בעיתות של אי-ודאות, צצות להן תיאוריות קונספירציה.

כמו פטריות אחרי הגשם, מבהיקות ומזמינות. 

לא במקרה.

יש משהו מפתה כל כך בהסבר קונספירטיבי, מארגן, עגלגל, מווסת והכי חשוב, פתור. 

קונספירציה, גם אם אינה אפויה, מהווה משענת שמסייעת לנפש לצקת מידה של היגיון וקורטוב נחמה באירועים מעוררי חרדה ותסכול.

היא מוציאה אותנו להפסקה מהמורכבות של החיים ומבטיחה השעיה של הספקנות המתישה.   

גורצל, פסיכולוג פוליטי, מגדיר תיאוריות קונספירציה כ״הסברים שמתייחסים לקבוצות נסתרות שפועלות בדיסקרטיות כדי להשיג מטרות מבשרות רע״ (Goertzel, 1994).  

כמו בכל דבר אחר, בני אדם שונים זה מזה בנטייתם הפסיכולוגית לאמץ תיאוריות קונספירציה.

לנטיה הזו יש סיבות מגוונות, חלקן פנימיות, חלקן סביבתיות, לא ניכנס לזה כאן לעומק, וגם כתבתי על כך בעבר. 

ננסה להבין איך קונספירציות לגבי הקורונה אינן רק גחמת ונחמת רבים, הן גם משבשות את מטרות הכלל, ולכן הטיפול בהן דורש, לטעמי, התערבות מיוחדת. 

לפני כן, ראיון עם זהר לביא הנהדרת,

פסיכולוגית בהתמחות קלינית אצלנו במכון,

על הפסיכולוגיה מאחורי הצורך בקונספירטיביות.

 שודר במסגרת התכנית ״משחק חוץ״, בהנחיית עמנואל אלבז-פלפס,

ערוץ הכנסת, 1.7.21:

מרכזיותו של נראטיב המזימה בקורונה

בתקופת הקורונה, החל מינואר 2020, צצות עשרות תיאוריות קונספירציה חוצות עולם, שמאחורי כולן עומדות ממשלות שמסתירות מאיתנו את ״האמת״.  

הנגיף שבפנים

מידע מוטעה, פוליטיזציה וקיטוב הפכו את הקורונה לסיפור גלובלי עמוס בדיסאינפורמציה ובשחיקה מתמדת בתפיסת הסמכות הרפואית והמדעית. 

אצלנו היה בהתחלה את פרופ׳ יורם לס, לשעבר מנכ״ל משרד הבריאות וחבר בתכנית האלמותית ״תצפית״, אדם שהוא ללא ספק אוטוריטה מקצועית, שקרא מחקרים ופשוט ניתח אחרת את הכיוון, מתוך היכרות עם פוזיציה בכירה של מקבל החלטות.

אליו הצטרפו עוד רבים וטובים, ולמי ששכח היה את את הסרט ההוא של אורלי וגיא. 

לס לא התכוון לשפוך את המים יחד עם התינוק, אבל קבוצות מכחישות קורונה קיימות קפצו על העגלה והרכיבו מחדש את תאוריות הקונספירציה בהתאם למגיפה, כדי לטעון שהתפרצות וירוס הקורונה מצדיקה ומוכיחה את טענותיהן.

למשל, מחקר של מיזם "פייק ריפורטר" מפברואר 2021 מלמד כי קיים שפע של קבוצות פייסבוק, עם לפחות 16,000 משתתפים/ות, למשל "שקרונה" (1,600), "אין קורונה - יש אחדות" (4,800) ו"מורידים את המסכות" (6,500).

.  

אז הנה, סביר ששמעתם לפחות חלק מהטענות הבאות:

• ״אומרים שהנגיף נוצר בכלל במעבדה ללוחמה ביולוגית בסין״.

• ״המספרים האמיתיים לגבי נתוני המוות וההדבקה עברו מניפולציה על ידי הרשויות״.

• ״מחלקות הקורונה בבתי החולים בעצם ריקות״.

• ״התסמינים קשורים לקרינה שנפלטת מאנטנות 5G״.

• ״אין הוכחות אמפיריות לכך שהנגיף בכלל קיים״ (לפי הסרט Plandemic, שהוסר בינתיים מיוטיוב).

•  ״סריקות MRI מלמדות שנגיף הקורונה גורם לדלקת בלב, הרבה אחרי ההחלמה״ (חשוב לציין בהקשר זה את קשיי התקשורת של מדע הרפואה, שתרמו להתפתחותן של שמועות וחצאי אמיתות). 

• ״ביל גייטס, התומך חיסונים הזה, הוא בעצם חלק ממזימה של קבוצה בינלאומית להכניס לנו לגוף צ׳יפים יחד עם החיסון)״.

• הרעיון הסוחף של השפעת השטן של אטילה הילדמן, גרמני שמשלב גם מוטיבים אנטישמיים, ושהטיף כנראה בעד הפגיעה ביצירות אמנות במוזיאון גרמני.

• ולאחרונה מתחזקת בארה"ב תנועה חדשה, כת של ממש, שנקראת QAnon. 

• אריה אבני הוא רופא, שמביא וטיעונים הפוכים וחושף את ״האמת״.

ברקע, קומדיות מצוינות על אמונות בקונספירציות מנסות להכיל באמצעות קצת סובלימציה את התופעה המתרחבת.

הכי מומלצת מהן היא המושכים בחוטים (Inside Job) של נטפליקס, סדרת סאטירה מצוירת שיצאה בסוף 2021.

הססנות חיסונים ומעבר לה

תיאוריות הקונספירציה העכשוויות מתמקדות ברעיון שחיסונים מסוכנים יותר ממה שהם באמת, עמדה שמופיעה במקביל לצמצום המחירים הרפואיים ״האמיתיים״ של המחלה. 

מידע מטעה עדכני מצביע על כך שהחיסון קשור לאי-פוריות, הרעלה ותופעות חמורות אחרות.

המידע הזה אינו עומד כמובן בבדיקה מדעית, ובכל זאת, הן מופצות לכל עבר. 

חשוב שאנשי מקצוע מבריאות הנפש יקפידו על העלאת סימן שאלה  לגבי הצהרות שמסתיימות בסימני קריאה. 

התערבות כזו, כחלק מהתקשורת הטיפולית, יכולה לתרום לראייה מציאותית ומאוזנת יותר של המצב. 

הססנות חיסונים אינה אופיינית רק לקהל הרחב, אלא מהדהדת באמצעות ספקות כבדים של אנשי מקצועות הבריאות:

סקר שנערך במסגרת ייל ניו-הייבן העלה כי 1 מ- 6 עובדי בריאות הביעו חוסר רצון לקבל את החיסון בגל הראשון, כאשר הסיבה השכיחה ביותר הייתה בעיות בטיחות לטווח הבינוני והארוך. 

חברי/ות צוותים רפואיים שהשתתפו בסקר הביעו כמה חששות בולטים:

• היעדר מידע מחקרי ושקיפות הנתונים לגבי החיסון.

• תהליך מחקר פיתוח נחפז.

• שימוש לא בשל בטכנולוגיית mRNA.

• מצבים קליניים שלא נחקרו (כמו ההשפעה על מתמודדים מחלות רקע).

• השפעה פוליטית על קבלת החלטות.

• משך החסינות שמבטיח החיסון.

מעניין שיש שיעור גבוה של מהססים להתחסן שאינם מאמינים בשום קונספירציה:

לפי מחקר אנגלי שפורסם ב-2021 בכתב העת Psychological Medicine, פוביה מזריקות, מדם ומהליכים רפואיים אחרים, יכולה להסביר כ -10% מהמקרים של הססנות חיסונים לקורונה (לפחות באוכלוסיית הממלכה המאוחדת).

במחקר על התמודדות עם התנגדות לחיסונים באמצעות ידע מקדים (חיסון להתנגדות נגד חיסונים), נמצא כי הפרכת עמדות קונספירטיביות כלפי חיסונים ומי שעומד מאחוריהם יכולה למנוע מראש את ההשפעה של תיאוריות קונספירציה, אבל אחרי שהתבססו הטענות הקונספירציות בתודעת האדם, הרבה יותר קשה לתקן אותן, אפילו עם טיעונים עובדתיים והגיוניים.

מחקר עמדות לגבי תפיסת חיסונים

במדינות ערביות מצביע על נתונים לא טובים: 

קורונה ופוסט-טראמפ 

דונלד טראמפ, שנחסם בטוויטר ובפייסבוק, סיים את כהונתו כנשיא ארה״ב מבלי להפנים עד הסוף את עוצמת השפעתו.

הוא תמך בפומבי בתרופה נוגדת מלריה, הידרוקסיכלורוקווין, ואף טען שטופל בעצמו בתרופה, ככה, שיהיה על בטוח, כאמצעי מניעה שמגן מפני הקורונה. גם התרופה רמדסיביר עלתה על בימת התהילה של הקונספירציה. 

למרות ששתי התרופות הללו ותיקות ומוכרות היטב, הרשויות קצת גמגמו, כנראה בדומה למדענים שתדרכו אותן תוך שהם מסייגים בזהירות את קביעותיהם.  אבל בתודעה החירומית הגלובלית תדלק ההיסוס את הבעירה, והיא הוזנה עוד ועוד ע״י פרסום מידע חלקי על השפעתן המיטיבה של התרופות כאמצעי טיפולי לקורונה. 

בספטמבר 2021, עמוק בתוך בכהונת ביידן, הגיעו המוני אמריקאים למיון, כאשר הם סובלים מהרעלה עקב נטילת Ivermectin, תרופה וטרינרית שנועדה לטפל בזיהומי בקר.

למרות אזהרת ה-FDA לגבי איברמקטין, ההמון התעקש להתנהג כעדר (תרתי משמע).

בהמשך למד טראמפ בכל זאת על עצמת השפעתו, כאשר תומכיו חצו את הרוביקון ופרצו בהמוניהם לבית המחוקקים, מחריבים ופורצים כל גבול בהתנהגות ונדליסטית שצילקה את ההיסטוריה האמריקאית לשנים רבות קדימה.

לגבי רבים מהנוטים לקונספירטיביות יש רק צומת דיכוטומית של אמת או שקר. 

היעדר הכחשה מלאה היא עדות לאמת ואל תסבכו אותנו עם אפקט שולי לא מובהק...

מי נמשך לתאוריות קונספירציה?

ככלל, מחקרים מעידים שתיאוריות קונספירציה מושכות אנשים שמחפשים דיוק או משמעות בעניינים אישיים חשובים, אבל נעדרים את המשאבים הקוגניטיביים הנדרשים (יש למשפט הזה ביטויים פחות מכובסים), מה שמונע מהם לחפש ולמצוא את התשובות לשאלות באמצעים רציונליים ומאוזנים יותר. 

למשל, אנשים עם נטיה חזקה יותר לתיאוריות קונספירציה נוטים להיות בעלי יכולת דלה יחסית לניתוח ביקורתי של המקור והתוכן של אייטמים חדשותיים. 

מחקר מ-2021 מלמד כי על קשר שלילי מעניין:

ככל שרמת החשיבה הביקורתית גבוהה יותר, כך האמונה בתיאוריות קונספירציה נמוכה יותר (ביקורתיות עשויה להציע דרך מוצא מחשיבה קונספירטיבית). 

מחקר מאוניברסיטת מיזורי מלמד כי בידוד וניכור קיומי מנבאים אמונה בתיאוריות קונספירציה, זאת בניגוד לבדידות גרידא. המחקר מדגיש כי מי שחשים יותר לבד בחוויות החיים או נדחקים לשולי החברה נוטים יותר מאחרים לפנות להסברים קונספירטיביים.

מחקר סרבי מ-2022 מלמד כי בני אדם שחוו אובדן שליטה במהלך אירועים חשובים, כמו אסון טבע, דיווחו על נטייה מוגברת לאמונה בתיאוריות קונספירציה.

החיבור הזה מעניין במיוחד לאור הזיקה בין חשיבה קונספרטיבית לבין חשיפה לטראומה פסיכולוגית.

ויש גם תחושה אפופת צדק:

תיאוריות קונספירציה עשויות לאפשר לחסידיהן להרגיש שיש באמתחתם מידע נדיר וחשוב, כזה שנחשף לעיניהם כשהוא סמוי מעיני אחרים, מה שגורם להם לחוש מיוחדים, שומרי סוד ויודעי דבר, היבט שאפילו מעצים את הערכתם העצמית, מעמיק שייכות ומבסס זהות.

מאמר הולנדי שפורסם ביולי 2021 חושף סיבה נוספת לאטרקטיביות הגבוהה של תיאוריות קונספירציה:

תיאוריות קונספירציה מעוררות תגובה רגשית חזקה יותר, הן פשוט מבדרות הרבה יותר בהשוואה לגרסה המשעממת של המציאות.

זה נכון במיוחד עבור אנשים עם אישיות המתאפיינת בחיפוש ריגושים.

מבחינה אישיותית הנוטים להתחברות לעמדות קונספירטיביות הם אנשים פתוחים יותר לחוויות, חסרי אמון ובעלי יכולת נמוכה לקונפורמיות.

גם מקיאווליזם, אחת משלוש התכונות של ״הטריאדה האפילה״, קשורה לנטיה לאמץ אמונה קונספירטיבית. 

מחקר אחר הוסיף את המשתנה ״נרקיסיזם לאומי״, שעשוי להיות מנבא חזק לפיתוח אמונה בתיאוריות קונספירציה לגבי הקורונה (Sternisko et al, 2021). 

נרקיסיזם לאומי הוג סוג של נרקיסיזם קולקטיבי ומתבטא באמונה שהאומה של האדם יוצאת דופן באיכויותיה ולכן זכאית ליחס מיוחד.

גם העיתוי של כניסת התאוריה לחיינו חשוב: 

תיאוריית קונספירציה נותנת לנו הסבר כשאנחנו משתוקקים למענה, ואם ההסבר החדש יחזק את השקפת עולמנו, מה טוב.

הטיות וכשלים לוגיים

כולנו חשופים להטיות קוגניטיביות שיכולות להסביר את המשיכה הנורמטיבית לתשובה קונספרטיבית.

הנה שתי דוגמאות מעניינות:

הטיית הפרופורציונליות (Proportionality bias) היא הנטיה המולדת שלנו להניח כי לאירועים גדולים יש גורמים גדולים, כלומר, לא יתכן שאירוע טראומטי המוני (רצח רבין נניח) נגרם על ידי אדם אחד, לכן מגויסת מזימה של ארגון שלם (השב"כ). 

דוגמא נוספת היא כשל הצירופיות (Conjunction fallacy), שגיאה לוגית המניחה כי שילוב בין אירועים סביר יותר לעומת אירוע בודד.

מחקרים קודמים הראו כבר כי אמונות קונספירטיביות שכיחות יותר קשורות לסיכוי מוגבר לבצע טעויות צירופיות. מחקר מאוגוסט 2021 הרחיב את הממצאים הללו וחיזק את אותם באמצעות ניסוי שמצא כי אמונות ספציפיות קשורות לרגישות לכשל הצירופיות בתחומים ספציפיים, כמו הקורונה. 

בתקופת הקורונה, עלולות פלטפורמות מדיה חברתית לא מפוקחות, כמו פייסבוק, טיק טוק ויוטיוב להוות סיכון של ממש לציבור, שכן הן מפיצות תיאוריות קונספירציה לגבי המצב, וכל המרבה הרי זה משובח - ככל שהקונספירציה יותר יצירתית, כך ניכרת העליה בטראפיק ובהכנסות מפרסום ממומן. 

מחקר שנסקר על ידי עמיתים ופורסם לאחרונה בכתב העת Psychological Medicine, מעלה מסקנה מעניינת:

אנשים שצורכים את החדשות לגבי המגפה ממקורות דיגיטליים ובמדיה בחברתית נטו יותר לשבור את הנחיות הסגרים.

תוצאות המחקר מפנות אצבע מאשימה כלפי רשתות חברתיות לא מפוקחות, כמו פייסבוק:

לדוגמה, 56% מהמשתתפים במחקר שמאמינים כי אין הוכחות מוצקות לקיומו של וירוס הקורונה,  מקבלים מידע רב מפייסבוק, לעומת  20% מהמשתתפים שדוחים את תיאוריית הקונספירציה. 

וגם, 60% מהאנשים שסבורים כי קיים קשר בין הקמת תשתית 5G לבין פריצת הקורונה מבססים חלק מרכזי מהנראטיב הקונספירטיבי שלהם על סרטוני יוטיוב, בעוד שרק 14% ממי שדוחים את תאוריית הקשר הסלולרי הם משתמשי YouTube רגילים.

יש עוד ממצאים מעניינים במחקר, אולם המסקנה הפרקטית מעבירה אלינו אזהרה ברורה:

מאמינים בתיאוריות קונספירציה נוטים יותר להפר כללים והנחיות שנועדו למנוע את התפשטות המגפה.

לבסוף, המחזיקים באמונות קונספירטיביות לגבי הקורונה חוו עלייה בתסמיני דיכאון וחרדה.

מחקר שבחן את הנושא העלה כי אמונה בתיאוריות קונספירציה ובפרט אמונה ספציפית כזו לגבי המגיפה, קשורה בתסמיני דיכאון וחרדה מוגברים (Dȩbski et al, 2022).

