טיפול פסיכולוגי ממוקד במערכת יחסים זוגית הרסנית ומתעללת

דרג פריט זה
(25 הצבעות)
יחסים זוגיים הרסניים - זוגיות עם התעללות יחסים זוגיים הרסניים - זוגיות עם התעללות

 

התעללות רגשית

פסיכותרפיה ממוקדת וטיפול פסיכולוגי

בזוגיות עם גבר מתעלל

 

ניתן להגדיר מערכת יחסים הרסנית ומרעילה על בסיס כמה תנאים הכרחיים:

  • ביחסים זוגיים הרסניים חייבת להתקיים קריסה של יחסי הכוחות בקשר, כך שבאופן קבוע מנכס לעצמו אחד הצדדים (בדרך כלל הגבר) את הדומיננטיות ביחסים ואילו הצד השני כנוע בעמדה של פסיביות.
  • היעדר האיזון הזה לא הוגדר בתחילת הקשר או במהלך התהוותו, אלא התדרדר עם הזמן לחוסר הדדיות. 
  • לצד הכנוע יש קושי רגשי משמעותי להיפרד, למרות קיומה של הבנה רציונלית שיש לסיים את הקשר ולמרות משובים של אנשים יקרים בסביבה, כמו בני משפחה וחברים דואגים ("מגיע לך יותר" - לא עוזר לבת הזוג הלכודה).
  • היחסים כוללים ביטויי בוז, ביטול וזלזול מתמשכים כלפי הצד הנפגע.
  • המתמודדת הלכודה תופסת את בן הזוג המתעלל כהזדמנות רומנטית ייחודית ונדירה בחייה, קשר שלתחושתה קשה להבין את עוצמתו ואת משקל האינטימיות שקיים בו.
  • למרות שבת הזוג היא אשה חזקה, מצליחה ובעלת שליטה עצמית גבוהה והישגים בחייה, היא מתקשה להשתחרר מהיחסים על אף החלטות חוזרות ונשנות.
  • בקשר עצמו עולים חלקים לטנטיים של הזנה רגשית קבועה כלפי המתעלל. בת הזוג משמשת כמקור קבוע להכלה ולתמיכה בחלקים הפגועים של הפוגע ומפרשת את הדינמיקה הזו כחלק לגיטימי מתפקידה ביחסים.
  • בת הזוג מייחסת למערכת היחסים עוצמה רגשית רבה, שהופכת כל חוויה בין-אישית נפרדת בחייה לתפלים וחסרי עניין אמיתי. 

איתן טמיר


איך יוצאים מקשר הרסני?

איתן טמיר מתארח אצל ורדה רזיאל ז׳קונט, רדיו 103FM: 


תיאור מקרה: טיפול בקשר הרסני

 

כדי להמחיש כיצד מתקיימת פסיכותרפיה ממוקדת קצרת מועד במקרים של התעללות רגשית, מוצג כאן מקרה דימיוני.

המטפל שכתב על המקרה, פסיכולוג קליני מנוסה בתל אביב ,  מציע על סמך ניסיונו והספרות המקצועית העדכנית, מסלול טיפולי אפשרי ותוצאות צפויות.

המקרה הנדון מתמקד במאמץ של המטופלת להיפרד מקשר עם גבר נשוי:    

השבוע נפגשתי לראשונה עם אורית, אישה בת 31. היא הגיעה לקליניקה שלי מצפון הארץ, מעיר גדולה יחסית, לקחה הפסקה מחיי הקריירה המפותחים שלה כדי להתמודד אחת ולתמיד עם הקשיים שלה ביחסים זוגיים. כדי להבין את התמונה במילים, אומר שאורית בחורה עם צרכי שליטה גבוהים, נאה, חיה לבד באופן עצמאי, מושקעת במראה שלה, עם נוכחות מרשימה, הישגים אקדמיים וחיי עבודה מוצלחים, עם עתיד שעל פניו נראה מבטיח כאדריכלית עצמאית ויצירתית.


בחדר ההמתנה, בדיוק דקה לפני הפגישה, שמעה אותי משוחח עם המזכירה, ואמרה לשנינו בחיוך שקידם חשיבה אסרטיבית, "נראה לי שהזמן שלי הגיע". פסיכולוג שמבין עניין יודע שניתן ללמוד המון על מטופלים ועל עתיד הטיפול, כבר לפי הדרך שבה הם מתנהלים בשיחת הטלפון המקדימה ובחדר ההמתנה. על אורית למדתי שהיא יודעת להגדיר את המקום שלה, ערה לצרכיה ומביעה אותם בחופשיות. מבחינתה הגיע הזמן שלה והיא מבהירה את זה למי שעלול להתבלבל. היא גם מספרת, אם להיות פרשני ופסיכולוגיסטי יותר, על הקושי של היותה סובלנית למערכת יחסים שמעורבת בה אישה נוספת.


עד כאן הכל טוב ויפה. אך הסיבה לפנייתה של אורית היא יחסים רומנטיים צמודים וסודיים עם גבר נשוי כבר 10 שנים תמימות. 10 שנים של סוד- איש מהקרובים לה אינו מודע לקשר. היו עליות ומורדות, היו התנתקויות והתרחקויות, אך ככלל, לבה שמור למושא אהבתה, הגבר האחד והיחיד שלה, איש בן 48, שיש לו אישה נוכחת ומשפיעה, שישנה אתו כל לילה וחולקת אתו את התלאות והשמחות במשעולי החיים, אישה שהרתה וילדה עמו שלושה ילדים, אישה שחיה אתו מציאות 'נורמלית' עם קריירה מוצלחת, בית מתפקד והישגים ראויים. אורית, על אף ההתפתחות היפה בתחומים אחרים בחייה, התמקמה בעל כורחה כאישה שנייה לצד הגבר שלה, האישה שנפגשים אתה מאחורי הקלעים, במערכת יחסים סודית שאינה חשופה באמת לאור יום, כאשר התקווה הגלומה בה מתבטאת בכיסופים העקביים שלה והאמיתיים שלה להקים עמו בית משותף. היא מתארת אותו כאדם טוב, ואני מאמין לה, מישהו שבאמת ובתמים אוהב אותה, עסוק בה ונהנה להיות אתה. יש ביניהם 17 שנים של חיים בוגרים, יותר ממחצית חייה, המון זמן. הרגשות שלה כלפיו מהולים בהערצה ובמשאלות אבהיות כלפיו, ולהיפך, גם הוא רואה בה ילדה "שגידל" ועודנו מגדל. אורית מספרת שבחרה בלימודי ארכיטקטורה מתוך הערצה ליצירות ולתפוקות שלו לאורך השנים, שהיא נפעמת מנוכחותו הכובשת והכריזמטית, מהאמביציות ומהעוצמות שלו ומהנטיה שלו לקחת עליה חסות עוטפת וקרובה. היא מתארת אותו גם כמניפולטיבי, אולי קצת נצלן, ואני מציין בפניה ש"אנשים עם נטייה פסיכופתית לא רוצחים אנשים, אלא רק נעדרים אמפתיה כלפי רגשות האחרים". 

גברים אלימים לא מודעים בדרך כלל להיותם אלימים. קל וחומר שקבוצות אינן מודעות לאלימותן. אבל ככה זה: קבוצות מתעללות יום יום בחבריהן, בהתעלמות, בהדרה, בהטרדה ובאלימות נפשית. כשהתקשורת מתנהלת בוואטסאפ, התהליכים האימתניים הללו עוברים אמפליפיקציה הרבה יותר חזקה.

ההתפתחות שאירעה לאחרונה הגבירה את הדרמטיות ביחסים: לפני מספר חודשים גילתה אשתו על קיום הרומן החבוי. היא שכרה את שירותיו של בלש פרטי, שאיתר את הצמד ללא קושי מיוחד ואימת את נוכחותה של אורית כמאהבת נסתרת בחייו של הבעל. מכאן המשיכו הבעל ואשתו לטיפול זוגי שנועד להתמודד עם המשבר שנפער בפניהם, כשעל הפרק אפשרות ממשית של פרידה וגירושין . עבור אורית הייתה זו טלטלה, אך מעבר לכל, היוותה התרחשות זו צוהר חדש של הזדמנות למימוש היחסים וכיסופיה לובו ותודלקו במאוויים מחודשים ליצירת מסגרת זוגית עמו.

 

התעללות רגשית

אז לאן צפוי ללכת הטיפול?

מובן שכל המוצע פה הוא טנטטיבי לחלוטין, אך מידת ההיתכנות שלו לפי הספרות המחקרית והעבודה הקלינית, גבוהה למדי. בטיפול פסיכולוגי אנליטי ממוקד וקצר טווח, עבדנו כצוות, על מנת לאתר ולהציף את הקונפליקטים הראשוניים המזינים את המוטיבציה האינטימית של אורית, נחקור (explore) את התגלמותם בחייה כאישה בשלה ונעלה את הפערים בין המציאות לבין הפנטזיה משכבר הימים. בואו נסכים על כמה דברים: כולנו לכודים בעוצמה כזו או אחרת בסבך היחסים המוקדמים עם הורינו. לכולנו ניתנו בילדות תפקידים פסיכולוגיים שנבחרו עבורנו על ידי הורים שניסו להתמקם בעצמם בתוך המשפחה שהקימו. כולנו מביאים את אותם תפקידים ישנים, ואת החסכים שעומדים בבסיסם, ומשחזרים אותם בתוך הזוגיות המשמעותית שלנו. התקווה העמוקה והלא מודעת של השחזור הזה היא ניצול ההזדמנות למלא מחדש את החללים, את מה שנעדר ונחסך בילדות במשפחת המקור שלנו, המשפחה שלנו, שהיא בעצם הגלגול הראשוני של חיינו האינטימיים. הגלגול השני הוא אינטימיות וזוגיות בוגרת.

 

 

agenda

 

מנשים רבות, כמו אורית, נשללה באופן לא מכוון הזכות להיות ילדה. בין אם מתוך חוסר אונים והיעדר כוחות של ההורים, ובין אם תוך התהוות של קונסטלציה משפחתית שלא היו בה מספיק אנרגיות זמינות כדי להתייצב כמבוגר סמכותני מול ילד זקוק.

בסיטואציה כזו נוצר בדרך כלל היפוך תפקידים. הילד הופך למקור הזנה נרקיסיסטי עבור ההורה, כילד מוצלח, יפה וחכם, אך התמורה היא התבגרות נפשית מוקדמת, שאינה תואמת את הגיל הכרונולוגי, ופיתוח עצמי כוזב (false self) שמשביע היטב את רצון הסביבה אך מותיר את הילד בודד רגשית.

משפחתה של אורית מגובשת, תומכת ומטפחת, יש בה נתינה וערבות הדדית, חום ואהבה. המשפחה גידלה את אורית והילדים האחרים בבית שסיפק מסגרת טובה ותשתית סוציו-אקונומית מבטיחה להתפתחות תקינה.

ובכל זאת, אורית גדלה עם תחושה שיש בה נטיה אינטרסנטית מדי מבפנים, שהיא זקוקה לחברים וחברות באופן פונקציונלי ("יש לי חברה לכל תחום") ולאורך השנים פיתחה דיסקרטיות מוגזמת ונטייה חשדנית כלפי אחרים, גם כלפי אלו המנסים באמת ובתמים להתגייס לטובתה ולהתקרב אליה (בשיחתנו אורית חשדה בפנס תאורה שהיה על שולחני ושאלה: "השיחה שלנו מוקלטת?").

הסביבה הבין אישית, על אף היותה טובה, נתפסת כלא מספיק בטוחה. היא מציינת לקראת הסיום: "אני לא מאמינה באף אחד".

Female Orgasmic


 

השלב הראשון בטיפול יתחיל אפוא בזיהוי החסכים המוקדמים:

מה נשלל ממנה ביחסים הללו?

מה היטה את הכף לכיוון של חשד בסיסי במקום אמון בסיסי (בשפתו של אריק אריקסון )?

מה סמוי מן העין במסרים הראשוניים שקיבלה אורית לגבי תפקידה במשפחת המקור?

השלב הזה, התחלתי ככל שיהיה, עמוס בתובנות וגילויים וכופה לא מעט כאב נפשי. כי מה שהאמינה לגביו כאמת באשר לפסיכודינמיקה של מקורותיה המשפחתיים יימהל עכשיו בספק ויתגלה כראוי לבדיקה. האובייקטים כלפיהם יופנה מעתה הכעס הופכים להיות אלה שהעניקו את התפקיד, ההורים בעיקר, למרות היותם עדיין אהובים, אוהבים ואכפתיים.

 

מהי גישת יחסי אובייקט? <

 

בשלב השני של הטיפול תינתן הכלה עמוקה כלפי האובדן הראשוני והביטויים שלו לאורך החיים. בד בבד, יודגשו היחסים בטיפול, 'הקשר' בטיפול, ולא רק ה'תוכן' (מה שמכונה בספרות האנליטית יחסי העברה). בסיומו של שלב זה ניתן לצפות שאורית תתחיל להמשיג לעצמה מחדש, באופן ספונטני, את סכימות "הגבר" ו"האשה" שלה. סביר שנתחיל לראות סדקים בתמונה המושלמת שבה היא רואה אותו. כפועל יוצא מהמפגש עם האמת הצורבת בחייה, אורית תזהה ותפנים אמיתות כואבות גם ביחסיה הקרובים עם בן זוגה.


"אם אני צריכה להיות נאמנה למשהו או למישהו, אני קודם כל צריכה להיות נאמנה לעצמי. אם אני מחפשת אהבה אמיתית, הרי שלפני כן אני צריכה להתעייף מהאהבות הבינוניות שמצאתי. מעט ניסיון החיים שיש לי לימד אותי שאף אחד הוא לא הבעלים של כלום, הכל אשליה – וזה נכון ביחס לדברים החומריים כמו ביחס לדברים הרוחניים. מי שכבר איבד דבר שבעיניו היה מובטח, לומד ששום דבר אינו שייך לו, ואם שום דבר אינו שייך לי, אני גם לא צריכה לבזבז זמן בשמירה על דברים שהם לא שלי. מוטב לחיות כאילו היום הוא היום הראשון (או האחרון) בחיי".

-פאולו קואלו

(מתוך הספר "11 דקות" )


 בשלב השלישי, תצוצנה הזדמנויות מציאותיות ליחסים בשלים עם גברים אחרים. הדינמיקה של יחסים אלו לא ייצבעו בגוונים אדיפאליים היררכיים, בדומה ליחסי אבא וילדה, אלא בדמות קשר רומנטי הדדי בין גבר ואישה שווים ובוגרים. האפשרות לחשוף בפני העולם החיצון את עצם קיום מערכת היחסים, מה שהיה ועדיין זר לאורית, תהפוך למוקד הנאה, גאווה וחיות. המיניות תלבש אופי וצורה אחרים, בשלים ומגובשים יותר. בחדר הטיפול, מרכז העבודה יועבר לקונפליקטים מציאותיים ועכשוויים, של מערכות יחסים בין אישה לגבר, בין שני סובייקטים, סביר שבשנות ה-30 לחייהם, המחפשים דרך לבנות יחד בית ומשפחה. אורית תצטייד בכלים להתמקמות הדדית בתוך היחסים המתהווים: מה זה להיות אישה במסגרת קשר זוגי בוגר 'מחוץ לארון'? כיצד תתנהל אורית בקשר שאינו חלקי ומפוצל כל כך, כמו קשר עם גבר נשוי? מה זה אומר לקחת אחריות מלאה על חלקה ביחסים? איך מקבלים ומגיבים למפגש עם הפגיעות והחסרונות האישיותיים בחייו של בן הזוג? במקביל, תתחיל אורית ליזום בעצמה פרידה פסיכולוגית ופיזית מבן הזוג הנשוי.


לקראת סיום הטיפול נראה את הערך העצמי של אורית, מול הגבר הנשוי ומול אנשים אחרים בעולם, הולך ועולה בהדרגה אך בעקביות. שיח אינטימי ואותנטי יתאפשר בינה לבין אחרים משמעותיים בעולמה. היכולת לתת אמון באחרים תלך ותתפתח, החשד יפחת בהדרגה. העולם התעסוקתי יתאפיין בבחירות מושכלות ובוויתורים הכרחיים, שהם כידוע, מנת חלקו של כל אדם מוכשר ונבון שנאלץ להתמקד באפיקים מקצועיים מסויימים ולהיפרד מאחרים.
מובן וברור שייתכנו רגרסיות לאורך הדרך. ראשית, המאהב הנשוי לא יוותר בקלות על הקשר. למה שיוותר? אילו הייתה לו די נדיבות ומספיק שאר רוח, היה בוודאי משלח אותה מעליו שנים קודם לכן ודורש ממנה לצמוח באופן עצמאי. שנית, ההתמודדות עם יחסים בוגרים יעמתו אותה עם שאלות בוגרות. העמדה המנטלית של 'הילדה' ילך ויפנה מקום לנוכחות נשית בשלה יותר. היא תתפתח להיות סובייקט נפרד, אישה, בת זוג ולאחר מכן, סביר, אמא.
אני מקווה שהדברים לא מובנים כפשטניים ויומרניים מדי. אישיות האדם מורכבת מכדי לשנותה לצמיתות בטיפול קצר ואינטנסיבי. אך דווקא אורית, על תבונתה, עם מידת המוטיבציה הגבוהה שלה ועם נכונותה לשנות את המציאות, מסוגלת לעשות זאת בהצלחה במהירות גבוהה יחסית.


גורמי סיכון לאלימות זוגית

באתר של אוניברסיטת גוטנבורג , מוצעת סקירה מצוינת ומבוססת מחקר. מוצגים בה גורמי סיכון של גברים מתעללים:
  • התעללות פיזית בילדות או/ו היות עד להתעללות בין מבוגרים בילדות
  • היסטוריה של הפרעת התנהגות, אישיות אנטי סוציאלית או מאפיינים של הפרעת אישיות אנטי סוציאלית
  • PTSD באוכלוסיות של יוצאי צבא
  • קשיי וויסות רגשי כמו מאפיינים של הפרעת אישיות גבולית, התקשרות לא בטוחה/ לא מאורגנת וקושי בשליטה בכעסים.
  • פסיכופתלוגיות כמו דיכאון, דיסטימיה, חרדה מוכללת, תלות באלכוהול ופסיכוזה
  • הפרעות שימוש בחומרים
  • פגיעה מוחית עם לקויות נוירוקוגניטיביות כמו אימפולסיביות, פגיעה בעיכוב התגובה וקושי בהוצאה לפועל 

 

מעניין: מחקר חדש מעיד שבזוגיות בין נשים לא קיימת פחות אלימות זוגית בהשוואה לזוגיות הטרוסקסואלית

 

למה אנחנו נמשכים לבני זוג מופרעים?

שאלה טובה...

משיכה מינית ל"תכונות אפלות" אצל בן או בת זוג מאפיינת רבים מבני האדם הנורמטיביים. לעיתים מדובר במשיכה לבני זוג כוחניים, מחפיצים או סדיסטיים

עצם קיומה של משיכה כזו אינו מצביע על 'בחירות זוגיות דפוקות': 

מחקרים פסיכולוגיים שנערכו עם משתתפים מהאוכלוסיה המערבית מלמדים כי נשים וגברים נמשכים באופן מיני, לטווח הקצר לפחות, לבני ובנות זוג בעלי תכונות אישיות אפלות, כמו נרקסיזם, פסיכופתיה, חוסר מצפון, מניפולטיביות, רמאות וערמומיות.

מוזר ככל שזה נשמע, התופעה יכולה להיות מוסברת באופן אבולוציוני - גברים המחזיקים בתכונות כאלה עשויים להיתפס כפרטנרים איכותיים יותר במובן של ביטחון, העזה ומוכנות לקחת סיכונים.

 

את מוזמנת ליצור קשר להכוונה

למטפל/ת מנוסה במכון בתל אביב

או בקליניקות העמיתות שלנו בכל הארץ

1-800-509-809

שלך,

צוות מכון טמיר

 

 

סיכמו: סמדר שטינברג וצוות מכון טמיר

 

 

 

מקורות:

 

שחר קדרון (2016).  קווים לדמותה של אהבה רעילה, הארץ

פאולו קואלו, 11 דקות, מפורטוגלית: יורם מלצר, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד

Carter, G. L., Campbell, A. C., & Muncer, S. (2014). The dark triad personality: Attractiveness to women. Personality and Individual Differences, 56, 57-61.
http://dx.doi.org/10.1016/j.paid.2013.08.021

Olga Khazan (2016). A Diary of Toxic Love. The Atlantic 

Antisocial personality disorder: childhood Antecedents, adult phenotype, and susceptibility factors (2016). In University of Gothenburg Sahlgrenska AcademyInstitute of Neuroscience and Physiology

https://www.mako.co.il/pride-news/local/Article-b8ef5a096e51261006.htm

https://www.huffingtonpost.com/entry/if-youre-sleeping-with-a-married-person-heres-how-to-end-it_us_5925b6bde4b00c8df2a10ce8


השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים כמוסד שמכשיר ובוחן מתמחים בפסיכולוגיה קלינית

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-3-6031552

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר