בטיפול פסיכולוגי נפגשים בדרך כלל פעם בשבוע.

שום דבר אינו תורה מסיני, אבל נראה שאינטרוול קבוע של שבוע מאפשר חלון זמן אופטימלי לעיבוד ולהתמודדות עם אתגרים חדשים, כך שיתאפשר שילוב בין רגעי הלמידה בטיפול לבין ״החיים האמיתיים״.

יש מטופלים שיכולים להפיק תועלת ממפגשים בתדירות גבוהה יותר או פחות מפעם בשבוע, בהנחה שקיימות נכונות והסכמה לכך משני הצדדים, לצד יכולת כלכלית של המטופל.

במאמר זה נתייחס לנקודות ראות של מטפלים ומטופלים לגבי מפגשים בתדירות של פעם בשבועיים, לצד מה שהמחקר יודע על זה. 

האם טיפול פעם בשבועיים פחות יעיל מטיפול שבועי?

טיפול פסיכולוגי בו נפגשים כל שבועיים הוא יותר איטי, אבל לא בהכרח פחות יעיל:

מחקר שהשווה בין שתי האפשרויות עקב אחר אלפי סטודנטים שטופלו במרכזי ייעוץ באוניברסיטאות ובמכללות, לאורך 17 שנה.

לפי התוצאות, מטופלים שהגיעו מדי שבוע השתפרו מהר יותר ורשמו שינוי קליני משמעותי מוקדם יותר, אבל כשבדקו את סך השינוי בסיום הטיפול, ההבדלים בין הקבוצות היו שוליים (Erekson et al., 2015). 

במילים אחרות, הפחתת תדירות הפגישות מאריך את הדרך אבל לא פוגע בהשגת היעד.

מסקנה דומה עולה גם כאשר שבודקים יעילות של טיפול פעמיים בשבוע לעומת טיפול שבועי: 

בניסוי על טיפול בדיכאון, נמצא כי פגישות פעמיים בשבוע הביאו לירידה מהירה יותר בתסמינים ולפחות נשירה בהשוואה לפגישה שבועית (Bruijniks et al., 2020), אבל שנתיים אחרי תחילת הטיפול הפער נעלם כלא היה וגם לא נמצא הבדל בשיעור ההישנות (Bruijniks et al., 2024). 

כלומר תדירות גבוהה קונה זמן, לא תוצאה שונה.

מתי חשוב במיוחד לשמור על פגישה שבועית?

בתחילת התהליך הטיפולי. החשיבות הקריטית של טיפול שבועי נמדדה במחקרים בעיקר בשלב הראשון של הטיפול, כשהתהליך עדיין צובר תאוצה.

למשל, במחקר על נשים עם PTSD, ככל שחלפו יותר ימים בין פגישה לפגישה כך הצטמצמה ההפחתה בתסמינים ומרווח גדול בין הפגישות פגע בתוצאה (Gutner et al., 2016).

לכן כתשובה מסכמת - 

מומלץ להתחיל תהליך, במיוחד אם זה טיפול פסיכולוגי קצר וממוקד, בפגישות שבועיות, ולשקול מרווחים גדולים יותר רק אחרי שהתהליך התייצב.

מי שמתחיל טיפול בתדירות דו-שבועית מסיבות של זמן או כסף לא מפסיד את הטיפול, אבל כדאי שידע שהוא מאריך דווקא את השלב שבו הרצף חשוב ביותר.

טיפול אמור להביא לשינוי.

טיפול בהתנהגויות מתמכרות בדומה ל-CBT מרוצף במטרות, שינויי גישה ושינויים מדידים.

שיחה של פעם בשבועיים אינה מאפשרת מעקב יעיל של המטרות ויישומן.

בטיפול דינמי, חורים גדולים בערסל, אינם מאפשרים הכלה וטיפוח.

אבי יקיר, MSW, מומחה לטיפול בהתמכרויות

איך להפיק את המיטב מטיפול פעם בשבועיים?

ניתן לחשוב על כמה נקודות לגבי שיפור היעילות של מפגשים טיפוליים מדי שבועיים, למשל:

• הגדרת יעדים ספציפיים לכל מפגש. ממפגש למפגש או ממש לבנות מראש תכנית עם נושא לכל מפגש.

• ניהול יומן - עם יומן, המטופל יכול להרהר ולתעד מחשבות, רעיונות, חלומות ותובנות. 

• תרגול מיומנויות של טיפול עצמי בין המפגשים.

מנסיוני, טיפול פעם בשבועיים אינו יעיל.

אני משתמשת בו רק כמעקב, לאחר שהמטופל עשה דרך, שינה דפוסים בחייו, מרגיש שיש לו כלים טובים להתמודדות וזקוק רק לוונטילציה ושיפור מתמשך בדפוסי המחשבה, התגובה, ההתנהגות שלו.

זו גם רוח ה- DBT, גישה שאני מטפלת בה, מאמינה ורואה את יעילותה. 

-- לאה ספיר, MA

מה קורה למטופל כשמשנים את תדירות הפגישות?

כל טיפול לגופו. אני מסכימה שסיבות מציאותיות (כמו כסף) הן קיימות וחשובות ויחד עם זה כמעט תמיד יש את הרובד הסמוי. שווה לנסות להגיע אליו להציף ולהבין אבל אני לא ממהרת להחליט למטופלים שלי מה יותר טוב בשבילם.

אני מאוד מתחברת לדימוי ששמעתי ממדריכה שלי ונוהגת לומר אותו למטופלים ששואלים על ריווח- שתדירות הפגישות היא כמו צפיפות במסרק וכאשר הצפיפות היא גבוהה יותר הסירוק מעמיק וטוב יותר.

שרי פוגל, MSW

המעבר מפגישה שבועית לפגישה דו-שבועית, או מדו-שבועית לשבועית, הוא הרבה יותר משינוי שגרתי בלו״ז.

מחקר איכותני ישראלי שפורסם ב-2026  ראיין 26 מטופלים בגירים באמצעות ראיונות חצי־מובנים שעברו שינוי כזה ב-setting. החוקרים מצאו כי לפני ההחלטה על השינוי נכחה תקופה מקדימה של התלבטות, ושאחרי השינוי הופיעה תקופת הסתגלות מאתגרת, שכללה התבוננות עצמית וקשיים מסוגים שונים.

כשהתדירות החדשה הגיעה לכדי יציבות, המטופלים תיארו השפעה משמעותית על חוויית הטיפול, על יחסי מטפל-מטופל, על חיי היומיום ועל הנעשה בין פגישה לפגישה.

ניתן לגזור מהמחקר הזה לפחות 3 המלצות מעשיות לפסיכולוג המטפל:

• כדאי לשאול במפורש לגבי השינוי והשלכותיו עבור המטופל.

• מומלץ לצפות מראש לתקופת ההסתגלות ולנסות לנרמל אותה.

• חשוב לקבל את ההחלטה יחדיו ובשקיפות מרבית.

האם מטופלים מגיבים בצורה דומה לשינוי בתדירות?

לא. מחקר שבחן 5,102 מטופלים במרכז ייעוץ אוניברסיטאי זיהה בטיפול שבועי ובטיפול פעם בשבועיים שלושה מסלולי שינוי מרכזיים: שינוי איטי, שיפור מוקדם, והחמרה לפני שיפור.

בהשוואה לטיפול פעם בשבועיים, טיפול שבועי הגדיל את הסיכוי לשיפור מוקדם וקיצר את משך המצוקה; בקרב המטופלים שהשתייכו למסלול של החמרה לפני שיפור, ההחמרה הייתה גדולה יותר בטיפול השבועי.

