מכון טמיר לפסיכותרפיה
ההיסטוריה של בולימיה והטיפול בה
הפרעות אכילה בכלל ובולימיה (זַלֶּלֶת) בפרט, קיימות מאות שנים ותועדו ברחבי העולם.
מלבד הפרקטיקות הרפואיות האכזריות שבוצעו לנפגעי נפש בימי הביניים, בולימיה נחשבה למחלה גופנית שנגרמת בעקבות מצב רפואי כלשהו.
הפסיכולוג פייר ז׳נה, פורץ דרך באבחון ובטיפול בבריאות הנפש, החל לדון בסימפטומים של בולימיה בראשית המאה העשרים, בספרו "Obsessions et la Psychasthenie", בו תיאר 4 אישה שעסקה באכילה כפייתית בסתר.
התיעוד הקליני הראשון של בולימיה פורסם במאמר מ-1979, אותו כתב הפסיכיאטר האמריקאי ג׳רלד ראסל.
ראסל הציג מחקר על התופעה של אכילת יתר והקאות יזומות בקרב סטודנטיות מאוניברסיטאות וקולג׳ים בצפון אמריקה, וטבע לראשונה את המושג בולימיה נרבוזה.
מהי בולימיה?
בולימיה נרבוזה היא אחת מהפרעות האכילה השכיחות ביותר.
היא מתאפינת באכילת זלילה (בינג׳) ולאחריה טיהור.
אכילה מוגזמת מתייחסת לאכילת כמות גדולה של מזון תוך פרק זמן קצר וטיהור מתייחס לניסיונות להיפטר מהמזון שנצרך ונעשה על ידי הקאה יזומה או נטילת חומרים משלשלים.
מאמצים אחרים לרדת במשקל עשויים לכלול שימוש בתרופות משתנות, ממריצים (כמו ריטלין), צום מים או פעילות גופנית מוגזמת.
רוב המתמודדים/ות הסובלים מבולימיה הם בעלי משקל תקין.
במאמר זה נסקור את האבחון, הסימפטומים, ההסברים השונים להפרעה, שיטות הטיפול ומחקרים עדכניים:
בולימיה נרבוזה לפי ה- DSM-5
אפיזודות חוזרות של התקפי זלילה המאופיינים על ידי:
אכילת כמות גדולה של אוכל תוך פרק זמן קצר.
תחושת חוסר שליטה באכילה בעת הבולמוס.
אם האבחון נעצר בקריטריון פירוש הדבר שמדובר בבינג' (הפרעות זלילה, BED) אך ה-DSM ממשיך גם לקריטריונים הבאים:
התנהגות מפצה למניעת עליה במשקל לאחר התקפי האכילה. הקאה מהווה כ- 80% מההתנהגויות המפצות.
לפחות פעם בשבוע בממוצע במשך 3 חודשים. במהדורת DSM הרביעית האבחנה הייתה מחמירה יותר- פעמיים בשבוע במשך 3 חודשים. המהדורה הנוכחית מקלה בקריטריון, מה שאומר שקבוצת המאובחנים גדלה.
תפיסת צורת הגוף והמשקל משפיעה על הערך העצמי. אצל כולנו יש קשר בין דימוי הגוף לבין הדימוי העצמי אבל לא תמיד זה משהו מהותי כמו אצל המתמודדים עם בולימיה.
שלילה של אנורקסיה נרבוזה.
אפידמיולוגיה
מבחינת שכיחות באוכלוסיה הכללית, 2% עד 4% סובלות מההפרעה, והיא שכיחה יותר מאנורקסיה.
קיים קשר אמיץ בין בולימיה לאנורקסיה:
כ-50% מהמאובחנים/ות עם בולימיה דיווחו עם הזמן גם על סימפטומים של אנורקסיה וכ-50% מהלוקים בבולימיה התמודדו בעברם עם אנורקסיה.
בולימיה נרבוזה יכולה אמנם להתרחש בכל גיל, אך נוטה לפרוץ בגיל ההתבגרות המאוחר או בבגרות המוקדמת.
הגיל הממוצע לפריצת בולימיה הוא 18, כך על פי המכון הלאומי לבריאות הנפש.
האם בולימיה היא התמכרות?
בולימיה היא הפרעת אכילה הרסנית, וכפי שראינו, היא עלולה להוביל לבעיות גופניות ופסיכולוגיות.
בדומה למכורים, הסובלים מההפרעה חווים אובדן שליטה באכילה.
בנוסף, מבחינה סטטיסטית, קיימת הסתברות גבוהה יותר שיפתחו התמכרות לסמים או לאלכוהול.
טענה נפוצה אצל מטפלים בהפרעות אכילה, היא שבולימיה מבטאת "ניסיון כושל" להגיע לאנורקסיה והעובדה שרבות מהסובלות ממנה עם הזמן מאובחנות עם סימפטומים אנורקטיים מחזקת טענה זו.
שיעורי הישנות לבולימיה הם גבוהים למדי:
על פי נתונים סטטיסטיים, 31-44% מהבולימיות חוות הישנות של ההפרעה בשנתיים הראשונות להחלמה.
סיבוכים גופניים ונפשיים של בולימיה
תפקוד קוגניטיבי לקוי
מחזורים של זלילה והיטהרות לפחות פעם בשבוע
רפלקס הקאה מוחלש וקושי לבלוע
קרעים בוושט
סיבוכים של מערכת העיכול כמו עצירות
אובדן תפקודי מעיים
דימום מדרכי העיכול
ריפלוקס חומצי
קרע קיבתי וצניחה רקטלית
אמנוריאה (וסת לא סדירה)
אי-פוריות
לידה מוקדמת או במשקל נמוך
סיבוכים דנטליים כמו חורים בשיניים
רגישות קיצונית בחניכיים
אובדן אמייל
סיבוכים אופטלמולוגיים (בעיניים), כמו קרעים בכלי דם או היפרדות רשתית
התייבשות כרונית וחוסר איזון אלקטרוליטי
דלקת בלבלב
הפרעות בקצב הלב
חולשה
רגזנות
אי סדירות הווסת
קשיים להיכנס להיריון
כאב גרון כרוני
נפיחות בבלוטות הרוק
יבלות על האצבעות (בעקבות דחיפת היד לגרון)
התרחבות הקיבה
סיכון מוגבר לאובדנות
האם בולימיה משפיעה לרעה על הריון?
בגדול, נשים בולימיות יכולות להרות וללדת בצורה תקינה.
חשובה תמיכה שוטפת של מומחים צוות רב-מקצועי, לפחות פסיכיאטר/ית וגניקולוג/ות, בכדי לעמוד בהצלחה באתגרי תהליך הפוריות.
תכנון קפדני, טיפול רפואי טוב לפני הלידה ותמיכה פסיכולוגית יכולים להבטיח כניסה רכה ובריאה של התינוק לעולם.
יחד עם זאת, חשוב שמתמודדות עם בולימיה ובני/ות זוגם יידעו שהם עלולים להיות בסיכון גבוה יותר לסיבוכים טרום לידתיים בהשוואה לנשים ללא הפרעות אכילה.
לדוגמא, הקאות יתר בהיריון (hyperemesis gravidarum) או בחילות והקאות בלתי נשלטות, עלולות להוביל להתייבשות קשה שדורשת תמיכה רפואית ויכולה ליצור אי נוחות קיצונית במהלך ההריון.
אטיולוגיה - מהם גורמי הסיכון לבולימיה?
גורמים ביולוגיים
המודל הביולוגי דומה לאנורקסיה, נמצא שיש קשר בין ירידה בכמות הסרוטונין בעיקר באזור ההיפותלמוס לבולימיה.
הטענה היא כי סרוטונין אחראי גם לוויסות תחושת השובע והתיאבון ולכן ירידה בכמותו במערכת העצבים פוגעת ביכולת של וויסות כמות האוכל.
מחקרים קליניים מלמדים כי גם לאחר טיפול יעיל בבולימיה, כמות הסרוטונין נותרת פחותה אצלם ביחס למי שלא סבלו מעולם מבולימיה.
בנוסף, נמצא שאם מפחיתים את כמות הסרוטונין באזור ההיפותלמוס במודלים של בעלי חיים נוצרת בהדרגה התנהגות דומה לבולימיה.
גם בעיות הורמונליות עשויות לתרום להתפתחות ההפרעה.
גורמים תורשתיים / גנטיים
קרבה משפחתית למתמודד/ת, כמו הורה או אח עם הפרעת אכילה, מגבירה את הסיכוי לפיתוח הפרעה.
גורמים פסיכולוגיים
מה שבולט אצל המתמודדות/ים הוא דימוי עצמי שלילי וחוסר יציבות רגשית, הכוללת בתוכה אימפולסיביות.
מחקרים הראו כי נשים המתמודדות עם בולימיה מדווחות על שיעורים גבוהים יותר של התעללות מינית בילדות בהשוואה לנשים שאינן סובלות מההפרעה.
המעגל האכזרי של בולימיה
אצל בולימיות ובולימיים יש מצד אחד רצון לשמר דימוי גוף וסטנדרטים של מראה גוף חיצוני אופטימליים, מה שמבוקר באמצעות מניעת אכילה והרעבה עצמית, אלא שכאשר פורץ התקף הזלילה, מגיעה תחושת אשמה וחוזר חלילה - שוב הדימוי העצמי השלילי שמוביל לרצון לתקן את הגוף באמצעות דיאטה יומיומית ובעקבותיה הזלילה.
כניסה למעגלי דיאטה, שמתאפיינים בירידה במשקל ואז חזרה לבייסליין, עלולה להוות סמן לפיתוח הפרעת אכילה בולימית.
לרוב, המעגל מתחיל במחשבות על הימנעות מאוכל, דרך חוסר יכולת לעמוד בפני הדחף הטבעי לאכול ולאחר מכן ההתקף הבולימי.
דפוס משפחתי
ניתן לראות במשפחות של סובלות מבולימיה רמת לכידות נמוכה וריחוק ניכר בין בני המשפחה (תופעה הפוכה מהמשפחה האופיינית של סובלות מאנורקסיה).
גורמים חברתיים ותרבותיים
חיים בתרבות ששופטת את חבריה דרך המראה החיצוני של חבריה.
משקל מהווה ״כרטיס כניסה״ לקבוצות אטרקטיביות בגיל ההתבגרות.
עיסוק בספורט תחרותי
פעילויות ספורטיביות תחרותיות, שמתגמלות נשים ובנות נוער על היותן רזות - כמו ריקוד, החלקה על קרח, רכיבה על סוסים, פיתוח גוף, התעמלות, היאבקות ודוגמנות - כולן מוכרות כגורמי סיכון בולימיה.
הזיקה בין בולימיה לבין הפרעת אישיות גבולית
בנות שסובלות מבולימיה בתחלואה נלווית עם הפרעת אישיות גבולית מפגינות במקרים רבים התנהגות אימפולסיבית, עם קשיים מתמידים בוויסות הרגשי.
כדי לאבחן הפרעת אישיות גבולית נדרשים סימפטומים נוספים, ביניהם שינויים קיצוניים במצבי הרוח, קשיי זהות ויחסים אמביוולנטיים עם הסביבה, אבל הנטייה לאימפולסיביות מהווה מכנה משותף בין שתי ההפרעות.
טיפול פסיכולוגי בבולימיה
שילוב של טיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי, בעיקר טיפול CBT עם נוגדי דיכאון, נמצא מאוד יעיל לטיפול בבולימיה.
מחקרים לגבי הפרוגנוזה של ההפרעה מלמדים כי מחצית מהבולימיות מחלימים לחלוטין אחרי 10 שנים של טיפול.
הנה חלק משיטות הטיפול מבוססות המחקר בהפרעה בולימית:
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) נמצא יעיל מאוד להתמודדות עם בולימיה. בטיפול CBT מנסים המטפל והמטופל לזהות ולשלוט את הסימנים המקדימים להתקפי הבינג' והרגלי הזלילה. העבודה הטיפולית מתמקדת בניסיון לשנות את הרגלי האכילה של המטופלים. הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי בבולימיה מתמקד ישירות בחיי המתמודדות, דרך שימוש בטכניקות להפחתת סטרס והבנת מחשבות מטרידות ולא-רציונליות שמביאות להתקפי הזלילה והפעולות המפצות, שזיהוי והתמודדות עמן יכול להביא לשינוי ההתנהגות ואף להחלמה. עלות טיפול פסיכולוגי בבולימיה במכון טמיר היא 320-380 ש״ח.
טיפול קבוצתי - מה שצובע את האישיות של בולימיים זה תחושת בושה שמהולה בהסתרה, שפחות נוכחת באנורקסיה. טיפול קבוצתי בבולימיה עוסק בדימוי העצמי והפחתת הצורך להשיג שליטה מלאה במראה הגוף. הנוכחות של מטופלים אחרים שסובלים מבעיה דומה מקל מאוד ומעניק תחושת אוניברסליות למתמודדות עם בולימיה. התמיכה וההכרה ההדדית רבת-ערך בטיפול בהפרעה זו.
פסיכותרפיה דינמית – טיפול בגישה דינמית מתחקה אחר התהליכים הלא מודעים שמצויים בבסיס ההפרעה. הנחת העבודה היא שהאכילה וההיטהרות מחליפות משענת רגשית פנימית שנעדרת אצל מתמודדים/ות עם בולימיה. דרך היחסים בין המטפל למטופל במרחב הטיפולי מאפשר צמיחה נפשית שהתפתחותה הטבעית השתבשה. משבוע לשבוע נרכשת ההבנה שלהתנהגות הבולימית יש הקשר וזיקה רגשיים, והטיפול מציע אלטרטיבה של יחסים מציאותיים מתקנים, שבהמשך הופכים למערכות יחסים בריאות בחיי המטופל.
תרופות נוגדות דיכאון - בולימיה נרבוזה מקושרת לרוב לסימפטומים דיכאוניים, ועד כה חלק משמעותי מהטיפול בתסמונת נעשה באמצעות תרופות אנטי- דכאוניות, שהוכחו כבעלי השפעה מיטיבה על הסובלים מבולימיה. ישנם קווי דמיון באפיונים הפיזיולוגיים של שתי ההפרעות: הן אצל הסובלים מדיכאון והן אצל הסובלים מבולימיה ניתן לזהות חסר בכמויות הסרוטונין במוח. שתיהן גם קשורות לאותו אזור בקורטקס הקדמי, אשר אחראי לוויסות האכילה ונמצא כפגוע אצל הסובלים מדיכאון.
פסיכותרפיה בינאישית לבולימיה נרבוזה - טיפול בגישת IPT מתמקד בהבנת תרומתם של גורמים בין אישיים לסימפטומים של בולימיה נרבוזה. המטפל והמטופל חוקרים, מזהים ומשנים דפוסים בינאישיים לא מסתגלים וככל שמתפתחים בטיפול דפוסים בינאישיים אדפטיביים יותר, תסמיני בולימיה נרבוזה פוחתים. הטיפול מתמקד תחילה בהגברת המודעות לאופן בו גורמים בין-אישיים קשורים לתסמיני בולימיה נרבוזה. לאחר מכן מתגייסים המטפל והמטופל להתיר קונפליקטים ובעיות מעולמו הבין אישי של המטופל. לבסוף מוערכת ההתקדמות ונבחנות הדרכים בהן המטופל יוכל להתמודד ביעילות עם קשיים בין אישיים בעתיד.
