כולנו חווים לעיתים ״ענייני בטן״, שאת. הסיבתיות מאחורי חלק מהם ניתן לייחס לעולם הרגש. 

רגשותינו ומחשבותינו משפיעים ישירות על מערכת העיכול שלנו.

הדבר עובד גם בכיוון ההפוך, כשמרגישים ערפול ועייפות אחרי שאוכלים יותר מדי סוכר וג׳אנק פוד.

הקשר הזה יכול לעזור להסביר למה יש עצירות כשנלחצים או מוטרדים, ומדוע תסמיני חרדה גופנית מחמירים כשהעיכול אינו פועל כשורה.

חרדה ועצירות

עצירות כוללת צואה קשה שלא פשוט לדחוק החוצה, נפיחות, כאבי בטן וחוסר אנרגיה.

קלינית, עצירות מוגדרת כפחות מ-3 יציאות בשבוע, והיא מצב שכיח למדי המשפיע על 1 מכל 6 אנשים. גורמים נפוצים לעצירות כוללים: 

• חוסר פעילות גופנית.

• התייבשות.

• תזונה דלה בסיבים.

• תרופות, כולל סמי הרגעה, אופיואידים ותרופות שונות להורדת לחץ דם.

• בעיות רפואיות, כולל תת-פעילות בלוטת התריס וסוכרת.

חרדה גם היא דבר נפוץ, ועל פי ההערכות לוקים בה 40 מיליון אמריקאים (יותר מ-19% מהאוכלוסייה). מחקר מ-2021 מצא שחרדה ועצירות מתרחשים ביחד לעתים קרובות. ללא ספק יש קשר בין חרדה ועצירות, אבל טרם ברור מהו בדיוק. האם חרדה גורמת לעצירות, או שהכיוון הוא דווקא הפוך?

איך מתח מחמיר עצירות?

״המוח השני״

שמענו על מספר קיבות, אבל גם למוח יש כפילים. 

אחד מהם הוא מה שמכונה ״ציר המעיים-מוח״.  - 

מיליארדים של תאי עצב המרפדים את המעי שולחים למוח אותות בנוגע למכלול האורגניזמים במעי, לעיכול ולבריאותו הכללית של המעי.

המוח שולח גם הוא אותות אל המעי.

למשל, רק המחשבה על הארוחה הבאה גורמת לבטן לשחרר מיצי עיכול כהכנה לכך.

כשאנחנו במתח רב, המוח מפעיל תגובת ״הלחם, ברח או קפא״ ומשחרר הורמונים כמו קורטיזול ואפינפרין, שמשפיעים ישירות על העיכול ועל תפקוד המעי. הורמונים אלה מנתבים מחדש את זרימת הדם מהמעי לאיברים חיוניים, כמו המוח והלב.

לפי מחקר מ-2014, הדבר יכול לגרום להאטת העיכול ולהביא לעצירות.

זאת ועוד, לעתים קרובות חרדה שמה אותנו במצב ״הלחם, ברח או קפא״ קבוע, מה שעלול להוביל לעצירות כרונית.

ויש דרכים נוספות שבהן מתח יכול להחמיר עצירות. מתח מפריע למכלול האורגניזמים של המעי וגורם לחוסר איזון בקטריאלי.

כשחיידקים מזיקים משתלטים, הם עלולים. גרום לדלקת במעיים, מה שעשוי להאט את העיכול ולגרום לעצירות.

כשאנו לחוצים - השרירים נוטים להימתח, כולל אלה שבמעיים, אשר עוזרים להניע אוכל במערכת ולהאיץ את העיכול. אבל כשהם מתוחים הם אינם נרפים ומתכווצים כראוי, והדברים יכולים לנוע אחורה.

האם ייתכן שמדובר בתסמונת המעי הרגיז (IBS) או במחלות מעי דלקתיות (IBD)?

תסמונת המעי הרגיז היא הפרעה שיכולה לגרום לעצירות תכופה ולתסמינים לא נעימים אחרים, בהם:

• כאבים והתכווצויות בבטן.

• שלשול.

• גזים ונפיחות.

• עייפות.

בערך 1 מ-10 אמריקאים חיים עם. התסמונת.

בעוד שהסיבות המדויקות לה אינן ידועות, יש כמה גורמים שעשויים לשחק תפקיד ב-IBS, בהם זיהום בקטריאלי, דלקת, תפקוד ירוד של מערכת החיסון ושינוי בציר המעיים-מוח.

גם מתח יכול לגרום ל-IBS.

אנשים עם IBS מדווחים לעתים קרובות שבעיות העיכול שלהם ניצתות בתקופות של מתח אינטנסיבי.

הדבר עשוי להיגרם מדלקת גוברת או מרמות גבוהות של הורמוני לחץ. ראיות חזקות מצביעות גם על רמות נמוכות של המוליך העצבי סרוטונין.

לצד תפקידו במצב הרוח, סרוטונין משפיע גם על מהירות מעבר המזון במעי.

גופנו מפיק 90% מהסרוטונין שלו בתאים מיוחדים במעיים. דלקת שמקורה במתח וחוסר איזון בקטריאלי יכולה לגרום לתאים הללו לייצר פחות סרוטונין ולעיכול להאט.

מעניין. שרמות נמוכות של סרוטונין מופיעות יחד עם. חרדה.

מחקר מ-2017 דן באפשרות שהדבר מסביר מדוע אנשים עם IBS הם בעלי סבירות גבוהה יותר לחיות עם חרדה.

דיכאון הוא בעיה נפשית נוספת שקשורה לסרוטונין נמוך – קשור גם הוא ל-IBS.

תסמונת המעי הרגיז עם עצירות (IBS-C)

אם מתח וחרדה מחמירים עצירות, יכול להיות שמדובר בתסמונת המעי הרגיז עם עצירות, שעבורה יש כמה טיפולים שיכולים לעזור לשלוט בתסמינים:

• טכניקות לניהול מתח, כמו מדיטציה.

• דיאטה FODMAP, במסגרתה לא אוכלים ירקות, פירות וקטניות מסוימים ומוצרי חלב אחרים שיכולים לעורר תסמיני IBS.

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שיכול לעזור להפחית את המחשבות השליליות והחרדה.

• נוגדי דיכאון יכולים לעזור להעלאת רמות הסרוטונין ולחדש את ניעות המעיים.

• תרופות מאושרות לטיפול ב-IBS, כמו לוטרונקס (אלוסטרון) ואמיטיזה (לוביפרוסטון).

מחלות מעי דלקתיות (IBD)

מחלות מעי דלקתיות הן משפחה של הפרעות כרוניות הנגרמות כתוצאה מרמות גבוהות של דלקת במעי.

למרות שמצב זה שונה מ-IBS, שניהם חולקים תסמינים במערכת העיכול, כולל עצירות.

אבל מ-IBD יכולים לנבוע סימפטומים שמבטאים לא רק במעיים, למשל כאבים במפרקים, בעיות בעור ועייפות קיצונית.

כמו עם IBS, מתח יכול לעורר גם IBD, שיכול גם הוא להופיע במקביל לחרדה ודיכאון.

לפי מחקר מ-2015, עד לשליש מהאנשים עם IBD יש גם תסמיני חרדה ולרבע מהם יש גם תסמיני דיכאון.

טיפולים נפוצים ב-IBD הם תרופות אנטי-דלקתיות חזקות ומדכאי חיסון.

האם עצירות יכולה לגרום לחרדה?

בעוד שמתח וחרדה יכולים להחמיר עצירות, ייתכן וגם הכיוון ההפוך נכון – עצירות עשויה להוביל לחרדה. כשמערכת נסוגה, היא לא נפטרת מהפסולת כמו שצריך, ונגרמת דלקת. הדבר גורם למעי לשלוח אותות למוח, מה שעלול לעורר מחשבות חרדתיות. גם הדאגה מתי תתרחש תנועת המעיים הבאה יכולה לגרום לחרדה לעלות, מה שעלול להוביל למעגל קסמים שבו המתח והחרדה ממשיכים ומחמירים את העצירות.

עצירות ובעיות נפשיות אחרות

עצירות יכולה לקרות במקביל לבעיות נפשיות אחרות, בהן:

• דיכאון.

• סכיזופרניה.

• הפרעות אישיות.

• הפרעת התמכרות לאלכוהול.

• הפרעה דו-קוטבית.

מחקר מ-2016 מצא שכ-57.7% מהאנשים שסבלו מדיכאון דיווחו על תסמיני עצירות על פני תקופה של שנתיים. הדבר אינו מפתיע לאור הקשר בין המוח למעיים.

 יש כמה טכניקות שעשויות לעזור להוריד את המתח ולהניע את העניינים, רבות מהן בגדר שינויים פשוטים שניתן לנסות בבית.

פסיכותרפיה

CBT משכך מתח ע״י זיהוי דפוסי חשיבה שליליים והחלפתם בחיוביים. סוג נוסף של תרפיה המכונה ביופידבק מאמן מחדש את השרירים להירגע ולהתכווץ באופן המתאים כדי לסייע לתנועות מעיים.

תרופות

משלשלים יכולים לעזור בהתקפים של עצירות חמורה ולסייע בהפחתת חלק מהחרדה הקשורה למצב. אך משלשלים הם פתרון לטווח קצר, שכן הם יכולים לגרום לתלות. נוגדי דיכאון, לרבות מעכבי קליטה חוזרת בררניים של סרוטונין (SSRI), עשויים גם הם להקל על אנשים עם עצירות הקשורה ל-IBS. הדבר יעזור לאזן את רמות הסרוטונין במעי ובמוח, לשליטה בחרדה ולחידוש תנועות המעיים הבריאות.

תזונה

שינויים בדיאטה יכולים לעזור להקל על עצירות.

הפחיתו את הסוכר - אכילה מרובה של סוכר יכולה להקשות על התמודדות עם מתח ולהגביר את החרדה, כך לפי מחקר מ-2019. סוכר יכול גם להזין בקטריות שגורמות לדלקת במעיים ומחמירות עצירות.

אכלו יותר סיבים - סיבים מוסיפים נפח לצואה ומרככים אותה, מה שמאפשר לה לעבור בקלות רבה יותר. סיבים מסיסים שמצויים בפירות ובירקות הם מזון גם עבור הבקטריות הטובות שבמעיים. הדבר מאפשר לבקטריות המועילות להתרבות ולדחוק החוצה את אלה המזיקות, שתורמות  לעצירות.

סגנון חיים

ישנם כמה שינויים בסגנון החיים שניתן לנסות על מנת להקל על עצירות.

מדיטציה מבוססת-מיינדפולנס

סוג של מדיטציה שבמהלכה מתבוננים במחשבות וברגשות כשהם צצים. הדבר מלמד אותנו לא לשפוט או להגיב להם, אלא פשוט להבחין בהם מופיעים ואז לתת להם ללכת. מחקר מ-2013 מצא שמיינדפולס עשוי לעזור להפחית את רמות הורמון המתח קורטיזול, המאט עצירות.

פעילות גופנית

יכולה להפחית מתח ומחוללת פלאים לחרדה. מחקר מ-2020 מציע שהתעמלות קלה עד מתונה, כמו ריצה, שחייה או רכיבה על אופניים, יכולה להפחית מעט את תסמיני החרדה. התעמלות יכולה גם לעזור להפחית עצירות ע״י שיפור חוזק שרירי הליבה, מה שיכול לסייע לדברים להתקדם. פעילות לב-ריאה, כמו ריצה או רכיבה על אופניים, היא הבחירה הטובה יותר, אבל אפילו הליכה קצרה ונמרצת יכולה להועיל להקלה על עצירות. 

יוגה

יכולה לעזור לשחרר מתח בשרירים, בעיקר שרירי הליבה המעורבים בעיכול. הדבר יכול להאיץ את מעבר הצואה ואת חידוש העיכול הבריא.

נשימות

נשימה סרעפתית עמוקה מצוינת להפחתת רמות הלחץ ולהקלה על מתח. השימוש בסרעפת לכיווץ והרפיית שרירי הליבה מסייע גם הוא לגירוי המעיים.

אם מקור העצירות הוא ב-IBS, יש לדבר עם מומחה רפואי כדי שירשום תרופות מתאימות.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מקורות:

Zhao, Z., Bai, B., Wang, S., Zhou, Y., Yu, P., Zhao, Q., & Yang, B. (2025). Association of depression, anxiety, and somatic symptom with refractory constipation. Neurogastroenterology & Motility, e70162. Advance online publication. https://doi.org/10.1111/nmo.70162

שינה היא תהליך מורכב, ולעתים תפיסתנו את טיב השינה שלנו - או אפילו את היותנו ישנים או ערים - עשויה להיות שגויה.

אינסומניה היא הפרעת שינה הכוללת קושי מתמיד בהתחלת השינה, בהימשכות השינה או באיכותה.

אינסומניה פרדוקסלית, מנגד, קרויה ע״ש הפרדוקס המרכזי שלה, לפיו אנשים במצב זה מאמינים שהם היו ערים מרבית הלילה, למרות שבפועל ישנו מספר שעות שקרוב לנורמלי.

מהי אינסומניה פרדוקסלית?

שמה הרשמי של אינסומניה פרדוקסלית הוא תפיסה שגויה של מצב השינה (Sleep State Misperception, או SSM).

היא נקראת גם אינסומניה סובייקטיבית, או פסאודו אינסומניה.

אינסומניה פרדוקסלית היא הפרעת שינה הגורמת לאנשים לחוש ערים אפילו כשהם ישנים, מה שמוביל להערכת חסר של מספר השעות שישנו בכל לילה.

גם אנשים עם אינסומניה רגילה (המכונה לעיתים  ״אינסומניה אובייקטיבית״ בספרות המקצועית) חווים פער בין תפיסת זמן השינה שלהם לבין כמות הזמן שישנו בפועל, אבל הפער הזה בולט במיוחד אצל אנשים עם אינסומניה פרדוקסלית.

כלומר, למרות שהם ישנים משך זמן ממוצע יחסית וחווים רמות עייפות סבירות במהלך היום, הם מדווחים על סימפטומים זהים לאינסומניה אובייקטיבית.

גם רמות המתח אצל מתמודדים עם אינסומניה פרדוקסלית עולות במידה דומה לזו של מתמודדים עם אינסומניה אובייקטיבית. 

אינסומניה פרדוקסלית מול שינה פרדוקסלית

שני המונחים נראים דומים וזהקצת מבלבל, אבל שינה פרדוקסלית מתייחסת למצב השינה של ריצודי עיניים מהירים (REM), ולא להפרעה כמו אינסומניה פרדוקסלית.

שני המונחים נראים דומים וזה קצת מבלבל, אבל שינה פרדוקסלית מתייחסת למצב השינה של ריצודי עיניים מהירים (REM), ולא להפרעה כמו אינסומניה פרדוקסלית.

שנת REM היא מצב השינה בו מופיעים רוב החלומות.

מומחי שינה מתייחסים לעתים לשנת REM כשינה פרדוקסלית, כי במהלכה המוח אקטיבי ביותר, בעוד הגוף ישן. 

נראה שהפרדוקס של שנת REM יותר מורכב ממה שהיה נהוג לחשוב עד היום:

מחקר חדש סרק מוחות של עכברים ומצא שבזמן אמת, במהלך שנת החלום, זרימת הדם למוח מתגברת והאספקה של אנרגיה דרך מזון עולה, אבל רמת האנרגיה בתוך הנוירונים דווקא יורדת.

החוקרים כינו את זה ״פרדוקס אנרגטי״, שזה אומר שיותר דם מגיע ויש גם יותר ״דלק״, אבל פחות אנרגיה זמינה בתוך התאים. זה לא אומר שהמוח החולם מצוי במחסור אנרגיה, אבל כן ייתכן שמערכת האנרגיה המוחית מתנהלת בצורה קצת יותר מורכבת ודינמית ממה שנהוג היה לחשוב בעבר, לפיה ״כשיש יותר זרימת דם יש יותר אנרגיה״  (Takahashi et al., 2026).

סימפטומים של אינסומניה פרדוקסלית

המתממודדים/ות עם אינסומניה פרדוקסלית מדווחים על תחושת מודעות למה שקורה סביבם בלילה ועל כך שהם ישנים רק מספר שעות מועט, אם בכלל, למרות שמשך השינה המעשי שלהם מספק כדי שלא יופיעו אצלם תסמינים של חוסר שינה.

עוד סימפטום אפשרי של אינסומניה פרדוקסלית הוא חוויה של חוסר שינה ללא לקות תפקודית משמעותית ביום המחרת.

ואולם, יש אנשים הסובלים מההפרעה שאכן מדווחים על עייפות במהלך היום.

אינסומניה פרדוקסלית יכולה לגרום עם הזמן להפרעות שינה, עקב המצוקה הנגרמת מכך שהאדם סבור שאינו ישן טוב.

מה גורם לאינסומניה פרדוקסלית?

מומחים אינם בטוחים מה גורם לאינסומניה פרדוקסלית, למרות שיש כמה כיווני חקירה שעשויים להניב תשובות.

למשל, כמה מחקרים מראים שלמצב זה עשויות להיות גם סיבות פיזיולוגיות, כמו עלייה ברמות החמצן בגוף במהלך השינה והגברה של חילוף החומרים.

אינסומניה פרדוקסלית עשויה להיות קשורה גם לתכונות אישיות מסוימות, כמו נוירוטיות.

יתכן שאנשים נוירוטיים נוטים לחרדה ולרמות עוררות גבוהות יותר, אבל המחקר סביב קשר זה עדיין נמשך.

תיאוריה אחרת היא שאינסומניה פרדוקסלית עשויה להיגרם בשל הבדלים במבנה העצבי של השינה, שלא ניתן לזהות אותם באמצעות השיטות הקיימות כיום. 

בהשוואה הן לאנשים שאין להם אינסומניה והן לאנשים עם אינסומניה אובייקטיבית, מחקרים מראים שאלה שיש להם אינסומניה פרדוקסלית מדגימים פעילות מוחית שעברה שינוי, המצביעה על עוררות במהלך שינה.

אינסומניה פרדוקסלית והפרעות אחרות

אינסומניה פרדוקסלית עשויה להתרחש לצד הפרעות אחרות, הן כאלה הקשורות לשינה והן כאלה שלא.

דום נשימה חסימתי בשינה (OSA): הפרעת נשימה בשינה שהסובלים ממנה הם בעלי סיכוי גבוה יותר לבצע הערכת יתר או חסר של משך הזמן בו ישן, ביחס לאנשים שלא סובלים מ-OSA.

דיכאון

למרות שאינסומניה היא תסמין נפוץ של דיכאון, יש אנשים עם דיכאון קליני שחווים גם אי-התאמה בין אורך השינה האובייקטיבי שלהם לזה הסובייקטיבי.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)

בעוד שכ-70% מהאנשים עם PTSD חווים אינסומניה, מחקרים מראים שיש הבדל קטן בלבד בין שינה של אנשים עם PTSD לזו של אנשים בקבוצת בקרה, מה שמצביע על כך שלאינסומניה פרדוקסלית עשוי להיות חלק בקשיי שינה הקשורים ל-PTSD.

תסמונת המעי הרגיז

מחקרים מראים שאנשים עם התסמונת עשויים להיות בעלי נטייה גדולה יותר להערכת חסר של משך השינה שלהם.

איך מאבחנים אינסומניה פרדוקסלית?

אינסומניה פרדוקסלית נחשבת קשה לאבחון. מטופל שמדווח שהוא חווה אינסומניה, לרוב אינו מופנה לבדיקת שינה אלא אם אינו מגיב לטיפול או שהרופא מאמין שיש לו הפרעות שינה אחרות. זאת ועוד, אינסומניה פרדוקסלית מאובחנת לאנשים רק אם אין להם סיבה נפשית או גופנית אחרת לביצוע שיפוט מוטעה אודות השינה שלהם.

מכיוון שאבחון אינסומניה פרדוקסלית דורש אישור לכך שאדם ישן כשהוא חושב שהוא ער, לרוב מתבצע אבחון לאחר בדיקה במעבדת שינה.

בדיקת שינה, או פוליסומנוגרפיה, מאפשרת לרופאים לאשר באופן אובייקטיבי מתי אדם ישן או ער, דבר שניתן לאחר מכן להשוות אותו לדיווח העצמי של אותו אדם על אורך השינה השלו.

מלבד זאת, אפשר לאבחן אינסומניה פרדוקסלית באמצעות אקטיגרפיה, סוג של ניתוח שינה שכולל לבישת מכשיר הדומה לשעון יד בזמן ההימצאות בבית.

במקרים מסוימים תופנו לבדיקת EEG שנועדה למדוד את פעילות המוח במהלך השינה.

עושים זאת באמצעות סנסורים המחוברים לקרקפת.

טיפולים לאינסומניה פרדוקסלית

למרות שאין פרוטוקול טיפולי סטנדרטי לאינסומניה פרדוקסלית, קיימות כמה אופציות טיפוליות פוטנציאליות.

מי שחושד שיש לו אינסומניה פרדוקסלית, צריך לדבר עם רופא/ת המשפחה קופת החולים, כדי שמומחה יוכל לרשום לו את הטיפול המתאים ביותר ברגע שיתקבל אבחון.

אפשרות אחת היא טיפול תרופתי, כולל סמי הרגעה ותרופות אנטי-פסיכוטיות, לטיפול באינסומניה פרדוקסלית, אך עלולות להיות להן תופעות לוואי, ואין קונצנזוס קליני בנוגע לאפקטיביות שלהן.

אופציה נוספת היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בהפרעות שינה (CBTI) , שמשתמש בשילוב של טכניקות טיפוליות לזיהוי דפוסי מחשבה והתנהגות שליליים והחלפתם באלטרנטיבות מועילות.

אלה כוללים הדרכה על היגיינת שינה, הגבלת שינה, שליטה בגרויים וטכניקות הרפיה ייחודיות לקשיי שינה.

מחקרים המתמקדים בשימוש ב-CBT עבור אנשים עם אינסומניה מצביעים על כך שהדבר יכול לשפר הן את איכות השינה ואת זמן השינה הנתפס, מה שהופך זאת לטיפול יעיל פוטנציאלי גם עבור אינסומניה פרדוקסלית.

כתיבה:

איתן טמיר, MA,

ראש המכון ומטפל CBTI

מקורות:

Takahashi, Y., Ikoma, Y., & Matsui, K. (2026). Energy paradox in REM sleep: Balancing supply and consumption in brain metabolism. Communications Biology, 9, Article 979. https://doi.org/10.1038/s42003-026-10646-6

Wasey W, Saleh S, Abernathy K, Sapra A, Bhandari P. Paradoxical Insomnia in a Frustrated Patient Treated With Hypnotics for Ten Years. Cureus. 2021 Jul 7;13(7):e16234. doi: 10.7759/cureus.16234. PMID: 34367831; PMCID: PMC8344385.

https://www.sleepfoundation.org/insomnia/paradoxical-insomnia

מהי הפרעת זהות דיסוציאטיבית? 

דיסוציאציה היא תהליך מנטלי לא מודע שמייצר ניתוק מהמחשבות, הזיכרונות, הרגשות, הפעולות או תחושת הזהות של אדם.

הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID - Dissociative Identity Disorder), היא ההפרעה הדיסוציאטיבית החמורה ביותר. 

פנומנולוגית, המתמודד עם ההפרעה יחווה מעת לעת ניתוק תודעתי, ולהרגיש כאילו זהות פנימית אחת או יותר מנסה להשתלט עליו.

במקרים מסוימים יש לזהויות האלה שמות, מאפיינים, גינונים וקולות ייחודיים (מה שהופך את ההפרעה לחומר גלם מצוין עבור תסריטאים). 

ההפרעה כונתה בעבר הפרעת אישיות מרובת פנים, או במינוח העממי ״פיצול אישיות״. 

ההערכה היא כי ההפרעה מופיעה בקרב אחוז מהאוכלוסייה (שזה המון).

הפרסום הראשון בספרות המקצועית הופיע ב-1811 ובו תיאור מקרה שבמרכזו מטופלת אנגליה ששמה היה מארי ריינולדס. 

הסתרת נפשך

הסתרת את נפשך ממני

ולא היה בי עוד קול הנהר המלא,

העולה על גדותיו.

נותקו חיי מהזמר

ואעמוד בכוך ניכלמת

בלי שמש ובלי ירח ובלי נר.

הסתרת את נפשך ממני

והלחם שעל השולחן יבש

ויהי ניקודים

הסתרת את נפשך ממני

ולא היה בי קול, עוד קול.

-- זלדה

מי בסיכון ל-DID?

מחקרים מצביעים על כך שהגורם ל-DID הוא כנראה תגובה פסיכולוגית למתחים בינאישיים וסביבתיים, בעיקר במהלך הילדות המוקדמת, כשהתעללות או הזנחה רגשית עלולות להפריע להתפתחות האישיות.

לאנשים שמפתחים הפרעות דיסוציאטיביות, רובם ככולם, יש היסטוריה של טראומות חוזרות, מכניעות ולעתים קרובות גם מסכנות חיים בשלב התפתחותי רגיש בילדותם, לרוב לפני גיל 6. 

חשוב לזכור כי הפרעה דיסוציאטיבית יכולה להתפתח גם במצבי הזנחה או התעללות רגשית מתמדת, בלי נוכחות גלויה של התעללות גופנית או מינית. 

איך מזהים DID?

DID מאופיינת בנוכחות של לפחות שתי זהויות או מצבי אישיות נבדלים או מפוצלים, ששולטים בהתנהגות האדם.

מי שרוצה לקבל המחשה דרמטית (ופשטנית) של מופעי ההפרעה, יוכל לזהותה בתרבות הפופולרית. למשל, DID מוכרת לנו היטב בהמון סרטים הוליוודיים, כמו מועדון קרב (Fight club).  

עכשיו נרחיב לעולם האבחוני -

בנוסף לאישיות המפוצלת, ב-DID קיים גם קושי להיזכר במידע אישי מהותי, אמנזיה ברמה שקשה להסביר כשכחה נורמטיבית.

ב-DID מופיעים פערים בזיכרון האוטוביוגרפי לצד בעיות עם מודעות עצמית ותפיסה.

למרות שלא כל מי שלוקה ב-DID חווה את ההפרעה באותו אופן, עבור חלקם הזהויות השונות יהיו גיל, מין או גזע ובמקרים רבים יציבה ומחוות מובחנות או אופני דיבור נבדלים.  

כאשר אחת הזהויות חושפת את עצמה ושולטת בהתנהגות ובחשיבה מתרחש תהליך מהיר של ״חילוף״, מהלך מנטלי שיכול לארוך שניות, דקות או ימים.

תסמינים גופניים של DID עשויים לכלול כאבי ראש, אמנזיה, אובדן זמן, טרנסים, חלימה חריגה בהקיץ ו״חוויות חוץ גופיות״.

המתמודדים ידווחו במקרים רבים על מצבי פוגה דיסוציאטיביים, או חוויות שבהן האדם שוטט בלי כל זיכרון לגבי מה שהתרחש. 

עוד שני מאפיינים פסיכולוגיים מרכזיים ב-DID הם דפרסונליזציה-דראליזציה ואמנזיה. 

דפרסונליזציה ודראליזציה

דפרסונליזציה היא תחושת ניתוק מהגוף, שפעמים רבות מתייחסים אליה כאל ״חוויה חוץ גופית״.

 דראליזציה היא תחושה שהעולם אינו אמיתי, או נראה מעורפל או רחוק.

אמנזיה

בגדול, אמנזיה היא כישלון להיזכר במידע אישי משמעותי, באופן כה נרחב שלא ניתן להתייחס אל הדבר כשכחנות רגילה.

יכולות גם להיות מיקרו-אמנזיות שבהן שיחות שהאדם השתתף בהן אינן זכורות לו, או שהתוכן של שיחות משמעותיות נשכח באחת.

באמנזיה שבאופן טיפוסי מקושרת ל-DID, מצבי זהות שונים זוכרים היבטים שונים של מידע אוטוביוגרפי.

לרוב, יש אישיות ״מארחת״, המזדהה בשמו האמיתי של האדם. באופן אירוני, בד״כ אישיות זו אינה מודעת לנוכחותן של האישיויות האחרות.

דפרסונליזציה-דראליזציה ואמנזיה כוללים תחושת בלבול לגבי השאלה ״מי אני?״.

דוגמה לבלבול בזהות היא כשאדם מתקשה להגדיר את הדברים שמעניינים אותו בחיים או את העמדות הפוליטיות, הדתיות, המקצועיות ועוד.

כיום ידוע שמצבים דיסוציאטיביים אלה אינם אישיויות בשלות לגמרי, אלא מייצגים תחושת זהות מפורקת.

ספקות לגבי ההפרעה

עד לפני עשור-שניים, וקצת גם היום, נשמעים קולות מקצועיים המפקפקים בקיומה של ההפרעה.

בעוד שהוליווד והמדיה החברתית הביאו את תשומת הלב ל-DID, הקהילה המדעית נותרה לא משוכנעת בקיומה.

למעשה יש מומחים שרואים בה תופעה אופנתית שגדלה כל כך בשנים האחרונות, עד שאפשר לתהות האם מדובר ב״מגיפה״ בפסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים.

אפשר להבין,  יש כאן הכרה מקצועית בקיומן של יישויות נפרדות בנפש האדם, מה שמאתגר הסכמות רבות לגבי המאפיינים של אישיות האדם. 

יחד עם זאת, מחקרים עכשוויים אימתו שהפרעת זהות דיסוציאטיבית היא מצב פסיכיאטרי אמיתי ומוכח מדעית.

אבחנה

אבחנה של DID לוקחת זמן.

למעשה, ההערכה היא שמתמודדים.ות עם ההפרעה מתרוצצים כ-7 שנים במסדרונות בריאות הנפש לפני שהם מקבלים אבחנה מדויקת, משום שרשימת התסמינים שגורמים לאדם עם DID לחפש עזרה נפשית דומה מאוד לרשימות התסמינים של אבחנות פסיכיאטריות אחרות.

למעשה, לרבים עם DID יש אבחנות נוספות במקביל, כלומר תחלואה נלווית, או קומורבידיות. למשל, הפרעת אישיות גבולית או הפרעות אישיות אחרות, וכן דיכאון וחרדה (ראי/ה הרחבה בהמשך).

קריטריונים

ה- DSM-5-TR, המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות, מספק את הקריטריונים הבאים לאבחון DID:

1. נוכחות של לפחות 2 זהויות או מצבים אישיותיים נבדלים, כל אחד מהם בעל דפוס מתמיד יחסית של תפיסה והתקשרות וחשיבה על הסביבה והעצמי.

2. חייבת להתרחש אמנזיה, המוגדרת כפערים בהיזכרות באירועים יומיומיים, מידע אישי חשוב ו/או מאורעות טראומטיים.

3. האדם חייב להיות במצוקה עקב ההפרעה או בעל קושי לתפקד בתחום חיים משמעותי אחד לפחות בעקבותיה.

4. ההפרעה אינה חלק מפרקטיקה תרבותית או דתית נורמטיבית.

5. התסמינים לא נגרמו כתוצאה מהשפעות פיזיולוגיות ישירות של חומר (למשל בלקאאוט או התנהגות כאוטית כשהאדם היה שיכור) או ממצב רפואי כללי. 

האישיויות הנבדלות עשויות לשרת תפקידים מגוונים בסיוע לאדם להתמודד עם דילמות בחיים.

למשל, 2-4 אישיויות בממוצע נוכחות באבחון הראשוני של המטופל, ולאחר מכן כ-13-15 אישיות בממוצע הופכות מוכרות במהלך הטיפול.

טריגרים סביבתיים או מאורעות חיים גורמים למעבר פתאומי מאישיות אחת לאחרת.

תחלואה נלווית

לצד דיסוציאציה ואישיות מרובה או מפוצלת, המתמודדים עם DID עשויים לחוות מספר בעיות פסיכיאטריות.

הנה כמה מהן (ניתן לקרוא על כל אחת בהרחבה בקישור מתוכה):

• דיכאון.

• תנודות במצב הרוח.

• מחשבות אובדניות ובמקרים רבים גם ניסיונות.

• התנהגויות של פגיעה עצמית.

• הפרעות שינה (בעיקר אינסומניה, ביעותי לילה וסהרוריות).

• הפרעות חרדה, למשל התקפי חרדה או פוביות.

• תגובות אופיניות לטראומה נפשית - פלאשבקים, תגובות אינטנסיביות לטריגרים.

• התמכרויות, בעיקר לאלכוהול וסמים.

• התנהגות כפייתית וטקסים החוזרים על עצמם.

• תסמינים דמויי-פסיכוזה (לרוב הלוצינציות שמיעתיות וחזותיות).

• הפרעות אכילה.

גורמים

האטיולוגיה של ההפרעה מיוחסת לשילוב בין כמה גורמים, בהם טראומה נפשית חמורה בשנות הילדות.

לרוב מדובר בטראומה מורכבת, הכוללת התעללות גופנית / מינית  / רגשית או גם וגם. 

הפן הדיסוציאטיבי של ההפרעה מובן ע״י פסיכולוגים ופסיכיאטרים כמנגנון הגנה שמטרתו להסתגל למציאות שהנפש לא מצליחה לשאת או להיטמע בעצמיות המודעת. 

הממצאים מראים כי במשפחות בהן ההורים מפחידים ואינם צפויים, הילדים עשויים להפוך דיסוציאטיביים. 

איך מטפלים?

אין קווים מנחים רשמיים ומבוססי ראיות לטיפול ב-DID.

 חלק מהבעיה היא שהערכת יעילותם של טיפולים בהפרעה מתבססת על תיאורי מקרים, חלקם אפילו שנויים במחלוקת.

יחד עם זאת, למרות שאין מרפא ל-DID, טיפול ייעודי וממוקד (לרוב ארוך טווח) יכול לסייע, בהינתן ההתחייבות של המטופל כלפיו.

הנה כמה מהטיפולים היעילים ביותר:

פסיכותרפיה

הכוונה היא לטיפול בשיחות, על גישותיו השונות לטיפול בטראומה נפשית.

בכל הטיפולים קיימת התייחסות לטריגרים המעוררים את הפיצול ב-DID ובחלק מהם יוזמנו גם בני משפחה.

היפנותרפיה

בשילוב עם פסיכותרפיה, היפנוזה קלינית יכולה להנגיש זיכרונות מודחקים, להגביר שליטה בבעיות התנהגותיות הנלוות ל-DID ובמקרים מסוימים לעזור למזג את הזהויות הפעילות לאישיות מרכזית אחת.

טיפול CBT

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) יכול ללמד את המטופל המתמודד עם DID כיצד לתקשר ביעילות בין הזהויות.

הוא גם עוזר למטופל למצוא אסטרטגיות התמודדות אדפטיביות יותר מאשר "החלפת אישיות" בעת מצוקה.

ניתן לשפר זאת על ידי לימוד תרגילי הרפיה, לקיחת פסק זמן, מודלינג מצד המטפל והשגת שליטה על עיוותים קוגניטיביים לגבי העצמי והעולם.

טיפול בהבעה ויצירה

ישנן ראיות לכך שתרפיות כמו טיפול באמנות או בתנועה עוזרות לאנשים להתחבר אל חלקים בנפשם שהם סגרו כדי להתמודד עם טראומה.

ֿ

טיפול תרופתי

אין טיפולים תרופתיים ספציפיים ל-DID, מה שהופך טיפולים פסיכותרפיים למענה העיקרי להפרעה.

כיוון שתסמינים של הפרעות דיסוציאטיביות מאפיינים לעתים קרובות גם הפרעות אחרות, כמו חרדה או דיכאון, פסיכיאטרים נעזרים לעיתים בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה כליווי לטיפול הוורבלי.

כמו בהרבה הפרעות נפשיות כרוניות אחרות, מערכת תמיכה חזקה יכולה להפוך את החיים עם DID להרבה יותר מוחזקים וטובים.

במכון טמיר אין מומחיות ייחודית ל-DID, לרוב אנחנו מפנים למרכזי טיפול בטראומה, או למומחים ישראליים בתחום, כמו פרופ׳ אלי זומר בחיפה. 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Boyer SM, Caplan JE, Edwards LK. Trauma-Related Dissociation and the Dissociative Disorders:: Neglected Symptoms with Severe Public Health Consequences. Dela J Public Health. 2022 May 31;8(2):78-84. doi: 10.32481/djph.2022.05.010. PMID: 35692991; PMCID: PMC9162402.

Dorahy MJ, Brand BL, Şar V, et al. Dissociative identity disorder: An empirical overview. Australian & New Zealand Journal of Psychiatry. 2014;48(5):402-417. doi:10.1177/0004867414527523

Gillig PM. Dissociative identity disorder: a controversial diagnosis. Psychiatry (Edgmont). 2009 Mar;6(3):24-9. PMID: 19724751; PMCID: PMC2719457.

Goodwin J. Mary Reynolds: a post-traumatic reinterpretation of a classic case of multiple personality disorder. Hillside J Clin Psychiatry. 1987;9(1):89-99. PMID: 3308663.

Mitra P, Jain A. Dissociative Identity Disorder. [Updated 2022 May 17]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2022 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK568768/

Rogers J. Switching into a dissociated state. Nat Rev Neurosci. 2023 Jan 9. doi: 10.1038/s41583-022-00671-9. Epub ahead of print. PMID: 36624203.

Dissociative Identity Disorder (Multiple Personality Disorder) Written by WebMD Editorial Contributors. Medically Reviewed by Smitha Bhandari, MD on January 22, 2022: https://www.webmd.com/mental-health/dissociative-identity-disorder-multiple-personality-disorder

כל מבוגר שלישי בערך חווה אינסומניה כרונית, הפרעת שינה שמאופיינת בקשיים מתמידים להירדם או לישון רצוף.

יתרה מכך, 1 מ- 5 מקרים של נדודי שינה קצרי טווח הופכים לנדודי שינה כרוניים, מצב שיכול להימשך שנים.

ואולם, לאלה מאיתנו שאינה חווים אינסומניה, התהפכות במיטה אחרי יום מתוח עשויה להיות חוויה מוכרת.

לעתים קרובות מה שאחראי על הקשיים בשינה הם מתח וחרדה.

בתקופות של סטרס מתמשך, הגוף מפעיל את תגובת הלחץ שלו, שראשיתה בשטף של הורמונים שגורמים לתחושת דריכות ומעוררים שינויים פיזיולוגיים נוספים. הנשימה הופכת מהירה ושטחית יותר, קצב הלב ולחץ הדם עולים והעיכול מואט. כשתגובת הלחץ של הגוף מופעלת, הניסיון להירדם או להישאר במצב שינה כמעט ואינו אפשרי.

לשמחתנו ידוע כבר הרבה זמן שיש דרך פשוטה מאוד שמצליחה לכבות די מהר את תגובת הלחץ.

הפעלה של תהליך טבעי הפוך, המכונה ״תגובת הרפיה״, עוזר להרגיע את הנפש ואת הגוף ולעזור לעצמנו לשקוע בשינה בטבעיות.

תרגילי הרפיה המסייעים להירדמות

יש אינספור דרכים להפעיל את תגובת ההרפיה של הגוף, אבל המטרה תמיד זהה:

התרגילים הללו מאפשרים למערכתמורידים את קצב הלב ומפחיתים את לחץ הדם, מאטים ומעמיקים את הנשימה ויוצרים תחושה מוגברת של רווחה. מחקרים מראים שהשינויים הללו עוזרים  להירדם, מה שממחיש שטכניקות הרפיה יכולות להפחית את הסימפטומים.

טיפים להתנסות בתרגילי הרפיה

כמה דברים שיש לזכור לפני שמנסים את התרגילים שיוצעו להן:

• בעוד שהתרגילים הללו יכולים להיות כלי מועיל בפני עצמם, הם עשויים להיות אפקטיביים יותר בשילוב עם שיפורים אחרים בהיגיינת השינה, כמו שמירה על לו״ז שינה עקבי וטיפוח הרגלים מקדמי שינה במהלך היום.

• בדיוק כמו בלמידת כל מיומנות חדשה, תרגילי הרפיה זקוקים לתרגול. שימוש חזרתי ומתמשך בתרגילי הרפיה הוא לרוב אפקטיבי יותר משימוש חד-פעמי או לטווח הקצר.

• למרות שיש פיתוי לחפש אחר טכניקות ההרפיה הטובות והאפקטיביות ביותר, הכי חשוב למצוא מה עובד בשבילכם. הדבר עשוי לדרוש ניסוי וטעייה, כך שאם תרגיל אחד אינו עובד - יש לנסות אחר.

למרות שהתרגילים הללו בטוחים עבור מרבית האנשים, לאחרים עשויה להועיל שיחה עם רופא לפני שינסו את הטכניקות. הדבר חשוב במיוחד למי שסובל מאפילפסיה או מבעיה פסיכיאטרית, או שיש לו היסטוריה של טראומה.

תרגילי נשימה

נשימות איטיות ועמוקות הן אחת הדרכים הקלות והבסיסיות ביותר להפעלת תגובת ההרפיה הטבעית של הגוף.

אם אתם מוצאים את עצמכם שוכבים ערים במיטה, קחו 10 נשימות עמוקות.

דבר זה לבדו יכול להתחיל להאט את הנשימה וליצור תחושת רוגע. אם אתם מחפשים תרגילי נשימה/

הנה כמה תרגילים שתוכלו לנסות:

נשימה סרעפתית

מכונה גם ״נשימה בטנית״ ומפעילה את השריר הגדול שבבסיס הריאות. לא רק שתרגיל זה יכול להפחית מתח ולקדם הרפיה, הוא יכול גם לחזק את הסרעפת ולהגביר את יעילות הנשימה שלנו. נסו זאת כך:

1. כשאתם במצב שכיבה, הניחו יד אחת על החזה העליון ואת השנייה על החלק העליון של הבטן, ממש מתחת לכלוב הצלעות. הידיים שלכם יעזרו להבטיח שאתם נושמים רק דרך הבטן במהלך התרגיל.

2. נשמו דרך האף, כך שהבטן תידחף כנגד ידכם. היד השנייה והחזה אמורים להישאר ללא תזוזה, ככל הניתן.

3. תוך שאתם ממשיכים להחזיק את החזה ללא תזוזה, הדקו את שרירי הבטן ונשפו דרך שפתיים קפוצות (כמו שאתם מחזיקים אותן כשאתם שורקים).

4. חזרו על התהליך.

מכיוון שרבים מאיתנו אינם רגילים להפעיל את הסרעפת כשאנו נושמים, תרגיל זה דורש מעט תרגול. נסו להתחיל בכמה דקות בלבד של נשימה סרעפתית כשאתם נכנסים למיטה, ואז הגדילו בהדרגה את משך הזמן, למיקסום התועלות.

נשימת 4-7-8

טכניקה זו היא מעט מתקדמת יותר, והיא עוזרת לשלוט במהירות הנשימה. אופציה זו עשויה שלא להיות הטובה ביותר עבור מי שאינו חש בנוח לעצור את נשימתו, אבל באופן כללי היא נחשבת בטוחה וקלה.

היא עובדת כך:

1. הניחו את קצה הלשון על גג הפה, ממש מאחורי השיניים (ושמרו אותה שם משך כל התרגיל).

2. שאפו דרך האף משך 4 שניות.

3. החזיקו את הנשימה למשך 7 שניות.

4. נשפו דרך הפה משך 8 שניות ואפשרו לנשיפה להשמיע קול טבעי, כמו נשיפה בנר.

בדיוק כמו תרגילי נשמה אחרים, התחילו בתרגול הטכניקה משך דקות ספורות לפני השינה. כשתתרגלו לקצב, הרגישו חופשיים להגדיל את משך הזמן שבו תתרגלו אותה.

תרגילי ויזואליזציה

דרך נוספת להפעיל את תגובת ההרפיה הטבעית של הגוף היא להשתמש בתרגילי ויזואליזציה.

טכניקות אלה מסתמכות על שימוש בדימויים מנטליים כדי ליצור תחושת רווחה בגוף, שיכולה להפחית מתח ולעזור להירדם.

סריקת גוף

סוג של מדיטציה שכוללת תשומת לב איטית וממוקדת על חלקים שונים של הגוף. כשתשכבו בנוחות במיטה, נסו את הצעדים הבאים:

1. התחילו בלקיחת כמה נשימות עמוקות, אפשר שהן יהיו סרעפתיות או לפי נשימת 4-7-8, כדי להכניס את הגוף למצב רפוי.

2. שימו את תשומת הלב על כפות הרגליים שלכם והבחינו בתחושות בבהונות, ואם יש בחלקי גוף אלה מתח כלשהו.

3. אם אתם מבחינים בחוסר נוחות, הכירו בכך ונסו לשחרר כל מחשבה על סיפורים שיש לכם. דמיינו את המתח עוזב את גופכם דרך הנשימה.

4. כשאתם מוכנים, העבירו את המיקוד לשרירי השוקיים וחזרו על תהליך ההבחנה בתחושות, שחרור המחשבות או הסיפורים והוויזואליזציה של המתח עוזב את הגוף דרך נשימתכם.

5. העבירו באופן שיטתי את תשומת הלב לכל חלק של הגוף, אחד-אחד, מכפות הרגליים ועד למצח, עד שתסרקו את כל הגוף.

אימון אוטוגני

באימון אוטוגני משתמשים באותם צעדים כמו בסריקת הגוף, אך מוסיף הצהרות עצמיות על הכובד והחום של כל חלק בגוף.

הרעיון הוא שעם התקדמות התרגול תוכלו להתחיל להרגיע חלקים שונים של הגוף בכל זמן.

כך זה עובד:

1. התחילו מכמה דקות של תרגילי נשימה כדי להיכנס למצב רפוי.

2. בשלב הבא, הביאו את תשומת הלב לכפות הרגליים, ואז חזרו באיטיות 6 פעמים על המשפט: ״כפות הרגליים שלי כבדות מאוד, אני רגוע/ה לגמרי״.

3. התמקדו שוב בכפות הרגליים, ואז חזרו באיטיות 6 פעמים: ״כפות הרגליים שלי חמות מאוד, אני רגוע/ה לגמרי״.

4. חזרו על התהליך כשאתם מעבירים את תשומת הלב לכל חלק בגופכם, מכפות הרגליים ועד לראש, וחוזרים על אותם משפטים אודות הכבדות והחום.

אם אתם מוצאים שדעתכם מוסחת מלזכור כל משפט או לספור כמה פעמים אתם אומרים אותו, תוכלו להקליט את עצמכם עוברים את כל התהליך ולהשמיע את ההקלטה בשעת השינה. תוכלו גם למצוא הקלטות אודיו או וידאו אונליין, אם אתם מעדיפים שמישהו אחר ידריך אתכם באימון האוטוגני.

הרפיית שרירים פרוגרסיבית (PMR)

שיטת PMR מבוססת על הרעיון שקשה להיות מתוח כשהשרירים רפויים.

תרגיל זה מבוצע ע״י כיווץ שיטתי של 16 קבוצות שרירים שונות, אחת-אחת.

ראשית, רשמו לכם את כל קבוצות השרירים או הקליטו את עצמכם אומרים כל אחת מהן, עם מרווח של 45 שניות בין קבוצה לקבוצה, כדי לאפשר לעצמכם מספיק זמן לעבור את התהליך.

קבוצות השרירים כוללות ידיים, פרקי כפות הידיים והאמות, שרירי הזרוע, מצח, מסביב לעיניים ולאף, לחיים ולסת, סביב הפה, החלק האחורי של הצוואר,

החלק הקדמי של הצוואר, חזה, גב, בטן, מותניים וישבנים, ירכיים, רגליים תחתונות.

שוכבים על משטח נוח ומתקדמים לפי הצעדים הבאים:

1. שאפו אוויר וכווצו את קבוצת השרירים הראשונה משך 5-10 שניות.

2. נשפו והרפו מהר את קבוצת השרירים.

3. הישארו רפויים משך 10-20 שניות לפני שתמשיכו לקבוצת השרירים הבאה.

חזרו על התהליך עד שתעברו על כל 16 קבוצות השרירים. כשתסיימו, התמקדו בשמירה על כל קבוצות השרירים רפויות, תוך שתשקעו בשינה.

היפנוזה עצמית

דומה להרפיית שרירים פרוגרסיבית, עם צעד נוסף של התמקדות במחשבה ספציפית ברגע שמגיעים להרפיה מלאה.

הרעיון הוא שהרפיית שרירים פרוגרסיבית שמה את הגוף במצב היפנוטי, כלומר האדם רפוי ופתוח יותר לסוגסטיה. דבר שעשוי להועיל הוא להחליט על הסוגסטיה שתרצו לפני שתתחילו בתרגול הטכניקה.

יש כאלה שמתמקדים במילה פשוטה, כמו ״להירגע״ או ״לשחרר״, בעוד שאחרים עשויים לחזור על משפט כמו ״אני רפוי ורגוע״.

אפשר גם להקליט את עצמכם אומרים את המשפטים הללו ופשוט להקשיב להם בזמן שאתם עובדים על הרפיית השרירים הפרוגרסיבית. יש גם קלטות וסרטונים אונליין עם משפטים מוקלטים מראש עבור הירדמות. ברגע שהחלטתם על הסוגסטיה או המשפט,

התחילו כך:

1. שכבו נח על המיטה.

2. היכנסו אל תוך ״מצב היפנוטי״ עם פרק זמן קצר של הרפיית שרירים פרוגרסיבית, תוך כיווץ והרפיה של שרירים שונים בגוף.

3. ברגע שאם רגועים לגמרי, חזרו באיטיות על המשפט שבחרתם.

אחרי תשלטו בהיפנוזה עצמית, נסו להוסיף עוד חושים לסוגסטיה המחשבתית שלכם:

דמיינו את עצמכם במקום בטוח והתמקדו במראות, בריחות ובתחושות גופניות סביבכם שמרגיעים אתכם.

תסריט נפוץ הוא לדמיין את עצמכם בשדה פרחים, מריחים ריחות טבע שאתם אוהבים ןחשים את קרני השמש מלטפות את העור.

ביופידבק

ביופידבק, או משוב גופני, מעט מורכב יותר ליישום ביחס לתרגילי ההרפיה הקודמים שתיארתי, פשוט כי את השיטות הקודמות ניתן לבצע עצמאית, בעוד ביופידבק נשען על טכנולוגיה (גם אם פשוטה וזולה, לא מדע טילים).

בביופידבק עושים שימוש במכשור אלקטרוני שיודע כיצד לנטר תהליכים גופניים אוטונומיים, כלומר מה שקורה לנו בפנים באופו אוטומטי ולא מודע, כמו גלי מוח, דופק, נשימות וטמפרטורת העור.

באמצעות ניטור התהליכים הללו מתחילים לחוות תחושת שליטה, גם אם חלקית, על אזורים גופניים שאין לנו לכאורה כל השפעה עליהם. 

כיוון, שכידוע, הכל בראש, חוויית השליטה מגבירה את היכולת לנהל שינה, לבדוק מה עוזר, לתקן ולשנות לפי הצרכים האינדיבידואליים, בקיצור לשבת על ההגה. 

למרות שביופידבק נמצא יעיל במגוון הקשרים ובעיות, העדויות האמפיריות לגביו מוגבלות כטיפול בנדודי שינה.

סביר מאוד שהשיטה יעילה, אבל חסרים מחקרים בסיסיים שיעריכו את היעילות של ביופידבק לאינסומניה, כמו הערכה של תופעות פלצבו לא ספציפיות והשפעתן על השיפור בשינה. 

מי שמעוניין לנסות ביופידבק, ניתן לדבר עם רופא השינה או איתנו על כלים זמינים. 

יש היום מכשירים לבישים, כמו שעון חכם, רצועת חזה או צמיד כושר שנותנים יופי של משוב. 

בודקים את התוצאות בזמנים שונים לאורך היום ולומדים אילו התנהגויות משפיעות על משתני הליבה של הגוף.

כדאי לעשות את התהליך עם מטפל/ת CBT, אבל אפשר גם בטיפול עצמי. הרעיון הוא לפתח אסטרטגיות אישיות להפחתת לחץ הדם וקצב הלב, להאט את הנשימה ולהגביר את הקשר בינינו לבין הגוף שלנו.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

23 בדצמבר 2023 

כתיבה:

איתן טמיר, MA,

ראש המכון 

מקורות:

Insomnia Overview: Epidemiology, Pathophysiology, Diagnosis and Monitoring, and Nonpharmacologic Therapy. Supplements and Featured Publications, A Managed Care Review on Insomnia: Treatment Guidelines, Emerging Therapies, and the Need for Safe, Effective Options , Volume 26, Issue 4, Am J Manag Care. 2020;26:S76-S84. https://doi.org/10.37765/ajmc.2020.42769

Melo DLM, Carvalho LBC, Prado LBF, Prado GF. Biofeedback Therapies for Chronic Insomnia: A Systematic Review. Appl Psychophysiol Biofeedback. 2019 Dec;44(4):259-269. doi: 10.1007/s10484-019-09442-2. PMID: 31123938. 

https://medicine.umich.edu/sites/default/files/content/downloads/Relaxation-Skills-for-Anxiety.pdf

מהו טיפול באמצעות הגבלת שינה (SRT)?

לאנשים עם אינסומניה יש קושי להירדם או לחזור לישון במהלך הלילה. 

טיפול בהגבלת שינה מתבסס על רציונל פרדוקסלי -

הגבלת הזמן בו האדם האינסומני מנסה להירדם במיטה עשויה להוביל לפחות התעוררויות ולשינה יציבה ויעילה יותר.

המטרה של טיפול הגבלת שינה (Sleep Restriction Therapy) הוא לעזור למתמודדים עם קשיי שינה לישון טוב יותר, זאת באמצעות הפחתת מספר השעות שהם מבלים במיטה.

ההנחה היא שככל שאדם יבלה יותר זמן בשכיבה במיטה ללא יכולת להירדם, כך הוא יחוש יותר שלילי, מתוח ולחוץ.

אמונות שליליות אלה גורמות לאנשים לחוש אימה מהזמן שבו הם שוכבים במיטה ערים, מה שמקשה הרבה יותר על הירדמות ושינה יציבה.

אנשים יכולים למצוא עצמם שוכבים במיטה ערים משך שעות, מתוסכלים ותוהים איך לישון טוב יותר. SRT הוא טיפול התנהגותי שמתייחס לדפוס זה של דאגה. שיטה זו מהווה חלק מטיפול קוגניטיבי-התנהגותי לאינסומניה (CBT-I).

כיצד SRT עובד?

הרעיון הוא שע״י הגבלת הזמן שמבלים ערים במיטה ניתן לקצר את פרק הזמן שלוקח להירדם, ובכך לשפר את איכות השינה באופן כללי. גישה זו עוזרת ע״י:

• בניית דחף שינה הומאוסטטי: ככל שמבלים פחות זמן במיטה, כך הופכים עייפים יותר. הדבר בונה לחץ שינה, או דחף שינה, המגביר את הסיכוי לשנת לילה טובה.

• איפוס השעון הביולוגי: SRT מיישר מחדש את התזמון ההתנהגותי של השינה, כלומר את הזמן שבו אדם מנסה לישון, עם השעון הביולוגי של הגוף. הדבר עוזר לעקוב אחר הטריגרים הגופניים של ישנוניות וערנות.

• הפחתת העוררות הגופנית והקוגניטיבית: SRT מפחיתה את העוררות הקדם-שנתית ומגבירה את לחץ השינה לפני שנכנסים למיטה. עוררות קדם-שנתית מתייחסת לתהליכים גופניים ומנטליים, כמו דפיקות לב מהירות ומחשבות דוהרות, שעשויות לעצור אדם מלהירדם.

• הפחתת דפוסי חשיבה שליליים: מחקר מ-2019 מצא גם הוא ש-SRT מפחית משמעותית חשיבה לא סתגלנית, דיכאון ועוררות יתר, ומוביל לשינה טובה יותר בקרב נשים לאחר המנופאוזה.

שלבי הטיפול

ניהול SRT משתנה מאדם לאדם, באופן התלוי בגורמים אישיים, כמו:

• גיל.

• היסטוריה רפואית.

• גורמים הקשורים לסגנון החיים.

• מצבים רפואיים קיימים אחרים.

מטפל ב-SRT עשוי להמליץ על הצעדים הבאים:

צעד 1:

זיהוי סך כל זמן השינה באמצעות יומן שינה.

המטפל יבקש מהמטופל לנהל יומן שינה במשך שבוע-שבועיים, בו יתעד את משך הזמן שהוא מבלה במיטה ויעריך כמה זמן הוא ישן בכל יום מתוך הזמן שבילה במיטה. נוסף על כך, יהיה עליו לרשום גורמים שעשויים להפריע לו לישון, בהם:

• פעילות גופנית.

• שימוש בטלפון סלולרי.

• צריכת קפה.

• צורך ללכת לשירותים.

• הפרעות שינה אחרות.

צעד 2:

קביעת חלון השינה. מומחה השינה יקבע את זמן המקסימום שהמטופל יכול לבלות במיטה, בהתבסס על סך שעות השינה הממוצע, או חלון השינה, במהלך שבוע. למשל, אם אדם נכנס למיטה ב-10 בלילה ומתעורר ב-8 בבוקר, אבל ישן רק 6 שעות - יש להגביל את חלון השינה שלו ל-6 שעות, כך שילך לישון ב-11:30 בלילה ויקום ב-5:30. עם זאת, אנשי המקצוע ממליצים שלא להגביל את הזמן במיטה לפחות מ-5 שעות, לא משנה מהו זמן השינה הממוצע.

צעד 3:

קביעת זמן הקימה. על המטופל לבחור את השעה בה הוא רוצה לקום בכל בוקר – אותה שעה בכל יום – ולהיצמד אליה לא משנה כמה ישן בלילה.

צעד 4:

קביעת שעת הכניסה למיטה. המטופל יכול לקבוע את השעה שבה ייכנס למיטה ע״י ספירה אחורה מזמן הקימה, כך שהדבר יתאים לחלון השינה שלו. למשל, מי שהחליט לקום כל יום ב-7:00 בבוקר וחלון השינה שלו הוא 6 שעות, צריך להיכנס למיטה ב-1:00 בלילה.

צעד 5:

היצמדות ללו״ז במשך כשבועיים. המטופל צריך להתחייב לעקוב אחר הלו״ז משך כשבועיים, תוך מעקב אחר הזמן שהוא מבלה במיטה ובשינה.

צעד 6:

חישוב ניקוד יעילות ממוצע. המטופל יכול לחשב את ניקוד יעילות השינה שלו ע״י חילוק הזמן שישן (בדקות) בזמן שבילה במיטה (בדקות) ולהכפיל את התוצאה ב-100, על מנת לקבל את התוצאה באחוזים.

צעד 7:

התאמת חלון השינה. מומחה השינה ישתמש בניקוד יעילות השינה הממוצע השבועי כדי לקבוע את הצורך בהתאמת חלון השינה של המטופל. כשיעילות השינה גבוהה מ-90%, או מ-85% בקרב בוגרים מבוגרים, מומחה השינה יכול להגדיל את הזמן במיטה ב-15-30 דקות. משך הזמן שבו יהיה מותר לאדם לשהות במיטה יהיה קצר ב-15-30 דקות כשציון יעילות השינה שלו הוא 80-85%. מומחה השינה יעקוב אחר כל שינוי משך שבוע לפחות לפני שיבצע התאמה נוספת. הדבר ממשיך עד שאין עוד צורך בשינוי נוסף, כי המטופל כבר הגיע לכמות השינה המומלצת לו, או לכמות השינה שמספיקה לו לתפקוד אופטימלי במהלך היום.

טיפים ל-SRT

אדם המשתמש ב-SRT יכול לעשות צעדים נוספים כדי להתגבר על אינסומניה, בהם:

• הימנעות מתנומות: תנומות במהלך שעות הערות יפחיתו את הדחף לישון ויקשו על שינה כאשר יגיע הזמן להיכנס למיטה.

• שימוש באור: אור הוא אחד מהבַּקָּרים העוצמתיים ביותר של שעון הגוף. ניתן להשתמש באור בהיר – טבעי או מלאכותי – במשך היום, ובאור מעומעם/ללא אור בכלל בערב. חשיפה לאור יכולה לעזור לאפס את מחזור הערות-שינה.

• תרגול היגיינת שינה טובה: יש לכוון לאימוץ הרגלים ופרקטיקות שיעזרו לקדם שינה, למשל התעמלות קבועה, הימנעות מניקוטין וקפאין והימנעות מארוחות כבדות בסמוך לשעת השינה.

• לזכור שכוח רצון, עקביות והתמדה הם חיוניים: לקום ולישון בשעות קבועות בכל יום יכול להיות דבר מאתגר. אימוץ דפוס החשיבה הנכון למן ההתחלה יכול לעזור למקסם את הסבירות ש-SRT יהיה אפקטיבי.

• אימוץ שגרה: רוטינה עקבית יכולה לעזור להכין את הגוף לשינה. אפשר להתחיל מהוספת הרגלים שמסמנים לגוף שהגיע הבוקר, למשל מקלחת ויציאה החוצה.

• שימוש במיטה רק לשינה ולסקס: יש להימנע מלעבוד, לצפות בסרטים ולבלות זמן בגלישה במדיה החברתית בזמן ששוכבים במיטה.

• יצירת סביבת שינה נוחה: שינה בחדר קריר, שקט וחשוך יכולה לסמן לגוף שהגיע הזמן לישון על ידי עוררות של שחרור מלטונין, ההורמון שמקדם שינה.

• לצפות לעלייה בישנוניות במהלך היום, בעיקר בתחילת ה-SRT: הכי טוב לא לתפעל מכונות כבדות או לנהוג כאשר הדבר קורה.

יעילות

SRT הוא חלק חיוני ב-CBT-I והוא טיפול אפקטיבי לאנשים עם אינסומניה, בין אם משך השינה שלהם קצר ובין אם הוא טיפוסי.

מחקר אף הדגים כיצד הגבלת שינה משפרת משמעותית את יעילות השינה בקרב מטופלים אונליין ובמרפאות חוץ.

מחקר מ-2021 הראה ש-SRT מציע שיפור בטווח הקצר בהמשכיות שינה ובחומרת אינסומניה אצל אנשים עם אינסומניה כרונית.

כמה זמן לוקח ל-SRT לעבוד?

אין זמן קבוע לכך, אבל לרוב מדובר ב-2-8 שבועות שבהם המטופל מחויב ודבק באופן עקבי בטכניקות הקוגניטיביות התנהגותיות ובלו״ז השינה הקבוע.

מאיפה מתחילים?

הגבלת שינה היא לרוב חלק מטיפול CBT-i, אבל היא יכולה לשמש גם כטיפול עצמאי.

SRT לא מתאימה לכל אחד, ובכל מקרה נדרשת התייעצות עם רופא שינה לפני מתחילים בטיפול.

אז אם עברתם בדיקה רפואית, שכוללת לעיתים מעבדת שינה,

וההמלצה שקיבלתם היא לעבור טיפול CBT-i (או הגבלת שינה כחלק ממנו), פנו לייעוץ אצלנו: 

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

What is sleep restriction therapy, and how does it work? Medically reviewed by Kendra Kubala, PsyD, Psychology — By Rachel Ann Tee-Melegrito on May 29, 2022. In Medical news today: https://www.medicalnewstoday.com/articles/sleep-restriction-therapy

Kyle SD, Miller CB, Rogers Z, Siriwardena AN, Macmahon KM, Espie CA. Sleep restriction therapy for insomnia is associated with reduced objective total sleep time, increased daytime somnolence, and objectively impaired vigilance: implications for the clinical management of insomnia disorder. Sleep. 2014 Feb 1;37(2):229-37. doi: 10.5665/sleep.3386. PMID: 24497651; PMCID: PMC3900612.

Maurer LF, Schneider J, Miller CB, Espie CA, Kyle SD. The clinical effects of sleep restriction therapy for insomnia: A meta-analysis of randomised controlled trials. Sleep Med Rev. 2021 Aug;58:101493. doi: 10.1016/j.smrv.2021.101493. Epub 2021 Apr 21. PMID: 33984745.

מכון טמיר ממשיך להתפתח ולהגדיל את החזון הקיים להנגיש שירותים עבור האוכלוסיה כולה, כעת גם במיצוי זכויות בהקשר בריאות הנפש. 

כיום, יש קושי לתת מענה מהיר ויעיל עבור פונים במצוקה רגשית שלא מצליחים לשמור או ליצור רמת תפקוד בסיסי בתוך העולם הגדול שיכול להיראות כמו ג'ונגל עבורם. 

מדינת ישראל יצרה מערך יוצא דופן, מיוחד במינו שמושך אליו מבקרים מכל רחבי העולם שמעוניינים ללמוד ממנו:

 "חוק שיקום נכי נפש בקהילה". 

מאחורי הסיסמאות מסתתר אוצר ומתנה של ממש, בדיוק עבור מי שמתקשים להשתלב בחברה ולמלא את זכותם הבסיסית לחיות בכבוד ולממש את עצמם.

החוק יצר מעטפת מקצועית רגישה ומדויקת עבור אותם פונים שיכול להעניק סיכוי לגאווה, לסיפוק, לקשר לשייכות ואף לעבור ממצב הישרדותי למצב של חיים מלאים ויצירתיים.

למשל, פונים בני 20 שחיו כלואים בתוך עצמם קיבלו כרטיס כניסה לעולם דרך האהבה שלהם לאמנות כאשר סל שיקום העניק להם לימודים חינם של שנה עד שנתיים בתחום של אומנות וכתיבה. 

אימהות חד הוריות שהתקשו לתפקד בתוך הבית קיבלו מלווה שהגיעה למקום מגורים והצליחה לסייע בקשיים הקיימים ואף לפנות מקום פנימי וחיצוני לצרכים נוספים כאישה ולא רק כאימא. 

עובדים שנשרו משוק העבודה ונותרו שנים רבות מובטלים, חזרו להתנסות במעין סימולציה בעבודה בקצב שלו, חוויה בטוחה המובלת ע״י צוות של מטפלים במקום מנהלים עם ציפיות גבוהות מדי וכך צללו את דרכם לחזרה איטית והדרגתית לחיי עבודה מספקים.

לקבל זכאות לסל שיקום דורש קודם כל ידע על הקיום שלו.

בנוסף, התהליך למימוש זכויות אינו מהיר או ברור לכלל האוכלוסיה בכלל ולאוכלוסיות המוחלשות בפרט. 

המכון מאמין שיש לו תפקיד בתיווך, בהנגשה ובליווי של האדם עד קבלת השירות בפועל.

את התהליך מלוות בעלות סימלית סטודנטיות להשלמה לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת ת״א. 

חוק שיקום נכי נפש הוא חוק שבא להעניק זכויות לאנשים עם פגיעה נפשית דרך שירותים רבים בתוך הקהילה שבה הוא גר. 

מטרתנו במכון הינה לממש את הזכוית הללו, ללוות את האדם מול השירותים הקיימים ולאפשר לו להגדיל את רמות העצמאות והתפקוד על מנת ליצור איכות חיים אחרת. 

סל שיקום מיועד לאנשים אשר כבר קיבלו הכרה מול ביטוח לאומי של לפחות40% נכות רפואי נפשית. 

במסגרת הסל, מעניקים מענה בכמה תחומים משמעותיים בחיי אדם: תעסוקה, השכלה, דיור וכו׳.

הפניה לסל שיקום נעשית מול משרד הבריאות כאשר נדרש למלא טפסים על ידי גורמים מקצועיים כאשר בני משפחה מוזמנים להיות חלק מתהליך זה. 

בזכות תהליך זה, האדם יכול לחוות עם שיתוף פעולה מלא שלו, התפתחות גדילה והגשמה עצמית ביחד עם התמודדות עם הבריאות הנפשית שלו. 

כיצד ניתן להיעזר בשירותי סל שיקום?

הסבר קצר על השירותים השונים: 

• דיור-  תחום הדיור נמצא בבסיס הפירמידה הבסיסית על מנת שאדם יוכל לחיות בכבוד. השירות הזה מגיע עם חזון לפתח מיומנויות לעצמאות בתוך הקהילה. האדם מקבל מעטפת של תמיכה וליווי עד השתלבות מלאה בתוך הקהילה. 

• מימון -  לציוד ראשוני בתוך מגורים-  החזר כספי ניתן לאדם עבור מוצרים בסיסיים.

• תעסוקה -  השירות הזה מחולק לכמה תחומים לפי רמת תפקוד תעסוקתי בעבר ובהווה של האדם. השילוב שלו נמצא לפי קשת רחב של אפשרויות: מכניסה ביחד עם מלווה בתחום טרום תעסוקתי עד שילוב עצמאי בתוך שוק העבודה.

• השכלה - קיימת אוכלוסיה המתמודדת עם מגבלה נפשית ביחד עם פוטנציאל ויכולות גבוהות אשר רוצים ומסוגלים לתת מענה לצורך הזה דרך השכלה. המערך יכול לתת מענה להשלמת בגרויות, לקורס עד שילוב בתוך האוניברסיטה עם סיוע של מלווה צמוד. 

• חברה ותחביבים - מטרת השירות הינה לתת מענה לתחושת בדידות וחוסר שייכות של האדם. 

• סומכות וחונכות - ליווי וסיוע של האדם על ידי איש מקצוע אשר מיועד להכיר את הצרכים היומיומיים של האדם, לרכוש מיומנויות וכלים על מנת לתת להם מענה. 

• טיפול שיניים - מתן טיפול חינמי דרך מרפאות שיניים של משרד הבריאות.

הפרעת מעורבות חברתית נטולת עכבות (DSED)

הפרעת מעורבות חברתית נטולת עכבות היא הפרעת התקשרות המאופיינת בהתנהגות בינאישית לא מותאמת המתבטאת בחוסר עכבות בסביבת זרים.

המצב נוטה להופיע אצל ילדים צעירים שחוו הזנחה, טראומה, נטישה או התעללות.

רוב הילדים זהירים באופן טבעי ביחס למבוגרים שהם אינם מכירים.

לרוב, פחד מאנשים לא מוכרים הוא בריא ומועיל, אבל לילדים עם DSED אין פחד כזה:

הם אינם חוששים מפני זרים.

למעשה, הם כה נינוחים וזחוחים בקרבת זרים, עד שלא יחשבו פעמיים לפני שיעלו לרכב של אדם זר או יענו בחיוב להזמנה לביתו.

חברותיות חסרת עכבות זו עלולה להפוך לבעיית בטיחות רצינית אם לא מטפלים בהפרעה.

סימפטומים של DSED

סימפטומים נפוצים של DSED כוללים:

• התנהגות פיזית ומילולית קרובה מדי, באופן מוגזם ולא מותאם כלפי מבוגרים שאינם מכירים.

• המנעות מדיווח להורים / לדמויות סמכות אחרות.

• קושי עם גבולות חברתיים.

• מינימום עכבות התהגותיות כלפי אנשים זרים.

• נכונות ללכת יחד עם זרים, עם מעט מאוד היסוס או לגמרי בלי כל היסוס.

חוסר העדפה למטפלים

רוב הילדים מחפשים מגע עם מטפליהם העיקריים, בעיקר כשהם זקוקים לנחמה.

למשל, ילד שנופל מנדנדה ונפצע בברך, סביר שיחפש אחר מי שהביא אותו לגן המשחקים, כדי שירגיע אותו ואם צריך יטפל בפצע.

לעומת זאת, כאשר ילד עם DSED נופל בגן שעשועים, הוא יכול פשוט לגשת למישהו, זר גמור, במטרה לקבל תמיכה רגשית.

הוא עשוי גם לספר על פציעתו לעובר אורח אקראי ואפילו להתיישב על ברכיו על ספסל ולהתחיל לבכות.

ההתנהגות נטולת העכבות של הילד יכולה להיות מבלבלת ומערערת עבור מבוגרים, וכל המעורבים בכך נוטים להתקשות להבין מדוע הילד מתקשר בפתיחות כל כך קיצונית עם מבוגרים זרים.

קושי לדעת במי ניתן לבטוח

קשה לבני אדם לזהות ׳טורפים׳, קל וחומר עבור ילדים קטנים.

יחד עם זאת, ילדים יודעים לחוש ולבטא מידה של זהירות כלפי אנשים שאינם מכירים. זאת ועוד, בהתבסס על פניו של האדם הם יודעים להעריך האם אדם זר נראה טוב לב או מסוכן. 

לעומת זאת, ילד עם הפרעה חברתית נטולת עכבות מתמודד עם קשיים בזיהוי פנים, מה שכנראה מקדם את מוכנותו ליזום שיחה עם זרים.

מחקר שהשתמש בנתוני MRI הראה שילדים עם DSED אינם מצליחים להבחין בין אדם שנראה טוב לב ובטוח לבין אדם שנראה מרושע ולא אמין.

חיבה בכל מחיר

ילדים עם DSED כמהים לטוב לב מאחרים.

מאחר שהם אינם יכולים לזהות אדם בטוח, הם עשויים להראות חיבה לכל אדם שנותן להם תשומת לב, כולל אנשים מסוכנים.

אין זה יוצא דופן שילד עם ההפרעה מחבק זר במכולת, פותח ב״שיחת נפש״ עם אדם באוטובוס, מצטרף אל משפחה אחרת בפארק כאילו הוזמן לפיקניק או מתיישב בטבעיות על ברכיו של זר בחדר המתנה של קופת חולים.

ילד עם DSED מחפש אחר חיבה פיזית ללא הבחנה, מה שמזכיר לעיתים את הצורך החברתי רב-העוצמה של כלבים (חלקם לפחות) לכל קשר אנושי קרוב. 

.

הסימפטומים משתנים עם הזמן

התנהגויות המאפיינות DSED יכולות להשתנות ולהתפתח עם התבגרות הילד.

פעוטות

אבחנה של DSED ניתנת מגיל 9 חודשים ומעלה.

פעוטות הסובלים מההפרעה מתחילים להפגין חוסר פחד כלפי מבוגרים שאינם מוכרים, ועשויים למשל להחזיק לזר את היד או לשבת על ברכיו של אדם שזה הרגע פגשו.

ילדים בגן חובה

ילדי גן חובה הלוקים ב-DSED יתחילו להפגין התנהגות של חיפוש אחר תשומת לב, כמו השמעת רעש חזק בגן משחקים כדי לגרום למבוגרים זרים להבחין בהם.

ביסודי

בסביבות אמצע הילדות, לעתים קרובות ילדים עם DSED מפגינים קרבה מילולית ופיזית יתרה ולעיתים ביטוי לא אותנטי של רגשות.

למשל, ילד לפני גיל העשרה עשוי לצחוק כשאחרים צוחקים או להיראות עצוב כדי לתמרן סיטואציה חברתית לפי צרכיו, במקום להתחבר ולבטא רגש אמיתי.

בקרב בני הגיל, הוא ייטה להביע קרבה מוגזמת, לעיתים בוטה, למשל לומר ״אני רוצה לבוא אליך הביתה היום״ בפעם הראשונה שהוא פוגש תלמיד אחר בכיתה.

בני נוער

למתבגרים עם DSED סביר שיהיו בעיות עם בני גילם ועם הורים, מורים ודמויות סמכות אחרות.

כאשר מתקיימים בכל זאת קשרים עם נערים אחרים, הם נוטים להיות שטחיים למדי.

בנוסף, הם מתקשים עם קונפליקטים ומפגינים התנהגות בלתי מבוקרת כלפי מבוגרים.

חוקרים לומדים עדיין את התוצאות ארוכות הטווח עבור ילדים עם DSED, בעיקר במטרה לבחון האם השפעות ההפרעה ממשיכות לתוך הבגרות הצעירה.

אבחון DSED

לא שזה קריטי עבורנו, אבל במקור DSED סווגה כתת-סוג של הפרעת התקשרות ריאקטיבית (RAD).

במהדורה החמישית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5-TR) זכתה DSED במקום משלה, כאבחנה נפרדת.

בכדי לענות על הקריטריונים ל-DSED, ילד צריך להפגין דפוס התנהגות הכולל התקרבות ואינטראקציה עם מבוגרים לא מוכרים, ולפחות שתיים מההתנהגויות הבאות:

• התנהגות מילולית או פיזית קרובה מדי, אשר אינה עקבית עם גבולות המקובלים תרבותית ומותאמים חברתית.

• ריסון מופחת או היעדר ריסון בהתקרבות ואינטראקציה עם מבוגרים זרים.

• חוסר דיווח או דיווח לקוני למבוגר המטפל לאחר התרחקות, גם בסביבה שאינה מוכרת.

• מוכנות לעזוב עם מבוגר שאינו מוכר, עם מינימום ספק או ללא היסוס.

בנוסף למענה על הקריטריונים ההתנהגותיים של האבחנה, לילד אמורה להיות היסטוריה של הזנחה, עליה תעדנה אחת מהראיות הבאות:

• הזנחה חברתית, כולל חוסר עקבי במענה לצרכים בסיסיים של ניחום, גרייה וחיבה על ידי המבוגרים המטפלים.

• תחלופה תכופה של המטפלים העיקריים, מה שהגביל את ההזדמנויות של הילד לפתח מערכות יחסים יציבות.

• גדילה בנסיבות בלתי רגילות שהגבילו את הזדמנויות הילד ליצור התקשרויות בררניות (למשל במקלט חירום לילדים ובו מעט צוות והמון ילדים).

אם ילד מפגין את ההתנהגות משך יותר מ-12 חודשים, ההפרעה נחשבת קבועה.

ההפרעה מתוארת כחמורה כאשר שילד מפגין את כל התסמינים ברמות חומרה גבוהות יחסית. 

DSED מול RAD

בהפרעת התקשרות ריאקטיבית (RAD), לילד יש קושי ליצור התקשרויות רגשיות עם הורים ומטפלים.

לעתים קרובות הוא מתקשה להפגין חיבה, יש לו בעיות לשלוט ברגשותיו והוא מפחד מאינטראקציה עם אחרים.

ילדים עם DSED, מנגד, מפגינים חיבה יתרה כלפי אחרים, ולמרות שהם חברותיים - הם מתקשים ליצור קשרים משמעותיים עם אחרים. 

DSED מול ADHD

ילד עונה על הקריטריונים ל-DSED כאשר התנהגותו אינה נובעת מבעיות של שליטה בדחפים, האופיינית להפרעות אחרות.

למשל, ילד עם הפרעת קשב,ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) עלול לברוח מגן המשחקים ולשכוח לגמרי לבדוק אם הוריו עדיין בסביבה. לעומת זאת, שילד עם DSED יעופף משם, בלי לחשוב בכלל על ההורה.

הוא פשוט לא חש צורך להבטיח שהמבוגר האחראי בסביבה.

DSED נובעת בין היתר מהזנחה, ולכן היא עשויה להופיע ביחד עם בעיות קשורות אחרות, כמו עיכובים קוגניטיביים או שפתיים או תת-תזונה.

סיבות ל-DSED 

חשוב לדעת שלא כל הילדים המוזנחים יפתחו DSED.

למעשה, ילדים רבים יגדלו לפתח מערכות יחסים בריאות ללא בעיות התקשרות שיימשכו אל תוך חייהם הבוגרים.

DSED נגרמת מהזנחה במהלך הינקות, אבל לעתים קרובות יש אי-הבנה בנוגע למה שמכונן הזנחה ולמה שתורם להתפתחות הפרעות התקשרות בילדים.

בניגוד למיתוסים הרווחים, הפרעות התקשרות אינן נגרמות עקב שהות הילד במעון יום או במסגרת לינה משותפת שהייתה מקובלת בעבר בקיבוצים. 

ילד לא יפתח אותן גם בגלל שמניחים אותו בעריסה כשהוא בוכה.

ילדים שהוזנחו עשויים שלא להתקשר למטפליהם.

אם תינוק בוכה זוכה להתעלמות עקבית, הוא ילמד שהאנשים סביבו אינם אמינים, או אפילו בלתי-זמינים לחלוטין.

תינוק שבמרבית הזמן משאירים אותו ללא טיפול, עם אינטראקציה חברתית מועטה, עשוי שלא לפתח כל סוג של מערכת יחסים עם מטפל וכתוצאה מכך להיות בסיכון להפרעת התקשרות.

למרות שההשלכות יכולות להיות חמורות, DSED נובעת מהזנחה שמתרחשת במהלך חודשי החיים הראשונים. ההפרעה כמעט תמיד מתפתחת עד גיל שנתיים.

ואולם, DSED עשויה להתבטא רק זמן רב אחרי שבעיות ההזנחה נפתרו.

הורי אומנה, סבים ומטפלים אחרים שמגדלים ילדים שחוו הזנחה כתינוקות צריכים לדעת שהילדים עדיין עשויים להיות בסיכון לפתח בעיות התקשרות אפילו אם כבר אינם מוזנחים.

השכיחות של DSED

הפרעת DSED נחשבת נדירה יחסית.

ילדים שגודלו במוסדות וכאלה שהועברו מאומנה לאומנה, נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לפתח את ההפרעה.

יחד עם זאת, רק חלק מצומצם מהילדים עם היסטוריה של התעללות או הזנחה מפתחים הפרעות התקשרות, משהו כמו 8% מהילדים בסיכון. 

סיכונים והשלכות

חרדת זרים אצל ילדים נועדה (בין היתר) לשמור עליהם מפני סכנות, וסכנות אינן חסרות.  

לכן, לגדל ילדים עם DSED זו חוויה די מפחידה. 

ילד בן 4 עם ההפרעה מרגיש נוח לגמרי ללכת יחד עם זר בקניון וילדה בת 9 יכולה להיכנס בלי למצמץ לבית של אדם שלא פגשה מעולם.

מטפלים שמגדלים ילד עם DSED חייבים לעמוד כל הזמן על המשמר כדי לוודא שאינו מסתבך במצבים מזיקים, וייתכן שהתערבותם נדרשת לעיתים קרובות כדי לחתוך אינטראקציה לא מתאימה של הילד עם זרים.

ילדים עם הפרעות התקשרות מתקשים לפתח מערכות יחסים בריאות עם מורות, מדריכים ובני הגיל. 

על כל אלה מתווספת בדידות רבה - ההתנהגות של ילדי DSED נתפסת לעיתים קרובות כמוזרה, לכן שכיחים מצבים בהם הורים של חברים בכיתה מונעים במכוון פעילויות חברתיות משותפות. 

טיפול ב-DSED

חשוב שילדים עם הפרעות התקשרות יקבלו טיפול עקבי ממטפלים יציבים.

ילד ממשיך לעבור בין משפחות אומנה או ממשיך להיות במוסדות – לא צפוי להראות שיפור.

חשוב לדעת שלא כל הילדים המוזנחים יפתחו DSED.

עם היכולת המוגבלת של תרופות לטפל ישירות בסימפטומים של DSED, טיפול ורבלי יהיה צורת הטיפול העיקרית. 

למשל, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), טיפול במשחק, טיפול באמנות וטיפול דיאדי יועילו בהפחתת הסימפטומים של DSED.

למעשה, ילדים רבים יגדלו לפתח מערכות יחסים בריאות ללא בעיות התקשרות שיימשכו אל תוך חייהם הבוגרים.

