מהם הגורמים להפרעות אכילה? | סיבתיות וגורמי סיכון (2021)

גורמים להפרעות אכילה

 

 

אטיולוגיה של הפרעות אכילה

 

במאמר זה נתחקה אחר הסיבתיות של הפרעות אכילה.

 

כפי שנראה בהמשך, חלק מהפרעות האכילה עוברות במשפחה, מה שמצביע על נטייה גנטית אפשרית.

גם לחצים חברתיים, משפחתיים ותרבותיים, חששות לגבי דימוי גוף, עיוותי חשיבה קוגניטיביים וקונפליקטים רגשיים נוספים עשויים להשפיע על הסיכון לפתח הפרעת אכילה. 

 

חשוב להדגיש - הפרעות אכילה אינן תוצאה של בחירה. 

מדובר במצבים רפואיים עם יסודות ביולוגיים מסובכים.

 

 

גורמים ביולוגיים

 

תורשה 

הסיכון לפתח הפרעת אכילה, ספציפית אנורקסיה וגם בולימיה, גבוה פי 12 במשפחה שכבר יש בה מתמודד עם הפרעת אכילה. זה מצביע על כך שיש גורמים משפחתיים.

 

מחקרי תאומים לא מצאו תמיכה מובהקת לתמיכה גנטית (כשניסו להשוות בין גורמים זהים ולא זהים בהקשר של מידת הסיכון לפיתוח הפרעת אכילה לא נמצאו גורמים גנטיים) כלומר, כנראה שיש שילוב בין גורמים משפחתיים וגנטיים.

 

גנטיקה

עולים כמה כיווני מחקר שמסייעים להבין יותר את הפרעות האכילה:

חוקרים זיהו באמצעות מיפוי גנטי כי הגן CYFIP2 קשור להפרעת BED.

החוקרים זיהו גם קבוצת גנים המעורבים בתהליך ייצור המיאלין (ציפוי המקיף את סיבי הנוירונים) שקשורה להתקפי הזלילה: האטה בתהליך ייצור המיאלין. 

בעקבות הממצאים, החוקרים מציעים כי טיפול תרופתי שיביא לייצור מחודש של מיאלין יכול להוות סוג חדש ואפקטיבי של טיפול. הוא יכול לעזור לא רק לסובלים מתסמונת אכילה כפייתית, אלא גם לסובלים מהפרעות אכילה אחרות כגון בולימיה, אנורקסיה או אפילו הפרעות אכילה בקרב מכורים לסמים. לטענת החוקרים, גילוי הגן יכול גם לקדם הרגלי אכילה בריאים באוכלוסיה הנורמטיבית.

 

במחקר אחר התגלה שינוי בכרומוזום מספר 12, שקושר באופן מובהק לאנורקסיה. שינוי בכרומוזום זה קושר גם לסוכרת מסוג 1 ולמחלות אוטו-אימוניות. נחקרו גם הקשרים הגנטיים והאופן בו הם משפיעים על תכונות שונות שמשותפות לאנורקסיה ולפנוטיפים פסיכיאטריים, רפואיים, חינוכיים ואישיותיים: הממצאים מציעים כי אנורקסיה נרבוזה הינה מחלה בעלת פנוטיפ תורשתי מורכב ובעלת קשרים להפרעות פסיכיאטריות אחרות ותכונות מטבוליות שונות. ההבנה הזו עשויה להוביל לנקודת מבט חדשה על ההפרעה ולפיתוח תרופות עבור טיפול בה.

 

מחקר מעניין נוסף מלמד על קשר בין הפרעות אכילה לבין הפרעות על הספקטרום האוטיסטי: ספציפית, קיים קשר בין אנורקסיה לבין הסתברות גבוהה יותר לקשיים המאפיינים הפרעות תקשורת על הספקטרום.

  

 

גורמים קוגניטיביים

יכול להיות שאנורקסיה היא בעצם הרגל?

 

אינטואיטיבית זה נשמע די הגיוני. 

 

אבל יש גם מחקרים תומכים:

 

מבחינה מוחית, ההתנהגויות הקשורות לאנורקסיה פועלות במוח כמו הרגלים, אותן פעולות יומיומיות שאנחנו עושים בלי לחשוב יותר מדי.

 

בניסוי יצירתי, שכלל השוואה בין קבוצות ניסוי וביקורת וסריקות מוח באמצעות f-MRI, נמצא כי הסובלות מאנורקסיה הראו פעילות מוגברת באזור המוחי הנקרא הסטריאטום האחורי, המשחק תפקיד חשוב בקבלת החלטות, תגמול ובעיקר התנהגויות רגילות.

זה קרה בזמן שהוצע להן לאכול אוכל מזין. נראה שקבלת ההחלטות אצל הסובלים מאנורקסיה מתקיימת בחלק מוחי שונה מהרגיל, מה שמקשה על הבחירה המתבקשת.  

במקום לפתח ציפייה לקראת גירוי טעים, האנורקטית רואה את האוכל ומתמודדת עם בחירה אוטומטית ספציפית ולא מודעת להימנע. 

 

מטופלות עם אנורקסיה נאבקות, קוגניטיבית ומוחית, עם מצב קיים שמדרדר אותן גופנית ורגשית. אבל לפי המחקר הזה לא מדובר בכוח רצון, אלא בתהליך משובש של קבלת החלטות. 

זו יכולה להיות סיבה טובה גם להישנות ההפרעה, כאשר כמחצית מהמתמודדות עם ההפרעה חווות הישנות ונסיגה

 

  

 

גורמים נוירולוגיים

ההיפותלמוס

אחד ההסברים הנוירולוגיים להפרעות אכילה קשור בתפקודו של ההיפותלמוס, איבר מוחי שאחראי בין היתר על תיאבון ודחף לאכול. מחקר חדש  ניסה לבדוק מהם התהליכים הנוירולוגיים שגורמים לחלק מהאנשים לאכול רק כשהם רעבים ואילו אצל אחרים לא. החוקרים ביצעו סריקות מוח על נשים בריאות ונשים עם הפרעות אכילה בזמן שטעמו תמיסת סוכר במטרה לזהות הבדלים בפעילות הנוירלית בין שתי הקבוצות.

 

לגבי ההיפותלמוס נמצאו כמה דברים מעניינים:

ההיפותלמוס אחראי לוויסות תחושת השובע ובקרה על המטבוליזם והמשקל. במחקרים על בעלי חיים נמצא שישנן רמות נמוכות יותר של נוירואפינפרין בחלקים מסוימים בהיפותלמוס והירידה הזו נמצאה קשורה להתנהגות אנורקטית.

 

 

גורמים ביוכימיים

בשנים האחרונות נבדקה ההשפעה של כמויות סרוטונין נמוכות על הפרעות אכילה.

 

סרוטונין הוא מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטור) שאחראי על שליטה וויסות דחפים ומצב רוח. החוקרים עדיין חלוקים בשאלת הביצה והתרנגולת:

האם הפחתה בפעילות הסרוטונין באזורים מוחיים מסוימים, בעיקר באזור הפרה-פרונטלי שאחראי על שליטה בדחפים,  היא זו שאחראית להפרעות אכילה, או שהירידה במשקל גורמת להפחתה בסרוטונין. 

 

גם לדופמין יש השפעה:

אצל המתמודדים עם אנורקסיה, אכילה אינה מעוררת תחושת סיפוק או הנאה-  תחושת הסיפוק נובעת מהפרשת דופמין במערכת הלימבית, מה שמרמז על התפקיד החשוב של הדופמין בהפרעה. 

 

 

גורמים פסיכודינמיים

עוד בשנות השלושים והארבעים התייחסו ממשיכיו של פרויד להפרעות אכילה, וספציפית לאנורקסיה, כביטוי לא מודע של דחפים מזוכיסטיים וסדיסטיים.

כלומר, לנערות שסובלות מאנורקסיה יש דחפים פנטזמטיים שהמאפיינים שלהם הם מזוכיזם וסדיזם. עם השנים הבינו שההסבר הזה שגוי מדעית.

 

פסיכולוגיית העצמי של קוהוט רואה הפרעות אכילה כביטוי של קשיים כרוניים באמפתיה וצרכי זולת עצמי מצד הדמויות המטפלות, בדרך כלל ההורים.

 המתמודדת עם הפרעת האכילה יוצרת, לפי גישת ה-Self, מכניזם נפשי מפצה, בו דפוסי אכילה בעייתים מספקים צרכי עצמי במקום אלה לא סופקו על אהבת האחר.  

 

 

קשר בין הזנחה בילדות לבין הפרעות אכילה

מחקר שהתפרסם ב- 2016 בכתב העת Journal of Trauma & Dissociation בדק את השכיחות של הזנחה בילדות בקרב אוכלוסיה הסובלת מהפרעות אכילה מאובחנות. זאת בעקבות הידיעה על כך שהפרעות אכילה מתפתחות לעיתים קרובות על רקע טראומת עבר. בעוד שקיים מחקר רב אודות טראומות נפשיות ומיניות בהקשר זה, קיים ידע מועט בלבד על הקשר שבין הזנחה בילדות להפרעות אכילה בבגרות.

הזנחה בילדות היא מצב בו הצרכים ההתפתחותיים של הילד אינם מסופקים במלואם, לאור קושי של הדמויות המטפלות למלא אחר צרכים אלה. צורכי הילד הם רחבים, החל מהצורך בהגנה ובהזנה, עד לצרכים רגשיים, חינוכיים, הצבת גבולות ומניעת סיכונים. הזנחה בילדות היא גורם סיכון משמעותי לקשיים נפשיים ופסיכו-פתולוגיות שונות בבגרות, קשיי הסתגלות ומצוקה נפשית.

 

המחקר נערך באמצעות מטה-אנליזה, כלומר מחקר נרחב המנתח סטטיסטית מספר מחקרים אחרים, והוא הכיל 6 מחקרים אשר עסקו בשכיחותה של הזנחה פיזית בילדות בקרב מבוגרים המאובחנים בהפרעות אכילה, וכן 7 מחקרים נוספים שעסקו בשכיחותה של הזנחה נפשית בילדות בקרב מבוגרים המאובחנים בהפרעות אכילה.

 

ממצאי המחקר הראו כי כ-53% מהסובלים מהפרעות אכילה סבלו מהזנחה רגשית בילדותם, וכ-45% מהזנחה פיזית בילדות. 

 

ממצאים אלה מאששים את השערת המחקר לגבי שכיחות גבוהה של הזנחה רגשית ופיזית בילדות בקרב אנשים הסובלים מהפרעות אכילה, בהשוואה לאוכלוסייה הרגילה. המחקר משפר את ההבנה לגבי היותה של הזנחה בילדות גורם סיכון להפרעות אכילה עתידיות, וכן הינו בעל השלכות חשובות באשר לגישה הטיפולית שיש לנקוט בטיפול בסובלים מהפרעות אכילה, בין היתר על רקע הזנחה בילדותם.

 

 

גורמים משפחתיים

סלבדור מינולשין היה אחד מאבות הטיפול המשפחתי.

מבחינתו, לא ניתן להבין את הסיבתיות של הפרעות אכילה מבלי לקחת בחשבון את ההשפעות המודעות והלא מודעות של המערכת - המשפחה.

 

צורת חשיבה זו מתרחבת הרבה מעבר לתיאוריה הקלינית, מינושין ומטפלים משפחתיים אחרים טוענים כי ניתן להתייחס להפרעת אכילה (כמו גם להפרעות נפשיות אחרות) כסימפטום שמשרת הגנה מנטלית עבור המשפחה כולה.

 

למשל, אם קיימים קונפליקטים כרוניים ביחסים בין ההורים, הפרעת אכילה שתתפרץ אצל אחת הבנות בבית עשויה "לחלץ" את המעכת המשפחתית כולה מהמחירים והמאמצים הרגשיים הכרוכים בהתרת המתח הזוגי.

 

כאשר מתעורר הסימפטום יכולה המשפחה כולה להתגייס ולהתלכד סביב הטיפול בבת המתמודדת. במילים אחרות, הפרעת האכילה נתפסת כבעיה של המשפחה כולה, היא משמשת סכר ארעי מפני הזרימה המאיימת של הדיאלוג והמתבגרת המתמודדת נשכבת על הגדר למען המטרה (תופעה שמכונה "הפציינט המזוהה" בגישת הטיפול המשפחתית). התובנות המשפחתיות תורגמו בהמשך לגישה טיפולית - (Intensive Structural Therapy (IST. 

 

מינושין אפיין כמה דפוסים שזיהה במשפחות שאחת מבנותיהן מפתחות אנורקסיה:

  • רמת לכידות מאוד גבוהה - נשמע לכאורה טוב אך זה לא מאפשר מרחב ועצמאות בין בני המשפחה. עד כדי מצב קיצוני שיש חדירה של המחשבות האחד של השני, כלומר אין חשיבה עצמאית. הרגש צריך להיות מוכתב או מותנה ברגש הקולקטיבי של המשפחה. זה מוביל לרצון לשליטה עצמאית.

  • גוננות יתר – המשפחה מאוד מודעת או לא מודעת ומרוש רגישה "לרווחתו" של האחר, יש הכתבה חשיבה והחלטה כלפי האחר מתוך אמונה שזה נעשה כהגנה על בן המשפחה.

  • נוקשות – ברגע שאחד מבני המשפחה יציג עמדה עצמאית, דפוס הוקשה משפחתי יבטל אותו. הניסיון לא יתקבל בעין טובה. כל ניסיון לבטא רגש עצמאי יוביל לביטול או תוקפנות ואף לדחייה. 

  • העדר פתרון לקונפליקטים – המשפחה מתקשה כרונית בפתרון בעיות בצורה גמישה ואדפטיבית. 

 

הפרעות אכילה של חבר/ה במשפחה משפיעות לרעה על המערכת המשפחתית כולה.

מחקר ישראלי מ-2020 העלה כי להפרעת אכילה של אחד הילדים יש השפעות משמעותיות על אחיו ואחיותיו, כמו ירידה באיכות החיים, בידוד חברתי ומתח משפחתי מוגבר. במספר מחקרים נמצא כי לאחים של מתמודדים על ה״א יש רמות גבוהות של פסיכופתולוגיה ותסמינים הקשורים לבעיות אכילה.

   

 

גורמים חברתיים-תרבותיים 

אידאל הרזון שהתפתח בחברה המערבית הוא שלהיות יפה זה בהכרח להיות רזה.

זה החינוך שאנו מקבלים לעתים בבית וגם בחברה סביבנו. 

 

מחקרים בנושא מצאו כי נשים, ואימהות באופן ספציפי מניקות תינוקות בנות פחות מתינוקות בנים. זוהי השפעה לא מודעת על התינוקות, מתוך רצון שהבנות לא יעלו במשקל. בנוסף, ׳ארוחה נשית׳ נתפסת כארוחה קטנה יותר. נראה שדרך צעצועים, מדיה חברתית ויחסים בינאישיים אנו מסלילים את הילדים בהתאם לאידאל הרזון.

 

ההשפעה של המדיה בתרבות המערבית עשויה להיות גורם מלבה אשר מחזק את התשוקה או האובססיה לשאיפה והרצון להיות רזה. בהתאם, ניתן לראות מקרים רבים בהם פלטפורמות המדיה השונות מקשרות בין רזון ודקיקות להצלחה ולפופולריות, ובכך מעודדים או מטפחים את השאיפה לרזון, בפרט בקרב נערות צעירות. 

 

אולם, באותה נשימה ניתן לראות כי אותן פלטפורמות מדיה משווקות מוצרי מזון זולים ועתירי קלוריות - ניגוד אשר מייצר לא פעם תחושות תסכול ולחץ.

מעבר לכך, הלחץ להיות או להפוך להיות רזה נוכח גם בקרב נשים וגברים אשר לוקחים חלק בפעילויות תחרותיות או אתלטיות, כגון דוגמנות, בלט או ריצה. כתוצאה מכך, אנשים עשויים לפתח ציפיות לא מציאותיות הנוגעות לדימוי הגוף שלהם, תוך ששמים דגש רב על השאיפה לרזון.

 

האם הפרעות אכילה פוגעות יותר במגזרים ספציפיים?

הפרעות אכילה נפוצות בכל שכבה סוציו אקונומית, בכל גזע, עדה ורקע אתני.

יש הבדלים מסוימים בשכיחות הסימפטומים, כמו אכילת יתר, שעשויה להיות גבוהה יותר בקרב קבוצות גזעיות ואתניות, אבל כולנו פגיעים אליהן.

אנשי מקצוע שנצמדים לסטריאוטיפ עלולים לאבחן בשוגג הפרעה אחרת שמשפיעה על אכילה, כמו דיכאון וחרדה.

אבחון שגוי יחבל בקבלת טיפול יעיל ועלול אף לתרום לתוצאות טיפול שליליות.

מכיוון שבמדיה מתוארים בעיקר לבנים שסובלים הפרעות אכילה, בני קבוצות אחרות עלולים להתעלם מתסמינים של הפרעת אכילה, ולכן לפנות פחות לאבחון ולטיפול.

 

 

גורמי סיכון נוספים

  • פגיעה מינית – נמצא קשר גבוה בין פגיעה מינית לבין אנורקסיה, הרבה פעמים זה קשור לרצון לשלוט בגוף. האשמה יכולה להוביל לחוסר רצון להתפתחות הגוף.

 

  • השמנה קיצונית בילדות – מה שמתווך את הקשר בין השמנה לבין אנורקסיה ולבולימיה הוא דימוי גוף; הצורה בה אני סבור שאני נתפס מבחינה גופנית, הדרך שבה אני רואה את הגוף שלי. השמנת יתר בילדות יכולה לגרום לעיסוק יתר בגוף גם בגיל ההתבגרות ובסופו של דבר להתפתחות אנורקסיה או בולימיה.

 

  • קווי אישיות אובססיביים-קומפולסיבייםסימפטומים של OCD  על אף שלא הגיעו לעוצמה של הפרעה טורדנית כפייתית, קשורים להפרעות אכילה.

 

  • מחקר שבחן את הקשר בין טראומה לבין הפרעות אכילה מלמד כי שליש מהנבדקות במחקר התמודדו בעברן עם לפחות אירוע טראומטי אחד. הטראומות הנפוצות ביותר שדווחו היו אלימות במשפחה (5%), התעללות גופנית (5%), התעללות מינית (8%), מוות או אובדן משמעותי (9%) ובריונות (10%).  

 

  • חרדה, דיכאון, ערך עצמי נמוך או טראומה (כמו התעללות מינית שהתרחשה בילדות). מעבר לכך, קיימים גורמים חברתיים אשר עשויים להיות מעורבים בהתפתחותן של הפרעות נפשיות דוגמת לחץ חברתי ובריונות.

 

  • בעיות בדימוי גוף והתנהגויות הנוגעות לאכילה עשויות לתרום פיתוח הפרעת אכילה. למשל, התגרויות והערות הקשורות למשקל גוף, התקבעות על מבנה גוף רזה, בעיות מתקופת הילדות המוקדמת הנוגעות לאכילה או למערכת העיכול וחוסר שביעות רצון מהגוף.

 

 

 

 

מקורות:

 

 

Maon, I., Horesh, D., & Gvion, Y. (2020). Siblings of Individuals With Eating Disorders: A Review of the Literature. Frontiers in psychiatry, 11, 604. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2020.00604

 

Rikani, A. A., Choudhry, Z., Choudhry, A. M., Ikram, H., Asghar, M. W., Kajal, D., Waheed, A., & Mobassarah, N. J. (2013). A critique of the literature on etiology of eating disorders. Annals of neurosciences20(4), 157–161. https://doi.org/10.5214/ans.0972.7531.200409

 

Robertson, Sally. 2021. What Causes Eating Disorders?. News-Medical, viewed 11 August 2021, https://www.news-medical.net/health/What-Causes-Eating-Disorders.aspx.

 

Janet E Schebendach, Laurel ES Mayer, Michael J Devlin, Evelyn Attia, Isobel R Contento, Randi L Wolf, B Timothy Walsh, Dietary energy density and diet variety as predictors of outcome in anorexia nervosa, The American Journal of Clinical Nutrition, Volume 87, Issue 4, April 2008, Pages 810–816, https://doi.org/10.1093/ajcn/87.4.810 

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

בית פנינת האילון, יגאל אלון 157, תל אביב יפו, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–21:00
יום שני, 9:00–21:00
יום שלישי, 9:00–21:00
יום רביעי, 9:00–21:00
יום חמישי, 9:00–21:00
יום שישי, 9:00–13:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2021