החוקרים מסכמים שהשפעת תדירות הפגישות משתנה בין מטופלים, ולכן התאמה אישית של התדירות עדיפה על כלל אחיד (Lin et al., 2024). 

האם קיים קשר בין תדירות המפגשים לשינוי מוחי?

אין לשאלה המסקרנת הזו תשובה ברורה עדיין, אבל ב-2023 פורסם תכנון של ניסוי מבוקר שנועד לבדוק ממש את זה:

האם טיפול פסיכואנליטי שעוברים מטופלים עם דיכאון כרוני, שחוו טראומה מוקדמת, בתדירות של 3-4 מפגשים בשבוע -  מחווט את המוח אחרת בהשוואה לטיפול שבועי? 

החוקרים מתכננים לעקוב במשך שנה אחרי שינויים בסריקות MRI ולבדוק את הקשר לשיפור בתסמינים. 

חשוב לציין שזה רק פרוטוקול מחקר ושנכון ל-2026 תוצאותיו טרם פורסמו (Leuzinger-Bohleber, 2026).

 

כתיבה:

 

 מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

מקורות:

 

Ambresin, G., Leuzinger-Bohleber, M., Fischmann, T., Axmacher, N., Hattingen, E., Bansal, R., & Peterson, B. S. (2023). The multi-level outcome study of psychoanalysis for chronically depressed patients with early trauma (MODE): rationale and design of an international multicenter randomized controlled trial. BMC psychiatry, 23(1), 844. https://doi.org/10.1186/s12888-023-05287-6

Bruijniks, S. J. E., Lemmens, L. H. J. M., Hollon, S. D., Peeters, F. P. M. L., Cuijpers, P., Arntz, A., Dingemanse, P., Willems, L., van Oppen, P., Twisk, J. W. R., van den Boogaard, M., Spijker, J., Bosmans, J., & Huibers, M. J. H. (2020). The effects of once- versus twice-weekly sessions on psychotherapy outcomes in depressed patients. British Journal of Psychiatry, 216(4), 222–230. https://doi.org/10.1192/bjp.2019.265

Bruijniks, S. J. E., Hollon, S. D., Lemmens, L. H. J. M., Peeters, F. P. M. L., Arntz, A., Cuijpers, P., Twisk, J., Dingemanse, P., Willems, L., van Oppen, P., van den Boogaard, M., Spijker, J., & Huibers, M. J. H. (2024). Long-term outcomes of once weekly v. twice weekly sessions of cognitive behavioral therapy and interpersonal psychotherapy for depression. Psychological Medicine, 54(3), 517–526. https://doi.org/10.1017/S0033291723002143

Eisenberg, G., Zarfati, L., & Yonatan-Leus, R. (2026). Beyond scheduling: The emotional and symbolic impact of session frequency transitions in psychotherapy. Counselling and Psychotherapy Research, 26(3), e70214. https://doi.org/10.1002/capr.70214

Erekson, D. M., Lambert, M. J., & Eggett, D. L. (2015). The relationship between session frequency and psychotherapy outcome in a naturalistic setting. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 83(6), 1097–1107. https://doi.org/10.1037/a0039774

Gutner, C. A., Suvak, M. K., Sloan, D. M., & Resick, P. A. (2016). Does timing matter? Examining the impact of session timing on outcome. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 84(12), 1108–1115. https://doi.org/10.1037/ccp0000120

Leuzinger-Bohleber, M. (2026). Psychoanalysis in times of plurality of sciences illustrated by the LAC depression study and the MODE study. Frontiers in Psychology, 17, 1778857. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2026.1778857

Lin, T., Anderson, T., Erekson, D. M., & Ogles, B. M. (2024). Trajectories of change in weekly and biweekly therapy. Journal of Counseling Psychology, 71(1), 77–87. https://doi.org/10.1037/cou0000711

מהי פוביה משמחה?

צ'ירופוביה היא פוביה המתבטאת בסלידה לא רציונלית משמחה ואושר.

המתמודד עם פוביה זו חווה חרדה מעצם המחשבה על משהו שמח, שלא לדבר על חוויה ממשית, בה עלול להתחולל אסון.

למעשה, החרדה הזו יכולה להיות כל כך חזקה עד לפריצה של התקף חרדה מלא, כל זה כתוצאה ממחשבה על שמחה מתקרבת. 

אדם החווה צ׳ירופוביה לא חייב להיות מדוכדך במיוחד, אבל סביר שהוא כן ייטה להימנע מהשתתפות בפעילויות שמרביתנו מתייחסים אליהן כמהנות ומשמחות. 

חשוב לציין שהפעילויות כשלעצמן אינן מפחידות את הצ׳ירופוב, אלא הפחד לשחרר, מה שעלול להביא לסיטואציה משמחת ונטולת דאגות. בסיטואציה הזו המחשבה היא שיקרה משהו נורא.

כמו בכל חרדה, להמנעות יש מחיר כבד:

דחיית הזדמנויות להתנסות בדברים חדשים, בגלל חשש שיקרה משהו מפספסת שינויים חיוביים בחיים.

התופעה אינה מוכרת כיום כהפרעה קלינית במסגרת ה-DSM-5-TR, אבל יש חוקרים שהחלו לאמת את תוקפה המדעי כסוג של פוביה (Joshanloo, 2014). 

מקור המונח צ'רופוביה במילה היוונית "צ'רו" (chairo) שפירושה "לשמח".

מושג סמוך לפוביה זו נקרא הדוניפוביה, כלומר חרדה מפני הנאה.

החיים כבצל - פרדוקס האושר

סביר לחשוב שלחיפוש אחר אושר יש תוצאות חיוביות.

אבל אם נכנסים קצת לשאלות פילוסופיות, מוצאים שזה לא תמיד המצב.

האמת היא ש״מרדף נמרץ מדי״ אחר אושר בחיים עלול להוביל דווקא לתחושת תבוסתנות.

הרבה פעמים קורה שככל שאנשים מחפשים יותר אחר האושר ומקדשים אותו כערך מרכזי בחיים, כך גובר הסיכוי שירגישו מאוכזבים.

יש לנו רק את ההווה ורגעים קטנים של אושר.

מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד

מצווה להיות שמח, כך טען הרב נחמן מברסלב, אבל מה הבעיה עם להיות עצוב?

במאמר אחר באתר התייחסתי לחסרונות של חשיבה חיובית, שברמות קיצוניות עלולה להיות רעילה. 

העניין הוא שאנחנו זקוקים לחוויות חיוביות כדי לחזק ולתדלק את עצמנו, גם נפשית וגם גופנית. 

ברמה הביוכימית, שמחה קשורה ב״הורמוני אושר״, ולהיפך, דיכאוניות קשורה בהפחתת פעילות של מוליכים עצביים, כמו סרוטונין ודופמין.

מי נוטה לפתח סלידה מאושר?

אושר ושמחה נתפסים כחזות הכל. 

מה גורם, אם כך, לבני אדם להתרחק ולהימנע מהם?

בכללי, ההפרעה מופיעה לרוב אצל מתמודדים עם קונפליקט, טרגדיה או טראומה רציניות מהעבר, וגם פחד מכישלון ופחד מהצלחה.

מחקר מ-2022 מלמד כי ברמה האינדיבידואלית, צ׳ירופובים נוטים להיות פרפקציוניסטים, עם רמה גבוהה של תחושת בדידות, ילדות הנתפסת כקשה, אמונה בתופעות על-חושיות וראייה קולקטיביסטית לגבי אושר.

