הפרעה דו-קוטבית: תסמינים, אבחון ודרכי טיפול | הנחיות קליניות 2026

 

מהי הפרעה דו־קוטבית (Bipolar Disorder)?

 

הפרעה דו־קוטבית, שנקראת גם מאניה דיפרסיה או הפרעה ביפולרית, היא הפרעת מצב רוח כרונית המתבטאת באפיזודות של מאניה, היפומאניה ודיכאון.

בתקופות מסוימות מופיעה עלייה חריגה באנרגיה, בפעילות, בביטחון העצמי או באימפולסיביות, ובתקופות אחרות מופיעים דיכאון, ירידה בתפקוד, חוסר תקווה ועייפות נפשית ופיזית.

 

המהלך של הפרעה דו קוטבית משתנה מאוד בין אנשים.

אצל חלק מהמתמודדים מופיעות אפיזודות בודדות לאורך החיים, בעוד שאצל אחרים קיימת מחזוריות תכופה יותר.

אפיזודה מאנית אינה מובילה בהכרח לאפיזודה דיכאונית, וייתכנו תקופות ממושכות של יציבות בין אפיזודות.

משום כך, האבחון והטיפול מבוססים כיום על השלב הקליני שבו האדם נמצא: מאניה, היפומאניה, דיכאון ביפולרי, מצב מעורב או שלב תחזוקתי.

 

לפי ההנחיות הקליניות המעודכנות ל־2026, חל שינוי משמעותי באופן שבו מטפלים בהפרעה דו־קוטבית. במקום גישה כללית של “טיפול במאניה דיפרסיה”, ההמלצות כיום מבוססות על phase-specific treatment - התאמת טיפול מדויקת לכל שלב בהפרעה.

כך למשל, הטיפול באפיזודה מאנית שונה מהטיפול בדיכאון ביפולרי מסוג I, והטיפול בדיכאון ביפולרי מסוג II שונה מהטיפול במצב מעורב או מטיפול מניעתי ארוך טווח.

 

הטיפול כולל בדרך כלל שילוב בין פסיכיאטריה, טיפול תרופתי, פסיכותרפיה וניהול אורח חיים, עם דגש על שינה, יציבות ביולוגית, הפחתת סטרס וזיהוי מוקדם של סימני הישנות. במקרים רבים יש חשיבות גם לליווי משפחתי, פסיכו־חינוך ומעקב קבוע אחר שינויים במצב הרוח.

 

הפרעה דו־קוטבית קשורה לעלייה בסיכון לאובדנות, שימוש בחומרים, פגיעה תעסוקתית וקושי ביחסים בין־אישיים, אך טיפול מותאם יכול להפחית משמעותית את תדירות האפיזודות ולשפר את איכות החיים והתפקוד לאורך זמן.

 

מאמר זה מתעדכן מעת לעת לפי מחקרים והנחיות קליניות חדשות, במטרה להציג מידע מקצועי, בהיר ושימושי על אבחון וטיפול בהפרעה דו־קוטבית.

 

 

 

תוכן העניינים

 

מהי הפרעה דו־קוטבית?

תסמינים של מאניה, היפומאניה ודיכאון ביפולרי

איך מאבחנים הפרעה דו־קוטבית?

אבחנה מבדלת: דיכאון, ADHD, שימוש בחומרים והפרעת אישיות גבולית

סוגים של הפרעה דו־קוטבית: סוג I, סוג II וציקלותימיה

מה הסימנים המוקדמים למאניה?

תחלואה נלווית בהפרעה דו־קוטבית

 

טיפול בהפרעה דו־קוטבית לפי שלב קליני

טיפול באפיזודה מאנית

טיפול בדיכאון ביפולרי מסוג I

טיפול בדיכאון ביפולרי מסוג II

טיפול במצב מעורב

טיפול תחזוקתי ומניעת הישנות

טיפולים פסיכולוגיים בהפרעה דו־קוטבית

טיפול תרופתי: ליתיום, מייצבי מצב רוח ותרופות אנטי־פסיכוטיות

ECT, גרייה מוחית וטיפולים ביולוגיים נוספים

 

 

הפרעה דו־קוטבית עמידה לטיפול

הפרעה דו־קוטבית אצל ילדים ובני נוער

הפרעה דו־קוטבית בהיריון ולאחר לידה

סיבוכים, סיכון אובדני ושימוש בחומרים

 

איך חיים עם הפרעה דו־קוטבית לאורך זמן?

מקורות ומחקרים עדכניים

 

 

 

מהם התסמינים של הפרעה דו־קוטבית?

 

הפרעה דו־קוטבית מתבטאת בדרך כלל במעברים בין תקופות של עוררות מוגברת, אנרגיה גבוהה או התנהגות אימפולסיבית, לבין תקופות של דיכאון, ירידה באנרגיה ופגיעה בתפקוד.

עוצמת הסימפטומים, משך האפיזודות ותדירותן משתנים מאוד בין אנשים.

 

 

 

 

 

איך מאבחנים הפרעה דו־קוטבית?

 

אבחון של הפרעה דו־קוטבית מבוסס על הערכה קלינית מקיפה, בדרך כלל אצל פסיכיאטר או איש מקצוע בבריאות הנפש. אין בדיקת דם או בדיקת הדמיה שמאבחנת הפרעה דו־קוטבית באופן ישיר, ולכן האבחון נשען על תיאור מהלך החיים, אפיזודות קודמות, דפוסי שינה, שינויים באנרגיה, תפקוד, שימוש בחומרים והיסטוריה משפחתית.

 

אחד האתגרים המרכזיים באבחון הוא מצב שבו האדם פונה בגלל דיכאון, אך בעבר היו תקופות של היפומאניה שלא זוהו כבעיה. בתקופות כאלה האדם עשוי להרגיש אנרגטי, יצירתי או יעיל יותר מהרגיל, ולכן הוא עצמו או סביבתו עשויים לפרש אותן כתקופות טובות ולא כסימן אפשרי להפרעה דו־קוטבית.

 

בהערכה מקצועית בודקים בדרך כלל אם היו בעבר תקופות של ירידה בצורך בשינה, דיבור מהיר, מחשבות דוהרות, עלייה חריגה בביטחון העצמי, התנהגות אימפולסיבית, שימוש מוגבר בחומרים, הוצאות כספיות חריגות או שינויים ברורים ביחסים ובתפקוד. לעיתים נעזרים גם בשאלוני סקר כמו MDQ או BSDS, אך הם משמשים כלי עזר ואינם מחליפים אבחון קליני.

 

אבחון נכון חשוב במיוחד משום שטיפול בדיכאון ביפולרי שונה מטיפול בדיכאון חד־קוטבי.

כאשר הפרעה דו־קוטבית מזוהה בטעות כדיכאון רגיל, טיפול שאינו מותאם עלול להחמיר תנודתיות במצב הרוח או להעלות סיכון להיפומאניה, מאניה או מצב מעורב.

 

 

אפידמיולוגיה

 

לפי נתוני סקר בריאות הנפש הלאומי (NMHS), השכיחות של הפרעה דו-קוטבית באוכלוסייה נאמדת בטווח שבין 0.5% ל-0.7% לאורך החיים.

אחד הממצאים המטרידים ביותר הוא "פער הטיפול" (Treatment Gap) העומד על כ-70%, כלומר רוב הסובלים מההפרעה אינם מקבלים מענה רפואי הולם.

ההפרעה מופיעה לרוב בשלהי גיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת.

 

 

 

פתופיזיולוגיה 

 

הפתופיזיולוגיה של ההפרעה טרם נקבעה אבל אין סמנים ביולוגיים אובייקטיביים שבוודאות קשורים למצב הזה. עם זאת, מחקרים על תאומים, משפחה ואימוץ מצביעים כולם שלהפרעה ביפולרית יש רכיב גנטי משמעותי.

 

למעשה, לקרוב משפחה מדרגה ראשונה של אדם עם הפרעה דו-קוטבית יש סיכוי גבוה פי 7 לפתח את ההפרעה ביחס לאוכלוסיה וערך התורשתיות של ההפרעה הוא 0.73. 

 

מחקרים העלו כי רק 33% מהמתמודדים עובדים במשרה מלאה ו -9% עבדו במשרה חלקית מחוץ לבית. 57% דיווחו שהם לחלוטין לא מסוגלים לעבוד או לעבוד רק במסגרות מוגנות. חיזויים לתפקוד לקוי תעסוקתי וחברתי כוללים תסמיני דיכאון תת-אבחנתיים, היסטוריה של שימוש לרעה באלכוהול, חרדה, תסמינים פסיכוטיים ומצב סוציו-אקונומי נמוך יותר. 

 

מאמר זה עוסק בסוגים של מאניה דיפרסיה, התסמינים, הגורמים, הטיפולים הפסיכולוגיים והתרופתיים, מחקרים ועוד.

אם אתם מעוניינים, ניתן ליצור עמנו קשר כבר עכשיו, להכוונה ולתיאום מפגש ייעוץ עם פסיכולוגים ומטפלים מומחים בתל אביב, המנוסים בטיפול בהפרעה ביפולרית. 

 

 

מאמרים ממוקדים שלנו על הפרעה ביפולרית: 

 

סוגים של הפרעה דו-קוטבית <

 

אטיולוגיה - מהן הסיבות להפרעה דו-קוטבית? <

 

טיפול תרופתי בהפרעה דו-קוטבית <

 

הפרעה ביפולרית אצל ילדים ובני נוער <

  

 

  

המחזוריות של ההפרעה 

 

ישנם מטופלים שלהם תקופות רבות יותר של מאניה או של דיכאון.

בין התקופות הללו עשויות להיות תקופות של מצב רוח ״נורמלי״.

 

 

מהי הפרוגנוזה של הפרעה ביפולרית?

 

ללא טיפול, יותר מ -90% מהמתמודדים מועדים לחוות אפיזודות מאניות או דיכאוניות עתידיות.

גם כאשר המתמודד מטופל, שיעור ההישנות נע בין 40% ל -60%.

כל אפיזודת מצב רוח נוספת מחמירה את הפרוגנוזה של המטופל הביפולרי ומגבירה את הסיכון להישנות עתידית. 

 

 

תדירות השינויים במצב הרוח

 

בדרך כלל, מדובר בתקופה של כמה שבועות.

דיכאון, שבדרך כלל מגיע לאחר אפיזודה מאנית, יכול להימשך גם הוא מספר שבועות עד מספר חודשים.

חשוב לציין כי אנשים המאובחנים בהפרעה די-קוטבית עשויים לחוות תקופות ארוכות נטולות דיכאון ומאניה בין האפיזודות.

חלקם עלולים לחוות מחזוריות מהירה - מצב בו המתמודד עם הפרעה דו-קוטבית עובר במהירות ממצב של ״היי״ למצב של שפל, ללא תקופות ״נורמליות״ ביניהם, או מצב מעורב - בו המטופל חווה סימפטומים של דיכאון ושל מאניה גם יחד, למשל פעילות יתר עם מצב רוח מדוכא. 

אם התנודות במצב הרוח נמשכות זמן ארוך אך אינן חמורות מספיק כדי שיסווגו כהפרעה דו-קוטבית, תיתכן אבחנה של הפרעה דו-קוטבית מתונה, המכונה ציקלותימיה (ראו הרחבה בהמשך).

הפרעה דו-קוטבית היא מצב של קיצוניות מתמדת, והאדם הלוקה בה עשוי שלא להיות מודע לכך שהוא בשלב המאניה.  רק לאחר שהתקופה מסתיימת הוא נחרד מהתנהגותו, אך במהלכה הוא עשוי לחוש שאחרים פשוט שליליים כלפיו.

 

ההפרעה עלולה להפוך את ההתמדה בעבודה ובקשרים לקשה והיא מעלה את הסיכון להתאבדות.

במהלך תקופות של מאניה ושל דיכאון החולה עלול לחוש תחושות מוזרות – לראות, לשמוע או להריח דברים שאינם קיימים או להאמין בדברים שנראים לא-רציונליים לאחרים.

סימפטומים כאלה ידועים כפסיכוזה.

 

 

אבחון הפרעה ביפולרית

 

מטרת ההערכה הפסיכיאטרית היא לקבוע אם המטופל סובל מהפרעה ביפולרית.

 

תהליך האבחון כולל בדרך כלל:

 

• בדיקה פיזית – סביר שהרופא יבחר בדיקה גופנית ולשלוח לבדיקות מעבדה כדי לזהות בעיות רפואיות שאולי עומדות בבסיס לתסמינים. 

 

• הערכה פסיכיאטרית – הרופא יכול להפנות לפסיכיאטר כדי לדבר על המחשבות, הרגשות ודפוסי ההתנהגות. אפשר גם למלא הערכה עצמית פסיכולוגית או שאלון. בהסכמת המטופל, קרובים וחברים יתבקשו לתת מידע על התסמינים.

 

• רישום מצב רוח – המטופל יכול להתבקש לתעד באופן יומי את מצבי הרוח, דפוסי השינה וגורמים אחרים שיכולים לעזור לאבחון ולמציאת הטיפול הנכון.

 

הפסיכיאטר ישווה את התסמינים לקריטריונים של הפרעה ביפולרית והפרעות קשורות ב-DSM-5 (המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות).

 

הדיגיטל מציע שני חידושים מעניינים שמאפשרים אבחנה זמנית:

 

• אפליקציה שנקראת BiAffect, מצליחה לזהות יפה מאפיינים של מאניה-דיפרסיה ודיכאון באמצעות מעקב אחר דפוס ההקלדה של המשתמשים. האפליקציה מאפיינת שגיאות כתיב, מהירות הקלדה ועוד, ומעניקה ציון שקשור באבחנה ובחומרתה. מרתק, אבל עדיין בעייתי למדי מבחינה אתית.  

 

• אלגוריתם שפותח לאחרונה (2021) עשוי לסייע לפסיכיאטרים לזהות מתמודדים עם הפרעה דו קוטבית שאובחנו בטעות כסובלים מדיכאון. ההבחנה בין דיכאון יוניפולרי לדיכאון ביפולרי חיונית מאוד לבחירת הטיפול המתאים. למשל, בעוד שדיכאון חד-קוטבי מטופל לרוב בתרופות נוגדות דיכאון, קיימות עדויות לכך שתרופות כאלה עלולות לעורר מאניה בקרב מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית.

 

אבחנה מבדלת בין הפרעה ביפולרית להפרעות אחרות

 

 

אבחנה מבדלת בין הפרעה ביפולרית להפרעת אישיות גבולית

 

מחקר מעניין מראה כי יתכן וניתן להבחין בין מאניה דיפרסיה להפרעת אישיות גבולית באמצעות 3 שאלות בלבד.

 

ידוע שהטיפול המיועד להפרעת אישיות גבולית שונה במידה ניכרת מהטיפול בהפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה), אך לא תמיד קל להבחין בין השתיים.

באיזה טיפול כדאי לבחור עם מטופל שמתאר התנהגות אימפולסיבית ולקיחת סיכונים, אפיזודות של נרגנות ועוינות, מערכות יחסים הרסניות, שימוש לרעה בחומרים מסוכנים, ודיכאון עם הפוגות קצרות?

 

החוקרים זיהו שלושה פריטים מבחינים, אותם הם כינו "הטריאדה הקלינית" - במידה והמטופל ענה על שלושת השאלות הללו בחיוב, ההסתברות גבוהה למדי שהוא סובל מהפרעה ביפולארית, ולא מהפרעת אישיות גבולית.

 

• מצב-רוח מרומם: "הרגשת כל-כך טוב, או כל-כך מרומם, עד שאנשים אחרים חשבו שאתה לא עצמך ה'רגיל' או שאתה פעיל מדי עד כדי כך שאתה עלול להסתבך בצרות?"

• פעולות ממוקדות-מטרה מרובות: "היית הרבה יותר פעיל, או עשית הרבה יותר דברים מהרגיל?"

• השאלה השלישית מתייחסת למידת התנודתיות של תסמיני מצב-הרוח.

 

 

אבחנה מבדלת בין הפרעה ביפולרית להפרעת קשב וריכוז

 

אבחנה מבדלת בין ADHD לבין הפרעה ביפולארית עשויה להיות מאתגרת במיוחד, שכן המאפיינים המאניים וההיפו-מאניים של הפרעה בי-פולארית דומיםמלתסמינים של היפראקטיביות ואימפולסיביות הקשורים ל-ADHD.

 

במטופלים עם ADHD, הסימפטומים הללו נוטים להיות עקביים, אך בקרב בעלי הפרעה בי-פולארית ישנה עלייה וירידה של סימפטומים מאניים שמופסקים בתקופות של דיכאון. אנשים עם הפרעה בי-פולארית נוטים להיות פרודוקטיביים ומוכוונים לעבר מטרה, בעוד שמטופלים עם ADHD יותר מתקשים להשלים משימות. בנוסף, נטיה לשימוש סמים נפוצה יותר בקרב הסובלים מ-ADHD.

 

מספר מחקרים תומכים יחד במסקנה לפיה טיפול באמצעות ממריצים (כמו ריטלין או אדרל), למצב בו הפרעה ביפולרית מופיעה יחד עם הפרעות קשב, יעיל למדי. עד כה לא זוהה קשר בין טיפול בסטימולנטים לבין שיעור גבוה של אירועים פסיכיאטריים שליליים בהפרעת דו-קוטבית.

 

לבסוףֿ נציין גם כי קיים קשר בין הפרעת אישיות גבולית לבין ADHD, מה שסוגר מעגל עם הדימיון להפרעה דו-קוטבית.

 

 

 

תת-סיווגים של הפרעה דו-קוטבית

קיימים כמה סוגים של הפרעה ביפולרית:

 

• הפרעה דו קוטבית מסוג I: הסוג הקלאסי של ההפרעה, בה מטופלים חווים אפיזודות מאניות ודיכאוניות לאורך פרקי זמן שונים. נהוג להתייחס כיום לספקטרום ביפולארי, במסגרתו ניתן לאבחן גם מטופלים המצויים על הגבול מבחינת הקריטריונים. אצל רבים ניתן לראות תסמינים תת-קליניים של הפרעה ביפולרית. 

 

•  הפרעה דו קוטבית מסוג II: הפרעה זו כוללת פחות אפיזודיות מאניות חריפות מאשר ההפרעה מסוג I. עם זאת, האפיזודות הדיכאוניות זהות בשני הסוגים. בדומה להפרעה ביפולארית המוכרת, גם הפרעה זו מתאפיינת בתנודות קיצוניות של מצבי רוח. אולם, בהפרעה ביפולארית מסוג II, הסימפטומים החיוביים אף פעם לא מגיעים למאניה של ממש והתקופות הדיכאוניות הינן לרוב ארוכות וקשות יותר. בכדי להיות מוגדר כבעל ההפרעה, על האדם לחוות לפחות אפיזודה היפומאנית אחת ובדרך כלל, הוא חווה יותר אפיזודות דיכאוניות מאשר מצבי רוח חיוביים באופן קיצוני. 

 

•  ציקלותימיה: מצב נפשי כרוני אך מתון יותר מההפרעה הדו-קוטבית מסוג I ו-II. הוא מאופיין באפיזודות היפו-מאניות ודיכאוניות הנמשכות לאורך שנתיים לפחות.  

 

•  אפיזודות מעורבות: הכוונה לאפיזודות של מאניה ודיכאון המתרחשות בו-זמנית . במצב זה, מטופלים עשויים להרגיש חסרי תקווה ודיכאוניים אך יחד עם זאת אנרגטיים ובעלי מוטיבציה לנקוט בהתנהגויות מסוכנות.  

 

•  הפרעה דו-קוטבית עם מחזוריות גבוהה: אנשים שחווים 4 או יותר אפיזודות מאניות, דיכאוניות או מעורבות במהלך שנה אחת. 

 

הפרעה ביפולרית II אינה לא סוג מתון של הפרעה ביפולרית I אלא אבחנה נפרדת.

בעוד שהאפיזודות המאניות בהפרעה ביפולרית I עלולות להיות חמורות ומסוכנות, מתמודדים עם הפרעה ביפולרית II יכולים להיות מדוכאים לתקופות יותר ארוכות.

 

למרות שהפרעה ביפולרית יכולה לפרוץ בכל גיל, היא מאובחנת בד״כ בשנות הנעורים או בתחילת שנות ה-20.

הסימפטומים יכולים להשתנות מאדם לאדם, וגם להשתנות עם הזמן. 

 

 

מה זה היפומאניה (Hypomania)?

 

מצבי היפומאניה מתאפיינים בקפיצה מהירה מרעיון אחד למשנהו, ביטחון עצמי מופרז ותחושה של כוח בלתי נגמר, עם רצון מופחת בשינה.

 

ההיפומאני תזזיתי, "היפר", מוסח בקלות, חושב בקצב מהיר ביותר, מתנהג בחוסר אחריות ומבלי לראות את הנולד, מפטפט באימפלסיביות ולא שוקל הרבה לפני שהוא מדבר.

 

בנוסף, ניכרת לאביליות (תנודתיות) רבה במצבי הרוח, רגזנות וחוסר שקט, קומפולסיביות ואופוריה שאינה מוסברת על ידי אירועים מעודדים מבחוץ. 

לעיתים מופיעה היפומאניה בתקופה ייחודית בשנה, בחודש מרץ, בתחילת האביב. למרות שעבור רבים מחוברת עונה זו עם לבלוב, התאהבות והתחלות חדשות, מתמודדים רבים עם הפרעה ביפולארית נאלצים להתמודד עם סיכון לנסיגה היפומאנית עונתית, המכונה בספרות המקצועית Springtime Hypomania. 

 

 

תסמינים של היפומאניה

 

בתקופות של היפומאניה, נוטים ללכת עד הקצה: לצאת למסיבות, לחפש ריגושים, לבזבז כספים, לקחת סיכונים ולהיכנס להרפתקאות מיניות. התנהגויות ויטאליות כאלה נתפסות לפעמים כהתרוממות רוח ומעוררות את הרושם שהאדם פשוט מבסוט.

 

בכך תורמות התנהגויות דווקא לחיזוק התנהגותי חיובי של ההפרעה על ידי הסביבה, בהיות ההיפומאני "מסמר הערב" או מוקד ההתרחשות החברתית. אין את מי להאשים כאן, המתמודד באמת חד יותר, מדויק יותר, יצירתי יותר ובכלל, הוא מרגיש ונראה יותר טוב מהרגיל. 

 

אחת הבעיות המרכזיות בפניה לעזרה מקצועית בשלב מוקדם של ההיפומאניה היא שהמתמודדים אינם מעוררים את דאגת הסביבה הקרובה, בעיקר כאשר אינם מפגינים התנהגויות קיצוניות של ממש.  לוקים בהיפומאניה נוטים פחות לחפש עזרה ביחס למתמודדים עם דיכאון. לכן, אבחנה מבדלת משמעותית היא בין דיכאון חד-קוטבי לבין דיכאון דו-קוטבי.

 

 

  

מהי ציקלותימיה (Cyclothymia)?

 

ציקלותימיה היא הפרעת מצב רוח מתונה, ביחס להפרעה דו-קוטבית, שכוללת שינויים במצבי הרוח הנעים בין תקופות של דיכאון קל לתקופות של היפומאניה (מצב רוח מרומם) אשר נמשכות כמספר ימים או שבועות.

 

בין התקופות, יתכנו מצבי רוח רגילים, שנמשכים לפעמים אפילו למעלה מחודש, אך לעיתים אין ביניהן הפוגה. 

 

• מצבי הרוח אינם מגיעים לרמת החומרה של דיכאון קליני או אפיזודות מאניות מלאות. להפרעה יש הרבה מן המשותף עם הפרעות התמכרות, שימוש מוגבר בהכחשה והיעדר תובנה. למשל, כאשר הם נשאלים בראיון קליני על החוויה הרגשית שעברו, הם נוטים לצמצם את השפעתה עבורם, לא כדי "לעבוד על הפסיכיאטר", אלא כי זו נטיה המובנית בתוך ההפרעה הציקלוטימית. 

 

• 0.4%-1% אחוזים מהאוכלוסייה הכללית בארה"ב סובלים מציקלותימיה. 

 

• השכיחות של ציקלוטימיה זהה בקרב גברים ונשים. 

 

• הסימפטומים מופיעים לרוב בגיל ההתבגרות או בתקופת הבגרות המוקדמת למרות בדרך כלל קשה לזהות במדויק את מועד התפרצות ההפרעה. 

 

• כאשר מצבי הרוח מחמירים ומקצינים, סביר שכבר לא מדובר בציקלותימיה אלא בהפרעה דו-קוטבית.

 

 

דגלים אדומים של מאניה

6 דגלים אדומים להופעה של אפיזודה מאנית בהפרעה דו-קוטבית:

 

• מצב רוח עליז, חברותי או חם מזג בצורה לא-שגרתית. בהתקף מאני יש אנשים שמרגישים אופוריה, אחרים מדברים בלי הפסקה ויש כאלה שפתאום נהיה להם פתיל קצר. מה שמשותף לכל ההתנהגויות האלה זה שהן חורגות בצורה קיצונית ממה שנורמלי, ומישהו שבד״כ הגיוני - פתאום אי אפשר לחיות איתו.

 

• מחשבות דוהרות ודיבור מהיר. חוץ מלדבר מהר ולקפוץ מרעיון לרעיון, בן אדם באפיזודה מאנית יכול גם להיות מוסח בקלות. זאת אחת הסיבות שלפעמים מתבלבלים בין מאניה ל-ADHD. הבעיה היא שהטיפול הראשוני ל-ADHD הוא ממריצים, שיכולים לגרום לסימפטומים חמורים אצל מישהו עם הפרעה דו-קוטבית. כדי להימנע מאבחנה שגויה כזאת, המטפל צריך לנתח את איך שההתנהגות השתנתה: הפרעה דו-קוטבית היא אפיזודית ו-ADHD אצל מבוגרים בד״כ נמשך עוד מהילדות. 

 

• אנרגיה בלי סוף. ההתנהגות האנרגטית בצורה קיצונית שנפוצה באפיזודה מאנית הרבה פעמים מובילה לעשייה מוגברת ולהתחלה של הרבה פרויקטים חדשים, בלי מחשבה. אם המטופל גם מוסח בקלות, הוא יקפוץ בין משימות חדשות לפני שהוא יסיים אותן. 

 

• התנהגות אימפולסיבית עם הרס עצמי. מסעות של בזבוז כספים, פרשיות בוטות או השקעות מסוכנות יכולים להיות סימנים להפרעה דו-קוטבית אם הם לא מתאימים לאופי של המטופל ואם הם חלק מדפוס יותר רחב של סימפטומים. 

 

•  פחות צורך לישון. שינה של מעט שעות בלילה יכולה להיות סימן להפרעה דו-קוטבית, וגם לדיכאון או לחרדה. איך מבדילים? אנשים עם אינסומניה בד״כ מאוד עייפים במהלך היום, אבל מישהו עם אפיזודה מאנית יכול לא להיות מותש אף פעם. מחקר מצא כי מתוך 13 תכונות פסיכיאטריות - כמו דיכאון, חרדה חברתית, דלוזיות ועוד - רק מאניה נמצאה קשורה לטיפוסים של בוקר, ויתר הבעיות היו קשורות עם כרונוטיפ של ערב (אנשים שלא אוהבים בוקר).

 

• תחושת ערך עצמי מנופחת. תחושה מוגזמת של כוח, ידע או חשיבות נפוצה בשלב מאני, למשל אמונה של המטופל שיש לו מערכת יחסים מיוחדת עם אלוהים.

 

 

תחלואה נלווית של מאניה דפרסיה

 

היפומאניה והפרעה ביפולרית נוטות להופיע בתחלואה כפולה (קומורבידיות) לצד הפרעות נפשיות וגופניות רבות. 

90% מהמתמודדים סובלים מהפרעה נפשית אחת נוספת לפחות. 70% סובלים עם שתי הפרעות נלוות.

למשל, לאחרונה פורסם מחקר, ממנו עולה כי קיימים מאפיינים משותפים להפרעה דו-קוטבית ולאפילפסיה, מחקר אחר מסמן הפרעה ביפולרית כגורם סיכון למחלת פרקינסון ומחקר שלישי מלמד על קשר בין מאניה דיפרסיה לפיברומיאלגיה.

 

 

להלן כמה מההפרעות הקו-מורבידיות השכיחות: 

 

• התקפי חרדה - 1 מתוך 5 מתמודדים עם מאניה דיפרסיה סובלים במקביל מהתקפי פאניקה.

• הפרעת חרדה כללית (GAD) -חרדות מעצימות ומגבירות הפרעות מצב רוח.

•  הפרעת קשב וריכוז (ADHD).

• הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD).

• הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).

 

המתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית מועדים יותר מ'האוכלוסיה הנורמטיבית' לפתח הפרעת שימוש ותלות בחומרים פסיכואקטיביים (סמים); רק שיש כאן שאלה של ביצה ותרנגולת לגבי הסיבה והתוצאה - משתמשים בסמים מצויים מבחינה סטטיסטית בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות מצב הרוח, כמו דיכאון והפרעה ביפולרית, בהשוואה למי שאינו משתמש. 

 

ממצאים מחקריים חדשים מעידים על קשר גנטי בין התמכרות לאלכוהול לבין הפרעה דו-קוטבית, מה שעשוי להסביר חלק מהנתונים לגבי התחלואה המשותפת. מחקר שנערך לאחרונה מעלה כי 52% בממוצע מהשונות הגנטית של נטיה להפרעה דו-קוטבית קשורה להפרעת שימוש באלכוהול - מה שתומך בהשערה ששתי הפרעות כנראה קשורות גנטית. 

 

 

כפי שנראה במקרה של עומר, התמכרויות ומאניה-דפרסיה, הולכות יחד יד ביד:

  

 

המקרה של עומר: הפרעה דו-קוטבית בתחלואה נלווית עם הפרעת שימוש בחומרים

 

עומר הוא רווק בן 38, עובד כ-CFO (סמנכ״ל כספים) בחברת הייטק בתל אביב, הוא מספר לשרית, הפסיכולוגית שהגיע אליה לפגישת אינטייק ראשונה במכון טמיר, שהבעיות מהן הוא סובל החלו התחילו בנעוריו המאוחרים, אחרי השחרור מצה״ל - גם התלות בחומרים וגם הפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה).

עומר התחיל לשתות כדי להרגיש יותר טוב, בעיקר כאשר האפיזודות של דיכאון פקדו אותו והקשו עליו ״לתקשר כמו שצריך״ עם חברים. הוא מספר שנכון להיום, אלכוהול וקוקאין הם חלק בלתי נפרד מהאפיזודות המאניות שלו, ומציין כי ניסיונות גמילה מקוקאין ומשתייה גורמים לו למצב רוח נמוך.

אבל הוא לא הגיב היטב להשתתפות חד פעמית בקבוצת 12 הצעדים, ״אלכוהוליסטים אנונימיים״ (AA) ולאשפוז שיזמה משפחתו במוסד גמילה פרטי הובילו את עומר להתנזרות זמנית בלבד.

עומר הגיע לטיפול אצל שרית במטרה להדק את מערכות היחסים עם שני בניו הבוגרים ולדבריו יש לו מוטיבציה רבה לרכוש שליטה עצמית רבה יותר, גם בהפרעה הדו-קוטבית וגם בשימוש בחומרים.

עומר נוטל בקביעות ובעקביות מייצבי מצב הרוח ונוגדי דיכאון, והפסיכיאטר שלו ממליץ שהאבחנה הכפולה תטופל באמצעות פסיכותרפיה.

 

 

סימפטומים:

 

שימוש באלכוהול, דיכאון, מצב רוח מרומם, אימפולסיביות, מאניה/היפומאניה, מחזורי מצב רוח, שימוש בסמים.

 

 

אבחנה:

 

1. הפרעה דו-קוטבית

2. תלות/שימוש לרעה בחומרים. 

הטיפול בעומר כלל שילוב בין טיפול פסיכותרפי עם מומחה לטיפול בהתמכרויות וטיפול תרופתי, בעיקר באמצעות תרופות מייצבות מצב רוח (כמו למיקטל /  אבילפיי / טופמקס ואחרות). 

 

 

 

מהם הסיבוכים האפשריים של הפרעה דו קוטבית?

 

כאשר ההפרעה אינה מטופלת, מתמודדים עלולים לעמוד מול תסמינים מתמשכים וחמורים יותר במצב הרוח.

למשל, אפיזודות של דיכאון הקשור לדו-קוטביות יכולות להימשך עד חצי שנה ואפיזודות מאניות בלי טיפול עלולות להימשך אפילו 4 חודשים.  

 

 

אדם שחי עם הפרעה דו קוטבית מצוי בסיכון גבוה יותר לקשיים הבאים:

 

 

• התמכרות לאלכוהול או סמים. 

• הפרעות חרדה - 40% מהמתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית מקבלים בשלב מסוים בחייהם אבחנה של הפרעת חרדה.

• מחלות לב וכלי דם.

• סוכרת.

• השמנת יתר.

• מחשבות אובדניות.

• מיגרנות - כשליש מהמתמודדים עם הפרעה דו קוטבית חווים מיגרנה. 

• תסמונת השחלות הפוליציסטיות.

 

במאמר שהציג בחינה ארוכת שנים של אוכלוסייה דנית נמצא כי לאנשים הסובלים מהפרעה ביפולרית היה פחות סיכוי לרכוש השכלה גבוהה, להתקבל לעבודה, להגיע לדרגות השכר הגבוהות במשק או להתחתן (Sletved et al, 2023).

מעניין לראות כי במחקר זה גם האחים של הסובלים מההפרעה (שאינם מאובחנים בעצמם) סבלו מקשיים סוציו-אקונומיים דומים.

 

 

לסיכום, סביר שיעלה צורך לטפל בסיבוכים הללו, במקביל לה

פרעה הביפולרית הקיימת.

עם זאת חשוב לציין כי בהינתן הטיפול והתמיכה המתאימים, רוב המתמודדים/ות עם הפרעה דו קוטבית יכולים לחיות חיים ראויים ומספקים.

 

 

טיפול בהפרעה דו־קוטבית לפי שלב קליני

 

הטיפול בהפרעה דו־קוטבית מותאם כיום לשלב שבו האדם נמצא בזמן הפנייה לטיפול.

זו הבחנה חשובה, משום שמאניה, דיכאון ביפולרי, מצב מעורב ושלב תחזוקתי דורשים מטרות טיפול שונות, גם כאשר כולם שייכים לאותה הפרעה.

 

באפיזודה מאנית הדגש הוא ייצוב מהיר, הפחתת סיכון, שמירה על שינה והחזרת שיפוט מציאות.

בדיכאון ביפולרי הדגש הוא הקלה בדיכאון תוך זהירות ממעבר להיפומאניה, מאניה או מצב מעורב.

במצב מעורב הדגש הוא זיהוי מדויק של השילוב בין עוררות גבוהה לבין מצוקה דיכאונית.

בשלב התחזוקתי הדגש עובר למניעת הישנות, שגרה יציבה, היענות לטיפול וזיהוי מוקדם של שינוי במצב הרוח.

 

 

 

טיפול פסיכולוגי

 

העלינו מאמר נפרד על טיפול פסיכולוגי ופסיכותרפיה למתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית. מוזמנים/ות.

 

 

טיפול תרופתי

 

הטיפול בהפרעה דו-קוטבית מותאם לשלב בו המטופל נמצא:

אפיזודה מאנית, אפיזודה דיכאונית, מצב מעורב או שלב תחזוקתי לאחר התייצבות.

 

לפי ההנחיות לטיפול בהפרעה ביפולרית, שפורסמו ב־2026, בחירת הטיפול התרופתי צריכה להתבסס על:

 

• חומרת האפיזודה.

• סיכון אובדני.

• תסמינים פסיכוטיים.

• שימוש בחומרים.

• היסטוריה של תגובה לתרופות.

• תופעות לוואי.

• תפקוד משפחתי ותעסוקתי.

• העדפות המטופל והמשפחה.

 

טיפול פסכיאטרי בהפרעה דו-קוטבית זה עניין נרחב ומורכב.

 

גם כאן, הקדשנו לנושא מאמר נפרד, מוזמנים. 

 

נסקור כאן מדי פעם עדכונים על מחקרים חדשים ונעלה לדף. כמובן שזה לא מחליף ייעוץ פסיכיאטרי:

 

  

טיפול בנזעי מוח (ECT) להפרעה דו-קוטבית

 

למרות המוניטין והסטיגמה המרתיעים למדי מהם סובל טיפול ה-ECT, הנתונים הקליניים שנאספו ב-80 השנים האחרונות מעידים על יעילותו המרשימה של הטיפול בקרב מטופלים המתמודדים עם הפרעות מצב רוח - דיכאון והפרעה ביפולארית - כמו גם בהפרעות נפשיות אחרות שדורשות שיפור מיידי במצבים אקוטיים.

על אף שהמכניזם המוחי באמצעותו עובד טיפול באמצעות העברת נזעי חשמל עדיין אינו ברור, קיימות בימינו מעט מאוד התערבויות שמצליחות להפיק תוצאות מהירות כל כך.

 

שיטת ECT נמצאה יעילה לשימוש לאורך כל רצף רמות החומרה של הפרעה דו-קוטבית  - החל ממידת חומרה קלה ומתונה (כ-65% יעילות) , דרך מאניה דיפרסיה עמידה לטיפול וכלה במקרים חמורים במיוחד, בהם הופיע גם דיכאון קטטוני.

 

בניגוד לדעה הרווחת, לא נמצאו עדויות לכך ש-ECT עלול לגרום להצתה של אפיזודה מאנית בקרב מתמודדים, והשיטה נחשבת כיום בטוחה מאוד לשימוש, למרות תופעת לוואי שכיחה של אמנזיה זמנית וצורך בהרדמה מלאה בתנאי אשפוז.

 

למרות התמיכה המחקרית, פסיכיאטרים נוטים להשתמש ב-ECT רק כאשר מייצבי מצב רוח ותרופות אנטי-פסיכוטיות אינם מצליחים לעזור, במצבים של מאניה אקוטית, במצבי מאניה ודיכאון מעורבים (Mixed States) ואצל מטופלים שמראים דפוס מעגלי מהיר במיוחד של מעבר מדיכאון למאניה (Rapid Cycling).

 

 

אשפוז פסיכיאטרי

 

אשפוז פסיכיאטרי מתקיים ברוב המקרים ברצון ולא בכפייה.

תהליך של אשפוז תלוי בהמלצת הפסיכיאטר/ית המטפל, כאשר האינדיקטורים המרכזיים קשורים בהתנהגות מסוכנת, תחושה אובדנית או התנתקות מהמציאות (פסיכוזה).

עזרה פסיכיאטרית בבית חולים יכולה לעזור לשמור על מצב רוח רגוע, בטוח ומיוצב שמסייע במצבים של התקף מאניה או דיכאון.

 

 

 

טיפול בהפרעה ביפולרית עמידה לטיפול

 

קיימים מצבים בהם שילוב בין טיפול פסיכותרפי ופסיכופרמקולוגי אינו מספק מענה משביע רצון בטיפול עם מטופלים דו-קוטביים.  

הגדרה של הפרעה דו קוטבית עמידה לטיפול ניתנת למטופלים שאינם מגיבים לשילוב בין שני סוגי תרופות סטנדרטיות לאורך תקופה מסוימת, כמו 6 שבועות למאניה, ו-6 חודשים לאורך 3 מחזורים של ההפרעה (Sachs, 1996).

קיימות מספר אפשרויות טיפוליות כמענה להפרעה דו-קוטבית עמידה, מרביתן אינן מאושרות על ידי FDA , אולם  קיימות עבורן הנחיות פסיכיאטריות עדכניות (Chou, 2011).

אלה כוללות התערבויות נוירומודולציה כמו TMS, VNS, קטמין משלים יחד עם ECT וגירוי מוחי עמוק.

 

 

יואל מספר ל״כאן מקשיבים״ על החוויה האישית

של התמודדות עם מאניה דיפרסיה: 

 

 

 

טיפול בהפרעה דו-קוטבית ללא תרופות

אולי יהיה מדויק יותר לדון בטיפול נוסף שאינו תרופתי, כי באמת, מתמודדים עם הפרעה ביפולרית ובני משפחותיהם יודעים כמה חשיבות יש לטיפול תרופתי במטרה להיות מאוזנים.

אילו פתרונות יצירתיים יש לעולם הקליני להציע למתמודדים, מעבר לשילוב של תרופות ופסיכותרפיה?

 

 

טיפול בחושך

 

טיפול בחושך נמצא יעיל בכמה מחקרים מבוקרים, כטכניקה פשוטה להתמודדות עם הפרעה ביפולרית.

מוזמנים לקרוא כאן.  

 

 

טיפול באור

 

והנה, גם טיפול באור עובד יפה. יכול להיות שגם טיפול בטבע, בשמש, יעזור ואז נבין כולנו כמה בריאות נפשית קשורה בשהות בטבע ולא רק בתרופות. 

טיפול בחשיפה לאור בוהק (אור על סגול B) הוכיח יעילות מחקרית בשיפור דיכאון דו קוטבי.

בעבר דווח על מקרה בו טיפול באור עלול להגדיל את הסיכון לפריצת אפיזודה מאנית או היפומאנית, אך מחקר חדש מרגיע ומדווח שלא נמצא קשר בין הדברים  וכי נראה שטיפול באור אינו תורם לעלייה במעברים בין דיכאון למאניה.   

 

 

דלקתיות ומאניה דיפרסיה

 

הקשר בין דיכאון לדלקות צובר עדויות מחקריות רבות בתקופה האחרונה.

אינטואיטיבית, זהו קשר מאוד הגיוני.

חוקרים החלו לבחון את הקשר בין שימוש בתרופות נוגדות דלקת (החל מדלקות חניכיים ועד מחלות עור דלקתיות) לבין שיפור בסטטוס הדיכאוני: 

מחקר שפורסם השנה מלמד כי טיפול תרופתי באמצעות תרופה נוגדת דלקת, אשר מורכבת מהחומר הפעיל אצטיל ציסטאין (N-Acetylcysteine, הנקרא בקצרה NAC) נמצאה יעילה לטיפול בהיבט הדיכאוני של הפרעה ביפולרית, תוך שהיא מפחיתה את תסמיני הדיכאון בהשוואה לנבדקים בקבוצת הביקורת. 

  

 

נוגדי חמצון

 

נוגד החמצון קו-אנזים Q10 נמצא יעיל לטיפול בדיכאון דו-קוטבי במסגרת מחקר קליני מבוקר שפורסם לאחרונה. 

Q10 נוצר באופן טבעי בגוף, אך הוא נמצא במגמת ירידה עם השנים, ומופחת כתוצאה מדיכאון וממחלות רפואיות. 

הסבר אפשרי ליעילות של האנזים לטיפול בדיכאון ביפולרי הוא הקשר שלו לסרוטונין - מוליך עצבי שלהגברתו יש השפעות נוגדות דיכאון מוכחות.

למעשה, במחקרים על בעלי חיים, מצאו חוקרים כי Q10 מפגין מכניזם ביוכימי שממש מזכיר פרוזאק.

 

 

דיאטה קיטוגנית

 

דיאטה קיטוגנית נמצאה יעילה עבור מתמודדים עם הפרעות כמו סכיזופרניה, דיכאון והפרעה דו-קוטבית.

מתמודדים עם הפרעה ביפולארית השתתפו במחקר והקפידו על דיאטת דלת-פחמימות חוו ירידה של 30% בחומרת הסימפטומים הפסיכיאטריים שלהם. 

 

  

האם קנאביס רפואי יעיל לטיפול במאניה דיפרסיה?

 

בינתיים לא.

למרות שהחומר הפסיכואקטיבי השכיח ביותר בקרב מתמודדים עם מאניה דיפרסיה הוא קנאביס, אנחנו יודעים כי הסיכון לפריצת הפרעות פסיכוטיות עולה יחד עם העלאת התדירות ועוצמת השימוש בגראס.  

חוקרים מצאו כי שימוש בגראס קשור לפריצה של אפיזודה מאנית ראשונה מוקדמת יותר, להפרעות מאניות ודיכאוניות מוגברות ולהגברת הסיכון להופעת מעגלים תדירים יותר של מאניה ודיפרסיה. 

ולבסוף, מאחר שהפרעה דו-קוטבית ושימוש במריחואנה קשורים שניהם לפגיעה קוגניטיבית, יתכן שעישון גראס מוסיף השפעה שלילית להפחתת היכולות הקוגניטיביות של מתמודדים עם הפרעה-דו קוטבית.

בקיצור, את אתם או בני משפחותיכם מתמודדים עם הפרעה ביפולרית, מומלץ להימנע מעישון מריחואנה..

המחקר עדיין לא זיהה את הערך המוסף של קאנביס רפואי כאמצעי טיפולי יעיל להתמודדות עם מאניה דיפרסיה ואם יתפרסמו מחקרים חדשים, נעדכן. 

 

 

בוטוקס לטיפול בהפרעה דו-קוטבית

 

בוטוקס, כן, קראת נכון:

הזרקת בוטוקס לפדחת, ספציפית לעצם המצח, עשויה לסייע בהפחתת תסמיני דיכאון, חרדה חברתית והפרעה דו-קוטבית.

מדובר אמנם במאמרים שמתייחסים לתיאורי מקרים אנקדוטליים, אולם יותר ויותר עדויות תומכות בגישה.

 

הבוטוקס כשלעצמו אינו טיפולי, אולם ההזרקה לנקודות מסוימות גורמת לשינוי קבוע בהבעות הפנים.

אותו שינוי בהבעה מאותת למוח לגבי המצב המציאותי ותורם ישירות לפענוח מצב הרוח. 

 

 

 

האם ניתן למנוע מאניה דיפרסיה?

אין שיטה מוסכמת למניעת הפרעה דו קוטבית, זאת מכיוון שהסיבה המדויקת שלה טרם נקבעה.

יחד עם זאת, חשוב במיוחד להכיר את הסימפטומים של ההפרעה ולזהות ביטויים ראשוניים של מאניה או היפומאניה.

שימוש קבוע ומתמשך בתרופות יכול לסייע בהפחתת אפיזודות או מאניה ודיכאון. 

אם מקבלים טיפול בסמוך לסימנים הראשונים של ההפרעה זה יכול לעזור למנוע מההפרעה להחמיר ולהסתבך.

 

 

מניעה שניונית 

 

מי שאובחן עם הפרעה ביפולרית יכול ללמוד אסטרטגיות שעשויות למנוע מתסמינים מינוריים להפוך לאפיזודה בעוצמה מלאה של מאניה או דיכאון:

 

• קשב לסימני אזהרה – אם מתייחסים לתסמינים בהקדם, אפשר למנוע מהאפיזודה להחמיר. יש אנשים שלומדים לזהות דפוסים של האפיזודות ומה הטריגר להן. אפשר להתקשר לרופא אם מרגישים שנופלים לתוך אפיזודה ולערב בן משפחה או חבר במעקב אחרי סימני האזהרה.

• להימנע מסמים ואלכוהול – הם יכולים להחמיר את התסמינים ולהגביר את הסבירות להישנות.

• לקחת את התרופות בדיוק לפי ההוראות – לא להתפתות להפסיק את הטיפול או לשנות את המינון, כי זה יכול לגרום לתסמיני גמילה או להחמרה או הישנות ההפרעה. 

 

גם בנושא אובדנות של המתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית - 

חשוב לזהות תסמינים של מחשבות וכוונות אובדניות, מה שיאפשר סיכוי טוב יותר להתערבות ממוקדת במשבר.  

 

 

לקריאה נוספת: 

מאניה דיפרסיה אצל ילדים ובני נוער < 

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

 

האם היסטוריה של הפרעה ביפולרית משפיעה על הצו הראשון? < 

 

 

 

כתיבה:   

 

אביגיל וינר, MA,

פסיכולוגית בהתמחות קלינית

 

גיא רומח, MA,

פסיכולוג בהתמחות קלינית

 

איתן טמיר, MA,

מנהל מקצועי וראש המכון 

 

 

עריכה:  

 

ד״ר רון ישי, 

פסיכולוג קליני מומחה מדריך   

 

מקורות:

 

 

Amdisen A. (1988). Clinical features and management of lithium poisoning. Medical toxicology and adverse drug experience, 3(1), 18–32. https://doi.org/10.1007/BF03259929

 

Balter, L. J. T., Holding, B. C., Petrovic, P., & et al. (2024). The rhythm of mental health: The relationship of chronotype with psychiatric trait dimensions and diurnal variation in psychiatric symptoms. Translational Psychiatry, 14(237). https://doi.org/10.1038/s41398-024-02943-7

  

Benedetti, F., Wu, Q., Dalman, C., Karlsson, H., Lewis, G., & Osborn, D. P. J. (2018). Rate of switch from bipolar depression into mania after morning light therapy: A historical review. Psychiatry Research, 261, 351-356.

 

Chou, C. J. (2011). Treatment-resistant bipolar disorder. Psychiatric Times. Retrieved from https://www.psychiatrictimes.com/view/treatment-resistant-bipolar-disorder

 

Dickerson, F., Adamos, M., Katsafanas, E., Khushalani, S., Origoni, A., Savage, C., Schweinfurth, L., Stallings, C., Sweeney, K., Goga, J., & Yolken, R. H. (2018). Adjunctive probiotic microorganisms to prevent rehospitalization in patients with acute mania: A randomized controlled trial. Bipolar disorders, 20(7), 614–621. https://doi.org/10.1111/bdi.12652

 

Edvardsen, J., Torgersen, S., Røysamb, E., Lygren, S., Skre, I., Onstad, S., & Oien, P. A. (2008). Heritability of bipolar spectrum disorders. Unity or heterogeneity? Journal of Affective Disorders, 106(3), 229-240.

Goldstein, T. R., Axelson, D. A., Birmaher, B., & Brent, D. A. (2007). Dialectical behavior therapy for adolescents with bipolar disorder: a 1-year open trial. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 46, 820-830.

Hlastala, S. A., Kotler, J. S., McClellan, J. M., & McCauley, E. A. (2010). Interpersonal and social rhythm therapy for adolescents with bipolar disorder: Treatment development and results from an open trial. Depression and Anxiety, 27(5), 457-464.

Leo, R. J., & Singh, J. (2016). Migraine headache and bipolar disorder comorbidity: A systematic review of the literature and clinical implications. Scandinavian Journal of Pain, 11(1), 136-145. https://doi.org/10.1016/j.sjpain.2015.12.002

Liu, J., Teng, Z., Xie, H., Yuan, H., Liu, M., Chen, J., Tang, H., Xiang, H., Wu, H., & Huang, J. (2023). Prevalence and characteristics of polycystic ovarian syndrome in patients with bipolar disorder. Journal of Affective Disorders, 340, 387-395. https://doi.org/10.1016/j.jad.2023.08.007

 

Menon, V., Ganesh, R., Deep, R., Sarkhel, S., Goswami, S., Mohapatra, D., Munoli, R. N., Sharma, P. S. V. N., Reddy, M. S., & Muralidharan, K. (2026). Clinical practice guidelines for the management of bipolar disorder: 2025 update. Indian Journal of Psychiatry, 68(1), 8–43. https://doi.org/10.4103/indianjpsychiatry_1186_25

Miklowitz, D. J., & Johnson, S. L. (2006). The psychopathology and treatment of bipolar disorder. Annual Review of Clinical Psychology, 2, 199–235.

Miklowitz, D. J. (2018). The bipolar disorder survival guide: Third edition: What you and your family need to know. Guilford Press.

Nestsiarovich, A., Reps, J. M., Matheny, M. E., et al. (2021). Predictors of diagnostic transition from major depressive disorder to bipolar disorder: a retrospective observational network study. Translational Psychiatry, 11, 642. https://doi.org/10.1038/s41398-021-01760-6

Perugi, G., Medda, P., Toni, C., Mariani, M. G., Socci, C., & Mauri, M. (2017). The role of electroconvulsive therapy (ECT) in bipolar disorder: Effectiveness in 522 patients with bipolar depression, mixed-state, mania and catatonic features. Current Neuropharmacology, 15(3), 359–371.

Phelps, J. (2016). A powerful non-pharmacologic treatment for mania - virtually. Bipolar Disorders (Commentary), 18(4), 379–382.

 

Sachs, G. S. (1996). Treatment-resistant bipolar depression. Psychiatric Clinics of North America, 19, 215-236

 

Sethi, S., Wakeham, D., Ketter, T., Hooshmand, F., Bjornstad, J., Richards, B., Westman, E., Krauss, R. M., & Saslow, L. (2024). Ketogenic diet intervention on metabolic and psychiatric health in bipolar and schizophrenia: A pilot trial. Psychiatry Research, 335, 115866. https://doi.org/10.1016/j.psychres.2024.115866

  

Sletved, K. S. O., Ziersen, S. C., Andersen, P. K., Vinberg, M., & Kessing, L. V. (2023). Socio-economic functioning in patients with bipolar disorder and their unaffected siblings - results from a nation-wide population-based longitudinal study. Psychological Medicine, 53(3), 706-713. doi: 10.1017/S0033291721002026. PMID: 34034840.

 

Vöhringer, P. A., Barroilhet, S. A., Alvear, K., Medina, S., Espinosa, C., Alexandrovich, K., Riumallo, P., Leiva, F., Hurtado, M. E., Cabrera, J., Sullivan, M., Holtzman, N., & Ghaemi, S. N. (2016). The International Mood Network (IMN) Nosology Project: differentiating borderline personality from bipolar illness. Acta psychiatrica Scandinavica, 134(6), 504–510. https://doi.org/10.1111/acps.12643

 

Watts, V. (2016). Lithium intoxication manageable, say experts. American Psychiatric Association Publishing. Retrieved from https://doi.org/10.1176/appi.pn.2016.7b8

 

Wu, Q., Dalman, C., Karlsson, H., Lewis, G., Osborn, D. P. J., Gardner, R., & Hayes, J. F. (2019). Childhood and Parental Asthma, Future Risk of Bipolar Disorder and Schizophrenia Spectrum Disorders: A Population-Based Cohort Study. Schizophrenia bulletin, 45(2), 360–368. https://doi.org/10.1093/schbul/sby023

 

Yapici Eser, H., Kacar, A. S., Kilciksiz, C. M., Yalçinay-Inan, M., & Ongur, D. (2018). Prevalence and associated features of anxiety disorder comorbidity in bipolar disorder: A meta-analysis and meta-regression study. Frontiers in Psychiatry, 9, 229. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2018.00229

 

Young, R. C. (2017). GERI-BD: A randomized double-blind controlled trial of lithium and divalproex in the treatment of mania in older patients with bipolar disorder. American Journal of Psychiatry, 174(11), 1086-1093.

Zimmerman, M., & Morgan, T. A. (2013). The relationship between borderline personality disorder and bipolar disorder. Dialogues in Clinical Neuroscience, 15(2), 155–169.