פגיעה מינית | תסמינים, התמודדות, טיפולים פסיכולוגיים ומחקרים 2019

דרג פריט זה
(40 הצבעות)
פגיעה מינית - טיפול, אבחון , תסמינים התמודדות פגיעה מינית - טיפול, אבחון , תסמינים התמודדות

 

הפסיכולוגיה של פגיעה מינית

תיאוריה, טיפול, גורמים, השפעות ומחקרים:

טיפול פסיכולוגי ופסיכותרפיה בפגיעה מינית

 

 

כתיבה:

לי-את פרי לרר, עו״ס קלינית ופסיכותרפיסטית,

מטפלת מומחית בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

במרכז לטם (איכילוב) ומכון טמיר

 

 

פגיעה מינית מצויה ברקע של פונות ופונים רבים לפסיכותרפיה ולטיפול פסיכולוגי . הפגיעה מהווה לעיתים קרובות שורש הסיבה לקשיים רגשיים ופסיכולוגיים מאוחר יותר בחיים. 

Complex PTSD

תסמינים של פגיעה מינית

עירור יתר – המשקף את הציפיה המתמדת לסכנה

  • קושי בהירדמות או בשינה רצופה
  • קשיים בריכוז
  • דריכות קבועההתחושה היא כאילו שהסכנה עלולה לחזור בכל רגע.

 

העירור הגופני נוכח ללא הפוגה.

 

 

הנפגעות נבהלות בנקל, מגיבות ברוגז ובקושי לווסת רגשות בעקבות התגרויות בין-אישיות קלות וסובלות מהפרעות שינה כרוניות.

אין רמה נורמלית של תשומת לב עירנית אבל רגועה, אלא רמה גבוהה מתמדת של עירור. הנפגעות מגיבות בבהלה קיצונית לגירויים בלתי צפויים ועל גירויים מסוימים הקשורים לאירוע הטראומטי. הן אינן יכולות לסנן גירויים חוזרים ונשנים שעבור אחרים הם בגדר מטרד בלבד.

 

 

פולשנות – החותם הבלתי נמחה של הרגע הטראומטי

רוב הנפגעות מגיבות בתסמינים הקשורים בחוויה מחדש של האירוע הטראומטי:

  • זכרונות פולשניים חוזרים ונשנים של האירוע - חוויות אינטרוסיביות, שנחוות כמו היו הווה חושי ורגשי, פוקדות את הנפגעות והנפגעים. בשפת הטיפול בטראומה, הן מכונות פלאשבקים
  • סיוטי לילה חוזרים ונשנים ביחס לאונס - אבל לא רק בהקשר של האירוע הטראומטי: לפי מחקר חדש, תקיפה מינית קשורה לבריאות נפשית רעועה יותר, כמו גם לקשיי שינה, בעיקר בקרב נשים בגיל העמידה
  • הזיות בהקיץ המאופיינות בתחושה כאילו הפגיעה מתרחשת שוב, בדומה לפלאשבקים הטראומטיים
  • מצוקה נפשית עזה - שעולות בתגובה לאסוציאציות שמזכירות או מסמלות באופן אישי את האונס או את התוקף עצמו

הטראומה המינית מפריעה ללא הרף.

 

 

הרגע הטראומטי מתפרץ מעצמו אל התודעה הן בהקיץ, בהבזקי זיכרון והן בשינה כסיוטים טראומטיים. תזכורות קטנות חסרות חשיבות לכאורה, יכולות אף הן לעורר את הזכרונות, החוזרים פעמים רבות עם כל חיותו ועוצמתו הרגשית של האירוע המקורי.

לזכרונות הטראומטיים אין עלילה והקשר מילוליים. לעיתים הנפגעות מרגישות כפויות לחוש מחדש את רגע האימה, בגלוי או במסווה. לפעמים הן חוות מחדש את הרגע הטראומטי בפנטזיה שבה משתנות תוצאות המפגש.

מה שמשוחזר הוא הדבר שיש לאדם צורך להרגישו כדי לתקן את הנזק. יש בחזרה כפייתית ניסיון לחוות מחדש את הרגשות הכובשים של הרגע הטראומטי ולשלוט בהם.

החוויה החוזרת של הטראומה יכולה לספק לנפגעת הזדמנות שליטה, אבל רובן אינן מחפשות את ההזדמנות הזו במודע ואף אינן מקבלות אותה בברכה. החוויה החוזרת נושאת עימה את עוצמתו הרגשית של האירוע.

אימה, חרדה קיומית וזעם מכים בנפגעות הטראומה ללא הרף.

