האם הפרעת חרדה חברתית נמצאת על ספקטרום?

חרדה חברתית היא סוג שכיח של הפרעת חרדה.

אדם הסובל מחרדה חברתית חווה תסמינים של חרדה או פחד במצבים חברתיים מסוימים או בכולם.

למשל, פגישה עם אנשים חדשים, דייטים, ראיון עבודה, מענה על שאלה בכיתה או אפילו צורך לתקשר עם הקופאית בסופר.

ישנן עדויות חזקות לכך שצורות מסוימות של ביישנות, הפרעת אישיות נמנעת ואילמות סלקטיבית מצויות על גבי ספקטרום, קשת של הפרעות חרדה חברתית.

גם בהפרעות נפשיות אחרות קיימת התמקדות בולטת בהשוואה בין-אישית, כך שנראה כי תת-קבוצות של מטופלים כוללות מאפיינים משותפים של חרדה חברתית.

מה ההבדל בין ביישנות נורמטיבית לחרדה חברתית?

ביישנות, או איפוק חברתי, היא תכונה אישיותית נפוצה ואינה פתולוגית בפני עצמה.

בחברות מסוימות, ביישנות אפילו מוערכת באופן חיובי ומקושרת לצניעות. 

יתירה מכך, רק מיעוט (כ-12%) ממי שמגדירים עצמם ביישנים בארה"ב מפגינים סימפטומים שעונים על סף הקריטריונים האבחוניים של הפרעת חרדה חברתית.

יחד עם זאת, כאשר קיימת השפעה שלילית מהותית על תפקודים חברתיים, לימודיים, תעסוקתיים ואחרים, חשוב לבחון כיוון אבחוני של חרדה חברתית וקיימת עלייה בסיכון להפרעות אחרות בבגרות.

למשל, מחקר שבדק זוגות מתבגרים שהיו ה"חברים הכי טובים" גילה שביישנים, במיוחד מי שהחבר הכי טוב שלהם גם היה ביישן, הפגינו יותר תסמינים דיכאוניים בבגרות (Bowker et al, 2023).

זאת ועוד, המחקר העלה כי השתקה עצמית פועלת כמשתנה מתווך בין ביישנות לבין תסמיני חרדה.

אבחנה מבדלת - הבדל בין חרדה חברתית להפרעות סמוכות

אגורפוביה

אנשים הסובלים מאגורפוביה יכולים לפחד ולהימנע מסיטואציות חברתיות, כמו הליכה לקולנוע, כיוון שיהיה קשה לברוח מהן או שלא תהיה זמינות של עזרה במצבי אובדן יכולת או תסמינים דמויי-פאניקה. זאת בעוד בעוד המתמודדים עם הפרעת חרדה חברתית הכי עסוקים באופן בו הם משתקפים ונתפסים בעיניי אחרים.

מעבר לכך, אנשים עם חרדה חברתית נוטים להיות רגועים כשמשאירים אותם לגמרי לבד, מה שלרוב אינו קורה באגורפוביה. 

הפרעת פאניקה

אנשים עם הפרעת חרדה חברתית יכולים לחוות התקפי חרדה, אך הדאגה הינה פחד מהערכה שלילית, בעוד שבהפרעת פאניקה הדאגה היא בנוגע להישנות התקפי החרדה עצמם. 

הפרעת חרדה מוכללת (GAD)

דאגות לגבי הסביבה החברתית נפוצות הפרעת חרדה כללית, אולם מוקד הדאגה הוא על טבעם של יחסים מתמשכים ופחות על פחד מהערכה שלילית.

מתמודדים עם GAD ,בעיקר ילדים, יכולים לדאוג רבות בנוגע לאיכות הביצועים החברתיים שלהם, אך הדאגות הללו נוגעות גם לביצועים לא חברתיים ולמקרים בהם האדם אינו מוערך על  ידי אחרים.

בהפרעת חרדה חברתית, לעומת זאת, הדאגות מתמקדות בביצוע חברתי ובהערכה מצד אחרים. 

חרדת ספרציה חרדת פרידה

ילדים עם חרדת ספרציה יכולים להימנע מסביבות חברתיות, כולל סירוב ללכת לבית הספר, עקב דאגות בנוגע לפרידה מדמויות התקשרות, או מצורך בנוכחות ההורה גם כאשר תמיכתו אינה מותאמת התפתחותית.

ההבדל הוא שילדים עם הפרעת חרדה מפרידה מרגישים נינוחים בסביבות חברתיות בהן דמות ההתקשרות נוכחת, או כשהם בבית, זאת בעוד ילדים עם חרדה חברתית נוטים לחוש לא בנוח גם כשסיטואציות חברתיות מתרחשות בבית או בנוכחות דמויות ההתקשרות. 

פוביה ספציפית

אנשים עם פוביה ספציפית יכולים לפתח חרדה מפני בושה או השפלה (למשל, אצל מתמודדים עם פוביה מדם מתעוררת לעיתים חרדה לקראת הבושה שתתעורר אם יתעלפו במהלך בדיקת דם), אבל הם אינם פוחדים באופן כללי מהערכה שלילית בסיטואציות חברתיות אחרות. 

אילמות סלקטיבית

ילדים ומתבגרים עם אילמות סלקטיבית עלולים לא להצליח לדבר בגלל פחד מהערכה שלילית, אך החשש אינו קשור בפחד מהערכה שלילית בסיטואציות חברתיות, בהן דיבור אינו נדרש (למשל, במשחק לא מילולי).

הפרעת דיכאון קליני (MDD)

אנשים עם הפרעת דיכאון קליני יכולים להיות מודאגים מכך שאחרים יעריכו אותם באופן שלילי כיוון שהם מרגישים שאינם ראויים להיות נאהבים.

בניגוד לכך, אנשים עם הפרעת חרדה חברתית מודאגים בנוגע להערכה שלילת מהסביבה, בגלל התנהגויות חברתיות מסוימות או סימפטומים פיזיים. 

הפרעת גוף דיסמורפית (BDD)

מתמודדים/ות עם הפרעת גוף דיסמורפית עסוקים באחד או יותר מהפגמים או החסרונות הנתפסים במראה הפיזי שלהם, שלא ניתן לראותם או שנראים מינוריים לאחרים.

העיסוק הזה מוביל פעמים רבות לחרדה חברתית והימנעות.

אם הפחדים החברתיים וההימנעות נובעים רק מהאמונות והספקות לגבי המראה ,לא ניתנת אבחנה נפרדת של הפרעת חרדה חברתית. 

הפרעה דלוזיונית

אנשים עם הפרעה דלוזיונאלית סובלים ממחשבות שווא מוזרות ו/או הלוצינציות הקשורות לתמות ספציפיות, כמו רדיפה, מחשבות יחס או מחשבות גדלות.

במקרים מסוימים הדלוזיות ממוקדות בחווית דחייה על ידי אחרים, ומופיעים בהם פגיעה או עלבון. 

ההבדל כאן ניכר במידת התובבה של המאובחן:

מרבית המתמודדים עם הפרעת חרדה חברתית הם בעלי תובנה טובה, כלומר הם יודעים שהאמונות שלהם אינן בפרופורציה לאיום הממשי שמייצרת הסיטואציה החברתית. 

אצל דלוזיוניים המצב שונה - הסיטואציה הפסיכוטית מעוררת תחושה שמחשבות השווא הן מציאותיות, או לכל הפחות מציאותיות באופן חלקי. 

הפרעות הספקטרום האוטיסטי (ASD)

חרדה חברתית וליקויי תקשורת הם סימני היכר באבחון של הפרעות הספקטרום האוטיסטי.

למעשה מחקרים מלמדים כי ילדים ומבוגרים שאובחנו כלוקים בהפרעות כמו אספרגר ואוטיזם (ASD) בתפקוד גבוה חווים במקביל גם חרדה חברתית. 

יחד עם זאת, ילדים, מתבגרים ומבוגרים המתמודדים עם חרדה חברתית נוטים להיות בעלי יחסים חברתיים ויכולות תקשורת מותאמות לגילם, למרות הם נראים כמי שיש להם ליקוי בתחומים אלו, בעיקר כאשר הם נמצאים באינטראקציה ראשונית.

מחקר שפורסם ב-2025 זיהה הבדל חשוב נוסף בין ASD לחרדה חברתית.

בשתי ההפרעות דוּוחה מצוקה רגשית גבוהה במצבים חברתיים, אבל ירידה בדאגה אמפתית כלפי האחר נראתה באופן מובהק רק בקרב מתמודדים עם ASD.

החוקרים הציעו מדד חדש -  יחס בין מצוקה אישית (Personal Distress) לדאגה אמפתית (Empathic Concern). יחס גבוה מצביע על תגובה רגשית ממוקדת בעצמי, והוא היה שכיח יותר אצל מתמודדים עם ASD.

לעומת זאת, אצל אנשים עם חרדה חברתית הופיעה מצוקה גבוהה, אך ללא ירידה מקבילה בדאגה אמפתית.

מצבים רגשיים אחרים

פחדים חברתיים וחוסר נוחות חברתית יכולים להופיע כחלק מסכיזופרניה, אך לרוב יש ראיות אחרות לסימפטומים פסיכוטיים.

כדי לתת אבחנה של הפרעת חרדה חברתית למתמודדות עם הפרעת אכילה, חשוב לקבוע שהפחד מהערכה סביבתית שלילית עקב הסימפטומים או ההתנהגויות של הפרעת האכילה (כמו הקאות, או אכילת בינג׳) אינם הגורם המרכזי לחרדה.

גם הפרעה אובססיבית קומפולסיבית יכולה להיות קשורה לחרדה חברתית, אך אבחנה נוספת של הפרעת חרדה חברתית ניתנת רק כאשר הפחדים וההימנעות החברתית הינם בלתי תלויים במוקד האובססיות והקומפולסיות. 

עיכוב התנהגותי וביישנות

עיכוב התנהגותי היא תכונה המיוחסת לטמפרמנט של האדם. היא מתבטאת בנטייה להסתגרות או התרחקות במצבים חדשים ו/או מאיימים. עיכוב התנהגותי דומה לביישנות, אבל בעוד שביישנות מתייחסת לתחושות של אי נוחות במצבים חברתיים, עיכוב התנהגותי משפיע על ההתנהגות גם במצבים חברתיים וגם במצבים לא חברתיים.  

מחקר תאומים שארך 7 שנים מצא כי עיכוב התנהגותי בילדות קשור לחרדה חברתית בגיל ההתבגרות.

נמצא כי לחץ נפשי אצל ההורים, לצד גורמים נוספים, משפיעים על עוצמת הקשר הזה.

מצבים רפואיים אחרים

מצבים רפואיים עשויים לייצר סימפטומים שיכולים להיות מביכים. 

למשל, רעד בגפיים במחלת פרקינסון או התלקחות עורית מפושטת בפסוריאזיס.

כאשר הפחד מהערכה שלילית בנוגע למצבים רפואיים אחרים הוא עוצמתי, שוקל המאבחן האם לתת גם אבחנה של הפרעת חרדה חברתית. 

הפרעת התנגדות (ODD)

הפרעת התנגדות מתריסה (Oppositional defiant disorder) יכולה להתבטא גם בסירוב לדבר עקב התנגדות לדמויות סמכות.

מצב כזה נתפס כשונה מחרדה חברתית, ומאובחן כ-ODD, שכן ההימנעות מדיבור אינה נובעת מפחד לגבי הערכה שלילית.

מקורות:

Alomari, N. A., Bedaiwi, S. K., Ghasib, A. M., Kabbarah, A. J., Alnefaie, S. A., Hariri, N., Altammar, M. A., Fadhel, A. M., & Altowairqi, F. M. (2022). Social Anxiety Disorder: Associated Conditions and Therapeutic Approaches. Cureus, 14(12), e32687. https://doi.org/10.7759/cureus.32687

Bowker, J. C., Richard, C. L., Stotsky, M. V., Weingarten, J. P., & Shafik, M. I. (2023). Understanding shyness and psychosocial difficulties during early adolescence: The role of friend shyness and self-silencing. Personality and Individual Differences, 209, 112209. https://doi.org/10.1016/j.paid.2023.112209

Tikochinsky, S., Ben-Itzchak, E., & Zukerman, G. (2025). Distinct empathy profiles in autism and social anxiety: A comparative study. Autism Research, 18(8), 1620–1629. https://doi.org/10.1002/aur.70075

איך נראית הפרעת חרדה מוכללת?

המאפיין ההכרחי של הפרעת חרדה כללית הוא חרדה ודאגה, לצד חרדת ציפייה רבת-עוצמה לגבי מגוון אירועים, התנהגויות או פעילויות.

• העוצמה, המשך או התדירות של החרדה והדאגה אינם מצויים בהלימה עם הסבירות המציאותית או ההשלכות הממשיות של האירוע הצפוי. 

• המתמודד/ת מתקשה לשלוט בדאגתו ולמנוע ממחשבות מטרידות וחזרתיות לפגוע בתפקוד, למשל ביכולת הקשב למטלות שהוא מבצע.

• החרדה והדאגה מלוות בלפחות שלושה מהמאפיינים הנוספים הבאים: חוסר מנוחה, תחושה של סערה או  חוויה של "על הקצה"; התעייפות מהירה ; קושי בריכוז או התרוקנות של הראש ("בלק אאוט"); עצבנות;  מתח שרירי; הפרעות שינה. בקרב ילדים נדרש רק סימפטום נוסף אחד.   

• הדאגנות גוזלת זמן ואנרגיה ופוגעת ביכולת לעשות דברים במהירות וביעילות.   

• המתמודדים עם הפרעת GAD סובלים מפגיעה תפקודית מובהקת ונרחבת.

תוכן הדאגות ב-GAD משתנה לאורך החיים

למרות שהמופע של GAD דומה למדי לאורך השנים, קיימים מאפיינים ייחודיים לתקופות שונות.

מה שמבחין ילדים/מתבגרים ממבוגרים הוא תוכן הדאגות.

• ילדים עם GAD נוטים לדאוג בעוצמה בנוגע ליכולותיהם ולאיכות ביצועיהם. בזמן מהלך ההפרעה, מוקד  הדאגה יכול לנוע מדאגה אחת לאחרת.  אצל ילדים ומתבגרים לרוב תפקוד / ביצוע בבית הספר/ספורט, ארועים קטסטרופליים (כמו רעידות אדמה, שריפת חורש או מצב ביטחוני). ילדים עם ההפרעה נוטים להיות יותר קונפורמיים, פרפקציוניסטים, לא בטוחים בעצמם, מחפשים אישורים והרגעות מהסביבה.  

• מבוגרים עם GAD דואגים לעיתים קרובות בנוגע לנסיבות חיים יומיומיות ושגרתיות, כגון אחריות אפשרית בעבודה, בריאות וכלכלה, בריאות של בני המשפחה, חוסר מזל של ילדיהם או עניינים לא מהותיים, כמו ביצוע מטלות בית או איחור לפגישות. 

ל-GAD יש את המהימנות האבחונית הנמוכה ביותר מבין הפרעות החרדה. 

לרוב, אנשים הסובלים מ-GAD אינם פונים לטיפול פסיכיאטרי, אלא לרופאי המשפחה לצורך התמודדות עם תלונות סומטיות שכיחות, כמו בעיות שינה, עייפות, כאבי צוואר, וכתפיים ועוד. 

הפרעת חרדה כללית יכולה אף לגרום או להחמיר מצבים בריאותיים גופניים אחרים, כמו בעיות המערכת העיכול או המעיים, (תסמונת המעי הרגיז או אולקוס), כאבי ראש ומיגרנות, כאב גופני ומחלות כרוניות. 

הפרעת חרדה עקב מצב רפואי אחר 

מאבחנים הפרעת חרדה הקשורה למצב רפואי אחר כאשר החרדה והדאגה מיוחסים להשפעה פיזיולוגית של מחלה או סינדרום פיזיולוגי. למשל, פעילות יתר של בלוטת התריס,

ואכן קיימות בעיות ומחלות רפואיות שנראות כמו חרדה כללית, למשל מחלת קושינג (עודף קורטיזול שמגביר סטרס), סוכרת, מחלת פרתירואיד (היפרפראתירואידיזם), פאוכרומוציטומה, מחלת יותרת המוח ותת-פעילות של בלוטת התריס. 

ההבחנה בין GAD להפרעת חרדה בגלל מצב רפואי אחר מתבססת על סקירת ההיסטוריה הקלינית, ממצאי מעבדה ובדיקה גופנית. 

הפרעת חרדה עקב שימוש בחומרים או בתרופות 

הפרעת חרדה עקב שימוש בחומרים או בתרופות מובחנת מהפרעת חרדה מוכללת בכך שמקור חרדה מיוחס לשימוש בחומר או בתרופה (כגון שימוש לרעה בסמים או חשיפה לרעלן).

למשל, חרדה חמורה המופיעה רק עקב צריכה כבדה של קפה תאובחן כהפרעת חרדה המעוררת על ידי קפאין.

הפרעת חרדה חברתית

אנשים עם חרדה חברתית מתמודדים פעמים רבות עם חרדת ציפייה שממוקדת בסיטואציות חברתיות עתידיות, בהן יידרשו לבצע משהו או יוערכו על ידי אחרים, בעוד אנשים עם הפרעת חרדה מוכללת דואגים, ללא קשר להיותם מוערכים או לא.  

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית

מספר מאפיינים מבחינים בין הדאגה התמידית של הפרעת חרדה מוכללת מהמחשבות והאובססיביות של OCD .

בהפרעת חרדה מוכללת מוקד הדאגה הוא בבעיות עתידיות.

האבנורמליות מתבטאת בהגזמה שבדאגות, בעוד שב-OCD האובססיות מתבטאות ברעיונות שמופיעים בדמות מחשבות, דחפים או דימויים חודרניים ולא רצויים.  

הפרעת לחץ פוסט-טראומטית (PTSD) והפרעות הסתגלות 

חרדה קיימת באופן קבוע ב-PTSD.

לא מאבחנים GAD אם החרדה והדרגה מוסברות טוב יותר על ידי תסמינים של PTSD.

חרדה יכולה להיות גם בהפרעת הסתגלות, אך עושים שימוש בקטגוריה הרזידואלית הזו רק כשהאדם לא עונה על קריטריונים של אף הפרעה אחרת, כולל GAD.

בנוסף, בהפרעות הסתגלות החרדה מופיעה בתגובה לסטרסור מובחן ובטווח של 3 חודשים לאחר תחילת הסטרסור, אך גם לא לא ממשיכה יותר מ-6 חודשים לאחר הפסקת הסטרסור או השלכותיו.  

דיכאון, הפרעה בי-פולארית והפרעות פסיכוטיות

חרדה או דאגה מוכללת היא מאפיין נפוץ המלווה דיכאון, הפרעה ביפולארית והפרעות פסיכוטיות.

אין לאבחן אותה באופן נפרד אם הדאגה העוצמתית הופיעה רק במהלך המצבים הללו.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Bandelow, B., Boerner J, R., Kasper, S., Linden, M., Wittchen, H. U., & Möller, H. J. (2013). The diagnosis and treatment of generalized anxiety disorder. Deutsches Arzteblatt international, 110(17), 300–310. https://doi.org/10.3238/arztebl.2013.0300

Munir S, Takov V. Generalized Anxiety Disorder. [Updated 2022 Oct 17]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2023 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK441870/

Tyrer P. (2018). Against the Stream: Generalised anxiety disorder (GAD) - a redundant diagnosis. BJPsych bulletin, 42(2), 69–71. https://doi.org/10.1192/bjb.2017.12

איך המשפחה משפיעה על ויסות רגשי אצל ילדים?

ויסות רגשי, או ויסות עצמי, הוא היכולת לנהל ולווסת רגשות, כולל העיתוי, החוויה וההבעה של רגש.

למידה על ויסות עצמי היא אבן דרך מרכזית בהתפתחות הפסיכולוגית של הילד ויסודותיו מונחים בשנים הראשונות לחייו.

קיימות לפחות 3 דרכים בהן ילדים לומדים מהוריהם כיצד לעכל, לעבד, לשיים ולווסת רגשות:

• למידה עקיפה, תצפיתית, באמצעות חיקוי, או מודלינג

• הדבקה רגשית

• אימון רגשי - גישתו של ג׳ון גוטמן

מודלינג והתבוננות - Modeling and Observation

 ילדים לומדים על רגשות ועל ויסות רגשי באמצעות תצפית מוקפדת עך הביטוי הרגשי והאינטראקציות הרגשיות של הוריהם, דרך מודלינג (למידת חיקוי) שמתקיים יום יום לאורך שנים. 

״נעשה ונשמע״ - הילדים מתבוננים ומפנימים

המחקר מראה כי הפרופיל הרגשי והאינטראקציות הרגשיות של ההורים מלמדים את הילד באופן סמוי (אימפליציטי) כי מצבים או גרויים מסוימים מעוררים רגשות, אילו רגשות יכולים להתקבל ולהיות מצופים בסביבה המשפחתית, כיצד הילד 'אמור' להרגיש ולהגיב במצבים דומים ואיך נכון שינהל את רגשותיו.  

למשל, אמא חרדתית שמעבירה הלאה את החרדה:

הילד פשוט לומד ומטמיע את האופן בו האם מגיבה בעת סיטואציה מעוררת חרדה, איך היא מתמודדת עם החרדה, האם וכיצד היא מנסה לווסת אותה - כל אלה שאלות שמאוד מעניינות ילדים. 

מידת האקספרסיביות הרגשית של ההורה 

כאשר ההורה מפגין מגוון עשיר של רגשות ותגובות רגשיות הילד לומד על ספקטרום רגשי מול מגוון מצבים. 

בגיל ההתבגרות מהווה הסביבה החברתית מקור גובר ללמידה וההשפעה הביתית פוחתת.

הדבקה רגשית - Emotional Contagion

הדבקה רגשית מוכרת יותר מתחום הפסיכולוגיה החברתית, אולם היא רלוונטית מאוד בניסיון להסביר למידה של ויסות רגשי. 

למעשה, העברה של רגש מאדם לאחר מתחילה כבר בינקות וממשיכה לאורך החיים.  היא מתרחשת כאשר הבעת פנים, מחוות קוליות או רגשיות מפעילות תגובה דומה אצל  אדם אחר. 

הדבקה רגשית מופיעה גם עם רגשות שליליים וגם עם רגשות חיוביים.   

למשל, קיים אפקט מדבק של חרדה - אנשים עם הפרעות חרדה מדביקים את הסובבים אותם, הם תופסים את האחר ועלולים להטביע אותו איתם.

זה נכון אף יותר לאנשים שיש בהם רמות גבוהות יותר של חרדה. 

בטיפול, כאשר המטופל מצוי בסערה ובחרדה, חשוב שהמטפל עשדר יציבות, רוגע  ושקט על מנת לא ׳להידבק׳ בתחושות הללו ולאבד את היכולת לסייע.

הדבקה רגשית בטיפול מוכרת היטב למטפלים שעובדים עם טראומה משותפת,  מצב בו מטופלים ומטפלים מתמודדים יחדיו עם טראומטיזציה המונית (כמו בשיא הקורונה). 

אימון רגשי - Emotional Coaching

המודל של ג׳ון גוטמן,  מתייחס לסט האמונות והרגשות ההוריים לגבי רגשותיהם ולגבי רגשות ילדיהם, תוך שהוא מתבסס על מחקרים קליניים. 

משפיעים על ההתנהלות ההורית סביב רגשות, המודעות כלפי רגשות ילדם והיחס לרגשות.  

