בריאות הנפש לאחר משבר הקורונה | מחקרים, סטטיסטיקה והמלצות

Mental health in the eye of the COVID-19 hurricane Mental health in the eye of the COVID-19 hurricane Pixabay

בריאות הנפש אחרי הקורונה

 

המלצות בתחום בריאות הנפש

 למנהלי/ת ארגונים רפואיים,

פסיכוסוציאליים וחברתיים

 

חיי הנפש ביום פוסט מגיפת הקורונה

משהו מתחיל להירגע מבפנים עם סיפור הקורונה. 

לאחר שהתאמנו את אורח החיים, ויתרנו על חזרה מלאה לשגרה ובמידה רבה התאבלנו על מה שלא ישוב אלינו, ניתן לדבר על הסתגלות פסיכולוגית גלובלית.

אלה הם הימים של פוסט-קורונה, של שגרת החירום החדשה של חיינו. 

יש בשגרה הזו אמצעי מיגון שלמדנו, כחלק מהפק"ל האישי (ריחוק חברתי, מסיכות, שטיפת ידיים ועוד התנהגויות שהפכו ליומיומיות).

הבהלה המיידית ורעידת האדמה המשברית מתחילות להירגע. 

המספרים האמיתיים והתקדמות המחקר המדעי  נוסכים תקווה וביטחון, ולא פחות מכך המאמצים שעשינו בתקופת המגיפה תרמו לעמידות פסיכולוגית לפחד, שאנו מפסיקים להרגיש בצורה אינטנסיבית כל כך.

ויחד עם זאת, דיווחים שמתחילים להצטבר מכל העולם מציירים תמונה של אנשים "הלומי קורונה", כאשר השיח הוא במונחים של חרדה מתונה עד טראומה קולקטיבית / משותפת. 

לדבריו של ד"ר ג'ונתן פורטאוס, פסיכולוג קליני שמנהל קו סיוע למניעת אובדנות בסקרמנטו, כחלק מאותה טראומה אנחנו רואים עלייה בתחושות חרדה ומצוקה המתבטאות במועקה נפשית, שינויים בדפוסי אכילה ושינה, שימוש מוגבר באלכוהול וחומרים משככים אחרים, התפרצויות כעס וכן תחושות ומחלות פיזיות. אלו החלו עוד עם תחילת הסגר, אך הם ממשיכים לאפיין את החוויה גם כעת, כשחלק מהמדינות חוזרות לשגרה בהדרגה. 

 

מחקרים על בריאות הנפש לאחר הקורונה

  • סקר שנערך בוושינגטון פוסט ואוניברסיטת מרילנד ופורסם בסוף מאי 2020, , מצא כי מרבית האמריקאים מרגישים עדיין לא בנוח לצאת לקניות בחנויות (67%) או לאכול בחוץ (78%).

  • מגיפת הקורונה עלולה להשפיע באופן עמוק ומהותי על בריאותם הנפשית של אנשים - כעת ובעתיד- אומרים פסיכיאטרים ופסיכולוגים, שקוראים בכתב העת ב- The Lancet Psychiatry ליזימה דחופה של מחקרים, שלדבריהם יכולים לערב שימוש בסמארטפונים לניטור משתנים בבריאות הנפש, בקרב אוכלוסיות נבדקים בזמן אמת. בנוסף, כותבים החוקרים, קיים צורך להתאים את סוג התמיכה הפסיכולוגית לקבוצות ספציפיות באוכלוסיה, כגון ילדים, מטפלים עיקריים ועובדי בריאות, כמו רופאים ואחיות, שחשופים לטראומה בקו הראשון.

  • המצב הכלכלי במשק מהווה כיום מקור מתח משמעותי עבור 70% מהאמריקאים, כך לפי נתוני APA, איגוד הפסיכולוגיה האמריקאי. בהשוואה, באותה תקופה אשתקד הנתון עמד על 49%.

  • לפי סקר של מרכז המחקר פיו, יותר משליש מהאמריקאים הראו סימנים קליניים של חרדה, דיכאון, או שניהם, מאז הפריצה של מגיפת הקורונה. בתחילת מאי 2020 צמח שיעור המתמודדים ל-55%, כאשר מדובר על בעלי קשיים כלכליים.

  • סקר של איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי מעלה כי רק 50% מהעובדים מרגישים בנוח לשתף בקשיים פסיכולוגיים במשבר הקורונה.

  • קשר גוף-נפש: אחד מכל חמישה אמריקאים מדווחים על תסמינים גופניים כאשר הם חושבים על המגיפה.

  • בסקר שנערך במרץ 2020, 18% מהנשאלים חוו עצבנות או חרדה, רוב או כל הזמן, במהלך השבוע החולף, נתון שהוכפל בהשוואה לאותו שבוע אשתקד.

  • בקו הסיוע הנפשי הפדרלי בארה"ב מדווחת עליה של 1000% בשיעור הפניות באמצעות הודעות טקסט, סביב 20,000 פניות.

  • הקבוצה הפגיעה ביותר באוכלוסיית המובטלים, שעלתה בחדות מאז תחילת המשבר, היא אנשים שאינם מועסקים 6 חודשים או יותר, כך לפי סקר נרחב של גאלופ. בקרב מובטלים ילאורך ותר משנה, 20% דיווחו שהם מתמודדים עם דיכאון ומטופלים פסיכולוגית או פסיכיאטרית.

  • ההשלכות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח של טראומה משותפת נמשכות עשור ויותר, כך לאור הנתונים מהוריקן קטרינה שאירע ב-2005. יש מקום לשער על דמיון בין אסון קהילתי זה לבין מגיפת הקורונה.

  • המחירים הנפשיים הגבוהים עבור בוגרים צעירים: שליש מהצעירים/ות בטווח הגילאים 18 עד 29 מדווחים על מצוקה נפשית גבוהה, לעומת 15% מבני/ות הגיל השלישי, מ- 65 ומעלה.

 

העולם יוצא לאט ובזהירות מאותה תיבת נח אליו הוכנס, העקומה מתחילה להתיישר עם פחות ופחות דיווחים על חולים מיום ליום. הסערה הגדולה נראה שחלפה, ועכשיו נשאלות השאלות הגדולות והן לאיזה עולם אנחנו יוצאים, מה הן צלקות הקרב שנישא איתנו ואולי חשוב יותר זה איך אפשר לנסות וליישר את העקומה של מגפה אחרת, שנייה, מגפה שקשורה לאותם "פצעי מלחמה".

 

אנשים שהו למעלה מחודשיים במצב בו הם חרדים לבריאותם, ובעיקר חרדים אל מול אובדן פרנסתם ומבודדים ממקורות תמיכה מצד אחד ומסוגרים בבתים עם המשפחות הגרעיניות מצד שני, או לבד בבתיהם. השילוב הזה מעורר מידה ניכרת של מצוקות פנימיות וחיצוניות, אישיות ובינאישיות וכן חברתיות ומדיניות שיש לתת עליהן את הדעת בהקדם.

אחד החששות המרכזיים הוא מפני משברים נפשיים שיובילו למה שנקרא "מוות של ייאוש" באקטים אובדניים, כפי שכבר מתחילים לראות בקרב כל קבוצות הגיל באוכלוסייה.

 

הסבל הכפול של הקשישים

כמו בכל תקופה פוסט טראומטית, אנחנו רואים תופעות קהילתיות ייחודיות, חלקן מוזרות ומפתיעות.

למשל, בשבועות האחרונים הופיעו ברחבי ארה"ב בתי אבות ייעודיים לקשישים פוסט-אשפוזיים, שזה אך שוחררו ממחלקות לטיפול אקוטי במחלה בבתי החולים.

שורדי המחלה בגיל השלישי נענשים פעמיים:

פעם ראשונה, בהתמודדות עם מחלה מסכנת חיים, שהטיפול בה כלל עבור חלקם חיבור למכונת הנשמה והשיקום ממנה כולל רכישה מחודשת של מיומנויות קוגניטיביות וגופניות שאבדו.

פעם שניה, בעובדה שאין להם כעת לאן לחזור. בסביבה המוכרת של בית האבות בו התגוררו לפני המגיפה, ממאנים לקבל אותם מסיבות של ריחוק חברתי מאוכלוסיית הדיירים, שמצויה בסיכון גבוה לתמותה מהמחלה. 

 

המצוקה ניכרת בעלייה משמעותית בפנייה לקווי מצוקה שונים ברחבי העולם ובתגבור שעות הפעילות של אותם קווים, בניסיון להציל אנשים מטביעה בצונאמי הזה.

בארץ למשל, בער"ן ובנט"ל הקימו יחידת מענה ייחודית למשבר הקורונה, בסה"ר הרחיבו את שעות הפעילות ומכוני טיפול ואנשי טיפול פרטיים בכל הארץ התגייסו כדי לתת מענה נפשי חירומי, אך התשובה צריכה להיות גדולה יותר ממחוייבות אתית מקצועית נקודתית, שכוחה עצום אך נמצא בסכנה גדולה של שחיקה כלכלית ונפשית.
למעשה, אסונות בקנה מידה גדול, בין אם אסונות טבע, מלחמות או התקפות טרור, מעוררים אחריהם גל של בעיות נפשיות והתנהגותיות כמו מעין אפטר שוק שאחרי רעידת אדמה.

 

בספרו, סיפור על אהבה על אהבה וחושך, מתבונן עמוס עוז בנסיבות התאבדותה של אימו בימים שלאחר מלחמת העצמאות. הוא תוהה מדוע דווקא כשהגיע השקט המיוחל לאחר המלחמה, שהיה התקווה הגדולה של מי שעלו מאירופה וחיפשו פה בית, לא מצאה אמו שקט בנפשה ונטלה את חייה.

אולי אחד ההסברים, שמתאים גם לימים אלו, הוא שאחרי ההישרדות עצמה, צריך להתמודד עם ההריסות.

 

אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש מכל העולם מתריעים מפני אותן השלכות מיידיות וארוכות טווח, ומדגישים את החשיבות שבמתן מענה, כאשר המענה מתייחס הן למיגור שיעורי האבטלה שעלו והן במתן טיפול נפשי למי שזקוק. צרכים אלו עומדים אל מול תקציבי מדינה מדולדלים בכל העולם, וחשוב להגביר את המודעות הציבורית והמדינית להתייחסות למניעה ולטיפול בבעיות נפשיות כהשקעה לטווח ארוך, שבעתיד תמנע עלויות של נפש וכסף על מערכת הבריאות.

זוהי שעת דוחק שמאלצת חיפוש אחר פתרונות יצירתיים – כמו למשל השקעה בעלות נמוכה של תכנים לעזרה עצמית והנגשתם לאוכלוסיות שזקוקות לכך, הכשרה של סיירות מתנדבים שיבקרו בבתים של אוכלוסיות בסיכון שיוכלו לסייע במתן עזרה רגשית ראשונית
וזוהי בעיקר הזדמנות לדרוש ולשפר ולתחזק את מערכת בריאות הנפש שעמדה עוד לפני כן בקצה גבול היכולת עם זמני המתנה ארוכים, ארוכים מדי.

כך טבען של סערות, הן מטלטלות, עוקרות את הגגות והקירות וחושפות בעירומם את היסודות, על נקודות החולשה שלהם. ושיקום אמיתי מתחיל בחיזוק אותם היסודות מתוך הבנה של בניית עמידות וחוסן לסערות שעוד יבואו.

פוסט קורונה – הקורונה כאירוע טראומטי שמעורר PTSD

אירוע טראומתי בהגדרתו הוא אירוע שבו קיימת סכנה מיידית וחריפה לחיי אדם או זולתו, שבאופן טבעי מעורר פחד ומצוקה. מגפת הקורונה מהווה אירוע שכזה, שטלטל את העולם בסערה ושינה את כללי המשחק כמעט בכל תחום חיים. ישנו איום שהוא גם על הבריאות הפיזית, אך גם המציאות של הסגר, ריחוק חברתי, תלישה מהסדר הקיים והמוכר, וכן החרדות שמעורר המשבר הכלכלי שהביאה עימה הקורונה הם קרקע פורייה למצבי מצוקה נפשיים, ולהגברה של מצבים קיימים כמו דיכאון וחרדה, ובין היתר גם PTSD

אנשים שנמצאים בסיכון גבוה לפתח PTSD, הם אנשים שנמצאים בקו החזית של המלחמה בנגיף והשלכותיו – צוותים רפואיים וכן צוותי בריאות הנפש, מה שמכונה – טראומטיזציה משנית.
ישנן מספר טכניקות שכולנו יכולים להיעזר בהם על מנת להפחית לחץ וחרדה:

  • בידוד אל מול בדידות – נכון שהמציאות מכתיבה ריחוק חברתי, אך ריחוק שכזה אינו חייב להיות רגשי. אנחנו ברי מזל שהטכנולוגיה העומדת לרשותינו כיום מאפשרת לשמור על קשר אחד עם השני. לדבר ולשתף, בתחושות שעולות, מסייע בהפתחת המצוקה, ובהפגה של תחושת הבדידות. חשוב במיוחד להרים טלפון להורים ולסבים. 

  • לצלוח את הלחץ – אחד הדברים שמסייעים לנו כבני אדם להתמודד עם לחץ, זה לחזק תחושה של שליטה, במיוחד במצבים בהם אין לנו הרבה שליטה. אחת הדרכים לעשות את זה, זה להבין על מה אנחנו יכולים לשלוט ועל מה לא ולשים את הדגש על מה שכן. למשל, להקפיד על הכללים של היגיינה וריחוק חברתי, לקנות כל מה שצריך שיהיה בבית, לארגן לו"ז לכל יום וכדומה. דרך נוספת היא להגביר פעילויות שמפחיתות לחץ ומגבירות הנאה – יוגה, בישול, מדיטציה, ספרים, מוזיקה וכדומה. 

  • תקווה – המצב הזה עשויי לייאש, להבהיל ובמיוחד כאשר קו הסיום לא ברור, ויש הרבה שאלות סביב התפרצות נוספת. שמירה על תקווה מקבילה לנשימה עמוקה שמרגיעה את המערכת העצבית בגוף ומסייעת לו לצלוח אירועי לחץ וכאב. חשוב להזכיר לעצמנו שזו מציאות זמנית, לנסות לגלות בה אולי נקודות של אור, ולהעריך מחדש את מה שאנחנו כיום מבינים שאינו מובן מאליו – כמו הכוחות שלנו, המשפחה שלנו, החברים שלנו וכל העוגנים הקטנים (גדולים) שמחזיקים את הגוף נפש שלנו.

    להבין מתי צריך לפנות לעזרה מקצועית – אנשים המתמודדים עם מצוקה שפוגעת בתפקוד שלהם, אנשים שיש להם רקע של התמודדות עם דיכאון, חרדה ו-PTSD, חשוב במיוחד לדאוג שמעגל התמיכה יכלול עזרה מקצועית במסגרת הנחיות משרד הבריאות. זה יכול להיות פנייה לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש, היעזרות בתרופות וקבוצות תמיכה און ליין.

מידע חשוב לאנשים שיקיריהם מתמודדים עם PTSD

קודם כל חשוב להבין מעט על ההתמודדות של אנשים עם PTSD , וצירפנו קישור עם מאמר שעוסק בזיהוי, תסמינים ודרכי טיפול. שנית, תקשיבו – תקשיבו לחוויות, לתחושות ולרגשות ולמה שהאדם היקר לכם מספר שהוא צריך בתקופה זו. ושלישית – דאגו גם לעצמכם. להיות עבור מישהו שמתמודד עם מצוקה קשה, כפי שכבר נאמר פה, עשויה להיות חוויה טראומטית בפני עצמה. וודאו כי אתם חלק ממעגל התמיכה עבור אותו אדם ולא כל התמיכה, וכן דאגו שגם לכם יש עם מי לפרוק את הקושי שלכם וכן שימרו על בריאותכם הפיזית.

אובדנות: מצוקה נפשית, ייאוש ובידוד, עשויים להביא לחשיבה של מבוי סתום, ולמחשבות וניסיונות אובדניים. היו ערים לסימנים כמו דיבור על מוות, או על הרצון למות, פרידה או חלוקה של רכוש. ניסיונות אובדניים בעבר, ואובדנות במשפחה הם גורמי סיכון משמעותיים.
כמה דברים שחשוב לדעת כדי למנוע אובדנות:

  • הדבר הכי חשוב זה להקשיב באופן לא שיפוטי. אם אתם חוששים, תשאלו באופן ישיר האם יש מחשבות אובדניות.

  • דאגו להרחיק מהישג יד דברים שעשויים להוות סכנה – תרופות, נשק, חפצים חדים וכדומה.

  • אם יש סכנה מיידית וקונקרטית – יש להתקשר למגן דוד אדום (101( או למשטרה (100). דאגו להישאר עם האדם עד שמגיעה העזרה המקצועית.

  • חשוב לעדכן את איש המקצוע המטפל הקבוע בשינוי במצב הנפשי ובמחשבות אובדניות על מנת שתהיה חשיבה מחודשת על הטיפול המתאים.

  • עודדו את האדם לפנות במקביל לגופי תמיכה נפשיים ייעודיים במצב חירום כמו נט"ל, ער"ן וסה"ר, שנמצאים שם בשעות הלילה.

  • במידת הצורך אפשר לפנות גם למיון של כל ביה"ח ו/או כל ביה"ח לבריאות הנפש, להערכת מסוכנות ואשפוז במידת הצורך.

 

קרין אמיתי, MSW, מכון טמיר

 

 

תרגמנו מסמך מקצועי מצוין, שנוסח ופורסם על ידי הברית האירופית לבריאות הציבור - EPHA.

אנחנו מאמינים שחשוב להעביר את המידע, בעברית או באנגלית, למקבל/ותי החלטות ולמנהלים/ות בחברה הישראלית, בעיקר עבור מי שעובדים עם צוותים שחשופים בקו הראשון עם החולים ובני המשפחות: 

 

 

בריאות הנפש

בלב סערת הקורונה

 נייר עמדה של הברית האירופית לבריאות הציבור

  (European Public Health Alliance) 

 

למגפת הקורונה השפעות עצומות על בריאות הנפש ועל רווחה פסיכולוגית  בכל רחבי העולם.

