המחשבה על הבעיה יוצרת בראש תמונה קצת מטושטשת וכשמנסים בכל זאת למקד אותה בורחים לטשטוש כמה שיותר מהר.
נתמקד כאן בקשר בין טחורים לבין בריאות הנפש ופסיכולוגיה, ליתר דיוק השפעת לחץ נפשי טחורים.
נראה מה אנחנו יודעים דרך המחקר ומה ניתן לתרום כדי לכסות את ההיבט הפסיכולוגי של הבעיה.
נתחיל, איך לא, מפרויד.
הגאון האוסטרי היה קצת מוטה. הוא חיפש תשובה לכל שאלה תחת הפנס הפסיכואנליטי:
״לגבי אזור היציאה של המעיים, אל לנו להקל ראש גם בהשפעתם של הטחורים, שלהם ייחסה הרפואה הישנה משקל רב כל-כך בהסברת מצבים נוירוטיים...״
-- פרויד, המיניות הילדית
ברור כיום כי התיאוריה החכמה זו אינה הפרפספקטיבה המתאימה ביותר להסביר טחורים.
סטרס, קשיי עיכול וטחורים
גורמי לחץ משפיעים עלינו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.
מתח משפיע במגוון דרכים ויכול לגרום לשלל בעיות, ביניהן בעיות עיכול.
בעיות עיכול הן גורם המשפיע באופן חמור על היווצרות טחורים, שכן הן וסימפטומים הקשורים אליהן, כמו שלשול ועצירות, קשורים ישירות לטחורים.
כדי להיפטר מטחורים בעייתיים, אפשר למצוא דרכים להפחתת רמות המתח, ובכך לנהל את בעיות העיכול.
ראשית, טחורים נחשבים חלק נורמלי מהאנטומיה האנושית ואין גורם אחד לטחורים בעייתיים.
טחורים הופכים לבעיה כאשר כלי דם לאורך דופן הרקטום מתנפחים, לרוב בשל לחץ מוגזם במהלך תנועת מעיים עיקשת, הרמת משאות כבדים או משקל עודף בישבן כתוצאה מהשמנת יתר או הריון.
בעוד שההיבט הפיזי של טחורים כואב, עבור חלק מהמתמודדים ההיבטים הרגשיים יכולים להיות מטרידים אף יותר.
אצל חלק מהאנשים, הטחורים יתפוגגו לאחר מספר ימים, בעוד שבמקרים אחרים, הם יכולים להפוך לבעיה קבועה ומטרידה.
מי שחי עם טחורים מתאר תחושות של מבוכה, בידוד ובושה כתוצאה ממצבו.
הסימנים לטחורים בעייתיים כוללים אי-נחת או כמויות קטנות של דם על נייר הטואלט.
כלי הדם באזור האנאלי רגישים לשינויים בלחץ, ויש גורמים שונים והשפעות משניות על הגוף שיכולים להוביל לטחורים. תזונה חסרה בסיבים תזונתיים, למשל, יכולה לגרום לעצירות.
תנועות מעיים קשות כתוצאה מעצירות לוחצות על האזור האנאלי וגורמות לטחורים.
גם פעילות גופנית שלוחצת בצורה מוגזמת על כלי הדם באזור הטחורים (הרמת משקולות וסקוואטים, למשל) עשויה לגרום לטחורים.
קשר דו כיווני עם דיכאון
מחקר מקיף חשף קשר דו-כיווני משמעותי בין דיכאון לטחורים, תוך ניתוח הגורמים הסיבתיים.
הממצאים מצביעים על כך שדיכאון מגביר את הסיכון לטחורים, בעוד שטחורים עצמם עשויים להוות גורם סיכון להתפתחות דיכאון.
החוקרים מדגישים את ההשפעה ההדדית בין תסמיני כאב, פגיעה באיכות החיים ואורח חיים בלתי מאוזן על הקשר בין שתי התופעות:
איך מתח יכול לגרום לטחורים?
מתח גורם לטחורים באופן עקיף.
גוף הנמצא במצוקה רגשית או פיזית יכול להגיב בצורות שונות. מלבד בעיות עיכול, מתח יכול לגרום לאכילה מועטת מדי או מופרזת, והגוף עשוי להגיב לכך באופן שלילי.
מתח יכול גם לשינוי בקצב העיכול, מה שעשוי להוביל לעצירות או לשלשול.
הלחץ המוגזם על אזור פי הטבעת והרקטום שנגרם במצב של עצירות יכול להוביל ישירות לטחורים, ורקטום מודלק משלשולים יחמיר טחורים ויאט את החלמתם.
זאת ועוד, מי שרגיל לאכול מזונות שאינם בריאים על בסיס קבוע ובכמויות גדולות, עשוי שלא לקבל כמות מספקת של סיבים תזונתיים שיווסתו את מערכת העיכול שלו.
גם חוסר בנוזלים הנובע משתייה מועטה של מים עשוי להציב אתגר על מערכת העיכול של אדם המצוי במתח.
אנשים חווים מתח מסיבות שונות. מתח הוא תגובתו האוטומטית של הגוף לסכנה, לאתגר או לשינוי בסביבה, ומצבים מלחיצים גורמים לעלייה בייצור הורמונים מסוימים בגוף.
הקשר ההורמונלי מסביר הרבה בנוגע לאופן בו מתח יכול להביא לטחורים.
אדרנלין, למשל, הוא הורמון המיוצר עם סימן ראשון לסכנה.
אדרנלין גורם לדם לזרום לשרירים ולאישונים להתרחב, לצד גורמים פיזיולוגיים אחרים שיוצרים את מה שידוע בשם תגובת ״הילחם או ברח״ לדבר הנתפס כאיום.
תגובת ״הילחם או ברח״ היא דוגמה מושלמת ליעילות של תגובת הגוף למתח.
העלייה המהירה באדרנלין מאפשרת ללחוץ במהרה על מעצורי האופניים כדי להימנע מתאונה, אך היא עשויה שלא להיות יעילה כשהלב מאיץ בכל פעם שמגיע החשבון או כשמתווכחים עם חבר.
אך כך התפתחה התגובה אל תוך סגנון החיים המודרני.
כשגורמי מתח כמו חשבונות או לחצים חברתיים ממשיכים להפעיל עלינו משקל יומיומי, גדל הסיכון לבעיות עיכול, לעלייה במשקל, לבעיות לב ועוד.
לכן, כדאי להכיר כמה שיטות לוויסות רמות המתח, שניתן להשתמש בהן כשמרגישים שהלב מתחיל להאיץ והשרירים מתכווצים.
איך מתמודדים?
טיפול בטחורים שמקורם במתח צריך להתמקד במיגור המתח, לא בסימפטומים. להלן כמה טיפים להקלה על מתח:
1. לשוחח עם תרפיסט מוסמך. המטפל יוכל לעזור לזהות גורמי מתח ולהנחות כיצד להתגבר עליהם.
2. לנשום עמוק. צריכה מוגברת של חמצן יכולה להוות טריגר לתגובה של המוח שתרגיע את שאר הגוף.
3. לנהל יומן. יש אנשים שמגלים שכתיבת מחשבותיהם עוזרת להם למפות את גורמי המתח בחייהם, ושעצם הכתיבה עצמה יכולה להוריד הילוך מקצב היומיום. ביום הראשון לניהול היומן כדאי להתחיל מנושא המתח ולכתוב כמה דברים שנלמדו בנושא ועל מה תרצו לעבוד.
4. התעמלות. כל פעילות גופנית מעודדת שחרור של כימיקלים שנותנים תחושה טובה. מחקרים מצאו שפעילות גופנית נהדרת בסיוע להפחתת מתח וטחורים כאחד. אם מעדיפים להתאמן בבית, כדאי להתחיל מפלאנקים (תרגיל בטן סטאטי) של 10 שניות. מומלץ גם להכניס ללו״ז זמן להליכה או לרכיבה על אופניים עם חבר.
מעבר לעבודה על הפחתת רמות המתח, ניתן להילחם בסימפטומים ולהפחית את הכאב, כמו גם תסמינים אחרים של טחורים. הפחתת המתח לצד הפעולות הבאות לכיווץ הטחורים הן שילוב מעולה:
א. סיבים תזונתיים. אחת הדרכים החשובות יותר לשיפור בריאות הטחורים היא להרבות בסיבים תזונתיים, דרך אכילת מזונות שנמצאו ככאלה שמצמצמים את הטחורים, כמו פסיפלורה, שעועית לימה, אפונה ירוקה ואבוקדו, אבל גם תוספי סיבים יכולים לעזור. מומלץ לאכול 2.5 כוסות של ירקות ביום ו-2 כוסות פרי, שכן מזונות אלה מלאים בחומרים מזינים, כולל סיבים.
ב. תרופות ללא מרשם. ישנן תרופות ללא מרשם לטחורים שעשויות לעזור מאוד לכאב ולנפיחות, ובכך לסייע להתמקדות בהחלמה ובהפחתת המתח.
ג. אמבט ישיבה. טיפול ביתי נפוץ הוא טבילה באמבט ישיבה. הדבר לא ירפא טחורים ולא יעשה את העבודה של ניהול מתחים, אבל הוא יעזור להפחית את הסימפטומים שגורמים לאי-נוחות. הרעיון הוא לשבת עד 20 דקות באמבט מים חמים כדי להאיץ את זרימת הדם לאזורים הפגועים, מה שמזרז את החלמתם. ניתן גם להוסיף מלח אמבט להפחתת הנפיחות והעקצוץ.
מומלץ לייבש באמצעות אוויר או באמצעות בד רך, בעדינות. כשסובלים, אפשר לשבת באמבט בכל פעם שיש תנועת מעיים, ולהוסיף עוד אמבט בבוקר או בלילה.
לסיכום, טחורים מקשים על החיים, ואם משחות ותרופות ביתיות לא עוזרות, יש לפנות מיד לטיפול של רופא מנוסה.
לרוב יש הליכים פחות פולשניים להסרת או הפחתת טחורים, כמו קשירת טחורים וקרישה בלייזר או באור אינפרה-אדום או קרישה דו-קוטבית, כך שלא מומלץ לתת לחשש מפני ניתוח לעכב פנייה לטיפול.
אבל אם המצב הוא עדיין כזה שניתן לנהל את הטחורים לבד, כדאי לתת מענה לשורש הבעיה ולהקל על המתח שגורם לבעיות בעיכול, שבתורן גורמות לטחורים.
קל לשכוח עד כמה חיינו הרגשיים משפיעים על גופנו. מתח יכול להיות טוב במינון נמוך, אך יש לוודא שאינו יוצא משליטה.
Devi V, Deswal G, Dass R, Chopra B, Kriplani P, Grewal AS, Dhingra AK. Hemorrhoid disease: A review on treatment, clinical research and patent data. Infect Disord Drug Targets. 2023 Apr 27. doi: 10.2174/1871526523666230427115436. Epub ahead of print. PMID: 37106517.
Huang, Z., Huang, J., Leung, C. K., Zhang, C. J., Akinwunmi, B., & Ming, W. K. (2024). Hemorrhoidal disease and its genetic association with depression, bipolar disorder, anxiety disorders, and schizophrenia: a bidirectional mendelian randomization study. Human genomics, 18(1), 27. https://doi.org/10.1186/s40246-024-00588-7
Mott T, Latimer K, Edwards C. Hemorrhoids: Diagnosis and Treatment Options. Am Fam Physician. 2018 Feb 1;97(3):172-179. PMID: 29431977.
עד לפני מספר שנים האמנתי, בכנות מלאה, כי כל מטופל שישקיע זמן, נכונות ואנרגיה על מנת להניע שינוי פסיכולוגי, יוכל להשתנות בעזרת המטפל המתאים, ניסיונו והכלים העומדים לרשותו.
המציאות טפחה על פניי...
עם מטופלים ממש קשים התאמצתי ככל יכולתי - הודרכתי, חשבתי, קראתי, התייעצתי, עבדתי בפרך בשביל להבין - אבל מצאתי את עצמי ניצב מול שוקת שבורה.
ההתקדמות עם הקשים באמת מיאנה להגיע.
קשה לי להיכשל, אבל אני עקשן כפרד ולכן יצאתי, ועודני יוצא מעת לעת, למסעות בדיקה לגבי מה עובד בפסיכותרפיה, עבור מי ומתי.
כך, מצאתי את עצמי נווד בין תיאוריות ומודלים טיפוליים, מתוודע כמעט בכל שנה להבנה כמה מעט ידעתי בשנה שעברה ומבין בשנה הבאה בדיוק אותו דבר על השנה החולפת.
בהרצאה מרתקת בניו יורק (2018) שנשא פרופ׳ גלן גבארד, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי אמריקאי, מציין גבארד 8 גורמים שמגדירים מטופלים קשים.
אני ממליץ להאזין / לצפות
בהרצאה מאירת העיניים:
לקחתי את הקריטריונים שציין גבארד והתייחסתי אליהם מתוך עולמי האינטגרטיבי כמטפל וכמטופל.
גבארד מביא את העמדה הפסיכואנילטיית, שהיא כאמור חלקית בעיניי.
הוא מביא הגדרה יפה של פסיכונאליטיקאי:
״אדם שמעמיד פנים שאינו יודע הכל...״.
גם אם בחיוך, הוא ממש צודק.
מבחינתי לא ניתן לנכס למטופל הגדרה של ״לא טריטבילי״ (לא בר-טיפול) מבלי לקחת בחשבון את עמדת המטפל.
ואכן, גבארד רואה כיום את ״המטופל הרגיל״ כ״מטופל קשה״, ואת ״המטופל הקשה״ כתוצר של היבטים אינטר-סובייקטיביים, בהם מעורב המטפל, במודע ושלא במודע.
לשמחת כולנו, הגישה ההתייחסותית (זו המורחבת,שמבחינתי כוללת גם את ביון, סאליבן, סימינגטון ואחרים) פיתחה דרך צנועה להנגיש את הפסיכואנליזה והטיפול הפסיכודינמי.
יתירה מכך, במודע או לא, הפרקטיקה של כל האנליטיקאים והמטפלים הדינמיים שאני מכיר מושפעים מהרעיונות ההתייחסותיים.
למטופל אין מה להגיד
יש מטופלים ששותקים ויש שתיקות שאינן מובילות לדבר.
מטופלים אחרים מדברים המון, ממסכים ואינם אומרים כלום.
לבסוף, יש כאלה שאומרים דברי טעם, אך מאביסים את המטפל בתכנים שנוח לו לשמוע.
בערך מוחלט, קשה לטפל גם ב״מטופל השותק״, גם ב״מטופל המלהג״ וגם ב״מטופל המרצה״, אבל כדי לקדם את התהליך, כל אחד מהם דורש קו התערבות שונה.
המטופל השותק
מרבית המטופלים השותקים מתקשים לשחק (Play), או שאינם נכונים לשחק.
ואכן, מטופלים רבים נושרים מטיפול דינמי ואל הטיפול הבא הם מגיעים עם המשאלה ״שהמטפל לא רק יישב שם ויקשיב״.
כך, המטפל שעובד עם מטופל סכיזואידי, אוטיסטי, אנטיסוציאלי, או פשוט מתבגר, יכול להוביל את הפגישה באמצעות העברת ידע, הפעלה, אבוקציה ושאלות פתוחות.
גבארד עצמו מצטט את הדלאי למה:
״אם אתה מעוניין בחיי נצח, תהיה מורה״.
מתן מידע למטופל, שמוכר כיום כפסיכו-חינוך, או פסיכואדוקציה, עשוי להיות יעיל מאוד, אלא שהתנאי ההכרחי ליעילות הוא שיש נוכחות של קהל משתתף.
מטפל שמוצא את עצמו נואם, מלמד, או מטיף, לא מקדם שום דבר.
גם להפנמה של ידע דקלרטיבי נדרשת, לדברי ביון, למידה שכוללת התנסות.
המטופל המלהג
הגנה מוכרת אצל מטופלים קשים מתבטאת במכניזם של ייצור מלל שאין בו נקודות חיבור לממשק בינאישי.
בניגוד לאסוציאציות חופשיות, מדובר כאן ביצירת קרום שפתי מגונן.
הרבה נאמר ולא נאמר דבר.
״המטופל המלהג״ משתף ברצף עלילתי שלמטפל קשה לעיתים לעקוב אחריו.
המטופל יוקיר תודה על ההקלה הרגשית, אך יעילותה הנפשית מקבילה להנאה של שחרור אנאלי - היא יעילה רק עד להצטברות המכסה הבאה.
מטפלים בתחילת דרכם נוטים לראות את שטף הטקסט כדרך אותנטית ליצירת קשר ולעבודה, אולם מתן דרור-יתר לדיבור לא מבוקר מקדם דווקא תהליך הפוך.
כאשר הליהוג נגרר מהפגישות הראשונות אל תוך הטיפול, הוא מסכן את קיומו.
מניסיוני, אלה מטופלים שנוטים לחתוך את התהליך ללא פרידה ובמקרים מסוימים אף יבצעו גוסטינג בטיפול.
אחת הדרכים לראות את ״הגנת הליהוג״ אצל המטופל הקשה היא לעצור ולהתעכב על נקודה כואבת שהוא מתאר בריחוק.
לרוב יתעורר מייד מגע רגשי, לעיתים בדמעות.
מה שהיה מלל דו-ממדי עובר טרנספורציה לחומר בתלת-ממד.
למעשה, המטופל מצפה לפגוש את עמדת המטפל.
זוהי הכרה הכרחית לקיומו של קשר, לא רק קשר טיפולי.
המטופל המרצה (Pleaser)
לא כל מטפל יסכים שלמטופל המרצה יש מקום בקטגוריה של ״מטופלים קשים״.
הוא הרי זורם ועושה כל שביכולתו כדי להיות מטופל קל, או לפחות טוב.
הריצוי מתבטא בהתנגדות סבאטילית לרגשות שליליים, ייאוש וכאב נפשי, אולם עיקר השפעתו מתבטאת בהימנעות קפדנית ואינטנסיבית מהבטים רגשיים שליליים ביחסי ההעברה, בדיוק אלה אותם הוא אמור לעבד בטיפול.
עבורי מדובר בקושי מאתגר למדי.
אחרי הכל, מה רע במטופל חביב, מפרגן ומוקיר תודה?
המטופל המרצה, בניגוד למלהג, לא ייעלם.
הסופר-אגו לא מאפשר לו.
אבל הוא ייטה לסיים את הטיפול בלי תהליך פרידה משמעותי.
הפניה כזו אינה מחמאה, היא ביטוי של הנצחת הריצוי ותו לא.
המטופל מבטל את מאמצי המטפל לעזור לו
מטפלים זקוקים לחיזוקי המטופל כדי לעבוד עבורו קשה יותר.
אנחנו לא במקצוע הזה בשביל הכסף, אולי גם לא עבור החיזוקים.
אבל ברור כי מטופל ש״מעניש״ את המטפל, סונט בו ומחפש אותו בכל פינה אינו מטופל קל (וגם לא נעים).
הביטויים הפחות קשים יותר של ״המטופל המבטל״ הם במתן תשבוחות בחדר למטפלים מיתולוגיים קודמים שהיו לו, לא כדי לתאר מה שהשיג בעבודה משותפת, אלא כדי לצמצם את חשיבות המטפל הנוכחי.
כאשר יתחיל במקביל תטיפול תרופתי, ישתף ש״התרופות מתחילות להשפיע״ ו״הכל כימיה במוח״.
מול מתן פרשנות המטפל הוא יגיב ב״אני אחשוב על זה״.
ברמות היותר מאתגרות יגלה המטופל עוינות, קינאה וצרות עין במטפל, כחלק מהעברה שלילית.
פרדקוס הקבלה
המטפל עומד מול מה שמתאר הפסיכואנליטיקאי לורנס פרידמן כפרדוקס של קבלה:
מצד אחד, על המטפל לקבל את המטופל בתנאיו שלו.
מצד שני, כדי לחתור לשינוי, תנאים אלו לא לא יכולים להתקבל באופן מלא ע״י המטפל.
נדרשת כאן ראייה דיאלקטית -
אם המטפל אינו מקבל את המטופל לפי התנאים שהציב, הוא מבקש ממנו בעצם להיות בן אדם אחר.
למטופל אין עניין לשנות שום דבר
כולנו רוצים לשנות משהו, אבלל גם אמביוולנטים כלפי אותו שינוי מיוחל.
התשובה לשאלה ״מה צריך לעשות?״ יכולה להגיע דרך הגיון בריא, טיפים ועצות של חברים, אפליקציות טיפוליות וסרטונים לעזרה עצמית: להיפרד, להיגמל, להתחיל, להפסיק, להחליט, להעז, להתאפק, ללמוד איך, להיחשף בפני, ללמוד לקח, הכל ידוע (והרשות נתונה) לא צריך טיפול פסיכולוגי בשביל זה.
המטופל הקשה בא ללמוד ״איך להאמין שאני יכול ורוצה לשנות״, שאלה שתישאר לעולם פתוחה מול האובדן של ״מה היה יכול להיות אילו הייתי דבק בקיים״.
גם כאשר מתגבשת בפנינו אמת רגשית, שנולדה בתהליך הטיפולי, גם ברגעים בהם מתהווה תובנה שבכוחה לשנות חיים, פועלים בנו כוחות פנימיים רבי-עוצמה שחותרים להשבת ההומואסטזיס (בדמות הסימפטום).
מטפלי CBT לומדים שמטרת הטקס היא להרגיע חרדות אובססיביות,אבל פרודון זיהתה גורמים נוספים שמנציחים קומפולסיות, למשל אשמה מוסרית כלפי קרובים, סוגיות של משמעות בחיים ועוד. אם לא נכיר את האיזורים העלומים של המוטיבציה להנצחת הפסיכופתולוגיה, לא נוכל להוביל לשינוי, כי לרוב גם המטופל אינו מודע אליהם.
אתגר המוטיבציה לשינוי בולט בסיטואציות של התמכרויות, מערכת יחסים זוגית מתעללת, הגנות אופי נוקשות וצורך כפייתי בשחזור ובתיקון.
אחרי הכל, האגורפוב מצא מקום בטוח, החרד מאמין שדאגותיו מכסות את כל טווח האסונות האפשרי, הבורדרליני רואה דוגריות כערך וההיסטרי ניזון רגשית מנוכחותו הדרמטית.
המטופל אינו משתף פעולה עם המטפל בפיתוח הברית הטיפולית
בכל גישה טיפולית, אפילו בטיפול התנהגותי קצרצר, מהווה הברית הטיפולית תנאי הכרחי לשינוי.
בנוסף, מציין גבארד, מחקרים מלמדים אותנו כי ברית טיפולית היא המשתנה המנבא הטוב ביותר לחיזוי טיפול מוצלח.
המטופל מבקר את המטפל בלי הפסקה
בדומה ל״מטופל המבטל״, צבועה ההעברה של ״המטופל הביקורתי״ בכעס וזעם אצור כלפי המטפל.
גבארד ואוגדן מדברים על הציפיות המתעוררות ביחסי ההעברה כגורם משפיע ביותר ביצירת התנגדות בטיפול.
הכמיהה למימוש פנטזיית הזהב עם המטפל(Sidney Smith, 1977) - הכלה וקבלה לא תנאי - מתועדפת אצל המטופל על פני הבנה וצמיחה בטיפול.
המטופל הקשה אינו מקבל את ״המטפל הטוב דיו״. הוא מפנטז על הורה מושלם שאינו קיים.
מטופלים קשים, בעיקר המתמודדים עם הפרעות אישיות מסוימות, מזהים במדויק את נקודות החולשה של המטפל.
הם ניחנו באמפתיה יוצאת דופן שמקנה להם יכולת למצוא את הסדקים.
ומי שמחפש איזורים פגיעים בקשר הטיפולי ימצא אותם שוב ושוב.
המטופל דורש תוצאות מהירות
זוהי רוח התקופה.
גבארד מתייחס למטופלים מעמק הסיליקון, שדורשים שינוי ומהר.
ננסי מקוויליאמס משווה ציפייה שכיחה זו למוסכמות העולם הרפואי.
היא שואלת רטורית:
האא ניתן לדמיין מצב בו חולה יתחיל טיפול אצל רופא מומחה וידרוש שינוי בפגישה אחת?
האם אורטופד מסוגל לרפא תוך תקופה קצרה עקמת, מחלה שהתפתחה והחריפה לאורך חיים שלמים?
גם פסיכולוג קליני, מוכשר ומחונן ככל שיהיה, לא יצליח להחליף הגנות אופי או לשנות מבנה אישיותי במספר מפגשים מצומצם.
מצד שני, מטפלים דינמיים בני-זמננו חייבים להיות ערים למתחרים העיקריים סביבם:
צא׳ט-בוטים ואפליקציות טיפוליות, תרופות פסיכיאטריות עם פחות תופעות לוואי, מאמנים אישיים שעובדים לעומק על סוגיות פסיכולוגיות ומטפלים אלטרנטיביים שמשלבים גוף ונפש.
גבארד, וויאלאמס ואחרים ממתיקים את משקל הבשורה, אבל המציאות היא שציפיות המטופלים של שנות ה-20 במאה הנוכחית גבוהות יותר ממטופלי המאה הקודמת.
היאחזות מופרזת בעבר והימנעות ממאמצי הסתגלות עלולים להפוך את ההגדרה, מ״מטופלים קשים״ ל״מטפלים קשים״.
המטופל מאחר כרונית ו/או מבטל פגישות
כאן, המטופל מוותר על הזמן שלו, זמן הטיפול שנועד עבורו.
תמיד יש סיבות והסברים, מבחינתי הם תמיד אמיתיים, אבל במבחן התוצאה המטופל לא נמצא בחדר בדקות או בשעות היעדרותו.
אני חושב שהאמביוונלציה של מטופלים קשים אינה נרגעת לאחר ביסוס הקשר.
במקום שקט יש דריכות.
האמביוונלציה נמצאת שם תמיד ונטענת מחדש בזמנים יותר מאתגרים, כמו פגישה משעממת, רגרסיה מליגנית, טעות של המטפל שסודקת את ה-Setting או כשל אמפתי.
קיימת פה ציפייה שהמטפל יידע לקרוא ולפענח טקסט פנימי לא נגיש בעולמו של המטופל.
מבחינת המטפל, הנגישות קיימת בעיקר דרך השערות שהוא פוגש ברוורי או בחלימה, אבל גם כאשר הוא מכיל ונותן בקול מילים לאותה שפה מוצפנת, תגובה חיובית של המטופל אינה מובטחת מראש.
המטופל ״משתלט״ על המטפל באמצעות הזדהות השלכתית
מטפלים קולטים לפעמים, בעיקר בתהליכי הדרכה, שהם לכודים בעצם בתוך עמדה נפשית מצומצמת, בתוך מצב מנטלי המאפשר פרפסקטיבה מוגבלת למדי כלפי מטופל.
המטפל שידיו כפותות בה״ה אינו רואה דבר מעבר להישאבות התפקידית אליה נכנס יחד עם המטופל.
למשל, במצב בו המטופל הוא קורבן אמיתי של נסיבות או אנשים מסוימים, יתקשה המטפל לעמוד על החלקים התוקפניים שלו. בפסיכודינמיקה כזו עלול המטפל לשתף פעולה עם היבטים מושתקים בטיפול, כאשר האיום הלא מדובר הוא הפיכתו בתפיסת המטופל לאוביקט מקרבן.
גישות טיפול דינמיות חדשניות, כמו EDT ו-AEDP, אשר צמחו על ברכיהן של שיטות טיפול פסיכודינמי קצר מועד (כמו של דיויד מלאן או חביב דבנלו), חותרות לזהות, לאתגר ולהתיר נקודות מגע שנסתמו ביחסים הטיפוליים.
מורכב אך אפשרי.
מקורות:
Gabbard, G. O. (1996). Love and Hate in the Analytic Setting. Northvale, NJ: Jason Aronson.
Ogden, T. H., & Gabbard, G. O. (2010). The Lure of the Symptom in Psychoanalytic Treatment. Journal of the American Psychoanalytic Association, 58(3), 533–544. https://doi.org/10.1177/0003065110376080
Smith, S. (1977). The golden fantasy: A regressive reaction to separation anxiety. The International Journal of Psychoanalysis, 58(3), 311–324.
טיפול זה מצריך חיבור ל-19 אלקטרודות, מאחר והמוח מנוטר בכדי לאתר פעילות מוחית המשויכת להפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD), התמכרות ודיכאון.
סוג זה של טיפול מניב הרבה מידע על תהליכים המתרחשים במוחותיהם של מכורים (Pascual-Marqui, Michel, & Lehmann, 1994).
Functional Magnetic Resonance Imaging (fMRI)
MRI תפקודי היא נכון להיום, שיטת הנוירופידבק המבוססת ביותר מחקרית. בשיטה זו ניתן למפות תהליכים מוחיים באמצעות האלקטרודות, בכדי לשפוך אור על תפקודי המוח (Hurt, Arnold, & Lofthouse, 2014).
טכניקות
אם אתם מחפשים טיפול נוירופידבק עבור סוגיה התנהגותית, כמו דיכאון, לרוב הטיפול ייערך על ידי פסיכולוג, אשר יתשאל אתכם בהסתמך על הנושא שלשמו פניתם לטיפול.
ייתכן שאף תופנו לרופא, שם אדם המוסמך לכך ימקם את האלקטרודות על ראשכם.
יתכן גם שתתבקשו לצפות בסרט או להאזין לתוכן אודיטורי, בזמן שפעילותכם המוחית מנוטרת.
לרוב, תוכלו לצפות בפעילות המוחית שלכם בזמן אמת, שזה די מגניב.
מטופלים צופים בסרטון במהלך הטיפול, במקביל לכך המסך נעשה בהיר יותר כאשר מוחם מייצר גלי מוח המופיעים במצבי רגיעה.
לעומת זאת, המסך נעשה עמום יותר כאשר המוח מייצר גלי מוח המופיעים במצבים פחות נוחים.
כיוון שרואים זאת בזמן אמת, הרעיון הוא שניתן ללמוד איך לייצר את גלי המוח ששומרים על מסך בהיר.
טכניקה זו מעידה על הפוטנציאל העתידי של שימוש בטיפול זה כדי להפחית מחשבות שליליות ולמתן את ההשפעות של התנהגויות ממכרות.
במה טיפול נוירופידבק יכול לעזור?
טיפול בנוירופידבק לא עוזר בכל דבר, אבל בהחלט יעיל עבור מצבים נפשיים ספציפיים.
למשל, מחקר שפורסם לאחרונה מאשר כי אימון בנוירופידבק עוזר למתמודדים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) לווסת את הפעילות הנוירלית באמיגדלה, מה שמפחית אצלם תגובות חירום.
כדאי לדעת שטיפול זה נחקר כל הזמן; עם זאת, אלו הם המצבים העיקריים שעבורם אנשים נוטים לחפש טיפול נוירופידבק:
גם אנשים וגם משפחות שהיו מעורבים בניסויים קליניים דיווחו על שיפורים לאחר הטיפול.
נראה שמידת היעילות תלויה במספר הפגישות ובמצב המטופל.
רוב המטופלים מוצאים את תהליך הנוירופידבק והאימון מרגיעים - חלקם מרגישים הקלה ותוצאות מיידיות, אבל ההתקדמות אינדיבדואלית אצל כל מטופל.
לפי אתר mybraingdr.com, רוב המטופלים מתחילים להרגיש את ההשפעה של נוירופידבק תוך 3-4 שבועות, או 6-8 מפגשים.
בנוסף להיותו של הטיפול יעיל במצבים שתוארו קודם, נמצא כי שימוש בנוירופידבק הוביל לפעילות מוחית מוגברת.
חברי הקבוצה עברו מבחני זיכרון ו-IQ לפני ואחרי שמונה מפגשים של חשיפה של 30 דקות לגמא או בטא נוירופידבק.
לאחר כל טיפול, נמצאה עלייה משמעותית בפעילות המוחית של המשתתפים, מה שמראה שהמוח הבוגר עשוי להיות מסוגל ליותר ממה שחשבו בתחילה. עם זאת, לא נמצא שום הבדל בתפקוד הקוגניטיבי.
ההורים והילדים שהשתתפו במחקר דיווחו על הבדלים משמעותיים לאחר שבילו במשך הקיץ בטיפולי נוירופידבק אינטנסיביים.
חשוב לציין שטיפול נוירופידבק עדיין נחקר.
עם זאת, רופאים ומדענים רבים מאמינים כי נוירופידבק עשוי להתפתח כשיטת טיפול מובילה לבעיות התפתחותיות ולהתמכרות.
איך מתנהל הטיפול?
בפגישה הראשונה יעברו איתך על הרקע הרפואי שלך ועל הבעיות שאתה רוצה לטפל בהן.
הפגישות יכולות לנוע בין משהו שנראה כמו טיפול דיבור מסורתי ועד שינה תוך כדי מעקב.
יש מטפלים שיבקשו מכם לצפות בסרט, להאזין למוזיקה או לשחק משחק - הכל תוך מעקב תחת אלקטרודות, כמובן.
טיפול נוירופידבק הוא נטול כאבים והרבה פחות מאיים ממה שהוא נראה.
הרצועה או האלקטרודות המונחות על הראש עוקבות אחר חלקים שונים של המוח, כתלות בהיכן הן ממוקמות. לאחר מכן, באמצעות משוב אודיטורי או חזותי, המטופלים יכולים לראות כיצד המוח שלהם מגיב להנחיות שונות שהמטפל נותן להם.
התגובות מוצגות באמצעות גרף כדי שהאדם יוכל לראות כיצד הוא מגיב באופן טבעי. לאחר טיפול זה, המטופלים יכולים לעבוד עם איש מקצוע כדי להבין מדוע הם מגיבים כך. זה יכול לעזור למטופלים להבין טוב יותר את שורש הרגשות שלהם בהתבסס על התגובות הטבעיות שלהם, שאליהם הם לא תמיד מודעים.
Banerjee S, Argáez C. Neurofeedback and Biofeedback for Mood and Anxiety Disorders: A Review of Clinical Effectiveness and Guidelines [Internet]. Ottawa (ON): Canadian Agency for Drugs and Technologies in Health; 2017 Nov 13. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK531603/
Collura T. F., Guan J., Tarrant J., Bailey J., Starr F. ( 2010). EEG biofeedback case studies using live Z-score training and a normative database. Journal of Neurotherapy, 14( 1), 22– 46.
Christiansen H, Reh V, Schmidt MH, Rief W. Slow cortical potential neurofeedback and self-management training in outpatient care for children with ADHD: study protocol and first preliminary results of a randomized controlled trial. Front Hum Neurosci. 2014 Nov 26;8:943. doi: 10.3389/fnhum.2014.00943. PMID: 25505396; PMCID: PMC4244863.
Dias A. M., Van Deusen A. M., Oda E., Bonfim M. R. ( 2012). Clinical efficacy of a new automated hemoencephalographic neurofeedback protocol. Spanish Journal of Psychology, 15( 3), 930– 941.
Hurt E., Arnold L. E., Lofthouse N. ( 2014). Quantitative EEG Neurofeedback for the Treatment of Pediatric Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder, Autism Spectrum Disorders, Learning Disorders, and Epilepsy. Child and Adolescent Psychiatric Clinics of North America, 23( 3), 465– 486.
Marzbani, H., Marateb, H. R., & Mansourian, M. (2016). Neurofeedback: A Comprehensive Review on System Design, Methodology and Clinical Applications. Basic and clinical neuroscience, 7(2), 143–158. https://doi.org/10.15412/J.BCN.03070208
Pascual-Marqui R. D., Michel C. M., Lehmann D. ( 1994). Low resolution electromagnetic tomography: a new method for localizing electrical activity in the brain. International Journal of Psychophysiology, 18( 1), 49– 65.
Zandi-Mehran Y., Firoozabadi M., Rostami R. ( 2014). Improvement of Neurofeedback Therapy for Improved Attention Through Facilitation of Brain Activity Using Local Sinusoidal Extremely Low Frequency Magnetic Field Exposure. Clinical EEG and Neuroscience, 46( 2), 100– 12. doi: 10.1177/1550059414524403.
Zhao, Z., Duek, O., Seidemann, R. et al. Amygdala downregulation training using fMRI neurofeedback in post-traumatic stress disorder: a randomized, double-blind trial. Transl Psychiatry 13, 177 (2023). https://doi.org/10.1038/s41398-023-02467-6
כאשר לוקחים בחשבון נשירה מטיפול, רק מחצית מסיימים בהצלחה.
מתוך מי שבכל זאת מסיימים טיפול, 80-90% מראים הפחתה של כ--40% מהתסמינים.
מדוע טיפול יעיל ומוכח לא מצליח להיות גם תוצאתי?
פורדון מנסה לפענח שאלה זו דרך מאמץ לזהות -
מה עומד מאחורי הדחף הקומפולסיבי?
על פניו זה ממש ברור:
לפי הטקסט הרשמי ב-DSM-5, טקסים נעשים כדי להפחית חרדה או למנוע נזק.
אלא שפורדון מצביעה על כך שהנושא לא באמת נחקר...
ביצוע של קומפולסיות יכול הרי להגיע מהרבה כיוונים, לא רק למטרות רגיעה וניהול סיכונים פנימי.
ההחלטה להפסיק טקסים כפייתיים מתבססת על תחושה מורגשת ש״עכשיו אפשר להפסיק״.
אבל תחושה איננה עובדה וגם קשה לקבע תחושה כזו כשינוי עמיד.
מעגל הקסמים של ביצוע טקסים
פול סלקובסקיס, בעקבות רחמן, טען כי חזרתיות מחזקת חזרתיות.
פורדון מסכימה איתו ואף אוששה הנחה זו במחקריה:
ככל שאנחנו חוזרים על פעולה, כך נהיה פחות ופחות משוכנעים בהצלחתה.
אנחנו מתחילים לעבוד על אוטומט ולא לעבד את ההתנהגות, להטיל ספק, לזכור פחות, להיות פחות קשובים, פחות בוטחים בחושים ופחות ממוקדים בהתנהגויות הביטחון שנועדו להגן מפני החרדה.
אנחנו גם פחות סומכים על עצמנו ומחפשים פיצוי התנהגותי, אישור חיצוני, אבל מצד שני גם מרגישים על כתפיינו אחריות-יתר שמקורותיה פנימיים.
פעם סברו שלאובססיבים יש בעיית זיכרון, מה שתומך בבדיקות / התנקויות חוזרות ונשנות.
אבל בסוף מדובר באגדה אורבנית:
זה לא שלאנשים עם OCD יש בעיות זיכרון, פשוט זיכרון העבודה שלהם מוצף משימות שנערמות תוך כדי הקומפולסיות.
יתירה מכך, הם מצליחים לזכור יותר טוב פרטים שקשורים לאובססיות, כמו זיהום וכו׳.
ככל שעולה הספק עולה גם הצורך בוודאות.
ודאות מאוד מתגמלת, אך אינה ברת-השגה.
במחקרי יומן שביצעה פרודו, התבקשו משתתפים לתעד את הטקסים הכפייתיים ב- Diary study.
יש כמה ממצאים מעניינים:
מצוקה סביב האובססיה לא נמצאה קשורה לאורך הטקס או למספר החזרות.
הקומפולסיות עובדות ומהר - הן מפחיתות אובססיות. הן מעניקות נחמה ודה-אסקלציה. כמו בהימורים, מדובר בהתניה אופרנטית מבוססת לוח חיזוקים חלקי.
כאשר הסיכון גבוה יותר (להכין משלוח מנות) כך עולה צורך חזק בוודאות (״להיפטר לגמרי מהחיידקים!״)
מה כל כך מספק בביצוע של טקס קומפולסיבי?
תחושת סיפוק אישית.
השלמת הטקס כמו שצריך.
להימנע מזה שייתפסו אותי כאחראי על נזק לאחרים (יותר מגרימת נזק לעצמי, מה שמהדהד את החיבור בין OCD לאשמה).
דיאלוג עם ה- OCD
לאובססיבים יש תמיד ״שופט פנימי״ שמלווה אותם ואף מעניש אם טועים.
איך נשמע אותו קול פנימי?
הטון היה דומיננטי, נייטרלי עד עוין.
טון אמין, סמכותני.
עיסוק פנימי שתופס את הקשב.
הקול מגיע מהפנמה של הורים או דמויות חשובות לאורך החיים.
ככה לא מתנהג חבר…
השקרים שה-OCD מספר למתמודד הם מקור לתובנה ולשינוי.
הוא מגביר את האחריות לסכנה דרך העצמת הספק.
ה-OCD פוגע בכל אחד, למשל אצל הורה הוא מפחית את החשיבות של שיפוט הורי לגבי הילד.
״ביצוע הטקסים זה הכי חשוב, אולי בלעדית, כדי לחיות נכון״.
״כישלון בביצוע הטקס = אני כישלון״ / ״לא ניקיתי כמו שצריך = אני רוצח את המשפחה שלי״.
״להיות קדוש מעונה זה בשירות הגנה על עצמי או על הקרובים לי״
ה-OCD מייצר בעיה ואז מציע פתרון מזויף, דרך טקסים.
דוגמא של שאלה חשובה למטופל:
״האם הטקסים עוזרים לך או ל-OCD שלך?״.
שאלות ותשובות על חשיפה ומניעת תגובה בטיפול ב-OCD
המחשבות הטורדניות שלי מרגישות כל כך אוטומטיות וחזקות, כאילו הן חלק ממני. איך טיפול יכול לשנות תחושה כל כך עמוקה?
טעות נפוצה של מתמודדים עם OCD היא לחשוב שמטרת הטיפול היא לגרום למחשבות הטורדניות להיעלם. זה לא בדיוק היעד. מחשבות מוזרות ולא רצויות צצות בראש של כל אחד. העניין ב-OCD הוא לא המחשבה עצמה, אלא התגובה האוטומטית אליה - הפרשנות ("המחשבה הזו מסוכנת!") והחרדה שמתלווה אליה.
מחקר מעניין מראה שהמוח שלנו פועל על בסיס קשרים שנלמדו. ב-OCD, למשל, נוצר קשר חזק ואוטומטי: מחשבה טורדנית = סכנה מיידית.
טיפול CBT לא מנסה לסלק את המחשבה, אלא להתיר את הקשר האוטומטי הזה. הוא מלמד אותך להכניס "רווח" בין הופעת המחשבה לבין התגובה שלך אליה. ברווח הזה, אתה לומד להגיד לעצמך: "הנה שוב המחשבה הזו מה-OCD. זו לא עובדה, רק מחשבה. אני לא חייב להגיב אליה".
המטרה היא לא להפסיק לחשוב, אלא לשנות את מערכת היחסים שלך עם המחשבות. ככל שתתרגל לא להגיב אליהן בחרדה ובטקסים, הן יאבדו את הכוח שלהן עליך. במקום אזעקת חירום הן יהפכו לרעש רקע. הטיפול יעזור לך להפוך תגובה אוטומטית לא מווסתת לתגובה יעילה ומנוהלת.
אני מרגיש שה-OCD כל כך חזק. איך אדע אם טיפול CBT בכלל יכול לעבוד בשבילי?
טיפול CBT לא דורש ממך יכולות שאין לך, אלא מלמד אותך איך להשתמש בכלים טבעיים קיימים. לכולנו יש יכולת להשתמש בהיגיון כדי לווסת רגשות, והטיפול פשוט מאמן ומחזק את השריר הזה. המטרה היא לחזק את הקשר בין החלק הרציונלי בך לבין החלק החרדתי. הצלחה בטיפול היא לא עניין של מזל, אלא של תרגול וחיזוק היכולת הטבעית הזו. ככל שתתאמן, תגלה שיש לך יותר שליטה ממה שחשבת על התגובות שלך מול חרדה.
הטיפול ב-OCD דורש ממני להיחשף למה שמפחיד אותי. למה זה הכרחי?
תחשוב על ה-OCD כמו מערכת אזעקה רגישה מדי שמצפצפת גם כשאין שום סכנה אמיתית. כל פעם שאתה מבצע טקס, אתה בעצם מאשר לאזעקה שהיא צדקה ושהסכנה הייתה אמיתית. חשיפה היא בעצם ההחלטה האמיצה לשאת את המצב המפחיד ולגלות שהאסון לא קורה. זו הדרך היחידה ללמד מחדש את המוח שזו הייתה אזעקת שווא. כל פעם כזאת, האמון שלך בעצמך גובר, והאזעקה נרגעת יותר ויותר.
המחשבות הטורדניות שלי מרגישות כל כך אוטומטיות. איך טיפול יכול לשנות את זה?
מחשבות טורדניות הן כמו רדיו שפועל ברקע והן צצות בראש של כולם, לא רק אצלך. הבעיה ב-OCD היא לא המחשבה עצמה, אלא התגובה האוטומטית של החרדה והדחף לבצע טקס. הטיפול לא מכבה את הרדיו, אלא נותן לך את השלט כדי להנמיך את הווליום. אתה לומד להתייחס למחשבות כרעש רקע לא רלוונטי, במקום פקודת חירום שחייבים לציית לה. בסופו של דבר, המחשבות אולי ימשיכו להופיע, אך הן יפסיקו לנהל אותך.
מהן המשמעות והחשיבות של ביצוע הטקס הכפייתי?
פורדון שאלה מתמודדים - ״מה זה אומר עבורך אם הספק שלך יימצא נכון?״
התשובות היו חזקות:
אני אדם רע.
אני לא מוסרי.
אני לא אמין.
אני אדם מסוכן לאחרים.
בלי התחשבות במשמעויות הללו, טיפול במניעת תגובה נתפס כחלקי בלבד, מסוכן, לא מוסרי.
הם סובלים בשקט את החשיפה, אבל אין למידה חדשה לגבי חשיבות הטקסים.
למה יש למתמודדים עם OCD כ״כ הרבה ספקות?
מחקרים נותנים לנו כמה רמזים, שפורדון מנתחת:
סגנון התקשרות חרד.
הוריהם היו ביקורתיים - המסר: ביצוע לא מושלם עלול להוביל לדחייה. מאכזבים
צורך גבוה יותר באישור. הם לומדים לא לסמוך על השיפוט הפנימי שלהם (סביבה לא מתקפת) ולחפש אישור מבחוץ.
טקסים מקדמים מטרות קריטיות עבור המתמודד.
הם לא מיועדים רק להרגיע אובססיה ספציפית.
הטקסים הללו מפריעים לקידום מטרות קריטיות אחרות ולכן המתמודדים פונים לטיפול (למשל מאחרים לעבודה בקביעות בגלל המחויבות לטקסים).
האם התרסה מול OCD עוזרת?
ודאי.
זה שיח טיפולי חשוב ביותר.
אפשר לעשות סיכון מחושב.
זה חלק מהחיים.
התוצאות לא מושלמות ואין ודאות מלאה לגבי הרבה דברים, אבל העימות האמפתי חיוני לשינוי.
נרקיסיזם ממאיר אינו מזוהה כאבחנה נפרדת, אך רבים מהפסיכולוגים והפסיכיאטרים משתמשים במונח זה כדי לתאר דפוסים אישיותיים קיצוניים:
כוחנות, פוגענות, התעללות והתעמרות באחרים, יכולת לזהות נקודות פגיעות אצל אחרים ולנצלן, חוסר יושר, מקיאווליזם, פרברסיה, פרנויה, סאדיזם, שליטה מכפיפה, תוקפנות, רוע ורשעות נטולי אשמה כלפי אחרים ונרטיב קיצוני של אומץ וביטחון עצמי מתעתע.
רבות מהתכונות הרעילות הללו פחות שכיחות ב-״NPD רגיל״.
דר׳ רמאני, פסיכולוגית קלינית,
מסבירה יפה על דמותו של הנרקיסיסט המליגני,
תוך תיאור ההתנהגות הנרקיסיסטית הממאירה
כעוינת, מתנשאת, זדונית ומסוכנת:
מהי הפרעת אישיות נרקיסיסטית?
נתחיל מהסקירה הבסיסית של קריטריונים אבחוניים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית.
ה-DSM-5 מציג 9 תכונות שעוזרות לזהות NPD.
נוכחות של 5 מהן אצל המאובחן נדרשות כדי לקבל אבחנה קלינית של NPD:
פנטזיות והתנהגויות גרנדיוזיות, כמו עיסוק נרחב במחשבות על הצלחה אישית, כוח, אטרקטיביות או סקס אפיל.
מעט או היעדר אמפתיה לרגשות ותחושות של אחרים.
צורך תמידי בתשומת לב, הערצה והכרה.
תחושת חשיבות-עצמית מנופחת, כמו נטייה להגזים כישרון או הישגים אישיים.
שתי ההפרעות חולקים תכונות דומות, אבל הפסיכופת אינו בהכרח מודע למעשיו בעוד הנרקיסיסט המליגני מודע להם היטב, כמו גם להשלכות המעשים הללו.
בנוסף, אפילו במצבים החמורים ביותר של NPD מליגני, קיימת מידה מסוימת של קונפליקטואליות פנימית, בעוד פסיכופתים לא מכירים את הדילמות האלה.
המאפיין העיקרי של APD הוא התעלמות עקבית מרגשותיהם של אחרים.
הדבר יכול לכלול מניפולציה והונאה, כמו גם התעללות גופנית ורגשית.
רכיב מפתח נוסף הוא היעדר חרטה על עוולות, התנהגות אלימה או תוקפנית.
לרוב, אנשים עם APD מראים סימפטומים של הפרעת התנהגות בילדות, שיכולה לכלול אלימות כלפי אנשים או בע״ח, ונדליזם או גניבה.
לרוב, לאנשים כאלה לא אכפת מההשלכות של מעשיהם.
הגנות סדיסטיות אצל הנרקיסיסט הממאיר
סדיזם הוא חוויה של עונג המופקת גרימת כאב לאחר.
ה-DSM-5 כולל הפרעת סדיזם מיני כמצב נפשי המערב עוררות מינית עקב גרימת כאב לא רצוי לאדם ללא הסכמתו.
אבל הגנות סדיסטיות אינן אבחנה נפשית וגם אינן תמיד מיניות.
אנשים עם הגנות סדיסטיות עשויים ליהנות מהכאבה לאחרים, ליהנות מצפייה באחרים שגורמים סבל למישהו, לשאוב התרגשות מינית מלראות אחרים חווים כאב, לבלות זמן רב בפנטזיות על גרימת כאב לאחרים גם אם אינם עושים זאת בפועל, לרצות להכאיב לאחרים כשהנרקיסיסט חש עצבני או כעוס, הנאה מהשפלת אחרים – בעיקר בפומבי, לנטות לפעולות או התנהגויות תוקפניות ולהתנהג בדרכים שתלטניות.
יש מומחים הסבורים כי התנהגות סדיסטית עוזרת להבחין בין NPD לנרקיסיזם ממאיר (George and Short, 2018).
הנרקיסיסט הממאיר מנסה להשיג, באופן שמרוכז בעצמו, את מאוויו ומטרותיו, בעוד מתמודדים עם NPD זקוקים לתדלוק הרגשי כמו אוויר לנשימה והם יכולים להפגין חרטה כאשר פגעו במישהו בדרך.
איך לזהות נרקיססט ממאיר?
נרקיסיזם ובעיות הקשורות לכך כוללים קשיים הנוגעים להבנת רגשות של אחרים.
ישנם סימנים שונים לכך, למשל התנהגות שנועדה לשירות העצמי,
שימור מערכות יחסית משפחתיות ובינאישיות עשוי להיות מאתגר אף יותר עבור אדם עם נרקיסיזם ממאיר, ואין זה נדיר שמערכת היחסים תכלול התנהגות של שליטה, גזלייטינג והתעללות רגשית.
אדם שחי בקרבת נרקיסיסט ממאיר – חשוב שישמור על עצמו וישים לב לסימנים של התעללות.
יש סוגים רבים של התנהגויות מתעללות, חלקן יכולות להיות פחות ברורות מאחרות.
בין הסימנים לכך מצויים הצבעה על ״פגמים״ והנאה מריפוי ידי האחר או הכשלתו בטענה שזה ״לטובתו״,
שקרים או מניפולציות ע״מ להשיג מטרות אישיות והצדקת ההתנהגות מבלי להראות כל אשמה או חרטה אם תשומת לבו של המתעלל מוסבת לכך, זלזול, השפלה או איום בפומבי או בפרטיות,
הנאה מהסבת כאב פיזי לאחר, חוסר עניין בצרכי או ברגשות האחר, התנהגות מסוכנת מבלי להתחשב בכך שאחרים עלולים להיפגע (למשל נהיגה פרועה וצחוק כאשר האחר מבטא את פחדיו בנוגע לכך), אמירת או עשיית דברים אכזריים תוך כדי התענגות על מצוקת האחר והתנהגות תוקפנית כלפי אנשים או חפצים.
מצבו הנפשי של אדם אינו תירוץ להתנהגות מתעללת. חשוב גם לזכור שהתנהגות מתעללת אינה תמיד תוצאה של בעיה נפשית.
טיפול ב- NPD ממאיר
באופן כללי, פסיכותרפיה יכולה לעזור לכל מי שמחפש טיפול בכוונה להתאמץ כדי לשפר את רגשותיו, התנהגויותיו או תגובותיו הרגשיות.
בהחלט אפשרי שאנשים שחיים עם נרקיסיזם ממאיר, או כל סוג אחר של נרקיסיזם, ייפנו לטיפול פסיכולוגי ויעבדו לשינוי התנהגויות שיש להן השפעה שלילית על איכות החיים שלהם או על בני משפחתם, בני הזוג שלהם או חבריהם.
אלא שסביר להניח שנרקיסיסטים לא יחפשו עזרה בעצמם, כי לעתים קרובות הם כלל אינם מבינים שמשהו לא בסדר בתגובות ובהתנהגות שלהם.
עם זאת, יכולים להיות להם סימפטומים אחרים שיגרמו להם ללכת לטיפול, למשל דיכאון, רגזנות או בעיות בניהול כעסים.
במקרים אחרים הם עשויים ללכת לטיפול בצו בית משפט, עקב אולטימטום של בן זוג או קרוב משפחה, או סיבה אחרת, אך כדי שטיפול יהיה אפקטיבי הם חייבים בסופו של דבר לרצות בו בעצמם.
הטיפול עשוי להיות קשה, למטפל ולמטופל, אבל בתנאים המתאימים ניתן להפיק ממנו תועלות נפשיות עמידות, בהן קשרים בינאישיים חזקים יותר, ויסות רגשי מאורגן יותר ויכולת משודרגת לעבוד כדי להשיג מטרות.
האם טיפול פסיכולוגי עוזר לנרקיסיסט ממאיר?
כן. יש שיטות טיפול יעילות לטיפול בנרקיסיזם, גם מליגני. סקירת מחקרים מ-2010 בנושא נרקיסיזם ממאיר העלתה כי טיפול נפשי יכול להיות מאתגר, בעיקר כשביחסים הטיפוליים צצות נטיות תוקפניות או סדיסטיות. ניתן לראות תוצאות יפות גם בטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) ובטיפול זוגי.
מאמר מ-2015 מלמד כי סכמה תרפיה יכולה לעזור במקרים של NPD ובעיות שקשורות לכך (E Dieckmann, W Behary, 2015).
Dieckmann, E., & Behary, W. (2015). Schematherapie: Ein Ansatz zur Behandlung narzisstischer Persönlichkeitsstörungen [Schema Therapy: An Approach for Treating Narcissistic Personality Disorder]. Fortschritte der Neurologie-Psychiatrie, 83(8), 463-477. doi:10.1055/s-0035-1553484
George, F. R., & Short, D. (2018). The Cognitive Neuroscience of Narcissism. Journal of Brain Behaviour and Cognitive Sciences, 1(6).
Goldner-Vukov, M., & Moore, L. J. (2010). Malignant Narcissism: From Fairy Tales to Harsh Reality. Psychiatria Danubina, 22(3), 392-405. PMID: 20856182.
Mitra, P., & Fluyau, D. (2023, March 13). Narcissistic Personality Disorder. In StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK556001/
הבעיה היא שהמאגר הנפשי של האחר תמיד מתרוקן, בסוף שכן הנרקיסיסט אינו יודע כיצד להשיב באהבה ובאמפתיה לאחרים (גם כשהוא ממש רוצה).
לא כל הנרקיסיסטים זהים.
נרקיסיסטים גרנדיוזיים יפגינו דפוס של עליונות ויומרנות השונה מזה שמפגינים סוגים אחרים שלל נרקיסיסטים.
לנרקיסיזם יש מוניטין של עמידות בפני טיפול פסיכולוגי, אבל היכרות עם הסימנים ועם דרכי ההתמודדות יכולה לעזור לנהל את ההפרעה ולהגיע למערכות יחסים שניתן לחיות בהן בטוב.
נרקיסיזם גרנדיוזי אינו אבחנה נפשית העומדת בפני עצמה.
מדובר על הגדרה המתארת אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD) שמפגין סימפטומים קצת שונים מהקריטריונים האבחוניים הקלאסיים, או מהפרוטוטיפ של הנרקיסיסט.
בעוד שבסוגים אחרים של נרקיסיסטים קיימת מידה של חוסר ביטחון ושבריריות, אדם עם נרקיסיזם גרנדיוזי משוכנע מעבר לכל ספק שהוא מיוחד, ייחודי ונישא.
של נעליך מעל רגליך ובוא נקרא...
תסמיני נרקיסיזם גרנדיוזי
אדם צריך לענות רק על 5 מתוך הקריטריונים הללו כדי להיות מאובחן ב-NPD:
חוסר אמפתיה. קשה להם לאהוב וזה נכון, למרבה הטרגיות, גם כאשר הם מאוד רוצים לאהוב.
תחושת חשיבות מופרזת. הם נוטים ליהירות והתרברבות תכופה לגבי הישגיהם.
פנטזיות עיקשות על יותר הצלחה, כוח, אושר, אהבה, אינטליגנציה או הופעה חיצונית. למשל, הם בעד נראות נוצצת וראוותנית, עם מכוניות ייחודיות ומותגי יוקרה.
אמונה שהאדם כה מיוחד עד שעליו להתרועע רק עם אנשים מיוחדים אחרים.
אמונה ש״מגיע לי לקבל״ תשומת לב מיוחדת מאחרים (מה שמכונה גם תחושת זכאות). הם נוטים לבקש יחס או התחשבות מיוחדים.
נטייה לנצל אחרים או מצבים להגשמת מטרות אישיות. הם חווים מעט מאוד אשמה ובושה.
חוסר דאגה, חמלה או אמפתיה לאחרים. הם מעוררים באחרים תחושה שהמחמאות שהם מחלקים אינן אותנטיות.
התנהגות שחצנית, יהירה או מרוכזת בעצמו. כאשר ייפגשו ברקס מהצד השני, הם יכולים להיות מהירי חימה.
נרקיסיסטים גרנדיוזיים דומים מאוד לאנשים אחרים עם NPD, אבל כמה מהסימפטומים שלהם יכולים להיות בולטים יותר.
למשל, אנשים עם נרקיסיזם גרנדיוזי הם אסרטיביים ומוחצנים יותר מאשר נרקיסיסטים סטנדרטיים.
מכיוון שנרקיסיסטים גרנדיוזיים מאמינים אמונה שלמה ביכולותיהם ובאינטליגנציה שלהם, הם יפגינו חוסר אמון בולט במומחים.
הם הרי יודעים הכל.
לפי הנרקיסיסט הגרנדיוזי, המומחה לעולם לא יגיע לרמת הידע שלו, כך שכל אחד שאינו מסכים עם הנרקיסיסט תמיד טועה בעיניהם.
כמו אנשים עם הפרעות אישיות אחרות, זיהוי הנרקיסיסט הגרנדיוזי עשוי להיות מאתגר בהתחלה.
הם עשויים להיות חברים מתפקדים בקהילה, מנהיגים עסקיים ואנשיחם מצליחים מאוד, אך עם הזמן ייטו לקרוס לעמדה גרנדיוזיות, שקשה לקבלה במסגרות.
ברמה הבינאישית, הסימן המובהק ביותר לנרקיסיזם גרנדיוזי הוא היעדר הדדיות.
אנשים במצב זה יבקשו תמיד זמן, סבלנות, מאמץ, הקרבה וכסף מאחרים בעוד שלעולם לא יתעניינו בהחזרת טובה. יחסים עם אנשים כאלה הם תמיד חד-צדדיים ולא מאוזנים. נרקיסיסט גרנדיוזי יכול להיות אדם מצליח ביותר, כמו מנכ״ל שמוביל חברה או דמות ציבורית שרבים מעריצים.
אנשים כאלה מונעים להשגת דברים גדולים ע״מ להפגין את עליונותם.
מבחוץ, תכונות הנרקיסיסט נראות לעיתים מושכות או מפתות, אבל תחושה זו עשויה להיות זמנית בלבד או כזו שאפשרית רק מרחוק.
כשמתקרבים, מבחינים שנרקיסיסטים גרנדיוזיים דואגים רק לצרכים ולאינטרסים שלהם.
החלטותיהם עשויות שלא להיות לתועלת לקבוצה בכללותה או לארגון.
הוא נוטה לסיסמאות מנהיגותיות וליצירת תכניות מרהיבות, אבל לאורך הזמן הן מתגלות חלולות.
בחיי העבודה, נרקיסיסט שהוא מנכ״ל בעל חברה לא יהיה אכפת כל כך מהעובדים.
האנוכיות שבנרקיסיזם הגרנדיוזי מבטיח שאנשים אחרים יתגומלו כיאות.
כל עוד הנרקיסיסט מפיק מהם וחי את סגנון החיים הרצוי מבחינתו, יהיה לו מעט מאוד עניין באחרים, וגם לא יהיה לו אכפת מדעתם עד כדי כך שיתייחס למצב ברצינות.
גרנדיוזיות מופיעה בדרך כלל עם בוחן מציאות תקין.
בקצה הפסיכוטי של התופעה, מצויים אנשים הסובלים מדלוזיות גרנדיוזיות.
בקצה האחד של הספקטרום מצוי הנרקיסיסט הגרנדיוזי, אדם עם ביטחון עצמי, הערכה עצמית ותחושת עליונות מוגזמים ביותר, ובקצה השני מצוי הנרקיסיסט הפגיע, הסובל מביטחון עצמי שברירי וערך עצמי נמוך.
במקום לנהוג על טסלה יקרה, ללבוש בגדים יוקרתיים, לחיות בבית מנקר עיניים ולהיות בעל אישיות רברבנית וחצופה, הנרקיסיסט הפגיע עשוי להיות מופנם ומוכה חרדה, בושה וסימפטומים דיכאוניים.
מבחינה תפקודית, הנרקיסיסט הפגיע קרוב יותר להפרעת אישיות גבולית (Euler, 2018).
נרקיסיזם גרנדיוזי, לעומת זאת, עשוי להיות מובן טוב יותר כביטוי של פסיכופתיה (Windell, 2004).
אין סוג ״טוב יותר״ של נרקיסיסט: כל אחד מהם הוא גרסה בעייתית של אותו מצב.
סביר שאדם עם נרקיסיזם גרנדיוזי יהיה מאושר יותר, משום שהוא חי בבורות מאושרת בנוגע לאופן בו אחרים תופסים אותו ולאופן בו פעולותיו משפיעות על אחרים.
הוא יכעס ויהפוך מתוסכל רק כאשר יטילו בו ספק או לא יענו על ציפיותיו.
נרקיסיסטים פגיעים, מנגד, עשויים להיות מודאגים ועצובים. הם יהפכו מתגוננים וכועסים ביחס לאחרים כדרך להסוואת הפגיעות שלהם.
קשה לחיות במערכת יחסים או לעבוד עם נרקיסיסט גרנדיוזי.
לא רק שלא יהיה אכפת לו מהשקפותיהם של אחרים אם לא יישרו איתו קו, אלא שגם לא יאמין לשום ביקורת כלפיו.
אם יגיב, סביר להניח שיכעס מאוד ובכך יגרום לדובר שלא לרצות להעלות את טענותיו שוב.
הנרקיסיסט הקהילתי (Communal Narcissist)
נרקיסיזם קהילתי / קומיונלי מתאפיין בכל תכונות הגרנדיוזיות המוכרות, בהן כל האנרגיה מופנית לעבר הגברת הערך העצמי על ידי חיפוש אישור מאחרים, אבל עם הבדל חשוב:
בניגוד לנרקיסיזם המסורתי, בו אנשים מחפשים הכרה דרך האדרה עצמית של מאפיינים אישיים, בנרקיסיזם קהילתי יש מופע של בני אדם נטולי אגו לכאורה, שנותנים את הנשמה בלי לצפות לקבל שום דבר בחזרה. נרקיסיסטים קהילתיים חיים על הרעיון הפופוליסטי של "אלטרואיסט בכאילו", גם אם המניעים מאחורי התנהגותם הפרו-חברתית הפוכים ממה שהם מציגים למראית עין.
הם מוכרים לכולנו סיפור של הקרבה למען הזולת, והם לעיתים באמת תורמים לאחרים, אבל הצורך הבסיסי שיוצר את ההתנהגות המושקעת באחר היא לזכות בהערצה ושבחים מהסובבים אותם.
מכירים מישהו.י כזה?
סביר שכן.
גרנדיוזיות אצל מנהיגים נרקיסיסטיים
לא כל אדם חולם להיות מנהיג.
בבסיס המוטיבציה של מנהיגים לעבור את דרך החתחתים אל הפיסגה מחייבת מידה של נרקיסיזם, שבספרות המקצועית התייחסו אליו כנרקיסיזם חיובי או בריא (Paul Federn, 1970).
בחפיפה מסוימת עם מנהיגים טרנספורמטיביים, שבאים לעשות למען העולם ולמען עצמם, יש גם מנהיגים בעייתיים יותר, כאלה שמתאימים לסיווג האבחוני של ה-DSM כהפרעת אישיות נרקיסיסטית.
למרות האתגרים, יש צעדים שיוכלו לשמור על אנשים שמתמודדים עם נרקיסיסט
לזהות את הנרקיסיסט
בשל השוני בין נרקיסיסט גרנדיוזי לנרקיסיסט פגיע, הטיפול והתגובה להם צריכים להיות שונים. קחו את הזמן לזהות את מאפייני הליבה של האדם שאתם נמצאים איתו באינטראקציה: איך הוא מציג את עצמו? איך הוא מגיב לגיוון? איך הוא מתקשר לאחרים? הנרקיסיסט הגרנדיוזי ייראה לרוב שמח, בטוח בעצמו, קולני ובמרכז תשומת הלב. נרקיסיסט פגיע יכול להתחמק מסיטואציות חברתיות ולהיראות שקט ומופנם יותר.
להציב ציפיות הגיוניות
מי שרוצה להתמודד עם נרקיסיסט גרנדיוזי צריך להיות הגיוני וריאליסטי. כמו במקרה של הפרעות אישיות אחרות, נרקיסיזם זו תכונת אופי שנוטה להיות סטטית ויציבה לאורך זמן, ובניגוד לדיכאון או חרדה היא אינה נוטה להשתנות. במצבים רבים, הנרקיסיסט לא יהיה מעוניין להשתנות או לעשות את הדברים אחרת, כי לדעתו חייו מושלמים. לחץ גדול מדי על הנרקיסיסט יכול לגרום למתח ותסכול, אז יש להנמיך ציפיות מראש.
להציע מידע ועזרה
במקום לנסות לפעול באופן סמוי, כדאי ליידע את הנרקיסיסט שהבחנתם במצבו ושהדבר עלול לפגוע בו אם ימשיך לנהוג כך. הבהירו לו שאתם מעוניינים לעזור לו במסירות להתמודד עם הנרקיסיזם הגרנדיוזי, אך גם שיצירת שינוי תלויה בו.
הציבו גבולות והיצמדו אליהם
אנשים עם נרקיסיזם גרנדיוזי הם מניפולטיביים ואנוכיים ביותר. בהינתן הזדמנות, הם עלולים להציב חברים, בני משפחה ועובדים במצבים מסוכנים או כאלה שיגרמו להם למצוקה, מבלי לחשוב על הסיכונים. תנו לנרקיסיסט בחייכם להבין שלא תסבלו יותר את ההתנהגות הזו ותארו בפניו את השלכות המניפולציות שלו. כאן הדבר החשוב ביותר יהיה לעקוב אחר אמצעי הזהירות המתוכננים, אחרת המניפולציה תימשך.
היו מוכנים לעזוב
לעתים הדרך היחידה להתמודד נכונה עם נרקיסיסט גרנדיוזי היא לעזוב אותו, בעיקר אם מדובר בקשר רומנטי.
בין אם מדובר בבן משפחה, בחבר, בקולגה, בבוס או בבן זוג, צריך לדעת מתי נוכחותו בחייכם גורמת ליותר מדי כאב, מתח וקושי.
הנרקיסיסט עשוי שלא להיות מוכן או מסוגל להשתנות, אבל ניתן לשנות את מידת המגע איתו.
Euler, S., Stöbi, D., Sowislo, J., Ritzler, F., Huber, C. G., Lang, U. E., & Wrege, J. (2018). Grandiose and vulnerable narcissism in borderline personality disorder. Psychopathology, 51(2), 110-121. https://doi.org/10.1159/000486601
Federn, Paul (1929). "Narcissism in the Structure of Ego" (PDF). Mindsplain. Retrieved 2020-11-03.
Jim Windell (2004). What Drives Narcissism?. Retrived from Michigan Psychological Association.
Nehrlich, A. D., Gebauer, J. E., Sedikides, C., & Schoel, C. (2019). Agentic narcissism, communal narcissism, and prosociality. Journal of personality and social psychology, 117(1), 142–165. https://doi.org/10.1037/pspp0000190
למרות שזיגמונד פרויד לא השתמש במונח ״קונקרטיזציה״ באופן מפורש, המשמעות הבסיסית של המונח נרמזת בתיאוריה הפסיכואנליטית שלו.
ראשית, התיאוריה של פרויד על נפש האדם, הפסיכואנליזה, מומשגת ככזו שיש לה מערכת מבנית תלת-צדדית, אותו מודל סטרוקטורלי, המורכב מסופר אגו, אגו ואיד.
פרויד נעזר בקונקרטיזציה כדי להבחין בין חלקים של הנפש המופשטת של המטופל באנליזה.
מבחינתו, כאשר רגשותיו המודחקים של המטופל עוברים התקה ומועברים באופן לא מודע אל המטפל, תוכן של טרנספרנס מקבל את הצורה הקונקרטית והספציפית של ה״כאן ועכשיו״ במערכת היחסים הטיפולית.
קונקרטיות לעומת אבסטרקטיות
כאשר אומרים על מטופל או מאובחן כי שהוא נוטה לקונקרטיות, הכוונה היא ליכולתו המוגבלת יחסית לחשוב בצורה מופשטת דיה, כלומר, בחשיבה שלו יש דגש חזק מדי על פרטים מוחשיים והתנסות מיידית.
אדם קונקרטי מדי מתקשה ביכולת לאבסטרקטיות, המתבטאת ביצירת רעיונות או מושגים כלליים על ידי זיהוי קווי דמיון וחילוצם מתוך מקרים ספציפיים.
התהליכים הקוגניטיביים המדויקים בהם מתרחשות חשיבה קונקרקטית וחשיבה אבסטרקטית הם עדיין אתגרים מחקריים מורכבים.
אריקסון השתמש בסיפורים מטאפוריים כדרכים עקיפות לנפש המטופל.
לפי אריקסון, גישה לחומרים הנפשיים המודחקים של המטופל דורשת כלי שיכול לעקוף תקשורת מילולית רגילה.
סיפורים מטאפוריים אינם רק עשירים במידע ובאלמנטים, אלא גם מאפשרים למטופל לבטא אירוע נפשי באופן מרוחק ומרוסן שמילים רגילות אינן מאפשרות.
לכן, סיפור מטאפורי יכול להיראות כקונקרטיזציה של חומר מופשט מנפש הלקוח שיכול להיות מזוהה ומנותח עם המטפל.
קונקרטיזציה לפי פיאז׳ה
ז׳אן פיאז׳ה, מאבות הפסיכולוגיה ההתפתחותית, השתמש באופן מפורש במונח אופרציות קונקרטיות כדי לתאר את השלב השלישי בתיאוריה של ההתפתחות הקוגניטיבית.
שלב זה מתרחש סד״כ בין גיל 7 ל-11 ומאופיין בהתפתחות של חשיבה מאורגנת ורציונלית.
ילדים בשלב הזה מסוגלים ליישם לוגיקה רק על חפצים פיזיים (״אופרציות קונקרטיות״) ולרוב אינם יכולים עדיין לחשוב באופן מופשט או לפתח השערות.
לכן, פיאז׳ה משתמש במונח ״קונקרטי״ לתיאור היכולת הבסיסית של הילד לנתח מציאות מוחשית שנתונה לו פיזית.
קונקרטיזציה בפסיכותרפיה
מושג הקונקרטיזציה שולב גם בשיטות פסיכותרפיות מסוימות ורכש משמעויות וצורות שונות.
באופן כללי, כמו תיאוריות פסיכולוגיות, גם גישות שונות של טיפול מיישמות הגדרות שונות של המונח קונקרטיזציה. אחד הדברים המשותפים לשיטות האלה הוא הצורך בייחודיות ליצירת הפרדה קונקרטית – פיזית או מנטלית – בין הלקוח לבעיה שלו.
להלן דוגמאות לקונקרטיזציה בצורות אחרות של פסיכותרפיה.
טיפול ממוקד רגש (EFT)
טיפול ממוקד רגש הוא גישה טיפולית בעלת תמיכה אמפירית שמתמקדת בעיבוד רגשי עמוק, כולל מודעות ו-ויסות רגשיים מוגברים, כמו גם טרנספורמציה של תגובות רגשיות שאינן סתגלניות לבעיות אישיות ובינאישיות,
למשל חסימה של חוויות וביטוי רגשיים. שני הליכים מרכזיים שמשתמשים בהם ב-EFT מקלים על הקונקרטיזציה,
האחד הוא ״דיאלוג הכיסא הריק״ לעניינים שאינם פתורים ולרגשות שליליים כלפי אדם חשוב בחיי הלקוח, והשני הוא ״דיאלוג שני הכיסאות״, בו שני היבטים של העצמי נמצאים באופוזיציה זה לזה.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא פסיכותרפיה מובנית, קצרת טווח ומכוונת להווה שנועדה לפתרון בעיות עכשוויות ולשינוי חשיבה דיספונקציונלית, שמייצר שיפור במצב הרוח ובהתנהגות.
CBT כולל כמה טכניקות של פיקוח עצמי לשם טרנספורמציה של מחשבות ורגשות פנימיים ואוטומטיים לכדי מחשבות ורגשות גלויים וחיצוניים (בליבת דפוסי ההתנהגות) ולהבחנה בין האדם לרגשותיו ומחשבותיו.
במובן זה, ההפרדה והגמישות של מערכת היחסים בין המטופל למחשבות והרגשות שלו הופכות אפשריות ע״י תהליך הקונקרטיזציה תוך שימוש היעוד מוחשית וכתובהשל קוגניציות ורגשות פנימיים.
טיפול נרטיבי
טיפול נרטיבי מבוסס על הפרדת הלקוח מבעיותיו והחלפת נרטיב דומיננטי רווי-בעיות בנרטיב אלטרנטיבי.
האפשרות שניתנת למטופל להחצין את בעיותיו במקום להפנים אותן נותנת לו פרספקטיבה חדשה על הבעיה, לצד זיהוי עובדות חיוביות חדשות שנבלעו בחוויה השלילית הכללית.
החצנה (אקסטרנליזציה) של בעיות מאפשרת למטופל ליצור דיאלוג רב-ממדי על בעיותיו ולנסח מחדש את הנרטיב של חייו.
טיפול באמנויות
טיפול באמנויות יכול להעלות לדיון בהדרגה נושאים מופשטים ולהציג אותם באופן מוחשי יותר בדרכים רבות, למשל:
דרך שימוש בצבעים, צורות וקומפוזיציות (תרפיה באמנות).
שימוש המגולם בפעולה דרמטית (פסיכודרמה / דרמה תרפיה).
שימוש בתנועה פיזית, ביציבה ובמחווה (טיפול בתנועה).
שימוש בצליל, בקול ובנגינה (טיפול במוזיקה).
שימוש בביטוי כתוב (ביבליותרפיה).
הדבר עשוי לאפשר למטופל, ילד, מתבגר או מבוגר, לחוות את הדינמיקות הלא-מודעות שלו בצורה צבעונית וקונקרטית יותר לצד מתן גישה לחוויות פרה-ורבליות.
התצפית החיצונית של הלקוח על החוויה הפנימית שלו עשויה להגביר את יכולתו להרהר ולנתח את עצמו ולקבל פידבק מהמטפל ומחברי קבוצת הטיפול.
פסיכודרמה
קונקרטיזציה בפסיכודרמה עשויה לאפשר למטופל לצבור תובנות פעולה אל תוך חוויה פנימית מופשטת.
Kushnir, A., & Orkibi, H. (2021). Concretization as a Mechanism of Change in Psychodrama: Procedures and Benefits. Frontiers in psychology, 12, 633069. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2021.633069
כמעט כל אחד יודע שאלכוהול וקלונקס מורידים, ריטלין וקוקאין מרימים ואסיד ו-MDMA פותחים.
אבל מה נסגר עם קנאביס?
המציאות מלמדת שגראס אינו משפיע על כולם אותו דבר. יש זנים שונים, הקשרים אישיים שונים ומצבים חברתיים שונים, כך שגם מעשן קבוע יכול לחוות סטלה שונה בכל שימוש.
יש מי שוויד עבורם זה החומר הכי מרגיע בעולם. הוא עוזר להירדם, מפחית מחשבות ומעניק קצת שקט מתודעה חסרת מנוח. לפעמים הכל עובד כמצופה, בין אם העישון נועד להקל על סימפטומים נפשיים ובין אם כדי לפתוח את התיאבון.
בקצה השני של הספקטרום מצויים מעשנים שחווים מידה של חשדנות עד רודפנות של ממש, חוסר שקט מאיים, מחשבות קשות על עצמם וגם התקפי חרדה. השאכטה עלולה להגביר את תחושת המתח והחרדה, בעיקר כאשר החומר חזק מדי, כלומר יש בו ריכוז גבוה של THC (טטראהידרוקנאבינול).
על זה נדבר כאן:
מה הקשר בין עישון מריחואנה לבין התקפי פאניקה ואיך להקל על החרדה אם פגשתם בדיוק את ההיפך ממה שקיוויתם לו.
חווית לאחרונה התקף חרדה תחת השפעת קנאביס? המומחים שלנו מציעים ייעוץ אישי:
תחילה, זכרו שאם חוויתם חרדה או התקף חרדה במהלך העישון, אתם לא לבד.
במחקר שבחן את המצב באוכלוסייה הכללית נמצא כי מבין 1,135 פונים שהגיעו למיון על רקע הרעלת קנאביס, 17.3% סבלו מחרדה כתלונה עיקרית (Keung et al, 2023).
אלה שדיווחו על חרדה סבלו מהתקפי חרדה (11.7%), תוקפנות והתנהגות מאנית (9.2%) והזיות (6.1%).
עוד נמצא כי אלה שהפגינו תסמיני חרדה היו בסבירות גבוהה צעירים יותר, נטלו את הקנאביס בצורה של אכילה, סבלו ממחלות נלוות פסיכיאטריות או שהייתה להם היסטוריה של התמכרויות לחומרים.
חרדה בעקבות שימוש בקנאביס נחווית לעיתים כמו התקף פאניקה, שעלול לגרום להזעה או רעידות, תחושת אבדון פתאומית ובלתי מוסברת.
המחשבות מתרוצצות, הלב דוהר והנשימה מהירה מדי, קשה להסביר מה קורה לך.
לעיתים עולים פחדים שאנשים אחרים צופים בנו ושופטים אותנו.
ברמה הקוגניטיבית, בולטים חשש מאובדן שליטה, ומחשבות קשות על מוות מתקרב.
מצב מפחיד, אין מה לומר, אבל חשוב לציין כי הסימפטומים האלה די שכיחים בהתקף חרדה.
החדשות הטובות הן שתקף חרדה אינו מהווים סכנה ממשית והוא חולף ספונטנית, בדרך כלל תוך כ-10 דקות שנראות כמו נצח.
שאלות נפוצות: התקפי חרדה וקנאביס
האם יש הבדל בין שימוש בקנאביס בישראל לבין שימוש במהלך טיול בחו"ל מבחינת הסיכון לחוות התקף חרדה?
שימוש בקנאביס בחו"ל יכול להיות מסוכן יותר מבחינת חרדה ממספר סיבות. ראשית, הזנים והריכוז של THC יכולים להיות שונים משמעותית ממה שאתם רגילים בארץ. שנית, הסביבה הלא מוכרת והריחוק מסביבת התמיכה הטבעית שלכם יכולים להגביר חרדה. בנוסף, טיול עצמו מלווה לעתים בהפרעות שינה, שינויים בתזונה ועומס פסיכולוגי - כל אלה מגבירים את הסיכון לחוות תגובה קשה.
מכון טמיר מציע שירות ייעוץ בזום למטיילים הישראלים בחו"ל המתמודדים עם התקפי חרדה על רקע שימוש בסמים. הייעוץ ניתן בעברית, ברוב שעות היממה, ומאפשר לקבל תמיכה מקצועית מיידית גם כשאתם רחוקים מהבית.
אחרי שחוויתי התקף חרדה קשה בעקבות שימוש בקנאביס, האם זה אומר שאני לא יכול כבר לעשן?
לא בהכרח, אך בהחלט התרומם כאן דגל. רבים שחוו התקף חרדה מקנאביס מדווחים על "זיכרון גופני" שנוטה להתעורר בשימושים הבאים. אנשים עם נטייה לחרדה או עם היסטוריה של התקפי פאניקה נמצאים בסיכון גבוה יותר לחוות אותם שוב.
איך לעזור לחבר/ה שחווה התקף חרדה בעקבות שימוש בקנאביס?
הישארו רגועים - החרדה שלהם עלולה להחמיר אם תגיבו בלחץ. הבטיחו להם שהם בטוחים ושהתסמינים יחלפו, בדרך כלל תוך שעה או פחות. דברו בקול רגוע ומרגיע, והזכירו להם לנשום לאט ועמוק. עודדו אותם לשתות מים והציעו אוכל קל כמו פירות או עוגיות.
הרחיקו אותם מסביבות רועשות או מוארות מדי, ואל תשאירו אותם לבד. חשוב לא לצחוק או להקל ראש בתחושות שלהם - עבורם, החוויה מפחידה מאוד ואמיתית לחלוטין. אם המצב לא משתפר או אם הם מתלוננים על תסמינים פיזיים קיצוניים, אל תהססו לפנות לעזרה רפואית. מומחי מכון טמיר זמינים גם לשיחות חירום עם בני משפחה או חברים המתמודדים עם מצב כזה.
האם יש קשר בין שימוש בקנאביס רפואי לבין חרדה, ואיך אפשר למנוע תופעות לוואי חרדתיות?
קנאביס רפואי הוא בדרך כלל בעל פרופיל בטוח יותר מבחינת חרדה, הודות ליחס מאוזן יותר בין THC ל-CBD ולמינון מבוקר. עם זאת, גם משתמשי קנאביס רפואי עלולים לחוות חרדה, במיוחד בתחילת הטיפול או בשינויי מינון.
להפחתת הסיכון, המומחים ממכון טמיר ממליצים:
להתחיל במינון נמוך מאוד ולהעלות בהדרגה
להעדיף צריכה דרך שמנים או כמוסות על פני עישון (שמגביר את עוצמת האפקט ומהירותו)
להקפיד על סביבה תומכת בעת השימוש
להימנע משילוב עם אלכוהול או חומרים פסיכואקטיביים אחרים
חשוב במיוחד לעבוד בצמוד עם הרופא המטפל ולדווח על כל תגובה לא רצויה.
האם יש הבדל בין התקף חרדה "רגיל" לבין התקף חרדה הנגרם מקנאביס, ואיך הטיפול שונה?
התקף חרדה מקנאביס דומה במהותו להתקף חרדה "רגיל", אך לעתים קרובות מלווה בתחושות סובייקטיביות חריפות יותר של דפרסונליזציה (ניתוק מהעצמי), דראליזציה (תחושה שהמציאות מעוותת), ולעתים גם חוויות חושיות מוגברות. בעוד שהתקף חרדה רגיל נמשך בדרך כלל 10-30 דקות, התקף הקשור לקנאביס יכול להימשך לאורך משך ההשפעה של החומר, לפעמים מספר שעות.
הטיפול המיידי דומה — טכניקות הרגעה ונשימה, חזרה לסביבה בטוחה ומוכרת, והרגעה עצמית. אולם בטיפול ארוך טווח, מטפלי מכון טמיר מתייחסים גם לשאלת השימוש בקנאביס והאם הוא מתאים למטופל הספציפי, תוך בחינת דפוסי השימוש והקשר שלהם לחרדה.
האם יש קשר בין התקפי חרדה מקנאביס לבין הפרעות נפשיות אחרות, ומתי חשוב במיוחד לפנות לטיפול מקצועי?
מחקרים מראים כי אנשים עם נטייה להפרעות חרדה, דיכאון, הפרעה דו-קוטבית או סכיזופרניה נמצאים בסיכון מוגבר לחוות תגובות שליליות לקנאביס, כולל התקפי חרדה. לעתים, שימוש בקנאביס יכול אף לחשוף נטיות שטרם אובחנו או לזרז הופעת סימפטומים של הפרעה נפשית.
חשוב במיוחד לפנות לטיפול מקצועי אם:
התקפי החרדה חוזרים ונשנים גם ללא שימוש נוסף
הופיעו מחשבות אובדניות או פסיכוטיות במהלך ההתקף
אתם מרגישים שאתם ממשיכים להשתמש למרות התגובות השליליות
ההתקף השפיע משמעותית על תפקודכם היומיומי
אצלנו מוצעים טיפולים מרחוק בזום למטיילים בחו"ל ולמטופלים ברחבי הארץ, וכמובן פגישות פנים-אל-פנים במרכז בתל אביב.
המחקר בחן סימנים ותסמינים של פאניקה אצל מבוגרים בארה״ב המשתמשים בקביעות במריחואנה, תוך שליטה במשתנים שונים, כמו גיל, הכנסה, גזע, השכלה ומצב סוציו-אקונומי.
המסקנה הייתה ששימוש במריחואנה נמצא בקורלציה עם עלייה בסבירות לחוות התקף חרדה.
למעשה, המחקר מצא גם כי מעשני גראס לאורך תקופות ממושכות נטו יותר להיות מאובחנים עם הפרעת פאניקה.
אבל נראה שהתמונה יותר מורכבת:
עד למינון מסוים של החומר הפעיל, קנאביס מרגיע, אבל במינון גבוה הוא מתחיל לעשות בדיוק ההיפך.
מחקר שבחן 42 מבוגרים בריאים מצא כי צריכת 7.5 מיליגרם של THC הפחיתה רגשות שליליים הקשורים למשימה אינטנסיבית ומלחיצה.
לעומת זאת, מינון גבוה יותר, של 12.5 מ"ג ומעלה, השפיע הפוך - התחושות השליליות עלו והביצועים במשימה נפגעו.
נמצא כי שימוש תכוף בקנאביס מפחית את היעילות של טיפולים פסיכולוגיים בחרדה. כלומר מי שמשתמש בקנאביס בקביעות יפיק כנראה תועלת משיטות הטיפול המסורתיות בחרדה.
איך להתמודד עם התקף פאניקה בגלל שימוש בגראס?
להלן דרכים להקלה על התחושה במהלך הדקות האלה:
הזכירו לעצמכם שאתם לא בסכנה
כל אדם יכול להרגיש שונה בהתקף פאניקה, אך רבים תוהים אם הם חווים משהו חמור כמו התקף לב או מנת יתר, בעיקר אם לא חוו התקף פאניקה בעבר.
הפחד עצמו הוא ממשי מאוד, אך האיום איננו.
כדי להירגע, חשוב שתזכירו לעצמכם שההתקף יעבור.
ייתכן מאוד שלאחר צריכה גבוהה מדי של חומר פעיל בקנאביס תחוו תסמינים לא נעימים, כפי שתואר לעיל, אבל המצב כשלעצמו אינו מסכן חיים.
הנה תרגיל הירגעות שתמיד עוזר:
שבו במקום נוח - אפשר על הספה, על הכיסא, או על הרצפה, מה שנוח.
עצמו עיניים וקחו נשימה עמוקה.
אמרו לעצמכם משהו כזה: ״אני בטוח כאן. יש לי כנראה התקף חרדה בגלל הבאנג / הג׳וינט שעישנתי מקודם. לאט לאט זה עובר לי״.
חזרו על המנטרה הזו (״״אני בטוח...״) ונשמו לאט ובטבעיות עד שתחושת התבהלה תתחיל לדעוך.
תאכלו משהו
שימוש בקנאביס על קיבה ריקה יכול להעצים את האפקטים של ה-THC, מה שעלול להוביל ל״היי״ רציני יותר מהמצופה.
ניתן לתקן זאת בקלות באמצעות חטיף ויש תגמול נוסף, כי החומר הפעיל מגביר תיאבון.
גם אם לא הייתם רעבים לפני שהשתמשתם בקנאביס, ארוחה קלה יכולה לעזור לשכך את האפקט ולרכך את האימה.
טרפנים
יש מחקרים שמראים כי טרפנים (Terpenes) ו-לינלולים (Linalool), חומרים אורגניים המצויים בצמחים, שמנים ובשרף של עצים יכולים לעזור להפחית את ההשפעה הפסיכואקטיבית של THC.
אחד מהם הוא לימונן, מצוי בלימונים,
כך שהכנת לימונדה מלימון טרי יכולה מציעה מענה יעיל להפחתת ההשפעה הפסיכואקטיבית.
פלפל שחור הוא גם מקור לטרפינים.
אפשר ללעוס כמה גרעיני פלפל שחור או לאכול אותם לאחר גריסה (מה שבטוח, לא מסניפים את האבקה!).
קחו כמה נשימות עמוקות
היפרוונטילציה, או נשימת יתר, מתרחשת לעתים קרובות במהלך התקפי פאניקה.
נשימה מהירה מדי יכולה למנוע מכם לקבל מספיק פחמן דו-חמצני, מה שגורם לעקצוצים בגפיים ולסחרחורת ואפילו התעלפות.
הסימפטומים האלה יכולים להפחיד עוד יותר ולהחמיר את עוצמת ההתקף.
לפעמים האטת הנשימה יכולה לעזור להרגיש טוב יותר באופן מיידי.
הנה כמה תרגילי נשימה שיוכלו לסייע לכם:
תרגיל נשימה עמוקה
בתרגיל זה תנשמו דרך הפה.
מצאו תנוחה נוחה – שבו או עמדו כשאתם נשענים על משהו תומך. שאפו אוויר באיטיות משך 3-4 שניות, כשאתם קשובים לתחושה של הריאות המתמלאות באוויר.
אפשר גם להניח יד על הבטן כדי להרגיש אותה מתרחבת עם כל נשימה. עצרו את הנשימה משך 1-2 שניות.
נשפו באיטיות משך 3-4 שניות.
המשיכו כך עד שתחושת הסחרחורת תחלוף ותוכלו לנשום בצורה טבעית יותר.
נשימת נחיריים מתחלפת
בטכניקה זו תשתמשו באף, כך שהפה יהיה סגור.
סגרו נחיר אחד.
שאפו באיטיות דרך הנחיר השני משך 2-4 שניות.
החזיקו את הנשימה לשנייה-שתיים ואז נשפו באיטיות.
חזרו על כך פעמיים.
סגרו את הנחיר השני וחזרו על התהליך.
המשיכו להחליף צדדים ולנשום דרך נחיר אחד כל פעם עד שהנשימה תואט ותרגישו רגועים יותר.
תרגלו טכניקות קרקוע (גראונדינג)
אם אתם מבינים שאתם חווים התקף פאניקה, או שמישהו אחר מציע שזה מה שקורה לכם, זה עדיין לא אומר שמגיעה רגיעה אוטומטית. כלומר, תבונה אינה ערובה לשחרור מההתקף ולסיומו.
אתם יודעים שאתם לא עומדים למות אבל עדיין מרגישים נורא.
למרות שקצת מאתגר להישאר נוכחים בחוויה שבה החרדה והפאניקה מציפות כ״כ, טכניקות קרקוע יכולות לעזור לקחת צעד אחורה מגלי הפחד ולהינטע בקרקע.
כמה תרגילים מומלצים להפחתת הסוטול:
להזרים מים קרים או חמים על הידיים.
לגעת או להרים את 3 החפצים הראשונים שאתם רואים (שמיכה, ספר, שלט הטלוויזיה...), להעביר את האצבעות על מתאר החפצים ולהתמקד בצבע שלהם ובתחושה. אפשר גם סתם להחזיק משהו ביד כדי להרגיש חיבור למציאות.
לחבק או ללטף את הכלב או החתול.
להשתמש בטכניקת ה-5-4-3-2-1 ע״מ לזהות ולמנות דברים בסביבתכם: 5 צלילים, 4 מרקמים, 3 חפצים נראים, 2 ריחות שונים וטעם אחד.
לזוז – התקף פאניקה בהחלט אינו הזמן לאימון, אך התעמלות קלה יכולה להקל על תחושות החרדה והפאניקה. לא רק שהזזת הגוף תסיח אתכם מהפחד ומתחושות מציפות אחרות, אלא שפעילות גופנית מעודדת שחרור של אנדורפינים שיכולים לעזור מעט לתחושת הרגיעה. נסו לעשות הליכה קצרה בשכונה או בחצר. אם אינכם מרגישים בטוחים לצאת מהבית, נסו יוגה, מתיחות איטיות, קפיצות כוכב או ריצה במקום. אפילו צעידה בסלון יכולה לעזור, וניתן להפוך אותה לתרגיל קרקוע קשוב, ע״י נקיבה בשמם של החפצים שעוברים בדרך: ספה, טלוויזיה, נרות, צעצוע של החתול וכו׳.
בקיצור, יש דרכים להתמודד, אבל אם התנסית בטריפ רע, לא כדאי לתרגל את זה שוב ושוב.
נכון, קנאביס משמח הרבה אנשים ומסייע לרבים הסובלים ממחלות גופניות ומהפרעות נפשיות (כמו טיפול ב-PTSD או ADHD), פשוט סביר שעבורך לא.
Childs E, Lutz JA, de Wit H. Dose-related effects of delta-9-THC on emotional responses to acute psychosocial stress. Drug Alcohol Depend. 2017 Aug 1;177:136-144. doi: 10.1016/j.drugalcdep.2017.03.030. Epub 2017 May 30. PMID: 28599212; PMCID: PMC6349031.
Keung MY, Leach E, Kreuser K, Emmerich BW, Ilko S, Singh M, Sapp T, Barnes M, Ouellette L, Jones JS. Cannabis-Induced Anxiety Disorder in the Emergency Department. Cureus. 2023 Apr 26;15(4):e38158. doi: 10.7759/cureus.38158. PMID: 37252542; PMCID: PMC10218760.
Ouellette MJ, Rowa K, Cameron DH, Elcock A, Soreni N, Pawluk EJ, McCabe RE. Does cannabis use impact cognitive behavioural therapy outcomes for anxiety and related disorders? A preliminary examination. J Psychiatr Res. 2022 Dec;156:690-697. doi: 10.1016/j.jpsychires.2022.10.054. Epub 2022 Oct 31. PMID: 36401953.
Russo E. B. (2011). Taming THC: potential cannabis synergy and phytocannabinoid-terpenoid entourage effects. British journal of pharmacology, 163(7), 1344–1364. https://doi.org/10.1111/j.1476-5381.2011.01238.x
Zvolensky, M. J., Cougle, J. R., Johnson, K. A., Bonn-Miller, M. O., & Bernstein, A. (2010). Marijuana use and panic psychopathology among a representative sample of adults. Experimental and clinical psychopharmacology, 18(2), 129–134. https://doi.org/10.1037/a0019022
אם הילד שלך אובחן עם הפרעת אכילה, הנה מה שאתה יכול לעשות כדי לעזור.
אם הילד מתכנס, מסוגר ותנודתי במצב רוח, השיחה איתו תהיה יותר מאתגרת. זה עלול להיות קשה אף יותר כאשר הילד מתכחש לכך שקיימת בעיה.
אל תוותרו עליו - חשוב להתעקש, בתבונה ובנחישות: יש לילד צורך לדבר על מצבו ויש מצב שישחרר יותר. חפשו את החלונות בהם קיימת הזדמנות לתקשורת אתו והמשיכו לנסות.
הילד עלול להיראות כועס, חסר סבלנות ואף מתריס, אבל מה שהוא באמת מרגיש בפנים זה בעיקר פחד, בושה וחוסר ביטחון. סביר שיהיה לו קשה לדבר על רגשות. אפשר להבין את זה ולתקף שזה באמת לא קל. לצד זה, היו סובלניים והקשיבו למה שהוא מנסה להגיד.
הישארו רגועים והכינו מראש מה שאתם הולכים להגיד - אל תאשימו, אל תשפטו, רק התמקדו באמפתיה. למשל, איך הם מרגישים. חושבים או חשים גופנית.
הימנעו מלדבר על המראה של הילד, אין מקום כל כך להומור שחור ולציניות, גם אם אתם רגילים לדבר ככה בסערות רגשיות.
השתמשו במשפטים שמתחילים במילה "אני", כמו "אני מודאג כי אתה לא נראה לי מאושר", במקום משפטים שמתחילים ב"אתה".
הימנעו מדיון על דיאטות או בבעיות משקל.
אל תתפתו להיפגע ולהיעלב. נכון, אנחנו כבר רלוונטיים עבורם כמו פעם, זה נכון בכל גיל, אבל במיוחד בשנות הילדות, הילדים זקוקים להורים תומכים, מתקפים וקשובים.
פנייה לטיפול מקצועי הכרחית במצב של הפרעת אכילה אולם לעיתים היא לא מספיקה בקליניקה פרטית. ברמת חומרה מסוימת נדרש אשפוז בבית חולים או טיפול רב-מקצועי במרפאה המתמחה בטיפול הפרעות אכילה. בשתי המסגרות הללו ניתן לעקוב מקרוב אחר הטיפול וההתקדמות בכמה הקשרים: פסיכאטר, פסיכולוגית קלינית, עו״ס קלינית ותזונאית תורמים את חלקם בניהול המקרה. .
איך לשוחח עם נער/ה שאובחן עם הפרעת אכילה?
אל תתעצבנו אם המתבגר/ת ׳בונקר׳ ואינו משתף. חשוב לדעת שלעיתים ההסתרה מבטאת נפרדות, לא הכל זה הסיפור של הפרעת האכילה, בלי קשר להפרעה, ככה זה שיחות של הורים עם מתבגרים.
בני נוער רבים לא מוכנים לקבל עזרה מהוריהם, לפעמים קל להם יותר לשתף את המחנכת או את היועצת בבית הספר. לא להיעלב מזה. כל ערוץ תקשורת אותנטי ותומך מבורך ומצוין לנו.
מוקשים. בני משפחה ומקורבים למשפחה שואלים את המתבגר/ת בתמימות לשלומו. בתחום העדין שאנחנו נמצאים בו תיתכן הטיה של המתמודד/ת, שייראה בשאלה כזו פידבק עם ביקורת סמויה. למשל, ההנחה המוקדמת היא חוויית כישלון בעיקר במצבים בו הופסק או נדחה מסלול לימודים או קריירה. המתמודד הרי נכנס לאינסטגרם ורואה בכאב את בני גילו מתקדמים בזמן שהוא תקוע במקום. עוד דוגמא למוקש - אמירה מפרגנת כמו "את נראית ממש טוב, חזר לך הצבע הפנים, את נראית בריאה ומלאת חיוניות". בתודעת המתמודדת יכולה אמירה כזו להתפרש כמו משהו אחר לגמרי, למשל: ״כולם קולטים ומדברים על כמה אני שמנה. אני צריכה להפסיק לאכול עכשיו".
מכון טמיר לפסיכותרפיה