הואיל והחוויה החוזרת של הטראומה יוצרת מצוקה רגשית עזה כל כך, נפגעות הטראומה משקיעות מאמצים רבים להימנע ממנה. המאמץ להדוף סימפטומים פולשניים, מחריף עוד יותר את התסמונת הפוסט טראומטית, שכן פעמים רבות הוא מביא לידי צמצום התודעה, נסיגה ממעורבות עם הזולת וחיים מדולדלים. 

psychotherapy sexual abuse

 

צמצום

הניסיון להימנע מגירויים הקשורים לתקיפה מינית,והקהיה של התגובתיות הרגשית:

  • מאמצים להימנע ממצבים, פעילויות, מחשבות ורגשות הקשורים באונס
  • אובדן היכולת לזכור, עד כדי אמנזיה סלקטיבית של היבטים חשובים הקשורים בתקיפה מינית
  • תחושות של ניתוק, דיסוציאציה, השטחה והקהיה רגשית, לצד ניכור מרגש ומיחסים בין-אישיים קרובים עם אחרים, תהליך מצטבר שעלול להוביל לאובדן ניכר של היכולת לאהוב
  • אובדן עניין בפעילויות רגילות ופיתוח פוביות והמנעויות נרחבות: הימנעות מיציאה בחושך, הימנעות משהייה לבד, הימנעות משיחה עם גברים.

כאשר הנפגעת חוותה את עצמה במהלך האירוע חסרת אונים לחלוטין, ואין כל תועלת בהתנגדות, היא עלולה להיקלע למצב של כניעה. חוסר הישע מתבטא בבריחה תודעתית, המהווה את לב ליבו של הצמצום, או הקהות, הסימפטום המרכזי השלישי של הפרעת דחק פוסט טראומטית.

לא רק אימה וזעם יוצרת סכנה שאין מפלט ממנה, יש שהיא יוצרת גם, למרבה הפרדוקס, שלווה מרוחקת, שהאימה, הזעם והכאב מתמוססים בה. האירועים מוסיפים להירשם בתודעה, אבל נדמה כאילו נותקו ממשמעויותיהם הרגילות. התפיסות נעשות קהות או מעוותות, מלוות באילחוש חלקי או באובדן תחושה מסוימת.

יש נפגעות שמרגישות כאילו הדברים אינם קורים להן, כאילו הן צופות בגופן מבחוץ (דה-פרסונליזציה ו-דה-ראליזציה) והחוויה כולה אינה אלא חלום רע. השינויים התפיסתיים מלווים בהרגשת אדישות, ריחוק רגשי, וסבילות עמוקה. אפשר לראות במצבי התודעה האלה הגנה מפני כאב קשה מנשוא.

המתמודדות מתקשות לזהות שהן נקלעות למערכות יחסים לא נורמטיביות בשל מנגנוני הגנה דיסוציאטיביים. הצמצום תואר לראשונה בתחום הזיכרון – מידור של זכרונות מכאיבים מפוצלים מ"המודעות הרגילה", או יצירת זיכרון מקוטע, משולל רגש ומשמעות. המטופלת אינה מרשה לעצמה לחשוב על משמעות הסימפטום, שכן אם הייתה עושה את זה, הייתה מחזירה את כל הכאב.

בהקשר של טראומה קשה חוזרת ונשנית, משמשת הדיסוציאציה מנגנון הגנה יעיל המבודד את הקורבן מפני החוויות המציפות ותוצאותיהן. במצבים שבהם אין הקורבן מסוגל להימלט מפגיעה, הוא עושה לעיתים שימוש בהגנה היפנוטית המאפשרת הקהיה של הכאב והחרדה. בהיעדר אפשרות להפסיק את ההתעללות, פונים חלק מהילדים הנפגעים אל עולם הדימיון שלהם. הדיסוציאציה מנתקת את הזיכרון הסיפורי מהעולם הרגשי.

הגנות דיסוציאטיביות כמו נתק מן העצמי גורמות לנפגעת לחוש מנוכרת לעצמה, לרגשותיה ולגופה, ולחוש כאילו היא עצמה ו/או העולם אינם אמיתייים. במקרים אלו, מחוות פתייניות מצד הפוגע, גורמות למטופלות כאלה להתרחק במהירות מן הרגש המאיים וליפול כפרי בשל אל חיקו תך יצירת רושם מוטה של היענות מרצון.

לא רק על המחשבה, הזיכרון ומצבי התודעה משפיעים הסימפטומים של צמצום, אלא גם על כל תחום היוזמה התכליתית. נפגעות טראומה מגבילות את חייהן בניסיון ליצור הרגשה כל שהיא של ביטחון ולמשול בפחד המחלחל. בהימנעות מכל מצב שמזכיר את הטראומה ומכל יוזמה שעלולה להיות כרוכה בתכנון לעתיד ובסיכון שוללות מעצמן פגועות הטראומה הזדמנויות חדשות להתמודדות מוצלחת, שיכולה להפיג את השפעת החוויה הטראומטית. הסיפטומים של צמצום, אם כן, למרות ההגנה שהם מספקים גובים מחיר גבוה. הם מצמצמים ומדלדלים את איכות החיים.

ההגבלות על חייה הפנימיים של נפגעת הטראומה ועל טווח פעילותו החיצונית הן סימפטומים שליליים, אין בהם דרמה. משמעותם טמונה במה שחסר בהם. לכן אין הם מזוהים בנקל, ושורשיהם באירוע הטראומטי אינם מובחנים פעמים רבות. מאחר שהסימפטומים הפוסט טראומטיים מתמידים כל כך ונרחבים כל כך אפשר לטעות ולראות בהם תכונות אישיות. זמן רב אחרי האירוע מרגישות נפגעות טראומה שמשהו מת בהן.

הימנעות ממצבים הקשורים בטראומה וצמצום בתגובתיות רגשית:

ניסיון להימנע מרגשות ומחשבות הקשורים בטראומה; ניסיון להימנע מפעילות, מקומות ואנשים הקשורים בטראומה; שכחה של חלק חשוב באירוע; הפחתת ענין בפעילויות; תחושת ריחוק מאחרים; צמצום קשת הרגשות; חוסר תקווה לעתיד. נפגעי טראומה מגבילים את חייהם לצור הרגשה של ביטחון.

 

sexual abuse symptoms 

שינויים פתולוגיים בזהות

ילדים הנתונים להתעללות אינם מסוגלים לפתח דימוי עצמי לכיד בעלי סגולות ממוצעות וחולשות נסבלות.

כשלונות האינטגרציה קורים בייצוגים הפנימים של הזולת.

במאמציו הקדחתניים לשמור על אמונתו בהוריו מטפח הילד דימויים אידיאליים של אחד מן ההורים לפחות.

יש שההורה המתעלל עצמו מטפח את הדימוי האידיאלי הזה על ידי הלעטת הילד ושאר בני המשפחה במערכת האמונות הפרנואידיות או הגרנדיוזיות שלו.

אי אפשר לגייס את הדימויים האידיאליים והמקוטעים למילוי תפקיד הרגעה נפשית, כי הם קלושים יותר מדי, לוקים בחסר יותר מדי ונוטים יותר מדי להשתנות בלי אזהרה לדימויים של אימה.

הקיטוע נעשה איפוא לעיקרון הארגון המרכזי של האישיות במצבים של התעללות כרונית בילדים.

הקיטוע בתודעה מונע את האינטגרציה הרגילה של ידיעה, זיכרון, מצבים רגשיים וחוויות גופניות. הקיטוע בייצוגים הפנימיים של העצמי מונע את האינטגרציה של הזהות, והקיטוע בייצוגים הפנימיים של הזולת מונע את התפתחותה של הרגשה בטוחה של עצמאות בתוך קשר.

דימוי עצמי ממאיר של מזוהם, אשם, רע. ישנה התפרקות של ה"עצמי" לחלקים (פרגמנטציה) עד להפרעת אישיות מרובת פנים (DID), ובמקרים רבים רצון לשנות את השם (ובכך לנתק את הקשר עם יכולתו ה"מאגית" של התוקף להשתלט על ה"אני").

 

 

שינויים פתולוגיים ביחסים

תחושה של בדידות, תחושה של שונות וחריגות, קושי במתן אמון;

הנפגעת מועדת לפתח תלות באנשים כדי לחוש אהבה ואישור שנמנעו ממנה כילדה.

היא תעמיד בעדיפות את רגשות האחרים מתוך הרגשה שאינה ראויה שיתחשבו ברגשותיה ותתקשה בזיהוי רגשות.


יחסיהם האינטימיים של נפגעי ההתעללות מונעים בידי רעב להגנה ולדאגה ורדופים בידי חרדת נטישה וניצול.

בבקשם הצלה יש שיחפשו להם דמויות סמכותיות וחזקות, הנראות כצופנות הבטחה ליחסי טיפול מיוחדים.

באמצעות האידיאליזציה של הדמויות הללו הם מנסים להדוף את הפחד שאינו מרפה משליטה או מבגידה.

