מהי הטיה קוגניטיבית?

הטיה קוגניטיבית היא טעות שיטתית בחשיבה, המתרחשת כשאנשים מעבדים ומפרשים מידע בעולם הסובב אותם, ומשפיעה על החלטותיהם ושיפוטיהם.

הרעיון של הטיה קוגניטיבית הוצג לראשונה ב-1972 על ידי החוקרים הישראליים, הפסיכולוגים הקוגניטיביים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן. 

מאז תוארו סוגים שונים של הטיות המשפיעות על קבלת ההחלטות במגוון תחומים, בהם התנהגות חברתית, קוגניציה, כלכלה התנהגותית, חינוך, ניהול, בריאות, עסקים ופיננסים.

המוח האנושי הוא רב עוצמה, אך כפוף למגבלות.

לעתים קרובות, הטיות קוגניטיביות הן תוצאה של ניסיון המוח לפשט עיבוד מידע.

הטיות חשיבתיות מתפקדות ככללי אצבע המסייעים לנו להכניס קצת סדר והיגיון בעולם העולם הכאוטי שלנו ולקבל החלטות במהירות אופטימלית.

חלק מההטיות הללו קשורות לזיכרון – האופן בו אנו זוכרים אירוע עשוי להיות מוטה מכמה סיבות, מה שיכול להוביל להטיה בחשיבה ובקבלת ההחלטות. 

הטיות קוגניטיביות אחרות עשויות להיות קשורות לבעיות קשב – מכיוון שתשומת לב היא משאב קוגניטיבי מוגבל, עלינו להיות סלקטיביים ביחס לדברים שאליהם אנו שמים לב בעולם הסובב אותם. מסיבות אלה, הטיות עדינות יכולות להזדחל אל החשיבה ולהשפיע על האופן בו אנו רואים את העולם. 

לעתים קיים בלבול בין הטיות קוגניטיביות לבין כשלים לוגיים, אך השניים אינם זהים. 

כשל לוגי נובע מטעות בטיעון לוגי, בעוד שהטיה קוגניטיבית נעוצה בשגיאות של עיבוד מחשבתי, אשר לעתים קרובות מקורן בבעיות בזיכרון, בתשומת הלב, בייחוס ובטעויות מנטליות אחרות. הטיות קוגניטיביות אינן פוסחות על איש: 

בעוד שקל יותר להבחין בהן כאשר הן קורות לאחרים, חשוב לדעת שהדבר משפיע על כולנו. 

לאור הדימיון בין הטיות קוגניטיבית לבין עיוותי חשיבה, לא מפתיע שהגברת המודעות להטיות קוגניטיביות עשויה להועיל גם לטיפול בבעיות נפשיות, 

גישה טיפולית המכונה טיפול בשינוי הטיות קוגניטיביות (CBM) מבוססת על תהליכים שנועדו להפחית את ההטיות הקוגניטיביות, ונעשה בה שימוש במקרים של התמכרויות, דיכאון וחרדה.

בין הסימנים להשפעה של הטיה קוגניטיבית מסוג כלשהו מצויים אלה: 

• מתן קשב רק לסיפורים חדשותיים המאשרים את דעותינו

• האשמת גורמים חיצוניים כאשר דברים אינם מסתדרים כפי שרצינו

• ייחוס הצלחה של אחרים למזל, לעומת לקיחת קרדיט אישי על הישגינו

•  ההנחה שכולם חולקים עמנו אותן דעות ואמונות

• ההנחה שאנו יודעים את כל שניתן לדעת על נושא מסוים, למרות שלמדנו רק מעט אודותיו.

כאשר אנו מבצעים שיפוטים והחלטות על העולם הסובב אותנו, אנחנו ממש אוהבים לחשוב יש לנו יכולת הגיונית להישאר אובייקטיביים ומסוגלים לקחת בחשבון ולהעריך את כל המידע הזמין לנו.

למרבה הצער, הטיות אלה מכשילות אותנו לעתים קרובות ומובילות להחלטות אומללות ולשיפוטים גרועים. 

בין ההטיות הקוגניטיביות הנפוצות בעיוות חשיבתנו מצויות אלה: 

הטיית הצופה המשתתף

הטיית הצופה-המשתתף (Actor–observer asymmetry) היא נטייה לייחס את פעולותינו לגורם חיצוני, לצד ייחוס התנהגויות של אחרים לסיבות פנימיות. למשל, אדם המייחס לגנטיקה את רמות הכולסטרול הגבוהות בדמו, אך במקרה של אדם אחר עם כולסטרול גבוה הוא זוקף את הדבר לתזונה אומללה או לחוסר פעילות גופנית. 

הטיית העיגון

הטיית העיגון (Anchoring) היא הטיה קוגניטיבית שמתבטאת בנטייה להסתמך יתר על המידה על פיסת המידע הראשונה הנלמדת אודות דבר מה. לדוגמה, אם אדם לומד שמחירה הממוצע של מכונית הוא X, הוא יכול לחשוב שכל סכום מתחת לכך יחשב לעסקה טובה, ובכך להימנע מלחפש אחר מחיר טוב יותר. בהטיה זו ניתן להשתמש על מנת לקבוע את ציפיותיהם של אחרים, על ידי כך שתהיו הראשונים ״לשים על השולחן״ את המידע הרצוי מבחינתכם. 

הטיית התכנון 

כשל התכנון (Planning Fallacy) הוא תופעה שכיחה למדי, המתייחסת לטעות חזרתית ביכולת החיזוי: אנשים ממעיטים בהערכת הזמן הדרוש להשלמת משימה עתידית, למרות הידיעה שמשימות קודמות לקחו בדרך כלל יותר זמן מהמתוכנן.

אפקט התקשורת העוינת

אפקט התקשורת העוינת (Hostile media effect) מתייחסת לנטיה די מוכרת לתמוך באחד הצדדים בקונפליקט או דיבייט תקשורתי, וכן להתייחס לדיווחים והפרשנויות במדיה על הנושא, כמוטות מראש לטובת היריב. מחקרים מלמדים כי הטיה זו קיימת בלי תלות במידת האיזון המציאותי בדיווח החדשותי.

הטיית קשב

הטיית הקשב (Attentional bias) היא נטייה להעניק תשומת לב לדברים מסוימים תוך התעלמות מאחרים. למשל, כאשר מקבלים החלטה איזו מכונית לקנות, תשומת הלב עשויה להתמקד במראה המכונית, תוך התעלמות מנתוני הבטיחות וצריכת הדלק. 

הטיית האופטימיות (wishful thinking)

 הנטייה להיות אופטימיים יתר על המידה, להמעיט בערך ההסתברות של תוצאות בלתי רצויות והערכת יתר של ההיתכנות שתתרחשנה תוצאות חיוביות, רצויות ונעימות.

היוריסטיקת הזמינות

היוריסטיקת הזמינות (Availability heuristic) מתבטאת במתן ערך רב יותר למידע שקופץ לתודעה במהירות, ייחוס אמינות גבוהה יותר למידע זה ונטייה להערכת יתר של הסבירות שהדברים שיתרחשו הם אלה שדומיינו בקלות. 

הטיית אישור

הטיית אישור (Confirmation bias) מתבטאת בהעדפת מידע המשתלב עם אמונותינו הקיימות וזלזול בראיות שאינן משתלבות עמן. 

אפקט הקונצנזוס השגוי

אפקט הקונצנזוס השגוי (False consensus effect), המוכרת גם בשם הטיית הקונצנזוס, היא הטיה קוגניטיבית שפועלת על הסקות חברתיות. במילים אחרות,  אנשים נוטים "לראות בבחירותיהם ובשיפוטם ההתנהגותיים שלהם שכיחים יחסית ומתאימים לנסיבות הקיימות". הטיית הקונצנזוס מתבטאת גם הערכת יתר של המידה בה אחרים מסכימים איתנו. אנחנו הולכים שולל אחרי הנהונים שאינם משקפים בהכרח את המציאות.

קיבעון תפקודי

קיבעון תפקודי (Functional fixedness) הוא הנטייה לראות עצמים כאילו הם עובדים רק בדרך מסוימת. למשל, אם אין לנו פטיש בהישג יד, אנו עלולים שלא להעלות בדעתנו שמפתח ברגים גדול יכול גם הוא לשמש לנעיצת מסמר לתוך הקיר. הדבר יכול להיות מורחב לתפקוד של אנשים, למשל אי-הכרה בכך שלעוזר אישי עשויים להיות כישורי מנהיגות. 

אפקט ההילה

אפקט ההילה (Halo effect) ניכר כאשר ההתרשמות הכללית מאדם משפיעה על האופן בו אנו מרגישים וחושבים על דמותו. הדבר נכון במיוחד למשיכה פיזית, המשפיעה על האופן בו אנו מדרגים תכונות אחרות. למשל, מישהו שיצא בעבר עם ידוענית הוא גבר אטרקטיבי בשלל היבטים. 

אפקט המידע המטעה

אפקט המידע המטעה (Misinformation effect) הנטייה של מידע שלאחר-אירוע להתערב בזיכרון של האירוע עצמו. קל להשפיע על הזיכרון באמצעות מה ששומעים על האירוע מאחרים. ידע אודות אפקט זה הוביל לחשדנות בנוגע למידע שמקורו בעדות ראייה. 

הטיית האופטימיות

הטיית האופטימיות (Optimism bias) היא נטייה המובילה אדם להאמין שסביר פחות שיחווה מזל ביש, וסביר יותר שיצליח ביחס לעמיתיו. 

הטיית הפסימיות

בדיוק ההיפך מהטיית האופטימיות. כאן קיימת הטיה לראיית שחורות.

מצדדי הפרספקטיבה הפסימיסטית מפנים אותנו לעולם הקליני, בו מוכרת הטיה קוגניטיבית זו כ״ריאליזם דיכאוני״ - מצב בו אנשים שסובלים מדיכאון נוטים לראות את העולם והחיים באופן מציאותי יותר מאנשים בלי דיכאון. 

הטיה לטובת העצמי

הטיה בשירות העצמי (Self-serving bias) היא הנטייה להאשים כוחות חיצוניים כאשר דברים רעים קורים, ולקחת קרדיט כאשר מתרחשים דברים טובים. 

אפקט דאנינג-קרוגר

אפקט דאנינג-קרוגר (Dunning–Kruger effect) היא מצב בו אנשים מאמינים שהם חכמים ומסוגלים יותר ממה שהם באמת. לעתים, הטיות מרובות יכולות לשחק תפקיד בהשפעה על החלטות ועל החשיבה. למשל, אנשים עשויים לזכור אירוע באופן שגוי (אפקט המידע המוטעה) ולהניח שכולם חולקים עמם את אותו זיכרון של מה שאירע (אפקט הקונצנזוס השגוי).

הטיית הכאב הבסיסית

הטיית הכאב הבסיסית מתארת מצב פרדוקסלי בו אנשים מאמינים שהם מדווחים על הכאב ממנו הם סובלים בצורה מדויקת בעוד שהדיווח של אחרים על כאב נתפס כמוגזם.

גורמים וסיבות להטיות קוגניטיביות

מה בדבר הגורמים להטיות הקוגניטיביות?

אם היינו צריכים לחשוב על כל אפשרות שהיא בתהליך קבלת החלטה, היה לוקח לנו זמן רב מדי לבצע אפילו את ההכרעה הפשוטה ביותר.

בשל מורכבותו של העולם סביבנו וכמות המידע העצומה שמקיפה אותנו בכל זמן, לעתים ישטב להסתמך על קיצורים מנטליים מסוימים, שנקראים יוריסטיקות, שמאפשרים פעולה מהירה.

הטיות קוגניטיביות יכולות לנבוע ממספר גורמים, אך הקיצורים המנטליים הללו, או היוריסטיקות, משחקים לעתים קרובות תפקיד גדול בפעולותינו.

בעוד שלעתים הם יכולים להתגלות כמדויקים להפליא, הם עלולים להוביל לשגיאות בחשיבה, תכנון וקבלת החלטות.

גורמים אחרים שיכולים לתרום להטיות הללו הם רגשות, מניעים אישיים, גבולות המוח בעיבוד מידע  ולחץ חברתי.

הטיות קוגניטיביות נוטות להתגבר עם הגיל, זאת בשל ירידה בגמישות הקוגניטיבית.

בנוגע להשפעות ההטיות הקוגניטיביות, יש להיות ערים לכך שהן יכולות להוביל לחשיבה מעוותת. אמונות בתיאוריות קונספירציה, למשל, מושפעות לעתים קרובות מהטיות שונות.

ואולם הטיות קוגניטיביות אינן בהכרח דבר רע. פסיכולוגים מאמינים שרבות מהן משרתות מטרה סתגלנית, מכיוון שהן מאפשרות, כאמור, להגיע להחלטות מהירות והן עשויות להיות חיוניות במצבי סכנה או איום. לדוגמה, אדם ההולך בלילה בסמטה חשוכה ומבחין בצל כהה שעוקב אחריו, כביכול, עשוי להניח – באופן מוטה קוגניטיבית – שמדובר בשודד ושעליו לצאת מהסמטה במהירות האפשרית. ייתכן ומדובר בסך הכל בצל של דגל שהתנופף ברוח, אך ההסתמכות על קיצור הדרך המנטלי הייתה עשויה לסייע לחמוק מסכנה באמצעות החלטה מהירה. 

איך מפחיתים את השפעת ההטיות?

מחקרים מצביעים על כך שאימון קוגניטיבי יכול לסייע בהפחתת הטיות בחשיבתנו, המשפיעות על קבלת ההחלטות שלנו. הנה כמה טיפים לכך: 

• היו מודעים להטיות – הביאו בחשבון את האופן בו הן עלולות להשפיע על חשיבתכם. ממחקר שבו החוקרים נתנו למשתתפים פידבק ומידע שעזרו להם להבין את ההטיות ואת השפעתן על החלטות, עלה שסוג כזה של הכשרה יכול להפחית בצורה יעילה את השפעות ההטיות הקוגניטיביות בשיעור של 29%. 

• קחו בחשבון את הגורמים המשפיעים על החלטותיכם – שאלו את עצמכם האם גורמים כמו עודף ביטחון עצמי או אינטרס אישי משחקים תפקיד בקבלת ההחלטות שלכם. הדבר עשוי לסייע לכם להחליט טוב יותר. 

• אתגרו את ההטיות – אם אתם מבחינים בגורמים המשפיעים על בחירותיכם, התמקדו באתגורן האקטיבי של ההטיות. אילו גורמים החמצתם? האם אתם נותנים משקל מוגזם לגורמים מסוימים? האם אתם מתעלמים ממידע רלוונטי משום שאינו תומך בהשקפותיכם? חשיבה על הדברים הללו ואתגור ההטיות יכולים לשפר את חשיבתכם הביקורתית. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

30 ביולי 2022   

מהי הטיית אישור / הטיית האישוש?

בפסיכולוגיה ובמדעים קוגניטיביים, הטיית אישור (או הטיית אישוש) היא נטייה לחפש או לפרש מידע באופן שמאשר את תפיסותיו המקדימות של האדם, מה שמוביל לטעויות הסתברותיות שמעוותות את המציאות. ככזו, אפשר לחשוב על הטיית אישור כבחירה סלקטיבית של מידע שמובילה להסקה שגויה. 

הטיית אישור משפיעה על האופן שבו אנו אוספים מידע, אבל גם על האופן בו אנו מפרשים ושולפים מידע מהזיכרון. לדוגמה, אנשים שתומכים בעמדות מסוימות (או מתנגדים אליהן) לא יסתפקו רק במידע שיתמוך בו, אלא גם יפרשו מידע חדש, כמו מידע חדשותי, בצורה שתשמר את עמדותיהם הקיימות.

הטיית האישוש בתקשורת 

הטיית האישוש אינה זרה לנו.  

היא מיושמת באחת התיאוריות המעניינות ביותר בחקר תקשורת ההמונים- ספירלת השתיקה, מודל שמסביר כיצד התקשורת מעצבת את דעת הקהל, כאילו מה שנשמע ונצפה בה הוא האמת ואין בלתה.

אנחנו לומדים את הדיבור הנכון ואחריו את המחשבה הנכונה... 

אפשר לראות בעיתונים ובאתר חדשות כי אותו אירוע פוליטי, או אירוע בעל משמעות לאומית כלשהי, מצטייר באופן שונה ולעיתים הפוך כתלות באוריינטציה הפוליטית של המו״ל והאג'נדה הפוליטית אותה הוא מקדם - נניח פרוגרסיבית או קונסברבטיבית. 

למעשה, אין אדם שלא נתקל במצב בו פירש אירוע באופן שונה משפירש אותו אדם אחר.

לעיתים אנחנו מתקשים להבין כיצד אחרים יכולים לראות את אותו אירוע אובייקטיבי באופן כל כך שונה מהאופן בו חווינו אותו אנחנו, להעניק לו המשגה שונה, משמעות שונה, על אף שלפי מה שאמיתי (אם יש כזה דבר) חווינו את אותו האירוע בדיוק.

לא צריך להרחיק לכת. הדוגמה הטובה והנגישה ביותר להטיית אישור היא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ארוך השנים, בו פעם אחר פעם שני צידי הקונפליקט חווים את אותם האירועים, אך מייחסים להם משמעות שונה. כל אחד רואה את הפגיעה בו, ואת התממשות ציפיותיו מהצד השני, אשר פגע בו פעמים רבות בעבר.

הנה 5 דקות מצוינות

שמסבירות על הטיית האישור:

דוגמא להטיית האישור בטיפול זוגי

בעולם הפסיכותרפיה פוגשים את הטיית האישור כל הזמן, אבל טיפול זוגי הוא בימה עליה היא זוכה למופע ייחודי משלה:

אורן ונועה, זוג נשוי מתל אביב, הגיעו לפגישה הראשונה מתוך משבר. הריב האחרון שלהם היה בוטה מדי, גס, שניהם ירדו נמוך מדי ואורן היה זה שהרים דגל וביקש מנועה לבוא איתו לייעוץ זוגי. היא נענתה מייד, מרגישה גם היא שהזוגיות נמצאת במסלול של התדרדרות והסלמה. מיכל קיבלה אותם בקליניקה ממש באותו יום, שניהם עמוסים רגשית, מודים לה על הנכונות למפגש בהתראה קצרה. מיכל ביקשה מנועה ומאורן לספר על הריב, היא רצתה ללמוד דרך המקרה על הדינמיקה הזוגית הייחודית שלהם. יחד עם זאת, למרות שמדובר במקרה שאירע בערב לפני, פחות מיממה לפני הפגישה, אורן ונועה החזיקו גרסה שונה למדי. ההבדלים לא התבטאו בחוייה סובייקטיבית - אישית או רגשית -  אלא בעובדות עצמן: מתי הם רבו, האם הבת המתבגרת הייתה בבית (הוא טען שהייתה אצל חברה) ומי פייס את מי בבוקר. מיכל ראתה תמונה מוכרת: כל צד בקונפליקט זוכר את מה שמתאים לו, את הנתונים במקרה שמחזקים את הנראטיב האישי, מבלי לתת לעובדות להפריע... 

מה גורם להטיית אישור?

קיימים הסברים שונים להטיית אישור (Confirmation bias), בה אנשים מפרשים אחרת את אותו האירוע, ולכן גם מציירים אותו אחרת ומדווחים עליו באופן שונה. 

הטיה זו מאוד מבוססת מחקרית, ולפיה יש לכולנו נטיה לעבד ולפרש מידע חדש שמתקבל באופן שיהלום את הידע והאמונות הקיימות כבר מראש. בהטיית אישור, הנחות העבר והידע הקודם שלנו למעשה צובעים את האופן בו אנו רואים את העולם ומפרשים את החוויות החדשות שעוברות עלינו. 

הידע, הדעות והאמונות שלנו לא משפיעות רק על האופן בו נעבד ונמשיג מידע חדש, כי גם לאיזה מידע נפנה מודעות מלכתחילה. מחקרים מראים כי אנשים נוטים לחפש מידע אשר מאשש ידע ואמונות קיימות והולם אותן, הרבה יותר מאשר שנוטים לחפש אחר מידע שמערער על האמונות הקיימות וסותר אותן. כמובן שמדובר במצב פרדוקסלי, שכן דווקא המידע ממנו אנשים נוטים להסיט את מבטם הוא זה שבכוחו לגרום לשינוי העמדה ולצמצום הפערים שבין הצדדים השונים בכל סכסוך.

חשוב להבהיר כי כמובן שאיננו מבצעים את הטיית אישור באופן מודע, ומכאן שמה- "הטיה". הנטייה להעלים עין מהסברים סותרים איננה נובעת מכוונת זדון, כי אם מתוך פעולה אוטומטית ומורגלת. אחד ההסברים להטיה זו היא חסכנות קוגניטיבית, או עצלנות קוגניטיבית. למוח שלנו קל יותר להתמקד ולעבד מידע שמתיישב עם סכמות שקיימות בראש, בעוד מידע חדש מצריך עיבוד ממושך יותר וייתכן שיצרוך עבודה נוספת, כמו אדפטציה ועיצוב מחדש של סכמות קיימות. כאב ראש... קל לנו הרבה יותר לחזק סכמה קיימת מאשר לשנות אותה, לפצל אותה או להפוך אותה למורכבת יותר. לכן, מוחנו נמשך יותר ל״מידע נוח״ שמתיישב עם הקיים ואינו מערער עליו, וכל זה באופן בלתי מודע. בהקשר זה, חשוב לציין את המושג דיסוננס קוגניטיבי, מצב לא נוח בו מידע חדש אינו תואם למידע קיים, ולפי הפסיכולוג החברתי לאון פסטינגר, דורש פתרון, לכאן או לכאן. 

הסבר של חיסכון קוגניטיבי או פיתרון של דיסוננס קוגניטיבי מטריד קצת עושה לנו הנחה. לכאורה אפשר לחשוב ש"ככה נוח למוח, וזה בסדר", אבל המוח נמצא שם, כידוע, כדי שנשתמש בו, לכן חשוב לפתח מודעות לתופעה, ואולי אף לשנותה. בכל מקרה נישאר אנושיים ומוטים במידה מסויימת. 

העובדה כי הטיית אישור קיימת אינה מניחה לנו לתרץ בגינה את ההתבצרות בעמדתנו, להפך- המודעות אליה (קריאת מאמר זה...) מאפשרת לנסות להתגבר עליה, במיוחד במצבי רוגע ונינוחות, ופחות במצבים לחוצים ועמוסים קוגניטיבית.  

אז כיצד נוכל להתגבר על הטיית אישור?

בראש ובראשונה, חשוב להפנות את הטלת הספק שאנו נוטים להפנות כלפי הצד השני-כלפי עצמנו.

עלינו להיות מודעים לכך שתפיסת העולם שלנו עשויה לצבוע את אופן ההסתכלות שלנו על מקרים ספציפיים, וכן להיות מודעים לכך שאיננו אובייקטיביים. על כן, יש לבחון את עמדותינו, ולראות עד כמה הן מבוססות.

בשלב מתקדם יותר, עלינו לבדוק גם מה קורה בצד השני. אילו ביקורות מועלות כנגד הצד שלנו, על מה הן מבוססות, מה חושבים אנשים שאינם בדעה שלנו, ולמה הם חושבים כך.

אומץ רב יותר, נדרש על מנת לפנות לצד השני, להתרועע עימו, על מנת להבין יותר את חווייתו וממה נובעת ראיית עולמו.

אם ניקח שוב כדוגמה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אין הדבר אומר בהכרח לפנות לצד השני בסכסוך, ניתן למשל לקנות עיתון שצד זה מפרסם, לצפות במהדורת החדשות המייצגת אותו, במאמרי דעה של נבחרי הציבור שלו, וכיוצא באלה.

כל אלה, עשויים לגרום לדעותינו להיות קיצוניות פחות ומאוזנות יותר, אך גם אם לא, הן לכל הפחות יהיו מעט יותר מבוססות, ומעט פחות לוקות בהטיית אישור. 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

תודות:

יעל טל, מכון טמיר

הפרעות חרדה

בנתונים ומספרים

הפרעות חרדה הן ההפרעה הנפשית הנפוצה ביותר בארה״ב, הפוגעת ב-40 מיליון מבוגרים מעל גיל 18, או ב-1.8% מהאוכלוסייה, מדי שנה.

למרות שהפרעות חרדה מגיבות היטב לטיפול, רק 37% מהלוקים בהן מקבלים טיפול פסיכולוגי בחרדה.

מחקר אמריקאי נרחב שפורסם בנובמבר 2020  עקב אחר שכיחות של הפרעות חרדה אצל בוגרים (מעל 18),בשנים 2008-2018. ניתוח הנתונים, מתוך סקר NSDUH, העלה כי שכיחות החרדה עלתה מ-5.12% ב-2008 ל-6.68% ב-2018. מכובד.

• הקבוצה עם העליה הכי בולטת היא בוגרים צעירים בגילאי 18-25 -  מ-7.9% ל-14.6%.

• אצל בני 50 ומעלה כמעט ולא חל שינוי בשיעור החרדה.

• החרדה עלתה בקצב מהיר יותר אצל רווקים ובעלי השכלת גבוהה חלקית. אצל נשים נמצאו רמות חרדה גבוהות יותר (5.95% ב-2008, 7.91% ב-2018) לעומת גברים (4.22% ב-2008 ו-5.35% ב-2018), אבל לא נמצא הבדל מגדרי בשיעור העלייה בסה״כ, כלומר ההבדל בין המינים נותר דומה.

• לאנשים הסובלים מהפרעות חרדה סיכוי גבוה פי 3-5 לבקר אצל הרופא ופי 6 להתאשפז בגלל הפרעות פסיכיאטריות, ביחס למי שאינו סובל מהפרעות חרדה.

הפרעות חרדה מתפתחות בשל מערך מורכב של גורמי סיכון, בהם גנטיקה, כימיית המוח, אישיות ומאורעות חיים.

חרדה ודיכאון

די שכיח שאדם עם הפרעת חרדה יסבול גם מדיכאון, ולהפך. קרוב למחצית מהמאובחנים כסובלים בדיכאון – מאובחנים גם כסובלים מהפרעת חרדה.

הבדלי מגדר בהפרעות חרדה

הפרעות חרדה שכיחות יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, בערך פי שתיים.

גם מתמודדים עם תאימות מגדרית ואוכלוסיה בקשת הטרנסית חווים שיעורים גבוהים יותר של הפרעות חרדה: 

דיווח מ- 2016 העלה כי הפרעות חרדה שכיחות יותר מפי שתיים בקרב אנשים שאינם תואמים מגדר וטרנסג׳נדרים, בהשוואה לסיסג׳נדרים (הטרוסקסואלים). 

מה נחשב לחרדה קשה?

חרדה קשה היא רמת החומרה הגבוהה ביותר בכל אחת מהפרעוות החרדה.

חרדה קשה מוגדרת כמצב שכבר לא מסוגלים לחשוב בו בצורה בהירה ורציונלית וחווים פאניקה קשה.

ברמה הסובייקטיבית, זה אומר שאתם עלולים להרגיש פחד ובלבול, סערה פנימית, נסיגה פנימה ולעיתים גם קושי לחשוב בצורה צלולה.

הנשימה הופכת לקצרה יותר ואתם עלולים להתחיל להזיע בעוד שהשרירים ירגישו מתוחים מאוד.

הנה כמה נתונים מספריים מעניינים:

הפרעת חרדה מוכללת (GAD)

בהפרעת חרדה מוכללת (GAD)  לוקים כ-6.8 מיליון מבוגרים בארה״ב, או 3.1% מהאוכלוסייה, אך רק 43.2% מקבלים טיפול.

הפרעת חרדה מוכללת (GAD) כוללת דאגות תמידיות ומוגזמות לגבי כמה דברים שונים. אנשים עם GAD יכולים לצפות לאסונות ומודאגים בצורה מוגזמת לגבי כסף, בריאות, משפחה, עבודה ונושאים אחרים, וקשה להם לשלוט בדאגות האלה.

לנשים סיכוי כפול ללקות בה ביחס לגברים. לעתים קרובות יתקיים במקביל גם דיכאון קליני.

הפרעת פאניקה

עם הפרעת פאניקה  מתמודדים כ-6 מיליון מבוגרים בארה״ב, או 2.7% מהאוכלוסייה.

לנשים סיכוי כפול ללקות בה ביחס לגברים.

הפרעת חרדה חברתית 

בהפרעת חרדה חברתית (SAD) לוקים כ-15 מיליון מבוגרים בארה״ב, או 6.8% מהאוכלוסיה. 

חרדה חברתית היא מצב נפשי מתמשך בו פחד משיפוטיות והערכה שלילית ע״י אחרים מוביל לתחושות של אי-התאמה, נחיתות, מודעות עצמית, מבוכה, השפלה ודיכאון.

חרדה חברתית נפוצה באופן שווה בקרב גברים ונשים, ולרוב מאובחנת לראשונה סביב גיל 13.

יותר משליש מהלוקים בחרדה חברתית מדווחים על כך שחוו סימפטומים משך 10 שנים או יותר לפני שפנו לעזרה.

פוביות ספציפיות

פוביה ספציפית קיימת אצל לא פחות מ- 19 מיליון מבוגרים בארה״ב, או 8.7% מהאוכלוסיה. לנשים סיכוי כפול ללקות בהן ביחס לגברים. לרוב יחלו הסימפטומים בילדות, כאשר גיל ההתפרצות הממוצע הוא 7.

הפרעה טורדנית כפייתית

הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) ותסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) קשורות הדוקות להפרעות חרדה, ויש שיחוו אותן לצד הפרעות חרדה ודיכאון.

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית - בהפרעה לוקים כ-2.2 מיליון מבוגרים בארה״ב, או 1% מהאוכלוסייה. נפוצה באופן שווה בקרב גברים ונשים. גיל ההתפרצות הממוצע עומד על 19 שנים, כאשר 25% מהמקרים מתרחשים עד גיל 14. כשליש מהמבוגרים עם OCD חוו לראשונה סימפטומים בילדות.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית

הפרעת דחק פוסט-טראומטית - ב-PTSD לוקים כ-7.7 מיליון מבוגרים בארה״ב, או 3.5% מהאוכלוסייה. לנשים סיכוי גבוה יותר ללקות בה ביחס לגברים.

אונס הוא הטריגר הנפוץ ביותר ל-PTSD, כאשר 65% מהגברים ו-45.9% אחוז מהנשים שחוו אונס יפתחו את ההפרעה. ניצול מיני בילדות הוא מנבא חזק לפיתוח ההפרעה במהלך החיים.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

22 בדצמבר 2023 

מקורות:

Goodwin RD, Weinberger AH, Kim JH, Wu M, Galea S. Trends in anxiety among adults in the United States, 2008-2018: Rapid increases among young adults. J Psychiatr Res. 2020 Nov;130:441-446

https://adaa.org/about-adaa/press-room/facts-statistics

בורדרליין

והפרעת PTSD -

אבחנה מבדלת

מומחים רבים מתחום בריאות הנפש טוענים כיום כי מרבית המקרים של הפרעת אישיות גבולית הם בעצם ביטוי של פוסט-טראומה מורכבת. 

הנה:

דיון מקצועי ער מתחולל בסוגיה זו, ונכתוב עליה בנפרד, אולם ראשית נסתכל על הדומה והשונה בין התסמינים והמאפיינים של תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) לבין התסמינים והמאפיינים שנובעים מהפרעת אישיות גבולית (BPD).

להלן כמה הבדלים וקווי דימיון בין שתי ההפרעות הללו, ששתיהןן נחשבות עדיין להפרעיות פסיכיאטריות כרוניות, שלא ניתן לרפא באופן מלא:

תנודתיות במצב הרוח

מה דומה?

לעין לא מאומנת, תגובת PTSD יכולה להיראות ממש כמו התקף חרדה, תגובה פיזיולוגית מופרזת שמייצרת דרמטיות מיותרת. כאשר אדם שמתמודדה הפרעת אישיות גבולית חווה איום בנטישה, דימיוני או מציאותי, תגובתו יכולה להיראות דומה למדי להתקף החרדה הגועש. העליות והמורדות הרגעיים הללו מזוהים לעיתים קרובות כתנודות במצב הרוח, לביליות נפשית שמאפיינית מצבים נפשיים רבים (כמו הפרעה ביפולרית, למשל) כשלמעשה הסיבות לתנודתיות יכולות להיות ממקורות פנימיים שונים לחלוטין. אבל בנראות - שתי התגובות החזקות נחוות מבפנים (תסמינים) ונראות מבחוץ (סימנים)- ולכן עלולות להתיפס כהפרעה אחת.

מה שונה?

המציאות היא שאדם שמתמודד עם תגובה לטראומה PTSD י״מתאפס״ די מהר וחוזר לבייסליין הרגשי, על ידי מודעות לסביבתו הנוכחית, יציאה החוצה או האזנה לקול מרגיע שמזכיר לו שהוא נמצא במקום בטוח.

בבורדרליין, לעומת זאת, אף אחת מהדרכים הללו לא תורמת להרגעה מהירה, ויישומן עלול אפילו להעצים את החוויה המשברית. מה שהמתמודד עם הפרעת אישיות גבולית צריך כדי להירגע זה בעיקר תיקוף (ולידציה) שמגיע מבחוץ, או תיקוף עצמי שנרכש לרוב בטיפול מקצועי.

מחקרים מלמדים משך הזמן שנדרש כדי לחזור לויסות רגשי בסיסי אצל מתמודדים עם BPD ארוך מאופן משמעותימכל הפרעה אחרת, ובוודאי ביחס לנורמה 

היסטוריה של טראומה קודמת

מה דומה?

תיקון עדכני במדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5) מאפשר אבחנת PTSD גם במקרים של התעללות חוזרת ונשנית, להבדיל ממקרה אחד. למשל, ילד שהיה ננעל בארון כעונש עשוי לחוות תגובת PTSD במעלית כמבוגר, וללא טיפול ההתעללות תמשיך להשפיע עליו כמבוגר. באותו אופן, אדם עם BPD עשוי להרגיש טראומת עבר מתמשכת כאילו היא עדיין נוכחת, משום שהוא מודע לתחושותיו באופן אקוטי. וחירומי.

מה שונה?

כאשר הטראומה של אדם עם PTSD מטופלת מקצועית, התגובה הרגשית עדיין קיימת, אך הופכת להיות מינימלית ועדינה. לעומת זאת, אדם עם BPD אינו יכול ״להתגרש״ מרגשותיו, גם לא מהחיוביים שבהם, אפילו זמן רב אחרי שטראומה חלפה וטופלה. הזיכרון הרגשי שלו מביא את עברו אל תוך ההווה, כאילו הדבר קרה עכשיו.

ניכור ועוינות

מה דומה?

לא אלה ולא אלה רוצים להפגין ניכור ועוינות כלפי אחרים, אך למרבה הצער הלוקים בשתי ההפרעות חווים זאת. במקום לנסות להבין את המצב ולחתור ביעילות לקראת פתרון, הסביבה נוטה להגיב בהתרחקות והמנעות מאנשים עם עם PTSD ו-BPD או אפילו  לברוח מהם. התרחקות כזאת רק מעצימה את חרדת המתמודדים ומחזקת את החוויה הגרועה שהם חווים. התגובה הלא מתקפת של הסביבה גורמת למתמודד לשלם מחיר כפול - גם יציאה מאיזון וזעם כלפי החאר, וגם דחיה של האחר בעקבות תגובתו הנרתעת. 

מה שונה?

מלבד בהקשר ספציפי של טריגרים שהמעוררים את תסמיני ההפרעה, הלוקים ב-PTSD אינם נוטים לתגובתיות התנהגותית מוגזמות, אך כאשר יש להם טריגרים רבים, תגובות כאלה עלולות להיראות תכופות מאוד. ואולם ברגע שהטריגרים מזוהים ומעובדים, התגובות מרוסנות בהמירה. 

מנגד, אצל אדם עם BPD הטריגרים האינטנסיביים יותר הם דווקא תחושות פנימיות או פחדים קודמים שמתעוררים לחיים, ולא חוויות ארעיות שמקורן בומצבים חיצוניים. אנשים עם BPD יכולים להרגיש טוב יותר לאחר שהם לומדים לנהל ולווסת את עוצמת רגשותיהם.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

=

בעיתות של אי-ודאות, צצות להן תיאוריות קונספירציה.

כמו פטריות אחרי הגשם, מבהיקות ומזמינות. 

לא במקרה.

יש משהו מפתה כל כך בהסבר קונספירטיבי, מארגן, עגלגל, מווסת והכי חשוב, פתור. 

קונספירציה, גם אם אינה אפויה, מהווה משענת שמסייעת לנפש לצקת מידה של היגיון וקורטוב נחמה באירועים מעוררי חרדה ותסכול.

היא מוציאה אותנו להפסקה מהמורכבות של החיים ומבטיחה השעיה של הספקנות המתישה.   

גורצל, פסיכולוג פוליטי, מגדיר תיאוריות קונספירציה כ״הסברים שמתייחסים לקבוצות נסתרות שפועלות בדיסקרטיות כדי להשיג מטרות מבשרות רע״ (Goertzel, 1994).  

כמו בכל דבר אחר, בני אדם שונים זה מזה בנטייתם הפסיכולוגית לאמץ תיאוריות קונספירציה.

לנטיה הזו יש סיבות מגוונות, חלקן פנימיות, חלקן סביבתיות, לא ניכנס לזה כאן לעומק, וגם כתבתי על כך בעבר. 

ננסה להבין איך קונספירציות לגבי הקורונה אינן רק גחמת ונחמת רבים, הן גם משבשות את מטרות הכלל, ולכן הטיפול בהן דורש, לטעמי, התערבות מיוחדת. 

לפני כן, ראיון עם זהר לביא הנהדרת,

פסיכולוגית בהתמחות קלינית אצלנו במכון,

על הפסיכולוגיה מאחורי הצורך בקונספירטיביות.

 שודר במסגרת התכנית ״משחק חוץ״, בהנחיית עמנואל אלבז-פלפס,

ערוץ הכנסת, 1.7.21:

מרכזיותו של נראטיב המזימה בקורונה

בתקופת הקורונה, החל מינואר 2020, צצות עשרות תיאוריות קונספירציה חוצות עולם, שמאחורי כולן עומדות ממשלות שמסתירות מאיתנו את ״האמת״.  

הנגיף שבפנים

מידע מוטעה, פוליטיזציה וקיטוב הפכו את הקורונה לסיפור גלובלי עמוס בדיסאינפורמציה ובשחיקה מתמדת בתפיסת הסמכות הרפואית והמדעית. 

אצלנו היה בהתחלה את פרופ׳ יורם לס, לשעבר מנכ״ל משרד הבריאות וחבר בתכנית האלמותית ״תצפית״, אדם שהוא ללא ספק אוטוריטה מקצועית, שקרא מחקרים ופשוט ניתח אחרת את הכיוון, מתוך היכרות עם פוזיציה בכירה של מקבל החלטות.

אליו הצטרפו עוד רבים וטובים, ולמי ששכח היה את את הסרט ההוא של אורלי וגיא. 

לס לא התכוון לשפוך את המים יחד עם התינוק, אבל קבוצות מכחישות קורונה קיימות קפצו על העגלה והרכיבו מחדש את תאוריות הקונספירציה בהתאם למגיפה, כדי לטעון שהתפרצות וירוס הקורונה מצדיקה ומוכיחה את טענותיהן.

למשל, מחקר של מיזם "פייק ריפורטר" מפברואר 2021 מלמד כי קיים שפע של קבוצות פייסבוק, עם לפחות 16,000 משתתפים/ות, למשל "שקרונה" (1,600), "אין קורונה - יש אחדות" (4,800) ו"מורידים את המסכות" (6,500).

.  

אז הנה, סביר ששמעתם לפחות חלק מהטענות הבאות:

• ״אומרים שהנגיף נוצר בכלל במעבדה ללוחמה ביולוגית בסין״.

• ״המספרים האמיתיים לגבי נתוני המוות וההדבקה עברו מניפולציה על ידי הרשויות״.

• ״מחלקות הקורונה בבתי החולים בעצם ריקות״.

• ״התסמינים קשורים לקרינה שנפלטת מאנטנות 5G״.

• ״אין הוכחות אמפיריות לכך שהנגיף בכלל קיים״ (לפי הסרט Plandemic, שהוסר בינתיים מיוטיוב).

•  ״סריקות MRI מלמדות שנגיף הקורונה גורם לדלקת בלב, הרבה אחרי ההחלמה״ (חשוב לציין בהקשר זה את קשיי התקשורת של מדע הרפואה, שתרמו להתפתחותן של שמועות וחצאי אמיתות). 

• ״ביל גייטס, התומך חיסונים הזה, הוא בעצם חלק ממזימה של קבוצה בינלאומית להכניס לנו לגוף צ׳יפים יחד עם החיסון)״.

• הרעיון הסוחף של השפעת השטן של אטילה הילדמן, גרמני שמשלב גם מוטיבים אנטישמיים, ושהטיף כנראה בעד הפגיעה ביצירות אמנות במוזיאון גרמני.

• ולאחרונה מתחזקת בארה"ב תנועה חדשה, כת של ממש, שנקראת QAnon. 

• אריה אבני הוא רופא, שמביא וטיעונים הפוכים וחושף את ״האמת״.

ברקע, קומדיות מצוינות על אמונות בקונספירציות מנסות להכיל באמצעות קצת סובלימציה את התופעה המתרחבת.

הכי מומלצת מהן היא המושכים בחוטים (Inside Job) של נטפליקס, סדרת סאטירה מצוירת שיצאה בסוף 2021.

הססנות חיסונים ומעבר לה

תיאוריות הקונספירציה העכשוויות מתמקדות ברעיון שחיסונים מסוכנים יותר ממה שהם באמת, עמדה שמופיעה במקביל לצמצום המחירים הרפואיים ״האמיתיים״ של המחלה. 

מידע מטעה עדכני מצביע על כך שהחיסון קשור לאי-פוריות, הרעלה ותופעות חמורות אחרות.

המידע הזה אינו עומד כמובן בבדיקה מדעית, ובכל זאת, הן מופצות לכל עבר. 

חשוב שאנשי מקצוע מבריאות הנפש יקפידו על העלאת סימן שאלה  לגבי הצהרות שמסתיימות בסימני קריאה. 

התערבות כזו, כחלק מהתקשורת הטיפולית, יכולה לתרום לראייה מציאותית ומאוזנת יותר של המצב. 

הססנות חיסונים אינה אופיינית רק לקהל הרחב, אלא מהדהדת באמצעות ספקות כבדים של אנשי מקצועות הבריאות:

סקר שנערך במסגרת ייל ניו-הייבן העלה כי 1 מ- 6 עובדי בריאות הביעו חוסר רצון לקבל את החיסון בגל הראשון, כאשר הסיבה השכיחה ביותר הייתה בעיות בטיחות לטווח הבינוני והארוך. 

חברי/ות צוותים רפואיים שהשתתפו בסקר הביעו כמה חששות בולטים:

• היעדר מידע מחקרי ושקיפות הנתונים לגבי החיסון.

• תהליך מחקר פיתוח נחפז.

