טיפול פסיכולוגי ברוסית | מטפלים, מאפיינים ומחקר 2018

דרג פריט זה
(8 הצבעות)
טיפול פסיכולוגי בשפה הרוסית טיפול פסיכולוגי בשפה הרוסית

טיפול פסיכולוגי בשפה הרוסית

מטפלים

השאלה, במה שונים מטופלים דוברי רוסית משאר האוכלוסיה כמובן טומנת בתוכה המון אספקטים, כולל רגשיים ואתיים. אני מתכוונת, עצם המענה על השאלה. אני אנסה להיות בכמה צידי המתרס. כאדם, יוצא בריה"מ לשעבר, כמטפלת דוברת רוסית וכמטופלת דוברת רוסית.

 

yelena

ילנה צ'רבץ, M.A בפסיכולוגיה רפואית

 

מאוד הייתי רוצה להתרחק מסטיגמטיזציה של השאלה.

קודם כל צריך להתייחס לעניין הדור: מטופלים, שהגיעו בתור ילדים (וכן מעדיפים טיפול ברוסית), אנשים שהגיעו באמצע החיים ולעיתים מטופלים בני גיל השלישי, שהגיעו לישראל לאחר גיל הפנסיה.

השוני פה הוא לעיתים מהותי.

מניסיוני, אחוז דוברי הרוסית שפונים לפסיכולוגים מועט יותר בצורה משמעותית, בהשוואה לאחוז הפונים הישראלים (אם לנכות את המשתנים, כגיל, מין, מצב סוציו אקונומי, מצב השכלה וכדומה).

בעיות אופיינות עמן פונים דוברי רוסית לטיפול נפשי

לדעתי ישנם אחוזים גבוהים יותר של סומטיזציה, מצבים יותר נואשים, כמו מטופלים שהגיעו מעבר לגבול היכולת לסבול ורק אז מגיעים לטיפול. קיימת פחות אפשרות לקבל קשיים גופניים על רקע נפשי (לדוגמא, במקרים של כאבים בלתי מוסברים), וקשה לקבל את עצם הצורך בטיפול.

כמובן אחד מהנושאים החשובים, שלעיתים משפיעים גם על אספקטים אחרים - גם בחיים וגם בטיפול - הוא ההתאקלמות של העולה בארץ, מה ש'צובע' לעיתים את הרגשתו הכללית.

בבריה"מ לשעבר טיפול פסיכולוגי לא היה מקובל יתר על המידה (אם בכלל) וכמובן, ישנה השפעה ארוכת שנים של התופעה.

יחד עם זאת בשנות ה-2000 דברים מאוד השתנו ויש תובנה אחרת בחברה הרוסית.

בתור אנקדוטה קצרה:

התקשרה אלי אישה שקראה את עלון על שרותיי במרפאה של רופאת משפחה שלה, ונושאים מוזכרים בעלון היו: חרדה, דכאון, קשיים בהתמודדות עם מחלה ועוד. המשפט הראשון שלה היה: שכל זה לעולים חדשים והם כבר את המשכנתא על הדירה סיימו לשלם... (העלונים היו בעברית וברוסית).

 

אם אתם מחפשים פסיכולוגים / פסיכותרפיסטים דוברי רוסית

שוחחו עמנו לשיחת הכוונה עם

מטפל מנוסה במכון טמיר תל אביב

או בקליניקות העמיתות שלנו:

1-800-509-809

נשתמע,

ילנה צ'רביץ


 התנהגות אלימה בקרב מתבגרים עולים חדשים מברית המועצות בישראל / פרופ' צבי איזיקוביץ' ודר' חנה קורן, אוניברסיטת חיפה

מאמר זה בוחן את התפיסות של עולים חדשים מברית המועצות לשעבר ואת מה שהם משקללים בעת התנהגות אלימה או הימנעות מהתנהגות אלימה. המאמר מסווג את הנבדקים ל-4 קבוצות ובוחן סיבות להתנהגות אלימה ולא אלימה וההמשכיות שלה בארץ המארחת לעומת ארץ המוצא.

כל קבוצה מתוארת ומנותחת על ידי פרמטרים אינדוקטיביים הקשורים בתפיסה עצמית, הגירה, עמדות כלפי אלימות, וזיהוי וקבלה של הבדלי נורמה. הנתונים מבוססים על ראיונות חצי מובנים עם צעירים שעלו מברית המועצות לישראל.

למרות שעבריינות בעקבות התנהגות אלימה בקרב עולים מברית המועצות נחקרה באופן כללי.

התופעה צריכה מחקר נוסף, כיוון שאוכלוסיית העולים גדלה באופן משמעותי. ומרבית העולים הם מרבית המועצות. באופן דומה, ישנו אחוז גדול של עבריינים - בני נוער, כאשר 14 אחוזים מתוכם הם עולים מברית המועצות. אחוזים ניכרים אלו מעוררים לעסוק בשאלה מה מוביל את חלקם להתנהגות אלימה ואת האחרים לא. ישראל היא מדינה של מהגרים, מאז ש"חוק השבות" נותן מבחינה פסיכולוגית משפטית ליהודים את זכות ה"שיבה", ללא תלות במצב הסוציו אקונומי שלהם או בחינוך, נוצר מצב שיש מגוון עצום בנורמות, מנהגים, וסגנונות משפחתיים. לכן, יש עיסוק גובר בשינויים החברתיים, התרבותיים, הפסיכולוגיים, שחווים עולים והתאמה של העולים בכלל והדור הצעיר בפרט לארץ אליה הם היגרו.  עניין זה הופך להיות חשוב יותר ויותר לאור העובדה שברוב קבוצות ההגירה חווים דרגות שונות של "עקירת משמעות", כאשר הם עוברים ממקום אחד למשנהו. עולים חוו חיבור לשורשים איתם גדלו וכל הפרעה חמורה בתהליך הזה תוביל ל"עקירת משמעות".

כלומר, עיקרת משמעות מתרחשת כאשר אנשים נאלצים להיקרע מסיבה כזו או אחרת ממערכת הערכים שהיו קשורים אליה ומהזהות שלהם. עקירת משמעות נקשרת עם חוסר משמעות ודחק.

 

המוטיבציות להגירה נידונו בספרות:

בנוגע להגירה מברית המועצות נמצא שרוב המהגרים היגרו בגלל הוריהם ולא בגלל הסיבות שלהם. חוסר השתתפות בקבלת החלטות לאירועי חיים משמעותיים מעמיקה את תחושת המצוקה הטמונה בתהליך ההתפתחות של המתבגר, עניין זה לא תמיד מגיע לידי ביטוי בגלוי, במיוחד שהחלטת ההורים להגר נועדה הרבה פעמים כדי לשפר את חיי ילדיהם. בנוסף, ככל שההבדלים התרבותיים, החברתיים והכלכליים שונים בין ארץ המוצא לארץ המארחת כך חווית "עקירת המשמעות" גדולה יותר ועשיית התאמות ושינויים קשה יותר.

אחת הסוגיות התורמות לחוויית העקירה הוא פער הנורמות בין ארץ המוצא לבין המדינה המארחת.  

התאמת העצמי לנורמות סבירה יותר כאשר יש להתנהגות עדים. לכן, כאשר אנשים חושבים שהם שצופים בהם, הם מנסים לנהוג בהתאם לנורמות חברתיות, גם כאשר הן לא רווחיות. נוער עולה נתקל בהרבה הבדלי נורמות. והוא מגיב לנורמות אלה או באמצעות דחייה, או באמצעות שילוב הנורמות הקיימות ברפרטואר הקיים שלהם. קושי בהשתלבות מחדש עלול להוביל להתנהגות שנויות במחלוקת, כמו אלימות. אלימות עלתה כאשר נוצר קונפליקט בין נורמות כשפתרון הקונפליקט עלול להיות אלימות או סטייה אחרת. חשוב לזכור שהגירה אינה הסיבה היחידה לאלימות, וסיבות נוספות אפשריות כגון: שעמום, שימוש בסמים, תפקוד הורי לקוי וכו'.

מטרת מאמר זה היא לבחון ולהסביר כיצד עולים מתבגרים  ממדינות חבר העמים תופסים את הסיבה להבדלים בין השימוש בהתנהגות אלימה לעומת אי השימוש בה. המאמר מציג סיווג הנוגע להמשכיות וחוסר המשכיות של אלימות והתנהגות אלימה ומספק סיבות להתנהגויות אלו במדינה המארחת בהשוואה לארץ המוצא.

ממצאי המאמר

זוהו 4 קבוצות:

א. קבוצה אלימה בישראל ולא אלימה בברית המועצות.
ב. אלימים בשני המדינות
ג. לא אלימים בישראל, אלימים בברית המועצות
ד. לא אלימים בשני המדינות
הפרמטרים המאפיינים כל קבוצה היו כדלקמן:

1. זיהוי וקבלה של הבדלי נורמה;

(2) סיבות לשימוש באלימות או לאי שימוש באלימות ותפיסות כלפי אלימות.

3. תפיסות לאומניות/דתיות של העצמי.

(4) סיבות להגירה;

(5) מידת השליטה וההסכמה / מעורבות בהחלטה להגר;

(6) תהליך ההתאמה למדינה המארחת.

זיהוי וקבלה של הבדלי נורמה
קבוצה א' (אלימים בישראל ולא אלימים בברית המועצות) התייחסו להתנהגויות ישראליות כגון : רעשנות וקללות. במיוחד לקללות כלפי הורים. הם ציינו שקללות כלפי הורים (כגון: בן זונה) ברוסיה נחשבות כטאבו. בעוד שבישראל הם עניין פחות נורא.
קבוצה ב' ( אלימים בשני המדינות) התייחסו לתנאים בהם אלימות מקבלת לגיטימציה, בשל מגוון התנאים שימוש באלימות יכול בהחלט להיחשב כנורמה. ניתן לראות כי ברוסיה, שימוש באלימות היה לגיטימי , אם אחד הצדדים צודק , תוך סכסוך שהוביל לאלימות. בעוד שבישראל, אין תירוץ לשימוש באלימות כדי לפתור סכסוך, כלומר, אין לאלימות לגיטימציה. נוער שהשתייך לקבוצה זו דבק בנורמות שלמד בברית המועצות. (למשל: ילד יודע שלמורה אסור בישראל להכות אותו, אך הוא שקט בכל אופן , כי יש לו כבוד למי שמלמד אותו ). אמירות אלו בקבוצה זו לא נועדו רק בכדי להיות נורמטיביים אלא כדי לספק צורך בשליטה. "הם אלו שיחליטו כיצד להתנהג ומתי". כמה הבדלי נורמות היו לא פחות מבלבלים ומטרידים עבור הנוער העולה. למשל : בברית המועצות מקובל להכות בחזרה כלומר, נקמה נותנת לגיטימציה לאלימות. בשום מצב, אסור לפרט לדווח לרשויות על אלימות. בישראל לעומת זאת אין לגיטימציה לאלימות כנקמה ויש לדווח עליה לרשויות (למורה למשל ). הנערים היו מודעים להבדלי הנורמות אך העדיפו ללכת בדרך בה גדלו.
קבוצה ג' (לא אלימים בישראל , אלימים בבה"מ) נוער בקבוצה זו האמין בקבלת הנורמות של המדינה המארחת. (בין זאבים נבח כזאב...) התנהגות קבוצה זו הפוכה לקבוצות א' וב'.
קבוצה ד' (לא אלימים בשני המדינות) זיהו צדדים שליליים וחיובים בהבדלי הנורמות . כמו שאחד מהם אמר בראיון איתו: "כשאתה מתחצף אתה עושה מה שאתה רוצה וזו התנהגות לא טובה, מצד שני אתה יכול להסיר באופן זה את המכשולים שבדרכך. כלומר, לקבוצה זו הייתה השקפה מורכבת על סיטואציות, הם לא הסתכלו על העולם בשחור – לבן אלא יכלו לראות שני צדדים - חיובי ושלילי. מה שמעיד על בגרות רגשית.

סיבות לשימוש או אי שימוש באלימות
קבוצה א' לא מכירים בנורמות הישראליות והעדיפו לדבוק בנורמות העבר. למשל שימוש באלימות כנגד מישהו שמקלל את ההורים שלך נעשה בגלל הצורך לשמור על כבוד ההורים ומותר להשתמש בכל אלימות ואמצעי לצורך כך. מעניין לציין שהוריהם של הנערים לא היו בעד האלימות למרות שהוא נעשה כדי להגן על כבודם. אך למרות שהם ידעו את ההתנגדות של הוריהם לאלימות הם השתמשו בה בשביל לקבל קצת "אקשן".

לבחירה זו היו מספר סיבות:
הפגת המונוטוניות והשגרה היומיומית. ב. מרד נגד הדור הישן. לכן, האלימות הייתה פונקציונלית עבורם ונעשתה שכיחה.
קבוצה ב' לא רק ההתנהגות האלימה הייתה רציפה גם הסיבות להתנהגות האלימה היו רציפות בחלקן. ברוסיה הם היו אלימים בגלל אנטישמיות ובישראל בגלל שנאה בין עדתית. כלומר, אחת הסיבות הרציפות הייתה גזענות. אחרים ציינו שלאלימות "ערך חינוכי" כיוון שאדם שמכה פעם אחת עלול להכות פעם שניה. התנהגות זו מלמדת שההתנהגות שנרכשה בסוציאליזציה הראשונית במדינת המקור לא הוחלפה. ולא נערכה הטמעה בין מערכת הנורמות המקורית והחדשה.
קבוצה ג' קבוצה זו התנהגו באלימות רק במסגרת הגבולות המקובלים בחברה החדשה . כלומר, הם לא יכלו לזהות את ההבדלים בין הנורמות ובשל כך התנהגותם הייתה מותאמת לתרבות החדשה. קבוצה זו מתארת שאלימות ברוסיה היא חלק מהתרבות ושהם עצמם היו שותפים לכמה אירועים אלימים שם, כחלק חשוב מתהליך הגדילה וההתפתחות. אדם לומד שרוע שמבוטא על ידי אלימות הוא חלק מהחיים. ובתת ההכרה המסר הוא שחשיפה לאלימות משפרת עמידות לחיים.
קבוצה ד' תת קבוצה זו העבירה את המסר שמאפיינים אישיים יכולים לשמש גורמי בלימה נגד אלימות. למשל חלקם סיפרו שגם כאשר היו שם, בברית המועצות הם לא השתתפו באירועים אלימים, כלומר הם לא יהיו אלימים בכל מקום שהם חיים. בנוסף, חלקם דיברו על חינוך של הורים נגד אלימות.

  • תפיסות לאומניות או דתיות של העצמי

קבוצה א' בקבוצה זו התפיסה שלהם את עצמם הייתה בעיקר רוסית, השייכות שלהם למדינת ישראל נתפסה רק כמשפטית ופונקציונלית. לא היה לה קשר עם אידאולוגיה או הזדהות לאומית (ציטוט : "זה כמו שדג נולד באיזה מקום הוא יכול לנוע במורד הנהר, אבל תמיד הוא יהיה שייך למקום שנולד" נולדתי ברוסיה אני רוסי גם אם אני עושה קוצים בשיער כמו ישראלי"). קבוצה זו בדיוק כמו הדג לעיתים נאלץ לשחות נגד הזרם  הנערים האלה הרגישו רוסים.( כאן אני מרגיש כמו אורח, שם אני מרגיש בבית). ההבדל בין להתגעגע למקום , לבין להמשיך לכנות אותו הבית שלך , מאפיינת תחושה של עקור ,שלא נפתרת על ידי שינויים פרגמטיים כגון: היכולת לעבוד. בניסיון לפתור את המתח בין הזהות הרוסית והזהות הישראלית שלהם, לעיתים הם הגדירו את עצמם באופן כללי כמו: "אני שייך לאנושות".

קבוצה ב' בקבוצה זו הם הציגו משהו נואש , חוסר נוחות גם עם ארץ המקור וגם עם הארץ המארחת. "אני לא יודע מה קורה , כאן אני מרגיש לא טוב, אבל גם שאני חוזר לשם אני לא מרגיש שייך". הניסיון של העקירה מארץ המוצא גרם להם להרגיש כאילו בשטח הפקר. לדוג' לגבי החגים. הם מרגישים  קצת חגיגיות בסילבסטר ולא מרגישים שום דבר כלפי החגים הישראלים "זה בדיוק כמו כל חג של כל דת אחרת". כלומר, שום מקום לא מהווה בשלמות בית.

עם זאת הם הרגישו צורך להגן על הזהות הרוסית שלהם. לגבי חלקם, כאשר הצליחו להזדהות עם היהדות שלהם נפסקה האלימות. ("התחלתי להרגיש יהודי , כשהייתי בצבא והבנתי שהמדינה שלנו היא דבר קדוש ואני רוצה להגן עליה").

קבוצה ג' זהו את עצמם כיהודים ולא כישראלים, בגלל שהם לא הצליחו לדבר עברית, או לא הצליחו להבין את מנהג המקום. עם זאת הם מצאו את מקומם בארץ והם רוצים לגור בה. זה משאיר את האפשרות להיות מחובר לישראל פתוחה, בניגוד לכמה בני נוער אלימים שבחרו להדגיש את הזהות הרוסית שלהם כשהיו מאוכזבים מהתרבות, או כשלא הרגישו צורך להתערבב. עוד תיאור של גיבוש הזהות שלהם היה תהליכי, הם תיארו מעבר הדרגתי מזהות אחת לגיבוש שני הזהויות. (למשל במשחק כדור רגל הוא היה קודם כל רוסי אבל במשחק שלא נגד רוסיה הוא היה ישראלי. וכאשר מישהו ניסה לקרוא תגר על הזהות הישראלית שלהם, הם אמרו שהם יהודים). קבוצה זו התמודדה עם קונפליקט שני הזהויות דרך בגרות והבנת המורכבות ולא דרך עוינות (למשל: " הלכתי לבקר ברוסיה, והתגעגעתי לישראל" מציין בעיני החוקרים אופטימיות ושאיפה להשתלב בארץ, יותר מאשר כעס ועוינות).

קבוצה ד' נוער זה נטה להיות רגיש לניואנסים שונים של הביטי תרבות ולא לראות הכול בשחור לבן. ( לדוג' אחד אמר: תלוי למה אתה קורא ישראלי , מהיבטים שליליים של צעקנות וכו' אני לא ישראלי, אבל מההיבטים החיובים כמו שמירה על התרבות ,עזרה לזולת אני מניח שאני ישראלי). גם בקבוצה זו העדיפו להגדיר את עצמם יהודים ולא ישראלים. הם הפגינו אכזבה כאשר כינו אותם רוסים והביעו רצון להתחבר לזהותם ישראלים דרך מאפיינים חיוביים.  

  • סיבות להגירה

קבוצה א' וקבוצה ב' נתנו סיבות די דומות להגירה, סיבות פרגמטיות כגון: צפייה של ההורים שלהם לחיים טובים יותר עבור ילדיהם ( למשל ,אחד מהם ציין את העובדה שלימודים באוניברסיטה בברית המועצות לא בהכרח הובילו לעבודה ואילו בישראל יש יותר אפשרויות והמערכת פחות מושחתת). כאשר קבוצות אלו כבר הזכירו ציוניות , היא לא עמדה בפני עצמה אלא בקשר להתנהגות אנטישמית שחוו בברית המוצעות, יחד עם סיבות כלכליות וחוסר ערך לחיי אדם. נקודה בולטת הייתה שזהותם היהודית נכפתה עליהם ולא נבעה מבחירה. סיבות אלו נדמו פקטור חשוב בשוני בין הקבוצות הבאות שלא השתמשו באלימות בישראל.

קבוצה ג' וקבוצה ד': הסיבות היו בעיקר ציוניות וניכרה האמונה שבשביל יהודי, חיים טובים יכולים להיות רק בישראל. צוינו גם סיבות פרקטיות אך הן לא היו העיקר. כמו כן בלטה הזהות היהודית בקרב קבוצות, בהיסטוריה האישית והמשפחתית שלהם ובקשרים המשפחתיים שלהם לארץ. המסורת והשפה שלהם הפכו את ההגירה לתוצאה בלתי נמנעת של תהליך ארוך ומתמשך.

  • מעורבות בהחלטה להגר

קבוצה א' וקבוצה ב' חוו ברובם חוסר שליטה ברמות שונות, בנוגע להחלטה להגר. (לקחו אותי ולא רציתי להגיע, הייתי רק בן 12, אף אחד לא התייעץ איתי וכו') . נצפתה נטייה להפוך את הילדים לאובייקטים, לא רק שההחלטה לא נשקלה יחד עם הילד אלא דברים "נעשו לו" כמו לחפץ ולא כמו ישות בעלות רצון עצמי. בנוסף, היו מקרים שהבעת הרצון להגר הייתה חסרת משמעות בשל גילו הצעיר של הילד. כלומר, הילד הבין שהוא עובר לארץ בעלת צביון שונה, בפועל הוא לא באמת הבין את המשמעות של העניין בשל גילו הצעיר. לחלקם הייתה שליטה מינימלית בחלקים מסוימים של ההגירה, גם אם לא השפעה מלאה על ההחלטה להגר (למשל אחד הנערים בכה בילדותו ולא הבין למה אביהם לא מצטרף אליהם ולבסוף האב נעתר לתחנוניו והיגר איתם יחד).  

קבוצה ג' וד' חוו שליטה בנוגע להחלטה להגר, כלומר, הייתה להם יכולת להשפיע על ההחלטה כפי שאחד מהם ציין " אם הייתי מתנגד לא היינו מגיעים לישראל". הנערים הביעו ביטחון מלא בהשלכות ובהשפעות של ההגירה לישראל. לחלקם הייתה דעה קודמת בנוגע לארץ בעלת שורשים בהיסטוריה האישית שלהם. בגלל קרובי משפחה אחרים.  ("תמיד ידעתי שאני יום אחד אהגר לארץ, אח שלי היגר לארץ כשהייתי בן , 6 .. למדתי בבית הספר דתי ולא הרגשתי בנוח שם ,רציתי לנסות איך זה בישראל") .

  • תהליך החברות וההיטמעות בישראל

קבוצה א' ההסתגלות לישראל נעה מתחושת כישלון המוסברת על ידי גורל וחלומות מנופצים דרך  הטלת האחריות לכישלון על אחרים. ועד הצלחה בהיטמעות למרות הקשיים.  ("לא הייתה לי הדרכה, אף אחד לא אמר לי תעשה כך או אחרת" התבטא אחד הנערים. לאותו נער היה חלום לא מציאותי להיות טייס, למרות עברו הפלילי והוא האשים את אמו ואת המערכת , שלא סללו לו אתה הדרך להצלחה). חלק מהנערים תארו תהליך של שינוי אחרי התערבות מקצועית במצבם בעקבות התנהגות אלימה – מה שהוביל להפסקת האלימות. ("הרבה אנשים עזרו לי כשעמדתי למשפט , היה לי עורך דין טוב מטעם המדינה וקצינת מבחן נחמדה. היה שוטר שעזר לי לדבר בשם עצמי ולהבין למה נעצרתי, אנשים אלה גרמו לי לחשוב הרבה על מה שעשיתי"). כלומר, המבוגרים שעזרו לא עזרו רק בהקשר של צרכים אובייקטיביים אלא גרמו לנערים להיות רפלקטיביים כלפי התנהגותם, בגלל תחושת הביטחון שעוררה בהם עזרת המבוגר.

קבוצה ב' תהליך ההסתגלות בעבורם היה מסע כבד שהצריך כוח פנימי וההערכה עצמית גבוהה כדי להתגבר על האיבה שהופנתה כלפיהם כאינדיבידואלים וכחברים בקבוצה אתנית ( "היה קשה בבית הספר כולם שנאו אותי אבל זה בסדר יש לי אגו חזק"). אלימות הוזכרה כטכניקת הסתגלות , המאיימת בפני פרובוקציה וכן מאפשרת הגנה עצמית והישרדות . כמו כן הם תארו הסתגלות כלמידה של המנטליות הישראלית על מנת להבין את דרכי החשיבה של הנערים בארץ המארחת ולהתאים את עצמם אליהם.

קבוצה ג' מאופיינים באחריות להסתגלות ולהסתגלות טובה אפילו. ("אחרי חצי שנה של בלבול או שאתה לוקח את עצמך בידיים או שאתה נשאר ככה לכל החיים, הייתי חייב להוכיח לעצמי שיש לי מקום"). נערים בקבוצה זו הבינו את הדחיפות של יצירת מקום לעצמם ולהתאים אותו אליהם. אחד הדרכים של ההסתגלות היה לההפך להיות "חוצפן" - לדבר ישירות לענות בחזרה דרך זו היא אחת מדרכי ההתנהגות המובנים אצל צעירים מקומיים. ברגע שהם החלו להשתמש בחוצפה הם ראו עצמם כישראלים והתאימו את עצמם גם לחובות הנובעות מהמעמד כמו : גיוס לצבא.

קבוצה ד' כמו אלה בקבוצה ג' הסתגלו יפה והרגישו שהתבגרו בשל חווית ההגירה ,הם הביעו שמחה בשל ההסתגלות המהירה (אחד מהם השתמש במטאפורה של דג השוחה בנהר בשביל לציין, שהחוקים והנורמות החברתיות בישראל נהירות לו למרות השונה מארץ המוצא ולכן הוא הסתגל בצורה מהירה").

סיכום דיון ומסקנות

עקירת משמעות מתרחשת במהלך הגירה כאשר אדם מרגיש הפרעה ביחס לביתו או לעניינים החברתיים והאישיים הנוגעים לביתו. כמו שציין מריס: עקירת משמעות יכולה להיתפס כהפרעה באינטגרציה מחדש, כאשר כללים והתקשרויות צריכים להיקבע ולהבנות מחדש על מנת לשמר המשכיות של העצמי. ארבע הקבוצות אליהן חולקו הנערים במאמר יכולות להיתפס גם כדרכים השונות שלהם להתמודדות עם עקירת המשמעות.

  • כאשר משווים בין הקבוצות האלימות (א' וב') והקבוצות הלא אלימות (ג' וד').ניתן למצוא הבחנה ברורה ביניהן בהקשר לשיפוט והשליטה שלהם במציאות. הקבוצות הלא אלימות חוו שליטה בנוגע למציאות כפי שמשתקף בתחושת השליטה שלהם בעלייה לארץ, היו להם סיבות אידיאולוגיות לעליה לארץ ורובם הסתגלו יפה. כאשר הם דווחו על תחושת עקירה, במובן של חוסר השתייכות לאף מקום , זה היה כשלב מעבר עד ההסתגלות וצוין כמרכיב חיובי. סביר שאידאולוגיה מהווה גורם מגן מהתנהגות סוטה אצל נערים אלו. במחקרים קודמים נמצא לגבי נערים עם מאפיינים הדומים לאלו של קבוצות ג' וד' שהיו להם דעות חיוביות כלפי הארץ שקבלה אותם מארץ המקור אך תחושת ההזדהות החזקה יותר הייתה כלפי ארץ המקור. ביחד עם תחושת השליטה נערים אלו חוו את המציאות כרצף מתמשך המספק מגוון של הזדמנויות כפי המתבטא בדרך שבה הם תפסו את עצמם , רוב הנערים הלא אלימים תפסו את עצמם כיהודים בזמן שהשאר תפסו את עצמם כישראלים ו/או רוסים.  

לעומת זאת, הקבוצות האלימות הביעו תחושת שליטה נמוכה במציאות כפי שמתבטא במעורבותם בהחלטה להגר. רובם הגרו מסיבות פרגמטיות, או מתוך פחד מאנטישמיות ,סיבה המגדירה אותם כפליטים ומורידה את הסבירות של קבלת הנורמות בארץ המארחת. כמו כן רובם ציינו קשיים הסתגלותיים.

הקשר בין איבוד שליטה לשימוש באלימות מבוסס היטב. ומשמש כדרך להסביר אלימות בקרב בני נוער שחוו חוסר שליטה חלקי או מלא בהקשר להגירה, כלומר, השימוש באלימות הוא דרך אחת ליצר שליטה או פסאודו - שליטה בחייהם. בשל חוסר השליטה בחייהם בני הנוער האלימים תפסו את המציאות בצורה דיכוטומית המתבטאת בתפיסה שלהם את עצמם כרוסים או כ-לא רוסים ולא ישראלים , תוך שהם מצביעים על ספקטרום צר של אפשרויות. נערים אחדים מקבוצה ב' שלא הרגישו שייכם לשם מקום (רוסיה או ישראל) מחזקת ממצאים קודמים המקשרים חוסר בזהות להתנהגות אלימה. תחושת ה"כלום" משאירה בן אדם עם הרגשה נפשית של אדם ללא ארץ ויכולה להוביל להתנהגות סוטה. בקבוצה ב' תחושת חוסר השייכת יכולה להסביר את שימושם בהתנהגות אלימה כמבטאת איזושהי המשכיות . לפחות בדרך המוכרת להם בפתירת קונפליקטים.

  • השימוש בהתנהגות המשכית, הן בקבוצה ב' והן בקבוצה ד' (תרשים בעמוד 332). הוסבר על ידי סיבות אישיות כמו: חינוך של הורים ומאפייני אישיות . ואילו חוסר המשכיות התנהגותית של קבוצות א' וג' הוסברה על ידי סיבות חברתיות כמו הבדלי נורמות. סיבות אישיות נראו ממושכות ומאופיינות בנחישות. מאשר סיבות חברתיות שנראו פחות המשכיות ונקבעו על ידי אחרים.

  • ההבדל בין קבוצה א וב' נקשר לעמדות הוריות כלפי אלימות כתגובה לגיטימית לאלימות. בקבוצה א' הנטייה להשתמש באלימות למרות עמדות ההורים יכולה להיות מוסברת כביטוי של עקירת משמעות. בקבוצה ב' הילדים קבלו עידוד מהוריהם להשתמש באלימות בשתי הארצות בכדי להגן על עצמם ומעמדם החברתי. ממצא זה מחזק ממצאים קודמים לגבי השפעת עמדות ההורים על התנהגויות אלימות של ילדיהם.

  • קבוצה ד' הסבירה שהתכונות ההסתגלותיות שלהם מנעה מהם להתנהג באלימות גם בישראל ובברית המועצות ותארו את ההגירה כהגעה הביתה, שבשליטתם ולא כעקירת משמעות

  • קבוצה ג הסבירה כיצד הם זיהו הבדלי הנורמות וכיצד העדיפו לאמץ אותם מאשר את אלה של ברית המועצות. ובכך הצביעו על העובדה שהם מקבלים מגוון רחב של דעות. השילוב בקבוצה זו של זהות יהודית חזקה וקבלת הנורמות יכולה להיתפס כקשר חזק לישראל כאומה, שאפשרה להם להרגיש תחושת משמעות, יותר מאשר עקירה. ממצא זה יכול להיות מושווה לקשר חברתי חזק המושג באמצעות נישואים טובים אצל אנשים שעזבו את התנהגותם האלימה.

  • מגבלות המחקר: א. ההשלכות של המחקר הן רק לנערים עצמם , אפילו התרחבות לפרספקטיבה של הוריהם תוביל להבנה טובה יותר של חווית ההגירה, בנוגע לקשר שלהם עם ילדיהם ועמדותיהם כלפי אלימות  ב. חוסר בקבוצת ביקורת לא מאפשר למצוא סיבות ייחודיות למהגרים בשימוש באלימות. ג. שימוש בעולים מכל מיני ארצות היה מאפשר לפתח כלי רגיש תרבות, במדידת עקירת המשמעות בקרב עולים.

  • השלכות יישומיות : הפרמטרים שזהו במחקרים יכולים להוות כלי בזיהוי עקירת משמעות בקרב עולים. בנוסף, ממצאי המחקר זה מעידים עד כמה חיוני ליצור הזדמנויות עבור עולים המאפשרות להם תחושת השתייכות לארץ המארחת ולהפוך אום מעורבים בקבלת החלטות הרות גורל בעבורם. מה שיכול להגדיל את תחושת היעילות העצמית שלהם ויציבות העצמי.    

מקורות:

 

Continuity and Discontinuity of Violent and Nonviolent Behavior: Toward a Classification of Male Adolescent Immigrants from the Former Soviet Union in Israel

ילנה צ'רבץ 

 

קו ער"ן בשפה הרוסית:  http://www.ivolunteer.org.il/?CategoryID=734&ArticleID=5272

 

עמותת סל"ע - ייעוץ נפשי לעולים חדשים <

 

Google

טיפול פסיכולוגי בשפה הרוסית
Rated 5/5 based on 8 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, <spanitemprop="addressRegion">ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552
Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

המלצה על פסיכולוג בתל אביב


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





חדשות ועדכונים

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר ממוקם בתל אביב ובקליניקות עמיתות בכל הארץ

רח' יגאל אלון 157

תל אביב, 6745445 

972-3-6031552

 info@tipulpsychology.co.il