פוביה מבעלי חיים | תסמינים, אבחון וטיפול פסיכולוגי בפחד מחיות

דרג פריט זה
(1 הצביע)
פוביה מבעלי חיים פוביה מבעלי חיים Pixabay

מהי פוביה מחיות? (זואופוביה)

זואופוביה היא פחד לא רציונלי מחיות, פוביה ומי שסובל ממנה ימצא קושי קיצוני להיות בקרבת בעלי חיים ובמקרי קיצון, יחוו אפילו התקפי חרדה. 

ילדים, בני נוער ומבוגרים שמתמודדים עם זואופוביה אינם פוחדים לרוב ממין אחד או שניים של בעלי חיים, אלא מכמה מהם, ובמקרים מסוימים מכל בעלי החיים.

אנשים שחווים חרדה מחיות ספציפיות סובלים לרוב מפוביה ספציפית, למשל פחד מכלבים ((צינופוביה), פחד מטורפים, פחד מנחשים, גטופוביה (פחד מחתולים) או ארכנופוביה (פחד מעכבישים). 

 

תסמינים של פחד מחיות

 

בין הסימפטומים הנפוצים של זואופוביה מצויים חרדה בקרבת חיות, חרדה בזמן מחשבה על חיות, הימנעות ממקומות שבהם עלולות להיות חיות, בידוד מפני העולם החיצון, הזעה, מתח שרירי ורעידות והתקפי חרדה

בגלל הפחד העז והמופרז, מי שסובל מזואופוביה עלול לחוות קושי קיצוני לצאת למקומות מסוימים ולפיכך עשוי להתבודד בצורה שתגביר את סיכוייו ללקות בדיכאון קליני. 

ואולם הדבר תלוי בגורמים רבים, בהם הרקע הגנטי והסביבתי שלו. 

חיות נמצאות כמעט בכל מקום והניסיון להימנע מהן לחלוטין עשוי שלא להיות מעשי, ובכל זאת אדם הלוקה בזואופוביה יכול לבחור לגור בפרבר של עיר גדולה על פני מושב חקלאי או קיבוץ הדבר עשוי אמנם להפחית את מידת החרדה, אך בטווח הארוך סביר שהסימפטומים דווקא יוחמרו. אחת הסיבות לכך היא שהתנהגות כזו רק תקבע את התחושה שאכן יש סיבה לפחד מחיות ולהנציח את הבעיה. 

מי שסובל מזואופוביה עלול לחוות חרדה כה גדולה בסביבת חיות, עד שלעתים רק המחשבה עליהן תכניס אותו למצב לחימה או בריחה, מה שבתורו עלול להוביל להתקף חרדה. 

רמת החרדה האינטנסיבית שבאופן בלתי נמנע זואופוב יחווה, עלולה לגרום לו לפעול בקיצוניות, למשל להעתיק את מקום מגוריו למקום בו אין חיות בטווח ראייה, לגלות חרדה רבה בקרבת בעלים של חיה ולבודד עצמו חברתית, הוא אף עלול למצוא את חיי היומיום קשים, שכן מחיות מסוימות, למשל ציפורים, לא קל בכלל להימנע, אלא אם כן לא עוזבים את הבית כלל. 



מה גורם לפחד מבעלי חיים?

הסיבות לזואופוביה אינן ידועות באופן מלא, אולם ברור כיום כי גורמים גנטיים וסביבתיים יכולים להיות בעלי תפקיד משמעותי בהפרעה. למשל, אדם עם היסטוריה משפחתית של קשיים נפשיים, בעיקר הפרעות חרדה, הוא בעל סיכוי גבוה יותר לפתח פחד לא רציונלי מחיות, מה גם שעשויה להיות לו נטייה גנטית לפיתוח הפרעות נפשיות. 

אצל אדם עם נטיה גנטית כזו עלול להספיק מאורע טראומטי כדי לפתח זואופוביה. למשל, ילד עם נטייה גנטית לפוביה יכול בהחלט לפתח את ההפרעה בעקבות תקיפה או הפחדה על ידי חיה. 

מחקרים קליניים מולקולרייםמחקרים קליניים מולקולריים הצליחו לבודד גן ספציפי, סטתמין, שבא לידי ביטוי בצורה מוגברת באמיגדלה ובמבני קלט מוחיים שקשורים ברשת הפחד אצל עכברים ונראה כי הוא מווסת פחד מולד ונלמד כאחד.

הספרות המקצועית תומכת ברעיון של Rachman, שפיתח מודל סיבתי עם שלושה מסלולים, דרכם ילדים או מתבגרים רוכשים פוביה:

  • התנסות אישית באירוע מזיק דרך התניה ישירה (למשל, הכשת נחש)

  • למידה דרך מודלינג - צפייה בחרדה של  אחים גדולים, הורים ובני משפחה אחרים

  • קליטת מידע מעורר חרדה מחברים, בני משפחה או התקשורת

גם אנשים שכבר סובלים מהפרעת חרדה או פוביה אחרות עלולים לנטות יותר לפתח זואופוביה. למשל, אדם הסובל מהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) או מהפרעת חרדה מוכללת (GAD), עשוי לפתח זואופוביה בסבירות גבוהה יותר ביחס למישהו בלי היסטוריה נפשית כזאת.

בנוסף, גם רגישות מוגברת לגועל עשויה לתרום לפוביה מבעלי חיים, כמו גו'קים וחרקים אחרים. 

 

טיפול בפוביה מבעלי חיים

 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

מבחינת הטיפול, זואופובים יכולים להפיק תועלת רבה מטיפול בחשיפה, הנפוץ עבור אנשים הסובלים מפוביות. 

בטיפול בחשיפה המטפל יחשוף את המטופל אט-אט לפחדיו, באופן הדרגתי ומבוקר ובמשך זמן מוגדר.

למרות שהתהליך מעצים בתחילה את החרדה, מטרת הטיפול היא לנסות ולהוריד את רמת הרגישות לפחדים על ידי חשיפה חוזרת ונשנית אליהם. 

טיפול בחשיפה להפרעות חרדה מתבסס על תהליך שנקרא הביטואציה, או התרגלות.

בתהליךה זה, מתקיימת חשיפה חוזרת לגירוי מעורר החרדה, תוך כדי צמצום תגובות הפחד והעוררות הפיזיולוגית שמתלווה אליו. 

תיאורטית, ככל שאדם ייחשף יותר למה שמפחיד אותו, הוא יפריע לו פחות לאורך זמן.

בהקשר של זואופוביה, המטפל עשוי לחשוף את המטופל לפחדיו באמצעות דימיון, הצגת תמונות וסרטונים של חיות, ואפילו להביא אתו למפגש חיות קטנות מאוד, כל זמן שזה בטיחותי והמטופל מוכן לכך פסיכולוגית ומביע את הסכמתו. 

 

 

הנה סרטון שמדגים טיפול בחשיפה

עם מטופלת - שמתמודדת ממש יפה -

עם פוביה מתיקנים:

 

 

נראה כי מפגשי חשיפה ארוכים יעילים יותר בהשוואה למפגשים קצרים וכי החשיפה עובדת הכי טוב כאשר תדירות המפגשים גבוהה והם פחות מרוחקים זה מזה. 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הוא התערבות פסיכו-סוציאלית טיפולית, שמטרתה לשפר את הרווחה הנפשית של המטופל ולעתים קרובות משתמשים בה לאנשים הסובלים מהפרעות חרדה כמו הפרעת חרדה כללית (GAD) או OCD. גם אדם עם זואופוביה יוכל להפיק תועלת רבה מהשיטה, וגם להבין הרבה יותר טוב מדוע הוא חושב ומתנהג באופן לא רציונלי ביחס לפחדיו. עוד סיבה ש-CBT כה יעיל עבור זואופובים היא שהסימפטומים של ההפרעה אוטומטיים לחלוטין, כלומר הם כמעט תמיד יגיבו מידית באופן תת-מודע כאשר יחשפו לדבר שמפחיד אותם. חוסר האינטרוספקציה הזה מקבל מענה ב-CBT, כאשר המטופל לוקח צעד אחורה ומנתח את הדברים באופן עמוק יותר. נוסף על כך, הוא לומד שלל מיומנויות וטכניקות אחרות שיסייעו לו להקל על החרדה הנגרמת מהמצב. 

טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) גם יעיל עבור מי שצריך לאזן את הוויסות רגשי במצבי חרדה (כולנו), שיטת טיפול שפותחה במקור כדי לטפל ביעילות בהפרעת אישיות גבולית. עם זאת, טיפול DBT יכול להיות יעיל מאוד גם עבור סובלים מהפרעות חרדה, כמו זואופוביה, וזאת בשל הכמות הרבהשל מיומנויות התמודדות פשוטות ונהירות שהמטופלים ב-DBT לומדים במהלך הטיפול במסגרת קבוצת מיומנויות שבועית, לאורך סט של פגישות שנמשך כ-6 חודשים. DBT עושה גם שימוש נרחב בתרגול מיינדפולנס, ומכיוון שהתהליך מתקיים גם בקבוצה, הוא מוציא את המטופל מאזור הנוחות המוכר, מה שעוזר לכל טיפול שמפחית חרדה. מיינדפולנס כולל שהייה ברגע, התבוננות, תיאור והשתתפות, שיכול להתבטא למשל בהתמקדות בנשימה. 

עוד על מיינדפולנס (קשיבות), הפעם מעבר להקשר של DBT:

הפחתת מתחים באמצעות קשיבות (MBSR) היא עוד דרך שיכולה לעזור לסובלים מחרדה, מתח, דיכאון וייסורים נפשיים אחרים בתכנית אימונים בת 8 שבועות. שיטת MBSR יכולה להיות יעילה מאוד גם לסובלים מזואופוביה, מכיוון שמדיטציית מיינדפולנס הוכחה כמסייעת עבור המתמודדים עם הפרעות חרדה. במהלך התכנית המטופל ילמד שלל מיומנויות שיעזרו לו לשכך את עוצמת החרדה הנלווית לפוביה הספציפית. 

 

 

טיפול תרופתי

 

תרופות נוגדות חרדה או דיכאון עשויות גם הן להועיל רבות לסובלים מההפרעה ויש ביכולתן להפחית את עוצמתם של חלק מהסימפטומים. תרופות נוגדות חרדה, למשל קסנקס, וליום וקלונופין, עוזרות מאוד במניעת התקפי חרדה ולכן יכולות לעזור לאנשים עם זואופוביה חמורה. 

תרופות נוגדות דיכאון, מנגד, כמו לוסטרל, סרנדה ולקספרו (אסציטלופרם), אינן מתאימות רק לסובלים מדיכאון אלא גם למתמודדים עם הפרעות חרדה, בהן זואופוביה, והן עשויות להפחית את תסמיני ההפרעה. 

ואולם טיפול תרופתי לבדו ללא ליווי של טיפול בחשיפה או טיפול פסיכולוגי אחר, עשוי שלא להיות אסטרטגיה יעילה דיה בטווח הארוך, משום שהמטופל זקוק לרכישת מיומנויות מסוימות על מנת להשתחרר מהפחד. 

מומלץ שאדם החושד שהוא סובל מזואופוביה יפנה לאיש/ת מקצוע בהקדם, על מנת שיאבחן ויפנה אותו לכיוון הטיפולי המתאים. נוסף לטיפול בחשיפה ולטיפול תרופתי, ישנן אופציות טיפוליות אחרות להפרעה.

 

טיפול עצמי 

פעילות גופנית הוכחה כיעילה ביותר עבור אנשים הסובלים מהפרעות חרדה, בהן זואופוביה.

בפרט, פעילות של הלב וכלי הדם יכולה לסייע משמעותית להקלה במתח, שכן פעילות אירובית אפקטיבית מאוד בשחרור כימיקלים כמו אנדורפין במוח, המעלים את מצב הרוח, ובכך יכולה לתרום להכשרת המוח להתמודדות טובה יותר עם מצבי לחץ ולהפחתת תסמיני זואופוביה. 

 

ישנן גם תנוחות יוגה רבות שיכולות להועיל משמעותית לזואופובים. אחת הסיבות לכך היא המצב המוחי המדיטטיבי שהיוגה יוצרת אצל מי שמתרגל אותה על בסיס קבוע. אפשר לחשוב על יוגה כעל מדיטציה בתנועה, אשר יכולה להקל על כמה מהחרדות הקשורות לזואופוביה, ולו רק בשל העובדה שתשומת הלב של המתרגל מנותבת למשהו פרודוקטיבי יותר. אחת מצורות היוגה שעשויות להתאים מאוד לאדם עם זואופוביה היא האתה יוגה, אך כל סוגי היוגה יכולים לסייע להקלת חלק מהמתח והחרדה הכרוכים בהפרעה. 

 

הפחתת צריכה של קפאין עשויה גם היא להפחית חרדה. צריכה גדולה של קפאין מאיצה את קצב הלב והופכת אותנו מתוחים, מה שמכניס את הגוף למצב ״הילחם או ברח״. לעתים קרובות מצב מנטלי כזה יבשר התקף פניקה אצל אדם הלוקה בזואופוביה. לכן, הימנעות מצריכת קפאין (המצוי לרוב בקפה, בתה, במשקאות אנרגיה ואפילו בשוקולד מריר), או צריכה מועטה שלו, יכולה לסייע משמעותית בהפחתת החרדה. אמנם הדבר לא ימחק את החרדה לחלוטין, אך הוא יפחית סבל לא הכרחי על ידי שיכוך חלק מתסמיני הזואופוביה. 

 

מדיטציה היא שם כללי לצורות תרגול שונות שיכולות להועיל לזואופובים. מדיטציית מיינדפולנס היא אחת מהצורות הללו, שלה כוח רב להביא את המתרגל למצב שליו ומאוזן יותר. מדיטציות ניתנות לתרגול אפילו באמצעות אפליקציות ייעודיות, ומסייעות לזואופובים להסיח את דעתם מהפחדים ולהתמקד במשהו שאינו נושא מטען רגשי, למשל נשימות. אם זואופוב הלוקה בהתקף פניקה מנתב את תשומת הלב לתחושות השונות המעורבות בנשימה, הדבר יכול להפחית את הכאב המנטלי שנחווה במהלך שטף החרדה. עוד ניתן להתמקד בקולות שמסביב, בתחושה של עצמים שונים בעור, בטעמים ובריחות. חידוד 5 החושים יכול לסייע משמעותית להפחתת החרדה הקשורה לזואופוביה.



השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020