בריאות הנפש לאחר משבר הקורונה | מחקר, סטטיסטיקה והמלצות

בריאות הנפש והקורונה - מחקרים, נתונים והמלצות

 

  

תמונת מצב

והמלצות בבריאות הנפש

 

 

איתן טמיר, (MA),

ראש מכון טמיר;

לשעבר פסיכולוג בנט״ל, ער״ן וצה״ל 

 

 

קרין אמיתי, MSW;

עו״ס קלינית

במכון טמיר תל אביב

 

 

חיי הנפש: ״הנורמלי החדש״ של מגיפת הקורונה

האם משהו מתחיל להירגע מבפנים עם סאגת הקורונה? 

 

התאמנו את אורחות החיים, ויתרנו על חזרה מלאה לשגרה ובמידה רבה התאבלנו על מה שלא ישוב אלינו.

עם החיסון החדש מתעוררת התקווה לחזרה לשגרה של פעם, אבל עד אז האנושות מסכמת שנה קשה, יד ביד עם מצעד וריאנטים, בראשם כיום הווריאנט החדש מהודו, שאותר כבר בישראל ומרחף מעלינו עם איומים במגבלות וסגרים נוספים.

 

אנו מצוידים לשגרת החירום החדשה באמצעי מיגון שלמדנו והטמענו כחלק מהפק"ל האישי (ריחוק חברתי, מסיכות, שטיפת ידיים ועוד התנהגויות שהפכו ליומיומיות). במקביל, התדהמה המיידית ורעידת האדמה המשברית נרגעות ואז מתרגשות שוב לתוך תנודתיות מבלבלת.

 

המאמצים שעשינו בתקופת המגיפה תרמו לפיתוח של עמידות פסיכולוגית מסוימת לפחד, שבמקומו בולטות בעיות אחרות, כמו בדידות, לאות ודיכאון.

 

מנקודת הראות של בריאות הנפש המציאות לא משהו:  

 

הניסיון עם אסונות דומים מלמד כי ניצולים סובלים מבעיות נפשיות שונות, כולל הפרעת דחק פוסט טראומטית, דיכאון קליני, הפרעות חרדה, פוביות, פחדים עם התנהגויות נמנעות והפרעות נוירופסיכיאטריות שונות. ניכרת שכיחות מוגברת של שימוש בסמים והתמכרות לאינטרנט לצד עליה בשיעורי אלימות במשפחה והתעללות בילדים בקורונה.

 

ריחוק חברתי יעיל אמנם להגבלת התפשטות המחלה, אך ההשפעה של הריחוק הזה ושלושת הסגרים הביאה לחרדה גלובלית מוגברת. ההשפעות ארוכות הטווח על בריאות הנפש צפויות להיות מוגברות עקב המגיפה הפוגעת בכולנו.  

 

מחקר שנערך השנה בבריטניה מצא כי לאנשים שחלו בקורונה יש סיכוי משמעותי לפתח הפרעה פסיכיאטרית לאחר ההחלמה.

על פי דו"ח Trusted Source שפורסם בכתב The Lancet ב- 9 בנובמבר 2020, 18% מהחולים פיתחו הפרעה נפשית - כמו דיכאון, חרדה או דמנציה - תוך שלושה חודשים ממועד האבחון. הסיכון להופעת הפרעה נפשית הוכפל לעומת מי שלא חלה. 

לפי מחקר שפורסם בסוף מרץ 2021 בכתב העת JAMA Network Open , שיעור משמעותי של מבוגרים שנדבקו בווירוס מדווחים על תסמיני דיכאון חודשים לאחר ההחלמה. הסיכון לדיכאון גבוה במיוחד בקרב גברים, אנשים צעירים יותר, מטופלים שחוו תסמינים חמורים יותר של המחלה. בנוסף, מי שסבל כחולה קורונה מכאבי ראש מצוי בסיכון גבוה ב-33% לפתח תסמיני דיכאון. 

 

דיווח מפברואר 2021, שפורסם בכתב העת JAMA, מתאר ירידה בתפקוד ופגיעה בחדות הקוגניטיבית אצל החולים, גם שבועות וחודשים לאחר ההחלמה.

 

לפי סקר איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA), שפורסם במרץ 2021, רוב המבוגרים בני/ות 18+ (61%) מדווחים כי חוו שינויים לא רצויים במשקל מאז תחילת המגיפה, כאשר יותר מ-40% שיתפו שעלו במשקל יותר מכפי שהתכוונו. בקבוצה זו דווח על עלייה של 11.8 קילו בממוצע ( ! ).

עוד מעלה הסקר כי שני שליש מהאמריקאים (67%) דיווחו שמאז תחילת המגיפה הם ישנים פחות מדי או יותר מדי ביחס למה שתכננו: שליש מהנשאלים דיווחו על פחות מדי שינה (35%) ועוד שליש על עודף שינה (31%).

לבסוף, כמעט 1 מבין 4 מבוגרים (23%) דיווחו על עלייה בשתיית אלכוהול כדי להתמודד עם לחץ נפשי במהלך המגיפה. 

 

אצלנו בישראל המצב דומה. אפילו במכון טמיר אנחנו מרגישים את העליה הניכרת בשיעור הפניות החדשות ועדכונים של המערך הפסיכיאטרי כולו מתארים את מגמה דומה בבריאות הנפש הקהילתית בישראל בשנה האחרונה.  נפתחו שני מרכזים פסיכולוגיים לטיפול בחרדה ובטראומה עבור שורדי המחלה, במסגרת בית החולים בלינסון, האחד במרכז הרפואי רבין והשני בבית חולים השרון.

 

דיווחים שמתחילים להצטבר מכל העולם מציירים את הקורונה כ״רוצח שקט״, שפועל הרבה מעבר למחלה הפיזית, כאשר השיח הוא במונחים של חרדה מתונה עד לכד טראומה קולקטיבית - כולנו באותה קלחת.

 

חשוב גם לזכור את המצב הנפשי המורכב של המחלימים מקורונה:

אנשים שנדבקו וחלו בווירוס, בעיקר מי שאושפזו עקב סיבוכים של המחלה, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).

מי ששרד את המחלה יכול לחוות קושי בהתמודדות עם הטראומה הקשורה לבידוד או לאשפוז.

PTSD מתפתח כאשר אדם חווה אירוע טראומטי ומוצא עצמו מושפע ממנו גם שנים לאחר מכן. אנשים עם PTSD עשויים לחוות מחשבות או רגשות חזקים גם זמן רב לאחר האירוע, לחיות את הטראומה מחדש דרך סיוטים ופלאשבקים, או לחוש אינטנסיביות גבוהה ביותר של כעס, פחד ועצב. 