יש הורים שרואים ביטוי רגשי כדבר חיובי, בעוד אחרים רואים בו עניין שלילי. 

יש הורים שמאמינים בסלקציה בין רגשות, למשל, ״רגשות שליליים זה רע, רגשות חיוביים זה טוב״.

מחקרים מצאו יחס לא לינארי בין העידוד ההורים לביטוי רגש שלילי, לבין קומפטנטיות ילדית: 

התנהגויות הוריות המתאפיינות בעידוד-יתר או חסר של ביטוי רגשי שלילי נמצאו קשורות עם קשיי הסתגלות אצל הילד.  

לפי גוטמן, קיימים שלושה סוגים של סטריאוטיפים הוריים שאינם מתחברים לרגשות הילד: 

• ההורה המבטל (The Dismissing Parent): הורים אלה אינם חשים בנוח עם ביטוי רגש שלילי נוטים לא לתקף, לבטל או לצמצם, את החוויה הרגשית של הילד - מובילים להגברת העוררות הרגשית של הילד, פיתוח אסטרטגיות ויסות לא יעילות, כמו הימנעות, במקום הבנה וביטוי מותאם של רגשות שליליים.  

• ההורה הלא מאשר (The Disapproving Parent) -  דומה להורה המבטל אך שלילי יותר, שיפוטי, ביקורתי, שולט, מניפולטיבי, סמכותני, עסוק יתר על המידה במשמעת ואינו עסוק כלל במשמעות הביטוי הרגשי דרך עיניי הילד.

• ההורה שמאפשר הכל  (Laissez-Faire Parent) - הורים פאסיביים, מתקשים להציב לילד גבולות, לא מציעים הנחיה והדרכה על פתרון בעיות או הבנת רגשות ומעודדים את הילד לזרום עם כל רגש עד שהוא נעלם מהתודעה (מעניין לציין שהמיינסטרים של הפסיכולוגיה הקלינית עשה פה שינוי של 180 מעלות: עד לפני שניים-שלושה עשורים, ביטוי רגש - כל רגש - נתפס דווקא כתהליך אקספרסיבי חיובי למדי).

הסוג הרביעי של ההורה, טוען גוטמן, הוא המאמן הרגשי (The Emotion Coach).

ההורה המאמן רגשית מודע לרגשות הילד ואף מזהה את עיתוי הבעת הרגש הילדי כרגע אינטימי מושלם לעיצוב ולהנחיה.

הוא מקשיב באמפתיה ומתקף את את רגשות הילד וחונך אותו לתיוג הרגש שהוא חווה במילים.

ההורה המאמן רגשית מגדיר גבולות ובאותה נשימה מלמד את הילד לפתור בעיות בצורה יעילה ולהתמודד עם מצבים קשים בצורה מסתגלת. 

הנה הפסיכולוג ג׳ון גוטמן,

מדריך הורים על אימון רגשי:

כיצד אימון רגשי מציע הזדמנות חיונית ללמידה של חיים ראויים?

אימון רגשי שמנוהל ע״י הורה אוהב ומושקע, יסייע לילד לשיים את רגשותיו, יעניק אמפתיה ותיקוף רגשי לעולמו הפנימי הילד ויצייד אותו במיומנויות ויסות רגשי ודה-אסקלציה רגשית שיעזרו לו לפתור בעצמו סיטואציות רגשיות בהתבגרות ובבגרות.  

סביבה משפחתית בה יש קיים ביטוי רגשי חיובי, דיבור על רגשות וקבלה יחסית של ביטויים רגשיים, נמצאה קשורה עם רמות גבוהות יותר של הבנה רגשית ופוטנטיות רגשית של ילדים.  

יש מצבים בהם ההורים מלמדים באופן ישיר את ילדיהם כיצד לווסת רגשות במצבים שונים (״קח נשימה עמוקה״, ״תסיח את הדעת ותחשוב על משהו אחר״, ועוד).  התנהגויות הוריות חשובות נוספות הן עידוד הילד לחשיבה על רגשות ולבטא רגש בצורה מבוקרת ונשלטת. 

חשוב לציין -  כל ההתנהגויות הללו הן, בווריאציה כזו או אחרת, הן מיומנויות הנלמדות בטיפול פסיכולוגי בילדים ובהדרכות הורים. 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

תודות:

צופית טסלר,

פסיכולוגית בהתמחות קלינית,

מכון טמיר ת״א

מקורות:

Ellie Lisitsa (2021).   An Introduction to Emotion Coaching.  https://www.gottman.com/blog/an-introduction-to-emotion-coaching/

מהי הפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD)?

הפרעה על הרצף האוטיסטי - Autism spectrum disorder - היא הפרעה התפתחותית מורכבת הכרוכה באתגרים מתמשכים באינטראקציה חברתית, דיבור, תקשורת לא מילולית והתנהגויות מוגבלות / חזרתיות.

ההשפעות של ASD וחומרת הסימפטומים משתנות מאדם לאדם.

אפידמיולוגיה

אצלנו בישראל השכיחות של אוטיזם עלתה משמעותית בשנים האחרונות, במיוחד בגילאים הצעירים.

העלייה באבחנות מעלה אתגרים חדשים עבור מערכות הבריאות והחינוך, שצריכות להרחיב את השירותים שהן מציעות לילדים עם אוטיזם ומשפחותיהם.

למעשה, מחקר שפורסם באוניברסיטת בן גוריון ב-2024 העלה כי בשנים 2017-2021 הוכפלה שכיחות האוטיזם בארץ.

לפי הממצאים העיקריים של המחקר:

• בשנים 2017-2021 הוכפלה שכיחות האוטיזם בישראל.

• השכיחות בילדים בני שנתיים עד שלוש עלתה פי 4.4 יותר.

• מספר הילדים עם אבחנה רשמית של אוטיזם בגילאי שנה עד 17 עלה מ-15,000 בקירוב ב-2017, ל-32,000 בשנת 2021.

מה יכול להסביר את הזינוק באבחנות:

• מודעות גוברת של הורים ומערכות חינוך לסימפטומים של אוטיזם.

• הורדת הסף הקליני לאבחנה, כך שכיום גם ילדים עם סימפטומים קלים יותר יכולים לקבל אבחנה.

• עלייה באוכלוסייה העולמית.

צפו בכתבתה של שירלי ברקוביץ'

בחדשות כאן, 23.02.24:

גם לפי המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), בדיווח מ-2023, כי שיעור האוטיזם בילדות עלה דרמטית.

ההערכה היא ש-1 מתוך 36 (2.8%) ילדים בני 8 מאובחנים עם הפרעה על הספקטרום.

אבחון אוטיזם לפי DSM-5 

לפי ה-DSM-5  - מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות- רופאים ממיינים אוטיזם לפי רמות, מ-1 עד 3 .

הרמות הללו מתייחסות לשני תחומי תפקוד: 

• תקשורת חברתית.

• התנהגות חזרתית מגבילה.

הרמה המאובחנת משקפת את מידת העזרה החיצונית לה זקוק המטופל בפעילותו היומיומית.

 הערכה נכונה תעזור למומחים לטיפול בהפרעות תקשורת לעבוד עם המטופל ולספק לו את התמיכה הנכונה. 

אלה רמות האוטיזם לפי ה-DSM-5: 

רמה 1 – דרושה תמיכה

המטופל עלול לעמוד בפני אתגרים חברתיים שידרשו תמיכה ועשוי למצוא קושי להתחיל שיחות עם אחרים, להגיב באופן שאחרים יצפו ולשמור על העניין בשיחה.

כתוצאה מכך, הוא יוכל להתקשות ביצירת חברויות, בעיקר ללא תמיכה מתאימה.

הוא עלול גם לחוש צורך לעקוב אחר דפוסי התנהגות קשיחים, להרגיש אי-נוחות בסיטואציות משתנות כמו סביבה חדשה, ולהזדקק לעזרה בארגון ותכנון. 

בעבר, עד 2013, נקראה רמה זו תסמונת אספרגר.

רמה 2 – דרושה תמיכה ניכרת

המטופל זקוק לתמיכה גדולה יותר ועלול לחוות קושי רב בניהול שיחה, בשל אתגרים חברתיים. אפילו עם תמיכה, הוא עלול להתקשות לתקשר באופן קוהרנטי, וסביר יותר שיגיב בדרכים שאנשים נוירוטיפיקליים (בעלי מצב נוירולוגי שנתפס כנורמלי) יחשיבו למפתיעות ולא מתאימות. המטופל עשוי לדבר במשפטים קצרים, לשוחח רק על נושאים מאוד ספציפיים ולהתקשות בהבנה או בשימוש בתקשורת לא-מילולית, כולל הבעות פנים. למשל, הוא עשוי לדבר עם אנשים מבלי להביט בהם.

אוטיזם בדרגה 2 עלול לגרום לקשיים תפקוד יומיומיים בשל האתגרים שבהתמודדות עם שינויים, שעשויים לגרום להם למצוקה רבה.

רמה 3 – דרושה תמיכה ניכרת מאוד

המטופל יזדקק למידה הרבה ביותר של תמיכה, שכן הוא יתקשה מאוד להשתמש או להבין תקשורת מילולית ולא-מילולית.

הוא עלול להימנע או להגביל את האינטראקציות שלו עם אחרים, להתקשות להצטרף למשחק דמיוני עם בני גילו, להפגין עניין מוגבל בחבריו ולהתקשות ביצירת חברויות.

הוא עשוי להיתקל בקושי רב בפעילויות היומיומיות או השגרתיות שלו, לעקוב אחר דפוסי התנהגות חזרתיים, כמו הפיכת חפצים, ברמה שמשפיעה על יכולתו לתפקד, ולחוות רמות גבוהות של מצוקה בסיטואציה הדורשת ממנו לשנות את המיקוד או המשימה שלו. 

קיימות חלוקות נוספות של סוגי אוטיזם. 

למשל, חוקרים זיהו שלושה תת-סוגים של אוטיזם אצל גברים, כאשר כל אחד מהסוגים מאופיין בקישוריות מוחית ספציפית ובתסמינים ייחודיים:

• הסוג הראשון – מתמודדים עם קושי משמעותי בתקשורת ובאינטראקציה חברתית. הם עשויים לחוות רגישות יתר לגרויים בסביבה, כמו רעשים, מגע או תנועות.

• הסוג השני – מתקשים בתפקוד מוטורי (שליטה בתנועות) ובתפקוד חברתי ויזואלי – לדוגמה, קשה להם לקרוא הבעות פנים ולהבין רמזים חברתיים. הקשיים הללו עשויים להשפיע על היכולת להשתלב חברתית.

• הסוג השלישי – קשיים קוגניטיביים יותר מורכבים, כמו תכנון, קבלת החלטות וקוגניציה חברתית (הבנת כוונות של אחרים, או מנטליזציה). אנשים בקבוצה זו נוטים להיות בעלי יכולות מילוליות וביצועיות גבוהות יותר, אך עדיין מתמודדים עם אתגרים חברתיים הדורשים מאמץ נוסף.

כלי AI מאבחן אוטיזם ב־15 דקות בדיוק של 70%

כמה זמן לוקח לתאם תור דרך הקופה לאבחון אוטיזם אצל מבוגר?

יותר מדי זמן.

מחקר חדש מציע שאולי בעתיד הקרוב, יהיה ניתן לזהות סממנים של אוטיזם בדיוק של כ־70% — תוך רבע שעה בלבד — באמצעות כפפה חכמה המצוידת בחיישני תנועה ובינה מלאכותית.

המערכת מבוססת על מדידה סופר-מהירה של תנועות יד עדינות, בלתי רצוניות, שבני אדם לא מצליחים להבחין בהן בעין. הנבדק מתבקש לבצע פעולה פשוטה כמו הושטת יד לנקודה קבועה על מסך מגע, שוב ושוב. הכפפה אוספת כ־220 מדידות בשנייה — נתונים שכוללים זוויות תנועה, תאוצה, מהירות סיבובית ופרמטרים נוספים. האלגוריתם משתמש בלמידת מכונה כדי לזהות דפוסי תנועה חריגים, שמרמזים על שונות נוירולוגית, ובפרט – על תכונות הקשורות לספקטרום האוטיסטי.

מאחורי השיטה עומדת הנחה נוירוקוגניטיבית מסקרנת:

התנועה האנושית, במיוחד כשהיא חוזרת על עצמה, משקפת תהליכים מוחיים עמוקים. במקרים של אוטיזם, עשויים להופיע דפוסים עקביים של תנועה עם רמת מורכבות שונה מהנורמה – דבר שעשוי להצביע על שונות באופן עיבוד התחושות, התכנון המוטורי והוויסות העצמי.

המערכת אינה באה להחליף אבחון מקצועי של נוירולוג, פסיכיאטר או פסיכולוג קליני. מטרתה היא לתמוך באבחון באמצעות נתונים אובייקטיביים, שאינם תלויים בדיווח עצמי או בתצפית סובייקטיבית – שני מרכיבים שיכולים להיות בעייתיים במיוחד באבחון אוטיזם אצל מבוגרים.

בזמן שממתינים שבועות וחודשים לאבחון מלא, הכלי הזה עשוי להוות סינון ראשוני יעיל – כזה שיכול להתריע מוקדם על צורך באבחון מקצועי מלא, ולהפחית את הסיכוי לפספוס.

המחקר עדיין ראשוני. המדגם קטן יחסית, ורוב המשתתפים היו מבוגרים מעל גיל 30 – קבוצה שלעתים קרובות מאובחנת מאוחר או בכלל לא. בנוסף, לא כל הנתונים נותחו בהצלחה.
עם זאת, הכיוון חדשני ומבטיח: שימוש במידע תחושתי־מוטורי כבסיס לזיהוי תכונות נוירו־התפתחותיות עשוי לפתוח דלתות חדשות לאבחון מדויק, בלתי שיפוטי – ואנושי יותר.

סימפטומים של אוטיזם

לאוטיזם יכולות להיות השלכות חברתיות והתנהגותיות כאחד. 

במצבים חברתיים, המטופל עלול להתקשות בהתחלת או ניהול שיחה, בתגובה נאותה לאחרים, בשיחה על תחומי העניין שלו בפירוט, בשמירה על קשר עין, בשימוש בהבעות פנים שיתאימו להקשר השיחה ובהבנה של השקפתו של אחר. 

ההתנהגות יכולה לכלול פעולות חזרתיות, כמו התנדנדות מצד לצד או חזרה על אותו הדבר שוב ושוב, התרחקות מאחרים, עניין אינטנסיבי בנושא מסוים, פיתוח רמה גבוהה של מיומנות בתחומים מסוימים, כמו מתמטיקה או אמנות, קושי בהתמודדות עם שינויים בשגרה או בסביבה, התעסקות ניכרת בחלקים של חפץ, למשל גלגלי מכונית, רגישות גבוהה או נמוכה יותר לגירוי חושי, כמו רעשים חזקים, בהשוואה לאנשים נוירוטיפיקליים וקושי לישון. בחלק מהמקרים האוטיזם ישפיע על היציבות, הקואורדינציה והמיומנויות המוטוריות של המטופל. 

איך מאבחנים הפרעה על הספקטרום האוטיסטי?

האבחון עשוי להיות מאתגר, משום שזוהי הפרעה שנעה על ספקטרום של חומרה, מנמוך ביותר לגבוה ביותר.

כלומר המאפיינים יכולים להשתנות בין מטופלים שונים - לחלק יהיה אוטיזם בתפקוד גבוה בעוד שאחרים יזדקקו לתמיכה רבה.

מלבד זאת, יש אוטיסטים שאצלם יהיה קשה לאתר את מאפייני ההפרעה. אבחון מוקדם חיוני למתן תמיכה ומעניק לאוטיסטים איכות חיים גבוהה יותר. 

כדי לבצע אבחנה, המאבחן סוקר את ההיסטוריה ההתפתחותית של הילד ואת התנהגותו .

מתי מאבחנים אוטיזם אצל ילדים?

לפי CDC, ניתן לזהות ASD כבר בגיל 18 חודשים ומטה. 

עד גיל שנתיים, אבחנה על ידי איש מקצוע מנוסה יכולה להיחשב אמינה מאוד.

עם זאת, ילדים רבים אינם מקבלים אבחנה סופית עד גיל מבוגר יותר.

בילדים, הסימנים המובהקים ביותר לאוטיזם מובחנים לרוב עד גיל שנתיים, למרות שהם יכולים להופיע בכל גיל. אבחון ילד אוטיסט כולל שני שלבים: 

1. בדיקות תפקודיות: על כל הילדים לעבור בכל גיל בדיקת התפתחות שגרתית. לרוב הרופא יעריך סימנים לאוטיזם סביב גיל 18-24 חודשים וישוחח על ההתנהגות, ההתפתחות וההיסטוריה הרפואית המשפחתית של הילד עם ההורים או המטפל.

2. הערכה נוספת: אם הרופא מאמין שהילד עשוי ללקות באוטיזם, הוא יארגן צוות מומחים שיבצע הערכה נוספת. סביר שפסיכולוגי ילדים וקלינאי תקשורת יעריכו את מיומנויות הקוגניציה והשפה של הילד.

אולי אף יבוצעו מבדקים נוספים לשלילת אפשרויות אחרות.

אצל ילדים גדולים יותר יתכן ומורה, מטפל, הורה או אחרים הנמצאים עמם באינטראקציה יבחינו בסימנים לאוטיזם.

במצב כזה הרופא יבצע הערכה.

יש גם חידושים - מחקר שפורסם ב-JAMA מלמד כי מכשיר למעקב אחר תנועות עיניים, שמודד מעורבות חברתית-חזותית (איך ילדים נראים ולומדים מהסביבה החברתית שלהם) עשוי לעזור לצפות אוטיזם בקרב ילדים בסיכון לפיתוח ההפרעה.

אצל מבוגרים קשה יותר לזהות אוטיזם, מכיוון שהתכונות של ההפרעה עשויות לחפוף לאלה של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) ובעיות נפשיות אחרות.

במקרים מסוימים, האדם יחפש טיפול מקצועי בעצמו.

טיפול ב-ASD

לאוטיזם אין מרפא.  יחד עם זאת, סוגים שונים של טיפולים התנהגותיים באוטיזם, ולעיתים טיפולים תרופתיים, יוכלו לעזור בניהול אתגרי ההפרעה,

למשל ע״י הפחתת רגזנות, תוקפנות, התנהגות אובססיבית, היפראקטיביות, אימפולסיביות, לקויות קשב, שינויים במצב הרוח ובעיות חרדה.

טיפולים חינוכיים והתנהגותיים יכולים לעזור, בעיקר אצל ילדים קטנים, כאשר ההתערבויות הללו יכולות להתמקד בתחומים הספציפיים שבהם הילד מאותגר.

למשל, מטפל מומחה יכול לסייע לילד אוטיסט ללמוד מיומנויות חברתיות ותקשורתיות, ואסטרטגיות שיעזרו לו לנהל שיחה ולפתח כישורים לחיים עצמאיים

יש סוגי טיפול שכוללים בני משפחה או אנשים אחרים הנמצאים במגע שגרתי עם הילד.

השתתפות בטיפול יכולה לעזור לבני המשפחה ולמטפלים להבין את המצב וללמוד דרכים בונות לספק תמיכה.

מניעה

האם ניתן למנוע אוטיזם באמצעות התערבות מוקדמת עם ההורים או עם התינוק?

לפי מחקר שכלל מערך ניסויי ופורסם בספטמבר 2021 ב- JAMA Pediatrics, ניתן לצמצם משמעותית את הסיכוי לפתח אוטיזם בקרב תינוקות בסיכון.

החוקרים הראו כי התערבות מניעתית המלמדת הורים לתינוקות בסיכון גבוה לפתח ASD עשויה להפחית את הסבירות להתפתחות ההפרעה בקרב ילדיהם.

ההורים בקבוצת הניסוי המונעת השתתפו בהדרכה על תקשורת חברתית, שארכה 10 מפגשים, באמצעות גישת iBASIS - אינטראקציה בווידאו לקידום הורות חיובית (iBASIS-VIPP).

התוצאות מלמדות כי התערבות מניעתית עם תינוקות שמראים סימנים מוקדמים לאוטיזם, החל מגיל 9 חודשים, הובילה להפחתה בחומרת תסמיני ASD בילדות המוקדמת וצמצמה את הסיכויים לאבחון ASD בגיל 3.

פרוגנוזה

אוטיזם הוא תחום מאתגר, אבל הערכה מוקדמת יכולה לעזור למטופל לקבל את התמיכה שהוא זקוק לה למקסום איכות חייו.

הגדרת שלושת השלבים יכולה לעזור למחנכים ואנשי מקצועות הרפואה לספק למטופל רמות תמיכה מתאימות:

• רמה 1 – האדם עשוי לחיות חיים עצמאיים יחסית, עם תמיכה מינימלית.

• רמה 2 – נדרשת תמיכה ניכרת כדי שהאדם יוכל לתקשר ולהתמודד עם שינוי.

• רמה 3 – האדם עשוי להיות תלוי באחרים ע״מ להתמודד עם חיי היומיום, אבל תרופות ותרפיה יכולים לעזור לו לנהל חלק מהאתגרים.

אבחון הפרעות על הקשת האוטיסטית נמצא כבר עשרים שנים במגמת עלייה תלולה. 

יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם  התקיים השנה ב-2 לאפריל. 

מקורות:

Dinstein, I., Solomon, S., Zats, M., Shusel, R., Lottner, R., Gershon, B. B., Meiri, G., Menashe, I., & Shmueli, D. (2024). Large increase in ASD prevalence in Israel between 2017 and 2021. Autism Research, 1–9. https://doi.org/10.1002/aur.3085

Doctor, K.P., McKeever, C., Wu, D. et al. Deep learning diagnosis plus kinematic severity assessments of neurodivergent disorders. Sci Rep 15, 20269 (2025). https://doi.org/10.1038/s41598-025-04294-9

Jones, W., Klaiman, C., Richardson, S., et al. (2023). Eye-Tracking–Based Measurement of Social Visual Engagement Compared With Expert Clinical Diagnosis of Autism. JAMA, 330(9), 854–865. doi:10.1001/jama.2023.13295.

Xu, G., Geng, G., Wang, A., Li, Z., Liu, Z., Liu, Y., Hu, J., Wang, W., & Li, X. (2024). Three autism subtypes based on single-subject gray matter network revealed by semi-supervised machine learning. Autism Research, 17(10), 1962–1973. https://doi.org/10.1002/aur.3183

ההחלטה על פנייה לטיפול היא 90% מהעבודה. 

החוליה המאתגרת היא להגיע למטפל/ת המתאים/ה, שמומחה בשיטת הטיפול הרלוונטית ביותר לאתגר שלך.

יש אלפי פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים, יש מאות שיטות טיפול ואנחנו מרשים לעצמנו להודות שהמקצוע שלנו קצת הזניח את סוגיית ה-Matching שתחבר בין בעיה לפתרון.

טיפול פסיכולוגי יכול להיות משנה חיים. 

 אבל יותר מדי פונים מגיעים לטיפול שאינו מתאים להם, וזה מיותר.

למעשה, מחקר שפורסם לאחרונה מדגיש את החשיבות של התאמת מטפל  מנוסה ומומחה בטיפול בקשיים הספציפיים של הפונה לטיפול.

לפי המחקר, התאמה נכונה מביאה לתוצאות טיפול הרבה יותר חיוביות. 

