהבנה והתנסות בכך ששהייה בחושך אינה מובילה בהכרח להשלכות שליליות.

הרפיה

הרפיה כוללת בין היתר תרגול נשימות עמוקות. היא מסייעת לאנשים להתמודד עם הלחץ ועם הסימפטומים הגופניים המתעוררים בעקבות הפוביות.

טיפול תרופתי

טיפול תרופתי נגד חרדה הוא לא תמיד הפתרון היעיל עבור אנשים עם פוביות ספציפיות, מה שנכון יותר עבור מטופלים עם הפרעת חרדה כללית.

קיים בסיס מחקרי מצומצם מאוד בדבר יעילות התרופות לטיפול בפוביות ספציפיות.

האם מפגש אחד מספיק לטפל בפוביה ספציפית?

טיפול במפגש אחד (One-Session Treatment) הוא פורמט טיפולי של חשיפה מאסיבית לטיפול בפוביה ספציפית.

טיפול OST משלב חשיפה לגירוי המפחיד, הדגמה למשתתף, אתגרים קוגניטיביים וחיזוק המטופל במפגש אחד בלבד שאורכו עד שלוש שעות לכל היותר.

בטיפול, המטופלים מתבקשים לדרג את האירועים המפחידים ואז נחשפים אליהם צעד אחר צעד, תוך שימוש בהתנסויות ההתנהגותיות בהכוונת המטפל.

המחקר תומך באופן כללי ביעילות הטיפול בפגישה אחת, למרות שיש צורך במחקרים שיתקפו את הממצאים על ידי שופטים בלתי תלויים, באמצעות מדגמים של מבוגרים וילדים, תוך שימוש בהשוואות ברורות יותר מול קבוצת פלסיבו או שיטות טיפול אחרות.

באופן כללי, טיפול במפגש אחד ממשיך להיות טיפול די מסקרן עבור פוביות ספציפיות. אולם יש עדיין צורך במחקר רב לצורך זיהוי המנגנונים המעצבים ומתווכים את השינוי.

טיפול במפגש אחד מתקיים גם במסגרת שיטת היפנוזה.

כתבה ב-MAKO על טיפול CBT בפוביה מדבורים במכון טמיר <

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון: 

24 בספטמבר 2025

מקורות והמלצות על מאמרים:

American Psychiatric Association. Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fifth Edition (DSM-5), American Psychiatric Association, Arlington 2013.

Becker ES, Rinck M, Türke V, Kause P, Goodwin R, Neumer S, Margraf J. Epidemiology of specific phobia subtypes: findings from the Dresden Mental Health Study. Eur Psychiatry. 2007 Mar;22(2):69-74. doi: 10.1016/j.eurpsy.2006.09.006. Epub 2006 Dec 8. PMID: 17157482.

Overcoming Specific Phobia - Therapist Protocol: Edmund Bourne & Matthew McKay, 1998. New Harbinger Publications

Cook, M., & Mineka, S. (1989). Observational conditioning of fear to fear-relevant versus fear-irrelevant stimuli in rhesus monkeys. Journal of Abnormal Psychology, 98(4), 448-459

Choy Y, Fyer AJ, Lipsitz JD. Treatment of specific phobia in adults. Clin Psychol Rev. 2007;27:266–286

Fredrikson, M., Annas, P., Fischer, H., & Wik, G. (1996). Gender and age differences in the prevalence of specific fears and phobia. Behaviour Research and Therapy, 34, 33–39

Fyer AJ.. Current approaches to etiology and pathophysiology of specific phobia. Biol Psychiatry. 1998;44:1295–1304

LeBeau RT, Glenn D, Liao B, et al. Specific phobia: a review of DSM-IV specific phobia and preliminary recommendations for DSM-V. Depress Anxiety. 2010;27:148–167

Magee, W. J., Eaton, W. W., Wittchen, H.-U., McGonagle, K. A., & Kessler, R. C. (1996). Agoraphobia, simple phobia, and social phobia in the National Comorbidity Survey. Archives of General Psychiatry, 53, 159–168

Ollendick, T. H., Raishevich, N., Davis, T. E., Sirbu, C., & Öst, L.-G. (2010). Specific Phobia in Youth: Phenomenology and Psychological Characteristics. Behavior Therapy, 41(1), 133–141

Strauss, C. C., & Last, C. G. (1993). Social and simple phobias in children. Journal of Anxiety Disorders, 7, 141–152

Wolitzky-Taylor KB, Horowitz JD, Powers MB, et al. Psychological approaches in the treatment of specific phobias: a meta-analysis. Clin Psychol Rev. 2008;28:1021–1037

Veale, D., Beeson, C., & Papageorgiou, A. (2025). Frequency of and sex distribution in specific phobia subtypes in a treatment-seeking sample. BJPsych open, 11(5), e164. https://doi.org/10.1192/bjo.2025.10767

Zlomke, k. (2008). One-Session Treatment of Specific Phobias: A Detailed Description and Review of Treatment Efficacy. Behavior Therapy. Volume 39, Issue 3, September 2008, Pages 207-223

https://www.haaretz.co.il/news/health/new-research/.premium-1.4103315

http://phobialist.com/

https://www.healthline.com/health/nyctophobia