לחיות עם חרדה חברתית: תיאור מקרה טיפולי

כדי להמחיש את החוויה המורכבת של חיים עם חרדה חברתית, נתאר מקרה (פיקטיבי אמנם, אך מבוסס על מציאות קלינית) של רון, סטודנט בן 22 למדעי המחשב, רווק, מתגורר במעונות הקמפוס: 

החוויה הפנימית של רון 

עבור רון, העולם החברתי הוא שדה מוקשים פוטנציאלי.

הוא חי בפחד מתמיד משיפוט שלילי.

כל אינטראקציה, אפילו הפשוטה ביותר, מלווה בזרם בלתי פוסק של מחשבות ביקורתיות כלפי עצמו: "בטח אמרתי משהו טיפשי", "הם חושבים שאני מוזר", "אני משעמם אותם", "למה אני לא יכול להיות נורמלי כמו כולם?".

הוא צופה מראש תרחישים של מבוכה והשפלה ומפרש כל רמז ניטרלי או עמום כאישור לחששות.

המודעות העצמית שלו מוגברת באופן קיצוני; והקשב מוטה פנימה במקום להשתלב זרימה החוצה.

הוא מרגיש שזרקור מסנוור מכוון אליו כל הזמן, בוחן כל תנועה, מילה או הבעת פנים. 

״הגוף מתחשמל בחרדה״

רון יושב בשיעור תרגול קטן באוניברסיטה. המתרגל שואל שאלה ומפנה את המבט לכיוונו.

באותו רגע, הגוף של רון מגיב בעוצמה -  הוא חש בגל חום פתאומי שמציף את פניו ויודע שהוא מסמיק.

כפות ידיו מתחילות להזיע, ולבו הולם בחוזקה בחזה.

הוא מנסה למלמל תשובה, אבל המוח ריק, והוא בקושי מצליח להוציא מילים ספורות בקול חלש ורועד.

הוא נמנע בכל מחיר מהמבט של המתרגל ומהמחשבה על מה שעובר בראש של הסטודנטים האחרים, ומרגיש גל של בושה והשפלה.

הוא משוכנע שכולם היו עדים לבושתו, להסמקה, לרעד הקל בידים. את שארית השיעור (ואת השעות שאחריו) הוא מבלה במחשבות חוזרות ונשנות על כמה מגוחך הוא נראה.

קשר עין הוא עבור רון שיא האיום. כאשר מישהו מסתכל לו ישירות בעיניים, הוא מרגיש חשוף ושקוף לחלוטין, כאילו האדם שמולו יכול לראות דרכו את כל חוסר הביטחון והחרדה.

הוא ננעץ במקום, משותק, כאילו המבט של האחר שואב ממנו את כל האוויר ועמו את היכולת לחשוב.

הפניית המבט הצידה, לרצפה, או לנקודה אקראית בחדר מרגישה כמו הדבר היחיד שמאפשר לו להמשיך לתפקד, ולו באופן מינימלי.

אבל גם אז, הוא מוטרד מהמחשבה שאחרים שמים לב להימנעות שלו ושופטים אותו על כך.

הימנעות והתנהגויות ביטחון

כתוצאה מחוויות כאלו, רון פיתח דפוס נרחב של הימנעות והתנהגויות ביטחון.

הוא נמנע מלהגיע למפגשים סטודנטיאליים של החוג, מקפיד להיכנס אחרון לפני תחילת ההרצאה ומתיישב בסוף בכיתה כדי למזער את הסיכוי שייאלץ לדבר.

מעולם לא שאל שאלה או הביע את דעתו, גם כשהיה לו משהו טוב להגיד.

הוא מתקשר עם המתרגלים והמרצים כמעט אך ורק במייל, ונמנע משיחות טלפון או מפגשים פנים אל פנים.

כשהוא בסיטואציה חברתית שאינו יכול להימנע ממנה, הוא צולל ככל הניתן בטלפון הנייד שלו , מדבר מעט מאוד ובשקט, ונמנע באופן אקטיבי מקשר עין.

הוא גם מבלה שעות רבות בהכנה מראש לסיטואציות חברתיות צפויות, מריץ בראשו תסריטים ומשנן תשובות אפשריות, מה שרק מגביר את החרדה.

הפגיעה בחייו

הדפוסים הללו גובים מחיר:

רון מתקשה מאוד ליצור קשרים חברתיים משמעותיים באוניברסיטה ומרגיש בודד ומנותק.

ההימנעות מהשתתפות פעילה פוגעת בציונים בקורסים שדורשים השתתפות, חלק מהמרצים מורידים לו נקודות בפרשנות שגויה של שתיקתו.

הוא חושש מאוד מהעתיד, מה שמאיץ את החרדה. חושש מראיונות עבודה, מהצורך לעבוד בצוות, מהאפשרות שיצטרך להציג פרויקטים בפני לקוחות או מנהלים.

התסכול וחוסר האונים מתחילים להעיב על מצב הרוח שלו, והוא חווה לעיתים גם תסמינים של דיכאון.

טיפול CBT

 אחרי תקופה ארוכה של סבל ובעידוד יועצת אקדמית ששמה לב לקשיים שלו רון אוזר אומץ ומתחיל טיפול פסיכולוגי דרך שירות הייעוץ לסטודנט בדקאנט.

הוא מתחיל טיפול CBT.

בתחילה, עצם ההגעה לטיפול והדיבור על מה שעובר עליו הם אתגר עצום.

אבל בהדרגה, בסביבה התומכת והלא שיפוטית שאפשרה המטפלת, הוא מתחיל לזהות את דפוסי החשיבה השליליים שלו וללמוד לאתגר אותם.

הוא מתחיל לתרגל חשיפה הדרגתית: תחילה, יצירת יותר קשר עין עם המטפלת, אחר כך עם אנשים במצבים יומיומיים פחות מאיימים (כמו קופאית בסופר), ובהמשך גם במצבים יותר קשים באוניברסיטה.

הוא לומד טכניקות רגיעה ומפחית בהדרגה שימוש בהתנהגויות ביטחון. אחרי 4 חודשים הוא מעז להצטרף לקבוצה טיפולית לחרדה חברתית, שם הוא מגלה שהוא לא לבד ומתרגל מיומנויות חברתיות בסביבה תומכת.

התהליך איטי ומלווה בקשיים ונסיגות, אבל רון מתחיל לחוות שיפור הדרגתי: החרדה פוחתת, ההימנעות מצטמצמת, והוא מרגיש יותר בטוח להתנהל בין בני אדם. עדיין קשה לו, אבל איכשהו הוא כבר לא מרגיש לכוד בבועה המסתכלת שחי בה.

סיפורו של רון ממחיש כיצד המרכיבים השונים של חרדה חברתית – הפחד משיפוט והערכה שלילית, התגובות הפיזיולוגיות שאין עליהן שליטה וההתנהגויות הנמנעות -  שזורים זה בזה ויוצרים לופ אכזרי שמזין את עצמו. 

המקרה מדגים את הפגיעה באיכות החיים, אבל גם מציע תקווה, כי באמצעות טיפול מתאים ומידה של נחישות, אפשר ׳לצאת לחופשי׳ ולהתקדם לעבר חיים מלאים ומספקים.

קראו מה שחשוב לדעת על חרדה חברתית