קושי לקבל החלטות 

מדי יום אנו ניצבים בפני עשרות ואפילו מאות צמתי בחירה, החל מהזמן המתאים לטייל עם הכלב לטיול וכלה בהחלטות מורכבות יותר שהשלכותיהן מערבות את רווחתנו הרגשית, הכלכלית והגופנית.

מהו קושי בקבלת החלטות?

חוסר החלטיות מוגדר כתכונה לא מסתגלת שמתבטאת בקושי לקבל החלטות לאורך זמנים ומצבים שונים.

תכונה זו נמצאת במתאם חיובי עם חרדה, ודאגנות והוא מופיע כבר שנים רבות כסימפטום בהפרעת דיכאון קליני.

חוסר החלטיות הוא גם תהליך קוגניטיבי שקשור בהפרעות אחרות, כמו הפרעת חרדה כללית (GAD), הפרעה טורדנית-כפייתית והפרעת אגירה.

מהי קבלת החלטה טובה?

החלטה טובה מתקבלת במכוון, במודע, בשיקול דעת ובמחשבה.

היא משקללת בתוכה את כל הגורמים הרלוונטיים, עולה בקנה אחד עם הפילוסופיה וערכי המחליט וניתן להסביר אותה באופן ברור למדי לאחרים בסביבתנו.

עם זאת, אחד האתגרים הוא להגיע לשורה התחתונה ולהכריע, למרות חוסר הוודאות שמעוררת אפשרות של בחירה שגויה והוויתור על הפוטנציאל החיובי של בחירה עליה צריך לווותר.

סייג קטן -

מחקרים על קבלת החלטות, למשל מחקריו של פרופ׳ דן אריאלי, מלמדים שלמרות שאנחנו ממש רוצים לחשוב על תהליכי קבלת ההחלטות כתהליך מודע ומכוון, מרבית ההחלטות מתקבלות באמצעות עיבוד נפשי לא מודע, שבמקרים רבים גם אינו רציונלי.

נגיע לזה במאמר אחר... 

באילו תנאים קשה יותר לקבל החלטות בצורה נכונה?

אין באמת מצבים אידיאליים לקבלת החלטות. בפועל, יש המון מכשולים שעלולים להפריע לנו בדרך.  למשל, בזמן שקיימת עמימות לגבי התנאים בה אמורה להתקבל ההחלטה, כאשר חסר זמן, כשאין לנו מול העיניים נתונים אמינים, כשיש לנו מרווח מצומצם לנטילת סיכונים, אם יש יותר מדי אפשרויות, כאשר התמיכה אינה מספקת, אם חסרים משאבים או אם אין יכולת לשנות. 

לחץ זמן יכול לשפר את קבלת ההחלטות, כך על פי מחקר שבחן סימולציה של אירוע חירום מציאותי בליברפול. החוקרים סבורים השיפור נובע מאילוץ הנבדקים לקבל החלטות קשות בתנאי לחץ, ושכשאנשים אלה מומחים בתחום מסוים, סביר יותר שהם יצדקו (הדוגמה שלי בעניין היא תשובה מהירה בשאלון טריוויה טלויזיוני - אין זמן להתחבט, וההחלטה שתואמת את תחושת הבטן הראשונה היא הרבה פעמים הכי נכונה). 

לבסוף יש לנו גם עייפות בקבלת החלטות, תופעה מוכרת היטב של התשה נפשית וקוגניטיבית שמתמודדים איתה גם מקבלי ההחלטות המנוסים ביותר. 

מהי עייפות בקבלת החלטות (Decision Fatigue)?

גם אם אנחנו מאוד חזקים, בסוף אוזלת לנו האנרגיה שנדרשת לבחירות טובות, עקב תופעה שמכונה ״עייפות בקבלת החלטות״. 

המונח נטבע ע״י הפסיכולוג החברתי רוי פ. באומייסטר, שתיאר את המתח הרגשי והמנטלי המופרז שנגרם על ידי הכמות האינסופית של החלטות שעלינו לקבל לאורך היום. 

עייפות בקבלת החלטות אינה תמיד קלה לזיהוי, כי לעתים קרובות היא דומה לתחושת לאות עמוקה.

אולם ניהול נכון של לקיחת ההחלטות שלנו יכול לסייע להימנע מתחושת ההתרוקנות, ולשמר את האנרגיה המנטלית שלנו. 

עייפות בקבלת החלטות יכולה להשפיע על תפקודך בעבודה ועל הרווחה הנפשית.

מעניין להסתכל כמקרה בוחן על מחקר מ-2023 שבחן את הקשר בין עייפות בקבלת החלטות לבין חמלה בקרב עובדי מערכת הבריאות במהלך מגיפת הקורונה (Fernández-Miranda et al, 2023).

התוצאות הראו כי קיים מתאם שלילי בין עייפות בקבלת החלטות לבין חמלה, כך שככל שהעייפות הייתה גבוהה יותר כך החמלה הייתה נמוכה יותר.

הקושי לשמור על חמלה היה גבוה יותר בקרב טכנאים ועייפות בקבלת החלטות הייתה נמוכה יותר בקרב מומחים, רופאים כלליים וטכנאים וגבוהה יותר אצל אלה העובדים בבתי חולים פרטיים.

מתח מופרז משחק תפקיד גדול בהתנהגות והופך אותנו נרגזים, או לחילופין משבית אותנו. 

עייפות בקבלת החלטות מובילה ל-2 תוצאות אפשרויות לא מוצלחות: 

• קבלת-החלטות אברסיבית, פזיזה ומסוכנת

• הימנעות מקבלת החלטות

במילים אחרות, כשהאנרגיה המנטלית שלנו נגמרת, פוחתת גם היכולת לבטל או לעקוף דחפים בסיסיים, ואנחנו נוטים ״ללכת עם מה שהכי קל״. 

מובן, אבל תיכף נראה שגם ניתן למניעה… 

עייפות בקבלת החלטות יכולה להתבטא במגוון דרכים, שתיים מהנפוצות שבהן הן תכנון ארוחות וניהול החלטות בעבודה. 

מעט מאוד דברים מלחיצים אותנו כמו מחשבה מתמדת, יומיומית, על השאלה ״מה נאכל לארוחת ערב?״,שנובעת ממגוון ׳עשיר מדי׳ של אפשרויות.

דוגמה מיום העבודה תהיה קבלת ערימה של קורות חיים לקראת מיון מועמדים למשרה שהתפנתה. מסה של אנשים מוכשרים לתפקיד, שאותה אתם מנסים לצמצם לרשימת מועמדים שעמה תוכלו להתמודד. בסוף היום אתם כל כך מוצפים, שאתם פשוט בוחרים שני שמות שאיכשהו זכרתם ומזמנים אותם לראיון. ברור שכשבוחרים בצורה כזו, סביר להניח שתפספסו כמה מועמדים מצוינים. 

מה גורם לקושי לקבל החלטות?

חוסר החלטיות עשוי להיות תוצאה של חשיבת-יתר.

למרות שהניתוח בעד ונגד נעשה מתוך נכונות להגיע להחלטה מושכלת, תוך שימוש באסטרטגיות נכונות, אולם עיבוד יתר של האפשרויות, מביא לנקודה המחליט מרגיש חסר אונים מול הצורך להכריע.  

״לא כל החלטה חייבת להתקבל ברגע זה.

למעשה, חלק מההחלטות לעולם

אינן צריכות להישקל שוב״

-- Erin Wildermuth

תסמינים של עייפות בקבלת החלטות 

כאמור, עייפות בקבלת החלטות היא קצת מתעתעת ולא תמיד קל לזהותה. כמה מהסימנים הקלאסיים שמסגירים את השחיקה והגריסה התודעתית עד דק הם דחיינות, אימפולסיביות, הימנעות וחוסר החלטיות. 

עם הזמן, עייפות בקבלת החלטות עלולה להוביל לרגזנות, לחרדה מוגברת, לדיכאון ולהשפעות גופניות, כמו כאבי ראש שמקורם במתח ובעיות עיכול. הדרך הטובה ביותר להימנע מעייפות בקבלת החלטות בצורה ששואבת אנרגיה, היא על ידי ניתוב מודע של מחשבותינו ופעולותינו.  

מחקר שבחן יכולות של קבלת החלטות בניתוח עסקי העלה כי מקבלי ומקבלות ההחלטות נהיו פחות מדויקים ככל שהתקדם היום.

הירידה ברמת הדיוק, עם חלוף השעות, לוותה גם בשיעור ניכר של החלטות שנעשו על בסיס קיצורי דרך קוגניטיביים (שנקראים היוריסטיקות), במקום על ניתוח יסודי של מידע מהימן.

מהי אבולומניה?

כאשר הססנות מחבלת במערכות יחסים אישיות ומקורה במתח, בחרדה או בדיכאון, ייתכן שמדובר במצב קליני שמכונה אבולומניה, או הססנות פתולוגית. 

אבולומניה היא הפרעה נפשית שפוגעת בביטחון ובהערכה העצמית, תוך שהיא מייצרת תחושה של שיתוק קוגניטיבי ורגשי והופכת את החיים לבלתי אפשריים, בכך שהיא מונעת מהלוקה בה לקבל החלטות.  

אדם אבולומני חש חוסר יכולת לקבל החלטות, אפילו עד כדי קושי בבחירת מקום לשבת במסעדה.  

בפועל, מי שסובל מאבולומניה מתקשה מאוד לקחת החלטות - החל מהחלטות קטנות (מה לאכול לארוחת צהריים מה ללבוש) ועד להחלטות מרחיקות לכת (האם לעשות שינוי בקריירה).

הססנות פתולוגית יכולה להגיע לרמה בה ״לא לחיות״ הופכת לאופציה טובה יותר בעיני הלוקים בה, מאשר לבחור כיצד לחיות. 

Analysis paralysis...

לכן, יש חשיבות רבה לקבלת עזרה מקצועית ולאבחון מהיר ומדויק של המצב. 

קשר בין קושי בקבלת החלטות לבין תלות רגשית באחר

אבולומניה ותלותיות אינן זהות, אבל יש בכל זאת מקרים בהם קיימת חפיפה בין שתיהן. אנחנו יודעים שבהפרעת אישיות תלותית קיימת הימנעות מלקחת אחריות אצל מבוגרים, על ידי פעולה פסיבית וחסרת אונים, שמתבטאת בכל תחום כמעט, תוך תלות בבן זוג או חבר כדי לקבל החלטות כמו איפה לעבוד והיכן לגור. 

הגיוני למדי שהלוקים באבולומניה אינם ששים להישאר לבדם במצבים בהם הם סבורים שעלולה לעלות דילמה, שיכולה להיראות פעוטה, אך עבורם להפוך לחוויה די מייסרת.  התנהגות זו אינה נובעת מהפחד להיות לבד, אלא מרצון שיימצא בקרבתם מישהו אמין שייקח את ההחלטה עבורם, כולל את האחריות שנלווית לכך. 

אם כך, הפחד להימצא לבד איננו שורש הבעיה באבולומניה, אלא סימפטום של מצב עמוק יותר.

חשוב לציין שתלות זו הופכת את המתקשים לקבל החלטות לנוחים יותר למניפולציה, בעצם קל יותר לשקר להם ולהונות אותם.

עוד יכול הדבר להביא לעזיבה של בני זוג, שאינם מרוצים מחוסר ׳היכולת להוביל׳ בתוך היחסים.

עזיבה של אדם אבולומני יכולה לגרום לו להרגיש חסר אונים, נטוש ואבוד.

איך להתמודד נכון?

הנה כמה טיפים למתחילים, שניתן לראות בהם תוצאות מהירות יחסית:

דאגו לעצמכם

במהלך היום, קחו את הזמן עם לפחות שלוש הפסקות למנוחה של 10 דקות בין משימות, לפחות 3 פעמים ב-8 שעות. חשוב גם לדאוג לשינה מספקת, לתזונה בריאה ומסודרת ולמתן תשומת לב לצריכת האלכוהול. 

תעדפו החלטות

ערכו רשימה בטלפון שתסייע לכם להיות עסוקים כל הזמן בתהליכים לא מסודרים של קבלת החלטות. רבים מחכים לבואה של האינטואיציה, הבטן שתגיד מה הכי נכון לעשות, אבל למרות שזה נראה מבטיח, זה מאוד מעייף.

מומלץ לקבוע סדר עדיפויות יומי ולהתמודד קודם עם ההחלטות היותר חשובות ודחופות, מה שיאפשר לכם להשלים את קבלת ההחלטות החשובות כשרמות האנרגיה עדיין בשיאן. 

קבלו החלטות גדולות בהקשר מתאים

כאשר אתם ניצבים בפני החלטה גדולה, חשוב לברר עם עצמכם עד כמה אתם עייפים באותו רגע. למעשה לה השפעה עתידית משמעותית על חייכם, חשוב לשקול ולקבל אותה בתנאים מיטביים, רעננים, כשהחושים חדים והאסוציאציות פתוחות לרווחה, כך שיתגלה מול העיניים מגוון האלטרנטיבות הקיימות וההשלכות של כל אחת. בהחלטות גדולות קשה יותר להסתובב לאחור. נסו לראות את הנולד, מבלי לצלול בתוך ספיקות אינסופיים, אבל כן חישבו על תרחישים אפשריים ומענים מתאימים. זה בהחלט מעייף.

שמרו על שגרה קבועה

ארגנו לכם סדר יום חופשי ככל הניתן מקבלת החלטות. מעשית, פירוש הדבר הוא לקבוע חוקים נוקשים וברורים, עם מידה של גמישות פסיכולוגית מתבקשת, בנוגע לדברים מסוימים, למשל מתי ללכת לישון, כמה שעות להיחות מול מסכים, ימים של אימון בחדר כושר או זמנים מוגדרים לקניות.

כבו התראות בטלפון ובמחשב

יש כאלה שגוזלות קשב מיותר ואנרגיה חיונית (גם סוללה, אגב...).

תנו לאחרים לעזור לכם

לא רק בקבלת החלטות, אלא בכלל, היכולת לקבל ולבקש עזרה מעידה על כוחות ולא על חולשה. חלוקת העומס המנטלי של לקיחת החלטות יכולה לסייע במניעה של הצפה מעייפת שסופה באנחה שגורמת לכל הראשים במשרד להתרומם בתמיהה.

ישנן דרכים רבות להאציל זאת:

• אם אתם מתקשים לתכנן ארוחות, למשל, תנו לבן/בת הזוג לבחור את התפריט ובצעו אתם את הקניות

• בקשו מחבר שיזמין עבורכם טכנאי למזגן, כשאתם לגמרי מאפשרים לו ללכת עם דעתו

• תנו לקולגה לעבודה לבחור את התמונות הכי מתאימות שבהן תשתמשו במצגת הבאה

עקבו אחר מצבכם המנטלי והגופני

כולם מוצפים לעתים בגלל החלטות שיש לקחת.

חשוב להקשיב פנימה לתגובות הרגשיות והגופניות שלכם לכך.

למשל, האם פעם אחר פעם אתם לוקחים החלטות שגויות בגלל הצפה רגשית?

או, האם אתם מוצאים עצמכם אוכלים ג׳אנק פוד כדי להימנע מהחלטה בנוגע לארוחת הערב?

מעקב אחר התגובות הפיזיולוגיות עשוי לעזור לכם להבין אילו הרגלים דורשים שיפור. 

פרגנו לעצמכם על החלטות מוצלחות

במהלך היום אתם מצבעים המון החלטות קטנות, מבלי להבין זאת. אם הפרזנטציה שלכם הייתה מעולה או שהצלחתם לתקן את הדליפה בברז, תנו לעצמכם טפיחה על השכם ושבחו את יכולותיכם לפתור בעיות ולתפקד תחת לחץ.

צאו הביתה 15 דקות מוקדם יותר או פרגנו לעצמכם קצת זמן הירגעות כשתגיעו הבית.

שורה תחתונה, אם אתם חשים עצבניים, חסרי שקט, מוצפים או חסרי אנרגיה, ייתכן שאתם מתמודדים עם עייפות בקבלת החלטות. 

התבוננו בהחלטות היומיומיות הגדולות והקטנות, וחשבו כיצד להפחיתן ככל האפשר. שינוי הרגלים וקביעת שגרות נכונות מפחיתים את החרדה ומשמרים שמר את האנרגיה עבור ההחלטות החשובות באמת.

טיפול פסיכולוגי בקושי לקבל החלטות

טיפול באבולומניה, עם או בלי אבחנה, מומלץ ביותר כדי לצאת מהלופ המדכדך שתוקע במקום. 

כדאי להיעזר באיש מקצוע על מנת להתגבר על ההפרעה. התהליך יחל מהפחתת הסימפטומים – חרדה, דיכאון או מתח, ולאחר מכן באתגור ההפרעה עצמה.

על מנת לעשות זאת, המטפל יסייע למטופל לפתח אוטונומיה רבה יותר ומיומנויות חברתיות כמו אסרטיביות.

בנוסף, במקרים רבים המטפל יעזור למטופל לפתח תחושת ערך עצמי, בין אם דרך הקניית מיומנויות ובין אם באמצעות הקשר הטיפולי עצמו.

טיפול נפשי מקצועי חשוב מאוד בקושי לקבל החלטות, שכן הלוקה בה עשוי לחשוב שהבעיה היא בגדר ״הססנות נורמלית״, ולא להבין את חומרתה.

אבולומנים יכולים להיתפס על ידי אחרים כמעיקים, אך בפועל הנטל הנפשי הגדול ביותר הוא זה שהם עצמם נושאים.

לכן, חשוב לעזור להם למצוא דרכים לצבור יותר אוטונומיה ועצמאות, להן הם זקוקים יותר מכל.

קושי לקבל החלטות לגבי טיפול פסיכולוגי

הצעד הראשון של בחירת טיפול פסיכולוגי מתאים הוא לעשות הערכה עצמית ולהגדיר את הצרכים והמטרות מהטיפול.

תחשבו מה אתם רוצים להשיג ובמה אתם זקוקים לעזרה. נסחו את הכאב.

שאלו את עצמכם באילו נושאים ספציפיים אתם רוצים לטפל: 

טראומה מהעבר, חרדה, בעיות במערכות יחסים אוקושי לקבל החלטות.

שקלו את המטרות, נניח לפעול אחרת, להרגיש אחרת או לחשוב אחרת.

החליטו אם אתם מעדיפים טיפול פנים אל פנים או טיפול בזום.

תהליך בחירת הטיפול צריך להתחיל בהתבוננות פנימית ובהבנה ברורה שתעזור לצמצם את האפשרויות ולבחור את הטיפול המתאים ביותר עבורכם.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מקורות:

אריאלי, דן  (2008) לא רציונלי ולא במקרה. הוצאת הרפר קולינס

Alison, L., Power, N., van den Heuvel, C., Humann, M., Palasinksi, M., & Crego, J. (2015). Decision inertia: Deciding between least worst outcomes in emergency responses to disasters. Journal of Occupational and Organizational Psychology, 88(2), 295–321

Fernández-Miranda G, Urriago-Rayo J, Akle V, Noguera E, Mejía N, Amaya S, Jimenez-Leal W. Compassion and decision fatigue among healthcare workers during COVID-19 pandemic in a Colombian sample. PLoS One. 2023 Mar 24;18(3):e0282949. doi: 10.1371/journal.pone.0282949. PMID: 36961780; PMCID: PMC10038311.

Hirshleifer, David A. and Levi, Yaron and Lourie, Ben and Teoh, Siew Hong, Decision Fatigue and Heuristic Analyst Forecasts (July 19, 2017). Available at SSRN: https://ssrn.com/abstract=3005757

מהי תסמונת קוטאר?

תסמונת קוטאר, שמכונה גם ״תסמונת הגוויות״ או ״דלוזיית קוטאר״, היא הפרעה נפשית נדירה בה האדם הפגוע סובל ממחשבות שווא ניהיליסטיות, במסגרתן הוא מאמין שהוא מת, שחלקים מגופו חסרים, שדם אוזל מאיבריו הפנימיים או שהוא גוסס.

תסמונת קוטאר היא נדירה מאוד, עם כ-200 מקרים ידועים ברחבי העולם בסך הכל, ולמרות שתסמיניה חמורים מאוד – טיפול ישפר את מצבם של מרבית הלוקים בה. 

הלוקים בתסמונת יכולים להיות כמעט בכל גיל בעת התפרצותה, למרות שבמקרים רבים היא פורצת בסביבות גילאי ה-50.

תסמיני ההפרעה

לעתים קרובות אנשים הלוקים בתסמונת הופכים הרבה פחות חברתיים, ולפעמים יפסיקו לדבר כליל. 

חלקם שומעים קולות שאומרים להם שהם מתים או גוססים, אחרים מנסים לפגוע בעצמם או מסרבים לאכול (שכן, לצד סיבות אחרות, הם אינם רואים טעם באכילה אם הם מתים). 

לפי הערכת מדגם מטופלים עם תסמונת קוטארד, 8 מבין 12 בני אדם שהם מתו, ארבעה דיווחו כי הם בתהליך גסיסה. 

שלושה מהתריסר האמינו שאנשי מקצוע בתחום הבריאות הרגו אותם.

במקרה מתועד היטב מ-2008, אישה בת 53 פונתה לבית החולים ביוזמת משפחתה, לאחר שהאמינה כי היא מתה ומפיצה ריח של דגים רקובים וביקשה להילקח לחדר מתים בכדי לשהות בקרבת גופות.

הנה סרטון קצר מתוך ערוץ Tiny Medicine ביוטיוב,

שמתאר הפרעת חשיבה זו: 

אבחון

מבחינת אבחונית, לא קשה לשים לב לקיומה של התסמונת, רק שהבעיה היא בכך שמדובר לא במחלה אלא בסימפטום של הפרעה אחרת. 

תסמונת קוטאר אינה מופיעה ב-DSM - המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות - אין חוקים מוסכמים שמנחים את הרופאים בסיווג הקליני והיא מאובחנת רק לאחר שנשללו מצבים אחרים שדומים לה סימפטומטית. 

אחד מהמצבים הללו הוא תסמונת קפגרא (״אשליית הכפיל״), שהלוקה בה מאמין כי חבר או קרוב משפחה הוחלפו במתחזה שזהה להם חיצונית. 

גורמים לתסמונת קוטאר 

הסיבות להפרעה המוזרה אינן ברורות עד הסוף, אבל ידוע כי לעתים קרובות מעורבים סימפטומים נוירולוגיים עמוקים יותר שמשפיעים על המוח, כמו דמנציה, אנצפלופתיה (מחלה בה נגיף או רעלן משפיעים על תפקוד המוח), אפילפסיה, מיגרנה, טרשת נפוצה, פרקינסון, שבץ או דימום שמתרחש מחוץ למוח בגלל פגיעת ראש חמורה. 

חלק מהמומחים סבורים כי תסמונת קוטאר נובעת משני סוגים של נזק למוח:

• הראשון משנה את האופן בו האדם רואה את עצמו, באמצעות נזק לאזור במוח שאחראי על הפונקציה של זיהוי פנים, שבלעדיה נפגעת כנראה גם היכולת לזהות את העצמי.

• השני גורם לו להמשיך להאמין בהשקפה שגויה זו, אפילו כאשר מראים לו שאינה נכונה.

אולם גישה זו שנויה במחלוקת. 

לרבים מהלוקים יש היסטוריה של בעיות נפשיות, בעיקר דיכאון, חרדה, פסיכוזה, סכיזופרניה ושימוש לרעה בחומרים.

אצל מרבית המתמודדים יימצא נזק מוחי בסריקות מוח, שיכול לבטא השלכות של שבץ, גידול, קריש דם או חבלת ראש. 

עוד עלולה התסמונת להיגרם על ידי הפרעה דו-קוטבית אצל בני נוער ובוגרים צעירים. 

טיפול בתסמונת קוטאר

יש דרכים רבות לטפל בתסמונת קוטאר, כשהגישה הרווחת היא טיפול בבעיה הרפואית שגרמה לה.

מרבית המטופלים ישיגו את התועלת הטיפולית הרבה ביותר משילוב בין טיפול תרופתי לטיפול שיחתי, כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) או פסיכותרפיה אחרת, המספקים לאנשים מרחב בטוח לדבר על רגשותיהם ולעזור להם למצוא דרכים חדשות לחשוב ולפעול.

התרופות בהן נעשה שימוש לטיפול בתסמונת הן לרוב תרופות אנטי-פסיכוטיות, תרופות נוגדות חרדה ותרופות נגד דיכאון, ומרבית המטופלים יידרשו ליותר מסוג אחד שלהן. אם טיפול תרופתי ושיחתי אינם עובדים, 

לעיתים יועיל טיפול בנזעי חשמל (ECT), שמתבסס על שליחת אותות חשמליים זעירים דרך המוח, שגורמים לשינוי הביוכימיה  המערכת העצבים ועשויים להפחית כמה מהתסמינים הנפשיים החמורים של ההפרעה. 

חשוב לציין שלמרות השיפורים בשיטה, ECT עלולה עדיין לגרום לתופעות לוואי כמו אובדן זיכרון ובלבול, כך שלרוב הוא לא מהווה טיפול קו ראשון.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Sahoo A, Josephs KA. A Neuropsychiatric Analysis of the Cotard Delusion. J Neuropsychiatry Clin Neurosci. 2018 Winter;30(1):58-65. doi: 10.1176/appi.neuropsych.17010018. Epub 2017 Jun 23. PMID: 28641497. 

אפקט הקונצנזוס השגוי הוא הטיה קוגניטיבית הגורמת לאנשים להערכת-יתר של המידה בה הם חולקים עם אחרים את אמונותיהם, ערכיהם, תכונותיהם והתנהגויותיהם.

ביסודו, פירוש הדבר הוא האמונה שאחרים חושבים ופועלים כמונו, אפילו כאשר זה אינו המקרה.

סרטון יפה של NN/b מסביר את האפקט

בשפה של מתכנתים שעסוקים באופטימיזציה

של חווית המשתמש באתרי אינטרנט:

קונצנזוס שגוי גורם לקיצוניים יותר להניח בשוגג שרוב האוכלוסיה חולקת את אותן השקפות פוליטיות בהן הם מחזיקים, למרות שבפועל רוב בני האדם מתנגדים לעמדותיהם. רואים את זה בימין, רואים את זה בשמאל, בישראל ובעולם כולו. אנחנו חיה קבוצתית, הרבה יותר ממה שאנחנו מאמינים.

אז האפקט פועל חזק במיוחד במצבים קבוצתיים ומהדהדים למחקריו של סולומון אש, פסיכולוג חברתי שחקר את תופעת ההיענות של בני אדם בתנאי לחץ קבוצתי (כמו גם את הנושא של ניהול רושם ועוד תחומים מעניינים). בקיצור, כפי שנראה מייד, אנחנו ממש רוצים להיות חלק מהרוב ונעשה הרבה על מנת לא לחוות את עצמנו בחוץ.

מכיוון שהטיה זו יכולה להשפיע על מחשבותיהם ופעולותיהם של אנשים בתחומי חיים רבים, די חשוב להבין אותה, במיוחד כאשר פוליטיקאים ואנשי שיווק ופרסום עושים שימוש באפקט הקונצנזוס השגוי כחלק אינטגרלי מתהליכי השכנוע של דעת הקהל. 

הדוגמה המתועדת הכי מפורסמת להטיה קוגניטיבית זו מופיעה כבר במחקר מ-1977, שבוצע על ידי לי רוס ועמיתיו.

בניסוי של לי רוס נשאלו סטודנטים מאוניברסיטת סטנפורד אם יהיו מוכנים ללכת סביב הקמפוס במשך חצי שעה כשהם מכוסים בשלט שעליו הכיתוב ״תאכלו אצל ג׳ו״.

לאחר מכן התבקשו הנבדקים לבצע הערכה בנוגע לתשובות סטודנטים אחרים.

• 53% מהנשאלים הסכימו לצעוד עם השלט והם העריכו שכ-65% מהנשאלים הסכימו לעשות זאת

• 47% מהנשאלים סרבו ללכת עם השלט והם העריכו ש-69% מהנשאלים סרבו לעשות זאת

מה שניתן ללמוד מהתוצאות זה שבשני המקרים העניקו המשתתפים הערכת יתר באשר לשיעור הסטודנטים שבחרו לנהוג בדיוק כמותם.

כלומר, כל  המשתתפים (בממוצע כמובן) היטו את הנתונים ב-15%-20% בהתאם למה שבחרו בעצמם. 

מחקרים שהמשיכו לבחון את התופעה מלמדים שההטיה אינה מסתכמת רק בתרגילי חשיבה סטודנטיאלים.

למשל, מחקר הצביע על כך שבוחרים אמריקאים בבחירות 1980 נטו להאמין כי המועמדים הפוליטיים המועדפים עליהם נהנים מתמיכה גדולה יותר בקרב האוכלוסיה בהשוואה לפוליטיקאים אחרים, גם כאשר זה ממש לא היה המקרה. מעניין מה היה קורה אילו היו עושים את אותו מחקר בעידן הרשתות החברתיות, נניח בבחירות נובמבר 2020. לדעתי השגיאה הייתה הרבה יותר בולטת והאפקט הרבה יותר חזק.  

מחקר אחר הראה שלעתים קרובות גזענים מאמינים כי חבריהם מחזיקים באותן השקפות, גם כשזה לא כך.

באופן כללי, אנשים יכולים לחוות את אפקט הקונצנזוס השגוי במגוון מצבים. בעקרון, בכל פעם שמישהו מנסה לבצע שיפוט בנוגע למחשבות ולפעולות של אחרים, הוא ייטה להערכת יתר של המידה בה מחשבותיהם ופעולותיהם דומות לאלה שלו.

למה אנשים חווים את האפקט?

תהליכים מניעים

כמו שכתבתי קודם, אנחנו ממש רוצים להאמין שהמחשבות וההתנהגויות שלנו נורמליות, שכיחות, תקינות.

מדובר בעצם בסוג של השלכה, מנגנון הגנה שבבסיסו מניע שמחזק הערכה עצמית באמצעות הזדהות בין-אישית.  ההטיה בעצם משרתת את האדם שמחזיק בה, משום שהיא מאפשרת לו להגביר את מידת ההערכה העצמית מתוך אמונה מרגיעה שהוא משתלב עם דעותיהם של אחרים.

חשיפה סלקטיבית

אנחנו נוטים להשקיע זמן רב יותר באינטראקציה עם מי שחולק איתנו דעות והתנהגויות דומות, מה שנותן לנו השקפה קצת מעוותת על ״מהו האדם הממוצע״ (אני בן 46. לפני זמן רציתי לראות מהו הגיל החציוני של תושבי ישראל. הייתי בטוח שאני קרוב למדי לחציון, כמה שנים למעלה או למטה... להפתעתי כי רבה, התבהר לי שהגיל החציוני הוא בכלל 29...). 

זמינות קוגניטיבית

קל יותר לאנשים לחשוב על השקפותיהם ועל חוויותיהם, מה שמעודד אותם להשליך את אלה על אחרים. זוהי דוגמה להיוריסטיקת זמינות הגורמת לאנשים להסתמך משמעותית על מידע הזמין להם מידית.

מיקוד תשומת הלב

לרוב, אנשים מתמקדים יותר במה שהם חושבים להבדיל ממה שאחרים חושבים, מה שגורם להם הניח שאחרים חושבים את אותם הדברים כמוהם.

הטיית אגוצנטריות

מרבית הזמן אנשים רואים את הדברים דרך נקודת מבטם, כך שהם נאבקים להסיט את הפרספקטיבה בבואם להעריך נקודות מבט של אחרים. סוג זה של בעיית עיגון והתאמה מוביל למקרים אחרים של הנחת דמיון במצבים בהם אנשים מנסים להעריך פרספקטיבות של אחרים.

הטיית ייחוס

כאשר אנשים תופסים את מחשבותיהם ופעולותיהם ככאלה הנגרמות עקב גורמים חיצוניים ונוטים להערכת יתר של שכיחות דפוסי החשיבה והפעולה הללו, משום שהם מניחים שאחרים יושפעו באותו אופן על ידי אותן נסיבות חיצוניות.

אלה הן כמה דוגמאות למנגנונים קוגניטיביים, אשר עשויים להיות פעילים במקביל, כלומר אדם יכול לחוות אפקט קונצנזוס שגוי בשל מספר גורמים.

אפקט הקונצנזוס השגוי לעומת התעלמות פלורליסטית

ראשיתה של תופעת ההתעלמות או הבורות הפלורליסטית במקרה מזעזע של רצח קטי ג׳נוביס, אמריקאית שהותקפה ליד ביתה. למרות שג׳נוביס זעקה ארוכות לעזרה, כל השכנים סברו כי אחרים בשכונה ודאי מתגייסים לסייע ולפתור את הבעיה. במחקר שהתחקה אחר התנהגות הקהילה במהלך הרצח, נטבע המושג Pluralistic Ignorance, שבמסגרתו נוצרת אצלנו דחיה של הנורמות המקובלות בקבוצה, אך במקביל להאמין שיתר חברי הקבוצה מקבלים אותן.

בכך מובילה בורות פלורליסטית לאפקט הפוך מזה של הקונצנזוס השגוי, מכיוון שהיא גורמת לאנשים להערכת חסר של המידה בה אחרים מסכימים עמם.

איך להפחית את השפעת אפקט הקונצנזוס השלילי?

קודם כל, אני מקווה שאתם כבר מסכימים שחשוב להביא את ההטיה הזו למודעות. היא עובדת כל פעם מחדש, בכל תחום. 

יש כמה דרכים שבהן ניתן להעריך את אפקט הקונצנזוס השגוי ולמתן את השפעתו:

ראשית, אפשר פשוט לזכור שסביר שאנשים יעריכו יתר על המידה את הרמה בה אחרים מסכימים איתם. נקודה זו יכולה להיות מועילה כאשר מנסים להבין תהליכי חשיבה של אחרים ולצפות את פעולותיהם.

מעבר לכך, אפשר גם לזכור זאת בנוגע לתהליכי החשיבה שלנו עצמנו, מה שעשוי לעזור לנו להפחית את אפקט הקונצנזוס השגוי שנחווה, לאפשר לנו לשפוט מצבים בצורה בהירה יותר ולקחת החלטות רציונליות יותר.

ואולם, לפעמים המודעות להטיה אינה מספיקה לבדה, ולעתים קרובות ימשיך להחוות האפקט על אף המודעות לו, או אפילו בהינתן מידע מתקן שיוכיח בבירור שההערכות מוטות. לכן, דבר נוסף שניתן לעשות למיתון האפקט הוא לחשוב על נקודות מבט אלטרנטיביות השונות מאלה שלנו, או לחשוב על היבטים חיוביים ושליליים של השקפותינו. הדבר יכול לסייע להטיל ספק בהשקפותינו, על ידי הדגמת היתרונות של נקודות מבט אלטרנטיביות, לצד הדגשת הבעיות בפעולותינו ובאמונותינו. מי שעושה זאת, מוטב שיזכור כי באופן כללי קשה יותר לחשוב על היבטים שליליים של דבר מה שאנו אוהבים, מאשר על ההיבטים החיוביים של משהו שאיננו אוהבים.

נוסף על כך, יש לזכור שלעתים קשה לחשוב על מספר גדול של השקפות אלטרנטיביות או של היבטים חיוביים או שליליים של השקפותינו. תועלת רבה יותר עשויה להיגזר מחשיבה על מספר קטן של פריטים (3, למשל, ולא 8), למרות שאין מספר אחד שיתאים בשלמות לכל תסריט אפשרי.

עוד ניתן להפחית את השפעת אפקט הקונצנזוס השגוי על ידי התמקדות בסיבות פנימיות למחשבותינו ולפעולותינו, להבדיל מחיצוניות. פירוש הדבר הוא, לדוגמה, שכאשר חושבים על הסיבות לבחירה במסלול פעולה מסוים, יש להתמקד בגורמים כמו אישיות והעדפות, במקום בגורמים סביבתיים. ואולם, חשוב להיות זהירים ולא לבטל את השפעתם של גורמים חיצוניים חיוניים בסיטואציות בהן הם משחקים תפקיד בעיצוב הפעולות והאמונות.

סט נוסף של טכניקות שבהן ניתן להשתמש כולל יצירת ריחוק-עצמי פסיכולוגי מנקודת המבט שלנו, לקחת פרספקטיבה. אפשר לעשות זאת, למשל, על ידי דיבור בגוף שני ושלישי כאשר אנו חושבים על חוויותינו, במקום בגוף ראשון (״איך הרגשת?״ במקום ״איך הרגשתי?״). הדבר יכול לעזור להפחית את רמת החיבור לנקודת המבט, מה שיכול בתורו לסייע הן לצמצום הנטייה לראות דברים מנקודת מבטנו והן להפחתת המוטיבציה להניח שאחרים חושבים או עושים כמונו.

אם הטכניקות הללו אינן מספיקות, ניתן להשתמש בטכניקות קוגניטיביות כלליות יותר לתיקון הטיות.

בין אלה מצויות האטה של תהליך הסקת המסקנות ושיפור סביבת קבלת ההחלטות. לבסוף, בניסיון להעריך את אפקט הקונצנזוס השגוי שאנו חווים, יש לזכור שאיננו בהכרח טועים במחשבתנו שאחרים חולקים את את השקפתנו.

ככל שנבסס את הערכתנו על יותר מידע וניישם בצורה זהירה וביקורתית יותר טכניקות לתיקון הטיות לפני שנבצע את ההערכה, כך ניטיב לשפוט את הסיטואציה.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

היוריסטיקת הזמינות, שמכונה גם הטיית הזמינות, היא קיצור דרך מנטלי, במסגרתו האדם נשען על אסוציאציות מיידיות שעולות בראשו בעת ​​הערכה של נושא, מושג, שיטה או החלטה ספציפיים.

המונח ״היוריסטיקת זמינות״ נטבע לראשונה על ידי הפסיכולוגים זוכי פרס נובל, עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, שהציעו כי ההטיה מתרחשת באופן לא-מודע ופועלת במסגרת העיקרון של ״אם אפשר לחשוב על זה – זה כנראה חשוב״:

החומר שעולה בתודעה בקלות רבה יותר נתפס על ידינו כשכיח הרבה יותר, או ככזה שמשקף את העולם האמיתי במידת דיוק גבוהה יותר. לפי טברסקי וכהנמן,

איזו עבודה מסוכנת יותר: שוטר או חוטב עצים?

לפי שכיחות המקרים הקשים שאנחנו שומעים עליהם השנה, שהכי מפורסם בהם הוא מותו של ג׳ורג פלויד, אפשר להניח שפעילות משטרתית מסוכנת, ודאי מסוכנת יותר מעבודה של חוטבי עצים. 

אלא שהסטטיסטיקה מלמדת כי דווקא לחוטבי עצים יש סיכוי גבוה יותר למות או להיפצע במהלך עבודתם.

כאשר מבצעים שיפוטים אודות סיכונים וסכנות יחסיים, הקוגניציה נסמכת על מספר אסטרטגיות לביצוע קיצור דרך מחשבתי, שיעזור לו לקבך פלט של הערכה מהירה, אך לעתים שגויה.

יש סוגים שונים של קיצורי דרך מנטליים, אחד הנפוצים שבהם כולל הסתמכות על מידע ש״עלה בראש״ במהרה, מה שידוע בשם ״זמינות״:

אם אנו מסוגלים לחשוב במהרה על מספר דוגמאות לאירוע, למשל יריות במסגרת פעילות משטרתית, טבעי שנאמין שהוא נפוץ יותר.

היוריסטיקת הזמינות והיוריסטיקות סמוכות

היוריסטיקת הזמינות מתכתבת עם היוריסטיקות אחרות, למשל, עם היוריסטיקת עיגון והתאמה (Anchoring and adjustment), קיצור דרך קוגניטיבי שמשמש אותנו במצבים בהם אנו מתבקשים לאמוד מספר. אנחנו מתחילים בד״ ממספר זמין - שהוא "העוגן" - ואז מסיטים אותו כלפי מעלה או כלפי מטה כדי להגיע לתשובה שנראית סבירה. 

גם טעות שיעור הבסיס (Base rate fallacy) רלוונטית כאן:

היא מתבטאת בנטייה שלנו להתעלם מנתונים סטטיסטיים רלוונטיים, כאשר אנחנו מעריכים את הסיכוי שאירוע מסוים יתרחש.

היוריסטיקת הזמינות וקבלת החלטות

היוריסטיקת הזמינות יכולה להיות מועילה וחשובה בקבלת החלטות.

כאשר אנו ניצבים בפני צומת של החירות, לא תמיד עומדים לרשותנו הזמן והמשאבים שמאפשרים לנו לחקור את הנושא לעומק.

מול הצורך לקחת החלטה מיידית, היוריסטיקת הזמינות מאפשרת לאנשים להגיע למסקנות במהרה.

מחקר הראה, למשל, שאנשים שנזכרו בקלות רבה יותר שראו פרסומת לתרופות נוגדות דיכאון, היו בעלי סבירות גבוהה יותר לתת הערכה גבוהה לשכיחותו של דיכאון.

מצד שני, היוריסטיקת הזמינות יכולה להוביל לקבלת החלטות גרועה מכיוון שרוב הזיכרונות שעולים בקלות ובמהירות לתודעה אינם מספיקים כדי להבין עד מהי הסבירות שתסריט העבר יתרחש שוב בעתיד. בסופו של דבר זה משאיר את מקבל ההחלטות עם מידע לא איכותי כדי להוות בסיס להחלטתם. ביקורת ידועה על הפיקוד בצה״ל, למשל, הוא שהצבא מתכונן למלחמה הקודמת, בהתבסס על מה שאירע וזמין לאלופים ולרמטכ״ל, אולם המציאות מאוד שונה בכל מלחמה. הדבר היחיד שניתן לנבא וחוזר על עצמו זה ההלקאה העצמית בעקבות קבלת ההחלטות שמתבססת על העבר. 

גם דיווחים חדשותיים אודות חטיפות ילדים ותאונות מטוסים, למשל, מובילים לעתים קרובות לאמונה שאירועים כאלה שכיחים הרבה יותר ממה שהם באמת. וגם, כשאנחנו רואים מכונית הפוכה לצד הכביש, יש סיכוי גדול יותר שנאמין כי הסבירות שתקרה לנו תאונה דומה גבוהה מאוד.

דוגמאות להיוריסטיקת הזמינות 

הכלל הוא שככל שנמשיך להיות מוטרדים מהאירוע, כך הוא יהיה זמין יותר לתודעתנו ותגבר אמונתנו בו.

הבעיה היא שאירועים מסוימים נוטים לבלוט יותר מאחרים:

סיקור תקשורתי מוגזם עלול לגרום לאפקט כזה, אך לפעמים החידוש או הדרמה שאופפים אירוע יכולים להפוך אותו לזמין יותר לתודעה.

מכיוון שהאירוע יוצא דופן, הוא מקבל משמעות גדולה יותר, שמובילה בתורה להנחה השגויה שהוא נפוץ הרבה יותר ממה שהוא באמת.

דוגמאות יומיומיות להטיה זו היא עולם השיווק:

על ידי מתן הדגמות לתפוקות חיוביות שהמוצר שלו מספק, המשווק מקל על לקוחות פוטנציאליים לדמיין תוצאה בה ישיגו מטרה בחייהם, אם רק יבחרו לרכוש את המוצר. 

עוד דוגמא היא צפייה בחדשות אודות אנשים שאיבדו את מקום עבודתם, המובילה את הצופה ללילות חסרי שינה, מתוך דאגה מפיטורים ואבטלה.

היוריסטיקה משחקת תפקיד חשוב בקבלת ההחלטות שלנו ופועלת בהתאם למידע המגיע אלינו מהעולם הסובב אותנו.

היא יכולה להיות כלי יעיל, אך חשוב לזכור שלעתים היא עלולה להוביל להערכות שגויות.

רק בגלל שדבר מה תופס מקום ניכר בזיכרון, לא מעיד על היותו נפוץ / יעיל / כל מילה שתבחרו... יותר.

לכן, בבואנו לקבל החלטה, יהיה נכון להסתמך על מספר אסטרטגיות וכלים רלוונטיים.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

הטיית הצופה המשתתף (Actor–observer asymmetry) היא מונח בפסיכולוגיה חברתית המתייחס לנטייה לייחס לפעולות שלנו לסיבות חיצוניות, ולפעולות של אחרים – סיבות פנימיות.

סוג זה של הטיית ייחוס משחק תפקיד באופן בו אנו תופסים אחרים ומתקשרים עמם. בהכרח, אנשים נוטים לבצע ייחוסים שונים באופן התלוי בעמדתם בסיטואציה כ״שחקן״ או כ״צופה״.

מבחינת השפעתה של ההטיה, מטבע הדברים היא עלולה ליצור בעיות, כמו אי-הבנות ואפילו וויכוחים. בוויכוח, פעמים רבות כל צד רואה עצמו כמגיב למעשיו של הצד השני. הטיעון ״הוא התחיל!״ הוא נפוץ, משום שכל צד מייחס את התנהגותו שלו לסיטואציה, ואת התנהגותו של האחר לתכונותיו ולנטיותיו, נוסח ״הוא רב איתי כי הוא מרושע; אני רב איתו כי הוא תקף אותי״.

״אצלי זה כישלון נסיבתי, אצלך כישלון אישיותי...״

הטיית הצופה המשתתף נוטה להיות בולטת יותר במצבים בהם התוצאה שלילית.

למשל, במצב בו אדם חווה דבר מה שלילי, לעתים קרובות הוא יאשים את הסיטואציה או את הנסיבות. מאידך, כאשר דבר שלילי קורה לאחר, הוא ייטה להאשים אותו בשל בחירותיו, התנהגותו ופעולותיו. לדוגמה, כשרופא מבשר למטופל שרמת הכולסטרול בדמו עלתה, המטופל עשוי להאשים בכך גורמים חיצוניים שאין לו שליטה עליהם, כמו גנטיקה. ואולם כאשר רמות הכולסטרול של אדם אחר גבוהות מהרצוי, אנשים ייטו לייחס את הדבר לתזונה לקויה או להיעדר פעילות גופנית. במילים אחרות, מה שקורה לנו – אינו בשליטתנו; מה שקורה לאחרים – קורה באשמתם.

חוקרים מצאו שאנשים נוטים להיכנע להטיות בתדירות נמוכה יותר ביחס לאנשים שהם מכירים היטב, וזאת משום שיש להם יותר מידע אודות צרכיהם, מניעיהם ומחשבותיהם. הדבר גורם להם לקחת בחשבון יותר כוחות חיצוניים שיכולים להשפיע על התנהגות.

מה גורם להטיית הצופה המשתתף?

מבחינת הגורמים להטיה, אפשרות אחת היא שכאשר אנשים נמצאים בתפקיד השחקן בסיטואציה, הם אינם יכולים לראות את פעולותיהם, בעוד שכאשר הם צופים - הם מצליחים לראות בקלות את התנהגויותיהם של אחרים. אי לכך, סביר יותר שאנשים יחשיבו כוחות מצביים כאשר מדובר בפעולותיהם, אך יתמקדו במאפיינים פנימיים להסבר התנהגויות של זולתם.

הטיית צופה משתתף בהקשר של מלחמת חרבות ברזל

סביר שאנחנו, כאזרחי ישראל, נתייחס למתקפת רקטות מעזה כהתקפה ישירה על מי ומה שאנחנו, תוך שאנו רואים את עצמנו כקורבן של פעולות טרור. במילים אחרות, נסביר את התופעה (המתקפה) על ידי נסיבות חיצוניות (פעולת הטרור של חמאס) ונתייחס אל הפעולות כיוזמה אנושית מכוונת. 

ראיית האחרים כאחראים באופן מלא למעשיהם היא בעצם החלק הראשון של הטיית צופה משתתף, וזה עובד לשני הכיוונים:

בתוך זירת הקונפליקט, כל צד נוטה לייחס את הפגיעה שמוביל הצד השני לגורמים פנימיים. ממש כמו האזרח הישראלי, גם הפלסטיני תושב הרצועה תופס את מתקפות צה"ל כאיום על חייו ועל חיי יקיריו, תוך שהוא מייחס את פעולות הצבא למהלכים מונעי אסטרטגיה המתבצעים ע״י אנשים במודעות פוגענית מלאה.

דוגמה זו תואמת את ההגדרה של הטיית הצופה המשתתף, שמציינת כיצד אנו נוטים לראות את עצמנו כקורבנות של נסיבות (ניתן להסביר את הפעולות שלנו בגישה זו) ולראות את האחרים כאחראים באופן מלא למעשיהם (ניתן להסביר את פעולות הצד השני בגישה זו).

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

12 בפברואר 2024 

מהי הטיה קוגניטיבית?

הטיה קוגניטיבית היא טעות שיטתית בחשיבה, המתרחשת כשאנשים מעבדים ומפרשים מידע בעולם הסובב אותם, ומשפיעה על החלטותיהם ושיפוטיהם.

הרעיון של הטיה קוגניטיבית הוצג לראשונה ב-1972 על ידי החוקרים הישראליים, הפסיכולוגים הקוגניטיביים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן. 

מאז תוארו סוגים שונים של הטיות המשפיעות על קבלת ההחלטות במגוון תחומים, בהם התנהגות חברתית, קוגניציה, כלכלה התנהגותית, חינוך, ניהול, בריאות, עסקים ופיננסים.

המוח האנושי הוא רב עוצמה, אך כפוף למגבלות.

לעתים קרובות, הטיות קוגניטיביות הן תוצאה של ניסיון המוח לפשט עיבוד מידע.

הטיות חשיבתיות מתפקדות ככללי אצבע המסייעים לנו להכניס קצת סדר והיגיון בעולם העולם הכאוטי שלנו ולקבל החלטות במהירות אופטימלית.

חלק מההטיות הללו קשורות לזיכרון – האופן בו אנו זוכרים אירוע עשוי להיות מוטה מכמה סיבות, מה שיכול להוביל להטיה בחשיבה ובקבלת ההחלטות. 

הטיות קוגניטיביות אחרות עשויות להיות קשורות לבעיות קשב – מכיוון שתשומת לב היא משאב קוגניטיבי מוגבל, עלינו להיות סלקטיביים ביחס לדברים שאליהם אנו שמים לב בעולם הסובב אותם. מסיבות אלה, הטיות עדינות יכולות להזדחל אל החשיבה ולהשפיע על האופן בו אנו רואים את העולם. 

לעתים קיים בלבול בין הטיות קוגניטיביות לבין כשלים לוגיים, אך השניים אינם זהים. 

כשל לוגי נובע מטעות בטיעון לוגי, בעוד שהטיה קוגניטיבית נעוצה בשגיאות של עיבוד מחשבתי, אשר לעתים קרובות מקורן בבעיות בזיכרון, בתשומת הלב, בייחוס ובטעויות מנטליות אחרות. הטיות קוגניטיביות אינן פוסחות על איש: 

בעוד שקל יותר להבחין בהן כאשר הן קורות לאחרים, חשוב לדעת שהדבר משפיע על כולנו. 

לאור הדימיון בין הטיות קוגניטיבית לבין עיוותי חשיבה, לא מפתיע שהגברת המודעות להטיות קוגניטיביות עשויה להועיל גם לטיפול בבעיות נפשיות, 

גישה טיפולית המכונה טיפול בשינוי הטיות קוגניטיביות (CBM) מבוססת על תהליכים שנועדו להפחית את ההטיות הקוגניטיביות, ונעשה בה שימוש במקרים של התמכרויות, דיכאון וחרדה.

בין הסימנים להשפעה של הטיה קוגניטיבית מסוג כלשהו מצויים אלה: 

• מתן קשב רק לסיפורים חדשותיים המאשרים את דעותינו

• האשמת גורמים חיצוניים כאשר דברים אינם מסתדרים כפי שרצינו

• ייחוס הצלחה של אחרים למזל, לעומת לקיחת קרדיט אישי על הישגינו

•  ההנחה שכולם חולקים עמנו אותן דעות ואמונות

• ההנחה שאנו יודעים את כל שניתן לדעת על נושא מסוים, למרות שלמדנו רק מעט אודותיו.

כאשר אנו מבצעים שיפוטים והחלטות על העולם הסובב אותנו, אנחנו ממש אוהבים לחשוב יש לנו יכולת הגיונית להישאר אובייקטיביים ומסוגלים לקחת בחשבון ולהעריך את כל המידע הזמין לנו.

למרבה הצער, הטיות אלה מכשילות אותנו לעתים קרובות ומובילות להחלטות אומללות ולשיפוטים גרועים. 

בין ההטיות הקוגניטיביות הנפוצות בעיוות חשיבתנו מצויות אלה: 

הטיית הצופה המשתתף

הטיית הצופה-המשתתף (Actor–observer asymmetry) היא נטייה לייחס את פעולותינו לגורם חיצוני, לצד ייחוס התנהגויות של אחרים לסיבות פנימיות. למשל, אדם המייחס לגנטיקה את רמות הכולסטרול הגבוהות בדמו, אך במקרה של אדם אחר עם כולסטרול גבוה הוא זוקף את הדבר לתזונה אומללה או לחוסר פעילות גופנית. 

הטיית העיגון

הטיית העיגון (Anchoring) היא הטיה קוגניטיבית שמתבטאת בנטייה להסתמך יתר על המידה על פיסת המידע הראשונה הנלמדת אודות דבר מה. לדוגמה, אם אדם לומד שמחירה הממוצע של מכונית הוא X, הוא יכול לחשוב שכל סכום מתחת לכך יחשב לעסקה טובה, ובכך להימנע מלחפש אחר מחיר טוב יותר. בהטיה זו ניתן להשתמש על מנת לקבוע את ציפיותיהם של אחרים, על ידי כך שתהיו הראשונים ״לשים על השולחן״ את המידע הרצוי מבחינתכם. 

הטיית התכנון 

כשל התכנון (Planning Fallacy) הוא תופעה שכיחה למדי, המתייחסת לטעות חזרתית ביכולת החיזוי: אנשים ממעיטים בהערכת הזמן הדרוש להשלמת משימה עתידית, למרות הידיעה שמשימות קודמות לקחו בדרך כלל יותר זמן מהמתוכנן.

אפקט התקשורת העוינת

אפקט התקשורת העוינת (Hostile media effect) מתייחסת לנטיה די מוכרת לתמוך באחד הצדדים בקונפליקט או דיבייט תקשורתי, וכן להתייחס לדיווחים והפרשנויות במדיה על הנושא, כמוטות מראש לטובת היריב. מחקרים מלמדים כי הטיה זו קיימת בלי תלות במידת האיזון המציאותי בדיווח החדשותי.

הטיית קשב

הטיית הקשב (Attentional bias) היא נטייה להעניק תשומת לב לדברים מסוימים תוך התעלמות מאחרים. למשל, כאשר מקבלים החלטה איזו מכונית לקנות, תשומת הלב עשויה להתמקד במראה המכונית, תוך התעלמות מנתוני הבטיחות וצריכת הדלק. 

הטיית האופטימיות (wishful thinking)

 הנטייה להיות אופטימיים יתר על המידה, להמעיט בערך ההסתברות של תוצאות בלתי רצויות והערכת יתר של ההיתכנות שתתרחשנה תוצאות חיוביות, רצויות ונעימות.

היוריסטיקת הזמינות

היוריסטיקת הזמינות (Availability heuristic) מתבטאת במתן ערך רב יותר למידע שקופץ לתודעה במהירות, ייחוס אמינות גבוהה יותר למידע זה ונטייה להערכת יתר של הסבירות שהדברים שיתרחשו הם אלה שדומיינו בקלות. 

הטיית אישור

הטיית אישור (Confirmation bias) מתבטאת בהעדפת מידע המשתלב עם אמונותינו הקיימות וזלזול בראיות שאינן משתלבות עמן. 

אפקט הקונצנזוס השגוי

אפקט הקונצנזוס השגוי (False consensus effect), המוכרת גם בשם הטיית הקונצנזוס, היא הטיה קוגניטיבית שפועלת על הסקות חברתיות. במילים אחרות,  אנשים נוטים "לראות בבחירותיהם ובשיפוטם ההתנהגותיים שלהם שכיחים יחסית ומתאימים לנסיבות הקיימות". הטיית הקונצנזוס מתבטאת גם הערכת יתר של המידה בה אחרים מסכימים איתנו. אנחנו הולכים שולל אחרי הנהונים שאינם משקפים בהכרח את המציאות.

קיבעון תפקודי

קיבעון תפקודי (Functional fixedness) הוא הנטייה לראות עצמים כאילו הם עובדים רק בדרך מסוימת. למשל, אם אין לנו פטיש בהישג יד, אנו עלולים שלא להעלות בדעתנו שמפתח ברגים גדול יכול גם הוא לשמש לנעיצת מסמר לתוך הקיר. הדבר יכול להיות מורחב לתפקוד של אנשים, למשל אי-הכרה בכך שלעוזר אישי עשויים להיות כישורי מנהיגות. 

אפקט ההילה

אפקט ההילה (Halo effect) ניכר כאשר ההתרשמות הכללית מאדם משפיעה על האופן בו אנו מרגישים וחושבים על דמותו. הדבר נכון במיוחד למשיכה פיזית, המשפיעה על האופן בו אנו מדרגים תכונות אחרות. למשל, מישהו שיצא בעבר עם ידוענית הוא גבר אטרקטיבי בשלל היבטים. 

אפקט המידע המטעה

אפקט המידע המטעה (Misinformation effect) הנטייה של מידע שלאחר-אירוע להתערב בזיכרון של האירוע עצמו. קל להשפיע על הזיכרון באמצעות מה ששומעים על האירוע מאחרים. ידע אודות אפקט זה הוביל לחשדנות בנוגע למידע שמקורו בעדות ראייה. 

הטיית האופטימיות

הטיית האופטימיות (Optimism bias) היא נטייה המובילה אדם להאמין שסביר פחות שיחווה מזל ביש, וסביר יותר שיצליח ביחס לעמיתיו. 

הטיית הפסימיות

בדיוק ההיפך מהטיית האופטימיות. כאן קיימת הטיה לראיית שחורות.

מצדדי הפרספקטיבה הפסימיסטית מפנים אותנו לעולם הקליני, בו מוכרת הטיה קוגניטיבית זו כ״ריאליזם דיכאוני״ - מצב בו אנשים שסובלים מדיכאון נוטים לראות את העולם והחיים באופן מציאותי יותר מאנשים בלי דיכאון. 

הטיה לטובת העצמי

הטיה בשירות העצמי (Self-serving bias) היא הנטייה להאשים כוחות חיצוניים כאשר דברים רעים קורים, ולקחת קרדיט כאשר מתרחשים דברים טובים. 

אפקט דאנינג-קרוגר

אפקט דאנינג-קרוגר (Dunning–Kruger effect) היא מצב בו אנשים מאמינים שהם חכמים ומסוגלים יותר ממה שהם באמת. לעתים, הטיות מרובות יכולות לשחק תפקיד בהשפעה על החלטות ועל החשיבה. למשל, אנשים עשויים לזכור אירוע באופן שגוי (אפקט המידע המוטעה) ולהניח שכולם חולקים עמם את אותו זיכרון של מה שאירע (אפקט הקונצנזוס השגוי).

הטיית הכאב הבסיסית

הטיית הכאב הבסיסית מתארת מצב פרדוקסלי בו אנשים מאמינים שהם מדווחים על הכאב ממנו הם סובלים בצורה מדויקת בעוד שהדיווח של אחרים על כאב נתפס כמוגזם.

גורמים וסיבות להטיות קוגניטיביות

מה בדבר הגורמים להטיות הקוגניטיביות?

אם היינו צריכים לחשוב על כל אפשרות שהיא בתהליך קבלת החלטה, היה לוקח לנו זמן רב מדי לבצע אפילו את ההכרעה הפשוטה ביותר.

בשל מורכבותו של העולם סביבנו וכמות המידע העצומה שמקיפה אותנו בכל זמן, לעתים ישטב להסתמך על קיצורים מנטליים מסוימים, שנקראים יוריסטיקות, שמאפשרים פעולה מהירה.

הטיות קוגניטיביות יכולות לנבוע ממספר גורמים, אך הקיצורים המנטליים הללו, או היוריסטיקות, משחקים לעתים קרובות תפקיד גדול בפעולותינו.

בעוד שלעתים הם יכולים להתגלות כמדויקים להפליא, הם עלולים להוביל לשגיאות בחשיבה, תכנון וקבלת החלטות.

גורמים אחרים שיכולים לתרום להטיות הללו הם רגשות, מניעים אישיים, גבולות המוח בעיבוד מידע  ולחץ חברתי.

הטיות קוגניטיביות נוטות להתגבר עם הגיל, זאת בשל ירידה בגמישות הקוגניטיבית.

בנוגע להשפעות ההטיות הקוגניטיביות, יש להיות ערים לכך שהן יכולות להוביל לחשיבה מעוותת. אמונות בתיאוריות קונספירציה, למשל, מושפעות לעתים קרובות מהטיות שונות.

ואולם הטיות קוגניטיביות אינן בהכרח דבר רע. פסיכולוגים מאמינים שרבות מהן משרתות מטרה סתגלנית, מכיוון שהן מאפשרות, כאמור, להגיע להחלטות מהירות והן עשויות להיות חיוניות במצבי סכנה או איום. לדוגמה, אדם ההולך בלילה בסמטה חשוכה ומבחין בצל כהה שעוקב אחריו, כביכול, עשוי להניח – באופן מוטה קוגניטיבית – שמדובר בשודד ושעליו לצאת מהסמטה במהירות האפשרית. ייתכן ומדובר בסך הכל בצל של דגל שהתנופף ברוח, אך ההסתמכות על קיצור הדרך המנטלי הייתה עשויה לסייע לחמוק מסכנה באמצעות החלטה מהירה. 

שאלות ששאלתם:

איך כעס קשור בהטיית ייחוס עוינת (Hostile Attribution Bias)? 

איך מפחיתים את השפעת ההטיות?

מחקרים מצביעים על כך שאימון קוגניטיבי יכול לסייע בהפחתת הטיות בחשיבתנו, המשפיעות על קבלת ההחלטות שלנו. הנה כמה טיפים לכך: 

• היו מודעים להטיות – הביאו בחשבון את האופן בו הן עלולות להשפיע על חשיבתכם. ממחקר שבו החוקרים נתנו למשתתפים פידבק ומידע שעזרו להם להבין את ההטיות ואת השפעתן על החלטות, עלה שסוג כזה של הכשרה יכול להפחית בצורה יעילה את השפעות ההטיות הקוגניטיביות בשיעור של 29%. 

• קחו בחשבון את הגורמים המשפיעים על החלטותיכם – שאלו את עצמכם האם גורמים כמו עודף ביטחון עצמי או אינטרס אישי משחקים תפקיד בקבלת ההחלטות שלכם. הדבר עשוי לסייע לכם להחליט טוב יותר. 

• אתגרו את ההטיות – אם אתם מבחינים בגורמים המשפיעים על בחירותיכם, התמקדו באתגורן האקטיבי של ההטיות. אילו גורמים החמצתם? האם אתם נותנים משקל מוגזם לגורמים מסוימים? האם אתם מתעלמים ממידע רלוונטי משום שאינו תומך בהשקפותיכם? חשיבה על הדברים הללו ואתגור ההטיות יכולים לשפר את חשיבתכם הביקורתית. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מהי הטיית אישור / הטיית האישוש?

בפסיכולוגיה ובמדעים קוגניטיביים, הטיית אישור (או הטיית אישוש) היא נטייה לחפש או לפרש מידע באופן שמאשר את תפיסותיו המקדימות של האדם, מה שמוביל לטעויות הסתברותיות שמעוותות את המציאות. ככזו, אפשר לחשוב על הטיית אישור כבחירה סלקטיבית של מידע שמובילה להסקה שגויה. 

הטיית אישור משפיעה על האופן שבו אנו אוספים מידע, אבל גם על האופן בו אנו מפרשים ושולפים מידע מהזיכרון. לדוגמה, אנשים שתומכים בעמדות מסוימות (או מתנגדים אליהן) לא יסתפקו רק במידע שיתמוך בו, אלא גם יפרשו מידע חדש, כמו מידע חדשותי, בצורה שתשמר את עמדותיהם הקיימות.

הטיית האישוש בתקשורת 

הטיית האישוש אינה זרה לנו.  

היא מיושמת באחת התיאוריות המעניינות ביותר בחקר תקשורת ההמונים- ספירלת השתיקה, מודל שמסביר כיצד התקשורת מעצבת את דעת הקהל, כאילו מה שנשמע ונצפה בה הוא האמת ואין בלתה.

אנחנו לומדים את הדיבור הנכון ואחריו את המחשבה הנכונה... 

אפשר לראות בעיתונים ובאתר חדשות כי אותו אירוע פוליטי, או אירוע בעל משמעות לאומית כלשהי, מצטייר באופן שונה ולעיתים הפוך כתלות באוריינטציה הפוליטית של המו״ל והאג'נדה הפוליטית אותה הוא מקדם - נניח פרוגרסיבית או קונסברבטיבית. 

למעשה, אין אדם שלא נתקל במצב בו פירש אירוע באופן שונה משפירש אותו אדם אחר.

לעיתים אנחנו מתקשים להבין כיצד אחרים יכולים לראות את אותו אירוע אובייקטיבי באופן כל כך שונה מהאופן בו חווינו אותו אנחנו, להעניק לו המשגה שונה, משמעות שונה, על אף שלפי מה שאמיתי (אם יש כזה דבר) חווינו את אותו האירוע בדיוק.

לא צריך להרחיק לכת. הדוגמה הטובה והנגישה ביותר להטיית אישור היא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ארוך השנים, בו פעם אחר פעם שני צידי הקונפליקט חווים את אותם האירועים, אך מייחסים להם משמעות שונה. כל אחד רואה את הפגיעה בו, ואת התממשות ציפיותיו מהצד השני, אשר פגע בו פעמים רבות בעבר.

הנה 5 דקות מצוינות

שמסבירות על הטיית האישור:

דוגמא להטיית האישור בטיפול זוגי

בעולם הפסיכותרפיה פוגשים את הטיית האישור כל הזמן, אבל טיפול זוגי הוא בימה עליה היא זוכה למופע ייחודי משלה:

אורן ונועה, זוג נשוי מתל אביב, הגיעו לפגישה הראשונה מתוך משבר. הריב האחרון שלהם היה בוטה מדי, גס, שניהם ירדו נמוך מדי ואורן היה זה שהרים דגל וביקש מנועה לבוא איתו לייעוץ זוגי. היא נענתה מייד, מרגישה גם היא שהזוגיות נמצאת במסלול של התדרדרות והסלמה. מיכל קיבלה אותם בקליניקה ממש באותו יום, שניהם עמוסים רגשית, מודים לה על הנכונות למפגש בהתראה קצרה. מיכל ביקשה מנועה ומאורן לספר על הריב, היא רצתה ללמוד דרך המקרה על הדינמיקה הזוגית הייחודית שלהם. יחד עם זאת, למרות שמדובר במקרה שאירע בערב לפני, פחות מיממה לפני הפגישה, אורן ונועה החזיקו גרסה שונה למדי. ההבדלים לא התבטאו בחוייה סובייקטיבית - אישית או רגשית -  אלא בעובדות עצמן: מתי הם רבו, האם הבת המתבגרת הייתה בבית (הוא טען שהייתה אצל חברה) ומי פייס את מי בבוקר. מיכל ראתה תמונה מוכרת: כל צד בקונפליקט זוכר את מה שמתאים לו, את הנתונים במקרה שמחזקים את הנראטיב האישי, מבלי לתת לעובדות להפריע... 

מה גורם להטיית אישור?

קיימים הסברים שונים להטיית אישור (Confirmation bias), בה אנשים מפרשים אחרת את אותו האירוע, ולכן גם מציירים אותו אחרת ומדווחים עליו באופן שונה. 

הטיה זו מאוד מבוססת מחקרית, ולפיה יש לכולנו נטיה לעבד ולפרש מידע חדש שמתקבל באופן שיהלום את הידע והאמונות הקיימות כבר מראש. בהטיית אישור, הנחות העבר והידע הקודם שלנו למעשה צובעים את האופן בו אנו רואים את העולם ומפרשים את החוויות החדשות שעוברות עלינו. 

הידע, הדעות והאמונות שלנו לא משפיעות רק על האופן בו נעבד ונמשיג מידע חדש, כי גם לאיזה מידע נפנה מודעות מלכתחילה. מחקרים מראים כי אנשים נוטים לחפש מידע אשר מאשש ידע ואמונות קיימות והולם אותן, הרבה יותר מאשר שנוטים לחפש אחר מידע שמערער על האמונות הקיימות וסותר אותן. כמובן שמדובר במצב פרדוקסלי, שכן דווקא המידע ממנו אנשים נוטים להסיט את מבטם הוא זה שבכוחו לגרום לשינוי העמדה ולצמצום הפערים שבין הצדדים השונים בכל סכסוך.

חשוב להבהיר כי כמובן שאיננו מבצעים את הטיית אישור באופן מודע, ומכאן שמה- "הטיה". הנטייה להעלים עין מהסברים סותרים איננה נובעת מכוונת זדון, כי אם מתוך פעולה אוטומטית ומורגלת. אחד ההסברים להטיה זו היא חסכנות קוגניטיבית, או עצלנות קוגניטיבית. למוח שלנו קל יותר להתמקד ולעבד מידע שמתיישב עם סכמות שקיימות בראש, בעוד מידע חדש מצריך עיבוד ממושך יותר וייתכן שיצרוך עבודה נוספת, כמו אדפטציה ועיצוב מחדש של סכמות קיימות. כאב ראש... קל לנו הרבה יותר לחזק סכמה קיימת מאשר לשנות אותה, לפצל אותה או להפוך אותה למורכבת יותר. לכן, מוחנו נמשך יותר ל״מידע נוח״ שמתיישב עם הקיים ואינו מערער עליו, וכל זה באופן בלתי מודע. בהקשר זה, חשוב לציין את המושג דיסוננס קוגניטיבי, מצב לא נוח בו מידע חדש אינו תואם למידע קיים, ולפי הפסיכולוג החברתי לאון פסטינגר, דורש פתרון, לכאן או לכאן. 

הסבר של חיסכון קוגניטיבי או פיתרון של דיסוננס קוגניטיבי מטריד קצת עושה לנו הנחה. לכאורה אפשר לחשוב ש"ככה נוח למוח, וזה בסדר", אבל המוח נמצא שם, כידוע, כדי שנשתמש בו, לכן חשוב לפתח מודעות לתופעה, ואולי אף לשנותה. בכל מקרה נישאר אנושיים ומוטים במידה מסויימת. 

העובדה כי הטיית אישור קיימת אינה מניחה לנו לתרץ בגינה את ההתבצרות בעמדתנו, להפך- המודעות אליה (קריאת מאמר זה...) מאפשרת לנסות להתגבר עליה, במיוחד במצבי רוגע ונינוחות, ופחות במצבים לחוצים ועמוסים קוגניטיבית.  

אז כיצד נוכל להתגבר על הטיית אישור?

בראש ובראשונה, חשוב להפנות את הטלת הספק שאנו נוטים להפנות כלפי הצד השני-כלפי עצמנו.

עלינו להיות מודעים לכך שתפיסת העולם שלנו עשויה לצבוע את אופן ההסתכלות שלנו על מקרים ספציפיים, וכן להיות מודעים לכך שאיננו אובייקטיביים. על כן, יש לבחון את עמדותינו, ולראות עד כמה הן מבוססות.

בשלב מתקדם יותר, עלינו לבדוק גם מה קורה בצד השני. אילו ביקורות מועלות כנגד הצד שלנו, על מה הן מבוססות, מה חושבים אנשים שאינם בדעה שלנו, ולמה הם חושבים כך.

אומץ רב יותר, נדרש על מנת לפנות לצד השני, להתרועע עימו, על מנת להבין יותר את חווייתו וממה נובעת ראיית עולמו.

אם ניקח שוב כדוגמה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אין הדבר אומר בהכרח לפנות לצד השני בסכסוך, ניתן למשל לקנות עיתון שצד זה מפרסם, לצפות במהדורת החדשות המייצגת אותו, במאמרי דעה של נבחרי הציבור שלו, וכיוצא באלה.

כל אלה, עשויים לגרום לדעותינו להיות קיצוניות פחות ומאוזנות יותר, אך גם אם לא, הן לכל הפחות יהיו מעט יותר מבוססות, ומעט פחות לוקות בהטיית אישור. 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

תודות:

יעל טל, מכון טמיר

הפרעות חרדה

בנתונים ומספרים

הפרעות חרדה הן ההפרעה הנפשית הנפוצה ביותר בארה״ב, הפוגעת ב-40 מיליון מבוגרים מעל גיל 18, או ב-1.8% מהאוכלוסייה, מדי שנה.

למרות שהפרעות חרדה מגיבות היטב לטיפול, רק 37% מהלוקים בהן מקבלים טיפול פסיכולוגי בחרדה.

מחקר אמריקאי נרחב שפורסם בנובמבר 2020  עקב אחר שכיחות של הפרעות חרדה אצל בוגרים (מעל 18),בשנים 2008-2018. ניתוח הנתונים, מתוך סקר NSDUH, העלה כי שכיחות החרדה עלתה מ-5.12% ב-2008 ל-6.68% ב-2018. מכובד.

• הקבוצה עם העליה הכי בולטת היא בוגרים צעירים בגילאי 18-25 -  מ-7.9% ל-14.6%.

• אצל בני 50 ומעלה כמעט ולא חל שינוי בשיעור החרדה.

• החרדה עלתה בקצב מהיר יותר אצל רווקים ובעלי השכלת גבוהה חלקית. אצל נשים נמצאו רמות חרדה גבוהות יותר (5.95% ב-2008, 7.91% ב-2018) לעומת גברים (4.22% ב-2008 ו-5.35% ב-2018), אבל לא נמצא הבדל מגדרי בשיעור העלייה בסה״כ, כלומר ההבדל בין המינים נותר דומה.

• לאנשים הסובלים מהפרעות חרדה סיכוי גבוה פי 3-5 לבקר אצל הרופא ופי 6 להתאשפז בגלל הפרעות פסיכיאטריות, ביחס למי שאינו סובל מהפרעות חרדה.

הפרעות חרדה מתפתחות בשל מערך מורכב של גורמי סיכון, בהם גנטיקה, כימיית המוח, אישיות ומאורעות חיים.

חרדה ודיכאון

די שכיח שאדם עם הפרעת חרדה יסבול גם מדיכאון, ולהפך. קרוב למחצית מהמאובחנים כסובלים בדיכאון – מאובחנים גם כסובלים מהפרעת חרדה.

הבדלי מגדר בהפרעות חרדה

הפרעות חרדה שכיחות יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, בערך פי שתיים.

גם מתמודדים עם תאימות מגדרית ואוכלוסיה בקשת הטרנסית חווים שיעורים גבוהים יותר של הפרעות חרדה: 

דיווח מ- 2016 העלה כי הפרעות חרדה שכיחות יותר מפי שתיים בקרב אנשים שאינם תואמים מגדר וטרנסג׳נדרים, בהשוואה לסיסג׳נדרים (הטרוסקסואלים). 

מה נחשב לחרדה קשה?

חרדה קשה היא רמת החומרה הגבוהה ביותר בכל אחת מהפרעוות החרדה.

חרדה קשה מוגדרת כמצב שכבר לא מסוגלים לחשוב בו בצורה בהירה ורציונלית וחווים פאניקה קשה.

ברמה הסובייקטיבית, זה אומר שאתם עלולים להרגיש פחד ובלבול, סערה פנימית, נסיגה פנימה ולעיתים גם קושי לחשוב בצורה צלולה.

הנשימה הופכת לקצרה יותר ואתם עלולים להתחיל להזיע בעוד שהשרירים ירגישו מתוחים מאוד.

הנה כמה נתונים מספריים מעניינים:

הפרעת חרדה מוכללת (GAD)

בהפרעת חרדה מוכללת (GAD)  לוקים כ-6.8 מיליון מבוגרים בארה״ב, או 3.1% מהאוכלוסייה, אך רק 43.2% מקבלים טיפול.

הפרעת חרדה מוכללת (GAD) כוללת דאגות תמידיות ומוגזמות לגבי כמה דברים שונים. אנשים עם GAD יכולים לצפות לאסונות ומודאגים בצורה מוגזמת לגבי כסף, בריאות, משפחה, עבודה ונושאים אחרים, וקשה להם לשלוט בדאגות האלה.

לנשים סיכוי כפול ללקות בה ביחס לגברים. לעתים קרובות יתקיים במקביל גם דיכאון קליני.

הפרעת פאניקה

עם הפרעת פאניקה  מתמודדים כ-6 מיליון מבוגרים בארה״ב, או 2.7% מהאוכלוסייה.

לנשים סיכוי כפול ללקות בה ביחס לגברים.

הפרעת חרדה חברתית 

בהפרעת חרדה חברתית (SAD) לוקים כ-15 מיליון מבוגרים בארה״ב, או 6.8% מהאוכלוסיה. 

חרדה חברתית היא מצב נפשי מתמשך בו פחד משיפוטיות והערכה שלילית ע״י אחרים מוביל לתחושות של אי-התאמה, נחיתות, מודעות עצמית, מבוכה, השפלה ודיכאון.

חרדה חברתית נפוצה באופן שווה בקרב גברים ונשים, ולרוב מאובחנת לראשונה סביב גיל 13.

יותר משליש מהלוקים בחרדה חברתית מדווחים על כך שחוו סימפטומים משך 10 שנים או יותר לפני שפנו לעזרה.

פוביות ספציפיות

פוביה ספציפית קיימת אצל לא פחות מ- 19 מיליון מבוגרים בארה״ב, או 8.7% מהאוכלוסיה. לנשים סיכוי כפול ללקות בהן ביחס לגברים. לרוב יחלו הסימפטומים בילדות, כאשר גיל ההתפרצות הממוצע הוא 7.

הפרעה טורדנית כפייתית

הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) ותסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) קשורות הדוקות להפרעות חרדה, ויש שיחוו אותן לצד הפרעות חרדה ודיכאון.

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית - בהפרעה לוקים כ-2.2 מיליון מבוגרים בארה״ב, או 1% מהאוכלוסייה. נפוצה באופן שווה בקרב גברים ונשים. גיל ההתפרצות הממוצע עומד על 19 שנים, כאשר 25% מהמקרים מתרחשים עד גיל 14. כשליש מהמבוגרים עם OCD חוו לראשונה סימפטומים בילדות.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית

הפרעת דחק פוסט-טראומטית - ב-PTSD לוקים כ-7.7 מיליון מבוגרים בארה״ב, או 3.5% מהאוכלוסייה. לנשים סיכוי גבוה יותר ללקות בה ביחס לגברים.

אונס הוא הטריגר הנפוץ ביותר ל-PTSD, כאשר 65% מהגברים ו-45.9% אחוז מהנשים שחוו אונס יפתחו את ההפרעה. ניצול מיני בילדות הוא מנבא חזק לפיתוח ההפרעה במהלך החיים.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

22 בדצמבר 2023 

מקורות:

Goodwin RD, Weinberger AH, Kim JH, Wu M, Galea S. Trends in anxiety among adults in the United States, 2008-2018: Rapid increases among young adults. J Psychiatr Res. 2020 Nov;130:441-446

https://adaa.org/about-adaa/press-room/facts-statistics

בורדרליין והפרעת PTSD -

אבחנה מבדלת

מומחים רבים מתחום בריאות הנפש טוענים כיום כי מרבית המקרים של הפרעת אישיות גבולית הם בעצם ביטוי של פוסט-טראומה מורכבת. 

הנה:

דיון מקצועי ער מתחולל בסוגיה זו, ונכתוב עליה בנפרד, אולם ראשית נסתכל על הדומה והשונה בין התסמינים והמאפיינים של תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), הפרעת פוסט-טראומה מורכבת,  והפרעת אישיות גבולית (BPD):

להלן כמה הבדלים וקווי דימיון בין PTSD ל- BPD, ששתיהןן נחשבות עדיין להפרעיות פסיכיאטריות כרוניות, שלא ניתן לרפא באופן מלא:

תנודתיות במצב הרוח

מה דומה?

לעין לא מאומנת, תגובת PTSD יכולה להיראות ממש כמו התקף חרדה, תגובה פיזיולוגית מופרזת שמייצרת דרמטיות מיותרת. כאשר אדם שמתמודדה הפרעת אישיות גבולית חווה איום בנטישה, דימיוני או מציאותי, תגובתו יכולה להיראות דומה למדי להתקף החרדה הגועש. העליות והמורדות הרגעיים הללו מזוהים לעיתים קרובות כתנודות במצב הרוח, לביליות נפשית שמאפיינית מצבים נפשיים רבים (כמו הפרעה ביפולרית, למשל) כשלמעשה הסיבות לתנודתיות יכולות להיות ממקורות פנימיים שונים לחלוטין. אבל בנראות - שתי התגובות החזקות נחוות מבפנים (תסמינים) ונראות מבחוץ (סימנים)- ולכן עלולות להתיפס כהפרעה אחת.

מה שונה?

המציאות היא שאדם שמתמודד עם תגובה לטראומה PTSD י״מתאפס״ די מהר וחוזר לבייסליין הרגשי, על ידי מודעות לסביבתו הנוכחית, יציאה החוצה או האזנה לקול מרגיע שמזכיר לו שהוא נמצא במקום בטוח.

בבורדרליין, לעומת זאת, אף אחת מהדרכים הללו לא תורמת להרגעה מהירה, ויישומן עלול אפילו להעצים את החוויה המשברית. מה שהמתמודד עם הפרעת אישיות גבולית צריך כדי להירגע זה בעיקר תיקוף (ולידציה) שמגיע מבחוץ, או תיקוף עצמי שנרכש לרוב בטיפול מקצועי.

מחקרים מלמדים משך הזמן שנדרש כדי לחזור לויסות רגשי בסיסי אצל מתמודדים עם BPD ארוך מאופן משמעותימכל הפרעה אחרת, ובוודאי ביחס לנורמה 

היסטוריה של טראומה קודמת

מה דומה?

תיקון עדכני במדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5) מאפשר אבחנת PTSD גם במקרים של התעללות חוזרת ונשנית, להבדיל ממקרה אחד. למשל, ילד שהיה ננעל בארון כעונש עשוי לחוות תגובת PTSD במעלית כמבוגר, וללא טיפול ההתעללות תמשיך להשפיע עליו כמבוגר. באותו אופן, אדם עם BPD עשוי להרגיש טראומת עבר מתמשכת כאילו היא עדיין נוכחת, משום שהוא מודע לתחושותיו באופן אקוטי. וחירומי.

מה שונה?

כאשר הטראומה של אדם עם PTSD מטופלת מקצועית, התגובה הרגשית עדיין קיימת, אך הופכת להיות מינימלית ועדינה. לעומת זאת, אדם עם BPD אינו יכול ״להתגרש״ מרגשותיו, גם לא מהחיוביים שבהם, אפילו זמן רב אחרי שטראומה חלפה וטופלה. הזיכרון הרגשי שלו מביא את עברו אל תוך ההווה, כאילו הדבר קרה עכשיו.

ניכור ועוינות

מה דומה?

לא אלה ולא אלה רוצים להפגין ניכור ועוינות כלפי אחרים, אך למרבה הצער הלוקים בשתי ההפרעות חווים זאת. במקום לנסות להבין את המצב ולחתור ביעילות לקראת פתרון, הסביבה נוטה להגיב בהתרחקות והמנעות מאנשים עם עם PTSD ו-BPD או אפילו  לברוח מהם. התרחקות כזאת רק מעצימה את חרדת המתמודדים ומחזקת את החוויה הגרועה שהם חווים. התגובה הלא מתקפת של הסביבה גורמת למתמודד לשלם מחיר כפול - גם יציאה מאיזון וזעם כלפי החאר, וגם דחיה של האחר בעקבות תגובתו הנרתעת. 

מה שונה?

מלבד בהקשר ספציפי של טריגרים שהמעוררים את תסמיני ההפרעה, הלוקים ב-PTSD אינם נוטים לתגובתיות התנהגותית מוגזמות, אך כאשר יש להם טריגרים רבים, תגובות כאלה עלולות להיראות תכופות מאוד. ואולם ברגע שהטריגרים מזוהים ומעובדים, התגובות מרוסנות בהמירה. 

מנגד, אצל אדם עם BPD הטריגרים האינטנסיביים יותר הם דווקא תחושות פנימיות או פחדים קודמים שמתעוררים לחיים, ולא חוויות ארעיות שמקורן בומצבים חיצוניים. אנשים עם BPD יכולים להרגיש טוב יותר לאחר שהם לומדים לנהל ולווסת את עוצמת רגשותיהם.

הפרעות אישיות מול טראומה ב ICD-11

עד לאחרונה עולם הפסיכיאטריה הבחין בין הפרעות אישיות כך שנתן בהן שמות וקיבץ אותן לאשכולות (קלאסטרים).

נראה ש-ICD-11 שינתה את הגישה - במקום סוגים, היא מתמקדת ברמת החומרה של הפרעת האישיות.

השינוי הזה יצר שאלה חדשה:

האם הפרעת אישיות, כפי שהיא מוגדרת היום, אינה דומה מדי להפרעה אחרת שנקראת הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (CPTSD)? 

שתי ההפרעות האלו כוללות קשיים בתפיסה העצמית ובמערכות יחסים ושתיהן קשורות פעמים רבות לטראומה.

צוות חוקרים ניסה לבדוק אם ניתן להבדיל ביניהן, ואם גורמי סיכון שונים (כמו סוג הטראומה) מובילים לכל אחת מהן.

מטרת המחקר

למחקר היו שתי מטרות עיקריות:

• לבדוק אם שאלון האבחון החדש להפרעות אישיות (PDS-ICD-11) הוא כלי אמין ומדויק, במיוחד בקרב אוכלוסייה ייחודית: גברים ישראלים המטופלים במרכזים למניעת אלימות במשפחה.

• לבדוק האם סוגים שונים של טראומה (בילדות או לאחרונה) וסגנונות התקשרות שונים (חרדתי או נמנע) קשורים באופן שונה להפרעת אישיות לעומת הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת.

החוקרים אספו נתונים מ-116 גברים ישראלים המטופלים ב-18 מרכזים למניעת אלימות במשפחה. המשתתפים ענו על שאלונים שבדקו חשיפה לאירועים טראומטיים, תסמינים של הפרעת אישיות (לפי הכלי החדש) ותסמינים של פוסט-טראומה מורכבת.

מה היו התוצאות המרכזיות? 

ניתן להבדיל בין ההפרעות:

המחקר אישר שכלי האבחון החדש להפרעת אישיות אכן מודד משהו שונה ונפרד מהפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (CPTSD).

קיימים גורמי סיכון משותפים:

חשיפה לטראומה מרובה בילדות וסגנון התקשרות חרד (צורך מוגבר בקרבה ופחד מנטישה) נמצאו קשורים גם להפרעת אישיות, גם לתסמיני פוסט-טראומה "רגילים" וגם לתסמינים של פוסט-טראומה מורכבת. כלומר, אלו גורמי סיכון כלליים לשלושת המצבים.

גורמי סיכון ייחודיים:

חשיפה לטראומה לאחרונה וסגנון התקשרות נמנע (נטייה להימנע מקרבה רגשית) היו קשורים אך ורק לתסמינים של פוסט-טראומה מורכבת, ולא להפרעת אישיות או פוסט-טראומה רגילה.

מה כל זה אומר?

המחקר מראה שגם אם יש דמיון בין הפרעת אישיות לפוסט-טראומה מורכבת (במיוחד בקשיים בתחום העצמי והבינאישי),

אלו אכן שתי אבחנות נפרדות.

הנקודה החשובה ביותר היא שניתן להבדיל ביניהן על סמך גורמי הסיכון: 

בעוד שטראומת ילדות היא גורם סיכון משותף לשתיהן, טראומה מהזמן האחרון וסגנון התקשרות נמנע "מכוונים" יותר להתפתחות של פוסט-טראומה מורכבת. ממצא זה עוזר לאנשי מקצוע להבין טוב יותר את מקור הבעיות של המטופל ולהתאים לו טיפול מדויק יותר.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Gilbar, O. (2025). Personality disorder severity–ICD-11 scale and CPTSD ICD-11 scale: Examining possible psychometric properties and diagnostic concept overlap. European Journal of Psychotraumatology, 16(1), 2541472. https://doi.org/10.1080/20008066.2025.2541472

בעיתות של אי-ודאות, צצות להן תיאוריות קונספירציה.

כמו פטריות אחרי הגשם, מבהיקות ומזמינות. 

לא במקרה.

יש משהו מפתה כל כך בהסבר קונספירטיבי, מארגן, עגלגל, מווסת והכי חשוב, פתור. 

קונספירציה, גם אם אינה אפויה, מהווה משענת שמסייעת לנפש לצקת מידה של היגיון וקורטוב נחמה באירועים מעוררי חרדה ותסכול.

היא מוציאה אותנו להפסקה מהמורכבות של החיים ומבטיחה השעיה של הספקנות המתישה.   

גורצל, פסיכולוג פוליטי, מגדיר תיאוריות קונספירציה כ״הסברים שמתייחסים לקבוצות נסתרות שפועלות בדיסקרטיות כדי להשיג מטרות מבשרות רע״ (Goertzel, 1994).  

כמו בכל דבר אחר, בני אדם שונים זה מזה בנטייתם הפסיכולוגית לאמץ תיאוריות קונספירציה.

לנטיה הזו יש סיבות מגוונות, חלקן פנימיות, חלקן סביבתיות, לא ניכנס לזה כאן לעומק, וגם כתבתי על כך בעבר. 

ננסה להבין איך קונספירציות לגבי הקורונה אינן רק גחמת ונחמת רבים, הן גם משבשות את מטרות הכלל, ולכן הטיפול בהן דורש, לטעמי, התערבות מיוחדת. 

לפני כן, ראיון עם זהר לביא הנהדרת,

פסיכולוגית בהתמחות קלינית אצלנו במכון,

על הפסיכולוגיה מאחורי הצורך בקונספירטיביות.

 שודר במסגרת התכנית ״משחק חוץ״, בהנחיית עמנואל אלבז-פלפס,

ערוץ הכנסת, 1.7.21:

מרכזיותו של נראטיב המזימה בקורונה

בתקופת הקורונה, החל מינואר 2020, צצות עשרות תיאוריות קונספירציה חוצות עולם, שמאחורי כולן עומדות ממשלות שמסתירות מאיתנו את ״האמת״.  

הנגיף שבפנים

מידע מוטעה, פוליטיזציה וקיטוב הפכו את הקורונה לסיפור גלובלי עמוס בדיסאינפורמציה ובשחיקה מתמדת בתפיסת הסמכות הרפואית והמדעית. 

אצלנו היה בהתחלה את פרופ׳ יורם לס, לשעבר מנכ״ל משרד הבריאות וחבר בתכנית האלמותית ״תצפית״, אדם שהוא ללא ספק אוטוריטה מקצועית, שקרא מחקרים ופשוט ניתח אחרת את הכיוון, מתוך היכרות עם פוזיציה בכירה של מקבל החלטות.

אליו הצטרפו עוד רבים וטובים, ולמי ששכח היה את את הסרט ההוא של אורלי וגיא. 

לס לא התכוון לשפוך את המים יחד עם התינוק, אבל קבוצות מכחישות קורונה קיימות קפצו על העגלה והרכיבו מחדש את תאוריות הקונספירציה בהתאם למגיפה, כדי לטעון שהתפרצות וירוס הקורונה מצדיקה ומוכיחה את טענותיהן.

למשל, מחקר של מיזם "פייק ריפורטר" מפברואר 2021 מלמד כי קיים שפע של קבוצות פייסבוק, עם לפחות 16,000 משתתפים/ות, למשל "שקרונה" (1,600), "אין קורונה - יש אחדות" (4,800) ו"מורידים את המסכות" (6,500).

.  

אז הנה, סביר ששמעתם לפחות חלק מהטענות הבאות:

• ״אומרים שהנגיף נוצר בכלל במעבדה ללוחמה ביולוגית בסין״.

• ״המספרים האמיתיים לגבי נתוני המוות וההדבקה עברו מניפולציה על ידי הרשויות״.

• ״מחלקות הקורונה בבתי החולים בעצם ריקות״.

• ״התסמינים קשורים לקרינה שנפלטת מאנטנות 5G״.

• ״אין הוכחות אמפיריות לכך שהנגיף בכלל קיים״ (לפי הסרט Plandemic, שהוסר בינתיים מיוטיוב).

•  ״סריקות MRI מלמדות שנגיף הקורונה גורם לדלקת בלב, הרבה אחרי ההחלמה״ (חשוב לציין בהקשר זה את קשיי התקשורת של מדע הרפואה, שתרמו להתפתחותן של שמועות וחצאי אמיתות). 

• ״ביל גייטס, התומך חיסונים הזה, הוא בעצם חלק ממזימה של קבוצה בינלאומית להכניס לנו לגוף צ׳יפים יחד עם החיסון)״.

• הרעיון הסוחף של השפעת השטן של אטילה הילדמן, גרמני שמשלב גם מוטיבים אנטישמיים, ושהטיף כנראה בעד הפגיעה ביצירות אמנות במוזיאון גרמני.

• ולאחרונה מתחזקת בארה"ב תנועה חדשה, כת של ממש, שנקראת QAnon. 

• אריה אבני הוא רופא, שמביא וטיעונים הפוכים וחושף את ״האמת״.

ברקע, קומדיות מצוינות על אמונות בקונספירציות מנסות להכיל באמצעות קצת סובלימציה את התופעה המתרחבת.

הכי מומלצת מהן היא המושכים בחוטים (Inside Job) של נטפליקס, סדרת סאטירה מצוירת שיצאה בסוף 2021.

הססנות חיסונים ומעבר לה

תיאוריות הקונספירציה העכשוויות מתמקדות ברעיון שחיסונים מסוכנים יותר ממה שהם באמת, עמדה שמופיעה במקביל לצמצום המחירים הרפואיים ״האמיתיים״ של המחלה. 

מידע מטעה עדכני מצביע על כך שהחיסון קשור לאי-פוריות, הרעלה ותופעות חמורות אחרות.

המידע הזה אינו עומד כמובן בבדיקה מדעית, ובכל זאת, הן מופצות לכל עבר. 

חשוב שאנשי מקצוע מבריאות הנפש יקפידו על העלאת סימן שאלה  לגבי הצהרות שמסתיימות בסימני קריאה. 

התערבות כזו, כחלק מהתקשורת הטיפולית, יכולה לתרום לראייה מציאותית ומאוזנת יותר של המצב. 

הססנות חיסונים אינה אופיינית רק לקהל הרחב, אלא מהדהדת באמצעות ספקות כבדים של אנשי מקצועות הבריאות:

סקר שנערך במסגרת ייל ניו-הייבן העלה כי 1 מ- 6 עובדי בריאות הביעו חוסר רצון לקבל את החיסון בגל הראשון, כאשר הסיבה השכיחה ביותר הייתה בעיות בטיחות לטווח הבינוני והארוך. 

חברי/ות צוותים רפואיים שהשתתפו בסקר הביעו כמה חששות בולטים:

• היעדר מידע מחקרי ושקיפות הנתונים לגבי החיסון.

• תהליך מחקר פיתוח נחפז.

• שימוש לא בשל בטכנולוגיית mRNA.

• מצבים קליניים שלא נחקרו (כמו ההשפעה על מתמודדים מחלות רקע).

• השפעה פוליטית על קבלת החלטות.

• משך החסינות שמבטיח החיסון.

מעניין שיש שיעור גבוה של מהססים להתחסן שאינם מאמינים בשום קונספירציה:

לפי מחקר אנגלי שפורסם ב-2021 בכתב העת Psychological Medicine, פוביה מזריקות, מדם ומהליכים רפואיים אחרים, יכולה להסביר כ -10% מהמקרים של הססנות חיסונים לקורונה (לפחות באוכלוסיית הממלכה המאוחדת).

במחקר על התמודדות עם התנגדות לחיסונים באמצעות ידע מקדים (חיסון להתנגדות נגד חיסונים), נמצא כי הפרכת עמדות קונספירטיביות כלפי חיסונים ומי שעומד מאחוריהם יכולה למנוע מראש את ההשפעה של תיאוריות קונספירציה, אבל אחרי שהתבססו הטענות הקונספירציות בתודעת האדם, הרבה יותר קשה לתקן אותן, אפילו עם טיעונים עובדתיים והגיוניים.

מחקר עמדות לגבי תפיסת חיסונים

במדינות ערביות מצביע על נתונים לא טובים: 

קורונה ופוסט-טראמפ 

דונלד טראמפ, שנחסם בטוויטר ובפייסבוק, סיים את כהונתו כנשיא ארה״ב מבלי להפנים עד הסוף את עוצמת השפעתו.

הוא תמך בפומבי בתרופה נוגדת מלריה, הידרוקסיכלורוקווין, ואף טען שטופל בעצמו בתרופה, ככה, שיהיה על בטוח, כאמצעי מניעה שמגן מפני הקורונה. גם התרופה רמדסיביר עלתה על בימת התהילה של הקונספירציה. 

למרות ששתי התרופות הללו ותיקות ומוכרות היטב, הרשויות קצת גמגמו, כנראה בדומה למדענים שתדרכו אותן תוך שהם מסייגים בזהירות את קביעותיהם.  אבל בתודעה החירומית הגלובלית תדלק ההיסוס את הבעירה, והיא הוזנה עוד ועוד ע״י פרסום מידע חלקי על השפעתן המיטיבה של התרופות כאמצעי טיפולי לקורונה. 

בספטמבר 2021, עמוק בתוך בכהונת ביידן, הגיעו המוני אמריקאים למיון, כאשר הם סובלים מהרעלה עקב נטילת Ivermectin, תרופה וטרינרית שנועדה לטפל בזיהומי בקר.

למרות אזהרת ה-FDA לגבי איברמקטין, ההמון התעקש להתנהג כעדר (תרתי משמע).

בהמשך למד טראמפ בכל זאת על עצמת השפעתו, כאשר תומכיו חצו את הרוביקון ופרצו בהמוניהם לבית המחוקקים, מחריבים ופורצים כל גבול בהתנהגות ונדליסטית שצילקה את ההיסטוריה האמריקאית לשנים רבות קדימה.

לגבי רבים מהנוטים לקונספירטיביות יש רק צומת דיכוטומית של אמת או שקר. 

היעדר הכחשה מלאה היא עדות לאמת ואל תסבכו אותנו עם אפקט שולי לא מובהק...

מי נמשך לתאוריות קונספירציה?

ככלל, מחקרים מעידים שתיאוריות קונספירציה מושכות אנשים שמחפשים דיוק או משמעות בעניינים אישיים חשובים, אבל נעדרים את המשאבים הקוגניטיביים הנדרשים (יש למשפט הזה ביטויים פחות מכובסים), מה שמונע מהם לחפש ולמצוא את התשובות לשאלות באמצעים רציונליים ומאוזנים יותר. 

למשל, אנשים עם נטיה חזקה יותר לתיאוריות קונספירציה נוטים להיות בעלי יכולת דלה יחסית לניתוח ביקורתי של המקור והתוכן של אייטמים חדשותיים. 

מחקר מ-2021 מלמד כי על קשר שלילי מעניין:

ככל שרמת החשיבה הביקורתית גבוהה יותר, כך האמונה בתיאוריות קונספירציה נמוכה יותר (ביקורתיות עשויה להציע דרך מוצא מחשיבה קונספירטיבית). 

מחקר מאוניברסיטת מיזורי מלמד כי בידוד וניכור קיומי מנבאים אמונה בתיאוריות קונספירציה, זאת בניגוד לבדידות גרידא. המחקר מדגיש כי מי שחשים יותר לבד בחוויות החיים או נדחקים לשולי החברה נוטים יותר מאחרים לפנות להסברים קונספירטיביים.

מחקר סרבי מ-2022 מלמד כי בני אדם שחוו אובדן שליטה במהלך אירועים חשובים, כמו אסון טבע, דיווחו על נטייה מוגברת לאמונה בתיאוריות קונספירציה.

החיבור הזה מעניין במיוחד לאור הזיקה בין חשיבה קונספרטיבית לבין חשיפה לטראומה פסיכולוגית.

ויש גם תחושה אפופת צדק:

תיאוריות קונספירציה עשויות לאפשר לחסידיהן להרגיש שיש באמתחתם מידע נדיר וחשוב, כזה שנחשף לעיניהם כשהוא סמוי מעיני אחרים, מה שגורם להם לחוש מיוחדים, שומרי סוד ויודעי דבר, היבט שאפילו מעצים את הערכתם העצמית, מעמיק שייכות ומבסס זהות.

מאמר הולנדי שפורסם ביולי 2021 חושף סיבה נוספת לאטרקטיביות הגבוהה של תיאוריות קונספירציה:

תיאוריות קונספירציה מעוררות תגובה רגשית חזקה יותר, הן פשוט מבדרות הרבה יותר בהשוואה לגרסה המשעממת של המציאות.

זה נכון במיוחד עבור אנשים עם אישיות המתאפיינת בחיפוש ריגושים.

מבחינה אישיותית הנוטים להתחברות לעמדות קונספירטיביות הם אנשים פתוחים יותר לחוויות, חסרי אמון ובעלי יכולת נמוכה לקונפורמיות.

גם מקיאווליזם, אחת משלוש התכונות של ״הטריאדה האפילה״, קשורה לנטיה לאמץ אמונה קונספירטיבית. 

מחקר אחר הוסיף את המשתנה ״נרקיסיזם לאומי״, שעשוי להיות מנבא חזק לפיתוח אמונה בתיאוריות קונספירציה לגבי הקורונה (Sternisko et al, 2021). 

נרקיסיזם לאומי הוג סוג של נרקיסיזם קולקטיבי ומתבטא באמונה שהאומה של האדם יוצאת דופן באיכויותיה ולכן זכאית ליחס מיוחד.

גם העיתוי של כניסת התאוריה לחיינו חשוב: 

תיאוריית קונספירציה נותנת לנו הסבר כשאנחנו משתוקקים למענה, ואם ההסבר החדש יחזק את השקפת עולמנו, מה טוב.

הטיות וכשלים לוגיים

כולנו חשופים להטיות קוגניטיביות שיכולות להסביר את המשיכה הנורמטיבית לתשובה קונספרטיבית.

הנה שתי דוגמאות מעניינות:

הטיית הפרופורציונליות (Proportionality bias) היא הנטיה המולדת שלנו להניח כי לאירועים גדולים יש גורמים גדולים, כלומר, לא יתכן שאירוע טראומטי המוני (רצח רבין נניח) נגרם על ידי אדם אחד, לכן מגויסת מזימה של ארגון שלם (השב"כ). 

דוגמא נוספת היא כשל הצירופיות (Conjunction fallacy), שגיאה לוגית המניחה כי שילוב בין אירועים סביר יותר לעומת אירוע בודד.

מחקרים קודמים הראו כבר כי אמונות קונספירטיביות שכיחות יותר קשורות לסיכוי מוגבר לבצע טעויות צירופיות. מחקר מאוגוסט 2021 הרחיב את הממצאים הללו וחיזק את אותם באמצעות ניסוי שמצא כי אמונות ספציפיות קשורות לרגישות לכשל הצירופיות בתחומים ספציפיים, כמו הקורונה. 

בתקופת הקורונה, עלולות פלטפורמות מדיה חברתית לא מפוקחות, כמו פייסבוק, טיק טוק ויוטיוב להוות סיכון של ממש לציבור, שכן הן מפיצות תיאוריות קונספירציה לגבי המצב, וכל המרבה הרי זה משובח - ככל שהקונספירציה יותר יצירתית, כך ניכרת העליה בטראפיק ובהכנסות מפרסום ממומן. 

מחקר שנסקר על ידי עמיתים ופורסם לאחרונה בכתב העת Psychological Medicine, מעלה מסקנה מעניינת:

אנשים שצורכים את החדשות לגבי המגפה ממקורות דיגיטליים ובמדיה בחברתית נטו יותר לשבור את הנחיות הסגרים.

תוצאות המחקר מפנות אצבע מאשימה כלפי רשתות חברתיות לא מפוקחות, כמו פייסבוק:

לדוגמה, 56% מהמשתתפים במחקר שמאמינים כי אין הוכחות מוצקות לקיומו של וירוס הקורונה,  מקבלים מידע רב מפייסבוק, לעומת  20% מהמשתתפים שדוחים את תיאוריית הקונספירציה. 

וגם, 60% מהאנשים שסבורים כי קיים קשר בין הקמת תשתית 5G לבין פריצת הקורונה מבססים חלק מרכזי מהנראטיב הקונספירטיבי שלהם על סרטוני יוטיוב, בעוד שרק 14% ממי שדוחים את תאוריית הקשר הסלולרי הם משתמשי YouTube רגילים.

יש עוד ממצאים מעניינים במחקר, אולם המסקנה הפרקטית מעבירה אלינו אזהרה ברורה:

מאמינים בתיאוריות קונספירציה נוטים יותר להפר כללים והנחיות שנועדו למנוע את התפשטות המגפה.

לבסוף, המחזיקים באמונות קונספירטיביות לגבי הקורונה חוו עלייה בתסמיני דיכאון וחרדה.

מחקר שבחן את הנושא העלה כי אמונה בתיאוריות קונספירציה ובפרט אמונה ספציפית כזו לגבי המגיפה, קשורה בתסמיני דיכאון וחרדה מוגברים (Dȩbski et al, 2022).

מה עושים?

שאלה טובה.

כל מי שמכיר אנשים שחיים עם ראיית עולם קונספירטיבית, יודעים כמה זה מורכב. והמציאות לא ממש עוזרת (למשל, בהצטרפות של קונספירציות סביב 7 באוקטובר).

מעניין:

מחקר שפורסם ב-Science מגלה כי שיחה מבוססת עובדות עם צ'אטבוט של בינה מלאכותית עשויה לשכנע חלק מהמאמינים בתיאוריות קונספירציה לזנוח את אמונותיהם.

המחקר, שפורסם על ידי קוסטלו ועמיתיו (2024)  מצא כי לאחר 3 שיחות עם צ'אטבוט מותאם, כ-20% מהמשתתפים הפחיתו את האמונה בקונספירציה, והשפעה זו נשמרה גם לאחר חודשיים.

צ'אטבוטים מציעים פתרון פוטנציאלי להתמודדות עם אמונות מוטעות, אך יעילותם תלויה באופי האמונות ובחוזקן.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

צפו בתמיר בר המצוין מ"כאן" מברר את העניין

של תאוריות קונספירציה בקורונה:

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

5 באוקטובר 2024

מקורות:

Bago, B., & Bonnefon, J.-F. (2024). Generative AI as a tool for truth: Conversation with a trained chatbot can reduce conspiratorial beliefs. Science, 385(6714), 1164-1165. https://doi.org/10.1126/science.ads0433

Dȩbski, P., Boroń, A., Kapuśniak, N., Dȩbska-Janus, M., Piegza, M., & Gorczyca, P. (2022). Conspiratorial beliefs about COVID-19 pandemic - Can they pose a mental health risk? The relationship between conspiracy thinking and the symptoms of anxiety and depression among adult Poles. Frontiers in Psychiatry, 13, Article 870128. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2022.870128

Freeman, D., et al. (2021). Injection fears and COVID-19 vaccine hesitancy. Psychological Medicine, 1-11. https://doi.org/10.1017/S0033291721002609

Galgali, M. S., Helm, P. J., & Arndt, J. (2024). Isolated but not necessarily lonely: An exploratory analysis of subjective isolation and conspiracist ideation. Journal of Individual Differences, Advance Articles. https://doi.org/10.1027/1614-0001/a000420

Goertzel, T. (1994). Belief in conspiracy theories. Political Psychology, 15(4), 731-742. https://doi.org/10.2307/3791630

Lantian, A., Muller, D., Nurra, C., & Douglas, K. M. (2017). ‘I know things they don’t know!’: The role of need for uniqueness in belief in conspiracy theories. Social Psychology, 48, 160-173.

Roy, B., Kumar, V., & Venkatesh, A. (2020). Health care workers’ reluctance to take the COVID-19 vaccine: A consumer-marketing approach to identifying and overcoming hesitancy. NEJM Catalyst Innovations in Care Delivery. https://doi.org/10.1056/CAT.20.0676

Sallam, M., Dababseh, D., Eid, H., et al. (2021). High rates of COVID-19 vaccine hesitancy and its association with conspiracy beliefs: A study in Jordan and Kuwait among other Arab countries. Vaccines (Basel), 9(1), 42. https://doi.org/10.3390/vaccines9010042

Sternisko, A., Cichocka, A., Cislak, A., & Van Bavel, J. J. (2021). National narcissism predicts the belief in and the dissemination of conspiracy theories during the COVID-19 pandemic: Evidence from 56 countries. Personality and Social Psychology Bulletin. https://doi.org/10.1177/01461672211054947

Stojanov, A., Bering, J. M., & Halberstadt, J. (2022). Perceived lack of control and conspiracy theory beliefs in the wake of political strife and natural disaster. Psihologija, 55(2), 149-168.

van Prooijen, J.-W., Ligthart, J., Rosema, S., & Xu, Y. (2021). The entertainment value of conspiracy theories. British Journal of Psychology. https://doi.org/10.1111/bjop.12522

Wabnegger, A., Gremsl, A., & Schienle, A. (2021). The association between the belief in coronavirus conspiracy theories, miracles, and the susceptibility to conjunction fallacy. Applied Cognitive Psychology, 1–5. https://doi.org/10.1002/acp.3860