מכון טמיר לפסיכותרפיה
אטיולוגיה של הפרעות אכילה
במאמר זה נתחקה אחר הסיבתיות של הפרעות אכילה.
כפי שנראה בהמשך, חלק מהפרעות האכילה עוברות במשפחה, מה שמצביע על נטייה גנטית אפשרית.
גם לחצים חברתיים, משפחתיים ותרבותיים, חששות לגבי דימוי גוף, עיוותי חשיבה קוגניטיביים וקונפליקטים רגשיים נוספים עשויים להשפיע על הסיכון לפתח הפרעת אכילה.
חשוב להדגיש - הפרעות אכילה אינן תוצאה של בחירה.
מדובר במצבים רפואיים עם יסודות ביולוגיים מסובכים.
גורמים ביולוגיים
תורשה
הסיכון לפתח הפרעת אכילה, ספציפית אנורקסיה וגם בולימיה, גבוה פי 12 במשפחה שכבר יש בה מתמודד עם הפרעת אכילה. זה מצביע על כך שיש גורמים משפחתיים.
מחקרי תאומים, עוזרים לחוקרים להבין האם תכונה מסוימת נובעת מגנטיקה, סביבה או אינטראקציה בין השתיים. במקרה של תאומים זהים (מונוזיגוטים, כלומר יצאו מאותה ביצית), כלל הגנים זהים, וכל הבדל בין השניים לאורך החיים הוא כנראה תוצר של גורמים שאינם גנטיים.
מחקר תאומים שוודי מצא שבקרב תאומים זהים (מונוזיגוטיים) קיים סיכוי גבוה יותר "לחלוק" אבחנה של אנורקסיה, זאת בהשוואה לתאומים לא זהים (דיזוגוטיים, שהגיעו מביציות נפרדות). ממצא זה מעיד על הימצאות גורמים גנטיים בהפרעה (Bulik et al., 2010).
גנטיקה
כמה כיווני מחקר גנטיים מסייעים להבין יותר את הפרעות האכילה:
חוקרים זיהו באמצעות מיפוי גנטי כי הגן CYFIP2 קשור להפרעת BED.
החוקרים זיהו גם קבוצת גנים המעורבים בתהליך ייצור המיאלין (ציפוי המקיף את סיבי הנוירונים) שקשורה להתקפי הזלילה: האטה בתהליך ייצור המיאלין.
בעקבות הממצאים, החוקרים מציעים כי טיפול תרופתי שיביא לייצור מחודש של מיאלין יכול להוות סוג חדש ואפקטיבי של טיפול. הוא יכול לעזור לא רק לסובלים מתסמונת אכילה כפייתית, אלא גם לסובלים מהפרעות אכילה אחרות כגון בולימיה, אנורקסיה או אפילו הפרעות אכילה בקרב מכורים לסמים. לטענת החוקרים, גילוי הגן יכול גם לקדם הרגלי אכילה בריאים באוכלוסיה הנורמטיבית.
מחקר מעניין מלמד על קשר בין הפרעות אכילה לבין הפרעות על הספקטרום האוטיסטי: ספציפית, קיים קשר בין אנורקסיה לבין הסתברות גבוהה יותר לקשיים המאפיינים הפרעות תקשורת על הספקטרום.
במחקר אחר משתתפים אוטיסטים המתמודדים עם אנורקסיה דיווחו על תחושת פגימות כגורם מניע בבסיס ההפרעה, תחושה שלעתים קרובות לוותה בהאשמה עצמית. לעומת זאת, משתתפים אנורקטיים שאינם אוטיסטים היו מונעים יותר מהשוואה חברתית, מערך עצמי פחות גבוה ומנטייה לאמפתיה מוגברת כלפי אחרים תוך הזנחת הצרכים האישיים (Nimbley et al, 2023).
ספציפית לאנורקסיה, נראה כי להפרעה רכיב גנטי משמעותי.
מספר מחקרים זיהו כרומוזומים וגנים ספציפיים כחלק מהמשוואה.
במחקר אחר התגלה שינוי בכרומוזום מספר 12, שקושר באופן מובהק לאנורקסיה. שינוי בכרומוזום זה קושר גם לסוכרת מסוג 1 ולמחלות אוטו-אימוניות. נחקרו גם הקשרים הגנטיים והאופן בו הם משפיעים על תכונות שונות שמשותפות לאנורקסיה ולפנוטיפים פסיכיאטריים, רפואיים, חינוכיים ואישיותיים: הממצאים מציעים כי אנורקסיה נרבוזה הינה מחלה בעלת פנוטיפ תורשתי מורכב ובעלת קשרים להפרעות פסיכיאטריות אחרות ותכונות מטבוליות שונות. ההבנה הזו עשויה להוביל לנקודת מבט חדשה על ההפרעה ולפיתוח תרופות עבור טיפול בה.
מחקר אחד זיהה כי שינויים באזורים ספציפיים של כרומוזום 1 נפוצים בקרב מתמודדים/ות עם אנורקסיה. באזורים כרומוזומליים אלו יש מאות גנים שאחראים על תיאבון, דיכאון, תחושת רעב ושובע וחרדה. בעיות במסלולים מוחיים אלו יכולות להיות טריגר התורם לאנורקסיה. אם יש פגיעה בגנים מסוימים, למשל, אדם עשוי להרגיש רעב ולחוש תחושה של תיאבון, אך לא יצליח לאכול (Grice et al., 2002).
מספר מחקרים שנעשו בשיטות שונות, מצאו כי מוטציות בגנים אלו עוברות בין בני משפחה. מחקר על משפחות הראה שקרובי משפחה מדרגה ראשונה (הורים, אחים או ילדים) של אנשים החולים באנורקסיה מועדים פי 10 לחלות במחלה מאנשים ללא קרבה משפחתית כזו. מעבר לכך, הסיכוי לפתח כל סוג של הפרעת אכילה גבוה יותר בקרב אנשים עם קרבה זו. (Pinheiro et al., 2009).
גורמים קוגניטיביים
יכול להיות שאנורקסיה היא בעצם הרגל?
אינטואיטיבית זה נשמע די הגיוני.
אבל יש גם מחקרים תומכים:
מבחינה מוחית, ההתנהגויות הקשורות לאנורקסיה פועלות במוח כמו הרגלים, אותן פעולות יומיומיות שאנחנו עושים בלי לחשוב יותר מדי.
בניסוי יצירתי, שכלל השוואה בין קבוצות ניסוי וביקורת וסריקות מוח באמצעות f-MRI, נמצא כי הסובלות מאנורקסיה הראו פעילות מוגברת באזור המוחי הנקרא הסטריאטום האחורי, המשחק תפקיד חשוב בקבלת החלטות, תגמול ובעיקר התנהגויות רגילות.
זה קרה בזמן שהוצע להן לאכול אוכל מזין. נראה שקבלת ההחלטות אצל הסובלים מאנורקסיה מתקיימת בחלק מוחי שונה מהרגיל, מה שמקשה על הבחירה המתבקשת.
במקום לפתח ציפייה לקראת גירוי טעים, האנורקטית רואה את האוכל ומתמודדת עם בחירה אוטומטית ספציפית ולא מודעת להימנע.
מטופלות עם אנורקסיה נאבקות, קוגניטיבית ומוחית, עם מצב קיים שמדרדר אותן גופנית ורגשית. אבל לפי המחקר הזה לא מדובר בכוח רצון, אלא בתהליך משובש של קבלת החלטות.
זו יכולה להיות סיבה טובה גם להישנות ההפרעה, כאשר כמחצית מהמתמודדות עם ההפרעה חווות הישנות ונסיגה.
גורמים נוירולוגיים
ההיפותלמוס
אחד ההסברים הנוירולוגיים להפרעות אכילה קשור בתפקודו של ההיפותלמוס, איבר מוחי שאחראי בין היתר על תיאבון ודחף לאכול. מחקר חדש ניסה לבדוק מהם התהליכים הנוירולוגיים שגורמים לחלק מהאנשים לאכול רק כשהם רעבים ואילו אצל אחרים לא. החוקרים ביצעו סריקות מוח על נשים בריאות ונשים עם הפרעות אכילה בזמן שטעמו תמיסת סוכר במטרה לזהות הבדלים בפעילות הנוירלית בין שתי הקבוצות.
לגבי ההיפותלמוס נמצאו כמה דברים מעניינים:
ההיפותלמוס אחראי לוויסות תחושת השובע ובקרה על המטבוליזם והמשקל. במחקרים על בעלי חיים נמצא שישנן רמות נמוכות יותר של נוירואפינפרין בחלקים מסוימים בהיפותלמוס והירידה הזו נמצאה קשורה להתנהגות אנורקטית.
מחקר עדכני מציע כיוון נוירולוגי נוסף:
החוקרים גילו כי אצל מתמודדים/ות עם אנורקסיה יש הפחתה משמעותית בעובי הקורטקס, בנפחים תת-קורטיקליים ובשטח הפנים של הקורטקס.