לכן אנחנו כאן, לומדים ומדייקים כבר 12 שנים איך לחבר נכון. 

במהלך שיחת ההכוונה ננסה לאתר את סוג הטיפול המתאים ביותר עבורך.

במהלך השיחה נשאל על המצב הרגשי, תוך מיקוד אתגרים ומטרות, וזיהוי היבטים שונים של יחסים טיפוליים שסייעו לך בעבר.

בסיומה נמליץ על  סוג הטיפול היעיל ביותר מתוך הידע הקליני העדכני ביותר.

דנה פיינר, עו״ס קלינית במכון טמיר, מספרת על פגישת הייעוץ החד פעמית לקראת טיפול: 

כאשר אנו נתקלים בבעיה או קונפליקט  רגשי נקודתי, פעמים רבות נרגיש צורך לפנות לגורם חיצוני שיסייע לנו לפתור את הבעיה. בנקודה זו, ישנם לא מעט אנשים המתלבטים אם לפנות לקבלת ייעוץ או לא, שכן החשש הוא שהתהליך לא יהיה נקודתי, ממוקד בקונפליקט עצמו, אלא יהפוך להיות טיפול ארוך יותר. הצורך בסיוע נקודתי הביא להבנת הצורך בפגישת ייעוץ חד-פעמית, בהתערבות ממוקדת שתסייע באופן נקודתי.

פגישת ייעוץ חד-פעמית היא פגישה בה יש להספיק הרבה בזמן קצר, לכן המטפל יהיה אקטיבי ויכווין את הפונה על-מנת לקדם את הפגישה לכדי המטרה הרצויה. המטפל ישאל את הפונה מה מטרת הייעוץ, מה הוא מעוניין להשיג מהפגישה ודרך תשובתו של הפונה יכווין המטפל את הפגישה. הפונה יתבקש לספר מעט על עצמו בשביל שהמטפל יוכל ללמוד בכלליות על האינטראקציות של הפונה עם סביבתו, על המוטיבציה שלו, על הקשיים והחסמים שמפריעים לפונה להתקדם. 

בזמן הפגישה, ייתן המטפל את האינפורמציה הדרושה לפונה בהתאם לתכנים שעלו בשיח. אפשרי כי מדובר יהיה בפגישה קצרה, בת עשרים דקות, שמטרתה היא בהבנה של כיוון כללי לטיפול רצוי או נתינת אינפורמציה על צורך ממוקד של הפונה, אך אפשרי כי מדובר יהיה גם בפגישה טיפולית בת חמישים דקות, בה המטפל יסייע בסוגיה ספציפית אותה הביא הפונה לפגישה. במקרים כאלו, כאשר מדובר בהתערבות טיפולית ממוקדת, אפשרי כי יהיה צורך ביותר מפגישה אחת, אך לא יותר ממספר פגישות בודדות.

חשוב לנו להדגיש, אנו יודעים כי פנייה לייעוץ אינה דבר של מה בכך. זה דורש אומץ ופתיחות, זה דורש מוכנות להיפתח ולשתף בתכנים הרגישים והעמוקים שלנו. בזמן הפגישה, המטפל מחזיק בראשו את נושא זה, ונמצא שם על-מנת לסייע לפונה להיפתח דרך שאלותיו המכווינות. על-אף הקושי בהימצאות מחוץ לאיזור הנוחות האישי, אנו סבורים כי היציאה מאיזור הנוחות הוא מחיר ששווה לשלם אותו, זאת בשביל להגיע לרווחה הנפשית אליה אתם מעוניינים להגיע. זכרו שאין זה בושה לפנות לייעוץ חיצוני, לפעמים כל מה שאנו צריכים זה זוג עיניים ניטרליות עם פרספקטיבה שונה, שתוכל לסייע באופן אובייקטיבי ומירבי. 

בפגישת הייעוץ, המטפל והפונה מהווים יחידה אחת שמטרתה להגיע לפתרון או מסקנה שתקדם את הפונה. שיתוף הפעולה כאן הוא נחוץ והמוטיבציה היא מרכיב מאוד חשוב בזמן הפגישה. נכון, המטפל מהווה לגוף הידע בעל הניסיון, אך ללא שיתוף פעולה מצד הפונה, השינוי לא יתרחש. לכן, חשוב להגיע פתוחים ובעלי מוכנות לקבל את עצתו או הצעתו של המטפל, וגם אם דברים מרגישים לא אינטואיטיביים, זכרו שיציאה מאיזור הנוחות יכולה לשנות פלאים.

זכרו, הזמן וההשקעה שווים את זה, מדובר בבחירה עצמית, בצעד שיכול לעזור לכם להרגיש טוב יותר. כל מה שצריך לעשות זה לתאם פגישה, וביחד, נעשה את מירב המאמצים בשביל להגיע למטרה הנחוצה. 

איך חוסר התאמה בין מטפל למטופל עלול להוביל להחמרה במקום לשיפור?

חוסר התאמה בין מטפל למטופל פועל לפעמים בשקט, ולכן קל לפספס אותו.

הוא יכול להופיע כאשר המטפל מיומן מאוד אבל בגישה שאינה מתאימה לבעיה המרכזית, כאשר הקצב של ההתערבות מהיר או איטי מדי, כאשר סגנון התקשורת של המטפל מרגיש קר, פולשני, עמום או “מחזיק” מדי וכאשר קיימת אי-הלימה בין הצרכים של המטופל לבין מה שהטיפול נותן לו בפועל.

• מטופל שמגיע עם טראומה יכול להרגיש שמטפל מעמת מדי מגביר אצלו דריכות ובושה.

• מטופל שמחפש מסגרת ממוקדת וברורה עשוי להרגיש שטיפול פתוח מדי מותיר אותו אבוד.

• מטופל שמגיע עם צורך עמוק בהכרה ובכבוד עשוי להיסגר מול מטפל שממהר לפרש או לתקן.

במצבים כאלה, במקום שהטיפול יהיה מרחב שמארגן חוויה ומרחיב חופש, הוא מתחיל לשחזר עבור המטופל בדיוק את מה שהכביד עליו קודם. למשל, תחושת חוסר הבנה, חוסר שליטה, בדידות, אשמה או כישלון.

סקירת מחקרים מ-2026 מלמדת כי חוסר התאמה כזה קשור לנשירה, לנסיגה בברית הטיפולית ולהחמרת תסמינים ולעתים קרובות הוא מתווך דרך חוויה סובייקטיבית פשוטה מאוד מצד המטופל: ״משהו פה לא יושב לי טוב״.

זאת בדיוק הסיבה שהתאמה בטיפול היא לא רק עניין של כימיה, אלא של מפגש בין בעיה, סגנון, מיומנות, קצב, הקשר תרבותי וציפיות.

דנה פיינר, MSW, עו״ס קלינית,

מכון טמיר תל אביב

איך רגשות קשורים לאכילה?

אכילה רגשית היא נטייה לאכילת-יתר בתגובה לרגשות שליליים כמו חרדה או עצבנות. 

אירועי חיים מרכזיים, כמו פרידה או פיטורים, אבל גם טרדות חיי היומיום, יכולים לעורר רגשות שליליים המובילים לאכילה רגשית ומשבשים את מאמצי השליטה במשקל. 

שגרה של אכילה רגשית עלולה לגרום לשלל בעיות בריאותיות הקשורות למשקל, למשל סוכרת, לחץ דם גבוה ועייפות, שהן רק כמה דוגמאות למחיר שגופך משלם על בינג׳ים של אכילה.

למעשה, ההערכה המחקרית היא כי אכילה רגשית גורמת לאכילה מופרזת ב88% מהמקרים.

אכילת יתר של מזונות עמוסים באנרגיה, מסיבות רגשיות, נחשבת לתורמת עיקרית למגיפת סוכרת סוג 2 והשמנה.

אבל רגע, חשוב להבין שאכילה רגשית אינה מונעת נטו מרגשות.

תחושת הרעב מווסתת ע״י הורמונים וקיימים ישנם שני מסלולי רעב עיקריים:

המסלול ההומיאוסטטי והמסלול ההדוני.

המסלול ההומיאוסטטי הוא מסלול הרעב הביולוגי והוא מונע בפשטות על ידי הצורך באנרגיה, כלומר בקלוריות.

לעומת זאת, אכילה נהנתנית (הדונית) מונעת ע״י עונג.

אכילה רגשית משויכת למסלול זה, בו רעב מוצת ע״י גירויים רגשיים שכמו "עוקפים" את אותות הרעב והשובע שהגוף שולח.

מספר גורמים יכולים לשבש את ויסות התיאבון הפיזיולוגי, כגון הפרעות שינה; סטרס; השמנת יתר, סוכרת, תנגודת לאינסולין, דלקתיות ועוד. גם מצבים נפשיים עלולים לשבש רמות של נוירוטרנסמיטורים כגון סרוטונין ודופמין, אשר יכולים גם לגרום לשינויים בתיאבון. נפרט בהמשך.

כדי להבין אם אתם אכלנים רגשיים, שאלו את עצמכם:

• האם אתם אוכלים יותר כשאתם במתח?

• האם אתם אוכלים כשאתם לא רעבים או כשאתם מרגישים שבעים?

• האם אתם אוכלים כדי להרגיש טוב יותר, כלומר כדי להירגע ולנחם את עצמכם כשאתם עצובים, כועסים, משועממים, חרדים וכו׳?

• האם אתם משתמשים באוכל כתגמול?

• האם אתם נוהגים לאכול עד שאתם מתפוצצים?

• האם אוכל גורם לכם לחוש ביטחון?

• האם אתם חשים שהאוכל הוא סוג של חבר?

• האם אתם מרגישים חוסר אונים או חוסר שליטה בסביבת אוכל?

חגית קון אסף, MSW, מטפלת באכילה רגשית בחיפה

לקראת הקמת סדנה לאכילה רגשית בגישת CBT, אנו מגישים רשימת שאלות ותשובות שנראות לנו רלוונטיות במיוחד למתעניינים/ות.

מעניין לראות את ההבדלים בין רעב שמגיע מצורך גופני לבין רעב שנובע מתוך צרכים רגשיים:

האם קיים קשר בין דיכאון לבין אכילת יתר?

פסיכולוגים ותזונאים הבחינו בקשר בין דיכאון לאכילה מסיבות רגשיות.

לפעמים דיכאון מעורר אכילה רגשית, ולעיתים התחושות הנלוות להרגלי אכילה לא בריאים עלולות לתרום לדיכאון.

עם זאת, לא תמיד השניים קשורים זה לזה.

יהלומית (יהלי) סימיונוביץ׳, מטפלת באכילה רגשית בחיפה והקריות

האם ילדים גם מתמודדים עם אכילה רגשית?

כן.

מחקר של אוניברסיטת קולג 'בלונדון מלמד כי ילדים שאוכלים יותר או פחות על פי מידת הלחץ הנפשי שהם חווים לומדים את ההתנהגות של אכילה רגשית ואינם יורשים אותה גנטית. 

המחקר מצא כי גם הסביבה הביתית הייתה הגורם העיקרי לפיתוח אכילה רגשית אצל ילדים ובני נוער. 

מה הקשר בין עייפות לבין אכילה רגשית?

בעיתות מתח ולחץ, האמיגדלה נעשית רגישה יותר.

האמיגדלה היא איבר מוחי קטנטן במערכת הלימבית במוח. 

הגברת רגישותה של האמיגדלה מתבטאת בעליית אמוציונליות, מה שגורם לבעיות קטנות להיחוות כמלחיצות יותר.

מכיוון שהאמיגדלה האנושית רגישה יותר כשאנחנו עייפים, קיים יסיכוי גבוה יותר שתופעל תגובת הלחץ הגופנית, שבתורה תעורר אשליה של רעב. 

מה יכול להחליף אוכל במצב של רעב רגשי?

לא חוכמה רק להגיד מה לא - השאלה היא מה יכול לבוא במקום.

במילים אחרות, נדרשות אלטרנטיבות לאוכל שניתן לפנות אליהן לשם סיפוק רגשי.

הנה כמה מצבים רגשיים ורעיונות להפגתם עם פעילויות אחרות שאינן  אכילה רגשית:

דיכאון או בדידות קשה

לדוגמא, מחקר (אחד מיני רבים) שבחן אכילה רגשית אצל נשים בהריון במהלך סגר ובידוד בקורונה מלמד על הקשר החזק בין אכילה לבדידות, שינוי תזונתי ולעלייה במשקל (Zhang et al, 2020).

מומלץ להתקשר למישהו/י שתמיד עושה לך טוב, לשחק עם בעל חיים, להתעמק בתמונה מתוך גלריה אונליין או לצלול לזיכרון נוסטלגי שמרים את מצב הרוח.

חרדה

הפחתת את האנרגיה השלילית הזו באמצעות ריקוד (בבית, סולו, עובד מצוין), במעיכת כדור לחץ או בהליכה מהירה.

תשישות נפשית

מי שחש מותש יכול לפנק את עצמו בכוס תה גדולה, לעשות אמבטיה מרגיעה, להדליק בבית נרות ריחניים או להתעטף בשמיכה כבדה (כן, זה מרגיע). 

שעמום 

ספר טוב, סדרה קומית בנטפליקס, לחקור את הסביבה שבחוץ או לפנות לפעילות מהנה  (גוגל סטריט ווייו או  נגינה למשל). 

כנראה שאנחנו אוכלים כדי לברוח להסיח את המודעות העצמית, שאנו ערים לה מדי ברגעי שעמום או חוסר מעש,

קוראים לזה פרדיגמת השעמום-רעב: 

חוקרים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס התחקו אחר הסיבה המדעית לנטייה לאכילה כפתרון לשעמום.

הם מצאו כי שתיית מים, עיסוק בחשיבה מאתגרת, בתחביב או ביצירה, בפעילות גופנית או בשיחה מהנה עם מישהו/י, הן כולן דרכים יעילות להשתחרר מהקשר בין שעמום לרעב רגשי.

איך להפחית אכילה רגשית?

למידה מכשלונות

אם אתם נכנסים לאפיזודה של אכילה רגשית, בדרך כלל תופענה אחריה תחושות אשמה וחרטה.

לאשמה זו יש גם פוטנציאל להוביל לפרצי אכילה רגשיים בעתיד ולהגברה של דימוי עצמי נמוך. 

אין מה לעסוק בהלקאה עצמית ורגשות אשם. 

זה מיותר, מעמיס ובתכלס - לא עוזר בשום דבר. 

אמרו לעצמכם שעשיתם כל שביכולתכם והתחילו מחר יום חדש של אכילה מודעת, מצוידים בלקחים על טריגרים ומקומות בהם אתם מועדים יותר לקרוס לאכילה שאין בה רעב מציאותי.

הרעיון הוא ללמוד מהניסיון ולתכנן לפיו מניעה עתידית.

כן חשוב להתמקד בשינויים החיוביים שאתם מעדכנים בהרגלי האכילה ולתת לעצמכם קרדיט על ביצוע שינויים שמקדמים אתכם לעבר בריאות טובה יותר. 

אל תעשו לעמכם מבחנים

גם ככה זה מאתגר, לא צריך להוסיף מזווה עמוס באפשרויות, בעיקר אם הן מסווגות ב״אחוז שומן גבוה״ וב״סוכר גבוה״. 

כשאתם עושים קניות, המנעו ככל הניתן מרכישה של פיתויים שקשה לעמוד בפניהם.

לכו לסופר (או לאתר הקניות של הסופר) עם רשימת קניות, תנו לרגשות הלא אימפולסיביים שלכם לשלוט בקבלת ההחלטות.

נסו להימנע מה- Mode הפאסיבי המאפיין בטלה

אצל כל אחד זה אחרת, אבל אכילה רגשית מתאפיינת במצב מנטלי מיוחד.

יש בו בד״כ שעמום, עייפות, קריסה, חוסר טעם ובטלה. 

היו ערים לאזור הזה בנפש, בהקשר של אוכל (ובכלל) הוא מזמין צרות. 

אם אתם בכל זאת שם - חשוב לתת כבוד לכל מצב נפשי - הסיחו את דעתכם והחליפו את האכילה בהתנהגות בריאה יותר, כמו סיבוב בחוץ, צפייה בסרט או סידרה, משחק עם בעל חיים, האזנה למוזיקה פחות מוכרת, קריאה או טלפון לחבר/ה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מומחים מומלצים לטיפול בהפרעות אכילה

הכירו את המטפלים בקשיי אכילה במכון טמיר

מומחים לטיפול בבעיות אכילה - מכון טמיר

שירלי לייכנר

MSW

מכון טמיר בתל אביב

ד״ר עדית פרדו

Phd

תל אביב

רותם יערי

MSW

מכון טמיר בתל אביב

נועה רוזן

MSW

מכון טמיר אונליין

ענת ניר

MSW

מכון טמיר בתל אביב

ד״ר טובה בן צבי מרק

MSW

מכון טמיר בתל אביב

אסנת זילברמן

MSW

מכון טמיר בגבעתיים

מיכל שני

MSW

מכון טמיר בכפר סבא

מרגנית כרמי מדינה

MSW

מכון טמיר בכפר סבא

הילה בוצ’ן

MSW

מכון טמיר בנתניה

אדווה תובל

MSW

מכון טמיר אונליין

דרור זבולון

MSW

מכון טמיר בראשון

שירלי בכר- מערבי

MSW

מכון טמיר בנס ציונה

שרי פוגל

MSW

מכון טמיר בבאר שבע

עזר שפיר

MSW

מכון טמיר בחיפה

אביבית בנגוס כהן

MSW

מכון טמיר מודיעין

קארין רדי

MA

מכון טמיר בחיפה

דקלה סנדו ברששת

MSW

מכון טמיר בחיפה

לודה אזולאי

MSW

מכון טמיר בתל אביב

דגנית ג׳ורדין

MA

מכון טמיר בקריית אונו

דנה קליין

MSW

מכון טמיר ברמת גן

נדב דרדיק

MA

מכון טמיר בשרון

לירון יניב

MSW

מכון טמיר ברעננה

מירב רייף ממן

MSW

מכון טמיר באר יעקב

עינת סוקול

MSW

מכון טמיר רחובות

ד”ר קארן שוחט

MSW

מכון טמיר במודיעין

חניתה לאופר פישר

MSW

מכון טמיר ברמת גן

איתי רייף

MSW

מכון טמיר בהרצליה

כרמית דולב

MSW

מכון טמיר תל אביב

רותי לפידות

MA

מכון טמיר תל אביב

קרן שקד

MSW

מכון טמיר בחולון

שיחת ייעוץ בזום פגישה בתל אביב

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Frayn, M., Livshits, S. & Knäuper, B. Emotional eating and weight regulation: a qualitative study of compensatory behaviors and concerns. J Eat Disord 6, 23 (2018). https://doi.org/10.1186/s40337-018-0210-6

Gonsahn-Bollie, S. (2023, May 16). Emotional Eating Isn't All Emotional. Medscape Diabetes & Endocrinology. Retrieved from https://www.medscape.com/viewarticle/991756

Zhang, J., Zhang, Y., Huo, S., Ma, Y., Ke, Y., Wang, P., & Zhao, A. (2020). Emotional Eating in Pregnant Women during the COVID-19 Pandemic and Its Association with Dietary Intake and Gestational Weight Gain. Nutrients, 12(8), 2250. https://doi.org/10.3390/nu12082250

כעס אינו אחד מהסימפטומים הרשמיים של הפרעת קשב וריכוז (ADHD) אצל מבוגרים וגם לא אצל ילדים ונוער.

יחד עם זאת, מבוגרים רבים (18 ומעלה) הסובלים מההפרעה מתמודדים עם קשיים תמידיים בשליטה וניהול כעסים, בעיקר בהתפרצויות אימפולסיביות של כעס. 

מבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז הופכים לתוקפניים כתגובה אימפולסיבית למשהו שקורה - תסכול, הערה מעוררת או סטרס. מומחים חושבים שהתנהגות תוקפנית עשויה לנבוע מהימנעות מרגשות זועמים או פגועים. התוקפנות היא ניסיון להיפטר מהרגש השלילי ומשרתת כאסטרטגיה לוויסות רגשי. 

למעשה קשיי ויסות רגשי, בפרט עם תגובת כעס, שכיחות מאוד בקרב אנשים עם הפרעות קשב וריכוז.

חשוב לדעת שאתם לא לבד בתחום הזה. כעס עשוי להצביע על הפרעה במצב הרוח אבל לעתים קרובות הוא רק חלק מהפרעת הקשב.

כך או כך, טיפול ב- ADHD יכול להועיל מאוד.

נועה רוזן, MSW, מטפלת בהפרעות קשב וריכוז בתל אביב

איך כעס משתלב עם ADHD אצל מבוגרים?

רופאים ופסיכולוגים מזהים ADHD בהתבסס על נטייה לחוסר קשב, בעיות ריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות. 

ואכן, יש כמה סימפטומים של ADHD הקשורים באופן הדוק יותר לכעס, בהם: 

התנהגות אימפולסיבית

אנשים עם ADHD מתמודדים עם קושי בשליטה בדחפים, אימפולסיביות שעלולה להביא אותם לכדי תגובה כעסנית לא מקובלת.  

היפראקטיביות

למתמודדים/ות עם ADHD יש ׳קוצים׳, כלומר קושי רציני להישאר ישובים במקום. הם נוטים להשתעמם בקלות, להפריע לשיחות באופן לא מותאם ולהתקשות למקד את הקשב. תסכול הדחפים הללו עשויים להוות מקור לכעס שעלול להתגלגל להתפרצות זעם.

שכחנות וחוסר קשב

 מבוגרים וילדים עם ADHD מתמודדים כל הזמן עם קושי לעמוד בדדליינים, ניהול זמן ועמידה בתחומי אחריות.

התסכול הכרוני משכחה לשלם תשלומים, מאובדן מפתחות ומאתגרים יום-יוומיים אחרים עשוי להוביל את האדם לתחושת כעס. 

לסיכום, מתמודדים/ות בוגרים עם ADHD יחד עם כעס חייבים להבין שהם ממש לא לבד.

התסמינים שלהם קשורים ישירות להפרעה ושבאמצעות שילוב נכון של טיפול ותמיכה חברתית ניתן לסייע להם להקל על הכעס ולמנוע את ההרס שהוא גורם.

מה גורם לכעסים ב-ADHD אצל מבוגרים?

הטריגרים לכך יכולים לכלול תסכול, חוסר סבלנות ואפילו הערכה עצמית נמוכה. 

כמה מחקרים מצאו קשר בין תסמיני ADHD לכעס. למשל, מחקר מ-2014 על תלמידי מכללה מצא קורלציה בין הימצאותם של יותר תסמיני ADHD ליותר כעס כמצב וכתכונה. 

כעס כמצב הוא התפרצות קצרה של כעס, בעוד שכעס כתכונה הוא נטייה אישיותית לכך. 

מחקר מ-2020 השווה בין מבוגרים עם ADHD למבוגרים ללא האבחנה, ומצא ש-50.2% מהראשונים היו בעלי תנודות רגשיות, בהשוואה ל-5% בלבד מנטולי ה-ADHD. מבוגרים עם ADHD שדיווחו על תחושת כעס כילדים היו בעלי סיכוי גבוה יותר לדווח על תנודות במצב הרוח לעתים קרובות. הדבר מרמז על קשר בין תנודות מצב רוח לבין כעס, וגם מציע שכעס אצל מבוגרים עם ADHD עשוי להתחיל בילדות. 

עדי גודלמן, MSW, מטפלת בשליטה בכעסים עם מבוגרים, מכון טמיר תל אביב

כמה מהסיבות לכך ש-ADHD עשוי לגרום לאדם לכעוס: 

שליטה נמוכה בדחפים

ADHD פוגע בתפקוד הניהולי, שהוא יכולתו של המוח לווסת רגשות, לתכנן פעילויות ולשלוט בדחפים. אנשים עם ADHD יכולים להתקשות בהרגעה עצמית כשהם כועסים או להיות יותר אימפולסיביים בביטוי כעס. 

תסכול מתסמיני ה-ADHD

תסמיני ה-ADHD יכולים להקשות על הריכוז בעבודה או בלימודים, והדבר עשוי לתסכל. כמה מחקרים מצאו קורלציה בין תסמיני ADHD למידה רבה יותר של ביטוי כעסים בצורה שאינה הולמת. קשיי קשב – מחקר מ-2018 מצא שבקרב מבוגרים עם ADHD יש קורלציה בין שינויים בקשב ליותר כעס כתכונה, כנראה משום שחוסר תשומת לב יכול לתסכל או לגרום לאדם להרגיש מוסח ע״י דברים שמכעיסים אותו. 

קשיים במערכות יחסים

מחקר מ-2014 מצא שיעורים גבוהים יותר של לקויות חברתיות בקרב תלמידי מכללה עם ADHD ביחד לכאלה שאינם. הקשיים במיומנויות החברתיות יכולים להקשות על היווצרות מערכות יחסים משמעותיות ועל ניהול קונפליקטים, מה שעלול להוות טריגר לכעס. 

הטריגרים יכולים להשתנות מאדם לאדם, ולכן כדאי שהמטופל ינהל רישום שלהם.

הדבר יעצים את יכולתו להבין את הטריגרים ובכך להשיג שליטה טובה יותר על תגובותיו.

טריגרים נפוצים לכעס הקשור ל-ADHD בקרב מבוגרים כוללים תסכול וחוסר סבלנות (למשל במהלך עמידה בתור), התנהגות אימפולסיבית (למשל תגובת יתר לתחושת כעס רגעית), בעיות בזיכרון ובקשב העשויות לגרום לאדם להתמקד בתחושות חולפות ולתת להן כוח רב מדי, בעיות חברתיות ובמערכות יחסים (בעיקר תחושת דחייה או גינוי), השלכות של בעיות בתכנון ושל דדליינים שפוספסו (למשל פרויקט שלא הוגש בזמן) והערכה עצמית נמוכה. 

ניהול כעס הקשור ל-ADHD

 ADHD הוא מצב רפואי - אנשים אינם יכולים פשוט לפתור אותו בעצמם.

ואולם, שילוב נכון של טיפולים יכול להפך את הכעס לקל יותר לניהול.

כמה מהאופציות הן תרופות ממריצות ל-ADHD, תרופות נוגדות דיכאון ונוגדות חרדה (כחלופה לממריצים בחלק מהמקרים), חיפוש אחר התאמות בלימודים ובעבודה (למשל סביבה נטולת הסחות או יותר זמן להשלמת פרויקטים), סדנה לניהול כעסים, שיעורי מיומנויות חברתיות, פסיכותרפיה (יעוץ אישי או משפחתי או יעוץ למערכות יחסים) ותכניות אימון קוגניטיביות-התנהגותיות שמלמדות גברים ונשים עם ADHD מיומנויות לניהול רגש בדרך להשגת מטרותיהם. 

עזרה עצמית לניהול כעס למתמודדים עם ADHD

חלק מהאסטרטגיות שיכולות לעזור לאדם להתמודד עם כעס הן אלה: 

לשים את הכעס בהקשר הנכון 

כשאדם מרגיש לפתע גל של כעס, עליו להימנע מרומינציות על הכעס ופשוט להכיר בו ולעבור אל הרגש הבא. 

תרגול ויזואליזציה

במיומנות ויזואליזציה נעזרים בדימיון כדי למקם את הקושי ולנהל אותו. 

בהקשר של כעס, למשל, ניתן לדמיין את הכעס סגור בקופסה ואז לנשוף החוצה את כולו. 

לעשות פעילות גופנית

מחקר עדכני מצא כי פעילות קרדיווסקולרית גבוהה יותר אצל מבוגרים עם ADHD קשורה עם פחות דיכאון, חרדה ומתח נפשי נתפס, וזה נכון במיוחד עבור מתמודדים עם תסמיני ADHD קלים יותר.

כושר נתפס גבוה יותר היה קשור עם פחות דיכאון, חרדה ומתח נתפס, הן עבור ADHD והן עבור קבוצות ביקורת. 

לתרגל תגובה מועילה לכעס

הגישה המתאימה משתנה מאדם לאדם, אבל יש כאלה שמוצאים שנשימות עמוקות או מדיטציה עוזרות להם. ככל שאדם מתרגל יותר, כך הדבר יהיה לו קל יותר. יש לנסות לקחת 10 נשימות עמוקות בתגובה לכעס, עד שהדבר הופך לתגובה אוטומטית.

להתחייב להשהיית התגובה עד לרגיעה

לרבים עם ADHD ההתנהגות האימפולסיבית שהכעס גורם היא הרסנית מאוד ואף עלולה להוביל ליותר כעס. אלא שגם אם האדם אינו יכול לשלוט בכעסו – הוא יכול לשלוט בתגובות שלו. 

לתרגל אסרטיביות שמונעת התפרצויות כעס

 כעס הוא רגש אנושי נורמלי, והגיוני להרגיש אותו בתגובה לחוסר צדק, להתעללות או לתסכול. זיהוי טריגרים לכעס יכול לעזור לאדם לתרגל תגובות אסרטיביות.

זאת ועוד, יש גם אסטרטגיות שעוזרות להימנע מכעס ומהתפרצויות כעס אימפולסיביות, בהן:

• חיפוש פסיכותרפיסט שיעזור לקדם הבנה טובה יותר של הכעס וניהולו. מטפל יכול לעזור לזהות טריגרים ספציפיים לכעס ולאמץ מנגנוני התמודדות בריאים יותר.

• המנעות מוקדמת או עזיבה של מצבים בין אישיים שגורמים לכעס. אם אתם מריחים עימות באופק, תתרחקו.

• הכרה בכך שכעס הוא רגש אנושי תקף ונורמלי מסייעת להבין שאין טעם לכעוס על עצמך על זה שאתה כועס.

• להחליט מראש שדיבור על תסכול, בעיות במערכות יחסים ובעיות כרוניות אחרות יתקיים אך ורק רק במצב של רוגע.

• במהלך ויכוח עם בן/בת זוג ניתן לבקש פסק זמן של 20 דקות ואז לשוב לדיון, אחרי ששני הצדדים רגועים יותר. 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Ogrodnik, M., Karsan, S., & Heisz, J. J. (2023). Mental Health in Adults With ADHD: Examining the Relationship With Cardiorespiratory Fitness. Journal of Attention Disorders, 27(7), 698–708. https://doi.org/10.1177/10870547231158383

הפרעות נוירו-התפתחותיות נגרמות כתוצאה מליקויים בצמיחה והתפתחות המוח ו / או מערכת העצבים המרכזית.

שימוש מצומצם יותר במונח מתייחס להפרעה בתפקוד המוח המשפיעה על רגש, יכולת למידה, זיכרון  ושליטה עצמית המתפתחת ככל שאדם גדל. 

אילו הפרעות נחשבות לנוירו-התפתחותיות?

דוגמאות להפרעות נוירו-התפתחותיות בקרב ילדים הן:

• הפרעת קשב וריכוז (ADHD).

• אוטיזם.

• תסמונת טורט.

• תסמות רט.

• ליקויי למידה ספציפיים.

• הפרעת התנגדות (ODD).

• לקות התפתחותית נרחבת NOS (שכונתה בעבר פיגור שכלי).

• הפרעת DMDD והפרעת התנהגות. 

• שיתוק מוחין.

• פגיעות בראייה ובשמיעה.

ההפרעות הנוירו-התפתחותיות השכיחות ביותר הן הפרעות הספקטרום האוטיסטי והפרעות קשב. 

מאמר מ- 2020 מדגיש כי אין בהכרח קו ברור בין הפרעות נוירו-התפתחותיות לבין הפרעות פסיכיאטריות אחרות.

יחד עם זאת, הפרעה דו-קוטבית וסכיזופרניה חולקות קשר גנטי להפרעות נוירו-התפתחותיות, שעשויות להתקיים כולן על רצף.

אם קיים רצף כזה, סביר שהפרעות נוירו-התפתחותיות חולקות כמה מקורות גנטיים משותפים ושתהליכים התפתחותים מגוונים עשויים לגרום להפרעות נוירו-התפתחותיות.

הגנטיקה החופפת של אבחנות אלו עשויה לעזור להבין מדוע הן מתרחשות לעתים קרובות יחדיו.

אך לעיתים הפרעות נוירו-התפתחותיות נוטות להופיע יחדיו:

למשל, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) והפרעת התנגדות (ODD) קשורות זו בזו הדוקות, ורבים חווים את שתיהן ביחד.

לפי מחקר מ-2017, יותר ממחצית מהמתמודדים/ות עם ADHD סובלים גם מהפרעת התנגדות  (Noordermee et al, 2017).

למרות ששני המצבים קורים ביחד, הם בבירור שתי הפרעות נוירו-התפתחותיות נבדלות, בעלות תסמינים, אבחנות וטיפולים שונים.

קיימת השערה על כך שמקור התחלואה הנלווית בהפרעות אלו חולק מכנה משותף גנטי, השערה שמתחזקת לאור הבדלים מגדריים: 

למשל, מחקר בחן את תפקידו של כרומוזום X בהפרעות נוירו-התפתחותיות. התוצאות מלמדות כי כרומוזום X קשור בסיכון גבוה יתר לפתח את ההפרעות, יותר אצל גברים ופחות אצל נשים (Wang et al, 2023).

עוד ממצא מעניין: 

מחקר שפורסם ב-2022 העלה כי תינוקות שנולדו לאמהות שהיו חיוביות לקורונה במהלך ההריון, היו בעלי סיכון גבוה יותר להיות מאובחנים עם הפרעה נוירו-התפתחותית בשנה הראשונה לחייהם.  

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

13 בדצמבר 2023  

מקורות:

Edlow, A. G., Castro, V. M., Shook, L. L., Kaimal, A. J., & Perlis, R. H. (2022). Neurodevelopmental outcomes at 1 year in infants of mothers who tested positive for SARS-CoV-2 during pregnancy. JAMA Network Open, 5(6), e2215787. https://doi.org/10.1001/jamanetworkopen.2022.15787

Geschwind, D. H. (2011). Neurodevelopmental disorders: Hope for a new beginning. Current Opinion in Neurology, 24(2), 95–97. https://doi.org/10.1097/WCO.0b013e328344cd78

Morris-Rosendahl, D. J., & Crocq, M. A. (2020). Neurodevelopmental disorders—the history and future of a diagnostic concept. Dialogues in Clinical Neuroscience, 22(1), 65–72. https://doi.org/10.31887/DCNS.2020.22.1/macrocq

Noordermeer, S. D. S., Luman, M., Weeda, W. D., Buitelaar, J. K., Richards, J. S., Hartman, C. A., Hoekstra, P. J., Franke, B., Heslenfeld, D. J., & Oosterlaan, J. (2017). Risk factors for comorbid oppositional defiant disorder in attention-deficit/hyperactivity disorder. European Child & Adolescent Psychiatry, 26(10), 1155-1164. https://doi.org/10.1007/s00787-017-0972-4

Scandurra, V., Emberti Gialloreti, L., Barbanera, F., Scordo, M. R., Pierini, A., & Canitano, R. (2019). Neurodevelopmental disorders and adaptive functions: A study of children with autism spectrum disorders (ASD) and/or attention deficit and hyperactivity disorder (ADHD). Frontiers in Psychiatry, 10, 673. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2019.00673

Wang, S., Wang, B., Drury, V., Drake, S., Sun, N., Alkhairo, H., Arbelaez, J., Duhn, C., Tourette International Collaborative Genetics (TIC Genetics), Bal, V. H., Langley, K., Martin, J., Hoekstra, P. J., Dietrich, A., Xing, J., Heiman, G. A., Tischfield, J. A., Fernandez, T. V., Owen, M. J., O'Donovan, M. C., Thapar, A., State, M. W., & Willsey, A. J. (2023). Rare X-linked variants carry predominantly male risk in autism, Tourette syndrome, and ADHD. Nature Communications, 14(8077). https://doi.org/10.1038/s41467-023-8077-z

מהי דה-אסקלציה מילולית? 

