אין על ילדים, בעיקר כשהם ישנים :-)

 

אבל מה קורה שמצבים שקשה להם לישון? 

 

מחקרים אפידמיולוגיים מלמדים כי עד 50% מהילדים חווים בעיות שינה, וכי ל-4% מהם יש הפרעת שינה מאובחנת.

 

זה המון... 

 

 

שינה היא דחף, צורך, מכניזם של הגוף לשימור אנרגיה ודרך להשיב לו את כוחותיו הנדרשים לקיום תהליכים נורמליים, לקדם צמיחה גופנית ולתמוך בהתפתחות מנטלית. 

שינה חיונית ביותר לבריאות ולהתפתחות של מתבגרים, כאשר משך או איכות שינה נפגעים, מתעוררות השלכות בריאותיות גופניות ונפשיות כאחד. 

 

מספיק שתחשבו על הדחף של ילדים להשתולל, לרוץ, לשחק, כדי להבין כמה הם זקוקים לשעות המנוחה. 

 

 

 

הבדלים של תסמינים של הפרעות שינה בין ילדים למבוגרים

 

 

ישנוניות יתר מאופיינת בירידה בערנות, עייפות מוגברת והירדמות במהלך היום. למרות שהיא לא נחשבת להפרעה בפני עצמה, ישנוניות יתר יכולה להיות סימפטום נפוץ שקשור לבעיות שינה שונות ולמצבים בריאותיים. 

אצל מבוגרים, ישנוניות במהלך היום היא התוצאה המזוהה ביותר עם שינה לקויה, אבל אצל ילדים ישנוניות מתבטאת גם ברגזנות, בעיות התנהגותיות, קשיי למידה, תאונות דרכים (אצל מתבגרים) וביצועים ירודים בלימודים.  

זאת ועוד, ההבחנה בין הפרעות שינה בילדות לשינויים נורמליים לגיל יכולה להיות מאתגרת ולהוביל לעיכוב באבחון ובטיפול, כיוון שהסימנים אינם תואמים אינטואיטיבית את הציפיות לישנוניות.

 

המסר שלנו הוא לאבחן ולטפל בהקדם - יש נתונים מחקריים המעידים על ההשלכות של קשיי שינה בילדות על מגוון בעיות מאוחר יותר בחיים. למשל, מחקר מצביע על כך שבעיות שינה בילדות עשויות להיות סימן אזהרה מוקדם לתסמיני ADHD כמה שנים אחרי (González-Safont et al, 2023):

חוקרים מספרד מצאו שילדים שחוו בעיות שינה בגילאי 8-9 היו בסבירות גבוהה יותר להראות תסמינים של ADHD, כמו חוסר קשב והיפראקטיביות, בגיל 10-11.  המחקר כלל למעלה מ-1,200 ילדים, השתמש בשאלונים שדווחו על ידי הורים כדי להעריך הן בעיות שינה ותסמיני ADHD. גם לאחר התחשבות בגורמים כמו תסמיני ADHD קודמים ומצבים קליניים אחרים, הקשר בין הפרעות שינה ותסמיני ADHD מאוחרים נותר חזק.

ילדים עם ציונים גבוהים יותר על מדדי בעיות שינה הראו עלייה משמעותית בהתנהגות מתריסה, חוסר קשב והיפראקטיביות שנתיים לאחר מכן. ברור שלא כל הילדים עם הפרעות שינה יפתחו ADHD, אבל גילוי מוקדם של בעיות שינה עשוי לעזור במניעת בעיות התנהגות עתידיות או לפחות לצמצמן.

 

 

יש כלים ושיטות שונים שרופאי ילדים ורופאי שינה נעזרים בהם כדי לזהות בעיות שינה אצל ילדים.

שיטות הסינון וההערכה כוללות שאלונים, בדיקות רפואיות, ותצפיות על דפוסי השינה של הילד, שעוזרות לרופא לקבוע אם יש בעיית שינה ואם כן, מהי.

ארנסל הכלים מגוון: מתחילים בכלים פשוטים כמו ראיון קליני עם שאלות להורים לגבי התנהגות הילד, ובמידת הצורך עוברים לבדיקות מתקדמות יותר כמו מעבדת שינה (פוליסומנוגרפיה), שמנתחת את דפוסי השינה ונותנת תמונה מקיפה. 

 

 

 

התפתחות השינה בשנות הילדות 

 

השינה משתנה באופן ניכר במהלך שנות החיים הראשונות והיא מקבילה להתבגרות ולהתפתחות הגופניות.  

תינוקות שזה עתה נולדו זקוקים לזמן השינה הרב ביותר ויש להם דפוסי שינה-ערות מקוטעים. 

החל מגיל 5 חודשים תינוקות יכולים לישון בלילה מבלי להתעורר לאכילה באמצע, אך קיימות לדבר וריאציות משמעותיות.

 

זאת ועוד, תינוקות שיונקים חווים יותר התעוררויות, פרקי זמן קצרים יותר של שינה וקצת פחות זמן שינה כולל.

עם הזמן ההתבגרות, תקופות השינה מתארכות בהדרגה וזמן השינה הכללי יורד.

הווריאציה הגדולה בהתנהגות השינה בקרב ילדים עשויה להיות משנית להבדלים תרבותיים או גנטיים, אך יש כמה מגמות כלליות. 

 

לבסוף, היכרות עם שלבי ההתפתחות הטבעיים של השינה בתקופת הילדות תעזור להבחין בין שינה נורמלית ובין שינה שדורשת אבחון וטיפול:

  

 

התפתחות של דפוסי שינה בילדות

גיל הילד	תיאור דפוס השינה
לידה עד 3 חודשים	תינוקות ישנים בין 14-17 שעות ביום. מחזורי השינה קצרים והתעוררויות תכופות לצורך אכילה הן נורמליות.
3 עד חצי שנה	דפוסי השינה מתחילים להתארגן, עם פחות התעוררויות. כדאי ליצור שגרת שינה ולתרגיל הירדמות עצמאית.
6 עד 12 חודשים	הרוב ישנים 10-12שעות עם תנומה או שתיים ביום. מסוגלים להירדם בכוחות עצמם כשהם מונחים ערים בעריסה.
שנה עד שנתיים	11-14 שעות שינה, כולל תנומה אחת או שתיים במהלך היום.
שנתיים עד 5	10-13 שעות שינה, עם או בלי תנומה לאורך יום. רוב הילדים יפסיקו שינה היום וייסתפקו בלילה.
5 ומעלה	9-11 שעות שינה בלילה. ביסוס שגרת שינה קבועה ויציבה.

 

 

 

 

הפרעות השינה הנפוצות אצל ילדים הן: 

 

דום נשימה בשינה (OSA - Obstructive Sleep Apnea)

 

תסמונת דום נשימה חסימתי בשינה (OSA) מתרחשת כאשר רקמות בגרון חוסמות את מעבר האוויר בזמן השינה, מה שגורם להפסקות נשימה קצרות ותכופות שיכולות להפריע לשינה באופן משמעותי.

ההערכה היא כי אחוז עד 5% מהילדים סובלים מההפרעה, כאשר הסיבות השכיחות כוללות שקדים מוגדלים, השמנת יתר ותנאים דנטליים או מומים מולדים.

הטיפול תלוי בחומרת התסמינים ויכול לכלול שימוש במכשיר CPAP, מכשור פה, או ניתוח להסרת שקדים ואדנואידים.

 

נחירות הן סימפטום שכיח ב-OSA, אך יש לזכור שנחירות לבדן אינן מעידות תמיד על בעיה חמורה.

במקרים של נחירות תכופות, מומלץ לפנות לרופא ילדים להמשך בירור והפניה אפשרית לבדיקה במעבדת שינה.

מעבר לכך, השכיחות של נחירות שגרתיות אצל ילדים היא 27%, מה שעלול להקשות על זיהוי OSA.

 

 

סימפטומים נפוצים אחרים כוללים:

 

• תנוחות שינה לא שגרתיות (למשל, צוואר מוארך יתר על המידה או שינה בישיבה עם פה פתוח).

• נשימה פרדוקסלית הקשורה לשינה.

• הזעת-יתר לילית.

• הרטבה בלילה.

• כאבי ראש בבוקר.

• ישנוניות מוגזמת במהלך היום.

 

 

ביחס למבוגרים, ילדים עם OSA מפגינים פחות ישנוניות במהלך היום.

במקום לנקר, ישנוניות מתבטאת אצלם במצב רוח מדוכא, ריכוז ירוד, קשב מופחת ובעיות התנהגות.

   

לעיתים נשקלת הפנייה למומחה לרפואת שינה אצל ילדים עם מאפיינים בסיכון גבוה ל-OSA, כמו ADHD, כשל לבבי, בעיות במערכת הנשימה, אנומליה בגולגולת ובפנים, פגמים מולדים ותסמונת דאון.

 

 

OSA שאינו מטופל בשנות הילדות טומן בחובו סיבוכים הקשורים בבעיות נוירו-התנהגותיות:

קשב מופחת, הפרעה בוויסות הרגשי, ביצועים אקדמיים ירודים, הרטבת לילה, גדילה לקויה ולעתים נדירות יתר לחץ דם סיסטמי או ריאתי ו״לב ריאתי״. 

 

ניתוח שקדים הוא הטיפול העיקרי ל-OSA אצל ילדים.

אחריו, עבור יותר מ-70% מהילדים שמשקלם תקין ועבור פחות ממחצית מהילדים הסובלים מהשמנת יתר, הבעיה נפתרת, ובנוסף עשוי לחול שיפור באיכות החיים ובהתנהגות

6-8 שבועות לאחר הניתוח על כל הילדים לעבור הערכה קלינית, ויש לחזור שוב על בדיקה במעבדת שינה כדי להעריך האם קיימות ״שאריות״ של ההפרעה אצל ילדים עם השמנת יתר, OSA בינוני עד חמור במבדק ההתחלתי או תסמינים עמידים.

במקרים כאלה יש לערוך את הבדיקה המעבדתית רק לאחר החלמה מלאה של הלוע, שזה 6 שבועות בקירוב. 

רק ראיות מעטות תומכות בשימוש בקורטיקוסטרואידים לאף במקרה של ילדים עם OSA מתון או שאריות של תסמיני OSA מתונים לאחר ניתוח להסרת אדנואידים ושקדים.

 

פאראסומניות של שנות הילדות

 

פאראסומניה היא אירוע התנהגותי לא-רצוני שנלווה לשינה ומתרחש ורוב בתהליך המעבר בין שינה לערות, או במחצית הראשונה של תקופת השינה, במהלך שנת הגלים האיטיים. 

הפאראסומניות הבולטות הן סהרוריות (סומנמבוליזם), דיבור תוך כדי שינה (סומנילוקיה), התעוררויות מבולבלות, תסמונת הרגל חסרת המנוחה, חריקת שיניים וטרור בשינה, והן משפיעות על עד 50% מהילדים. 

 

מצבים אלה מאופיינים גם ע״י פעילות מורכבת דמוית-ערות שמפגין הילד ונראית תכליתית, אך חסרה אינטראקציה בעלת משמעות עם הסביבה.  

מאפיינים הקשורים לכך כוללים בלבול, התנהגות אוטומטית, קושי להתעורר, אמנזיה וחזרה מהירה לשינה מלאה לאחר האירוע. 

 

 

 

חסימת נשימה בשינה היא גורם סיכון נפוץ לפאראסומניה, וסקירת מחקרים הראתה שיותר ממחצית הילדים עם אימה בשינה או סהרוריות סבלו גם ממנה. 

גורמי סיכון נוספים הם הפרעת תנועות רגליים מחזוריות בשינה, רפלוקס קיבתי-ושטי, התעוררות כפויה ותרופות מסוימות. 

 

לעתים קרובות פאראסומניות נפתרות ספונטנית בגיל ההתבגרות, אך 4% מהמתבגרים יחוו אירועים חוזרים. 

הטיפול מתמקד בהרגעה, בהפחתת הסימפטומים המזרזים ובהרחבת טווח השינה. 

 

כשרלוונטי, על ההורים להתייעץ לגבי אמצעי בטיחות (למשל נעילת דלתות וחלונות, שימוש בחיישני תנועה, פינוי צעצועים מהרצפה והנחת מזרן על הארץ). 

 

ילדים המפגינים התנהגויות לא שגרתיות במהלך השינה, בעיקר התנהגויות מזיקות או אלימות שאינן מגיבות לניהול הורי, צריכים להיות מופנים להערכה מקצועית. 

 

 

 

ביעותי לילה (Night Terrors)

 

הפרעת בהלה לילית זו מתבטאת בכך שהילד מתעורר פתאומית בתחושת פחד ובהלה, אך בדרך כלל אינו זוכר את האירוע המפחיד.

התופעה נדירה יותר אצל מבוגרים, אך כ-30% מהילדים, בגילאים 3 עד 7, חווים אותה (וסביר שרבים מהקוראים אף זוכרים אותה). 

הגורמים לביעותי לילה אינם מובנים לחלוטין, אבל נראה שקיחמת נטייה משפחתית.

הטיפול מוגבל בעיקר להרגעה ומתן ביטחון לילד אחרי האירוע.

במקרים חמורים יותר, מומלץ לפנות לרופא ילדים ובמקרים מסוימים לפסיכולוגית ילדים, כדי לחשוב יחד המ עושים. התערבות שכיחה היא לנהל יומן שינה כדי לעקוב אחרי התדירות והמשך של ההתקפים.

 

 

בהלה לילית (Night Terrors) וסיוטי לילה הם שני מצבים שונים:

בהלה לילית מתרחשת בשלבים מוקדמים יותר של השינה (שנת NREM), והילד לא זוכר את האירוע המפחיד לאחר שהוא מתעורר.

לעומת זאת, סיוטים מתרחשים בשלב מאוחר יותר של השינה (שנת REM), והילד בדרך כלל זוכר את החלום המפחיד כשהוא מתעורר. 

  

 

 

ברוקסיזם (חריקת שיניים)

 

ברוקסיזם, או חריקת שיניים חוזרת ונשנית במהלך השינה, נפוצה בקרב כ-15% מבני הנוער ויכולה להתרחש במהלך היום או הלילה.

כאשר היא מתרחשת בלילה, נפגעת לעיתים קרובות איכות השינה של הילד, ומופיעים כאבי ראש, נזק לשיניים ופציעות בשרירי הלסת.

 

הסיבות לברוקסיזם מגוונות, אך נמצא כי סטרס הוא גורם מרכזי הקשור לכך.

 

אפשרויות הטיפול כוללות שימוש בסד דנטלי כדי למנוע נזק לשיניים, לצד שיטות הרפיה ופסיכותרפיה להפחתת מתח ולחץ.

 

עם הזמן, התופעה עשויה להיחלש, אך יכולה גם לחזור.

 

 

  

תסמונת הרגליים חסרות המנוחה (RLS) 

 

תסמונת הרגליים חסרות המנוחה, הידועה גם בשם מחלת ויליס-אקבום, היא הפרעת תנועה שיכולה להפריע משמעותית לשינה.

התסמונת משפיעה על 2% עד 4% מהילדים, למרות שהיא יכולה להופיע בכל גיל.

התסמין המרכזי הוא דחף בלתי נשלט להזיז את הרגליים, לרוב ללא כאב, ודחף זה מתחזק בלילה כשנמצאים במנוחה.

 

התסמונת עשויה להיגרם מבעיה בסיסית כמו מחסור בברזל, ובמקרים מסוימים מדובר בנטייה גנטית.

התסמינים יכולים להופיע כבר בילדות, אך לרוב אינם מאובחנים כראוי.

 

אם ילדכם חווה דחף בלתי נשלט להזיז את רגליו שמחמיר בלילה ומשבש את השינה, חשוב לפנות לרופא לקבלת אבחנה וטיפול מתאימים.

  

 

 

אינסומניה התנהגותית של הילדות 

 

מאופיינת בחוסר יכולת נלמדת להירדם ו/או להישאר במצב שינה.

 

השכיחות של אינסומניה אצל ילדים היא  10-30%.

 

היא מחולקת לשני סוגים: 

 

• הסוג הקשור להתחלת שינה - מאופיין באי-יכולת או באי-רצון של הילד להירדם או לחזור לישון בהיעדר תנאים ספציפיים, כמו הורה המנענע אותו עד שהוא נרדם.  

• הסוג הקשור להצבת גבולות - קורה כאשר הורים מתקשים בהצבת גבולות, למשל כאשר הם מרשים לילד לישון איתם במיטה אם הוא מסרב להירדם. 

מרבית הילדים עם אינסומניה התנהגותית מתמודדים עם שילוב של מאפיינים משני הסוגים. 

 

 

מניעה היא הטיפול הטוב ביותר לאינסומניית ילדות.

ממש חשוב שרופאי ילדים ידריכו הורים לגבי דפוסי שינה נורמליים, היגיינת שינה, ציפיות ריאליסטיות, הצבת גבולות ותכניות שינה. 

 

תכניות אלה צריכות להתמקד בהאכלה סדירה ועקבית, זמני שינה, שגרות הכנה לשינה וזמני שינה-ערות.

לפעוטות יש סיכוי גבוה יותר ללמוד להירדם בכוחות עצמם, בעיקר כאשר מניחים אותם באופן עקבי בעריסה כשהם עדיין ערים, להבדיל מכאלה שמניחים אותם רק אחרי שנרדמו.

יצירת שגרה תבנה התניות והילד ילמד לבסוף איך להירדם בעצמו. 

טכניקות הכחדה התנהגותיות עובדות בד״כ ויש רבות כאלה, אבל אף אחת מהן אינה יעילה יותר מאחרות. בנוסף, יש בהן חלקים נוקשים למדי, כמו להניח את הילד במיטה ולהתעלם ממנו ככל הניתן עד הבוקר, או לפרק זמן אחר שנקבע מראש.

 

מעניין לראות את ההשפעה של ״דרכי ההשכבה״ בהן נוקטים ההורים, לקראת ואחרי כיבוי אורות. 

 

מחקר העלה כי הבדלים בין-תרבותיים בשיטות תומכות שינה, כמו גם בתוך אותה תרבות, היו קשורים למאפייני טמפרמנט שונים של הילדים.

החוקרים מצאו שדרכים פסיביות לעזור לילד להירדם (כמו חיבוק, שירה וקריאת סיפור), אך לא שיטות אקטיביות (כמו הליכה, נסיעות במכונית ומשחק), קשורות באופן חיובי לטמפרמנט של הילד.

ההבדל היה גדול יותר בין התרבויות, כלומר שיטות שינה תורמות באופן עצמאי להבדלים בטמפרמנט הילד בין התרבויות.

  

כדורי שינה או הרגעה לילדים אינם מתאימים. 

 

 

תסמונת פאזת השינה הדחויה (DSPS)

 

השעון הביולוגי, הממוקם באזור במוח המכונה הגרעין העל-תצלובתי, שולט בתזמון השינה ואצל מרבית האנשים פועל במחזוריות של 24 שעות. 

 

אי-ההתאמה בין השעון הפנימי והעולם החיצוני דורש כיוונון על בסיס קבוע, לפי סימנים חיצוניים כמו אור, מלטונין, פעילות גופנית, חום גוף וארוחות. האור הוא העוצמתי שבסימנים הללו, ותזמון לא הולם של חשיפה לאור יכול לשנות את השעון הביולוגי. למשל, חשיפה לאור לפני השינה יכולה לדכא מלטונין ובכך לדחות את התחלת השינה. 

 

אצל ילדים עם DSPS זמני שגרת השינה-ערות דחויים בשעתיים לפחות בהשוואה לאלה המקובלים חברתית. ההפרעה נפוצה יותר בגיל ההתבגרות, כשהשעון הביולוגי מתארך והילד הופך חברתי יותר. 

 

שכיחות ההפרעה בגיל הנעורים הוא 7-16% והיא מאובחנת באמצעות ההיסטוריה הרפואית של המטופל ותיעוד של זמני השינה והערות ביומן שינה.

 

דאגות ההורים מתרכזות בד״כ בכניסה מאוחרת למיטה (2 בלילה או מאוחר יותר), קימה מאוחרת, קשיי התעוררות ועייפות בביה״ס.

עם זאת, ארכיטקטורת השינה לרוב נורמלית ולא נפוצות התעוררויות תכופות בלילה.

 

הטיפול מתמקד ביישור קו עם השעון הביולוגי.

כמו בכל הפרעות השינה, שמירה על מחזור שינה-ערות קבוע ועל היגיינת שינה טובה היא הבסיס בטיפול.

חשוב להימנע מאורות בהירים לפני שעת השינה וכדאי להוציא מחדר השינה את כל המכשירים פולטי האור, כולל טלפון סלולרי ומחשב.

 

טיפול באור בהיר בשעה-שעתיים הראשונות לאחר שמתעוררים עשוי להועיל ולקדם את השעון הביולוגי.

 

יש ראיות חזקות לכך שמתן תוספי מלטונין (0.5 עד 3 מ״ג כ-1.5-6.5 שעות לפני זמן השינה הרצוי) הוא טיפול יעיל ל-DSPD, למרות שהמנה או התזמון המדויקים לא ידועים עדיין. 

יחד עם זאת, ולצד הפופולריות הגוברת של שימוש בתכשירי מלטונין ללא מרשם (OTC) ע״י מבוגרים ומתבגרים, מחקר מלמד כי במקרים רבים קיימת שימוש נרחב מדי בחומר הזה, וכי ברמות גבוהות הוא עלול להיות מסוכן (Jingen et al, 2022).

 

 

 

התמודדות וטיפול בהפרעות שינה אצל ילדים 

 

הורים יקרים, אם ילדכם מתקשה להירדם או חווה בעיות שינה באופן קבוע, יש כמה דברים שאתם יכולים לעשות כדי לעזור לו.

 

קודם כל, חשוב להקפיד על שגרת שינה מסודרת. שגרה קבועה לפני השינה, כמו מקלחת חמה וסיפור או שיר אצל הקטנים, תורמת לשינה טובה יותר ומחזקת את הקשר המשפחתי.

בנוסף, ודאו שהילד עושה פעילות גופנית במהלך היום והגבילו את זמן המסך בערב.

 

אם הילד חווה מתח או חרדה, זה יכול להשפיע על איכות השינה שלו. טכניקות הרפיה כמו מדיטציה, מיינדפולנס או נשימות עמוקות יכולות לסייע בהרגעה גופנית ונפשית ולהפחית סטרס לפני השינה.

 

לבסוף, חשוב לדאוג שסביבת השינה תהיה נוחה ומרגיעה. ודאו שהחדר שקט, החשכה מספקת, והטמפרטורה נעימה - לא קרה מדי, לא חמה מדי.

 

 

במידת הצורך תאמו עמנו שיחה

ונחשוב יחד מה עושים: 

   

 

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 

 

 

עדכון אחרון:

 

24 באוגוסט 2024

 

 

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

 

הורים יקרים,

 

הנסיבות המעיקות סביב חרבות ברזל משפיעות על רווחת ילדיכם, כאשר קשיי שינה הם ביטוי שכיח למתח וטראומה.

חשוב להכיר בכך שתגובות אלו הן תגובה נורמלית לאירועים לא נורמליים, ולצד זאת להרים ראש ולראות מה קורה עם הילד. בירור לגבי טיפול לילד יוכל לספק עבורו מרחב בטוח לבטא רגשות ולפתח אסטרטגיות התמודדות לניהול יעיל של חרדה.

התהליך יכלול את המעורבות שלכם, בהדרכת הורים. את התהליך יובילו מטפלים/ות המתמחים בעבודה עם ילדים על רקע טרור וטראומה. הם יבחרו טכניקות מתואמות לגיל ואישית לכל ילד, תוך רגישות להקשר הייחודי של המצב הביטחוני באותו יום.

 

טיפול מסייע כמענה די מיידי להפרעות שינה, אך באותה עת מהווה אמצעי פרואקטיבי לשמירת הבריאות הנפשית של הילד, מה שעשוי להפחית השפעות פסיכולוגיות ארוכות טווח.

אם הילד מגיב בקשיי שינה, ההחלטה לפנות כעת לטיפול היא עדות למחויבות שלך לתמוך בו.

 

 

 

מקורות:

 

 

González-Safont, L., Rebagliato, M., Arregi, A., & Others. (2023). Sleep problems at ages 8–9 and ADHD symptoms at ages 10–11: Evidence in three cohorts from INMA study. European Journal of Pediatrics, 182(11), 5211–5222. https://doi.org/10.1007/s00431-023-05145-3

 

Li J, Somers VK, Xu H, Lopez-Jimenez F, Covassin N. Trends in Use of Melatonin Supplements Among US Adults, 1999-2018. JAMA. 2022;327(5):483–485. doi:10.1001/jama.2021.23652 

 

Pham C, Desmarais E, Jones V, French BF, Wang Z, Putnam S, Casalin S, Linhares MBM, Lecannelier F, Tuovinen S, Heinonen K, Raikkonen K, Montirosso R, Giusti L, Park SY, Han SY, Lee EG, Huitron B, de Weerth C, Beijers R, Majdandžić M, Gonzalez-Salinas C, Acar I, Slobodskaya H, Kozlova E, Ahmetoglu E, Benga O, Gartstein MA. Relations between bedtime parenting behaviors and temperament across 14 cultures. Front Psychol. 2022 Nov 24;13:1004082. doi: 10.3389/fpsyg.2022.1004082. PMID: 36507001; PMCID: PMC9731114.

 

Summer, J., & Vyas, N. (2024, April 5). Sleep disorders in children. Sleep Foundation. https://www.sleepfoundation.org/children-and-sleep/sleep-disorders-in-children