מה עושים?

שאלה טובה.

כל מי שמכיר אנשים שחיים עם ראיית עולם קונספירטיבית, יודעים כמה זה מורכב. והמציאות לא ממש עוזרת (למשל, בהצטרפות של קונספירציות סביב 7 באוקטובר).

מעניין:

מחקר שפורסם ב-Science מגלה כי שיחה מבוססת עובדות עם צ'אטבוט של בינה מלאכותית עשויה לשכנע חלק מהמאמינים בתיאוריות קונספירציה לזנוח את אמונותיהם.

המחקר, שפורסם על ידי קוסטלו ועמיתיו (2024)  מצא כי לאחר 3 שיחות עם צ'אטבוט מותאם, כ-20% מהמשתתפים הפחיתו את האמונה בקונספירציה, והשפעה זו נשמרה גם לאחר חודשיים.

צ'אטבוטים מציעים פתרון פוטנציאלי להתמודדות עם אמונות מוטעות, אך יעילותם תלויה באופי האמונות ובחוזקן.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

צפו בתמיר בר המצוין מ"כאן" מברר את העניין

של תאוריות קונספירציה בקורונה:

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

5 באוקטובר 2024

מקורות:

Bago, B., & Bonnefon, J.-F. (2024). Generative AI as a tool for truth: Conversation with a trained chatbot can reduce conspiratorial beliefs. Science, 385(6714), 1164-1165. https://doi.org/10.1126/science.ads0433

Dȩbski, P., Boroń, A., Kapuśniak, N., Dȩbska-Janus, M., Piegza, M., & Gorczyca, P. (2022). Conspiratorial beliefs about COVID-19 pandemic - Can they pose a mental health risk? The relationship between conspiracy thinking and the symptoms of anxiety and depression among adult Poles. Frontiers in Psychiatry, 13, Article 870128. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2022.870128

Freeman, D., et al. (2021). Injection fears and COVID-19 vaccine hesitancy. Psychological Medicine, 1-11. https://doi.org/10.1017/S0033291721002609

Galgali, M. S., Helm, P. J., & Arndt, J. (2024). Isolated but not necessarily lonely: An exploratory analysis of subjective isolation and conspiracist ideation. Journal of Individual Differences, Advance Articles. https://doi.org/10.1027/1614-0001/a000420

Goertzel, T. (1994). Belief in conspiracy theories. Political Psychology, 15(4), 731-742. https://doi.org/10.2307/3791630

Lantian, A., Muller, D., Nurra, C., & Douglas, K. M. (2017). ‘I know things they don’t know!’: The role of need for uniqueness in belief in conspiracy theories. Social Psychology, 48, 160-173.

Roy, B., Kumar, V., & Venkatesh, A. (2020). Health care workers’ reluctance to take the COVID-19 vaccine: A consumer-marketing approach to identifying and overcoming hesitancy. NEJM Catalyst Innovations in Care Delivery. https://doi.org/10.1056/CAT.20.0676

Sallam, M., Dababseh, D., Eid, H., et al. (2021). High rates of COVID-19 vaccine hesitancy and its association with conspiracy beliefs: A study in Jordan and Kuwait among other Arab countries. Vaccines (Basel), 9(1), 42. https://doi.org/10.3390/vaccines9010042

Sternisko, A., Cichocka, A., Cislak, A., & Van Bavel, J. J. (2021). National narcissism predicts the belief in and the dissemination of conspiracy theories during the COVID-19 pandemic: Evidence from 56 countries. Personality and Social Psychology Bulletin. https://doi.org/10.1177/01461672211054947

Stojanov, A., Bering, J. M., & Halberstadt, J. (2022). Perceived lack of control and conspiracy theory beliefs in the wake of political strife and natural disaster. Psihologija, 55(2), 149-168.

van Prooijen, J.-W., Ligthart, J., Rosema, S., & Xu, Y. (2021). The entertainment value of conspiracy theories. British Journal of Psychology. https://doi.org/10.1111/bjop.12522

Wabnegger, A., Gremsl, A., & Schienle, A. (2021). The association between the belief in coronavirus conspiracy theories, miracles, and the susceptibility to conjunction fallacy. Applied Cognitive Psychology, 1–5. https://doi.org/10.1002/acp.3860

מהו טיפול CBT?

טיפול CBT, המוכר גם כטיפול קוגניטיבי התנהגותי, פרץ לחיינו בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20.

הטיפול, מטריה פרדיגמטית של  טכניקות ושיטות פסיכותרפיה, נחשב כיום יעיל ביותר בתחום בריאות הנפש, כאשר הוא מגובה באלפי מחקרים שמלמדים על יתרונותיו. 

טיפול CBT מתמקד בזיהוי ובשינוי האמונות, הציפיות ומבני המחשבה (כל אלה מרכיבים את הקוגניציה), יחד עם שינוי דפוסי ההתנהגות וביטוי מווסת של רגשות, כדרך להתמודדות עם מצוקה נפשית. 

אם אתם מעוניינים להיפגש עם מטפל CBT מומלץ בתל אביב ובכל הארץ, אתם מוזמנים לייעוץ עם איתן: 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

CBT - הטיפול הנפשי המוכח ביותר

בשנים האחרונות סוחפת את עולם הפסיכולוגיה שיטת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, המוכר לרבים מאיתנו כ-CBT. 

בסדרת מטא-אנליזות שפורסמה ב-2025 נבדק עד כמה טיפול CBT יעיל בטיפול בהפרעות נפשיות שונות בקרב מבוגרים. מדובר בבדיקה מקיפה של 375 מחקרים שונים (ובסך הכל 33,000 מטופלים בקירוב) שפורסמו עד תחילת 2024.

הממצאים הראו ש-CBT יעיל בטיפול בהפרעות כמו דיכאון, הפרעות חרדה שונות (הפרעת פאניקה, חרדה חברתית, הפרעת חרדה כללית ועוד), הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) והפרעות אכילה (בולימיה נרבוזה ואכילה כפייתית).במקרים של PTSD ופוביות ספציפיות, הטיפול נמצא כיעיל במיוחד.

 לטיפול הזה יתרונות רבים בהשוואה לשיטות פסיכותרפיה אחרות, מסורתיות יותר - לא בכדי הוא הפך לכלי שמטפלים כה רבים בוחרים להתמחות בו, ולשיטה שהמוני מטופלים מעוניינים להתנסות בה. 

במהותו, מורכב טיפול CBT משני מישורים: קוגניטיבי והתנהגותי. 

הוא מושתת על ההנחה שדפוסי חשיבה מזיקים ובלתי אדפטיביים הם העומדים בבסיס הסבל של האדם, משפיעים על התנהגותו וכך גם על מהלך חייו. לכן, מתמקד הטיפול בהחלפת דפוסי החשיבה האלה בדפוסים מותאמים יותר למציאות חייו של האדם, יציבים ואופטימיים יותר, אשר יובילו בתורם להתנהגות יעילה יותר וליכולת התמודדות טובה יותר. 

מה היתרונות של CBT?

איך זה ש-CBT הפך לטיפול המועדף ע"י רבים מאנשי המקצוע והמטופלים?

 יש לכך סיבות טובות, מגוונות ולא מעטות: 

• ראשית, מדובר בשיטת טיפול ממוקדת, המתאימה לפתרון בעיה ספציפית או למכלול בעיות הקשורות זו לזו. מהלך טיפול מותאם לקושי הספציפי בגינו הגיע האדם לטיפול, וכך נתפר בדיוק למידותיו. 

• שנית, לצד היותה ממוקדת וספציפית, השיטה הוכחה במחקרים אין-ספור כיעילה ביותר למגוון עצום של התמודדויות, קשיים נפשיים ואוכלוסיות. למעשה, ניתן להגיד שניתן להקל בעזרת שיטה זו כמעט על כל בעיה, אם לא לפתור אותה לגמרי. 

• שלישית, הטיפול הוא קצר מועד, אך הישגיו משרתים את האדם לטווח הרחוק, ולעיתים נשארים עימו כצידה לכל חייו. הטיפול אורך לרוב עד כחצי שנה, אך את הכלים הנרכשים בטיפול שומר עימו המטופל, הם זמינים עבורו ורבים מהם אוניברסאליים ומתאימים להתמודדויות רבות נוספות בהן יתקל בעתיד. 

• למעשה, שורש העליונות המוסרית שחשים חלק מחסידי הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי נמצא בכך שהוא ״מושיב את המטופל במושב הנהג״ בעוד שהמטפל נתפס כמאמן בלבד.

הגשמת חלומה של הפסיכולוגיה להיות מדעית 

בנוסף, מדובר בשיטה פרקטית, המתמקדת בהווה ולא בעבר, בניגוד לסטיגמה הרווחת לגבי טיפולים פסיכולוגיים, שגם נכונה בחלקה בגישת הטיפול הדינמית.   

ב-CBT, המטפל והמטופל חושבים באופן מעשי כיצד ניתן לפתור את הבעיה, אילו כלים ישרתו את המטופל בהתמודדות עימה והם שותפים מלאים בהגדרת מטרות הטיפול ובהשגתן. 

לבסוף, ואולי היתרון החשוב מכולם, מדובר בטיפול שמאפשר לחוש שיפור מהיר בהשוואה לטיפולים אחרים.

תוצאותיו גם בולטות לעין, מה שמעניק למטופל חיזוק, מעלה את המוטיבציה להמשיך לעבוד ואת האופטימיות להשגת המטרות המיוחלות.

כמו בכל תחום בחיינו, גם בעולם הטיפול הנפשי יש "אופנות", והן מטיבן- נוטות לחלוף.

בתחילת המאה ה-20, שלטה בפסיכולוגיה גישת הטיפול הפסיכודינמי, אשר מהווה שיטת טיפול ארוכת טווח, המתמקדת בעולמו הלא מודע של האדם, במערכות היחסים בחייו, בעברו ובקשר הנוצר בין המטפל למטופל.

החל משנות ה-50 של המאה  ה-20, גל ביהביוריזם מדעי שטף את העולם והפך למרכזי מאוד בעולם הפסיכולוגיה בכללותו וכן בגישות המקובלות לטיפול נפשי. 

בשלושת העשורים האחרונים, ובשנים האחרונות בפרט, הטיפול הפסיכולוגי המבוקש ביותר על ידי הציבור הרחב הוא טיפול CBT - טיפול קוגניטיבי התנהגותי.    

ביקורות ומגבלות של שיטת CBT

ביקורת על שיטת CBT - תעזור לטיפול מבוסס הראיות להתפתח.              

שיטת ה-CBT נחשבת לשיטת טיפול מבוססת ראיות ומחקר והיא בעלת התוקף האמפירי החזק ביותר ליעילות בטיפול. 

נתון משמעותי זה, יחד עם יתרונותיו של הטיפול הנחשב חסכוני במשאבים כלכליים ובזמן, מסביר את העובדה שמרבית הפונים לטיפולים נפשיים כיום- מחפשים לעצמם טיפול CBT.     

לצד כל גל של טיפולים פסיכולוגיים אשר עונים על תיאוריה עדכנית, תמיד קמים גם קולות ביקורתיים, הנותנים פרשנות אחרת ליתרונות, וחשוב מאוד לתת גם להם במה.

זאת במטרה להכיר את התמונה במלואה, ומתוך כך- לבחור לעצמנו את השיטה הטיפולית המתאימה ביותר לראייתנו.

לשים פלסטר או לתקן מבפנים? 

קולות הביקורת לטיפול CBT טוענים כי הסיבה שיש לשיטה אישוש מחקרי כה נרחב נובעת מכך שהישגיו הרבה יותר קלים ופשוטים למדידה, בהשוואה להישגי הטיפול הדינמי למשל.

המטרות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי ברורות וממוקדות יותר ומכאן- קלות יותר להערכה.

מעבר לכך, טיפול CBT אינו מתאים לטיפול בכל בעיה. הוא יעיל יותר בבעיות ממוקדות, ופחות בבעיות נרחבות או בבעיות אישיותיות.

טיפולי CBT מתאימים באופן חלקי בלבד לסובלים מהפרעות אישיות למשל, ולכן העדות המחקרית שלהם אינה מקיפה את כל קשת ההפרעות הפסיכולוגיות. 

ההנחה היא כי במידה והטיפול היה נמדד גם בתחומים בהם אינו מתמחה, האישוש המחקרי שלו לא היה כבר כל כך חד משמעי.

רגע, מה? 

כסף

טענה נוספת היא שגם מקורות המימון נסחפים ב'גל ה-CBT', ולכן יש פחות מימון לחקר שיטות טיפול אלטרנטיביות, ומכאן פחות הזדמנות עבורן להוכיח את יעילותן.

תופעות לוואי ואירועים לא רצויים

מחקר שפורסם ב-2018 בכתב העת Cognitive Therapy and Research מפרט את טיבם ושכיחותם של תופעות לוואי ואירועים לא רצויים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי.

"תופעות לוואי" הן תגובות שליליות שמופיעות בטיפול שהועבר כהלכה, בעוד "אירועים לא רצויים" מתייחסים להשלכות של טיפול לא הולם (על אף שלא הייתה במחקר זה שום עדות לכך שאחת מתופעות הלוואי נבעה מפרקטיקה לא אתית). 

המחקר התבסס על ראיונות מובנים עם 100 מטפלים קוגניטיביים התנהגותיים שעברו הכשרה בשיטת CBT.

המראיין במחקר היה פסיכולוג קליני מנוסה שעבר אף הוא הכשרה ב- CBT. הטא עקב אחר רשימה מובנית של אירועים לא רצויים ותופעןת לוואי שליליות בטיפול, ושאל כל מטפל/ת האם המטופל חווה אחת מ -17 השפעות בלתי רצויות אפשריות לאורך התהליך, כמו הידרדרות במצב, תסמינים חדשים שצצו, מצוקה נפשית מוגברת, מתח ניכר ביחסים זוגיים ומשפחתיים או סטיגמה חברתית. דוגמאות לתופעות לוואי חריפות כללו אובדנות, התמוטטות נפשית, משוב שלילי מבני המשפחה, נסיגה מאנשים קרובים, רגשות בושה ואשמה, או בכי אינטנסיבי במהלך הפגישות.

לאחר תהליך של סינון התגובות שאינן מיוחסות לתהליך הטיפולי, העריכו החוקרים כי 43%מהמטופלים חוו לפחות תופעת לוואי לא רצויה אחת במהלך הטיפול, ובממוצע של 0.57 תופעות לוואי לכל מטופל. יותר מ-40% מתופעות הלוואי סווגו כחמורות או חמורות מאוד ויותר מרבע מהן נמשכו שבועות וחודשים (למרות שרוב התופעות המתמשכות היו קלות עד מתונות).

בנוסף, נמצא קשר חיובי בין משך  הטיפול לשכיחות תופעות הלוואי המדווחות:

ככל שהמטופל  היה יותר זמן בטיפול כך עלתה ההסתברות שיחווה תופעת לוואי אחת או יותר.

אינטואיטיבית, תופעות הלוואי אינן מאוד מפתיעות, בהתחשב בכך ש- CBT כרוך לעיתים קרובות בטיפול בחשיפה (כלומר חשיפה הדרגתית למצבים שמעוררים חרדה), בשיח ממוקד וחזרתי על בעיות וקשיים בחיי המטופל, ב'חפירה' במקורות הלחץ של המטופל, כמו מערכות יחסים מורכבות, בתסכול מחוסר התקדמות או מהתקדמות איטית מדי וברגשות של תלות הולכת וגוברת ביחסים עם המטפל.

יש מספיק סיבות להתייחס לממצאי המחקר בזהירות המתבקשת:

ראשית, התוצאות נאספו על בסיס הזיכרון הסובייקטיבי של המטפלים. שנית, כמחצית מהנבדקים טופלו במקביל בתרופות פסיכואקטיביות, כך שסביר שלפחות חלק מההשפעות השליליות נבעו מהתרופות ולא מהטיפול.

יומרת השינוי

המבקרים אינם פוסחים גם על שיטת הטיפול עצמה. 

בטיפול CBT, חלק עיקרי מאוד הוא החלק הקוגניטיבי, ה"הכרתי", מתייחס לחלקים המחשבתיים של האדם.

ההנחה בטיפול היא שהקשיים עימם מתמודד האדם הם תולדה של מבני חשיבה שגויים, עיוותי חשיבה המניעים אותו במצבים פגיעים, ובמהלך הטיפול, המטפל מערער על המבנים הללו ומסייע למטופל לאמץ סטרוקטורות חשיבה אלטרנטיביות.

עם זאת, במצבים בהם מבני החשיבה הם כה מושרשים, כה הרסניים, לעיתים אף משותפים לבני משפחתו של המטופל, כיצד ניתן לערער עליהם?

במידה ואדם גדל כל חייו על סט אמונות מסוים, שגוי ככל שיהיה, כיצד ניתן פשוט להחליפן במבנים אלטרנטיביים?

האם cbt מטפלת גם בשורש הבעיה?

פשטנות

קולות הביקורת טוענים גם כי שיטת הטיפול היא פשטנית  מדי, ואינה לוקחת בחשבון את המורכבות והשורשיות של המבנים הנפשיים של המטופל, על כלל אישיותו.

ייתכן שמטפל CBT סבור שהצליח לשנות את המבנים הספציפיים בהם התמקד הטיפול, אך אלו מייצגים רק פיסה אחת בודדה מתוך מבנה אישיותו הנרחבת, הפועלת כתוצר של מבנים הרסניים אלו, בעוד שלחלקים בעייתיים אחרים, הטיפול הממוקד והקצר פשוט אינו מסוגל (ואינו מתיימר) להגיע.

תובנה או תמיכה?

ההבחנה בין פסיכותרפיה מכוונת תובנה לבין זו טיפול פסיכולוגי תמיכתי אינה כה ברורה, כפי שאולי נראה ממבט ראשון.

למרות שהגבול בין פסיכותרפיה מכוונת תובנה לפסיכותרפיה תמיכתית אינו כה חד, עדיין ברור שחקר של דחפים מודחקים, וההגנות שהובילו להרחקתם מהמודעות, אינו קיים בטיפול קוגניטיבי מסורתי.

ראשית, הרבה ממה שמתרחש בסוגי הפסיכותרפיה שאמורים להיות מכווני תובנה, מתייחס להבחנה בין הערכות מציאות הסתגלותיות לבין הערכות לא מסתגלות- התמקדות שלרוב מקושרת עם פסיכותרפיה תמיכתית.         

כך, הפרקטיקה הפסיכואנליטית של ניתוח יחסי הטרנספרנס (העברה והעברה נגדית)  עוזרת למטופלים להבחין בין 'המציאות האובייקטיבית' לבין 'המציאות הסובייקטיבית' כפי שהם בונים אותה. 

זה נכון במיוחד בגישות נאו-פרוידיאניות ואינטרפרסונאליות (פסיכותרפיה בין אישית - IPT - למשל), בהן קיימת תזוזה מדגש על פיתוח תובנה לגבי הסיבות ההיסטוריות של בעיות עכשוויות, לעבר סיפוק של חוויה רגשית מתקנת.

באופן ברור, המשמעות של המושג 'תובנה' נמצאת בסימן שאלה.       

שנית, כפי שטוען הפסיכולוג לסטר לובורסקי, טיפול פסיכולוגי טוב  כרוך באיזון משתנה ונבון בין היבטים תמיכתיים שעוזרים לווסת את רמת החרדה של המטופל על ידי חיזוק הברית הטיפולית, לבין היבטים מכווני תובנה של הטיפול, אשר מערבים בחינה של תהליכים רגשיים ופסיכולוגיים, שהמטופל אולי לא מודע להם כרגע.

האם CBT אינו מעמיק מספיק? 

על פי ביקורת זו, הטיפול הקוגניטיבי המסורתי, כפי שנוסח על ידי אהרון בק ושותפיו, אכן  קרוב יותר לפסיכותרפיה תמיכתית מאשר לפסיכותרפיה מכוונת תובנה.

ראשית, הוא מתמקד בשימוש בפרוצדורות קוגניטיביות שנועדו לעזור למטופלים לבחון את התפיסות שלהם ולהבחין בין אלה המדויקות

לבין תפיסות מעוותות של המציאות. שנית, לא רק שהוא דוחה באופן

מפורש מושגים פסיכואנליטיים קלאסיים, כמו קונפליקט נוירוטי, אלא שגם אין בו שום מקום לניתוח הגנות ולחשיפת דחפים מודחקים.   

פלצבו

ביקורת נוספת מתמקדת באפקט הפלסבו בטיפול נפשי, כלומר "אפקט הגלולה הריקה".

לפי ביקורת זו, CBT נתפס בעבר כטיפול פסיכולוגי חדשני שעורר במטופלים ציפיות גבוהות ממנו - אשר הובילו בעצמן לחלק ניכר מאפקט השיפור במצבם.

כיום, כאשר הטכניקה כבר שגורה,  האפקט נעלם ונותרו תוצאות הטיפול הגולמיות, אשר אינן יעילות כמו שהיו תחת אפקט הפלסבו. 

במחקר שפורסם בשנת 2009 בכתב העת British Journal of Psychiatry, השוו החוקרים  בין טיפול בדיכאון בקרב מתבגרים, במשך 28 שבועות.

עורכי המחקר השוו את ההשפעה של טיפול תרופתי נגד דיכאון (באמצעות SSRI) לעומת שילוב בין SSRI ל- CBT.

בסוף 28 השבועות הראו נבדקי שתי הקבוצות שיפור מובהק, אך לא נמצאו הבדלים משמעותיים ביניהן.

כלומר, נמצא כי טיפול CBT לא הוסיף שום תועלת לטיפול בתרופות נוגדות דיכאון.

ביקורת על יעילות CBT במחקרים

ויש גם מחקרים על יעילות CBT, שתוצאותיהם זוכות למחאה שמאורגנת מלמטה, על ידי המתמודדים עצמם. 

אחת הדוגמאות הבולטות לקשיים כאלה הגיעה עד לכתלי בית המשפט באנגליה: 

העקרון המרכזי בטיפול התנהגותי בתסמונת העייפות הכרונית הוא להקצות למטופלים פעילות גופנית כלשהי, כגון הליכה, שמתחילה ברמה מאד נמוכה של מאמץ ומתרחבת בהדרגה במשך שבועות או חודשים. הפרוטוקול הטיפולי כולל גם יצירת סדר יום ובו זמן מספק ומיטיב לשינה, והתמודדות עם אמונות לא מועילות. 

אבל הפרוטוקול ההתנהגותי הזה סייע רק לכ-4 מתוך 10 חולים, מה שהשאיר כמחצית מהחולים באותו המצב או אף גרוע יותר. הבעיה היא שלא מעט מהמטופלים הגיבו באופן שלילי לטיפול, ונטו להחמרת המחלה. כך שקיים פער משמעותי בין הניסויים שהצביעו על הצלחת הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי, לבין חווית החולים בפועל. 

אולי זה קשור להגדרת המושג "החלמה": הממצאים מהניסוי שתואר לעיל החשיבו החלמה כשיפור בניקוד המתקבל בשאלוני דיווח עצמי לגבי עייפות ותפקוד גופני. 

זה אמנם נראה הגיוני, אך יש עם המדד הזה כמה בעיות, למשל, הדיווח הזה אינו כולל בדיקה של יציבות ההחלמה לאורך זמן. לכן יותר מתאים לדבר על "הפוגה" במצב המחלה ולא על החלמה. 

בעיה נוספת, היא שהדיווח על המצב הגופני ומידת העייפות לאחר הטיפול, לא הושווה למצב שלפני המחלה. 

כך שאם אדם הרגיש יותר עירני ופעיל לפני שסבל מהמחלה מאשר לאחר הטיפול, ייתכן שהמצב שהוגדר כ"החלמה" אינו מייצג עבורו. הבעיה האחרונה שעלתה בביקורת על הניסויים בתחום היא שכל המדדים שנבדקו הם סובייקטיבים ומבוססים על דיווח עצמי. לסיכום, נראה כי בתחום תסמונת העייפות הכרונית יש מתנגדים לא מעטים לטיפול הקוגנטיבי התנהגותי. ייתכן שמטפלים בתחום "פספסו" את אחד הגורמים להצלחת הטיפול, והוא תחושתו של המטופל שמאמינים לו ומקבלים אותו, וכן את החשיבות לגבי ההתאמה בין המודל הטיפולי לבין אמונתו ותפיסתו של המטופל את המחלה. עם מעט מאמץ והתכווננות יוכלו המטפלים להתאים את עצמם באופן טוב יותר לתפיסות המטופל את עצמו ואת מחלתו. 

כפי שניתן להבין, מדובר בביקורות נוקבות מאוד, הפוגעות בשיטת CBT בדיוק בנקודות שהפכו אותה לכל כך פופולארית - יעילותה המוכחת, תרגומה לשפה יישומית פרגמטית והיותה מבוססת מחקרים קליניים מבוקרים.

עם זאת, חשוב לזכור כי באותה מידה בה אלה הנהנים מ"האופנה הטיפולית" נוטים לעשות לה אידיאליזציה, נוטים המבקרים נוקטים כלפי בהערכת-חסר קיצונית.

סביר שיש מן האמת בביקורת וסביר להניח שטיפול נפשי בשיטה הקוגניטיבית התנהגותית אינו מושלם. עם זאת, מרבית תומכי הגישה מעולם לא התיימרו ואף פעם לא טענו שבכוחה של השיטה לטפל בכל ספקטרום ההפרעות הנפשיות. הם בסך הכל הדגישו את המטרות

הנקודתיות והתועלת הרבה יחסית בהן בולטת השיטה. 

מדוע, אם כן, רווחת לעתים נטייה לשים דגש רב יותר על הצלחת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי ולהצניע את שיעור ההצלחה של התרופות?  

חסידי הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי נוהגים להישען כל כך שהטיפול מבוסס על גוף עצום של נתונים התומכים באפקטיביות שלו. 

כשלעצמו טיפול CBT מהווה באמת התפתחות משמעותית מאוד בתחום הטיפול הנפשי הפסיכותרפי. ואולם, העובדה שהוא יעיל במידה דומה, כמו תרופות רבות, אינה מעידה על כך שהוא יעיל עבור כל מטופל, ואת העובדה הזו חלק מהמטפלים מחמיצים. 

יותר מכך, כיום מטופלים יכולים לסייע לעצמם על פי עקרונות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בהדרכה אונליין או באמצעות אפליקציה ייעודית, באופן שתואם את האתיקה הבסיסית של הגישה, הרואה עצמה כחיובית לחלוטין וככזו המקדשת החלטיות ונכונות לעמוד באתגרים. השיפור, גורסים חסידי השיטה, תלוי במטופל, האחראי למצבו שלו.

אלא שבדיוק מאפיין זה טומן בחובו גם חסרון מטריד: 

כאשר התרופות אינן עובדות, האשמה היא בהן; כאשר טיפול שיחתי אינו עובד, ניתן לתלות את האשם בחוסר כימיה בין המטופל למטפל; אבל כשטיפול קוגניטיבי-התנהגותי נכשל, ישנם מטופלים שמרגישים שעל פי עקרונות השיטה הכישלון כאילו מיוחס להם. 

מטופלים רבים אינם שמחים על העובדה שהם נשענים בחייהם על תרופות משנות תודעה, אך הם מרגישים ששום פתרון אחר אינו עובד עבורם. 

ההצלחה של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי עצומה ויש לעודד אותה, אך בד בבד יש לקבל שישנם מטופלים ש-cbt אינה עובדת עבורם.

אז CBT או לא CBT?

לא כל שיטה טיפולית מתאימה לכל מטופל.

משתנים רלוונטיים רבים משחקים תפקיד חשוב בבחירת השיטה הטיפולית המתאימה ביותר, ביניהם אישיותו של המטופל, תהליכים פסיכותרפיים קודמים בהם התנסה, חומרת ומשך התסמינים עמם הוא פונה לפסיכולוג, כוחות ההתמודדות הנפשיים והמנטליים העומדים לרשותו והמשאבים המציאותיים עימם הוא מגיע עם ההחלטה להתחיל טיפול - למשל, הזמן שהציב לעצמו למטרה זו והתקציב הכספי שעומד שברשותו. 

מטפל CBT מנוסה יידע לשקול את כלל המשתנים הרלוונטיים, ולהחליט בשיתוף פעולה עם המטופל על השיטה הנכונה והמתאימה עבורו.

בעוד שמטפלי CBT אמונים על פתרון בעיות, המטרה של מטפלים בגישה פסיכודינמית היא לעזור למטופלים להיות מודעים לדחפים ולמשאלות המודחקים, להפחית או לשנות את מנגנוני ההגנה של האגו ולהגיע לתובנה באשר לקונסטלציה של אירועים אישיים היסטוריים שתרמו להתפתחות קונפליקטים תוך ובין-אישיים.       

האם טיפול CBT מתחזק או נחלש? 

בעקבות מחקרים רבים ומקיפים אודותיה, צברה שיטת ה-CBT תאוצה תוך מספר לא רב של שנים והפכה לצורת ההתערבות הפסיכולוגית המקובלת ביותר, והמבוקשת ביותר בידי קהל המטופלים.  

בנוסף לעדויות המחקריות המעודדות לגביה, עובדת היותה שונה מאוד מהטכניקות הדינמיות שהיו נהוגות לפניה- קרצה למטפלים ולמטופלים רבים.         

שיטת הטיפול אינה ארוכת טווח. היא נחשבת קצרה ולרוב אורכת בין חודש לחצי שנה. יש לה גרסאות נוספות כמו CBT לילדים ובני נוער, או טיפול CBT מרחוק, היא נבדקה מחקרית מכל הכיוונים ועובדת עבור מגוון רחב מאוד של מטופלים ובעיות.

היא מתאפיינת באקטיביות המטופל והמטפל, מערבת בניית תכנית טיפולית, הגדרת מוקד טיפולי, תיאום ציפיות ויש בה מעשיות פרקטית שחותרת לשינוי, זאת בעוד שטכניקות טיפוליות דינמיות מצריכות נבירה וחפירה מעמיקה בעולמו הפנימי של האדם, אליה לא כל אחד מסוגל, ולא כל אחד מעוניין. 

סיכום החסרונות

למרות 'אבק הכוכבים' האופף את טכניקת ה-CBT כבר מספר לא מבוטל של שנים, מחקרים עדכניים מעידים עליה כהרבה פחות אפקטיבית משהייתה, או ממה שהיא מתיימרת להיות.     

מחקרי אורך (כלומר, מחקרים שנפרשו על פני מספר עשורים) מצאו כי טיפול CBT בדיכאון הפך אפקטיבי פחות ופחות עם השנים. קיימות מספר השערות אשר מנסות להסביר את הממצאים, ביניהן שכיום, מגוון רחב יותר של מטופלים מתקבלים לטיפול, ביניהם גם כאלה שהטיפול אינו מתאים להם, ולכן עבורם ההישגים הטיפוליים יעילים פחות ומשפיעים על אחוזי ההצלחה של הטיפול ומידתה. השערה נוספת היא שטכניקות המחקר החדשות יעילות יותר  מבעבר- ובכך מעלות תוצאות אמינות יותר אך זוהרות פחות.

ממצאים זוהרים פחות תחת בדיקה מעמיקה יותר זהו מצב מוכר בעולם המחקר, לא רק בעבור טיפולים נפשיים, כי גם בעבור טיפולים פסיכיאטריים תרופתיים.

העתיד של CBT 

גישה חדשה מציעה פיתרון אקולוגי עבור שיטת ה-CBT, אשר נכון לכל שיטות הטיפול הפסיכולוגי באשר הן, ולפיה יתכן והטכניקות המרכיבות את טיפול ה-CBT צריכות לשנות את פניהן, כיוון שאינן מתאימות עוד לחברה המשתנה.

כלומר, השיטה הטיפולית חייבת לעשות אדפטציה שנועדה להתאים לרוח התקופה, לשינויים המתרחשים בקהל המטופלים כחלק מהיותם פריטים בחברה, להתאים עצמה להלך הרוח בחברה ולשכלל את שיטותיה, כך שיתאימו למגוון המטופלים אשר מגיעים אליה.

אנחנו רואים את זה בשנים האחרונות, בעיקר בהנגשת פסיכותרפיה  וייעוץ פסיכולוגי און ליין, באפליקציות לטיפול נפשי (הנה סקירה בנושא), כמו גם בניסיונות לפתח טיפולים טרנסדיאגנוסטיים, בהם שיטות CBT ספיציפיות מותאמות לכמה הפרעות נפשיות במקביל.  

נכון להיום השיטה הולכת ומתרחבת.  בשנים האחרונות, למשל, אין כמעט מטפל קוגניטיבי התנהגותי שאינו משלב בארגז הכלים שלו טכניקות טיפוליות חדשניות יותר, כמו ביופידבק וכמובן  גישות הגל  השלישי ב-cbt  שתרומתן לא תסולא בפז: מיינדפולנס, טיפול דיאלקטי התנהגותי (dbt),  טיפול באמצעות מנטליזציה, סכמה תרפיה ועוד.

יתירה מכך, נראה ש-CBT, בדומה לגישת הפסיכולוגיה החיובית, מתחילה לחתור גם לשיפור איכות חיים ולא רק לטיפול בהפרעות נפשיות.

כלומר, התערבויות פסיכותרפויטיות שנועדו לשפר מצבים רגשיים חיוביים ולא להקל על סבל.

נראה שהגל השלישי של ה-CBT, שכולל המשגה ומחויבות לערכים אישיים, סולל את הדרך לשם.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Cuijpers, P., Harrer, M., Miguel, C., Ciharova, M., Papola, D., Basic, D., Botella, C., Cristea, I., de Ponti, N., Donker, T., Driessen, E., Franco, P., Gómez-Gómez, I., Hamblen, J., Jiménez-Orenga, N., Karyotaki, E., Keshen, A., Linardon, J., Motrico, E., Matbouriahi, M., … Furukawa, T. A. (2025). Cognitive Behavior Therapy for Mental Disorders in Adults: A Unified Series of Meta-Analyses. JAMA psychiatry, 82(6), 563–571. https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2025.0482

להתחיל טיפול פסיכולוגי בגבעתיים 

תהליך החיפוש אחר מטפל נפשי מתאים עשוי להיות מאתגר.

מכון טמיר, הממוקם על גבול תל אביב-גבעתיים, מציע מענה פסיכולוגי מותאם אישית לילדים, מתבגרים ומבוגרים.

אנו מתחייבים לסייע לך למצוא את המענה המקצועי המדויק עבורך, בין אם במסגרת המכון או באמצעות הפניה למטפלים מומחים שאנו סומכים על איכות עבודתם.

במכון טמיר בגבעתיים פועל צוות מטפלות ומטפלים מסור, שמלווה את המטופלים בתהליכים משמעותיים של שינוי והתפתחות. אחת מהן היא שירה לבנת בן זאב, שמטפלת מתוך גישה שמשלבת בין פסיכודינמיקה לכלים קוגניטיביים-התנהגותיים. היא מתמודדת יחד עם מטופליה עם סוגיות כמו דיכאון, חרדה והתמכרויות, ותמיד מדגישה כמה הקשר הטיפולי הוא לב התהליך.

אסנת זילברמן, מצדה, מביאה ניסיון עשיר בטיפול במבוגרים עם חרדות, טראומות והפרעות אכילה. היא משלבת ידע מעולמות הטיפול הדינמי והתזונה כדי לעזור למטופלים להגיע לאיזון פנימי.  

מיה גינסברג מלווה צעירים ומבוגרים שנמצאים בתוך מצבים מורכבים – טראומות, משברי חיים ואובדנים. הגישה שלה סבלנית ומכילה, עם דגש על יצירת קשר אמיתי ומשמעותי בתוך הטיפול.

שיר מוספיר מתמחה ב-CBT וומעניקה טיפול למי שמתמודד עם חרדות, אובדן ומשברים רגשיים. לאחרונה התמחתה במספר שיטות טיפול בטראומה נפשית. מבחינתה, כשיש מרחב בטוח לשתף את הקשיים, אפשר באמת להתחיל לעבוד עליהם.

אלה חלק מהמטפלות שפועלות במכון, כולן פועלות מתוך גישה שמתאימה את עצמה לצרכים הייחודיים של כל מטופל. מה שמשותף לכולן זו ההבנה שהמסע הטיפולי נבנה על אמון, הקשבה ושותפות אמיתית.

בשנים האחרונות המכון מקיים שיתוף פעולה הדוק עם מחלקת הרווחה העירונית, במסגרתו אנו מספקים טיפול לנוער, אבחונים פסיכולוגיים, הדרכת מטפלים וייעוץ מקצועי לקהילה המקומית.

מוזמנים ליצור עמנו קשר ולנוע לעבר בחירת מטפל וטיפול.

בחירת מטפל מתאים בגבעתיים

בחירת מטפל היא החלטה אישית שלעיתים מחייבת קצת מחקר ואפילו כמה התייעצויות, אבל הצלחת התהליך שווה את המאמץ.

המטפל שלך צריך להיות מתאים במדויק ככל הניתן למטרות הטיפוליות שלך ואמורים להיות לו/ה מאפייני אישיות שיאפשרו לך להרגיש אתו ׳כימיה׳.

בחירת מטפל דומה לבחירת הכלי המתאים ביותר למלאכת כפיים -

כמו שכלים שונים מיועדים למשימות ספציפיות, ככה גם אצלנו, לפסיכותרפיסטים שונים יש התמחויות, ניסיון וגישות מגוונים שיכולים להתאים לך יותר או פחות.

לדוגמה, חלק מהפסיכותרפיסטים צברו ידע וניסיון בטיפול קוגניטיבי התנהגותי בעוד אחרים (בישראל אלה הרוב) מתמקדים בטיפול פסיכודינמי.

באופן דומה, יש מטפלים עם ניסיון בעבודה עם אוכלוסיות ספציפיות, כמו ילדים או סטודנטים, בעוד אחרים עשויים רכשו מומחיות בטיפול במצבים נפשיים ספציפיים, כמו חרדה, טראומה או דיכאון.

ממש כמו שנגר לא ישתמש במסור כדי לתקוע מסמר, חשוב לעשות תהליך הכוונה ולזהות עם מי בדיוק נכון שתיפגשו כדי להשיג את המטרות שאתם רוצים להשיג. 

אנחנו עובדים קשה, לומדים כל הזמן - לאורך שנים -  ומציעים שיחות הכוונה לטיפול פסיכולוגי, ומצליחים להגיע לשיעור הצלחה מרשים.

מוזמנים לקרוא המלצות מאומתות על המכון ועל צוות המטפלים.

 בשביל זה אנחנו כאן, ממש ביגאל אלון, על הגבול בין תל אביב לגבעתיים.  

במה מטפלים במכון טמיר בגבעתיים וכיצד?

במכון טמיר מוצעים טיפולים מגוונים לקהילת גבעתיים.

אלה כוללים גישה דינמית המתמקדת בחקירה מעמיקה של תהליכים נפשיים, לצד טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) המסייע בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה שליליים.

אנחנו מקפידים על שילוב מותאם אישית בין CBT לגישות דינמיות לתהליכים רגשיים מורכבים יותר, וכן טיפול ייחודי במצבי אובדן, טראומה ואבל.

בנוסף, אנו משתמשים בכלים אינטגרטיביים, המשלבים גם התייחסות לתחומים סמוכים, כמו תזונה ואורח חיים בריא, כדי לתמוך במטופלים באופן הוליסטי.

סוגי בעיות בהן מתמחים המטפלים שלנו בגבעתיים (רשימה חלקית):

• כל סוגי הפרעות החרדה

• דיכאון והפרעות מצב רוח אחרות

• קשיים בויסות רגשי

• התמודדות עם פוסט טראומה (PTSD)

• אכילה רגשית והפרעות אכילה קלות

• ליווי בתהליכי משבר חיים משמעותיים

• טראומה מורכבת הנובעת מאירועים מתמשכים

• התמודדות עם אובדן אישי

• הפרעות קשב וריכוז

• קשיים מתמשכים במערכות יחסים

• טיפול ייעודי לנשים בנושאים כמו פוריות וגיבוש זהות

• טיפול במצבי הפרעת הסתגלות בעקבות שינויי חיים

• התמכרויות והרגלים מזיקים

• בעיות בדימוי עצמי ותחושת ערך עצמי נמוכה

• התמודדות עם תחושת תקיעות וחוסר סיפוק

• טראומות התפתחותיות מתקופת הילדות

• טיפול בהפרעות אישיות

• קשיים בינאישיים וחברתיים, כולל בעיות בזוגיות

• מצבי דכדוך, מצוקה ותחושת ריקנות

• הדרכת הורים, קשיים ואתגרים, טיפול בהורות ותפקוד משפחתי

למי טיפול פסיכולוגי עוזר?

פסיכותרפיה עשויה להיות לעזר בטיפול במגוון בעיות, מדיכאון והערכה עצמית נמוכה ועד להתמכרות וקונפליקטים משפחתיים.

אדם המרגיש שהוא מוצף רגשית בשל בעיותיו ושהוא אינו מצליח להתמודד עמן יכול להפיק תועלת מפסיכותרפיה, אשר בשילוב עם תרופות עשויה לשחק תפקיד גם במגוון של בעיות פסיכולוגיות, החל מקשיי הסתגלות ופוביות וכלה בהפרעות נפשיות כרוניות כמו הפרעה דו-קוטבית וסכיזופרניה.

פסיכותרפיה היא תהליך דו-סטרי, בו חייבים להתקיים יחסי אמון בין מטפל למטופל.

כדי להפיק תועלת מהתהליך, המטופל חייב לרצות לקחת בו חלק, להגיע לפגישות, להיות כן בתארו את התסמינים ולהיות מוכן להשלים את המשימות במידה והטיפול כולל גם משימות בין המפגשים.

חלק מהמטופלים יחוו שינויים שלא ציפו להם או לא רצו בהם ויש כאלה שלא יאהבו לחיות מחדש מאורעות לא נעימים, אך הדבר אינו הכרחי בכל הטכניקות הקליניות.

פסיכותרפיה היא תהליך יקר שצורך זמן ודורש אומץ, אבל גם הכאב הנפשי שאתם חיים איתו גובה מחירים יקרים. 

מה תפקיד המטפל בטיפול נפשי?

המסגרת הטיפולית חייבת לספק קרבה פסיכולוגית מכבדת שמאפשרת ביטחון, ציפייה ופתיחות. 

הכל עניין של איזונים:

חלק מהאתגר הוא למצוא דמות טיפולית עם ניסיון מספק שראה כבר הרבה, אבל מצד שני מישהו שאינו שחוק מדי ולכן חסר עניין ונעדר מוטיבציה להצליח ולרצות להתגייס לתהליך מושקע עם מטופל חדש.

מטפלים מקבלים שמהמהמים כל הפגישה יכולים לתסכל, אבל מהצד השני לא הייתם רוצים להיתקל במטפל שכולו ביקורת ושיפוטיות (שיכולים להיות מסווים כידע רב). 

מטפל טוב הוא מתאפיין באיכות הקשבה מעודנת, שהיא כלי בסיסי של מטפל.

׳הקשבה אבחונית׳ כזו נשענת על תיקוף חווית המטופל לצד הערכת מצבו וצרכיו.

המטפל הטוב מנסה להבין את הנאמר, מבחין בסגנון הנרטיב ועסוק גם במה שאינו נאמר.

הוא מנסה לפענח את הטונים הרגשיים שעולים מדברי המטופל על ידי התבוננות במחוות, תנוחות גוף והבעת הפנים שמלוות את דברי המטופל.

הוא מאזין במאמץ לזהות את המשמעויות הגלויות והחבויות בדברי המטופל, ליצור עמו קשר ולנסח את נקודת הראות הייחודית של המטפל בקשר הזה.

סיפור / חלי ראובן

אדם הוא סיפור המבקש להיות מוּקשב.

להיות מוּקשב, לא כמו שאנחנו רוצים

לשמוע אותו, אלא כמו שהוא מבקש 

להישמע......

היכולת לאפשר למישהו שנמצא על ידינו

לספר לנו את סיפורו

ולהצליח לפנות את עצמנו למען

יהיה מקום בשבילו

זה מרפא!

זו הזדמנות נדירה להעניק לאדם מתנת

חיים.

לאפשר לו לקבל את הסיפור שלו בחזרה

מלוטף באור חדש

באופן כזה שיוכל להניח אותו בליבו

מבלי שידקור אותו כמו שנהג לעשות

קודם לכן.

מבלי שימשיך לשסע נפשו

אלא רק לחזור מקופל ברכּוּת

ולמצוא לעצמו תנוחה אפשרית להתקיים בה...

בקרו באתר של חלי/רחלי ראובן

טיפול רגשי

בגבעתיים, שבה פועלים מטפלים רבים המתמחים בגישות טיפול מגוונות, כולל טיפול רגשי, זוכה שיטת הטיפול הפסיכודינמית להערכה רבה.

שיטה זו מתמקדת בקשר העמוק בין המטפל למטופל, בהבנת השפעות ההיסטוריה האישית על ההווה, בזיהוי מנגנוני הגנה וריכוכם ובהתמודדות עם קונפליקטים פנימיים שמייצרים קשיים רגשיים וחברתיים.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

גבעתיים מובילה השנה יוזמות חדשניות בתחום בריאות הנפש

• לציון היום הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, העירייה האירה את בניין העירייה בסגול וקיימה סדרת הרצאות מעוררות השראה, בהן הרצאתו של נסים צור, נכה צה"ל ויוצר. במקביל, התקיימו בבתי הספר סדנאות לקידום קבלת השונה, שמטרתן לטפח תרבות של הכלה בקרב הדור הצעיר.

• האגף לשירותים חברתיים מעניק מענה מקיף למתמודדים עם אתגרים נפשיים, חברתיים וכלכליים, תוך התמקדות בפתרונות מעשיים ובניית תוכניות לחיזוק הפרט והקהילה.

• השירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ"ח) מתמקד במניעה מוקדמת, מתוך תפיסה שזיהוי וטיפול בשלבים ראשוניים מונע החמרה עתידית. השירות כולל התערבות פסיכולוגית, אבחונים והדרכה לצוותי החינוך, תוך יצירת רשת תמיכה מקיפה לילדים ומשפחותיהם.

קהילה צומחת מתוך הטראומה

לאחרונה שוחרר החטוף אור לוי, מגבעתיים, ברוך בואך.

במהלך מלחמת "חרבות ברזל" נפלו מספר תושבים מגבעתיים.

יהי זכרם ברוך.

מהו אימון בתגובה מתחרה (CRP)? 

אימוון תגובה מתחרה (competing response training).הוא  טכניקה בטיפול התנהגותי שכוללת שני שלבים עוקבים:

• זיהוי התרחשות של הרגל שרוצים לשנות בטיפול, כולל אמצעי מקדים וסימני אזהרה

• יצירה ותרגול של תגובה מתחרה (כלומר, אלטרנטיבית) להתנהגות הבעייתית, במהלך המפגש הטיפולי ובשיעורי הבית שמקבל המטופל.

בשפה המקצועית קיימים שמות שונים לשיטה, אחד מהם Comprehensive Behavioral Intervention for Tics - CBIT.

ֿלא אחת,  בני אדם מפתחים הרגלים בעייתיים שמטרידים אותם ופוגעים בשגרת חייהם.

כך למשל, דנה, אישה בתחילת שנות ה-30 לחייה שגרה באזור המרכז, סובלת מזה שנים מגירוד בלתי נשלט של העור סביב אצבעותיה. ההרגל הזה מנהל אותה ומכיוון שהיא עובדת בעבודה שירותית עם קהל היא מדווחת שהתעוררו אצלה תחושות של חוסר בטחון, חרדה חברתית ובושה. היא מרגישה שכל מי שנכנס למקום עבודתה בוהה בעורה המגורה, המקולף והמדמם של אצבעותיה וגם הניסיונות החוזרים ונשנים שלה להסוות את הפצעים באמצעות פלסטרים ותחבושות, מעוררים מבטים סקרניים לא פחות.

דנה לא לבד.

כמוה יש עוד אינספור אנשים שסובלים מהרגלים שונים ומשונים שמשפיעים על איכות חייהם.

לאור המודעות ההולכת וגדלה למימדי התופעה, התפתחו שיטות טיפול רבות במטרה להקל ולסייע לאדם לתפוס בעלות על חייו ולא לתת להרגליו לנהל אותו.

באימון בתגובה מתחרה,  Competing Response Practice, המטופל רוכש תגובות מתחרות בכל פעם שההרגל הבעייתי צץ.

בשיטת טיפול זו, המטפל מיישם את הפרקטיקה לאחר שהשלים יחד עם המטופל אימון למודעות, כלומר זיהוי את ההרגל הבעייתי, מה גורם לו וכך הלאה, ובאופן זה המטופל לומר ליישם תגובות אחרות, חיוביות ומיטיבות, שעוזרות לו, עם הזמן, להיפטר מההרגל הבעייתי.

היתרון בשיטה זו הוא שהמטופל עובד ביחד עם המטפל לבחור את התגובות המתחרות שמתאימות לו, לגופו ולהרגליו והם בוחרים יחד כיצד להגיב כאשר ההרגל הבעייתי צץ. למשל, מטופל שמבקש לשנות הרגל של מציצת אצבעות או תלישת שיער אובססיבית, פועל יחד עם המטפל כדי למצוא תגובות חלופיות למצבי לחץ בהם ההרגל עולה ושב.

במקרה כזה, אם נוח למטופל להניח את ידיו בצידי הגוף או להיעזר באביזר שיעסיק את תשומת ליבו, הרי שההתנהגויות הללו ייבחרו כתגובות מתחרות מתאימות.

הרעיון הוא להקל כמה שניתן על המטופל ולא לאלץ אותו לפתח תגובות מתחרות שאינן נעימות לו.

איך מתרגלים תגובה מתחרה בטיפול CBT?

במידה שההרגל הבעייתי מתרחש מחוץ לחדר הטיפול, המטפל מלמד את המטופל ליישם את התגובה המתחרה ומשבח (מחזק) אותו על הדיווחים שהוא מעביר לו.

אם ההרגל מתרחש גם בחדר הטיפולים, למשל מתעוררים טיקים, גירודים, גמגום וכדומה, המטפל מעודד ומלווה את המטופל ביישום התגובה המתחרה בסביבה חיה (In Vivo), מחזק אותו על התנהגותו ומבהיר לו כיצד ניתן אף לשפר אותה. העבודה על הטכניקה חוזרת על עצמה בערך 10 עד 12 תרגולי תגובות בכל מפגש טיפולי, עד שהתגובה המתחרה, שנבנתה יחדיו, מוכללת ומיושמת באופן טבעי על ידי המטופל.

המאמן והמטופל נפגשים כמה שצריך, עד יישום חלק של התגובה המתחרה, ולאחר מכן הם נפגשים למפגש מעקב אחת לכמה זמן.

למי מתאים טיפול בתגובה מתחרה?

מחקרים הראו שאימון לתגובה מתחרה יעיל בהפחתת טיקים מוטוריים, כמו נענוע של הראש או הכתפיים, מצמוץ, טיקים בפנים וכדומה;

הטיפול יעיל גם לשינוי הרגלים דחפיים, כמו כסיסת ציפורניים, תלישת שיער, מציצת אצבע, לעיסת בגדים, גירודים ושפשוף עיניים, ואף בגמגום בקרב מבוגרים וילדים.

האימון יכול לסייע בהפחתת התפרצויות זעם בתחרויות ספורט ולעוד מגוון של התנהגויות מטרה במרחב הנורמטיבי. מטפלי cbt יודעים שמרכיב המפתח הוא המוטיבציה של המטופל לשנות את ההרגל, יחד עם נכונות להתחייב לשינוי התנהגות חזרתית אוטומטית.

במקרה כזה, האימון בתגובה מתחרה הוא טיפול קצר מועד ויעיל עד מאוד למגוון רחב של מתמודדים.

אצל אילו מטפלים מומלץ לעבור אימון CRT?

טיפול בתגובה מתחרה יכול להעביר איש/ת מקצוע שעבר הכשרה של טיפול בטכניקה: 

אלה כוללים פסיכולוגים קליניים, חינוכיים והתפתחותיים, רופאים, עובדות סוציאלוית ומטפלים אחרים שהוסמכו בבריאות הנפש..

כמו בכל טיפול, הכשרתו והמיומנות של הקלינאי הם קריטיים לתוצאה.

ההמלצה שלנו היא שרק מטפלים שהוכשרו בעקרונות הטיפול ההתנהגותי הקוגניטיבי וקיבלו הכשרה ספציפית ב- CBIT אמורים לספק טיפול זה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

22 בדצמבר 2023 

מקורות:

https://www.barnardhealth.us/behavior-therapy/b-competing-response-practice.html

אימון למודעות

Meditation Awareness

Training – MAT

אימון למודעות (Meditation Awareness Training – MAT) הוא התערבות מבוססת מיינדפולנס מהדור השני (SG-MBIs). 

ב-MAT עובדים עם גישת המדיטציה המכונה 'קשיבות' או 'מיינדפולנס' (Mindfullness), שהיא שיטה פסיכולוגית המכוונת וממקדת את האדם להעניק תשומת לב לחוויות ההווה.

מהי התערבות מבוססת מיינדפולנס מהדור השני?

מיינדפולנס מהדור הראשון (FG-MBIs), מדגיש מודעות פסיבית או 'לא שיפוטית'. 

הרעיון הוא למקד את הקשב ב"כאן ועכשיו" באופן לא ביקורתי ושיפוטי, מה שמהווה תנאי הכרחי ולרוב מספיק לחיות חיים טובים, רגועים ושלווים יותר.

מודל הדור השני - SG-MBI - דוגל במודעות אקטיבית ומובחנת של התנסות. 

התערבויות מבוססות מיינדפולנס מהדור השני מוגדרות כ"תהליך של מודעות מעורבת, מלאה, ישירה ופעילה בהתנסות רוחנית שמתקיימת מרגע לרגע".

הבדל נוסף בין שני הדורות הוא בכך שב- SG-MBI, התערבויות מהדור השני, מלמדים תמיד קשיבות בשילוב טכניקות ועקרונות מדיטטיביים אחרים (כמו מודעות אתית, מדיטציה ממוקדת ארעיות, Emptiness of the Self, מדיטציה מבוססת חמלה ועוד) שנחשבים, באופן מסורתי, למקדמת יעילות של מיינדפולנס.

השתלבות מיינדפולנס בפסיכותרפיה

בעשורים האחרונים ניכר גידול משמעותי במחקר על יישומים של מדיטציית מיינדפולנס כהתערבות רפואית או פסיכותרפויטית שנמצאת ב-Mainstream הקליני. 

תחום הרפואה בכלל ובריאות הנפש בפרט, נעים בשנים האחרונות מכיוון תרופתי שממוקד בטיפול בסימפטומים פיזיולוגיים, לעבר טיפול הוליסטי יותר שלוקח בחשבון את הקשר בין הגוף לנפש.

מה שבעבר כונה "אלטרנטיבי" והבריח מטופלים רבים מהחשש שמדובר בתחום ׳רוחני׳ שאינו מבוסס מדעית, הופך כיום יותר ויותר לחלק אינטגרלי משיטות הטיפול הקונצנזואליות. 

למשל, מחקר שנערך על מדגם של סטודנטים, מלמד כי משתתפים שתרגלו MAT הראו שיפורים משמעותיים ברווחה הפסיכולוגית ובמודעות התנהגותית ביחס לקבוצת ביקורת.

בנוסף, תרגול MAT עשוי להגביר יכולת של ויסות רגשי בקרב סטודנטים להשכלה גבוהה שמתמודדים עם בעיות של לחץ, חרדה ומצב רוח ירוד.

אנשים המקבלים הכשרה במדיטציית מיינדפולנס עשויים להפיק מכך תועלת, תוך שהם משלבים ראיית עולם אתית וחומלת כחלק מתרגול המיינדפולנס.

למי עוד מתאים אימון למודעות?

השילוב בין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ואימון למודעות המתבסס על קשיבות מדיטטיבית, מתאים למגוון של הפרעות וקשיים.

למעשה השיטה יכולה להתאים לכל מי שחווה קושי בתפקוד חברתי וסביבתי, כמו חרדה חברתית, התנהגויות והרגלים טורדניים, וורקוהוליזם, ביצועים בעבודה ותחושות אחרות של חוסר שקט נפשי.

טיפול ממוקד מדיטציה מאפשר מרחק תפיסתי מדחפים מנטליים ומחשבות טורדניות ומאפשר לסובל מהם לשלוט בהם, להתמקד בחוויות הנפלאות והמסקרנות של הרגע הנוכחי במקום בחוויות העבר או בחרדה לגבי העתיד.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Van Gordon, W., Shonin, E., Sumich, A., Sundin, E. C., & Griffiths, M. D. (2013). Meditation Awareness Training (MAT) for Psychological Well-Being in a Sub-Clinical Sample of University Students: A Controlled Pilot Study. Mindfulness. 

Van Gordon, W., Shonin, E., Dunn, T. J., Garcia-Campayo, J., Demarzo, M., & Griffiths, M. D. (2017). Meditation awareness training for the treatment of workaholism: A controlled trial. Journal of behavioral addictions, 6(2), 212–220

Van Gordon W, Shonin E, Griffiths MD. Towards a second generation of mindfulness-based interventions. Aust N Z J Psychiatry. 2015 Jul;49(7):591-2

מי היה מילטון אריקסון?

מילטון אריקסון (1901-1980) היה פסיכיאטר אמריקאי שהתמחה בהיפנוזה ובטיפול משפחתי והיה למייסד החברה האמריקאית להיפנוזה קלינית. 

אריקסון טיפל בגישה אסטרטגית ונתפס על ידי מומחי המקצוע  כגאון ואשף בטיפול בהיפנוזה, שהיקנה לו שם של אגדה. 

מילטון אריקסון נולד באורום, במדינת נבדה, בקהילת חוואים עניה. 

הוא גדל בוויסקונסין וסבל בילדותו משורת מחלות. הוא לא דיבר עד גיל 4 ומאוחר יותר סבל מדיסלקציה חמורה, מחרשות מוחלטת לטונים ומעיוורון צבעים. 

הוא נישא לאליזבת מור ולזוג נולדו 8 ילדים – 4 בנים ו-4 בנות. הוא מת בגיל 79.

"החיים יגרמו לך כאב ביוזמתם הם.

האחריות שלך היא ליצור אושר".

- מילטון אריקסון

לרבות מחוויות הילדות שלו התייחס כ״הבזקי אור״ של היפנוזה עצמית, כאשר אחד החדים שבהם של התרחש בזמן שלקה בפוליו. במהלך תקופת החולי, חווה מצב היפנוטי והקדיש שבועות רבים לחידוד מודעותו בנוגע לאופן בו התקשורת הגופנית שלו יכולה לעתים לסתור את זו המילולית. 

מאוחר יותר יטען שמאבקיו העיקשים  בקשיים הפיזיים סייעו לו רבות בפתרון בעיות מעשיות עם מטופליו ומודרכיו. אריקסון בילה זמן רב בבגרותו המוקדמת בבדידות, כשהוא מתמקד בלמידת האופן להבנת שפת הגוף. תחום עניין זה יתמיד ויעסיק אותו לאורך כל הקריירה הקלינית בחייו. הפוליו השאיר את אריקסון משותק חלקית, ובשנות ה-50 לחייו הוא פיתח תסמונת פוסט-פוליו, מצב שבלם עוד יותר את ניידותו והכריח אותו להשתמש בכיסא גלגלים. להתמודדות עם עייפות שרירים וכאב, הוא השתמש בטכניקות של היפנוזה עצמית, שבאמצעותן סייע גם למטופליו. 

אילו תיאורטיקנים השפיעו על אריקסון?

במהלך הקריירה עבד אריקסון עם מומחים  מובילים בשדה הטיפול הנפשי, בהם גרגורי בייטסון, מרגרט מיד וג׳יי היילי, כאשר זה האחרון הביא את עבודתו של אריקסון על ההיפנוזה לתשומת הלב של השדה הקליני, עם פרסום ספרו  Uncommon Therapy: The Psychiatric Techniques of Milton H. Erickson, M.D. 

לאחר פרסום הספר הפך אריקסון למומחה מבוקש בתחום ההיפנוזה והטיפול ההיפנותרפי. הוא השפיע על עבודתם של רבים, הרים תרומה עצומה לתחומי רפואה, בהם פסיכיאטריה, פסיכולוגיה ופסיכותרפיה, ותומכיו הקימו בתי ספר ברחבי העולם בהם פעלו על פי משנתו.

בין היתר השפיע על פסיכותרפיה קצרת מועד, טיפול ממוקד פתרון, טיפול אסטרטגי, טיפול משפחתי מערכתי, פסיכולוגיה של הילד, אימון להישגים בספורט והתפתחות ה-NLP (ניתוב לשוני פיזיולוגי). 

כיצד נראית היפנותרפיה אריקסוניאנית?

בטכניקות ההיפנוטיות שלו, אריקסון נסמך על סטוריטלינג ומטאפורות ולעתים שילב היפנוזה במפגשים טיפוליים מסורתיים.

הוא האמין שמטופלים נוטים להתנגד להיפנוזה משום שהם מהססים לשנות את התנהגותם. הוא הקפיד לדבר בשפה שנתנה למטופל שליטה מוחלטת על התכנים בהם ישתף כשהוא מהופנט והשימוש במטאפורות היווה גישה לא מאיימת שאפשרה למטופל לפנות לבעיותיו בלי לגעת בהן ישירות. 

אריקסון טען שגם כאשר המטופל אינו שרוי תחת השאה היפנוטית, מוחו הלא-מודע עדיין קשוב. הוא הדגיש כי מטפלים יכולים להציע למוח הלא-מודע אפשרויוית, גם ללא מודעות המטופל.

 עוד היה ידוע במתיחותיו וברעיונותיו שהופיעו לעתים בהרצאותיו, בספריו ובכתביו, וכן היה חלוץ בשימוש בטכניקות בלבול בהיפנותרפיה: בלבול מעסיק את המוח המודע במחשבה מבלבלת, ובכך מאפשר למטפל גישה ישירה אל המודע. 

דוגמה לטכניקה כזו היא לחיצת היד ההיפנוטית של אריקסון: המהפנט מתחיל ללחוץ יד למטופל ואז משנה את הלחיצה באופן מפתיע, על ידי כך שהוא נוגע בפרק היד או בשעונו של המטופל. שינוי זה בציפיות עשוי ליצור טראנס הדומה לזה שבהיפנוזה, ובכך מתאפשר למהפנט להציע למטופל הצעות. 

איך להביא לשינוי גדול בטיפול קצר?

אריקסון לא היה חסיד של טיפול פסיכולוגי ארוך, ולפעמים ראה מטופל פעם אחת בלבד, במפגש שהביא לשינוי ארוך טווח.

לתפיסתו, תפקידו הראשון של המטפל הוא להקל על אי-הנוחות הפסיכולוגית אותה חווה המטופל ולא לנבור במה שמאחורי הבעיות. 

כמו עם קוביות דומינו, אריקסון האמין כי שינוי קטן יכול להביא לאפקט גדול שישפיע בכל החיים, וכי תפקיד המטפל הוא להיות מנחה אסטרטגי ואקטיבי, בניגוד לתפיסת המטפל הפאסיבי בגישה הדינמית. 

האסטרטגיות של אריקסון התמקדו בפתרונות ובחיפוש אחר פיתוח מיומנויות שיאפשרו למטופלים להמשיך הלאה ברגעים מאתגרים. 

עוד גישה מהפכנית שהציג, שנראית כיום קומון-סנס, היא זו אשר אינה מתעלמת מהשפעתם של בני משפחה אחרים על הטיפול. אריקסון ראה את המטופל כחלק ממערכת רחבה יותר, וכאשר הדבר היה אפשרי – עירב בטיפול בני משפחה רלוונטיים. רבים מבני דורו ראו בכך ״חילול הקודש״. 

הפסיכותרפיה האריקסוניאנית עושה שימוש בכמה טכניקות מקוריות, בהן:

• תקשורת דרך מטאפורה – דבר שיכול לסייע להתגבר על התנגדות ולגרום למטופל להרגיש פחות חשוף

• לאפשר או לעודד נסיגה טיפולית - אריקסון האמין שעל ידי כך שיגרום לכישלון מכוון, יוכל לשלוט בכישלון ובכך לאפשר לו לשרת ככלי טיפולי במקום להיות מכשול מוחץ

• להציג למטופל סמיות כפולה או דילמה תרפויטית חיובית - אריקסון טען כי גישה זו הופכת אנשים לסוגסטיביים יותר

• לעודד התנהגות על ידי ניסיון למנועה - הדבר דומה לפסיכולוגיה הפוכה, כאשר המטפל עשוי, למשל, לשבת בשקט עם מטופל שקט עד שיחל לדבר בעצמו. הדבר מעניק למטופל שליטה ומשחרר את המטפל מהחובה לכפות ציות או התנהגות שולטת

• להדגיש את התכונות החיוביות ולבנות על חוזקות

• המנעות מפסיכואנליזה, מחקירה עצמית או מאינטרוספקציה. פרקטיקה זו מאפשרת למטופל להתמקד במחשבות והתנהגויות ומאפשרת למטפל לשמור על משך טיפול קצר 

אריקסון לא ראה בלא-מודע כוח שלילי בעיקרו, והתייחס אליו כאל דבר שיש לבטוח בו בפעילויות יומיומיות רבות. הוא לא ראה ב״תובנות״ שבשורש בעיות מוקד עיקרי לטיפול. 

מקרי החקר של אריקסון מפורסמים בכך שהם מתארים ״מזורים פלאיים״, והייתה לו השפעה גדולה על ההכרה בהיפנוזה, שנחשבה לסוג של אמונה טפלה, כטכניקה המוכרת כיום כאחד הכלים החזקים ביותר לשינוי.

אריקסון לא היה רק מטפל גדול אלא אף חוקר דגול שהתעמק ביכולות ובגבולות ההיפנוזה ככלי לשינוי.

חלקים גדולים מעבודתו סתרו את הדוגמות הפסיכולוגיות המקובלות, אך לבסוף לא ניתן היה להתעלם מהתוצאות שהניבה דרכו.

אריקסון לא ניסה ליצור מבנה של תיאוריה פסיכולוגית ולמסגר את המטופלים בתוכה. ראשית ראה את המטופל ואז החליט כיצד לעבוד איתו כאדם ייחודי.

למרות שהיה חולה מאוד בזקנתו, המשיך ללמד, להדגים ולתרגל את מיומנויותיו יוצאות הדופן כמטפל. 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

21 בדצמבר 2025

מקורות:

Rosendahl, J., Alldredge, C. T., & Haddenhorst, A. (2024). Meta-analytic evidence on the efficacy of hypnosis for mental and somatic health issues: a 20-year perspective. Frontiers in psychology, 14, 1330238. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2023.1330238

מייקל באלינט 

מייקל מוריס באלינט היה פסיכואנליטיקאי ותיאורטיקן, יהודי בן הקהילה בהונגריה.

הוא נולד בשם ברגמן מיהאלי ב-3.12.1896 לאב רופא כללי, ושינה את שמו בניגוד לרצון אביו. 

ב-1919 נכח ביחד עם אליס שקלי-קובאץ׳ בסדרת ההרצאות לרגל כניסתו של שנדור פרנצי לתפקיד יושב הראש הראשון של הפסיכואנליזה בהונגריה, רגע לפני ההפיכה של הרפובליקה הקומוניסטית של בלה קון. 

ב-1921 מייקל ואליס באו בברית הנישואים וטסו אל מהפיכת הנגד בברלין, שם עבד באלינט במעבדת הביוכימיה של אוטו ורבורג (שב-1931 יזכה בפרס נובל). 

ב-1922 החלו בני הזוג בהכשרה אנליטית אצל האנס זקס בברלין, למרות שבאלינט סבר כי הוא דידקטי מדי. ב-1924 שבו לבודפשט והחלו באנליזה בת שנתיים עם פרנצי. בחדר ההמתנה של פרנצי פגש באלינט לראשונה את מלאני קליין. ב-1935, שנתיים לאחר מותו של פרנצי, התמנה באלינט למנהל המכון לפסיכואנליזה של בודפשט. 

בעקבות האנשלוס, סיפוח אוסטריה על ידי הגרמנים ב-1938, השתקעו בני הזוג באלינט בעיר מנצ׳סטר, אך חודשים לאחר הגעתם לאנגליה, התאלמן באלינט, כאשר אליס נפטרה בפתאומיות ממפרצת.

הוריו של באלינט, שנותרו בהונגריה, התאבדו יחד ב-1945 כדי להימנע ממעצר על ידי הנאצים.

באותה שנה, באלינט החליט לעבור ללונדון והשלים תואר M.S. בפסיכולוגיה עם תזה שכותרתה ״הבדלים אינדיבידואליים בינקות המוקדמת״.

אלמנטים עוקבים בנוף הטראומטי של באלינט – יד מעוותת כתוצאה מפציעת מלחמה, נטישת שם אביו, שתי בריחות מביתו ומארצו ומותם הפתאומי של אשתו והוריו תוך שנים ספורות – כל הטראומות הללו הכוללות את העצמי, את האחר ואת הסביבה, יהפכו לנושאי דיון עמוקים בכתביו, שהתפתחו בינות השפעתה של תיאוריית יחסי אובייקט המוקדמת. 

השבר הבסיסי - 3 רמות החוויה של באלינט

מאוחר יותר, באלינט הפך בלונדון לפרשן מוביל של ״הקבוצה העצמאית״, שהורכבה מאמנים, ארכיטקטים ומבקרים.

באלינט המשיך את מחקרו של פרנצי בנושאים כמו סטינג אנליטי, אנליזה של האישיות ובעיקר תפקיד האנליטיקאי בסביבה האנליטית, כשהשיא מצוי בספרו האחרון והחשוב ביותר על רגרסיה נפשית, ״השבר הבסיסי: היבטים תרפויטיים של רגרסיה״ (1968).

החלק הנרחב השני של עבודתו התמקד ביישום חשיבה פסיכואנליטית להבנה ולדיאלוג בין רופאים, באינטראקציה בין-אישית וקבוצתית עם מטופליהם.

באלינט בחן את תהליך ותפקיד האנליטיקאי בייסוד האופי, הטווח והעומק של הפרויקט של הזוג האנליטי. לדברי ז׳ק לאקאן, באלינט התמקד בהבנת יחסי האובייקט הבסיסיים אותם כינה ״אהבה ראשונית כלומר היחסים בין אם לתינוק״ (1988). 

בואו ניכנס לרמות השונת של החוויה, אותן פורש באלינט, שאחת מהן היא רמת השבר הבסיסי:

ב-1958 הגדיר באלינט את ״ The Three Areas of the Mind", מודל חשוב בתיאוריה שלו, בו זיהה והבחין בין שלוש רמות של חוויה, שלכל אחת מהן אופן התייחסותי ספציפי, דרכי חשיבה משלה ואופני טיפול ייחודיים:

אזור הקונפליקט האדיפלי - the area of the Oedipus conflict

באלינט הוא חסיד של קומפלקס אדיפוס. מבחינתו, כל אדם, זוג, משפחה, ארגון ואומה מחויבים להתמודד עם פתרונו, או לכל הפחות עם מורכבותו.

אין הנחות... 

במצב מנטולי אדיפלי, בהמשגה של באלינט, האדם מסוגל לחוויה ולתקשורת משולשת (האדם ועוד שניים) בדגש על הבעיות האדיפליות בין העצמי, האם והאב. 

רמת הקונפליקט האדיפלי היא גם הבהירה, הנהירה והנגישה ביותר מבין השלוש.

נגישותה נובעת מכך שהקשר בין הסובייקט לבין האובייקטים שלו דומה מאוד לשפה של מבוגרים והשנייה ששפה למבוגרים היא אמצעי די מתאים לתאר את מה שניתן לצפייה. במילים אחרות, זהו איזור נפשי מילולי, בשל יותר, מובן ודי ברור. באלינט מצמיד לאזור הקונפליקט האדיפלי את הספרה 3, מה שמציין את הקשר בין האדם לעוד שני אנשים אחרים לפחות.

אזור השבר הבסיסי - the Basic Fault

רעיון מטא-תיאורטי מרכזי בהמשגה הקלינית של באלינט הוא זה של השבר הבסיסי (Basic Fault), מונח שמשמש כדי לתאר חוויה נפוצה יחסית ביחסים מוקדמים בין שני בני אדם, שמשהו בדינמיקה ביניהם היה חסוך, חסר או שגוי, ושלכן נדחה אל תוך התקופה האדיפלית (מגילי 3-6).

פתרון של ה״שבר הבסיסי״ מתרחש בטיפול פסיכולוגי דינמי, לפי באלינט, באמצעות רגרסיה שמתרחשת בתוך המסגרת הטיפולית האנליטית.

כך מוצעת למטופל אפשרות של מה שבאלינט כינה ״התחלה חדשה״:

מתאפיין ביחסים ייחודיים של שניים, דיאדה.

באלינט פיתח את הרעיון של "אזור השבר הבסיסי" כדי לתאר תהליכים טיפוליים שנוגעים למצבים רגרסיביים אצל מטופלים מסוג מסוים, שמתקשים לשאת את התסכול שקיים בטיפול הפסיכואנליטי המסורתי ופרשנויות אינן כלי יעיל עבורם (בעיקר בעלי אישיות סכיזואידית, אישיות נרקיסיסטית, מטופלים מכורים ועוד). 

הקשר הטיפולי מחייב אפוא התאמות בטכניקה האנליטית, כדי להנגיש את התהליכים הנפשיים והבין-אישיים שטמונים ב״איזור השבר הבסיסי״. אזור מנטלי זה מכונה אזור 2, בכדי לציין את הדינמיקה בין סובייקט לאובייקט. חשוב לציין, לא מדובר כאן על תקשורת בוגרת כמו ברמה 3 (האדיפלית).

אין כאן קונפליקט, אלא חוסר שדורש ריפוי.

באלינט מגיש תיאוריית תיקון אופטימית, אך גם מציאותית: ההשפעות של השבר הבסיסי על עיצוב אופיו של המטופל ו"המגעים הפסיכו-ביולוגיים, שעלולים להיות אחראיים להתפתחות של הפרעות נפשיות, ניתנות לשינוי חלקי בלבד, גם כאשר הטיפול מוצלח. במילים אחרות, לא הכל ניתן לתיקון מלא.

אזור היצירה - area of creation 

האזור השלישי מאופיין בכך שאין בו אובייקטים חיצוניים. מטבע הדברים, בהיות האדם בגפו, לא מתקיימים בו יחסי העברה והעברה נגדיתֿ, כך שבהמשגות הפסיכואנליטיות ניתן להבין את האדם רק בחיבור לאוביקט חיצוני. 

בשלב זה או אחר מופיע אובייקט חיצוני בזירה, שיכול להתגלם כיצירת אמנות שהושלמה, עבודת תזה מדעית או פילוסופית, תובנה או הבנה שניתן לבטאה במילים, ניתן לעבוד עם השיטות האנליטיות עליהן מתבסס באלינט. באזור היצירה, לפי באלינט, נמצא האדם במגע נפשי עם פרה-אובייקטים, אובייקטים פרימיטיביים וחלקיים. כדי להסביר את אזור היצירה, מפנה אותנו באלינט להגדרות של וילפרד ביון, לגבי פונקציית אלפא, שתכליתה להמיר אלמנטים נטולי ארגון מסוג ביתא לאלמנטים מסוג אלפא.

התהליך היצירתי אינו צפוי וקשה לתארו, משום שתצפית עליו אינה אפשרית.

כאשר היצירה מצליחה, הופך פרה-אובייקט לאובייקט שלם, ואפשר ׳לתת מילים׳ לחוויה הפנימית. מתן המילים הוא כבר יציאה מאיזור היצירה, אל האיזור האדיפלי. 

כדי להמחיש את החשיבה שלו על אזור היצירה, באלינט כותב על הפרשנות שמטפלים פסיכודינמיים מעניקים לשתיקת המטופל: 

הטיפול הדינמי המסורתי מתייחס לשתיקה כהתנגדות בטיפול, כבריחה מפני משהו.

באלינט מסכים, אך מוסיף משלו - שתיקה מבטאת באותה עת, גם בריחה ממשהו וגם ריצה לקראת משהו, לעבר יעד דמיוני פנימי, שלא חייב להיות אסתטי כדי להיחשב ליצירה מוצלחת ושלמה. 

מעניין. 

״כדי ליהנות מקבוצה אתה זקוק

לפחות לשנתיים של טיפול - כלומר הכשרה״.

-- מייקל באלינט, מתוך האתר של Balint Society

קבוצות באלינט

החל משנת 1948 פיתחו מייקל ואשתו השנייה אניד באלינט, את ״קבוצת באלינט״, שיטה ייחודית ורדיקלית של הבנת רגרסיה בעיסוק הרפואי הסטנדרטי.

המטרה המרכזית של הקבוצות הללו היא לחקור את ההעברה הנגדית של הרופא כלפי המטופל, תוך שימוש באסוציאציות חופשיות בתוך המסגרת הקבוצתית.

ב״הרופא, מטופלו והחולי״ (1957), שעודנו ספר משפיע מאוד ברפואה ברחבי העולם, באלינט מיישם את ״תיאוריית השבר הבסיסי״ לאינטראקציה בין רופאים ומטופליהם, כקו שבר בתקשורת, סדקים בעלי השפעות לא-מודעות, המאפשרים לדינמיקה הלא-מודעת של האינטראקציה לצוף אל פני השטח.

״אחרי אנליזה, המטופל פחות נוירוטי אבל לא יותר בוגר;

אחרי טיפול קבוצתי הוא יותר בוגר אבל לא פחות נוירוטי״

-- מייקל באלינט, 1961

צפו בסרטון קצר של.אגודת באלינט האמריקאית,

שמתאר בקצרה מהן קבוצות באלינט:

באלינט המאוחר והשפעתו על עולם הטיפול

באלינט היה המוציא לפועל הספרותי של פרנצי והביא עמו ללונדון את כתב היד המקורי של ״היומן הקליני״ (ראה אור בעברית בהוצאת ״עם עובד״, 2013) שנכתב בשנתו האחרונה של פרנצי, כמו גם את התכתובת בין פרויד לפרנצי, כשהחצי השני בידיה של אנה פרויד.

פרסום שתי העבודות הללו, שהכילו את ליבת האסכולה הפסיכואנליטית ההונגרית ואת התפתחותה ההיסטורית, פורסמו לאחר מותו.

באלינט נפטר ב-31.12.1970 בעודו מכהן כנשיא החברה הפסיכואנליטית הבריטית. 

התיאוריות שלו על רגרסיה נתמכות על ידי מאמרה החיוני של אליס באלינט מ-1939 ״אהבה לאם ואהבת אם״ וחצי מאה מאוחר יותר על ידי מאמרה של אניד באלינט מ-1989 על ה״חיים היצירתיים״. 

שניהם הוסיפו ממד מפתח לעבודתו, שימרו את להבת הפסיכואנליזה ההונגרית ופיתחו אותה.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

5 בנובמבר 2023  

מקורות:

Salinsky, J.The Balint movement worldwide: present state and future outlook: a brief history of Balint around the world. Am J Psychoanal. 2002; 62 (4): 327-335.

OCD וזיכרון   

 ב-OCD נצפים שינויים בזיכרון, בייחוד ביכולות הלא-מילוליות ובמטא-זיכרון.

עולה כאן שאלה של ביצה ותרנגולת:

האם השינויים הקוגניטיביים הללו הם סיבה להתפתחותן של אובססיות וקומפולסיות או שהם תוצאתן?

מי שסובל מהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) עשוי לחוות קומפולסיות שבמהלכן הוא חוזר על התנהגויות מסוימות שוב ושוב.

למשל בדיקה חוזרת ונשנית האם הדלת הראשית נעולה או חזרה על טקס שטיפת ידיים כתוצאה מחרדה מזיהום ויראלי או חיידקי. 

בגלל האופי הרפטטיבי (חזרתי) של תסמיני ה-OCD, היו שהציעו שמהתמודדים עם הפרעה נוטים פשוט לשכוח שכבר ביצעו את הבדיקה הכפייתית. 

אז מה נכון?

והאם הליקויים הקוגניטיביים משתפרים עם קבלת טיפול? 

האם OCD מתבטאת בפגיעה בזיכרון?

למרות שלא קיימות ראיות מדעיות המעידות כי מתמודדים/ת עם OCD סובלים מבעיות בזיכרון המילולי,  כן ניכרת אצלם פגיעה בזיכרון הלא מילולי - בעיקר זיכרון חזותי, הכולל זיכרון מרחבי. 

זיכרון מילולי נמדד באמצעות שליפת מידע שנאגר מילולית או בצורת מילים.

האם קיים קשר בין אינטליגנציה ל-OCD?

לא קיים קשר בין ציון האינטליגנציה לבין הפרעה אובססיבית קומפולסיבית.

מחקר מטא אנליזה שפורסםלפני שנים ספורות הפריך את המיתוס באשר ליכולות אינטלקטואליות גבוהות מהנורמה בקרב מתמודדים עם הפרעה טורדנית-כפייתית (Abramovitch et al, 2018).

ניתוח המחקרים מלמד כי מרבית הסובלים מההפרעה הם בעלי אינטליגנציה ממוצעת. במקרים מסוימים נמצאו חריגות כלפי ציוני IQ נמוכים יותר, אך משוער שזוהי סטייה הנובעת מביצוע איטי יותר, המאפיין אובססיבים. 

לפי עדויות מחקריות נוספות, לילדים ובני נוער עם OCD, שאובחנו בהיותם מתחת לגיל 18, יש סיכויים נמוכים יותר לעבור את הבגרויות וההסתברות שימשיכו בלימודים להשכלה אקדמית בהמשך הדרך נמוכה יותר, בהשוואה למתבגרים שאינם סובלים מההפרעה.

יש כאן כנראה תגובת שרשרת שמובילה למעגל פוגעני:

ויתור על הרשמה ללימודי תואר ראשון במכללה או באוניברסיטה מוביל לאפשרויות תעסוקה מצומצמות יותר ובממוצע לשכר נמוך במהלך החיים. 

ההפרעה נוטה להשפיע לרעה על היכולת האקדמית של תיכוניסטים מסיבות רבות, למשל פחד מחיידקים, או צורך בביקורים בשירותים בתכיפות גבוהה במטרה לשטוף את הידיים או כדי לבצע טקסים מרגיעים.

היבט נוסף שמכביד על למידה אצל מתבגרים עם OCD מתבטא בצורך טקסי לקרוא או לכתוב משפטים שוב ושוב במשך פעמים רבות, מה שמעכב את הלמידה ומגביר מאוד את תחושת התסכול. 

סוגים של זיכרון

ישנם כמה סוגי זיכרון, שיכולים להיות מאוחסנים גם במילים (זיכרון מילולי) וגם כחוויות חושיות כמו תמונות, צורות, פרצופים, צלילים, טעמים ותחושות (זיכרון לא-מילולי). 

באופן כללי ניתן לומר כי המחקרים עקביים למדי עם הממצא לפיו קיימים ליקויים בתפקודי הזיכרון הלא-מילולי והביצועי (זיכרון עבודה – תכנון, ארגון).

אצל אנשים עם OCD, למשל, בהשוואה לאנשים ללא OCD, קיים קושי בהיזכרות ובמטלת ציור מדויק של צורה גיאומטרית מורכבת שזה עתה ראו  (Johansen & Dittrich, 2013).

זיכרון מרחבי 

OCD נקשר גם לליקויים בזיכרון המרחבי, כמו זיכרון של מיקומים על מפה או זיהוי של חדר מסוים בבניין. 

מחקרים גורסים כי הליקויים הללו בזיכרון הלא-מילולי נגרמים בגלל הדרך בה מידע מקודד במוח. 

ספציפית, ב-OCD נראה כי מידע מסוים מאוחסן ומסודר באופן שעשוי להקשות על הגישה אליו כאשר יש צורך להיזכר בו ולשלוף אותו.  

מה הקשר בין OCD למטא-זיכרון?

מטא-זיכרון הוא מושג המתייחס לידע או למודעות של האדם ביחס לזיכרון שלו ולמידת הביטחון שיש לו לגבי ביצועי הזיכרון זה.

אין זה מפתיע אפוא, שמחקרים מלמדים כי מתמודדים עם OCD, בעיקר אלה שחווים תסמינים הקשורים לבדיקה חוזרת ונשנית, הם בעלי ביטחון נמוך יותר בזיכרונם ביחס לכאלה שאינם סובלים מ-OCD.  זאת ועוד, נראה שככל שתסמיני ה-OCD חמורים יותר, כך מחמיר מצבו של הביטחון המעורער בזיכרון (Konishi et al, 2011).

אך לא תמיד קיימת קורלציה בין רמות הביטחון של אנשים ביכולת הזכרון שלהם לבין הביצועים הממשיים שהם מפגינים במשימות זיכרון. 

זווית זו של OCD וזיכרון מעלה שאלות חשובות שיש לחוקרן, שכן עדיין  הנסתר על הגלוי ונדרש עוד מחקר.

האם OCD היא מנבאת של דמנציה?

בעוד שאובססיות וקומפולסיות מהוות אינדיקטורים לחרדה ואינן נדירות במצבי דמנציה (שיטיון), חשוב לערוך מחקרים נוספים לפני שניתן יהיה להסיק על קשר בין תסמיני OCD לבין סיכון מוגבר לדמנציה.

האם OCD פוגעת בביצועים לימודיים?

קודם כל, נבהיר שגם תלמידים וסטודנטים שקדנים וחרוצים מועדים ללקות ב- OCD.

למרות שלתלמידים ולסטודנטים עם OCD יש בדרך כלל רמת אינטליגנציה ממוצעת ואף גבוהה מהממוצע, הם עשויים להתקשות ללמוד ביעילות דומה לזו של אחרים, זאת מכיוון שהמיקוד והקשב שלהם מופנה לעתים קרובות לעיסוק באובססיות או בטקסים.

במחקר שוודי שסקר מדגם ארצי מרשים של 2 מיליון נבדקים, נמצא כי בהשוואה למשתתפים ללא OCD, אנשים שאובחנו עם ההפרעה היו בעלי סיכוי נמוך יותר להצליח בלימודים במהלך חייהם. 

כותבי המחקר ציינו שיש קושי רב להחזיר את הגלגל לאחור - ברגע שהילדים המתמודדים הפסיקו אותה ללמוד ונשרו מהמסגרת החינוכית הפורמלית נדרשת תמיכה מקצועית, משפחתית ומערכתית מלאה.

מחקר זה מהווה חיזוק נוסף לחשיבות גבוהה של אבחון וטיפול מוקדמים ככל הניתן.

לפעמיםקשה להחליט

במקום ללכת לאיבוד בסבך הספקות

הירשמו לשיחת ייעוץ ממוקדת

ותקבלו המלצה אחת מותאמת אישית.

השיחה עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Abramovitch, A., Anholt, G., Raveh-Gottfried, S. et al. Meta-Analysis of Intelligence Quotient (IQ) in Obsessive-Compulsive Disorder. Neuropsychol Rev 28, 111–120 (2018). https://doi.org/10.1007/s11065-017-9358-0

Gurrieri, R., Gambini, M., Pescini, E., Mastrogiacomo, D., Russomanno, G., & Marazziti, D. (2025). Memory functions in obsessive-compulsive disorder. Brain Sciences, 15(5), 492. https://doi.org/10.3390/brainsci15050492

Johansen T, Dittrich WH. Cognitive performance in a subclinical obsessive-compulsive sample 1: cognitive functions. Psychiatry J. 2013;2013:565191. doi: 10.1155/2013/565191. Epub 2013 Jul 9. PMID: 24236282; PMCID: PMC3820080.

Konishi M, Shishikura K, Nakaaki S, Komatsu S, Mimura M. Remembering and forgetting: directed forgetting effect in obsessive-compulsive disorder. Neuropsychiatr Dis Treat. 2011;7:365-72. doi: 10.2147/NDT.S21047. Epub 2011 Jun 15. PMID: 21822387; PMCID: PMC3148927.

Pérez-Vigil A, Fernández de la Cruz L, Brander G, et al. Association of Obsessive-Compulsive Disorder With Objective Indicators of Educational Attainment: A Nationwide Register-Based Sibling Control Study. JAMA Psychiatry. 2018;75(1):47–55. doi:10.1001/jamapsychiatry.2017.3523

מתי פחד מכישלון הופך להפרעה?

פחד מכישלון, או אתלופוביה / אטיציפוביה (Atychiphobia) הוא פחד מתמיד ולא רציונלי מכישלון.

הוא יכול להופיע כחלק מהפרעה אחרת, כמו הפרעת מצב רוח, הפרעת חרדה או הפרעת אכיל ונוטה לפקוד בסבירות גבוהה יותר פרפקציוניסטים. 

אף אחד לא אוהב להיכשל, אבל אצל המתמודדים עם פוביה מדובר בפחד קיצוני מכישלון, שמגיע לרמה של פגיעה ביכולת התפקוד.

כל אדם חווה פחד מכישלון בצורה קצת שונה, ומידת החומרה נעה על ספקטרום, בין מתונה לבין קיצונית.

 ההפרעה אינה מסווגת בנפרד ב-DSM והיא  נכנסת תחת הקטוגריה של פוביה ספציפית.

המאמר שלנו על פחד מכישלון להאזנה / צפייה:  

מהם התסמינים של פחד מכישלון?

הסימפטומים של פחד מכישלון, שנראים כאילו צצו משום מקום.,יכולים להיות גופניים, קוגנטיביים או רגשיים.

הטריגר המשמעותי ביותר הוא המחשבה מעוררת החרדה על מצבים בהם מרחפת הסכנה להיכשל. 

• התסמינים הגופניים עשויים לכלול קושי לנשום, דפיקות לב מואצות באופן חריג, לחץ או כאב בחזה, רעד, סחרחורת, בעיות בעיכול, גלי חום או קור והזעה.

• התסמינים הרגשיים כוללים תחושה עזה של פאניקה או חרדה, צורך עז לברוח מסיטואציה שמייצרת פחד, הימנעות, תחושת ניתוק, תגובות לא מווסתות לצד תחושת אובדן שליטה וחוסר אונים על המצב המאיים.

איך פחד מכישלון מגשים את עצמו?

אטיכיפובים נוטים גם להכשיל את עצמם, במובן זה שהם כל כך פוחדים מכישלון שהם למעשה מחבלים במאמציהם להצליח.

למשל, הם עשויים פשוט לא להתחיל פרויקט גדול ובכך להיכשל בהכרח, מתוך הרעיון שעדיף להיכשל על ידי דחיית הביצוע על פני להיכשל אחרי השקעת מאמץ רב.

מה גורם לפחד מכישלון?

קשה להצביע במדויק על הסיבות לפחד מכישלון, אבל יש כמה גורמי סיכון הקשורים להתפתחות חששות מכישלון. 

פחד מפני כישלון מוטמע בנו כבר מהילדות המוקדמת:

לא בכוונה, כמובן, אבל הרבה פעמים אנחנו שומעים אמירות הורים מודאגים, כמו ״אל תעשה את זה״, ״עזבי, את קטנה מדי בשביל לנסות״... עד שבשלב מסוים אנחנו מפנימים והופכים לזהירים. לפעמים הזהירות שאנחנו מאמצים מופרזת ובמקום לנקוט פעולה, בזמן שנכון לנקוט בה, אנחנו מחפשים רשות, חיזוק ואישור.

משחק תחרותי יוצר קושי בשלב מסוים: קיים גם פחד לנצח וגם פחד להפסיד. 

כאשר אנו גדלים, הנוסחה הזו נוטה להפוך להיות לא-מודעת ואוטומטית: אנחנו לא ערים לקיומה, אך היא שולטת בנו משל היינו בובה על חוט המנוהלת על ידי פחדים שחלקם לא רלוונטיים וחלקם כן.

פסיכולוגים ומטפלים הכירו בכך שהגורם הבסיסי לחשש מכישלון הוא למעשה פחד מהבושה או המבוכה שעלולים לנבוע מביצוע שאינו עונה לציפיות.

האירוע בפועל, כמו דחיה בראיון עבודה, מהווה טריגר צורב לבעיה האמיתית, שהיא הרגש הנלווה לתחושת ערעור הערך העצמי שהוא גורם. 

מחקר שנערך בסין הראה שאנשים עם חרדה חברתית נוטים פחות להתאמץ בפעולות שנועדו להביא רווח לאחרים, במיוחד אם הפעולות הללו דורשות מהם מאמץ משמעותי.

למה? כי הכישלון, אם יקרה, ייתפס כהוכחה לחוסר היכולת שלהם, ויחשוף אותם לביקורת ושיפוטיות.

הפחד מכישלון משתק במיוחד עבור אנשים עם חרדה חברתית. הם כל כך רגישים לביקורת, עד שהם מעדיפים להימנע ממצבים שבהם הם עלולים להיכשל, גם אם המשמעות היא לוותר על האפשרות לעזור למישהו אחר.

אבל יש גם נקודת אור: המחקר הראה שכאשר מדובר במניעת הפסד עבור אדם אחר, המתמודדים עם חרדה חברתית מתאמצים לא פחות ממי שאינם סובלים מחרדה. במילים אחרות, המוטיבציה למנוע נזק חזקה יותר מהפחד מכישלון.

באופן כללי, סביר יותר לפתח פחד מכישלון נוכח חוויות עבר של כישלון (בעיקר אם הן טראומטיות או היו בעלות השפעות משמעותיות, כמו הפסד עבודה חשובה),במקרים בהם אדם לומד לפחד מכישלון דרך מצבים מסוימים או בקרב פרפקציוניסטים.

כמו כן, יש אפשרות שעדות לכישלון של אחר תורמת לפוביה (״חוויית למידה דרך תצפית, או מודלינג״). למשל, אם אחד ההורים פחד מכישלון, סביר יותר שגם הילד יפתח גישה כזו. זאת ועוד, ניתן לפתח פחד לאחר קריאה או שמיעה אודות חוויה של אחר (״למידה דקלרטיבית״). 

יש אנשים הנוטים יותר לפחדים מסיבה גנטית. לא ידוע על כך רבות, אך שינויים ביולוגיים מסוימים עלולים להתרחש במוח ובגוף בתגובה לגירויים מפחידים. פוביות ספציפיות עלולות להשפיע על מבוגרים וילדים כאחד, אך למרות שילדים יכולים לחוות פחד מכישלון, לרוב פחדים לא רציונליים בגיל צעיר יהיו מפני זרים, רעשים חזקים, מפלצות וחושך. 

פחדיהם של ילדים בוגרים יותר (גילאי 7-16) כבר מעוגנים יותר במציאות וסביר יותר שיחוו פחד מכישלון הקשור לביצועים בבית הספר.

במקרה בו הפחד חמור עד כדי פגיעה בחיי היומיום, ייתכן ומדובר בפחד מכישלון.

פסיכולוג או רופא יכול לאבחן זאת, על ידי בחינת הסימפטומים הנחווים ואודות ההיסטוריה הפסיכיאטרית והרפואית, כדי להשתמש בקריטריונים שונים לאבחון רשמי.

כדי לקבל אבחנה של פוביה, אדם צריך לחוות את הסימפטומים משך 6 חודשים לפחות, כאשר קריטריונים נוספים כוללים ציפייה מוגזמת לקראת מצבים מפחידים, תגובת פחד מיידית או התקף חרדה במצבים מפחידים, הכרה בכך שהפחד חמור ולא רציונלי והימנעות ממצבים ומחפצים שעלולים להביא לחרדה. 

איך להתמודד עם פחד מכישלון?

לא פשוט להתגבר על פחד מפני כישלון, מדובר בלמידה יומויומית ארוכת שנים, אבל בהחלט ניתן לעשות זאת, בעיקר כשאנחנו נחושים להעפיל אל השלב הבא בצמיחה ובהתפתחות האישית.

״עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה...״

נכון, אין פתרונות קסם, וגם המטרה המרכזית אינה להכחיד כל פחד, אלא להיות מוכנים לעמוד מול פחדים, לחקור אותם ולבחור לאילו מהם להתנגד ולהתמודד למרות נוכחותם.

בפלמ״ח קראו לזה חרב״ש: ״חידוש רוח בגייסות שהשתבשו...״ (מתוך הסידרה שרון, פרק 3: חמורו של משיח, כאן).

דמיינו שהייתם יכולים לעשות כל דבר שעולה על רוחכם, בלי פחד וללא רגשות שליליים. לפעמים הייתם מצליחים ולפעמים לא, אבל לפחות ניסיתם. וזה מה שחשוב במגרש המשחקים הגדול של החיים.

לפני שניכנס לכלים וטכניקות להתמודדות עם חרדה מפני כישלון,

קחו כמה דקות להקשיב ולהנות מהשיר של דודו טסה.

נראה שהוא יודע על מה הוא מדבר: 

מדהים, לא?

הנה כמה דרכים פשוטות ויישומיות להפליא להתגבר על פחד מכישלון:

זהו מהו גורם הפחד הבסיסי

מה המקור של הפחד מכישלון? 

פחד זה רגש חמקמק, לא תמיד פשוט לזהות אותו.  אז שבו, קחו כמה נשימות עמוקות ונסו לברר עם עצמכם מתי התהווה הפחד. שימו לב למה שאתם רואים, חשים בגוף, מרגישים ושומעים.

אם תקלטו מה גרם ומניע את הפחד מכישלון, תבינו שהפרשנות שלכם מהעבר רחוקה מלהיות מדויקת בהווה:  אם ההורים שלכם נטו להיות מגוננים בצורה מוגזמת או שהייתה לכם מורה קפדנית במיוחד, תוכלו לראות שהם התנהגו כך משום שרצו את הטוב ביותר עבורכם, או כי הם כאלה בלי קשר ישיר אליכם.

כשמצליחים לראות את האירועים ״מהצד״, בלי הפרשנות האוטומטית שאנחנו נוטים לתת לאירועי עבר, מבינים שמה היה נכון לאתמול כבר ממש לא בטוח תקף להיום. חשוב ביותר לבחון את אמונותיכם השליליות, שכן יש להן השפעה עצומה על האופן בו אתם חיים את חייכם.

פשטו את המציאות

קשה לדמיין מורכבות, ודאי כאשר מדובר על העולם הפנימי שלנו.

אם תנסו לעשות זאת לבד , סביר להניח שתמצאו את עצמכם מקלפים בצל - מסירים עוד שכבה ועוד שכבה ולא מגיעים לפואנטה.

אבל כשמפשטים את המשימות - צצה בהירות, ופתאום - אחרי שמפרקים את הדברים לחלקים קטנים ופשוטים יותר – אפשר לזוז.

אם אינכם יודעים מה לעשות, התייעצו עם אדם קרוב או חפשו מידע.

חשוב להיות נחושים להניע שינוי.  מצאו תשוקה שבוערת בכם, משהו שיש בו גם עכס או רצון להוכיח, ושעטו קדימה באומץ.

זכרו שכישלונות אינם מן הנמנע

כולנו רוצים לחיות חיים ראויים לציון ומלאי תשוקה, משמעות ותכלית. חיים שראוי לחיותם.

כולנו רוצים בכך, וגם מגיע לנו, אבל זה לא יקרה אם ניכנע מהר מדי לפחדים ונישאר באיזור הנוחות.

למעשה, התנסויות בכישלונות הן אחת הדרכים הטובות ביותר להשתבח ולהשתפר. 

תסכול שעולה לאור כישלון הוא ביטוי לצורך להמשיך לגדול, ולפעמים מהווה תאני של ממש לצמיחה.

אם אתם רוצים להגשים ולהתממש, הפכו את הכישלון לחלק אינטגרלי מהחיים:

זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל נסו לחבק את הכאב הזמני הנובע מחוסר ודאות ומאבק שלא צלח.

מה שחשוב זה הפקת הלקחים לעתיד. 

יותר כשלונות, יותר הצלחות

ככל שתכשלו יותר, כך תצליחו יותר. ככה לומדים לנהל חוסר שליטה.

רוב ההפרעות הנפשיות נוצרות על רקע המאמץ חסר הסיכוי להשיג נרקיסיזם טוטלי, אומניפוטנטיות, חיי נצח. 

אל תניחו שאתם יודעים הכל או שהכישלון הוא מכם והלאה. אפילו האנשים המצליחים ביותר נכשלים מדי יום. כך טוענים אנשים שמאוד הצליחו בחיים.

ראו בכל דחייה ביקורת בונה, הזדמנות ייחודית להשתפר.

אין הכוונה להתעלמות מעלבונות ואכזבות, אלא לאתגר של לתת להם לחלוף ואחר כך לחתור לשיפור. 

ההבדל בין אדם מצליח לזה שטרם הצליח הוא ההבנה שכישלון הוא אבן דרך הכרחית, לא גזר דין סופי.

גם אם יש נדמה שתחושת כישלון נשארת לתמיד – אתם יודעים שזה רק רגש. ורגש חולף, כמו ענן בשמיים.

למעשה, סביר להניח שתתקשו להיזכר בכשלונות שלכם, ובטח לא תצליחו לשחזר את מפח הנפש שהופיע יחד איתם. 

בסרטים ובתיאטרון, הגיבור חי בתוך דרמה בה הוא נאבק ועלול להיכשל שוב ושוב, עד שהוא לומד שיעור חיוני. לא ניתן לחזות את העתיד, ולכן איננו יודעים אם כישלון מסוים הוא טוב או רע, אבל אם לומדים ממנו וממשיכים לצעוד, סביר להניח שהוא ישפר את סיכויי ההצלחה העתידיים.

הכישלון בונה בנו את המבנה של האני האידיאלי, חלק חשוב באישיות. זה לא אומר שבהכרח נפסיק לפחד מכישלונות, אלא פשוט שמרגע מסוים נדע שפחד מכישלון הוא רק אפשרות אחת מיני רבות, ושלעיתים יש לנו נטייה להדגיש ולמרקר דווקא אותה, סרט מנטלי שנגמר לפני שהסיפור התחיל, זכרונות מן העתיד.  

שחררו את התודעה

ראו במחשבות שלכם את מה שהן – מחשבות.

רק בגלל שחולפת בכם  מחשבה, אין פירוש הדבר שהיא נכונה.

לא מלמדים אותנו איך אנו יוצרים את החוויות בחיינו, ולכן אנו מגיעים למצב בו אנחנו אסירים בתוך נפשנו שלנו. איך זה עובד? ראשית, אנחנו מרגישים שאנחנו חושבים. אם יש לנו מחשבה שאומרת שאיננו מספיק טובים, אנו מאמינים לה, וחווים את התחושה התואמת לה, כלומר אנו מרגישים שאיננו טובים מספיק. אבל רק מעצם העובדה שחשבנו משהו, ושאנחנו מאמינים למחשבה, לא נובע מכך שהדבר נכון. בנוגע לפחד מכישלון, אם מחשבה אומרת לנו שנכשל, אפשר פשוט לצפות בה ולתת לה להיות. לא חייבים להגיב. כאשר אתם חשים את תחושת הכישלון – קבלו אותה בגופכם. אין ממה לפחד.

שנו פרספקטיבה

מי אמר שכישלון הוא דבר רע? אם הוא נותן תחושה רעה, הוא רע.

האמנם?...

יש לבחון כל אמונה ומחשבה שגורמות לנו להרגיש לא טוב.

איזו טובה צומחת לנו מפחד מפני כישלון?

קל לומר ״היפטרו מאמונות שליליות״, אך הכל אכן מתחיל ממודעות לכך שבאמת קיימת בעיה, והדבר האחרון שכדאי לעשות הוא לכעוס על עצמנו על כך שאיננו מושלמים.

לכל אדם יש פחדים משלו, ולעיתים רק בדיעבד מתברר שהם החזיקו גם תפקיד מארגן, מגן או מכוון.

דרך המפגש עם פחד, עם מגבלה ועם כישלון, אפשר להתחיל לזהות אמונות שליליות עמוקות שלא תמיד היו נגישות קודם לכן.

התהליך הזה מתרחש בקצב שלו, בלי צורך להאיץ בו ובלי להשוות לאחרים. כישלונות אינם רק עצירות בדרך, הם גם רגעים שיכולים לפתוח הבנה, תיקון וצמיחה. במקרים רבים, דווקא שם מצטברת הלמידה המשמעותית יותר, משום שהיא נולדת מתוך חיכוך אמיתי עם החיים. כאשר מופיע קושי, אפשר להתבונן בו לא רק כמשהו שצריך לעבור, אלא גם כהזדמנות להבין, ללמוד ולהתרחב דרכו, מתוך ידיעה שגם הרגע הזה הוא חלק מתנועה שתשתנה.

פתחו יותר מודעות עצמית

לכולנו יש אותם פחדים בסיסיים. בעוד שחלקנו יעברו אותם בקלות, אחרים יתקעו בהם.

השתמשו בפחדים כתמרור משחקי שמציין לכם היכן יש מקום לצמוח.

כולם מפחדים מכישלון, והפחד עלול ליצור תחושה נוראית, כי אנו מדמיינים אותו ככזה.

שימו לב לתמונות ולמחשבות שעולות בכם כאשר אתם חושבים על הפחד מכישלון:

מה אתם רואים? האם אתם רואים את עצמכם נכשלים מול קבוצה גדולה של אנשים, שצוחקים עליכם? המחשבות הללו הן סיפור או תסריט.

תנו להן לרוץ. במובן מסוים, אתם לא מפחדים מהכישלון, אלא מהסרט הזה שממשיך לרוץ לכם בראש.

קבלו את הפחד בברכה

קל להגיד, מורכב יותר לבצע, אבל ככל שתקדימו להתיידד עם הפחדים, ולהניע מה שנכון להניע, כך תוכלו להתקדם מהר יותר.

חשוב לציין כי פחד מכישלון יכול להקשות על קבלת החלטות טובה. לדוגמה, מחקר שפורסם ב-2020 מצא קשר חיובי בין פחד של סטודנטים מכישלון לבין הנטייה שלהם לדחיינות (Zarrin et al, 2020).

לא הפחד עוצר אתכם מללכת אחרי החלומות וההחלטות שלכם בכפוף לפחדים. אתם יכולים לתכנת מחדש את תגובותיכם לפחדים, למחשבות ולדאגות.

האלטרנטיבה היא לוותר, מה שאינו אופציה. אם תהיו נחושים ללכת אחרי החלומות שלכם, הפחדים יהפכו לא משמעותיים.

נקטו בפעולה

כיום יש לנו גישה לכל המידע שאנו רוצים בלחיצת כפתור, וניתן ללמוד ולעשות כל דבר שנותן לנו השראה.

אבל באותו ים של מידע ניתן גם לטבוע, אם לא יודעים לשחות.

המפתח הוא ללמוד מספיק כדי להתקדם לצעד הבא.

כאשר משלבים בין פעולה להדרכה של הלב, התוצאה תהיה למידה, עשייה וצמיחה. זה מה שיביא לפתחכם את החיים שאתם חולמים עליהם.

דמיינו את העתיד

לפעמים דווקא שליליות עוזרת.

דמיינו עתיד בו הפחדים שולטים בחייכם.

איך הוא נראה? לאן תגיעו בעוד 5 שנים? האם בסיום החיים תהיו מלאי בחרטה?

כעת דמיינו חיים שבהם הלכתם אחרי תשוקותיכם, חרף הפחדים, וחייתם את החיים שתמיד חשקתם בהם.

כאשר תסתכלו עליהם אחורה, לא תחושו חרטה. תמיד ייעשו טעויות, ויהיו רגעים מביכים, אבל הם יוסיפו נתזי צבע לקנבס חייכם. אתם יכולים לשבת בבית ולרחם על עצמכם, אבל זה לא ישנה את חייכם. כדי לחיות חיים חפים מחרטה, תצטרכו להיות מוכנים לטעות. חיו בשביל עצמכם, לא בשביל אחרים, זו החוויה שלכם – תהנו ממנה.

הישארו ב״כאן ועכשיו״

רובנו שוקעים בעבר או בעתיד – מתחרטים על מה שעשינו (או לא עשינו) ודואגים מפני הבאות. שימוש בעבר ובהווה הוא טוב אם הדבר נעשה עם מטרה, אך לתת למוח לרוץ באמוק לא יסייע לכם. אין בעיות בהווה, ומרבית הסיכויים שכרגע מצבכם טוב: יש לכם קורת גג, יש לכם אוכל במקרר ואתם מרגישים טוב.

גם בלי קורת גג תהיו בסדר גמור, אלא שמי שיהפוך זאת ללא בסדר הוא המוח שלכם, והסיפורים שיספר סביב המצב. קבלו את המתנה שברגע הנוכחיף נשמו, הריחו, שמעו ותהנו ממי שאתם, כרגע. כבר יש לכם ביד את המפתח לאושר.

לכו עם הפשן שלכם

כך יש סיכוי גדול יותר שתנצחו את הפחדים.

אפשר לבחור להתמיד בעבודה רגילה, אך אלה אינם הגשמה או אושר. לכו עם הלב, עם הרגש. תתרגשו.

אם תחליטו שיהיה קשה להתגבר על הפחד מכישלון, זה אכן יהיה קשה, אך כאשר מתעמתים עם פחד – מגלים שהדבר קל יותר מחשבנו.

במה תבחרו? בפחד או בחיים שאתם חולמים עליהם?

טיפול בפחד מכישלון

הטיפול בפוביות מסוג זה נתפר אישית עבור כל מטופל, ומטרתו המרכזית היא שיפור איכות החיים. אופציות הטיפול עשויות להיות אחת מהבאות או שילוב של כמה מהן: 

פסיכותרפיה

• טיפול בחשיפה, הכולל חשיפה הדרגתית חוזרת ונשנית לכישלון המאיים, בתקווה לשינוי התגובה לאפשרות שיתרחש.

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) כולל הן חשיפה והן כלים אחרים לסיוע למטופל להתמודד עם פחד מפני כישלון. 

• גישה טיפולית מבוססת־דמיון, המתמקדת בעיבוד מחדש של זיכרונות ילדות מכאיבים, מציגה עדויות מבטיחות להפחתת פחד מכישלון.

האם דמיון מודרך יעיל כטיפול בפחד מכישלון?

דמיון מודרך המתמקד בעיבוד מחדש של זיכרונות ילדות מכאיבים נמצא יעיל בהפחתת פחד מכישלון.

במסגרת ההתערבות, המטופל חוזר לזיכרון מעבר בו חווה ביקורת ומדמיין סצנה חלופית ובה דמות שמגיבה באופן מותאם לצרכים שלא נענו באותו רגע.

מחקר מבוקר מצא כי התהליך מוביל לירידה במצוקה הרגשית ולהפחתת התגובות הפיזיולוגיות לזיכרון הממוקד, כאשר השינויים נשמרים גם במעקב לאחר שישה חודשים.

החוקרים מצביעים על מרכיב מרכזי במנגנון הפעולה:

אפקט ההפתעה, שבו תפנית בלתי צפויה במהלך הדמיון יוצרת פער בין הציפייה לבין ההתרחשות בפועל, ופער זה מניע את השינוי הטיפולי (Bączek et al., 2026).

תרופות

מרות שלעתים קרובות פסיכותרפיה יעילה כשלעצמה, גם תרופות יכולות לסייע.

לרוב, השימוש בהן יהיה כפתרון לטווח קצר לחרדה ולפאניקה הקשורות למצבים ספציפיים.

במקרה של פחד מכישלון, התרופות יינטלו, למשל, לפני דיבור בפומבי או פגישה חשובה.

תרופות הרגעה מקבוצת חוסמי בטא מפחיתות חרדה, חוסמות אדרנלין, מונעות עליה של קצב הלב ולחץ הדם ומונעות רעד בגוף.

שינויים באורח החיים

תרגול מיינדפולנס עשוי לסייע בהתמודדות עם חרדה או הימנעות הקשורות לפחד מכישלון. טכניקות רגיעה, כמו נשימה עמוקה או יוגה, יכולות גם הן להיות אפקטיביות, וגם התעמלות על בסיס קבוע היא דרך טובה לניהול חרדה בטווח הארוך.

על פחד מכישלון מתונה ניתן להתגבר לבד, באמצעות שינויים באורח החיים, אך אם הפחד קיצוני וגורם לאובדן הזדמנויות בחיים, יש לשקול פגישה ולהתחיל טיפול פסיכולוגי.

קיימים מגוון טיפולים, שנוטים להיות יעילים יותר ככל שמתחילים בהם מוקדם יותר.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מקורות:

Bączek, J., Karkosz, S., Pietruch, M., Szymański, R., & Michałowski, J. M. (2026). Imagine yourself as a little girl…—efficacy and psychophysiology of imagery techniques targeting adverse autobiographical childhood experiences: Multi-arm randomised controlled trial. Frontiers in Psychology, 16. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2025.1710963

González-Hernández, J., Gómez-López, M., Manzano-Sánchez, D., & Valero-Valenzuela, A. (2023). Motivated and without Fear of Failure: The Strength of Basic Psychological Needs in Youth Spanish Athletes in Team Sports. Journal of human kinetics, 87, 235–245. https://doi.org/10.5114/jhk/162449

Yang, Y., Zhou, Y., Zhang, H., Kou, H., Zhao, J., Tian, J., & Guo, C. (2024). Social anxiety undermines prosocial behaviors when required effort. International Journal of Clinical and Health Psychology, 24(4), 100533. https://doi.org/10.1016/j.ijchp.2024.100533

Zarrin, Sohrab & Gracia, Esther & Paixão, Maria. (2020). Prediction of Academic Procrastination by Fear of Failure and Self-Regulation. Educational Sciences: Theory and Practice. 20. 34-43.

Prediction of Academic Procrastination by Fear of Failure and Self-Regulation. Educational Sciences: Theory and Practice

חרדת קריירה  

רבים מבני ובנות דור ה-Y חווים חרדת קריירה, או חרדה תעסוקתית, מה שאינו מפתיע בעידן של אפשרויות בלתי מוגבלות וחרדת החמצה תמידית (FOMO). 

שאלות שכיחות בקרב ילידי שנות ה-80 וה-90 הן ״האם אני נמצאת בנישה המקצועית הנכונה לי?״, ״האם אני עושה מספיק כדי להתקדם?״ ואפילו ״האם אני טוב מספיק?״.

החל מרמה מסוימת מחשבות כאלה ואחרות יכולות לחזור על עצמן, עד שהאדם המהרהר חווה את השאלות הללו כמו אובססיה, על הגבול של OCD.

״מה תעשה כשתהיה גדול?״

הנתונים מראים שילדי דור ה-Y חווים יותר חרדה ביחס לדורות שקדמו להם – 31% מהם מדווחים על חרדה, ביחס ל-24% בקרב דור הבייבי בום (ילידי המערב ובעיקר ארה״ב לאחר מלחמת העולם השניה) ו-27% אצל דור ה-X (ילידי שנות ה-60 וה-70). 

אם אתם חשים חרדה, מתח ופחד, שייתכן ואתם לא יודעים אפילו את מקורם, כדאי לעצור רגע ולא לתת לרגשות השליליים להשתלט.

החדשות הטובות הן שיש בתוככם את הכלים לתת מענה לחרדה.

הנה 4 צעדים שתוכלו לנקוט כדי לנצח חרדת קריירה:

התבוננו ונתחו את  שורש הפחד

חשבו רגע על מקור החרדה. לכל חרדה יש גרעין מרכזי שמאפיין אותה, מה שמשתקף בדרך כלל בפחד מהתסריט הגרוע ביותר.

תחילה, קחו יומן ורשמו לעצמכם מה בדיוק מפחיד אתכם ומה גורם לכך.

האם אתם מודאגים מבחירה של קריירה הלא נכונה?

האם אתם חוששים שאתם לא ״טובים מספיק״? ה

אם אתם פוחדים לאבד את עבודתכם אחרי שתשיגו את מבוקשכם? 

ברגע שתדעו מה בדיוק מדאיג אתכם, תוכלו להתייחס לכך. 

אם אינכם מצליחים לזהות את שורש הבעיה, אין צורך להיבהל- המטרה אינה לגרום ליותר חרדה. 

במקום זאת, נסו להשקיף על מחשבותיכם בזמן העבודה, או לקראתה, ולהבחין מתי הן הופכות שליליות. 

רוב הסיכויים שיש נקודה ספציפית שגורמת לחרדה ומציתה אותה כל פעם מחדש.

להתמודד עם מקור הבעיה

לאחר שתכירו ותשתפו על מה שמדאיג אתכם, תוכלו להתמודד עמו. קחו יומן שוב וערכו רשימה של 2-3 דברים שתוכלו לעשות ממש עכשיו, ולצדם תכנית לטווח הארוך. 

רוב האנשים מתקשים להגדיר מהן המטרות התעסוקתיות שלהם לטווח ארוך.

החכמים בינינו יודעים להשקיע בכך מאמץ חשיבתי, שניתן לקרוא לו תכנון אסטרטגי, ולא לחכות לראות לאן החיים יובילו אותם. 

יש פה מגוון גורמים שמשחקים תפקיד.

למשל, מחקר מצא כי אנשים שמרגישים חרדה לגבי סוגים מסוימים של חשיבה, כגון יצירתיות, מתמטיקה או חשיבה מרחבית, נוטים להתעניין פחות בקריירה או בפעילויות שלדעתם כרוכות בסוג חשיבה ספציפי זה.

טפלו בעצמכם

מעל לכל, יש חשיבות עליונה לכך שתטפלו בעצמכם, נפשית וגופנית. חרדה ומתח יכולים להיות מרוקנים מאוד ולגבות מחיר בריאותי רציני. שנו יותר, הקצו זמן יומי לרגיעה, התחילו לתרגל מדיטציה, נהלו יומן שבו תרשמו את דאגותיכם, קראו ספר, הרשו לעצמכם אמבטיה ארוכה, אכלו מזון בריא יותר, הגבילו את צריכת הקפאין, היו טובים אל עצמכם, ולא משנה מה – אל תלקו את עצמכם על כך שאתם חרדים. 

תוציאו את זה החוצה

אם ניסיתם הכל אבל החרדה עדיין מקננת שם, דברו עם מומחה בתחום התעסוקתי. זה נכון כפליים אם אתם חושדים שיש לכם הפרעת חרדה.

מטפל CBT, עדיף עם ניסיון והכשרה בתחום ייעוץ קריירה, יוכל לחולל פלאים בבעיה המשולבת של חרדה וקריירה. 

אם אתם חשים שאתם זקוקים לסיוע בפיתוח האישי והמקצועי, פנו אלינו. מכון טמיר פועל בכל הארץ ואפילו מוכר על ידי מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות כמוסד שמכשיר פסיכולוגים תעסוקתיים.  

יש נושאים בחיים, בהם אחרים יכולים לשים באופן מדויק יותר ומהר יותר את האצבע על הבעיה וכידוע אין שום בושה בפנייה לעזרה. 

אם אתם חווים חרדת קריירה, זכרו שיש גם דרכים אחרות לחיות. 

עם דפוס החשיבה והכלים הקליניים הנכונים, תוכלו להתגבר על כך.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

26 באפריל 2023   

מקורות:

Daker, R.J., Slipenkyj, M.S., Green, A.E. et al. Evidence for avoidance tendencies linked to anxiety about specific types of thinking. Sci Rep 13, 3294 (2023). https://doi.org/10.1038/s41598-023-29834-z