ברגע שמכונן טיפול עקבי, אפשר להתחיל לטפל בחיזוק הקשר בין הילד שחווה הזנחה לבין המטפל העיקרי. הפרעות התקשרות אינן נוטות להשתפר מעצמן.

טיפול מקצועי מורכב לרוב מתרפיה עם הילד ומטפליו, כאשר תוכניות הטיפול הן אינדיבידואליות, על מנת לענות על צרכיו ותסמיניו הייחודיים של הילד.

לבסוף, מי שחושד שילד שנמצא בטיפולו לוקה בהפרעת התקשרות, עליו לשוחח על כך עם רופא הילדים שלו, שיוכל להפנות את הילד למומחה לבריאות הנפש, לשם הערכה מקיפה.

התמודדות עם DSED

יש כמה צעדים בהם הורים ומטפלים יכולים לנקוט כדי לעזור לילדים עם DSED ליצור קשרים ולנהל את התנהגויותיהם:

• לספק יציבות: אם ילד אובחן ב-DSED, חיוני לספק לו טיפול יציב, אחראי ועקבי.

• לקבוע ציפיות וכללים: בנוסף לציפיות ביחס להתנהגות, חשוב שהילד ידע למה הוא יכול לצפות. הסבר ברור של כללים והשלכות יכול לספק לילד תחושה טובה יותר של עקביות ולייסד גבולות.

• לפתח שגרות: יש לטפח עקביות באמצעות שגרות במשק הבית, שמתנהלים לפיהן באופן יומיומי. סיוע לילד לדעת למה לצפות ואז הצמדות לכך יכולים לעזור לפתח תחושת אמון במטפליו.

הערה לסיום:

חשוב לציין שאצל מבוגרים יש לאינטראקציה חברתית עם זרים והיא אף נמצאה יעילה כסוג של התערבות טיפולית (Sandstrom et al, 2022).

יש לשיחה עם זרים הרבה יתרונות מתועדים היטב, כמו הגברת אושר, בריאות טובה יותר ועלייה בתחושת השייכות.

למרות זאת, אנשים רבים חוששים ממפגשים חברתיים עם אנשים חדשים. זה נובע במידה רבה מפסימיות ופחד מדחייה. 

עדכון אחרון:

23 בדצמבר 2022 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Mayes SD, Calhoun SL, Waschbusch DA, Baweja R. Autism and reactive attachment/disinhibited social engagement disorders: Co-occurrence and differentiation. Clin Child Psychol Psychiatry. 2017 Oct;22(4):620-631. doi: 10.1177/1359104516678039. Epub 2016 Nov 28. PMID: 27895198.

Miellet S, Caldara R, Gillberg C, Raju M, Minnis H. Disinhibited reactive attachment disorder symptoms impair social judgements from faces. Psychiatry Res. 2014 Mar 30;215(3):747-52. doi: 10.1016/j.psychres.2014.01.004. Epub 2014 Jan 11. PMID: 24495573.

Sandstrom, G. M., Boothby, E., & Cooney, G. (2021, November 11). Talking to strangers - A week-long intervention reduces psychological barriers to social connection. https://doi.org/10.1016/j.jesp.2022.104356

מהי דחיית סיפוקים?

דחיית סיפוקים היא היכולת לחכות לקבל משהו שרוצים. 

כבר מגיל צעיר מאוד כולנו יודעים שמדובר באתגר שמחייב התגייסות מנטלית, כל פעם מחדש. 

כמו כל אורגניזם אחר אנחנו חותרים לעונג ונמנעים מכאב, אבל מה שמייחד את המין שלנו הוא היכולת לעכב התנהגות וכך לייצר שליטה בדחפים.

יכולת עיכוב ההתנהגות נמצאת בבסיס כל שיתוף פעולה בין בני אדם והיא מהווה תנאי לבניית הציוויליזציה שלנו ושמירה עליה. 

היכולת לעמוד בפיתוי ולהיצמד למטרות מכונה לעתים קרובות ״כוח רצון״ או ״שליטה עצמית״, ונוטים להתייחס לדחיית סיפוק כאל חלק מרכזי של התנהגות כזו. 

האתגר פשוט להבנה:

דוחים את מה שאנחנו כמהים אליו עכשיו, תמורת האפשרות לקבל משהו טוב יותר אחר כך. 

בחירה בתגמול לטווח הארוך על פני סיפוק רגעי מציבה אתגר עצום בתחומים רבים בחיים.

החל מחיסכון מצטבר לקראת מטרה מיוחלת, דרך הישארות בבית ללמוד למבחן במקום לצאת לבלות ועד המכור הנמנע מסיפוק רגעי כדי להצליח בגמילה- היכולת לדחות סיפוקים יכולה לעשות את ההבדל בין השגת מטרות לבין אי-השגתן. 

חוקרים מצאו שהיכולת לדחות סיפוקים אינה מוגבלת רק להשגת מטרות, יש לה גם השפעה עצומה על ההצלחה בחיים לטווח הארוך ובכלל על רווחה בחיים. 

לא מפתיע, אם כך, שנמצא מתאם גבוה בין רמות אינטליגנציה גבוהות יותר אצל מי שמצליחים לעכב סיפוק בהשוואה למי שלא.

אימפולסיביות מתוך בחירה

מונח.פסיכולוגי מקביל שמתאר קושי בדחיית סיפוקים נקרא "אימפולסיביות מתוך בחירה" (Choice Impulsivity):

הנטייה לתעדף תגמול קטן ומיידי במקום תגמול גדול יותר שיגיע בעתיד, גם כאשר התגמול המאוחר שווה יותר. 

מחקר שערכו Martinez ועמיתיו (2024) מצא שלחץ חברתי מתמשך מגביר אימפולסיביות מתוך בחירה. ברמה המוחית, נמצא כי לחץ חברתי חוזר מגביר את הפעילות במעגלים המעכבים שבקליפת המוח הקדם-מצחית, אזור שאחראי על קבלת החלטות ושליטה עצמית.

דיכוי התגובה האימפולסיבית קשור לפעילות מוגברת בג'ירוס הקדמי התחתון, אזור במוח שנמצא בקורטקס הפרה-פרונטלי.

החוקרים מציעים שהשינויים האלו מובילים לעלייה באימפולסיביות ובהעדפת תגמולים מיידיים, מה שיכול לעודד התנהגויות של חיפוש תגמולים מיידיים ולחזק התמכרויות לאורך החיים.

ניסוי המרשמלו של סטנפורד

הניסוי הפסיכולוגי המפורסם ביותר בחקר דחיית הסיפוקים נערך בשנות ה-70 ע״י הפסיכולוג וולטר מישל, חוקר מאוניברסיטת סטנפורד. 

מישל הניח חטיף מול עיניהם המשתוקקות של ילדים והעמיד בפניהם שתי אפשרויות:

• להנות מהחטיף ברגע זה.

• לחכות כמה דקות ואחר כך לקבל שני חטיפים.

כשהנסיין עזב את החדר, ילדים רבים אכלו מייד את החטיף (לרוב בייגלה או מרשמלו), אבל היו ילדים שהצליחו לעמוד בפני הדחף ולחכות במטרה לקבל שני חטיפים מאוחר יותר. 

מישל עקב לאורך אחר המשתתפים לאורך שנות התבגרותם וגילה כי לאותם ילדים שיכלו לדחות את הסיפוק היו יתרונות חשובים בהמשך החיים (ביחס לילדים אחרים, שלא יכלו להתאפק).

הילדים שחיכו לחטיף הפגינו ביצועים אקדמיים טובים יותר בשנים שלאחר מכן, היו להם פחות בעיות התנהגותיות והם גם קיבלו ציוני פסיכומטרי גבוהים יותר.

למה קשה כל כך לחכות?

בניסויים מאוחרים יותר, מישל מצא ששימוש במספר טכניקות הסחה עזר לילדים לדחות סיפוקים בצורה אפקטיבית יותר, למשל לשיר שירים, לחשוב על משהו אחר ולכסות את העיניים. 

ואולם, דחיית סיפוקים אינה תמיד פשוטה כל כך בעולם האמיתי:

בעוד שלילדים בניסוי של מישל הובטח שיקבלו שני חטיפים אם יחכו זמן קצר, תסריטים יומיומיים לא תמיד מגיעים עם הבטחה כזאת.

אף אחד לא מבטיח למי שמוותר על פרוסת עוגה שיירד במשקל, ומי שמוותר על מסיבה בשביל ללמוד, עדיין יכול להיכשל במבחן. 

חוסר הוודאות לגבי קבלת החיזוק העתידי הופך את הוויתור על תגמול מיידי למאתגר הרבה יותר.

אז למרות שאינטואיטיבית אנחנו רואים את הבחירה בתגמול המיידי אובדן שליטה עצמית וכניעה לפיתוי, יתכן שזו פעולה רציונלית במקרים בהם התגמול המובטח אינו ודאי או אינו סביר.

אמון הוא גורם קריטי

בין אם אנו מוכנים לחכות ובין אם לא – הדבר עשוי להיות תלוי במידה רבה בהשקפת העולם שלנו.

האם אנו מחכים למשהו שאיננו בטוחים שאי פעם יקרה?

האם יש לנו אמונה ביכולות שלנו לגרום לדברים לקרות או לבטוח בכך שהמטרות שלנו יושגו?

ביקורת לגבי ההשלכות ארוכות הטווח של ניסוי המרשמלו 

גרסה עדכנית לניסוי המפורסם של מישל, הפעם בתחום המדעים הקוגניטיביים, בחנה את נושא האמון.

הניסוי היה דומה במהותו לזה של מישל, אבל בחצי מהמקרים החוקרים הפרו את הבטחתם לספק חטיף שני, ובמקום זאת התנצלו בפני הילדים שדחו את הסיפוק.

כשחזרו על הניסוי בפעם השנייה, רוב הילדים שבניסוי הראשון לא חוו הפרה של ההבטחה לקבלת חטיף שני הצליחו שוב לחכות כדי לקבל עוד חטיף, אך הילדים שהולכו שולל בפעם הראשונה לא היו מוכנים לחכות בפעם השנייה, ואכלו את המרשמלו כמעט מייד עם עזיבת הנסיינים את החדר.

מחקר שפורסם לאחרונה ב-Child Development מוסיף לערער על ההנחות של הניסוי המפורסם (Sperber et al, 2024): 

חוקרים מאוניברסיטת קולומביה ואוניברסיטת קליפורניה באירווין ניתחו נתונים מ-702 משתתפים שעברו וריאציה של הניסוי בגיל 4.5 וסיפקו מידע על תוצאות מאוחר יותר בחיים, בגיל 26.

באופן מפתיע, המחקר מצא שהיכולת של ילד לדחות סיפוקים בגיל הרך אינה מנבאת באופן חזק את ההצלחה או את הרווחה הכללית שלו בבגרות, במיוחד כאשר מביאים בחשבון גורמים אחרים כמו רקע משפחתי וסביבה בילדות המוקדמת. 

היכולת לדחות סיפוקים אצל מבוגרים

דחיית סיפוקים אצל מבוגרים מהווה אתגר משמעותי.

בניגוד לילדים, מבוגרים נדרשים להתמודד עם מגוון רחב יותר של פיתויים ודחפים, החל מהתמכרות למסכים ועד להתנהגויות צרכניות לא מבוקרות.

הקושי לשלוט בדחפים אלה נובע לעתים קרובות מלחץ יומיומי, עומס רגשי או הרגלים מושרשים.

מבוגרים המתקשים בדחיית סיפוקים עלולים למצוא את עצמם מתמודדים עם בעיות כמו חובות כספיים, קשיים בריאותיים הנובעים מאורח חיים לא מאוזן, או קשיים בקריירה בשל חוסר יכולת להתמיד במטרות ארוכות טווח.

אם היכולת לשלוט בדחפים ולדחות סיפוקים היא כה חשובה, האם ניתן לשפר אותה? 

חשוב לזכור כי גם בגיל מבוגר ניתן לשפר את היכולת לדחות סיפוקים. זאת באמצעות פיתוח מודעות עצמית, למידת טכניקות לניהול רגשות, והצבת מטרות ברורות שיסייעו בהתמודדות עם דחפים מיידיים לטובת רווחים משמעותיים יותר בטווח הארוך.

 הוכח כבר שהיכולת להשהות סיפוק היא התנהגות נלמדת.

זה נכון שלאנשים מסוימים יש שליטה טובה יותר בדחפים בהשוואה לאחרים, אבל יש מה לעשות בכדי להיות בני אדם מאופקים ומווסתים יותר נוכח דחפים מפתים. 

יש מגוון אסטרטגיות פסיכולוגיות שעשויות לשפר את היכולת לדחות סיפוקים, הנה שלוש דוגמאות: 

• הגדרת מסגרות זמן החלטיות -  במצב בו אנשים אינם בטוחים מתי יקבלו תגמול, פידבק בנוגע לזמן שיצטרכו להמתין יכול להיות מועיל.

• רשמו יעדים ותלו אותם על המקרר - תזכורת קונקרטית תגביר את הסיכוי להתאפק בעיקר אם נתקלים בה מדי יום.

• הצבת דדליינים מציאותיים - מתוך מוטיבציה ורצון עמוק לשינוי יש לנו נטייה לקבוע יעדים לא הגיוניים. לא יהיה נכון, למשל, לצפות מעצמי להשיל 5 קילו בשבוע אפילו אם אני מאד רוצה להיראות טוב בארוע חשוב. מעבר לכך, הכישלון יכול לגרום לי להרים ידיים ולהיכנע לפיתויים עתידיים. לתהליך מאוזן והדרגתי על פני מספר חודשים יש סיכוי גבוה הרבה יותר להצליח ואפילו להנות מהדרך. 

עדכון אחרון:

14 בספטמבר 2024

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Martinez, C. A., Pantazopoulos, H., Gisabella, B., & others. (2024). Choice impulsivity after repeated social stress is associated with increased perineuronal nets in the medial prefrontal cortex. Scientific Reports, 14(1), 7093. https://doi.org/10.1038/s41598-024-57599-6

שיתוק שינה

מהו שיתוק שינה?

שיתוק שינה, או אטוניה שרירית (Muscle Atonia) הוא אפיזודה קצרה שמורגשת רגע לפני ההירדמות או מיד לאחר התעוררות, בה האדם חווה חוסר יכולת להזיז את הגוף (פרט לעיניים).

כיוון שההכרה עדיין מעורפלת מהגרייה החושית האינטנסיבית של החלימה, מופיעות לעיתים הלוצינציות (הזיות ראייה, שמיעה, ריח ומישוש), תחושת לחץ בחזה, מחנק, קשיי נשימה ולעיתים תחושה מאיימת שאדם זר נמצא בחדר.

האם שיתוק שינה עלול להיות מסוכן?

אפידמיולוגית, 25% ל-50% מהאמריקאים חוו לאורך חייהם שיתוק שינה לפחות פעם אחת.

עבור מרבית הסובלים משיתוק שינה לא קיימת כל סכנה. 

רפואית, שיתוק שינה מסווג כמצב שפיר ובדרך כלל אינו נוכח בתדירות מספקת כדי לגרום לבעיות בריאותיות משמעותיות.

יחד עם זאת, כ-10% מהמתמודדים חווים אירועים חוזרים ונשנים של שיתוק בשינה, מה שפוגע משמעותית באיכות השינה ומטריד רגשית.

תחלואה נלווית

נמצאו קשרים בין שיתוק שינה לבין הפרעות שינה, ובפרט נרקולפסיה, מצב של הירדמות ללא שליטה במהלך העירות.

למעשה, השכיחות של שיתוק שינה בקרב מתמודדים עם נרקולפסיה היא כ-20-50%.  

שיתוק שינה שכיח גם לצד הפרעות חרדה, כמו חרדה חברתית, PTSD,  הפרעת פאניקה והפרעת חרדה כללית. 

סוגים 

הוגדרו שני סוגים של שיתוק שינה:

• שיתוק שינה שמופיע ברגעי ההתעוררות נקרא שיתוק שינה היפנופומפי.

• אם הוא מתרחש בזמן ההירדמות המצב מוכר בשם שיתוק שינה היפנוגוגי.

בשני הסוגים אורכת אפיזודת השיתוק שניות עד דקות.

במקרים נדירים היא יכולה לארוך מספר שעות.

קטגוריאלית, שיתוק שינה מוגדר כסוג של פרסומניה וניתן לראותה כהפרעה מוטורית.

מה הקשר בין שיתוק שינה לבין שנת REM?

שיתוק שינה מתרחש לעתים קרובות במהלך מעברים משנת REM, שלב פרדוקסלי של השינה, בו מופיעים חלומות במקביל לשיתוק שרירים מוחלט.

במהלך שיתוק שינה, ההכרה חוזרת משנת REM לפני שהגוף חזר לעצמו וכך נוצרת חוויה מפחידה: התעוררות בחושך, חסרת אונים ומשתקת, ללא אפשרות להוציא קול או לפקוח את העיניים לגמרי.

חיבור מעניין נוסף הוצע בין חלימה צלולה לבין שיתוק שינה. 

יתכן שהמכנה המשותף בין שתי התופעות הוא נטייה פסיכולוגית להתנסויות חדשות והקשר של נטייה זו עם מצבי תודעה משתנים וחוויות על-טבעיות.

מהם הגורמים לשיתוק בשינה?

לא לגמרי ברור מהן הסיבות הספציפיות לשיתוקי שינה.

חוקרים מסכימים כי התופעה קשורה בהפרעה במחזור תנועות העיניים בשינה, זאת כיוון שהיא מתרחשת ברגעי הכניסה או היציאה משנת REM.

סיבות אחרות כוללות לחץ נפשי ושיבושים בלוחות הזמנים של שינה (ג'ט לג או תדירות גבוהה של לילות לבנים).

כמו כן, נמצא ששיתוק שינה עשוי להיות גנטי, לפחות בחלקו.

שדים, נשמות וחטיפות חייזרים

תרבויות שונות לאורך ההיסטוריה ניסו להתחקות אחר ההסבר האולטימטיבי העומד בבסיס החוויה המפחידה של שיתוק בשינה.

ואכן הועלו השערות יצירתיות ומגוונות. מחקרים מראים שאנשים במדינות כמו סין, מזרח אפריקה, מקסיקו, ניופאונדלנד וארה״ב מאמינים ששיתוק נגרם על ידי שדים, מכשפות או יצורים על טבעיים אחרים. 

לעיתים החוויה מלווה ברעשים תחושות של גרירה מהמיטה או טיסה בחלל (מה שהביא חוקרים לבחון האם שיתוק שינה הוא המקור לתיאורי מקרה של חטיפה ע״י חייזרים).

בואו ניקח למשל את ציור השמן הסיוט (The Nightmare), ממנו ניתן להתרשם בראש המאמר הנוכחי. ״הסיוט״ נחשב לאחת היצירות הגדולות של הצייר השוויצרי הנרי פוסלי ומה שמעניין אותנו במיוחד זה הגרמלין הזעוף שיושב על חזה של האשה הנמה, דמות שמהדהדת לחוויה של המתמודדים עם שיתוק שינה - גם הדמות העוינת וגם הלחץ על החזה. 

אצלנו ביהדות מוצע כי הנשמה עוזבת את הגוף בזמן השינה וכל עוד כל חלקיה אינם שבים אליו במלואם, נותר הגוף מוטל ללא יכולת של האדם הישן לנוע. 

תחושת האיום שלנו במהלך שיתוק שינה משחקת תפקיד חשוב בהמרת החוויה הגופנית של שיתוק שינה לנרטיב אשלייתי מאיים.

לדוגמה, קשיי נשימה הם מרכיב פיזי אמיתי של שיתוק שינה, עקב הנשימה המבוקרת של שנת REM.

כך, התגברות הפחד וקוצר הנשימה יחד עם הלוצינציה לגבי נוכחותו של שד עוין שאורב בפינת החדר יכולים ליצור סיוט בלהות מחריד ביותר.

מספיקות שניות בודדות בתוך שיתוק שינה כדי שמוח מבועת ״יותקף״ ע״י דלוזיות של חנק או רדיפה.

בעוד שבדרך כלל אנו מתעוררים ומצליחים להבחין בקלות בין דימיון למציאות, חלחול של ההזיות הללו לתוך מצבי ערות, מקשה על היכולת שלנו לשים את החוויה בתוך ההקשר שלה. 

מה עושים?

לא פותח עדיין טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי ספציפי עבור שיתוק שינה, סביר שגם לא יפותח בקרוב.

מה שכן, ידוע שניתן לצמצם את ההסתברות שיתרחש שיתוק שינה באמצעות הרגלי שינה בריאים, אותם ניתן לרכוש בפשטות דרך יישום של פרוטוקול הגיינת שינה (מומלץ אף יותר כחלק מטיפול CBT).

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Choi et al (2018). Two Cases of Narcoleptic patients with sleep paralysis as a Chief Complaint. Sleep Med Res. 2018;9 (2): 128-130. Publication Date (Web): 2018 December 30 (Brief Communication) doi:https://doi.org/10.17241/smr.2018.00311

Jalal, B., Simons-Rudolph, J., Jalal, B., & Hinton, D.E. (2013). Explanations of sleep paralysis among Egyptian college students and the general population in Egypt and Denmark. Transcultural Psychiatry 2014 51: 158

Cheyne, J. A. & Girard, T. A. (2007). Paranoid delusions and threatening hallucinations: a prospective study of sleep paralysis experiences. Consciousness and cognition, 16(4), 959-974.

Ma, S., Wu, T. & Pi, G. (2014). Sleep paralysis in Chinese adolescents: A representative survey. Sleep and Biological Rhythms, 12: 46–52.

Raduga M, Kuyava O, Sevcenko N. Is there a relation among REM sleep dissociated phenomena, like lucid dreaming, sleep paralysis, out-of-body experiences, and false awakening? Med Hypotheses. 2020 Nov;144:110169. doi: 10.1016/j.mehy.2020.110169. Epub 2020 Aug 7. PMID: 32795836.

Sharpless, Brian A., and Karl Doghramji, Sleep Paralysis: Historical, Psychological, and Medical Perspectives (New York, 2015; online edn, Oxford Academic, 1 July 2015), https://doi.org/10.1093/med/9780199313808.001.0001, accessed 1 Sept. 2022.

קסמים, כישופים והחרדה שהם מעוררים

קסם, או כישוף, הוא פעולה בה אדם גורם לדברים לקרות או משפיע על אירועים חיצוניים באופן לא הגיוני.

העולם המדעי טוען שקסמים, כישופים ותעלולים מנטליים אחרים מבוססים כולם על מניפולציה הניתנת לחשיפה.

בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת הופיעו מומחים להפרכת קסמים (Debunkers), שכל מלאכתם הייתה להוכיח שהכל קשקוש. ״המפריכים״ ניסו להראות איך כל אחד יכול לעקם כפיות או לדעת בעצמו ״איזה מספר בחרת״.

מאז נרגע השטח ותופעת אורי גלר נשתכחה. למעשה, גם אמני חושים שממלאים אולמות מבהירים היום שכל קסם הוא מיומנות נרכשת. 

בכך יישרו הקוסמים קו עם המדע, ואף על פי כן לא כולם מסכימים עם ראיית העולם האמפירית. 

יש קבוצות דתיות המאמינות כי כוחות על-טבעיים קימים בעולם וזמינים לתפעול על ידי בני אדם שניחנו בסגולות או ידע ייחודיים. 

חלק מהדתות, ובהן היהדות, רואות בשימוש בכשפים ביטוי לרוע של ממש, או שהם לכל הפחות מייצגים אזורים המופלאים מאיתנו.

היעדר יכולת הניבוי בחיינו, מעורר תופעה פסיכולוגית נרחבת המכונה חרדה. 

עבור חלק מאיתנו, למרות שזה ממש מפחיד, עדיפה האמונה שיש כישוף, על פני ״אימה חסרת שם״ שמעוררת המציאות. 

למרות שאמונה בקסמים היא לפעמים סימן לחשיבה לא רציונלית, רוב המטפלים מכבדים את האמונות הדתיות של מטופליהם.

לעיתים ייעזר המטפל הקונבנציונלי בייעוץ רוחני הרלוונטי למקרה.

ילדים קטנים נוטים להיחרד מול כשפי במה.

כשהם לומדים להפריד בין דימיון למציאות זה עובר להם ורובם אף מאבדים עניין בקונספט כולו. 

יחד עם זאת, פוביות, ובהן פוביה מקסמים, יכולות להופיע גם אצל בני נוער ומבוגרים. 

מה מפחיד בקסמים?

פחד מקסמים (Rhabdophobia) היא פוביה ספציפית המתבטאת אחרת אצל אנשים שונים.

חלק מהמתמודדים חוששים רק מקסמים, בעוד אחרים חרדים מאשליות, או קסם במה, שבהם הקוסם משתמש בתחבולות כדי ליצור מצג של מציאות לא הגיונית. 

בנוסף לכך, אחרים חוששים מסוג מסוים מאוד של קסם בימתי המכונה גיק (geek) או קסם מוזר (bizarre magic).

ככלל, אבחנה של פוביה מתייחסת לאוביקט או מצב פובי שבכוחו להגביל את התפקוד והוא מפריע מסיבות לא רציונליות בכמה תחומים בחיי האדם.

מי ייטה לפתח פוביה מקסמים ולמה?

אנחנו יודעים שבני אדם מפתחים פוביות מסיבות שונות. לגורמים לפוביות הקדשנו מאמר נפרד.

תסמינים

• חרדה עזה ובהלה.

• קוצר נשימה.

• הזעה מוגברת.

• בחילה.

• פה יבש.

• רעד.

סוגי פחד

למרות שהצופה מבין שהקוסם הוא רק אמן אשליות, הוא עלול להרגיש מבוהל כשאינו מסוגל להבין את הטריק.

במקרים רבים, די בהבנה ולמידה בסיסית על קסם במה כדי להפיג את הפחד.

למרות שכל קוסם מבטא את הייחודיות שלו במהלך הטריק, רוב אשליות הבמה נופלות לאחת מכמה קטגוריות בסיסיות.

הבנה כיצד פועלת גרסה פשוטה יותר של הטריק יכולה לעזור להפיג את החרדה הקשורה לקסם בימתי.

אבל האמת היא שקוסמים באמת עובדים עלנו מעבר לקסם עצמו ומתמרנים את תודעת בקהל.

עבור חלקנו ההבנה שמשחקים לנו בתודעה נתפסת כמאיימת.

למשל, מחקר שפורסם בשנת 2016 מצא שצופים ממצמצים בו-זמנית בזמן שהם צופים בתחבולות קסמים, וזה נכון במיוחד ברגעים בהם הקוסם מבצע טריקים סודיים.

מסקנות המחקר המעניין הזה מלמדות שיש מצב שקוסמים מעודדים את הקהל שלהם למצמץ וכך מצמצמים ומטים את הקשב ברגעים הקריטיים של הקסם.

מכונה גם קסם מוזר, Geek magic הוא תת-קבוצה של קסם בימתי המשלב אשליות מסורתיות עם אלמנטים של מופעים מודרניים המציגים תופעות מוזרות (freak shows).

אלמנטים נפוצים כוללים אכילת אש, שכיבה על מצע מסמרים ובליעה של חרב.

Geek magic עלול לעורר פוביות אחרות כמו פחד ממחטים פוביה מדם. 

טיפול והתמודדות

הטיפול בפוביות כולל בדרך כלל פסיכותרפיה, כלומר טיפול בשיחות, בעיקר טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

במיעוט המקרים נעשה שימוש בתרופות, לרוב אין בכך צורך.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Barnhart, A. S., Richardson, K., & Eric, S. (2022). Tactical blinking in magicians: A tool for self- and other-deception. Psychology of Consciousness: Theory, Research, and Practice. Advance online publication. https://doi.org/10.1037/cns0000321