במהלך המגפה, גברו סיכוייהם של אנשים לחוות, באופן ישיר או עקיף, בלבול תסכול, חרדה ופחד, לעתים בשילוב עם היעדר גישה לטיפול או להמשכיות טיפול ולתמיכה הולמת בחולי נפשי קיים או בבעיות בריאות גופניות קיימות.

הדבר עלול להוביל לפיתוח אסטרטגיות התמודדות מזיקות (כמו שימוש לרעה באלכוהול או בחומרים ממכרים, דפוסי תזונה שאינם בריאים וסגנונות חיים שאינם דורשים פעילות פיזית, התנהגויות שיש בהן משום פגיעה עצמית – כולל התאבדויות והימורים ועוד).

פחד ומידע כוזב או מוטעה במתכוון מגבירים גם הם את הסיכון ל״שעירוּת לעזאזל״ וליצירת סטיגמות ביחס לקבוצות אתיות ודתיות או למקצועות מסוימים.

מגע אנושי הוחלף בידי מסכים, שהשימוש המוגבר בהם עלול להשפיע לרעה על בריאות הנפש ורווחת האוכלוסייה, בעיקר על ילדים ונוער. האיזון בין חיים לעבודה מצוי תחת לחץ. עובדי קו החזית והורים העובדים מרחוק חווים כעת עד כמה שברירי יכול להיות הקו המפריד בין החיים האישיים לאלה המקצועיים בזמנים חסרי התקדים הללו.

ריתוק כפוי לבית מגביר גם את האלימות הביתית נגד כאלה המצויים ממילא במצבים פגיעים. אובדן עבודה וחוסר ביטחון כלכלי מוסיף לרשימה. כעת ובתקופת הזמן שלאחר המשבר הם גובים (ויגבו) מחיר עצום מבריאות הנפש של אנשים, דבר שיתגלם בצורה נחרצת יותר בקרב קבוצות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. אכן, התברר שלא כולם חווים את הפגיעות הללו באופן שווה, ושישנם כאלה בחברה ובקהילות שלנו שנשארים מאחור יותר מאחרים.

נוכח המהומה שהחברה שלנו ניצבת מולה כעת, אנו מעודדים מקבלי החלטות לאומיים ובין-לאומיים לקחת בחשבון את ההיבטים הבאים במהלך המשבר ובתקופה שאחריו: 

  1. לשלב את סוגיות בריאות הנפש בתוך כל פעילויות התגובה למגפה. 

  2. לתקשר ביעילות תוך עצירת פאניקה ופחד. 

  3. להגן על בריאות הנפש של עובדי קו החזית. 

  4. לזהות את תפקידם של מטפלים לא-רשמיים ולספק להם את התמיכה, הייעוץ וההכשרה המתאימים. 

  5. להעריך ולנהל סיכונים באירגוני עבודה. 

  6. להבטיח גישה בזמן הנחוץ לטיפולים/המשכיות של טיפולים לכל מי שזקוק לכך במהלך ולאחר המגפה.

  7. להגן על בריאות הנפש של אנשים במצבים פגיעים, כולל אוכלוסייה מבוגרת. 

  8. לאמץ גישה חברתית הוליסטית לבריאות הנפש.

 

לשלב את סוגיות בריאות הנפש בתוך כל פעילויות התגובה למגפה

בריאות הנפש צריכה להיות חלק אינטגרלי מכל תגובה בתחום בריאות הציבור למגפה הנוכחית ולמגפות עתידיות, על מנת להימנע ממתח פסיכו-חברתי ליחידים ולקהילות שניתן ברובו למניעה, בייחוד בהתחשב במצבן המשובש והמוחלש של מערכות בריאות וטיפול סוציאלי. ״הבנה והתייחסות לבריאות הנפש ולשיקולים פסיכו-חברתיים יהיו מפתח לעצירת הפצת (הקורונה) ולמניעת הסיכון להשלכות ארוכות טווח על הרווחה ויכולת האוכלוסייה להתמודד עם מצוקה״.

מכיוון שסביר להניח שהסיכונים לחוות בריאות נפש לקויה יעלו, על התערבות מוקדמת וגישה לתמיכה הולמת להיות חלק אינטגרלי מכל תכנית בלימה והתאוששות פוסט-מגפתית. השלכות של הנסיבות העכשוויות, כמו למידה ביתית כפויה, תת-תעסוקה ואבטלה, סגירת בתי עסק וכיוצא באלה, נושאות בחובן סיכון להעמקה נוספת של אי-צדק חברתי ובריאות.. אי לכך, אמצעים להכשלתם של אלה, או לכל הפחות – להפחתתם, חיוניים גם הם, וזו תהיה גם השפעתם על בריאות הנפש.

 

לתקשר ביעילות תוך עצירת פאניקה ופחד

מידע מוטעה במתכוון או מידע כוזב מוביל לפחדים ולפאניקה מוגברים בקרב האוכלוסייה. חיוני שהרשויות יתקשרו ביעילות את הסיכונים ואת ההתפתחויות האחרונות בנוגע לנגיף הקורונה, כולל אמצעי היציאה מבידוד  (או אסטרטגיית היציאה). על המידע המשודר להיות בהיר, מובן, תמציתי ומדויק. על מנת שתקשורת תהיה יעילה, היא צריכה להיתפר למידותיהן של הקבוצות הספציפיות אליהן היא מכוונת, שעשויות להיות בעלות רמות משתנות של בריאות ושל אוריינות דיגיטלית – כאשר זו האחרונה הופכת בולטת במיוחד, שכן כמויות נרחבות של מידע בריאותי מועבר כיום דיגיטלית.

היא צריכה לכלול מסרים חיוביים בבריאות הנפש המקדמים רווחה פסיכו-סוציאלית, למשל להתמקד ביוזמות הקהילתיות החיוביות הרבות, אשר משגשגות בחברה שלנו.

זאת ועוד, אוכלוסיות צריכות להיות מיועדות בדבר המקורות הנאמנים שאליהם עליהן לפנות כדי למצוא מידע על המגפה.

אסטרטגיות טיפול עצמי צריכות אף הן להיות מקודמות במטרה להעצים יחידים להגבלת השפעת הנסיבות הללו מבלי להפחית את רווחתם הנפשית.

 

להגן על בריאות הנפש של עובדי קו החזית

עובדי קו החזית וצוותים רפואיים מתעמתים כרגע עם תנאי עבודה קשים בצורה חסרת תקדים, דבר הדורש שימת לב מיוחדת לבריאותם ולרווחתם הנפשית .

הדבר צריך לקבל התייחסות ותמיכה דרך ניהול סיכונים נאות, הבטחת איוש מספיק, עידוד, תקשורת בין עמיתים ותמיכה. יש לשפר ולאפשר את הגישה לשירותים פסיכו-חברתיים תוך כדי התחשבות במשמרות ובשעות העבודה. יותר מכך, שיפור תנאי העבודה של צוותי ועובדי קו החזית הוא חיוני, למשל על ידי הגבלת מספר השעות היכן שניתן, לא רק לשם הפחתת הסיכון להידבקות, אלא גם להבטחת איזון הולם בין החיים לעבודה, ובכך לאפשר מנוחה והחלמה. הבטחת זמינות ושימוש בציוד מיגון אישי הולם חשוב לשלומות הפיזית כמו גם הנפשית, שכן הוא מקנה תחושת ביטחון חזקה יותר.

אלמנט נוסף המשפיע עמוקות על עובדי קו החזית הוא יצירת סטיגמות. מכיוון שהם נחשבים לנושאי מחלות, לעתים קרובות הם עלולים לסבול מאפליה על בסיס משלח ידם. נושא הסטיגמה חייב לקבל התייחסות, העובדים חייבים להיות ממוגנים והמודעות חייבת להתחזק בכל הנוגע לתפקיד המפתח שהם ממלאים בהתגברות על התפרצות המגפה.

 

לזהות את תפקידם של מטפלים לא-רשמיים ולספק להם את התמיכה, הייעוץ וההכשרה המתאימים

מטפלים לא-רשמיים רבים – כספקי הטיפול העיקריים לאנשים עם מצבים רפואיים כרוניים או כאלה הנמנים על קבוצת הגיל הנתונה בסיכון הגבוה ביותר – מוצאים עצמם כעת במצב פגיע במיוחד, ללא תמיכה הולמת או ציוד מיגון מתאים. אם קרובי משפחתם יחלו, מטפלים לא-רשמיים ישימו את בריאותם שלהם בסיכון על ידי המשך הטיפול בהם. המצב מעצים את הסיכונים הקיימים ממילא לבריאות הגופנית והנפשית של מטפלים לא-רשמיים.

זאת ועוד, אמצעי הריתוק, כמו גם התיעדוף השלילי של טיפולים לא-חיוניים, מחריף עבורם את המעמסה ואת הבידוד. בעוד שבמקרים רבים הם משמשים כרשת הביטחון שהיא המפלט האחרון עבור האדם שבו הם מטפלים, הסיכון שיחלו ולכן לא יוכלו להבטיח את המשכיות הטיפול – גם היא מהווה גורם מתח משמעותי עבורם.

 

להעריך ולנהל סיכונים בארגוני עבודה

הדרך להחלמה בעקבות ההרעה הפיננסית בפעילות העסקית שנגרמה על ידי המגפה תוביל, ככל הנראה, לעומסי עבודה גבוהים יותר עם פחות משאבים ברבים מהעסקים שנפגעו כלכלית. הערכה וניהול הולמים של הבריאות המקצועית ושל הסיכונים הבטיחותיים, בעיקר הסיכונים הפסיכוסוציאליים, היא מכרעת. על אחת כמה וכמה, זהו המצב עבור העובדים שכבר עכשיו ניצבים בפני מצב קשה מבחינת בריאותם הנפשית. לשותפים חברתיים יש אחריות להתייחס ביחד לאתגרי הבריאות והבטיחות במקום העבודה בתקופה שלאחר המגפה, בשימת לב מיוחדת לסיכונים הפסיכוסוציאליים.

 

להבטיח גישה בזמן הנחוץ לטיפולים/המשכיות של טיפולים לכל מי שזקוק להם במהלך ולאחר המגפה

המגפה משבשת את תמיכת ושירותי בריאות הנפש. יותר מכך, המצב חסר התקדים והמצוקה הנלווית לו יכולים להשפיע לרעה על בריאות הנפש ו״להוביל להשלכות שליליות ארוכות טווח בקרב קהילות, משפחות ויחידים״.

יש להבטיח גישה לטיפולים ולתמיכה עבור אנשים הסובלים מחולי נפשי ומבעיות הקשורות לשימוש בחומרים ממכרים. יש לבסס דרכי הפניה פנים-מגזריות על מנת להבטיח שילדים ומשפחות עם צרכים אחרים (למשל הגנה מפני אלימות ביתית, צרכים הישרדותיים ועוד) או כאלה החווים מצוקה חמורה יותר יוכלו לגשת במהרה לשירותים הנדרשים. כאשר מפגשי תרפיה וייעוץ אינם אפשריים פיזית, תרפיה אונליין או דרך הטלפון צריכה להיות נגישה על מנת להמשיך בטיפולים.

יש להפיק לקחים על מנת להבטיח גישה בתקופה שלאחר המגפה, אך גם עבור משברים עתידיים. אסטרטגיות מוכנוּת צריכות, לדוגמה, לכלול את הכשרת עובדי קו החזית לעקרונות של תמיכה פסיכו-חברתית חיונית, עזרה ראשונה פסיכו-חברתית וכיצד לבצע הפניות נחוצות. חיזוק הטיפול הראשוני, התערבות בקידום בריאות נפשית ומניעה של הפרעות נפשיות ועידוד טיפול שיהיה משולב ומבוסס-קהילה יותר, הם כמה מהצעדים שיכולים להפוך את מערכות בריאות הנפש לבעלות חוסן גדול יותר בעתיד.

 

להגן על בריאותם הפסיכולוגית של אנשים פגיעים, כולל אוכלוסייה מבוגרת

למגפה יש השפעה שלילית מובהקת על הרווחה הנפשית של אנשים במצבים פגיעים יותר, כולל דורות מבוגרים. אנשים מוחלשים חברתית וכלכלית נמצאים, מחד גיסא, בסיכון גבוה יותר לחוות תחלואה נפשית כתוצאה מאמצעי העוצר או מהשפעותיהם הכלכליות. מאידך, הבריאות הנפשית של קבוצות סיכון, כמו קשישים, ילדים ונשים, נמצאת תחת לחץ גדול.

המגפה הובילה ממשלות לנקוט באמצעי ריתוק נוקשים, שלעתים קרובות מגבילים זכויות אדם בסיסיות ואת החופש האישי. אסור שהעובדה שקשישים ואנשים עם בעיות בריאותיות בסיסיות מצויים בסיכון גבוה יותר תצדיק טיפול מפלה ולא-פרופורציונלי. כולם צריכים להיות שווים בזכויותיהם. ועדיין, גישה לטיפול מוגבלת לעתים על בסיס גיל. נוסף על כך, האמצעים הננקטים בתוך מוסדות וקהילות ביחס לאנשים התלויים בטיפול אינם תמיד מכבדים את האוטונומיה והכבוד של בני אדם. זאת ועוד, המסרים סביב נגיף הקורונה מייצרים לעתים קרובות סטיגמה ביחס לקשישים.

נוסף לכל אלה, ישנו איום מובהק שהריחוק החברתי יהפוך לבידוד, בעיקר עבור אנשים שנעדרים גישה לטכנולוגיה או שאינם מעודכנים מספיק טכנולוגית.

לדעתנו, אם כן, עדיפות מפתח היא להבטיח את הרווחה הנפשית של אלה שבסיכון. העצמת ועידוד קשישים בעלי ניסיון וחוזקות להתנדב במאמצי הקהילה – שאינם מגבירים את הסיכון האישי להידבקות – להילחם במגפה, יכולים, לדוגמה, להשפיע חיובית הן על האנשים הללו והן על הקהילה. שיתוף הפעולה שלהם יכול להיות בעל ערך.

אסור לשכוח את הילדים. בעוד שילדים פחות מושפעים מהמחלה עצמה, הם חוזים בגישתם המוגבלת לשירותי בריאות וחינוך הולמים ונמצאים גם הם בסיכון גבוה יותר לחוות את ההשפעות השליליות של בידוד ושל אלימות ביתית מאמירה. ילדים צריכים להיות בלב אמצעי הדה-אסקלציה ואסטרטגיית היציאה וההתאוששות.  מערכות תמיכה עבור קבוצה זו (והוריהם) חיוניות כעת ויש להרחיבן (למשל מרכזי ייעוץ והתייעצות, קווי סיוע ועוד). באותו הלך רוח, נשים החוות את אותה אלימות, כמו גם קשישים הסובלים מהתעללות – מבודדים יותר ונמצאים בסיכון גבוה יותר בשל הריתוק, ויש לדאוג שיוכלו להפיק תועלות מתמיכה זו.

 

לאמץ גישה חברתית הוליסטית לבריאות הנפש

פעולות יכולות לצלוח רק אם הן מאמצות גישה חברתית הוליסטית המערבת את כל המגזרים ולוקחת אחריות על תכניות בריאות הנפש, טיפולי הבריאות, הטיפול הסוציאלי והרווחה, על המסגרות החינוכיות ועל הארגונים הממשלתיים והלא-ממשלתיים המקומיים. מגפה מייצגת נטל עצום על מערכות וכלכלות טיפולי הבריאות (גם הנפשיים) שלנו, אך היא מייצגת גם הזדמנות להפחתת הסטיגמות הקיימות הנוגעות לבריאות הנפש ולהרחבת האפשרויות הקליניות לאנשים שמוצאים את עצמם במצבים קריטיים. לפיכך, בריאות הנפש יכולה לקבל חשיבות הולמת בכל מדיניות לאומית. על מנת להשיג את החשיבות הזו, על בריאות הנפש להוות חלק אינטגרלי מתכנית העבודה.

  

 

למסמך המקורי של EPHA באנגלית:

https://epha.org/wp-content/uploads/2020/05/pr-mhcovid-final.pdf

 

 

 

 

 

מקורות:

 

The Mental Health & Psychosocial Support Network

 

https://eurohealthnet.eu/COVID-19 

 

 E.g. Mental health considerations should be taken into account if confinement measures are to be properly followed by populations or to keep frontline workers healthy and engaged in the fight against COVID-19. https://interagencystandingcommittee.org/system/files/2020-03/MHPSS%20COVID19%20Briefing%20Note%202%20March%202020-English.pdf

 

 See WHO site dedicated to COVID-19 & Mental Health

 

 Eurocarers defines a carer as a person who provides – usually – unpaid care to someone with a chronic illness, disability or other long lasting health or care need, outside a professional or formal framework

 

https://www.psychiatry.org/newsroom/news-releases/about-half-of-workers-are-concerned-about-discussing-mental-health-issues-in-the-workplace-a-third-worry-about-consequences-if-they-seek-help

 

https://news.gallup.com/poll/171044/depression-rates-higher-among-long-term-unemployed.aspx

 

https://www.pewresearch.org/fact-tank/2020/05/07/a-third-of-americans-experienced-high-levels-of-psychological-distress-during-the-coronavirus-outbreak/

 


https://www.mhe-sme.org/wp-content/uploads/2020/04/MHE-Statement-COVID-19.pdf 

 

 https://interagencystandingcommittee.org/system/files/2020-03/MHPSS%20COVID19%20Briefing%20Note%202%20March%202020-English.pdf

 

https://www.age-platform.eu/policy-work/news/covid-19-older-persons%E2%80%99-rights-must-be-equally-protected-during-pandemic 

 

http://www.alliance4investinginchildren.eu/joint-statement-on-protecting-children-and-their-families-during-and-after-the-covid19-crisis/

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020