מאמרים על הנחיית קבוצות וטיפול קבוצתי | מושגים, מחקרים ועדכונים

דרג פריט זה
(32 הצבעות)
מאמרים על הנחיית קבוצות וטיפול קבוצתי מאמרים על הנחיית קבוצות וטיפול קבוצתי

מאמרים על הנחיית קבוצות

 

דף מאמרים זה מומלץ למנחי קבוצות תמיכה וטיפול  קבוצתי:

יש בו מאמרים יישומיים להבנת תהליכים טיפוליים, כלים בסיסיים על בעבודה קבוצתית עם דגש טיפולי דינמי והמלצות קריאה של מאמרים חדשים על הנחיית קבוצות ותרפיה קבוצתית. 

לשם כך קיבצנו את הרעיונות והעקרונות שעשויים להוות תשתית לעיצוב זווית התבוננות על התהליך הקבוצתי.

ניתן למצוא בו חומרים מתוך הספרות המקצועית, לצד הסברים למונחי מפתח המשמשים בז'רגון המקצועי של מנחי קבוצות.

 

 

טיפול קבוצתי או טיפול אישי? היתרונות והחסרונות בעבודה קבוצתית

ד"ר מיכל מועלם

טיפול קבוצתי, או פסיכותרפיה קבוצתית, היא אחת מן הצורות של טיפול פסיכולוגי. להבדיל מטיפול פרטני, הטיפול מתמקד במספר אנשים יחד והוא מתבסס על הרעיון שהאדם הוא 'חיה חברתית', המקיימת ללא הפסק קשרים ותגובות עם סביבתה. מכאן,שבמקום שמטופל אחד יסתגר בחדר וישתף בדבריו את המטפל בלבד, אנו בוחרים לשים את האדם במקומו הטבעי, בחברה, עם משתתפים אחרים.

ברוב הגישות של טיפול קבוצתי הפסיכולוג אינו מטפל בחברי הקבוצה בזה אחר זה, אלא הקבוצה עצמה היא הגורם המטפל והמשנה.

אנסה כעת לסכם מהם לדעתי היתרונות והחסרונות שבטיפול קבוצתי.

 

 

היתרונות בטיפול קבוצתי

1. בקבוצות מתרחשת למידה חברתית רבה, למידה של עבודה משותפת, חינוך לערכים, מיומנויות תקשורת ומיומנויות בינאישיות ועוד.

2. הקבוצה מהווה סביבה שבה יכולים המשתתפים להתנסות בהתנהגויות חדשות.

3. קבוצות יכולות להיות גורם מדרבן לפיתוח כישורים ומשאבים חבויים.

4. ישנם אנשים המתקשים מאוד להביע עצמם בעבודה פרטנית, בייחוד אלה שרמת האינטימיות הנדרשת בטיפול פרטני קשה להם. עבודה קבוצתית יכולה להתאים להם מאוד ולהקל על הקושי באינטימיות.

5. אנשים בעלי צרכים דומים יכולים להעניק זה לזה תמיכה הדדית ולסייע בפתרון הדדי של בעיות.

6. הקבוצה הטיפולית מהווה מיקרוקוסמוס למה שקורה לבני אדם בעולם המציאותי ומאפשרת בנוסף להתרחשויות שמתקיימות בה גם לחקור ולהבין התרחשויות אלה.

7. המשתתפים יכולים לקבל פידבק מהאחרים אודות התנהגותם והשתתפותם וכך הם לומדים על עצמם, על דפוסי התנהגותם ועל השפעתם על הסביבה.

8. הקבוצה יכולה לסייע לאנשים המתקשים עם מסגרות ולהגמיש את יכולת ההסתגלות למסגרות.

9. מבחינת המוסדות המקיימים טיפולים קבוצתיים, קבוצות עשויות להיות אמצעי חסכני בניצול מומחיות ובעזרה למספר אנשים בעת ובעונה אחת.

 

 

החסרונות בטיפול קבוצתי

1. קשה יותר לשמור על סודיות בגלל מעורבות של אנשים נוספים בטיפול.

2. חברי הקבוצה זוכים לפחות תשומת לב ויחס אישי של המטפל.

3. קבוצה עלולה לסבול מתוויות או לקבל סטיגמה, בייחוד כשהיא מתקיימת במסגרת ציבורית- מרפאה, בית ספר וכדומה.

4. הדינמיקות בקבוצה אינטנסיביות יותר מאשר בטיפול פרטני שכן הן מתקיימות ומתרחשות בין אנשים רבים ולא רק בין שניים, כמו-כן הקבוצה משמשת מקום שבו עולים קונפליקטים רבים.המטפל הקבוצתי חייב להיות מיומן מספיק ולדאוג לכך שחברי הקבוצה לא ייצאו פגועים וניזוקים.

היתרונות שבטיפול קבוצתי הם קסומים ועולים על החסרונות, גם בכמותם וגם באיכויות הטמונות בהם.אם אכן כך הדבר, מדוע הטיפול הקבוצתי אינו פופולארי יותר ואינו "נחשב" כמו הטיפול הפרטני.

ניתן למנות מספר גורמים עיקריים:

1.החינוך המקצועי של מטפלים מדגיש את העומק והיוקרה של להיות מטפל פרטני.

2.המערכת הציבורית לא תמיד משקיעה בהכשרה ואינה מתגמלת באופן ייחודי סוג זה של טיפול.

3.בישראל ובעולם ישנם גופים רבים, לאו דווקא טיפוליים, המכשירים"מנחי קבוצות" שאינם חייבים להיות עם רקע טיפולי קודם. אנשים אלה יוצאים לעבוד ופעמים רבות מועסקים כמטפלים לכל דבר. נוצר מצב של פריצות ושל זילות המקצוע, מה שגורם לתחושה ש"כמעט כל אחד יכול להיות מטפל קבוצתי".

 

 

 

הנחיה משותפת

לילך דומב ירושלמי, עו"ס קלינית


בעבודה זו אעסוק ביחסי ההנחיה המשותפת בטיפול קבוצתי.


הנחיה בקו היא הובלה משותפת של שני מנחים את התהליך הקבוצתי. טיבה של האינטראקציה בין המנחים משפיע על טיבו של התהליך באמצעות התהליכים המקבילים, כך שיחידת ההנחיה מהווה בסיס למודלינג עבור הקבוצה. העמדות בקרב התיאורטיקנים לגבי קו-תרפיה הן מעורבות. בחלק זה אתייחס ליתרונות והחסרונות הגלומים במודל ההנחייה המשותפת, לשלבי התפתחות בקו- הנחיה וכן לקשיים שעשויים להופיע בקו- הנחייה כפי שהם באים לידי ביטוי בקשר בין המנחים, במסגרת ההדרכה ובדינמיקה הקבוצתית.


הספרות המקצועית בתחום הטיפול הקבוצתי מציינת יתרונות רבים למודל ההנחייה המשותפת. ראשית, העבודה המשותפת מקנה למנחים טווח קוגניטיבי ואבחנתי רחב יותר, כאשר נקודות המבט השונות מעשירות את כמות ואיכות הגישות ואסטרטגיות הפעולה (יאלום, 2006). הנחייה בקו משפרת את היכולת של המנחים לזהות את התהליך שעובר הפרט בקבוצה, את התהליך שעוברת הקבוצה כשלם ואת הדינמיקה בין הקבוצה ליחידת ההנחייה. שנית, רוב צוותי הטיפול בשניים מחלקים ביניהם את התפקידים באופן לא- מודע:

אחד המטפלים נוטל תפקיד של מדרבן הקבוצה בעוד השני לוקח על עצמו תפקיד תומך, רך ומקבל יותר, ומשמש גורם מאזן בקבוצה. עם זאת, כשהטיפול בשניים מתפקד היטב, התפקידים נזילים ולא נוקשים. לכל מנחה צריכה להיות גישה למלוא הטווח של העמדות וההתערבויות הטיפוליות (יאלום, 2006).

בנוסף, ההנחיה המשותפת מעניקה תמיכה רגשית הדדית המפחיתה את לחצי ההתמודדות עם אינטראקציות קבוצתיות קשות ומורכבות, ומסייעת למטפל ביציאה מהבידוד שהוא חווה בדרך כלל בפרקטיקה (Dick, Lessler & Whiteside, 1980). התמיכה וחלוקת הנטל באים לידי ביטוי גם בניהול הקבוצה, כאשר הנחיה משותפת מחזקת את היכולת להציב גבולות ולאכוף אותם וכן משפרת את היכולת להתמודד עם התנהגות מפריעה מצד משתתף עוין ( Galinsky, 1981).  הקשר בין המנחים משמש כמודלינג עבור הקבוצה הנחשפת לסגנונות אינטראקציה שונים ומקבלת הזדמנות לצפות בשני המנחים פותרים קונפליקט בדרך פרודוקטיבית ומחוללת גדילה ( Galinsky, 1981).

יאלום (2006) גורס כי עבודה בשניים מזרזת תגובות העברה, ועושה את טבע העיוותים הכרוכים בהעברה גלוי יותר לעין, בגלל תגובותיהם השונות כל כך של המטופלים לכל אחד מהמטפלים ולקשר בין המטפלים. ההנחייה בקו מסייעת ליצור עבודה פרודוקטיבית עם תהליכי העברה והעברה שכנגד בתוך הקבוצה. כאשר צמד המטפלים הם גבר ואישה הדבר מעודד בצורה חזקה יותר את תפיסת הקבוצה כמשפחה ראשונית: פנטזיות ותפיסות שגויות רבות בדבר הקשר בין שני המטפלים עולות אצל המטופלים, ואפשר להרוויח רבות מחקירתן. בנוסף, מטופלים רבים עוברים תיקון פנימי מעצם היותם עדים למודל של גבר ואישה שעובדים יחד מתוך כבוד הדדי ומתן מקום ראוי זה לזו, בלי תחרות הרסנית, השתלטות, ניצול או מיניות גורפת שהם התרגלו להם בקשרים בין גברים לנשים.


הספרות המקצועית מתייחסת גם לחסרונות ולקשיים הגלומים בהנחייה משותפת. החסרונות של מתכונת הטיפול בשניים נובעים מבעיקר מבעיות בקשר בין שני המטפלים.

יאלום (2006) טוען כי האופן שבו הקשר בין המטפלים מתנהל, מקרין באופן ישיר על האופן בו תתנהל הקבוצה, לטוב ולרע. אם שני המטפלים אינם חשים בנוח זה עם זו, או שהם סגורים, תחרותיים או חלוקים ביניהם בנוגע לסגנון ולאסטרטגיה (והניגודים ביניהם אינם נפתרים בהדרכה), סביר שהקבוצה לא תתפתח לקבוצת עבודה יעילה. בנוסף, חשוב ששני המנחים ידברו באותה שפה מקצועית. המקור השכיח ביותר לחוסר שביעות רצון מההנחייה המשותפת הוא פער בגישות התאורטיות (יאלום, 2006).

Galinsky (1981) טוען כי השפעת קונפליקט בין מנחי הקבוצה עלולה להיות הרסנית, אם המנחים אינם מסוגלים לתקשר אודות השקפות קונפליקטואליות, או שהם בוחרים לבטא את חילוקי הדעות שלהם בקבוצה, כאשר אין עדיין יכולת לקבוצה להכיל קונפליקט בין המנחים. מתחים לא פתורים עשויים להתבטא ביחסים תוקפניים או עוינים בין המנחים, או ששני המנחים עלולים להוציא לפועל את קשייהם בקבוצה ובאמצעותה.

יאלום (2006) מוסיף כי אווירה של תחרות שבה המנחים עסוקים בדומיננטיות שלהם בקבוצה, בשליטה על מהלך העניינים או בהתחבבות בכל דרך שהיא על חברי הקבוצה, תוך התעלמות מצרכי המנחה השני, מסיחה את דעת הקבוצה ומערערת אותה.

Berger (2002) מדגישה את תימת הקנאה בין מנחים אשר יכול להפוך אותם לפגיעים לכל סוגי העיוותים ההשלכתיים, כשכל אחד בתורו נוטה לחוש נחות מהאחר. המנחים בד"כ מתחרים על המשתנים הבאים: החיבה של הקבוצה, הערכתה והכרתה בהם ובאופן כללי יותר על סטאטוס המנחה, פופולריותו, יצירתיותו, רגישותו, הבנתו ואף תפקודו ההורי. אם המנחים מודעים לקנאה כלפי שותפם הם עלולים לחוש אשמה, בושה והשפלה על כך שהם מרגישים את הרגשות "הלא נכונים". היות שרגשות אלו כואבים ומלווים בקונוטציות שליליות ועמוסים במשמעויות "לא לגיטימיות" הם נוטים להיות מוכחשים או מודחקים מתוך פחד ואשמה. כך, הם אף הופכים ליותר מאיימים, עוצמתיים וקשים למעקב. עלולים להיווצר מעגלים שבהם חרדה מתעצמת ומזינה הטלת ספק בערך העצמי ומכינה את הקרקע לתפיסת שניהם כדמויות מנוגדות שאו ש"יש להן הכול" או ש"אין להן כלום". מצב של קינאה עלול להפוך ל"נבואה שמגשימה את עצמה", שכן הוא מוביל את המנחים הרחק ממשאביהם, מזיק לאמונתם ביכולותיהם ומפחית את יעילותם המקצועית.


Mcgee & Schuman (1970)סבורים כי קו-תרפיה עלולה לגרום לבלבול בתהליכי העברה והעברה נגדית וכי היא מגבירה את הסבירות לצורות התנגדות מסוימות.

Foulkes (1975) טוען כי קיומם של שני מנחים מדלל את תהליך ההעברה ולכן עדיף שיהיה מנחה אחד בלבד שעליו יושלכו הרגשות הלא מודעים.

Whitaker (1985) טוענת כי בקבוצה שבה יש שני מנחים, עשויה להופיע סיטואציה שבה מותקף אחד מהם, או שאחד מוגדר כרע והשני כטוב. אפשרות אחת היא ששני המנחים מתנהגים באופן שונה ומציגים עצמם באופן שונה, וכך מושכים תגובות שונות מהחברים. אפשרות אחרת עוסקת בדינמיקה של הכאן ועכשיו בקבוצה. ייתכן שקיים קונפליקט סמוי בין המנחים שהחברים הופכים מודעים לו באמצעות רמזים קטנים. אם מצב זה נותר סמוי ואין מכירים בו, הוא יכול להשפיע על התנהגות החברים בכך שהם מתחילים לבטא חלק מתחושות המנחה ביחס אליהם. אפשרות נוספת היא שהפיצול מאפשר לחברים להמנע מהתמודדות עם רגשותיהם האמביוולנטיים לגבי הקבוצה- על ידי ראיית מטפל אחד כטוב, הקבוצה משמרת את התקווה בטיפול. על ידי ראיית מנחה אחד כרע, הקבוצה מוצאת דרך להביע את כעסה.

יאלום (2006) מוסיף כי מטופלים הסובלים מהפרעות אישיות ואינם יכולים לאחד רגשות אהבה ושנאה, עלולים להקרין את רגשותיהם על המטפלים ולפצל את צמד המטפלים בהתייחסותם. מטפל אחד הופך למטרה החיובית של הפיצול, והיחס אליו עובר אידאליזציה, ואילו השני הופך מוקד לרגשות השנאה, וסופג יחס של תקיפה מתמדת או התעלמות. לא פעם קורה שפחדים קשים מנטישה או הבלעות יוצרים פיצול מסוג זה.

Berger (2002) מציינת כי קנאת המנחים עשויה להחריף בתוך הקבוצה ע"י יצירת חלוקה בין המנחים- "המנחה הטוב" ו"המנחה הרע"- כדי לשרת צרכים התפתחותיים או הגנתיים. תהליך זה מעלה את המתח בין המנחים ומזין את קינאתם. התגובות השונות של המטופלים והתנהגותם כלפי כל אחד מזוג המנחים משמשות לקידום ועידוד הפיצול בין המנחים.


תאורטיקנים שונים מסכימים כי התפתחות קו- הנחיה כוללת מספר שלבים חיוניים. מכאן, כאשר התהליך הקבוצתי קצר מכדי לאפשר התפתחות מלאה של שלבי הקו- הנחיה, ייתכן כי הנזק של ההנחיה בקו יגבר על התועלת. הצלחתה של הנחייה משותפת תלויה בהתפתחותם של ערוצי תקשורת ויכולת לפתרון בעיות, המבוססים על פתיחות ההדדית של המנחים, כנות וישירות בכאן ועכשיו ביחס למחשבות ורגשות, קבלה עצמית של כל מנחה על כל חלקיו וקבלת החלקים השונים של הקו.


Dick מתאר ארבעה שלבי התפתחות של קו- הנחיה:

  • שלב א- היווצרות: בשלב זה עיקר האנרגיה מכוונת לנושאים תוך אישיים: מידת מסוגלות אישית, התאמה לתפקיד, חרדת ביצוע, מאבקי זהות אישיים. בשלב זה, יש דגש על תהליך ההכרות ההדדי באספקטים אישיים ובינאישיים: רמת פעילות, הרגלים, קו תיאורטי מנחה, פילוסופיית טיפול וכו'. בשלב זה, שני המנחים עדיין לא מתפקדים כיחידה אחת. ההדרכה בשלב הזה מתמקדת בעיקר בסוגיות האישיות של כל מנחה, אשר מעכבות גדילה צוותית וכן בבעיות בינאישיות וארגוניות. ניתן להצביע על שלושה אספקטים אשר הסכמה לגביהם בין שני המנחים, תסייע לעבור לשלב הבא ביתר קלות: מידת הדמיון באוריינטציה הטיפולית, המידה בה קיימות בעיות בין המנחים, במיוחד בשטחים של סגנון ומיומנות, דרגת האקטיביות של כל אחד מהמנחים כשלעצמו ובהשוואה לשותפו.
  • השלב השני- התפתחות: הנושא העיקרי הוא הקשר הבינאישי בין שני המנחים. בשלב זה הם מצופים לתמוך זה בזה, להשלים זה את מגבלותיו של זה ולהשתמש בתכונותיו החזקות של האחר. לדוגמא: מנחה אחד עשוי להיות מסוגל יותר לעימות והאחר להזנה, אחד יצירתי יותר והאחר נוטה יותר למסגרת, אחד עשוי להתמקד יותר בתהליכים תוך אישיים והאחר בתהליכים קבוצתיים. בשלב זה ההדרכה מבוססת על התמקדות בשאלות כיצד המנחים עובדים בצוותא וכיצד סוגיותיהם הפנימיות פוגעות בתפקודם האופטימאלי כצוות.
  • השלב השלישי- התייצבות: הנושא העיקרי הינו אמון הדדי. מרבית האנרגיה מושקעת ביחסים שבין המטופלים והמטפלים ולא בין המטפלים עצמם. התהליך הארגוני של ניהול הקבוצה זורם באופן טבעי ומתואם יותר ועם פחות צורך בהשקעת מאמץ, וכך יכולים המנחים להתרכז במשימות טיפוליות. כמו כן, קיימת פחות דחיפות בייעוץ חיצוני, שכן מתקיימים בדיקה ולימוד הדדיים בין המנחים.
  • שלב ד- התרעננות: שלב של הנחייה משותפת משוחררת ממאמץ. מה שמאפשר לתרפיה הקבוצתית לנוע מעבר לטכניקה והיא פועלת כמכשיר המאפשר גדילה קוגניטיבית ואמוציונאלית אינטנסיבית של המטופלים. יש לציין כי השלבים אינם נוקשים ותיתכן נסיגה לשלבים קודמים, למשל אם יש קשיים אישיים בחיי אחד המנחים או כשעולים בקבוצה נושאים בעייתיים עבור אחד המנחים אשר דורשים עיבוד והתארגנות מחודשת.

(Dugo & Beck 1997) מציינים מספר נושאים שיש לבחון בכל שלב: מוטיבציה לקשר בין המנחים במצבי קושי, הרווחים האישיים והמקצועיים מהקשר, היכולת לתקשר בפתיחות ובחופשיות, משא ומתן על החוזה ומחויבות לבחינת היחסים כל הזמן, מידת ההתאמה התיאורטית והגישות הטיפוליות, ההתפתחות של קשרים בין המטופלים למנחים וההשקפה של הקו על תהליכים אלו, מתח שנובע מהתפתחות הקשר בין המנחים, ואירועים בחיים האישיים שמשפיעים על תפקוד של כל אחד בשירות. חשוב להיות פתוחים, לשתף ולעזור לאחר כדי שהקשר יוכל לגדול ולהתפתח.

ביבליוגרפיה:

 


יאלום, א. ולשץ', מ. (2006). טיפול קבוצתי- תאוריה ומעשה. (שפלר, ג. (עורך) והרמן, ב. (מתרגם)). ירושלים: כנרת, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית.


שרון, ד. ורובינשטיין, ג. (1989). היבטים טיפוליים בהדרכה והדילמות הכרוכות בהם. חברה ורווחה, ט', 371-360.


Berger, M. (2002) Envy and Generosity between Co-Therapists, Group, 26 (1), 107-121.


Dick, B., Lessler, K. & Whiteside, J. (1980). A developmental framework for co-therapy.

בתוך: הנחיית קבוצות- מקראה. (1997). רוזנוסר, נ. (עורכת). ירושלים: המרכז לחינוך קהילתי ע"ש חיים ציפורי

Dugo, J. M. & Beck, A. P., (1997). Significance and complexity of early phases in development of the co-therapy relationship, Group Dynamics: Theory Research and practice, 1 (4), 294-310.

Foulkes, S.H. (1975). Group analytic psychotherapy. London: Karnac.


Galinsky, M.J. & Schopler, J.H. (1981). Structuring co- leadership in social work training.
בתוך: הנחיית קבוצות- מקראה. (1997). רוזנוסר, נ. (עורכת). ירושלים: המרכז לחינוך קהילתי ע"ש חיים ציפורי.


Mcgee, T.F. & Schuman, B.N. (1970). The nature of the co-therapy relationship. International journal of group psychotherapy, 20(1), 25-36.
Whitaker, D.S. (1985). Problems, opportunities, comings and goings during the established phase.
בתוך: הנחיית קבוצות- מקראה. (1997). רוזנוסר, נ. (עורכת). ירושלים: המרכז לחינוך קהילתי ע"ש חיים ציפורי.

 RESISTANCE in PSYCHOTHERAPY

 

התנגדות בטיפול קבוצתי


מיה גינסברג, msw

התנגדות בקבוצה היא תופעה שיכולה להקשות על השגת אינטימיות והשגת מטרות נוספות בחיי הקבוצה. ההתנגדות יכולה להיות ביטוי של קושי, מצוקה, חרדה והפעלת מנגנוני הגנה המונעים נגיעה ברגש המקורי. התנהגויות אופייניות להתנגדות בקבוצה הן מגוונות וכוללות: וכחנות, קוטביות וחילוקי דעות בין המשתתפים והמנחה ובין המשתתפים לבין עצמם. הבעת כעס, הטחת האשמות במנחה, דרישה חוזרת ונשנית להבנה של מטרות הקבוצה, שתיקות ממושכות, היעדרות, או זניחת המנחה והתעסקות בתכנים חיצוניים: דיון אקדמי, קריאת עיתון וכדומה (Drakulia, 2010) .

לואיס אורמונט טוען כי כל ההתנגדויות בקבוצה הן התנגדויות הקשורות להעברה והן מונעות ע"י השלכות של חברי הקבוצה על המטפל והשלכות של החברים אחד על השני. ישנן אינספור העברות ומקורות התנגדות בקבוצה, כאשר תפקיד המטפל הוא לעבור דרך התנגדויות ההעברה האלה.

לפי אורמונט, ישנן 3 התנגדויות נפוצות:

1. לחיות בעבר: התנגדות זו תתבטא בעיקר בנטייה של חברי הקבוצה לדבר בזמן עבר במקום בזמן הווה. כשחבר אחד או יותר מדברים על העבר כתגובת התנגדות יש לאפשר זאת ולשוחח בעיקר על מה שהם מרגישים כרגע בחדר. מטופלים אוהבים לדבר על ההיסטוריה כי מקווים שכך יוכלו לקבל תובנה שתשחרר אותם מהשעבוד הפסיכולוגי שלהם. אבל הם למעשה משחזרים את ההיסטוריה שלהם ע"י התנהגותם ב״כאן ועכשיו״ בקבוצה. לעומת זאת, ההווה מסייע לנו לראותם בצורה ברורה ומשמעותית יותר מאשר כל דבר בו הם ייזכרו ויספרו לנו. אחרים מדברים על העבר שלהם במטרה להתרחק מהחוויה הרגשית שלהם בהווה. גם כאן- שום התקדמות אמתית לא תושג עד שתוכן הדברים לא יכוון להווה. תחושותיו של החבר כלפי חבריו לקבוצה, ולא חקירה של עברו, הם החומר האמhתי שיביא להתקדמות.

2. לחיות בעתיד: הנטייה של חברי הקבוצה לחלום ולהתייחס אל העתיד היא בעלת ערך חשוב משום שזו נותנת לאדם תחושת כיוון ותקווה. אולם, יש מי שידברו בקביעות על העתיד בכדי להרחיק עצמם מחוויות לא נעימות הנחוות בהווה. לאנשים אלו השיחה על העתיד היא התכחשות לקשיי ההווה, ובדגש על קשיים ביחסים בינאישיים עכשוויים. כאשר אנו כמטפלים חשים שהדיבור על העתיד הינו התנגדות לעיסוק בהווה עלינו להסב את השיחה לשיחה רגשית וחיה המתמקדת במה שמתרחש בקבוצה בכאן ועכשיו.

3. לחיות מחוץ לקבוצה: התנגדות המתבטאת בעיסוק במה שקורה מחוץ לקבוצה במקום לעסוק במערכות היחסים בין חברי הקבוצה. על המטפל להבחין אם תוכן הדברים מבטא התנסות אישית של חברי הקבוצה או שאכן מדובר בהתנגדות עיקשת. מטופלים יטו לעסוק בעולם שבחוץ כהגנה מפני העיסוק בכאן ועכשיו של הקבוצה. הגנה זו מאפשרת למטופל להימנע מהבעת רגשות הקשורים במערכות היחסים המתרחשות כרגע בקבוצה ע"י התייחסות לחייו שמחוץ לקבוצה. וכך , הוא מבודד עצמו משאר הקבוצה וכוחה של הקבוצה מדלדל.

אחד האתגרים החשובים למנחי הקבוצה הוא ההתמודדות עם ההתנגדות והפחדים מאינטימיות. ההתמודדות עם קושי זה נעשית קודם כל על ידי העלאת ההתנגדות על פני השטח, לאחר מכן יש לפתור את הפחדים שעומדים בבסיס ההתנגדות ולבסוף להעצים את המטופלים על מנת שיפתחו דרכים בוגרות לביטוי אינטימיות. העלאת ההתנגדות על פני השטח נעשית על ידי בניית חוזה עם המטופלים, חוזה בו נוכל למצוא פרצות שבהן יכולה להיווצר התנגדות לאינטימיות עם חברים אחרים בקבוצה. כאשר המטופלים פותרים את הפחדים האלו, הם מתחילים להתנהג אחד כלפי השני כפי שהם עשו מול דמויות משמעותיות בשנים המעצבות שלהם. תפקיד המנחים הוא לאפשר לחברים להבהיר אחד לשני את רגשותיהם ואיך הם עד כה נמנעו מאינטימיות. רק על- ידי כך שהם יגלמו את ההתנגדות שלהם בשידור חי, נוכל לעזור להם לפתור את העיכוב או המגבלה האלו (Ormont, 1988).

אורמונט מדגיש כי המשימה שלנו כמנחי הקבוצה היא לעורר את ההתנגדויות הללו בצורה בוטה, כדי שכל אחד בקבוצה יראה אותן, גם האדם שמעורב בהתנגדות הזו. החבר עצמו יהיה חייב להבין ולראות איך הוא נמנע מקרבה רגשית כן ועכשיו איך הוא נמנע מכך כל חייו. על מנת להגדיל את המודעות של המטופל להתנגדויות שלו, אנחנו פונים לחברי הקבוצה שמספקים מגוון רחב של נקודות מבט. זה מה שמוסיף לקבוצה את האפשרות להתעמת עם אופי ההתמודדות הנמנע- לא משנה מהי ההתנגדות, יש סיכוי שמישהו יגיב לזה.

הצעד השני במסע לקראת אינטימיות, לפי אורמונט, הוא גילוי הפחדים היושבים בבסיס ההתנגדות לאינטימיות ופירוקם. מדובר סך הכול ב-4 סוגי פחדים:

  • פחד מאימפולסיביות
  • פחד וחרדת נטישה
  • פחד ממיזוג
  • פחד מפגיעה, השפלה או התגלות כבלתי כשיר


תפקיד מנחי הקבוצה בשלב זה הוא לתת לתת-מודע של חברי הקבוצה את המרחב והזמן להם נזקק. כלומר, אל עלינו להרגיע את הפחדים העולים, אלא להצביע עבורם על מגוון הדרכים בהם המטופלים מרחיקים מעליהם את אותם רגשות לא רצויים. עלינו להראות להם באופן אקטיבי מתי הם מפחדים וכיצד הם מתנהגים כתגובה לפחד.

השלב האחרון נוגע בלמידת דרכים חדשות ליצירת אינטימיות. בשלב זה נשתחרוות צורות מוקדמות של אינטימיות אשר מקורן בתקופת הילדות של המטופלים. ביטויים מוקדמים אלו של אינטימיות הם “החומר” ממנו תתפתח אינטימיות בוגרת מאוחר יותר בקבוצה ומחוצה לה. אינטימיות בוגרת בקבוצה תתבטא במתן מרחב אישי אחד לשני, מיקוד בכאן ועכשיו, מסוגלות ללקיחת סיכונים רגשיים ועלייה בתחושת האינטימיות (Ormont, 1988).

לסיכום, קיימות מגוון סיבות להופעת התנגדויות בכלל והתנגדויות לאינטימיות בקבוצה בפרט. סיבה מרכזית להתנגדות היא כאשר משתתפי הקבוצה נדרשים לערוך שינויים בהתנהגותם. תפקיד המנחה הוא לזהות את ההתנגדות ועוצמתה, להיות מודע לתהליכי העברה נגדית, לזהות תגובות רגשיות ולעבד אותן למקום של דיאלוג.

 

 

מקורות:

ברמן אבי, וינברג חיים, (2000). הקבוצה הטיפולית בשלב מתקדם, פורסם ב"שיחות" כרך י"ד(3) 16-224[1], מבוסס על מאמר שהתפרסם ב- -International Journal of Group Psychotherapy V48 (4), 1998.

גב, א. רז, ש. דביר, ל, (2010). מניעת נשירה באמצעות חיזוק התמדה: עבודה קבוצתית רב שנתית עם נוער בסיכון ביישוב גבעת שמואל. "מניתוק לשילוב", 16, 172-180.

מקנזי ר', לייווסלי ר' (1997). "מודל התפתחותי של טיפול קבוצתי קצר מועד". בתוך: נאוה רוזנוואסר (עורכת) הנחיית קבוצות – מקראה, המרכז לחינוך קהילתי ע"ש חיים צפורי.

Drakulia, A. (2010).Resistances in the first session of psychodrama psychotherapy group with adults. Psychiatria Danubina, 22(2), 261-265.

Ormont, L. (1988).The leader’s role in resolving resistance to intimacy in the group setting. International Journal of Group Psychotherapy, 38, Pp. 29-45.

Ormont, L. ( 1993). Resolving Resistances to Immediacy in the Group Setting. International Journal of Group Psychotherapy, 43, (4), Pp. 399-418.


הפרה הקדושה והשעיר לעזאזל

 

איתן טמיר

 

״הפרה הקדושה״ היא אחד הביטויים הקיצוניים של מבנה אישיות אידאל האגו. לאנשים כאלה מתייחסים כאל קדושים, לא יכול להיות שהם יעשו משהו לא בסדר.

בעוד שאל ״השעיר לעזאזל״ מתייחסים כאל הילד המעורער רגשית וכך באופן טבעי הוא באמת הופך לכזה, אל ״הפרה הקדושה״ מתייחסים כאל ילד בריא רגשית ונראה, על פני השטח, שהוא אכן בריא לחלוטין, אך למעשה, הבריאות הרגשית של הפרה הקדושה היא שטחית ושברירית ועלולה להתפרק בין רגע.

בעוד שהשעיר לעזאזל נבחר להיות האובייקט להעברה של המתיחות של הקונפליקטואלית בנישואים, ״הפרה הקדושה״ נבחרה להיות האובייקט כלפיה מושלכים האידיאליים ההוריים, לפיכך, בעוד ש״השעיר לעזאזל״ מושפל ועובר התעללות, ״הפרה הקדושה״ מקבלת הערכת יתר, פינוק ויחס של קדושה.

תמליל ראיון עם ארווין יאלום על טיפול קבוצתי <  


לאן ממשיכים מכאן? מאמרים חשובים על הנחיית קבוצות:

שלבים בהתפתחות קבוצה לפי גישת יחסי אוביקט <

תהליכי מירורינג בטיפול קבוצתי <

אנליזה קבוצתית לפי גישתו של פוקס <

חוויה מתקנת בטיפול קבוצתי <

יישומים קבוצתיים בארוחת ערב משפחתית - מאמר מתוך אתר מהות החיים <


 

 

לסיכום, חשוב בכל שלב!

  • שלב ראשון – השתייכות - להקדיש זמן להכרות, להכין תוכנית שתפחית תסכול ותעודד רצון להצטרף לקבוצה, לערוך הסכם, לבנות נורמות. לראות את ההתנהגויות כביטוי להתקרבות הימנעות, ולא רק כבעיות התנהגות. המנחה בתפקיד "אם הקבוצה".
  • שלב שני – כוח ושליטה - לא להיגרר לפרובוקציות. להיזהר מהתייחסות רגשית, מהיגררות למלחמה, לנסות להבין את הרקע לדברים. להיות בתפקיד "אב" הקבוצה, לאפשר מרד ולהציב גבול.
  • שלב שלישי – אינטימיות והדדיות - לאחר שחברי הקבוצה מרגישים שייכים ובטוחים ופיתחו אמון במנחה ובחברי הקבוצה ולאחר בירור המקום שלי בקבוצה, במונחים של כוח ואחריות, אפשר להתקדם לשלב עמוק יותר, זאת אומרת להתקרב. שלב מתאים לעבודת צוות, המנחה יכול לזוז קצת הצידה, לתת לקבוצה לעבוד לבד. המנחה בתפקיד "מדריך" הקבוצה.

 

  • שלב רביעי - פרידה - קיים רצון למנוע את הסיום יחד עם הכרה שהסיום בלתי נמנע ורצון להשלים עם כך. מתח בין רצונות אלה יכול לעורר כל מיני התנהגויות. אפשר לערוך הפעלות והתנסויות שקשורות לפרידה, במטרה לשחרר להתנסויות חדשות. המנחה חוזר לתפקיד אב, אם ומדריך.


    * בכל שלב, כדאי להימנע משאלות למה? – עדיף לשאול -
  • כיצד? או מה?
  • כיצד זה נראה לך?
  • מה קורה לך?
  • מה אתה מרגיש עם זה?
  • כיצד אתה חווה את זה?

 

מה שמתעלמים ממנו חוזר בדרך כלל להטריד את הקבוצה, לכן כדאי לטפל בבעיות עם היווצרותן.

ביבליוגרפיה:


מסע קבוצתי – ד"ר ירון זיו וד"ר יעל בהרב – הוצאת גל

יצירתיות בעבודה עם קבוצות - בנסון – הוצאת אח


המדריך לעבודה קבוצתית – הוצאת אח


הנחית קבוצות – מקראה בעריכת נאוה רוזנוואסר – הוצאת ציפורי

 

 

 

 

 

 

 

  

לשאלות על מאמרים והדרכה, הירשמו לקהילת קבוצות בפייסבוק, קבוצה סגורה עם מעל 1000 אנשי קבוצות, והתייעצו בכל נושא.

קבוצות תמיכה בישראל - מאגר מידע עדכני על קבוצות טיפול, תמיכה ועזרה עצמית <

 

 

 

 

 

 

תודה  על הקריאה!

צוות מכון טמיר

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים כמוסד שמכשיר ובוחן מתמחים בפסיכולוגיה קלינית

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-3-6031552

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר