אגרנות כפייתית ואספנות אובססיבית | מחקר, טיפול ואבחון

אגרנות

 

מהי אגרנות יתר (Compulsive Hoarding)?

 

אגרנות כפייתית ( Compulsive Hoarding), מופיעה ב-DSM-5 כהפרעה העומדת בפני עצמה באשכול של הפרעות טורדניות כפייתיות (OCD) .

היא מתוארת כחוסר יכולת של האדם להיפטר מאוביקטים לא הכרחיים, היות והוויתור עצמו מעורר מצוקה נפשית משמעותית.

   

 

עד כמה אגרנות כפייתית שכיחה סטטיסטית? 

 

באופן כללי, שכיחותה של אגירת יתר באוכלוסיה עומדת על 2%-5%.

 

שכיחות ההפרעה גבוהה פי 2 בקרב גברים בהשוואה לנשים.

 

הופעת סימפטומים של אגרנות מתרחשת לרוב בגיל ההתבגרות, וההפרעה מאובחנת  בדרך כלל בשלב מאוחר יותר בבגרות. 

 

על פי מחקרים עדכניים, כ-20%-30% מהמאובחנים עם OCD סובלים גם מאגרנות כפייתית ואכן - הרבה חוקרים ופסיכולוגים ממליצים להתייחס אליה כאל תת-קטגוריה של OCD.

 

 

מה התסמינים של אגרנות-יתר?

 

אגרנות כפייתית מתבטאת בקושי לזרוק חפצים ופריטים, בלי קשר למידת חיוניותם.

היא משפיעה על כל תחום בחיים ומסבה מצוקה רבה לאדם ולקרובים לו/ה. 

בני המשפחה של האגרן חווים רגשות של בושה ומבוכה עקב האסתטיקה שנפגעת בבית, ולעיתים עולים גם תסכול, כעס ועוינות.

 

אגרנות כפייתית כוללת אמונות לא מסתגלות ולא יעילות (אך עקשניות...) באשר לחשיבות של רכוש שנצבר בבית; לעתים קרובות, נוצר קשר רגשי של ממש לחפצים הנאגרים, שכולל רגשות חיוביים כלפי כל מה שנשמר, מה שגורם בסופו של דבר לחיזוק ההתנהגות. 

 

 

למה אנשים אוגרים?

 

הפיתויים לאגור מתעצמים בעשור האחרון, כאשר מתרבות הקניות באינטרנט, בעיקר מאתרי מכירות בסין, שמציעים לנו אינספור מוצרים זולים ודי מיותרים.

עבור האגרן הכפייתי, המוצרים החד-פעמיים הללו הם ממש מכשול לעיוור.

במצבים אישיותיים בהם נוצר שילוב בין הפרעת אספנות ואגרנות לבין התמכרות לקניות, הבעיה כפולה ומכופלת (עם זאת, לא כל האגרנים מפתחים כפייתיות גם כלפי קניות של מוצרים חדשים). 

 

עולם המחקר מציע כמה כיוונים שמנסים להבהיר את הסיבתיות, האטיולוגיה וגורמי הסיכון של הפרעת אגרנות קומפולסיבית.

 

הנה כמה מהגורמים המרכזיים המוכרים כיום:

 

  • גוף מחקר הולך ומצטבר מצביע על קשר בין אבחנה של אגרנות כפייתית, חומרת הסימפטומים וליקוי בתפקודים ניהוליים, פונקציות קוגניטיביות בסיסיות כמו זיכרון עבודה.

  • בהמשך לכיוון הנוירו-קוגניטיבי, הועלתה השערה כי אגרנים נוטים לסבול מ׳הזדקנות קוגניטיבית מוקדמת׳. במילים אחרות, הם נוטים להפגין מיומניוית קוגניטיביות של אנשים בוגרים בהרבה מגילם. 

  • לאגרנים יש קושי בקבלת החלטות, מה שיכול להשפיע מאוד על צומת ההחלטה של לזרוק משהו לפח או להשאירו בבית.

  • הגישה הקוגניטיבית ניסחה את מודל 4 הגורמים לאגרנות יתר, שמשלב בין קושי בעיבוד מידע, קשיים בהתקשרות רגשית, הימנעות התנהגותית שמחזקת את האגרנות ואמונות לא מסתגלות לגבי בעלות על רכוש (Frost and Hartl, 1996).

  • מנבאים חזקים להתנהגות אגרנית הם קושי נתפס לשאת חוסר ודאות, רגישות מוגברת לחרדה ועמידות נמוכה יחסית במצבי מצוקה (Grisham et al, 2018).

  • ידוע כי אגרנות עוברת בין דורות במשפחה וכי יש לה היבט תורשתי חזק, אולם הראיות בנושא עדיין דלות.

  • לאגרנים יש נטייה להאניש אובייקטים דוממים, מה שמסביר אולי את ההתקשרות הסנטימנטלית כלפי חפצים שקשה לאגרן להרפות מהם.

  • אגרנים ואנשים שמגדירים עצמם כאספנים, טוענים שהסיבה החשובה ביותר להתנהגות האגרנית היא שימוש פוטנציאלי עתידי באובייקט, מה שנותן הסבר רציונלי לשמור את החפץ.

 

 

צפו בסרטון על אגרנות, מתוך כאן מסבירים 

למה אנחנו אוגרים חפצים?

 

 

 

תחלואה נלווית

 

דיכאון מג'ורי (דיכאון קליני) היא ההפרעה הנלווית הנפוצה ביותר בקרב מתמודדים//ות עם הפרעת אגירה כפייתית.

 

בנוסף לדיכאון, אגרנות מופיעה בקומורבידיות גבוהה עם OCD, וכן עם הפרעות חרדה, הפרעה דו-קוטבית והתמכרות לאלכוהול

 

בקרב גברים היא מופיעה לרוב עם הפרעת חרדה כללית (GAD) או הפרעת טיקים, בעוד שבקרב נשים היא מקושרת עם פוביה חברתית, פוסט-טראומה, הפרעת דימוי גוף, כסיסת ציפורניים וחיטוט בעור

 

בשדה המקצועי, קיימות גם התייחסויות לאגרנות כאל סימפטום מורחב של הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD), וכהפרעה המקושרת לבעיית שליטה בדחפים (ICD).

 

כפי שנקרא במחקר עוד מעט, חוקרים ופסיכולוגים רבים מתעקשים על החשיבות קלינית של התייחסות לאגרנות הכפייתית כהפרעה נפרדת ומובחנת, במיוחד במטרה לפתח שיטות אבחון וטיפול פסיכולוגי מדויקות וייחודיות עבורה.

לא אחת אגרנות מופיעה אצל קשישים - אגרנות עלולה להשתלב עם דמנציה ואלצהיימר ולתרום לקשיים הקוגניטיביים.  

 

 

סוגים של אגרנות יתר

 

אגרנות מחולקת לשלושה סוגים:

 

  • הסוג הראשון הינו אגרנות למניעת נזק, כלומר האוגר מאמין שעלול להיגרם נזק מסוים במידה והוא יזרוק את הפריטים (למשל הפריט שייזרק יזהם או יפצע מישהו שיבוא עמו במגע).

  • בסוג השני מדובר באגרנות מתוך חסך, קרי האוגר חושש שהוא או קרוביו יזדקקו לאותו פריט בעתיד, ככל הנראה מתוך חוויה של חוסר בעבר. החשש הוא בעיקר מהשלכות הרות אסון שעלולות להיגרם עקב אובדן הפריט.

  • הסוג השלישי מתבטא באגרנות רגשית, הכוונה ל"האנשה" של הפריטים או מצב שבו האדם מעניק להם ערך רגשי עוצמתי עד כדי תחושת אובדן ואבל (מתוך " מדריך מתומצת על הפרעה טורדנית כפייתית" של קושניר, שנת 2000). 

 

כמו כן, האגירה עשויה להתבטא באסיפה של חפצים חסרי ערך כמו עטיפות של ממתקים, קליפות של פירות, בקבוקים, אריזות, ניירות, עיתונים, פלאיירים פרסומיים, אפילו כאלה שנאספו ברחוב- מתוך אמונה שיהיה בהם שימוש בעתיד.

האגירה גורמת לצבירת רכוש רב שנדחס ומעמיס על מרבית שטחי הבית.

במקרים רבים מתרחשת גם הזנחה, שעמה עלולה להופיע תחלואה פיזית בגלל זיהומים. 

לרוב, הרכוש עצמו אינו מאורגן ומסודר, בלגן שמכביד רגשית ותורם להימנעות של הזמנת חברים ובני משפחה הביתה. 

במקרים קיצוניים האוגר אף עשוי לרכוש או לשכור אזורי אחסון חיצוניים (מחסנים, מכולות) בכדי לשמור את כל הפריטים שנאספו ונצברו לאורך השנים.

במרבית הפעמים, הבתים של האוגרים לא יסודרו, ינוקו או יפונו אלא רק במעורבות של צד שלישי. 

 

 

אגרנות של בעלי חיים

 

מכירים את השכנה שמחזיקה 30 חתולים בבית ומאכילה כל יום עוד כמה מאות בחצר?

 

ובכן, אגרנות לא תמיד ממוקדת בחפצים דוממים, כמו ביבילומניה (נטייה לאגור ספרים).  במקרים מסוימים, הצורך לאגור יכול מתבטא גם באימוץ בעלי חיים.

במקרים כאלה, המתמודדים מאמצים או רוכשים עשרות ואף מאות חיות מחמד.  אינספור חתולים מסתובבים בבית, לצד סוגים רבים של בעלי חיים אחרים שמוחזקים במרחבים מאולתרים בחדרים, באמבטיה ובסלון. 

הבית נראה בשלב מסוים כמו תיבת נח.

כיוון שהאגרן מתקשה להחליט איזו חיה נשארת ואיזו הולכת,  הוא מגלה בשלב מסוים שאינו מסוגל לספק לכל בעלי חיים את הטיפול הבסיסי המבוקש (מזון, בדיקות וטרינריות, חיסונים, סניטריה ועוד).

 

 

איך מתבטאות אגרנות ואספנות יתר אצל ילדים?

 

בעוד שאגרנות נתפסת כהפרעה של מבוגרים, שמקבלים החלטות מה זורקים ומה משאירים, התופעה שכיחה גם אצל ילדים, שנוטים למלא את החדר בצעצועים מיותרים, בגדים שכבר מזמן קטנים עליהם ויש ממש נוסטלגיים, שישמרו רהיטים מהגיל הרך.

 

האיזור הכי מבולגן אצל ילדים הוא המיטה. למעשה, אינדיקטור טוב לאגרנות אצל ילד עונה לשאלה ״האם נוח לילד לישון על המיטה, או שהיא נראית כמו מחסן שדורש פינוי תדיר?״.

 

כמו אצל מבוגרים, אגרנות מקושרת אצל ילדים להפרעה טורדנית כפייתית, והחל מרמת חומרה מסוימת מומלץ לפנות לפסיכולוגית ילדים ולשקול אבחון.  

 

 

לגדול עם הורה אגרן

 

במחקר מעניין בו השתתפו 414 גברים ונשים, שילדותם התאפיינה בהפרעת אגרנות אצל אחד ההורים או שניהם (Guzick et al, 2022).

הם התבקשו לחשוב רטרוספקטיבית על רגשותיהם במהלך שנות הילדות וההתבגרות.

 

התוצאות הראו כי 30-50% מהמשתתפים דיווחו על תסמינים קליניים של חרדה או דיכאון, הרבה יותר ממה שצפוי באוכלוסייה נורמטיבית.

הם הרגישו לעיתים קרובות דחויים על ידי ההורים, חשו מאוימים לגבי פינוי מהבית (10%) ובגלל העומס נאלצו לגור בשלב זה או אחר מחוץ לביתם (15%).

2% מהמדווחים אובחנו וטופלו ברווחה וחלקם אף הושמו למסגרת חוץ-ביתית. 

 

 

אגרנות-יתר שונה נוירולוגית מ-OCD

 

מבחינה קלינית ואבחונית, נעשים כיום מאמצים להבחין מחקרית בין אגרנים עם OCD לאגרנים ללא OCD וללמוד על הבדלים בין שתי הקבוצות. למשל, מחקר שפורסם ב-JAMA, מצא כי קיימת פעילות מוחית שונה עבור הסובלים מ-OCD לעומת הסובלים מאגירה.

 

החוקרים בחנו באמצעות סריקת MRI את הפעילות המוחית של הסובלים מאגירה בהשוואה לסריקת מוח בקרב הסובלים מ-OCD ונבדקים בריאים, בעת שהיו צריכים לקבל החלטה - האם "להיפטר" מפריטים. נמצא כי הפעילות המוחית של הסובלים מהפרעת אגרנות שונה מפעילותם של המתמודדים עם OCD: 

 

הראשונים הראו פעילות מופחתת באזורים הקשורים לזיהוי, תגובה ו-ויסות רגשי (באינסולה וב-anterior cingulated cortex), זאת בהשוואה לנבדקי ה-OCD והנבדקים הבריאים, כאשר נתבקשו למיין פריטים שאינם שייכים להם, כאלה שלא עוררו סנטימנטים. לעומת זאת, כאשר התבקשו למיין פריטים אישיים בבעלותם - נצפתה אצל האגרנים פעילות גבוהה יותר באזורים הרלוונטיים ביחס לשאר הנבדקים. 

 

מעניין שמחקר חדש גילה שדווקא אצל אגרנים בלי OCD יש יותר קרובי משפחה שאובחנו בהפרעה. 

 

 

טיפול פסיכולוגי באגרנות כפייתית

 

טיפול באגרנות כפייתית על ידי תרופות נגד דיכאון, מבוססות סרוטונין (SSRI), ו/או באמצעות טיפול התנהגותי של חשיפה ומניעת תגובה לא הניבו תוצאות מספקות.

 

הפרוגנוזה אינה טובה:

לפי מחקרים, רק כשליש מהמטופלים באגרנות כפייתית דיווחו על שיפור משמעותי בסימפטומים.

 

בכל זאת, נמצא כי הטיפול היעיל ביותר להפרעה זו הינו טיפול קוגניטיבי התנהגותי אך תוצאותיו מוצלחות פחות מטיפול CBT עם מטופלים שסובלים מ- OCD בלי אגרנות כפייתית.

 

נראה כי הפרעת אגרנות עמידה למדי לטיפול, אולי בגלל קיומו של מרכיב אגו-סינטוני משמעותי.

 

ברור שנדרשים מחקרים נוספים כדי להבין טוב ועמוק יותר את ההפרעה ולפתח שיטות טיפול יעילות יותר עבורה.

 

 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי באגרנות  

 

למרות המגבלות שצוינו, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) נחשב לטיפול קו ראשון עבור מתמודדים עם אגרנות כפייתית.

 

טיפול CBT באגרנות יתמקד בכמה רכיבים פסיכולוגיים עיקריים בדרך לשינוי והפחתת התסמינים:

 

  • זיהוי ואתגור קוגניטיבי של אמונות לא אדפטיביות אשר תורמות לשימור התנהגויות אגירה.

  • ניהול המצוקה הרגשית שנובעת מהשלכת חפצים מיותרים.

  • ֿטיפול בחשיפה, טכניקה טיפולית שמטרתה בהקשר זה לזרוק חפצים שאין בהם צורך ולמנוע רכישה של חדשים.

  • במקרים מסוימים, טיפול CBT יתמקד בהתמודדות עם בעיות שקשורות במיומנויות ושיפור היכולת לעיבוד מידע.

 

 

לתמיכה חברתית יש תפקיד רב-ערך בטיפול באגרנות -

 

מחקר שבדק את היעילות של טיפול CBT קבוצתי (G-CBT) בהפרעת אגרנות העלה כי המנבא החשוב ביותר לתוצאות טיפוליות מוצלחות היה פונקציה בינאישית שהחוקרים קראו לה "חבר לבלאגן" (Clutter buddy).

תפקיד ה״חבר״ הזה דומה לתפקיד הספונסר לפי המודל הטיפולי של קבוצות AA.

כלומר, אגרן לשעבר, שזמין עבור המטופל במצבי משבר במהלך הטיפול ומעניק תמיכה רגשית שוטפת (Mathews et al, 2018).

 

 

טיפול באגרנות באמצעות מציאות מדומה (VR)

 

היכולת של טכנולוגיית VR לדמות תרחישים מציאותיים הולכת ומשתפרת, מה שמעודד חוקרים לבנות סימולציות ממוחשבות של VR ליישומים טיפוליים.

 

מחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד בחן את הפוטנציאל של שימוש במציאות מדומה כטיפול משלים עבור אגרנים (Raila et al, 2023).

 

המחקר עקב אחר מצבם של 9 אגרנים, שהשתתפו בטיפול קבוצתי מקוון לאורך מספר שבועות. הם הכינו לאורך התקופה סרטונים המתעדים את המקומות בבית שממחישים בצורה הכי טובה את בעיית האגירה.

בשלב הבא עובדו הסרטונים לסימולציית מציאות מדומה מותאמת אישית והמשתתפים עברו הדרכה בה תרגלו עם משקפי מציאות מדומה כיצד הם תורמים או זורקים לפח פריטים נבחרים מתוך החדרים המדומים ב-VR. 

התוצאות מלמדות כי האגרנים יישמו את מה שחוו בתרגול, בצורה מתונה יותר בעולם האמיתי, אבל עדיין מדובר בציון דרך חשוב בטיפול עבור אגרנים כפייתיים.

 

 

כתיבה: 

 

אפרת גרדי, MSW,

מטפלת קוגניטיבית-התנהגותית

עם מומחי מכון טמיר

 

 

עדכון אחרון

 

29 באוקטובר 2023   

  

 

בדיקת עובדות והצהרה לגבי אמינות המאמר מדיניות כתיבה

 

 

Grisham, J. (2015, November 17). Helping hoarders let go. ABC News. Retrieved from https://www.abc.net.au/local/stories/2015/11/17/4353517.htm

 

 

מקורות:

 

 

איריס ליפשיץ קליגר, "קונים מהכורסה, מהמשרד, מהמיטה", מתוך מוסף ממון, ידיעות אחרונות, 8.11.2018 

 

ד"ר דנה פאר, אגרנים? מה זה אומר על בריאותכם? מתוך אתר YNET מדריך מתומצת על הפרעה טורדנית כפייתית. ד"ר יונתן קושניר, 2000. http://www.drjkushnir.com/wp-content/uploads/2015/11/OCD-general.pdf

 

Dozier, M. E., & Ayers, C. R. (2017). The Etiology of Hoarding Disorder: A Review. Psychopathology, 50(5), 291–296. doi:10.1159/000479235

 

Fontenelle, L. F., & Grant, J. E. (2014). Hoarding disorder: a new diagnostic category in ICD-11? Revista Brasileira de Psiquiatria, 36(suppl 1), 28.

 

Frost, R. O., Hartl, T. L. (1996). A cognitive-behavioral model of compulsive hoarding. Behaviour Research and Therapy, 34, 341–350.

 

Frost, R. O., Steketee, G., & Tolin, D. F. (2011). Comorbidity in Hoarding Disorder. Depression and Anxiety, 28(10), 876–884.

 

Greenberg, D., Witztum, E., & Levy, A. (1990). Hoarding as a psychiatric symptom. Journal of Clinical Psychiatry, 51, 417–21.

 

Grisham, J. R., & Norberg, M. M. (2010). Compulsive hoarding: current controversies and new directions. Dialogues in Clinical Neuroscience, 12(2), 233–24.

 

Guzick, A. G., Chabaud, S., Garrett, C., & Storch, E. A. (2022). Anxiety, depression, and rejection towards parents among individuals who grew up in a hoarded home. Annals of Clinical Psychiatry, 34(1), 77-88. doi: 10.12788/acp.0053. PMID: 35166667.

 

Lahera, G., Saiz-Gonzalez, D., Martin-Ballesteros, E., et al. (2006). Differential diagnosis of hoarding behaviors. Actas Españolas de Psiquiatría, 34, 403–40.

 

Maier, T. (2004). On phenomenology and classification of hoarding: a review. Acta Psychiatrica Scandinavica, 110, 323–33.

 

Mathews, C. A. (2014). Hoarding Disorder: More than just a problem of too much stuff. The Journal of Clinical Psychiatry, 75(8), 893–894.

 

Mathews, C. A., Mackin, R. S., Chou, C. Y., Uhm, S. Y., Bain, L. D., Stark, S. J., Gause, M., Vigil, O. R., Franklin, J., Salazar, M., Plumadore, J., Smith, L. C., Komaiko, K., Howell, G., Vega, E., Chan, J., Eckfield, M. B., Tsoh, J. Y., & Delucchi, K. (2018). Randomised clinical trial of community-based peer-led and psychologist-led group treatment for hoarding disorder. BJPsych open, 4(4), 285–293. https://doi.org/10.1192/bjo.2018.30

 

Muroff, J., Steketee, G., Frost, R. O., & Tolin, D. F. (2013). Cognitive Behavior Therapy for Hoarding Disorder: Follow-up Findings and Predictors of Outcome. Depression and Anxiety. doi:10.1002/da.22152

 

Raila, H., Avanesyan, T., Valentine, K. E., Koo, B., Huang, C., Tsutsumi, Y., Andreeff, E., Qiu, T., Muñoz Rodríguez, P. A., Varias, A., Filippou-Frye, M., van Roessel, P., Bullock, K., Periyakoil, V. S., & Rodríguez, C. I. (2023). Augmenting group hoarding disorder treatment with virtual reality discarding: A pilot study in older adults. Journal of Psychiatric Research, 166, 25–31. https://doi.org/10.1016/j.jpsychires.2023.08.002

 

Samuels, J. F., et al. (2008). Prevalence and Correlates of Hoarding Behavior in a Community-Based Sample. Behaviour Research and Therapy, 46(7), 836–844.

 

Sansone, R. A., & Sansone, L. A. (2010). Hoarding: Obsessive Symptom or Syndrome? Psychiatry (Edgmont), 7(2), 24–27.

 

Saxena, S., & Maidment, K. M. (2004). Treatment of compulsive hoarding. Journal of Clinical Psychology, 60, 1143–1154.

 

Sordo Vieira, L. et al. (2022). Identifying psychiatric and neurological comorbidities associated with hoarding disorder through network analysis. Journal of Psychiatric Research. https://doi.org/10.1016/j.jpsychires.2022.09.037

 

Tolin, D. F., Stevens, M. C., Villavicencio, A. L., et al. (2012). Neural Mechanisms of Decision Making in Hoarding Disorder. Archives of General Psychiatry, 69(8), 832–841. https://www.elementsbehavioralhealth.com/mental-health/dsm-v-hoarding-new-mental-disorder-diagnoses/

 

http://beyondocd.org/information-for-individuals/symptoms/ocd-related-hoarding

 

 

 

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


שם מלא(*)

חסר שם מלא

השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

נחלת יצחק 32, תל אביב יפו, 6744824

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–20:00
יום שני, 9:00–20:00
יום שלישי, 9:00–20:00
יום רביעי, 9:00–20:00
יום חמישי, 9:00–20:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2024