שיטות טיפול וייעוץ תזונתי
תכנית למשקל בריא לבולימיה נרבוזה (The Healthy Weight Program for bulimia nervosa) - שיטת טיפול קבוצתי זו שנויה במחלוקת ביעילותה. היא מורכבת מ-6 פגישות שנועדו לסייע למטופל הבולימי לרכוש ולתרגל אסטרטגיות של בקרת משקל שאינן מציבות את אותן מחויבויות גופניות ופסיכולוגיות של פיצוי, כמו טיהור, צום, פעילות גופנית מוגזמת והקאות). אסטרטגיות בריאות יותר אלה כוללות שינויים בתזונה והגברת פעילות גופנית להשגת מאזן אנרגיה שלילי. בניגוד לטיפול CBT לבולימיה, הגישה אינה מערערת על המשאלה לגוף אידיאלי ודקיק וההתנהגויות שמאיפיינות את ההפרעה אינן מאותגרות ישירות, חינוך פסיכולוגי תזונתי ניתן במסגרת הטיפול תוך זיהוי ומיקוד הבחירות התזונתיות של המטופל.
טיפול תזונתי אישי עם דיאטנית, בו מתכננים תוכניות לארוחות מסודרות, מזהים ומסמנים מה הכי נכון לאכול וממה להימנע, לפתח רגשות חיוביים יותר כלפי אוכל, לנהל משקל בצורה מאוזנת ומבוקרת ללא התנהגויות מטהרות וללמוד כיצד לשמור על תזונה מאוזנת ובריאה.
בולימיה - תיאור המקרה של מאיה
מאיה היא סטודנטית בת 26, לקראת סיום התואר הראשון באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. יש לה ממוצע ציונים טוב והיא מתכננת להשתלב בשוק העבודה בסתיו הקרוב. בתהליך ההערכה הראשונית במפגש עם עידית הפסיכולוגית הקלינית, היא אומרת שהיא חושבת שהיא ״שמנה״ ושהייתה לה מודעות עצמית לגבי גופה כבר מאז כיתה ו׳, תקופה בה גם קיבלה לראשונה את הווסת והתפתחו שדיה, מוקדם יותר בהשוואה לבנות כיתתה.
היא הוקנטה בשל הצורך ללבוש חזייה וזוכרת שחשה ״שמנמנה, גדולה מדי, ופשוט רוצה להיות קטנה כמו אחותי הצעירה ממני״.
מאיה החלה בדיאטה בכיתה ז׳, כשהיא מצייתת לחוקים קפדניים במשך שבועות (למשל, היא זוכרת דיאטה שהתבססה על פירות בלבד), ולאחר מכן ביצעה מעבר למה שהיא מכנה ״שבועות רעים״. בזמנים הללו, היא נהגה להצטייד בחטיפים ולאכול אותם מאוחר בלילה בחדר השינה שלה. הוריה החלו לדאוג וניסו להגביל את הדיאטה שלה, מה שהוביל לאכילה ״נורמלית״ למראית עין במהלך היום ולזלילת חטיפים שהחביאה בחדרה בלילות, בעיקר כאשר חשה עצובה, בודדה או כועסת.
מאיה פיתחה הרגל של אכילה לשם שיפור ההרגשה – הקלה שהייתה זמנית בלבד, שכן חוותה בושה ביחס למה שעשתה ולקראת הגיוס החליטה להפסיק. אבל בצבא המשיך דפוס האכילה הרגשית, שהפעם הטריד אותה יותר, עקב הלחץ להיראות ״יפה ורזה כמו שאר החיילות״. לקראת יציאה להכנה לקורס קצינות היא התנסתה בהקאה לאחר ארוחת לילה מאוחרת בבסיס ומצאה שלפחות בדקות שלאחר מכן היא חוותה שליטה רבה יותר והאמינה שפעולה כזו תעזור לה למנוע עלייה במשקל, ממנה כה פחדה. היא צללה לתוך מעגל קסמים של זלילות מאוחרות בלילה (לרוב צרכה בהן 7 חטיפים תוך 15 דקות, כשבמהלך הזמן הזה מאיה תיארה תחושה חזקה של חוסר שליטה), ואחריהן גרמה לעצמה להקיא.
אחרי השחרור החלה ללמוד באוניברסיטת בן גוריון. היא עסקה באפיזודות זלילה-טיהור כ-6 לילות בשבוע. כיום קשה לה יותר להסתיר את האפיזודות,כי היא גרה עם בן הזוג שלה. הרגעים בהם היא מרגישה את הדחף החזק ביותר לזלילה וטיהור הם במהלך מריבה עם החבר, אבל קשה לה לזהות סיבה ותוצאה באופן ישיר.
ה-BMI של מאיה מצוי בטווח הנורמלי, אבל היא בכל זאת מאמינה שהיא צריכה לרדת במשקל. היא רוצה להפסיק לזלול ולהיטהר, זה סוד שהחבר שלהלא יודע, אך היא גם חוששת שאם תפסיק – היא תשמין ותהיה פחות מושכת בעיניו.
אבחנה:
בולימיה נברוזה.
מחקרים קליניים ומאמרים על בולימיה
אפליקציה חדשה לטיפול בבולימיה נמצאה יעילה
מחקר הערכת יעילות על טיפול התנהגותי הנעזר באפליקציית סמארטפון, מלמד כי שיטת הטיפול יעילה למספר תסמינים בהפרעות אכילה שמתאפיינות בזלילה כפייתית, בהן בולימיה.
המחקר נערך על ידי צוות מומחים מבית הספר לרפואה בבית החולים הר סיני, ופורסם בפברואר 2020 בכתב העת The American Journal of Psychiatry.
האפליקציה נקראת Noom Monitor והיא מתבססת על טכניקות וכלים מגישת הטיפול הקוגניטיבית התנהגותית, עם דגש על עקרונות CBT לעזרה עצמית (CBT-GSH).
מפגשי האימון מבוססי ה-CBT-GSH במחקר התקיימו טלפונית וכללו 6 שלבים עוקבים לביסוס של ניטור עצמי, אכילה יומית קבועה (3 ארוחות ושני חטיפים), פעילויות אלטרנטיביות לזלילה, מיומנויות פתרון בעיות, למידה על איפוק תזונתי ודימוי גוף ומניעת הישנות.
בני נוער עם בולימיה מחלימים מהר יותר כאשר הוריהם מעורבים בטיפול
מחקר שנערך לאחרונה מעלה כי מעורבות של ההורים בטיפול בילדיהם החולים בבולימיה נרבוזה תורם ליעילות הטיפול,
לעומת טיפול בילדים ללא ההורים. ממצאי המחקר מנוגדים לתפיסות מסורתיות יותר של מטפלים, שנטו להעדיף טיפולים בבני הנוער לבדם, ללא נוכחות ההורים. תפיסות אלה נעוצות בראייה של ההורים כאחראים להיווצרות התסמונת, ולכן כמי שלא צריכים להיות מעורבים בטיפול.
המחקר השווה בין טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) לטיפול מבוסס משפחה (FBT).
בטיפול מבוסס משפחה, שלא כמו בטיפול CBT,, משתתפים הנערים והוריהם. ההורים לומדים להכיר בחומרת המצב וכיצד ניתן לתמוך בילדיהם על בסיס יומיומי ולהנחיל להם הרגלים בריאותיים.
המחקר הוכיח כי אחוז גבוה יותר מבין הנערים שקיבלו טיפול מבוסס משפחה התגבר על ההתנהגויות האופייניות לתסמונת בסיום הטיפול, ביחס למטופלים ב-CBT, ותוצאות אלה נשמרו אף בחודשים שלאחר מכן.
גם שנה לאחר תום הטיפול, המטופלים שהוריהם השתתפו בטיפול הראו שיפור גדול יותר לעומת אלה שקיבלו טיפול CBT פרטני.
TMS (טיפול בגרייה מגנטית) לא נמצא יעיל לטיפול בבולימיה
קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אינסברוק באוסטריה דיווחו על מודל חדש לטיפול בבולימיה נרבוזה באמצעות טיפול בגרייה מגנטית למוח (Transcranial Magnetic Stimulation או בקיצור TMS).
המחקר בדק את השפעות הגרייה המגנטית על נשים המאובחנות כסובלות מבולימיה נרבוזה, באמצעות קבוצת ביקורת: חלק מהנשים המשתתפות במחקר טופלו באמצעות ה-TMS וחלקן טופלו בפלסבו (גירוי דמה). לאורך שלושת שבועות הטיפול נבדקה ההשפעה על התקפי הזלילה וההתרוקנות, כמו גם על רמת הדיכאון ורמת הטורדנות- כפייתיות (OCD).
התוצאות הראו הפחתה במספר התקפי הזלילה ליום בקרב שתי הקבוצות, הן בקבוצת הניסוי והן בקבוצת הביקורת.
בין שתי הקבוצות לא נמצאו הבדלים מובהקים לגבי התנהגויות הטיהור וההתרוקנות, מדדי הדכאון ומדדי הטורדנות- כפייתיות, מה שמצביע על כך שלגרייה המגנטית אין השפעה מיטיבה מובהקת על הסובלות מבולימיה נרבוזה מעבר לאפקט הפלסבו - לפחות לא במחקר זה.
הסיכוי של ילדות שחורות לחלות בבולימיה גבוה פי 2 מזה של ילדות לבנות
במחקר אורך שנערך במשך עשר שנים, תושאלו מדי שנה בשנה יותר מ- 2,300 ילדות ונערות על הרגלי האכילה שלהן ובעיות פסיכולוגיות הקשורות לכך, כגון תפיסת גוף ודיכאון.
הדימוי הרווח על מתמודדת עם בולימיה הוא של נערה לבנה, עשירה ומפונקת. דימוי כזה הוצג, ואולי אף השתרש, בסדרה "אחת שיודעת" (Gossip Girl) שבה אחת הדמויות, בלייר וולדורף העשירה, נאבקת בהפרעה.
אך המחקר מעלה ממצא חשוב, לפיו הסיכוי של ילדה אפרו- אמריקנית ללקות בבולימיה גבוה ב-50% מזה של ילדה לבנה בארה"ב.
בנוסף לכך, נמצא כי הסיכוי של ילדה ממשפחה בעלת הכנסה נמוכה ללקות בבולימיה גבוה מזה של בת גילה ממשפחה בעלת הכנסה גבוהה, וזאת בהבדל ניכר:
הילדות מהבתים מעוטי-היכולת נמצאות בסיכון גבוה ב- 153%.
החוקרים מצאו פערים בין התוצאות לבין התפיסה הרווחת לגבי בולימיה:
למשל, שיעור הילדות הלבנות שהראו התנהגויות בולימיות מובהקות (הכוללות זלילה וטקסי היטהרות) היה 1.7% לעומת 2.6% בקרב הילדות השחורות.
גם חומרת ההפרעה הייתה קשה יותר אצל הילדות האפרו-אמריקניות.
ממצאים נוספים הראו כי במשפחות בהן הכנסת ההורים גבוהה, שיעור הסובלות מבולימיה נמוך משמעותית ביחס למשפחות בהן ההכנסה המשפחתית נמוכה, וכך גם במשפחות שבהן לפחות אחד מההורים הוא בעל תואר אקדמי.
נראה כי התפיסה שמרבית הבולימיות הן מבתים מבוססים ולבנים (WASP) נוצרה בין היתר עקב כך שבנות עשירות ולבנות מאובחנות יותר בבולימיה ונעזרות יותר בשרותי הבריאות והטיפול.
ובאמת, עד כה מרבית המחקרים על בולימיה נערכו באמצעות נתונים שנאספו במרפאות.
יתכן מאד שבנות שחורות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך פחות מגיעות לטיפול, כיוון שהן ובני משפחותיהן סובלים ממודעות נמוכה יותר לתסמיני ההפרעה ולהשלכותיה החמורות.
מחקר זיהה את המכניקה הנוירולוגית של שתסייע למתמודדות עם אנורקסיה ובולימיה להתגבר על הדחף לאכול
חוקרים גילו את ההסבר הנוירולוגי ליכולתם של החולים בהפרעות אכילה להתגבר על הצורך באוכל:
הסבר זה נעוץ בתפקודו של ההיפותלמוס, אותו אזור מוחי שאחראי על התאבון ועל הדחף לאכול.
לפי תוצאות המחקר מתברר, כי אותות מאזורי מוח אחרים יכולים לעקוף את פעולתו של ההיפותלמוס ולגבור עליו, וכך למנוע את הכניעה לדחף.
המחקר ניסה לבדוק מהן אותן היררכיות מוחיות, המביאות לכך שחלק מהאנשים אוכלים כשהם חשים תאבון ואילו אחרים לא. עורכי המחקר השוו, באמצעות סריקות מוח, בין נשים בריאות לבין נשים עם הפרעות אכילה בשעה שטעמו תמיסת סוכר, כדי להבין מה שונה בפעילות המוחית בין שתי הקבוצות.
מתברר כי אצל הנשים עם הפרעות האכילה חלו שינויים מבניים בחלקים השולטים במנגנון התיאבון והתגובה לאוכל ובקשרים העצביים בינם לבין חלקים אחרים במוח. בעוד אצל האנשים הבריאים, מבני המוח האחראים על האכילה קיבלו אותות מההיפותלמוס, אותו אזור שאחראי לתחושת התיאבון, אצל הסובלים מהפרעות אכילה האותות מההיפותלמוס היו פחות חזקים והם בעצם עברו בכיוון ההפוך. אפשר לומר שהמוח שלהם "התעלם" מתחושת התיאבון שהגיעה מההיפותלמוס וכך שלט בצורך לאכול.
אחת הדרכים להבין את התוצאות, מסבירים החוקרים, היא למידה התנהגותית (התניה אופרטיבית):
ה"עונש" על אכילת סוכר, עבור הסובלים מהפרעות אכילה, הוא השמנה. הפחד מאותו "עונש" גורם לשינוי התהליכים המוחיים, עד כדי כך שכל מנגנון האכילה הופך את כיוון פעולתו, והחלק שאחראי לתאבון הופך פחות רלוונטי. מעניין...
בואו נדבר על הדברים
שחשובים באמת
מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,
ראש המכון והמנהל המקצועי,
הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה
והכוונה מדויקת למטפל.ת -
אצלנו או אצל עמיתים.
עלות: 140 ש"ח
הרשמה מהירה:
מענה לכל שאלה
(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):
עדכון אחרון:
22 בדצמבר 2023
נכתב ע״י מומחי מכון טמיר
מקורות:
בולימיה - מידע רפואי - אתר מכבי
לצר, י׳, גילת, י׳ וטמיר, א׳. (2001). שירות ער"ן כמקור עזרה לאנשים הסובלים מהפרעות אכילה. מגמות. כרך מא גיליון 3, דצמבר 2001
Fischer S, Stojek M, Hartzell E. Effects of multiple forms of childhood abuse and adult sexual assault on current eating disorder symptoms. Eat Behav. 2010;11(3):190-2. doi:10.1016/j.eatbeh.2010.01.001
Hay PJ, Claudino AM. Bulimia nervosa. BMJ Clin Evid. 2010 Jul 19;2010:1009. PMID: 21418667; PMCID: PMC3275326.
Hay P. (2020). Current approach to eating disorders: a clinical update. Internal medicine journal, 50(1), 24–29. https://doi.org/10.1111/imj.14691
Murphy, R., Straebler, S., Cooper, Z., & Fairburn, C. G. (2010). Cognitive behavioral therapy for eating disorders. The Psychiatric clinics of North America, 33(3), 611–627. https://doi.org/10.1016/j.psc.2010.04.004
Stice, E., Shaw, H., Burton, E., & Wade, E. (2006). Dissonance and healthy weight eating disorder prevention programs: a randomized efficacy trial. Journal of consulting and clinical psychology, 74(2), 263–275. https://doi.org/10.1037/0022-006X.74.2.263
https://linkinghub.elsevier.com/retrieve/pii/S0890856715005389
https://www.sciencedaily.com/releases/2009/03/090318140532.htm