• שימוש לא בשל בטכנולוגיית mRNA.

• מצבים קליניים שלא נחקרו (כמו ההשפעה על מתמודדים מחלות רקע).

• השפעה פוליטית על קבלת החלטות.

• משך החסינות שמבטיח החיסון.

מעניין שיש שיעור גבוה של מהססים להתחסן שאינם מאמינים בשום קונספירציה:

לפי מחקר אנגלי שפורסם ב-2021 בכתב העת Psychological Medicine, פוביה מזריקות, מדם ומהליכים רפואיים אחרים, יכולה להסביר כ -10% מהמקרים של הססנות חיסונים לקורונה (לפחות באוכלוסיית הממלכה המאוחדת).

במחקר על התמודדות עם התנגדות לחיסונים באמצעות ידע מקדים (חיסון להתנגדות נגד חיסונים), נמצא כי הפרכת עמדות קונספירטיביות כלפי חיסונים ומי שעומד מאחוריהם יכולה למנוע מראש את ההשפעה של תיאוריות קונספירציה, אבל אחרי שהתבססו הטענות הקונספירציות בתודעת האדם, הרבה יותר קשה לתקן אותן, אפילו עם טיעונים עובדתיים והגיוניים.

מחקר עמדות לגבי תפיסת חיסונים

במדינות ערביות מצביע על נתונים לא טובים: 

קורונה ופוסט-טראמפ 

דונלד טראמפ, שנחסם בטוויטר ובפייסבוק, סיים את כהונתו כנשיא ארה״ב מבלי להפנים עד הסוף את עוצמת השפעתו.

הוא תמך בפומבי בתרופה נוגדת מלריה, הידרוקסיכלורוקווין, ואף טען שטופל בעצמו בתרופה, ככה, שיהיה על בטוח, כאמצעי מניעה שמגן מפני הקורונה. גם התרופה רמדסיביר עלתה על בימת התהילה של הקונספירציה. 

למרות ששתי התרופות הללו ותיקות ומוכרות היטב, הרשויות קצת גמגמו, כנראה בדומה למדענים שתדרכו אותן תוך שהם מסייגים בזהירות את קביעותיהם.  אבל בתודעה החירומית הגלובלית תדלק ההיסוס את הבעירה, והיא הוזנה עוד ועוד ע״י פרסום מידע חלקי על השפעתן המיטיבה של התרופות כאמצעי טיפולי לקורונה. 

בספטמבר 2021, עמוק בתוך בכהונת ביידן, הגיעו המוני אמריקאים למיון, כאשר הם סובלים מהרעלה עקב נטילת Ivermectin, תרופה וטרינרית שנועדה לטפל בזיהומי בקר.

למרות אזהרת ה-FDA לגבי איברמקטין, ההמון התעקש להתנהג כעדר (תרתי משמע).

בהמשך למד טראמפ בכל זאת על עצמת השפעתו, כאשר תומכיו חצו את הרוביקון ופרצו בהמוניהם לבית המחוקקים, מחריבים ופורצים כל גבול בהתנהגות ונדליסטית שצילקה את ההיסטוריה האמריקאית לשנים רבות קדימה.

לגבי רבים מהנוטים לקונספירטיביות יש רק צומת דיכוטומית של אמת או שקר. 

היעדר הכחשה מלאה היא עדות לאמת ואל תסבכו אותנו עם אפקט שולי לא מובהק...

מי נמשך לתאוריות קונספירציה?

ככלל, מחקרים מעידים שתיאוריות קונספירציה מושכות אנשים שמחפשים דיוק או משמעות בעניינים אישיים חשובים, אבל נעדרים את המשאבים הקוגניטיביים הנדרשים (יש למשפט הזה ביטויים פחות מכובסים), מה שמונע מהם לחפש ולמצוא את התשובות לשאלות באמצעים רציונליים ומאוזנים יותר. 

למשל, אנשים עם נטיה חזקה יותר לתיאוריות קונספירציה נוטים להיות בעלי יכולת דלה יחסית לניתוח ביקורתי של המקור והתוכן של אייטמים חדשותיים. 

מחקר מ-2021 מלמד כי על קשר שלילי מעניין:

ככל שרמת החשיבה הביקורתית גבוהה יותר, כך האמונה בתיאוריות קונספירציה נמוכה יותר (ביקורתיות עשויה להציע דרך מוצא מחשיבה קונספירטיבית). 

מחקר מאוניברסיטת מיזורי מלמד כי בידוד וניכור קיומי מנבאים אמונה בתיאוריות קונספירציה, זאת בניגוד לבדידות גרידא. המחקר מדגיש כי מי שחשים יותר לבד בחוויות החיים או נדחקים לשולי החברה נוטים יותר מאחרים לפנות להסברים קונספירטיביים.

מחקר סרבי מ-2022 מלמד כי בני אדם שחוו אובדן שליטה במהלך אירועים חשובים, כמו אסון טבע, דיווחו על נטייה מוגברת לאמונה בתיאוריות קונספירציה.

החיבור הזה מעניין במיוחד לאור הזיקה בין חשיבה קונספרטיבית לבין חשיפה לטראומה פסיכולוגית.

ויש גם תחושה אפופת צדק:

תיאוריות קונספירציה עשויות לאפשר לחסידיהן להרגיש שיש באמתחתם מידע נדיר וחשוב, כזה שנחשף לעיניהם כשהוא סמוי מעיני אחרים, מה שגורם להם לחוש מיוחדים, שומרי סוד ויודעי דבר, היבט שאפילו מעצים את הערכתם העצמית, מעמיק שייכות ומבסס זהות.

מאמר הולנדי שפורסם ביולי 2021 חושף סיבה נוספת לאטרקטיביות הגבוהה של תיאוריות קונספירציה:

תיאוריות קונספירציה מעוררות תגובה רגשית חזקה יותר, הן פשוט מבדרות הרבה יותר בהשוואה לגרסה המשעממת של המציאות.

זה נכון במיוחד עבור אנשים עם אישיות המתאפיינת בחיפוש ריגושים.

מבחינה אישיותית הנוטים להתחברות לעמדות קונספירטיביות הם אנשים פתוחים יותר לחוויות, חסרי אמון ובעלי יכולת נמוכה לקונפורמיות.

גם מקיאווליזם, אחת משלוש התכונות של ״הטריאדה האפילה״, קשורה לנטיה לאמץ אמונה קונספירטיבית. 

מחקר אחר הוסיף את המשתנה ״נרקיסיזם לאומי״, שעשוי להיות מנבא חזק לפיתוח אמונה בתיאוריות קונספירציה לגבי הקורונה (Sternisko et al, 2021). 

נרקיסיזם לאומי הוג סוג של נרקיסיזם קולקטיבי ומתבטא באמונה שהאומה של האדם יוצאת דופן באיכויותיה ולכן זכאית ליחס מיוחד.

גם העיתוי של כניסת התאוריה לחיינו חשוב: 

תיאוריית קונספירציה נותנת לנו הסבר כשאנחנו משתוקקים למענה, ואם ההסבר החדש יחזק את השקפת עולמנו, מה טוב.

הטיות וכשלים לוגיים

כולנו חשופים להטיות קוגניטיביות שיכולות להסביר את המשיכה הנורמטיבית לתשובה קונספרטיבית.

הנה שתי דוגמאות מעניינות:

הטיית הפרופורציונליות (Proportionality bias) היא הנטיה המולדת שלנו להניח כי לאירועים גדולים יש גורמים גדולים, כלומר, לא יתכן שאירוע טראומטי המוני (רצח רבין נניח) נגרם על ידי אדם אחד, לכן מגויסת מזימה של ארגון שלם (השב"כ). 

דוגמא נוספת היא כשל הצירופיות (Conjunction fallacy), שגיאה לוגית המניחה כי שילוב בין אירועים סביר יותר לעומת אירוע בודד.

מחקרים קודמים הראו כבר כי אמונות קונספירטיביות שכיחות יותר קשורות לסיכוי מוגבר לבצע טעויות צירופיות. מחקר מאוגוסט 2021 הרחיב את הממצאים הללו וחיזק את אותם באמצעות ניסוי שמצא כי אמונות ספציפיות קשורות לרגישות לכשל הצירופיות בתחומים ספציפיים, כמו הקורונה. 

בתקופת הקורונה, עלולות פלטפורמות מדיה חברתית לא מפוקחות, כמו פייסבוק, טיק טוק ויוטיוב להוות סיכון של ממש לציבור, שכן הן מפיצות תיאוריות קונספירציה לגבי המצב, וכל המרבה הרי זה משובח - ככל שהקונספירציה יותר יצירתית, כך ניכרת העליה בטראפיק ובהכנסות מפרסום ממומן. 

מחקר שנסקר על ידי עמיתים ופורסם לאחרונה בכתב העת Psychological Medicine, מעלה מסקנה מעניינת:

אנשים שצורכים את החדשות לגבי המגפה ממקורות דיגיטליים ובמדיה בחברתית נטו יותר לשבור את הנחיות הסגרים.

תוצאות המחקר מפנות אצבע מאשימה כלפי רשתות חברתיות לא מפוקחות, כמו פייסבוק:

לדוגמה, 56% מהמשתתפים במחקר שמאמינים כי אין הוכחות מוצקות לקיומו של וירוס הקורונה,  מקבלים מידע רב מפייסבוק, לעומת  20% מהמשתתפים שדוחים את תיאוריית הקונספירציה. 

וגם, 60% מהאנשים שסבורים כי קיים קשר בין הקמת תשתית 5G לבין פריצת הקורונה מבססים חלק מרכזי מהנראטיב הקונספירטיבי שלהם על סרטוני יוטיוב, בעוד שרק 14% ממי שדוחים את תאוריית הקשר הסלולרי הם משתמשי YouTube רגילים.

יש עוד ממצאים מעניינים במחקר, אולם המסקנה הפרקטית מעבירה אלינו אזהרה ברורה:

מאמינים בתיאוריות קונספירציה נוטים יותר להפר כללים והנחיות שנועדו למנוע את התפשטות המגפה.

לבסוף, המחזיקים באמונות קונספירטיביות לגבי הקורונה חוו עלייה בתסמיני דיכאון וחרדה.

מחקר שבחן את הנושא העלה כי אמונה בתיאוריות קונספירציה ובפרט אמונה ספציפית כזו לגבי המגיפה, קשורה בתסמיני דיכאון וחרדה מוגברים (Dȩbski et al, 2022).

מה עושים?

שאלה טובה.

כל מי שמכיר אנשים שחיים עם ראיית עולם קונספירטיבית, יודעים כמה זה מורכב. והמציאות לא ממש עוזרת (למשל, בהצטרפות של קונספירציות סביב 7 באוקטובר).

מעניין:

מחקר שפורסם ב-Science מגלה כי שיחה מבוססת עובדות עם צ'אטבוט של בינה מלאכותית עשויה לשכנע חלק מהמאמינים בתיאוריות קונספירציה לזנוח את אמונותיהם.

המחקר, שפורסם על ידי קוסטלו ועמיתיו (2024)  מצא כי לאחר 3 שיחות עם צ'אטבוט מותאם, כ-20% מהמשתתפים הפחיתו את האמונה בקונספירציה, והשפעה זו נשמרה גם לאחר חודשיים.

צ'אטבוטים מציעים פתרון פוטנציאלי להתמודדות עם אמונות מוטעות, אך יעילותם תלויה באופי האמונות ובחוזקן.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

צפו בתמיר בר המצוין מ"כאן" מברר את העניין

של תאוריות קונספירציה בקורונה:

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

5 באוקטובר 2024

מקורות:

Bago, B., & Bonnefon, J.-F. (2024). Generative AI as a tool for truth: Conversation with a trained chatbot can reduce conspiratorial beliefs. Science, 385(6714), 1164-1165. https://doi.org/10.1126/science.ads0433

Dȩbski, P., Boroń, A., Kapuśniak, N., Dȩbska-Janus, M., Piegza, M., & Gorczyca, P. (2022). Conspiratorial beliefs about COVID-19 pandemic - Can they pose a mental health risk? The relationship between conspiracy thinking and the symptoms of anxiety and depression among adult Poles. Frontiers in Psychiatry, 13, Article 870128. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2022.870128

Freeman, D., et al. (2021). Injection fears and COVID-19 vaccine hesitancy. Psychological Medicine, 1-11. https://doi.org/10.1017/S0033291721002609

Galgali, M. S., Helm, P. J., & Arndt, J. (2024). Isolated but not necessarily lonely: An exploratory analysis of subjective isolation and conspiracist ideation. Journal of Individual Differences, Advance Articles. https://doi.org/10.1027/1614-0001/a000420

Goertzel, T. (1994). Belief in conspiracy theories. Political Psychology, 15(4), 731-742. https://doi.org/10.2307/3791630

Lantian, A., Muller, D., Nurra, C., & Douglas, K. M. (2017). ‘I know things they don’t know!’: The role of need for uniqueness in belief in conspiracy theories. Social Psychology, 48, 160-173.

Roy, B., Kumar, V., & Venkatesh, A. (2020). Health care workers’ reluctance to take the COVID-19 vaccine: A consumer-marketing approach to identifying and overcoming hesitancy. NEJM Catalyst Innovations in Care Delivery. https://doi.org/10.1056/CAT.20.0676

Sallam, M., Dababseh, D., Eid, H., et al. (2021). High rates of COVID-19 vaccine hesitancy and its association with conspiracy beliefs: A study in Jordan and Kuwait among other Arab countries. Vaccines (Basel), 9(1), 42. https://doi.org/10.3390/vaccines9010042

Sternisko, A., Cichocka, A., Cislak, A., & Van Bavel, J. J. (2021). National narcissism predicts the belief in and the dissemination of conspiracy theories during the COVID-19 pandemic: Evidence from 56 countries. Personality and Social Psychology Bulletin. https://doi.org/10.1177/01461672211054947

Stojanov, A., Bering, J. M., & Halberstadt, J. (2022). Perceived lack of control and conspiracy theory beliefs in the wake of political strife and natural disaster. Psihologija, 55(2), 149-168.

van Prooijen, J.-W., Ligthart, J., Rosema, S., & Xu, Y. (2021). The entertainment value of conspiracy theories. British Journal of Psychology. https://doi.org/10.1111/bjop.12522

Wabnegger, A., Gremsl, A., & Schienle, A. (2021). The association between the belief in coronavirus conspiracy theories, miracles, and the susceptibility to conjunction fallacy. Applied Cognitive Psychology, 1–5. https://doi.org/10.1002/acp.3860

מהו טיפול CBT?

טיפול CBT, המוכר גם כטיפול קוגניטיבי התנהגותי, פרץ לחיינו בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20.

הטיפול, מטריה פרדיגמטית של  טכניקות ושיטות פסיכותרפיה, נחשב כיום יעיל ביותר בתחום בריאות הנפש, כאשר הוא מגובה באלפי מחקרים שמלמדים על יתרונותיו. 

טיפול CBT מתמקד בזיהוי ובשינוי האמונות, הציפיות ומבני המחשבה (כל אלה מרכיבים את הקוגניציה), יחד עם שינוי דפוסי ההתנהגות וביטוי מווסת של רגשות, כדרך להתמודדות עם מצוקה נפשית. 

אם אתם מעוניינים להיפגש עם מטפל CBT מומלץ בתל אביב ובכל הארץ, אתם מוזמנים לייעוץ עם איתן: 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

CBT - הטיפול הנפשי המוכח ביותר

הפרעות נפשיות הינן נפוצות ומקושרות לליקויים חמורים בתפקוד ולעלויות חברתיות גבוהות ולכן מהוות דאגה משמעותית לבריאות הציבור. 

בשנים האחרונות סוחפת את עולם הפסיכולוגיה שיטת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, המוכר לרבים מאיתנו כ-CBT. 

 לטיפול זה יתרונות רבים בהשוואה לשיטות פסיכותרפיה אחרות, מסורתיות יותר - לא בכדי הוא הפך לכלי שמטפלים כה רבים בוחרים להתמחות בו, ולשיטה שהמוני מטופלים מעוניינים להתנסות בה. 

במהותו, מורכב טיפול CBT משני מישורים: קוגניטיבי והתנהגותי. 

הוא מושתת על ההנחה שדפוסי חשיבה מזיקים ובלתי אדפטיביים הם העומדים בבסיס הסבל של האדם, משפיעים על התנהגותו וכך גם על מהלך חייו. לכן, מתמקד הטיפול בהחלפת דפוסי החשיבה האלה בדפוסים מותאמים יותר למציאות חייו של האדם, יציבים ואופטימיים יותר, אשר יובילו בתורם להתנהגות יעילה יותר וליכולת התמודדות טובה יותר. 

מה היתרונות של CBT?

איך זה ש-CBT הפך לטיפול המועדף ע"י רבים מאנשי המקצוע והמטופלים?

 יש לכך סיבות טובות, מגוונות ולא מעטות: 

• ראשית, מדובר בשיטת טיפול ממוקדת, המתאימה לפתרון בעיה ספציפית או למכלול בעיות הקשורות זו לזו. מהלך טיפול מותאם לקושי הספציפי בגינו הגיע האדם לטיפול, וכך נתפר בדיוק למידותיו. 

• שנית, לצד היותה ממוקדת וספציפית, השיטה הוכחה במחקרים אין-ספור כיעילה ביותר למגוון עצום של התמודדויות, קשיים נפשיים ואוכלוסיות. למעשה, ניתן להגיד שניתן להקל בעזרת שיטה זו כמעט על כל בעיה, אם לא לפתור אותה לגמרי. 

• שלישית, הטיפול הוא קצר מועד, אך הישגיו משרתים את האדם לטווח הרחוק, ולעיתים נשארים עימו כצידה לכל חייו. הטיפול אורך לרוב עד כחצי שנה, אך את הכלים הנרכשים בטיפול שומר עימו המטופל, הם זמינים עבורו ורבים מהם אוניברסאליים ומתאימים להתמודדויות רבות נוספות בהן יתקל בעתיד. 

• למעשה, שורש העליונות המוסרית שחשים חלק מחסידי הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי נמצא בכך שהוא ״מושיב את המטופל במושב הנהג״ בעוד שהמטפל נתפס כמאמן בלבד.

הגשמת חלומה של הפסיכולוגיה להיות מדעית 

בנוסף, מדובר בשיטה פרקטית, המתמקדת בהווה ולא בעבר, בניגוד לסטיגמה הרווחת לגבי טיפולים פסיכולוגיים, שגם נכונה בחלקה בגישת הטיפול הדינמית.   

ב-CBT, המטפל והמטופל חושבים באופן מעשי כיצד ניתן לפתור את הבעיה, אילו כלים ישרתו את המטופל בהתמודדות עימה והם שותפים מלאים בהגדרת מטרות הטיפול ובהשגתן. 

לבסוף, ואולי היתרון החשוב מכולם, מדובר בטיפול שמאפשר לחוש שיפור מהיר בהשוואה לטיפולים אחרים.

תוצאותיו גם בולטות לעין, מה שמעניק למטופל חיזוק, מעלה את המוטיבציה להמשיך לעבוד ואת האופטימיות להשגת המטרות המיוחלות.

כמו בכל תחום בחיינו, גם בעולם הטיפול הנפשי יש "אופנות", והן מטיבן- נוטות לחלוף.

בתחילת המאה ה-20, שלטה בפסיכולוגיה גישת הטיפול הפסיכודינמי, אשר מהווה שיטת טיפול ארוכת טווח, המתמקדת בעולמו הלא מודע של האדם, במערכות היחסים בחייו, בעברו ובקשר הנוצר בין המטפל למטופל.

החל משנות ה-50 של המאה  ה-20, גל ביהביוריזם מדעי שטף את העולם והפך למרכזי מאוד בעולם הפסיכולוגיה בכללותו וכן בגישות המקובלות לטיפול נפשי. 

בשלושת העשורים האחרונים, ובשנים האחרונות בפרט, הטיפול הפסיכולוגי המבוקש ביותר על ידי הציבור הרחב הוא טיפול CBT - טיפול קוגניטיבי התנהגותי.    

ביקורות ומגבלות של שיטת CBT

ביקורת על שיטת CBT - תעזור לטיפול מבוסס הראיות להתפתח.              

שיטת ה-CBT נחשבת לשיטת טיפול מבוססת ראיות ומחקר והיא בעלת התוקף האמפירי החזק ביותר ליעילות בטיפול. 

נתון משמעותי זה, יחד עם יתרונותיו של הטיפול הנחשב חסכוני במשאבים כלכליים ובזמן, מסביר את העובדה שמרבית הפונים לטיפולים נפשיים כיום- מחפשים לעצמם טיפול CBT.     

לצד כל גל של טיפולים פסיכולוגיים אשר עונים על תיאוריה עדכנית, תמיד קמים גם קולות ביקורתיים, הנותנים פרשנות אחרת ליתרונות, וחשוב מאוד לתת גם להם במה.

זאת במטרה להכיר את התמונה במלואה, ומתוך כך- לבחור לעצמנו את השיטה הטיפולית המתאימה ביותר לראייתנו.

לשים פלסטר או לתקן מבפנים? 

קולות הביקורת לטיפול CBT טוענים כי הסיבה שיש לשיטה אישוש מחקרי כה נרחב נובעת מכך שהישגיו הרבה יותר קלים ופשוטים למדידה, בהשוואה להישגי הטיפול הדינמי למשל.

המטרות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי ברורות וממוקדות יותר ומכאן- קלות יותר להערכה.

מעבר לכך, טיפול CBT אינו מתאים לטיפול בכל בעיה. הוא יעיל יותר בבעיות ממוקדות, ופחות בבעיות נרחבות או בבעיות אישיותיות.

טיפולי CBT מתאימים באופן חלקי בלבד לסובלים מהפרעות אישיות למשל, ולכן העדות המחקרית שלהם אינה מקיפה את כל קשת ההפרעות הפסיכולוגיות. 

ההנחה היא כי במידה והטיפול היה נמדד גם בתחומים בהם אינו מתמחה, האישוש המחקרי שלו לא היה כבר כל כך חד משמעי.

רגע, מה? 

כסף

טענה נוספת היא שגם מקורות המימון נסחפים ב'גל ה-CBT', ולכן יש פחות מימון לחקר שיטות טיפול אלטרנטיביות, ומכאן פחות הזדמנות עבורן להוכיח את יעילותן.

תופעות לוואי ואירועים לא רצויים

מחקר שפורסם ב-2018 בכתב העת Cognitive Therapy and Research מפרט את טיבם ושכיחותם של תופעות לוואי ואירועים לא רצויים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי.

"תופעות לוואי" הן תגובות שליליות שמופיעות בטיפול שהועבר כהלכה, בעוד "אירועים לא רצויים" מתייחסים להשלכות של טיפול לא הולם (על אף שלא הייתה במחקר זה שום עדות לכך שאחת מתופעות הלוואי נבעה מפרקטיקה לא אתית). 

המחקר התבסס על ראיונות מובנים עם 100 מטפלים קוגניטיביים התנהגותיים שעברו הכשרה בשיטת CBT.

המראיין במחקר היה פסיכולוג קליני מנוסה שעבר אף הוא הכשרה ב- CBT. הטא עקב אחר רשימה מובנית של אירועים לא רצויים ותופעןת לוואי שליליות בטיפול, ושאל כל מטפל/ת האם המטופל חווה אחת מ -17 השפעות בלתי רצויות אפשריות לאורך התהליך, כמו הידרדרות במצב, תסמינים חדשים שצצו, מצוקה נפשית מוגברת, מתח ניכר ביחסים זוגיים ומשפחתיים או סטיגמה חברתית. דוגמאות לתופעות לוואי חריפות כללו אובדנות, התמוטטות נפשית, משוב שלילי מבני המשפחה, נסיגה מאנשים קרובים, רגשות בושה ואשמה, או בכי אינטנסיבי במהלך הפגישות.

לאחר תהליך של סינון התגובות שאינן מיוחסות לתהליך הטיפולי, העריכו החוקרים כי 43%מהמטופלים חוו לפחות תופעת לוואי לא רצויה אחת במהלך הטיפול, ובממוצע של 0.57 תופעות לוואי לכל מטופל. יותר מ-40% מתופעות הלוואי סווגו כחמורות או חמורות מאוד ויותר מרבע מהן נמשכו שבועות וחודשים (למרות שרוב התופעות המתמשכות היו קלות עד מתונות).

בנוסף, נמצא קשר חיובי בין משך  הטיפול לשכיחות תופעות הלוואי המדווחות:

ככל שהמטופל  היה יותר זמן בטיפול כך עלתה ההסתברות שיחווה תופעת לוואי אחת או יותר.

אינטואיטיבית, תופעות הלוואי אינן מאוד מפתיעות, בהתחשב בכך ש- CBT כרוך לעיתים קרובות בטיפול בחשיפה (כלומר חשיפה הדרגתית למצבים שמעוררים חרדה), בשיח ממוקד וחזרתי על בעיות וקשיים בחיי המטופל, ב'חפירה' במקורות הלחץ של המטופל, כמו מערכות יחסים מורכבות, בתסכול מחוסר התקדמות או מהתקדמות איטית מדי וברגשות של תלות הולכת וגוברת ביחסים עם המטפל.

יש מספיק סיבות להתייחס לממצאי המחקר בזהירות המתבקשת:

ראשית, התוצאות נאספו על בסיס הזיכרון הסובייקטיבי של המטפלים. שנית, כמחצית מהנבדקים טופלו במקביל בתרופות פסיכואקטיביות, כך שסביר שלפחות חלק מההשפעות השליליות נבעו מהתרופות ולא מהטיפול.

יומרת השינוי

המבקרים אינם פוסחים גם על שיטת הטיפול עצמה. 

בטיפול CBT, חלק עיקרי מאוד הוא החלק הקוגניטיבי, ה"הכרתי", מתייחס לחלקים המחשבתיים של האדם.

ההנחה בטיפול היא שהקשיים עימם מתמודד האדם הם תולדה של מבני חשיבה שגויים, עיוותי חשיבה המניעים אותו במצבים פגיעים, ובמהלך הטיפול, המטפל מערער על המבנים הללו ומסייע למטופל לאמץ סטרוקטורות חשיבה אלטרנטיביות.

עם זאת, במצבים בהם מבני החשיבה הם כה מושרשים, כה הרסניים, לעיתים אף משותפים לבני משפחתו של המטופל, כיצד ניתן לערער עליהם?

במידה ואדם גדל כל חייו על סט אמונות מסוים, שגוי ככל שיהיה, כיצד ניתן פשוט להחליפן במבנים אלטרנטיביים?

האם cbt מטפלת גם בשורש הבעיה?

פשטנות

קולות הביקורת טוענים גם כי שיטת הטיפול היא פשטנית  מדי, ואינה לוקחת בחשבון את המורכבות והשורשיות של המבנים הנפשיים של המטופל, על כלל אישיותו.

ייתכן שמטפל CBT סבור שהצליח לשנות את המבנים הספציפיים בהם התמקד הטיפול, אך אלו מייצגים רק פיסה אחת בודדה מתוך מבנה אישיותו הנרחבת, הפועלת כתוצר של מבנים הרסניים אלו, בעוד שלחלקים בעייתיים אחרים, הטיפול הממוקד והקצר פשוט אינו מסוגל (ואינו מתיימר) להגיע.

תובנה או תמיכה?

ההבחנה בין פסיכותרפיה מכוונת תובנה לבין זו טיפול פסיכולוגי תמיכתי אינה כה ברורה, כפי שאולי נראה ממבט ראשון.

למרות שהגבול בין פסיכותרפיה מכוונת תובנה לפסיכותרפיה תמיכתית אינו כה חד, עדיין ברור שחקר של דחפים מודחקים, וההגנות שהובילו להרחקתם מהמודעות, אינו קיים בטיפול קוגניטיבי מסורתי.

ראשית, הרבה ממה שמתרחש בסוגי הפסיכותרפיה שאמורים להיות מכווני תובנה, מתייחס להבחנה בין הערכות מציאות הסתגלותיות לבין הערכות לא מסתגלות- התמקדות שלרוב מקושרת עם פסיכותרפיה תמיכתית.         

כך, הפרקטיקה הפסיכואנליטית של ניתוח יחסי הטרנספרנס (העברה והעברה נגדית)  עוזרת למטופלים להבחין בין 'המציאות האובייקטיבית' לבין 'המציאות הסובייקטיבית' כפי שהם בונים אותה. 

זה נכון במיוחד בגישות נאו-פרוידיאניות ואינטרפרסונאליות (פסיכותרפיה בין אישית - IPT - למשל), בהן קיימת תזוזה מדגש על פיתוח תובנה לגבי הסיבות ההיסטוריות של בעיות עכשוויות, לעבר סיפוק של חוויה רגשית מתקנת.

באופן ברור, המשמעות של המושג 'תובנה' נמצאת בסימן שאלה.       

שנית, כפי שטוען הפסיכולוג לסטר לובורסקי, טיפול פסיכולוגי טוב  כרוך באיזון משתנה ונבון בין היבטים תמיכתיים שעוזרים לווסת את רמת החרדה של המטופל על ידי חיזוק הברית הטיפולית, לבין היבטים מכווני תובנה של הטיפול, אשר מערבים בחינה של תהליכים רגשיים ופסיכולוגיים, שהמטופל אולי לא מודע להם כרגע.

האם CBT אינו מעמיק מספיק? 

על פי ביקורת זו, הטיפול הקוגניטיבי המסורתי, כפי שנוסח על ידי אהרון בק ושותפיו, אכן  קרוב יותר לפסיכותרפיה תמיכתית מאשר לפסיכותרפיה מכוונת תובנה.

ראשית, הוא מתמקד בשימוש בפרוצדורות קוגניטיביות שנועדו לעזור למטופלים לבחון את התפיסות שלהם ולהבחין בין אלה המדויקות

לבין תפיסות מעוותות של המציאות. שנית, לא רק שהוא דוחה באופן

מפורש מושגים פסיכואנליטיים קלאסיים, כמו קונפליקט נוירוטי, אלא שגם אין בו שום מקום לניתוח הגנות ולחשיפת דחפים מודחקים.   

פלצבו

ביקורת נוספת מתמקדת באפקט הפלסבו בטיפול נפשי, כלומר "אפקט הגלולה הריקה".

לפי ביקורת זו, CBT נתפס בעבר כטיפול פסיכולוגי חדשני שעורר במטופלים ציפיות גבוהות ממנו - אשר הובילו בעצמן לחלק ניכר מאפקט השיפור במצבם.

כיום, כאשר הטכניקה כבר שגורה,  האפקט נעלם ונותרו תוצאות הטיפול הגולמיות, אשר אינן יעילות כמו שהיו תחת אפקט הפלסבו. 

במחקר שפורסם בשנת 2009 בכתב העת British Journal of Psychiatry, השוו החוקרים  בין טיפול בדיכאון בקרב מתבגרים, במשך 28 שבועות.

עורכי המחקר השוו את ההשפעה של טיפול תרופתי נגד דיכאון (באמצעות SSRI) לעומת שילוב בין SSRI ל- CBT.

בסוף 28 השבועות הראו נבדקי שתי הקבוצות שיפור מובהק, אך לא נמצאו הבדלים משמעותיים ביניהן.

כלומר, נמצא כי טיפול CBT לא הוסיף שום תועלת לטיפול בתרופות נוגדות דיכאון.

ביקורת על יעילות CBT במחקרים

ויש גם מחקרים על יעילות CBT, שתוצאותיהם זוכות למחאה שמאורגנת מלמטה, על ידי המתמודדים עצמם. 

אחת הדוגמאות הבולטות לקשיים כאלה הגיעה עד לכתלי בית המשפט באנגליה: 

העקרון המרכזי בטיפול התנהגותי בתסמונת העייפות הכרונית הוא להקצות למטופלים פעילות גופנית כלשהי, כגון הליכה, שמתחילה ברמה מאד נמוכה של מאמץ ומתרחבת בהדרגה במשך שבועות או חודשים. הפרוטוקול הטיפולי כולל גם יצירת סדר יום ובו זמן מספק ומיטיב לשינה, והתמודדות עם אמונות לא מועילות. 

אבל הפרוטוקול ההתנהגותי הזה סייע רק לכ-4 מתוך 10 חולים, מה שהשאיר כמחצית מהחולים באותו המצב או אף גרוע יותר. הבעיה היא שלא מעט מהמטופלים הגיבו באופן שלילי לטיפול, ונטו להחמרת המחלה. כך שקיים פער משמעותי בין הניסויים שהצביעו על הצלחת הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי, לבין חווית החולים בפועל. 

אולי זה קשור להגדרת המושג "החלמה": הממצאים מהניסוי שתואר לעיל החשיבו החלמה כשיפור בניקוד המתקבל בשאלוני דיווח עצמי לגבי עייפות ותפקוד גופני. 

זה אמנם נראה הגיוני, אך יש עם המדד הזה כמה בעיות, למשל, הדיווח הזה אינו כולל בדיקה של יציבות ההחלמה לאורך זמן. לכן יותר מתאים לדבר על "הפוגה" במצב המחלה ולא על החלמה. 

בעיה נוספת, היא שהדיווח על המצב הגופני ומידת העייפות לאחר הטיפול, לא הושווה למצב שלפני המחלה. 

כך שאם אדם הרגיש יותר עירני ופעיל לפני שסבל מהמחלה מאשר לאחר הטיפול, ייתכן שהמצב שהוגדר כ"החלמה" אינו מייצג עבורו. הבעיה האחרונה שעלתה בביקורת על הניסויים בתחום היא שכל המדדים שנבדקו הם סובייקטיבים ומבוססים על דיווח עצמי. לסיכום, נראה כי בתחום תסמונת העייפות הכרונית יש מתנגדים לא מעטים לטיפול הקוגנטיבי התנהגותי. ייתכן שמטפלים בתחום "פספסו" את אחד הגורמים להצלחת הטיפול, והוא תחושתו של המטופל שמאמינים לו ומקבלים אותו, וכן את החשיבות לגבי ההתאמה בין המודל הטיפולי לבין אמונתו ותפיסתו של המטופל את המחלה. עם מעט מאמץ והתכווננות יוכלו המטפלים להתאים את עצמם באופן טוב יותר לתפיסות המטופל את עצמו ואת מחלתו. 

כפי שניתן להבין, מדובר בביקורות נוקבות מאוד, הפוגעות בשיטת CBT בדיוק בנקודות שהפכו אותה לכל כך פופולארית - יעילותה המוכחת, תרגומה לשפה יישומית פרגמטית והיותה מבוססת מחקרים קליניים מבוקרים.

עם זאת, חשוב לזכור כי באותה מידה בה אלה הנהנים מ"האופנה הטיפולית" נוטים לעשות לה אידיאליזציה, נוטים המבקרים נוקטים כלפי בהערכת-חסר קיצונית.

סביר שיש מן האמת בביקורת וסביר להניח שטיפול נפשי בשיטה הקוגניטיבית התנהגותית אינו מושלם. עם זאת, מרבית תומכי הגישה מעולם לא התיימרו ואף פעם לא טענו שבכוחה של השיטה לטפל בכל ספקטרום ההפרעות הנפשיות. הם בסך הכל הדגישו את המטרות

הנקודתיות והתועלת הרבה יחסית בהן בולטת השיטה. 

מדוע, אם כן, רווחת לעתים נטייה לשים דגש רב יותר על הצלחת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי ולהצניע את שיעור ההצלחה של התרופות?  

חסידי הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי נוהגים להישען כל כך שהטיפול מבוסס על גוף עצום של נתונים התומכים באפקטיביות שלו. 

כשלעצמו טיפול CBT מהווה באמת התפתחות משמעותית מאוד בתחום הטיפול הנפשי הפסיכותרפי. ואולם, העובדה שהוא יעיל במידה דומה, כמו תרופות רבות, אינה מעידה על כך שהוא יעיל עבור כל מטופל, ואת העובדה הזו חלק מהמטפלים מחמיצים. 

יותר מכך, כיום מטופלים יכולים לסייע לעצמם על פי עקרונות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בהדרכה אונליין או באמצעות אפליקציה ייעודית, באופן שתואם את האתיקה הבסיסית של הגישה, הרואה עצמה כחיובית לחלוטין וככזו המקדשת החלטיות ונכונות לעמוד באתגרים. השיפור, גורסים חסידי השיטה, תלוי במטופל, האחראי למצבו שלו.

אלא שבדיוק מאפיין זה טומן בחובו גם חסרון מטריד: 

כאשר התרופות אינן עובדות, האשמה היא בהן; כאשר טיפול שיחתי אינו עובד, ניתן לתלות את האשם בחוסר כימיה בין המטופל למטפל; אבל כשטיפול קוגניטיבי-התנהגותי נכשל, ישנם מטופלים שמרגישים שעל פי עקרונות השיטה הכישלון כאילו מיוחס להם. 

מטופלים רבים אינם שמחים על העובדה שהם נשענים בחייהם על תרופות משנות תודעה, אך הם מרגישים ששום פתרון אחר אינו עובד עבורם. 

ההצלחה של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי עצומה ויש לעודד אותה, אך בד בבד יש לקבל שישנם מטופלים ש-cbt אינה עובדת עבורם.

אז CBT או לא CBT?

לא כל שיטה טיפולית מתאימה לכל מטופל.

משתנים רלוונטיים רבים משחקים תפקיד חשוב בבחירת השיטה הטיפולית המתאימה ביותר, ביניהם אישיותו של המטופל, תהליכים פסיכותרפיים קודמים בהם התנסה, חומרת ומשך התסמינים עמם הוא פונה לפסיכולוג, כוחות ההתמודדות הנפשיים והמנטליים העומדים לרשותו והמשאבים המציאותיים עימם הוא מגיע עם ההחלטה להתחיל טיפול - למשל, הזמן שהציב לעצמו למטרה זו והתקציב הכספי שעומד שברשותו. 

מטפל CBT מנוסה יידע לשקול את כלל המשתנים הרלוונטיים, ולהחליט בשיתוף פעולה עם המטופל על השיטה הנכונה והמתאימה עבורו.

בעוד שמטפלי CBT אמונים על פתרון בעיות, המטרה של מטפלים בגישה פסיכודינמית היא לעזור למטופלים להיות מודעים לדחפים ולמשאלות המודחקים, להפחית או לשנות את מנגנוני ההגנה של האגו ולהגיע לתובנה באשר לקונסטלציה של אירועים אישיים היסטוריים שתרמו להתפתחות קונפליקטים תוך ובין-אישיים.       

האם טיפול CBT מתחזק או נחלש? 

בעקבות מחקרים רבים ומקיפים אודותיה, צברה שיטת ה-CBT תאוצה תוך מספר לא רב של שנים והפכה לצורת ההתערבות הפסיכולוגית המקובלת ביותר, והמבוקשת ביותר בידי קהל המטופלים.  

בנוסף לעדויות המחקריות המעודדות לגביה, עובדת היותה שונה מאוד מהטכניקות הדינמיות שהיו נהוגות לפניה- קרצה למטפלים ולמטופלים רבים.         

שיטת הטיפול אינה ארוכת טווח. היא נחשבת קצרה ולרוב אורכת בין חודש לחצי שנה. יש לה גרסאות נוספות כמו CBT לילדים ובני נוער, או טיפול CBT מרחוק, היא נבדקה מחקרית מכל הכיוונים ועובדת עבור מגוון רחב מאוד של מטופלים ובעיות.

היא מתאפיינת באקטיביות המטופל והמטפל, מערבת בניית תכנית טיפולית, הגדרת מוקד טיפולי, תיאום ציפיות ויש בה מעשיות פרקטית שחותרת לשינוי, זאת בעוד שטכניקות טיפוליות דינמיות מצריכות נבירה וחפירה מעמיקה בעולמו הפנימי של האדם, אליה לא כל אחד מסוגל, ולא כל אחד מעוניין. 

סיכום החסרונות

למרות 'אבק הכוכבים' האופף את טכניקת ה-CBT כבר מספר לא מבוטל של שנים, מחקרים עדכניים מעידים עליה כהרבה פחות אפקטיבית משהייתה, או ממה שהיא מתיימרת להיות.     

מחקרי אורך (כלומר, מחקרים שנפרשו על פני מספר עשורים) מצאו כי טיפול CBT בדיכאון הפך אפקטיבי פחות ופחות עם השנים. קיימות מספר השערות אשר מנסות להסביר את הממצאים, ביניהן שכיום, מגוון רחב יותר של מטופלים מתקבלים לטיפול, ביניהם גם כאלה שהטיפול אינו מתאים להם, ולכן עבורם ההישגים הטיפוליים יעילים פחות ומשפיעים על אחוזי ההצלחה של הטיפול ומידתה. השערה נוספת היא שטכניקות המחקר החדשות יעילות יותר  מבעבר- ובכך מעלות תוצאות אמינות יותר אך זוהרות פחות.

ממצאים זוהרים פחות תחת בדיקה מעמיקה יותר זהו מצב מוכר בעולם המחקר, לא רק בעבור טיפולים נפשיים, כי גם בעבור טיפולים פסיכיאטריים תרופתיים.

העתיד של CBT 

גישה חדשה מציעה פיתרון אקולוגי עבור שיטת ה-CBT, אשר נכון לכל שיטות הטיפול הפסיכולוגי באשר הן, ולפיה יתכן והטכניקות המרכיבות את טיפול ה-CBT צריכות לשנות את פניהן, כיוון שאינן מתאימות עוד לחברה המשתנה.

כלומר, השיטה הטיפולית חייבת לעשות אדפטציה שנועדה להתאים לרוח התקופה, לשינויים המתרחשים בקהל המטופלים כחלק מהיותם פריטים בחברה, להתאים עצמה להלך הרוח בחברה ולשכלל את שיטותיה, כך שיתאימו למגוון המטופלים אשר מגיעים אליה.

אנחנו רואים את זה בשנים האחרונות, בעיקר בהנגשת פסיכותרפיה  וייעוץ פסיכולוגי און ליין, באפליקציות לטיפול נפשי (הנה סקירה בנושא), כמו גם בניסיונות לפתח טיפולים טרנסדיאגנוסטיים, בהם שיטות CBT ספיציפיות מותאמות לכמה הפרעות נפשיות במקביל.  

נכון להיום השיטה הולכת ומתרחבת.  בשנים האחרונות, למשל, אין כמעט מטפל קוגניטיבי התנהגותי שאינו משלב בארגז הכלים שלו טכניקות טיפוליות חדשניות יותר, כמו ביופידבק וכמובן  גישות הגל  השלישי ב-cbt  שתרומתן לא תסולא בפז: מיינדפולנס, טיפול דיאלקטי התנהגותי (dbt),  טיפול באמצעות מנטליזציה, סכמה תרפיה ועוד.

יתירה מכך, נראה ש-CBT, בדומה לגישת הפסיכולוגיה החיובית, מתחילה לחתור גם לשיפור איכות חיים ולא רק לטיפול בהפרעות נפשיות.

כלומר, התערבויות פסיכותרפויטיות שנועדו לשפר מצבים רגשיים חיוביים ולא להקל על סבל.

נראה שהגל השלישי של ה-CBT, שכולל המשגה ומחויבות לערכים אישיים, סולל את הדרך לשם.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר