פחד מהצלחה - 6 סיבות לחרדה לקבל הצלחה ודרכי התמודדות

פחד מהצלחה

 

מהו פחד מהצלחה? 

לא פחות מפחד מכישלון, גם הפחד להצליח עלול להשאיר אותנו תקועים מאחור. 

בעוד פחד מכישלון גורם לתקיעות ולהימנעות, פחד מהצלחה מתבטא ברמה ההתנהגותית בהתנהגות הרסנית ובחבלה עצמית, חלק ממנה מודע לנו וחלק לא.

הזהות העמוקה, השורשית, זו שמפקפקת במסוגלות שלנו, מקשה על חלקנו לגדול. 

היא יוצרת בלבול והנפש מפרשת את ההתלבטות הפנימית כחתירה לשימור הסטטוס קוו, מה שמאפשר לרבים לרוץ קדימה ואז להגיע עד ״כמעט הצלחתי...״.  

 

פחד מהצלחה הוא תהליך קצת חמקמק. בטקסט זה אנסה להבהיר למה הוא דווקא הגיוני ומחייב התמודדות אמיתית עם מחירי השגשוג האפשריים. 

כי ההצלחה מביאה איתה אתגרים משלה, כאלו שעלולים לגרום לנו לחבל בהזדמנויות ובהיתכנות לממשן, בעודנו מנסים להימנע (לפעמים בצדק) מהתמודדות איתן.

 

הנה 6 סיבות אפשריות באמצעותן ניתן להבין פחד מהצלחה.

 

נתחיל בתסביך אדיפוס: 

 

 

אדיפוס

כדי להבין באופן עמוק יותר את הפחד מהצלחה, נזדקק לראיה הפסיכואנליטית.

לא, לא צריך ללכת רחוק, הגאונות של פרויד מתבטאת בכך שגם אם יושבים לקרוא את כתביו 100 שנה אחרי, התחושה היא של האזנה קשובה ליועץ חכם בבית קפה: 

בשנת 1915, כתב זיגמונד פרויד מאמר בשם "אלה שנהרסו על ידי הצלחה" (Those Wrecked by Success).  

הוא מתאר דפוס אישיותי של אנשים שמתפרקים ברגעי המימוש של משאלת חיים מיוחלת. קשה להם, כותב פרויד, לשאת את רגשות האושר והסיפוק שהם מרגישים עם השגת המטרה, אותה מטרה שבאופן פרדוקסלי השקיעו וחפצו בה בכל מאודם.

לקראת הגשמת החלום הנכסף, טען פרויד, מופיעה אצל אנשים עם פחדי הצלחה תוגה וייסורים במקום סיפוק והנאה. לעיתים תופיע גם התנהגות הרסנית שמחריבה ביצירתיות לא מודעת את ההישג הנכסף.

 

מהי נוירוזת הצלחה לפי פרויד?

פרויד כתב כי אותם אנשים המתקשים להתמודד עם הצלחה יעדיפו תבוסתנות וכישלון על פני הגדרת המטרה הבאה והסתערות עליה.

הוא בחן את הדפוס הזה וכינה אותו ״נוירוזת הצלחה״.

פרויד תיאר מספר מקרים קליניים של מטופליו, מתוכם הגיע למסקנה כי האיסור הפנימי לחבק את ההצלחה נובע מאמונה (לא מודעת) שהצלחה זו מקושרת להגשמה של דחפים אדיפליים מוקדמים על רצח אב, שמימושם במציאות מעורר חרדה משתקת.

 

מעניין וחשוב לציין שהפרשנות שרדה את מבחן הזמן - פסיכולוגים קליניים רבים עודם עובדים עם ההשערה המרתקת של פרויד, במטרה לעזור למטופל להבחין בין אז לבין היום, לשחרר רגשות אשמה ולהתקדם מבלי להרוס לעצמם. 

 

 

תסביך יונה הנביא

מהו תסביך יונה?

תסביך יונה הוא ביטוי במטא-פתולוגיה שפיתח הפסיכולוג ההומניסטי אברהם מאסלו

לפני שינוי עם פוטנציאל התפתחותי רב-משמעות, כמו שינוי קריירה, או להיות הורה, יש לכולנו נטיה לחשוש משגשוג שיממש את הטוב בנו. 

לצד משאלת ההצלחה, בכל אחד מאיתנו קיים באותה עת גם פחד חזק להצליח, פחד שמושך לנו בזנב, מתאגר את המוטיבציה להתקדם ולעיתים אף מונע מאיתנו לפעול במטרה לחתור קדימה לעבר מימוש עצמי.

 

פרויד ייחס פחד מהצלחה לאשמה אדיפלית, לעומת זאת, מאסלו הציע את תסביך יונה כהסבר ברוח הפסיכולוגיה ההומניסטית

לפי מאסלו, בכל אחד מאתנו קיים פוטנציאל לגדול ולהתפתח לעבר המימוש העצמי שלנו ויש לנו גם אמצעים וכישורים למצוא את הכיוון האישי שלנו, לצעוד בכיוון הזה לאורך דרך ארוכה וליצור יופי של תרומה אנושית.

 

אבל תמיד יש גם פחד. 

 

למה?

כי כאשר לוקחים בחשבון גם את נסיבות ההווה בו אנו חיים, מעורר הפוטנציאל לגדולה פחד:

כאשר יונה הנביא קיבל את הנבואה שהוא עומד להציל את האנושות הוא חש פחד גדול.

אלוהים, שלא היה אמפתי במיוחד באותה תקופה, זרק אותו לבטן הלוויתן.

לפי מאסלו, יונה סירב להכיר בגדולתו ובמופלאות הטמונה בו.

ברגע שאנו מכירים במופלאותנו ופועלים על פיה, לא מדובר בהפחתת דחף, לעיתים מתעורר קושי לאור ההצלחה, שיגרום לנו גם לסבול (למשל- אמן שמצליח מאוד וחווה בדיעבד ריקנות עצומה). 

 

מטאפורית - אם לא נממש את הפוטנציאל שלנו- נהיה כלואים בבטן של לוויתן.  

 

 

אַל תְּכַחֵשׁ בָּם 

עכשיו קצת רוח. 

הרב קוק, בשירו "יש לך כנפי רוח", כתב כך:

 

 

יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים,

אַל תְּכַחֵשׁ בָּם פֶּן יְכַחֲשׁוּ לְךָ 

דְּרוֹשׁ אוֹתָם -  וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָּד.

 

 

מה שהופך את הטקסט הזה לגאוני, בעיניי, זה שתי השורות באמצע:

השמר לנפשך, בן אדם, אל תתכחש ואל תזלזל בכוחות וביכולות שיש לך, ולך תשיג את מה שאתה צריך להשיג. 

אם בכל זאת תפחית מערכך ומכבודך העצמי (כבוד של Respect, לא של Honor), אם תתכחש למסוגלות שניתנה לך, היה מוכן להתמודד עם נבואה שמגשימה את עצמה -  כי אז בדיוק אותם כוחות, בהם פקפקת, יחזרו אליך כמו בומרנג. 

במילים אחרות, אומר לנו הרב קוק:  אין לנו ברירה אלא להתממש. 

 

ככה נשמע השיר, בביצוע קסום שתפס אותי בול:

 

--- ביני לנדאו ותלמידי הישיבה לצעירים

(ותודה לאושר שהפגישה אותי עם התבונה הזו):

 

 

 

חרדת הלא-נודע

ההצלחה תסיט את חיינו ממסלולם הצפוי והמוכר. על מנת להצליח נצטרך לשבור את השגרה הנוחה והבטוחה, להכיר אנשים, פעילויות ומקומות חדשים, ומה שלא מוכר - מפחיד, מרתיע, אולי קצת מאיים. כל אחד ואחת מכירים את זה - החל מהיום הראשון שהורינו השאירו אותנו בידיה של הגננת, דרך הגיוס לצה"ל, הלימודים באוניברסיטה או במכללה, או אפילו במקום עבודה חדש.

 

כל התחלה היא קשה ולחלקנו אף מייסרת. צריך לקחת הרבה אוויר, כמה פעמים ביום, כדי לקבל החלטה לגבי מידת ההתאמה שלי למרחב חדש. חשוב לא לשפוט ולוותר בהתבסס על העובדה הידועה מראש - קשה להיות טירון במקום חדש. בכל מקום כמעט יש עדיפות לוותיקים על פני הצעירים. תשאלו לוחמים צעירים שמגיעים לפלוגה ותיקה בגדוד של גולני, שם התפתחה מסורת רבת שנים סביב עניין הוותק.

במציאות, מיום ליום נרכשות אסוציאציות חדשות ומרגיעות שמפחיתות את החרדה, אבל ההתקדמות מחייבת עמידות במצוקה ומוכנות להתמודד עם שפע סימני שאלה שמתבטאים לפעמים בספקות עצמיים.

 

לאט לנו, לאט :-)

 

 

אבדן הזהות

כרגע אנו יודעים מי אנחנו (בערך...). בהצלחה טמונה סכנה של אבדן זהות, ״עליית השתן לראש״, התייחסות לחברים וקרובים קודמים כמובנים מאליהם ואבדן הקשר עם השורשים ועם ״מי שאנחנו באמת״.

להצלחה יש נטיה להשתלט על חיינו, לעיתים עד כדי אובססיה של ממש ותחושה מתמדת שאנחנו ״רוצים להשיג עוד״, לעמוד מול אתגרים נוספים ולכבוש יעדים חדשים ללא הרף.

 

זה נכון בעיקר לבעלי הנטיה הנרקיסיסטית בינינו, אלו עם בולימיה להישג, אבל ממש לא צריך להיות נרקיסיסט כדי להרגיש את עצמך אבוד בתוך "הבל החן ושקר היופי".

תשאלו את פליטי תכניות הריאליטי, אלפי משתתפים בתכניות מציאות בישראל בשני העשורים האחרונים, שעשו סיבוב על רכבת ההרים הרגשית של חשיפה, תהילה וחזרה לאנונימיות.  

 

 

עקביא בן מהללאל הבריק ב"משנה אבות":

 

"דע מאין באת, ולאן אתה הולך

ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון"

 

הוא לא התכוון רק להוכיח אותנו. המשפט הזה ממש חכם  בעיניי כי ההצלחה מסחררת ומתעתעת עד מאוד.

 

חברה אהובה, זמרת, שיתפה אותי פעם כמה יציבות רגשית ומנטלית היא צריכה לגייס כדי להחזיק זהות של סלב וידוענות לצד היותה אמא למתבגרים ורעיה:

 

 

"ערב שישי. אני חוזרת מהופעה ב'שוני'

עם 1,500 אנשים ששרים ומתרגשים יחד איתי.

בדרך חזרה אני באקסטזה של אושר...

 

בשתיים בלילה אני נכנסת הביתה

ואת פניי מקבל כיור עם הר של כלים מלוכלכים.

זהו, עושה סוויץ', עכשיו אני אמא".

 

 

צרות עין

מה לעשות, לא לכולם עושה טוב לראות אנשים מצליחים ופורחים, וזה לא נעים.

 

גם אני לפעמים צר עין ואולי גם אתם. 

 

לפני 8 שנים הייתי כבר פסיכולוג בתל אביב,  במשרד הקטן שלי, עמוס בעבודה משמחת, מלמד בכמה אוניבריסטאות ומכללות ובעיקר כותב המון.   

אבל משהו בער בי... רציתי יותר. יותר הצלחה

הקמתי את מכון טמיר שהפך למרכז נהדר לטיפול בתל אביב, מוסד עם התמחות בפסיכולוגיה קלינית  ובפסיכולוגיה תעסוקתית, שמעניק פרנסה ל-40 משפחות ומפנה לעוד 140 מטפלים בקליניקות עמיתות בכל הארץ, וכל זה במחירים של טיפול נפשי אפשרי. 

תענוג. מבחינתי, בחלקת אלוהים הקטנה שלי, אני בכיוון הנכון. 

 אלא שאחת החרדות העומדות בבסיס ההמנעות האנושית להתקדם לעבר הצלחה היא שהיא כמעט תמיד גוררת תוקפנות, envy, צרות עין.

עם האחריות וההתפתחות מגיעות שפע השלכות שמתייחסות לייצוג שלנו ולא לתפיסת העצמי המוכרת.

בהתחלה חשבתי שרק לי זה קורה, עד שהבנתי: חשוב ללמוד מהרמות גבה וביקורת, אבל הצלחה (כמו נישואים, פסיכותרפיה והורות) כרוכה בקבלת ההנחה שאנחנו כבר לא רק של עצמנו.

 

 

שאלת האושר

המחשבה שבכלות כל המאמץ וההשקעה לא תשתנה ״רמת האושר״ שלנו, או חמור מכך – תפחת, מפחידה אותנו.

אחרי ככלות הכל, אם תשבו עם בודהיסט (לאו דווקא נזיר בטיבט, יש גם רבים מאיתנו כאן שאימצו בצניעות ובקבלה את הבודהיזם) תשמעו הגדרות שונות לחלוטין לגבי משמעות ואושר בחיים.

מוכרחים להודות שקשה מאוד לסתור את הנחות היסוד של התפיסה הבודהיסטית, כמו קביעותו המפויסת של השינוי, קבלה של המציאות כפי שהיא והתייחסות לרגשות ולמחשבות שלנו כברי חלוף.

 

הלכה למעשה, אין גבול להצלחה אינדיבידואלית בתרבות החיים המערבית. 

דוגמא חיה וסונטת היא דמותו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שעל אף מגדליו ונכסיו אינו יודע שובע. גם בחובשו של כתר מלך העולם, הוא מתעורר לפנות בוקר מוטרד ומצייץ בטוויטר לעולמו (הפנימי והחיצוני), מגיב לכל ביקורת כמעט, שופט את עצמו על בסיס כל פרשנות תקשורתית אכזרית שהיא מנת חלקם של נשיאים ומנהיגים בכל העולם.

 

האם טראמפ מאושר?

לא יודע, קטונתי, אבל מבחינתי, בהתבוננות מהצד, הוא נראה עסוק יתר על המידה בסוגיות מתסכלות שכל אחד מאיתנו מכיר היטב, סוגיות שרלוונטיות לכל אדם הממאן להכיר במורכבות ובדיאלקטיקה של החיים האנושיים.  

 

 

"עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה" 

הפחדים הללו הם רק צד אחד של המטבע ולמעשה, הסיפור יכול להיות הפוך לגמרי. 

יתכן ונמצא את עצמנו עם יותר זמן פנוי, עם 'עצמי אמיתי' יותר שיפרוץ החוצה, עם תחושת אושר מוגברת ועם קשרים חברתיים מחוזקים.

אם נתרכז רק בפחדים מההצלחה, נאבד את כל הטוב והשפע שעשויים להתלוות אליה. אחרי הכל, יש סיבה שלאורן אנו חושקים בה כל כך.

 

תנו קפיצה למים העמוקים, קפיצה נרגשת ונלהבת, כשלנגד עיניכם כל הטוב שיש בכוחה של ההצלחה להביא אל תוך חייכם.

  

דודו טסה מסכם את הדילמה יפה, בשירו "בסוף מתרגלים להכל":

 

"עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה…".

 

הנה, תקשיבו:

 

 

  

מוזמנים לפנות אלינו

לטיפול פסיכולוגי באינטרנט,

או בקליניקה

בפחד מהצלחה.

 

עלות מפגש - 320-380 ש״ח -- 

  

072-3940004

 

להתראות,

צוות מכון טמיר 

 

 

קראו המלצות 

 על טיפול במכון טמיר

 

 

 

פנו לשאלה ממוקדת

לאיש מקצוע מהמכון:
התייעצות עם פסיכולוג מטפל

 

 

 

ההמון העיוור של פרויד והעדר הדיגיטלי של צוקרברג / איתן טמיר  < 

 

 

 

כתיבה: 

איתן טמיר, (MA),

ראש מכון טמיר

 

 

תודות: 

גיא פינקלשטיין, 

דורון עמרן וצוות מכון טמיר

 

 

 

 

מקורות:

 

תסמונת אכילס : התגברות על הפחד הסודי מפני כישלון / פטרושקה קלרקסון ; קרית-ביאליק : "אח" תשנ"ט 1999

 

S. Freud, “II Those Wrecked by Success” section of “Some Character Types Met with in Psycho-analytic Work,” in The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud, Vol. 14, ed. and trans. J. Stracy . (London: Hogarth Press, 1916/1958): 309-333. Quotations from p. 317, and pp. 317-318 L

  

Szekely, Success Neurosis and the Self, British Journal of Medical Psychology 33 (1950): 45-51

  

https://www.lifeoptimizer.org/2017/09/14/fear-of-success/

 

 http://www.kipa.co.il/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA/%D7%99%D7%A9-%D7%9C%D7%9A-%D7%9B%D7%A0%D7%A4%D7%99-%D7%A8%D7%95%D7%97-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A5-%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94-%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99-%D7%A2/ 

 

https://ajp.psychiatryonline.org/doi/abs/10.1176/ajp.138.1.95

 

 

7 תגובות

  • קישור לתגובה שרון ראשון, 12 ינואר 2020 10:05 פורסם ע"י שרון

    מדהים.קראתי בחיי אלפי מאמרים. זה היה אחד המאלפים הנכונים והיפים. הכותב ממרומי הבנתו את נפש האדם יורד לנבכי נפשו של האדם ומדבר אליה בעברית ברורה וצלולה.

  • קישור לתגובה א. טמיר שני, 13 ינואר 2020 19:25 פורסם ע"י א. טמיר

    שרון,
    התרגשתי לקרוא את תגובתך.
    תודה רבה!
    איתן טמיר

  • קישור לתגובה תמר שלישי, 21 יולי 2020 09:43 פורסם ע"י תמר

    אהבתי

  • קישור לתגובה נויין שני, 10 אוגוסט 2020 04:44 פורסם ע"י נויין

    כתבת ״6 סיבות... ודרכי התמודדות״. אומנם הסיבות מעניינות אבל חוץ מ״לקפוץ למים״ לא כתבת דרכי התמודדות

  • קישור לתגובה איתן טמיר רביעי, 12 אוגוסט 2020 13:39 פורסם ע"י איתן טמיר

    יש גם טיפול... :-)

  • קישור לתגובה נתנאל שישי, 21 מאי 2021 10:42 פורסם ע"י נתנאל

    לא רשמת מה דרכי הטיפול. אני יכול לנחש cbt וכו וכו אבל היה נחמד אם היית נותן כמה הסברים כמו שעשית במאמרים אחרים. נהנתי לקרוא

  • קישור לתגובה eitantamir חמישי, 03 יוני 2021 23:04 פורסם ע"י eitantamir

    תודה רבה.
    אני חושב שכל טיפול פסיכולוגי ממוקד עשוי להתאים. בעיקר טיפול תעסוקתי, טיפול דינמי וגם טיפולים אינטגרטיביים.
    איתן

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

בית פנינת האילון, יגאל אלון 157, תל אביב יפו, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–21:00
יום שני, 9:00–21:00
יום שלישי, 9:00–21:00
יום רביעי, 9:00–21:00
יום חמישי, 9:00–21:00
יום שישי, 9:00–13:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2021