ברמה הקבוצתית, נראה כי בתרבויות קולקטיביסטיות שכיחה יותר סלידה מאושר, בהשוואה לתרבויות אינדיבידואליסטיות.

אם חרדה משמחה משפיעה על איכות החיים שלכם, חשוב לפנות לטיפול פסיכולוגי, זה בהחלט יכול לעזור.

ספציפית, הטיפולים הפסיכולוגיים המוכרים, כמו פסיכותרפיה פסיכודינמית וטיפול קוגניטיבי התנהגותי מועילים לזיהוי ולביטול האסוציאציות השליליים שיש למתמודדים בין הנאה לבין כאב.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA,

ראש המכון 

מקורות:

Joshanloo, M., & Weijers, D. (2014). Aversion to happiness across cultures: A review of where and why people are averse to happiness. Journal of Happiness Studies, 15(3), 717–735.

Joshanloo, M. Predictors of aversion to happiness: New Insights from a multi-national study. Motiv Emot (2022). https://doi.org/10.1007/s11031-022-09954-1

What Is Cherophobia? How to Overcome a Fear of Happiness.3 Dec 2020 by Jessica Swainston, Ph.D. Scientifically reviewed by Maike Neuhaus Ph.D. https://positivepsychology.com/cherophobia/

מהי חשיבה לטרלית?

חשיבה לטרלית (חשיבה אופקית) היא דרך של חשיבה יצירתית, בה בני אדם ניגשים לבעיות על ידי שימוש בהיגיון שונה מהרגיל, כזה שבמבט ראשון אינו מובן מאליו.

הרעיון הוא להשתמש בשיטות עקיפות ויצירתיות, מחוץ לקופסא, תוך שאיפה להסתכל על הבעיות מזוויות חדשות, וכך לרכוש תובנות שיאפשרו זיהוי ופיתוח פתרונות חדשניים. 

לדוגמה, אם אתם חלק מקהילת סטודנטים שנקלעה לקשיים כלכליים ומחפשת פתרון הגיוני לבעיה עשוי להיות לחפש לקצץ בעלויות.

עם זאת, אם אתה משתמש בחשיבה לטרלית, אתה עשוי להמציא רעיון חדש לגיוס כספים, לחשוב על יוזמה חברתית חדשה שנועדה להגביר את הלכידות, או לפנות לאיש קשר שיצרת באמצעים אחרים כדי להבטיח חסות.

איך חשיבה לטרלית עוזרת לנו לצאת מחוץ לקופסא?

בעיות רציונליות מחייבות שימוש בגישה אנכית, אנליטית, בה מתקדמים שלב אחר שלב.

גישה זו נקראת חשיבה לינארית והיא מתבססת על היגיון, פתרונות קיימים וחוויה:

בגישה זו יודעים כיצד להתחיל ומה לעשות כדי להשיג פתרון, למעשה זה כמו לעקוב אחר מתכון. עם זאת, פעמים רבות בעיות בתחום העיצובהן מורכבות מדי ולא יתאימו לצורת חשיבה כזו. לבעיות אלו ייתכנו מספר פתרונות אפשריים ולכן דרך החשיבה האוטומטית עשויה לקבע וצריך גישה אחרת. 

כאן נכנסת לתמונה החשיבה הלטרלית, חשיבה מחוץ לקופסא. "הקופסא" מתייחסת לפרספקטיבה המוגבלת שעימה אנו מגיעים, מתוך הרגל לגשת לבעיות באופן לינארי וחזיתי. מעצבים לרוב לא מודעים לאותן הגבלות שהם מגיעים עימן כשהם ניגשים לפתור בעיה, ולכן לא חושבים על היתרון של החשיבה הלטרלית בתהליך. חשיבה זו תוכל לאפשר להם לא להיות כבולים להיגיון והנחות קדומות, אלא ללמוד לקחת מרחב ולהשתמש בדמיון לראות את התמונה הגדולה יותר.
זאת על ידי:

• התמקדות באספקטים שהתעלמו מהם עד כה בסיטואציה

• לאתגר הנחות - להשתחרר מהדרכים המסורתיות בהם אנו נוטים להבין בעיה, רעיון ופתרון.

• חיפוש אלטרנטיבות - לא מדובר רק בפתרונות אלטרנטיביים, אלא דרכים חדשות לחשוב על הבעיה. 

כשפועלים כך, אפשר להצליח להפוך את הפרדיגמה ולהתייחס אליה מכיוון אחר. למשל:

• המצאתו של הדיפיברילטור הנייד המאפשר טיפול נייד בבעיות לב - במקום לטפל באדם רק לאחר שמגיע לבית החולים, מטפלים בו בזמן אמת בזירה.  

• אובר uber (שירות הסעות, קיים בחו"ל) - במקום להשקיע כסף ברכבי המוניות, דאגו לכך שהנהגים ישתמשו במכוניות שלהם מה שחוסך עלויות. 

במקום להתמקד במציאת משאבים נוספים כדי לבסס פתרונות קיימים ולשפרם, חידושים אלו ניגשו לבעיה ממקום יצירתי ויצרו שינויים ששינו את חוקי המשחק ושיפרו את חיינו. 

איך לייצר פרספקטיבות חדשות בעזרת חשיבה לטרלית:

בשביל תוצאות אופטימליות כדאי להשתמש בחשיבה הלטרלית בשלבים מוקדמים של תהליך החשיבה. נרצה להגדיר מחדש את הבעיה:

1. להבין מה מגביל ומדוע

2. למצוא אסטרטגיות חדשות לפתרונות ומקומות/זוויות מהן ניתן להתחיל לחקור.

3. זיהוי מחדש של גבולות חלל העיצוב וניסיון לצאת מעבר להן, כדי לחשוף את התמונה הגדולה. 

אפשר להשתמש במגוון שיטות. אחת הגישות העיקריות נקראת "פרובוקציות":

מטרתה לייצר באופן מכוון הצהרות לא נכונות בנוגע לאספקטים של הבעיה/ סיטואציה. למשל לפקפק בנורמות על ידי ניסיון לסתור אותן, לעוות, להפוך את ההנחה, להשתמש בחשיבה של "מה אם" ועוד.

דוגמא לכך היא אתגור הנורמה של לימודים קונבנציונאלים בבית ספר. זאת על ידי שימוש במושגים לא צפויים ואף שערוריתיים כדי לאתגר את החשיבה. 

• רעיונות "גרועים" - חושבים על כמה שיותר רעיונות גרועים או "משוגעים" שייתכן שיש להם גם אספקטים טובים (למשל לעזור לילדים להתמקצע בנושאים מסוימים בשלבים מוקדמים). בנוסף, קובעים מדוע הרעיון הגרוע הוא גרוע.

שיטות יעילות נוספות כוללות:

1. מטאפורות רנדומליות:

• בחרו באופן רנדומלי פריט שקרוב אליכם, או מילה מהמילון, ורשמו כמה שיותר אסוציאציות בנוגע למילה/ פריט.

• דמיינו שאדם מקצועי מתחומכם, מאיר בפניכם שאותה מילה/ פריט היא מטאפורה טובה לפרויקט שלכם. לדוגמא: תוכלו לארגן את האינפורמציה, הטיפים והתמונות לאפליקציית תכנון הטיולים שלכם כך שתראה כמו תצוגת אומנות/ מוזיאון וכל אחד יוכל להנות מסיור מעניין של אזור ספציפי.

• השתמשו במטאפורות שהועלו כדי לשפר את הפרויקט. למשל - תיצרו אפליקציה בה תיירים שגולשים יוכלו להנות מאלמנטים של מציאות מדומה. 

2. מתודת SCAMPER - כדי לפתח רעיונות ופתרונות חדשים, שאלו 7 סוגים שונים של שאלות שיעזרו להבין איך ניתן לחדש ולשפר פרויקטים, שירותים וקונספטים קיימים. קל ללמוד מתודה זו והיא יעילה במיוחד לפיתוח רעיונות חדשים.

3. ששת כובעי חשיבה - כדי להגיע לנקודות מבט אלטרנטיביות, נבחן את הבעיה מ6 זוויות שונות, כל פעם כובע אחר - למשל , כובע אחד מתמקד בתוצאות שליליות פוטנציאליות שעלולות להופיע, ואחר במידע הזמין שקיים. 

בגדול, חשוב לזהות לאן התהליך מתפתח, ייתכן שיהיה צורך לעצור תוך כדי, להכווין מחדש את החשיבה הקבוצתית, או להציע טריגר חדש כדי להניע את התהליך היצירתי.
בהמשך, ניתן להשתמש בחשיבה מתכנסת, כדי לבודד פתרונות אופטימאליים. 

דנה כהן

שמי דנה כהן, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית במיון והערכה, וכיום מתמחה בייעוץ תעסוקתי במכון טמיר לפסיכותרפיה בתל אביב.

בעלת תואר ראשון (בהצטיינות) מאוניברסיטת בן-גוריון, ותואר שני בפסיכולוגיה ארגונית מאוניברסיטת בר אילן.

דרכי המקצועית החלה בשנת 2004, במכון אדמ-מילא שבו עסקתי במיון לתפקידים שונים. במכון התמחיתי בקיום ראיונות עומק אישיים, העברת מרכזי הערכה ודינמיקה קבוצתית תוך שימוש בכלי מיון מגוונים, וכן בכתיבת חוות דעת אבחוניות בתחום התעסוקה. 

במהלך שנות עבודתי במכון רכשתי ידע נרחב על עולם העבודה ולמדתי את חשיבות ההתאמה בין אישיות האדם, תכונותיו, צרכיו ויכולותיו לבין "אישיות התפקיד". 

בשנת 2006, בהיותי בת 30, בחרתי להתגייס למשטרת ישראל ולשרת כפסיכולוגית במדור מיון, במחלקת מדעי ההתנהגות. מצאתי עניין וערך בחיבור שבין ראייה פסיכולוגית, שהיא בבסיסה אישית מאד, מעמיקה וגמישה לבין מערכת מוסדרת וברורה של חוקים נהלים. ראיתי בשילוב הזה אתגר התפתחותי מקצועי שאותו אני מרגישה עד היום. יחסי הגומלין שבין הפרט למערכות שסביבו ריתקו אותי תמיד, ומפה יצאתי לתהליך של התפתחות ולמידה.

במהלך שנות עבודתי הרבות במשטרה רכשתי ניסיון רב במיון מועמדים למגוון תפקידים שונים, מטה ושטח, ובדרגות שונות, כולל קצונה בכירה. בתפקידי כיום כפסיכולוגית בחוליית "מיון לתפקידים מיוחדים" אני עוסקת בהפעלת מערכות מיון לתפקידים רגישים ומורכבים בארגון תוך שימוש במגוון כלי הערכה. כמו-כן, אני עוסקת בפיתוח כלי מיון חדשים, ייעוץ לגורמי פיקוד והדרכה, כמו גם בחניכה של פסיכולוגים חדשים והעברת השתלמויות למעריכים.

לאורך השנים פגשתי לא מעט מועמדים שאינם חשים סיפוק והגשמה עצמית בעבודתם, שאינם מתאימים או מזוהים עם התפקיד בו הם עוסקים ולעיתים אף חווים קונפליקט וחוסר הלימה בין הזהות האישית והזהות התעסוקתית. זהות תעסוקתית, כמו כל חלקי הזהות האחרים שלנו, והאינטגרציה שלה עם יתר חלקי הזהות האלו, משפיעה באופן ישיר על תחושת הרווחה הנפשית שלנו, על חוויה של ערך עצמי, של ביטחון, התפתחות והגשמה. 

לאורך שנות עבודתי נוכחתי לדעת, שצרכים לא ממומשים ותחושות החמצה בתחום התעסוקתי, גורמים לתסכול מתמשך ומשפיעים על המצב הרגשי, החברתי והתפקודי במשפחה, בעבודה ובתחומי חיים אחרים. מתוך כך, ולאור הנסיון הרב שצברתי, החלטתי להתמחות בייעוץ תעסוקתי מתוך רצון להיות גורם מייעץ, מלווה ותומך עבור הפרט ובהסתכלות אינטרגטיבית יותר על יכולותיו,  צרכיו ומניעיו. 

בחירת מקצוע, כמו גם שינוי מסלול מקצועי, הנם חלק בלתי נפרד מתהליך התפתחותי הנמשך לאורך כל חיינו. כיועצת תעסוקתית אני לוקחת חלק בדרכו של האדם בגילוי וזיהוי הגורמים המשפיעים על תהליך בחירת המקצוע, במתן כלים ובסיוע בקבלת החלטות.

בתהליך הייעוץ, אני מלווה אנשים המעזים לשאול שאלות על הבחירות המקצועיות שלהם, שרוצים להבין את המניעים המודעים והלא מודעים שהביאו אותם לעסוק דווקא בתחום מסוים, תוך חשיפה של החרדות המונעות מהם להתקדם, או חוויות עבר של כשלונות, הממשיכות להדהד בהווה. בתהליך ננסה לפרק מחסומים כאלה ואחרים, על מנת לאפשר מימוש מירבי של הפוטנציאל האישי והתעסוקתי.  

אני מאמינה שמימוש עצמי בתחום התעסוקה ופיתוח חוויה של הצלחה תורמים רבות לפרט  ומאפשרים לו לחיות חיים של הגשמה וסיפוק.

תאמו שיחת ייעוץ

עם ראש המכון:

אנורקסיה נרבוזה היא הפרעת אכילה קשה המתבטאת בדימוי גוף מעוות, פחד לא רציונלי מעלייה במשקל והתעסקות מוגברת בשליטה על המשקל ומידות הגוף.

אנשים עם אנורקסיה עושים מאמצים רבים כדי לשמור על המשקל או להפחית אותו, בין היתר באמצעות הגבלת מזון, הקאות יזומות ופעילות גופנית קיצונית.

במאמר קצר זה ננסה לענות על שאלת המניעה של ההפרעה.

האם ניתן למנוע אנורקסיה נרבוזה?

אין שיטה מוכחת למניעת אנורקסיה נרבוזה, אבל זיהוי מוקדם של סימפטומים עוזר באבחון מהיר, בהתערבות טיפולית ובסלילת הדרך להחלמה.

רופאים ובני משפחה מנסים לעקוב כבר בשלב מוקדם אחר ילדים ומתבגרים המצויים בסיכון לפיתוח אנורקסיה וברמה הקהילתית, מופנים משאבים מקצועיים למי שמוגדר עם בקבוצת סיכון לפיתוח אנורקסיה.

זיהוי אוכלוסיות הסיכון יכול גם להכווין את בוני התוכן בתוכניות מניעה, כך שיהיו מדויקות, ספציפיות וסלקטיביות יותר.

ֿ

גורמי סיכון של אנורקסיה

למרות המורכבות במניעה, כן אפשר להבין משהו כאשר בוחנים מי נמצא בסיכון גבוה לפתח אותה:

• קרוב משפחה מדרגה ראשונה הסובל מהפרעת אכילה או בעיה נפשית אחרת.

• מגדר נשי. גברים מתמודדים כמובן עם אנורקסיה, אבל פחות.

• קיימת אבחנה קודמת של חרדה, דיכאון או התמכרות.

• יש היסטוריה של דיאטות והתעסקות עם משקל.

• נטייה פסיכולוגית לפרפקציוניזם, חוסר שביעות רצון מהגוף ודפוסי התנהגות נוקשים.

• חוויות עבר של דעות קדומות בנוגע למשקל, שכללו בריונות והקנטות.

ולמרות שרובכם מכירים, הנה כמה מהסימפטומים של אנורקסיה נרבוזה:

• שינויי מצב רוח.

• שינויים בהרגלי אכילה.

• דימוי גוף שלילי וביקורתיות בנוגע לגוף.

• אובדן משמעותי במשקל.

• הכחשה של תחושת רעב.

• פעילות גופנית מוגזמת.

• שימוש מוגבר באלכוהול וסמים.

בשנים האחרונות, חוקרים הגיעו להבנה שאנורקסיה נרבוזה נובעת ממגוון סיבות:

גורמים סביבתיים כמו חשיפה לדיאטות בתרבות או להתנהגויות חברתיות סביב משקל הם בעלי מרכבי משמעותי, אך גם הגנים משחקים תפקיד. 

כאמור, אנשים שיש להם קרוב משפחה מדרגה ראשונה עם אנורקסיה נרבוזה או הפרעת אכילה אחרת הם בעלי סיכוי גבוה יותר לחלות במחלה.

לגנים יש תפקיד חשוב באנורקסיה, כאשר רופאים וחוקרים מפתחים את שיטות הטיפול ואף מפתחים דרכי מניעה.

הבנה של הקשר המורכב של גנטיקה לסביבה ותרומתם להפרעה עשויה לעזור באבחון, בטיפול ובמניעה.

דגלים אדומים

זיהוי מוקדם של אנורקסיה הוא אתגר לא טריוויאלי.

ההורים מוזמנים לקלוט האם הילד/ה מראה סימני אזהרה לאנורקסיה, כמו ירידה דרמטית במשקל, תלונות שכיחות על המשקל, הימנעות מארוחות ופעילות גופנית מוגזמת.

דרכי מניעה

אתר WebMd מציע כמה נקודות חשובות עבור הורים, אחים, מורים ואנשים אחרים המצויים בסביבת נוער בסיכון לפיתוח אנורקסיה:

• הבהירו ש״להיות רזה מאוד זה לא נראה טוב״. 

• תנו חשיבות רבה יותר לאישיות ופחות לנראות החיצונית.

• עודדו אותם להיות כנים לגבי רגשותיהם.

• עזרו להם לבנות את ההערכה העצמית.

• למדו אותם על הסכנות שבדיאטה.

• הבהירו שאתם לא מצפים מהם להיות מושלמים כי שלמות לא קיימת.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

10 בדצמבר 2022   

מקורות:

Can You Prevent Anorexia? Written by WebMD Editorial Contributors Medically Reviewed by Jennifer Casarella, MD on September 11, 2020

Stice E, Johnson S, Turgon R. Eating Disorder Prevention. Psychiatr Clin North Am. 2019 Jun;42(2):309-318. doi: 10.1016/j.psc.2019.01.012. PMID: 31046932.

דור חדש בעולם העבודה עומד בפתח: דור ה-Z. 

הדורות הקודמים שמהווים את חלק הארי בעולם העבודה הם ה-Baby Boomers (ילידי 1946-1964), לאחריהם דור ה-X (ילידי 1965-1984), וכן דור ה-Y (ילידי 1985-1996) שנקראים גם 'מילניאלס'. בני דור ה-Z, נולדו לאחר 1997 והיום מהווים כרבע מאוכלוסיית העובדים בעולם. שלא כפי קודמיו, דור זה מתאפיין בתכונות ואלמנטים חדשים שמניעים אותו. 

גורמים שמניעים את דור ה-Z

הגורם הראשון הוא החיפוש אחר אתגרים חדשים. בני הדור יחפשו פעמים רבות אחר האתגר הבא, את הדבר הבא שיסעיר אותם. הדינאמיות, הגירויים והגיוון בעבודה חשובים להם מאד. המנהלים עלולים לחוות קושי שנובע מכך שמשימות רבות הן מונוטוניות יותר ופרויקטים שונים עשויים להימשך על פני מס' חודשים ואפילו שנים. ייתכן שעובדים בני הדור המדובר יתקשו להתמודד למול המשימות הללו.

הגורם השני שמניע דור זה הוא שקיפות. העובדים רוצים להרגיש שהמנהלים שלהם כנים ושקופים איתם ביחס לסיבות שבגינם דברים מתנהלים. פעמים רבות הם יכולים לשאול "למה דווקא ככה?" ולרצות להבין מה עומד מאחורי ההחלטות ומדוע המנהל דחה את טענותיהם. אי הסתרת מידע ע"י המנהלים מפאת גילם או מקומם הראשוני והנמוך של העובדים בני הדור בהיררכיה עלול לקומם אותם. 

הגורם השלישי הוא פיתוח עצמי. לבני דור ה-Z השתנו הציפיות באשר לאילו אפשרויות חברה יכולה להעניק ולהציע להם. יש להם הצורך שיתנו להם את האופציה ללמוד כישורים חדשים או תכניות העשרה בתחומים שהם רוצים ושיסייעו להם לפיתוח עצמי במהלך העבודה. בנוסף לכך, הם יוכלו להשתמש בידע שרכשו בזמן העבודה וכך להועיל לחברה. 

הגורם הרביעי, הוא גמישות בעבודה. הגמישות יכולה לבוא לידי ביטוי בשעות העבודה או במיקום העבודה. ביחס לשעות העבודה הגמישות, הם מעוניינים לעבוד בזמנים שנוח להם – לדוגמא, להגיע מוקדם בבוקר ולצאת גם מוקדם יותר הביתה, או לחילופין להתחיל את העבודה באמצע היום, לקחת הפסקה בשעות הערב ולהמשיך לעבוד בשעות הלילה המאוחרות. ואילו בנוגע למיקום – נדרשת הרבה יותר עבודה מהבית. עבודה היברידית עבורם, המשלבת עבודה מהבית יחד עם עבודה מהמשרד נתפסת כברורה מאליה. לא כל מנהל או מקום עבודה יכול להרשות לעובדיו לעבוד בשעות כה גמישות (כמו למשל עבודה במשמרות קבועות) וכן לעיתים אין אפשרות לעבוד מהבית ונדרשת הגעה יומיומית למקום העבודה. 

הגורם החמישי, הוא שחשוב להם להשמיע את קולם ולהטמיע רעיונות חדשים. בעיניהם ישנה חשיבות עצומה לכך שישמעו אותם. הן לרעיונות ולהצעות שלהם והן לקשיים שלהם. הם רוצים שהממונים יתנו מקום לרגשותיהם ויתחשבו בהם. עובד שירגיש שהיכולות שלו והרעיונות לא באים לידי ביטוי עלול לעזוב את מקום העבודה.

מעבר לכך, ניתן לשער שכיום אנשים צעירים חשים פחות מחויבים לעבודה מאשר בעבר. בחברות השונות צופים בתנודות הגדולות של עובדים צעירים ובירידת הערך של מקום עבודה יציב – 40% מדור ה-Z מוכנים לעזוב את עבודתם בתוך שנתיים (Deloitte, 2022).

הגורמים שנראים לעיל מקשים על בני הדורות האחרים במפגש איתם בעולם העבודה. יתרה מזאת, תכונות אלו עלולות להקשות מאד על מנהלים שצורת הניהול והחשיבה שלהם שונה מאד מהדרך שבה בני דור ה-Z תופשים את הדברים. 

כתיבה:

עומר ביגי אמויאל, MA,

פסיכולוגית בהתמחות תעסוקתית

מקורות:

Gaidhani, S., Arora, L., & Sharma, B. K. (2019). Understanding the attitude of generation Z towards workplace. International Journal of Management, Technology and Engineering, 9(1), 2804-2812.

‏

Jiří, B. (2016). The Current Generations: The Baby Boomers, X, Y and Z in the Context of Human Capital Management of the 21st Century in Selected Corporations in the Czech Republic

Deloitte. Striving for Balance Advocating for Change. 2022. Available online: https://www2.deloitte.com/content/dam/Deloitte/at/Documents/human-capital/at-gen-z-millennial-survey-2022.pdf

תסמונת סוואנט היא מצב נדיר יחסית שתואר לראשונה כבר ב-1783.

התסמונת נקשרה תודעתית להפרעות תקשורת על הספקטרום האוטיסטי יש גם גאונות חריגה, העומדת בניגוד למוגבלות ממנה הוא סובל. 

אבל לא כל הסוואנטים הם אוטיסטים, ולא כל האנשים עם אוטיזם הם סוואנטים.

סוואנטים מפגינים יכולות יוצאות דופן בהרבה תחומים, כאשר השכיחים בהם הם מוזיקה, אמנות, חישוב לוחות שנה, מתמטיקה ומיומנויות מכניות או מרחביות (כמו יצירת מפה מנטלית).

הנה דסטין הופמן ותום קרוז ב״איש הגשם״, מציגים את חוויית הסאוונט ומורכבותה (וקוטפים על זה 4 פרסי אוסקר):

יכולות יוצאות דופן

לרוב, תסמונת סוואנט מאובחנת בשנות הילדות.

ההשערה לגבי המצאות הסינדרום אצל הילד עולה באבחון פסיכודיאגנוסטי, כאשר קיים פער יוצא דופן בין יכולות קוגניטיביות מסוימות, בעיקר זיכרון פנומנלי, לבין ציון ה-IQ של הילד או רמת התפקוד הכללית שלו.

בערך 10% מכלל הילדים המתמודדים עם אוטיזם סובלים מתסמונת סוואנט, אבל השיעור עולה ל-25% מכאשר בוחנים ילדים אוטיסטים עם מנת משכל גבוהה מ-35.

בנים מאובחנים בסינדרום סוואנט פי 3 מבנות.

סביר שמקור ההבדל המגדרי הוא שיותר בנים סובלים מאוטיזם ביחס לבנות.

ֿ

בין סוואנט לאוטיזם עם אינטיליגנציה גבוהה

״סוואנט״ ו״אוטיסט מוכשר״ זה לא אותו הדבר. 

אוטיסט שיכול לחשב היטב, לנגן בכלי נגינה או להפגין יכולות גבוהות ןעדיין לא להיות מוגדר כסוואנט.

יש המון אוטיסטים רבי-כישורים, אבל תסמונת סוואנט היא נדירה וקיצונית. 

מפתה לראות בתסמונת סוואנט דבר מה חיובי, כי סוואנטים הם באמת אנשים מרשימים עם יכולות שכליות גבוהות בהרבה מהרגיל, אבל כישורים קוגניטיביים ייחודיים אינם מעידים בהכרח על איכות חיים גבוהה.

במקרים מסוימים הם אף מקשים עליהם.

למשל, יש ביניהם אמנים או מוזיקאים שיכולים למכור את האמנות שלהם (כמעט תמיד דרך הוריהם או אמרגנים).

עם זאת, ברוב המקרים מיומנויות הסוואנטים הן ״מיומנויות ספלינטר״, כלומר כאלה שהן אמנם אמיתיות ומשמעותיות, אך אינן שימושיות בחיי היומיום. לדוגמה, היכולת לדקלם ספר טלפונים מהזיכרון היא אכן פנומנלית, אך אין לה שום שימוש אחר.

האם סגולה של סוואנט עמידה לאורך החיים?

הסגולה הייחודית הקשורה לתסמונת סוואנט אצל ילד ספציפי קיימת ותקפה בדרך כלל לכל אורך חייו.

פורסם לפחות מקרה אחד בו דווח על פגיעה במיומנות הייחודית במצבים בהם הושגה התקדמות בתחומים אחרים, אבל נראה שזה די נדיר. 

רמת המיומנות נוטה להשתפר לאורך החיים, בעיקר כאשר מתרגלים אותה שוב ושוב. 

התייעצו איתנו

על התמודדות עם ASD

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA,

ראש המכון 

מקורות:

What Is a Savant? By Lisa Jo Rudy, Updated on October 30, 2022.  https://www.verywellhealth.com/what-is-an-autistic-savant-260033

Treffert DA. The savant syndrome: an extraordinary condition. A synopsis: past, present, future. Philos Trans R Soc Lond B Biol Sci. 2009 May 27;364(1522):1351-7. PMID: 19528017; PMCID: PMC2677584.

טיפוס A

הביטוי ״טיפוס A״ הוצע בשנות החמישים של המאה הקודמת ע״י שני קרדיולוגים, מאייר פרידמן וריי רוזנמן.

הרעיון שלהם היה לנסח מאפיינים של דפוס התנהגותי ואישיותי המקושר להישגיות גבוהה, לתחרותיות ולחוסר סבלנות ולעוד היבטים, שקשורים ללחץ נפשי ואולי גם למחלות לב.  

טיפוס A הובחן מטיפוס B (ההיפך מ-A), שאת שניהם ניתן למצוא על שני קטבים של ספקטרום אישיותי, כאשר רוב האנשים נופלים איפשהו לאורך הספקטרום, ולא באחד הקצוות.

התכונות החיוביות של אישיות ״טיפוס A״ כוללות:

• שליטה עצמית גבוהה.

• מוטיבציה להשגת תוצאות.

• תחרותיות מקדמת מטרה.

• יכולת גבוהה למולטיטסקינג.

מנגד, התכונות היותר בעייתיות שמגיעות עם חבילת האישיות של ״טיפוס A״ כוללות:

• תחרותיות כרונית, גם כשלא חייבים להילחם על כל דבר. מדובר באנשים שנוטים לבקר ולהלקות את עצמם כשהם לא מצליחים ״לנצח״.

• חוסר סבלנות -מרגישים שהם במרוץ נגד השעון..

• עוינות ותוקפנות -  קל להכעיס אותם ובמצבי תסכול הם ייטו לראות את הגרוע ביותר באחרים, באופן שיפוטי מאוד וללא חמלה.

• מוכוונות להישגים  -טיפוס A נוטים לבסס את הערך העצמי שלהם על הישגים חיצוניים. הצורך התמידי להוכיח את עצמם תורם לקושי שלהם לאזן בין עבודה לחיים אישיים.

שיר, יוצרת קולנוע מצליחה בת 37, תמיד הייתה בעלת מוטיבציה וחרוצה. עם זאת, תכונות האישיות שלה. גרמו לה לעתים קרובות להרגיש לחוצה ומוצפת. היא הייתה נחושה לשנות זאת ולכן פנתה לעזרה של מטפלת, עדי, שתעזור לה לנהל את הדפוסים הבעייתיים.

שיר נפגשה עם עדי במהלך שנה, אחת לשבוע. למפגשים טיפוליים.

בהתחלה, שיר התקשתה להרפות מהנטיות הפרפקציוניסטיות שלה ומהצורך להיות תמיד בשליטה, אך עם הסיוע של עדי, היא החלה להבין אט אט את שורשי ההתנהגות שלה. היא למדה בטיפול כיצד לנהל את הלחץ והחרדה בדרכים בריאות יותר.

היו הרבה כלים טיפוליים שנלמדו לאורך התהליך, אבל אחד המרכזיים בהם שעדי היה מדיטציית מיינדפולנס. שיר החלה כל פגישה בלקיחת מספר נשימות עמוקות, תוך התמקדות לא שיפוטית ברגע הנוכחי. התרגול עזר לה להרגיע המחשבותיה, לזהות ולאתגר את דפוסי החשיבה השליליים שלה, שהרבה פעמים עמדו בבסיס הסטרס. 

היבט חשוב נוסף בפגישות הטיפול שלהם היה המשמעות ששיר העניקה לעבודה. עדי עזרה לשיר להבין שהעבודה שלה חשובה מאוד, אך אינה מגדירה אותה. בפועל עובדו שאלות להציב גבולות ולתעדף את רווחתה האישית. שיר למדה גם להאציל אחריות ולסמוך על הקולגות שלה, אשר אפשרו לה לקחת צעד אחורה ולא להרגיש צורך מתמיד לנהל בעצמה כל היבט של הפרויקטים שלה.

עם הזמן שיר הבחינה בשינוי משמעותי בהתנהגותה. היא הצליחה לנהל טוב יותר את הלחץ והחרדה שלה, וגם היחסים שלה עם עמיתיה השתפרו. היא גם גילתה שהיא יותר פרודוקטיבית ויצירתית, שכן היא הייתה מסוגלת לגשת לעבודתה במוח צלול יותר ובגישה נינוחה יותר.

הטיפול של שיר עם עדי היה חוויה משנה חיים. היא למדה שזה בסדר לשחרר את השליטה ושהטיפול בעצמה חשוב לא פחות מהעבודה שלה. על ידי התמקדות במיינדפולנס ובמודעות עצמית, שיר הצליחה לנהל את נטיותיה מסוג A ולחיות חיים מאוזנים ומספקים יותר.

לסיכום, טיפול יכול להיות כלי רב עוצמה עבור אנשים המעוניינים לבצע שינויים חיוביים בחייהם. באמצעות עבודה עם מטפל מיומן, אנשים יכולים להגיע להבנה מעמיקה יותר של התנהגותם וללמוד אסטרטגיות התמודדות חדשות לניהול מתח וחרדה. בדיוק כמו שיר, כל אחד יכול להפיק תועלת מהטיפול ולבצע שינויים משמעותיים כדי לשפר את רווחתו.

האם אישיות ״טיפוס A״ מזיקה לבריאות הנפש והגוף? 

יש ראיות לכך שתכונת העוינות, בעיקר, של אנשים עם אישיות A תורמת להתפתחות מחלת לב כלילית (CHD).

למשל, במחקר בו השתתפו גברים, נמצא שיותר מכפול מהמשתתפים עם אישיות ״טיפוס A״ פיתחו CHD, זאת בהשוואה לאנשים עם ״אישיות B״.  בסוף המחקר, התברר ש-70% מהגברים שפיתחו CHD היו בעלי אישיות ״טיפוס A״.

יחד עם זאת, חשוב לסייג -

מחקרי המשך מדייקים בטענה שמה שהכי קובע לגבי ההשפעות הבריאותיות של סוג האישיות הוא האופן בו אנשים מתמודדים עם התכונות עמן הם חיים ולאו דווקא התכונות עצמן.

איך ״טיפוסי A״ יכולים להתמודד טוב יותר עם מתח נפשי באמצעות שינוי אורח חיים, כמו תזונה, פינוי זמן לעצמם ופעילות גופנית, לצד טכניקות להתמודדות עם לחץ נפשי.

מהן התכונות האישיותיות של ״טיפוס B״?

לעתים קרובות מנגידים בין אנשים עם אישיות ״טיפוס A״ לאנשים עם אישיות ״טיפוס B״.

אפיונים של טיפוס B:

• גישה רגועה לחיים.

• תחרותיות נמוכה.

• רמה נמוכה של תסכול.

• היעדר מוטיבציה להוכיח את עצמם.

בהשוואה בין ״טיפוס A״ ל״טיפוס B״ אין ״מנצחים״.

כמו כל סוג אישיות, לאנשים שמתאימים ל״טיפוס A״ או ל״טיפוס B״ יש הן תכונות חיוביות והן פגמים שעליהם הם צריכים לעבוד.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

טיפול פסיכולוגי ופסיכותרפי ביהוד והאזור 

מכון טמיר לפסיכותרפיה פעיל כבר מ-2012. 

אנחנו ממוקמים במרפאה בתל אביב, ובמקביל אנו עובדים עם כ-180 קלינאים/ות נבחרים מכל הארץ, גם בסביון, יהוד ואור יהודה. 

מבין כלל האתגרים הלא פתורים בבריאות הנפש, מצאנו כי ההתאמה בין מטופל וצרכיו לבין מטפל ומיומנויותיו היא מלאכת מחשבת, תהליך מורכב שדורש הרבה ניסיון, ידע מקצועי ומידע שוטף. 

אנחנו עובדים על זה כבר הרבה זמן וממשיכים כל הזמן, מתוך אמונה עמוקה כי חיבור מדויק בין פונה, איש מקצוע ושיטת טיפול נכונה הוא הכרחי בדרך לחולל שינוי פסיכולוגי.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

באילו בעיות אנו מטפלים באזור יהוד?

מטפלי המכון מציעים פסיכותרפיה ממוקדת, במגוון סוגיות קליניות.

אנו מציעים טיפול CBT (קיצור של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי), לצד טיפול דינמי קצר או טיפול דינמי מתמשך יותר. 

להלן חלק מהקשיים בהם מנוסים מטפלי המכון ביהוד: 

• התמכרויות והתנהגויות מתמכרות.

• הפרעות חרדה.

• הפרעות אישיות. 

• דיכאון ונגזרותיו.

• הפרעות קשב.

• ויסות כעסים

• חרדה חברתית.

• שיפור מיומנויות חברתיות, כמו תקשורת אסרטיבית.

• יחסי הורים וילדים. 

• בעיות בתחום המיניות.

• פגיעה מינית.

• משברי חיים.

להתראות!

מהי אנורקסיה לא טיפוסית?

כשרובנו חושבים על אנורקסיה נרבוזה סביר שנדמיין אנשים כחושים עם משקל נמוך מאוד, שלד ועצמות או משהו דומה. 

אבל ישנו גם סוג שונה ומתעתע של אנורקסיה נרבוזה, בה המטופל/ת לא נראה רזה במיוחד.

הפרעה זו נקראת אנורקסיה נרבוזה לא טיפוסית ויש בה את כל הסימפטומים של אנורקסיה פרט לתת-משקל.

מאפייני ההפרעה 

אנורקסיה נרבוזה לא טיפוסית מופיעה בעיקר אצל מתבגרות ומתבגרים שירדו משמעותית במשקל אך מבחינה רפואית אינם נחשבים כסובלים מתת-משקל. 

מתמודדת עם אנורקסיה לא טיפוסית עדיין עונה על הקריטריונים העיקריים של אנורקסיה נרבוזה, כמו פחד מעלייה במשקל או מהשמנה, הפרעה בדימוי הגוף ו״אובדן משקל משמעותי״ פרט לעובדה שלמרות אובדן משקל משמעותי, היא נמצאת בטווח המשקל הנורמלי או מעליו.

המתמודדות מדווחות גם על הערכה עצמית נמוכה וכמעט מחציתן מדווחות כי פגיעה עצמית ומחשבות התאבדות אינן זרות להן.

בדומה לאנורקטיות אחרות, הן נוטות לנסיגה חברתית ולהתמודדות עם בעיות נפשיות קשורות, לרוב דיכאון או חרדה. 

רוב המתמודדות עם אנורקסיה לא טיפוסית סבלו לאורך חייהן מעודף משקל, מאובססיביות לגבי רזון, ממגוון דיאטות ומפעילות גופנית מופרזת.

הדבר יכול לקרות בגלל שמטופלים אלה מתחילים מקטגוריית משקל גבוהה יותר, אבל בהתבסס על מסלול אובדן המשקל שלהם וההתנהגויות הנמנעות שהם מפגינים, הם בעצם נמצאים במצב של תת-תזונה, באופן דומה מאוד לזה בו נמצאים אנשים הסובלים מאנורקסיה נרבוזה.

אנורקסיה לא טיפוסית נוספה ל-DSM-5 ב-2013. כסוג של הפרעת האכלה ואכילה ספציפית אחרת (OSFED).

עד למהדורה האחרונה של ה-DSM-5 אחד מהקריטריונים ההכרחיים לאבחון היה ״משקל גוף שנמוך מ-85% מהמשקל הצפוי״.

ואולם, מה שפחות מוכר הוא שהפרעות הקשורות לצריכת מזון מוגבלת, המאופיינות בהגבלות דיאטטיות או באובדן משקל, יכולות להתגלות גם אצל אנשים במשקלים גבוהים יותר.

ככלל, הספרות המקצועית תומכת בתזונה מאוזנת ולא בדיאטה קיצונית.

מצד שני, התרבות מעבירה אלינו ציפיות לגבי משקל ומראה, כאשר הפחתת משקל נתפסת לרוב כהישג מנטלי ובריאותי.

הניסיון למצוא מענה מהיר, שיזכה את האדם ב״תגמול הרזון״ עלול להעמידו בפני סיכון די גבוה לפתח הפרעת אכילה הקשורה לצריכת מזון מוגבלת.

מעבר לכך, חשוב להזכיר שהפרעות אכילה יכולות להתפתח אצל כל אדם, בכל משקל. 

זה לא מה שזה נראה

אפילו שחלק מהמתבגרים והילדים (וסביר להניח שאפילו המבוגרים) עשויים להיראות בריאים או במשקל נורמלי,  הם עלולים לסבול מלקות גופנית או רגשית משמעותית על רקע הפרעת אכילה או אכילה לא סדירה. 

מחקרים הראו כי מטופלים שאיבדו אחוז גבוה יותר מה-BMI המקורי שלהם סבלו מבעיות רפואיות שהיו חמורות בדיוק כמו אצל מטופלים עם BMI נמוך יותר שבסך הכל איבדו פחות משקל.

לממצאים האלה ואחרים יש לפחות 4 השלכות מעניינות:

• יתכן שאנחנו ׳מחווטים׳ מדי וממוקדים ב״משתנים קשים״, כמו משקל או BMI. במצב כזה הפרעות אכילה עלולות לעבור בקלות רבה מדי ״מתחת לרדאר״ ולהתפספס אבחונית. גם כאשר ההפרעה מאובחנת, אך באיחור, יהיו לכך השלכות על המטופלת, שכן זיהוי מוקדם הוא המנבא הטוב ביותר להחלמה מלאה מהפרעת אכילה.

• סיבוכים גופניים של הרעבה-למחצה ואובדן משקל, שמהווים דגל אדום אצל אנשים שמשקלם נמוך, פעמים רבות זוכים להתעלמות כאשר מדובר במטופלות שמשקל גופן גבוה יותר.

• גם במשקל ממוצע, חשוב שמטפלים יטו אוזן למחשבות ולהתנהגויות הקשורות להפרעות אכילה, זאת לצד בדיקות גופניות המאשרות או שוללות תת-תזונה. 

• כאשר שמעריכים אדם עם תסמיני אכילה ו/או אובדן משקל, יש לקחת בחשבון את היסטוריית המשקל של המטופל הבוגר (או במקרה של מתבגרים - את כל עקומת הגדילה ההתפתחותית) במקום נתון בודד.

החיים עם אנורקסיה לא טיפוסית לא פשוטים. 

מחד, זו הפרעה נפשית וגופנית חמורה ולעיתים קטלנית אך מצד שני, כמו בולימיה, אנורקסיה לא טיפוסית אינה ניכרת ויזואלית כמו אנורקסיה, מה שגורר מצב בו הדגל האדום אינו מונף בזמן (או לא מונף כלל).

ההפרעה עלולה להשתלט על חיי היומיום של המתמודדת, נפשית ופיזית.

3 דוגמאות:

• תודעתית, מחשבות על האוכל ועל הגוף ״ייתקפו״ ללא הרף (למשל, חישוב קלוריות, חשיבה על דרכים להימנע ממצבים המגרים אכילה או אובססיביות לגבי משקל הגוף).

• פגיעה בתפקוד חברתי, יצרנות ויצירתיות בעבודה או בלימודים.

• מערכות יחסים עם חברים ובני משפחה. 

מתי להתייעץ מקצועית?

אנשי מקצוע, רופאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, עוברים 

מטפלים בהפרעות אכילה עשויים לעתים קרובות לראות אנשים במשקלים שבד״כ ייחשבו ל״נורמליים״ אך יש להם הפרעות של צריכת מזון מוגבלת, ביחד עם היעדר וסת, מה שיכול להוות תופעת לוואי נפוצה של ירידה מתחת למשקל הגוף האידיאלי.

אלא שאנשי מקצוע רבים, גם מנוסים, לא לוקחים בחשבון כי היעדר וסת במשקלים גבוהים יותר עלול לנבוע מהגבלות תזונה.

אם אתם או אדם שקרוב אליכם מתמודד/ת עם אנורקסיה לא טיפוסית, או בכלל. עם הפרעות אכילה, חשוב לדבר עם רופא או איש מקצוע רלוונטי אחר.

הרבה פעמים תופעות הלוואי יכולות כשלעצמן עלולות לגבות מחירים נפשיים וגופניים גבוהים. 

עדכון אחרון:

8 בדצמבר 2022 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Freizinger M, Recto M, Jhe G, Lin J. Atypical Anorexia in Youth: Cautiously Bridging the Treatment Gap. Children (Basel). 2022 Jun 5;9(6):837. doi: 10.3390/children9060837. PMID: 35740774; PMCID: PMC9221982.

Lebow J, Sim LA, Kransdorf LN. Prevalence of a history of overweight and obesity in adolescents with restrictive eating disorders. J Adolesc Health. 2015;56(1):19-24. doi:10.1016/j.jadohealth.2014.06.005

Can Anorexia Nervosa Affect People of Higher Weights? Atypical Anorexia in Normal and Higher Weight Individuals By Lauren Muhlheim, PsyD, CEDS Updated on November 13, 2020. Medically reviewed by Rachel Goldman, PhD, FTOS. https://www.verywellmind.com/anorexia-nervosa-in-individuals-of-higher-weights-1138302

Caroline Miller. What Is Atypical Anorexia Nervosa? The patient has a pattern of obsessive, dangerous weight loss but is not underweight. https://childmind.org/article/what-is-atypical-anorexia-nervosa/