מניעת הסלמה מילולית (דה-אסקלציה ורבלית) היא טכניקה פסיכולוגית של שימוש בתקשורת רגועה כדי לווסת אדם נסער, במטרה להבין, לנהל ולהפחית את נפיצות הסיטואציה.

דה-אסקלציה חותרת לסייע בהפחתה של תסיסה והחמרת התהליך, תוך צמצום פוטנציאל התוקפנות או האלימות העתידית. 

היא רלוונטית במיוחד בעת ניהול אירוע של התקפי זעם אצל מבוגרים, שתכליתו למנוע התדרדרות של מצב רגיש למשבר. 

אירועים כאלה קונפליקטים בין שכנים, במקום העבודה, או בשירות לקוחות, עימותים של תלמידים בחצר בית הספר, תאונת דרכים שמתפתחת לדו-קרב של האשמות, תוקפנות כלפי צוות רפואי ועוד. 

הכשרה בדה אסקלציה רלוונטית למגוון של מקצועות עזרה, החל מפסיכולוגים ומגשרים, דרך מורים וצוות חינוכי ועד שוטרים וסלקטורים.

איך מרגיעים אדם באמצעות דה-אסקלציה?

איש/ת המקצוע שמנהלים דה-אסקלציה משתמשים בכמה עקרונות ודרכי פעולה:

• העברת השיחה ממרחב ציבורי לאיזור פרטי. 

• אימוץ עמדה אמפתית ולא שיפוטית ושימוש בתיקוף של רגש (ולידציה רגשית).

• כיבוד המרחב האישי. 

• תגובתיות מתונה, מווסתת ומקצועית.

• התמקדות במחשבות בבסיס הרגשות.

• התעלמות משאלות מתריסות.

• הצבת גבולות ובחירתם בתבונה.

• אפשור של רגעי שתיקה.

• מתן זמן לקבלת החלטות. 

דר׳ כריסטיאן קונטי, מומחה לניהול כעסים,

מציע 3 דרכים יעילות לדה-אסקלציה של אדם סוער: 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

16 באוקטובר 2023

הורים רבים מכירים את המונח דיכאון אחרי לידה, אבל התופעה של חרדה לאחר לידה מוכרת פחות.

בהומור, אם אתם הורים חדשים, נברך אתכם על הצטרפותכם למועדון החרדות האולטימטיבי.

בהשתייכותם למועדון ההורות האקסלוסיבי, איכות חייכם תלויה מעתה והלאה, כמעט לחלוטין, ברווחתו של גור/ת אדם קטן, הגור שלכם. 

ספוילר - 

רוב ההורים (ואני בהם) סבורים שהחרדה התמידית שמעורר גידול ילדים שווה כל מאמץ והשקעה, כי התוצר הוא משמעות החיים.

אחרים חושבים אחרת. 

מה שחשוב עבורנו הוא להכיר את החרדות ההוריות, שמאפילות על כל חווית חרדה מהעבר. 

יש לה איכות שונה.

על כך נדבר קצת במאמר זה

איתן טמיר,

אבא וראש המכון  

מהי חרדה לאחר לידה?

חרדה היא מצב נפשי שמוביל לסימפטומים כמו דאגות, מתח ותסמינים גופניים כגון עלייה בלחץ הדם.

חרדה שאחרי לידה מתייחסת לחרדה מוגזמת במהלך התקופה שלאחר הלידה, והיא יכולה להחמיר עד כדי הפרעה בתפקוד.

הפרעות חרדה גורמות לחרדה מוגזמת משך 6 חודשים או יותר, אך מומחים רבים סבורים שבמקרה של חרדה אחרי לידה מספיק חודש אחד של סימפטומים.

איילת בורוכוב, מטפלת בחרדות בהריון ולידה בתל אביב, מכון טמיר 

חרדה לאחר לידה לעומת דיכאון לאחר לידה

למרות שהחוקרים יודעים על דיכאון שאחרי לידה הרבה יותר מעל חרדה אחרי לידה, כנראה ש-11-21% מהנשים בארה״ב חוות כזו במהלך ההיריון ואחרי הלידה. 

לפי מחקר מ-2018 כ-75% מהנשים שחוו חרדה אחרי לידה חוו גם דיכאון שאחרי לידה.

למרות ששני המצבים נבדלים זה מזה, ההערכה היא ש-20-25% מהנשים עם הפרעות חרדה ייפתחו דיכאון שלאחר לידה תוך חודשיים מהלידה.

מבחינת סימפטומים, בעוד שכל אחד חווה חרדה באופן שונה, בד״כ נשים עם חרדה אחרי לידה יחוו מחשבות לא נשלטות, דוהרות, מכלות אנרגיה, משבשות, מציפות, חוזרות, לא-הגיוניות/לא-ריאליסטיות או מפחידות.

המחשבות הללו נוטות להתרכז בכמה תחומים, בהם פחד בנוגע לבריאות התינוק והאם, פחד שאחד ההורים יחלה או ימות, תחושה שמשהו רע עומד לקרות, אובססיות או פחדים לא-רציונליים והאשמה עצמית מוגזמת כשמשהו משתבש.

חרדה אחרי לידה יכולה לנבוע גם מסימפטומים גופניים, בהם תשישות לא מוסברת, בעיות שינה, בעיות ריכוז, רגזנות מוגברת, מתח שרירי, תחושת ״על הקצה״, חוסר מנוחה או עצבנות, דפיקות לב מהירות או תחושת בהלה ללא סיבה ברורה

חרדה אחרי לידה עלולה להקשות על האם להיקשר לתינוק ולהשפיע באופן שלילי על התפתחותו הנפשית והגופנית.

אם לא תטופל, החרדה יכולה להוביל להשלכות שליליות חמורותף כמו הזנחת התינוק, או במקרים חמורים אף מותו.

מתי לפנות לעזרה מקצועית?

מרבית ההורים, ובעיקר הורים חדשים, חווים חרדה לעתים קרובות.

הורים המתמודדים עם חרדה חמורה לאחר לידה צריכים לפנות לרופא.

להלן תסמינים שמחייבים זאת:

• סימפטומים שמקשים על מטלות היומיום, על טיפול בתינוק או על הקשר איתו.

• סימפטומים של דיכאון אחרי לידה.

• החמרת סימפטומים נפשיים או גופניים.

• מחשבות על פגיעה עצמית או פגיעה בתינוק.

דר׳ תמר לופו, פסיכולוגית ומטפלת במשברים בהריון, לידה, אמהות ופיריון

טיפול בחרדה לאחר הלידה

אפשרויות הטיפול בחרדה אחרי לידה דומות בד״כ לאלה שבהן משתמשים לטיפול בחרדות אחרות:

טיפול בשיחות

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) – טיפול שיחתי לטווח קצר שיכול ללמד את המטופלת דרכים לשנות דפוסי חשיבה המייצרים חרדה.

• שיטות להפחתת מתח – תרגול של טכניקות הרפיה, מיינדפולנס, יוגה ומדיטציה יכול לעזור בניהול מתח.

טיפול תרופתי

• תרופות נוגדות דיכאון – תרופות מסוג SSRI או SNRI  (מעכבי ספיגה חוזרת בררניים של סרוטונין ומעכבי ספיגה חוזרת בררניים של סרוטונין ונוראפינפרין, בהתאמה) מגבירות את רמתם במוח של מוליכים עצביים שאחראים על ייצוב מצב-רוח.

• תרופות נוגדות חרדה – פועלות להפחתת החרדה, למשל תרופות בנזודיאזפיניות. חסרונן בהיותן ממכרות למדי, מה שמגביל את נטילתן לטווח זמן ממוקד וקצר.

רוב התרופות נוגדות הדיכאון ונוגדות החרדה נרשמות רק במקרים של חרדה שאחרי היריון ברמה בינונית או חמורה, משום שהן עלולות לגרום לתופעות לוואי, ויכולות גם להתערבב עם חלב האם דרך מחזור הדם ולהזיק לתינוק, במידה והוא יונק.

 חן זיו בן עמי, MA, מטפלת בחרדות, מכון טמיר בהרצליה

איך למנוע חרדה אחרי לידה?

יש גורמים שמגבירים את הסיכון לפיתוח חרדה אחרי לידה ואינם ניתנים למניעה, כמו הפרעת חרדה קיימת,

דיכאון או Baby Blues (דכדוך לאחר לידה), שהוא מצב נפוץ ביותר אך קצר.

מצבים אלה נוטים לגרום לסימפטומים כמו פרצי בכי אקראיים, חוסר מנוחה ועצבנות משך שבוע-שבועיים לאחר הלידה.

נשים עם בעיות נפשיות אחרות, כמו חרדה או דיכאון, צריכות לחפש טיפול בשלב מוקדם ככל האפשר במהלך ההיריון, שכן הדבר עשוי למנוע התפתחות של חרדה/דיכאון שאחרי לידה.

ואולם, יש כמה גורמי סיכון הקשורים פוטנציאלית לחרדה אחרי לידה, הניתנים למניעה במידה זו או אחרת, בהם:

• התרחשות של אירועי חיים מלחיצים רבים

• חוויה של מתח רב במהלך ההיריון

• רמות נמוכות של תמיכה חברתית

• בעיות בהסתגלות לחיים/למערכת היחסים לאחר הלידה

• היסטוריה של היריונות לא רצויים או הפלות

• גישות לא יעילות להתמודדות עם בעיות או שינויים גדולים בחיים

• פחד גדול מהלידה

• פחד לחיי העובר והאם במהלך הלידה

• חרדה לגבי חוסר השליטה שקיים במהלך הלידה

• חוסר ביטחון עצמי ביכולת להתמודד עם הלידה

• חוסר ביטחון בצוות הרפואי שיבצע או יסייע בלידה

• טרדות לגבי המיומנויות והיכולות ההוריות

• מחסור בשינה

• שינויים בעבודה

בהתבסס על גורמי הסיכון הללו, להלן כמה טיפים שיכולים לסייע במניעת חרדה אחרי לידה:

טיפול עצמי

ניהול או הפחתת מתח במהלך ההיריון ואחריו, בניית מערכת תמיכה חברתית חזקה של חברים ומשפחה, למידת דרכי התמודדות עם מתח ושינויים בחיים, שיחה עם הרופאים ואנשי הצוות שיסייעו בלידה על דרכים להפחתת הדאגות ולצבירת יותר ביטחון ושליטה, וכן שינה מספקת ופעילות גופנית.

נועה רוזן, MSW, מטפלת בנשים וגברים סביב תהליכי לידה והורות, ת״א

חרדה אחרי לידה היא, אם כן, מצב רפואי נפוץ שאינו מובן די הצורך, ויש מחקרים שמצביעים על כך שהסיכוי לפתח אותה גדול יותר בקורונה.

. כך או כך, מי שסבורה שהיא חווה סימפטומים כאלה, עליה לדבר עם רופא בהקדם האפשרי, שכן טיפול מוקדם יפחית את הסכנה שבהשלכות שליליות לאם ולתינוק.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

24 במרץ 2026