מכון טמיר לפסיכותרפיה
נכון להיום, מיזופוניה אינה מופיעה עדיין כהפרעה עם סיווג עצמאי במדריכי האבחון הרשמיים (ה-DSM-5 או ה-ICD-11).
עם זאת, בשנת 2022 הוסכם בקונצנזוס מומחים כי מיזופוניה היא הפרעה של ויסות רגשי וחושי - כלומר מצב בו צלילים מסוימים מפעילים תגובה רגשית וגופנית חזקה במיוחד.
בעולם הקליני יש עדיין ויכוח כיצד לסווג מיזופוניה.
חלק מהמטפלים רואים בה מצב שקשור ל-OCD ולשליט יתר קוגניטיבית, בעוד אחרים מדגישים בעיקר את תגובת הדריכות של מערכת העצבים.
אתגר האבחון: למה קשה לאבחן מיזופוניה?
הקושי המרכזי באבחון נובע מהחפיפה עם מצבים נוירולוגיים ופסיכולוגיים אחרים, כאשר אנשי מקצוע נדרשים להבחין בין מיזופוניה לבין:
-
היפראקוזיס (רגישות לרעש): מצב בו הרעש גורם לכאב באוזניים, בניגוד למיזופוניה שבה התגובה היא רגשית (כעס/גועל).
-
OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית): עקב העיסוק האובססיבי בטריגר והצורך המוגבר בשליטה עצמית.
-
הפרעות קשב וריכוז (ADHD) ואוטיזם (ASD): שבהן קיימת לעיתים רגישות חושית גבוהה (SPD).
-
הפרעת פוסט-טראומה (PTSD): רעש עלול להפעיל את מערכת העצבים ולהוביל לעוררות-יתר אופיינית (Hyperarousal).
הכלים הקיימים: שאלונים להערכה
בנוסף לשאלון ה-A-MISO-S (שאלון אמסטרדם), שמוצג כאן, ונחשב לאחד החלוצים בתחום, קיימים כלים נוספים לאבחון מיזופוניה:
-
MQ (Misophonia Questionnaire): שאלון רחב הבוחן לא רק את החומרה, אלא גם את סוגי הרגשות הספציפיים ואת רמת הרגישות הפיזית.
-
S-Five: כלי חדשני ומקיף יותר הבוחן חמישה ממדים של החוויה המיזופונית (עוצמה רגשית, דחף לתוקפנות, מגבלה תפקודית ועוד).
-
MAQ (Misophonia Assessment Questionnaire): כלי המשמש בעיקר למדידת השפעת המצב על חיי המשפחה והעבודה.
אחד הכלים המרכזיים בתחום הוא שאלון אמסטרדם, שמאפשר להעריך עד כמה המיזופוניה משפיעה על היום־יום.
השאלון מספק הערכה ראשונית של עוצמת הסימפטומים ואינו מחליף הערכה קלינית מלאה: