מהי אלרגיה? 

תסמיני אלרגיה מוכרים לרבים מאיתנו, כמבוגרים וכילדים. 

וכמובן מבוגרים שהם גם הורים לילדים.

אלה יודעים מצוין כמה חשוב להתארגן על רשימת האלרגיות של האורחים בכל מסיבת יומולדת של הילד (צליאק וגלוטן זה רק הביייסיק...).

אז איך אלרגיה מתבטאת?

• גירוד.

• עיטוש.

• גודש באף.

• נזלת.

• קשיי נשימה (באסתמה).

• שיעול.

• כאבי גרון.

• עיניים אדומות ומגורות (דלקת בלחמית העין). 

• כאבי ראש.

הלם אלרגני (אנפילקסיס)

תסמונת קיצונית יותר ושכיחה פחות היא תגובה אלרגית אנפילקטית:

מדובר בהלם אלרגני, תגובת יתר של המערכת החיסונית המחייבת התערבות רפואית דחופה.

אנפילקסיס כוללת אנגיואדמה (נפיחות באיברים שונים בגוף), סחרחורות וקשיי נשימה והיא מופיעה בעקבות חשיפה לאלרגן.

המתמודדים עם סיכון להתפרצות מצבי חירום נושאים עמם מזרק אפיפן, שמחדיר לגוף מיידית כמות מדודה של אדרנלין. 

אינטואטיבית, נשמע הגיוני שאלרגיה מופיעה או מחריפה בעקבות ימים ארוכים של סטרס או מצוקה רגשית.

מצד שני, לא מן הנמנע שאנשים עם אלרגיות כרוניות (למשל אלרגיות עונתיות) סובלים מבעיות נפשיות,

זו הרי מגבלה שיכולה לפגוע בתפקוד מקצועי, זוגי וחברתי. 

 אז מה משפיע על מה? 

חשוב להיזהר מהסקה נחפזת מדי לגבי קשר סיבתי ביחסים המורכבים בין גוף לנפש.

בשאלה הזו נעסוק כאן, תוך הבנה צנועה שמדובר לרוב בקשר סטטיסטי (קורלציה) שהכיוון שלו לא סגור (סיבתיות).

מה אומרים לנו מחקרים על הזיקה בין אלרגיות לבין הפרעות נפשיות?

ובכן, מחקרי עבר הראו כי למתמודדים/ות עם אלרגיות יש סיכוי גבוה יותר לסבול גם מהפרעה נפשית אחת לפחות.

קבלו שתי דוגמאות שנמצאו מבוססות במחקרים:

• לאנשים עם דלקת עור אטופית (אסטמה של העור, או אטופיק דרמטיטיס) יש שכיחות גבוהה יותר של דיכאון, חרדה ואפילו סכיזופרניה.

• אסתמה ונזלת אלרגית (רניטיס, או קדחת השחת) נקשרו לסכיזופרניה, לדיכאון ולהפרעה דו-קוטבית. 

אלרגיה משפיעה על הנפש ולהיפך

קודם כל, חשוב לציין שלציבור הרחב יש דעה קדומה כלפי מתמודדים/ות עם אלרגיות.

למשל, סקר בריטי מ-2022 מלמד כי יותר משליש מהנשאלים הביעו תפיסות שליליות לגבי אנשים עם אלרגיות - 

37% מהנשאלים הסכימו ש"אנשים מגזימים בחומרת האלרגיה שלהם", ו-35% ש"אנשים מזייפים את האלרגיה שלהם כדי להימנע ממזונות מסוימים".

מחקר בריטי שפורסם לקראת סוף 2021 מאשר את הקורלציה בין אלרגיות לבעיות נפשיות.

המחקר מצא השפעה הדדית של אלרגיות על בעיות נפשיות ושל בעיות נפשיות על אלרגיות. 

החוקרים השתמשו במערך מחקר אקראי בחיפוש אחר יחסים סיבתיים בין הפרעות נפשיות ברמה הגנטית לבין אלרגיות בכלל, ובין הפרעות נפשיות לאסתמה, דלקת עור אטופית ונזלת אלרגית בפרט.

המשתנים הנפשיים שנחקרו היו דיכאון קליני, הפרעות חרדה, הפרעה דו-קוטבית, סכיזופרניה ותכונת אישיות של נוירוטיות. 

בעוד שמחקר זה מצא רק אינדיקציה קלושה ובלתי-משמעותית ליחסים סיבתיים, לא ניתן לשלול אותם לחלוטין, והחוקרים אף מצביעים בכל זאת על כמה מנגנונים סיבתיים שייתכן וחמקו מהניתוח שביצעו. 

החוקרים מצאו קשרים מגוונים בין אלרגיות לבין הפרעות נפשיות: 

ֿ

אלרגיות ודיכאון

לרוב האנשים הסובלים מאלרגיות אין גם דיכאון, ולרוב הלוקים בדיכאון אין אלרגיות.

ניתן אולי להתייחס לאלרגיה כאחד מגורמי הסיכון לדיכאון. 

המחקר שאנו מתייחסים אליו זיהה מתאם חיובי חזק בין דיווח עצמי על דיכאון, הפרעת דיכאון קליני ואלרגיות באופן כללי, כמו גם בין אסתמה, דלקת עור אטופית ונזלת אלרגית לבין דיכאון. 

אלרגיות והפרעות שינה

צריך גם לקחת בחשבון שקיים קשר בין אלרגיות לבין בעיות שינה וידוע כי בעיות שינה קשורות חזק בדיכאון. 

למשל, באחד המחקרים דווחה עייפות-יתר בקרב 60% מהסובלים מאלרגיות, כאשר 80% מהם טענו שהם חשים עייפות כתוצאה מתסמיני האלרגיה. 

לבסוף, שינויים ברמת האנרגיה והעירנות יכולים לנבוע גם מתופעות לוואי של תרופות נוגדות אלרגיה נפוצות, כגון אנטי-היסטמינים.

אלרגיות וחרדות

אלרגיות נקשרו באופן כללי לחרדה, עם קשר חיובי חזק יותר לדלקת עור אטופית מאשר לאסתמה או נזלת אלרגית. 

מחקר מ-2019 מלמד כי מתמודדים/ות עם הפרעת חרדה כללית (GAD), נטו לסבול במקביל גם מאלרגיה עונתית לדשא או לאבק, אך לא לחתולים או לכלבים.

אלרגיות והפרעה דו-קוטבית

אסתמה נקשרה להפרעה דו-קוטבית, כמו גם אלרגיות בכלליות. 

מומחים עומדים על הקשר הבעייתי בין טיפול באלרגיות באמצעות סטרואידים לבין החמרת המצב הנפשי בקרב מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית. 

אלרגיות וסכיזופרניה

סוג האלרגיה היחיד שנקשר לסכיזופרניה הוא נזלת אלרגית.

באופן מפתיע (אולי) השפעתה הייתה דווקא מונעת ומגנה, כלומר אנשים עם נזלת אלרגית נמצאו בסיכון נמוך יותר ללקות בסכיזופרניה, או להיפך. 

אלרגיות ונוירוטיות

אלרגיות באופן כללי, כמו גם אסתמה ודלקת עור אטופית, נקשרו לנוירוטיות, וכך גם נזלת אלרגית, אם כי בצורה פחות נרחבת.

לפי מחקר שפורסם באמצע שנות ה-2000, נמצא קשר בין אלרגיות לנוירוטיזם בקרב נשים, אך לא אצל גברים. 

האם טיפול באלרגיות מפחית קשיים נפשיים?

אמרנו שאנחנו נאלצים לקבל את ההנחה שלא ברור מה גורם למה, אבל יש לפחות רמזים לכיוון:

בשנת 2013, צוות חוקרים גילה כי לא רק שאלרגיות קשורות לשכיחות מוגברת של חרדות והפרעות מצב רוח אצל מבוגרים, אלא שמי שקיבל טיפול באלרגיות שסבל מהן נטה פחות לסבול מהפרעות מצב רוח או חרדה, בהשוואה לאלה שהאלרגיות שלהם לא טופלו. 

אם כך, ניתן להבין כי טיפול באלרגיות, השייך לתחום האלרגולוגיה, עשוי לשפר תסמיני דיכאון וחרדה.

מעניין להתחקות אחר הסבר פתופיזיולוגי מעניין: 

נזלת אלרגית משחררת ציטוקינים, סוג של חלבון דלקתי.  החלבון זה יכול להשפיע לרעה על תפקוד המוח, וקיים קשר בין רמות הציטוקינים לבין עצבות, חולשה, ריכוז ירוד, ישנוניות מוגברת. דכדוך ודיכאון.

מילה לסיום, שיכולה לחסוך סבל מתופעות אלרגיות:

קיימת הסכמה גורפת בין מומחים כי קו ההגנה הראשון נגד אלרגיות הוא הגבלת החשיפה לאלרגנים הגורמים להם.

אלרגנים שכיחים כוללים, למשל, את קרדית אבק, שיערות וקשקשים של בעלי חיים ועובש שצומח באדמה ובקירות הבית.

ומה למדנו על אלרגיה לחיסון לקורונה? 

שיעור התגובות האלרגיות לחיסון של פייזר גבוה יותר בקרב אנשים עם אלרגיות, במיוחד בקרב תת-קבוצה עם היסטוריה של אלרגיות בסיכון גבוה (Shavit et al, 2021).

מעניין לבדוק את זה באינטראקציה עם התלאות הנלוות לבריאות הנפש בקורונה. 

ונקנח לפחות במשהו אחד טוב - 

מחקר חדש מצא שמתמודדים עם תופעות אלרגיות (כמו דקלת אלרגית או אקזמה) מצויים בסבירות נמוכה יותר מהנורמה להידבק בקורונה (Holt et al, 2021).

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

14 בדצמבר 2025

מקורות:

Goodwin, R. D., Galea, S., Perzanowski, M., & Jacobi, F. (2012). Impact of allergy treatment on the association between allergies and mood and anxiety in a population sample. Clinical and experimental allergy : journal of the British Society for Allergy and Clinical Immunology, 42(12), 1765–1771. https://doi.org/10.1111/j.1365-2222.2012.04042.x

Goodwin RD, Castro M, Kovacs M. Major depression and allergy: does neuroticism explain the relationship? Psychosom Med. 2006 Jan-Feb;68(1):94-8. doi: 10.1097/01.psy.0000195797.78162.f4. PMID: 16449417.

Gupta, E., Conway, A. E., Kartha, N., Verdi, M., Madan, J., Anagnostou, A., Abrams, E. M., Greenhawt, M., White, A., Mustafa, S. S., Huntley, A. P., Johnson, J. A., & Shaker, M. (2025). When life gets complicated: Food allergy, food insecurity, mental health, and substance use disorder. Annals of Allergy, Asthma & Immunology, 135(6), 634-641. https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S1081120625002741

Harter K, Hammel G, Krabiell L, Linkohr B, Peters A, Schwettmann L, Ring J, Johar H, Ladwig KH, Traidl-Hoffmann C. Different Psychosocial Factors Are Associated with Seasonal and Perennial Allergies in Adults: Cross-Sectional Results of the KORA FF4 Study. Int Arch Allergy Immunol. 2019;179(4):262-272. doi: 10.1159/000499042. Epub 2019 Apr 24. PMID: 31018198.

Holt H, Talaei M, Greenig M, Zenner D, Symons J, Relton C, Young KS, Davies MR, Thompson KN, Ashman J, Rajpoot SS, Kayyale AA, El Rifai S, Lloyd PJ, Jolliffe D, Timmis O, Finer S, Iliodromiti S, Miners A, Hopkinson NS, Alam B, Lloyd-Jones G, Dietrich T, Chapple I, Pfeffer PE, McCoy D, Davies G, Lyons RA, Griffiths C, Kee F, Sheikh A, Breen G, Shaheen SO, Martineau AR. Risk factors for developing COVID-19: a population-based longitudinal study (COVIDENCE UK). Thorax. 2021 Nov 30:thoraxjnl-2021-217487. doi: 10.1136/thoraxjnl-2021-217487. Epub ahead of print. PMID: 34848555.

Jaruvongvanich V, Mongkolpathumrat P, Chantaphakul H, Klaewsongkram J. Extranasal symptoms of allergic rhinitis are difficult to treat and affect quality of life. Allergol Int. 2016;65(2):199-203. doi:10.1016/j.alit.2015.11.006

Shavit R, Maoz-Segal R, Iancovici-Kidon M, et al. Prevalence of Allergic Reactions After Pfizer-BioNTech COVID-19 Vaccination Among Adults With High Allergy Risk. JAMA Netw Open. 2021;4(8):e2122255. doi:10.1001/jamanetworkopen.2021.22255

Verdi, M., Candido, D., Madan, J., Bernstein, J. A., Bukstein, D., Anagnostou, A., ... & Shaker, M. (2025). Addressing anxiety and depression in the allergy clinic through motivational interviewing, brief cognitive behavioral therapy, and curious questions. The Journal of Allergy and Clinical Immunology: In Practice, 13(8), 1960-1969.e2. https://doi.org/10.1016/j.jaip.2025.05.020

https://www.allergyuk.org/news/its-allergy-awareness-week-2/

מה זה וגיניסמוס?

וגיניסמוס הוא מצב בו השרירים בנרתיק האישה מתהדקים ומונעים או מקשים על חדירה וגינלית. 

התחושה היא של כאב חד ואינטנסיבי, שיכול להתרחש לפני, במהלך או לאחר יחסי מין, מה שעלול לגרום למצוקה, בעיות בזוגיות וגם קשיי פוריות.

וגיניסמוס משפיעה על כאחוז מאוכלוסיית הנשים, אולם ההערכה היא כי מדובר בשיעור נמוך מהמציאות, עקב הימנעות של נשים רבות מפנייה לאבחון ולטיפול. 

סוגים של וגיניסמוס

ישנם שני סוגים עיקריים של וגיניסמוס: 

וגיניסמוס ראשוני

המתמודדת סובלת מכאבים בכל חדירה לנרתיק, או שמעולם לא החדירו דבר לנרתיק.

זה נקרא גם וגיניסמוס לכל החיים (Lifelong Vaginismus).

וגיניסמוס מִשׁנִי

המתמודדת קיימה יחסי מין בעבר, ללא כאבים, אולם כעת לההם הפכו יות קשים או בלתי אפשריים.

מצב זה נקרא גם וגיניסמוס נרכש (Acquired Vaginismus).

מה גורם לווגיניסמוס?

הפרספקטיבה הקלינית כלפי וגיניסמוס התמקדה בעבר בביטוי גופני של בעיה פסיכולוגית או פסיכוסומטית, אולם ההתייחסות העכשוויית אל ההפרעה ואל מקורותיה, חותרת לאינטגרציה המשלבת מקורות פיזיולוגיים ונפשיים.

גורמים תורמים להפרעה יכולים לכלול:

• הפרעת חרדה.

• פציעות במהלך לידה, כמו קרעים בנרתיק.

• ניתוח קודם.

• פחד ממין או רגשות שליליים כלפי יחסי מין, לעיתים בגלל פגיעה מיניה, אונס או טראומה בעבר.

דלקות וזיהומים בדרכי ​​השתן ופטריות עלולים להחמיר את הכאבים שמאפיין את ההפרעה. 

סיבוכים אפשריים

וגיניסמוס יכולה להשפיע לרעה על חיי המין של המתמודדת, כמו גם על מערכת היחסים עם בן/ת הזוג.

בנוסף, לתופעה יש השפעה על המצב הנפשי ולהוביל להגברת חרדה.

במצבים של קושי בכניסה להריון, וגיניסמוס עשוי הלהפוך מטרה זו למאתגרת יותר. 

איך מטפלים בווגיניסמוס?

וגיניסמוס היא הפרעה שניתן לטפל בה.

למשל טיפול ב-Eye Movement Desensitization and Reprocessing (EMDR) מתואר כהצלחה במקרה של וגיניסמוס עמיד לטיפול בעקבות טראומה מינית בילדות, מה שמדגיש את החשיבות של התייחסות לגורמים פסיכולוגיים בסיסיים (Alici et al., 2016).

גם טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) נמצא יעיל בטיפול בוואגיניסמוס עם קשיי פוריות לטווח ארוך, כאשר מטופלות אחרי הטיפול יכלו לקיים יחסי מין משביעי רצון  (Eivazi et al., 2019).

השימוש במרחיבים לנרתיק וביופידבק, בשילוב עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי, הראה שיפור משמעותי בתפקוד המיני ובהצלחה בקיום יחסי מין (Nejat et al., 2020).

טיפול מיני בהפרעה עשוי לכלול תרגול טכניקות הרפיה, חדירה הדרגתית לנרתיק או החדרת אצבע בהדרגה (כלי מוכר בטיפול התנהגותי, שנקרא דסנסיטיזציה שיטתית).

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

13 בפברואר 2024 

מקורות:

Alici, Y., Kapucu, B., & Kaya, B. (2016). Efficiency of EMDR on a woman with vaginismus who has repetitive sexual assault in childhood. The Journal of Clinical Psychiatry, 19, 97-100. https://doi.org/10.5505/kpd.2016.96268.

Eivazi, A., Sarlati, M., Mohammadi, G., Eivazi, F., & Esmaeilpour-Bandboni, M. (2019). Treatment of Two Cases of Vaginismus following Long-term Infertility with Cognitive Behavioral Therapy: Case Report. Iranian Journal of Psychiatry and Nursing, 7(2), 10-14.

Nejat, M., boland, E., & Tarzimoghadam, M. (2020). The effectiveness of functional electrical stimulation - biofeedback with sexual cognitive-behavioral therapy in the treatment of grade 3 and 4 Lamont vaginismus and pregnancy rate of treated individuals.. Sarem Journal of Reproductive Medicine. https://doi.org/10.52547/sjrm.5.2.67.

מהי הפרעת היטהרות?

הפרעת היטהרות מוגדרת ע״י התנהגויות היטהרות חזרתיות במטרה להשפיע על משקל הגוף, ללא התקפי זלילה.

התנהגות של היטהרות כוללת הקאה, פעילות גופנית מופרזת, צום קיצוני, שימוש במשלשלים או משתנים (גלולות מים), חוקנים, קפאין או חומרים משתנים אחרים לשחרור מהיר של מזון ונוזלים בגוף.

בני נוער המקיימים התנהגויות של טיהור מחפשים באינטרנט טיפים להקלת הטיהור, על דרכים לעשות זאת, מאכלים המעוררים היטהרות בקלות ודרכים להסתרת ההתנהגות. 

הפרעת היטהרות היא הפרעה חמורה ומסכנת חיים.

עם זאת, ניתן לטפל בה. 

מבחינת סיווג, הפרעה זו נחשבת להפרעת אכילה,  תחת אבחנת מטרייה של ״הפרעות האכלה או אכילה ספציפיות אחרות״ (OSFED) ב-DSM-5 (מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות).

במהדורות הקודמות למהדורה 5 של המדריך, הדבר נודע כ״קריטריוניים דיאגנוסטיים להפרעות אכילה שאינן מוגדות״ (EDNOS).

אפשר לומר שהפרעת היטהרות נמצאת בפער פסיכודיאגנוסטי, שנמצא בין אנורקסיה לבולימיה, מה שהופך אותה ״ללא ממש אנורקסיה״ ו״לא ממש בולימיה״.

יחד עם זאת די קשה להבחין את ההפרעה במהימנות מלאה משתי ההפרעות הללו.

מתוך נתונים המתבססים על מטופלים המחפשים טיפול בהפרעת אכילה, הפרעת היטהרות מופיעה אצל 5% עד 10% מהפונים המבוגרים ו -24% עד 28% מהפונים המתבגרים. 

סימפטומים של הפרעת היטהרות

הפרעות אכילה הן מורכבות ומציגות טווח רחב של תסמינים רגשיים, התנהגותיים וגופניים.

הסימפטומים הבאים, המשמשים לאבחנת OSFED, הם בין התסמינים הספציפיים של הפרעת היטהרות:

• ביטוי התנהגויות וגישות המצביעות על כך שאובדן משקל, דיאטה ושליטה באוכל הפכו לדאגות העיקריות.

• טרדות ודאגות סביב סוגיות של משקל, אוכל, קלוריות, אחוזי שומן ודיאטות.

• השלכת מזון או אכילה בררנית המתבטאת בהימנעות ממאכלים מסוימים, או מקבוצות מזון שלמות, כמו פחמימות או שומן.

• הליכה לשירותים אחרי הארוחות, שימוש לרעה במשלשלים או במשתנים, הפגנת סימנים ו/או ריחות של הקאה, צומות מוגבלים בזמן.

• הימנעות מאכילה בנוכחות אחרים, התנהגות הנראית כאי-נוחות בזמן אכילה משותפת, עד כדי פיתוח פחד מפני אכילה בפומבי.

• פיתוח טקסי אכילה, כמו צריכת סוג אחד של מזון, אכילת מזונות זהים בחלונות זמנים קבועים כל יום, לעיסה מוגזמת, או הקפדה שמאכלים שונים לא יגעו אחד בשני בצלחת (תכלס, זו חלוקה נורמטיבית שכולנו מכירים -  צריך אוסף נרחב של תסמינים כדי שתהיה תמונה של הפרעה נפשית). 

• דילוג על ארוחות או אכילת כמויות זעירות.

• תחושה משתמשכת של אובדן שליטה. 

• אימונים ארוביים קיצוניים, בכל מזג אוויר ובכל מצב גופני, במטרה ״לשרוף קלוריות״.

• הפגנת דאגה קיצונית בנוגע למשקל וצורת הגוף.

• בדיקות תכופות מול המראה של מה שנתפס כפגמים גופניים חיצוניים.

• רמות גבוהות יותר של פסיכופתולוגיה כללית, מצוקה רגשית, פתולוגיה נוספת של אכילה והפרעות אישיות.

• תנודות קיצוניות במצב הרוח.

• תחושת קור תמידית.

• קושי לישון.

• עור, שיער וציפורניים יבשים.

• קשיי בריכוז.

• הפרעות בווסת החודשית, הפרעות הורמונליות כמו אי-הופעה או אי-סדירות של המחזור.

• חולשה בשרירים.

• סחרחורות.

• בעיות בשיניים, כמו דהיית צבע, ארוזיה (חשיפת פני השן עם הישחקות הזגוגית) ופיתוח רגישות-יתר.

• סיבוכים של הקאה מכוונת, כמו דימומים קטנים בעיניים, פצעים וצלקות על כפות הידיים והתנפחות בלוטות הרוק.

גורמים

לרוב, הפרעות אכילה מופיעות בגיל הנעורים המאוחר ובבגרות המוקדמת, אבל לעתים קרובות גורמי הסיכון נוכחים כבר בתחילת גיל ההתבגרות.

להפרעת היטהרות אין גורם יחיד. בדומה להפרעות אכילה אחרות היא נוצרת כתוצאה משילוב בין כמה גורמים.

לעתים קרובות הפרעות אכילה, כמו הפרעת היטהרות, מתרחשות במקביל להפרעות פסיכיאטריות אחרות, כמו הפרעות חרדה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) ובעיות של התמכרות לאלכוהול וסמים.

זאת ועוד, גנים ותורשה יכולים גם הם לשחק תפקיד בסיכון מוגבר לפתח הפרעת אכילה.

תכונות אישיות, רגשות, דפוסי חשיבה וגורמים סביבתיים וביולוגיים מסוימים עשויים להיות אחראיים לכך.

מתח יכול לגרום לכל אחד לפעול באימפולסיביות מוגברת, ולמתמודדים/ות הפרעת אכילה, הוא יכול לגרום להגבלה, היטהרות אחרי ארוחות או להתקפי זלילה.

ידוע כי לחץ יכול משפיע על הפרעת אכילה, אבל לא ניתן לדעת מראש מהו כיוון ההשפעה. 

הפרעת היטהרות קשורה גם לסיכון מוגבר להתאבדות ולפגיעה-עצמית מכוונת.

אבחון

כדי לאבחן הפרעת היטהרות על האדם להציג התנהגויות האכלה או אכילה הגורמות למצוקה קלינית משמעותית וללקות, אך אינן עונות על הקריטריונים לאף סוג אחר של הפרעה, כמו אנורקסיה, בולימיה או הפרעת אכילת יתר (BED).

זיהוי התנהגויות היטהרות (כמו התעמלות מופרזת, הקאה ושימוש במשלשלים ומשתנים) וסיבוכים של התנהגויות מטהרות יכולים לעזור למטפלים לאבחן את ההפרעה.

אבחנה מבדלת בין הפרעת היטהרות לבין בולימיה

הגורם המבדיל העיקרי ביניהן הוא שאנשים עם הפרעת היטהרות אינם זוללים. הם עלולים לחוות רגשות של בושה או אשמה אחרי האכילה, אך גם לאחר שאכלו כמויות קטנות של אוכל.

זאת ועוד, ישנם מטפלים וחוקרים שמציעים לשנות את הקריטריונים לאבחנה של בולימיה, כך שהאבחנה תכלול גם מתמודדים/ות שחשים אובדן שליטה כאשר הם אוכלים או כאלה שאוכלים באופן שונה מכפי שהיו אמורים באופן נורמלי, אך אינם אוכלים כמויות גדולות.

במצב כזה, יוכלו אולי להחשיב אנשים עם הפרעת היטהרות לכאלה שיש להם בולימיה.

טיפול

לרוב הטיפול בכל הפרעת אכילה מוצלח יותר ככל שהזיהוי מוקדם יותר.

הטיפול משלב גישה מולטידיסציפלינרית, הכוללת הדרכה מרופא, דיאטנית, פסיכיאטר, פסיכותרפיסט ומטפלים נוספים ע״פ הצורך.

מסלול הטיפול משתנה בהתאם לחומרת ההפרעה.

לעתים קרובות, טיפול יחיד לא יהיה יעיל עבור כל אדם עם הפרעת אכילה, ולכן יהיה נכון לבחור בגישה של התאמת הטיפול למטופל.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יעיל במיוחד להתמודדות עם הפרעות אכילה ופעמים רבות מטפלים בהפרעת היטהרות באמצעות CBT מוגבר, וריאציה של CBT שפותחה ע״מ לסייע למטופלים עם הפרעות אכילה.

למרות שיש מעט מאוד מחקר על טיפולים שנתפרו במיוחד להפרעת היטהרות, המחקרים שכן זמינים מציעים שאין הבדל בתוצאת הטיפול בין אנשים עם הפרעת היטהרות לבין כאלה עם אנורקסיה או בולימיה.

פרוגנוזה

ככלל,  הטיפול בהפרעות אכילה עשוי להיות קל וקצר יותר כאשר הוא מתחיל לפני הפיכתן לכרוניות, אך אפילו אנשים שחוו הפרעות אכילה לאורך שנים יכולים להחלים.

התמודדות

לבני משפחה של אנשים עם הפרעת אכילה ההתמודדות עשויה להיות מאתגרת ודרושה רשת תמיכה חזקה. חשוב שהאדם יטפל בצרכיו ויבקש עזרה אך יזדקק לה.

יש לשקול לחפש יעוץ שיעזור לפתור רגשות ומצבים.

מומחים לבריאות הנפש יכולים גם לסייע ליצור כלי התמודדות ויש משאבים רבים לסיוע לאנשים שחיים עם הפרעת היטהרות.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Forney, K. J., Haedt-Matt, A. A., & Keel, P. K. (2014). The role of loss of control eating in purging disorder. The International journal of eating disorders, 47(3), 244–251. https://doi.org/10.1002/eat.22212

Keel P. K. (2019). Purging disorder: recent advances and future challenges. Current opinion in psychiatry, 32(6), 518–524. https://doi.org/10.1097/YCO.0000000000000541

Keel PK, Forney J, Kennedy G. Clinical Handbook of Complex and Atypical Eating Disorders. Oxford University Press. 2018.

Keel PK, Wolfe BE, Gravener JA, Jimerson DC. Co-morbidity and disorder-related distress and impairment in purging disorder. Psychol Med. 2008 Oct;38(10):1435-42. doi: 10.1017/S0033291707001390. Epub 2007 Sep 10. PMID: 17825120.

Smith, K. E., Crowther, J. H., & Lavender, J. M. (2017). A review of purging disorder through meta-analysis. Journal of abnormal psychology, 126(5), 565–592. https://doi.org/10.1037/abn0000243

מה זה קופים מעופפים?

המונח 'קופים מעופפים׳ מתאר התעללות באדם באמצעות שלוח (Abuse by Proxy).

מדובר במצב בו אדם מתעלל (צד א׳) באדם אחר (צד ב׳), תוך שהוא נעזר ב׳קוף מעופף׳ (צד ג׳) המתקף ומחזק את מתקפותיו כלפי הנפגע.

למשל, קופים מעופפים יכולים לעזור בביסוס שמועות ותוכן רכילותי פוגעני, לתקף את עלילת השיימינג שמפעיל המתעלל, להאשים, לתקוף מילולית, לעוות את האמת, לרגל כדי להעביר מידע על הקורבן, לאיים, להתעמת או להטריד את הנפגע ואף לסייע ברצח האופי שנעשה לו. 

כל אחד יכול להיות קוף מעופף 

התפקיד של קופים מעופפים יכול להינתן למגוון דמויות בחיי הנפגע בכל מצב נתון: 

הם יכולים להיות בני משפחה, חברים, עורכי דין, חברים או עמיתים לעבודה.

התנאי היחיד הוא שהמתעלל מצליח לשכנע את הקוף לקבל את נרטיב השמצת הקורבן ולפיכך לקדם את מטרת הפוגע. 

מהו מקור המונח?

המונח קוף מעופף נטבע על שם הקופים המעופפים, בעלי נוצות הציפור, מתוך הסרט ה׳קוסם מארץ עוץ׳ (1939). 

הקופים בסרט נשלטו על ידי המכשפה המרושעת של משרתי הצפון, שהשתמשה בהם כדי לחטוף את דורותי ואת כלבה, טוטו.

האם המתעלל והקוף המעופף שותפים? 

לא בהכרח.

הפוגע משטה וזורק בקלות את הקופים המעופפים לאחר שמילאו את תפקידם, כלומר קידמו את מטרתו והסבו את הנזק המתבקש לקורבן.

למשל, בתהליך של גזלייטינג, המתנהל בחסות זוגיות רעילה, בן/ת זוג נרקיסיסט או פסיכופט מערער במזיד את תפיסת המציאות של בת הזוג.

בתהליך כזה קוף מעופף יכול להיות קרוב משפחה של הקורבן (למשל, אחיה הגדול) המצדד בספק לגבי שפיות דעתה. 

יש שני סוגים של קופים מעופפים - 

נאיביים ושותפים: 

קופים מעופפים נאיביים

קופים נאיביים, בניגוד לקופים שותפים, משוטים ומולכים שולל ע״י הפוגע.

הם מאמינים בלב שלם בעובדות האלטרנטיביות שהנרקיסיסט מייצר אודות הקורבן, אפילו שהן לעתים קרובות סותרות את עצמן.

הקוף הנאיבי הוא בד״כ אדם שרוצה מאוד להתקבל על ידי אדם אחר, או שבעצמו נפל קורבן להתליך פוגעני וחותר באופן לא מודע להזדהות עם דמות התוקפן.

הוא מתאפיין בדימוי עצמי נמוך, לעיתים סובלים מהפרעת אישיות תלותית המתבטאת כאן בנטייה להעריץ דמויות כריזמטיות.

לעיתים הקוף הנאיבי חווה התעללות נרקיסיסטית בהווה, ע״י אותו אדם שמפעיל עליהם מניפולציות כקופים.

קופים שותפים

קופים שותפים הם קושרי קשר עם המקרבן תוך היותם מודעים לתרומתם בהתעללות.

כאשר הקוף השותף הוא בעצמו נרקיסיסט או פסיכופט, סביר שיעשה בנקודת זמן כלשהי טוויסט בעלילה, כדי לקדם את מטרותיו האישיות, גם כאשר אינן בהלימה עם אלה של המקרבן המקורי.  

כשחושבים על זה, אפשר להבין מדוע קשה כל כך לקופים מעופפים להגיע להבנה או לקחת אחריות על תפקידם בעלילה.

מנגנוני ההגנה המרכזיים בהם הם משתמשים, מורליזציה והכחשה, מעניקים כסות עוטפת ונעימה של אמונה בצידקת הדרך.

זה נכון כפליים כאשר הפוגע מנכס לעצמו את תפקיד הקורבן. 

מוזמנים/ות לצפות בסרטון עם הסבר מנקודת ראות ממש מעניינת: 

אדם המאובחן בעצמו כסובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית

מסביר על הדינמיקה הפתולוגית של הפוגע עם קופים מעופפים - 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Natalie Frank, Ph.D (2020). Narcissists Use Flying Monkeys to Torment Their Targets but We Can Neutralize Them With the Right Strategies. https://medium.com/publishous/narcissists-use-flying-monkeys-to-torment-their-targets-but-we-can-neutralize-them-with-the-right-af5213a492f8

מהו כשל / טעות התכנון?

טעות התכנון (Planning Fallacy) היא הטיה קוגניטיבית שנחקרה בתחום הפסיכולוגיה החברתית.

היא מתבטאת בנטייה האנושית להמעיט בהערכת הזמן הנדרש להשלמת משימה עתידית, למרות הידיעה כי משימות קודמות לקחו בדרך כלל זמן רב יותר מהמתוכנן.

כשל התכנון הוגדר לראשונה בשנת 1979 על ידי הפסיכולוגים הישראלים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי.

המחירים של כשל התכנון עשווים להיות נסבלים כאשר משרד התחבורה מעדכן כל פעם מחדש את מועד הסיום המשוער של הרכבת הקלה בתל אביב.

זה ״רק״ כסף ואיכות חיים.

לעומת זאת, כאשר מדובר, למשל, בהערכת זמנים שאננה מדי בחדר ניתוח כירורגי, או בניוד איבר להשתלה, כשל התכנון עלול להיות הרה גורל.

איך להתמודד עם טעות התכנון?

הנה 3 טיפים יעילים להפחתת ההטיה בתכנון: 

• להשתמש בנתונים מפרויקטים קודמים כדי לחזות את לוחות הזמנים העתידיים של הפרויקט. ההיסטוריה היא מדריך מצוין וביכולתה להעניק תמונה מהימנה לגבי הבדלים בין פנטזיה למציאות. 

• לאמץ עמדה פסימית יותר.

• לבקש מאיש מקצוע בלתי תלוי לעבור על לו״ז התוכנית. 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Buehler, R., Griffin, D., & Ross, M. (1994). Exploring the "planning fallacy": Why people underestimate their task completion times. Journal of Personality and Social Psychology, 67(3), 366–381. https://doi.org/10.1037/0022-3514.67.3.366

Katt BM, Tawfik A, Lau V, Padua F, Fletcher D, Stamos B, Aita D, Conte E, Saxena A, Hornstein J. The Planning Fallacy in the Orthopedic Operating Room. Cureus. 2021 Jan 2;13(1):e12433. doi: 10.7759/cureus.12433. PMID: 33552753; PMCID: PMC7854319.

מהו טיפול לחידוש קשר (Reunification Therapy)?

טיפול לחידוש קשר, או טיפול לאיחוד מחדש, הוא סוג של טיפול משפחתי שמטרתו לשקם קשר הורה-ילד במערכות יחסים. 

עבודת הורות משותפת היא יעוץ זוגי והורי להורים שכבר אינם ביחד.

התהליך עשוי להתקיים במקביל, או לאחר, תיאום הורי. 

הטיפול מדגיש חיבור, מקדם תקשורת בריאה ועובד על ריפוי פגיעות בקשר.

הטיפול מכוון לשיפור מערכות יחסים במשפחה או לטיפול בניכור הורי. 

יעדו העיקרי הוא לייסד אמון בין הורה לילד, בהתאם לקצב ההתקדמות האישי של הילד. 

איך הטיפול עובד?

עבודת איחוד מחדש יכולה לקחת זמן, למרות שיש גם תכניות אינטנסיביות קצרות טווח.

במרבית המקרים טיפול איחוד מחדש מתרחש אחרי גירושים עם קונפליקט משמעותי. 

המטפל יעזור בזיהוי לילד/ה ולהורה לזהות מה השתבש ולאחר מכן ימליץ על נקיטת צעדים שנועדו לגשר על הפערים בדינמיקה המשפחתית.

לעתים קרובות ההפניה לטיפול איחוד מחדש ניתנת בצו שופט, זאת במטרה לתקן את הקשר בין הורה לילד בעקבות אי-הסכמות ומחלוקות אינטנסיביות במהלך הפירוד בין ההורים ומאבקם המשפטי. 

כאשר טיפול איחוד מחדש מתקיים בהוראת בית משפט, בעקבות גירושים, יידרשו ההורים לשיתוף פעולה נוסף למפגשי הילד וההורה. 

בית המשפט מוציא החלטה למטפל (חוויה קצת אחרת - לפעמים אנחנו מקבלים במכון טמיר ״צו שופט״ לפיו על ההורים להגיע לטיפול או לאבחון פסיכודיאגנוסטי. עושים את המיטב כדי לעמוד בהנחיות ביהמ״ש).

השופט מחליט מהי מחויבותו היחסית של כל הורה במימון עלות הטיפול .

התהליך מותנה בנכונותם של שני ההורים שלהשתתף באופן פעיל במאמץ ההתקרבות.

באופן פחות שכיח, טיפול איחוד מחדש יומלץ לאחר הוצאה של הילד מהבית לאומנה, בעקבות הזנחה מתמשכת או התעללות (כפוגע או קורבן).

במקרים כאלה, מטרה מרכזית של טיפול איחוד מחדש היא לבסס סביבה בטוחה עבור כל בני המשפחה.

טכניקות קליניות

בגלל שטיפול איחוד מחדש הוא וריאציה של טיפול משפחתי, מטפלים העוסקים בו עשויים להשתמש בטכניקות שקיימות בסוגים אחרים של טיפול משפחתי.

עם זאת, קיימים דגשים ספציפיים שהם ייחודיים לטיפול איחוד מחדש. 

עבודת הורות משותפת

כאשר יש צורך בטיפול איחוד מחדש בעקבות גירושים עם קונפליקט משמעותי, עבודת הורות משותפת היא חלק חיוני לתהליך.

פירוש הדבר הוא עבודה של ההורים ביחד לגידול הילדים באופן שאינו תלוי ביחסי ההורים זה עם זה, כולל הורים חורגים (שנקראים כיום ״הורות משלבת״).

לרוב, הקונפליקט שהוביל לגירושים יפריע ליכולת ההורים להתחבר זה לזה גם אם מדובר על הטיפול בילדים.

מעבר לכך, אם הצורך בעבודת איחוד מחדש נובע מכך שהורה מנכר את הילד מההורה השני, קיימים בד״כ רגשות של כאב וכעס שעליהם חשוב להתעכבל ולפתור.

עבודה על התקשרות

מכיוון שאיחוד מחדש מומלץ לעתים קרובות (או מחויב) בשל הקרע ביחסי ההורה-ילד, ההתערבויות נוטות להתמקד בטיפוח חיבור חזק, החל מסיוע בשיחה על ויכוח עבר ועד למשחקים משותפים ואינטראקציה חיובית.

מיומנויות תקשורת ופתרון קונפליקטים

שיפור מיומנויות תקשורת מאפשר לבני המשפחה לפתור סכסוכים ספציפיים במערכת היחסים שלהם, אך גם מעניק להם יכולת לתת מענה לבעיות שיצוצו בעתיד..

כל בני המשפחה לומדים לבטא את עצמם בדרכים מותאמות ויעילות, גם כאשר מדובר בנושאים קשים לעיכול. 

במה איחוד מחדש יכול לסייע? 

הצבת גבולות בהורות משותפת

הורות טובה דיה אחרי גירושים או פרידה מחייבת גבולות ברורים. 

מציאות של גידול ילדים היא בכל מקרה אתגר מורכב.

כאשר מצטרף לאתגר זה קונפליקט גבוה בין ההורים, הילד נאלץ ״להיקרע״ בין שני צידי הסכסוך. 

איחוד מחדש יכול לעזור להורים ליישר קו ולייסד גבולות ושגרות שיענו בצורה הטובה ביותר על טובת הילדים. 

התרחקות

איחוד מחדש יכול לתת מענה להתרחקות בין בני משפחה שמתרחשת כאשר הילד מרגיש טינה או כעס מתמשך כלפי הורה במהלך הגירושים.

הטיפול חותר למתן מענה לרגשות הילד ולשיפור מערכת היחסים בין ההורה לילד. 

ניכור הורי

ניכור מתרחש כאשר הילד הופך בעל ברית של אחד ההורים מול האחר מתוך אמונת שווא שהוא מזיק או מסוכן באופן כלשהו (כאשר ילד מתרחק מהורה מתעלל זה אינו ניכור).

כשילד מתנכר להורה, עבודת איחוד מחדש עוזרת לו לפתח תפיסה מציאותית יותר לגבי אופי ההורה והתנהגותו ומקדם מערכת יחסים בריאה יותר. 

תכנון בטיחות

 לבסוף, איחוד מחדש יכול גם לעזור בתכנון בטיחות. אם ילד הוצא מביתו בשל התנהגות של הורה או ילד אחר בבית המסכנת את ביטחנו, המטרה החשובה של הטיפול תהיה לייסד ולהטמיע אמצעי בטיחות הולמים למניעת בעיות בעתיד. 

תועלות

טיפול איחוד מחדש עשוי להיות רכיב חיוני בתיקון מערכות יחסים בתוך משפחה שחוותה שיבוש או ניכור. הוא יכול לעודד קשרים בריאים בין הורים לילדים ולעזור להורים ליישר קו עם טובת הילדים בעקבות סכסוך גירושים רציני. 

אפקטיביות

אפקטיביות הטיפול משתנה. בכל טיפול השתתפות הלקוח חיונית להתקדמות, ומי שבית המשפט הורה לו לגשת לטיפול - עשוי להשתתף בו פחות. במקרים של ניכור הורי, ההורה עלול למנוע מהילד איחוד מחדש עם ההורה המנוכר. ואולם, למטפלים באיחוד מחדש יש גישה להתערבויות ולמודלי טיפול שהוכחו כאפקטיביים. פגישות משולבות בין ההורים, נכונות המטפל להתייחס למחסומים בטיפול ולהסירם וגמישות ביחס למודל הטיפול הוכחו כמנבאי הצלחה בטיפולי איחוד מחדש. 

חשוב לשקול

למרות שבמקרים של ניכור הורי בד״כ מומלץ על טיפול איחוד מחדש, זוהי אינה הגישה היחידה להחלמה משפחתית.

גירושים גורמים למתח ולדאגה, וטיפול המתמקד בתיקון מערכות יחסים במשפחה יכול להועיל.

 אם הורה חושד בניכור, הוא יכול לחפש באופן עצמאי טיפול איחוד מחדש או לבקש משופט שיורה על כך.

הדבר יכול להגביל את החיסיון, משום שלעתים קרובות נדרש מידע מטיפולים בצו בית משפט תשותף עם השופט, כולל תוכן המפגשים. 

מאיפה מתחילים? 

תחושות של פגיעה וכעס הן דבר צפוי ונפוץ בין זוגות גרושים.

טיפול איחוד מחדש יכול לספק לבני הזוג מרחב לפתרון הבעיות אפילו אם הם יודעים שהם לא יחזרו להיות ביחד.

הדבר עשוי לסלול את הדרך ליחסים בריאים של הורות משותפת בעתיד. 

איחוד מחדש בצו בית משפט

 אם שופט הורה על השתתפות בטיפול איחוד מחדש או אם עורך הדין המליץ לבדוק את האפשרות, צריך להיות להם מידע על ספקים המציעים את השירות באזור מגורי הלקוח. ניתן גם לחפש מטפלים באזור שמתמחים בכך. 

תחושותיכם בנוגע לאיחוד מחדש

 לעתים אנשים שמגיעים לטיפול איחוד מחדש חוששים מהתהליך ואינם בטוחים מה יקרה במפגשים. זה בסדר לחוש כך ולהעלות כל שאלה בפני המטפל. המטפל אמור להתייחס לחששות המטופלים בנוגע לטיפול. 

עבודה עם המטפל 

יש הורים שחוששים שהמטפל ״יתומרן״ ע״י ההורה האחר או שהילד ״יאולץ״ להשתתף בטיפול או לעשות דברים שמחוץ לאזור הנוחות שלו. שוב, טבעי לחוש כך והולם להעלות את החששות מול המטפל. המטפל באיחוד מחדש אמור להיות מיומן בהתייחסות לנושאים כאלה ולעשות את הדברים בקצב שיהיה נוח לכל בני המשפחה. טיפול איחוד מחדש דורש עבודה אינטנסיבית, קשה ורגשית. יש להתכונן לכך, שכן עבודה זו תשפר את מערכת היחסים עם הילדים.

איחוד מחדש יכול גם להיכשל, בדרך כלל בגלל שאחד ההורים, או שניהם, אינם מתמסרים לתהליך.

במקרה זה, ייתכן שהשופט ימנה אפוטרופוס או להעניש את ההורה שאינו משתף פעולה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Working With Alienated Children and Families A Clinical Guidebook. 2013. Edited By Amy J. L. Baker, S. Richard Sauber. Published January 22, 2013 by Routledge
296 Pages

מהי הפרעה מתפרצת בוויסות מצב הרוח (DMDD)?

הפרעה מתפרצת בוויסות מצב רוח (DMDD), או Disruptive Mood Dysregulation Disorder, היא מצב נפשי המאובחן בשנות הילדות וההתבגרות ומתבטא ברגזנות וכעס מתמשכים ובהתפרצויות זעם תכופות.

DMDD היא אבחנה חדשה יחסית שסווגה לראשונה ב-DSM-5 ב-2013, במטרה לדייק יותר את המצוקה של ילדים ובני נוער שהוגדרו בעבר כסובלים מהפרעה דו-קוטבית של שנות הילדות.

אפידמיולוגיה 

ההערכה הרווחת היא שההפרעה מופיעה בערך אצל 2% ל -5% מהילדים, אך השכיחות המדויקת ממש לא ידועה. 

מחקרים מראים כי השכיחות של הפרעה משבשת בוויסות מצב הרוח נעה בין 0.8% ל-4.3% בילדים

מחקר די ותיק, שהתחקה אחר שיעור ה-DMDD במדגם של מעל 3,200 ילדים ומתבגרים (בטווח הגילים שנתיים עד 17) מצא כי 0.8% עד 3.3% מהמשתתפים עמדו בקריטריונים לאבחון DMDD במהלך תקופה של שלושה חודשים. 

מחקרים מלמדים כי רוב הילדים המתמודדים עם DMDD אינם מפתחים הפרעה דו-קוטבית בבגרות.

עם זאת, הם כן מצויים בסיכון מוגבר להתמודד דיכאון או חרדה.

בניגוד להפרעה דו קוטבית של גיל הילדות, המתרחשת לעתים קרובות יותר אצל בנות, DMDD נפוצה יותר בקרב בנים.

סימפטומים

למרות שתחילה הדבר נשמע כמו ״שלב בדרך להתבגרות״, בפועל מדובר במשהו חמור יותר שיכול לגרום לילד לבעיות בבית, בביה״ס ועם חברים.

הילד עצבני או כועס לאורך היום, כמעט כל יום, והסימפטומים הללו נוכחים בלפחות 2 מ-3 מסגרות (בית, בי״ס, חוגים עם חברים) וחמורים בלפחות אחת מהמסגרות הללו.

הנה התסמינים המרכזיים של ההפרעה:

• התקפי זעם קשים שחוזרים על עצמם. ההתפרצויות הללו יכולות לכלול צעקות, קללות, דחיפות, מכות או הרס של רכוש. 

• התקפי הזעם מופיעים בתדירות שבועית של 3 פעמים ויותר. זה כמובן גבול שרירותי שהוצב כדי לעזור למאבחן להגדיר מתי זה DMDD ומתי לא, אבל אם נחשוב על זה, ילד עם שלושה התקפי זעם בשבוע מדליק בכל מקרה מנורה אדומה אצל ההורים. זה קשה עד בלתי נסבל לגדל ככה ילד. 

• התקפי הזעם אינם מותאמים לסיטואציה. אפשר לבגיד שכל התקף זעם אינו מתאים מגיל מסוים, אבל אפשר להבין ילד שחווה תסכול עצום כי לוקחים ממנו את את הטאבלט או מונעים ממנו עוד קינוח. ילד הסובל מ- DMDD הולך מעבר לאירועים נקודתיים ומראה דפוס התנהגות הכולל תוקפנות פיזית והתפרצויות מילוליות מוגזמות וכמות עוצמה. ההורים חווים את זה לא קל ובדיווחים שלהם יודעים בד״כ להגיד מתי אנחנו נכנסים לאיזור בעייתי, שונה מהנורמה אצלו ובקרב אחים וחברים.

• התקפי הזעם אינם מותאמים לגיל הילד. רובנו מלאי חמלה, אמפתיה והבנה כלפי התקף זעם שמבטא ילד בן שנתיים, אבל ככל שמתפתחים מתפתחת גם ציפייה שהילד ילמד לעכב תגובות התנהגותיות אימפולסיביות ויידע להרגיע את עצמו. לילדים עם DMDD יש קושי ביכולת להרגעה עצמית, בעוד אחרים יודעים כבר להכיל את עצמם ולנהל את הכעס בפרטיות, בתוך המערכת המנטלית שלהם.  

• מצב הרוח עצבני וכעוס גם בין התקף זעם אחד לשני. ילדים הסובלים מ-DMDD אינם יודעים שקט ורגיעה בין טנטרום אחד לזה שמגיע אחריו. הם אמנם לא מתפרצים בהפסקות הללו, אבל בהחלט ניתן להבחין בעקביות שהם במצב רוח זעוף ועצבני במיוחד. מצבי רוח כאלה קיימים רוב הזמן ומבחינים בהם גם אחרים, כמו סבא וסבתא.

• התקפי העצבים של הילד מתקיימים בהקשרים שונים. ניתן הרי להניח שיש מסגרות שהילד יהיה קצר רוח לגביהן, למשל אם הוא משועמם או חש לא מספיק פופולרי. ב-DMDD אנחנו רואים תוקף מקביל של התנהגות דומה במצבים שונים. יכול להיות שהוא יפגין פחות כעס עם בייביסיטר או בן/ת משפחה ספציפי, אבל בתמונה הגדולה ברור שהילד נוטה לתגובות תוקפניות במגוון תרחישים, מצבים, זמנים ומקומות. 

איך מאבחנים DMDD?

קצת מורכב להיות בטוח האם התנהגותו של הילד היא רק שלב התפתחותי, או הפרעה שדורשת התערבות, לכן חשוב לדבר עם רופאת הילדים, במיוחד כאשר דפוסי ההתנהגות נמשכים יותר מכמה שבועות, גורמים למצוקה או מפריעים ליכולת לתפקד בבית הספר, בבית או עם חברים.

האבחנה ניתנת רק אם התסמינים מדווחים במשך שנה לפחות והילד בן 6 ומעלה. 

אם הילד מגיע לאבחון פסיכולוגי אחרי גיל 10, תינתן אבחנה של DMDD  רק אם הסימפטומים הופיעו לפני גיל 10.

האבחנה אינה רלוונטית אחרי גיל 18, כלומר לא מתאימה עבור מבוגרים הסובלים מהתקפי זעם.

כאשר פסיכיאטר ילדים ונוער או פסיכולוג קליני מדבר עם ההורים הוא יבקש מידע מקיף על ההיסטוריה של הילד, מה שייתן לו תמונה רחבה לגבי המתרחש בחייו. 

הרופא עשוי גם לבקש מידע נוסף מביה״ס של הילד וממוריו, בתהליך איסוף המידע לפני הראיון עם הילד.

מומחיות המאבחן, מקצועיותו וניסיונו הקליני יתרמו לאבחון מדויק, כי DMDD יכול להתרחש לצד הפרעות סמוכות, כמו הפרעת התנגדות (ODD), הפרעת התנהגות (CD), הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD), הפרעות חרדה ומאוחר יותר הפרעת IED (הפרעת התפרצות לסירוגין).

מה ההבדל בין DMDD לבין הפרעה דו-קוטבית של ילדים ונוער?

בשנות התשעים של המאה הקודמת חלה עלייה תלולה בשיעור האבחונים של הפרעה הדו קוטבית בילדים.

הנתון הזה הטריד מומחים, בעיקר בגלל האפשרות הבעייתית של טיפול ממושך (ואולי לא מוצדק) בתרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסיות ובתרופות מייצבות מצב רוח.

למעשה, זה היה אחד הגורמים שהובילו ליצירת אבחנה של הפרעה בוויסות מצב הרוח אצל ילדים ומתבגרים.

אחת ההבחנות החשובות בין DMDD לבין הפרעה דו קוטבית בילדות היא נוכחותה של עצבנות כרונית:

ילדים עם הפרעה דו-קוטבית מתאפיינים בשינויים אפיזודיים במצב הרוח, בעוד שלילדים הסובלים מ-DMDD יש מצבי רוח ירודים וחוסר שקט תמידיים. 

גורמי סיכון לפיתוח ההפרעה

בעוד שהאטיולוגיה (הסיבתיות) המדויקת של DMDD אינה ברורה עד הסוף, קיימים כמה גורמי סיכון שנמצאו תורמים לפיתוח ההפרעה.

מהם גורמי הסיכון ל-DMDD?

• מזג, או טמפרמנט, של ילד עשוי להיות גורם סיכון להתפתחות DMDD. כמה תכונות שנראות יותר אצל ילדים עם מצב זה כוללות דכדוך, דאגנות, נרגנות ותגובתיות קשה.

• תמיכה נמוכה מההורים.

• עוינות הורית והתמכרויות מהן אחד מהם או שניהם סובלים.

• סכסוכים במשפחה.

• בעיות משמעת בבית הספר.

מה ההבדל בין DMDD לבין עצבנות נורמלית אצל ילדים?

כל הילדים יכולים להיות עצבניים לפעמים, כתגובה נורמטיבית לתסכול.

ילדים עם DMDD מתקשים לשאת תסכול והם מבטאים אותו דרך התפרצויות שאינן בפרופורציה מתאימה למצב הקיים.

התפרצויות אלה מתרחשות לעתים קרובות יותר והן חמורות יותר ממה שהיית מצפה בדרך כלל לילדים בגיל זה.

לדוגמה, הורה אומר לילד להפסיק לשחק משחק ולהכין שיעורי בית. כל ילד עלול להיות מתוסכל או עצבני, 

אבל ילד הסובל מ-DMDD עלול להיות עצבני וסוער במיוחד ולהתפרץ בעוצמה רבה, כולל צעקות או מכות.  וכל התענוג הזה מתרחש 3 פעמים בשבוע ביותר. 

טיפול פסיכולוגי ב-DMDD

הטיפול ב-DMDD תמיד יתבסס על על הילד המאובחן וצרכיו. 

כמו בכל התערבות פסיכולוגית עם ילדים, מעורבות ההורים הכרחית ולעיתים המטפל יחשוב עם ההורים גם על תרומתם של אחים ואחיות. 

כיוון ש-DMDD היא כאמור אבחנה טרייה יחסית (עוד לא עשור), אין באמתחתנו הרבה מחקרי יעילות לגבי טיפולים ספציפיים.

מה שכן , יש לנו ידע על טיפול פסיכולוגי שנמצא מוצלח עובר ניהול מצבים קשורים אחרים, כמו קשיי ויסות רגשי, ניהול כעסים אצל ילדים, טיפול בהתפרצויות זעם בילדים ונוער, דיכאון סוער, הפרעות מצב רוח, ADHD וחרדה.

הגיוני שרוב שיטות הטיפול הללו עובדות גם במקרים של DMDD, אך המחקרים בנוגע לטיפולים ספציפיים לאבחנה עדיין בעיצומם.

לרוב, טיפול ב-DMDD כולל פסיכותרפיה (טיפול שיחתי) ולעתים גם תרופות. לעתים קרובות מתחילים בפסיכותרפיה ומוסיפים תרופות מאוחר יותר, אך לפעמים מתחילים בהן ביחד.

פסיכותרפיה

יש כמה סוגים של טיפול פסיכולוגי בשיחות, בהם משתמשים מטפלים לילדים במקרים של DMDD: 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לילדים יכול לעזור לילדים ומתבגרים להתמודד עם סבך הרגשות, המחשבות והתחושות, במפגשים הטיפוליים ובשיעורי בית בין המפגשים. 

שיטה יעילה נוספת היא טיפול דיאלקטי-התנהגותי לילדים (DBT-C). היא יכולה לעזור לילדים לווסת רגשות וכך למנוע התפרצויות קיצוניות.

למרות שחשוב שהילד יקבל טיפול, הדרכת הורים חיונית ביותר לעזור דרך למידה של תגובות הוריות יעילות וניהול ההתנהגות של הילד, כמו גם זיהוי מהיר של טריגרים פוטנציאליים.

ההוריםלומדים גם לחזות ולנבא את התנהגות הילד וכך להבין יותר טוב מה עובר לו בראש. 

טיפול תרופתי ב-DMDD

אין תרופות שה-FDA אישרה במיוחד עבור DMDD, אבל פסיכיאטרים כן נעזרים בתרופות לטיפול בתסמיני ההפרעה (עצבנות ותוקפנות), כי יש אבחנות אחרות שכוללות את אותם סימפטומים ולעתים קרובות נלוות ל-DMDD.

ממריצים

קבוצת תרופות המגבירות את האנרגיה, הקשב והדריכות ומטפלים באמצעותן בילדים ומבוגרים עם ADHD.

סטימולנטים, כמו ריטלין, עוזרים להפחתת דחפיות אצל ילדים המתמודדים עם ADHD.

נוגדי דיכאון

משמשים נגד דיכאון, חרדה, כאב ואינסומניה.

לפעמים רושמים אותם לסיוע במקרים של כעסים ובעיות מצב רוח שילד חווה.

מחקר הראה כי סלקסה (ציטאלופרם), תרופה ממשפחת ה-SSRI, בשילוב עם  ריטלין יכולה להפחית רגזנות אצל בני נוער עם DMDD.

תרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסיות

תרופות חדשות יחסית המשמשות בעיקר לטיפול בפסיכוזה, אך גם למצבים רבים אחרים. שתי תרופות, אביליפיי (אריפיפריזול) וריספרדל (ריספרידון), מאושרות ע״י ה-FDA לילדים עם אוטיזם ו/או לקויות אינטלקטואליות לטיפול ברגזנות ובתוקפנות, בהתאמה, ולעתים משתמשים בהן במקרים של DMDD.

עם זאת, בשל תופעות לוואי אפשריות בד״כ משתמשים בהן כאשר אופציות אחרות לא שיפרו את התסמינים.

לכל תרופה יש פוטנציאל לתופעות לוואי וחשוב שכל הורה ידון על כך עם איש המקצוע המטפל ועם הילד, ויעקוב וידווח לו על תופעות לוואי שהוא רואה.

התמודדות

הורות לילד עם DMDD מאתגרת, מתסכלת ומציפה.

לכן, חשוב שההורה יטפל גם בילד וגם בעצמו.

למשל, הורים יכולים לעזור לעצמם ולילד ע״י למידה ומחקר על ההפרעה,

שיחה עם המורה והיועצת או עם פסיכולוג חינוכי יכולות להעניק ידע נוסף ועדכני לגבי אסטרטגיות מומלצות, תכניות והתאמות למצב, זיהוי טכניקות לניהול מתח וחיפוש אחר תמיכה נוספת כמו קבוצות פייסבוק ייעודיות להורים לילדים עם הפרעות התנהגות.

ילדים ומתבגרים חווים שינויים התפתחותיים רבים, המאופיינים בשלל התנהגויות ורגשות.

הדבר יכול להפוך את תפקיד ההורה או המטפל לקשה בבסיסו, אך התנהגויות ורגשות הקשורים ל-DMDD עלולים לגרום למתח נוסף גם למטפל וגם לילד.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון:

19 בדצמבר 2023 

נסיים בחיוך?

קרן מור ודב נבון בשיחה עם הרופא, על ההריון והדיאגנוזה של ״ילד מעצבן״:

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Child Mind Institute. (2013, October 15). Disruptive Mood Dysregulation Disorder. New York, New York. Retrieved from https://childmind.org/guide/disruptive-mood-dysregulation-disorder/

Copeland, W. E., Angold, A., Costello, E. J., & Egger, H. (2013). Prevalence, comorbidity, and correlates of DSM-5 proposed disruptive mood dysregulation disorder. American Journal of Psychiatry, 170(2), 173-179. https://doi.org/10.1176/appi.ajp.2012.12010132

Stoddard, J., Wiggins, J. L., & Wakschlag, L. S. (2021). Editorial: Defining the Clinical Boundary of Disruptive Mood Dysregulation Disorder Symptoms in Youth. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 60(2), 216-218. https://doi.org/10.1016/j.jaac.2020.12.019

Tourian, L., LeBoeuf, A., Breton, J. J., et al. (2015). Treatment Options for the Cardinal Symptoms of Disruptive Mood Dysregulation Disorder. Journal of the Canadian Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 24(1), 41-54.

Substance Abuse and Mental Health Services Administration. (2016). DSM-5 Changes: Implications for Child Serious Emotional Disturbance. Rockville, MD: Substance Abuse and Mental Health Services Administration (US). DSM-5 Child Mental Disorder Classification. Retrieved from https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK519712/

Child Mind Institute. (2023, February 23). Quick Guide to Disruptive Mood Dysregulation Disorder. Retrieved from https://childmind.org/guide/disruptive-mood-dysregulation-disorder-a-quick-guide/

ההערכה היא כי לא פחות מאחוז אחד מהאוכלוסיה האנושית סובלת מסכיזופרניה, מחלה נפשית שהוגדרה ע״י ארגון הבריאות העולמי כאחד מעשרת המצבים הרפואיים המכבידים ביותר. 

רבים מהמתמודדים עם סכיזופרניה חווים את התסמינים החיוביים והשליליים של המחלה. 

במאמר זה נדבר על תסמינים חיוביים שליליים של סכיזופרניה, על ההבדלים בין ״חיובי״ ל״שלילי״ בהקשר זה, על סיבוכים של המחלה, על אבחון ועל טיפול.

כמה מילים על סכיזופרניה

לרוב, תסמיני סכיזופרניה מתחילים להופיע במהלך גיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת, אך סימנים מוקדמים לכך יכולים לצוץ כבר בילדות (לפעמים בדיעבד ולעיתים ניתן ממש לצפות). 

סכיזופרניה מגיבה היטב לטיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות, פסיכותרפיה ואופציות טיפוליות אחרות.

 ואולם טיפול מתמשך נחוץ ע״מ לסייע לניהול ומניעה של התסמינים. 

זאת ועוד, יש כמה דרכים לזיהוי מוקדם של התסמינים החיוביים והשליליים של סכיזופרניה. 

לסכיזופרניה יש תסמינים חיוביים ושליליים כאחד, כאשר החיוביים הם אלה שמשפיעים על המחשבות או ההתנהגות של המטופל, בהן דלוזיות, הלוצינציות, שינויים מוזרים או לא-מוסברים בהתנהגות ובלבול או הפרעת מחשבה. 

מה חיובי בתסמינים חיוביים של סכיזופרניה?  

תסמינים חיוביים נקראים כך לא בגלל היותם חיוביים ערכית, אלא משום שהם מתייחסים לסימנים פסיכוטיים בהתנהגות, בתפיסה או במחשבות, שצצות לאחר שהאדם פיתח את המחלה. 

המונח תסמינים שליליים, לעומת זאת, מתייחס למחשבות והתנהגויות שהיו לאדם לפני התפתחות הסכיזופרניה ואבדו מאז. כלומר, סימפטומים שליליים הם היבטים או מאפיינים חשובים של האדם שפשוט נעלמו. 

לרוב, קל יותר לזהות תסמינים חיוביים של סכיזופרניה מאשר תסמינים שליליים, בעיקר כי השליליים מסווים את עצמם לעתים קרובות כמשהו אחר.

במהלך האבחון, פסיכיאטר ינסה לשלול מצבים אחרים, כמו דיכאון או הפרעה דו-קוטבית, לפני שייתנו אבחנה. 

אנשים עם סכיזופרניה עשויים לחוות חלק מהסימפטומים הללו או את כולם: 

הלוצינציות

הלוצינציה היא דבר שלמרות שאינו קיים – המטופל מאמין שהוא יכול לגעת בו, לראות אותו, לשמוע, להריח או אפילו לטעום אותו.

אחד מהסוגים הנפוצים ביותר של הלוצינציות אצל סכיזופרנים הוא הלוצינציה שמיעתית, כלומר רעשים שאדם שומע בראשו, שיכולים למשל להיות קולות.

לעתים קרובות קולות אלה יהיו מתעללים או ביקורתיים, אך הם עשויים גם להיות ידידותיים או לנהל שיחה.

למרות זאת, עבור מרבית האנשים ששומעים קולות הם יהיו אמיתיים ממש כאילו אדם בסביבתם מדבר.

יש מחקרים שהשתמשו בסריקות fMRI שהראו שינויים משמעותיים באזור הדיבור במוח בקרב מתמודדים עם סכיזופרניה.

הדבר מהווה אינדיקציה ברורה לכך שהמוח שוגה לחשוב שהקולות המנטליים אמיתיים.

כ-70% מהחולים מדווחים שהם שומעים קולות. 

שינויים בהתנהגות ובמחשבות

לעתים קרובות סכיזופרנים חווים שינויים לא צפויים בהתנהגות ובחשיבה שלהם ועשויים, למשל, להאמין שישות אחרת שולטת באופן מלא או חלקי בנפשם, בגופם או בשניהם.

הפרעת חשיבה

הפרעת חשיבה היא אופן חשיבה מבולבל ולא-מאורגן שעלול לגרום לאדם לבטא את עצמו בדרכים לא שגרתיות כשהוא מדבר או כותב.

הדבר נפוץ בסכיזופרניה ובהפרעות פסיכוטיות אחרות.

הפרעת חשיבה קשורה ליכולת לשמר ריכוז ומיקוד, להעריך מצבים באופן לוגי וקוהרנטי ולתכנן ולבצע משימות בצורה לוגית ומוכוונת מטרה.

גם ההתנהגות וגם השפה יכולות להיות אינדיקציות להפרעת מחשבה. 

דלוזיות

דלוזיה, או מחשבת שווא, היא דבר מה שאדם מאמין ללא כל ספק שהוא אמת, למרות שיש ראיות לכך שהדבר שגוי.

לעתים קרובות דלוזיות, שלרוב מתבססות על דבר שקרי או לא מציאותי, גורמות לאנשים להתנהג שונה מהרגיל, והם אף עשויים לנסות להשתמש ברעיון דלוזיוני להצדקה או הסבר של פעולותיהם.

אדם שחווה דלוזיות עשוי להאמין שיש מסרים סמויים במאורעות יומיומיים נפוצים, למשל למצוא משמעות שאינה באמת קיימת בצבע בגדיו של אדם או בשידורי החדשות.

אדם עם סכיזופרניה עשוי גם לחוש שמישהו מתבונן בו או עוקב אחריו או מדבר עליו מאחורי גבו.

כתוצאה מכך הוא עלול להפוך חשדן ביחס לחברים קרובים ומשפחה, מה שידוע לעתים כסכיזופרניה פרנואידית ומתרחש בקרב כ-50% מהסכיזופרנים.

גורמים סביבתיים וגנטיים שונים עשויים לעורר פרנויה.

דלוזיות עשויות להימשך כמה שבועות או כמה חודשים. מחקר מלפני 20 שנה שבדק 200 סכיזופרנים מצא ש-57% מהם חוו דלוזיות חוזרות במהלך המחקר. 

הפרעות פסיכומוטוריות 

 הפרעות בתנועה שכיחות בקרב הסובלים מסכיזופרניה, כאשר דיסקינזיה מאוחרת (Tardive dyskinesia) היא הבולטת בהן.

הפרעה זו נחשבת 'היפר-קינטית', כלומר מתאפיינת בתנועה מוגזמת, לא רצונית, לרוב של הפנים ו/או הגפיים.

בעיות פסיכו -מוטוריות עשויות להופיע כגמלוניות, מאניירות יוצאות דופן, פעולות שחוזרות על עצמן, ובמקרים קיצוניים, קשיחות ללא תנועה המוחזקת לפרקי זמן ממושכים.

דיבור לא מאורגן

סכיזופרניה מתבטאת גם בקושי להתרכז ולנהל מערך חשיבתי שמאפשר מקשורת מובנת,

דיבור לא מאורגן מתבטא באופן הדיבור, שעובר בצורה לא קוהרנטית, כמענה לשאלות עם תשובות לא קשורות, אמירת תכנים לא הגיוניים או שינוי נושא לעתים תכופות.

סיכונים וסיבוכים

למרות שתסמיני סכיזופרניה יכולים להיות בדרגות שונות של חומרה, סכיזופרנים הם בעלי סיכון מוגבר להשלכות שליליות, למשל: סכיזופרניה נקשרה לשיעור תמותה גבוה יותר ממצבים רפואיים אחרים, כמו מחלת לב וכלי דם, סרטן ריאות ומחלת ריאות חסימתית כרונית (OCPD). 

הדבר עשוי להיות תוצאה של ניהול לקוי של גורמי סיכון הניתנים לשינוי.

תחלואה נלווית

קרוב ל-50% מהמתמודדים עם סכיזופרניה סובלים מבעיה נפשית נוספת או מהפרעת התנהגות, למשל דיכאון, התמכרויות או חרדה.

מתמודדים/ות עם סכיזופרניה עלולים להימצא בסיכון גבוה יותר למוות בהתאבדות, בעיקר סביב התפרצות ההפרעה.

זאת ועוד, הם עשויים גם לחוות אפתיה, לפרוש מהחברה ולהיות לא יצרניים.

סימפטומים אלה יכולים להוביל גם לאבטלה מתמשכת, חובות או משבר כלכלי אחר. 

סימפטומים שליליים

דיברנו עד עכשיו על הסימפטומים החיוביים המוכרים של סכיזופרניה.

אבל כדי שמשהו יוגדר כחיובי, חייב להיות גם צד שלילי.

אז בואו נדבר על זה.

מהם סימפטומים שליליים של סכיזופרניה?

סימפטומים שליליים ידועים פחות.

הם כוללים יכולות שנפגעו בעקבות המחלה או במהלכה ומתבטאים באובדן תפקוד בתחומים, כגון רגש או מוטיבציה.

למשל:

• אדישות קיצונית.

• איטיות מוטורית.

• תגובות רגשיות לא מותאמות (למשל צחוק נוכח דבר מה עצוב או בכי נוכח דבר מה משמח).

• התבודדות.

• הפחתה בדיבור או אילמות.

• ליבידו מופחת.

• חוסר קשב או ריכוז.

למרות שהסימפטומים השליליים מקבלים פחות חשיפה במדיה, הם משפיעים רבות על איכות החיים של המתמודד עם סכיזופרניה ועל יכולתו לחיות חיים טובים.

סכיזופרניה מופיעה אצל רבים בפתאומיות, בלי התראה מוקדמת. אבל עבור רוב המתמודדים/ות, התהליך מתרחש לאיטו, עם סימני אזהרה עדינים וירידה הדרגתית בתפקוד,

הרבה לפני האפיזודה הפסיכוטית הראשונה, מדווחים חברים ובני משפחה ש׳משהו נראה לא בסדר׳, בלי לדעת מה בדיוק. 

לרוב מדובר בזיהוי בשלב מוקדם של תסמינים שליליים במחלה. 

בלי טיפול, אנשים רבים מתקשים להתמודד עם התסמינים הללו. 

אבחון

רוב המתמודדים/ות עם סכיזופרניה מאובחנים בין גיל הנעורים לתחילת שנות ה-30 לחייהם.

לעתים אבחון מוקדם אינו עניין פשוט, משום שחלק מהסימפטומים המוקדמים, למשל איטיות, אדישות וחוסר מוטיבציה, הם תסמינים נפוצים של גיל ההתבגרות.

ברגע שאדם מתחיל לחוות דלוזיות, הלוצינציות ממשיות לגמרי, הפרעת חשיבה והתנהגות היפראקטיבית, קל יותר לאבחן את המצב.

האבחון יכלול בדיקה רפואית מקיפה, מבדקים קוגניטיביים או אישיותיים, לקיחת היסטוריה רפואית ומשפחתית, בדיקות שתן ודם (כדי לשלול גורמים אחרים, כמו שימוש בסמים ואלכוהול) וסקירות CT או MRI כדי לחשוף בעיות חבויות, למשל גידול במוח. 

הרופא יאבחן סכיזופרניה רק אם אדם חווה באופן עקבי לפחות שני סימפטומים חיוביים של ההפרעה ב-6 החודשים האחרונים והיו לו הפרעות נפשיות כלשהן במהלך אותה תקופה.

טיפול

קיימות אופציות טיפוליות רבות לסכיזופרניה, בהן תרופות, התערבות פסיכולוגית וחברתית ותרפיה. 

תרופות – רופא יכול לרשום תרופות אנטי-פסיכוטיות לטיפול ארוך טווח בסכיזופרניה. תרופות אלה משנות הכימיה במוחו של המטופל ע״מ להפחית את הסיכון/למנוע תסמינים פסיכוטיים. במקרים מסוימים הרופא עשוי לרשום מתן תרופות באמצעות זריקה קבועה, כל 2-4 שבועות. לחילופין, הוא עשוי לרשום נוגדי דיכאון או תרופות נוגדות חרדה ע״מ לסייע לניהול הסימפטומים. מחקרים מציעים שתרופות אנטי-פסיכוטיות עובדות טוב יותר על התסמינים החיוביים מאשר על השליליים ועל הפרעת חשיבה. 

התערבות פסיכותרפית

אפילו בהינתן תרופה ומינון נכונים, סכיזופרנים עשויים להידרש להתערבות פסיכו-חברתית בצורת טיפול אישי או משפחתי.

הדבר עשוי לכלול שיקום מקצועי או חברתי.

ישנם גם מקרים שבהם המטופל יזקק לסיוע ותמיכה מתמשכים ביומיום.

נזעי חשמל (ECT)

יש פסיכיאטרים הממליצים למתמודדים עם סכיזופרניה על טיפול בנזעי חשמל (ECT).

מחקרים מראים ש-ECT יכול להיות יעיל במיוחד עבור אלה שחווים במקביל דיכאון. במקרים קיצוניים, או כאשר המטופל מסכן את עצמו או אחרים, ייתכן ויידרש אשפוז. צפי: ללא טיפול, סכיזופרניה עשויה להסתבך ולהתפתח לכדי בעיות בריאותיות חמורות שעלולות להשפיע על היבטים אחרים של חיי היומיום.

 ואולם, למרות שאין דרך למנוע סכיזופרניה, יש דרכים להתמודד עם ההפרעה, למשל לעבוד עם רופא ליצירת תכנית טיפול קפדנית ולהיצמד אליה, לחפש עזרה מקצועית, לחדול משימוש בחומרים מזיקים, כמו סמים ואלכוהול, ולקבל תמיכה מהקרובים. 

גם אם הסימפטומים מצומצמים עם הזמן הודות לטיפול תרופתי נכון, סכיזופרניה מצריכה טיפול מתמשך לאורך כל החיים.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

דר׳ ורד קליינמן בלוש,

מטפלת במתמודדים/ות עם הפרעות הספקטרום הסכיזופרני,

מכון טמיר חיפה

מקורות:

Hugdahl, K., Løberg, E. M., Specht, K., Steen, V. M., van Wageningen, H., & Jørgensen, H. A. (2008). Auditory hallucinations in schizophrenia: the role of cognitive, brain structural and genetic disturbances in the left temporal lobe. Frontiers in human neuroscience, 1, 6. https://doi.org/10.3389/neuro.09.006.2007

מהם פרכוסים דיסוציאטיביים?

פרכוסים דיסוציאטיביים הם פרכוסים שמקורם במצוקה פסיכולוגית.

התקפים כאלה מתבטאים בתנועות או התנהגויות לא-רצוניות ומכונים פרכוסים פסיכוגניים לא-אפילפטיים (PNES).

במהלך PNES, האדם חווה דיסוציאציה, כלומר אינו מודע באופן מלא או אינו נמצא במלוא השליטה, חווה מצבי תודעה משתנים ועשוי להפסיק להגיב לפרקי זמן קצרים.

התקפים נמשכים ממספר שניות ועד כמה שעות (תודה ל/שירה על התיקון!)  ואחריהם מופיעה תשישות פיזית ונפשית, הנמשכת עד 24 שעות.

לא ברור עד כמה PNES נפוץ, אך זו הייתה האבחנה בקרב 20-40% מהאנשים שהזדקקו לניטור בביה״ח עקב פרכוסים שאינם רגילים.

כאשר מדובר בהתקפים חוזרים, מומחים משתמשים גם במונח הפרעת התקפים לא-אפילפטית (non-epileptic attack disorders) NEAD.

שמות מוכרים נוספים ל-PNES הם ״פסאודו-פרכוסים״, פרכוסים היסטריים, או פרכוסים מדומים, אבל מדובר במונחים מיושנים שעלולים לרמז כי הסימפטומים אינם אמיתיים, מה שיוצר סטיגמה מיותרת.

פרכוסים דיסוציאטיביים  יכולים להיראות דומים לפרכוסים אפילפטיים, מקור מרכזי לאבחון שגוי. 

ואולם, לאחר שבוצעה אבחנה נכונה, המתמודד יוכל להתחיל טיפול פסיכולוגי, או פסיכותרפיה, שייתנו מענה לסיבה השוכנת בבסיס הפרכוסים.

עם טיפול מתאים, פרכוסים דיסוציאטיביים יכולים להשתפר משמעותית או להיעלם לגמרי.

הבדלים בין התקף דיסוציאטיבי לבין התקף אפילפטי

PNES נראה די דומה להתקף אפילפטי אבל קיימים כמה הבדלים. 

אבחנה מבדלת

יש לשים לב לכך שניתן ללקות בשני סוגי הפרכוסים - אפילפטי ודיסוציאטיבי: 

סקירה מ-2013 הראתה שכ-10% מהמתמודדים עם PNES לוקים גם באפילפסיה, מה שעשוי להקשות אף יותר על אבחון ה-PNES.

אף עך פי כן, קיימים לפחות ארבעה הבדלים חשובים בין שני המצבים: 

• במהלך כ-95% מההתקפים הדיסוציאטיביים העיניים סגורות, בעוד שהן נותרות פקוחות במרבית ההתקפים האפילפטיים.

• בנוסף, היכולת לדבר או לצעוק במהלך פרכוס היא סימן ל-PNES, וכך גם היכולת לקפוץ למשמע רעש חזק, בעוד ששתי היכולות הללו אינן שכיחות במהלך פרכוס אפילפטי.

• לרוב, התקף דיסוציאציה הוא ממושך יותר מהתקף אפילפסיה. 

• התקף דיסוציאציה אינו גורם לירי שגוי של אותות חשמליים במוחו או לאבנורמליות של לחץ הדם. 

במקרה של פרכוסים דיסוציאטיביים נדרש טיפול רפואי בחירום רק כאשר האדם נפצע.

התקפי PNES נחשבים לאחד המופעים השכיחים ביותר של FND - הפרעה נוירולוגית תפקודית, שנקראה גם הפרעת קונברסיה. 

סימפטומים של התקפי דיסוציאציה 

למרות שהתקפים דיסוציאטיביים מתחילים כתגובה רגשית, הם משליכים די מהר על התחושה הגופנית.

ידוע כי דיסוציאציה יכולה להיות סימפטום של מצבים נפשיים רבים (Lyssenko et al, 2017).

כמה סיפפטומים של התקפים דיסוציאטיביים דומים מאוד לתסמינים של התקף חרדה, בעוד אחרים מזכירים התקף אפילפטי:

• שינויים ברמות התודעה.

• דפיקות לב מואצות והרגשה חזקה של הלב פועם.

• רעידות.

• נשימת יתר.

• הזעת יתר.

• יובש בפה.

• תנועות גפיים הודפות ו״מרביצות״.

• תנועת דחיפה באגן הירכיים.

• נענוע הראש מצד לצד.

• אפיזודות קצרות של חוסר תגובתיות.

• צרחות, בכי או קולות אחרים.

• עצימת חזקה של העיניים או הפה.

זיהוי טריגרים

יש מצבים נפשיים שמעוררים PNES.

זיהוי שלהם יכול לעזור לאדם להבין כיצד להפחית את הפרכוסים ולצפות אותם.

למשל, ניהול יומן עשוי להועיל, ע״י תיעוד הנסיבות בהן הפרכוס מתרחש או כל גורם אחר שיתרום לזיהוי טריגרים.

חשוב לא לנסות להימנע מכל הטריגרים עד כדי כך שהדבר יגרום לבידוד שימנע מהאדם להשתתף פעילויות מהנות. בטווח הקצר הימנעות באמת מפחיתה את המתח והמבוכה אבל בטווח הארוך זה יגביל אותו.

יש לנסות לשמור על שגרה נורמלית ועל מידה של עצמאות, ובמקביל,  אם תסמיני ה-PNES גורמים לקושי גופני או נפשי, למצוא עזרה מקצועית.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון: 

18 ביוני 2026

גורמים להתקפי דיסוציאציה

נראה ש-PNES הוא תגובה לא-רצונית למצוקה רגשית חמורה.

סינדרום זה קשור מאוד לבעיות נפשיות, כמו חרדה ודיכאון, וכן לטראומת עבר.

טראומה פסיכולוגית מתייחסת להשפעות על הנפש שיש לאירועים שגורמים למצוקה חמורה, למשל תאונת דרכים חד-פעמית או אירועים חוזרים על פני תקופה ארוכה.

היסטוריה של התעללות גופנית ומינית היא אחד מגורמי הסיכון ל-PNES, מה שיכול להסביר באופן חלקי מדוע רוב המתמודדות עם PNES הן נשים.

נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר מגברים לחוות את סוגי ההתעללות הללו, בעיקר במהלך הילדות ובמערכות יחסים אינטימיות.

פרכוסים דיסוציאטיביים במהלך השינה

השאלה של התרחשות התקפים דיסוציאטיביים תוך כדי שינה נשארה פתוחה.

במחקר מ-2021 דווחו התקפים דיסוציאטיביים בקרב 12 נבדקים, שנראו לגמרי ישנים, אך על פי נתוני EEG היו ערניים לגמרי.

עבודות מאוחרות יותר דיווחו כי עד 13% מאפיזודות ה-PNES מתרחשות במהלך ״שינה לכאורה״. 

מצבים נפשיים קשורים

כמה מהמצבים הקשורים ל-PNES הם:

• הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).

• הפרעות דיסוציאטיביות ובפרט מצבי דפרסונליזציה ודראליזציה.

• הפרעות אישיות.

• הפרעה סומטופורמית, מצב נפשי המתבטא בסימפטומים גופניים, כמו כאב ראש או ריפלוקס.

בריאות הנפש היא עולם מורכב.

אנחנו עדיין רחוקים מלהבינו במלואו.

קשה לזהות גורם ספציפי ל-PNES, אבל חשוב לדעת שאין במה לפקפק - האפיזודות הן אמיתיות. 

אבחון

הדימיון בין פרכוסים דיסוציאטיביים לאפליפטיים מביא לכך שרבים מהמתמודדים/ות מקבלים אבחנה שגויה.

מצב כזה עלול להזיק, שכן הטיפולים והתרופות לאפילפסיה שונים ואינם יעילים עבור פרכוסים דיסוציאטיביים.

לעתים הרופא יכול לאבחן PNES בהתבסס על השוני בין הסימפטומים של PNES לבין אלה של פרכוסים אפילפטיים, זאת באמצעות צפייה במטופל או שיחה איתו או עם בני משפחתו וחבריו שחזו בפרכוסים.

בשלב הבא יישללו פרכוסים אפילפטיים ע״י מדידת פעילות חשמלית במוח.

רופא יוכל לעשות זאת באמצעות ניטור ע״י מכשור EEG, מבדק שבמהלכו האותות החשמליים במוח מנוטרים ומצלמה מקליטה פרכוס.

התוצאות מאפשרות לנוירולוג לבצע אבחנה. 

האם  מותר לנהוג אם אתם סובלים מ-PNES?

קיימת אמנם חובת הודעה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד) במצבים כמו אפילפסיה, אולם לא מצאתי התייחסות בחוק לחובת דיווח על פרכוסים דיסוציאטיביים (בניגוד לאנגליה, בה קיימת חובה מפורשת). 

בכל מקרה, כידוע, אי ידיעה אינה פוטרת מעונש, לכן אני ממליץ לפנות לרופא המשפחה או לנוירולוג ולבדוק מה נדרש חוקית. 

טיפול בפרכוסים דיסוציאטיביים

הטיפול העיקרי ל-PNES הוא פסיכותרפיה, כלומר טיפול בשיחות.

ע״י שיחה עם פסיכולוג או מטפל מומחה ניתן להתחיל להבין את הסיבות השוכנות בבסיס הפרכוסים, לפרק ולארגן מחדש. 

למעשה, מחקרים מלמדים כי טיפול נפשי מקצועי מפחית את תדירות ההתקפים הדיסוציאטיביים ב -50% לפחות, ואף מבטל אותם לחלוטין עבור 50-80% מהמטופלים.

זה יפה. 

יש הרבה שיטות פסיכתרפיה, אך הסוג הנחקר ביותר עבור PNES הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), הבוחן את היחסים בין האמונות, המחשבות, הרגשות וההתנהגויות של המטופל.

לאנשים עם היסטוריה של חוויות טראומטיות עשויים להועיל טיפולים פסיכולוגיים ממוקדי טראומה, הכוללים מגוון טכניקות לתרגול המוח בעיבוד זיכרונות הגורמים למצוקה ולהפחית את השפעתם.

תרופות עשויות לסייע להפחתת הסימפטומים של כל בעיה נפשית הקיימת במקביל ולשפר את איכות החיים, אך הן לא יפחיתו את הפרכוסים. 

מה עושים בכזה מצב? טיפול עצמי ב-PNES

למרות ש-PNES אינו מזיק כשלעצמו, אנשים עלולים לפצוע את עצמם בטעות במהלכו.

עזרה ראשונה רלוונטית כוללת התנהגויות למניעת פציעה.

אפשר להסביר לחברים, משפחה או קולגות מה לעשות אם פרכוס מתרחש.

הם יוכלו לעזור ע״י הזזת כל חפץ שעלול להיות מסוכן, הדרכת האדם החווה פרכוס למקום בטוח, הנחת משהו רך מתחת לראשו ופנייה אליו באופן רגוע ומרגיע,

כל זאת מבלי לנסות להגביל את תנועותיו או את הקולות שהוא משמיע, כי הדבר יכול להפחיד אותו ולהוביל לפציעה.

אם אדם אינו חווה כל סימני אזהרה לפני פרכוס, יכול להיות שלא יוכל לנהוג.

PNES עלול להיות מפחיד ומבלבל, אבל באמצעות טיפול ניתן בהחלט למזער את ההשפעות הללו וכפי שקראנו למעלה גם להכחידן. 

אסטרטגיות התמודדות מומלצות:

קרקוע חושי (גראונדינג)

אם אדם חש סימני אזהרה לפני הפרכוס הוא יכול לבצע קרקוע חושי, הכולל את השלבים הבאים:

1. למצוא חפץ מחוספס או ארוג שאפשר לשאת לכל מקום. כאשר חשים שהפרכוס מגיע יש לשפשף את החפץ בין האצבעות ולהתמקד בתחושה.

2. להצמיד את כפות הרגליים ביציבות לקרקע ולהרגיש במוצקותה.

3. למצוא משהו קרוב שאפשר להסתכל עליו ולתאר אותו בקול או בשקט.

4. להקשיב לצלילים מהסביבה הקרובה, כמו ציוץ ציפורים או אנשים מדברים. אסטרטגיה זו יכולה למנוע פרכוסים או לדחות אותם מספיק זמן כדי שהאדם יוכל להגיע למקום פרטי או בטוח.

נשימה סרעפתית

נשימה סרעפתית עשויה לקדם רוגע ואף למנוע פרכוס.

מוזמנים/ות לתרגל בעצמכם:

1. שבו עם יד אחת על הבטן, מתחת לטבור.

2. קחו אוויר באיטיות דרך האף וחושו איך הבטן מתרחבת.

3. הפסיקו ל-3 שניות בערך ואז נפשו באיטיות דרך הפה.

4. חזרו על ההליך הזה 15-20 פעם או עד שסימני הניתוק חולפים.

נדיר שאדם זקוק לטיפול רפואי כתוצאה מ-PNES. התקף הדיסוציאציה אינו מסכן חיים ואינו גורם נזק מוחי. 

אבל, אם יש ספק, אין ספק:

 במקרים רבים חשוב לפנות למד״א להיבדק במיון, כדי לוודא שההתקף אכן אינו אפילפטי.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

אנדר, ע' ובן ארויה, ש' (18 ביוני 2026). הפרעה נוירולוגית תפקודית (קונברסיה): מבט אינטגרטיבי על תיאוריה, מחקר וקליניקה. פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=5067

BROWN RJ, TRIMBLE MRDissociative psychopathology, non-epileptic seizures, and neurologyJournal of Neurology, Neurosurgery & Psychiatry 2000;69:285-289.

Fritzsche, K., Baumann, K., Götz-Trabert, K., & Schulze-Bonhage, A. (2013). Dissociative seizures: a challenge for neurologists and psychotherapists. Deutsches Arzteblatt international, 110(15), 263–268. https://doi.org/10.3238/arztebl.2013.0263

Huff JS, Murr N. Psychogenic Nonepileptic Seizures. [Updated 2021 Jul 25]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2021 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK441871/

Lyssenko L, Schmahl C, Bockhacker L, Vonderlin R, Bohus M, Kleindienst N. Dissociation in Psychiatric Disorders: A Meta-Analysis of Studies Using the Dissociative Experiences Scale. Am J Psychiatry. 2018 Jan 1;175(1):37-46. doi: 10.1176/appi.ajp.2017.17010025. Epub 2017 Sep 26. PMID: 28946763.

Vanek, J., Prasko, J., Ociskova, M., Genzor, S., Holubova, M., Hodny, F., Nesnidal, V., Slepecky, M., Sova, M., & Minarikova, K. (2021). Sleep Disturbances in Patients with Nonepileptic Seizures. Nature and science of sleep, 13, 209–218. https://doi.org/10.2147/NSS.S289190

חרדה היא מונח רחב מאוד המתאר מגוון גדול של חוויות רגשיות ומנטליות. 

פרויד היה הראשון שראה בחרדה רכיב אישיותי.

ברמה החווייתית, כמעט כל אחד מתאר אותה אחרת. 

מנקודת ראות קלינית, הפרעות חרדה כוללות כמה מצבים בתחום בריאות הנפש:

• הפרעת חרדה מוכללת (GAD)

• הפרעת פאניקה

• הפרעת חרדה חברתית

• אגורפוביה

• פוביות

• חרדת נטישה

• אילמות סלקטיבית

בשימוש יומיומי יותר, המונח חרדה עשוי לתאר סימפטומים של המצבים הללו, אך משתמשים בו לעתים קרובות גם לתיאור תחושות חולפות של חוסר שקט, עצבנות, דאגה או אימה.

אבל יש עוד הבחנה חשובה בין חרדות, אותה פיתח צ'ארלס ד' שפילברגר.

הוא פרסם ב-1983 את המדריך לחרדה תכונתית ומצבית (State-Trait Anxiety Inventory- STAI):

• חרדה מצבית – תגובה אנושית טבעית של פחד נוכח סכנה, שכדי לחוות אותה אין צורך בקיומה של חרדה כמצב בריאותי. 

• חרדה תכונתית – חרדה המתבטאת כחלק מאישיות האדם, לא רק במצבים מלחיצים. כולנו חווים לפעמים רמות כלשהן של חרדה, והדבר מהווה תגובה טבעית לתחושות של איום או פחד. ועדיין, החרדה שתופיע תהיה כנראה תלויה בגורמים שונים, בהם נסיבות מסוימות של המצב ואישיותו הייחודית של האדם. 

אז איך מבדילים בין שני סוגי החרדות?

חרדה מצבית

סוג זה של חרדה בהינתן איום או מצב מפחיד כולל בד״כ שילוב של תסמינים נפשיים וגופניים.

בין התסמינים הנפשיים יכולים להופיע תחושות של דאגה, קושי להתרכז ורגזנות. בין התסמינים הגופניים יכולים להופיע קושי לנשום, דפיקות לב מהירות, כאבי בטן ומתח וכאב בשרירים.

חרדה שמקורה במצב מסוים חולפת כאשר האיום נעלם. דוגמה לכך היא היקלעות למבול פתאומי תוך כדי נהיגה בלילה, במצב בו הראות לקויה מאוד ואין היכן לעצור. אם הנהג יודע, נניח, שתיכף יצטרך לחצות גשר, לבו עשוי להתחיל לדפוק במהירות, הוא עלול לחוש סחרחורת וכפות ידיו אולי יזיעו על ההגה. תגובה זו של מערכת העצבים הסימפתטית מכינה אותו להתמודדות עם האתגר, אך ברגע שהגשר ייחצה והנהג ירגיש בטוח, המתח הרגשי והמצוקה הגופנית ככל הנראה יתפוגגו. כמובן שניתן לחוות חרדה מצבית גם כשאין איום ממשי, אך האדם סבור שיש כזה.

למשל, אדם יכול לחוות תסמיני חרדה מצבית כאשר הוא מקבל אימייל מהבוס, הקורא לו לסור למשרדו באופן מידי. תסריטים רעים עוברים בראש (״מה כ״כ דחוף? האם הולכם לפטר אותי?״), אבל כשמתגלה שהבוס רק רצה לעדכן בנוגע לתוכנה חשובה לאבטחת סייבר, החרדה ותסמיניה נעלמים.

חרדה תכונתית

נחשבת בקרב מומחים לחלק קבוע יותר מאישיותו של אדם, כלומר לתכונה אישיותית.

בד״כ רמות גבוהות יותר של חרדה תכונתית פירושן סיכוי גדול יותר לחוש חרדה ממצבים ספציפיים, או אפילו מהעולם באופן כללי, ביחס לאדם עם רמות נמוכות יותר של חרדה תכונתית.

אנשים עם חרדה תכונתית יטו יותר לחוש חרדה ומתח בנסיבות יומיומיות, גם כאלה שלא מעוררות פחד ודאגה באחרים.

למשל, אם בן הזוג שלהם נראה קצת מרוחק הם עשויים לדאוג מפרידה, או אם עוד לא קיבלו משוב על הרעיון שלהם לתזה הם עשויים לחשוב שכנראה שהמרצה שונא אותם, או אם חבר לא ענה להודעות הטקסט שלהם הם עשויים להיות בטוחים שהוא כועס עליהם.

מחקרים מוקדמים יותר הצביעו על 4 ממדים של חרדה תכונתית:

• איום ההערכה החברתית – עשוי לכלול ביקורת או עימות

• איום הסכנה הפיזית – עשוי לכלול מצבים כמו מחלות או תאונות דרכים

• איום מעורפל – עשוי לכלול תחושות כלליות יותר של אבדון או דאגות לא מוסברות

• איום בשגרות היומיום או ממצבים בלתי מזיקים - עשוי לכלול פחדים סביב מפגש עם אנשים חדשים או עשיית טעויות בעבודה.

במילים אחרות, אפשר לראות בחרדה תכונתית מעין נטייה לחוות רגשות של דאגה או פחד. 

לדוגמא, מחקר מעניין מצביע על כך שמצוקה סוציו-אקונומית בשנות הילדות קשורה ביכולת קוגניטיבית נמוכה יותר בגיל ההתבגרות ובחרדה תכונתית מוגברת במהלך הבגרות.

הממצאים מצביעים על הקורטקס הפרה-פרונטלי הצדי-ימני כמקור נוירולוגי לפיתוח החרדה. 

תחושות כרוניות של חרדה ודאגה יכולות להותיר את מערכת העצבים במצב דרוך כמעט תמידית נוכח איומים פוטנציאליים.

כתוצאה מכך האדם עלול להתחיל ולהבחין בתסמיני חרדה ארוכי טווח, למשל שינויים במצב הרוח (כמו רגזנות או חסר שקט), קושי להתרכז במשימות, נטייה להימנע מהגורם לפחד, אינסומניה ובעיות שינה אחרות, שינויים בתיאבון, עייפות וכאבים בגוף ללא גורם ברור. 

האם חרדה תכונתית זהה להפרעת חרדה מוכללת?

חרדה תכונתית איננה מוגדרת תמיד מוגדרת כהפרעה.

על מנת שאדם יעמוד בקריטריונים להפרעת חרדה מוכללת עליו לחוות:

• דאגה מוגזמת שקשה לשלוט בה ואינה פרופורציונלית למצב.

• לפחות שלושה מהסימפטומים הבאים:

* חוסר שקט או הרגשה של הימצאות "על הסף"

* קושי להתרכז

* מתח בשרירים

* הפרעות בשינה

* עצבנות

* התעייפות בקלות

• סימפטומים אלו לא יכולים להיות מוסברים טוב יותר על ידי מצב נפשי או רפואי אחר (כמו שימוש בחומרים).

• על התסמינים להיות נוכחים במרבית הימים למשך לפחות חצי שנה.

גורמים

הסיבות השוכנות בבסיס חרדה, כולל חרדה תכונתית, אינן ברורות לגמרי, אך ככל הנראה חרדה תכונתית נקשרת לממד מסוים של האישיות:

תכונה מבין ״5 התכונות הגדולות״, הידועה כ״נוירוטיות״.

רמות גבוהות יותר של נוירוטיות פירושן תחושה מתוחה יותר בממוצע ויותר שינויים במצב הרוח והרגשות.

אנשים כאלה גם נוטים יותר לנבור במחשבותיהם ביחס לאנשים עם רמות נמוכות יותר של נוירוטיות. נטייה זו לבחון שוב ושוב את המחשבות יכולה להוביל לדפוסים של דאגה ורומינציות. 

מה הקשר בין שני סוגי החרדה?

לא כל המומחים מסכימים עם ההבחנה בין חרדה תכונתית לחרדה מצבית ויש כאלה שסבורים ששתיהן עובדות ביחד כקונסטרוקציה אחת,

כלומר ככל שרמות החרדה התכונתית גבוהות יותר, כך אדם ירגיש חרד יותר נוכח סכנות ואיומים.

ספילברגר עצמו, שהגה את רעיון החרדה התכונתית והמצבית, שייך לאסכולה זו, ואולם יש מומחים שמשרטטים קו ברור בין השתיים ומציעים שבעוד שחרדה תכונתית יכולה להגביר ולהעצים חרדה מצבית - יש להן מאפיינים ייחודיים שיכולים להתפתח ולעבור תנודות באופן עצמאי זו מזו.

מחקר קטן מ-2020 הציע תמיכה מסוימת ברעיון זה בכך שמצא הבדלים באופן בו המוח ממפה חרדה תכונתית ומצבית, מה שאומר, אולי, שהן אכן מבנים נבדלים.

שאלון STAI

כך או כך, מומחים משתמשים בשאלון חרדה מצבית-תכונתית של ספילברגר (STAI) ככלי להערכת תסמיני חרדה, הבוחן את שני סוגי החרדות אך גם משקף את גישת המבנה-היחיד של ספילברגר ביחס להן.

למרות שהחוקרים טרם הצליחו לקבוע את הגורמים המדויקים לחרדה, ידוע שגם גורמים סביבתיים וגם גורמים גנטיים יכולים לשחק תפקיד בהתפתחות האישיות: אם אחד ההורים חי עם מצב חרדה, קיים סיכוי גבוה יותר שהילד ייפתח מצב דומה, ואם חווים טראומה או אירועים מלחיצים או מפחידים בילדות ובגיל הנעורים - הדבר עלול להשפיע על האופן בו הגוף והמוח מגיבים לאיומים אמיתיים או למצבים שנתפסים כאיום.

כאשר נדע יותר על הגורמים הספציפיים לחרדה, אולי הם תימצא גם תמיכה להבחנה בין שני סוגי החרדה, כמו גם לפונקציות השונות שאולי יש להן.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מקורות:

Pavla Cermakova, Adam Chlapečka, Lenka Andrýsková, Milan Brázdil, Klára Marečková, Socioeconomic and cognitive roots of trait anxiety in young adults, Social Cognitive and Affective Neuroscience, 2021;, nsab135, https://doi.org/10.1093/scan/nsab135