מחקר שפורסם בכתב העת BMJ בפברואר 2021, העלה כי 1 מכל 3 מטופלי קורונה, שהונשמו במהלך האשפוז חווה תסמיני PTSD:

1 מ- 5 שהחולים שאושפזו בבית חולים ולא נזקקו למכונת הנשמה, חווה תסמיני PTSD. הסימפטום השכיח ביותר היה פלאשבקים, חוויות חושיות פולשניות של החוויה הטראומטית. רבים דיווחו כי חוו פלאשבקים מטיפול נמרץ, כולל מראות חודרניים של רופאים שמטפלים בהם עם ציוד הגנה מלא  (PPE). מבין החולים שטופלו בבתיהם, נמצאו רמות נמוכות יותר של PTSD (בערך 1 מ-6). הרמות הנמוכות ביותר של תסמינים נמצאו בחולים שלא נזקקו לעזרה בבית, אך חוו בעיות נשימה (1 מ-10).

מחקר סיני שבחן רופאים ואחיות שעובדים בקו ראשון עם מטופלי קורונה מצא כי מעל 70% דיווחו על מצוקה פסיכולוגית, 50% דיווחו על תסמיני דיכאון משמעותיים מבחינה קלינית ו- 45% דיווחו על תסמינים מובהקים של חרדה. זה לא מחקר בודד. הממצאים הללו שוחזרו במספר מחקרים לאחר מכן, עם סקירה שנערכה לאחרונה על 14 מחקרים שדיווחו, בממוצע, על שכיחות כמעט זהה של קשיים בבריאות הנפש.

מסתמנים מספר גורמי סיכון למצוקה פסיכולוגית בקרב עובדי מערכת הבריאות:

  • להיות אישה

  • להיות אחות

  • לחוות השפעת סטיגמה

  • להשתמש במנגנוני התמודדות לא מסתגלים

  

מחקר שפורסם בכתב העת  Lancet Psychiatry מלמד כי חולי קורונה סובלים יותר מדיכאון ופסיכוזה:

יש אמנם מחקרים ודיווחי מקרים מהתקופה האחרונה, שמלמדים כי חולי COVID-19 חווים בעיות כלי דם וקשיים נוירולוגיים ומחקר בריטי מיוני 2020 מעלה כי חולי קורונה, בעיקר מתחת לגיל 60, מתמודדים גם עם תסמינים של הפרעות פסיכיאטריות קשות.

 

 

מחקרים ונתונים על בריאות הנפש לאחר הקורונה

  • סקר של APA שפורסם במאי 2021 מתייחס לבריאות הנפש של ילדים: למעלה ממחצית (53%)  מהמבוגרים עם ילדים מתחת לגיל 18 דיווחו שהם מוטרדים לגבי המצב הנפשי של הילדים. כמעט חצי (48%) העריכו כי המגיפה גרמה לבעיות נפשיות אצל אחד או יותר מהילדים בבית. 26% מההורים השיבו שהם מחפשים בתקופה זו עזרה פסיכולוגית מקצועית לילדיהם וכפי שניתן לראות בנתונים, -22% דיווחו כי הם מתקשים לתאם פגישות לטיפול בילדים ולהדרכת הורים עם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש:

 

סקר APA מאי 2021 קושי למצוא טיפול נפשי לילדים ונוער

ממצאי הסקר מצורפים בסוף המאמר כקובץ PDF

 

  • 824 איש התקשרו באוקטובר 2020 לער״ן ודיווחו על כוונה אובדנית. מספר הפונים הכפיל את עצמו באוקטובר הנוכחי בהשוואה לאוקטובר אשתקד, כך מדווחת ד״ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית בקו הסיוע הנפשי הפעיל בישראל. 

  • מגיפת הקורונה עלולה להשפיע באופן עמוק ומהותי על בריאותם הנפשית של אנשים - כעת ובעתיד- אומרים פסיכיאטרים ופסיכולוגים, שקוראים בכתב העת ב- The Lancet Psychiatry ליזימה דחופה של מחקרים, שלדבריהם יכולים לערב שימוש בסמארטפונים לניטור משתנים בבריאות הנפש, בקרב אוכלוסיות נבדקים בזמן אמת. בנוסף, כותבים החוקרים, קיים צורך להתאים את סוג התמיכה הפסיכולוגית לקבוצות ספציפיות באוכלוסיה, כגון ילדים, מטפלים עיקריים ועובדי בריאות, כמו רופאים ואחיות, שחשופים לטראומה בקו הראשון.

  • המצב הכלכלי במשק מהווה כיום מקור מתח משמעותי עבור 70% מהאמריקאים, כך לפי נתוני APA, איגוד הפסיכולוגיה האמריקאי. בהשוואה, באותה תקופה אשתקד הנתון עמד על 49%.

  • לפי סקר של מרכז המחקר פיו, יותר משליש מהאמריקאים הראו סימנים קליניים של חרדה, דיכאון, או שניהם, מאז הפריצה של מגיפת הקורונה. בתחילת מאי 2020 צמח שיעור המתמודדים ל-55%, כאשר מדובר על בעלי קשיים כלכליים.

  • סקר של איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי מעלה כי רק 50% מהעובדים מרגישים בנוח לשתף בקשיים פסיכולוגיים במשבר הקורונה.

  • קשר גוף-נפש: אחד מכל חמישה אמריקאים מדווחים על תסמינים גופניים כאשר הם חושבים על המגיפה.

  • בסקר שנערך במרץ 2020, 18% מהנשאלים חוו עצבנות או חרדה, רוב או כל הזמן, במהלך השבוע החולף, נתון שהוכפל בהשוואה לאותו שבוע אשתקד.

  • בקו הסיוע הנפשי הפדרלי בארה"ב מדווחת עליה של 1000% בשיעור הפניות באמצעות הודעות טקסט, סביב 20,000 פניות.

  • הקבוצה הפגיעה ביותר באוכלוסיית המובטלים, שעלתה בחדות מאז תחילת המשבר, היא אנשים שאינם מועסקים 6 חודשים או יותר, כך לפי סקר נרחב של גאלופ. בקרב מובטלים ילאורך ותר משנה, 20% דיווחו שהם מתמודדים עם דיכאון ומטופלים פסיכולוגית או פסיכיאטרית. 

  • ההשלכות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח של טראומה משותפת נמשכות עשור ויותר, כך לאור הנתונים מהוריקן קטרינה שאירע ב-2005. יש מקום לשער על דמיון בין אסון קהילתי זה לבין מגיפת הקורונה. 

  • המחירים הנפשיים הגבוהים עבור בוגרים צעירים: שליש מהצעירים/ות בטווח הגילאים 18 עד 29 מדווחים על מצוקה נפשית גבוהה, לעומת 15% מבני/ות הגיל השלישי, מ- 65 ומעלה. על פי הדיווח, המצוקה הרגשית שקשורה למגיפה פוחתת לפי קבוצות גיל:  בני 18-34 דיווחו על המצוקה הגבוהה ביותר שקשורה למגיפה- כאשר הנשאלים ציינו לחץ גבוה בשיעור כפול כמעט מבני 50 ומעלה. המשיבים בקבוצת הגיל 65+ דיווחו על ציוני המצוקה הנמוכים מכולם.

  • במשאל שנערך בסין 35% מהמשתתפים דיווחו על מצוקה פסיכולוגית מתונה עד חמורה במהלך ואחרי הסגר. 

  • סקר שבוצע בגרמניה במהלך הסגר במדינה בחן ןהשווה את ציון הרווחה הפסיכולוגית הממוצעת לאדם. הציון עמד על 50.7 מתוך 100 (ציון 75 בממוצע בקרב אנשים שאינם לוקים בדיכאון), ורבים דיווחו על מצוקה, בשיעורים הבאים: 51% דיווחו על עלייה ברמת העצבנות;  45% דיווחו על שינה גרועה מבעבר; 29% דיווחו שחוו יותר כעס ותוקפנות.

 

אם אנחנו מתבססים על מחירי בריאות הנפש במגפות קודמות, נראה כי ההשפעה על בריאות הנפש תמשיך ליטות לרעה בטווח הבינוני והארוך.

למשל, הערכה של מצבם הנפשי של שורדי SARS בהונג קונג העלתה כי 47.8% חוו הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), בהם 25.6% שחוו אותה גם 30 חודשים לאחר שהושלם הטיפול במחלתם.

לאור הממצאים, חשוב לפתח תגובות קונקרטיות והולמות לשיכוך הנזק הנפשי, הן ברמת הפרט והן ברמת החברה.

 

 

הנפש ביום שאחרי Covid-19

יש חיסון.

יש אפילו שניים, עם דרכון ירוק שמציע הבטחה. 

העולם יוצא לאט ובזהירות מאותה תיבת נח אליו הוכנס, העקומה מתחילה להתיישר עם פחות ופחות דיווחים על חולים מיום ליום.

הסערה הגדולה נראה שחלפה, סגר שלישי, ועכשיו נשאלות השאלות הגדולות:

לאיזה עולם אנחנו יוצאים?

מה הן צלקות הקרב שנישא איתנו? 

 

ואולי חשוב יותר זה איך אפשר לנסות וליישר את העקומה של מגפה אחרת, שנייה, מגפה נפשית שקשורה לאותם "פצעי מלחמה"?

 

אנשים שוהים כבר יותר משנה במצב בו הם חרדים לבריאותם, ולא פחות מכך לאובדן פרנסתם, מבודדים ממקורות תמיכה מצד אחד ומסוגרים בבתים עם המשפחות הגרעיניות מצד שני, או לבד בבתיהם.

השילוב הזה מעורר מידה ניכרת של מצוקות פנימיות וחיצוניות, אישיות ובינאישיות וכן חברתיות ומדיניות שיש לתת עליהן את הדעת בהקדם.

אחד החששות המרכזיים הוא מפני משברים נפשיים שיתבטאו מה שנמכונה עכשיו "מוות של ייאוש", באקטים אובדניים, כפי שכבר מתחילים לראות בקרב קבוצות סיכון. 

 

אז מה תהיינה ההשפעות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח על החברה כאשר נסכם את התקופה המבאסת הזאת?

האם נשכח אותה מהר?

האם היא תשנה כל דבר מוכר?

האם ניעשה זהירים יותר?

 

קשה לדעת.

 

עם זאת, נראה שנתמודד עם כמה וכמה סוגים של דפוסים פסיכולוגיים ארוכי טווח, ומטבע הדברים יהיה גם חוסן נפשי

 

אנשים עשויים להיות מתוחים במהלך המגפה אך יתאוששו לחלוטין בסיומה, ואולם ייתכן ויראו את העולם באופן שונה. למשל, אנשים עשויים להסתגל לנורמה חדשה אם הקורונה תתגלה כזיהום חוזר (עונתי, למשל). חלק יסבלו מבעיות פסיכולוגיות מתמשכות (כמו דיכאון, חרדה או תסמינים של PTSD), אך קשה להעריך מה יהיה שיעור הנפגעים החדשים באוכלוסיה.

 

גורמי סיכון לבעיות פסיכולוגיות ארוכות טווח כוללים היסטוריה קודמת של בעיות רגשיות וחשיפה לגורמי סטרס חריפים במהלך המגפה. גורמי המתח עשויים לכלול מחלה חמורה ומסכנת חיים, מוות של אדם אהוב, קושי כלכלי חמור והפסדים כספיים, וחוויות מלחיצות במהלך הסגר, למשל סימפטומים חמורים לצד בדידות והיעדר קשר בין-אישי תומך עם חברים ובני זוג.

  

 

הסבל הכפול של הקשישים

כמו בכל תקופה פוסט טראומטית, אנחנו רואים תופעות קהילתיות ייחודיות, חלקן מוזרות ומפתיעות.

למשל, בשבועות האחרונים הופיעו ברחבי ארה"ב בתי אבות ייעודיים לקשישים פוסט-אשפוזיים, שזה אך שוחררו ממחלקות לטיפול אקוטי במחלה בבתי החולים.

שורדי המחלה בגיל השלישי נענשים פעמיים:

פעם ראשונה, בהתמודדות עם מחלה מסכנת חיים, שהטיפול בה כלל עבור חלקם חיבור למכונת הנשמה והשיקום ממנה כולל רכישה מחודשת של מיומנויות קוגניטיביות וגופניות שאבדו.

פעם שניה, בעובדה שאין להם כעת לאן לחזור. בסביבה המוכרת של בית האבות בו התגוררו לפני המגיפה, ממאנים לקבל אותם מסיבות של ריחוק חברתי מאוכלוסיית הדיירים, שמצויה בסיכון גבוה לתמותה מהמחלה. 

 

המצוקה ניכרת בעלייה משמעותית בפנייה לקווי מצוקה שונים ברחבי העולם ובתגבור שעות הפעילות של אותם קווים, בניסיון להציל אנשים מטביעה בצונאמי הזה.

בארץ למשל, בער"ן ובנט"ל הקימו יחידת מענה ייחודית למשבר הקורונה, בסה"ר הרחיבו את שעות הפעילות ומכוני טיפול ואנשי טיפול פרטיים בכל הארץ התגייסו כדי לתת מענה נפשי חירומי, אך התשובה צריכה להיות גדולה יותר ממחוייבות אתית מקצועית נקודתית, שכוחה עצום אך נמצא בסכנה גדולה של שחיקה כלכלית ונפשית. למעשה, אסונות בקנה מידה גדול, בין אם אסונות טבע, מלחמות או התקפות טרור, מעוררים אחריהם גל של בעיות נפשיות והתנהגותיות כמו מעין אפטר שוק שאחרי רעידת אדמה.

 

 

אהבה וחושך

בספרו, סיפור על אהבה וחושך, מתבונן עמוס עוז ז״ל בנסיבות התאבדותה של אימו בימים שלאחר מלחמת העצמאות. הוא תוהה מדוע דווקא כשהגיע השקט המיוחל לאחר המלחמה, שהיה התקווה הגדולה של מי שעלו מאירופה וחיפשו פה בית, לא מצאה אמו שקט בנפשה ונטלה את חייה.

 

אולי אחד ההסברים, שמתאים גם לימים אלו, הוא שאחרי ההישרדות עצמה, צריך להתמודד עם ההריסות.

 

אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש מכל העולם מתריעים מפני אותן השלכות מיידיות וארוכות טווח, ומדגישים את החשיבות שבמתן מענה, כאשר המענה מתייחס הן למיגור שיעורי האבטלה שעלו והן במתן טיפול נפשי למי שזקוק.

 

צרכים אלו עומדים אל מול תקציבי מדינה מדולדלים בכל העולם, וחשוב להגביר את המודעות הציבורית והמדינית להתייחסות למניעה ולטיפול בבעיות נפשיות כהשקעה לטווח ארוך, שבעתיד תמנע עלויות של נפש וכסף על מערכת הבריאות.

 

זוהי שעת דוחק שמאלצת חיפוש אחר פתרונות יצירתיים – כמו למשל השקעה בעלות נמוכה של תכנים לעזרה עצמית והנגשתם לאוכלוסיות שזקוקות לכך, הכשרה של סיירות מתנדבים שיבקרו בבתים של אוכלוסיות בסיכון שיוכלו לסייע במתן עזרה רגשית ראשונית.  וזוהי בעיקר הזדמנות לדרוש ולשפר ולתחזק את מערכת בריאות הנפש שעמדה עוד לפני כן בקצה גבול היכולת עם זמני המתנה ארוכים, ארוכים מדי.

 

כך טבען של סערות, הן מטלטלות, עוקרות את הגגות והקירות וחושפות בעירומם את היסודות, על נקודות החולשה שלהם. ושיקום אמיתי מתחיל בחיזוק אותם היסודות מתוך הבנה של בניית עמידות וחוסן לסערות שעוד יבואו.

 

 

פוסט קורונה – הקורונה כאירוע טראומטי שמעורר PTSD

אירוע טראומטי הוא בהגדרתו אירוע שקיימת בו סכנה מיידית וחריפה לחיי אדם או זולתו, מה שבאופן טבעי מעורר פחד ומצוקה.

 

מגפת הקורונה מהווה אירוע שכזה, שטלטל את העולם בסערה ושינה את כללי המשחק כמעט בכל תחום חיים.

 

ישנו איום שהוא גם על הבריאות הפיזית, אך גם המציאות של הסגר, ריחוק חברתי, תלישה מהסדר הקיים והמוכר, וכן החרדות שמעורר המשבר הכלכלי שהביאה עימה הקורונה הם קרקע פורייה למצבי מצוקה נפשיים, ולהגברה של מצבים קיימים כמו דיכאון וחרדה, ובין היתר גם PTSD. 

 

אנשים שנמצאים בסיכון גבוה לפתח PTSD, הם אנשים שנמצאים בקו החזית של המלחמה בנגיף והשלכותיו – צוותים רפואיים וכן צוותי בריאות הנפש, מה שמכונה – טראומטיזציה משנית.

ישנן מספר טכניקות שכולנו יכולים להיעזר בהם על מנת להפחית לחץ וחרדה:

 

  • בידוד אל מול בדידות – נכון שהמציאות מכתיבה ריחוק חברתי, אך ריחוק שכזה אינו חייב להיות רגשי. אנחנו ברי מזל שהטכנולוגיה העומדת לרשותינו כיום מאפשרת לשמור על קשר אחד עם השני. לדבר ולשתף, בתחושות שעולות, מסייע בהפתחת המצוקה, ובהפגה של תחושת הבדידות. חשוב במיוחד להרים טלפון להורים ולסבים. 

 

  • לצלוח את הלחץ – אחד הדברים שמסייעים לנו כבני אדם להתמודד עם לחץ, זה לחזק תחושה של שליטה, במיוחד במצבים בהם אין לנו הרבה שליטה. אחת הדרכים לעשות את זה, זה להבין על מה אנחנו יכולים לשלוט ועל מה לא ולשים את הדגש על מה שכן. למשל, להקפיד על הכללים של היגיינה וריחוק חברתי, לקנות כל מה שצריך שיהיה בבית, לארגן לו"ז לכל יום וכדומה. דרך נוספת היא להגביר פעילויות שמפחיתות לחץ ומגבירות הנאה – יוגה, בישול, מדיטציה, ספרים, מוזיקה וכדומה. 

 

  • תקווה – המצב הזה עשויי לייאש, להבהיל ובמיוחד כאשר קו הסיום לא ברור, ויש הרבה שאלות סביב התפרצות נוספת. שמירה על תקווה מקבילה לנשימה עמוקה שמרגיעה את המערכת העצבית בגוף ומסייעת לו לצלוח אירועי לחץ וכאב. חשוב להזכיר לעצמנו שזו מציאות זמנית, לנסות לגלות בה אולי נקודות של אור, ולהעריך מחדש את מה שאנחנו כיום מבינים שאינו מובן מאליו – כמו הכוחות שלנו, המשפחה שלנו, החברים שלנו וכל העוגנים הקטנים (גדולים) שמחזיקים את הגוף נפש שלנו.

 

  • להבין מתי צריך לפנות לעזרה מקצועית – אנשים המתמודדים עם מצוקה שפוגעת בתפקוד שלהם, אנשים שיש להם רקע של התמודדות עם דיכאון, חרדה ו-PTSD, חשוב במיוחד לדאוג שמעגל התמיכה יכלול עזרה מקצועית במסגרת הנחיות משרד הבריאות. זה יכול להיות פנייה לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש, היעזרות בתרופות וקבוצות תמיכה און ליין.

 

 

מידע חשוב לאנשים שיקיריהם מתמודדים עם PTSD

קודם כל חשוב להבין מעט על ההתמודדות של אנשים עם PTSD, לכן צירפנו בסוף קישור עם מאמר שעוסק בזיהוי, תסמינים ודרכי טיפול.

שנית, תקשיבו – הקשיבו לחוויות, לתחושות ולרגשות ולמה שהאדם היקר לכם מספר שהוא צריך בתקופה זו.

 

ושלישית – דאגו גם לעצמכם. להיות עבור מישהו שמתמודד עם מצוקה קשה, כפי שכבר נאמר פה, עשויה להיות חוויה טראומטית בפני עצמה. וודאו כי אתם חלק ממעגל התמיכה עבור אותו אדם ולא כל התמיכה, וכן דאגו שגם לכם יש עם מי לפרוק את הקושי שלכם וכן שימרו על בריאותכם הפיזית.

 

 

סיכון אובדני

אובדנות היא ביטוי של מצוקה נפשית, ייאוש ובידוד, שעלולים להביא לחשיבה של מבוי סתום, ולמחשבות וניסיונות אובדניים.

היו ערים לסימנים כמו דיבור על מוות, או על הרצון למות, פרידה או חלוקה של רכוש.

לפי נתוני משרד הבריאות, שהוצגו ב-23.11.20 בתכנית ״מהצד השני״ עם גיא זהר, לא ניכרת בינתיים עליה בשיעור ההתאבדות לעומת אשתקד. בשתי התקופות התרחש מספר זהה של מקרי התאבדות מאומתים: 188בני אדם - 

 

נתונים על התאבדויות בקורונה בישראל

 

ניסיונות אובדניים בעבר, ואובדנות במשפחה הם גורמי סיכון משמעותיים.

כמה דברים שחשוב לדעת על מניעת אובדנות:

 

  • הדבר הכי חשוב זה להקשיב באופן לא שיפוטי. אם אתם חוששים, תשאלו באופן ישיר האם יש מחשבות אובדניות. 

  • דאגו להרחיק מהישג יד דברים שעשויים להוות סכנה – תרופות, נשק, חפצים חדים וכדומה.

  • אם יש סכנה מיידית וקונקרטית – יש להתקשר למגן דוד אדום (101) או למשטרה (100). דאגו להישאר עם האדם עד שמגיעה העזרה המקצועית. 

  • חשוב לעדכן את איש המקצוע המטפל הקבוע בשינוי במצב הנפשי ובמחשבות אובדניות על מנת שתהיה חשיבה מחודשת על הטיפול המתאים. 

  • עודדו את האדם לפנות במקביל לגופי תמיכה נפשיים ייעודיים במצב חירום כמו נט"ל, ער"ן וסה"ר, שנמצאים שם גם בשעות הלילה.  

  • במידת הצורך אפשר לפנות גם למיון של כל ביה"ח ו/או כל ביה"ח לבריאות הנפש, להערכת מסוכנות ואשפוז במידת הצורך. 

 

סדרת כתבות של תאגיד כאן

על המגיפה השקטה - 

בריאות הנפש בקורונה: 

 

 

תרגמנו מסמך מקצועי מצוין, שנוסח ופורסם על ידי הברית האירופית לבריאות הציבור - EPHA

אנחנו מאמינים שחשוב להעביר את המידע, בעברית או באנגלית, למקבל/ותי החלטות ולמנהלים/ות בחברה הישראלית, בעיקר עבור מי שעובדים עם צוותים שחשופים בקו הראשון עם החולים ובני המשפחות: 

  

 

בריאות הנפש בלב סערת הקורונה

 נייר עמדה של הברית האירופית לבריאות הציבור

  (European Public Health Alliance) 

למגפת הקורונה השפעות עצומות על בריאות הנפש ועל רווחה פסיכולוגית  בכל רחבי העולם.

במהלך המגפה, גברו סיכוייהם של אנשים לחוות, באופן ישיר או עקיף, בלבול תסכול, חרדה ופחד, לעתים בשילוב עם היעדר גישה לטיפול או להמשכיות טיפול ולתמיכה הולמת בחולי נפשי קיים או בבעיות בריאות גופניות קיימות.

 

הדבר עלול להוביל לפיתוח אסטרטגיות התמודדות מזיקות (כמו שימוש לרעה באלכוהול או בחומרים ממכרים, דפוסי תזונה שאינם בריאים וסגנונות חיים שאינם דורשים פעילות פיזית, התנהגויות שיש בהן משום פגיעה עצמית – כולל התאבדויות והימורים ועוד).

פחד ומידע כוזב או מוטעה במתכוון מגבירים גם הם את הסיכון ל״שעירוּת לעזאזל״ וליצירת סטיגמות ביחס לקבוצות אתיות ודתיות או למקצועות מסוימים.

מגע אנושי הוחלף בידי מסכים, שהשימוש המוגבר בהם עלול להשפיע לרעה על בריאות הנפש ורווחת האוכלוסייה, בעיקר על ילדים ונוער.

 

האיזון בין חיים לעבודה מצוי תחת לחץ. עובדי קו החזית והורים העובדים מרחוק חווים כעת עד כמה שברירי יכול להיות הקו המפריד בין החיים האישיים לאלה המקצועיים בזמנים חסרי התקדים הללו.

ריתוק כפוי לבית מגביר גם את האלימות הביתית נגד כאלה המצויים בלאו הכי במצבים פגיעים. אובדן עבודה וחוסר ביטחון כלכלי מוסיף לרשימה.

כעת ובתקופת הזמן שלאחר המשבר הם גובים (ויגבו) מחיר עצום מבריאות הנפש של כולנו, דבר שיתגלם בצורה נחרצת (כרגיל) בקרב קבוצות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר. אכן, התברר שלא כולם חווים את הפגיעות הללו באופן שווה, ושישנם כאלה בחברה ובקהילות שלנו שנשארים מאחור יותר מאחרים.

נוכח המהומה שהחברה שלנו ניצבת מולה כעת, אנו מעודדים מקבלי החלטות לאומיים ובינלאומיים לקחת בחשבון את ההיבטים הבאים במהלך המשבר ובתקופה שאחריו: 

  1. לשלב את סוגיות בריאות הנפש בתוך כל פעילויות התגובה למגפה. 

  2. לתקשר ביעילות תוך עצירת פאניקה ופחד. המצב העכשווי במנהיגות הישראלית בכי רע. מנקודת הראות דרך פסיכולוגיה של המנהיגות, אין גרוע יותר. 

  3. להגן על בריאות הנפש של עובדי הקו הראשון. 

  4. לזהות את תפקידם של מטפלים לא-רשמיים ולספק להם את תמיכה נפשית, ייעוץ והכשרה אינטנסיביים. 

  5. להעריך ולנהל סיכונים באירגונים חיוניים. 

  6. להבטיח גישה בזמן הנחוץ לטיפולים/המשכיות של טיפולים פסיכו-סוציאליים לכל מי שזקוק לכך במהלך ולאחר המגפה.

  7. להגן על בריאות הנפש של אנשים במצבים פגיעים, עם דגש על האוכלוסייה המבוגרת. 

  8. לאמץ גישה הוליסטית לבריאות הנפש, שמשלבת מענים כלכליים, מניעתיים וחברתיים. 

 

לשלב את סוגיות בריאות הנפש בתוך כל פעילויות התגובה למגפה

בריאות הנפש צריכה להיות חלק אינטגרלי מכל תגובה בתחום בריאות הציבור למגפה הנוכחית ולמגפות עתידיות, על מנת להימנע ממתח פסיכו-חברתי ליחידים ולקהילות שניתן ברובו למניעה, בייחוד בהתחשב במצבן המשובש והמוחלש של מערכות בריאות וטיפול סוציאלי. הבנה והתייחסות לבריאות הנפש ולשיקולים פסיכו-חברתיים יהיו מפתח לעצירת הפצת (הקורונה) ולמניעת הסיכון להשלכות ארוכות טווח על הרווחה ויכולת האוכלוסייה להתמודד עם מצוקה.

 

מכיוון שסביר להניח שהסיכונים לחוות בריאות נפש לקויה יילכו וייתגברו, נדרשת התערבות מוקדמת וגישה לתמיכה מקצועית כחלק אינטגרלי מכל תכנית בלימה והתאוששות פוסט-מגפתית. השלכות של הנסיבות העכשוויות, כמו למידה ביתית כפויה, תת-תעסוקה ואבטלה, סגירת בתי עסק וכיוצא באלה, נושאות בחובן סיכון להעמקה נוספת של אי-צדק חברתי ובריאות. אי לכך, אמצעים להכשלתם של אלה, או לכל הפחות – להפחתתם, חיוניים גם הם, וזו תהיה גם השפעתם על בריאות הנפש.

 

לתקשר ביעילות תוך עצירת פאניקה ופחד

מידע מוטעה במתכוון או מידע כוזב מוביל לפחדים ולפאניקה מוגברים בקרב האוכלוסייה. חיוני שהרשויות יתקשרו ביעילות את הסיכונים ואת ההתפתחויות האחרונות בנוגע לנגיף הקורונה, כולל אמצעי היציאה מבידוד  (או אסטרטגיית היציאה). על המידע המשודר להיות בהיר, מובן, תמציתי ומדויק. על מנת שתקשורת תהיה יעילה, היא צריכה להיתפר למידותיהן של הקבוצות הספציפיות אליהן היא מכוונת, שעשויות להיות בעלות רמות משתנות של בריאות ושל אוריינות דיגיטלית – כאשר זו האחרונה הופכת בולטת במיוחד, שכן כמויות נרחבות של מידע בריאותי מועבר כיום דיגיטלית.

 

היא צריכה לכלול מסרים חיוביים בבריאות הנפש המקדמים רווחה פסיכו-סוציאלית, למשל להתמקד ביוזמות הקהילתיות החיוביות הרבות, אשר משגשגות בחברה שלנו.

 

זאת ועוד, אוכלוסיות צריכות להיות מיועדות בדבר המקורות הנאמנים שאליהם עליהן לפנות כדי למצוא מידע על המגפה.

 

אסטרטגיות טיפול עצמי צריכות אף הן להיות מקודמות במטרה להעצים יחידים להגבלת השפעת הנסיבות הללו מבלי להפחית את רווחתם הנפשית.

  

להגן על בריאות הנפש של עובדי קו החזית

עובדי קו החזית וצוותים רפואיים מתעמתים כרגע עם תנאי עבודה קשים בצורה חסרת תקדים, דבר הדורש שימת לב מיוחדת לבריאותם ולרווחתם הנפשית .

הדבר צריך לקבל התייחסות ותמיכה דרך ניהול סיכונים נאות, הבטחת איוש מספיק, עידוד, תקשורת בין עמיתים ותמיכה. יש לשפר ולאפשר את הגישה לשירותים פסיכו-חברתיים תוך כדי התחשבות במשמרות ובשעות העבודה. יותר מכך, שיפור תנאי העבודה של צוותי ועובדי קו החזית הוא חיוני, למשל על ידי הגבלת מספר השעות היכן שניתן, לא רק לשם הפחתת הסיכון להידבקות, אלא גם להבטחת איזון הולם בין החיים לעבודה, ובכך לאפשר מנוחה והחלמה. הבטחת זמינות ושימוש בציוד מיגון אישי הולם חשוב לשלומות הפיזית כמו גם הנפשית, שכן הוא מקנה תחושת ביטחון חזקה יותר.

אלמנט נוסף המשפיע עמוקות על עובדי קו החזית הוא יצירת סטיגמות. מכיוון שהם נחשבים לנושאי מחלות, לעתים קרובות הם עלולים לסבול מאפליה על בסיס משלח ידם. נושא הסטיגמה חייב לקבל התייחסות, העובדים חייבים להיות ממוגנים והמודעות חייבת להתחזק בכל הנוגע לתפקיד המפתח שהם ממלאים בהתגברות על התפרצות המגפה.

 

לזהות את תפקידם של מטפלים לא-רשמיים ולספק להם את התמיכה, הייעוץ וההכשרה המתאימים

מטפלים לא-רשמיים רבים – כספקי הטיפול העיקריים לאנשים עם מצבים רפואיים כרוניים או כאלה הנמנים על קבוצת הגיל הנתונה בסיכון הגבוה ביותר – מוצאים עצמם כעת במצב פגיע במיוחד, ללא תמיכה הולמת או ציוד מיגון מתאים. אם קרובי משפחתם יחלו, מטפלים לא-רשמיים ישימו את בריאותם שלהם בסיכון על ידי המשך הטיפול בהם. המצב מעצים את הסיכונים הקיימים ממילא לבריאות הגופנית והנפשית של מטפלים לא-רשמיים.

זאת ועוד, אמצעי הריתוק, כמו גם התיעדוף השלילי של טיפולים לא-חיוניים, מחריף עבורם את המעמסה ואת הבידוד. בעוד שבמקרים רבים הם משמשים כרשת הביטחון שהיא המפלט האחרון עבור האדם שבו הם מטפלים, הסיכון שיחלו ולכן לא יוכלו להבטיח את המשכיות הטיפול – גם היא מהווה גורם מתח משמעותי עבורם.

 

להעריך ולנהל סיכונים בארגוני עבודה

הדרך להחלמה בעקבות ההרעה הפיננסית בפעילות העסקית שנגרמה על ידי המגפה תוביל, ככל הנראה, לעומסי עבודה גבוהים יותר עם פחות משאבים ברבים מהעסקים שנפגעו כלכלית.

 

הערכה וניהול הולמים של הבריאות המקצועית ושל הסיכונים הבטיחותיים, בעיקר הסיכונים הפסיכוסוציאליים, היא מכרעת. על אחת כמה וכמה, זהו המצב עבור העובדים שכבר עכשיו ניצבים בפני מצב קשה מבחינת בריאותם הנפשית. לשותפים חברתיים יש אחריות להתייחס ביחד לאתגרי הבריאות והבטיחות במקום העבודה בתקופה שלאחר המגפה, בשימת לב מיוחדת לסיכונים הפסיכוסוציאליים.

 

להבטיח גישה בזמן הנחוץ לטיפולים/המשכיות של טיפולים לכל מי שזקוק להם במהלך ולאחר המגפה

המגפה משבשת את תמיכת ושירותי בריאות הנפש. יותר מכך, המצב חסר התקדים והמצוקה הנלווית לו יכולים להשפיע לרעה על בריאות הנפש ו״להוביל להשלכות שליליות ארוכות טווח בקרב קהילות, משפחות ויחידים״.

 

יש להבטיח גישה לטיפולים ולתמיכה עבור אנשים הסובלים מחולי נפשי ומבעיות הקשורות לשימוש בחומרים ממכרים. יש לבסס דרכי הפניה פנים-מגזריות על מנת להבטיח שילדים ומשפחות עם צרכים אחרים (למשל הגנה מפני אלימות ביתית, צרכים הישרדותיים ועוד) או כאלה החווים מצוקה חמורה יותר יוכלו לגשת במהרה לשירותים הנדרשים. כאשר מפגשי תרפיה וייעוץ אינם אפשריים פיזית, תרפיה אונליין או דרך הטלפון צריכה להיות נגישה על מנת להמשיך בטיפולים.

 

יש להפיק לקחים על מנת להבטיח גישה בתקופה שלאחר המגפה, אך גם עבור משברים עתידיים. אסטרטגיות מוכנוּת צריכות, לדוגמה, לכלול את הכשרת עובדי קו החזית לעקרונות של תמיכה פסיכו-חברתית חיונית, עזרה ראשונה פסיכו-חברתית וכיצד לבצע הפניות נחוצות. חיזוק הטיפול הראשוני, התערבות בקידום בריאות נפשית ומניעה של הפרעות נפשיות ועידוד טיפול שיהיה משולב ומבוסס-קהילה יותר, הם כמה מהצעדים שיכולים להפוך את מערכות בריאות הנפש לבעלות חוסן גדול יותר בעתיד.

 

להגן על בריאותם הפסיכולוגית של אנשים פגיעים, כולל אוכלוסייה מבוגרת

למגפה יש השפעה שלילית מובהקת על הרווחה הנפשית של אנשים במצבים פגיעים יותר, כולל דורות מבוגרים. אנשים מוחלשים חברתית וכלכלית נמצאים, מחד גיסא, בסיכון גבוה יותר לחוות תחלואה נפשית כתוצאה מאמצעי העוצר או מהשפעותיהם הכלכליות. מאידך, הבריאות הנפשית של קבוצות סיכון, כמו קשישים, ילדים ונשים, נמצאת תחת לחץ גדול.

 

המגפה הובילה ממשלות לנקוט באמצעי ריתוק נוקשים, שלעתים קרובות מגבילים זכויות אדם בסיסיות ואת החופש האישי. אסור שהעובדה שקשישים ואנשים עם בעיות בריאותיות בסיסיות מצויים בסיכון גבוה יותר תצדיק טיפול מפלה ולא-פרופורציונלי. כולם צריכים להיות שווים בזכויותיהם. ועדיין, גישה לטיפול מוגבלת לעתים על בסיס גיל. נוסף על כך, האמצעים הננקטים בתוך מוסדות וקהילות ביחס לאנשים התלויים בטיפול אינם תמיד מכבדים את האוטונומיה והכבוד של בני אדם. זאת ועוד, המסרים סביב נגיף הקורונה מייצרים לעתים קרובות סטיגמה ביחס לקשישים.

 

נוסף לכל אלה, ישנו איום מובהק שהריחוק החברתי יהפוך לבידוד, בעיקר עבור אנשים שנעדרים גישה לטכנולוגיה או שאינם מעודכנים מספיק טכנולוגית.

 

לדעתנו, אם כן, עדיפות מפתח היא להבטיח את הרווחה הנפשית של אלה שבסיכון. העצמת ועידוד קשישים בעלי ניסיון וחוזקות להתנדב במאמצי הקהילה – שאינם מגבירים את הסיכון האישי להידבקות – להילחם במגפה, יכולים, לדוגמה, להשפיע חיובית הן על האנשים הללו והן על הקהילה. שיתוף הפעולה שלהם יכול להיות בעל ערך.

 

אסור לשכוח את הילדים. בעוד שילדים פחות מושפעים מהמחלה עצמה, הם חוזים בגישתם המוגבלת לשירותי בריאות וחינוך הולמים ונמצאים גם הם בסיכון גבוה יותר לחוות את ההשפעות השליליות של בידוד ושל אלימות ביתית מאמירה.

 

ילדים צריכים להיות בלב אמצעי הדה-אסקלציה ואסטרטגיית היציאה וההתאוששות.  מערכות תמיכה עבור קבוצה זו (והוריהם) חיוניות כעת ויש להרחיבן (למשל מרכזי ייעוץ והתייעצות, קווי סיוע ועוד). באותו הלך רוח, נשים החוות את אותה אלימות, כמו גם קשישים הסובלים מהתעללות – מבודדים יותר ונמצאים בסיכון גבוה יותר בשל הריתוק, ויש לדאוג שיוכלו להפיק תועלות מתמיכה זו.

 

להתמודד עם סטיגמה כלפי חולי קורונה

קל ואפילו אוטומטי לקשר את הפחד מקורונה עם ״אחרים״.

 

אפשר להבין שקיים אצל כולנו בלבול, חרדה ופחד, אבל ממש חשוב להבין שהגורמים הללו  גם מתדלקים סטריאוטיפים מזיקים. סטיגמה יכולה לערער את הלכידות החברתית ולזרז בידוד של קבוצות, כמו חרדים וערבים בחברה הישראלית, מה שיכול לתרום למצב שהווירוס דווקא יתפשט  אף יותר ויגרום לבעיות בריאותיות יותר חמורות ולקושי עוד יותר גדול לשלוט בהתפרצות המחלה.

 

סטיגמה יכולה לגרום לאנשים להסתיר מחלה כדי להימנע מאפליה, מה שימנע מהם לחפש עזרה רפואית מיידית ויניא אותם מלאמץ התנהגויות בריאות. העובדות מראות בבירור כי סטיגמה ופחד ממחלות מדבקות מעכבות תגובה.

 

מה שכן עובד זה בניית אמון בשירותי בריאות אמינים, להראות אמפתיה למי שנדבק, להבין את השפעת המחלה ולאמץ אמצעים יעילים ומעשיים כדי שנשאים יוכלו לעזור לעצמם ולקרובים שלהם להישמר. הדרך בה אנחנו מתקשרים על הקורונה היא קריטית לתמיכה באנשים כדי שיפעלו בצורה אפקטיבית, יעזרו להילחם במחלה ויימנעו מתדלוק פחד וסטיגמה. חובה עלינו ליצור אווירה בה אפשר לדבר ולהתייחס למחלה ולהשפעות שלה בצורה פתוחה, כנה והדדית.

 

לאמץ גישה חברתית הוליסטית לבריאות הנפש

פעולות יכולות לצלוח רק אם הן מאמצות גישה חברתית הוליסטית המערבת את כל המגזרים ולוקחת אחריות על תכניות בריאות הנפש, טיפולי הבריאות, הטיפול הסוציאלי והרווחה, על המסגרות החינוכיות ועל הארגונים הממשלתיים והלא-ממשלתיים המקומיים.

מגפה מייצגת נטל עצום על מערכות וכלכלות טיפולי הבריאות (גם הנפשיים) שלנו, אך היא מייצגת גם הזדמנות להפחתת הסטיגמות הקיימות הנוגעות לבריאות הנפש ולהרחבת האפשרויות הקליניות לאנשים שמוצאים את עצמם במצבים קריטיים. לפיכך, בריאות הנפש יכולה לקבל חשיבות הולמת בכל מדיניות לאומית. על מנת להשיג את החשיבות הזו, על בריאות הנפש להוות חלק אינטגרלי מתכנית העבודה.

 

 

מה כדאי לעשות בבריאות הנפש בישראל?

ברמה האישית והקהילתית, חשוב לבנות מחדש מערכות חברתיות שמציעות מנגנוני התמודדות יעילים עם מצוקה פסיכולוגית שמקורה במגפה.

כיחידים, נוכל לעקוב אחר תהליך דו-שלבי:

1. זיהוי סימני מתח – קיימים כלים דיגיטליים רבים לסיוע בזיהויים, בהם צ׳אט-בוטים המבוססים על פרקטיקות טיפוליות, כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), מיינדפולנס ומעקב מצב רוח, או תכניות מבוססות בינה מלאכותית, שנועדו לסייע למשתמשים בשיקוף עצמי, בניהול יומן, בזיהוי וניהול רגשות ובחיפוש עזרה. כשמתאפשר, עלינו לזהות גם סימנים למתח והתעללות בסביבתנו, ולהפנות את הנפגעים לקבלת עזרה פורמלית.

2. חיפוש עזרה – אתם לא לבד במאבק על בריאות הנפש, כולנו יחד בקורונה. זה אומר שכמו כולם, אם קשה, חשוב לחפש עזרה מקצועית. קופות החולים, למשל, מציעות 3 שיחות בזום עם איש/ת מקצוע, ללא עלות, של טיפול נפשי בתקופת הקורונה. ישנן גם אפליקציות, חלקן בעברית, שמציעות גישה זמנית ללא תשלום במהלך המגפה ובהן כלים והדרכות לטיפול עצמי בבריאות הנפש. חלק מהכלים הללו מציעים טכניקות בעלות תוקף קליני להפחתת מתח ולטיפול בחרדה ובדיכאון.

גם ליוזמות פרטיות וגם למיזמים התנדבותיים יש תפקיד עצום בסיוע בהתערבויות מבוססות רציונל של פסיכולוגיה קהילתית.

למעשה, עובדי בריאות קהילתיים נשארו נקודת המגע הקרובה ביותר עבור מרבית קבוצות האוכלוסייה הפגיעות שהושפעו מהמגפה. חשוב לציין כי קשיים בבריאות הנפש אינם חוויות חד-פעמיות. ברוב המקרים מדובר במצבים כרוניים שמעלים צרכים שונים בזמנים שונים. חשוב שמערכות בריאות הנפש בקהילה יוודאו שמטופלים יוכלו לגשת לטיפול הדרוש להם, במיוחד ברגעים הקשים ביותר, כך שיוכלו להישאר בריאים לאורך כל החיים.

הכשרת עובדי בריאות ורופאים קהילתיים שיאתרו ויטפלו בבעיות הנוגעות לבריאות הנפש היא מודל חשיבה שראוי לאמץ בהקשר זה, או לפחות לבנות תכנית עבודה לשנים הקרובות. ארגונים שונים ללא מטרות רווח כבר הצליחו להשתמש בכלים דיגיטליים להכשרת עובדי בריאות, ויכולים להציע פתרונות ברי קיימה לכך. אין ספק שאנו ניצבים מול אחד המשברים הבריאותיים והכלכליים הגדולים של זמננו, שאופן וזמני היציאה ממנו לוטים בערפל. יצירת קהילה חזקה נפשית היא מפתח לסיוע לחברה להתאושש אט-אט.

 

למסמך המקורי של EPHA באנגלית:

https://epha.org/wp-content/uploads/2020/05/pr-mhcovid-final.pdf

 

הקורונה הביאה איתה גם הרבה יוזמות בלתי-נשכחות.

הנה רוקפור בקאבר ל- Seeds of Love:

 

 

 

 

מקורות:

 

כהנא, ב. (2020). הכנה נפשית ליום שלאחר המשבר: הבנות מהפסיכולוגיה היהודית על ההתמודדות עם הקורונה. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3975

 

The Mental Health & Psychosocial Support Network 

 

https://eurohealthnet.eu/COVID-19 

 

E.g. Mental health considerations should be taken into account if confinement measures are to be properly followed by populations or to keep frontline workers healthy and engaged in the fight against COVID-19.

 

Syed Z. Iqbal, MD; Benjamin Li, MD; Edore Onigu-Otito, MD; Mohammad Faraz Naqvi, MD; Asim A. Shah, MD. Psychiatric Annals. 2020;50(12):522-525

 

Knight, Clare. (2021, March 09). COVID-19 and Mental Health Research. News-Medical. Retrieved on March 13, 2021 from https://www.news-medical.net/health/COVID-19-and-Mental-Health.aspx

  

https://www.psychiatry.org/newsroom/news-releases/about-half-of-workers-are-concerned-about-discussing-mental-health-issues-in-the-workplace-a-third-worry-about-consequences-if-they-seek-help

 

https://news.gallup.com/poll/171044/depression-rates-higher-among-long-term-unemployed.aspx

 

https://www.pewresearch.org/fact-tank/2020/05/07/a-third-of-americans-experienced-high-levels-of-psychological-distress-during-the-coronavirus-outbreak/

 

https://www.mhe-sme.org/wp-content/uploads/2020/04/MHE-Statement-COVID-19.pdf 

 

https://interagencystandingcommittee.org/system/files/2020-03/MHPSS%20COVID19%20Briefing%20Note%202%20March%202020-English.pdf

 

https://www.age-platform.eu/policy-work/news/covid-19-older-persons%E2%80%99-rights-must-be-equally-protected-during-pandemic 

 

http://www.alliance4investinginchildren.eu/joint-statement-on-protecting-children-and-their-families-during-and-after-the-covid19-crisis/

 

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

בית פנינת האילון, יגאל אלון 157, תל אביב יפו, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–21:00
יום שני, 9:00–21:00
יום שלישי, 9:00–21:00
יום רביעי, 9:00–21:00
יום חמישי, 9:00–21:00
יום שישי, 9:00–13:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2021