בולימיה | המלצות, טיפול פסיכולוגי, סיבות, תסמינים ומחקר

דרג פריט זה
(19 הצבעות)
בולימיה - מחקרים ומאמרים חדשים 2018 בולימיה - מחקרים ומאמרים חדשים 2018

בולימיה

אבחון, טיפול, גורמים ומחקרים

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, מ.א., ראש המכון

 

 

בולימיה היא אחת מהפרעות האכילה השכיחות ביותר.

במאמר זה נסקור את האבחון, הסימפטומים, ההסברים השונים להפרעה, שיטות הטיפול ומחקרים עדכניים: 

 

Eating Disorders Causes Symptoms Psychological Treatment

 

 

בולימיה נרבוזה (זללת) על פי ה- DSM-5

 

  • A – אפיזודות חוזרות של התקפי זלילה המאופיינים על ידי: (1) אכילת כמות גדולה של אוכל בפרקי זמן קצרים. (2) חושת חוסר שליטה באכילה בזמן הבולמוס. אם האבחון נעצר בקריטריון זה אזי פירוש הדבר שמדובר בבינג' (הפרעות זלילה) אך הDSM ממשיך גם לקריטריונים הבאים.  
  • B – התנהגות מפצה למניעת עליה במשקל לאחר התקפי האכילה המדוברים. מאופיין בהקאה אצל 80% מהמקרים של התנהגויות מפצות. יש כאלו שיעשו גם פעילות ספורטיבית רבה באופן קיצוני.
  • C – לפחות פעם בשבוע בממוצע במשך 3 חודשים. בDSM הקודם זה היה פעמיים בשבוע במשך 3 חודשים והיום הוא מקל בקריטריון, זה אומר שזה מגדיל את הקבוצה של אנשים שסובלים מהמחלה.
  • D – ההערכה העצמית מושפעת מאוד מתפיסת צורת הגוף והמשקל. לרוב לכולם יש קשר בין דימוי גוף לדימוי עצמי אבל לא תמיד זה משהו מהותי כמו אצל חולים אלו.
  • E – שלילית אנורקסיה נרבוזה.

אפידמיולוגיה

הפרעת בולימיה הוגדרה בשנות השמונים, כאשר 9% עד 40% מהסובלות מההפרעה דיווחו על סימפטומים בולימיים, ולא על ההפרעה עצמה.

מבחינת שכיחות באוכלוסיה הכללית, 2% עד 4% סובלות מההפרעה, והיא שכיחה יותר מאנורקסיה.

בנוסף, כ-50% מהמאובחנות עם בולימיה דיווחו עם הזמן גם על סימפטומים של אנורקסיה.

בולימיה נרבוזה יכולה אמנם להתרחש בכל גיל, אך נוטה לפרוץ בגיל ההתבגרות המאוחר או בבגרות המוקדמת. הגיל הממוצע להתחלת בולימיה הוא 18 שנים, על פי המכון הלאומי לבריאות הנפש.

 

האם בולימיה היא התמכרות?

בולימיה היא הפרעת אכילה הרסנית, שכמו שראינו, עלולה להוביל לבעיות גופניות ופסיכולוגיות.

בדומה למכורים, הסובלים מההפרעה חשים באובדן שליטה באכילה.

בנוסף, מבחינה סטטיסטית, קיימת הסתברות גבוהה יותר שיפתחו התמכרות לסמים או לאלכוהול.

 

אבחנה מבדלת

טענה נפוצה אצל מטפלים בהפרעות אכילה, היא שבולימיה מבטאת "ניסיון כושל" להגיע לאנורקסיה והעובדה שרבות מהסובלות ממנה עם הזמן מאובחנות עם סימפטומים אנורקטיים מחזקת טענה זו. 

 

Binge Eating Disorder BED

 

סיכונים פיזיים של בולימיה 

 

  • חולשה
  • רגזנות
  • אי סדירות הווסת
  • קשיים להיכנס להיריון
  • פגיעה חמורה בשיניים
  • כאב גרון כרוני
  • נפיחות בלוטות הרוק
  • יבלות על האצבעות (בעקבות דחיפת היד לגרון)
  • התרחבות הקיבה

 

אטיולוגיה - הגורמים לבולימיה

  • גורמים ביולוגיים:

המודל הביולוגי דומה לאנורקסיה, נמצא שיש קשר בין ירידה בכמות הסרוטונין בעיקר באזור ההיפותלמוס לבולימיה.

הטענה היא כי סרוטונין אחראי גם לוויסות תחושת השובע והתיאבון ולכן ירידה בכמותו במערכת העצבים פוגעת ביכולת של וויסות כמות האוכל.

מחקרים קליניים מלמדים כי גם לאחר טיפול יעיל בבולימיה, כמות הסרוטונין נותרת פחותה אצלם ביחס למי שלא סבלו מעולם מבולימיה.

בנוסף, נמצא שאם מפחיתים את כמות הסרוטונין באזור ההיפותלמוס במודלים של בעלי חיים נוצרת בהדרגה התנהגות דומה לבולימיה. 

גם בעיות הורמונליות עשויות לתרום להתפתחות ההפרעה. 

 

 

  • גורמים תורשתיים / גנטיים:

קרבה משפחתית למתמודד/ת, כמו הורה או אח עם הפרעת אכילה, מגבירה את הסיכוי לפיתוח הפרעה. 

 

 

  • גורמים פסיכולוגיים:

מה שבולט אצל החולים והחולות הוא הדימוי העצמי השלילי וחוסר היציבות הרגשית, הכוללת בתוכה אימפולסיביות שדומה לאנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית .

אצל אנשים בולימיים יש מצד אחד רצון לשמר דימוי גוף וסטנדרטים של מראה גוף חיצוני אופטימליים, מה שמבוקר באמצעות מניעת אכילה והרעבה עצמית, אלא שכאשר פורץ התקף הזלילה, מגיעה תחושת אשמה ואז חוזר חלילה מגיע הדימוי העצמי השלילי ששוב מוביל לרצון לשנות את הגוף באמצעות דיאטה יומיומית שבעקבותיה הזלילה. 

כניסה למעגלי דיאטה, שמתאפיינים בירידה במשקל ואז חזרה לבייסליין, עלולה להוות סמן לפיתוח הפרעת אכילה בולימית. 

 

 

  • דפוס משפחתי:

ניתן לראות במשפחות של סובלות מבולימיה רמת לכידות נמוכה וריחוק ניכר בין בני המשפחה (תופעה הפוכה מהמשפחה האופיינית של סובלות מאנורקסיה).

 

 

  • גורמים חברתיים ותרבותיים:

כולנו נשפטים דרך המראה החיצוני שלנו, ״כרטיס הכניסה״ לקבוצות מסוימות בגיל ההתבגרות. 

 

 

  • עיסוק בספורט תחרותי 

פעילויות ספורטיביות תחרותיות, שמתגמלות נשים ובנות נוער על היותן רזות - כמו ריקוד, החלקה על קרח, רכיבה על סוסים, פיתוח גוף, התעמלות, היאבקות ודוגמנות - כולן מוכרות כגורמי סיכון בולימיה.

 

בולימיה והפרעת אישיות גבולית

בנות שסובלות מבולימיה בתחלואה נלווית עם הפרעת אישיות גבולית מפגינות במקרים רבים התנהגות אימפולסיבית של קשיים מתמידים בוויסות הרגשי. 

כדי לאבחן הפרעת אישיות גבולית נדרשים סימפטומים נוספים, ביניהם שינויים במצבי הרוח ויחסים אמביוולנטיים עם הסביבה.

האימפולסיביות מהווה מכנה משותף בין שתי ההפרעות. 

 

 

טיפול פסיכולוגי בבולימיה

 

שילוב של טיפול CBT עם נוגדי דיכאון נמצא מאוד יעיל לטיפול בבולימיה.

להלן פירוט על דרכי הטיפול:

  • טיפול קוגניטיבי התנהגותי - נחשב יעיל מאוד כי שם מנסים לזהות ולשלוט את הסימנים המקדימים להתקפי הבינג' והרגלי הזלילה. לרוב זה מתחיל במחשבות של הימנעות מאוכל עד חוסר יכולת להחזיק בעד עצמך מלאכול ואז מגיע ההתקף.  יש ניסיון לשנות את הרגלי האכילה של המטופלים. ש הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי בבולימיה מתמקד ישירות בחיי המתמודדות, דרך שימוש בטכניקות להפחתת סטרס ולהבנת מחשבות מטרידות ולא-רציונליות שמביאות להתקפי הזלילה והפעולות המפצות, שזיהוי והתמודדות עמן יכול להביא לשינוי ההתנהגות ואף להחלמה. עלות טיפול פסיכולוגי בבולימיה במכון טמיר היא סביב 330 ש״ח
  • טיפול קבוצתי - מה שצובע את האישיות של בולימיים זה תחושת בושה, שאין באנורקסיה. טיפול קבוצתי שעוסק בדימוי העצמי והפחתת הצורך להשיג מפגש חברתי באמצעות שליטה במראה הגוף.
  • תרופות נוגדות דיכאון בולימיה נרבוזה מקושרת לרוב לסימפטומים דיכאוניים, ועד כה חלק משמעותי מהטיפול בתסמונת נעשה באמצעות תרופות אנטי- דכאוניות, שהוכחו כבעלי השפעה מיטיבה על הסובלים מבולימיה. ישנם קווי דמיון באפיונים הפיזיולוגיים של שתי ההפרעות: הן אצל הסובלים מדיכאון והן אצל הסובלים מבולימיה ניתן לזהות חסר בכמויות הסרוטונין במוח. שתיהן גם קשורות לאותו אזור בקורטקס הקדמי, אשר אחראי לוויסות האכילה ונמצא כפגוע אצל הסובלים מדיכאון.

     

מחקרים קליניים ומאמרים על בולימיה

Bulimia collection

 

אפליקציה חדשה לטיפול בבולימיה נמצאה יעילה

מחקר הערכת יעילות על טיפול התנהגותי הנעזר באפליקציית סמארטפון, מלמד כי שיטת הטיפול יעילה למספר תסמינים בהפרעות אכילה שמתאפיינות בזלילה כפייתית, בהן בולימיה. 

המחקר נערך על ידי צוות מומחים מבית הספר לרפואה בבית החולים הר סיני, ופורסם בפברואר 2020 בכתב העת The American Journal of Psychiatry.

האפליקציה נקראת Noom Monitor והיא מתבססת על טכניקות וכלים מגישת הטיפול הקוגניטיבית התנהגותית, עם דגש על עקרונות CBT לעזרה עצמית (CBT-GSH).

מפגשי האימון מבוססי ה-CBT-GSH במחקר התקיימו טלפונית וכללו 6 שלבים עוקבים לביסוס של ניטור עצמי, אכילה יומית קבועה (3 ארוחות ושני חטיפים), פעילויות אלטרנטיביות לזלילה, מיומנויות פתרון בעיות, למידה על איפוק תזונתי ודימוי גוף ומניעת הישנות. 

 

 

 

בני נוער עם בולימיה מחלימים מהר יותר כאשר הוריהם מעורבים בטיפול

מחקר שנערך לאחרונה מעלה כי מעורבות של ההורים בטיפול בילדיהם החולים בבולימיה נרבוזה תורם ליעילות הטיפול, לעומת טיפול בילדים ללא ההורים. ממצאי המחקר מנוגדים לתפיסות מסורתיות יותר של מטפלים, שנטו להעדיף טיפולים בבני הנוער לבדם, ללא נוכחות ההורים. תפיסות אלה נעוצות בראייה של ההורים כאחראים להיווצרות התסמונת, ולכן כמי שלא צריכים להיות מעורבים בטיפול.

המחקר השווה בין טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) לטיפול מבוסס משפחה (FBT).

בטיפול מבוסס משפחה, שלא כמו בטיפול CBT,, משתתפים הנערים והוריהם. ההורים לומדים להכיר בחומרת המצב וכיצד ניתן לתמוך בילדיהם על בסיס יומיומי ולהנחיל להם הרגלים בריאותיים.

המחקר הוכיח כי אחוז גבוה יותר מבין הנערים שקיבלו טיפול מבוסס משפחה התגבר על ההתנהגויות האופייניות לתסמונת בסיום הטיפול, ביחס למטופלים ב-CBT, ותוצאות אלה נשמרו אף בחודשים שלאחר מכן.

גם שנה לאחר תום הטיפול, המטופלים שהוריהם השתתפו בטיפול הראו שיפור גדול יותר לעומת אלה שקיבלו טיפול CBT פרטני.

Deep TMS Therapy

 

 TMS (טיפול בגרייה מגנטית) לא נמצא יעיל לטיפול בבולימיה

קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אינסברוק באוסטריה דיווחו על מודל חדש לטיפול בבולימיה נרבוזה באמצעות גרייה מגנטית למוח (Transcranial Magnetic Stimulation או בקיצור TMS) .

המחקר בדק את השפעות הגרייה המגנטית על נשים המאובחנות כסובלות מבולימיה נרבוזה, באמצעות קבוצת ביקורת: חלק מהנשים המשתתפות במחקר טופלו באמצעות ה-TMS וחלקן טופלו בפלסבו (גירוי דמה). לאורך שלושת שבועות הטיפול נבדקה ההשפעה על התקפי הזלילה וההתרוקנות, כמו גם על רמת הדיכאון ורמת הטורדנות- כפייתיות (OCD) .

התוצאות הראו ירידה במספר התקפי הזלילה ליום בקרב שתי הקבוצות- הן קבוצת הניסוי והן קבוצת הביקורת. בין שתי הקבוצות לא נמצאו הבדלים מובהקים לגבי התנהגויות הטיהור וההתרוקנות, מדדי הדכאון ומדדי הטורדנות- כפייתיות. דבר זה מצביע על כך שלגרייה המגנטית אין השפעה מיטיבה מובהקת על הסובלות מבולימיה נרבוזה מעבר לאפקט הפלסבו.  

 

הסיכוי של ילדות שחורות לחלות בבולימיה גבוה פי 2 מזה של ילדות לבנות

מחקר אורך שנערך במשך עשר שנים, תושאלו מדי שנה בשנה יותר מ- 2300 ילדות על רגלי האכילה שלהן ובעיות פסיכולוגיות הקשורות לכך, כגון דימוי גוף ודיכאון.

הדימוי הרווח לחולות בבולימיה הוא של נערה לבנה, עשירה ומפונקת. דימוי כזה הוצג, ואולי אף השתרש, בסדרה "אחת שיודעת" (Gossip Girl) שבה אחת הדמויות, בלייר וולדורף העשירה, נאבקת במחלה. אך מחקר חדש מעלה ממצא חשוב, לפיו הסיכוי של ילדה אפרו- אמריקנית לחלות בבולימיה גדול ב-50% מזה של ילדה לבנה בארה"ב. בנוסף לכך, נמצא כי הסיכוי של ילדה ממשפחה בעלת הכנסה נמוכה לחלות בבולימיה גבוה מזה של בת גילה ממשפחה בעלת הכנסה גבוהה, וזאת בהבדל ניכר: הילדות מהבתים מעוטי- ההכנסה נמצאות בסיכון גבוה ב- 153%.

במחקר אורך שנערך במשך עשר שנים, על אוכלוסיית מחקר של יותר מ- 2300 ילדות. הן תושאלו מדי שנה בשנה לגבי הרגלי האכילה שלהן ובעיות פסיכולוגיות הקשורות לכך, כגון דימוי גוף ודכאון. במחקר זה נמצאו פערים הרי-חשיבות מהתפיסה הרווחת לגבי בולימיה:

למשל, שיעור הילדות הלבנות מבין הנחקרות שהראו התנהגויות בולימיות מובהקות (הכוללות זלילה וטקסי "היטהרות") היה 1.7% לעומת 2.6% בקרב הילדות השחורות.

גם חומרת המחלה היתה קשה יותר בקרב הילדות האפרו-אמריקניות. ממצאים נוספים הראו כי במשפחות בהן הכנסת ההורים גבוהה, שיעור הסובלות מבולימיה נמוך משמעותית ביחס למשפחות בהן ההכנסה המשפחתית נמוכה, וכך גם במשפחות שבהן לפחות אחד מההורים הוא בעל תואר אקדמי.

נראה כי התפיסה שמרבית החולות הן מבתים מבוססים ולבנים, נוצרה בין היתר עקב כך שבנות עשירות ולבנות מאובחנות יותר בתסמונת ונעזרות יותר בשרותי הבריאות והטיפול. ובאמת, עד כה מרבית המחקרים על בולימיה נערכו באמצעות נתונים שנאספו ממרפאות. ייתכן מאד כי ילדות שחורות ומבתים שאינם מבוססים כלכלית, פחות מגיעות לטיפול- הן עקב חוסר מודעות לתסמיני המחלה ולהשלכותיה והן בגלל שאין ברשותן ביטוח בריאות פרטי. דבר זה יצר כמובן הטיה בתפיסות לגבי התפלגות התסמונת באוכלוסיה.

 

 

מחקר חדש קובע כי מוחם של מתמודדות עם אנורקסיה ובולימיה יכול להתגבר על הדחף לאכול

חוקרים גילו את ההסבר הנוירולוגי ליכולתם של החולים בהפרעות אכילה להתגבר על הצורך באוכל:

הסבר זה נעוץ בתפקודו של ההיפותלמוס, אותו אזור מוחי שאחראי על התאבון ועל הדחף לאכול.

לפי תוצאות המחקר מתברר, כי אותות מאזורי מוח אחרים יכולים לעקוף את פעולתו של ההיפותלמוס ולגבור עליו, וכך למנוע את הכניעה לדחף.

המחקר ניסה לבדוק מהן אותן היררכיות מוחיות, המביאות לכך שחלק מהאנשים אוכלים כשהם חשים תאבון ואילו אחרים לא. עורכי המחקר השוו, באמצעות סריקות מוח, בין נשים בריאות לבין נשים עם הפרעות אכילה בשעה שטעמו תמיסת סוכר, כדי להבין מה שונה בפעילות המוחית בין שתי הקבוצות.
מתברר כי אצל הנשים עם הפרעות האכילה חלו שינויים מבניים בחלקים השולטים במנגנון התיאבון והתגובה לאוכל ובקשרים העצביים בינם לבין חלקים אחרים במוח. בעוד אצל האנשים הבריאים, מבני המוח האחראים על האכילה קיבלו אותות מההיפותלמוס, אותו אזור שאחראי לתחושת התיאבון, אצל הסובלים מהפרעות אכילה האותות מההיפותלמוס היו פחות חזקים והם בעצם עברו בכיוון ההפוך. אפשר לומר שהמוח שלהם "התעלם" מתחושת התיאבון שהגיעה מההיפותלמוס וכך שלט בצורך לאכול. 

אחת הדרכים להבין את התוצאות, מסבירים החוקרים, היא כלמידה התנהגותית (התניה אופרטיבית): ה"עונש" על אכילת סוכר, עבור הסובלים מהפרעות אכילה, הוא ההשמנה. הפחד מאותו "עונש" גורם לשינוי התהליכים המוחיים, עד כדי כך שכל מנגנון האכילה הופך את כיוון פעולתו, והחלק שאחראי לתאבון הופך פחות רלוונטי.

 

 

 

 

 

 

 

 

מקורות:

 

 

לצר, י׳, גילת, י׳ וטמיר, א׳. (2001). שירות ער"ן כמקור עזרה לאנשים הסובלים מהפרעות אכילה. מגמות. כרך מא גיליון 3, דצמבר 2001

  

 

https://linkinghub.elsevier.com/retrieve/pii/S0890856715005389

 


 
 https://www.sciencedaily.com/releases/2009/03/090318140532.htm

 

 
 

 Kirkpatrick, Stacey L. et al. Cytoplasmic FMR1-Interacting Protein 2 Is a Major Genetic Factor Underlying Binge Eating. Biological Psychiatry, Volume 81, Issue 9, 757 - 769

 

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





חדשות ועדכונים

לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-72-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2019