הפרעת היטהרות | תסמינים, אבחון, גורמים וטיפולים

הפרעת היטהרות

 

מהי הפרעת היטהרות?

הפרעת היטהרות מוגדרת ע״י התנהגויות היטהרות חזרתיות במטרה להשפיע על משקל הגוף, ללא התקפי זלילה.

 

התנהגות של היטהרות כוללת הקאה, פעילות גופנית מופרזת, צום קיצוני, שימוש במשלשלים או משתנים (גלולות מים), חוקנים, קפאין או חומרים משתנים אחרים לשחרור מהיר של מזון ונוזלים בגוף.

בני נוער המקיימים התנהגויות של טיהור מחפשים באינטרנט טיפים להקלת הטיהור, על דרכים לעשות זאת, מאכלים המעוררים היטהרות בקלות ודרכים להסתרת ההתנהגות. 

 

הפרעת היטהרות היא הפרעה חמורה ומסכנת חיים.

עם זאת, ניתן לטפל בה. 

 

מבחינת סיווג, הפרעה זו נחשבת להפרעת אכילה,  תחת אבחנת מטרייה של ״הפרעות האכלה או אכילה ספציפיות אחרות״ (OSFED) ב-DSM-5 (מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות).

במהדורות הקודמות למהדורה 5 של המדריך, הדבר נודע כ״קריטריוניים דיאגנוסטיים להפרעות אכילה שאינן מוגדות״ (EDNOS).

 

אפשר לומר שהפרעת היטהרות נמצאת בפער פסיכודיאגנוסטי, שנמצא בין אנורקסיה לבולימיה, מה שהופך אותה ״ללא ממש אנורקסיה״ ו״לא ממש בולימיה״.

יחד עם זאת די קשה להבחין את ההפרעה במהימנות מלאה משתי ההפרעות הללו.

 

מתוך נתונים המתבססים על מטופלים המחפשים טיפול בהפרעת אכילה, הפרעת היטהרות מופיעה אצל 5% עד 10% מהפונים המבוגרים ו -24% עד 28% מהפונים המתבגרים. 

 

 

סימפטומים של הפרעת היטהרות

הפרעות אכילה הן מורכבות ומציגות טווח רחב של תסמינים רגשיים, התנהגותיים וגופניים.

 

הסימפטומים הבאים, המשמשים לאבחנת OSFED, הם בין התסמינים הספציפיים של הפרעת היטהרות:

 

  • ביטוי התנהגויות וגישות המצביעות על כך שאובדן משקל, דיאטה ושליטה באוכל הפכו לדאגות העיקריות.

  • טרדות ודאגות סביב סוגיות של משקל, אוכל, קלוריות, אחוזי שומן ודיאטות.

  • השלכת מזון או אכילה בררנית המתבטאת בהימנעות ממאכלים מסוימים, או מקבוצות מזון שלמות, כמו פחמימות או שומן.

  • הליכה לשירותים אחרי הארוחות, שימוש לרעה במשלשלים או במשתנים, הפגנת סימנים ו/או ריחות של הקאה, צומות מוגבלים בזמן.

  • הימנעות מאכילה בנוכחות אחרים, התנהגות הנראית כאי-נוחות בזמן אכילה משותפת, עד כדי פיתוח פחד מפני אכילה בפומבי.

  • פיתוח טקסי אכילה, כמו צריכת סוג אחד של מזון, אכילת מזונות זהים בחלונות זמנים קבועים כל יום, לעיסה מוגזמת, או הקפדה שמאכלים שונים לא יגעו אחד בשני בצלחת (תכלס, זו חלוקה נורמטיבית שכולנו מכירים -  צריך אוסף נרחב של תסמינים כדי שתהיה תמונה של הפרעה נפשית). 

  • דילוג על ארוחות או אכילת כמויות זעירות.

  • תחושה משתמשכת של אובדן שליטה

  • אימונים ארוביים קיצוניים, בכל מזג אוויר ובכל מצב גופני, במטרה ״לשרוף קלוריות״.

  • הפגנת דאגה קיצונית בנוגע למשקל וצורת הגוף.

  • בדיקות תכופות מול המראה של מה שנתפס כפגמים גופניים חיצוניים.

  • רמות גבוהות יותר של פסיכופתולוגיה כללית, מצוקה רגשית, פתולוגיה נוספת של אכילה והפרעות אישיות.

  • תנודות קיצוניות במצב הרוח.

  • תחושת קור תמידית.

  • קושי לישון.

  • עור, שיער וציפורניים יבשים.

  • קשיי בריכוז.

  • הפרעות בווסת החודשית, הפרעות הורמונליות כמו אי-הופעה או אי-סדירות של המחזור.

  • חולשה בשרירים.

  • סחרחורות.

  • בעיות בשיניים, כמו דהיית צבע, ארוזיה (חשיפת פני השן עם הישחקות הזגוגית) ופיתוח רגישות-יתר.

  • סיבוכים של הקאה מכוונת, כמו דימומים קטנים בעיניים, פצעים וצלקות על כפות הידיים והתנפחות בלוטות הרוק.

 

 

גורמים

לרוב, הפרעות אכילה מופיעות בגיל הנעורים המאוחר ובבגרות המוקדמת, אבל לעתים קרובות גורמי הסיכון נוכחים כבר בתחילת גיל ההתבגרות.

 

להפרעת היטהרות אין גורם יחיד. בדומה להפרעות אכילה אחרות היא נוצרת כתוצאה משילוב בין כמה גורמים.

 

לעתים קרובות הפרעות אכילה, כמו הפרעת היטהרות, מתרחשות במקביל להפרעות פסיכיאטריות אחרות, כמו הפרעות חרדה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) ובעיות של התמכרות לאלכוהול וסמים.

 

זאת ועוד, גנים ותורשה יכולים גם הם לשחק תפקיד בסיכון מוגבר לפתח הפרעת אכילה.

תכונות אישיות, רגשות, דפוסי חשיבה וגורמים סביבתיים וביולוגיים מסוימים עשויים להיות אחראיים לכך.

 

מתח יכול לגרום לכל אחד לפעול באימפולסיביות מוגברת, ולמתמודדים/ות הפרעת אכילה, הוא יכול לגרום להגבלה, היטהרות אחרי ארוחות או להתקפי זלילה.

ידוע כי לחץ יכול משפיע על הפרעת אכילה, אבל לא ניתן לדעת מראש מהו כיוון ההשפעה. 

 

הפרעת היטהרות קשורה גם לסיכון מוגבר להתאבדות ולפגיעה-עצמית מכוונת.

 

 

אבחון

כדי לאבחן הפרעת היטהרות על האדם להציג התנהגויות האכלה או אכילה הגורמות למצוקה קלינית משמעותית וללקות, אך אינן עונות על הקריטריונים לאף סוג אחר של הפרעה, כמו אנורקסיה, בולימיה או הפרעת אכילת יתר (BED).

זיהוי התנהגויות היטהרות (כמו התעמלות מופרזת, הקאה ושימוש במשלשלים ומשתנים) וסיבוכים של התנהגויות מטהרות יכולים לעזור למטפלים לאבחן את ההפרעה.

 

אבחנה מבדלת בין הפרעת היטהרות לבין בולימיה

הגורם המבדיל העיקרי ביניהן הוא שאנשים עם הפרעת היטהרות אינם זוללים. הם עלולים לחוות רגשות של בושה או אשמה אחרי האכילה, אך גם לאחר שאכלו כמויות קטנות של אוכל.

זאת ועוד, ישנם מטפלים וחוקרים שמציעים לשנות את הקריטריונים לאבחנה של בולימיה, כך שהאבחנה תכלול גם מתמודדים/ות שחשים אובדן שליטה כאשר הם אוכלים או כאלה שאוכלים באופן שונה מכפי שהיו אמורים באופן נורמלי, אך אינם אוכלים כמויות גדולות.

במצב כזה, יוכלו אולי להחשיב אנשים עם הפרעת היטהרות לכאלה שיש להם בולימיה.

 

 

טיפול

לרוב הטיפול בכל הפרעת אכילה מוצלח יותר ככל שהזיהוי מוקדם יותר.

הטיפול משלב גישה מולטידיסציפלינרית, הכוללת הדרכה מרופא, דיאטנית, פסיכיאטר, פסיכותרפיסט ומטפלים נוספים ע״פ הצורך.

 

מסלול הטיפול משתנה בהתאם לחומרת ההפרעה.

לעתים קרובות, טיפול יחיד לא יהיה יעיל עבור כל אדם עם הפרעת אכילה, ולכן יהיה נכון לבחור בגישה של התאמת הטיפול למטופל.

 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יעיל במיוחד להתמודדות עם הפרעות אכילה ופעמים רבות מטפלים בהפרעת היטהרות באמצעות CBT מוגבר, וריאציה של CBT שפותחה ע״מ לסייע למטופלים עם הפרעות אכילה.

 

למרות שיש מעט מאוד מחקר על טיפולים שנתפרו במיוחד להפרעת היטהרות, המחקרים שכן זמינים מציעים שאין הבדל בתוצאת הטיפול בין אנשים עם הפרעת היטהרות לבין כאלה עם אנורקסיה או בולימיה.

 

 

פרוגנוזה

ככלל,  הטיפול בהפרעות אכילה עשוי להיות קל וקצר יותר כאשר הוא מתחיל לפני הפיכתן לכרוניות, אך אפילו אנשים שחוו הפרעות אכילה לאורך שנים יכולים להחלים.

 

 

התמודדות

לבני משפחה של אנשים עם הפרעת אכילה ההתמודדות עשויה להיות מאתגרת ודרושה רשת תמיכה חזקה. חשוב שהאדם יטפל בצרכיו ויבקש עזרה אך יזדקק לה.

יש לשקול לחפש יעוץ שיעזור לפתור רגשות ומצבים.

 

מומחים לבריאות הנפש יכולים גם לסייע ליצור כלי התמודדות ויש משאבים רבים לסיוע לאנשים שחיים עם הפרעת היטהרות.

 

 

כתיבה:

איתן טמיר, MA,

ראש המכון,

חקר ופרסם על טיפול בהפרעות אכילה,

בשיתוף המרפאה להפרעות אכילה

ברמב״ם ועמותת ער״ן 

 

 

מקורות:

 

Forney, K. J., Haedt-Matt, A. A., & Keel, P. K. (2014). The role of loss of control eating in purging disorder. The International journal of eating disorders, 47(3), 244–251. https://doi.org/10.1002/eat.22212

 

Keel P. K. (2019). Purging disorder: recent advances and future challenges. Current opinion in psychiatry, 32(6), 518–524. https://doi.org/10.1097/YCO.0000000000000541

 

Keel PK, Forney J, Kennedy G. Clinical Handbook of Complex and Atypical Eating Disorders. Oxford University Press. 2018.

 

Keel PK, Wolfe BE, Gravener JA, Jimerson DC. Co-morbidity and disorder-related distress and impairment in purging disorder. Psychol Med. 2008 Oct;38(10):1435-42. doi: 10.1017/S0033291707001390. Epub 2007 Sep 10. PMID: 17825120.

 

Smith, K. E., Crowther, J. H., & Lavender, J. M. (2017). A review of purging disorder through meta-analysis. Journal of abnormal psychology, 126(5), 565–592. https://doi.org/10.1037/abn0000243

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

בית פנינת האילון, יגאל אלון 157, תל אביב יפו, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–21:00
יום שני, 9:00–21:00
יום שלישי, 9:00–21:00
יום רביעי, 9:00–21:00
יום חמישי, 9:00–21:00
יום שישי, 9:00–13:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2021