PTSD קולקטיבי בקורונה | מציאות טראומטית משותפת (2021)

טראומה משותפת בקורונה

טראומה משותפת

במהלך הקורונה -

האנושות בסירה אחת

 

 

כתיבה:

קרין אמיתי, MSW,

עו״ס קלינית בתל אביב

 

 

עריכה מקצועית:

המאמר נסקר ע״י איתן טמיר, MA, ראש מכון טמיר;

טמיר כתב ופרסם על טיפול פסיכולוגי בטראומה בספרות המקצועית,

וחקר טיפול בטראומה; כתב במשותף פרק בספר 

בריאות הנפש בצל הטרור: הניסיון הישראלי;

הנחה אנשי מקצוע במשך שנים רבות בנושא פסיכוטראומה

במסגרת עמותת נט״ל (נפגעי טראומה לאומית בישראל);

ניהל את ער״ן בחיפה;

לימד בקורס להכשרת קב״נים;

הדריך מודיעי נפגעים בצה״ל;

והציג בכנסים מקצועיים על טראומה נפשית בישראל ובחו״ל

  

 

 

מהי מציאות טראומטית משותפת?

טראומה משותפת היא חוויה פסיכולוגית של אירוע מסכן חיים, אותו חולקים באותה עת מטופלים ומטפלים, בהקשר חברתי כולל. 

כפי ש-PTSD משפיעה על הפרט, הטראומה המשותפת מסוגלת להשפיע על קבוצות בכל גודל, אפילו אומות וחברות שלמות.

אירועים שנחוו או נצפו על ידי קבוצות גדולות יכולים להשפיע על האופן ועל הוקטור בו אנשים מרגישים ופועלים, ולעתים אף יגרמו לשינויים תרבותיים ארוכי טווח ברמה הקולקטיבית. 

בין האירועים שעשויים לגרום לטראומה משותפת נמצאים מלחמה או מבצע צבאי, מתקפת טרור, אסון טבע, אסון כלכלי, טבח או אלימות המונית, רצח עם ומגפה.

 

הקורונה עלולה להיות טראומה לכל דבר.

 

למשל, מחקר חדש שפורסם בכתה העת המדעי The Clinical Neuropsychologist מציע כי "ערפל מוחי" מתמשך ותסמינים נוירולוגיים אחרים לאחר החלמה מקורונה עשויים להיות תוצאה מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), השפעה שנצפתה בעבר בהתפרצויות נגיפים דומים קודמים, כמו SARS ו- MERS. אנשים שהחלימו מקורונה חווים לפעמים קשיי ריכוז מתמשכים, כמו גם כאבי ראש, חרדה, עייפות או הפרעות שינה, מה שמעורר אצלם חשש שהזיהום פגע להם במוח לצמיתות, אך לפי החוקרים זה לא בהכרח המקרה. 

 

מחקר שנערך באירלנד בחן את שיעור ה-PTSD בהקשר של המגפה, את רמת התחלואה הנלווית בדיכאון ובחרדה ואת גורמי הסיכון הסוציו-דמוגרפיים שקשורים ל- PTSD ולקורונה. החוקרים יצרו מדגם מייצג ארצי של מבוגרים, מתוך כלל תושבי אירלנד (N = 1,041), אשר מילאו שאלוני דיווח עצמי על כל משתני המחקר. שיעור ה- PTSD שקשור לקורונה היה 17.7% (n = 184), לצד רמה גבוהה של תחלואה נלווית עם הפרעת חרדה כללית (49.5%) ודיכאון (53.8%).

החוקרים מצאו קשר חיובי בין אבחון PTSD בהקשר של הקורונה לבין כמה משתנים:

  • גיל צעיר יותר

  • מין זכר

  • מגורים בעיר

  • חיים עם ילדים

  • תפיסת סיכון בינונית וגבוהה של זיהום ויראלי מה-covid-19

  • סינון קליני חיובי לחרדה או דיכאון

 

מחקר שפורסם בינואר 2021 על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת Flinders ונערך אונליין על 1040 משתתפים מ-5 מדינות מערביות, בחן את תגובת המשתתפים ללחצים שמעוררת המגפה, ומצא שלמעלה מ- 13% מהמדגם הראו או דיווחו על תסמינים הקשורים בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), במידת חומרה שעוברת את הדרישות של אבחנה קלינית. 

 

סוגים של מציאות טראומטית משותפת 

קיימים סוגים שונים של טראומות משותפות, חלקם מידיים ומוגבלים יחסית במשכם, כמו אירועי ה-9/11 וההוריקן קטרינה, בעוד שאחרים הם פחות מידיים ודרמטיים אך יותר ממושכים, בהם מגפה ארוכה, כמו שאנחנו חווים היום עם הקורונה, או כפי שחוותה האנושות לפני יותר ממאה שנים עם מגפת השפעת הספרדית. 

גם מיתון כלכלי חריף, כמו 'השפל הגדול' בארה"ב של 1929, או עימות צבאי עם סיכון קיומי, כמו מלחמת יום הכיפורים, יכולים להתכנס לחוויה משותפת וקולקטיבית של טראומטיזציה. בהקשר שלנו, האוכלוסיה הכי רלוונטית למציאות טראומטית משותפת הם צוותי הבריאות, אחיות ורופאים שנמצאים בסיכון גבוה להידבק בקורונה וכתוצאה מכך עלולים להיות בסיכון גבוה יותר ביחס לכלל האוכלוסייה לפתח דיכאון וחרדה. המשתייכים לצוותי הבריאות עלולים להיות בסיכון גבוה יותר להימצאות בבידוד, מה שיכול להשפיע על בריאותם הנפשית. 

בהתבסס על מידע מתקופת מגפת האבולה (2013-2016) וממגפת הסארס (2003), אנשים בבידוד הם בעלי סיכון גבוה יותר לפתח הפרעות נפשיות, כמו דיכאון ודיכאון חמור, דבר המתווסף לעובדה שגם לפני המגפה היו בקרב צוותי הבריאות שיעורים גבוהים יותר של דיכאון והתאבדויות.

  

מטראומה לצמיחה משותפת

כפי שניתן לשער, טראומה משותפת יכולה  לגרום לנזק, אך גם גלום בה פוטנציאל לשינוי. 

למרות שנכון להיום אנחנו יכולים רק לנחש מה תהיינה ההשפעות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח של המגפה, ניתן לקוות שהיא תחזק את הקשרים בינינו, על אף שהאירועים הקשים במיניאפוליס ובכל רחבי ארה"ב אינם תומכים בכיוון כזה. 

זיכרון הטראומה עלול לעודד השקפה פוסט-טראומטית פרנואידית ומשתקת, אבל הוא עשוי גם לדרבן צמיחה פוסט-טראומטית, דרך המשמעות הנשאבת מהטראומה, ובכל עשויה הטראומה להדגיש את חוסן הקבוצה ואת יכולותיה להשתקם ולהשתנות נוכח האסון.

לעתים האירועים נחזים ישירות ולעתים רק במדיה. מגפת הקורונה היא אירוע גלובלי שברור שיסתכם בהשפעות נפשיות אישיות ומשותפות ארוכות טווח, בעוד שההשלכות החברתיות והכלכליות שלה טרם ברורות. 

טראומה משותפת מותירה חותם הן על היחיד והן על החברה ככלל; היא מפריעה להבנתו כיצד פועל העולם ולתפיסת מקומנו בו, ויכולה לשנות את השקפותינו עלינו ועל אחרים. 

  

השפעת מציאות של טראומה משותפת על צוותים בקו הקדמי 

אנשים שנמצאים בסיכון גבוה לפתח PTSD, הם אנשים שנמצאים בקו החזית של המלחמה בנגיף והשלכותיו – צוותים רפואיים וכן צוותי בריאות הנפש, מה שמכונה – טראומה משנית

 

 

משבר הקורונה כאירוע טראומטי קולקטיבי

אירוע טראומטי, בהגדרתו, הוא אירוע שבו קיימת סכנה מיידית וחריפה לחיי אדם או זולתו, שבאופן טבעי מעורר פחד ומצוקה. 

מגפת הקורונה מהווה אירוע שכזה, שטלטל את העולם בסערה ושינה את כללי המשחק כמעט בכל תחום חיים. ישנו איום שהוא גם על הבריאות הפיזית, אך גם המציאות של הסגר, ריחוק חברתי, תלישה מהסדר הקיים והמוכר, וכן החרדות שמעורר המשבר הכלכלי שהביאה עימה הקורונה הם קרקע פורייה למצבי מצוקה נפשיים, ולהגברה של מצבים קיימים כמו דיכאון וחרדה, ובין היתר גם PTSD. 

כשמדובר במשהו כמו נגיף הקורונה, חלק גדול מהפוקוס הוא על מניעה וטיפול במחלה והדאגות המרכזיות הן סביב ההשפעות המידיות. אך חשוב גם לקחת בחשבון את הטראומה המשותפת ארוכת הטווח של המגפה.

כדי להבין טוב יותר את רעיון ההשפעה המשותפת הפוטנציאלית של המגפה, נתבונן בכמה מההשלכות ארוכות הטווח של אירועים מן העבר.

  

השפל הגדול

השפל הגדול מתייחס למשבר כלכלי חמור שהתרחש בשנות ה-30 של המאה הקודמת והותיר חותם עמוק ומתמשך בנפש האמריקאית הקולקטיבית.

בזמן שהתרחש היה המשבר בעל השפעה עצומה על בריאות הנפש האישית, כששיעור ההתאבדויות האמיר ב-22.8% אחוזים.

אלא שלשפל הכלכלי הייתה גם השפעה ארוכת טווח על האוכלוסייה האמריקאית, ורבים נותרו עם תחושות של חרדה ופגיעות.

 

מלחמת העולם השניה 

הטראומה הפסיכולוגית של מלחמה העולם השניה והשואה כחלק ממנה, הייתה ארוכת טווח, הן עבור מי שחוו אותה והן על הדורות הבאים.

במחקרים נמצא שבעוד שניצולי שואה הפגינו חוסן נפשי יוצא דופן נוכח הטראומה, ההשפעה הפסיכולוגית - כולל תסמינים מוגברים של תסמונת דחק פוסט-טראומטית [PTSD] - והירידה ברווחה הנפשית בקרבם נמשכו על פני שנים.

השפעות מתמשכות של השואה השאירו חותם גם בבריאות הנפשית ההורית, במבנה המשפחתי, ברמות המתח ובאיכות ההורות הנתפסת. כל אלה השפיעו על ילדי הניצולים. מתקפות ה-9/11: יותר מ-100,000 איש היו עדים למתקפה על מרכז הסחר העולמי ומיליונים צפו באירוע המתפתח בשידור חי או חוזר. 

מחקרים הראו שהאירוע הוביל לכמה תגובות שליליות ברורות, בהן אפליה דתית ואי סובלנות פוליטית כלפי מוסלמים או אנשים שנתפסו כמקושרים לתוקפים.

 

המיתון של שנת 2008

נראה שכמעט כל עשור מתפוצצת לה בועה כלכלית.ואכן, אחרי המשבר בתחילת המילניום, המשבר הכלכלי של 2008 היה בעל השפעה ברורה על בריאותו הגופנית והנפשית של הציבור ומחקרים מראים שהוא הוביל לירידה בבריאות (לפי עדות עצמית) ובפוריות ולעלייה במצוקה הפסיכולוגית בהתאבדויות ובתחלואה.

בשאלת ההשפעות של טראומה משותפת, מחקרים הראו שברמה החברתית ההשפעות הפוטנציאליות ארוכות הטווח על הדורות הבאים הן פחד אישי וקולקטיבי מוגבר, גאווה לאומית פגועה, תחושת השפלה, משבר זהות, תחושות מוגברות של פגיעות ודריכות מוגברת לאיומים חדשים.

האמונות שבהן החזיקו אנשים על החברה בה הם חיים מזדעזעות או אף מנותצות והם עשויים להטיל ספק בעתיד החברה ולשאול עצמם האם יהיה זה בטוח או חכם להמשיך להשתייך לקבוצה.

מצוקה נפשית נפוצה לאחר טראומה:

מחקר שבחן את ההשפעות המיידיות וארוכות הטווח של אירועי ה-9/11 באמצעות תשאול של יותר מ-2,400 אנשים, מצא שחשיפה דרך המדיה נקשרה למצוקה פסיכולוגית מוגברת, שכללה מתח אקוטי, PTSD ופחדים מתמשכים מפני התקפות טרור נוספות.

טבעה של טראומה קולקטיבית עשוי לעתים להקשות על חקר ההשפעות ארוכות הטווח על יחידים ועל החברה, ועם זאת, חוקרים יצירתיים הצליחו לפרסם עבודות בזמן אמת, כפי שבימים אלו מנסים צוותי מחקר רבים בעולם לתעד את ההשפעות הפסיכולוגיות והפסיכיאטריות של הקורונה על קהילות בעולם. 

  

השפעות בין-דוריות של טראומה קולקטיבית

טראומה משותפת עלולה לעבור לדורות הבאים.

מחקרים מצאו שאירועים היסטוריים טראומטיים יוצרים זיכרון קולקטיבי, החורג מהזיכרון האישי ומתמיד מעבר לאלו שחיו את החוויה.

  

השפעות מגוונות של טראומה משותפת

טראומה משותפת אינה תמיד שווה, במובן זה שחברים שונים בקבוצה יכולים לשאת את מטען הטראומה באופן שונה.

למרות שכל אחד חווה השפעות פסיכולוגיות אחרות, המשא הכי כבד נוטה ליפול על המוחלשים יותר, כאשר חוסר גישה למשאבים ולתמיכה הולמת רק מחמיר את הטראומה. ידוע, למשל,  מחקר עכשווי מלמד כי שחורים בארה"ב לוקים הרבה יותר במגיפת הקורונה, הרבה מעבר לחלקם היחסי באוכלוסיה האמריקאית. 

 

אמונות משתנות  

השפעה אפשרית על גישות ואמונות, כאשר אנשים שחוו טראומה נוטים לגבש השקפות מסוימות כתוצאה מהאירוע. 

חוקרים מאמינים, למשל, שהחוויה הקולקטיבית המטלטלת של אירועי ה-9/11 שיחקה תפקיד בעלייה בתפיסה של סיכונים חיצוניים ותדלקה קסנופוביה, חרדת זרים, אמונות קדומות וחוסר סובלנות. 

היבטים שונים של מגפת הקורונה יכולים לתרום לשילוב בין טראומה אישית לטראומה משותפת:

סקירה מחקרית שפורסמה השנה, חוקרים מצאו שבידוד והסגר תורמים לכמה השפעות פסיכולוגיות שליליות, כולל בלבול, כעס ואפילו PTSD. 

 

השפעה על ילדים 

הפרעות בחיי היומיום ותקופות ממושכות של בידוד בעקבות המגיפה יכולות גם הן להיות בעלות השפעה שלילית על ילדים.

מומחים טוענים שתקשורת עם ההורים, משאבי תמיכה מקוונים וטיפול פסיכולוגי מרחוק עשויים לסייע לילדים להתמודד עם חלק מההשפעות הללו.

מחקרים על מגפות קודמות, כמוהתפרצויות הסארס, ה-MERS והאבולה, רומזים לגבי ההשפעות הפסיכולוגיות הקולקטיביות בעקבות מגפת הקורונה.

תגובות שנצפו לעתים קרובות כללו התקפי חרדה, דיכאון, חוסר תקווה, חרדה, מתח נפשי, אבל ו-PTSD.

מלבד מודעות להשפעות האישיות הפוטנציאליות של המגפה, תגובות קהילתיות וחברתיות יכולות לסייע בשיכוך ההשלכות השליליות ארוכות הטווח שלה. 

  

בואו נראה מה זה אומר: 

 

 

איך להתמודד עם מציאות טראומטית משותפת?

כדי למזער את ההשפעות הפסיכולוגיות השליליות של בידוד והסגר, חוקרים ממליצים שהרשויות ינקטו צעדים לידוע הציבור, לאספקת משאבים ולשמירה על תקופות הסגר קצרות ככל הניתן. כמה מהצעדים שתוכלו לנקוט לניהול טראומה משותפת: 

 ישנן מספר טכניקות שכולנו יכולים להיעזר בהם על מנת להפחית לחץ וחרדה: 

  • בידוד מול בדידות – נכון שהמציאות מכתיבה ריחוק חברתי, אך ריחוק שכזה אינו חייב להיות רגשי. אנחנו ברי מזל שהטכנולוגיה העומדת לרשותינו כיום מאפשרת לשמור על קשר אחד עם השני. לדבר ולשתף, בתחושות שעולות, מסייע בהפתחת המצוקה, ובהפגה של תחושת הבדידות. חשוב במיוחד להרים טלפון להורים ולסבים. הישארו מחוברים לאחרים – אפילו אם הריחוק החברתי מגביל אינטראקציה פנים אל פנים, חשוב לשמר קשרים חברתיים. הודות לטכנולוגיה אפשר למצוא דרכים יצירתיות להמשך וירטואלי של הקשרים החבריים, המשפחתיים, הקולגיאליים והאחרים. 

  • לצלוח את הלחץ – אחד הדברים שמסייעים לנו כבני אדם להתמודד עם לחץ, זה לחזק תחושה של שליטה, במיוחד במצבים בהם אין לנו הרבה שליטה. אחת הדרכים לעשות את זה, זה להבין על מה אנחנו יכולים לשלוט ועל מה לא ולשים את הדגש על מה שכן. למשל, להקפיד על הכללים של היגיינה וריחוק חברתי, לקנות כל מה שצריך שיהיה בבית, לארגן לו"ז לכל יום וכדומה. דרך נוספת היא להגביר פעילויות שמפחיתות לחץ ומגבירות הנאה  – יוגה, בישול, מדיטציה, ספרים, מוזיקה וכדומה. 

  • תקווה – המצב הזה די מייאש להבהיל, במיוחד כאשר קו הסיום לא ברור, ויש הרבה שאלות סביב גל נוסף, שני, של המגפה. שמירה על תקווה מקבילה לנשימה עמוקה שמרגיעה את המערכת העצבית האוטונומית ומסייעת לו לצלוח אירועי לחץ וכאב. חשוב להזכיר לעצמנו שזו מציאות זמנית, לנסות לגלות בה אולי נקודות של אור, ולהעריך מחדש את מה שאנחנו כיום מבינים שאינו מובן מאליו – כמו הכוחות שלנו, המשפחה שלנו, החברים שלנו, החוסן הנפשי וכל העוגנים הקטנים (גדולים) שמחזיקים את הגוף נפש שלנו. 

  • להבין מתי צריך לפנות לעזרה מקצועית – אנשים שמתמודדים עם מצוקה רגשית שפוגעת בתפקוד שלהם, אנשים שיש להם רקע של התמודדות עם דיכאון, חרדה ו-PTSD, חשוב במיוחד לדאוג שמעגל התמיכה יכלול עזרה מקצועית במסגרת הנחיות משרד הבריאות. השתמשו במשאבי בריאות הנפש – אפילו אם אינכם יכולים לבקר פסיכולוג בתקופה הזו, יש אופציות מקוונות שיכולות לסייע. מטפלים רבים, מכונים לטיפול פסיכולוגי (גם אנחנו) ואינספור אתרים מציעים כעת שירותים אונליין.  זו יכולה להיות פנייה לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש, היעזרות זמנית בטיפול תרופתי וקבוצות תמיכה און ליין.  

  • להישען על מידע אמין – אנשים חווים יותר מתח וחרדה בקורונה ובכלל, אם אינם יכולים להעריך באופן ריאלי את הסיכוי לאיום. בעוד שלעתים רגשות יכולים להעיב על השיפוט, בעיקר במצבים מתוחים, מחקרים מראים שאנשים טובים למדי בהערכת פוטנציאל סכנה אם מספקים להם מידע אמין. מוזמנים/ות לבקר באתר WHO - ארגון הבריאות העולמי - שמציע טכניקות וכלים מעשיים להתמודדות עם הקורונה. 

  • להגביל חשיפה למדיה – מחקרים שנערכו אחרי אירועי ה-9/11 מראים שאנשים שדיווחו כי צפו ביותר דיווחים טלוויזיוניים אודות מתקפות הטרור, חוו השפעות פסיכולוגיות שליליות חזקות יותר; למשל, מי שצפה 4-7 שעות ביום בשידורים הללו התגלה כבעל סיכון גדול פי 4 לדווח על סימפטומים המאפיינים PTSD!

 

 

PTSD בקורונה

ברור כבר שמציאות החיים בקורונה, בסגר או לא בסגר, מביאה עמה חרדות אצל מבוגרים וילדים וגורמת לחוסר וודאות, בלבול או כעס.

מה לעשות, זה הנורמלי החדש.

אבל אם התחושות הללו לא עוברות ואפילו מחמירות, כל אחד מאיתנו - מבוגרים, מתבגרים וילדים - מועד לפתח סימפטומים פרי-טראומטיים בזמן הקורונה ותסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) לאחריה.

הניבוי הזה נכון במיוחד עבור מי שנחשף הכי הרבה, עובדי הבריאות בקו החזית, רופאים ואחיות שמתמודדים עם איום מתמשך של קורונה, נמצאים בסיכון להפרעה פוסט-טראומטית וחלק מהם כבר מראים סימנים של PTSD. גם מבוגרים שעברו אירוע טראומטי קודם או התעללות טראומטית בילדות פגיעים יותר להפרעה. קבוצות סיכון אצל ילדים כוללת משפחות שאין להם חיבור לאינטרנט או שהורי הילדים עובדים במערכת הבריאות. פיטורים, יציאה לחל״ת או צניחה פתאומית בהכנסה כעצמאי, יכולות כולן להכניס מבוגרים לסיכון ולעיתים גם את הילדים שלהם. יש מיתוס שאומר שאנשים יכולים פשוט להמשיך הלאה מהטראומה שלהם סביב הקורונה, והוא מונע מאנשים לקבל את הטיפול שהם צריכים, כי האמת היא שהרגשות החזקים שמישהו עם PTSD מרגיש יכולים לגרום לשינויים במוח, שהתוצאה שלהם תהיה שיש כאלה שלא יוכלו להמשיך הלאה, לא משנה כמה הם ירצו.

איך ספקי שירותי רפואה יכולים לזהות בצורה הכי אפקטיבית בעיות בבריאות הנפש אצל עמיתים ומטופלים?

 

הנה 4 דברים שצריך לקחת בחשבון:

 

לדעת מה לחפש אצל קבוצות ספציפיות של מטופלים

למשל, יש אנשי מקצוע שקשה להם לבקש עזרה. הם רגילים לשים את הצרכים שלהם בצד ולכן הם מפנימים את החרדות, הפחדים והעצב שלהם וממשיכים לתפקד ולדאוג למטופלים. לצערנו הדבר הזה יכול להתבטא בדרכים מזיקות, כמו שימוש מוגבר באלכוהול או חומרים אחרים בשביל להתמודד עם הרגשות האלה. אצל ילדים בני 6 ומטה, אם קשה להם לישון ולהתרכז או שהם מרגישים עצבניים וקל להרגיז ולהכעיס אותם, זה יכול להיות סימן ל-PTSD.

להבין שאנשים לא תמיד מראים סימנים של PTSD מיד אחרי שקרה משהו טראומטי. לפעמים התסמינים יכולים להופיע רק אחרי חודשים או שנים אחרי שהאירועים קרו, או ללכת ולבוא לאורך השנים. בקורונה יכול להיות קשה לצפות מתי סימפטומים כמו חרדה, רגזנות או מצב מתמשך של רגשות שליליים יכולים להתלקח. הרבה פעמים מרמזים עליהם טריגרים: בסביבה הנוכחית, טריגרים יכולים לכלול חדשות, מדיה חברתית או שיחה עם חברים ומשפחה

 

לעזור למטופלים להבין מה בשליטתם ומה לא

טבעי למטופלים ירגישו חרדה או דאגה בגלל כל מה שקורה סביבנו בקורונה. למשל לשלוח את הילדים בחזרה לביה״ס או לבחור ללמד אותם בבית שניהם יכולים להיות מלחיצים ביותר להורים, והדרישה ללבוש מסכה משך כל היום בביה״ס יכולה להציף ילדים קטנים או ילדי חטיבה. תנו להורים טיפים שיעזרו להם לפצות על המתח שלהם בפעילויות חיוביות ומרגיעות. תלמדו אותם טכניקות נשימה שיעזרו להרפיית שרירים ותציעו פעולות שיעזרו להם להעסיק את המוח, כמו יוגה או התעמלות אחרת.

 

להבין שאין זמן ״נורמלי״ להחלמה מ-PTSD

יש אנשים שיצטרכו עזרה יותר מוקדם מאחרים. אם PTSD משפיע על השינה, המצב רוח, הריכוז והיכולת לתפקד במשך הרבה זמן, חשוב לכוון את המטופל לקבל עזרה, פנים אל פנים או אונליין. אמצעי הרפואה מרחוק מתגברים במהירות שיא עכשיו עם המגפה ויש למטופלים הרבה אופציות לטיפולים נפשיים שנותנים למטפלים התנהגותיים הזדמנות לפגוש את המטופל באזור הנוחות שלו.

 

ההחלמה מהשלכות הקורונה תהיה כנראה תהליך ארוך, שיכול להיות מאוד מבלבל למבוגרים וילדים

ההרגשה היא שאיומים חדשים כל הזמן מופיעים ולאור העדכונים אנחנו כל הזמן משנים את התגובות שלנו. עם החזרה לביה״ס במגפה, ועם ההבנה של מבוגרים מה הקורונה עשתה לחיים המקצועיים והאישיים שלהם, צריך לוודא שאנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש מזהים את הפוטנציאל של PTSD ומגיבים לו בצורה אפקטיבית. זה המפתח לתוצאות בריאות ותומכות.

קודם כל חשוב להבין מעט על ההתמודדות של אנשים עם PTSD. 

ניתן לקרוא באתר מכון טמיר מאמר עומק שעוסק בזיהוי, תסמינים ודרכי טיפול בפוסט טראומה.

שנית, תקשיבו – תקשיבו לחוויות, לתחושות ולרגשות ולמה שהאדם היקר לכם מספר שהוא צריך בתקופה זו.

ושלישית – דאגו גם לעצמכם. להיות עבור מישהו שמתמודד עם מצוקה קשה, כפי שכבר נאמר פה, עשויה להיות חוויה טראומטית בפני עצמה. וודאו כי אתם חלק ממעגל התמיכה עבור אותו אדם ולא כל התמיכה, וכן דאגו שגם לכם יש עם מי לפרוק את הקושי שלכם וכן שימרו על בריאותכם הפיזית. 

 

אובדנות

מצוקה נפשית, ייאוש ובידוד, עלולים להביא לחשיבה של מבוי סתום, ולמחשבות וניסיונות אובדניים. היו ערים לסימנים כמו דיבור על מוות, או על הרצון למות, פרידה או חלוקה של רכוש. ניסיונות אובדניים בעבר, ואובדנות במשפחה הם גורמי סיכון משמעותיים. 

 

 

 

מקורות:

 

ויסברג גולד, ח. (2020). מבט פסיכואנליטי-אנושי על משבר הקורונה. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3948

 

כהן, א', וסתר רונן ע' (2020). התמודדות אנשי טיפול במציאות טראומטית משותפת: בעקבות מגפת הקורונה. בטיפולנט, מתוך: https://www.betipulnet.co.il/particles/Therapists_During_Shared_Trauma

 

מיטל ר׳, פישמן (2020). "הקורונה תוביל לגל של פוסט–טראומה". מתוך:  https://www.ynet.co.il/activism/stayingsafe/article/S1t36aU3D

 

Baum N. Shared traumatic reality in communal disasters: toward a conceptualization. Psychotherapy (Chic). 2010;47(2):249‐259

 

Brow M, Silver RC. Coping with a collective trauma: Psychological reactions to 9/11 across the United States. In: Morgan M.J. (eds) The Impact of 9/11 on Psychology and Education. The Day that Changed Everything?. Palgrave Macmillan, New York

 

Hirschberger G. Collective trauma and the social construction of meaning. Front Psychol. 2018;9:1441

 

Tosone, C., Nuttman-Shwartz, O. & Stephens, T. Shared Trauma: When the Professional is Personal. Clin Soc Work J 40, 231–239 (2012)

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

בית פנינת האילון, יגאל אלון 157, תל אביב יפו, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–21:00
יום שני, 9:00–21:00
יום שלישי, 9:00–21:00
יום רביעי, 9:00–21:00
יום חמישי, 9:00–21:00
יום שישי, 9:00–13:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2021