ואולם האדם הנבחר אינו מצליח מטבע הדברים, לעמוד בציפיות הדמיוניות.

באכזבתם הרבה, יש שנפגעי ההתעללות משחירים בחמת זעם את אותו אדם עצמו שזה לא כבר העריצו.

הם מפתחים איפוא דפוס של יחסים סוערים ולא יציבים וחווים מחדש שוב ושוב דרמות של הצלה, עוול ובגידה. 

 

 

פגיעה מינית ואישיות גבולית

לגבי הקשר בין התעללות מינית להפרעת אישיות גבולית הועלו מספר ביקורות, נמצא כי התעללות מינית בילדות עשויה לגרום גם להפרעות נפשיות רבות אחרות, חלקן בחופף עם הפרעת האישיות הגבולית.

לא כל החווים התעללות מינית בילדותם מפתחים הפרעת אישיות גבולית ולהפך:

לא כל הלוקים בהפרעת אישיות גבולית חוו בעברם התעללות מינית.

לכן קשה להצביע עליה כגורם סיבתי. 

פונגי ושות' (Fonagy, 2002), אף טוענים כי ניצול מיני אינו חייב להיות חלק הכרחי מההיסטוריה של אישיות גבולית, ויתכן שהאטיולוגיה כוללת הזנחה וניצול נפשי בעלי הגדרה רחבה יותר.

 Non Suicidal Self Injury NSSI

 

 

מנגנוני התמודדות עם משבר שלאחר תקיפה מינית

קיימים מנגנוני הגנה התנהגותיים ופסיכולוגיים מגוונים שנועדו לווסת את הקשיים שחווים נפגעות ונפגעים.

 

הנה כמה מהם: 

 

  • הקטנת ערך להתעללות (מינימיזציה)
  • שכחה סלקטיבית
  • פיצול - "האבא של היום והאבא של הלילה"
  • ניתוק הנפש מן הגוף - דיסוציאציה
  • שליטת יתר - שמירה מוקפדת על הרגלי חיים קבועים 
  • חוסר ריכוז
  • ערנות יתר
  • בריחה מהמציאות -  פיזית או מנטלית 
  • פריצת מחלת נפש
  • התנהגויות של הרס עצמי, כמו הימורים
  • הימנעות מאינטימיות
  • ניסיון אובדני 
  • בידוד בין-אישי
  • התמכרות לאלכוהול או לסמים
  • חזרה בתשובה או חזרה לדת 

 

קיימים דיווחים רבים מאוד בספרות המקצועית שנפגעות תקיפה מינית בילדות מוצאות עצמן שוב ושוב במערכות יחסים מתעללות.

 

 

לייעוץ ראשוני ניתן לפנות לקו לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית: 1202

 

במקרי חירום של אונס -

ניתן לפנות מיידית לטיפול בחדר אקוטי

באחד מבתי החולים (כמו בית חולים מאיר)

 

טיפול פסיכולוגי בפגיעה מינית אצל ילדים

ילד שעבר פגיעה מינית מקבל מסר מההורים: ״תדבר על הדברים עם הפסיכולוגית…״. 

לפעמים המסר הזה עלול להיות לא מספיק אמפתי.

פסיכולוג הילדים חייב ללכת בזהירות בקצב של הילד, בעדינות.

האחריות היא להתייחס לכל תוכן שמבקש להישמע, אבל חשוב לא לכפות על הילד את הציפייה לשתף.

נדרשת סבלנות ולהבין שהתכנים ידוברו.  

עם זאת חשוב שהילד יידע שהמטפלת יודעת על הפגיעה, שהיא עודכנה על כך על ידי ההורים.


Children sexual abuse

התמודדות ההורים

ההורים עצמם זקוקים למקום טיפולי כדי לעבד את החוויה, בעיקר להתמודדות עם רגשות אשמה.

יש מקרים שההורים מצדדים דווקא בצד הפוגע, תוך שהם מייחסים לילד התנהגויות פתייניות.

לעיתים ההזדהות עם התוקפן או הקורבן מתפצלת בין האמא לאבא.

הילד הפוגע מזהה את השבר בינו לבין ההורים, את הדריכות והפגיעה העמוקה באמון.



דיסוציאציה

נוצרים טקסים שמייצרים בועה של זמן בתוך רצף החיים.

הטקס פותח דלת ברצף הזמן וסוגר אותה חזרה.

זה כאילו שיש בבית חדר שאיש אינו יודע על קיומו.

הסוד נשמר כך לאורך עשרות שנים. 