תאי AgRP
הבנה ותפעול נוירוני AgRP עשויה להוביל
מחקרים על עכברים זיהו מקבץ של תאים, המכונים AgRP -
הם ממוקמים בחלק התחתון של המוח ויוצרים תחושת רעב לא נעימה המלווה בחוסר שקט.
נראה כי לנוירונים האלה יש תפקיד מפתח בתיאבון:
למשל, כאשר חוסמים את פעילותם אצל עכברים בוגרים הם מפסיקים לאכול ועלולים אפילו למות מרעב.
לעומת זאת, כשהחוקרים הגבירו את הפעילות הנוירלית באיזור העכברים זינקו בתאווה לעבר האוכל שניתן להם.
יכול להיות, וזה כיוון מחקר עתידי לטיפולים חדשים באנורקסיה ובאכילה כפייתית, שאם נוכל לווסת את תחושת הרעב הזו, נוכל לשלוט טוב יותר באכילה.
גורמים ביוכימיים
בשנים האחרונות נבדקה ההשפעה של כמויות סרוטונין נמוכות על הפרעות אכילה.
סרוטונין הוא מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטור) שאחראי על שליטה וויסות דחפים ומצב רוח. החוקרים עדיין חלוקים בשאלת הביצה והתרנגולת:
האם הפחתה בפעילות הסרוטונין באזורים מוחיים מסוימים, בעיקר באזור הפרה-פרונטלי שאחראי על שליטה בדחפים, היא זו שאחראית להפרעות אכילה, או שהירידה במשקל גורמת להפחתה בסרוטונין.
גם לדופמין יש השפעה:
אצל המתמודדים/ות עם אנורקסיה, אכילה אינה מעוררת תחושת סיפוק או הנאה- תחושת הסיפוק נובעת מהפרשת דופמין במערכת הלימבית, מה שמרמז על התפקיד החשוב של הדופמין בהפרעה.
גורמים פסיכולוגיים
פרפקציוניזם, אימפולסיביות, חיפוש אחר ריגושים, אובססיביות-קומפולסיביות ונוירוטיות הן תכונות אישיות נפוצות הקשורות לעתים קרובות להפרעות אכילה.
עוד בשנות השלושים והארבעים התייחסו ממשיכיו של פרויד להפרעות אכילה, וספציפית לאנורקסיה, כביטוי לא מודע של דחפים מזוכיסטיים וסדיסטיים.
כלומר, לנערות שסובלות מאנורקסיה יש דחפים פנטזמטיים שהמאפיינים שלהם הם מזוכיזם וסדיזם.
עם השנים הבינו שההסבר הפסיכואנליטי המקורי שגוי מדעית והשערות עדכניות יותר החליפו אותו, למשל שמתמודדות עם אנורקסיה מתאפיינות ברמות גבוהות של הימנעות מנזק, תכונת אישיות המאופיינת בדאגה, פסימיות וביישנות.זאת ועוד, נמצא שיש להן רמות נמוכות יחסית של חיפוש אחר חידושים, הכולל אימפולסיביות והעדפה של פעילויות חדשות (Fassino et al., 2002).
פסיכולוגיית העצמי של קוהוט רואה הפרעות אכילה כביטוי של קשיים כרוניים באמפתיה וצרכי זולת עצמי מצד הדמויות המטפלות, בדרך כלל ההורים.
המתמודדת עם הפרעת האכילה יוצרת, לפי גישת ה-Self, מכניזם נפשי מפצה, בו דפוסי אכילה בעייתים מספקים צרכי עצמי במקום אלה לא סופקו על אהבת האחר.
שאיפה לשלמות
ניתן למצוא חלק מהגורמים האישיותיים של הפרעות אכילה במאמר שניסה לבחון את הסיבות לשכיחותן הגבוהה בקרב רופאים (Goto, 2024), שעומדת אצל סטודנטים לרפואה על לא פחות מ-17.35%.
נראה שרופאים, בעיקר המצטיינים בהם, נוטים להיות מאוד ממוקדים, ביקורתיים כלפי עצמם, ושואפים לשלמות. תכונות אלה יכולות להוביל לבעיות המתבטאות בדימוי גוף, כמו גם בגמישות נמוכה בנוגע לאכילה.
שתי סיבות אפשריות הן סטיגמה על הפרעות אכילה אצל רופאים (Tomiyama et al, 2014) ועיסוק מועט מדי בתחום לאורך הכשרתם.
בהיבט של אינטראקציה בין סטרט למאפייני אישיות, Goto משער כי לחץ נפשי מתמשך ופרפקציוניזם סביב הדרישות המאתגרות של עיסוק ברפואה הם גורמי סיכון להתפתחות הפרעות אכילה.
בריונות ברשת והפרעות אכילה
מחקר מ-2023 העלה כי בני/ות נוער שסבלו מבריונות ברשת או שהפעילו בעצמם בריונות כלפי אחרים, מדווחים על יותר התנהגויות אכילה בעייתיות, זאת בהשוואה לבני נוער שלא הושפעו על ידי בריונות רשתית (Cheng et al, 2023):
מתבגרים שנפגעו מאלימות ברשת סבלו מחששות הקשורים למשקל בשיעור כפול בהשוואה לאלה שלא ננפגעו מאלימות כזו. החששות הללו כללו טרדות לגבי עלייה במשקל, הרגשה שהערך העצמי שלהם קשור במשקל, עיסוק בהתנהגות מפצה שנועדה למנוע עלייה במשקל (כמו הקאות או פעילות גופנית מופרזת), אכילה מוגזמת ותחושת מצוקה הקשורה אליה.
אצל מתבגרים שהיו בעצמם בריונים במרחב המקוון נמצאו שיעורים גבוהים אף יותר של רוב החששות הללו, כולל דאגה לגבי עלייה במשקל, הערכה עצמית הקשורה למשקל, אכילה מופרזת ובולמוסי אכילה. עם זאת, לא נמצא הבדל משמעותי בשיעור ההתנהגות המפצה בין אלו שביצעו בריונות ברשת לבין אלו שלא.
קשר בין הזנחה בילדות לבין הפרעות אכילה
הספרות המקצועית מראה על קשר חזק בין הפרעות אכילה לפוסט-טראומה.
כלומר, אצל מי שחוו היסטוריה טראומטית משמעותית ו/או PTSD מופיעים תסמינים חמורים יותר של הפרעות אכילה, וגם יותר התאבדות, חרדה ודיכאון (Brewerton et al, 2023).
מחקר שהתפרסם ב- 2016 בכתב העת Journal of Trauma & Dissociation בדק את השכיחות של הזנחה בילדות בקרב אוכלוסיה הסובלת מהפרעות אכילה מאובחנות. זאת בעקבות הידיעה על כך שהפרעות אכילה מתפתחות לעיתים קרובות על רקע טראומת עבר. בעוד שקיים מחקר רב אודות טראומות נפשיות ומיניות בהקשר זה, קיים ידע מועט בלבד על הקשר שבין הזנחה בילדות להפרעות אכילה בבגרות.
הזנחה בילדות היא מצב בו הצרכים ההתפתחותיים של הילד אינם מסופקים במלואם, לאור קושי של הדמויות המטפלות למלא אחר צרכים אלה. צורכי הילד הם רחבים, החל מהצורך בהגנה ובהזנה, עד לצרכים רגשיים, חינוכיים, הצבת גבולות ומניעת סיכונים. הזנחה בילדות היא גורם סיכון משמעותי לקשיים נפשיים ופסיכו-פתולוגיות שונות בבגרות, קשיי הסתגלות ומצוקה נפשית.
המחקר נערך באמצעות מטה-אנליזה, כלומר מחקר נרחב המנתח סטטיסטית מספר מחקרים אחרים, והוא הכיל 6 מחקרים אשר עסקו בשכיחותה של הזנחה פיזית בילדות בקרב מבוגרים המאובחנים בהפרעות אכילה, וכן 7 מחקרים נוספים שעסקו בשכיחותה של הזנחה נפשית בילדות בקרב מבוגרים המאובחנים בהפרעות אכילה.
ממצאי המחקר הראו כי כ-53% מהסובלים מהפרעות אכילה סבלו מהזנחה רגשית בילדותם, וכ-45% מהזנחה פיזית בילדות.
במחקר מעניין שפורסם ב-2022 נקשרו הפרעות אכילה ספציפיות עם טראומות ילדות ספציפיות (Rienecke et al, 2022):
מטופלים/ות עם הפרעת אכילה כפייתית, למשל, היו בסבירות גבוהה יותר לדווח על היסטוריה של התעללות פיזית.
מטופלים עם הפרעות האכלה או אכילה ספציפיות אחרות (OSFED) היו בסבירות גבוהה יותר לדווח על התעללות רגשיתו ו/או על התמכרות לחומרים אצל ההורים.
אצל מתמודדים עם בולימיה נרבוזה נמצא שיעור גבוה יותר של דיווח על חשיפה בילדות לשימוש בסמים בבית.
מחקר אחר, שנערך בגרמניה, מלמד כי נשים ששרדו התעללות מינית בילדות נטו לרמות גרלין גבוהות יותר בסרום הדם שלהן. גם נשים שחוו הזנחה רגשית חמורה נטו לרמות גבוהות יותר של גרלין בדם בהשוואה למי שלא (Wittekind et al, 2023).
גורמים משפחתיים
סלבדור מינולשין היה אחד מאבות הטיפול המשפחתי.
מבחינתו, לא ניתן להבין את הסיבתיות של הפרעות אכילה מבלי לקחת בחשבון את ההשפעות המודעות והלא מודעות של המערכת - המשפחה.
צורת חשיבה זו מתרחבת הרבה מעבר לתיאוריה הקלינית, מינושין ומטפלים משפחתיים אחרים טוענים כי ניתן להתייחס להפרעת אכילה (כמו גם להפרעות נפשיות אחרות) כסימפטום שמשרת הגנה מנטלית עבור המשפחה כולה.
למשל, אם קיימים קונפליקטים כרוניים ביחסים בין ההורים, הפרעת אכילה שתתפרץ אצל אחת הבנות בבית עשויה "לחלץ" את המעכת המשפחתית כולה מהמחירים והמאמצים הרגשיים הכרוכים בהתרת המתח הזוגי.
כאשר מתעורר הסימפטום יכולה המשפחה כולה להתגייס ולהתלכד סביב הטיפול בבת המתמודדת. במילים אחרות, הפרעת האכילה נתפסת כבעיה של המשפחה כולה, היא משמשת סכר ארעי מפני הזרימה המאיימת של הדיאלוג והמתבגרת המתמודדת נשכבת על הגדר למען המטרה (תופעה שמכונה "הפציינט המזוהה" בגישת הטיפול המשפחתית). התובנות המשפחתיות תורגמו בהמשך לגישה טיפולית - (Intensive Structural Therapy (IST.
מינושין אפיין כמה דפוסים שזיהה במשפחות שאחת מבנותיהן מפתחות אנורקסיה:
רמת לכידות מאוד גבוהה - נשמע לכאורה טוב אך זה לא מאפשר מרחב ועצמאות בין בני המשפחה. עד כדי מצב קיצוני שיש חדירה של המחשבות האחד של השני, כלומר אין חשיבה עצמאית. הרגש צריך להיות מוכתב או מותנה ברגש הקולקטיבי של המשפחה. זה מוביל לרצון לשליטה עצמאית.
גוננות יתר – המשפחה מאוד מודעת או לא מודעת ומרוש רגישה "לרווחתו" של האחר, יש הכתבה חשיבה והחלטה כלפי האחר מתוך אמונה שזה נעשה כהגנה על בן המשפחה.
נוקשות – ברגע שאחד מבני המשפחה יציג עמדה עצמאית, דפוס הוקשה משפחתי יבטל אותו. הניסיון לא יתקבל בעין טובה. כל ניסיון לבטא רגש עצמאי יוביל לביטול או תוקפנות ואף לדחייה.
העדר פתרון לקונפליקטים – המשפחה מתקשה כרונית בפתרון בעיות בצורה גמישה ואדפטיבית.
הפרעות אכילה של חבר/ה במשפחה משפיעות לרעה על המערכת המשפחתית כולה.
מחקר ישראלי מ-2020 העלה כי להפרעת אכילה של אחד הילדים יש השפעות משמעותיות על אחיו ואחיותיו, כמו ירידה באיכות החיים, בידוד חברתי ומתח משפחתי מוגבר. במספר מחקרים נמצא כי לאחים של מתמודדים על ה״א יש רמות גבוהות של פסיכופתולוגיה ותסמינים הקשורים לבעיות אכילה.
גורמים חברתיים-תרבותיים
אידאל הרזון שהתפתח בחברה המערבית הוא שלהיות יפה זה בהכרח להיות רזה.
זה החינוך שאנו מקבלים לעתים בבית וגם בחברה סביבנו.
מחקרים בנושא מצאו כי נשים, ואימהות באופן ספציפי מניקות תינוקות בנות פחות מתינוקות בנים. זוהי השפעה לא מודעת על התינוקות, מתוך רצון שהבנות לא יעלו במשקל. בנוסף, ׳ארוחה נשית׳ נתפסת כארוחה קטנה יותר. נראה שדרך צעצועים, מדיה חברתית ויחסים בינאישיים אנו מסלילים את הילדים בהתאם לאידאל הרזון.
thinspiration
ההשפעה של המדיה בתרבות המערבית עשויה להיות גורם מלבה אשר מחזק את התשוקה או האובססיה לשאיפה והרצון להיות רזה. בהתאם, ניתן לראות מקרים רבים בהם פלטפורמות המדיה השונות מקשרות בין רזון ודקיקות להצלחה ולפופולריות, ובכך מעודדים או מטפחים את השאיפה לרזון, בפרט בקרב נערות צעירות.
הספרות המחקרית שעסקה בהשפעת סלבס על דימוי גוף ועל הפרעות אכילה מראה שחשיפה עצמית של ידוענים (לגבי התמודדותם בעבר עם הפרעות אכילה) הייתה קשורה עם עלייה בחיפושים אחר אתרים ומידע התומך באנורקסיה.
מחקר אחר זיהה תופעה מעניינת, שנקראת "thinspiration", או השראה להיות רזה.
ספציפית, מחקר העלה כי מי שנוהג לחפש מידע הקשור באנורקסיה אצל סלבריטאים, ממשיך את החיפוש במידע הקשור באנורקסיה.
מושגים בעייתים מקבילים הם pro-ana או pro-mia, קבוצות מקוונות התומכות רעיונית בכיוון ההתנהגותי של אנורקסיה ובולימיה.
באותה נשימה ניתן לראות כי אותן פלטפורמות מדיה משווקות מוצרי מזון זולים ועתירי קלוריות - ניגוד אשר מייצר לא פעם תחושות תסכול ולחץ.
מעבר לכך, הלחץ להיות או להפוך להיות רזה נוכח גם בקרב נשים וגברים אשר לוקחים חלק בפעילויות תחרותיות או אתלטיות, כגון דוגמנות, בלט או ריצה. כתוצאה מכך, אנשים עשויים לפתח ציפיות לא מציאותיות הנוגעות לדימוי הגוף שלהם, תוך ששמים דגש רב על השאיפה לרזון.
לבסוף, בהרבה תרבויות אהבה ורגשות חיוביים אחרים מיוצגים דרך אוכל.
כאשר נשים גדלות ללמוד לבשל ולטפל במשק הבית, בעוד שגברים מוסללים לכיוונים אחרים.
האם הפרעות אכילה פוגעות יותר במגזרים ספציפיים?
הפרעות אכילה נפוצות בכל שכבה סוציו אקונומית, בכל גזע, עדה ורקע אתני.
יש הבדלים מסוימים בשכיחות הסימפטומים, כמו אכילת יתר, שעשויה להיות גבוהה יותר בקרב קבוצות גזעיות ואתניות, אבל כולנו פגיעים אליהן.
אנשי מקצוע שנצמדים לסטריאוטיפ עלולים לאבחן בשוגג הפרעה אחרת שמשפיעה על אכילה, כמו דיכאון וחרדה.
אבחון שגוי יחבל בקבלת טיפול יעיל ועלול אף לתרום לתוצאות טיפול שליליות.
מכיוון שבמדיה מתוארים בעיקר לבנים שסובלים הפרעות אכילה, בני קבוצות אחרות עלולים להתעלם מתסמינים של הפרעת אכילה, ולכן לפנות פחות לאבחון ולטיפול.
הפרעות אכילה כמצבים מטבו-פסיכיאטריים
ישנם חוקרים שמתייחסים להפרעות אכילה, ובפרט לאנורקסיה, כמחלה מטבו-פסיכיאטרית (מלשון מטבוליזם), כלומר האטיולוגיה שלהן משלבת גורמים פסיכיאטריים ומטאבוליים.
הגורמים המטאבוליים עשויים לנבוע מהפרעות במסלולים השולטים על כמה תפקודים בגוף:
ויטמין D3 - נמצא קשור לאנורקסיה, השמנת יתר וסכרת. D3 עוזר לווסת את ייצור הורמוני המין ומווסת דלקות. אנשים עם רמות נמוכות של הויטמין מועדים יותר לעייפות, דיכאון ובעיות מטבוליות.
הורמונים, כמו גרלין ולפטין, עוזרים לווסת תיאבון. חוסר איזון של שניהם משפיע על מנגנוני התגמול במוח מה שגורם לכך שאוכל נחווה כנחשק יותר או פחות.
קולטנים קנאביואידיים במוח אחראיים חלקית על תחושות ביטחון וסיפוק. כאשר הם חסומים ייתכן קושי לחוש סיפוק ממזון וכתוצאה מכך עשוי להיות תיאבון ירוד.
עולות גם עדויות חדשות המדגישות את התפקיד של מיקרוביוטיקה של המעי כמרכזי בחוסר ויסות של תיאבון (Barakat et al, 2023).
גורמי סיכון נוספים
פגיעה מינית – נמצא קשר גבוה בין פגיעה מינית לבין אנורקסיה, הרבה פעמים זה קשור לרצון לשלוט בגוף. האשמה יכולה להוביל לחוסר רצון להתפתחות הגוף.
השמנה קיצונית בילדות – מה שמתווך את הקשר בין השמנה לבין אנורקסיה ולבולימיה הוא דימוי גוף; הצורה בה אני סבור שאני נתפס מבחינה גופנית, הדרך שבה אני רואה את הגוף שלי. השמנת יתר בילדות יכולה לגרום לעיסוק יתר בגוף גם בגיל ההתבגרות ובסופו של דבר להתפתחות אנורקסיה או בולימיה.
קווי אישיות אובססיביים-קומפולסיביים – סימפטומים של OCD על אף שלא הגיעו לעוצמה של הפרעה טורדנית כפייתית, קשורים להפרעות אכילה.
מחקר שבחן את הקשר בין טראומה לבין הפרעות אכילה מלמד כי שליש מהנבדקות במחקר התמודדו בעברן עם לפחות אירוע טראומטי אחד. הטראומות הנפוצות ביותר שדווחו היו אלימות במשפחה (5%), התעללות גופנית (5%), התעללות מינית (8%), מוות או אובדן משמעותי (9%) ובריונות (10%).
חרדה, דיכאון, ערך עצמי נמוך או טראומה (כמו התעללות מינית שהתרחשה בילדות). מעבר לכך, קיימים גורמים חברתיים אשר עשויים להיות מעורבים בהתפתחותן של הפרעות נפשיות דוגמת לחץ חברתי ובריונות. מחקר מהזמן האחרון מספק עדויות לכך שאפילו רמות סאב-קליניות של חרדה ודיכאון קשורות לפיתוח הפרעת אכילה (Eck, & Byrd-Bredbenner, 2021).
בעיות בדימוי גוף והתנהגויות הנוגעות לאכילה עשויות לתרום פיתוח הפרעת אכילה. למשל, התגרויות והערות הקשורות למשקל גוף, התקבעות על מבנה גוף רזה, בעיות מתקופת הילדות המוקדמת הנוגעות לאכילה או למערכת העיכול וחוסר שביעות רצון מהגוף.
קיים קשר בין צריכת פורנוגרפיה לבין הפרעות אכילה. עד לא מזמן התמקדה הקורלציה הזאת במחקרים על נשים, כי סטטיסטית הן מועדות יותר לפתח הפרעות אכילה. אבל מחקרים עדכניים מלמדים שגם גברים חולקים את הקשר הנ״ל. למשל, מחקר שבחן את הקשר בין שימוש בעייתי בפורנוגרפיה לבין תסמינים של הפרעות אכילה אצל גברים הטרוסקסואלים מלמד כי גברים עם נטייה להפרזה בצריכת פורנו נוטים לחוות שביעות רצון נמוכה יותר מדימוי גופם וכי הם פגיעים יותר לפתח הפרעות אכילה (Gewirtz-Meydan & Spivak-Lavi, 2023).
צעירים הסובלים מיתר לחץ דם תוך גולגולתי עצמוני - מצב המתרחש כאשר הלחץ בתוך הגולגולת עולה בלי סיבה ברורה - מצויים בסיכון גבוה פי 4 לדווח על התנהגויות אכילה בעייתיות וסיכוי גבוה פי 5 לדווח על דיכאון, חרדה ומתח בהשוואה למי שאינם סובלים מהבעיה (Latzer et al, 2021).
בואו לדבר עם מישהו
מוזמנים לשיחה עם איתן טמיר,
ראש המכון והמנהל המקצועי,
לשיחת ייעוץ קצרה, ממוקדת וחד-פעמית -
הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה
והכוונה מדויקת למטפל.ת -
אצלנו או אצל עמיתים.
עלות: 140 ש"ח
הרשמה מהירה:
מענה לכל שאלה
(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):
עדכון אחרון:
6 בינואר 2024
כתיבה:
איתן טמיר, MA, ראש המכון
מקורות:
University of Bath. (2022, June 7). Large study reveals stark changes in brain structure for people with anorexia. ScienceDaily. Retrieved July 31, 2022 from www.sciencedaily.com/releases/2022/06/220607120952.htm
Eck KM, Byrd-Bredbenner C. Disordered eating concerns, behaviors, and severity in young adults clustered by anxiety and depression. Brain Behav. 2021 Dec;11(12):e2367. doi: 10.1002/brb3.2367. Epub 2021 Nov 26. PMID: 34825780; PMCID: PMC8671770.
Fassino, S., Abbate‐Daga, G., Amianto, F., Leombruni, P., Boggio, S., & Rovera, G. G. (2002). Temperament and character profile of eating disorders: a controlled study with the Temperament and Character Inventory. International Journal of Eating Disorders, 32(4), 412-425. DOI: 10.1002/ eat.10099
Fekih-Romdhane F, Daher-Nashif S, Alhuwailah AH, Al Gahtani HMS, Hubail SA, Shuwiekh HAM, Khudhair MF, Alhaj OA, Bragazzi NL, Jahrami H. The prevalence of feeding and eating disorders symptomology in medical students: an updated systematic review, meta-analysis, and meta-regression. Eat Weight Disord. 2022 Aug;27(6):1991-2010. doi: 10.1007/s40519-021-01351-w. Epub 2022 Jan 24. PMID: 35067859; PMCID: PMC8784279.
Gewirtz-Meydan, A., & Spivak-Lavi, Z. (2023). The association between problematic pornography use and eating disorder symptoms among heterosexual and sexual minority men. Body Image, 45, 284-295. https://doi.org/10.1016/j.bodyim.2023.03.008
Goto, A. (2024, January 4). Why do MDs have such a high rate of eating disorders? Medscape Medical News. Retrieved from https://www.medscape.com/viewarticle/why-do-mds-have-such-high-rate-eating-disorders-2024a1000095
Grice, D. E., Halmi, K. A., Fichter, M. M., Strober, M., Woodside, D. B., Treasure, J. T., ... Berrettini, W. H. (2002). Evidence for a susceptibility gene for anorexia nervosa on chromosome 1. American Journal of Human Genetics, 70(3), 787-792. doi: 10.1086/339250
Maon, I., Horesh, D., & Gvion, Y. (2020). Siblings of Individuals With Eating Disorders: A Review of the Literature. Frontiers in psychiatry, 11, 604. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2020.00604
Nimbley, E., Gillespie-Smith, K., Duffy, F., et al. (2023). "It’s not about wanting to be thin or look small, it’s about the way it feels": an IPA analysis of social and sensory differences in autistic and non-autistic individuals with anorexia and their parents. Journal of Eating Disorders, 11, 89. https://doi.org/10.1186/s40337-023-00813-z
Pinheiro, A. P., Root, T., & Bulik, C. M. (2009). The Genetics of Anorexia Nervosa: Current Findings and Future Perspectives. International Journal of Child and Adolescent Health, 2(2), 153-164. PMID: 20191112; PMCID: PMC2828778.
Rienecke, R. D., Johnson, C., Le Grange, D., et al. (2022). Adverse childhood experiences among adults with eating disorders: Comparison to a nationally representative sample and identification of trauma. Journal of Eating Disorders, 10, 72. https://doi.org/10.1186/s40337-022-00594-x
Rikani, A. A., Choudhry, Z., Choudhry, A. M., Ikram, H., Asghar, M. W., Kajal, D., Waheed, A., & Mobassarah, N. J. (2013). A critique of the literature on etiology of eating disorders. Annals of neurosciences, 20(4), 157–161. https://doi.org/10.5214/ans.0972.7531.200409
Robertson, Sally. 2021. What Causes Eating Disorders?. News-Medical, viewed 11 August 2021, https://www.news-medical.net/health/What-Causes-Eating-Disorders.aspx
Schebendach, J. E., Mayer, L. E. S., Devlin, M. J., Attia, E., Contento, I. R., Wolf, R. L., & Walsh, B. T. (2008). Dietary energy density and diet variety as predictors of outcome in anorexia nervosa. The American Journal of Clinical Nutrition, 87(4), 810-816. https://doi.org/10.1093/ajcn/87.4.810
Tokatly Latzer, I., Senderowich, N., Fattal-Valevski, A., Mitelpunkt, A., Uliel-Sibony, S., & Hausman-Kedem, M. (2021). Disordered Eating Behaviors in Young Individuals With Idiopathic Intracranial Hypertension. Pediatric Neurology, 125, 1-8. doi: 10.1016/j.pediatrneurol.2021.08.006
Tomiyama, A.J., Finch, L.E., Belsky, A.C.I., Buss, J., Finley, C., Schwartz, M.B. and Daubenmier, J. (2015), Weight bias in 2001 versus 2013: Contradictory attitudes among obesity researchers and health professionals. Obesity, 23: 46-53. https://doi.org/10.1002/oby.20910
Wittekind, D.A., Kratzsch, J., Mergl, R., et al. (2023). Childhood sexual abuse is associated with higher total ghrelin serum levels in adulthood: Results from a large, population-based study. Translational Psychiatry, 13, 219. https://doi.org/10.1038/s41398-023-02517-z