 

רה-וקטימיזציה

רה-וקטימיזציה היא תופעה אכזרית, בה נפגעות תקיפה מינית בילדות ובשנות ההתבגרות חוות שחזור של חווית הפגיעה בהיותן קורבן לפגיעה שעוברת שחזור במערכות יחסים מאוחרות יותר בחיים.

ואכן, קיימת כיום הסכמה בפסיכולוגיה הקלינית ובספרות המקצועית, כי נפגעים ונפגעות תקיפה מינית בילדות מתמודדים עם סיכוי גבוה יותר ל-רה-וקטימיזציה במהלך הבגרות.

אנחנו יודעים שככל שתגובת הסביבה לחשיפת הפגיעה יותר תומכת, כך פוחת הסיכוי לפגיעה מינית נוספת בעתיד.

 

מה גורמי הסיכון לרה-וקטימיזציה?

 

  • נפגעות עם רמות גבוהות יותר של חרדת התקשרות
  • הערכה עצמית נמוכה  - המנבא החזק ביותר של רה-וקטימיזציה
  • דיסוציאציה מצבית גבוהה מנבאת סבירות גבוהה יותר להתחדשות ושחזור מחדש של חווית קורבנות ביחסים אינטימיים עתידיים

Sexually abused men

פגיעה מינית אצל גברים

המודעות באשר לפגיעה מינית אצל נשים וילדים אינה פוסחת גם על גברים נפגעים. 

פגיעה מגדרית מלווה גברים מרגע לידתם, בייחוד בחברה הישראלית שמשתיקה את הכאב של גברים .

גברים עוברים חינוך והסללה מגדריים לאורך הילדות וגיל ההתבגרות:

  • צורכי תלות- בכל פעם שגבר מאז שהיה ילד מבקש עזרה, לא מקבל מענה אז אותו ילד מפסיק לשתף והופך גאוותן
  • הקניית שפה - "אני חסר אונים", "עברתי טראומה" ביטויים שגברים לא נוטים להשתמש בהם. קיימת הסללה לעבר גבריות מסורתית - גברים לא יכולים להיות חסרי אונים ואינם עוברים טראומות נפשיות שגורמות להם להיות חלשים. 

 

טיפול בפגיעה מינית של גברים

פסיכולוגים קליניים שמטפלים בגברים מורגלים לשמוע גברים צעירים ומתבגרים שמדברים בחופשיות על הישגים וכיבושים מיניים, אולם החופש נעדר כאשר מדובר על חוויות מיניות בילדות. 

מטפלים מנוסים יודעים היטב שגברים עם פוסט טראומה, שמגיע לטיפול פסיכולוגי בגלל התקפי זעם, פותח צוהר לכאבים מוקדמים בילדות. זו הזדמנות לשמוע לראשונה את שפת הפגיעות של המטופל ולאפשר לו לנרמל את התלות באחר. 

בושה ואשמה הם רגשות אופייניים שעולים אצל נפגעי תקיפה מינית, שניהם מהווים חסמים לטיפול שעוצרים שורדי תקיפה מינית מלפנות לטיפול פסיכולוגי, שבהחלט עשוי לשפר את איכות חייהם.

 

ילדים פוגעים מינית

קטין פוגע מינית הוא ילד או נער המבצע מעשה מיני עם אדם בכל גיל נגד רצון הקורבן, ללא הסכמה או בדרך תוקפנית, נצלנית או מאיימת (כנסת ישראל, 2011). התנהגותם על פי רב מאופיינת באגרסיה, ויקטמיזציה והשפלה (בן אמיתי, 2007). רוב הילדים הפוגעים הם בעלי עבר של טראומה מינית והתעללות פיזית. ישנה שכיחות של לקויות למידה, בעייתיות בקשרים חברתיים, משפחות דיספונקציונלוית ואלימות במשפחה.

 

צפו בסיפורו של גיא, קרימינולוג קליני שמטפל בילדים פוגעים מינית.

מתוך ערוץ היוטיוב של ״כאן״: 

 

 

הטיפול בהם מיועד למניעת המשך הפגיעה, ויסות הדחפים ושיפור הכישורים החברתיים. הטיפול הדינמי נמצא לא יעיל אך לעומתו כן מסייעים טיפולים משפחתיים, CBT וטיפול קבוצתי (בן אמיתי, 2005). המפגש הטיפולי עשוי לעורר לעורר לעיתים קרובות רגשות כעס אצל המטפלים וקשור גם לסיכון בטראומה משנית .

כתבה: נורית אלנהורן, מטפלת CBT ברחובות

אחת מכל חמש בנות ואחד מכל עשרה בנים עוברים ניצול מיני עד גיל 12 <

מיזם חדש: כפר שיקומי לנפגעות תקיפה מינית - אדמת מרפא נשית <


- הזמנה -

קבוצת אימהות לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית במרכז הסיוע בת"א

במרכז סיוע לנפגעות/י תקיפה מינית בת"א, מתקיימת מזה מספר שנים קבוצה טיפולית לאימהות לנפגעות/י תקיפה מינית.

הקבוצה מונחית על ידי שתי נשות מקצוע מומחיות בתחום ופועלת לאורך השנה כולה בתדירות של פעם בשבוע, בימי רביעי בין השעות 18:30-20:00, במרכז הסיוע בת"א.

הרכב הקבוצה קבוע, כאשר ישנה אפשרות להצטרפות של משתתפות חדשות בנקודות זמן שונות, לאחר ראיון אישי עם מנחות הקבוצה ובדיקת התאמה.

בימים אלה נפתחת הקבוצה לקליטת משתתפות חדשות.

לפרטים ניתן לפנות:

לשהם כרמי - רכזת קבוצות תמיכה ואנשי מקצוע במרכז סיוע תל אביב: 052-4311893

או למנחות הקבוצה: דנה שפרוני יודסין: 052-5012581

עירית סדן: 054-4957555

קישור לפרסום בפייסבוק: https://m.facebook.com/TelAvivRapeCrisisCenter/posts/1303434116373995:0

נשמח להפצה של הפרטים על הקבוצה לאנשי מקצוע ולמי שעשוי להתעניין.


ראיון עם ליאת פרי-לרר: טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מראיינת - מור צח

היי ליאת, ספרי לי על עצמך

שמי ליאת פרי לרר , בת 46 ואמא לשלושה ילדים מקסימים. אני עו"סית קלינית וכיום במהלך לימודי דוקטורט, שנה ג'. אני בוגרת בית ספר לפסיכותרפיה אנליטית באוניברסיטת בר אילן ובוגרת לימודים מתקדמים בפסיכותרפיה התייחסותית באוניברסיטת תל אביב.

אני מנחה בקבוצת DBT במכון טמיר, עובדת בקליניקה פרטית ובנוסף עובדת במרכז לטם, שהוא מרכז לטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בבית חולים איכילוב.

 

 

פונים מסוימים שמתקשרים אלינו למכון טמיר, בעקבות טראומה מינית שעברו, מתארים חשש לפנות לטיפול בשל פחד משחזור קשה של האירוע. איך מתנהל טיפול פסיכולוגי בנפגעות תקיפה מינית?

הטיפול בנפגעות ובנפגעים של תקיפה מינית קצת שונה מההיסטוריה, שבו היה כביכול שחזור של האירוע, ודגש על דיבריפינג (דיבוב) של האירוע.

העבודה עם נפגעות ונפגעי תקיפה מינית היום היא על ההשפעות וההשלכות של הפגיעה המינית על מישורי החיים השונים כיום.

העבודה היא על תהליכי ההעברה וההעברה הנגדית שמתגלמים בתוך הקשר הטיפולי, כל יחסי האובייקט וההפנמות. כי זה לא רק הפגיעה של הטראומה עצמה, אלא ההפנמות של יחסי האובייקט, וזה הדבר שהעבודה הטיפולית בעצם עובדת עליה, על ההפנמות של קורבן, של תוקף, על ההשלכות בחיים היום ועל עיבוד הטראומה והאבל ועל הילדות שלא הייתה ועל החוויה של ההפקרה, של חוסר ההגנה, של חוסר הביטחון.

כלומר, יש עבודה על סיפור הפגיעה עצמה, אבל זה לא עבודת הטראומה. רוב העבודה בטיפול היא על ההשלכות של החיים כיום, המטרה היא שהפגיעה לא תשפיע על היחסים ועל ההתנהלות בחיי היומיום.

 

 

נשמע שהעבודה שלך בטיפול בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית היא מאוד דינמית, את לא משלבת עוד גישות בטיפול במקרים כאלו?

הרבה פעמים פגיעות מיניות מתייחסות לפגיעות שהתרחשו בילדות ואז ההגדרה היא "Complex PTSD" (טראומה מורכבת)  ואז העבודה במקרים כאלו היא בגישה דינמית התייחסותית פמיניסטית.

כמובן שמשלבים כלים: יש שלושה סימפטומים עיקריים בטיפול בטראומה - דיסוציאציה, סומטיזציה וחוסר ויסות רגשי.

בעבודה בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית יש שימוש בכלים של DBT, כלומר, מיומנויות של וויסות רגשי, אשר עוזרות עם הקושי בוויסות רגשי.

 

 

ציינת שדיסוציאציה (ניתוק) היא סימפטום עיקרי בקרב נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. אשמח אם תרחיבי על כך

ילד או ילדה שנפגעו מינית בילדות, החוויה הטראומטית היא חוויה שהנפש לא מחלימה ועל כן, על מנת להמשיך לחיות ולהתקיים, כדי שהיכולת של הילד להמשכיות ולהתפתחות תהיה אפשרית, הטראומה עוברת דיסוציאציה, עוברת ניתוק. אם זה באפקט, אם זה בזיכרון עצמו וכו'.

כאשר מדובר בילדים צעירים הטראומה המינית הרבה פעמים לא עוברת מנטליזציה וסימבוליזציה, הטראומה נשארת בנפש, מקודדת ללא מילים, היא לא נרשמת, היא משהו שנשאר בנפש מנותק. או במילים אחרות, כשהנפש לא יכולה להחזיק כאב חזק מדי, מצבי התודעה מתפצלים.

אם למשל הפוגע הוא גם מי שהיה צריך לדאוג ולשמור, הנפגע לא יכול להחזיק את זה שמי שהיה אמור לדאוג לו הוא זה שפגע בו ואז החוויה נשארת מנותקת, כאילו יש אטומים שמסתובבים באוויר והחוויה לא מחוברת לתודעה.

זה יכול להתבטא בניתוק באפקט, זה יכול להתבטא בזיכרון ש"נעלם", החוויה מנותקת, היא לא מעובדת, וזו דיסוציאציה.

טיפול בטראומה זה עבודה ברקימת חיבורים לחוויות המנותקות.  כי החוויות המנותקות הן אלה שמשפיעות על החיים היום.

 

אז מהי בעצם הפרעת זהות דיסוציאטיבית ואיך היא קשורה לנפגעי תקיפה מינית?

פעם קראו לזה "פיצול אישיות" והיו סרטים וסדרות רבות על הנושא.

כמו שהסברתי על דיסוציאציה, הפרעת זהות דיסוציאטיבית היא הפרעה שבה הנפש לא מצליחה להכיל חוויה והיא מתפצלת.

במצבים קיצוניים נוצר "פצל", מצב שבו יש חלק בנפש שמחזיק מצבי אגו מפוצלים, מנגנוני התמודדות נפרדים.

כלומר, במצבים קיצוניים אדם מסוגל לא להיות במגע עם החלק הזה, לא לדעת שהוא קיים, כמו מישהו שכילד לא יכל להביע כעס שהרגיש ואז בבגרות נוצר פצל בנפש שהופך להיות מתבגר תוקפני המבטא את מצב הנפש הזועם מהילדות.

ה'פצל' יוצא במצבי טריגר שמעלים צורך בהגנה על הנפש. מדובר במצבים קיצוניים, האחוז של הפרעת אישיות דיסוציאטיבית היא אחוז קטן יחסית. קושי גדול עבור המתמודדים עם ההפרעה הוא התמודדות עם חוויה של איבוד זמן, התמודדות עם סיטואציה שבה פתאום הפצל מתפקד ומישהו יכול להגיד לך שהתנהגת באופן מסוים ואתה לא זוכר, כי אתה באמת לא היית במצב הכרה של הנפש העיקרית שלך.                      

מבחינת הקשר לטראומה מינית- בדרך כלל הפרעות אישיות דיסוציאטיביות נובעות מפגיעה מינית.

לאחרונה הוקרן סרט ישראלי ששמו "פרינסס" שבו הראו מאוד יפה מה זה 'פצל', איך הילדה שנפגעה על ידי החבר של האמא יכולה להתחלף לאיזה בן, והבן מחזיק את ההתקוממות.

את החלק בנפש שמחזיק משהו שהנפש לא יכולה לשאת.

 

מהן הסכנות או הדברים שקריטי להקפיד עליהם בטיפול בנפגעי ונפגעות פגיעה מינית?

דבר ראשון שמאוד חשוב הוא שהמטפל יהיה מומחה בטראומה, שזה אומר שהוא למד, הוכשר ויש לו ניסיון בטיפול בטראומה. עבודה עם טראומה דורשת ידע, דורשת הבנה קודם כל בדיסוציאציה, שזה דבר חשוב מאוד כי זה אחד הדברים הבולטים בעבודה עם טראומה מינית.

מטפלים שלא עברו התמחות בטראומה הרבה פעמים גם לא יודעים להתמודד וגם לא יודעים לזהות, כי מי שעובד עם טראומה יודע כבר להרגיש מה זה דיסוציאציה, יודע לעבוד ולהכיל את החלקים הטראומטיים ויודע גם לשמור את עצמו מפני רה-טראומטיזציה ומטראומה משנית, למרות שכדי שנטפל בטראומה אנחנו חייבים מה שנקרא להתפלש בבוץ של הטראומה כי עבודת הטראומה מחייה את הטראומה בחדר דרך היחסים הטיפוליים, אז זה לא שאנחנו מוגנים שם אבל אתה צריך לדעת לעבוד עם זה.

 

קראתי בעבר על זה שיש לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית נטיה להיקשר מאוד בטיפולים, זה גם משהו שצריך להיזהר ממנו בטיפול?

אנחנו מאוד צריכים לזכור שיש מטריצות של קורבן חסר ישע.

אחת מהן היא של "הילד הקורבן" ו"המציל האומניפוטנט" ויכולים ליפול למקום הזה שהמקום של לפצות והרצון להציל באים על חשבון גבולות הטיפול.

מטפל מנוסה יודע את החשיבות שבהימנעות מלהיכנס לפנטזיית ההצלה ומבין שהוא לא יכול לפצות על הילדות שלא הייתה.

מטופלות נפגעות תקיפה מינית מאוד נזקקות ומאוד צריכות החזקה ומענה. מכיוון שעבודה עם טראומה זו עבודה עם ילדה שלא היה לה הורה מיטיב, לא היה הורה מגן והטיפול הזה הוא טיפול רגרסיבי אז מצד אחד יש חשיבות לגבולות, הגבולות שלא מפתים לקשר חסר גבולות, ומצד שני יש גם צורך בגמישות.

נעמה בר שדה מדברת על הרחם האלסטי, גבי מן מדברת על קירות גמישים, כלומר, צריך לנוע בין הגבולות, מצד אחד גבולות מאוד ברורים ויחד עם זה משהו שהוא אלסטי ומאפשר להיענות לצרכים רגרסיביים שהעבודה עם טראומה מפגישה הרבה פעמים במצבים מאוד קיצוניים.

 

 

לסיכום?

אני חושבת שמי שחוותה פגיעה מינית, יש לה הרבה פעמים משאלה למחוק את מה שקרה אבל אנחנו יודעים שקיימת חשיבות מאוד גדולה בעיבוד מה שקרה. זו עבודה שהיא כואבת, עבודה עם דרך חתחתים, והיא חשובה כי אי אפשר לתקן את מה שהם עברו אבל אפשר לעזור ליצור חיים שבהם הפגיעה המינית לא תמשיך לחיות בתוך ההווה שלהם.

שיקום וטיפול בעברייני מין בכלא <

כמה זמן לוקח להתחיל טיפול פסיכולוגי ציבורי לנפגעות תקיפה מינית? <

קמפיין של מרכז תהל בנושא פגיעה מינית <

בית אלה - חלופה אשפוזית לנפגעות תקיפה מינית בהוד השרון <

 

 

עריכה: איתן טמיר, ראש המכון, MA. עריכה אחרונה - 16 לאוגוסט 2019

עזרה בכתיבה: דניאלה עמרמי (msw), נורית אלנהורן (msw) וצוות מכון טמיר

 

 

מקורות:

 

אתי וייסבלאי (2011) התנהגות מינית פוגעת אצל ילדים ומתבגרים: נתונים ודרכי טיפול במערכות הרווחה והחינוך. כנסת ישראל 

 

 

זליגמן וסלומון (2018) הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות. הקיבוץ המאוחד: https://www.hebpsy.net/store.asp?id=233

 

 

בן אמיתי, ג. (2007). ילדים פוגעים מינית. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 20/3/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1356

 

 

 

  

Fonagy, P. Gergely, G. Jurist, EL., & Target, M. (2002). Affect Regulation, Mentalization, and the Development of the Self. New-York, Other Press

 

 

Herman, J. L., & van der Kolk, B. A. (1987). Traumatic antecedents of borderline personality disorder. In B. A. van der Kolk (Ed.), Psychological Trauma . Arlington, VA: American Psychiatric Publishing

 

 

Zanarini, M. C., Williams, A. A., Lewis, R. E., Reich, R. B., Vera, S. C., Marino, M. F., Levin, A., Yong, L., & Frankenburg, F. R. (1997). Reported pathological childhood experiences associated with the development of borderline personality disorder. American Journal of Psychiatry, 154(8), 1101–1106

 

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים כמוסד שמכשיר ובוחן מתמחים בפסיכולוגיה קלינית

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-3-6031552

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר